ארכיון שנתי: 2012

נקרא לילד בשמו: היה כאן הפוגרום היהודי הראשון

                                                                 – מאת אוריאל שכטר –

בס"ד

אם אנו, בני הציונות הדתית, אכן רוצים לקחת חלק אמיתי ומשמעותי בהובלת העם והמדינה, עלינו לדעת לשים גבולות ברורים בין ציונות לגזענות, ובין ימניות לכוחניות. אירועי הימים האחרונים, פוגעים לא רק בדמוקרטיוּת של המדינה, אלא קודם כל בציונות שלה. זה קו פרשת מים לדרכה של מדינת ישראל. המראות הקשים של זרים מותקפים על ידי המון זועם, של חנויות נבזזות ושל כנופיות שמכות צעירים עד זוב דם, אינם עוד בעיה מזדמנת של 'נוער שוליים'. מדובר כאן על אירועים שלובו על ידי חברי כנסת וקרו בליבה של העיר הגדולה במדינה, על ידי ציבור גדול. בואו נקרא לילד בשמו – היה כאן הפוגרום היהודי הראשון בתולדות מדינת ישראל, אולי בתולדות ההיסטוריה היהודית. להמשיך לקרוא

יום ירושלים – קישורים לכל המאמרים

חורבן ירושלים ובנייתה – באגדה ובפיוט

http://www.zeevgalili.com/2000/07/54

עיתוני ירושלים במאה ה-19

http://www.zeevgalili.com/2009/05/3242

PALESTINEכבר כאן

http://www.zeevgalili.com/2009/03/2364

חברי יהושע שנפל על ירושלים

http://www.zeevgalili.com/2007/04/411

כמה טוב שישראל אומן איננו "דוס מחמד"

http://www.zeevgalili.com/2005/10/257

כמהפעמים מוזכרת ירושלים בתנ"ך ובקוראן

http://www.zeevgalili.com/2004/08/291

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

http://www.zeevgalili.com/2004/07/300

החמור שקבע את נתתיב הרכבת לירושלים

http://www.zeevgalili.com/2000/09/60

האם תיכנן ויצמן טרנספר לערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2000/08/56

מקור המנגינה לירושלים של זהב

http://www.zeevgalili.com/2005/05/274

ירושלים של זלדה

http://www.zeevgalili.com/2005/09/10581

אלמה מהלר בירושלים

http://www.zeevgalili.com/1999/05/21

מהרומנסרו הספרדי לבוסתן הספרדי

http://www.zeevgalili.com/2000/09/7589

הניגון של חסידי מודזיץ' ל"אלה אזכרה"

http://www.zeevgalili.com/2009/09/6383

"פרס יחלק את ירושלים" – היסמה שניצחה

http://www.zeevgalili.com/2006/01/226

מירושלים לקפטקביץ לצ'רנוביל וחזרה

http://www.zeevgalili.com/2008/12/977

אייכמן בירושלים

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14827

האם הגלות חוזרת אלינו

http://www.zeevgalili.com/2006/10/348

זעקת האבות על נפילת הל"ה

http://www.zeevgalili.com/2006/03/219

סירטון יקושלים 1925

http://www.youtube.com/embed/FPx5rM4yQ-8?rel=0

החוק לאיסור אכילת חומוס

הפעם אני מפנה את הבמה לסרטון משעשע שבו מככב בני שוקי. [אם נפוטיזם מותר בחברת החשמל, ברכבת, בנמלים ובמשרדי הממשלה מדוע לא בבלוג פרטי].

 

צפו בסרטון הבא

http://www.youtube.com/watch?v=cJ4W6gh4WC

 

אם אתם חושבים שזו רק בדיחה קיראו את המאמר הבא של אמנון לורד על התיקון לחוק לשון הרע.

"החוק לאיסור לשון הרע כמוות מוחי של הימין"

http://www.zeevgalili.com/2011/11/16235

מי אמר שישראל איננה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? אם החוק הזה הוצע אל תופתע עם דיסקין ימונה מחק ליחידה לאיתור מפיצי סם החומוס.

אנו מכריזים בזאת

קישורים  למאמרים על תקומת העם היהודי בארצו

העיתון שיצא במשותף על ידי כל העיתונים ביום הקמת המדינה

להמשיך לקרוא

אתר גרמני פרסם את שירו של איתמר יעוז קסט על גינטר גראס

גינטר גראס [מימין] וצלב קרס על זרועו

Der israelische Dichter Itamar Yaoz-Kest, ein Überlebender des Holocaust, hat einen offenen Brief geschrieben, ein “Brief-Gedicht”, als Erwiderung auf das Gedicht mit dem der Deutsche Günter Grass den Staat Israel anklagt, “den bereits zerbrechlichen Weltfrieden zu gefährden“

להמשיך לקרוא

THE RIGHT TO EXIST

זהו תרגום אנגלי לשירו של איתמר יעוז קסט שנכתב בתשובה לגינטר גראס

ITAMAR YAOZ-KEST

THE RIGHT TO EXIST
Open letter-poem to the writer Gunther Grass
"Israel's nuclear power endangers fragile world peace."
.Quote from the press by Gunther Grass:

"אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ"

 

תרגום השיר לאנגלית ולגרמנית ונוסח שירו של גראס

פירסום השיר באתר גרמני

בתשובה לשיר שפרסם הסופר הגרמני גינטר גראס, איש הוואפן ס.ס. , בו אמר כי "לישראלים יש כוח גרעיני המסכן את השלום העולמי השברירי" פירסם המשורר איתמר יעוז-קסט, ניצול ברגן בלזן, את תשובתו המובאת כאן.

איתמר יעוז-קסט [צילום:זאב גלילי

להמשיך לקרוא

דרכי החשיבה של הרב אלישיב

על דרכי חשיבתו של הרב יוסף שלום אלישיב ניתן אולי ללמוד מארוע שהתרחש.באחד מבתי הכנסת שבמרכז הארץ.

בבית כנסת זה היו מוצבות קופות צדקה. אחת לחודש היו הגבאים מרוקנים את הקופות, רושמים ומעבירים את הכספים ליעדיהם.

הרב אלישיב ויקישיתוף

הרב אלישיב ויקישיתוף

באחד הימים הבחינו הגבאים כי הקופות מניבות פחות כספים מכפי שהיה בעבר. נתעורר חשד כי מישהו גונב מן הקופות. החליטו להציב מארב בשעות הבוקר המוקדמות ולגלות בדרך זו מי הגנב.

בוקר אחד הבחינו הגבאים, שהסתתרו בפינות אפלות של בית הכנסת, באחד המתפללים המרוקן את הקופות ושם את הכסף בכיסו. יצאו הגבאים ממחבואם ותפסו את האיש " על חם" . הם תבעו ממנו להחזיר לא רק את הכספים שגנב באותו היום אלא גם כספים שחסרו בחודשים שקדמו.

אך הגנב טען כי זו הפעם הראשונה שהוא גונב מקופות הצדקה. הוא מוכן להחזיר את הגניבה שבה נתפס אך אינו מוכן לתת סכום גדול יותר. הזהירו את האיש כי יפנו למשטרה ואז יולבנו פניו ברבים. כאן באה אשתו של הגנב ומחתה. מה אני אשמה שבעלי גנב? מה אשמים ילדינו ובנותינו הזקוקות לשידוך?. הוסכם בין הגבאים לבין הגנב לבוא לדין תורה בבית דינו של הרב יצחק זילברשטיין, בחולון.

השאלה שהוצגה לרב זילברשטיין הייתה האם על הגנב לשלם את הסכום של הגניבה בה נתפס, או שישלם את הסכום שחסר היה בקופות ואשר גם אותו גנב לפי המשוער. פנה הרב זילברשטיין לחתנו, הרב יוסף שלום אלישיב, וזה פסק כי על האיש לשלם את הכספים שחסרו בקופות הצדקה משך כל התקופה האחרונה.

לכאורה פסיקה תמוהה. לפי ההלכה אדם שנראה יוצא ממערה ובידו סכין נוטפת דם, ובתוך המערה נמצא אדם שמת בדקירה, אי אפשר להרשיע את מחזיק הסכין ברצח. חייבת להיות עדות של שני עדים שראו את המעשה. וכאן פוסק הרב אליישיב להטיל על הגנב תשלום כבד שאין כל עדות שהוא גנב ואפשר להסיק על אשמתו רק בדרך של סברה, על פי הוכחות נסיבתיות.

הנימוק שנתן הרב אלישיב הוא הסיפור על ר' טרפון, מגדולי התנאים, המופיע במסכת נדרים (דף סג עמ' ב).

מסופר שם כי ר' טרפון עבר ליד בוסתן תאנים וראה כי "הוקפלו רוב המקצועות" . ביטוי זה פרושו שזה בוסתן שכל הסכינים שבהם קיצצו את התאנים הוחזרו למקומם. דהיינו שבעלי השדה השלימו את מלאכתם ונטלו את כל הפרי שהיה על העצים.

אם מוצאים במטע כזה תאנים בודדות שנותרו לאחר הקטיף מותר לאכול מהן כי הן בחזקת הפקר. וכך עשה ר' טרפון. בא האיש שעיבד את השדה וכשראה את ר' טרפון אוכל מפרותיו הלביש עליו שק וביקש לזרוק אותו לנהר. מלמל ר' טרפון מתוך השק "אוי לו לטרפון שזה הורגו" . שמע האיש כי מדובר בתלמיד חכם גדול כר' טרפון הניח את השק ונמלט מן המקום. ועל כך נאמר בהמשך שכל ימיו הצטער ר' טרפון על שהשתמש בכתרה של תורה כדי להציל עצמו.

הרבה משמעויות יש לסיפור הזה (וגם גירסה מעט שונה בירושלמי. שם נאמר כי השדה היה בבעלות ר' טרפון ומעבד השדה לא הכירו וחשד בו כי גנב גם בעבר מן הבוסתן. מסיפור זה הסיק הרב אלישיב הלכה שחייבה את הגנב מקופות הצדקה בבית הכנסת. שאותו גנב חייב לשלם כל מה שהיה חסר מקופות הצדקה גם לפני שנתפס. עם זאת הטיל כמה סייגים: לברר אם האיש אינו חולה אלצהיימר שאינו יודע מה עושה, או שמצבו דחוק ועוד.