יעקב שוויקה, האיש ש"לימד" את המחשב לדבר עברית. (צילום: זאב גלילי)
כל אנשי המקצוע, בארץ ובעולם, תמימי דעים כי שני אנשים חוללו את המהפך הגדול במדעי המחשב ובארון הספרים היהודי: הפרופסורים אביעזרי פרנקל ויעקב שויקה * אך מבימת הכבוד למחלקי פרס ישראל נעדר פרופסור שויקה * מדגם מייצג לטרוף המערכות באקדמיה ובממשל של ישראל ביום העצמאות ה-59
לפני כחודשיים הופיעה בעיתונים מודעה חגיגית של אוניברסיטה בר-אילן ובה היא מברכת את צוות מפעל השו"ת על שזכה בפרס ישראל ליצירה תורנית. במודעה לא הופיע אף שם וההנחה היתה כי בהמשך יודיעו כי האנשים שייצגו את האוניברסיטה בטקס קבלת הפרס יהיו הפרופסורים אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן ויעקב שויקה מבר-אילן.
אך הימים חלפו ואין קול ואין קשב. והנה ביום שישי האחרון פרסמה האוניברסיטה מודעה בה נאמר: "מצדיעים ליוזמי ומובילי פרוייקט השו"ת שזכו בפרס ישראל לספרות התורנית לשנת תשס"ז".
מתחת להצדעה הזו הופיעו תמונותיהם של אביעזרי ושויקה ובנוסף להם תמונות של שני אישים: הרב יעקב ויינברגר ופרופסור יעקב שפיגל.
שני האישים הנוספים לא היו מוכרים לי. אולי מקוצר המשיג, אולי מעומק המושג. פניתי לכמה אנשים בתחום, כולל אנשים מרכזיים בבר אילן, לשאול במי מדובר וגם הם לא היו מוכנים להאיר את עיניי. פניתי לאתר של מפעל השו"ת עצמו בו מופיע תקציר היסטורי של תולדות המפעל.
מי ומי בתקציר
בפרק על ראשי הפרויקט נאמר כי תוכנן והוקם על ידי פרופ' אביעזרי פרנקל בשנת 1963 (במכון ויצמן) ושלוש שנים לאחר מכן הצטרף אליו פרופסור שויקה והשניים פעלו במשותף עד לפרישתו של פרופסור פרנקל. משנת 1974 משך תריסר שנים, עמד פרופסור שויקה בראש הפרויקט והביאו לידי גמר.
מכאן ואילך הפך מפעל השו"ת למפעל מסחרי לכל דבר. כמו בכל מפעל מסחרי גם כאן באו מנהלים והלכו. האחרון שבהם הוא הרב יעקב ויינברגר. עליו שמעתי מפי רבים כי הוא מנהל יעיל ומסור שקידם את המפעל רבות בתחום המסחרי והתורני. בשנת 1991 התמנה פרופסור יעקב שפיגל מהמחלקה לתלמוד של בר אילן ליו"ר ועדה מייעצת אקדמית, שתפקידה להמליץ ולפקח על מדיניות הפרויקט. משנת 1997 מכהן פרופ' יעקב שפיגל כראש האקדמי של הפרויקט.
מה הביא את אוניברסיטת בר-אילן לשתף בקבלת הפרס את האישים שפעלו בקידום המסחרי של הפרויקט עם המדענים שחוללו אותו? האם מדובר בתרומה שווה? לא לי ההדיוט לשפוט אסתפק בסיפור תולדות הפרויקט ובאירועים שהביאו למעמד המביך הזה בטקס חלוקת פרס ישראל.
בר-אילן: משרד החינוך אשם
פניתי לדובר בר-אילן, שמואל אלגרבלי, וזה הסברו:
"מיד כשפנו אלינו נציגי משרד החינוך וביקשו לדעת מי יקבל בשם הפרויקט את הפרס השבנו כי לדידנו כל ארבעת האישים- המייסדים והמובילים דהיום,יעלו לבמה, יקבלו את הפרס וילחצו את ידי המעניקים. לצערנו הרב סירבו המארגנים לבקשתנו וקבעו כי רק נציג אחד יוכל לעלות לבמה. לאחר שיחות עם ראשי המשרד הם הסכימו לאשר את עלייתם לבמה של שני נציגים. הוחלט לייצג את שני הדורות- מהמייסדים יעלה פרופ' אביעזרי פרנקל ומהמכהנים דהיום יעלה פרופ' יעקב שפיגל".
"אוניברסיטה איננה חנות" אומר אסא כשר
פרופסור אסא כשר, חתן פרס ישראל, חיבר כ-130 חיבורים מדעיים בתחומי הבלשנות, הפילוסופיה של השפה, מדעי המחשב ועוד. שאלתי אותו מי ראוי היה לדעתו לקבל את פרס ישראל למפעל השו"ת ואלה דבריו:
"שני האנשים שהיו צריכים להיות על הבימה בתור המייצגים האמיתיים של המפעל הזה – אביעזרי פרנקל ויעקב שויקה. הם מייצגים את בר אילן בין אם הם נמצאים בה היום או לא.
" פרופסור אביעזרי פרנקל היה היוזם ובן אדם טוב וחשוב. אבל בעיניי פרויקט השו"ת זה שויקה. אני מכיר את שויקה מזמן שהיינו שנינו תלמידי מתמטיקה בירושלים. שנינו סיימנו בערך באותו זמן את התואר השני ושנינו היינו מיועדים לחיל המודיעין. היחידה שהוא הלך אליה נקראת היום 8200. אני הלכתי ליחידה אחרת ושם ראיתי אותו עובד על דברים שיש בהם שימוש בתובנות הבלשניות. לימים הוא עשה משהו אולי פי עשרת אלפים יותר משוכלל במסגרת בר אילן. כל הלוגיקה של התכנית, כל העבודה הבלשנית והיוזמה והתבונה והמרץ, המאבקים שיש בכל אוניברסיטה הם אלה שמהם מורכב הפרויקט. כל זה הוא שויקה. וכשראיתי שאוניברסיטת בר אילן מקבלת את פרס ישראל על פרויקט השו"ת בשבילי זה היה דבר מובן מאליו שזה שויקה. לכן שמעתי בימים האחרונים ממש בתדהמה שהוא לא יופיע שם על הבימה קבל עם ועדה אלא מישהו אחר.
"במהלך הפרויקט הזה אני רואה פאזה מוקדמת שאפשר לקרוא לה 'היזמות' שפרנקל היה דמות מפתח בה. ויש פאזה של הפיתוח האקדמי הבלשני והתכנותי ושל ארגון העניין כפרויקט מדעי מתפתח וזה שויקה.
אחר כך הגיעה הפאזה המסחרית. מאגר הנתונים הלך וגדל ויש כאן תרומה לפרופסור שפיגל. והעובדה הבולטת היא שבשנים האחרונות זה נמכר לאנשים וזה דבר טוב ונהדר. אבל כשנותנים פרס ישראל לספרות התורנית צריכים לברר לאיזה פאזה נותנים את זה. קצת לא מתקבל על הדעת, בלשון המעטה, שנותנים את זה לפאזה המסחרית ולא לפאזה של התכנון האקדמי. אוניברסיטה היא לא חנות. הפאזה האקדמית היא צריכה להיות בראש מעיניה.
לכן נעשה פה מעשה שלא יעשה".
עד כאן דברי אסא כשר.
מחולל המהפכה
אין ספק שמחולל המהפכה שהביאה לפיתוח מפעל השו"ת ויתר מאגרי המידע הפועלים על פי אותו עיקרון הוא פרופסור אביעזרי פרנקל. זה היה בראשית שנות ה-60 בעת ששהה בארצות הברית לטפל בהבאת מחשב למכון ויצמן. איזה נדבן שאל אותו מה יכול המחשב לעשות למען היהדות ובמוחו של אביעזרי הבליח הרעיון שבהתגשמותו הפך למפעל השו"ת.
באותה תקופה שררה הדעה שהדרך היחידה לאחזר מידע ממאגרים גדולים היא באמצעות יצירת מפתחות, שיטת המפתות היתה קיימת מאות שנים ורבים החזיקו באמונה שזו הדרך היחידה. הכל ידעו ששיטת המפתחות אינה מדויקת. המפתח גדל בנפחים העולים פי כמה על הספרים הממופתחים והרבה חומר הולך לאיבוד.
אביעזרי זרק אז את הרעיון שהיום הוא מובן לכל ילד המחפש בגוגל. אז נחשב הדבר לרעיון משוגע. הרעיון אותו כינה "הטקסט המלא" היה לזרוק את כל החומר לתוך מאגר של מחשב. מן המאגר הזה צריך למצוא דרך להוציא כל מידע בהקשת מקש.
"הייתי אז למשל ולשנינה בחוגי האקדמיה" סיפר פרנקל. אך אט אט קנה הרעיון אוהדים והוא החל בעבודה .
"ללמד את המחשב עברית"
על תרומתו של שויקה למפעל כתב פרנקל ב"הצופה" לפני כחודש: "מתחילת העבודה היה ברור שהכנסת הטקסט למחשב ויצירת מנוע חיפוש לא יספיקו. צריך היה גם 'ללמד את המחשב עברית' משמע – היה צורך בכלים לשוניים ממוכנים לטיפול בעברית ובארמית. שתי השפות הללו עניות ב"ערכים" ("שרשים"), עתירות בנטיות ובדרך כלל מחוסרות ניקוד… שוויקה עמד בראש המימוש של מרכיב לשוני יעיל. בעשור השני הוא ניהל את פרויקט השו"ת, ובמשך הזמן הוא תרם רבות לתחום הבלשנות החישובית בכלל".
עד כאן הקפה א'.
כל מה שנותר לשני האישים שחוללו את המהפכה הזו, כדי שיעלו על הבמה ויקבלו את פרס ישראל המגיע להם בדין, הוא לקבל הזמנה רשמית. והם המתינו והמתינו.
למי מיועד הפרס
על ההמתנה הזו כתב פרופסור שויקה לנשיא בר-אילן פרופסור משה קווה ב-11 באפריל, פחות משבועיים לפני יום העצמאות:
"הנחתי את הנראה מובן מאליו, כי פרס ליצירה מיועד ליוצריה. ויוצרי הפרויקט, כידוע לכל בר בי רב כיום וזה למעלה מעשרים שנה – הן בארץ והן בחו"ל, הן בחוגי החוקרים, הן בחוגי הלמדנים והן בחוגי הרבנים, ובעצם גם בחוגי עמי הארצות – הם פרופ' אביעזרי פרנקל שיזם את הפרויקט, הגה את הרעיון היסודי שלו, עמד בראשו כעשר שנים, והמשיך ללוותו לאחר מכן. עבדכם הנאמן, שהצטרף אליו כשנתיים לאחר מכן, היווה מאז ציר מרכזי בפיתוחו והפעלתו, ואף עמד בראשו כשתים עשרה שנה. יחדיו, בזכות חזונם, חשיבתם המדעית המקורית והנועזת, גם בקנה מידה בינלאומי, כשרונם, מקצועיותם ואמונתם ברעיון, עיצבו את דמותו של הפרויקט והביאוהו למה שהוא היום…
איש לא פנה
"אף אחד מבר אילן – לא נשיא, לא סגן נשיא לתחום זה או אחר, לא רקטור, לא דיקן, לא חבר סינט, לא מישהו מלשכותיהם או למשל מהמשרד ליחסי ציבור או ממשרד דובר האוניברסיטה, בקיצור אף לא אחד, פשוטו כמשמעו – לא פנה אלינו, לפרופ' פרנקל או לחתום מטה, בשיחת טלפון, מברק, פקס, מכתב, או מסר דוא"ל כדי לברכנו על הזכייה או לפחות להודיענו עליה בצורה מחויכת. תמהתי, אך תליתי זאת בכך שכולם בבר אילן עסוקים למעלה ראש בעשייה מבורכת, ואין להם זמן לזוטות כאלה שכמותן הם פוגשים מדי יום או לפחות מדי שנה…"
"מעשה ליצנות"
באחד הימים, ממשיך שוויקה לספר במכתבו, קיבל אות חיים מן האוניברסיטה. מן המחלקה ליחסי ציבור הזמינו אותו ואת פרנקל לצילומי וידאו לצורך טקס הפרס. השניים בילו שם חצי יום בצילומי סטילס וכשהגיע צוות הוידאו היפנו את פרופסור שפיגל לאולם אחר ושם צילמו רק אותו.
"נראה אם כך", כותב שוויקה בהמשך מכתבו, " שמה שלכאורה מובן מאליו אינו באמת מובן מאליו. הולכים ומתרבים הרמזים… כי בדעת האוניברסיטה לשלוח את פרופ' שפיגל לבדו לקבל ביום העצמאות את הפרס על היצירה, אף על פי שלא היה שותף ביצירתה. קשה לי להאמין שאמנם כך יהיה, שהרי יהיה זה מעשה ליצנות של ממש, ובדיחה עצובה שלא תביא לבר אילן תפארת… כל ניסיונותיי לברר את האמת דרך האוניברסיטה עלו בתוהו. כתבתי לרקטור כדי לברר את כוונות האוניברסיטה, אולם הוא לא טרח לענות, וכאשר לחצתי לתשובה מלשכתו, ענני דרך המזכירה (שוב לא טרח להרים את השפופרת בעצמו) כי אין זה בתחום עיסוקו, ועליי לפנות לנשיא, וכשביקשתיו כי יעביר את מכתבי לנשיא סרב והציע כי אפנה ישירות, והריני עושה זאת עכשיו"
בהמשך הביע שוויקה את ההשערה כי אולי אין אפשרות ששניים יעלו לקבל את הפרס בלבד. במקרה זה, כתב שוויקה "הריני מודיע כאן ובבירור כי אני מוכן לוותר מרצון ובטוב לב על חלקי, ובלבד שפרופ' פרנקל לפחות יקבל את הפרס כיוזם הפרויקט".
גם פרנקל הודיע כי הוא אינו מוכן לעלות לקבל את הפרס בלי ששויקה יעלה עמו. לבסוף חזר בו, לאחר שהיה נתון ללחץ כבד של בני משפחתו. רק ביום ראשון בצהריים, יומיים לפני יום העצמאות וכמה שעות לאחר שראיינתי אותו, קיבל פרנקל הודעה מוועדת הפרס כי הוא יעלה על הבמה לקבל את הפרס. הוא הודיע על כך מיד לשויקה והביע צער.
שויקה: "עודדתי אותו והרגעתי אותו, והזכרתי לו שביום ד' בבוקר כולנו מפשילים שרווליים וחוזרים לעבודה".
פרנקל: "כואב לי לעלות בלי שוויקה"
"כואב לי שאני עולה לבמה לקבלת פרס ישראל בלי פרופסור יעקב שויקה " – אמר לי פרופסור אביעזרי פרנקל. הוא הסביר כי תחילה הודיע על סירובו לעלות בלי שויקה. אך כל בני משפחתו – רעייתו וששת ילדיו – הפעילו עליו לחץ כבד ביותר והוא לא יכול היה לעמוד בו.
יש בפיו הרבה מילות שבח למנהל הנוכחי של הפרויקט, הרב יעקב ויינברגר, שתודות לו המפעל מחזיק מעמד. הוא בעל רעיונות תחזוקתיים ושיווקיים טובים מאד. אבל הפרס ניתן על יצירה תורנית לא על תחזוקה תורנית. הוא כואב את העובדה שהאוניברסיטה הפכה את מה שאמור להיות הפנינה שבכיתרה ל"יחידת שרות" המתקיימת רק מהכנסותיה המסחריות ואולי אף מפרישה מהכנסותיה למטרות אחרות. מוכרחים להמשיך במחקר ובפיתוח כי אחרת יתקיים בה מה שאמר ריש לקיש שמצא כתוב במגילת סתרים "יום תעזבני יומיים אעזבך".
מה זה שו"ת
אלה ראשי תיבות של המילים "שאלות ותשובות". זהו אחד מאוצרות הרוח הגדולים של עם ישראל.
השאלות הן ברוב המקרים של עמך ישראל והתשובות הן של חכמי התורה בכל הדורות. ראשיתה של ספרות השו"ת בתקופת התנאים והיא נמשכת בתקופת הגאונים (רב שרירא, רב האי גאון) בתקופת הראשונים (רבינו תם, רש"י, הרשב"א) בתקופת האחרונים (ר' יוסף קארו, ר' שלמה איסרליש) ועד ימינו – מהרב קוק ועד הרב עובדיה יוסף.
ספרות השו"ת מקיפה את כל תולדות ישראל ואת כל התפוצות. היא מהווה אוצר בלום של דברי הלכה שהכרתם חיונית לכל פוסק. אך יש בה גם אוצרות של מידע על חיי היהודים בכל התקופות.
לפי הערכה כאלפיים רבנים פרסמו שאלות ותשובות ומספר התשובות מגיע לכחצי מיליון. למען ההשוואה: התלמוד הבבלי כולו מחזיק 2711 דפים בלבד.
לרשות לומדי התלמוד הבבלי עומד אפרט משוכלל שבשולי הדף ( מסורת הש"ס, עין משפט, נר מצווה) ומעל לכל פרוש רש"י והתוספות. כמו כן קיימים ספרי עזר רבים כמו הערוך, דקדוקי סופרים, ואחרים. כל אלה מאפשרים לכל מי שמבקש לצלול לים התלמוד להגיע בקלות לכל מקום.
לא כן ספרות השו"ת שהיא כאוקיאנוס הרחב. לבן תמותה רגיל (אלא אם הוא בעל זיכרון פנומנלי כמו הרב עובדיה יוסף הזוכר על פה אלפי ספרים) אין סיכוי להיכנס לתוכו ולצאת ממנו בשלום.
את הבעיה הזו ביקש פרופסור פרנקל לפתור ביוזמתו החלוצית ויחד עם פרופסור שויקה הצליחו למצוא דרך לנווט באוקיאנוס הזה ולהפוך את כל ספרות השו"ת נגישה לכל אדם.
הואיל והטכנולוגיה של איתור טקסטים בדרך ממוחשבת יפה לכל טקסט נוספו למפעל השו"ת במהלך השנים מאות ספרים: התנ"ך ומפרשיו, התלמוד ומפרשיו, ספרי הלכה ומוסר. בגירסות האחרונות נכללו גם כל כרכי האנציקלופדיה התלמודית שראו אור ובגירסה האחרונה 15+ כבר נכללו גם ספרי חסידות. בכך הפך מפעל השו"ת לארון הספרים היהודי, המרוכז בדיסקט קטן, ומגיע לכל בית בישראל. השם מפעל השו"ת מטעה הואיל ובתקליטור יש הרבה יותר משאלות ותשובות. באחרונה מפיץ המפעל את השם "מאגר היהדות הממוחשבת", אבל הוא טרם נקלט.
ראה מאמר על מפעל מחשוב אוצרות הגניזה בראשות יעקב שוויקה
