ברשימה שלי מן השבוע שעבר על הגששים מניתי שורה של כותבי טקסטים ופזמונים שתרמו לתכניות הלהקה הפופולרית. לא מניתי את כולם ובין היתר לא הזכרתי את עקיבא נוף שבצד היותו חבר כנסת היה גם פזמונאי, מלחין וזמר שתרם ללהקה את אחד הפזמונים המפורסמים והמוצלחים ביותר שלה: "מים לדוד המלך".
ייתכן שמאחורי ההשמטה הזו עמדה גם איזו כוונה תת הכרתית. כי הרי עקיבא נוף אשם במידה רבה (והוא הודה זאת בפניי) בכך שאהוד אולמרט הגיע לאן שהגיע.
אבל אחרי שנוף זכה במאבק משפטי ממושך על הפרת זכות יוצרים שלו אני כבר נזהר וחוזר ומצהיר שהוא תרם את הפזמון החשוב לגששים.
נוף זכה באחרונה בתביעה מייצגת שהגיש נגד רשות השידור ונגד חברת "מטר" שהפיקו והקרינו סידרת תכניות בשם מדינת היהודים על מופעי ההומור בישראל. אחת התכניות עסקה בגשש החיוור ושודר בה השיר "מים לדוד המלך". אך שמו של נוף לא אוזכר ברשימה הארוכה של התורמים לסרט, שכלל במאים טכנאים עורכים ועד מגישי התה.

בימים אלה ניתן פסק דין במשפט והשופט קבע כי התובע צודק בתביעתו כי "השיר המזוהה עם הופעתם הטלוויזיונית של הגששים… בהופעה שהייתה אבן דרך בחיי הבמה של הגששים".
בית המשפט פסק פיצוי של 40 אלף ₪ לתובע.

ראה

פזמון הפירומן על אהוד אולמרט

קרקעות כיכר המדינה חולקו לראשי האוצר ולבכירי המפלגה * מנהיגי המפלגה בנו לעצמם ווילות * שר החינוך הורה שעמדות המפתח במשרד יישארו בידי המפלגה* פרטים על קצה המזלג מן הארכיון וממחקר חדש

המסמך שלמעלה נכתב על נייר מכתבים של מרכז מפלגת העבודה בתאריך 24.2.52

נאמר בו בין היתר: "חוות דעת המזכירות היא שיש להבטיח שעמדות המפתח העיקריות במשרד החינוך לא תשמטנה מידי חברי המפלגה. כמו כן עליכם להענות לתביעת חברנו ב"צ דינבורג, שייכנסו לעבודה במשרד החינוך. ריכוז העבודה הוטל על החבר יזהר סמולנסקי". "חברנו ב"צ דינבורג, הוא מי שנודע לימים כבן-ציון דינור היסטוריון בעל שעור קומה שהיה אז שר החינוך מטעם מפא"י. יזהר סמולנסקי הוא הסופר הנודע ס. יזהר.

 

את המסמך המעניין הזה מצאה לי גב' הדסה אסולין, מנהלת "הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" השוכן במסגרת בניני האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

 

הארכיון קיים כבר כמעט 70 שנה ובשנות קיומו הצליח להעביר ארצה את הארכיונים של מאות קהילות ארגונים מוסדות ואישים מן התפוצות. הארכיון כולל אוספים מכל חלקי העולם ומגלם באוספיו את אחדות ההיסטוריה היהודית. יש בארכיון 60 מיליון דפי מסמכים, 9 מיליון מיקרופילמים, 12 אלף צילומים , מיליון קטעי עיתונים ועוד.

הארכיון פועל כמוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר) וממומן על ידי המדינה באורח חלקי (שהקטינה באחרונה את חלקה), קרנות ואנשים פרטיים. מוסד זה ראוי לסיקור נרחב יותר בטור זה ואעשה בהזדמנות הראשונה.

למסמך זה אפשר לצרף את הגילויים המופיעים בספר חדש שראה אור בימים אלו בהוצאת יד בן צבי. הספר "מפאי בראשית העצמאות", מאת החוקר אבי בראלי, חושף את המאבקים בתוך מפאי על דמות המדינה. בין היתר מגלה החוקר מעשי שחיתות – כמו חלוקת קרקעות ב'כיכר המדינה' בצפון ת"א לראשי האוצר ובכירי מפא"י וכן תופעות של 'התברגנות' – כמו בתים פרטיים גדולים שבנו לעצמם מנהיגים במפלגה והאיסור שהטיל על כך המוסד לביקורת של מפא"י. לא תמיד האיסור הזה עזר. אחד מראשי מפא"י הבולטים, אליעזר לבנה פרש מן המפלגה בשנת 1956 לאחר שהואשם בבניית בית "לא צנוע".

יש לזכור שהמאמר נכתב ב-2007 לפני שאולמרט הורשע [פברואר 2016]

לא אתפלא אם הגילויים שבספר ישמשו את אהוד אולמרט במלחמתו על "חפותו". אחרי שאולמרט יסיים את ביקוריו בבירות העולם בבריחתו מחוקרי המשטרה. אחרי שייגמרו התרוצים (שפעת, דיון מדיני דחוף, מצב בטחוני חמור, ניסיון פלסטיני להתנקש בחייו). אחרי שיסתיימו כל הבג"צים,  אחרי שהספינולוגים ימצו את אחרון הספינים כדי להטות ולהטעות ולהסיח את דעת הציבור. או אז יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה.

אפילו מזוז לא יוכל שלא להגיש כתב אישום – על הפרשיות השונומ. על כולן יחד או על כל אחת לחוד.

ואז יצטרכו פרקליטיו היקרים לחשוב על קו הגנה. להשמיץ את א'? להשמיץ את ב'? להשמיץ את ג'? להגיד שבכלל לא היתה קדרה? לטעון שהקדרה היתה שבורה? להגיד שכבר החזיר אותה מזמן?
לסנגוריו העתידיים של אולמרט אני מגיש   את המסמך שלמעלה שיכול אולי לשמש קש הצלה אחרון. על פי המסמך הזה יוכלו הפרקליטים לטעון "כבר היו דברים מעולם".

ראה

השחיתות של עמותות אהוד ברק

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

 

ספירו אגניו, שהיה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת הנשיא ניכסון, נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שנתגלה כי העלים מס, הלבין הון וקיבל שוחד. במסגרת עיסקת טיעון הוא נקנס בסכום של 10,000 דולר. אך בעקבות דרישה של תושבי מדינת מרילנד שילם למדינה את כל השוחד שקיבל בסך 268 אלף דולר.
אגניו ייזכר בהיסטוריה תודות למשפט אחד שמנהיגים מושחתים רבים נאלצו לומר. טענתו היתה כי מה שהוא עשה עשו רבים לפניו אבל "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא טרחו להגיד לי".

זה כנראה מה שיגיד אולמרט בבוא היום.זה מה שאמר לעצמו שר האוצר הירשזון, זה מה יאמר בן אליעזר ["פואד"]. דור דור ומושחתיו.

 

גורל המדינה נתון בידי צמרת פוליטית, המורכבת משורה של אישים שלא עשו דבר בחייהם פרט לעסקנות פוליטית * אין להם שום כישורים ושום עיסוק פרט ליכולת ההישרדות ורובם מושחתים עד היסוד * וגם את זה חזה הרצל

חוזה מדינת היהודים, תיאודור הרצל, היה מנהיג בעל חזון גאוני. לא רק בחזון הגדול של "אם תרצו", אלא גם בפרטי הפרטים של המדינה שתקום. אני ממליץ לקרוא מחדש את "מדינת היהודים" ולגלות שהוא ניבא והציע פתרונות לכמה מן הבעיות החמורות שאנו מתחבטים בהן היום: העובדים הזרים, עובדי קבלן, פנסיה ממלכתית, ועוד.

ב-9 ביוני 1895 רשם ביומנו, את שני המשפטים הבאים: "יש למנוע בכל דרך אפשרית את התהוותם של פוליטיקאים מקצועיים. בבוא הזמן, אצטרך לעיין בסוגיה הזאת בקפידה רבה". (ת. הרצל, עניין היהודים: ספרי יומן, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ח-1997, עמ' 95).

הפוליטיקה כמקצוע

אי אפשר שלא להתפעל מראיית הנולד של הרצל נוכח מה שקורה אצלנו בשנים האחרונות. לא יהיה זה מוגזם לומר שכמעט כל מי שהוא פוליטיקאי מקצועי הוא מושחת מעצם הגדרתו ולא יוצלח בתיפקודו.
פוליטיקאי מקצועי הוא אדם שלא עשה שום דבר בחייו פרט לפוליטיקה, ולא הוכיח יכולת בשום תחום פרט לפוליטיקה. המסלול של הפוליטיקאי המקצועי הישראלי המצוי כמעט קבוע: נבחר לוועד הכיתה, מצטרף לתא הסטודנטים של התנועה (לא חשוב לו איזו), קורא תיגר על הצמרת הוותיקה, נבחר כמועמד לכנסת, חבר כנסת ואחר כך שר בממשלה ואז השמיים הם הגבול.

אולמרט כמשל

קחו למשל את ראש ממשלתנו, אהוד אולמרט. נסו לאמץ את זכרונכם ולומר מה הוא עשה לפני שהיה לפוליטיקאי. שום דבר. הוא נכנס לפוליטיקה בגיל 21 ועד אז היתה מגילת חייו דלה להחריד. שרות של כמה חודשים בגולני, שיחרור וחזרה לצה"ל ככתב צבאי. נרשם ללימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה ואחר כך למשפטים.
הצעד הפוליטי הראשון שלו נעשה בקול תרועה. הוא הכריז בוועידת תנועת החרות ב-1966 כי על בגין להתפטר מתפקידו. בגין לא התפטר אך אולמרט גזר את הקופון של ה"ספין" הראשון שלו. הוא עבר לתנועת "המרכז החופשי" של שמואל תמיר (בה הציע לתמיר לזרוק את אביו, מרדכי אולמרט, מתפקיד מזכ"ל המרכז החופשי). בגיל 28 כבר נהיה חבר כנסת (מטעם "המרכז החופשי"). מכאן ואילך – כשהוא מתמרן כלוליין בין רסיסי מפלגות שהתאחדו והתפרקו – היתה דרכו סוגה בשונים: התעשרות מהירה, תוך ניצול מעמדו הפוליטי וקידום דרכו בפוליטיקה באמצעות אנשי הכספים. כך למשל סייע ליעקב נמרודי לרכוש בפרוטות את "הכשרת הישוב" – החברה של התנועה הציונית ששלטה על אדמות בשווי מיליארדים.

גדול הזכאים

אין ספק שאולמרט נתגלה כבעל כישורים גאוניים לצאת זכאי מכל חשד ואבק חשד שדבק בו. הטפלון הוא נייר זכוכית לעומתו. ספק אם יש עוד איש ציבור שכל כך הרבה שרצים נתלו על גבו במהלך חייו הפוליטיים.
רשימה חלקית: מתנער מן החשבוניות הפיקטיביות כשהיה גיזבר הליכוד; נותן עדות אופי חמה לבית המשפט על שלומי עוז שהורשע בזיוף דולרים ( עוז היה חבר בכנופייה בראשות בני משפחת אלפרון וריצה 14 חודשי מאסר בכלא); חוגג במסיבת הכניסה לכלא של אריה דרעי; מקבל הלוואה של 50 אלף שקל מחברת קש בבעלות יהושע הלפרין; מסייע לאותו הלפרין, שהיה מנכ"ל בנק צפון אמריקה, שהורשע במעילה) לביטול צו עיכוב יציאה; עושה "טובה קטנה" לדודו אפל ומסדר לו פגישה עם ראש עיריית אתונה בענין האי היווני; (הפרשה כולה וחלקו של אולמרט בשחיתות סביב האי היווני פורסמו על ידי מוטי גילת בידיעות אחרונות. אולמרט הגיש תביעת דיבה נגד גילת, אך כשנכנס לתפקיד ראש הממשלה ביטל את התביעה בנימוק ש"בנסיבות שנוצרו אין לי כל עניין או זמן להמשיך בתביעה").

והרשימה עוד ארוכה: סיוע לראובן גבריאלי (האבא של) שנחשד בעבירות מס; סייע גם לאח חיים גבריאלי בנוגע לקרקע שאליה פלש; ואחרונים אחרונים לא כל כך חביבים: פרשת הבתים שקנה ומכר, פרשת ההתערבות במכרז על בנק לאומי ופרשת מרכז ההשקעות שנמצאים בחקירה.

והאיש הזה, הנהנה מתמיכה גורפת של 2 אחוז מאזרחי ישראל, קובע את גורלנו.

מקצוענים אחרים

רשימת הפוליטיקאים המקצועיים שקבעו וקובעים את גורלנו ארוכה. המקרה החמור ביותר אחרי אולמרט הוא חיים רמון. גם הוא לא עשה מאומה פרט לפוליטיקה. אני זוכר עדיין את ועידת מפלגת העבודה ברמת אפעל בה עמדו לבחירה אבא אבן וחיים רמון. אבא אבן, אדם בעל השכלה נדירה ועבר מפואר, נזרק ובמקומו נבחר "חתול רחוב" (כינוי שחיים רמון עצמו הדביר לעצמו.

מגילת חייו של חיים רמון היא כמו של כל פוליטיקאי מקצועי אלא שהוא מוכשר יותר מרבים אחרים. בשורה של תרגילים מסריחים, קנוניות וטריקים הצליח להרוס את מפלגת העבודה, את ההסתדרות, את המערכת הרפואית ועכשיו הוא מתכנן להרוס את המדינה. הוא מקיים שיחות חשאיות עם פלשתינאים כאילו בשם עצמו. בוקר אחד נגלה שיש לנו הסכם אוסלו חדש שבו ממשלת הפוליטיקאים המושחתת הזו מוותרת על כל מה שנשאר מהסכם אוסלו הראשון. אולמרט יזכה בספין שנועד להציל את הקריירה שלו.

המקצוענים האחרים

ואם מדברים על הסכם אוסלו אי אפשר לשכוח את יוזמו ומכוננו של הסכם אוסלו הראשון יוסי ביילין (יש לו אמנם תואר דוקטור אבל כל כולו עוסק בחקירת הדור הצעיר בכמה מפלגות. עם תואר כזה לא הולכים למכולת).

ובין המקצוענים הפוליטיים אי אפשר לשכוח את אברהם בורג שנפטרנו מעונשו, אך לא מן הזכויות המיוחדות שיש לו בשל שורת התפקידים שמילא.

רק אחרי שפרש מן הפוליטיקה הוא גילה את צפונות לבו. בתקופה שכיהן כיו"ר ההסתדרות הציונית (1995-1999) הוא כתב את הספר "לנצח את היטלר" בו הוא קורא לבטל את חוק השבות, קורא לישראלים להשיג דרכון זר ולברוח מן הארץ, לפרק את ישראל מנשקה הגרעיני.

רשימת הפוליטיקאים המקצועיים שבכנסת ובמפלגות ארוכה. לא כולם מוכשרים כמו אלה שהזכרתי כאן אך אפשר לומר שכל פוליטיקאי מקצועי נושא בתרמילו את שרביט ראש הממשלה הבא שימיט אסון על ישראל.

אי אפשר שלא להוסיף הסתייגות קטנה. ייתכן שפה ושם יימצא מישהו המקדיש זמנו לפוליטיקה ובאמת מתכוון לעשות טוב לישראל. והסתייגות נוספת: גם מנהיגים שעברם מפואר (רבין, ברק, שרון) המיטו עלינו אסונות.

========================================================

ראה

אליהו שפייזר האיש שחזה את נפילת מפלגת העבודה

יוסי שריד היה שותפו של אולמרט במלחמה בשחיתות בתחילת דרכם הפוליטית. על אותה תקופה, ועל מה שארע לאחריה, מספר שריד בלא מעט סארקזם: "בכניסתנו כרוח סערה למועדון החברים שנקרא כנסת הכנסנו סגנון חדש. בין השאר נלחמנו בשחיתות. בעיקר בשחיתות בכודרגל. זה היה חידוש גדול וזה עורר הרבה התלהבות. העיתונים נתנו את הידיעות בעמודיהם הראשונים ולא דווקא בעמודי הספורט. והשמחה היתה רבה"

"יום אחד התבוננתי על סביבותיי, ימינה ושמאלה, ולא מצאתי את אהוד. כנראה התעייף, או שהיה עסוק. אולי הבין שבדרך הזו לא מגיעים רחוק והוא כנראה צדק. תראה איפה הוא ואיפה אני. אז הוא חכם ואני טיפש.

"אני באתי לכנסת ויצאתי ממנה עם אותה החולצה ואותו השעון שעולה 80 שקלים. לא כך אולמרט, שמההתחלה ידע לנצל את מעמדו בכנסת כעורך דין, ומההתחלה עשה לא מעט לביתו ולעסקיו".

"לאושרי לא הגעתי ליום פקודה. לא הייתי חשוד מעולם ולא יצאתי זכאי אף פעם, וזה סיכן את סיכויי להיות ראש ממשלה. כל מי שיוצא מן המשטרה עם תעודת יושר נכנס מיד לרשימת המועמדים ואני לכן לא נכנסתי".
שריד מקבל את התיזה שהפוליטקה כמקצוע משחיתה מעצם הגדרתה. לפיכך נהג (ועדותו נאמנה עליי) לעסוק גם בדברים שמחוץ לפוליטיקה. לבסוף פרש לגמרי.

"להיות שטוף פוליטיקה", אומר שריד, "זה כמעט כמו להיות שטוף זימה, וזה יכול לשבש את השכל. לכן, תמיד עשיתי דבר מה נוסף. פעם הלכתי ללמד. וביליתי די הרבה שנים במקומות נדחים בארץ. והשתדלתי לכתוב כל הזמן (בין היתר שירה) וידעתי שיום אחד אפרוש מרצוני לפני שיזרקו אותי מכל המדרגות".

ראה

הלקח – להרוג אותם כשהם קטנים

http://www.zeevgalili.com/2014/05/19435

אמנון דנקנר נפטר ב-6 באפריל 2013

עורך "מעריב" הפורש, אמנון דנקנר, הכריז במוצאי שבת בתכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 כי הוא בוחר באהוד אולמרט כאיש השנה. הוא גם הכריז שהוא כל כך מתפעל מהצלחותיו של אולמרט שהוא עתיד לכתוב עליו רומן.

ההכרזה הזו של דנקנר עוררה בי תקווה שאולי תודות לו נדע באמת מיהו אולמרט, הרבה מעבר למה שנכתב וייכתב בדו"ח וינוגראד. ובאותה הזדמנות צפוי ספר (שאולי הוא כבר בכתובים) שיגלה לנו סוף סוף את האמת על העבר הפלילי של האיש שבשרותו עבד אולמרט בשש השנים האחרונות, עופר נמרודי.

מקור האופטימיות שלי לגבי היצירות הצפויות של דנקנר יש לה על מה לסמוך. לדנקנר יש רקורד רב שנים של יריקה לבאר שממנה שתה ונטישת חברים. וכדי לא להסתכן בתביעת דיבה אציין שכל מה שייכתב כאן על הנושא לקוח מדברי דנקנר עצמו ומצוי בארכיון של כל עיתון המכבד את עצמו.

הפרשה המפורסמת ביותר קשורה בביוגרפיה שכתב על דן בן אמוץ, שהיה חברו הטוב משך שנים. הוא הפך את דן בן אמוץ מן הצבר האולטימטיבי למפתה קטינות סידרתי ואף סיפר עליו שגילה את ערוות אמו.

קדמה לפרשת הספר הזה שורה של ארועים שכאמור דנגנר עצמו סיפר עליהם בגאווה.

דנקנר כיהן כחודשיים כדובר הסוכנות ולאחר שעזב הדליף לשמעון שיפר מידיעות אחרונות פרוטוקול מישיבת הסוכנות.
המישרה הבאה שלו היתה דובר משרד החינוך. הפעם לא המתין לסיום תפקידו ובמהלך עבודתו שם הדליף ידיעות נגד המשרד. את רון מייברג חברו הטוב פיטר ממעריב בביזיון.

באחד הראיונות שנתן לעיתונים אמר לו המראיין כי התנהגותו מזכירה את המשל של איזופוס על הצפרדע שהעבירה על גבה עקרב את הנהר. בטרם הגיעה לגדה השניה עקץ העקרב את הצפרדע ושניהם טבעו. וכששאלה הצפרדע "מדועש,, השיב העקרב כי זה בטבע שלי.. דנקנר קיבל שההשוואה מתאימה לו. במהלך כהונתו כעורך הירבה דנקנר לשבח את משפחת נמרודי אך לפני שהיה לעורך אמר: "שאם יתברר לי בעוד חמש שנים שעופר נמרודי ויעקב נמרודי עשו דברים איומים ונוראים, אז אני אביע את דעתי על כך. לא עבדתי בשירותו של דן בן-אמוץ ואני גם לא עובד בשירות משפחת נמרודי"

כדאי לחכות לשני הספרים.

ראה מעריב העיתון שלידתו בחטא

ידידי איתן הבר הוא ללא ספק הפרשן המוסמך ביותר של "מורשת רבין". הוא היה ממקורבי רבין וגם האיש שניסח את עמדותיו בנאומים מרשימים.

באחרונה פרסם הבר ב"ידיעות אחרונות" מאמר על תורת הבטחון של רבין.

על פי הבר ראה רבין את מלחמות ישראל כמלחמה אחת ממושכת שראשיתה בנפילת תל-חי ועד לאינתיפדה.

על סמך הנחה זו, עמדת רבין היתה שישראל צריכה תמיד להיות מוכנה למלחמה. במהלך שרותו הצבאי קיים הלכה למעשה את משנתו זו, תוך הקפדה על פרטי הפרטים. הוא האיש שעקר מצה"ל את הפרטצ'יות הישראלית של "יהיה בסדר".

עקרון נוסף של רבין היה שאם כבר נגזרה עלינו מלחמה יש לעשות הכל כדי שתהיה מהירה, קצרה ותביס את האויב תבוסה מוחצת.

אך משנת רבין, על פי הבר, כללה עקרון נוסף שמן הראוי להטיל ספק בתקפותו. רבין טען שהאינטרס הישראלי העליון הוא לדחות ככל האפשר את המלחמה הבאה.

חלק זה של משנת רבין אומץ על ידי ממשלות ברק ושרון בשש השנים הגורליות שלפני מלחמת לבנון השניה, שבהן המתינו בישראל להחלדת ארסנל הקטיושות של החיזבאללה. והואיל ומנהיגים אלה לא קיימו את החלקים האחרים של משנת רבין קיבלנו את מלחמת לבנון השניה.

העקרון שיש לדחות כל מלחמה יהיה אשר יהיה לא עמד במבחן המציאות ההיסטורית. שתי המלחמות שבהן תקפנו ראשונה – מלחמת קדש ומלחמת ששת הימים – נצחנו נצחון מוחץ. ביום הריפורים חיכתה גולדה עד לשניה האחרונה.

בשש השנים האחרונות נקטו ברק ושרון כבמשנת רבין שיש לדחות ככל האפשר את המלחמה, אך לא קיימו את יתר חלקי משנתו. וכך הגענו לאולמרט שהמורשת שיותיר אחריו היא איך לצאת למלחמה בלי כל שיקול דעת ובלי להיות מוכנים.

 

בבוא היום, כשתיכתב הגדת מלחמת לבנון השניה, יסופר בה על שלושה בנים ובת אחת שבהם דיברה התורה. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחת שאינה יודעת לשאול.

  

 

החכם. אהוד אולצרט. (ויקישיתוף)

החכם (בניגוד למשל שלמעלה) הוא אהוד אולמרט. אדם עם כישורים כה מוגבלים כפי שנחשפו במלחמה, שהצליח להגיע לראשות הממשלה אינו יכול שלא להיות חכם. אמנם חכמה של פוליטיקאי קטן היודע לשרוד בכל מצב. חכמה של אדם מושחת שאינו משאיר עקבות של מעשי שחיתותו. אבל חכם. 

אחד תם הוא עמיר פרץ. למלה תם בעברית יש כמה משמעויות. המשמעות הראשונית היא אדם תמים ושלם מבחינה מוסרית. קשה להגיד שמשמעות זו הולמת את אישיותו של פרץ. גם המשמעות האחרת "נאיבי" אינה הולמת את האיש.  

 אבל יש פרוש אחר למלה תם המתייחסת לרביעיה שבהגדה לפסח. הוא נמצא בירושלמי (פסחים דף ע עמוד ב') שם אומר ר' חיא כי ארבעת הבנים שבהם דיברה התורה הם בן חכם, בן רשע, בן טיפש ובן שאינו יודע לשאול. כלומר תם הוא פשוט טיפש. ומי שסופר בדו"ח וינוגרד כמה פעמים מופיע הפועל כשל בהתייחס אליו לעומת מספרם בהתייחס לאולמרט – ואחרי שגמר לספור משוכנע שהוא הטוב בשרי הבטחון מאז בן גוריון – איננו נאיבי ואיננו תמים. הוא כפרושו של ר' חייא. 

 

 

שאינה יודעת לשאול. ציפי ליבני (איציק אדרי ויקיפדיה)

 

את תפקיד שאינה יודעת לשאול מלאה ציפי לבני. הפוליטיקאית שהיתה ה"תם" במשמעות המקורית – אדם כאילו שלם במידותיו. את המוניטין שלה כשר היחיד בממשלה שהשחיתות לא נגעה בה ניצלה כדי לשמש דיאודורנט לאריאל שרון ולאפשר לו את חורבן גוש קטיף. שרידי הארומה שנותרו בה לאחר הסתלקות שרון מן הבמה תרמה למהלכיו המושחתים של אולמרט. וכשהגיעה זמנה לשאול שאלות על המלחמה סבלה בשתיקה את היריקות שירק אולמרט בפרצופה במהלך המלחמה ואחריה. היא בהחלט ראויה לתואר שאינה יודעת לשאול. 

 הרשע בסיפור הזה הוא הרמטכ"ל דן חלוץ. לא סתם רשע אלא רשע מרושע. הוא האיש שכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל נגוע בשחיתות. אריאל שרון ובניו המושחתים בעידוד וביוזמת צוות החווה, בחרו בו כי הוא האיש שנטל על עצמו את המלאכה המלוכלכת של חורבן גוש קטיף. הוא האיש שהקדיש שנה שלמה לאימון צה"ל – לא למלחמה בלבנון אלא למלחמה במתישבי גוש קטיף. כל הכישרון הצבאי המפוקפק שלו הוקדש להכנות הללו. מחנה אימונים מיוחד, משחקי סימולציה של פינוי נכים וזקנים, אמהות שכולות ותינוקות הצורחים בזרועות אימותיהם. ללוחמים המהוללים ששלח לגוש קטיף היה כל הציוד, משרוך נעל ועד מימיה צמודה. מכובע נגד השמש הקופחת ועד דגל ישראל הצמוד לחזה. לוגיסטיקה משומנת היטב. והעיקר: הכנה מנטאלית של המפנים ביסודיות שאינה קיימת בשום מדינה דמוקרטית ומזכירה את המשטרים האפלים ביותר. מה עשתה ההכנה הזו לצה"ל ? על חלק זה במחדל מלחמת לבנון ועדת וינוגרד פסחה משום מה. 

אם היה צורך בהוכחה מוחשית לרשעותו של האיש היא ניתנה במסיבת הפרידה שנערכה לו בכפר ורבורג, צולמה והועברה לטלוויזיה. יושבת חבורה של חברים, שרה ומוחאת כפיים. ושיא הערב: מזמינים את יצפאן, חקיין מוכשר, להציג את עמיר פרץ. זו היתה הצגה וולגארית, מאוסה ומקוממת. תהיה דעתנו על עמיר פרץ אשר תהיה. 

המופע של יצפאן מתחיל באיזו הצגה כאילו מדובר בדבר אמיתי. רן פקר מקריא מכתב שכתב כביכול פרץ העומד להגיע למסיבה. "סיימתי זה עתה מסיבת עבודה ממול בבית ברל ואני בדרך אליכם. רוצה לברך את חברי הלוחם. ולאמצו לחיקי". 

כאן מוסיף פקר הערה לגלגנית: "הוא בטח טס אתך ביחידה201". (טייסת הפנטומים שסבלה את מספר האבדות הגדול ביותר במלחמת יום הכיפורים וחלוץ היה אחד מלוחמיה).  

יצפאן נותן את המיטב שבכשרון החיקוי שלו. מנסה לצפות במשקפת האטומה. מנסה להפוך אותה לטלפון.  

   

  

אחד הצופים במסיבה הזו, המכיר מקרוב את חלוץ וגם מעריך אותו אמר לי: "המסיבה הזו היא ביטוי מובהק ליוהרה של חיל האוויר כפי שבאה לביטוי בהתנהגותו של הרמטכ"ל במלחמה".  

ראה ילקוט הכזבים של עמיר פרץ