ראה גם הנבואה השחורה שהתגשמה
17 שנים לפני השואה חזה אורי צבי גרינברג יהודים מומתים בגז * 7 שנים לפני פרוץ המלחמה כתב שיר שתאר את השואה וביאליק אמר כי זהו שיר משוגע אך פירסם אותו * איש לא האמין לו, אבל הוא חזה גם מטוסים מעל הר הבית והזהיר מפני חורבן נוסף
בחודש נובמבר 1922 פרסם אורי צבי גרינברג, בכתב העת היידי לשירה "אלבאטראס", שיר נבואי מצמרר – "אין מלכות פון צלם" ("במלכות הצלב"). בשיר זה עשה אורי צבי את חשבונו של העם היהודי עם העולם הנוצרי וצפה בנבואה נוראית את כיליונה של יהדות אירופה.
וכך כתב בין היתר:
"אך אני אגידכם נבואה – הנבואה השחורה
מעמקיה פה יעל עמוד הענן"
…
"כשהגז המרעיל כבר יחדור אל תוך היכלות
ולפתע פה ביידיש יזדעקו האיקונות"
…
"ואתלה על ענפי העצים את מתי ערומים
אשאירם בהפקר ירקבו לעיני מזלות
שהולכים בשמים"
…
"עשרה ייוותרו יהודים של פצעים שריד הפליטה של דמים
כדי להראות שהיתה כאן אומה על ארץ הדווי של נוצרים".
אורי צבי בנערותו
הנבואה שהתגשמה
רוב המיליונים שאליהם פנה אורי צבי בפואמה הזו לא זכו לקרוא אותה. כתב העת "אלבאטראס", שראה אז אור בברלין, הגיע רק למתי מעט מיהודי מזרח אירופה, שידעו לקרוא יידיש. לגבי רובם נתגשמה הנבואה הנוראה והם הפכו לעשן ואפר במשרפות אושוויץ.
שנים רבות כיסה האבק את היצירה הכבירה הזו. היא אמנם ראתה אור מחדש בספרים שכינסו את יצירתו היידית של אורי צבי. אך מי בימינו קורא שירת יידיש.
אורי צבי עצמו ניסה לתרגמה פעמים רבות ללא הצלח. בשנת 1997 גאל החוקר והמשורר בנימין הרשב את היצירה מן הגניזה והוריק אותה לשפה העברית. תרגומו הופיע בכתב העת "סימן קריאה", שעם כל חשיבותו הוא איננו מגיע לידיעת הרבים.
לפני כשנתיים הזמינו בית מורשת אורי צבי גרינברג ובית שלום עליכם את המלחין דניאל גלאי להלחין את הפואמה וקיימו ערב מיוחד לביצוע בכורה של היצירה, שכללה אנסמבל קאמרי וקריינות בעברית וביידיש של היצירה. זאת, על רקע מצגת ותפאורה שנעשתה בהשראת איורים של מאיירים, שנתנו ביטוי להשפעת היצירה עליהם.
הארוע צולם על ידי הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ושודר בליל תשעה באב.
ביוגרפיה ספרותית
מי שרוצה לקבל מושג בסיסי על השירה הענקית של אורי צבי יוכל למצוא אותה בספר "אקדמות לאצ"ג" פרי עטו של המבקר דן מירון. זוהי הביוגרפיה הספרותית החשובה ביותר שנכתבה על אורי צבי גרינברג.
חשיבותו של הספר נובעת מכמה טעמים. הראשון בהם הוא המחבר, שלדעתי הוא בכיר מבקרי הספרות בישראל והוא גם מומחה ראשון במעלה לשירת אורי צבי. מירון עומד בראש המפעל המונומנטאלי של מוסד ביאליק, להוצאת כל כתבי אורי צבי (עד כה ראו אור 16 כרכים). ביד אמן הצליח מירון לההדיר את כתבי המשורר הלאומי, שחלקם הקטן ראה אור בספרים שהמשורר עצמו ערך. חלקם היו כאותיות פורחות שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת רבים וחלקם ספרים שהמשורר לא ערך כלל או ערך ולא השלים את מלאכתו.
שער ספרו של דן מירון
דן מירון רחוק מרחק רב מהשקפותיו הפוליטיות הלאומיות של אורי צבי. אך הוא לא נוהג כמבקרים, שבצד דברי השבח שהם חולקים למשורר מביעים הסתייגות מהשקפותיו. מירון נכבש בעוצמתו הפיוטיות של אורי צבי ומקבל את כוליותו.
נער חרדי על הסוס
יש בספר הרבה גילויים מרתקים על תולדותיו ואישיותו של אורי צבי. הוא מתאר את ילדותו כבן למשפחה המתייחסת לגדולי החסידות של גליציה ואוקראינה. ילדות של נער המקבל חינוך מסורתי למדני טבול באווירה מיסטית, לבוש בגדי חסידים ועטור פיאות. ויחד עם זאת נער המיטיב לשחות, לומד ג'ודו להגנה עצמית מפני גויים ורוכב על סוסים. לא חולפות שנים רבות והנער בעל הפיאות הופך חייל קרבי בצבא האוסטרי, חייל מצטיין המעורר את התפעלות מפקדיו. ובמהלך המלחמה מגיע אורי צבי לקברו של משיח השקר שבתי צבי בבית הקברות המוסלמי בכפר אלבני ואומר על הקבר: "אני אורי צבי, בן בת-שבע מלבוב, המשרת בצבא הנכרי של הקיסר פראנץ יוזף, עומד על קברך שבתי צבי, שאין משל לתוגת בשרך אחרי ההמרה, מחמד אפנדי".
ואחרי השרות הצבאי באה העריקה והעליה לארץ ישראל ושירת יידיש אותה נטש לטובת העברית, והתגלותו כמשורר לירי (ב"אנקריאון על קוטב העיצבון") והיותו משורר תנועת העבודה ונטישת תנועת העבודה והמעבר לרביזיוניסטים והחרם שהוטל עליו והאלם שנגזר עליו עד ששב והוכר כמשורר הלאומי, רק לאחר השואה, עם פרסום "רחובות הנהר".
אורי צבי חייל 1916
השילוב שעושה מירון בין הביוגרפיה האישית והביוגרפיה הפיוטית של אורי צבי, שאין כמובן להפריד ביניהם, הופכת את הספר ליצירת מופת. כל עובדה ביוגרפית מקבלת חיזוק על ידי הפניה למקום המתאים בכרכי השירה וכל הפניה כזו פותחת פתח להבנה עמוקה יותר של השיר.
אורי צבי כנביא
מה שמרתק אצל מירון הוא שאיננו נרתע מלדבר על נביאותו של אורי צבי. ואיך אפשר שלא לראות את הכוח הנבואי שלו כשקוראים את שירו "באי במחתרת", חזיון אימים המתאר שני יהודים שסבורים כי הם היהודים היחידים שנותרו בעולם והם חיים כחפרפרות במעמקי האדמה. השיר פורסם בפתיחה ל"רחובות הנהר" ונראה כחלק בלתי נפרד של הספר המתעד את השואה.
אך השיר נכתב שנים רבות לפני השואה וכשביאליק קרא אותו בשנת 1931 הוא הזדעזע ואמר שיש בו מן הטרוף. ביאליק קיבל את השיר לפרסום ב"מאזניים", כתב העת של אגודת הסופרים. זה היה השיר האחרון שפרסם אורי צבי בכתב עת זה. אחרי זה בא הנתק בין אורי צבי לבין ביאליק והנתק בין אורי צבי לתנועת העבודה, שהגיע לשיאו עם רצח חיים ארלוזורוב.
"פועלי בניין שראוהו הולך ברחובות תל-אביב" – מספר מירון – "ירדו מן הפיגומים ירקו בפניו… ושאלו בלעג: 'טוב לך? ארלוזורוב בקברו'."
אוירונים על הר הבית
נביאותו של אורי צבי מלווה את שירתו מראשיתה, ובמרכזה גורל האומה וירושלים. ב"ספר הקטרוג והאמונה" (1937) ניבא את מלחמת המחתרות ואת הגרדומים:
אני רואה בתי כלא עבים, תליות…
אני רואה איך הללו הולכים לתליה
ושחרית-ירושלים בשעות פניהם
ועל דברים אלה ושכמותם כתב ישראל אלדד, ממפקדי לח"י: "ישנה לעתים הרגשה שאין אנו אלא מלים שהועתקו מתוך שיריו".
ובאותה שנה, שלושים שנה לפני שחרור הכותל, במלחמת ששת ימים, ניבא אורי צבי:
ואני רואה כבר סיעת אווירוני במחוג
על פני הר הבית חגה ביום חג
חיים בכוח החרב
קרובה יותר לתקופתנו ולמשבר ירושלים בו אנו עומדים היום היא שירתו של אורי צבי בימי מלחמת העצמאות. שירים אלה מופיעים ב"ספר העמודים" בכרכים ז-ח.
מבחינה הגותית, כותב מירון, מגיעה שירתו של אורי צבי למיצוי בשירים העוסקים במשמעות ההיסטורית, הפוליטית והפסיכולוגית של העצמאות. בשיר "פרקים בתורת המדינה" מתרכז המשורר בקושי ובכורח של החיים על כח החרב ומראה שבכוח זה לא די כדי לנצח בקרב הקיומי. יש להוסיף את העוצמה החזונית השכלית. לא במקרה ברח העם היהודי מן העצמאות והאחריות הכרוכה בה משך אלפי שנים. לא רק סיבות חיצוניות גרמו לכך אלא גם רצון פנימי בחופש מן האחריות למצב הקיומי של האני הלאומי. המשורר, שאין בקי ממנו באימי הגלויות, מודה באמת המנוגדת למה שמקובל במחשבה הסנטימנטלית הציונית והיהודית על דבר סבלות הגלות ותקוות הגאולה. הגלות נוחה יותר מן הגאולה כי גלות היא התפרקות מעול ועצמאות היא קבלת עול.
"מדינת ישראל" אומר מירון בעקבות אורי צבי "תתקיים זמן רב בזכות עצמתה הצבאית לא מפני שנוח ונעים לאחוז בחרב או מפני שעם ישראל הוא עם צבאי ולוחם מטבעו. מה שצפוי למדינה הוא חיי עמל אפורים שלא יוכלו להתקיים אלא על פי החרב ובזכות היותה לטושה ונכונה לקרב.
על חרבנו נחיה קובע השכל חקו
והחק הוא כבד ואכזר ומדבר:
תמיד סכנה
"בכל ספרות מלחמת העצמאות", מסכם מירון, "לא נמצא טקסט אמתי מפוכח רצין ובוגר כל כך ".
פיצול נפש לאומי
ובמרכז שירת התקופה עומדת ירושלים. אורי צבי הופך את ביתור ירושלים ממצב גיאופוליטי למטאפורה עתירת משמעויות פסיכולוגיות ומטפיסיות. שירי ירושלים" של אצ"ג בתקופה זו הם שירים של פיצול נפש לאומי ועל הצורך של הנפש הלאומית לחבר את חלקיה. השירים מצביעים על מצב שבו פוצל השכל מן הרגש הפרגמטיות מנתקת את הזהות הלאומית משורשיה הלא רציונליים ורצון החיים פועל נגד רצון הקיום. השאיפה לקלות חיים (תל אביב) מביאה להתכחשות לשורש החיים.
ובפי המשורר גם נבואה על ירושלים:
היא היתה והוה ותהיה ירושלים
השער למלכות השמים
בספיה יעמדו עוד אויבים על ברכים
אליה נשוב כאובי אברים
בתחילה על גחון לבירה בהרים
ונרגיש: כל עורקינו אזי מיתרים
לנגון השירה לספי אם יקרים
קישורים לאורי צבי
נביאותו של אורי צבי
http://www.zeevgalili.com/2007/07/449
במלכות הצלב
http://www.zeevgalili.com/2007/07/451
תוכן ויצירה בשירת אורי צבי
http://www.zeevgalili.com/2007/07/448
אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל
http://www.zeevgalili.com/2010/04/8469
אורי צבי: עזה יהודית כמו שוארשה פולנית
