לפני כתריסר שנים התפרסמה בתקשורת פרשה פלילית שזכתה לכינוי ׳האנס המנומס׳ או ׳האנס המתנצל׳. אותו אנס נהג לארוב לקורבנותיו בצפון תל־אביב ומשך תקופה ארוכה הטיל פחד על הנשים באזור. הוא זכה לפרסום רב הואיל ולפי עדות קורבנותיו נהג להתנצל לאחר שביצע בהן את זממו.

בישראל הגברית והמצ׳ואיסטית, שבה יש אנשים הרואים באונס מעין ספורט, הסיפור הזה הצחיק. כך הוא השתקף בתקשורת. איש לא שאל את הנאנסות, אם גם אותן זה מצחיק. אונס הוא אונס, וקורבן אונם נפגעת בגופה ובנפשה לכל ימי חייה.

נזכרתי בפרשיה פלילית זו בהקשר של התנצלות אהוד ברק בפני יוצאי עדות המזרח. ההתנצלות של ברק היא לדעתי טעות נוספת בשרשרת הטעויות שהוא עשה עד כה. שכן בהתנצלותו הוא הזדהה עם אחד ממעשי האונס האכזריים ביותר שידעה ארץ ישראל מידי מפא"י ההיסטורית מראשית הציונות ועד מהפך 1977.

״בסיס מוסרי לכפייה״

האנס בסיפור שלנו הוא תנועת העבודה, שבגלגוליה השונים קיבלה את שם המותג מפא״י. האונס החל זמן רב לפני הקמת המדינה והוא הופנה לא רק כלפי בני עדות המזרח. האונס של ימי טרום מדינה נשא אופי של אלימות פיזית כפשוטה. הוא הופעל כלפי יריבים פוליטיים בתנועת ז'בוטינסקי, וכלפי איכרים ותעשיינים שהעזו להעסיק עובדים שלא באמצעות הפתק האדום של ההסתדרות.

 

 

 

במחקר שנושאו ׳הוויכוח בתוך מפא״י על השימוש באלימות 1932-1935׳ (הופיע בספר ׳ההליכה על קו האופק׳, עמוד 82),  כותבת אניטה שפירא: ״… מתחת למעטה הדמוקרטי של התנועה תססה מסורת אחרת, שינקה השראתה מן המהפכה הבולשביסטית ומלקחיה. מסורת זו מצאה את ביטויה בשיטות הארגון הצנטרליסטיות, שלפיהן אורגנה התנועה, ובשימוש במנגנון ההסתדרות לשם כפיית ׳רצון הכלל׳, כפי שנתפס אצל ההנהגה, על פרטים ועל גופים… הסובלנות כלפי יריבים פוליטיים או מעמדיים לא הייתה מקובלת. ׳משחק הוגן׳ לא היה מהמושגים שהביאו אנשי העליות השנייה, השלישית והרביעית ממזרח אירופה. הקנאות האידיאית ליוותה את מעורבותם במאבקים השונים. במשך הזמן נהייתה זו גם לקנאות ארגונית. ביטחונם המוחלט, שהם מייצגים את דרך המלך של תנועת הפועלים בארץ, נתן לחברי ׳אחדות העבודה׳ ואחר כך מפא״י, את הבסיס המוסרי לכפיית רצונם על האחרים״.

האלימות של המדינה

בשנות השלושים נעשתה כפיית הרצון בדרך של התנפלות על תהלוכות בית״ר והכאת ילדים, מניעת עבודה מאנשי התנועה הרוויזיוניסטית והפעלת אלימות כלפי מעבידים שלא סרו למרותה של ההסתדרות.

עם הקמת המדינה לא היה צורך באלימות של רחוב. האלימות עברה לידי המדינה שבשליטת מפא״י. היא החלה בריסוס ׳פליט׳ על העולים, נמשכה ביצירת תלות בפקידים הכל יכולים במעברה ואחר כך ביישוב הנידח אליו נשלחו. תלות בפרנסה, תלות בשיכון, תלות בחינוך, תלות בבריאות. תלות מוחלטת בכל.

גם את טומי לפיד ריססו ב׳פליט׳, כפי שסיפר ב׳פופוליטיקה׳. גם כלפי העולים מרומניה הפעילו את האונס הכלכלי. אך יוצאי אירופה היו חסינים יותר, ידעו להתגונן ולבנות מחדש את חייהם כאן.

את יוצאי עדות המזרח האונס המפא״יי פשוט ריסק. ריסק את הכבוד, את הדימוי העצמי, את מערכת הערכים, את החיים הדתיים, את המשפחה.

סיפורו של ניסים משעל

ניסים משעל מספר בראיון לאילנה דיין בראיון ל"ידיעות אחרונות": ״אם יש משהו שעדיין כואב, זה מה שעשו לאבא. הקריסה של האיש הזה, שבלילה אחד חרב עליו עולמו. הוא היה איש עשיר ובעל מעמד בעיראק, שבן לילה נאלץ להתמודד פה מול ממסד שלם. בלי משפחה, בלי חברים, בלי כסף. חסר אונים מול כל העולם״. כך חשו מאות אלפים. ואת רגשות הזעם והתסכול והעלבון
הם שומרים בליבם חמישים שנה, והעבירו אותם לילדיהם ולנכדיהם.

התנצלותו של אהוד ברק הולידה גל של מחאות בתוך המחנה שלו. ״על מה יש לגו להתנצל, הרי רק את טובתם רצינו״. ואפשר להאמין להם. כי הם באמת חשבו שבמעשה האונס הזה, בו כפו את השקפת עולמם החילונית, הסוציאליסטית, הבולשביקית, על יוצאי מדבריות תימן ומערות הרי האטלס, הם עושים טובה.

במפא״י לא הבינו מעולם מדוע בגין נחשב בעיני יוצאי עדות המזרח למרוקאי. מדוע ׳חירות׳, שרוב צמרתה הייתה מורכבת מיוצאי פולניה, הייתה אהודה ועדיין אהודה על בני עדות המזרח.
את התשובה נתנה השבוע ילדה מקריית-מלאכי שאמרה: ״אנחנו שונאים אשכנזים, אבל ביבי לא אשכנזי, הוא ליכוד״ (׳הארץ׳, 1.10.97).

ניסים משעל ויקישיתוף

 

==============================================================

קישורים

 

אהוד ברק – מפצח מנעולים או רב בריח

http://www.zeevgalili.com/?p=628

"יהודים ערבים מאלבר ממי עד יהודה שנהב

http://www.zeevgalili.com/?p=11112

השחיתות הגדולה החלה בתקופת מפא"י

http://www.zeevgalili.com/?p=491#more-491

הסיפור האמיתי מאחורי פרשת ידלין

http://www.zeevgalili.com/?p=37

אניטה שפירא: המתנחלים גנבו לנו את התנך

http://www.zeevgalili.com/?p=229