אברהם שלונסקי
ראה
הנושא רציני, אך אי אפשר להבין את משמעותו ואת מגמותיו בלי לספר בדיחה שחוקה למדיי.
מעשה במנחה של קבוצת גמילה מאלכוהוליזם שביקש לשכנע את משתתפי הקבוצה בסכנה החמורה שבשתיית אלכוהול.
המנחה הניח על שולחנו כוס גדולה, מלאה קוניאק, והטיל לתוכה כמה תולעים. התולעים פרפרו ופרפרו עד שהוציאו נשמתם לבורא עלם.
שאל המנחה את הנגמלים: מה אתם מסיקים מהניסוי?
אחד הנגמלים הצביע ואמר: אני מבין שאם אני סובל מתולעים עלי לשתות הרבה קוניאק.
מבצע אופרה להפצצת הכור הגרעיני העיראקי [ב-7 ביוני 1981] מוזכר באחרונה בהקשר
לאפשרות של הפצצת הכור הגרעיני באיראן. אכן, יש פרטים משיקים, גם אם לא כולם בהכרח תואמים. אבל היעד דומה: מניעת ייצור של פצצה גרעינית על ידי מדינת אויב, המצהירה על רצונה למחוק את ישראל מעל פני האדמה. נוכח התערבותו של הנשיא, שמעון פרס, והתייחסותו הבעייתית למבצע "אופרה", אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. ברשותי הגרסה המדויקת של עמדתו אז, בעת שכיהן כמנהיג מפלגת העבודה וראש האופוזיציה. במכתב ששיגר אלי בחתימת ידו אישר את אמיתות התאור בספרי "תמוז בלהבות" המתעד את המבצע. הוא כתב: "ההתמצאות בחומר וחריצות הכתיבה עולות מכל שורה".העיתונאי וההיסטוריון שלמה נקדימון, פותח את ספרו "תמוז בלהבות", המספר את סיפור תקיפת הכור בעיראק ב-1981, בתרחיש דמיוני.
האמריקנים, ובמיוחד ברק אובמה, לוחצים, כמעט מתחננים. אל תתקפו את אירן. זה יזיק לבחירתו של אובמה. עד אז תקבלו עוד ועוד סיוע. אחר כך אנחנו נטפל בבעיה האירנית.
האם באמת תתקוף ארצות הברית של אובמה [ואפילו של רומני] אחרי הבחירות?
האם ניסיון העבר מלמד שניתן לסמוך על הבטחות אמריקניות? מובאת כאן גרסה מעודכנת של מאמר שפורסם כאן לפני כשנה וחצי המשיב על השאלה.
– מאת שוקי גלילי –
תארו לכם שקבוצת אנשים הייתה מתקשרת לאמא הפנסיונרית שלכם, ומפרטת את הדברים האיומים והנוראים שעלולים לקרות לה, אם לא תתחיל לשלם להם סכום כסף חודשי. מה הייתם עושים – פונים למשטרה? ומה כאשר מי שעושה את המעשה המכוער הזה הם עובדי חברת הביטוח AIG?
אמא שלי פנסיונרית חביבה ונטולת דאגות באופן יחסי (מלבד דאגה לילדים, לנכדים וכו') מוטרדת בשבועיים האחרונים בטלפון, על-ידי סוכני מכירות של חברת הביטוח AIG.
ב-AIG החליטו שאמא זקוקה לביטוח תאונות אישיות, בעלות של 208 ש"ח לחודש, וכדי לשכנע אותה בנחיצות הביטוח הזה הם מפעילים עליה לחץ פסיכולוגי – בהתחלה דיברו יפה והסבירו לה כמה העסקה כדאית. [הם סיפרו לה שאשה שהתגלגלה במדרגות ושכבה 19 יום בבית חולים קיבלה 90 אלף ₪. ממש כדאי להתגלגל במדרגות].
אחר-כך עברו ל"איומים" והחלו לספר לה על תאונות שונות שקרו לאנשים בני גילה. חרף סירובה ובקשותיה בעניין, הם פשוט לא מפסיקים.
– מאת נדב העצני –
זעזוע כבד עבר על החברה הישראלית השבוע. בכירי כלי התקשורת המרכזיים היו המומים במיוחד ונתנו לכך ביטוי בכותרות ענק, בעמודי כיסוי נרחבים, בביטויי גינויי חריפים במיוחד. תחושת מיאוס יוצאת דופן פשטה בחלל הציבורי, מעולם לא חווינו שחיתות פוליטית מטלטלת כל כך.
והכל, כמובן, בגלל מעשה הנוכלות יוצא הדופן של ראש הממשלה – נתניהו, ואותם ששה גמדים שהעזו לשקול לעזוב את הבית האידיאולוגי שלהם – 'קדימה', ולערוק לשורות היריב הרעיוני – קואליציית נתניהו.
זו הזדמנות להיזכר בעברו המפואר של ניסו שחם כמפנה מתנחלים. מובאים כאן דברים שפורסמו ב-5 באוגוסט 2005
"צריך לקרוא שוב את תמליל דברי מפקד מרחב הנגב, תת ניצב ניסו שחם, שתידרך את ניצב משנה רוני אוחנה ממשמר הגבול, בעת אירועי כפר מימון. זהו מסמך שעוד יצוטט בספרי היסטוריה.
בין היתר אמר:
עשרות שנים התגוררתי בבני ברק. עיר שיש בה הרבה מגרעות אך אי אפשר לקחת ממנה את מעלותיה. אחת מהן היא קיום שעורי דף יומי בכל פינה, בכל שעה משעות היום והלילה.
תורתי לא היתה אמנותי. עמלתי קשה לפרנס את משפחתי כי גם בעבר הרחוק לא היה "צדק חברתי". למרות הקשיים הקפדתי ללכת לשעורי הדף היומי מתוך הערכה עמוקה למגיש השעור, הרב משה שציגל .
באי השעור לא היו תלמידי חכמים גדולים – בעלי מלאכרה, סוחרים זעירים, וגם כמה אקדמאים. אותה תקופה, שנמשכה כחמש שנים, למדתי להכיר את הפנים הפחות ידועות של היהדות החרדית.
ספרה של החוקרת-העיתונאית אנה ריד "לנינגרד", מספר את סיפורה של עיר, שהיטלר החליט להרעיב את כל תושביה עד מוות. ב-900 הימים של המצור שהטילו הגייסות הנאציים על העיר מצאו את מותם כשליש מתושבי העיר – בין 750 ל-850 אלף נפש – פי ארבעה ממספר הנספים בהטלת פצצות האטום על נגסאקי והירושימה.
בתכנון הרצח הזה נטלו חלק ראשי הצבא הגרמני.