ארכיון תגיות: אליטות

ישראל כמדינת אוליגרכיות

המאמר הוא משנת 2009 אך בשינוי כמה שמות ועניינים הוא היום אקטואלי כבעת שנכתב [יוני 2017]

מי שחושב שב- 1977 היה מהפך אינו אלא טועה. מי שחושב שבשנים שלאחר מכן שלט הליכוד חי בטעות. בספרי ההיסטוריה ייכתב כי אחרי גוויעתה של מפא"י ההיסטורית "בימים ההם אין מלך בישראל". לא מלך וגם לא ראש ממשלה, אם במושגים הללו אנחנו מתכוונים למישהו השולט על הנעשה במדינה ופותר את בעיותיה הפנימיות והחיצוניות.

כי מדינת ישראל איננה מדינה דמוקרטית הנשלטת על ידי הממשלה שנבחרה על ידי העם. ישראל היא מדינה הנשלטת על ידי אוליגרכיות. כל אוליגרכיה והנתח שלה. כל אוליגרכיה ותחום השלטון שלה.

aharon_barak

אין הבדל בין ישראל לקליפורניה. אהרון ברק. (ויקישיתוף)


להמשיך לקרוא

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית

חשבון נפש ראשון בעקבות ההתנתקות

פשע חורבן גוש קטיף עשוי להפוך לנקודת זינוק * למאבק בממשלת הזדון, כמו מאבק הישוב המאורגן בספר הלבן הבריטי * למאבק על דמותה של המדינה וערכיה * למאבק על עתידו של העם היהודי בטיפוח המשפחה, בהעמקת החינוך ובערבות הדדית * למאבק על הוצאת השלטון מידי האליטות המושחתות

עדיין מתאבכים ענני האבק מעל הריסות גוש קטיף הגווע. העיניים עדיין אדומות מבכי ונאד הדמעות טרם יבש. והלב קרוע ושותת דם באין נחמה.

ובתקשורת כבר עברו לסדר היום ועוסקים ב"כוכב נולד" ובטלנובלה חדשה ובמאבק בין ביבי לשרון. וספסרי הנדל"ן הלאומי כבר רוקדים על הדם ומנהלים סחר מכר פוליטי. ויש תמימים המשלים עצמם כי הנה יבוא המהפך הפוליטי המיוחל. ויש המציעים התכנסות בתוך עצמנו והתנערות מן המדינה. ויש המתאווים למצוא ניחומים בחיק החמים של עולם התורה החרדי, מנותקים מהבלי העולם הזה, ממצוקותיו ומתביעותיו. ובינתיים המועקה כבדה, ותולעת הספק מכרסמת והייאוש מרעיל את הנשמה ומחלחל לעורקי הדם.

מצב נפשי זה, שהכותב שותף לו כמו רבים אחרים, אינו יועץ טוב לשיקול דעת מפוכח. לחיפושי דרך, להסקת מסקנות. אך איננו פטורים מניסיון כזה גם בימים השחורים הללו.

עובדות היסוד

  • · בחירות לא ישנו את המצב. יעלה ביבי, יחזור שרון, ינצח פרס, ימריא ליברמן. שום דבר לא ישתנה.
  • · המשחק הפוליטי מכור מראש. רשימת המועמדים נקבעת במרכזים מושחתים.
  • · לבוחרים אין השפעה לא על מדיניות החוץ והביטחון, לא על סדרי העדיפויות הלאומיים.
  • · הרוב המכריע של העם " ימני" בהשקפתו המדינית, יהודי בתחושתו הפנימית. אין לכך שום ביטוי במערכות הכוח המנהלות את המדינה.
  • · ישראל אינה מדינה דמוקרטית ומעולם לא הייתה. אם דמוקרטיה פרושה ממשל המייצג את רצון העם ואת ערכיו.

הרקע ההיסטורי

  • · דמות הממשל בישראל עוצבה בימי הבראשית על ידי אנשי העלייה השנייה, בראשית המאה העשרים.
  • · אף שהיו מיעוט קטן באוכלוסייה ההולכת וגדלה של פלשתינא הצליחו להשתלט על הישוב בלהט המהפכני שלהם, בנחישותם, בכוח הארגוני שלהם.
  • · דוד בן גוריון: " כשלפנינו עומדת מצד אחד פורמולה דמוקרטית ומצד שני ענייני החיים של המון העובדים, אנו מבקרים את העניינים הריאליים" .
  • · כשהוקמה מפא" י בראשית שנות השלושים הגיע מספר חבריה ל-5000 אך היא שלטה כבר אז על ישוב שמנה למעלה מ-300 אלף נפש.

· היא נתפסה (בצדק) כחוד החנית של מפעל הבנייה הציוני וההגשמה החלוצית. היא הקימה את הישובים שקבעו את גבולות המדינה שבדרך ואת המנגנונים לניהולה.

· כוחה נבע משליטתה על מוקדי הכוח: הקרנות הציוניות, מפעלים כלכליים, וההסתדרות שסיפקה מערכות בריאות סעד ושיכון. הכוח החמוש של הישוב, " ההגנה" , היה תחת מרותה.

והרי יש מדינה

  • · אותן השיטות שאפשרו את שלטון המיעוט האליטיסטי של טרום מדינה פעלו גם לאחר הקמתה.
  • · כל עמדות הכוח היו בידיה: המשק ההסתדרותי, לשכות העבודה, קופת חולים, קופות הפנסיה, מפעלי ההסתדרות, הקיבוצים, וגם צה" ל.
  • · הקיבוצים, האצולה הלוחמת, לא היוו מעולם יותר מ-3 אחוזים מן האוכלוסייה. אך חבריהם תפסו את רוב עמדות הכוח במדינה: קציני צבא, חברי כנסת, שרים, ראשי מינהל בממשלה ובמוסדות הלאומיים, שליחים לחוץ לארץ ועוד.
  • · כוח יוצר כוח ומושך כוח. אל האצולה נמשכו כל מי שרצה להתקדם בחיים: אנשי אקדמיה, מקצועות חופשיים, עיתונאים, סופרים ומשוררים.

שלטונה של מפא" י נמשך עד למהפך ב-1977.

שני מהפכים

  • · כוחה האלקטוראלי של מפא" י נבע מהצבעה של המון אפור, המצביע תמיד בעד הסדר הקיים שהוא תלוי בו. מפא" י השכילה ליצור תחושה של בטחון אישי, בטחון כלכלי וביטחון מדיני.
  • · מלחמת יום הכיפורים ערערה את אמון הציבור ביכולת שלטון מפא" י לשמור על הסדר הקיים והוליכה למהפך שהעלה את בגין לשלטון. רק אז נתגלה כי למהפכה הפוליטית קדמה מהפכה אחרת.
  • · זו היתה מהפכת האוליגרכיות, שהסמל הבולט שלה הוא אשר ידלין.

מהפכת ידלין

אשר ידלין היה בן למשפחת אצולה שבפסגת מפא"י, קשור בקשרי משפחה עם מפקד ההגנה אליהו גולומב ועם מי שהיה שר החוץ משה שרת. הגיע לתפקיד מנכ" ל קופת חולים. כשממשלת רבין הראשונה החליטה בספטמבר 1976 למנותו לנגיד בנק ישראל התעורר חשד כי קיבל שוחד. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרון ברק, פתח בחקירה נגדו, העמידו לדין והוא נדון לחמש שנות מאסר. בספרו          " עדות" כתב ידלין: (חבריי)" בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית"

ידלין לא הבין שחבריו לא בגדו בו אלא שקצרה ידם מלהושיעו. בשנים שחלפו מאז הגיעה מפא" י לפסגת כוחה היא הלכה והתפרקה מנכסיה. תחילה הנכסים האידיאולוגיים ולאחר מכן הנכסים החומריים. המפעלים הכלכליים וקופת חולים פשטו את הרגל, הקיבוצים התרוקנו מיושביהם, קופות הגמל נבזזו, ההסתדרות איבדה מכוחה. מוקדי הכוח עברו לגופים שאינם תלויים כלל בשלטון ורובם אינם מונעים על ידי שום אידיאולוגיה, פרט לתאווה לשמור על כוחם. כשבגין קיבל את השלטון הוא גילה שהוא אינו שליט יחיד במדינה וזה מסביר הרבה מה שקרה מאז ועד חורבן גוש קטיף.

ומה עכשיו?

התשובה נמצאת בשירה המנחם של נעמי שמר:

"לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב.
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית".

כנראה שהגיע הזמן להתחיל מבראשית. להתחיל במאבק נגד ממשלת הזדון, כמו שנאבק "הישוב המאורגן" בספר הלבן הבריטי. למאבק על דמותה של המדינה וערכיה. למאבק על עתידו של העם היהודי בטיפוח המשפחה ברוכת הילדים, בהעמקת החינוך ובערבות הדדית. מאבק להוצאת השלטון מידי האליטות המושחתות והעברתו לידי העם. למאבק הזה דרוש קומץ חלוצים אבל יהיו שותפים לו כל מי שחרד לעתיד העם ולדמותו: כיפות סרוגות, חרדים, יוצאי מדינות ערב, יוצאי ברית המועצות לשעבר, חילונים לאומיים והעם היהודי בתפוצות.

=======================================================================

כך תיכנתו את חיילי העקירה

רפאל פרידמן, לוחם שיריון ואיש חינוך ממעלה אדומים, כתב לרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, מכתב בו הוא מבקש לשחרר אותו משרות מילואים. להלן עיקרי המכתב:

" כלוחם ותיק בשירות מילואים, הממלא בקפידה אחר כל צו קריאה. כחייל שנענה תמיד באהבה וברצון, גם לקריאה חברית מצד מפקדים לתת כתף למשימות חריגות. כמי שלא החסיר אף יום מילואים אחד – אני רואה לנכון להודיע לך שאין לי עוד אמון במערכת הצבאית. האמון בערכיותו, במוסריותו ובחוסנו של הצבא, ומעל הכל בהיותו נקי מכל פוליטיקה, התרסק לרסיסים.

" מה שהביא אותי למסקנה גורלית זו הוא המידע שהגיע אלי על מה שהתרחש במחנות האימונים לקראת העקירה שכונתה "פינוי הישובים".

" אדוני הרמטכ"ל. ציבור הלוחמים זכאי לקבל הסבר, אמיתי וממצה, על מה שהתרחש במחנות אלה. לפי מידע מהימן שהגיע אלי עברו חיילי צה" ל, נערים צעירים, שטיפות מוח נמרצת שנעשו בידי אנשי מקצוע. שטיפת מוח זו נועדה לעצב את עמדת הצעירים כלפי "המתנחלים". על היותם כאילו בעלי אמונה עיוורת, המחזיקים ערכים אוטופיים. על שהם מגלים כאילו בדלנות שבטית וקנאות עיוורת. על שעמדותיהם מכרסמות עד היסוד במעמדו של הצבא.

שכתוב ההיסטוריה

" הגיעו אלי עדויות אמינות כי ההסבר שניתן לחיילים להצדקת "המשימה הלאומית" התבסס על פרקים מרכזיים במשנת השמאל הפוליטי. לפי משנה זו ההתיישבות מעבר ל"קו-הירוק" איננה עומדת במבחן המציאות, לא מעשית, לא ערכית, לא יהודית, לא מוסרית ולא דמוגרפית.

" מן הידיעות שהתקבלו מכלי ראשון, מתברר שההדרכה כללה בין השאר שכתוב של ההיסטוריה הישראלית, באמצעות מצגות מולטימדיה שהופקו על ידי גורמים שמחוץ לצבא. דובר שם על "חילופי אש הדדיים" שהיו כאילו בפרשת אלטלנה. חזרו שם על העלילה שמפגיני הימין הם שהניפו תמונה של יצחק רבין ז" ל כשהוא לבוש במדי אס.אס. ועוד סילופים כהנה וכהנה.

" הכנה מנטאלית"

" עוד דווח ממחנות האימונים על "הכנה מנטאלית" שניתנה לחיילים הצעירים. הכנה זו כללה עיצוב התנהגותי והכוונת שפת הגוף. הכנה זו נדרשה הואיל ולמדריכים היה ברור כי מדובר במעשה לא מוסרי ולא אנושי. הפסיכולוגים עבדו אפוא על הקהיית ואיטום רגשות, כשהם פועלים מול החניכים "אחד לאחד".

החיילים פשוט תוכנתו איך לא לשמוע את זעקות המפונים. איך לא להקשיב למצוקתם. איך לבצע הנהוני חסד וחמלה עקרים. איך לבצע העמדות פנים מעושות. לימדו אותם אפילו איך "לבצע" בכיות מתוזמנות, לפי פקודה. היו לכך השלכות מעשיות בביצועים עצמם. חיילות בוכיות שבו למשימותיהם במשנה מרץ, בחלוף דקות בודדות בלבד.

אבל לפי עדויות מן השטח האימון הזה לא תמיד עלה יפה. חיילים וחיילות בכו בכי תמרורים אמיתי, לא לפי פקודה מגבוה אלא לפי הרגשת הלב.

נחישות בלי רגישות

" יש עוד הרבה דיווחים מהשטח, המטילים צל כבד על מוסריותו, אנושיותו ורגישותו, של צבא העם. צבא שהיה מושא האהבה של כולנו. במיוחד נחלת החיילים הפשוטים, שמעולם לא ראו בצבא מקפצת קריירה, המגלמת כוח, מעמד וכבוד.

" אדוני הרמטכ" ל. חורבן גוש קטיף הוא משימתך הראשונה בתפקידך החדש. זוהי "מלחמת ששת הימים" שלך. אתה ההוגה היוזם והמתכנן של המלחמה שהופנתה כלפי אזרחים יהודים, נשים וילדים. האם שאלת עצמך מה עשתה המלחמה הזו לדור הצעיר של החיילים, האם הצגת בפני הדרג המדיני את השאלה אם צה" ל הוא שצריך לבצע את המשימה הזו?

" כל עוד שאלות מאיימות אלו – עקרוניות, מקצועיות, אנושיות ומוסריות – לא נבחנו ונצרפו בדין ודברים אישי בינך לבין לוחמי הצבא בסדיר ובמילואים – אינני רואה עצמי שייך בצורה כלשהי למסגרת צבאית המשרתת שליט הפכפך.

אני מבקש אפוא בזאת לשחררני לאלתר משירות מילואים.

סמל ראשון רפי פרידמן מספר אישי 3797702.

========================================================

החיילות שאלו: " אנחנו נאציות?"

" האם אנחנו נאציות" – כך שאלו צוערות קצין שריון בדרגת סגן אלוף, במהלך אימון ההכנה לקראת העקירה והגרוש של גוש קטיף.

על הפרשה הזו שמעתי מפי אחד הרבנים הבכירים של הגוש. סיפר לי הרב:

" השתתפתי ביום עיון של חיל האוויר שהתקיים בבסיס עובדה, זמן מה לפני שהוקם מחנה האימונים לעקירה. הוזמנתי להשתתף בפאנל שבו שמעו המשתתפים דעות שונות על ההתיישבות ביש" ע. הואיל ויכולתי להגיע לבסיס רק בטיסה והיו צריכים גם להטיס אותי בחזרה שהיתי במחנה כל היום והייתי עד שמיעה, כשהחיילים עברו הכנה ראשונית לקראת העקירה.

" הקצין דיבר על פינויים שהוא חווה עם חייליו ביצהר וביישובי גב ההר. הקרינו סרט שראו בו תמונות קשות של פינוי מאחז. הראו איך הורסים בית כנסת עם פטישי חמישה קילו. איך גוררים אישה הרה על הרצפה עם ילד עליה. כל עת ההצגה הקצין חזר ואמר: אלה אנשים מצוינים. אלה מלח הארץ. הם נשלחו לשם על ידי ממשלות ישראל. יש ביניהם חיילים קרביים. אבל המוטו של כל ההרצאה היה "קדושת המשימה". בשם קדושת המשימה מותר להרוס בית כנסת. בשם קדושת המשימה, הוא אמר, תתקלו בדברים קשים כמו לתלוש אמא מידי בנה. ואז סיפר כי העביר שיחה דומה לצוערות והן הצביעו ושאלו: "מה זה אנחנו נאציות?".

" אחר כך עליתי ודיברתי שעה שלמה. הסברתי למה אי אפשר למלא פקודה כזו. אמרתי שאדם נורמאלי לא יכול לפנות אנשים ברגישות.

" בדיעבד הגעתי למסקנה שיכול להיות שעשיתי טעות שהלכתי לשם. כנראה הביאו אותי כחלק מן המשחק. רצו ללמוד אותי, ללמוד את הקושי שבמשימה. תכירו את הפנאט הזה הרב של גוש קטיף" .

========================================================

עיטורים צל"שים ואותות לעוקרים

הדברים שכתבתי כאן על הצורך בהענקת אות מיוחד למשתתפי חורבן גוש קטיף חשף גל של יצירתיות בנושא.

ד.ב., סגן אלוף במילואים, המצהיר כי הוא מתבייש ללבוש מדים, עיצב מערכת שלמה של אותות, עיטורים וצל" שים עוד לפני שהחלה העקירה. הוא גם קבע את הקריטריונים לחלוקתם.

האות הכללי שיש לחלק הוא אות " שבת אחים" (השם הקודם של המבצע). צבעיו מסמלים את תהליך העקירה: עם סגולה מושלך לים כחול, שטחי חקלאות ירוקים הופכים למדבר צהוב, והכתומים מוכים עד זוב דם אדום.

העיטורים יהיו משלושה סוגים: עיטור המפנה, עיטור העוקר, ועיטור התותח הקדוש. כל עיטור בהתאם להצטיינותו של העוקר. למצטיינים בפינוי פיסי, למפגינים אטימות ולמי שנאלץ לירות באש חיה.

הצל" שים אמורים היו להיות משלושה סוגים: צל" ש הרמטכ" ל, צל" ש אלוף הפיקוד, וצל" ש מפקד אוגדה. כל השלושה מעוטרים בראשי קרנפים.

גם הקורא מיכאל קארו מחיפה הקדים ועיצב את האות עוד לפני שהחל מסע העקירה. זהו " אות הגרוש" , שהכין לטקס החזרת דרגות ואותות צה" ל בגן הזיכרון בחיפה.

הקורא י.צ. עיצב את " האות לזיכרון ולדראון" . האות כולל חמישה צבעים המסמלים: בראשית, הפרחת שממה, הקזת דם, מאבק לקיום ושוב שממה.

שמעון ברט מאלקנה עיצב אות המראה סכין המפלחת את העם הכתום והכחול.


למרות הכל: רק נתניהו

קורא יקר,

פוסט זה נכתב (כטור בעיתון) במאי 1999 ערב הבחירות. לכאורה זהו אלטע זאכען. את מימענינת מפלגת המרכז שכבר שבקה חיים? מי זה בכלל חגימרום. אף על פי כן החלטתילהשאיר טור זה וטורים ישנים אחרים באתר מסיבות רבות

1. כמה מגיבורי התקופה ההיא הם גם גיבורי תתקופתנו – ברק ונתניהו לדוגמא. חשוב להסתכל על תקופתנו  בפרספרטיבה.

2.  חלק מהנושאים לא השתנו. כמו השמאל בתקשורת. חלק מהגיבורים התחלפו התקשורת נשארה שמאלית כמו אז. כך גם היחסים עם ירדן,  באליטות ועוד.

 אם הגעת במקרה או במתכוון לטור זה הצץ בו יש מה ללמוד מן העבר.

זאב גלילי

מאי 2005

——————————————————–

נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לבטל את הסכם אוסלו-מינכן, המוביל אותנו לאסון. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את תהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

כי הוא שקרן.

הוא לא שקרן גדול כמו שמעון פרס ואפילו לא כמו יצחק שמיר, שהצהיר כי בשביל ארץ ישראל מותר לשקר. אבל התעמולה של השמאל הוציאה לו שם של שקרן בלתי נלאה וזה טוב. כי מי שצריך לייצג אותנו מול חבורת הנוכלים המקיפה אותנו – מערפאת ועד סאדאת ומובארק ואפילו עבדאללה ג'וניור – צריך להיות שקרן גדול. צריך להיות תככן, ומוליך שולל, ולא עומד בדיבורו, ולא מקיים הסכמים. כי למען ארץ ישראל, וליתר דיוק למען הקיום שלנו, חובה לעשות כל מה שאפשר.

מי הייתם רוצים שיעמוד מול ערפאת?דן מרידור? יוסי ביילין?

כי הוא ציוני.

בעידן שבו עזמי בשארה, המערער על עצם זכות קיומה של מדינת היהודים, רץלראשות הממשלה זה כבר לא מובן מאליו שמנהיג מפלגה יהודית הוא ציוני.

בעידן שבו יוסי ביילין מציע בנדיבות לפלסטינים חלקים מן הנגב, זה כבר לא ברור שמפלגת העבודה היא מפלגה ציונית. על יתר מפלגות השמאל אין מה להרחיב את הדיבור. כמו ההשלמה עם מדינה פלסטינית כך גם ההשלמה עם מדינת כל אזרחיה הולכת ומחלחלת. בהעדר מערכת חיסון לאומית נוצר הכשל החיסוני הנרכש, המכרסם בכל חלקה טובה. נתניהו דרוש לנו כנסיוב. גורם חום וכאבים ודחייה. אבל מחסן את הגוף.

כי הוא לא שכח מה זה להיות יהודי.

נתניהו, כמו שמיר, יכול לאכול שרצים ולחלל שבת. אך הנקודה היהודית קיימת בו מכוח הגנטיקה של התנועה הלאומית. מכוח החינוך שקיבל בבית אבא. מכוח הז"בוטינסקאות, שהיא חלק בלתי נפרד מתמונת עולמו.

התנועה הלאומית לא היתה מעולם דתית, אך היא לא קמה על חורבות היהדות כפי שקם השמאל הציוני. ראשוני השמאל היהודי היו יהודים עד עמקי נפשם מכוח מוצאם וחינוכם (מברל ועד ברנר). צאצאיהם נטשו לגמרי את העולם היהודי. לא פלא שעדות המזרח, ששמרו על המורשת היהודית, נמשכו לתנועה הלאומית ועדיין שומרים לה אמונים. לא מקרה שהיהדות הדתית לגווניה חשה באינטואיציה כי נתניהו וכל מה שהוא מייצג שומר על הגחלת.

כי הוא חזק.

גם שונאיו הגדולים מודים בכך והדבר מפוצץ אותם. בנימין נתניהו הוא באמת אדם חזק. להיכנס לתפקיד בתנאים כל כך קשים, לעמוד מול העולם כולו, להתמודד מול תקשורת ישראלית שמעולם לא היתה עוינת כל כך, להתמודד מול עכברים ועכברושים העוזבים את הספינה – לעבור כל זאת ולהמשיך לרוץ צריך להיות מאד חזק.

יש עוד הרבה סיבות טובות, אבל דומני שאלה יספיקו כדי להכריע בעד בחירת נתניהו.

יום הבחירותיום ה"נעשה ונשמע"

אחד הקוראים הרוצה בעילום שמו העיר את תשומת לבי לכך שיום הבחירות, חל ביום ב' בסיוון. יום זה, לפי המסורת, הוא היום בו התחייב עם ישראלל"כל אשר דיבר ה" נעשה ונשמע".

כל פעם, אומר הקורא, אנו מקבלים מחדש ממשלה שמבטיחה ולא מקיימת. במקום לבחור את המועמד הפחות גרוע מוטב שנבחר בה" ובמשה עבדו.

עלינו למלא את הנדרש מאתנו והקב"ה ינהל את עניינינו הכי טוב" – אומר הקורא.

הקורא לא ציין אם ועדת הבחירות המרכזית תאשר את הקדוש ברוך הוא כאחד המועמדים לבחירה.

====================================================

עצה לאהוד ברק בעניין דליה איציק

יש לי עצה לאהוד ברק: בימים שעוד נותרו עד הבחירות הרחק את דליה איציק מן הטלוויזיה. תחביא אותה. שלח אותה למסע מגבית בחוץ לארץ. תן לה נופש במלון מצפה הימים או רצוי יותר באילת. הכי טוב לתת לה שליחות לסין. עד אחרי הבחירות. שפשוט תיעלם מהאופק ותשתוק. כמו שעשית ליוסי ביילין.

אין לי שום דבר נגד דליה איציק. איני מכיר אותה ואין לי שום דעה קדומה עליה. כל מה שאומר כאן הוא דעה מקצועית נטו.דליה איציק מעוררת התנגדות, מעצבנת, מרגיזה כשהיא מופיעה בטלוויזיה. ייתכן שיש לה השקפות הכי מתקדמות ויפות בעולם. ייתכן שבחיים הפרטיים היא אדם נחמד וחיובי. אך מסך הטלוויזיה לא עושה לה טוב ולא עושה טוב למפלגת העבודה.

===================================================

מקום טוב באמצע

חגי מרום, שזכה למקום עשירי במפלגת המרכז, מזכיר לי דמות נשכחת. אני מתכוון ליוסף וינצקי (עורך עיתון "חרות", תחת שם העט "נץ") שהיה בדחן לא קטן.

וינצקי זכה תמיד למקום כבוד ברשימת "חרות" לכנסת. משהו בסביבות המקום ה-48.זה היה בתקופה שבה ל"חרות" היו 8 נציגים בכנסת ולמפא"י יותר מ-50 נציגים.

וינצקי אמר אז כי המקום שקיבל ברשימת "חרות" לכנסת הוא מקום מצוין, רקהמפלגה לא כל כך טובה. כי במפא"י למשל המקום שלו ריאלי.

חגי מרום יכול להגיד אותו דבר. הוא עזב מקום אולי לא כל כך ריאלי במפלגת העבודה, לטובת מקום עשירי במפלגת המרכז, שנחשב מקום טוב באמצע. עכשיו,

כשמקומו של אמנון שחק כבר לא כל כך ריאלי, יכול חגי מרום להתנחם כמו וינצקי שיש לו מקום טוב במפלגה הלא נכונה.

====================================================

סינרגיה בהיפוך

סינרגיה הוא מושג בתחום הכלכלה והמדעים.משמעותו: פעילות משותפת של שני גורמים או יותר, שתוצאותיה גבוהות או טובות יותר מסכום התוצאות שהיו מושגות מפעילותם של אותם גורמים אילו פעלו בנפרד.

מפלגת המרכז הוכיחה כי קיימת גם סינרגיה הפוכה. פעילות משותפת של גורמיםשמביאה לתוצאות גרועות יותר משל כל אחד מהם בנפרד. כל אחד מן הרביעייה המובילה של מפלגת המרכז – מרדכי, שחק, מרידור, מילוא יכלו להשיג בנפרד יותר מכולם יחד. עכשיו כבר לא ברור אם כל הארבעה הם במקומות ריאליים.

כך חולפת לה תהילת עולם. 

====================================================

 המיעוט הוביל

גאולה פארן מרעננה קובלת על מה שכתבתי כאן על כך שהכיפה הסרוגה אינה דגל המושך אחריו המונים. הכותבת מסכימה עם העובדות שהבאתי, לא עם הפרשנות, ואומרת: "גם אם המתנחלים לא סחפו אחריהם המונים עדיין הם הגרעין הערכי במדינת ישראל, שבכוחו להוביל את העם, גם אם הדבר ייקח עשרות שנים".

===================================================

פינת האליטות

חברי כנסת הם אליטה. לא חשוב אם הם מימין או משמאל, מזרחיים, אשכנזים,רוסים, ערבים. חילוניים, דתיים לאומיים או חרדים.

וכאליטות הם דואגים לעצמם לא רע. קחו למשל את הפנסיה. כל חבר כנסת מקבל 5 אחוז פנסיה על כל שנה בה הוא חבר בכנסת. עם ההחלטה להקדים את הבחירות "הפסידו" חברי הכנסת שנת פנסיה אחת. שומו שמיים. זהו עוול שחייבים לתקן אותו.

בסוף ינואר השנה, שבועות מספר לפני פיזור הכנסת התכנסה ועדת הכנסת לדיון מזורז בפיצוי חברי הכנסת על אבדן שנת חברות אחת. בדיון השתתפו רק שלושה חברי כנסת – רפאל פנחסי מש"ס, עבד אל מאלכ דהמשה ממד"ע ואחמד סעד מחד"ש. הם החליטו כי חברי הכנסת שיפרשו מן הכנסת יקבלו פיצוי על מה שהפסידו.

לא שמענו שיתרחברי הכנסת יצאו מכליהם כדי לשנות את ההחלטה או לגנות אותה.

===================================================

ממנעמי האליטה

ראש עיריית תל-אביב לשעבר, שלמה להט, יקבל מן העירייה מכונית וולוו . זאת, למרות שכבר חלפו שש שנים מאז פרש מראשות העירייה.

למה? ככה.

=============================

 מעבדאללה לחוסי

לא ברור עדיין אם "השליט הנבון", המלך עבדאללה הראשון, הותיר מספיק תבונה גם לנין הקרוי על שמו. על פי התנהגותו בתקופה הקצרה מאז עלה על כס המלוכה יש מקום לחששות כבדים. כבר עכשיו ברור שעבדאללה ג'וניור איננו חוסיין. הוא מתנשק בהפגנתיות עם ערפאת, הוא נגרר לכאורה למלכודת הפתאים של נשיא סוריה אסד, הוא מחוזר וגם מחזר אחרי כל העולם הערבי, הוא מראה לנו כתף קרה כאומר אני לא תלוי בכם.

צריך להיות כסיל גמור כדי לחשוב שהוא לא תלוי בנו. אך כסיל אחד המטיל אבן לתוך באר גם עשרה חכמים לא יצליחו להוציא.

כאן המקום להגיד כמה מילים על ההונאה שהונו קברניטי אוסלו את המלך חוסיין. כולם כבר יודעים את הנזקים האדירים שגרמה הונאת אוסלו למדינת ישראל. שוכחים שירדן, שלא היתה בסוד ההסכם, מצאה עצמה באיום קיומי.

חוסיין איננו יוסי ביילין והוא מכיר היטב את ערפאת. הוא ידע כי ההסכם יוביללמדינה פלסטינית המאיימת על קיומה של ירדן לא פחות מאשר על ישראל. חתימת ההסכם עם ערפאת, בלי לשתף בו את חוסיין, היה מעשה של תקיעת סכין מצד ישראל בגבו של המלך ללא כחל וסרק.

חוסיין, השורד הנצחי, ניגב את הרוק מעל פניו ועשה עצמו כאילו יורד גשם. הוא התחיל לחפש דרכים להשתלב במציאות החדשה ואז תקפה אותו המחלה. קשה לדעת מה היה עושה חוסיין נוכח המציאות שהסכמי אוסלו כפו עליו ונוכח מדינה פלסטינית המאיימת לבלוע אותו. יש להניח כי הוא לא היה נופל למלכודת מן הסוג של המלכודות מהן הצליח להימלט במהלך השנים.

עכשיו אנו עומדים מול מציאות שהמדינה אשר יש לנו עמה את הגבול הארוך ביותר והסכם השלום עמה עלה לנו בשטחי קרקע ובמיליוני קוב מים עשויה להיות פתאום מדינת אויב.

איש איננו יכול לבוא בטענות כלפי עבדאללה הצעיר. לא חשוב כמה שכל הותיר לו סבו. לנו הוא לא חייב כלום.

=============================

אשתו של בני בגין

אחד מאמצעי התקשורת יזם גימיק אופייני: מפגש, ראיון, משאל אצל נשות המועמדים לראשות הממשלה. כולם יודעים מיהי שרה וטלי וכוכי. אך מי היא רעייתו של המועמד לראשות הממשלה בני בגין?

אף אחד לא זכר אף אחד לא ידע.

אפשר לומר שזה מדבר בזכותו של המועמד בני בגין.