– מאת: ד"ר יואל רפל –

אחת התשובות לשאלה זו ניתן למצוא בשירה המופלא של נעמי שמר "שלג על עירי". העיר עליה שרה נעמי שמר היא מטאפורה לקיום העם בגלות והשיר מביע געגועים לארץ ישראל.
הסמל של ארץ ישראל לפי השיר הם פירותיה של הארץ. וכך היא כותבת

מארצות החום לי יביא תמר
דבש התאנה, מתק החרוב
ואורחת גמלים עמוסי כל טוב
הֵנָה שׁוֹב יָשׁוּב שמש לבבי
ומשם תפוח זהב יביא.
והשיר מסתיים במלים
ובתוך הפרי כל געגועי

געגועים לארץ ישראל המתבטאים ביחס לפירותיה מבטא מנדלי מוכר ספרים ב"מסעות בנימין השלישי".
הוא מספר שם על מעשה באדם מישראל שהביא לעיירה תמר וכל בני העיר למקטנם ועד גדולם רצו לראות את הפרי המוזכר בתורה. אכילת פירות ארץ ישראל בטו בשבט היה לפי סיפורי מנדלי מוקד חלומם של יהודים שכאשר אכלו אותם היו "עיניהם מקור דמעה".

קערת פירות יבשים [ויקיפדיה]

היו ימים בהם הערצנו את הכנסת וחבריה מכל הסיעות * החגיגות לרגל יובל הכנסת מעוררות הרהורים נוגים לגבי רמת הנבחרים של היום לעומת אלה של פעם * מה קרה בין תקופת נשיאותו של יצחק בן צבי לבין הנשיא משה קצב

הייתי ילד כשקמה המדינה ואני זוכר היטב כי מנהיגי המדינה ונבחריה היו ממש מורמים מעם. כך לפחות הרגשנו. הערצנו אותם כמו שילדים מעריצים היום שחקני כדורגל או זמרי רוק.
הכנסת הראשונה שכנה זמנית ב"בית האופרה" על שפת ימה של תל-אביב, במקום בו שוכן היום מגדל האופרה. היינו עומדים שעות ארוכות בפתח הכנסת וממתינים ליציאתם של חברי הכנסת כדי לזכות בחתימת ידם.

משכן הכנסת הזמני ב"בית האופרה" בתל אביב בתל אביב

להמשיך לקרוא ←

ישראל נתפסת בעיניהם כחברה נהנתנית שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה * הוויתור שלנו על בתי הכנסת בגוש קטיף משקף בעיניהם את הריקבון הפנימי שלנו * הם מאמינים שמדינת ישראל חיה על זמן שאול ותקרוס, כי איננו מאמינים בעצמנו – שיחה עם ד"ר זאב מגן, מומחה לאיראן ולאיסלאם. השיחה התקיימה ב-2006 אך היא רלבנטית לינואר 2016 – אחרי הסרת הסנקציות ולנוכח צמיחת דעאש.

ד" ר זאב מגן דיבר בסימפוזיון שערך מרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן. נושא ההרצאה היה המעורבות האיראנית בלבנון, אך סיים במשפט שכאילו אינו נוגע לנושא. הוא אמר: " הדבר השנוא ביותר על האיסלם, הדבר שהמאמינים חייבים להכחיד אותו מן העולם איננה היהדות אלא ריבוי אלילים" .

ד"ר זאב מגן ]צילום: זאב גלילי]

את הרעיון העומד מאחורי אמירה זו באתי לשמוע מפיו בראיון אישי.

להמשיך לקרוא ←

הרובע הספרדי בו גרנו בצפת 1895 שנתיים לפני הולדת אבי

 ערב שבת שירה היתה אמא מבשלת סיר מיוחד ובו קאשע לצפורים. קאשע ביידיש היא דייסת גריסים. אמא היתה מכניסה לסיר מכל הבא ליד –  עדשים, בורגול, אורז וגם שאריות מזון ודורה. דורה (מתחרז עם מדורה אך במלעיל)   היתה מין דגן ששימש בעיקר להאבסת עופות ובהמות. בשנות מלחמת העולם הראשונה, בגלל הרעב ששרר בארץ נאלצו להכין ממנו לחם, שגרם לכאבי בטן.

להמשיך לקרוא ←