במהלך המחקר לכתיבת ספרי "בריחה מצפת" נחשפתי באורח מקרי לסיפור מעניין מתולדות צפת. סיפור הנשמע כאגדה אך אמת היה. זהו סיפורו של דפוס "הגליל".
הסיפור קשור בסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' [אז"ר] שפרסם דיווח מזעזע על השואה שפקדה את צפת במלחמת העולם השניה. במהלך מלחמה זו נספו כשני שלישים מתושבי העיר ברעב ובמגפות
אז"ר ערך אז כתב עת ספרותי בשם "הגליל" שיצא לאור בשנת 1919, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. כתב העת נדפס בדפוס "הגליל" שהוקם בצפת בשנת 1911.
====================================================================
ביקורת על הספר – איתמר יעוז קסט
ביקורת על הספר – יונתן שלונסקי
שדים רוחות ועין הרע בצפת – פרק מן הספר
ניתן לרכוש את הספר בחנויות הבאות:
רובינזון – נחלת בנימין 31 תל-אביב 03-560-5461
דניאל מינצר ספרים גוש עציון 052-5662293 ת.ד. 6667 אפרת
סוכנות נדב רחוב ירושלים 22 צפת 04-6920813
===================================================================
בעקבות פרסום מאמרי קבלתי מכתב מאחד הקוראים הוותיקים, יצחק רפאל הכהן דויטש, המתגורר בטורונטו. ממכתב זה נחשף הסיפור המופלא של דפוס שהמשיך לפעול במהלך המלחמה בנסיבות שלא ייאמנו.
הוא כתב לי:
נכתב בקנדה הודפס בצפת
יש בידי ספר ("מנחת יעקב"), שכתב הרב יעקב גארדאן, שהיה הרב הראשי של טורונטו בראשית המאה. הספר, המכיל דרשות מוסר, נכתב בטורונטו וכתב היד נשלח לצפת והודפס בדפוס "הגליל" בשנת 1914.
הרב גארדאן, היה גם מראשי התנועה הציונית וממקימיה בקנדה. לבתו קרא בלפוריה. זה מסביר את המניע שלו לשלוח את ספרו למרחקים להדפסתו. הספר מכיל דרשות מוסר ברוח התקופה והמקום.
.
הרב גארדן, שלמד שנים בישיבת וולוז'ין, הקים את בית הספר הראשון בשיטת "עברית בעברית", בקנדה.
עד כאן מכתבו של הקורא דויטש.
לא מופיע ברשימת יערי
המכתב עורר את סקרנותי לגבי נסיבות הדפסת הספר ונסיבות הקמת הדפוס. דפוס "הגליל" מופיע בספרות הביבליוגרפית. הוא מוזכר בספרו של אברהם יערי "הדפוס העברי בארצות המזרח" וכן בספרו של ה.מ. הברמן "פרקים בתולדות המדפיסים העבריים".
יערי מונה בספרו את כל הספרים שראה בעיניו [או הגיעו לידיעתו] שנדפסו בצפת מאז הדפוס הראשון שהוקם בשנת 1576 ועד דפוס "הגליל", שהוקם לדבריו בשנת 1913. בשנה זו הודפס הספר "חכמת הנפש" לר' אלעזר ב"ר יהודה מגרמיזה. [על פי מקורות אחרים הוקם הדפוס ב-1911, מה שמתקבל יותר על הדעת].
יערי מונה בספרו 12 ספרים שנדפסו בדפוס "הגליל" מאז הקמתו. שלושה מהם לפני מלחמת העולם שבעה במהלך המלחמה ושנים לאחר המלחמה, אחד מהם הוא הקובץ הספרותי "הגליל" בעריכת אז"ר. קובץ זה עורר את זעמם של גבאי צפת שיצאו בקריאה לשרוף אותו ולהחרים את מחברו.
ספרו של הרב הקנדי יעקב קארדאן אינו מוזכר ברשימה.
פרסום לדפוס בשער הספר
ביקשתי מן הקורא דויטש לשלוח לי צילום של שער הספר וכמה דפים מתוכו. ואכן קיבלתי הוכחה, שחור על גבי לבן.
"ספר מנחת יעקב,נדפס בעיר הקודש צפת שנת תרע"ד [1914]". וכאילו כדי להוכיח שלא מדובר בשער מזויף שלח לי הקורא דף נוסף מתוך הספר, ובו מודעה של הדפוס.
שער הספר מנחת יעקב
במודעה קוראים בעלי הדפוס למחברים ומו"לים המבקשים שספריהם "יודפסו באותיות חדשות בסדר יפה ובהגהה מדוייקת" לפנות לדפוס.
כדרכם של מדפיסים הגזימו קצת בשבח עצמם כשכתבו שהדפוס "כבר קנה לו שם טוב בהדפסת ספרים הן בארץ ישראל והן בחו"ל". עד 1914 הודפסו בדפוס "הגליל", כאמור, רק 3 ספרים כך שהדפוס עדיין לא קנה לעצמו שם. עם זאת נראה שהשבחים שחילקו המפרסמים לעצמם בדבר איכות ההדפסה מוצדקים. הצצה בכמה דפים מן הספר מלמדת שמדובר בהדפסה איכותית.
העובדה שערב מלחמת העולם [או אולי בראשיתה] נשלח לארץ כתב יד והספר המודפס נשלח חזרה לקנדה נשמע כאגדה. אך שערי הספר מדברים בעד עצמם. הספר עצמו נמצא בספריה הלאומית בירושלים.
מודעה לעם הספר – פרסום לדפוס "הגליל" הודפסה בשנת 1914
ספורו של דפוס "הגליל"
מן הראוי לספר את תולדות הדפוס הזה שהוא אחד מקומץ יוזמות של אנשי חזון ומעשה שהקימו מפעלים בעיר. זאת, במטרה להוציא את תושבי צפת מן הניוון והעוני שגזרה עליהם חרפת ה"חלוקה".
בעל הרעיון להקמת הדפוס היה זלמן דוד לבונטין, מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון וממקימי "אוצר התישבות היהודים" [שהוא הבנק הראשון שהוקם לפי החלטת הקונגרס הציוני].
זלמן דוד לבונטין
לבונטין שכנע שלושה יזמים מצפת – זאב מתתיהו פרל, ברוך ברזל ויהודה מייברג – להקים בצפת בית דפוס.
זו היתה יוזמה נועזת להקים מפעל כזה, המחייב השקעה גדולה בציוד, אנשי מקצוע מיומנים, חומרי גלם [נייר וצבע]. זאת, בעיר חסרת כל תשתית, המרוחקת לא רק מן המרכזים היהודיים בעולם, שהם השוק העיקרי לספרים יהודיים. אלא גם מן השוק המקומי – בהעדר דרכי תחבורה [הכביש הראשון שאפשר תחבורה סדירה מעכו לצפת נבנה רק ב-1925].
זאב מתתיהו פרל
ומה עוד שבירושלים פעלו מזה שנים כמה בתי דפוס חדישים.
דפוס "הגליל" העסיק כ-15 עובדים והתקיים 15 שנים. הספר האחרון שהודפס בשנת 1926 היה בהקף של חוברת "דוד וגוליית הקראה לבני הנעורים ב-8 פרקים ליעקב יוסף ידיץ.
הדפוס במלחמת השחרור
הדפוס עבר לידי אהרון פרידמן ונקרא "דפוס פרידמן". במלחמת השחרור שימש הדפוס להדפסת "בול צפת", שהונפק בידי מפקדת ה"הגנה" ב-4 במאי 1948. הבול הודפס על נייר פשוט שנועד לייצור מעטפות. הוא שימש את תושבי העיר הנצורה משך כשבועיים. באותו דפוס ראה אור גם "קול צפת" בעריכת ישעיהו עשני. הגיליון הראשון ראה אור ב-27 בדצמבר 1947 ושימש את מטה ה"הגנה" להעברת מידע והוראות לתושבי העיר. הלוגו של העיתון, יד אוחזת בלפיד מעל הר מירון, עוצבה על סוליית גומי של נעל ישנה.
בול צפת והלוגו של "קול צפת" שנדפסו במלחמת השחרור
אף שהדפוס בו הודפסו העיתון והבול כבר לא היה עוד בידי מייסדי דפוס"הגליל" עדיין נקרא הדפוס בשם זה גם בפי הבריות וגם במסמכי התקופה.
תיקונים ביבליוגרפיים
בעקבות פרסום הפוסט שלמעלה קיבלתי את המכתב הבא:
לידידנו אהובנו מר גלילי הנכבד,
קראנו בעיון את דבריך על הדפוס בצפת מתחילת המאה ועד הקמת המדינה. חבל שלא השתמשת ב"אוצר הספר העברי הממוחשב" של וינוגרד ורוזנפלד. לא נעים לנו לשבח עצמנו,
אבל אי אפשר כיום לכתוב ביבליוגרפיה ללא עיון בתוכנה שלנו. אגב, היא נמצאת בשני עותקים בספריה הלאומית.
לפי הקטלוג שלנו נדפסו בדפוס "הגליל" ארבעה ספרים לפני הספר "מנחת יעקב", (וצילומי שערי הספרים נמצאים בתוכנה!). גם אין זה חידוש שחכמי אמריקה שלחו ספרים לצפת להדפיסם שם. שהרי גם ספר "יד מאיר" של ר' מאיר בן זאב פריימאן, שנדפס בדפוס "הגליל" בשנת תרע"ג [1913] לפני הספר המדובר מנחת יעקב היה כפי שמצוין בצילום בתוכנה שלנו, רב בנויארק. גם ספר "משא יהודה" שנדפס באותה שנה בדפוס "הגליל" היה של ר' יהודה ליב זעלצער שהיה רב בק"ק פעטערסאן ועוד קהילות נכבדות – כך בצילום השער.
על פי רישומינו נדפסו בדפוס "הגליל" 11 ספרים עד תרע"ז [ 1917 ]. כמו כן הודפסו בו מודעות רבות, לוחות שנה, לוח כיס לשנת תרפ"ח [1928], ע"י ישיבת רדב"ז, ולוח לשנת תרפ"ט [1929].
גם נרשמה אצלנו רשומה מעניינת, עם צילום של ספר דוד וגוליית שנדפס ב"מירון (גליל עליון)" כך בצילום השער והוא תעלומה מעניינת, האם היה דפוס במירון לתקופה קצרה?
בסך הכל מופיעים בקטלוג הדיגיטלי שלנו כ-29 ספרים שנדפסו בדפוס "הגליל". בקטלוג מופיעות גם מודעות שהודפסו שם בין תרע"ג ועד שנת תרצ"ב [מודעה משנת תרצ"ב [1932 ] להשתתף בבחירות לוועד הקהילה.
חזק ואמץ באתר הנהדר שלך
מוישה רוזנפלד וישעיהו וינוגראד
אני מודה לידידיי משה רוזנפלד וישעיהו וינוגראד, ידידים ותיקים של "היגיון בשיגעון" עוד מימיו ב"מקור ראשון" שהעמידו דברים על דיוקם.
על מפעלם החלוצי של צמד חמד זה תוכלו לקרוא בפוסט הבא:
ציידי הספר העברי בנוסח "אינדיאנה ג'ונס"
ראה
