גם אז היה העולם כולו נגדנו * החרם הכלכלי של הערבים הקיף את כל העולם * יפאן סרבה למכור לנו מכוניות וקוקה קולה הגיעה רק ב-1968 * אש" ף הוקם במזרח ירושלים ב-1964 וכבר אז דרש שניסוג מכל השטחים אל הים * מצב הרוח הלאומי היה בשפל והנחמה הייתה בבדיחות שחורות: " האחרון שייצא מלוד יכבה את האור"

הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם. אבל את הימים הנפלאים שהיו כאן לפני ה"כיבוש" מזכירים תאבי ההינתקות בערגה. קם כאן דור שלא נולד עדיין לפני 1967 והוא יודע על אותם ימים רק מפי השמועה. הדור הזה עבר שטיפת מוח שמציירת את התקופה ההיא באור יקרות. בלי מחסומים, בלי התנחלויות, בלי חמאס, בלי "הכיבוש המשחית" , בלי כל הצרות שהביאו עלינו המתנחלים. ומכאן המיתוס של התשועה שתבוא עם פינוי התנחלויות, עם התנתקות, חזרה לקו הירוק. כמה פשוט לבנות תקוות לעתיד מזהיר על ידי שיבה לתור הזהב של העבר. נוריד כמה קרוואנים ונביא שלום על ישראל.

לשרותם של אלה שלא יודעים, ולאלה ששכחו או שהעדיפו לשכוח, רפרפתי על כמה עיתונים ישנים ועיינתי בכמה ספרי היסטוריה וזה מה שהעליתי.

מצב הרוח הלאומי בשפל

" בחודשים הראשונים של 1967" – כותב דוד שחם בספרו " ישראל ארבעים השנים" – " הגיע מצב הרוח הלאומי לשפל שלא היה כמותו מאז תקופת הצנע והמחסור הכבד של ראשית שנות החמישים" .

הרקע למצב הרוח הירוד באותה תקופה היה המיתון הממושך שהביא לאבטלה גדולה וגם לירידה מאסיבית מהארץ. מספר האנשים שחיו מתחת לקו העוני לפי דו"ח בנק ישראל הגיע ל-400 אלף. בכמה עיירות פיתוח הגיע שעור האבטלה ל-20 אחוזים. מספר העולים לארץ הגיע ל-15 אלף בלבד, כמחצית מאשר שנה קודם לכן. מספר היורדים באותה תקופה היה גדול ממספר העולים.

הרקע למצב הרוח הלאומי הירוד באותה תקופה לא נבע רק מן המצב הכלכלי אלא גם מן המצב הבטחוני והמדיני. ישראל הייתה מבודדת בכל זירה בינלאומית. בראש ובראשונה באו"ם בה היה רוב אוטומטי של מדינות הגוש הקומוניסטי והגוש הערבי בעד כל החלטה אנטי ישראלית. החרם הערבי פעל ביד רמה ומאות חברות בינלאומיות סרבו לסחור עם ישראל, או שעשו זאת בהחבא. היפנים לא מכרו לנו מכוניות אלא דרך מדינה שלישית. " קוקה קולה" לא העזה לפתוח סניף בישראל (הוא נפתח רק ב-1968).

לפני הכיבוש החרימה קוקה קולה את ישראל בגלל החרם הערבי. היא החלה לשווק את המשקה בישראל רק ב-1968

ומעל לכל האיום הבטחוני הבלתי פוסק. הגבולות היו פרוצים להסתננויות בלתי פוסקות מרצועת עזה, מירדן, מסוריה ומלבנון. היו אזורים שלמים בארץ, בעיקר בדרום, שהנסיעה בהן בלילה היתה אסורה מחשש של מחבלים. מדינות ערב עדיין לא למדו את היתרונות שבהכרזות שלום ואיימו כל העת במלחמה. ירושליים היתה מבותרת בין ישראל לבין ירדן ומדי פעם היו חיילים ירדנים יורים לתוך ירושליים היהודית ומפילים קרבנות. אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, הוקם שלוש שנים לפני הכיבוש. הדבר היה ב-27 במאי 1964 בוועידה שהתקיימה במלון אינטרקונטיננטל בירושלים המזרחית. לראש הזרוע הצבאית של הארגון פת"ח נבחר צעיר שהיה בלתי ידוע עד אז, יאסר ערפאת.

כמה חודשים לאחר ייסוד האירגון ב-3 בינואר 1965, שנתיים וחצי לפני ה" כיבוש" , ביצע האירגון ניסיון פיגוע במוביל המים הארצי. הנזק היה מועט אבל הוא סימן ראשיתה של תקופה חדשה.

האידאולוגיה של פראנץ פאנון

אי אפשר להבין את מטרותיו של פת"ח שלא השתנו מאז הקמתו בלי להבין את האידאולוגיה של פראנץ פאנון, המוזכר בפרסומי אש"ף מראשיתו.

פראנץ פאנון נולד בשנת 1925 במרטיניק, למד פסיכיאטריה בצרפת ועבד בבית חולים באלג'יר. בימי מלחמת אלג"יריה התפטר מעבודתו ופרסם ספר " האומללים עלי אדמות" שהפך להיות מורה דרך לאש"ף ולארגוני טרור אחרים וגם להשפעה רבה בחוגים אינטלקטואליים של השמאל החדש בשנות השישים (פאנון מת בשנת 1961).הרעיון המרכזי של פאנון הוא שהעמים המדוכאים על ידי הקולוניאליזם צריכים " לטהר עצמם" באמצעות אלימות נגד הכובשים האירופים. האלימות תאפשר לנדכאים לשחרר עצמם מן הדימוי העצמי הנמוך על ידי " קתרזיס קולקטיבי" .

פרנץ פאנון ויקישיתוף

את הרעיון הזה סיגלו לעצמם ראשי פת"ח כבר מראשית דרכם עוד בטרם היה כיבוש ישראלי. בפרסומים הראשונים של פת" ח מתוארת האלימות כדרך הכרחית לא רק ל"גרוש הקולוניאליזם" . האלימות נועדה לשחרר את הערבים מחסרונותיהם ומדאגותיהם, היא מטפחת בהם אומץ לב ומשחררת אותם מפחד המוות. בפרסום החוברת הראשונה של אש"ף נאמר: " האלימות תטהר את האנשים מארס, תשחרר את המשועבד לקולוניאליזם מתסביך הנחיתות שלו ותשיב את אומץ הלב לבן המולדת… הבערת המהפכה שלנו בתוך השטח הכבוש (הדברים נכתבו לפני 1967 והדברים מכוונים לישראל שבתוך הקו הירוק) היא תרופה ומזור לכל נגעי עמנו" . (ראה " פתח באסטרטגיה הערבית" מאת אלוף יהושפט הרכבי).

שום דבר לא נשתנה בתפיסות של אש"ף מאז הוקם ב-1964 ועד שכסילי אוסלו פתחו בפניו את הדלת לחזור ל" שטח הכבוש" .

מקבץ של אירועי התקופה ה"שקטה"

הטבח במושב פטיש

 בתאריך 24 במרץ 1955 חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב פטיש בשעה שבמושב נערכה חתונה בבית משפחת קלימי, והטילו שני רימוני יד לקהל החוגג. בהתקפה נהרגה מדריכה חקלאית, ורדה פרידמן מכפר ויתקין, ונפצעו 19 אחרים. זס היה ראשיתו של גל פיגועים ורציחות בכל חלקי הארץ כשישראל משיבה בפעולות תגמול נגד בסיסי צבא וריכוזי מחבלים מעבר לגבול – הירדן בסוריה בלבנון וברצועת עזה.

פיוס ה-6 בישראל -5 בינואר 64

ביקור היסטורי ראשון של של אפיפיור בארץ. הביקור אורך 12 שעות ובמהלכן מספיק האפיפיור לשבח את קודמו, פיוס ה-12, ששיתף פעולה עם הנאצים.

פיסגה ערבית -13 בינואר 64

בוועידה משתתפות 13 מדינות ערביות. נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מפרט תכניות מלחמה בישראל, אם תשלים את מפעל המוביל הארצי.

אנטישמיות ברוסיה 20 במארס 64

ספר אנטישמי,"הסרת המסכה מעל פני היהדות" ,יוצא לאור בברית המועצות בחסות האקדמיה הרוסית למדעים.

נאצר מאיים

נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מאיים כי מצרים תתקוף את ישראל אם זו לא תחזיר לשיטחה את הפליטים הערביים.

טילים במצרים

מצרים החלה בתכנית לפיתוח טילים ונעזרת במדענים גרמנים. ישראל מוחה בפני ממשלת גרמניה.

נחנך סכר אסואן

סכר אסואן שנבנה במימון סובייטי נחנך על הנילוס. מנהיג ברית המועצות כרושצ'ב מבקר במצרים בראש משלחת צבאית, מכריז על תמיכת ברית המועצות ב"תביעות הצודקות" של מצרים מישראל.

נדון על פורנוגרפיה

אדם שמכר תמונות פורנוגרפיות ברחובות תל-אביב הועמד לדין והורשע ב"השחתת מוסר הציבור:הוא נדון למאסר על תנאי.

אזהרה חמורה לירדן

ישראל העבירה אזהרה חמורה לירדן בעקבות אש שנפתחה על משמר בהר הצופים והתקפת סיור צבאי באזור גיא בן הינום בעיר.

יחסים עם גרמניה

חמש מדינות ערביות ניתקו יחסיהן עם גרמניה המערבית בתגובה להחלטתה לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

פעולת תגמול בג'נין

בתגובה לפעולות חבלה של פת"ח פשט צה"ל על מספר יעדים בירדן. נהרס בסיס פת"ח בעיירה שונה, מרכז דלק בקלקיליה וטחנת קמח בג'נין.

פשיטה בלבנון

צה"ל פשט על שני כפרים בלבנון בתגובה על עשרות מעשי חבלה בישובים בצפון.

פת"ח חודר מירדן

חוליית פת"ח חודרת מירדן למושב גבעת ישעיהו. היא פוצצה בית אך בדרך נס לא נפגע איש.

הוצאות הבטחון

דו" ח המכון הבריטי למחקרים אסטרטגיים קובע כי הוצאות הבטחון של ישראל הן הגבוהות בעולם ביחס לתל"ג.

כל בדיחות אשכול

בדצמבר 1966 יצאה לאור חוברת "כל בדיחות אשכול" , בה רוכזו בדיחות שרווחו בציבור על ראש הממשלה לוי אשכול. " חוברת זו"  – כותבת יונה הדרי בדוקטורט שלה "משיח רכוב על טנק" – "מנסחת מצב רוח ציבורי דיכאוני שהגיע לשיאו" . מחברי החוברת מסבירים במבוא כי מטרתם לספק לציבור בדיחות שהן "ההנאה היחידה שתקופה זו הביאה לישראל" . הבדיחות מבטאות דיכאון כבד, מתובל בהומור שחור וגס. בין הבדיחות: " בנמל התעופה לוד תלו שלט: היוצא אחרון מתבקש לכבות את האור" ; " אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה" ; " השר ישראל גלילי שבר את ידו כשניסה להרים את המורל של העם" .

זמן קצר לאחר הופעת החוברת פתחה המשטרה בחקירה כדי לאתר את מחברה. העילה לחקירה הייתה שהמו"ל של החוברת לא ציין עליה את שם בית הדפוס שבו הודפסה ולא את שם המחבר. החקירה לא העלתה דבר. עכשיו מותר לגלות כי מחבר החוברת היה חברי ורעי הטוב אורי סלע ז"ל. הוא עשה זאת לשם פרנסה אך גם מתוך תחושה שחוברת זו נותנת ביטוי אמיתי למצב הרוח הציבורי.

הכנסת נגד החיפושיות

ועדת החינוך של הכנסת החליטה פה אחד שלא לאשר את בואה לארץ של להקת החיפושיות. בתשובה לשאילתא בעניין זה הסביר שר החינוך אהרון ידלין: " מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" . הוא ציין שהלהקה גורמת צריחות היסטריות השתוללויות והתפרעויות של בני נוער בעת הופעת הלהקה" .

אלה היו ימי הזוהר שלפני הכיבוש.

יוזמה של אדם אחד, המהנדס יעקב בליימן מרפא"ל, חוללה מהפך בחימוש חיל האוויר * הוא פיתח מערכת ההופכת כל פצצה " טיפשה" לפצצה חכמה וזולה, המסוגלת לפגוע בדייקנות ממרחק עשרות קילומטרים * האסטרונאוט אילן רמון ז" ל ואלוף דן חלוץ היו בין התומכים בפרוייקט * ולמה לא סיפרו לנו על זה

י

יעקב בליימן בתקופת פיתוח הפרוייקט (ציום באדיבות "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים")

אחד האנשים שתרמו תרומה משמעותית לביטחונה של ישראל הוא אדם שכמעט איננו מוכר מחוץ למעגל המשפחתי והמקצועי שלו. זהו המהנדס יעקב בליימן, איש הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). ביוזמה אישית יחידה במינה הצליח להפוך את כל הפצצות ה"טיפשות" של חיל האוויר לפצצות "חכמות" . תודות להמצאה שלו יכול היום כל טייס של כל אחד ממטוסי חיל האוויר להטיל כל אחת מן הפצצות (הטיפשות והזולות) שבמחסני החייל ולפגוע בכל מטרה במרחק עשרות קילומטרים בדייקנות של סנטימטרים. הפצצה מתכננת את מסלול מעופה ללא מקור הנעה רקטי ובלי כל צורך במפעיל מיומן. היא מאתרת את המטרה גם בחושך ובתנאי ראות קשים, אי אפשר להסיט אותה או להתגונן מפניה.

פצצה כחול לבן

ההמצאה הזו היא כולה כחול לבן, פרי מוחו המבריק של איש אחד, שבעבר היה שחמטאי מצליח. הפצצה הזו היא ישראלית גם ואולי בעיקר בכך שהיא לא עולה מיליון דולר כמו שעולה פצצה חכמה בעלת ביצועים דומים. מחירה נמוך מאד ומתאים לתקציב הביטחון המצומק.

בליימן, הראוי ללא ספק לפרס ישראל לביטחון על המצאתו, זכה עד כה רק בפרס המנהל המצטיין של רפא"ל. לטקס קבלת הפרס הוא הגיע בקושי, על כיסא גלגלים. בדצמבר 2002, זמן קצר לפני שהשלים את הפרויקט, לקה בליימן במחלת ניוון שרירים. הוא רותק לכיסא גלגלים, הדיבור קשה עליו והוא נאלץ לעזוב את מפעל חייו. בשארית כוחותיו הוא עדיין עוסק בייעוץ ומשתתף באירועי המפעל. בלית ברירה חזר לעיסוק הנעורים שלו, השחמט, ומוחו עדיין מספיק חריף וצלול כדי לנצח את יריביו, אם כי לא באותה מהירות כבעבר.

" הגאון מווילנה"

היו זמנים שיעקב בליימן היה יותר מפורסם מכפי שהוא ידוע היום בציבור. זה היה בראשית שנות השישים כשהחל כוכבו לדרוך כאמן שחמט.

הוא החל לשחק שחמט בגיל 7 בברית המועצות ונחשב עילוי.

בליימן הגיע לארץ עם הוריו בשנת 1959 מברית המועצות והוא אז בן 12. המשפחה התיישבה בקריית חיים ובליימן הצעיר החל לשחק שחמט במועדון " לאסקר" בחיפה. תוך זמן קצר היכה את יריביו במועדון ובתחרות על אליפות חיפה הגיע למקום השישי. בגיל 16 זכה פעמיים באליפות הנוער בשחמט. בתחרות בינלאומית שנערכה בירושלים זכה במקום השלישי והביס בין היתר את האמן הישראלי משה צ"רניאק. צ"רניאק אמר עליו אז: " זה הכשרון השחמטי הגדול ביותר שיש לנו בישראל" .

מכאן ואילך הוא צבר שורה של הישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות בהן ייצג את ישראל – בהולנד, בספרד וברומניה. עוד בטרם סיים את לימודיו התיכוניים כבר הסתמנה דרכו של בליימן לצמרת השחמט העולמית. נאמר עליו כי הוא מסוגל לחשב 12 עד 14 מסעים מראש וזכה לכינוי "הגאון מווילנא" .

בליימן כאמן שחמט בנעוריו

תפנית לאקדמיה

עם סיום הלימודיו התיכוניים עשה בליימן תפנית במסלול חייו. הוא התקבל לעתודה האקדמית, נרשם ללימודי הנדסת חשמל בטכניון, ובמשך שנות לימודיו הדיר עצמו מכל השתתפות בתחרות שחמט. רק כשסיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה" ל בדרגת סגן השתתף בנבחרת ישראל באולימפיאדת השחמט בגרמניה. הוא צבר אז 6.5 נקודות מתוך תשע אפשריות. בשנת 1971 זכה בתואר "אמן בינלאומי" בשחמט. אך מכאן ואילך נטש לגמרי את הקריירה השחמטאית. אפשר לתלות זאת אולי בתאונת דרכים, בה נפצע באורח בינוני. מה שידוע הוא שבליימן המיר את עולם השחמט בעולם אחר – מתמטיקה, מחשבים, אלקטרוניקה, טילים.

פיתוח ה" פופאיי"

בליימן נתוודע לעולם הטילים והאלקטרוניקה במהלך שירותו הצבאי בחיל הים, בו עסק בתיקון מערכות אלקטרוניות של ספינות טילים. עם שחרורו הצטרף לחטיבת הטילים של רפא" ל והשתתף בצוות המהנדסים שפיתח את הטיל אוויר-קרקע  "פופאיי" . זהו טיל כבד, במשקל טונה, המופעל ממטוסי קרב הפצצה כבדים כמו פנטום או אף-15. הטיל מצויד במצלמת טלוויזיה בחרטומו והוא מסוגל לפגוע בדייקנות במטרות כמו חלון בית ממרחק של כמאה קילומטרים. חלק מן הדרך הוא עושה בעצמו וחלק הוא מנווט על ידי מפעיל, המכוון אותו על פי התמונות המשוגרות ממצלמת הטלוויזיה שבחרטומו. הטיל הוכיח עצמו ככלי נשק יעיל ביותר ונרכש גם כחימוש סטנדרטי על ידי חיל האוויר האמריקני. לימים פותח בשיתוף עם האמריקנים דגם קל יותר של ה"פופאיי" , הנקרא " פופאיי לייט" שניתן לשאת אותו במטוסים קלים יותר והטווח שלו קטן יותר – כ-45 קילומטרים.

פופאי דגם 3 באדיבות צחי בן עמי מרחב אווירי

פופאיי,טיל נגד טנקים, שבליימן נמנה עם מפתחיו.

רעיון מהפכני

בליימן השתתף בפיתוח שני דגמי הפופאיי, אך הוא היה רק אחד מתוך 250 מהנדסים. במהלך העבודה על טילים אלה עלה במוחו של בליימן ראיון מהפכני. הפופאיי, הגדול והקטן, יעילים מאד אבל גם יקרים מאד והפעלתם מסובכת ודורשת אימון מיוחד.

הרעיון של בליימן היה להתקין מערכת שתוצמד לפצצות הברזל ה" טיפשות" שלפני עידן החימוש המדויק. זאת, במטרה להפוך אותן לחכמות במחיר זול מאד.

הרעיון היה לכאורה פשוט מאד. לבנות מערכת שתכלול מצלמת טלוויזיה, כמו שיש בראש טילי ה"פופאיי" . אך מצלמה זו לא תשדר תמונות לנווט המכוון אותה, אלא למחשב שיהיה חלק מן המערכת. המחשב יוזן מראש בתמונות של מטרות מאזור התקיפה. ברגע שתגלה מצלמת המערכת תמונת מטרה החופפת את התמונה שבמחשב תינעל הפצצה על המטרה ותפגע בה בלי שתהיה לאיש יכולת להסיטה.

פרוייקט של איש אחד

הרעיון פשוט אך מימושו נראה בשעתו כמדע בידיוני. בליימן החליט להוכיח שאפשר להפוך מדע בידיוני למציאות.

הדבר היה בראשית שנות התשעים. בליימן הביא את הרעיון לממונים עליו ואלה הביעו אמון ביכולתו. הם העמידו לרשותו את האמצעים הראשוניים שנועדו להוכיח את ייתכנותו של הרעיון. אלה היו אמצעים פשוטים, שכללו חדר במרכז הטילים של רפא"ל וזמן לפתח את החישובים ואת היישום של הרעיון.

משך שנתיים ימים (1992-1994) היה בליימן ראש פרויקט של איש אחד. לבדו ערך את החישובים, לבדו חשב על הטכנולוגיות האפשריות, לבדו תיכנן את דרכי הפיתוח.

אילן רמון תמך

כשהגיע בליימן למסקנה כי הרעיון שלו ניתן למימוש הוא החל להציגו בפני ראשי רפא"ל, מערכת הביטחון וחיל האוויר. כולם היללו את האיש ואת הרעיון אך כולם גילו ספקנות לגבי הסיכוי לממשו. ולא בכדי היתה הספקנות. רק כדי להוכיח את ייתכנות הרעיון צריך היה להשקיע עשרות מיליוני שקלים. לפיתוח מוצר של ממש נדרשה השקעה של מאות מיליוני שקלים.

מאמצי השכנוע לא היו קלים, אבל לבסוף החליט משרד הביטחון להמר על הניסוי והעמיד לרשותו את התקציב הראשוני לבניית דגם אב. בליימן אסף צוות קטן ואיכותי מאד של מהנדסים שהאמינו ברעיון ועוד יותר האמינו בו עצמו. בין האנשים שנתנו אמונם ברעיון ובאיש שהמציא אותו היה איש החלל הישראלי, אלוף משנה אילן רמון ז" ל, שהיה אז ראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר. במכתב למינהלת הפרויקט של רפא"ל כתב רמון בין היתר: "בפרוייקט הנוכחי שבליימן מנהל יש פוטנציאל מבצעי עצום בעלות נמוכה תוך ניצול טכנולוגיות קיימות וחדשות … שבמידה ויצליח ישפר את כושרו ויכולתו המבצעית של חיל האוויר…"

ספייס-4 באדיבות צחי בן-עמי מרחב אווירי

השלמת דגם האב

בשנת 1998 הושלמה בניית דגם האב של הפרויקט. הניסוי בדגם זה הוכיח שהרעיון המהפכני של בליימן הוא מעשי. הוא הצביע גם על אפשרות שהפיכתו למערכת מבצעית תאפשר לחיל האוויר להקדים את חילות האוויר בעולם כולו בשש שבע שנים. בין האנשים שהתרשמו מדגם האב היה אלוף דן חלוץ, שהיה אז ראש מטה חיל האוויר וכיום מפקד החיל. הוא כתב לבליימן מכתב מלא התפעלות בו נאמר כי ההמצאה פורצת את דרך המלך במרוץ לחימוש חיל האוויר.

מכאן ואילך החלה העבודה המעשית על פיתוח המערכת שניתן לה השם SPICE ראשי תיבות של משפט ארוך באנגלית שפרושו: "ערכת הנחיה אלקטרואופטית, עצמאית חכמה מדוייקת ובעלות נמוכה" .

 הפוטנציאל: מיליארד דולר

מערכת הביטחון וחיל האוויר היקצו את הכספים הדרושים לפרוייקט ועל בליימן הוטל להפוך את הרעיון שלו למוצר מדף שניתן לחמש בו את מטוסי חיל האוויר וגם למכור אותו למדינות ידידותיות. מכאן ואילך הוכיח עצמו בליימן לא רק כמוח טכנולוגי מזהיר אלא גם כמנהל צוות פיתוח בעל כושר ניהול ומנהיגות ממדרגה ראשונה. הוא אסף כמאה מהנדסים וטכנאים, תיכנן ואירגן את העבודה של הצוותים השונים ובתוך תקופה של חמש שנים השלים את הפיתוח הסופי של המוצר. משנת 2003 החל החיל האוויר להתחמש ב-spice דבר הנחשב לפריצת דרך בחיל. עם השלמת הפיתוח לא הושלמה המלאכה. לדעת מומחים המערכת החדשה פתחה פתח למשפחה חדשה של מערכות חימוש בחיל האוויר.

ההמצאה כבר עוררה עניין בעולם כולו ומדינות רבות הביעו עניין לרכוש אותה. שכן לא קיימת מערכת נשק כזו בשום מדינה בעולם. לפי הערכה יש למערכת הזו פוטנציאל מכירות בהקף של מיליארד דולאר עד שנת 2010 . ועד אז יש להניח המוח היהודי ימציא לנו עוד פטנטים.

כאן אני רואה חובה להודות לקורא אלעזר אליאש מחיפה שהיפנה את תשומת לבי לנושא. הוא מסר לי כי כתבה על יעקב בליימן והמצאתו פורסמה בכתב העת  "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים" . זהו כתב עת מקצועי חשוב, אך הוא איננו מגיע לציבור הרחב, אלא לקבוצה קטנה של אנשי מקצוע. פניתי אל כתב העת ונתברר לי כי עורכו הוא ידיד ותיק, העיתונאי  אלי תבור. תבור הוא אחד העיתונאים הטובים ביותר שקמו אי פעם. עבד שנים ככתב ואחר כך כעורך " העולם הזה" , עבר ל"ידיעות אחרונות" ויצא באחרונה לגימלאות. איני נוהג להעתיק כתבות ממקור אחר אלא לראיין את האנשים בעצמי. אך במקרה זה, בשל מצב בריאותו של בליימן, נבצר ממני לעשות זאת. נאלצתי להסתפק במידע שמסר לי אלי תבור, שכדרכו עשה עבודה מושלמת. שאלתי את תבור מדוע לא הביא את הסיפור המופלא הזה לידיעת ציבור רחב יותר לפני שפניתי אליו. הוא סיפר לי שניסה לעניין בנושא את אחד מעיתוני הערב הנפוצים. אבל שם כנראה לא מעוניינים ביספורים חיוביים על ישראל.

ראה

מרחב אווירי אתר לתולדות התעופה בישראל

 בינה מלאכותית ומשחק השחמט

      גרי קספרוב אלוף העולם הלוחם למען ישראל ונאבק בפוטין
=========================================================

" מדוע פילוסופים יהודים צרפתיים מעוררים רתיעה"

מאמר זה עבר <קישור>

יש אנשי דת מוסלמים הסבורים שלפי הקוראן עם ישראל הוא העם הנבחר ואללה נתן את ארץ ישראל ליהודים * הטרור הרצחני איננו נובע מן האסלאם אלא מן האסלאמיזם, שמקורו בסעודיה * חומר למחשבה ואולי גם לפעולה

הכרזתו של ההיסטורין האמריקני פרנסיס פוקויאמה (" קץ ההיסטוריה" ) כי לא האסלאם הוא מחולל הטרור העולמי אלא הערבים, הזכירה לי בדיחה ישנה.

מעשה במטרוניתא אחת ששמעה הרצאה של מדען על קץ היקום. הוא הסביר באריכות את התהליכים שהביאו להולדת השמש ויביאו בעתיד למותה ולכליון כל החיים על כדור הארץ. בתום ההרצאה נגשה הגברת למדען ושאלה אותו: בעוד כמה זמן אמרת שתתרחש השואה הזו? והמדען השיב: בערך מיליארד שנים. אנחת רווחה נמלטה מפי האישה. " ואני חשבתי שאמרת מיליון שנה" .

ובכן, גם אנו יכולים לפלוט אנחת רווחה. אין לנו עניין עם 1.9 מיליארד מוסלמים בעולם. רק עם 300 מיליון ערבים המקיפים אותנו. זו אולי לא נחמה גדולה אבל זו גם אינה בדיחה. עובדה היא שמול האסכולה הרואה באסלאם את האויב של כלל האנושות, אויב המוביל למלחמת עולם שלישית, יש אסכולה אחרת. האסכולה המבחינה בין האסלאם לבין האסלאמיסטים.

" השינאה אינה בקוראן"

דוד בנטאטה

נושא הדגל של אסכולה זו בישראל הוא דוד בנטאטה, מהנדס יליד אלג'יריה בן 74. הוא למד הנדסה הידראולית בצרפת, עלה לארץ בשנת 1970 ועבד בתה"ל כמהנדס בכיר. לאחר שפרש לגימלאות החליט להתמסר לחקירת שנאת הערבים לישראל ושורשי הפונדמנטליזם הפלסטיני. הוא צלל לתוך הקוראן, למד את התיאולוגיה האסלאמית, קשר קשרים עם אנשי דת אסלאמיים ועם חוקרים בכל העולם. הוא הגיע למסקנה חד משמעית ומצא שותפים לדעה זו בקקרב אנשי דת מוסלמים: שנאת הזרים ושנאת היהודים אין מקורה בקוראן. יש להבחין בין אסלאמים לבין אסלאמיסטים שסילפו את האסלאם המקורי והם שורש הרע. התקווה היחידה להצלת העולם היא לשכנע את הרוב האסלאמי השפוי. מזה שנים מנסה בנטאטה לשכנע מנהיגים ישראליים מימין ומשמאל ללמוד את הנושא ולהשתמש במידע זה כדי לנהל את מאבקה של ישראל. עד כה העלה חרס בידו. איש הציבור היחיד שהאזין והסכים לו לדבריו היה רחבעם זאבי הי"ד.

המקור בסעודיה

שוחחתי  עם מר בנטאטה ואלה דבריו:

" חשוב להבחין בין דת האסלאם לבין האסלאמיזם, מונח אותו טבע הפרופסור המוסלמי חאליד דוראן מאוניברסיטת פילדלפיה. בני דת האסלאם נקראים מוסלמים. בני דת האסלאמיזם נקראים אסלאמיסטים או פונדמנטליסטים איסלאמיים.

" פרופ" דוראן כותב: "האסלאמיזם הוא סוג של טוטליטריזם שהתפשט בסוף המאה ה-20. הוא מקביל למשטרים פשיסטים וקומוניסטים… זו תפיסה החותרת בשיטות מתוחכמות, לשליטה על העולם".

" זרם האסלאמיזים נולד בסעודיה לפני יותר מ-250 שנה ונקרא וואחאביזם (על שמו של המייסד עבד אל-וואחאב). הוא התפרץ מחוץ לגבולות ערב הסעודית, בעיקר בשלושים-ארבעים השנים האחרונות, הודות לפטרודולרים ששימשו למימון פעולותיו.

" האסלאמיסטים מפרשים את הקוראן באופן שונה מהמוסלמים, וטוענים כי האסלאם הוא "דת שלטון" שתכליתו להשתלט על העולם.

" האם הפרשנות האסלאמיסטית של הקוראן, היא פרשנות לגיטימית בהתאם למסורת האסלמית? התשובה היא שלילית. זוהי פרשנות מסולפת.

כך מסולף הקוראן

" די להמחיש את פרשנותם נבדוק את הפסוקים המפורסמים בקוראן שהם כאילו אנטי יהודיים:

" אנשי עם-הספר [=יהודים ונוצרים], האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהוריד לנו ולכם ? או משום שרובכם חוטאים? האם אבשר לכם על העונש הצפוי לכם … והוא עונשם של אלה אשר קללת אללה עליהם והם כקופים כחזירים וכעובדי אלילים …" (סורה 5, פסוקים 64,65)

" הפרשנות האיסלאמיסטית לסורה זו היא: " היהודים, כולם, הם חזירים וקופים: זה כתוב" .

" בביטוי "אנשי עם-הספר" מתכוון הקוראן ליהודים ולנוצרים. האיסטלמיסטים מתעלמים ממשמעות זו מטעמים טקטיים. בשלב זה אינם רוצים להתעמת בגלוי עם הנוצרים. מטרתם היא לדחוף את מאמיניהם לשנאה כלפי היהודים.

" על כך שהכוונה ב"עם הספר" היא גם לנוצרים אפשר להבין מן הפסוקים הבאים: " לו האמינו אנשי עם-הספר, היינו סולחים להם על חטאיהם ומכניסים אותם לגנות נעימים, ולו קיימו את התורה ואת הברית החדשה ומה שהורד עליהם מריבונם, היו מקבלים בשפע מטוב השמים וממשמני הארץ" . (סורה 5, פסוק 70)

" לא מדובר כאן בפרשנות, אלא בזיוף ובסילוף הכתובים. זיוף המאפשר להם להתיר את הרסן ולגרום לשינאה, לקנאות ולאלימות.

" דברים אלה לא אני אומר אלא שייך פרופ" עבדול חדי פלזי, אימאם איטליה, הקורא לאסלאמיזם " רדיקליזם פסבדו-אסלאמי" . ופרופ" דוראן מוסיף שמדובר ב" תנועה אפיקורסית" . על רקע זה ניתן להבין מדוע בזמנו של וואחאב, נידה המופתי של מכה אותו ואת התיאוריות שלו בפסק הלכה (FATWA)" .

יחס הקוראן ליהדות

" האסלאמיסטים מתעלמים גם באורח שיטתי מלהתייחס לאותם פסוקים בקוראן המכבדים את היהודים ואת היהדות. כמה דוגמאות ימחישו:

· קדושת התורה: " אנו [אללה] נתנו למשה את ספר התורה בשלמותו…ספר זה מבורך הוא" . (סורה 6 פסוק 155,156).

· העם היהודי הוא העם הנבחר : " לבני ישראל הענקנו את ספר [התורה] ואת כשרונות השפיטה והנבואה… וביכרנו אותם על פני כל העמים" . (סורה 45, פסוק 15).

· העם היהודי ו ארץ ישראל: " … אחר כך הורשנו לעם [היהודי] המעונה [ע" י פרעה] את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, והתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל" . (סורה 7, פסוק 133)

" המנהיגים האסלאמיסטים אינם מצטטים אף פעם את הפסוקים האלה בדרשותיהם וההמונים אינם קוראים את הקוראן. ואם קורה שמישהו דורש הסבר עליהם, תשובתם היא שהם, דהיינו האסלאמיסטים הם היהודים האמיתיים של היום…

אין הבדל בין ערפאת לבן לאדן ולשייך יאסין

" קל להיווכח כי האסלמיזם אינו נובע מפרשנות של הקוראן אלא מסילוף שנועד להצדיק את מטרותיהם לשלוט על העולם דרך שנאה. הם מושכים את העמים שלהם על ידי התעמולה השקרית ומספקים להם את המניע לרצוח. מבחינה זו אין הבדל בין בן לאדן, ערפאת ויאסין.

" האמת הזאת לא הופנמה ע" י הישראלים שאינם מבינים את החשיבות של תעמולה נגדית המפריכה את השקרים והמלמדת את הקוראן כפי שהוא. ההסברה הכושלת נמנעת מכל תעמולה נגדית בתחום הדתי ועל ידי כך אנו משתפים פעולה עם האסלאמיסטים להסתרת האמת. (הציטוטים מן הקוראן על פי תרגומו של ד"ר אהרון בן שמש בהוצאת הקרן הקיימת לישראל).

 הקוראן אומר שארץ כנען נועדה ליהודים

אחד המוסלמים הבולטים בפעילותם למען האסלם השפוי הוא האימאם של איטליה, שייך עבדול מאדי פלאזי.

 

בכתב העת VIEWPOINT הוא כותב במאמר, תחת הכותרת " מה באמת אומר הקוראן" : " האלוהים ברך את אברהם בברכה כפולה באמצעות שני בניו יצחק וישמעאל. הוא ציווה שצאצאי ישמעאל יגורו במדבריות ערב וצאצאי יצחק בארץ כנען. הקוראן מכיר בכך שארץ ישראל היא מורשת של היהודים והוא אומר שלפני קץ הימים ישובו היהודים לארצם" . ובמקום אחר אמר פלאזי: " הטענה שהגירת יהודים לישראל היא פלישה מערבית קולוניאליסטית אין לה שום בסיס באמונה האסלאמית. המוסלמים אינם יכולים לטעון לבעלותם על ארץ קדושה כי לפי הקוראן אין בעלות אנושית על אדמה. האלוהים הוא הנותן את האדמה לבני אדם. ועל בסיס זה אין להעלות על הדעת למנוע מהיהודים להתפלל במקום הקדוש להם בהר הבית.

פלאזי מכהן גם כמזכיר של איגוד המוסלמים האיטלקים.

הצילומים: באדיבות דוד בנטאטה

דעה אחרת על האיסלם

 

 

======================================

הבנת הנקרא במשרד החינוך

גירסה מורחבת של מאמר זה רא <קישור>

חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.

במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"

המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.

מה קרה כאן?

מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.

מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?

חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .

נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.

בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.

אז מה יש לנו כאן?

ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.

============================================================

ממשלת בג"ץ

בית המשפט הגבוה לצדק החליט שעל הממשלה לנמק מדוע היא מקצצת את קצבות הילדים. בג"ץ לא הגיש משום מה תכנית כלכלית אלטרנטיבית לתכנית הכלכלית, שהקיצוץ נעשה במסגרתה.

בג"ץ מצווה על המדינה לנמק מדוע היא בונה גדר בטחון במקום זה או אחר, אבל בג"ץ איננו נוטל על עצמו את האחריות להגן על ילדינו מפני חדירת מחבלים במקומות שהגדר לא תיבנה.

בג"ץ מחייב את המדינה לשלם תוספת אקדמית לאלפי עובדי מדינה שקיבלו תארי אינסטנט באוניברסיטת לאטוויה, ולא מצביע על התקציב שממנו תשולם התוספת הזו. הוא גם לא מתנדב לקבל לשורותיו משפטנים שגמרו אוניברסיטה כזו.

נוכח החלטות אלה ורבות אחרות מתעורר הצורך להקים בג"ץ הבג"צים. איזו אינסטנציה עליונה שאפשר יהיה לפנות אליה כדי לערער על הבג"ץ המקורי. אבל נוכח ההתנגדות הנחרצת של הבג"ץ הנוכחי למתחרה כמו בית דין לחוקה, אולי אפשר להציע פתרון אחר. לעשות מה שהילדים קוראים "החלפות" . שהבג"ץ יהיה הממשלה והממשלה תהפוך לאיזה מין דרג יועץ, שופט ומפקח.

שהבג" ץ ינהל את כלכלתנו וימצא מקורות לכל הצווים שהוציא הבג"ץ בגלגולו הקודם, שיבטיח את ביטחוננו, יחנך אותנו על פי אמות המידה הנאורות ושלום על ישראל.

ראה מהפכת אהרון ברק

ומאמרים אחרים בקטגוריות "מערכת המשפט" ובג"ץ

============================================================

הוויכוח על תכנית ההתנתקות (בתל-חי)

" העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו"

הגיע לידי מסמך המדווח על דיון בתכנית ההתנתקות. בוויכוח הסוער השתתפו כמה מן האישים המרכזיים בתחום המדיני והביטחוני.

להלן ציטוטים מן הויכוח:

" השאלה היא רק ציונית … לנו ברור שצריך להגן על כל מקום בו (נמצאים יהודים)… אם נברח … נצטרך לעזוב את כל ארץ ישראל…

(זו)" איננה רק שאלה מקומית כי אם שאלה שיש לה ערך בשביל כל הארץ . אם ניפול שם ניפול עד המדבר"

" אנו עומדים בוויכוח ישן …. ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו… יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי… כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ-ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו… היא בעמידה קשת עורף ונואשת מבלי הבט אחורנית.."

לא, זה לא הוויכוח על נטישת רצועת עזה. הויכוח היה אם לנטוש את תל חי ששכנה בתוך ים ערבי, או להמשיך ולהגן על הנקודה הצפונית של אצבע הגליל. הדיון התקיים ב-22 בפברואר 1920 בהשתתפות מנחם אוסישקין, זאב ז"בוטינסקי, דוד בן גוריון, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון.

את הוויכוח נעל וסיכם אוסישקין. " הוחלט להגן על הגליל העליון, להגדיל את הכוחות, ולסייע באספקה, להטיל על כל הישוב חובה של מס עצמי לחיזוק הנקודות הישוביות בגליל" . פרטים מלאים על הדיון הזה ניתן למצוא בספר תולדות ההגנה.

=============================================================

כשזבוב נופל לקפה של פלסטיני

יש עידכון לבדיחה הזו.

בגירסתה הישנה:

האמריקני משליך את כוס הקפה עם הזבוב; האנגלי מוציא את הזבוב ושותה את הקפה; הסיני אוכל את הזבוב ושופך את הקפה; היפני שותה את הקפה ואוכל את הזבוב כבונוס; הישראלי מוכר את הזבוב לסיני ואת הקפה לאנגלי וקונה לעצמו כוס קפה חדש בלי זבוב.

התוספת היא מה עושה הפלסטיני.

הוא מאשים את הישראלי בכך שהטיל את הזבוב לקפה שלו; רואה במעשה חלק מן הכיבוש; דורש גינוי של מועצת הביטחון; מבקש מן האיחוד האירופי תמיכה כספית כדי לקנות כוס קפה ומשתמש בכסף למימון טרור.

=============================================================

איך הצליח להימלט מהארץ למרות שידעו את כוונותיו * הקשר בין פרשת קו 300 ומחדל ואנונו * איך גילה עיתונאי בכיר מ"ידיעות אחרונות" לשב"כ שהבוגד המוכר את סודות האטום נמצא בלונדון * איזה נזקים הוא יכול לגרום אחרי שחרורו * ומדוע אין בישראל עונש מוות לבוגדים

בחודש ספטמבר 1986 הגיע לארץ כתב " סאנדיי טיימס" הלונדוני, שנמנה עם צוות מיוחד של העיתון הבריטי, שהתמחה בתחקירים. הכתב בא לברר פרטים על אדם שרוב הציבור בארץ לא שמע עד אז את שמו – מרדכי ואנונו. אותה שעה נמצא ואנונו במקום מסתור שהכין לו העיתון בלונדון וסיפר לעיתונאים שם את הסוד הכמוס ביותר של מדינת ישראל.

הכתב הבריטי נפגש עם אחד העיתונאים הבכירים של " ידיעות אחרונות" וביקש את עזרתו. במקום להיענות לבקשה ולזכות בסקופ גדול העדיף העיתונאי הישראלי את נאמנותו למדינת ישראל ופנה מיד לשב" כ. בכך סלל את הדרך לפעולה של הבאת הבוגד למשפט בישראל. על מעשה זה לא יקבל את פרס ישראל לתקשורת, אבל הוא ראוי בהחלט לפרס בטחון ישראל. ואם יוחלט על כך פעם זה יהיה הזמן לגלות את זהותו.

ואנונו כגיבור. ציור בתערוכה "נשורת" שהתקיימה בתל-אביב וקראה לשחרורו. צילום: זאב גלילי

באותה תקופה כיהנתי בתפקיד ראש כתבים ב" ידיעות אחרונות" , אך לא ידעתי מאומה על העניין. האיש לא דיווח לי וככל הידוע לי גם לא דיווח לעורך העיתון, דב יודקובסקי.

פרס בוועדת העורכים

לי נודע לראשונה על מעשה הבגידה של ואנונו זמן מה לאחר בואו של הכתב הבריטי לארץ. הדבר היה ביום שישי, 3 באוקטובר 1986. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פנה ראש הממשלה, שמעון פרס, לעורכי העיתונים והזמינם לישיבה דחופה של ועדת העורכים. מאז הקמת המדינה הייתה ועדה זו שותפת סוד להרבה ארועים, במיוחד כשהעיתונות נתבקשה לשתף פעולה עם המדינה בנושאי בטחון.

העורך יודקובסקי היה מצונן וביקשני לייצג אותו בפגישה. הישיבה התקיימה בחדר הישיבות של הממשלה בירושלים. שמעון פרס נראה קודר. דיבר במהירות ושלא כדרכו גם בעצבנות. הוא אמר שנתגלה בוגד שמוכר את סודות המדינה תמורת בצע כסף לעיתון בריטי. הוא הציג לנוכחים בקשה: לשמור בסוד את עצם קיום הפגישה ולא לפרסם בארץ אלא מה שיפורסם בעיתונות העולמית. לא לחקור, לא לאשר ולא להוסיף פרטים.

כל הנוכחים הביעו נכונות להיענות לבקשה, פרט לעורך " הארץ" גוסטב שוקן. בדרך כלל נהג שוקן להחרים ישיבות של ועדת העורכים בהן התבקשו העורכים שלא לפרסם מידע הנמסר להם. הוא נימק את עמדתו בכך שהוא יכול להשיג את המידע ממקור אחר. הפעם ישב עד סוף הישיבה ואמר כי הוא רוצה להטיל על כתב העיתון בלונדון לבדוק את אמיתות המידע. עמדה זו של שוקן גרמה לדליפת עצם קיום הישיבה. ל" סאנדיי טיימס" , שהתלבט עד הרגע האחרון ממש אם המידע של ואנונו אמיתי. דברי פרס בוועדת העורכים היו אישור סופי שואנונו אומר אמת. הסיפור של ואנונו פורסם יומיים לאחר מכן, ביום ראשון 5 באוקטובר 1986.

הצעת ה"סאנדיי טיימס"

כמה ימים לאחר מכן התקשר למערכת כתב ידיעות אחרונות בלונדון, יוחנן להב, והודיע כי ה" סאנדיי טיימס" מציע למכירה את סידרת הכתבות המבוססות על גילוייו של ואנונו. יודקובסקי כינס ישיבה של בכירי העיתון ובו במקום הוחלט פה אחד שלא לקבל את הצעת העיתון הבריטי. יודקובסקי אמר אז: ידיעות אחרונות לא ישתתף במימון התשלום לאדם שבגד במדינה. באותה ישיבה הוחלט גם לדווח מייד לראש המוסד, על הפניה של העיתון הבריטי.

משך כל אותו יום ניסה יודקובסקי להתקשר עם ראש המוסד דאז, נחום אדמוני, והעלה חרס. נמסר לו כי ראש המוסד נמצא בסיור ואין אפשרות להתקשר אליו. לאחר זמן נתברר לנו כי המוסד כבר לא היה זקוק אז למידע על מקום הימצאו של ואנונו..

יום לפני ישיבת ועדת העורכים, ביום חמישי ה-2 באוקטובר, עמד ואנונו לחתום על ההסכם עם העיתון הבריטי שאמור היה להעשירו ב-300 אלף לירות שטרלינג. אבל ואנונו לא בא. הוא טס לאיטליה בעקבות סוכנת המוסד " סינדי" . בהגיעו לדירה בה קיווה לבלות בנעימים עם הסוכנת המפתה נלכד על ידי אנשי המוסד שהעבירו אותו ארצה.

תמונות מהכור. אחת התמונות שצילם ואנונו ונמסרו לפירסום ב"סאנדיי טיימס".

ההמשך ידוע ומי שמבקש לקרוא על השתלשלות האירועים יוכל למצוא תאור מדוייק ומרתק בספרם המצויין של יוסי מלמן ואיתן הבר " המרגלים" .

ואנונו הועמד לדין ב-28 בדצמבר 1986 ונידון ל-18 שנות מאסר. הוא עומד להשתחרר ב-21 באפריל. ועדת פרס נובל כבר הודיעה כי הוא אחד משלושת המועמדים לקבלת פרס נובל לשלום.

הפכפך ומתוסכל

מעולם לא פגשתי את ואנונו. אך בתקופה הארוכה בה מלאו העיתונים כותרות שתארו את מעשה הבגידה שלו השקעתי שעות לא מעטות בהתחקות אחרי האיש באמצעות צוות הכתבים של העיתון. הרושם המצטייר מעדויות אנשים שהכירוהו ומקריאת יומנו (שנמצא על ידי כתב הערוץ הממלכתי בטלוויזיה ונרכש על ידי העיתון) הוא שמדובר באדם הפכפך, מתוסכל, לא יציב נפשית ופוליטית.

תחילה היה בעל השקפות ימניות שהקצינו מן הליכוד ל" התחיה" .

הלימודים באוניברסיטת באר שבע (גיאוגרפיה ופילוסופיה) ויש אומרים שמלחמת לבנון הביאו לשינוי קיצוני בעמדותיו הפוליטיות. הוא החל בפעילות להטבת תנאיהם של סטודנטים ערביים בקמפוס ואף הגיש בקשה להצטרף לרשימת הסטודנטים של רק" ח. הוא גם השתתף בהפגנות של אנשי שמאל. אחת התמונות הראשונות שהשיג ידיעות אחרונות באותה תקופה היה של ואנונו הנושא שלט בהפגנה " די לדיכוי הערבים" . לפי תיאורים של מכריו הוא היה הפכפך בתחומים רבים – חברותי ומסתגר, לעתים עליז עד כדי ריקודי עירום במסיבות ולעתים מופנם ודכאוני.

עבודה בדימונה

ואנונו התקבל לעבודה בקריה למחקר גרעיני (קמ" ג) בדימונה ביוני 1976. באותה תקופה החזיק ואנונו בדעות ימניות ובבדיקה הבטחונית שעבר לא נמצא בו כל דופי ואושרה העסקתו.

המידע על המהפך שחל בהשקפותיו של ואנונו ועל פעילותו בחוגי שמאל קיצוני הגיעו לשב" כ בקיץ 1982. יותר משלוש שנים נמשכו ההתלבטויות במערכת הביטחון מה לעשות עם האיש. בין היתר עלתה הצעה לגייסו כסוכן שב" כ בשמאל הקיצוני, כדי לאפשר פיקוח עליו. באוקטובר 1985 הוחלט לפטרו, כאילו בשל קיצוצים בתקציב. ואנונו ניחש את הסיבה האמיתית לפיטוריו, הפך למר נפש והחליט לעזוב את הארץ.

מחדל ההתחמקות

חודשיים לאחר פיטוריו עזב ואנונו את הארץ כשבכליו כמה אלפי דולרים וסרטי צילום בלתי מפותחים של מתקני הכור. הוא קנה כרטיס לכיוון אחד הגיע לתאילנד כמו הרבה תרמילאים. כאן שהה חמישה חודשים במהלכן שקל להיות בודהיסט. עבר לאוסטרליה ושם התנצר. מאז פיטוריו ועד שהגיע ללונדון חלפה כמעט שנה. משך כל התקופה הזו חיפשו אותו בכל העולם עד שהגיע המידע, תחילה על הימצאותו באוסטרליה ואחר כך על היותו בלונדון.

כיצד הצליח ואנונו להתחמק בקלות כזו מן הארץ למרות שהיה חשד ברור לגבי כוונותיו? אין ספק שתרמה לכך פרשת אוטובוס קו 300. בעקבות הפרשה (הריגת שני מחבלים שנפלו בשבי ובידוי ראיות משפטיות בידי ראש השב" כ ועוזריו) פרשו ראש השב" כ אברהם שלום ועוד כמה מבכירי הארגון. לאיש לא היה ראש להתעסק עם הסטודנט התמהוני וגם לאחר לכידתו נזקק השב" כ לשיקום ולא לחיפוש אשמים.

האם יזכה בפרס נובל

הסיכויים לכך גדולים מאד (המועמדים האחריםהם הנשיא בוש והאפיפיור). ואנונו כבר זכה ב" פרס נובל האלטרנטיבי" שהוענק" לו בשוודיה עוד בשנת 1987. מאז זכה בעוד תריסר פרסים בינלאומיים של כל מיני גופים.

הבעיה איננה רק אפשרות שיקבל את פרס נובל ויעמיד את ישראל בפני בעיה קשה. ואנונו הוא פגע רע בכל מקרה. מאז נגזר דינו הוא הפך לדגל של כל צדיקי העולם המבקשים פרוק נשק גרעיני וישראל תהיה הראשונה להתפרק מנשקה. סריקה קלה באתר גוגל מלמדת שיש יותר מחמישים אלף אתרים המתייחסים אליו, מהם כמחצית של גופים שפעלו כל השנים לשחרורו וכעשרת אלפים אתרים הקוראים להעניק לו פרס נובל.

ככל שיתקרב מועד השחרור כן תגבר פעילותם של הארגונים האוהדים אותו וכל מעשה שתעשה ישראל בעניינו יעורר הדים בינלאומיים

את הצרה הזו הנקראת ואנונו עוד נצטרך לסבול זמן רב. בבוא היום כתחקר הפרשה לעומק תישאל ודאי השאלה לא מי נתן את ההוראה אלא מי לא נתן את ההוראה הנכונה בזמן הנכון.

איך הוא יכול להזיק

שוחחתי עם אדם המצוי בנושא וזו תשובתו:

• · מידע בתחום הזה אינו מתיישן גם אחרי 20 שנה.

• · אין שום ודאות שואנונו מסר את כל המידע שבידו.

• · הוא נחקר על ידי עיתונאים של ה" סאנדיי טיימס" .

• * חקירה מקצועית שיעשה שרות ביון של מדינה עויינת ישיג ממנו הרבה.

• · בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי הוא מתכוון לעבור משרות ביון אחד למשנהו, מסנטור לסנטור ולעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא לפרוק ישראל מנשק גרעיני.

• · פעם התבטא כי לישראל אין זכות קיום.

כרזה הקוראת לשחרורו, אחת מרבות.

מה אפשר לעשות

שאלתי את המשפטן פרופסור זאב סגל מה ניתן לעשות מבחינה משפטית, כדי למנוע את נזקי ואנונו. פרופסור סגל הצביע על כמה אפשרויות, כשהוא מטעים שלדעתו האישית אין לנקוט בהן.

" הכי חכם יהיה לעקוב אחריו וברגע שיעשה עבירה להעמידו לדין עוד פעם. אין לי תשובה לשאלה מה יהיה אם יבקש מקלט מדיני בשגרירות, כפי שהצהיר באחרונה" .

אפשרויות אחרות:

· מעצר מנהלי שיאפשר החזקתו בכלא לזמן בלתי מוגבל.

· להפעיל נגדו תקנות הגנה שעת חרום ולמנוע יציאתו מן הארץ. בגץ כבר קבע תקדים לצעד כזה אם יש חשש כן ורציני לפגיעה בביטחון המדינה.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הצהיר כי הוא מתנגד למעצר מנהלי אבל תומך בשורה של מגבלות שיוצעו על ידי מערכת הבטחון ויאושרו על ידי בית המשפט בדלתיים סגורות.

במערכת הביטחון שוקלים אפשרות של הטלת איסור יציאה מן הארץ, שלילת דרכונו, חסימת שיחות טלפון ואינטרנט, והצמדת שומרים שיקיימו מעקב אחרי כל תנועותיו.

קיים עונש מוות

החוק הישראלי קובע עונש מוות על שתי עבירות: בגידה בזמן מלחמה ועברה לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

עד כה הופעל עונש מוות בישראל רק פעם אחת עם תלייתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן.

ואנונו הועמד לדין בשתי עבירות: ריגול חמור וסיוע לאוייב.

אי אפשר היה לדון את ואנונו למוות בשעתו כי זו לא היתה בגידה בזמן מלחמה. לעונש מוות גם צריך להיות בית-דין צבאי המורכב ממשפטנים.

המניע הכספי

בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי המניע שלו היה אידיאולוגי וכך גם טוענים תומכיו. העובדות מלמדות אחרת. ואנונו הפסיד כספים רבים במשבר המניות באוקטובר 1983. ביומנו כתב: " מה ששובר אותי עכשיו הוא ההפסד שהיה לי במניות… שערי המניות בעיתון אלה הם השדות והפרדסים של החיים, זה בית הכנסת של ימינו" .

ואנונו החל לפעול למימוש הסרטים שבידו כששמע שניתן להפוך אותם לכסף על ידי מסירתם לאמצעי תקשורת. מן ה" סאנדיי טיימס" הבטיחו לו מאה אלף לירות שטרלינג עם חתימה על החוזה. הם העריכו את התמלוגים שיקבל מהפצת סדרות לעיתונים אחרים ומפרסום ספר ב-300 אלף ליש" ט. בחקירתו הטיח בו אחד החוקרים שהוא מוכן למכור את המדינה תמורת מאה אלף ליש" ט. ואנונו תיקן אותו : רק מאה אלף דולר.

בסופו של דבר לא הספיק ואנונו לחתום על החוזה עם ה" סאנדיי טיימס" , אבל העיתון שילם 75 אלף ליש" ט למשפחתו להוצאות ההגנה שלו.

ראה: לאיים במכת מנע גרעינית

פרשת אלחנן טננבאום דומה כשתי טיפות מים לפרשת " האדם השלישי" , אברי אלעד, בשנות החמישים * בשני המקרים גויסו נוכלים בעלי עבר פלילי והטילו עליהם משימות ביטחוניות בעלי חשיבות לאומית * אלעד גרם בעקיפין לנפילת בן גוריון * האם זה מה שיעשה טננבאום לאריאל שרון

בראשית שנות החמישים התקיים במחנה צריפין קורס מג" דים בפיקודו של יצחק רבין ז" ל. כמה מחניכי הקורס הגיעו במרוצת השנים לתפקידים הבכירים ביותר בצה" ל. ביניהם היו דוד אלעזר, יוסף גבע, מאיר עמית ועוד.

עם חניכי הקורס נמנה גם אדם ששמו אינו אומר היום מאומה לרוב אזרחי ישראל, אברהם זיידנברג. הוא היה אחד הבוגדים הגדולים בתולדות המדינה ומשך שנים רבות נשמר שמו בסוד והיה ידוע רק כ" האדם השלישי של הפרשה" .

רקורד מרשים וכוזב

בתקופת קורס המג"דים הוא הציג עצמו כבעל רקורד מרשים: עלה ארצה ב"עליית הנוער" מווינה, חונך בבן שמן, התגייס למחלקה הגרמנית של הפלמ" ח, לחם בקומנדו הבריטי, היה מפקד פלוגה בחטיבת "הראל" במלחמת השחרור, היה מראשוני המתגייסים לצנחנים.

לימים נתברר שכל הרקורד הזה כוזב. הוא לא שרת בפלמ"ח אלא חודשיים וחצי וסולק בבושת פנים לאחר שגנב חפצים מחבריו ליחידה. לא לחם בקומנדו הבריטי אלא שרת בו כנהג, והיה ידוע כמשתמט ומתחלה כרוני. גם כאן נתפס בגניבת מצלמה מחברו ליחידה. ב" הראל" היה רק קצין מנהלה ונתפס בגניבת מזון ונפט ממחסני החטיבה ומכירתו בשוק השחור בירושלים. לא היה קצין קרבי בצנחנים אלא סולק מן היחידה אחרי שנתברר כי קיבל על עצמו להדריך קורס צניחה בלי שצנח בעצמו מעולם.

סיפורו של יוסף גבע

יוסף גבע [צילום זאב גלילי]

למרות כל מעלליו הצליח זיידנברג להגיע לקורס המג"דים ואף סיים אותו. על התנהגותו בתקופת הקורס סיפר לי חברי אלוף (מיל.) יוסף גבע: " בסופי שבוע היינו יוצאים לחופשה וחוזרים ביום ראשון. באותה תקופה לא היינו בעלי מכוניות וכדי להגיע לבסיס במועד היית חייב לקום מוקדם ולהיטלטל זמן רב באוטובוסים. באחד הימים סיפר לי כי הוא נוהג לגנוב בכל יום ראשון בבוקר מכונית באזור חיפה, שם התגורר, ונוסע בה לצריפין. הוא הקפיד להחנות את המכונית ליד משטרת בית דגון, כדי לטשטש עקבותיו, וצעד משם לצריפין. הוא הציע לי להצטרף אליו לטרמפ וכמובן דחיתי את ההצעה הנדיבה".

עם סיום הקורס מונה זיידנברג לסמג" ד גדוד שהורכב מאסירים ששוחררו מבתי הסוהר, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1951, בעיצומם של ימי המחסור והצנע, הוא גנב מקרר חשמלי גדול בנפח 11 קוב ממחנה צבאי והעבירו לביתו בחיפה. באותה תקופה היה מקרר חשמלי מכשיר יקר ערך, שרק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם לרכוש. הוא נתפס, הועמד לדין, הורד לדרגת טוראי וגורש מן הצבא בקלון. בעקבות זאת אף התגרש מאשתו.

מישהו המליץ עליו לעבודה במפעל המכוניות " קייזר אילין" . הוא החזיק מעמד פחות משנה. " תפסנו אותו גונב מצתים של מכוניות שהיו אז פריט מאד יקר ומאד מבוקש" סיפר לי השבוע בעל המפעל, אפרים אילין.

גיוס בדרכי עורמה

לאחר זמן ניסה להתגייס מחדש לצבא הקבע. יוסף גבע, שהיה אז אל" מ וראש מינהל הסגל, ידע עם מי יש לו עסק והתנגד בתקיפות לגיוסו. בעת שאל" מ גבע היה בחופשה, שכנע מישהו את סגנו להחתימו על חוזה שרות והוא גויס על תקן של סרן ליחידה 131, שהייתה אחת היחידות הסודיות ביותר בצה" ל. הוא קיבל את שם הכיסוי אלעד (ולאחר שנים החליף שמו לאברי אלעד). הוטל עליו להשתקע בגרמניה ולחיות בכיסוי של גרמני נוצרי, קצין נאצי לשעבר. תפקיד זה הלם אותו להפליא. לפי השמועה היה אביו האמיתי קצין בצבא הגרמני.

גם בגרמניה המשיך במעלליו – קנה מכונית מפוארת, בזבז כספים ולא דיווח עליהם, ניהל רומנים והרבה לפטפט. על האיש המפוקפק הזה הוטלה אחת המשימות האפלות ביותר בתולדות המודיעין הישראלי – מבצע שכונה לימים "העסק הביש" . קבוצת יהודים מצריים גויסו למודיעין הצבאי הישראלי וזיידנברג היה אחראי להפעלתם. על הקבוצה הוטל להצית מוסדות אמריקניים בקהיר ובאלכסנדריה, במטרה לגרום לסכסוך בין מצרים לארצות הברית.

הרוב נתפסו מלבדו

רוב חברי הקבוצה נתפסו בידי השלטונות המצריים. שניים מהם, משה מרזוק ושמואל עזאר נידונו למוות וניתלו. קצין המודיעין מאיר בינט התאבד בכלא. יהודי מצרי, יוסף קרמונה, שנעצר אף שלא היה קשור ברשת, התאבד או עונה למוות. שאר חברי הרשת נידונו לתקופות מאסר ארוכות ושוחררו רק עם החלפת השבויים בתום מלחמת ששת הימים.

אברי אלעד

אברי אלעד, לא נתפס למרבית הפליאה ואף נשאר במצרים שבועיים לאחר חיסול הרשת. הוא יצא את מצרים ובהגיעו לארץ התקבל כגיבור שנמלט מן הסכנה. לאחר זמן עלה חשד שהוא הסגיר את הרשת. אך לא היו ראיות נגדו. הוא יצא לגרמניה ובשנת 1958 פותה בתחבולה לחזור ארצה. משפטו של אברי אלעד התקיים בדלתיים סגורות. השופט בנימין הלוי הטיל עליו 12 שנות מאסר. (בית המשפט העליון המתיק עונשו מאוחר יותר ל-10 שנים). הוא שוחרר מהכלא לאחר שריצה את מלוא עונשו, יצא לחוץ לארץ ושם מת בשנת 1993. ב-1975 פורסמה ידיעה בעיתון המצרי " אל אהרם" בה נאמר שאלעד היה אכן סוכן כפול.

אך עוד לפנני שהחל לרצות את תקופת המאסר שהוטלה עליו הצליח אלעד להכניס את כל המדינה למערבולת. במשפטו טען כי מתנכלים לו כדי להסתיר את העובדה שנצטווה למסור עדות שקר, כדי להפליל את שר הביטחון, פנחס לבון. כך החלה "הפרשה" שהסעירה את המדינה שנים ושבסופה אולץ בן גוריון לפרוש.

הדמיון בין פרשה זו לפרשת טננבאום מדהים. טננבאום כמו אלעד נשא על כתפיו קופה של שרצים מוסריים ופליליים – מעורבות בהונאות, זיוף תעודות, הסתבכויות כספיות, הימורים, סחר בסמים, ומה לא. למרות זאת גויס לצבא הקבע . לא לצבא ממש אלא "בתנאי קבע" . הוא קיבל משכורת צבאית למרות שלא נמצא במקום עבודתו, כי הרי היה לו משרד ב"תדיראן" (שם מצאו החוקרים מסמכים סודיים). והאיש נוסע לחוץ לארץ בלי רשות וממשיכים לשלם. והמשכורת משולמת כל תקופת שהייתו בלבנון ומשולמת גם לאחר שובו (כולל הוצאות הגנה משפטית).

למה גייסו אותו? האם זו סתם רשלנות? האם לא ידעו את עברו? האם לא הכירו את אופיו? או שהיתה סיבה אחרת?

בפרשת אברי אלעד מדובר במדיניות של המודיעין אז. התפיסה היתה שמותר לגייס פושעים פליליים ואפילו יש יתרון בגיוס כזה למשימות מודיעין. אך היו שם גם אולי מניעים שלא נחשפו עד היום. מישהו דאג שאלעד לא ייחקר ולא תיוודע האמת.

האם בגיוס טננבאום היה רק כשל בטחוני ורשלנות של בטחון שדה? או אולי היו גורמים ומניעים אחרים שיש בהם כדי להסביר את הנכונות לגייסו ואת הלהיטות לשחרר נוכל כזה במחיר כבד כל כך? ייתכן שאת התשובה לכך לא נדע לעולם.

פרשת מוטקה קידר

פרשה זו דומה כשתי טיפות מים לקודמותיה. אלא שהפעם מדובר בפרשה שאולי טרם הסתיימה.

מרדכי קרביצקי (הידוע יותר בכינויו מוטקה קידר) גוייס בשנת 1957 ליחידה 131 של אמ"ן שעסקה בהפעולת סוכנים במדינות אוייב. גיוסו היה חלק מממאץ לשקם את הרשת במצרים לאחר נפילת הרשת ב"עסק הביש" בגלל בגידתו של אברי גלעד.

קידר גוייס למרות שהיה חשוד בשני מעשי פשע חמורים: שוד בנק  בעפולה ורצח נהג מונית. זאת בנוסף לפשע קטן יותר: זיוף תעודת בגרות.

בנק מלווה וחסכון בעפולה שנשדד (ויקישיתוף)

במרץ 1957 הוא נשלח לבואנס איירס כהכנה לקראת פעולה עתידה במצרים.  בנובמבר אותה שנה נמצאה גופתו של יהודי, קלמן קליין, שהיה איש הקשר של קידר שם. נתברר שקידר יזם פגישה עם אותו יהודי במטרה שיביא לו 15 אלף דולר שהיו דרושים לו כאילו כדי לשחד אישיות ערבית. הכסף לא נמצא על גופת הנרצח ומקום הפגישה היה ידוע רק לקידר ולאיש הקשר היהודי.

בנובמבר אותה שנה הצליחו לפתות את קידר לבוא לארץ. הוא נעצר עם רידתו מן המטוס על פי הוראת "הממונה על שרותי הבטחון" איסר הראל (שלא היה מודע כלל לגיוסו של קידר ).

קידר הוחזק במעצר מינהלי סודי על פי צו שופט ל-180 יום, הועמד לדין על רצח בפני בית דין צבאי. על קידר הגן אחד מגדולי הפרקליטים של המדינה, עו"ד שמואל תמיר, לימים שר המשפטים.

בגזר הדין שניתן ביוני 1962 הוטל על קידר עונש של 20 שנות מאסר. הוטל צו איסור פרסום על הפרשה שנשאר בתוקף עד שחרורו ב-1974. החיסיון על המסמכים הקשורים בפרשה תקף עד היום. העונש הוטל עליו רק בגיו הרצח בבואנוס איירס ולא על השוד והרצח בארץ, אף שהמשטרה אספה די ראיות להוכיח את אשמתו.

אחרי שחרורו באפריל 1974 עזב קידר את הארץ בתחילת1975. בשנת 1999 הגיש קידר דרישה לבית המשפט הצבאי לערעורים למשפט חוזר. אחרי שרשרת של דיונים משפטיים החליט בג"ץ סופית ב-2004 בה קבע שקידר מנוע מלהגיש ערעור על גזר דינו.

נשארה תלוי ועומדת טענתו כי העלילו עליו וכי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין,

=========================================

IN GOD WE TRUST

הכתובת שבכותרת מוטבעת על כל מטבע אמריקני. כי המעצמה הגדולה בעולם אינה מתביישת לבטוח באלוהים. רק העם שנתן לעולם את התנ" ך קצת מתבייש. במגילת העצמאות לא נזכר כידוע שם ה". נציגי המזרחי תבעו אז להכליל את שם ה" במגילה אך אנשי השמאל התנגדו ובפשרה הוסכם על " צור ישראל" . שם ה" נכנס למגילה בדלת האחורית. הרב יהודה לייב מימון (פישמן) הוסיף לפני חתימת שמו את ראשי התיבות ב" ה. בשעתו חשבתי שזו אגדה הואיל ובצילומים שפורסמו ברבים קשה להבחין בתוספת הזו. פניתי לעיתונאי הוותיק פנחס יורמן שחקר את הנושא ויש בידיו צילומים איכותיים של המגילה. בבדיקה מצא כי אכן הרב מימון הוסיף את ראשי התיבות ב" ה.

נדרשתי לפרשה זו בעקבות הצעת חוק פרטית שהגישה חברת הכנסת לאה נס מהליכוד. לפי ההצעה יוסיפו לכל השטרות והמטבעות שתנפיק המדינה את הכתובת " באל נשים מבטחנו" . בדברי ההסבר שלה ציינה כי " שטרות ומטבעות בכל מדינה בעולם מהוות סמל וביטוי לערכי יסוד המקודשים לחברה" .

========================================================

הידד גם אצלנו יהיה ערוץPLAYBOY

השופטת דליה דורנר עשתה שרות טוב לשיח הציבורי בישראל בפסק הדין האחרון שנתנה ערב יציאתה לגמלאות. פסק הדין, שניתן בהרכב של 11 שופטים, קבע שיש להתיר את שידורי ערוץ PLAYBOY.

מדוע שרות טוב? כי בפסק הדין הזה המחישה השופטת דורנר את מהותו של בית המשפט העליון כמייצג " העמדה הנאורה" . החוק אוסר על שידור " אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני" . לאחר פילפול משפטי ארוך קובע פסק הדין כי הפלייבוי אינו עושה " החפצה" לנשים.

חומרת פסק הדין איננה בכך שהוא פותח את הטלוויזיה לצפייה של ילדים ובני נוער. יש הצע אינסופי של אתרי מין באינטרנט. חומרת פסק הדין היא במסר החינוכי שהוא משדר.

שאלה לי לשופטים שחתמו על פסק הדין. האם אתם הייתם מוכנים שבנותיכן ונכדותיכן תעשינה קריירה בפלייבוי?

===========================================

עוזי כהן

עוזי כהן הוא פעיל ליכוד העושה את העבודה השחורה ב" שטח" , בסניפים ובמרכז. הוא מן האנשים שעל פיהם יישק דבר בסניפים ובמרכז, ושמנהיגי המפלגה ועסקניה תלויים במוצא פיהם.

לעוזי כהן גם יש רעיונות מדיניים והוא שוטח אותם לעין כל. הוא גם רוצה לצאת עם שרון לפגישה עם הנשיא בוש כדי להעלות בפניו את תכניתו המדינית.

עוזי כהן הוא גם חביב התקשורת השמאלנית. הוא מככב בתכניות אירוח בטלוויזיה, מתראיין ביומנים, מביע דעתו על עולם ומלואו. הכתבים, העורכים, המראיינים, אוהבים להביא את עוזי כהן לאולפנים, או לראיין אותו בשטח. כי עוזי כהן משמש בידיהם אמצעי כדי לומר: תראו עד כמה מוגבלים אנשי הימין. הם עושים את זה בחצי חיוך ובקריצת עין.

עוזי כהן איננו אינשטיין. אבל הוא גם אינו טיפש, אם הגיע לאן שהגיע. הוא אינו נופל מפעילי מפלגות אחרות. גם כאלה שכבר משתזפים בתאורה של מצלמות הטלוויזיה הכנסת.

כשהציג עוזי כהן תכניתו – להקים מדינה פלשתינית בחלק המזרחי של מדינת ירדן – הוא עורר גיחוך כללי בשמאל. הנה תראו כמה אווילי הליכוד. לכן הם מזמינים אותו כאילו ברצינות לדיונים. מעמתים אותו מול גבוהי מצח עגולי משקפיים אינטלקטואליים.

אפשר היה כמובן לעשות להפך. למשל לעמת את חבר הכנסת אלי בן מנחם מול פרופסור יוסף בן שלמה. או להפגיש את פואד בן אליעזר עם פרופסור אריה אלדד.

וכשאני רואה את החיוך של השמאלנים המראיינים את עוזי כהן בא לי לומר: תראו מי מדבר. התכנית של עוזי כהן אינה פחות מעשית ואיננה יותר דמיונית מתכניות אוסלו וג"נבה.

ואם אפשר לומר משהו על התופעה הנקראת עוזי כהן הייתי אומר שעוזי כהן מייצג את הרוב הדומם שלא איבד את אינסטינקט הקיום.

=========================================

על עכברים ופסנתרים

עברנו דירה

==================================================.

ראה כל הכבוד לטלי פחימה

" החלטתי להקדיש חיי למען עם ישראל" . ון דר הובן.

נולד למשפחה הולנדית נוצרית אוהבת יהודים *נשא לאשה " ערביה ציונית" * ילדיו שרתו בצה" ל ובתו התגיירה * הוא מאמין בדברי הנביאים על קיבוץ נדחי ישראל ומבקר בחריפות כל ןיתור לפלשתינאים * בנימין נתניהו ובני אלון הם ידידים שלו * הוא גם מייצג עשרות מיליון נוצרים אוהבי ישראל, שיקבעו אם בוש יהיה הנשיא הבא

רעידת האדמה שזעזעה את ישראל לפני כמה שבועות הפתיעה אולי את הסיסמולוגים, לא את יאן וילם ון דר הובן, מנכ" ל " המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים" . בדירתו שבגבעה הצרפתית, המשקיפה אל נוף ירושלמי עוצר נשימה, אומר לי ון דר הובן במלוא הרצינות: זה היה אות משמים שנועד להזהיר את עם ישראל שלא ללכת בדרכי הגויים. כי הרי בתנ" ך נאמר בפרוש שהארץ תקיא אתכם אם תלכו בתועבותיהם. והתנ" ך מצווה על עם ישראל שלא לנטוש את יעודו. והיעוד הוא שירושלים תהיה עיר קדושה ולא סדום חדשה, המאפשרת " מצעד גאווה" . והיעוד הוא שעם ישראל כולו יחזור לארץ ישראל כולה ויתגשם חזון הנביא מיכה שהר בית ה" יהיה נכון בראש ההרים וינהרו אליו כל העמים. רק אז יהיה השלום האמיתי של וכיתתו חרבותם לאתים, ולא ישאו גוי אל גוי חרב. לא שלום אוסלו שמפקיר את ארץ ישראל למי שאין לו שייכות אליה. לא הצעות ברק בקמפ דייויד שמוותר על הר הבית לרוצחים הפלשתינאים.

יד ההשגחה בכל

ואן דר הובן הוא גבר נאה, גבה קומה, נראה צעיר מגילו, מתגורר עם רעייתו, אוהבת ישראל כמוהו, בדירה המרוהטת באיפוק ובטוב טעם אירופי.

שיחתנו מתחילה בטון רגיל ומעשי, אף שדבריו נשמעים מליציים.

" אני אוהב את העם היהודי" – הוא אומר לי – " אבל כשירושלים הופכת לסדום באה רעידת אדמה, והרי זה כתוב בפרוש בתנ" ך" . הוא שולט בעברית אך מעדיף לדבר אנגלית, כשהוא מתבל מדי פעם את דבריו במשפטים עבריים.

הוא מדבר תחילה באורח ענייני, אך אט אט הוא עובר ללחישה נרגשת, עד שהוא מגיע כמעט אל סף בכי. הוא רואה את יד ההשגחה בכל. " מה שאני רואה כאן זה לא "שלום עכשיו" אלא "שלום שקר". בכל פעם שהולכים בדרך המעוותת ל"שלום שקר" זה מביא לפיגוע. ותאר לך איזה פיגועים יהיו כשיפקירו את עזה ואת יהודה ושומרון" ואז הוא מוסיף בעברית: " זה יתפוצץ לכם בפנים. אני מקווה שאלוהים יכניס קצת שכל במוחם של הישראלים" .

הספר ששינה חייו

הוא נולד לפני 63 שנים בהולנד למשפחה בה נולדו חמישה אחים ואחיות. אביו כיהן יותר מעשרים שנה כמזכיר ראשי ומזכיר אישי של מלכת הולנד. אביו היה נוצרי " מאמין" . בשם זה הוא מכנה נוצרים ש" באמת מאמינים באלוהים ואוהבים את עם ישראל" . להבדיל מן הנוצרים " מבקרי כנסיות" , שמהם צמחה האנטישמיות האירופית.

עד גיל 18 למד במערכת החינוך הציבורית הרגילה. באותה תקופה קרא ספר ששינה את חייו. הספר נכתב בידי ידידת משפחה, שלימים זכתה בתואר חסידת אומות העולם. אישה זו הסתירה בביתה 19 יהודים במהלך שנות המלחמה, נתפסה בידי הנאצים ונשלחה למחנה ריכוז. היא הצליחה לשרוד ואת אשר עבר עליה תיארה בספר.

" בעקבות קריאת הספר" – אומר ון הובן – " חשתי שעלי להראות לאלוהים שגם אני מוכן לעשות הכל למען עם ישראל" . זה היה בשנת 1958.

הגשמת חזון הנביאים

הוא החל ללמוד תיאולוגיה בלונדון. המוסד בו למד לא היה קשור בכנסיה מסוימת אבל " לא הייתה שם אהבת ישראל" . הנצרות הממוסדת, הוא אומר, רואה עצמה כממשיכה האמיתית של עם ישראל, שלא קיבל את המשיח ולכן הוא נידון לסבל. ומכאן האנטישמיות הנוצרית. " אבל אני הבנתי את הדברים אחרת. שאלתי את הפרופסור שלי לתיאולוגיה: האם אינך חושב שהיהודים של היום הם בני העם הנבחר? איך אתה מסביר את התחייה של היהודים עם הקמת המדינה ב-48? הוא לא ידע מה להשיב. הבנתי שהיעוד שלי הוא להיות ציוני וללמד את הנוצרים ציונות" .

הציונות שלו היא בראש ובראשונה ציונות נוצרית. אבל הוא למד את הציונות החילונית, התוודע לזאב ז"בוטינסקי באמצעות הביוגרפיר של שמואל כץ ומצטט אותו. " למה לא שמעתם בקולו של ז"בוטינסקי שהזהיר כי אם לא תחסלו את הגולה הגולה תחסל אתכם?" .

סיור בארצות ערב

בתום לימודיו בלונדון יצא לסיור במדינות ערב. ביקר בלבנון, סוריה, ירדן ועיראק. כשפרצה מלחמת ששת הימים היה בלונדון ואז פורסמה ידיעה ש" שומר הקבר הקדוש נרצח בידי היהודים" . הפרסום הזה גרם נזק רב לישראל והוא ראה אות משמיים בכך שדווקא הוא נבחר לקבל את המינוי לתפקיד של האיש שנהרג במלחמה.

קודם לכן נשא לאשה את וידאד, ערביה נוצריה (שאת ארץ מוצאה הוא מבקש שלא לפרסם לבל יבולע למשפחתה). וידאד, שמשמעות שמה אהבה, הגדירה עצמה " ערביה נוצריה ציונית" , לימים, לאחר שהגיעו לארץ, הגדיר אותה עיתון שראיין אותה " ערביה שחושבת כמו גאולה כהן" .

בתום המלחמה הגיעו בני הזוג ון הובן לישראל ומאז קשרו את גורלם בגורל המדינה והעם היהודי. כאן נולדו שני ילדיהם, בן ובת. (היום בני 38 ו-33 ). שניהם למדו בבתי ספר ישראליים, שניהם שרתו בצה" ל והם ישראלים לכל דבר. הבן נשא לאשה ישראלית ואף החליט להתגייר. הוא עוסק היום בהיי טק. " והוא העניק לי שלושה נכדים ישראלים נפלאים הגורמים לי הרבה נחת" (נחת הוא אמר בעברית). הבת עוסקת בשיקום נכי צה" ל באמצעות רכיבה על סוסים. לפני תשע שנים נפטרה וידאד. ון הובן נשא לאשה הולנדית אוהבת ישראל, אשת עסקים מצליחה המקדישה את כל זמנה להפצת תוצרת ישראל בעולם. " היא חותרת להחליף את איקאה בישראלה" .

" אין לחי שניה"

ון הובן החל בפעולות ההסברה שלו בקרב העולם הנוצרי מן הרגע בו נכנס לתפקידו כשומר הקבר. המוני הצלייינים שהגיעו לביקור בקבר מכל חלקי תבל, שמעו מפיו את התיאולוגיה הציונית שלו: " מדוע אלוהים רוצה להחזיר את עם ישראל לארצו" .

פעולת ההסברה הגדולה הראשונה שיזם ואן דר הובן מחוץ לגבולות הארץ, עדיין כאדם פרטי, נעשתה בהולנד זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה גילו ההולנדים אהדה לישראל, אך לאחריה נכנסה מכונת התעמולה הערבית לפעולה " ובני עמי נעשו ביקורתיים כלפי הפעולות הצבאיות שנקטה ישראל. דיברתי עם עיתונאים ועם מדינאים. הופעתי בתכנית טלוויזיה בה אמרתי בין היתר כי מבקשים מישראל להגיש את הלחי השנייה. אבל אחרי שאיבדו שישה מיליון יהודים בשואה אין להם עוד לחי להגיש. התכנית זכתה להצלחה, ולאולפן הגיעו 32 אלף תגובות של צופים נלהבים" . בתקופה מאוחרת יותר, כאשר החלו חטיפות ופיגועים במטוסים ישראליים, טס ון דר הובן באורח הפגנתי ב" אל על" לאמסטרדם לקרוא להולנדים לטוס ב" אל על" .

" יש לכם מפתח זהב"

בסוף שנות השישים כבר היה לואן דר הובן ארגון קטן. קשריו הלכו והסתעפו בכל רחבי העולם. כיום הוא מנכ" ל " המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים" ומבחינה מעשית, אם כי לא ארגונית, משמש בארץ פה ואיש קשר לעשרות מיליוני נוצרים אוהבי ישראל שבכל העולם. הוא מארגן כאן כינוסים ומצעדים המוניים של נוצרים אוהבי ישראל, מסייע לכל פעולה שיש בה כדי לקדם את עניינייה של ישראל והעם היהודי.

" אמרתי לשר בני אלון" – הוא מספר – " יש לכם את מפתח הזהב לאוכלוסיה שתקבע את עמדת ארצות הברית כלפי ישראל. יש בארצות הברית ארבעים מיליון נוצרים אוהבי ישראל. הם יצטרכו למנוע את בחירתו של ג"ון קרי הדמוקרט לנשיאות, כי בחירתו תהיה אסון לישראל" .

פעולות ההסברה של ואן דר הובן מכוונות בעיקר לדעת הקהל העולמית ולקהיליה הנוצרית העולמית. " אני מסביר להם עד כמה חשובה ישראל. אני אומר להם שישראל איננה רק הארץ של העבר הנוצרי אלא ארץ העתיד. אני אומר להם כי הציונים הם מכשיר של אלוהים. גם כשאינם דתיים יש להם משיחיות פנימית" .

הפלשתינאים כנאצים

הוא מרבה לתקוף את הפלשתינאים ואומר: " לפלשתינאים יש אותה שינאה ליהודים כמו לנאצים. הם אומרים "אידבח אל יהוד" הם לא אומרים אידבח אל ישראלים" . הוא חושף את פרצופם מעל במות בינלאומיות ומהווה כאב ראש רציני למכונת התעמולה הערבית (ראה מסגרת).

ון הובן איננו חושך את שבט לשונו גם מן היהודים ומן הישראלים. הוא מופיע בבתי כנסת בכל רחבי העולם ואומר ליהודים: מה יש לכם לעשות בגולה. מקומכם בישראל. במיוחד הוא מבקר את ממשלות ישראל לדורותיהן מאז אוסלו.

הוא מוצא שפה משותפת עם הרבה אנשי דת ורבנים." אמרתי לרב לאו" – הוא אומר ועובר לדבר עברית – " הר הבית זה הלב שלכם. איך אתם יכולים לוותר עליו. אני מתפלל שרוח דוד המלך תשרה עליכם ולא תדעו מנוח עד שייבנה משכן לאלוהים בהר הבית" .

" אמרתי לישראלים: אתם כמו כלבים מסורסים, שאתם מסכימים לכך שהווקף יתיר לכם סיור של שעתיים במקומות הקדושים ביותר שלכם. אני לא רוצה רשות מן הוואקף לבקר את הר הבית. אני רוצה לעבוד את אלוהיי. אני נדהם מן העיוורון הזה של הישראלים" .

הטיעונים כאילו הנוצרים אוהבי שישראל מחכים למלחמת גוג ומגוג (שבה יושמד מחצית העם היהודי ויתרו יתנצר) מרגיזים אותי. " מי שהפיץ את זה היה השדרן בוב סיימון בטלוויזיה האמריקנית שריאיין כמה מטיפים תמהוניים וביקש להשפיע כך על יהודי אמריקה" .

" יש לנו קשר עמוק לתנך. אנו מאמינים בכל מילה שכתובה בו ובתנך הזה כתוב שהאלוהים יחזיר את עמו לארצו מכל הארצות. והנה זה מתגשם בעזרת השם (בעברית). יש בארץ יהודים יותר ממאה מדינות. העובדות הן כל כך חזקות שאני בא ואומר לנוצרים: איך אתם יכולים להכחיש.

ועוד נאמר (ומכאן הוא מדבר עברית): " מציון תצא תורה ודבר ה" מירושלים. לא מאוסלו ולא מקמפ דייויד. נחמו נחמו עמי."

מה אמר הנשיא שז" ר לאפיפיור

בפגישה שקיים הנשיא זלמן שזר עם האפיפיור פיוס ה-6, שביקר בארץ בשנת 1963, ציטט באוזניו שזר את מיכה הנביא: " כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלוהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה אֱלֵקינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" .

בורג השתלח נתניהו התקשר

בתכנית פוליטיקה פלוס בערוץ 10 השתלח חבר הכנסת יוסף בורג בון דר הובן באורח גס. בורג אמר כי הנוצרים אוהבי ישראל מתכננים מלחמת גוג ומגוג שבה יאבדו מחצית היהודים והיתר יצטרכו להתנצר. לאחר התכנית מיהר שר האוצר בנימין נתניהו להתקשר לון דר הובן כדי להביע את הזדהותו.

גאולה כהן: אני מעריצה אותו

" אני מעריצה את האיפוק שלו כלפי כל המשפילים והמבקרים הציניים. יש לו כוח עצום. גם כוח סבל וגם כוח השפעה. הוא נואם מזהיר ובעל הבנה עצומה בפוליטיקה. הוא המסביר הכי טוב של ישראל בעולם. האהבה שלו לישראל היא אהבה אמיתית עם הרבה מסירות נפש. הייתי עדה לעזרה העצומה שהגיש לעליית יהודי ברית המועצות בה הייתי מעורבת. עזרה בכספים, באנשים, באהבה. כל קשר עמו היה על בסיס של נכונותו לעזור בכל מה שהוא יכול. מעולם לא העלה את האלמנט הדתי. מגוחך שאנשי שמאל, שמעולם לא פתחו ספר יהודי, ולא איכפת להם מאומה מן היהדות, חוששים מן המסר הנוצרי שלו. פתאום הם מאמינים שישו יקום לתחייה והם יצטרכו להתנצר. גם כמה מחבריי הטובים מן היהדות הדתית חוששים מפניו בלא הצדקה. לי האמונה שלו לא מפריעה. גם לי יש אמונה.

" הפלשתינאים רוצחים אתכם ואתם מתנהגים כאשה מוכה"

ואן דר הובן הוא אחד המסבירים הטובים ביותר של ישראל. הוא מציף את העיתונאים בכל העולם בתגובות כמעט יומיומיות, מופיע ברדיו ובטלוויזיה, מתעמת עם אנטישמים ועם מנהיגים ערבים. לאחר עימות טלוויזיוני עם חנאן עשראווי היא אמרה: עם ישראלים כבר יותר קל לי להתווכח.

להלן דוגמא של טקסט הסברתי שחיבר ואן דר הובן, המופנה כאילו לפלשתינאים אך מדבר אל הישראלים:

" אתם (הפלשתינאים) נלחמים בה שנים. אתם מפירים בעקביות כל הבטחה שהבטחתם לה. אתם הורגים ומטילים מומים באלפים מאזרחה, גברים, נשים וילדים. אתם מפוצצים את מטוסיה, את האוטובוסים שלה את שווקיה ואת מרכזי הקניות שלה. אתם מעלים באש את יערותיה, גונבים את מכוניותיה, עושים מעשי לינץ", מענים ואונסים את צעיריה ואת צעירותיה.

" ותוך כדי כך אתם דוחים את כל הצעותיה הנדיבות, ומעדיפים להמשיך וללכת בנתיבי האינתיפאדה, הג"יהאד והרצח.

" אתם מניחים לה להזיל נהרות של דמעות. אתם גורמים לרבים נכות לצמיתות. אתם משתמשים בכל בימה בעולם כדי להשמיצה. כאשר למעשה אתם – מימי היטלר ואפילו קודם לכן – התחלתם להרעיל עולם ומלואו בשנאה כלפיה. אתם מפיצים עליה שקרים דמוניים שטניים, ומסיתים את העולם כולו נגדה. בעוד שלמעשה אתם עצמכם הנכם התוקפנים ואתם הם המסרבים בתוקף להתפשר. כאשר אתם בשם דתכם החולה והמחליאה חפצים לטהר את הארץ מן הכתם היהודי מבטיחים נערות בתולות בגן העדן, לכל מי שירצה להצטרף למעשי הטבח האכזריים והמבחילים שלכם.

" ובכל זאת מפצירה בכם ישראל כאותה אישה מוכה, כמו שלומיאלית אמיתית: אנא, בבקשה, אם רק תסכימו לעצור את הירי, את האלימות והמכות האלה למשך שבוע ימים – היא תסכים לעשות "ויתורים מכאיבים", ולאמץ אתכם אליה בשלום.

" האין זה נפלא?

" הם כנראה חולים אפילו יותר מכם

ENGLISH VERSION

ראה על  גר הצדק אברהם פון מנשטין

קליפ שירים ישראליים בכנסיה בטקסס

http://www.youtube.com/watch?v=LjiMlEec5cU&feature=channel_page

 

 

 

 

אלי יפה, מנצח כשציציותיו בחוץ. (צילום: באדיבות אלי יפה)

אלי יפה, מנצח כשציציותיו בחוץ. (צילום: באדיבות אלי יפה

החל ללמוד מוסיקה בגיל 19 * השקיע 18 שעות ביממה (" כמו מתמיד בישיבה" ) וסיים בהצטיינות * ממנצח מקהלת חזנות הפך למנצח המבוקש על ידי מיטב התזמורות בעולם * מקפיד להופיע חבוש כיפה וציציות בחוץ * " אי אפשר לנגן את מנדלסון בלי פרושי רש" י ורד" ק" * שיחה עם אלי יפה על יהדות ומוסיקה ועל הקשר ביניהן

הכרתי את המנצח אלי יפה בקונצרט שבסדרת " קלאסיקה במימד אישי" של ד" ר אסתרית בלצן. היא מצליחה למלא אולמות לא רק בכוח נגינתה, אלא גם ובעיקר ברוח החיים שהיא מפיחה ביצירות, בהסברים מרחיבי דעת, ובהמחשות – בצליל, בסיפור, באמצעים חזותיים. תמיד היא מדגישה את הצד היהודי והישראלי שבתרבות המוסיקלית שלה. בקונצרט האמור הפתיעה ד" ר בלצן בכך שהקדישה אותה לסימפוניה השלישית (" הרואיקה" ) של בטהובן בביצוע הסמפונייטה באר-שבע. על הבמה עלה המנצח – חובש כיפה סרוגה גדולה וציציותיו בחוץ. היה לו מה להגיד לקהל במילים: ציטוט מדברי הרב קוק על ההתנגשות שבין הרגש לבין השכל. לאחר מכן נטל את שרביט המנצחים ומשך את התזמורת בתנופה לביצוע מבריק של היצירה.

בהפסקה עליתי אל מאחורי הקלעים והוא קידם אותי במאור פנים, עוד לפני שפתחתי את פי. הוא קורא נלהב של מקור ראשון ושל הגיון בשיגעון. הוא זכר את מראה פניי מן הפעם היחידה שבה פורסם תצלומי בעיתון. ביקשתי לשמוע מפיו את האני מאמין היהודי והמוסיקלי שלו וקבענו פגישה בדירתו שבמרכז ירושלים.

" ילד טוב ירושלים"

אלי יפה נולד בירושלים לפני חמישים שנה. למד בישיבה התיכונית קרית משה וכמה חודשים בישיבת הכותל. הוא התגייס לצה" ל אף שלא היה חייב (" ראיתי בזה זכות" ) , בשל שיתוק ילדים בו לקה בילדותו.

עד גיל 19 לא למד מוסיקה אלא במסגרת מאד רדודה: חלילית, קצת פסנתר באצבע אחת." גם שרתי כמו ילד טוב ירושלים במקהלה של בית הכנסת" .

באחד הימים האזין לקונצרט שעליו ניצח זובין מהטה והחליט שהוא רוצה להיות מנצח. הוא היה אז בן 19, גיל מאד לא רגיל בשביל מוסיקאי מתחיל. הוא חיפה על כך בעבודת פרך. " מרגע שהתחלתי ללמוד באקדמיה על שם רובין בירושלים השקעתי 18 שעות עבודה ביממה ועוד שעה אחת ללמוד גמרא" . למד תיאוריה ואחר כך ניצוח וקומפוזיציה. וכן למד לנגן בכמה כלים (" בבחינת דע לפני מי אתה עומד" ): צ"לו, אבוב, פסנתר, קרן.

" לימוד בסגנון ישיבתי"

" כל החיים שלי הפכו להיות מוסיקה. נשמתי מוסיקה. הייתי מבלה באקדמיה מרגע שפותחים בשבע בבוקר עד שהשומר היה מסלק אותי בלילה. אין ספק שהרגלי הלימוד של הישיבה הכשירו אותי לזה. מה שנקרא מתמיד גדול. הייתי הולך לכל החזרות האפשריות של תזמורות, בירושלים ובתל אביב. לא היה מנצח גדול שלא ראיתי בחזרות. התחלתי לפתח את השמיעה ואת הזיכרון, כדי שאוכל לנצח תמיד בעל פה ולרדת לעומק. לא רק לדעת את הפרטיטורות אלא להבין אותן" .

אלי יפה (צילום: זאב גלילי)

"זה נמשך כך ארבע שנים עד שסיים תואר אמן בהצטיינות. נסע ללונדון, למד שם שנה באקדמיה המלכותית למוסיקה וסיים בהצטיינות. במהלך לימודיו בלונדון ניצח על הסימפוניה הרביעית של ברהמס. בעקבות הביקורות הטובות בהן זכה הציעו לו לייצג את האקדמיה בתחרות כלל בריטית על שם סיר ג"ון ברבירולי. " לא יכולתי לעשות את זה כי התחרות התקיימה בשבת" . בסוף אותה שנה ניצח על הסימפוניה השנייה של מהלר" וזכה בתואר " עמית" של האקדמיה המלכותית.

בתום הלימודים בלונדון חזר לארץ. כאן השתתף בכיתת אמן עם ליאונרד ברנשטיין שהגיע אז לארץ. " זה היה תענוג לא נורמאלי שנמשך בסך הכל יום אחד. אבל מה שלומדים אצלו ביום אחד לא לומדים עשר שנים במקום אחר" (ראה מסגרת).

" המנצח כשותף ליצירה"

" התזמורת" , אומר אלי יפה, " היא הכלי של המנצח, כשם שהכינור הוא הכלי של הכנר. אבל כמנצח אני רואה עצמי כמי שמשתתף בתהליך היצירה.

" השלישית של בטהובן שלי איננה השלישית של מנצח אחר. זה כאילו אותם תווים, אותה דינמיקה אותם אפקטים. הכל אותו דבר, אבל זה לא נשמע אותו דבר. כי כשאני מנצח יש לי חלק ביצירה. למנצח יש אמירה אישית. הוא חלק מן היצירה.

" המנצח כראש ישיבה"

" למה אוהבים בפראג כשאני מנצח על מהלר?

" כי אני בא עם מהלר אחר. עם השקפה פילוסופית אחרת. עם השקפה מוסיקלית אחרת. עם הפן היהודי שבזה. והשילוב בין קומפוזיציה וניצוח מפרה אחד את השני. וכאשר מלבישים על זה את כתר התורה אז מגיעים לתוצאה נפלאה.

הייתי משווה את זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, לשעור של ראש יישיבה. אתה שומע שני ראשי ישיבה דנים באותה סוגיה בגמרא. נקח לדוגמא את סוגיית חרדל ודבורים במסכת בבא בתרא. הסוגיה הזו הייתה הסיוט הגדול שלנו בבגרות. בא ראש ישיבה ומלמד את הסוגיה בדרך אחת ובא ראש ישיבה אחר ומסתכל על אותה סוגיה בגמרא ומביא לך דברים אחרים לגמרי.

ממה נובעות המחלוקות בין בית הלל לבית שמא? הם הרי מסתמכים על אותם המקורות, אבל מסקנותיהם שונות.

ושוב להבדיל אלף אלפי הבדלות גם במוסיקה זה ככה. נקח לדוגמא את בטהובן. אומרים עליו שהוא מהפכן. במה באה לביטוי המהפכנות שלו? אז איכא דאמרי שהוא קלסיקן מאד ואיכא דאמרי שהוא רומנטיקן מאד. אני רואה בבטהובן גם מלחין מודרני מאד לפעמים. למשל בפוגה הגדולה הוא מאד מודרני. וזה יבוא לביטוי בביצוע שלי.

מנדלסון עם רש" י ורד" ק

" וכאן אני מגיע לצד היהודי במוסיקה העולמית. נצחתי פעם על האורטוריה "אליהו" של מנדלסון. לקחתי את כל הטקסט ולמדתי אותו עם רש" י ורד" ק. ואז אמרתי לעצמי: מה רבו מעשיך ה". הפרוש כל כך תואם את המוסיקה של מנדלסון זו ממש מתנה משמים. הקדוש ברוך הוא אומר למנדלסון אתה תעשה את זה ככה. ולרש" י ולרד" ק אמר אתם תכתבו את זה ככה, להבדיל אלף אלפי הבדלות.

" ואותו הדבר אמרתי לתלמידים שלי בבית הספר לחזנות שהקמתי בירושלים בראשית דרכי המוסיקלית. אל תחקה לי את יוסל"ה רוזנבלט. בוא תביא תהילים, תקח את המשפט הראשון ששרת עם רש" י ורד" ק ועכשיו תשיר את זה. והוא שר את זה אחרת.

" וכשאני בא לתזמורת בפראג אני אומר להם: אתם רואים את המקום הזה והזה? חכמינו אמרו כך וכך. תראו איך זה מתאים למוסיקה של מנדלסון. ופתאום הם שומעים את זה אחרת.

מוסיקה תנכית

" חשוב לי מאד לבצע מוסיקה תנכית. עשיתי עכשיו קונצרט של מוסיקה תנכית בפסטיבל האביב בפראג שכלל יצירה של סטרווינסקי, " אברהם ויצחק" , שמושרת בעברית (היצירה בוצעה לראשונה בארץ, על ידי המורה שלי מנדי רודן). אחר כך עשיתי את " הפליט מווארשה" של שנברג ואת " משתה בלשאצר" של וולטון. אני מביא המון יצירות תנכיות צד בצד עם פרקי חזנות ואת הספרות הקלאסית המקובלת שגם בה אני מנסה להאיר את הפן התנכי. לדעתי בכל יצירה יש פן תנכי בצורה זו או אחרת, אפילו בהרואיקה.

" מוסיקה כעבודת קודש"

" היהודים היו הראשונים שהשתמשו במוסיקה לעבודת קודש. אני מאמין באמונה שלמה שאם לא הייתה הדת היהודית שהכירה במוסיקה לא היה הרקוויאם של ורדי, לא הייתה המיסה סולמיס של בטהובן, לא הייתה המיסה בדו של מוצרט. הם לקחו את זה מאיתנו. כמו שנאמר בירושלמי מסכת סוכה: " בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תהילים – באישור, בניצוח, בניגון, בשיר, במזמור, בהשכל, ברינה, בתודה, בתפילה, בברכה. המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו" .

" אתה יכול להגיד את זה בצורה אחרת: שתי מתנות נתן העם היהודי לעולם את התנ" ך ואת המוסיקה כחלק החשוב בעבודת הקודש. לעתים די קרובות אני משלב פרקי חזנות סמפוניים עם סימפוניות של בטהובן, מהלר וברוקנר. אני רואה בזה חשיבות עליונה. שליחות.

מהי מוסיקה יהודית

" המוסיקה היהודית מוגדרת לדעתי על פי תפקידה. נכון שיש כל מיני מוטיבים יהודיים. יש אפילו רביעיה של דימיטרי שוסטקוביץ שנקראת " רביעיה יהודית" . יש כל מיני מוטיבים שנחשבים יהודיים. אבל אם נלך לפי קריטריון זה נמצא כי במוסיקה שנכתבה לבתי הכנסת אין מה שהאתנו-מוסיקולוגים קוראים מוסיקה יהודית. כל האסכולה החזנית המערב אירופאית, אינה יהודית מנקודת מבטם של האתנו מוסיקולוגים. אלה רואים במוטיבים המוסיקליים את השורש של מוסיקה יהודית.

" תקח דוגמא קיצונית . ויליאם וולטון לא היה יהודי. הוא כתב את "משתה בלשאצר", המבוסס על חלומו של דניאל. יש שם סולו לבריטון ואתה פתאום שומע נגינת איכה. מה לכוהן בבית קברות? מה לויליאם וולטון ולמגילת איכה? אני מאמין שזו הוראה מלמעלה. הקדוש ברוך הוא הישרה אותו לדבר הזה בלי שהוא ידע. כנראה שמישהו מנהיג את העולם. כך אני מאמין.

מפראג עד בולטימור

כיום מלא הלוח של אלי יפה ברשימת הופעות בכל חלקי תבל: מנצח כבוד של התזמורת הסימפונית של פראג; מנהל מוסיקלי של " זהות" מטעם תזמורת סימפונית ירושלים המרבה להופיע בעולם ביצירת של מוסיקה יהודית; התזמורת הסימפונית של פראג ; המקהלה הפילהרמונית של פראג; התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון; תזמורת הרדיו של וינה; הקאמרית של וינה; תזמורת ברצלונה; הקאמרית של ציריך; בית האופרה בוינה.

" קדיש" לנופלים בלבנון

אלי יפה הוא מלחין פורה בתחום המוסיקה היהודית והאמנותית. הלחין עשרות יצירות חזנות, רביעיית מיתרים, חמישייה לכלי נשיפה מעץ. גולת הכותרת של יצירותיו היא הסימפוניה " קדיש" . הסימפוניה מבוססת על טקסט שכתב אבי דנטלסקי מקרני שומרון, לזכרם של שבעה חיילים שנפלו בלבנון. הסימפוניה בוצעה לפני כמה שנים בפילהרמונית ותנוגן השנה על ידי התזמורת הסימפונית של בולטימור. הפיק 15 תקליטורים של נוסח התפילה בכל ימות השנה.

נושא שליחות

" מה שהניע אותי בתקופת לימודיי היה שראיתי עצמי כנושא שליחות. אמרתי אז לאמא שלי: אני אהיה הראשון שינצח עם הציציות בחוץ בחוץ לארץ. ואני לא אוותר על שום דבר. לא קל לעשות קריירה מוסיקלית כשאתה שומר מצוות. אני דוחה הרבה מאד עבודות בגלל שבת ומועדים. זה לא רק מועדי הופעות אלא גם מועדי חזרות. אך במשך הזמן לאט לאט מקבלים אותי. הקדוש ברוך הוא טוב אתי.

המשפחה במרכז

" החיים של מוסיקאי בינלאומי קשים. אבל מה עשה הקדוש ברוך הוא. הוא אמר לי קודם כל תתחתן עם האשה הכי מתאימה לך. אתה תגדל ילדים ואז תעלה. וזה מה שקרה. אנחנו נשואים עשרים ואחת שנה ונולדו לנו שלושה ילדים. הולכים בדרכי אבותיהם מבחינה דתית. מבחינה מוסיקלית לא בדיוק. אשתי אומרת משוגע אחד במשפחה מספיק. אשתי צודקת, כל מה שתאמר אליך שרה שמה בקולה. אצלי המשפחה עומדת במרכז.

מדגים את תורת הניצוח בביתו (צילום: זאב גלילי)

למדתי מליאונרד ברנסטיין

" יש חשיבות רבה לכך שאני לומד את הפרטיטורה בעל פה ומנצח ללא תווים. התזמורת מרגישה תוך כמה דקות אם אתה בטוח בעצמך ואתה שולט ביצירה. כשאני מנצח על הסימפוניה השלישית של בטהובן, ואני יודע שבתיבה השלישית יש מי במול סול, הקושי הוא מה רצה המלחין להגיד במי במול סול הזה. מה רצה המלחין להגיד בשני האקורדים שפותחים את היצירה. זה שאני יודע מה מנגן כל כלי זה עשרים אחוז מן העבודה. את הדבר הזה קיבלתי מברנשטיין. באותו יום בודד ( וכן גם בהמון חזרות שלו שבהן נכחתי ובפגישות שקיימנו).

עצת הרב שרעבי

" ראשית הקריירה שלי כמנצח לא הייתה קלה. לא יכולתי ללכת כמעט לשום תחרות בגלל שמירת שבת ומועדים. הלכתי לרב

שרעבי, המקובל הירושלמי הידוע, לשאול בעצתו – האם בחרתי בכלל במקצוע הנכון.

" הוא השיב בחיוב ואמר שאני אפרוץ בפסח. ואכן לאחר שנה, בחול המועד פסח, הוזמנתי לנצח על קונצרט חזנות עם הפילהרמונית. שבוע אחרי זה נסעתי לנצח בשטרסבורג וניצחתי שם על תזמורת צ"כית – פרקי חזנות והראשונה של מהלר.

מנגן את ואגנר אבל רק בחו" ל

" ואגנר היה אנטישמי ומנוול גדול, אף על פי כן אני מנגן אותו, אבל רק בחוץ לארץ. לדאבון הלב ואגנר מהווה חוליה במוסיקה שאי אפשר לוותר עליה. הקדוש ברוך הוא לקח את ואגנר, שם אותו במרכז העולם ואמר: אני אבנה את האופרה בביירות ואני אעשה מזה קודש הקודשים של עולם המוסיקה. ומי היו גדולי המנצחים שניצחו שם? כולם יהודים. ביניהם הרמן לוי שהיה בן של רב. צריך לשאול את עצמנו למה הקדוש ברוך הוא נתן את הכשרון הזה לואגנר והעמיד אותו בעמדת מפתח שאי אפשר בלעדיה. אין לי תשובה.

אם מצאת ענין במאמר זה תמצא ענין גם ב"בכיר הכליזמרים בישראל"