.

מציג תיאוריה " מטורפת". ד"ר דוד ענבר. (צילום: זאב גלילי)

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=

 

הארכיאולוגים טוענים כי אין כל ממצא המאמת את סיפור יציאת מצרים * ד" ר דוד ענבר סבור כי כולם טועים וכי לא חיפשו במקום הנכון ובזמן הנכון * הוא מקדים את זמן האבות באלפיים שנה וטוען כי יוסף היה מייסד שושלת מלכים עברים ששלטו על מצרים * תיאוריה מהפכנית או מדע בידיוני?

ד" ר דוד ענבר נראה אדם נורמאלי לגמרי, אף שבאקדמיה סבורים כי התיאוריה שלו מטורפת לחלוטין. ד" ר ענבר טוען, בניגוד לדעת רוב הארכיאולוגים, כי התנ" ך הוא תעודה היסטורית, שכל מה שכתוב בו משקף בדייקנות אירועים שהיו. הקהילייה הארכיאולוגית טוענת כי אין שום ממצאים המאמתים את סיפור האבות, יציאת מצרים וכיבוש הארץ.

ד" ר ענבר מציג תיאוריה " מטורפת" , שנקודת המוצא שלה הוא טעות שטעו כל החוקרים לדעתו, לגבי הזמן שבו התרחשו האירועים המתוארים בתנ" ך.

רשות הדיבור לד" ר ענבר:

" לחפור עמוק יותר"

" כשאומרים לי שאין שום עדות ארכיאולוגית על מה שכתוב בתנ" ך, כי לא מצאו שום דבר בעומק 3 מטרים, אני שואל את אולי צריך לחפור במקום אחר. אולי לחפור בעומק אחר.

" לפי התיאוריה של החוקרים חי אברהם אבינו, אם בכלל היה מישהו כזה, במאות ה-18 עד ה-20 לפני הספירה. בתקופה הנקראת תקופת הברונזה התיכונה.

" הואיל ואין שום שריד מתקופה זו באזור באר שבע המסקנה היא שמישהו כתב חיבור שנועד להצדיק את ישיבתנו בארץ וייחס עצמו לאב קדמון, שלא היה ולא נברא" .

" המלך הוא עירום"

" אכן, באזור באר שבע לא מצאו בתקופה האמורה שרידי כלים, עצמות ומזון. מה שמצאו היו שרידים מתקופות שקדמו לתקופה בה חיפשו.

" אמרתי לעצמי: אולי כדאי לבדוק את הממצאים שבתקופות קדומות יותר ולראות אם אלו מתאימים למה שכתוב בתנ" ך. מבדיקה ראשונית שעשיתי בא לי לצעוק: "המלך הוא עירום". ההנחות של המחקר לגבי תקופתו של אברהם אבינו שגויות באלפיים שנה" .

ומה מצאו בתקופה הקדומות?

ד" ר ענבר לא חפר שם בעצמו אלא מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים שפורסמו במהלך השנים:

" מצאו שהייתה כאן תרבות של רועים. מצאו גם סגנון מסוים של ייצור כלי חרס וכלי מתכת. פעם ראשונה שאדם השתמש במתכת, עץ, חמר ובאבן בעת ובעונה אחת.

לא אכלו חזיר

" המרעה כאן התאפשר הואיל וכמות המשקעים הייתה גבוהה בהרבה מאשר היום. במחקרים ארכיאולוגיים מצאו שרידי אבקנים של אלון התבור, עצי אשל ועצי אורן. אלון התבור זקוק לכ-600 מילימטר משקעים.

" הם אכלו בעיקר בשר בקר, צאן ומוצרי חלב.

" עוד דבר מאד משמעותי נמצא באזור זה. לא אכלו כאן חזיר, שנאכל בכל מקום אחר בארץ באותה תקופה" .

בתים תת קרקעיים

" תושבי האזור התגוררו במבנים תת קרקעיים. מבנים אלה, בעומק של שניים שלושה מטרים בתוך אדמת ליס, שמרו על טמפרטורה קבועה של 23-24 מעלות. מתחת למפלס המגורים היו בורות בצורת פעמון שהגיעו עד למי התהום.

" בבקעת באר שבע היו שלושה עשר ישובים כאלה ועוד אחד כ-20 קילומטרים דרומית לבאר שבע. באותה תקופה לא היו מבנים כאלה במקומות אחרים בארץ. לעומת זאת נמצאו מבנים דומים בחרן, שממנה בא אברהם לבאר שבע" .

" תכף אחזור"

מה לכל זה וליציאת מצריים אני שואל?

ד" ר ענבר: " אם אברהם חי 4400 שנים לפני הספירה, כל הסיפור משתנה. בתנ" ך כתוב שהאבות ישבו בארץ 215 שנים. זה משך הזמן שישבו בערך תושבי הבתים התת קרקעיים בבאר שבע. הם החלו בשנת 4400 לפני הספירה לערך עד 4250 לפני הספירה.

שער ספרו של ד"ר דוד ענבר.

" ואז מוצאים שהבורות הפעמוניים נאטמו בלוחות אבן ובתוכם כלים. פשוט עזבו את המקום בצורה מסודרת, לא בחיפזון. השאירו הכל בבורות ונעלמו מן השטח. יוחנן אהרוני בספרו על הארכיאולוגיה של ארץ ישראל אומר שזה כאילו הציבו שלט: "תכף אשוב".

" היציאה הזו היא הירידה למצרים. מה אמר יוסף כשפגשו אותו אחיו? הוא אמר להם לא לחוס על רכושם ולא להביא עמם כלום כשיבואו. והם עזבו והגיעו למצרים" .

במצרים העליונה

כן, אני מקשה, אבל הרי גם במצרים לא מצאו כל שרידים של בני ישראל.

ד" ר ענבר: " אם הארכיאולוגים חיפשו עד כה בתקופה הלא נכונה הנה מתברר כי חיפשו גם במקום הלא נכון.

" בשנות השמונים הייתה משלחת של המוזיאון הסמיטסוני בניו יורק שעשתה סקר לקראת בניית סכר אסואן. הם הגיעו למסקנה שלפני 4500 שנה הייתה כל מצרים מרוכזת בחלק הדרומי (מצרים העליונה) ולא בחלק הצפוני. לא היה שום ישוב באותה תקופה בחלק הצפוני. כי כל האזור היה מכוסה מים.

" כלומר: צריך לחפש את בני ישראל במצרים העליונה. ושם אכן מצאו תרבות כלקוליתית. אלה שכתבו את תולדותיה של התקופה הכלקוליתית בבאר שבע קבעו שיש דמיון מדהים בינה לבין התרבות הכלקוליתית במצרים.

" אם זה נכון אז בני ישראל השליטו את התרבות החומרית שלהם על מצרים. יותר מזה. אני טוען כי בני ישראל בעצם השתלטו על מצרים" .

שושלת מלכי יוסף

כאן מפליג ד" ר ענבר על כנפי התיאוריה הנשמעת כסיפור מדע בידיוני. לפי התיאוריה של ענבר, יוסף לא היה סתם איזה מינהלן בחצרו של המלך פרעה. יוסף היה מייסד שושלת מלכים עבריים ששלטו על מצרים עד למהפך של " ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" .

הוא מספר: " הלכתי לקברות המלכים המצריים ומצאתי 24 מלכים עם שמות עבריים שכתובים בתנ"ך. כולם צאצאים של יעקב. הם קבורים במצרים העליונה וכל הקברים ריקים כי בני ישראל לקחו אותם. שושלת זו נמשכה 350 שנה – מן הירידה למצרים ועד להולדת משה.

" מן הממצאים הארכיאולוגיים של אותה תקופה קל להבחין בין מצרים לבין בני ישראל. המצרים היו קרחים ושחרחרים ובני ישראל היו לבנים. גובה המצרים מטר ארבעים וחמש, הישראלים מגיעים לגובה מטר 75. זאת אני למד מגודל הקברים. המצרים נקברו עם הרגליים צפונה והראש דרומה. הישראלים עם הראש צפונה והרגלים דרומה.

עשר המכות

ד" ר ענבר טוען כי מצא הוכחות לעשר המכות. " יש תעודה מדהימה שמצאו במצרים העליונה מן המאה השמונה עשרה לפני הספירה. התעודה מספרת על שואה נוראה שפגעה במצרים. כל המים הופכים לדם, חושך, הארץ מסתובבת כחוג גלגל הקדר, הלידות נפסקו, כל הנשים הפילו" .

את המכות מסביר ד" ר ענבר בשורה של הסברים אסטרופיסיקליים (פגיעת הירח בכדור הארץ) המזכירים את התיאוריה של עמנואל וליקובסקי (מדען שנוי במחלוקת. ספריו " עולמות מתנגשים" ו" תקופות בתוהו" פורסמו בראשית שנות החמישים, עוררו סערה בעולם, תורגמו לתריסר שפות ומוסיפים להתפרסם).

" סיני אינו סיני"

" בני ישראל" , אומר ד" ר ענבר, " לא היו בחצי האי סיני אפילו שניה אחת. מדבר סיני נמצא מסביב להר סיני השוכן בסודן, באשד הרביעי של הנילוס. המסע היה ממצרים העליונה דרומה לאתיופיה, לארתריאה, לסומאלי, לחצי האי ערב ומשם לארץ ישראל – מהלך אלפי קילומטרים" .

 

בעל עיטור העוז

ד" ר דוד ענבר, 66, נולד ברחובות להורים יוצאי פולין. מגיל 13 התחנך בקיבוץ רמת הכובש וכשבגר היה לחבר המשק. בשרות סדיר שרת בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו התגייס לצבא הקבע. בשנת 1966 נפצע קשה בתקרית גבול. הוא איבד את ידו השמאלית ולמרות פציעתו הקשה המשיך ללחום ולפקד על חייליו עד שפונה. הוא זכה לצל" ש על עוז רוחו ומאוחר יותר קיבל את עיטור העוז.

אחרי פציעתו עבר לחטיבת מחקר של מודיעין ומשם למחלקת היסטוריה בה שרת כראש ענף. הוא השתחרר בדרגתד סגן אלוף לאחר 25 שנות שרות.

אחרי שנפצע החל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב – תחילה לתואר ראשון ומאוחר יותר לתואר שני, גאוגרפיה והמזרח התיכון. להתעניינות בתנ" ך הגיע בגיל מאוחר יחסית. זה היה עוד בשרותו בצה" ל. בקורס לפיקוד ומטה הוא בחר לכתוב עבודה בתנ" ך. רק אז קרא לראשונה את התנ" ך מבראשית עד דברי הימים וסיכם את כולו באינטנסיביות משך כמה חודשים. הוא החליט לעבור ללימודי ארכיאולוגיה עבד בחפירות תשע שנים ליד כפר מנחם וכן השתתף בחפירות בקרית אתא והיה מנהל חפירות בקדש נפתלי.

את התיזות המהפכניות שלו העלה בעת שלמד באוניברסיטת תל-אביב. שם לדבריו הטילו איסור חמור על תלמידים ללכת בעקבותיו והוא עבר לעשות דוקטוראט במסלול ישיר בבר אילן כשראש המחלקה היה זאב ספרן. הדוקטוראט היה בנושא גיאוגרפיה היסטורית של עמק בית שאן מסוף תקופת הברנוזה המאוחרת ועד סוף תקופת הברזל. מדריכו היה פרופסור אנסון מייני, מומחה לתקופת המקרא.

" תעודה אנושית"

שאלתי את ד" ר ענבר אם לדבקות שלו בתנ" ך יש מניע או מסקנות תיאולוגיות. הוא השיב בשלילה. הוא מתייחס לטקסט התנ" כי כאל מסמך אנושי ותעודה שהיא אמת לאמיתה. כל התיאוריה מבוססת על אירועים טבעיים. " רציתי להוכיח שהתנ" ך זה ל א בלוף" הוא אומר.

והאם העובדה שאין לו אוזן קשבת באקדמיה אינה מעוררת בו ספקות לגבי אמיתות משנתו?

ענבר: " אולי אני לא צודק בכל. אבל מה אם חמישים אחוז מדבריי נכונים?"

ראה "מה שבן גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים"

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=yes

האם נתניהו מנהיג? [יולי 2014]

הרמטכ"ל, רב אלוף בוגי יעלון, מזהיר: תכנית שרון לפינוי רצועת עזה תפיח רוח גבית בטרור.

ראש אמ"ן, זאבי פרקש, אמר בכנסת: הפלסטינים רואים בתכנית שרון ניצחון לטרור.

ראש השב"כ, אבי דיכטר, מתריע: הפינוי מסוכן.

שלוש ההצהרות הללו הן חמורות מאד. לא בשל תוכנן אלא בשל עצם העובדה שנאמרו, ובפומבי. כי ההצהרות הללו מעידות שאין מלך בישראל. הן סימפטום למחדל הצפוי אולי ממדיניותו של אריאל שרון.

על מנת להבהיר את הדברים מן הראוי להביא סיפור היסטורי קטן ששמעתי בימים אלה. סיפר לי אותו אלוף, שנכח בפגישת הפרידה שקיים דוד בן גוריון מצמרת צה" ל בעת שפרש לשדה בוקר בשנת 1963.

בין מודיעין למנהיגות

סיפר האלוף: " הפגישה התקיימה בבנין משרד הביטחון בקריה. האווירה היתה נרגשת ונישאו שני נאומים, האחד של יצחק רבין ז" ל, שהיה אז ראש אג" ם, והשניה של מאיר עמית שהיה ראש אמ" ן וכבר קיבל מינוי לתפקיד ראש המוסד.

" רבין דיבר על מבנה צה" ל, חימוש עתידי וכדומה. אני ישבתי במקרה ליד בן גוריון וכשרבין דיבר הוא נגע בברכי ואמר לי: תראה כמה הוא דומה לרוזה. רוזה הייתה אמו של רבין שבן גוריון זכר מנעוריו. הוא לא היה מודע לכך שאני צעיר מכדי לזכור את רוזה והייתי ילד בתקופה שבן גוריון זכר אותה.

" לאחר מכן דיבר מאיר עמית. הוא נשא נאום מבריק בו ניתח את כוחן של מדינות ערב והעריך את כוונותיהן. הוא אמר כי לדעתו לא צפויה מלחמה עם מדינות ערב בשנתיים הקרובות. בדיעבד נתברר שכל הערכותיו היו נכונות ומדויקות. כשסיים עמית את נאומו ביקש בן גוריון את רשות הדיבור.

" להפתעת כל הנוכחים מתח ביקורת קשה מאד על נאומו של מאיר עמית. לא על העובדות שהביא, אלא על כך שהוא נוטל על עצמו את התפקיד להעריך את הכוונות הצפויות של מנהיגי האויב.

" התפקיד שלך, אמר בן גוריון, הוא להביא עובדות והערכות לגבי הנתונים הנוכחיים. תפקידך איננו לנבא מה יהיה בעתיד. אתה אינך מסוגל להעריך מה יעשו קברניטי מדינות האויב. השיקולים שמביאים למלחמה אינם שיקולים שניתן לשקול אותם בשיקולי היגיון של אנשי מודיעין.

" מאיר עמית נפגע מאד מן הדברים של בן גוריון וכך גם חשתי אני כחברו. למרות שידענו שזו הייתה תמיד עמדתו של בן גוריון. הוא אמר וחזר ואמר שאין מומחים לעתיד, שזו אמנות המנהיגות"

עד כאן דברי האלוף.

כשאמ"ן יזם מדיניות

 

מאיר עמית לא מזכיר את הפרשה הזו בספרו " ראש בראש" . אבל הוא מביא אפיזודה דומה מן התקופה בה עמד בראש אמ" ן.

הדבר היה בנובמבר 1962. לגופי המודיעין הישראליים הגיע מידע על פעילות חתירה של מצרים בירדן וכוונה לרצוח את המלך חוסיין.

מישהו העלה רעיון ךנצךל אץ המידע כדי ליצור קשר הדוק עם המשטר הירדני . לירדן הועברה הצעה שעמית ייפגש עם ראש המודיעין בצבא ירדן וימסור לו את המידע.

המלך חוסיין השיב בחיוב, אך לא שלח את ראש המודיעין שלו אלא את נאמנו, אמיל ג"מיען, שהיה אז ראש לשכת החצר של המלך. התקיימו שתי פגישות ובפגישה השנייה נמסרו לירדנים שמות החתרנים המצרים. " ובכך נגמר העניין שתלינו בו תקוות וציפיות" , כותב עמית.

ניתן להבין כי הציפיות שהיו לעמית מן היוזמה הזו חרגו מן התחום המודיעיני הצר וגלשו אל התחום המדיני. ועל רקע זה יש להבין את תגובתו של בן גוריון, עליה מספר עמית: " …באתי אל בן גוריון לדווח לו על המפגש הראשון, כאשר שמע את השם אמיל ג"מיען, אמר: "חייב להיות ארמני", וכאן הופסק הדיווח שלי ושמעתי מפיו הרצאה ארוכה ומלומדת על המרד הארמני ועל רצח העם הארמני בידי הטורקים" .

את התגובה הזו של בן גוריון אפשר להבין על רקע תפיסתו שאת המדינאות מבצעים המדינאים לא אנשי המודיעין.

ומכאן לגדול המחדלים בתולדות המדינה.

המחדל של זעירא

אלוף אלי זעירא הוא האחראי לכאורה יותר מכל אדם אחר למחדל מלחמת יום הכיפורים. זעירא, אז ראש אמ" ן, הוא זה שקבע בנחרצות כי יש " סבירות נמוכה" לפריצת מלחמה. זעירא הוא האיש שאמר ביום שישי, ערב יום הכיפורים, ללו קידר, מזכירתה של גולדה מאיר: תגידי לבוסית שלך שאין שום סכנה למלחמה.

בספר הזכרונות שלו מונה זעירא שורה של כשלונות היסטוריים בהן לא הצליחו שרותי מודיעין להעריך את כוונות האויב והופתעו. זעירא טוען בספרו שהסיבה העיקרית לכישלונות החוזרים ונישנים היא שמנתחים מודיעיניים אינם מסוגלים " להיכנס לראש" של קברניטים מדיניים.

בשיחה עם עורך ספרו, רמי טל, הוא הביא לדוגמא את החלטת בן-גוריון להקים את המדינה. כל מנתח מודיעיני היה מעריך את הסבירות לכך שבן-גוריון יכריז על הקמת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948, כ" נמוכה מאוד" . אדם המסוגל להבין את בן-גוריון ולנחש את כוונותיו, או את כוונות כל מנהיג אחר, לא היה הופך לאיש מודיעין אלא למנהיג.

בדבריו אלה הסיר מעצמו זעירא חלק מן האחריות. הוא בעצם אמר: גולדה היא המנהיגה היא הייתה צריכה להחליט ולא לסמוך על החיזוי שלי.

האם שרון מנהיג?

ומן הלקחים ההיסטוריים למציאות ימינו. החלטת שרון לפינוי רצועת עזה מצטרפת לשורה ארוכה של החלטות שקיבל – החל מן ההצהרה על ה" כיבוש" ועל נכונותו להסכים למדינה פלשתינית ועד שיחרור מאות מחבלים וההתנהלת סביב תוואי הגדר.

אריאל שרון הוא אולי גדול המצביאים שקמו לישראל בדור הזה.

השאלה היא אם הוא קברניט, המסוגל לנווט את ספינת המדינה, הוא שהוא מוביל אותה לאסון.

עוד מאמרים על ההתנתקות היכנס לקטגוריה "התנתקות".

השאלה היא אם נתניהו מנהיג [יולי 2014]

=====================================================================