ארכיון חודשי: פברואר 2000

בג"ץ לערבים מול בג"ץ לחרדים

אברהים והילדה דווידי, זוג ערבים ישראלים מנצרת, בקשו לרכוש מגרש ולבנות בית בקיבוץ הסוללים. חברי הקיבוץ דנו בבקשה והחליטו לדחות את בני הזוג על הסף.

 הם הסבירו כי מדובר באגודה שיתופית שתנאי ההצטרפות אלי הם שרות בצה"ל וחברות בהסתדרות הציונית. הואיל ובני הזוג לא עמדו בקריטריונים האמורים נדחתה בקשתם. עוד אמרו חברי הקיבוץ כי אלה הכללים של כל הקיבוצים וכי אין להם דבר אישי נגד בני הזוג דווידי.

בשביל זה יש בג"ץ. בעתירה של בני הזוג לבג"ץ נאמר כי מדובר באדמות מינהל, שהקצאתם צריכה להיות על בסיס ממלכתי. "התמונה העולה מן העובדות" נאמר בעתירה, "עגומות ומסלידות".

הענין לא הגיע בינתיים לדיון בבג"ץ, הפרקליטות יודעת למה. הפרקליטות הציעה פשרה: בני הזוג יוכלו להגיש בקשה בפני ועדת הקבלה ובעוד חודשיים וחצי תוצג ההחלטה בפני הבג"ץ.

אבל בג"ץ אינו עומד רק לצד ערבים. גם יהודים יכולים להעזר בבג"ץ במיוחד כשהם עותרים נגד חרדים. והנה מעשה שהיה.

עמותה חרדית "הליכות חיים", הקשורה בארגון המחזירים בתשובה "לב לאחים", החליטה להקים כולל ברחובות. העמותה פנתה לעירייה וביקשה להקצות לה קרקע. העירייה נענתה לבקשה והיקצתה את הקרקע בשכונה רמת יגאל.

לאחר שהחלה הבניה התארגנו תושבי השכונה החילוניים ודרשו להפסיק את הבניה. ראש העיריה סרב ואז פנו התושבים לבג"ץ ונעזרו ב"המרכז לפלורליזם יהודי" ובעמותת "עם חופשי". בעתירה נטען כי הליך הקצאת המגרש היה פגום והקרקע הוקצתה בלא מכרז וללא תמורה.

 רחובות האבות המייסדים פיקיויקי

               רחובות – האבות המייסדים. פיקיויקי.

בג"ץ קיבל את טענות העותרים וביטל את החלטת העירייה. שלושת שופטות הבג"ץ – טובה שטרסברג, דליה דורנר ודורית בייניש – אף הטילו על העיריה לשלם לעותרים הוצאות משפט הגבוהות מן המקובל בסכום של 25 אלף שקל. השופטות סרבו להתחשב בעובדה שכבר הוקם שלד של בנין בן שלוש קומות ובבנייה כבר הושקע סכום של יותר מחצי מיליון דולר. הן אמרו כי אמנם בתי המשפט לא הוציאו צווים להפסקת הבניה במהלך הדיונים בנושא, אך מקימי הבנין ידעו על ההתנגדות להקמתו ולכן לקחו על עצמם סיכון בהמשך הבניה.

הוא אשר אמרנו יש דין ויש דיין בישראל.

ראה גאולת קרקעות בארץ ישראל


השלום של פארוק א-שרע

צריך לקרוא היטב את הדברים שאמר שר-החוץ הסורי פארוק א-שרע, בפגישה עם סופרים ערביים בדמשק, כדי להבין למה מתכוונים הסורים כשהם מדברים על שלום.

דבריו של א-שרע פורסמו בעיתון הלבנוני "א-ספיר" והובאו ב"הארץ" על-ידי דניאל סובלמן.

ההסכם לא יחייב

הרצאתו של א-שרע ניתנה על רקע ביקורת קשה של האינטלקטואלים הסוריים, ובראשם הסופרים, על עצם נכונותו של אסד לחדש את השיחות עם ישראל ובכך להכיר ב"אוייב הציוני". הביקורת של הסופרים הסורים נסבה בין היתר על כך שחתימת הסכם שלום עם ישראל על ידי השלטון בדמשק יחייב את האליטות התרבותיות בסוריה.

על כך היתה לא-שרע תשובה נחרצת: "אסור להעלות על הדעת שאנו נאלץ אנשי רוח או פשוטי עם לקבל את ההסכם ולא יהיה שום סעיף שידבר על נושא זה. לא יהיה שום דיון אפילו בחדרים הסגורים בנושא זה, שכן מדובר בקו אדום".

הציונות – תוקפנית וגזענית

א-שרע סקר את תולדות הציונות והמאבק היהודי ערבי כפי שהם נראים בעיניו:

* המפעל הציוני תוקפני, מבקש להתפשט גזעני ביסודו.

* הישראלים הם בעלי תפישה של סכסוך קיומי והם מתייחסים לערבים כאל אינדיאנים שיש להשמידם.

* "ארצנו נחלקה מתוקף הסכמים סודיים בין שתי המעצמות אז, בריטניה וצרפת". (א-שרע איננו מפרט איזו ארץ חולקה. האם כוונתו להפרדת לבנון מסוריה או להפרדת ארץ ישראל מסוריה. בעיני הסורים נחשבת ארץ ישראל כולה כדרום סוריה).

* במבצע קדש הגיעו הישרלאים לתעלת סואץ עוד לפני בריטניה וצרפת. "בכוחה משכה אליה ישראל את התעניינות כל העולם למעט הערבים, שסברו שישראל אינה אלא יישות מעוותת צורה שהוקמה על חלק מאדמות פלשתין".

*סאדאת נכנע לישות הציונית

* "סאדאת היה מובס מבפנים ועל בסיס זה פעל, אף על פי שהצבא המצרי האמיץ לא הובס… ביצע את צליחת התעלה והיה אמיץ ונועז כמו הצבא הסורי אשר הגיע כמעט עד גדות הכינרת בימים הראשונים של המלחמה, אך הוא ניצב בפני דקירות הסכין בגב של האח עוד לפני האויב".

* ישראל הצליחה להוליך שולל את דעת הקהל העולמית ובייחוד את האמריקאית ואפילו את סאדאת. הישראלים התייחסו לביקורו בירושלים כאילו הוא מגיע לשם בהיותו מובס.

* השאלה הניצבת לפני כולנו, ואני מדבר על השלום האמיתי כפי שתופשת אותו סוריה של אסד, היא אם שלום כזה יסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה.

הערצה לכוחה של ישראל

לכל אלה שמפחידים אותנו כמה יהיה נורא אם לא נקבל את התנאים הסוריים ומה הם יעשו לנו ניתנת תשובה בדבריו של א-שרע. הוא מתאר את ישראל ככוח צבאי שאי אפשר להתגבר עליו. התאור מלווה אמנם בשבלונות הערביות הידועות בדבר תמיכת האמריקנים כסיבה לכוח זה. אך מדבריו ניכרת כמעט הערצה לכוחה של ישראל.
וכך אומר א-שרע:

* ישראל חזקה מכל מדינות ערב גם יחד.

* מלחמה יכולה לסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה משום שלא קיים איזון כוחות בין הערבים לבין ישראל כשמדובר בעימות צבאי.

* ארצות הברית היא בעלת הברית האסטררטגית הגדולה ביותר של ישראל ומספקת לה את כל סוגי הנשק, החל ברובה דרך טיל וכלה במטוסים ומחשבי העל שאינם מצויים אפילו באירופה.

* בסיועה של ארצות הברית הפכה ישראל יצואנית הנשק והיא מייצאת רכיבים מסויימים אפילו לסין – המדינה הגדולה ביותר בעולם.

* ישראל מייצאת מטוסים זעירים ללא טייס לכמה ממדינות אמריקה הלטינית ולמדינות באירופה.

* לפני כמה שבועות נתנה גרמניה לישראל במתנה שלוש צוללות חדישות ביותר, שגודלן מתאים לישראל ולים התיכון ושאף אפשר להשתמש בהן לאחר ציודן בראשי קרב גרעיניים בכדי לאיים על מדינות האזור.

* התקציב של ישראל גדול פי עשרים מן התקציב הסורי. תקציב החימוש של סוריה אינו עולה על שבעה אחוזים מתקציב החימוש של ישראל.

* כעת, כשמחירי הנשק שווים בכל העולם, אין נשק זול אותו מקבלת סוריה או נשק יקר אותו רוכשת ישראל. כעת כל נשק הוא יקר וכל החלפים נמכרים באותו מחיר בכל העולם – במוסקבה, בוושינגטון ובלונדון.

* ארצות הברית ומדינות אחרות עומדות בתוקף שהן יסייעו לישראל לשמור על עליונות צבאית ערבית מול כל הערבים גם יחד.

מטרות סוריה במו"מ לשלום

* החלטות או"ם חייבות להיות מיושמות על ישראל והיא חייבת להיענש אם לא תבצע את ההחלטות.

* נבודד את הנשק הצבאי שבידי ישראל, ננטרל אותו מבחינה חומרית.

* אנו נאלץ את ישראל להשתמש באמצעים אחרים שאינם אמצעים צבאיים.

* כינון מצב של שלום בעתיד משמעו הפיכת הסכסוך הזה לסכסוך מדיני, רעיוני, מסחרי וכלכלי שייתכן כי נהיה בו במצב עדיף.

* אין פרוש הדבר שנשליך את נשקנו בעת שלום.

* כישלון במשאל עם (על הגולן) יהיה אסון מבחינת ישראל.

==========================================================

ימי הרדיו ועידן הבאג

בילדותי היה הרדיו המכשיר המתוחכם ביותר ולרוב גם הרהיט היקר ביותר שנמצא
כמעט בכל בית. מקרר חשמלי היה רק אצל עשירים מופלגים. הרוב המוחלט החזיקו
מזון ב"מקרר" שבתוכו בלוק קרח. מדיח כלים, מכונת כביסה ומכונת יבוש היו
משהו השייך למדע בידיוני.

הרדיו שימש בתפקיד מרכזי בחיי המשפחה, לא פחות מאשר הטלוויזיה בימינו –
חדשות, תסכיתים, הרצאות מלומדות והרבה מוסיקה. תיאור נאמן של אותה תקופה
והתפקיד שמילא בה הדיו נותן וויד אלן בסרטו הנפלא "ימי הרדיו".

הרדיו באותה תקופה היה מכשיר יקר. נדמה לי שמחירו לא נפל מגובה משכורת
ממוצעת של פועל. מקלטי הרדיו היו בגדלים ובצורות שונות, הכל בהתאם ליכולתו
של הרוכש. אך כולם ללא יוצא מן הכלל היו מכשירים כבדים מאד יותר מעשרה
קילוגרם. המקלט עצמו היה מורכב על בסיס של פח כבד והעטיפה החיצונית היתה
מעץ מהודר, מצופה פוליטורה (לכה שקופה) כשהרמקול מכוסה בבד יקר ערך ובהתאם
לצבעי האופנה.

תעשיה שלמה של נגרים התפרנסה מבניית ארגזים למקלטי הרדיו. תעשיה גדולה עוד
יותר פרחה בחנויות זעירות שבהם ה=תיקנו טכנאים את המקלטים שהתקלקלו.

והמקלטים האלה נטו להתקלקל לעתים קרובות. זה היה לפני עידן הטרנזיסטור.
את התפקיד שממלא היום הטרנזיסטור (קליטת גלי הרדיו , הגברתם, ויישור זרם
חליפין) מילאו אז מנורות רדיו (שפופרות ריק קראו להם). המנורות האלה היו

מופעלות באמצעות חוט להט שצרך כמות עצומה של אנרגיה וגם פלט חום רב. הן היו
נ/שרפות לעתים קרובות וצריך היה להחליפם. מעגלים מודפסים לא היו אז וכל
עבודת החיוט בין המרכיבים השונים של מקלטי הרדיו נעשו בעבודת יד – חוט
בדיל, מלחם חשמלי וכל מניני פטנטים מסביב. החום הרב שפלטו הנורות גרמו
לניתוק חיבורים או לשריפת מרכיבי המקלט של אותה תקופה (נגדים,קבלים ועוד).

על מנת להמחיש את הפער הטכנולוגי בין היום לאז די אם אצביע על מרכיב אחד של
מקלט הרדיו. המקלטים פעלו אז בזרם ישיר נמוך, 45וולט בדרך כלל. אפשר היה
להפעיל אותם באמצעות סוללות. חברת "ראן" (האמה של תדיראן לא של שמעון פרס) ייצרה אמנם סוללות של 4.5וולט שאם חיברת עשרה מהן בטור יכולת לקבל את המתח הדרוש להפעלת מקלט. אך הסוללות הללו היו יקרות מאד. הפעלת מקלט באמצעותן היתה עשויה לחסל משכורת חודשית בתוך כמה ימים.

כדי לספק למקלט את המתח הדרוש מתוך הרשת הכללית היה צריך לבנות מכשיר שנקרא
אז "מיישר זרם".תפקיד המכשיר היה להפוך את זרם החילופין שברשת הכללית לזרם
ישיר ולהוריד את המתח מ- 220וולט ל- 45וולט. לכל אחד מאיתנו יש בבית חצי
תריסר מכשירים כאלה המשמשלים להפעלת מדפסות מחשב, פקסים , ועוד. המחיר של כל מכשיר כזה הוא כעשרה שקלים. באותה תקופה היה מדובר במערכת מסורבלת ויקרה הכוללת טרנספורמטור (שנאי בעברית חדישה של אותם ימים) שהוריד אתל המתח ומנורת רדיו הכוללת שורה של מעגלים מסובכים כדי ליישר את הזרם.

מקלטי הרדיו היו מתקלקלים לעתים קרובות. היית סוחב את המכשיר הכבד על גבך
לטכנאי והוא היה נובר בקרביו ופוסק את פסוקו.לא היה כל ערעור על המחיר,
שהיה לרוב גבוה מאד, כי איש לא הבין במה מדובר.

כמו שבימינו מבינים הילדים יותר מאבותיהם וסבתותיהם במחשבישם כך גם ילדי
אותה תקופה בתחום הרדיו. כשהתחלנו להתעניין באלקטרוניקה בכלל וברדיו בפרט
גילינו שאפשר לתקן את המקלט לבד. לפעמים די בהחלפת נורה. במקרה מסובך יותר היה צורך בהלחמות ודי היה במלחים פשוט ובחוט בדיל כדי לבצעאת העבודה.
המהדרים יכלו לרכוש מכשירי מדידה בכספים שהרוויחו מתיקוני מקלטים בבתים.
במשך הזמן עברנו מתיקון מקלטים לבניית מקלטים. תחילה מקלט גבישים שכלל
מעגל פשוט ולא נזקק כלל לחשמל להפעלתו. עברנו למקלטים עם מנורה אחת או יותר ומכאן למשדרים. חובבות רדיו היתה אז תחביב מסעיר. באמצעים פשוטים למדי
ניץן היה לבנות משדר שבו קלטו אותך בקצה השני של העולם. תכניות לבניית
משדרים כאלה פורסמו בחוברות טכניות לנוער ("הטכנאי הצעיר" "טכניקה ומדע
לנוער", ועוד).

אני מספר את הסיפור הזה בהקשר לבאג .2000אני, כבן הדור הישן, הייטוח
שהעולם הולך להתמוטט. הכנתי מלאי של מים ומזון ותרופות ואמצעי תאורה ובישול
שיספיקו לי עד ערב פסח. בני שוקי (במקרה הוא עורך עיתון מחשבים) צחק ממני
ואמר שלא יקרה כלום. וכך היה. וכשאני מתבונן כיצד נכדתי בת הארבע משחקת
בעכבר וצובעת בו ציורי מחשב אני מבין שהעתיד שייך להם.

===========================================================

כל הכבוד לישראל הראל

ישראל הראל העז לעשות מה שאיש לא העז לעשות עד כה. הוא מתח ביקורת פומבית על השימוש הציני שעושים חלק מן ההורים השכולים באסונם.

במאמר ב"הארץ" תקף הראל בראש ובראשונה את הנשיא ויצמן שממקורותיו דלפה
כנראה הטענה שהכספים שקיבל נועדו לטיפול בבנו הנכה.

הוא תקף גם קבוצה של הורים רובם הורים שכולים לחיילים שניספו באסון
המסוקים. קבוצה זו התכנסהבווילה ברמת השרון והעלתה תביעה לשלם להם שכר
חודשי בגובה השכר הממוצע במשק , כ- 6800שקלים. לאחר לחץ ממושך על משרד
הבטחון עומד המשרד להכנע ולשלם משכורת אחידה.

כותב הראל:"העדר כבוד עצמי אלמנטרי שהוא אחת מן הנורמות הבסיסיות של
ההתנהגותהאנשיתתוצאת היעלמותה של הבושה, הוא מן הגורמים המרכזיים לפומביות ולזילות המדהימה שהורים שכולים מסויימים נוהגים בזכרון הנופלים".

ישראל הראל לא הזכיר זאת.אבל חובה לציין כי הוא רשאי לומר את הדברים שאמר.
כי ישראל הראל עצמו הוא אב שכול.

=======================================================–

חנינה עצמית

ויצמן הכניס עצמו למילכוד. אם יישאר בנשיאות עד גמר הקדנציה שלו הוא יהיה
חסין מפני העמד לדין פלילי אבל יעמוד בלחץ ציבורי בלתי פוסק. אם יתפטר מן
הנשיאות הוא יהיה כאחד האדם ויצטרך לעבור את מסכת היסורים של חקירה משטרתית ומאבק משפטי נוסח דרעי שהוא כשלעצמו עונש גם לאנשים צעירים ובריאים ממנו.

ליצנים משפטיים אמרו לי כי קיימת דרך אחת בלבד. שויצמן ייתן חנינה לעצמו
לפני שיוגש נגדו כתב אישום. כבר יש תקדים למתן חנינה על ידי הנשיא לפני
הגשת כתב אישום.הדבר נעשה בפרשת קו .300אמנם לא קרה בהיסטוריה שנשיא חנן את עצמו אך תמיד יש מקום לחידושים.

==========================================================

ראה התחזית ההזויה של עמוס גלעד

מה יאמרו הערבים על ההתקפלות שלנו מלבנון

1. מה יאמרו הערבים

2. החזירו הבנים הביתה

3. הדייסה שבישל רובינשטיין

4. בין ברק לביבי

5. ברק תהלים והעמותות

6. הסוחר שלימד קבלה אתהרב אשל"ג

7. שינקין בצהרי היום

8. געגועים לאפרים קישון

9. משה סנה

דוד בן גוריון נהג לומר:"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". נשתנו הזמנים. היהודים כבר אינם עושים דבר פרט לנסיגה ולהתקפלות. ואילו הגויים אומרים דברים שאנו חייבים לשמוע ולהבין. כי מה שאומרים היום הגויים גם יעשו מחר הגויים. מי שאוטם אוזניו למאמרים הנאציים, המופיעים בביטאונו של "מנהיג סוריה המודרנית"( כך כינה אהוד ברק את אסאד האב), לא למד מאומה מ"מיין קאמף" של היטלר.
זה מה שיאמרו ויסיקו הערבים מן הבריחה שלנו מלבנון:

*היהודים פחדנים. הם בני מוות.

*החברה הישראלית מתפוררת. היא קרועה מבפנים ואינה מסוגלת לאסוף את הכוחות כדי להילחם.
הישראלים אינם מסוגלים לספוג אבדות צבאיות בשעור שאינו עולה על חמישה אחוזים מן האבדות שלהם בתאונות דרכים.
*הגנרלים הישראלים סמרטוטים והרמטכ"ל שלהם מתנהג כמו שבשבת. מתאים עצמו להלכי הרוח המתחלפים של הציבור העייף בישראל ולעמדות המשתנות של הבוסים הפוליטיים.
*מצאנו את הדרך להביס את ישראל. לא צריך מלחמות גדולות. די במלחת התשה שבה אנחנו לא נסכן כמעט כלום והם תמיד יוותרו וייסוגו.
אחרי שנקבע התקדים של מלחמת התשה וטרור תוך כדי משא ומתן לשלום אנחנו נתמיד בכך. זוהי בהחלט הדרך לשלום כפי שאנחנו מבינים אותה.
בטרור סילקנו את הישראלים מלבנון ונסלק אותם מן הגולן ואחר כך יבוא תור השטחים בגדה המערבית ואחר כך הגליל ועכו ורמלה ויפו ובאר שבע וכמובן ירושלים.

 

2. להחזיר את הבנים הביתה

יש להחזיר את הבנים הביתה ומהר ככל האפשר. אין להם מה לעשות בארצות כיבוש שמעבר לים. בואו בנים בואו – מווייטנאם, מתאילנד, מקוריאה, מסומליה, מהאיטי, מקובה, מניקרגואה. אין לכם מה לעשות שם. אימא מחכה לכם כאן, בבית.

3. ה"דייסה" שבישל היועץ המשפטי

יואל מרכוס, הפובליציסט הראשי של "הארץ", איננו מרוצה מן היועץ המשפטי לממשלה. אליקים רובינשטיין. כי לדעת מרקוס היועץ המשפטי "בישל דייסה" בכך שהעביר את פרשת העמותות לחקירת המשטרה.

ומהי "דייסה" אליבא דיואל מרקוס?

במיטב כשרונו הוא מפרט:

*חקירת המשטרה עלולה להסתעף ל"מחוזות לא נודעים" שרק יסבכו וירחיבו את היקפה.

*תעלה השאלה מי פעל, על דעת מי, מי ידע ומי לא ידע.

*שלטונות המסבאנגליה ובארצות הברית עלולים להרחיב את החקירה.

*הם יבקשו לדעת אם המיליונרים שתרמו לארגוני צדקהוזכו לפטור ממס הכנסהלא עברו עברות כשהכספים מצאו דרכם לעמותות של ברק.

*תעלה שאלה של כסף שחור שהולבן.

*רבים וטובים" יזומנו לחקירה באזהרה.

* התקשורת תהיה מלאה הדלפות ואולי יצוצו עדי מדינה.

* זהו כדור שלג שלאיש אין שליטה עליו והחקירה עלולה להמשך מעבר לכל התאריכים שקבע ברק לסיום הסכסוך בן מאה השנים.

* רוב הסקרים מעידים שהציבור לא מאמין לברק שלא ידע.

*משאל עם על הגולן עלול להפוך למשאל עם על אמינותו של ברק.

עד כאן עיקר דבריו של יואל מרכוס.

לכל זה קורא מרכוס "דייסה שבישל אליקים רובינשטיין". כי "שמונה חודשים לאחר סילוקו של ביביהגענו למצב שהתקווה הגדולה לשלום ולחברה חדשה מותנית בתעודת יושר של המשטרה".

ובכל אשם רובינשטיין.

נו נו נו רובינשטיין. אתה לא יודע שיש הבדל בין ברק לביבי.

4.בין ברק לביבי

ראשי התיבות של ברק = ביבי רק קטן.

הזכויות להברקה הזו שמורות לעורך הדין ברדוגו בתוכנית הרדיו "זהבי עצבני" ב-103 FM



5.ברק תהלים והעמותות

מן המפורסמות הוא שבמלחמת השחרור ניצלה צפת בשתי דרכים – בדרך הטבע ובדרך נס. בדרך הטבע כי זקני העיר אמרו תהילים. ובדרך נס – כי הפלמ"ח הגיע בזמן.

לקורא משה ברודצקי מירושלים יש הצעה מעשית לראש ממשלתנו. לפעול בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס. כי מה יותר ברור ממה שכתוב בתהילים קמד: "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם שלח ידיך ממרום".

ואם ברק רוצה לדעת עם מי יש לו עסק כשהוא במשא ומתן עם אסד, יציץ נא בפרק קכ, שם נאמר:"רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה".

ההכשר של עמותות ברק
לפני שנים נפל דבר בישראל. שופט נתפס בקבלת שוחד. את השוחד קיבל מאשה שלא היתה יציבה בנפשה ובנסיבות שאין בהן כבוד גדול. פורמלית יצא השופט זכאי, אך הוא מיהר להתפטר מכהונתו. בכך נסתיימה הפרשה הראשונה ויש לקוות האחרונה שבה קיבל שופט בישראל שוחד.

הואיל ושני גיבורי הפרשה כבר שוכני עפר נשאיר אותם במנוחה ולא נזכיר את שמותיהם. הסיבה שאני מעלה פרשה נשכחת זו היא האסוציאציה שמעוררים בי כל המגינים על עמותות ברק הטוענים כי הכל חוקי. הטענה הזו הזכירה לי אותה אשה שבגללה כשל השופט. אותה אשה נהגה לשאת עמה לכל מקום תעודה שהעידה על שפיותה. מי שזקוק לתעודת שפיות או לתעודת יושר יש לפקפק בשפיותו או ביושרו.

 6.הסוחר ממנו למד הרב אשלג את תורת הקבלה

סיקור נרחב על קבלת הרב אשלג

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

בימים אלה עלה באש בית הכנסת "מראות הסולם", שהוא בית הכנסת הראשון שנבנה בשכונת נווה צדק בתל-אביב.השריפה כילתה את ארון הקודש, את ציורי הקיר, את התקרה וכן את גג הרעפים. לפני השריפה נבזזו דלת עץ מפוארת של בית הכנסת ויטראז'ים ועוד אביזרים ורהיטים. אוי לו לדור שכך מפקיר את שכיות החמדה שלו.

ייחודו של בית הכנסת הזה הוא בכך שכאן כנראה כתב הרב יהודה ליב אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה את התרגום והפרוש של ספר הזוהר. זו הזדמנות לומר כמה מילים על אחד המפעלים החשובים ביותר של הספרות התורנית בדור הזה.

"הזוהר הקדוש", שהוא ספר היסוד של תורת הסוד, היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור – כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.

על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי…באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".

בדורות קודמים השפיע הזוהר השפעה עמוקה על ההמונים, אם במישרין ואם בדרכי עקיפין, באמצעות ספרות המוסר העממית. בדורנו, דור שבו יבשו ונסתתמו המעיינות, נלמד הזוהר בחוגים מצומצמים של אנשי סוד או במסגרות אקדמיות. סתם יהודי המבקש לטעום משהו מן הזוהר, טעמו המתוק כפי שאמר עגנון, לא יכול למצוא בו ידיו ורגליו.

מצב זה נשתנה מיסודו עם הופעת תרגומו ופרושו של ר" יהודה ליב הלוי אשלג "הזהר עם פירוש הסולם". בעולם המדעי נמתחה אמנם ביקורת על הפרוש הואיל ונכתב ברוח קבלת האר"י, אך לא מצאו דופי באיכותו של התרגום. בנוסף לתרגום המלא ולפרוש כתב המחבר "פתיחה לחכמת הקבלה" ו"פתיחה לפירוש הסולם", שמטרתם "להקל על המעיין להבין הביאורים במקומות שעוסקים בחכמת הקבלה" וכן ספר "למוד עשר ספירות", שאף הוא מכניס את הקורא לפרדס תורת הסוד.

בעל ה"סולם" השלים, עד לפטירתו בשנת תשט"ו, תרגום ופרוש הזוהר ו"זוהר חדש" ב-כרכים. הוא לא הספיק לתרגם ולפרש את "תיקוני זוהר". מלאכה זו השלים הרב יהודה צבי ברנדוויין.

בכרך הראשון לפרושו, שקרא לו "מעלות הסולם", מביא הרב ברנדווין מכתב שכתב הרב אשלג בשנת תרפ"ח, בו הוא מגלה שאת סודות הקבלה למד מפי חכם שבחייו החיצוניים היה ידוע כסוחר.

 וכך נאמר במכתב, בין היתר: ""בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות. ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו וכל דבריו בהפלגה גדולה…והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג" חודשים בכל לילה אחר חצות בביתו…בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא…וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי היה מלא תקווה לזכות בחכמה ודעת… מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב… וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. וגם נזכרתי בחמלת השם יתברך,כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל… ומורי הקדוש ז"ל הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו…"

7. שינקין בצוהרי היום

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמקועקעים וחסידי בראסלב. מיקס אנושי שאתה כבר לא רואה במקומות אחרים.

הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המילה האחרונה של האפנה – ג"ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפההנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ"ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדק, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט  1929 הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה – דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היאשמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

 אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר של "מקור ראשון" אינו סובל):

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

8. געגועים לקישון של פעם

ספרו הראשון של אפרים קישון שהופיע בעברית היה "העולה היורד לחיינו". באותה תקופה לא שלט קישון עדיין בשפה העברית. הספר נכתב בהונגרית ותורגם לעברית בידי אביגדור המאירי. זה היה ספר משעשע מאד שנתגלו בו ניצני השפה הקישונית וההומור הדק. ההמשך ידוע: שורה של ספרים שתארו את המציאות הישראלית מזווית מקורית (שמו הולך לפניו, אין כמונים, אלף גדיא וגדיא, שמיניות באוויר, שחור על גבי לבן, באחד האמשים ועוד רבים). הטור של קישון ב"מעריב" זכה לקהל גדול של מעריצים והיה בין הגורמים להצלחת העיתון בתקופה שהיה באמת העיתון הנפוץ במדינה. (כאן המקום להזכיר את אחד מכשלונות "ידיעות אחרונות". קישון ניסה להתקבל בידיעות אך נדחה בגלל שליטתו הלקויה בעברית ואז פנה ל"מעריב").

בעקבות הטור באו מערכונים מצוינים שהוצגו על ידי להקת "בצל ירוק" – הכתובה, שמו הולך לפניו, אתה מספר לי, אף מילה למורגנשטרן. וסרטים – ארבינקא, סלח שבתי, שחלקם הפכו סרטי פולחן. קישון השכיל במהלך הקריירה שלו לתת תאור נפלא של המציאות הישראלית והפך את מגבלותיו הלשוניות לבית יוצר של השפה הקישונית החדשה. כמה מן המילים שהמציא נכנסו לשפה העברית כמו הפועל לגמוז במשמעות של לחסל, אותו המציא כנקמה במבקר חיים גמזו (שהרבה לקטול את יצירותיו).

הצלחתו של קישון בתקופה הקלאסית שלו נבעה בין היתר מכך שבניגוד למילייה הבוהמי השמאלני הוא נתן ביטוי לעמדות לאומיות. ספרו "סליחה שניצחנו" הוא כתב הגנה על ישראל המותקפת בתקופה שכבר החלו להתגלות בקיעים בחוסן הלאומי ובאמונתנו בצדקת דרכנו.

אך מזה שנים סר חינו של קישון בעיני הקורא הישראלי. יש אמנם עדיין ציבור גדול של מעריצי קישון, המכירים על פה את כל מערכוניו וספריו. אך מתוך הכרות עם תלמידיי הצעירים אני יודע שלדור החדש שמו כמעט אינו אומר מאומה.

במקביל לירידת קרנו בישראל נחל קישון הצלחה עולמית. ספריו תורגמו לשפות רבות, מחזותיו הוצגו אפילו ביפן ובעיקר זכה לפופולריות בגרמניה. קישון נמצא יותר ויותר בחוץ לארץ ובכמה גיחות מולדת שעשה נתברר כי הוא עבר מטמורפוזה. אפרים קישון הפך פתאום חסיד מדינה פלסטינית, חסיד תהליך השלום, ממש כמו כל משמיציו משמאל מלפני שנים. באחרונה גם אמר כי הגזמנו בתגובות שלנו על עלייתו של היידר לממשלת אוסטריה.

אפרים אפרים, ברוח יצירותיך אומר כי אתה עושה "שמיניות באוויר" כדי להכשיר את השרץ, כי רצוי היה ש"תוציא את השטקר" כי אתה לא רואה דברים הכתובים שחור על גבי לבן" וכי ב"אחד האמשים" הפכת מ"עולה היורד לחיינו" ליורד העולה על חיינו.

9. משה סנה

מן הנאמר כאן בשבוע שעבר ניתן היה להבין בטעות כי משה סנה נמנה עם קבוצת האנשים שהועמדו לדין והורשעו על מסירת מידע לאויב. אין הדבר כן.
פרשת המידע הצבאי הסודי שמסר סנה למזכיר השני בצירות הסובייטית בישראל נתגלתה בארכיון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית רק לאחר התפוררות ברית המועצות. האינפורמציה כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל. כשנתגלו מסמכים אלו כבר לא היה סנה בין החיים. לפני מותו נתן ביטוי למעין חזרה בתשובה ליהדות כשציווה לומר קדיש על קברו.

 

 

 
 

הגאוניות של אהוד ברק צריכה להדאיג אותנו


לפני שנים השתתפתי במסיבה שהתקיימה בביתו של איתן הבר בשיכון הצנחנים ברמת-גן. במסיבה נכח אהוד ברק, אז רמטכ"ל, שהיה מוקף חבורה של אנשים שתלו בו עיניים מעריצות. ברק לא היה מוכר עדיין בציבור הרחב והבר, חבר טוב של ברק, סיפר לי את מעלותיו.

לפני כמה ימים, סיפר הבר, יצא לאור הספר "יוליסס" של הסופר האנגלי ג'יימס ג'ויס בתרגום עברי בהוצאת זב"ם. אהוד ברק, למרות עיסוקיו הרבים, כבר גמר לקרוא את הספר ולתדהמת המו"ל אוהד זמורה הוא כבר הכיר את הספר לפרטי פרטים. היו לו גם כמה הערות חשובות על טיב התרגום.

ג'יימס ג'ויס איננו סופר שקל לקרוא את ספריו. המבקר אברהם שאנן כתב על יצירתו: "כאמן ביקש ג'ויס לא רק למצות ממד חדש במהותו אלא גם ליצור כלי הבעה חדשים, מותאמים למהות החדשה… לפיכך, הרחיב את הלשון לכלל ביטויים וצרופים, שאין הקורא יכול לתפוס את משמעותם בקריאה ראשונה. שכן, ג'ויס מגלה פנים חדשות למונולוג הפנימי ומנתח וחושף את זרם המחשבות והתגובות המוצנעות עמוק בקיפולי הנפש או בקיפולי האופי. גדולה מזו: הוא חודר אל עולם החזיונות והחלומות, מעלה אותם בסדר ריתמי ומוסיקאלי, מתאים את לשונו ואת סגנונו לסדרת הגילויים המופשטת והמוחשת, שהיא האספקלריה הנאמנה ביותר למאווייו ולחוויותיו של גיבורו".

ובכן, את אחת היצירות המורכבות ביותר של ג'ויס קרא אהוד ברק הרמטכ"ל בפחות משלושה ימים. אינני יודע אם בין לבין הוא השיג את אחד מששת הצל"שים . אבל אין ספק שהסיפור הזה שרת את מה שהביוגרפים שלו כינו הצל"ש השביעי – הצלחתו בבחירות 1999.

רבים ממכריו של אהוד ברק מתארים אותו כגאון. גאון במתמטיקה, גאון בניווטים, גאון במוסיקה וגאון צבאי כבר אמרנו?

מה שמדאיג אותי בכל התאורים הללו איננו החשש שאהוד ברק הוא אדם רגיל המתחזה לגאון. דווקא האפשרות שהוא גאון אמיתי ואולי אף חושב עצמו לכזה הוא המדאיג. הגאון הוא בעל תכונות נפש של ודאות מוחלטת שאינה מתחשבת כלל בדעת זולתה. הוא הריבון הבלעדי של העולם שהוא בורא.

אם זהו האיש קיים חשש רציני שהוא מוביל אותנו לאסון גדול. אחד ממקורביו סיפר לי כי לפני כל צעד הוא מתייעץ עם אנשים רבים. אך מקורב אחר שלו המכיר אותו עשרות שנים אמר כי לאחר שהוא מתייעץ עם תריסר אנשים הוא עושה בדיוק מה שחשב לפני ההתייעצות, בלי קשר לעצות שקיבל.

ייתכן שאהוד ברק הוא גאון. אך מה שברור הוא שעד כה לא הוכיח מנהיגות גדולה. מנהיגים גדולים אינם גאונים במשמעות הפסיכולוגית או האסתטית של המילה. מנהיגים גדולים הם אנשים המסוגלים בכוח האינטואיציה להחליט החלטות גורליות ולהחליט נכון. כזה היה דוד בן גוריון ערב הכרזת המדינה. כזה היה בגין בתקופת המלחמה בבריטים. ברק איננו כזה.

ברק לא ידעתי

אם ברק ידע או לא ידע על שערוריית העמותות יצטרך להסביר לחוקרי המשטרה ואם ירצה השם גם לבית המשפט.

אבל לציבור הרחב הוא חייב להסביר מייד מתי בדיוק נודע לו על נפילתם של ליאור ניב, צחי מלכה ותדהר טמפלהוף הי"ד מטיל סורי בלבנון.

פורסם בעיתונים כי זמן קצר אחרי הפיגוע, כשעם ישראל לא ידע עדיין שמתינו מוטלים לפנינו, נשא אהוד ברק את הנאום החנפני הסטנדרטי שלו בשבחו של אסד מייסד סוריה המודרנית. לפי אותה ידיעה קיבל אהוד ברק דיווח על ההרוגים ולמרות זאת נשא את הנאום בשבחו של אסד.

אם נכון הדבר יש מקום לחשש שלראש הממשלה שלנו יש אולי ראש אבל לב אין לו.

ברק והקדרה
של שלום עליכם

טיעוניו של ברק בפרשת העמותות מזכירות את הסיפור של שלום עליכם על היהודי שנתבקש להחזיר קדרה ששאל משכנו. ראשית, אומר היהודי, לא שאלתי ממך קדרה בכלל. שנית, היא היתה סדוקה כשהשאלת לי אותה. שלישית כבר החזרתי לך אותה מזמן.

=========================================================

ישראל בר כמשל

עבר לפוסט הסמוך

==========================================================

=========================================================================

המרגלים הבוגדים
לא חבשו כיפה

עבר לפוסט סמוך

=====================================================================

=====================================================================

ס. יזהר מול רש"י והרמב"ם

עבר לפוסט הבא

ישראל בר, משה סנה שבתאי קלמנוביץ' ובוגדים אחרים

 

(מאמר זה נכתב בשנת 2000 ועודכן בנובמבר 2009. הוא אקטואלי גם ב-2020)

מה המשותף בין ישראל בר לבין שבתי קלמנוביץ', מלבד העובדה ששניהם ריגלו בישראל למען הק.ג.ב. הסובייטי?
למרות השוני הרב בין השניים יש עוד משהו המשותף להם וזאת אגלה בסוף המאמר.ונתחיל בבכיר בביניהם.

 

חפרפרת בתוך מערכת הביטחון

ב-31 במרץ 1961 נעצר ישראל בר על ידי משטרת ישראל כחשוד בריגול למען ברית המועצות. מאסרו הוסתר מידיעת הציבור משך שבוע ימים (כדי לא לפגום בסיקור משפט אייכמן שנפתח באותם ימים). כשנודע דבר המעצר גרם הדבר זעזוע עמוק. ישראל בר נחשב עד אז לאחד האישים המרכזיים במערכת הביטחון, מקורב לבן-גוריון, משתתף קבוע בישיבות הסגל הבכיר של משרד הביטחון וההיסטוריון הרשמי של צה"ל.

ישראל בר כותרת על מעצרו

ישראל בר עלה לארץ ישראל מווינה בשנת 1938, הצטרף ל"הגנה" והציע את הידע שצבר לדבריו במלחמת האזרחים בספרד בה השתתף. בתוך זמן קצר נתגלה בר כבעל ידע מדהים בתחום הצבאי. הוא פרסם מאמרים בכתבי העת של אותה תקופה, הרצה בקורסים של מפקדים ונתקבל לעבודה בשכר במטה ה"הגנה".

 

עם פרוץ מלחמת השחרור נמנה בר עם עוזריו של ראש אגף המבצעים של צה"ל, אלוף ייגאל ידין, שהיה לאחר מכן לרמטכ"ל השני. בר קבל דרגת סגן אלוף ועמד בראש מחלקת התכנון והמבצעים. בשנת 1950, לאחר שנדחתה דרישתו לקבל את תפקיד סגן הרמטכ"ל, הוא פרש מצה"ל ועבר לפעילות פוליטית.

הוא הצטרף למפ"ם בתקופה בה הכינה עצמה לבואו של הצבא האדום שישחרר את ישראל. בין היתר פרסם אז מאמרים שבהם הביע אהדה לצפון קוריאה הקומוניסטית שתקפה את דרום קוריאה.

ייגאל ידין בתקופה שכיהן כמטכל

ייגאל ידין בתקופה שכיהן כמטכל

כשחל הפילוג במפ"ם וחלק מאנשיה הצטרפו לד"ר משה סנה שעבר למפלגה הקומוניסטית, הציג עצמו בר כחוזר בתשובה מהשקפותיו הקומוניסטיות והצטרף למפא"י. הוא ביקש לחזור לצבא, אך נתקל בהתנגדות נחרצת של הרמטכ"ל, משה דיין. למרות עברו הקומוניסטי זכה בר להתקרב לבן-גוריון (בפרסמו מאמרים שהעלו על נס את מנהיגותו, אף שבעבר פרסם מאמרים רבים בגנותו). הוא נתמנה בפועל להיסטוריון הרשמי של צה"ל. הועמדו לרשותו משרד ומזכירה בלשכת שר הביטחון בקריה והיתה לו גישה חופשית לארכיון של צה"ל, שבו נשמרו סודות מדינה רבים.

במקביל עשה ישראל בר קריירה עיתונאית. היה פרשן צבאי של "דבר" ואחר כך עבר ל"הארץ", שם כיהן באותו תפקיד שנים רבות.

בתקופת מערכת קדש בשנת 1956 היה מקורב לבן גוריון, למרות ששלל את המבצע. לאחר מכן הרבה לנסוע לחוץ לארץ, בעיקר לגרמניה. נשא הרצאות רבות בפורומים צבאיים ופרסם מאמרי פרשנות צבאית. בשנת 1959 הועמד ישראל בר בראש קתדרה של שלוחת האוניברסיטה העברית בתל-אביב (שהפכה לאחר מכן לאוניברסיטת תל-אביב) ובטקס הפתיחה השתתפו ראש הממשלה והרמטכ"ל.

נראה שהחשדות נגדו התעוררו שנה קודם לכן ומנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, הורה שלא לשתפו בישיבות סגל הנהלת המשרד. לאחר שנעצר נתגלה כי בנסיעותיו התכופות לחוץ לארץ הוא נפגש עם סוכני מודיעין סובייטיים ומסר להם חומר רב, כולל קטעים מיומניו של בן גוריון.

לאחר מעצרו החלו לחקור את עברו ונתעוררו ספקות לגבי כל סיפור חייו. הוא הציג עצמו כבן לסוחר יהודי מווינה שקיבל תואר דוקטור בגיל 20, למד באקדמיה הצבאית של וינה ב-1935 והתנדב להילחם בספרד לצד הקומוניסטים ב-1936. עוד סיפר כי קרא את כתבי הרצל והושפע מהם ובעקבות זאת החליט לעלות ארצה ב-.1936

החקירה לא הצליחה לאמת את סיפור חייו ואף נתעוררו ספקות אם הוא בכלל יהודי. בר נידון ל-10 שנות מאסר ולאחר שערער על גזר הדין הוחמר עונשו והועמד על 15 שנות מאסר. הוא מת בכלא שאטה ב-1 במאי 1966 וקבר עמו את סודותיו.

נזכרתי בסיפורו של בר כי קראתי באחד העיתונים שאחד התורמים לעמותות של אהוד ברק היה בעבר לוחם במלחמת ספרד. אינני רוצה לחשוד בכשרים אך לאחר פרשת בר וגם לפניה היה ידוע כי שרותי הביון הסובייטיים גייסו סוכנים רבים במהלך מלחמת ספרד. המתנדבים הקומוניסטים במלחמה זו, שבאו מארצות רבות, היו חומר גיוס אידאלי. הם נשתלו בארצות המוצא שלהם והיו סוכנים רדומים משך שנים עד שמפעיליהם החליטו להפעילם.

המרגל המיליונר שבתאי קלמנוביץ'

סיפורו של שבתאי קלמנוביץ' הוא פחות חשוב מבחינת הנזקים שגרם לבטחון המדינה. אך הוא לא פחות עסיסי ומרתק ולא פחות חשוב מן הבחינה של שיטות הריגול שנקטו (וכנראה נוקטים עד היום – אז הסובייטים והיום הרוסים – 2009).

קלמנוביץ' נולד בשנת 2947 בליטא. הוריו ביו מסורבי עליה. היום ידוע כי השלטונות הסיבייטיים הסכימו לאפשר את עלייתם לארץ בתמורה להתחייבותו של קלמנוביץ' לרגל עבור הק.ג.ב. בישראל.

תוך זמן קצר נתברר כי הק.ג.ב. בחר באדם המתאים. הוא השתלב במהירות במערכת הפוליטית. תחילה במחלקת העולים של מפלגת העבודה (שם השיג מידע על פעולות "נתיב" זרוע חשאית ישראלית שפעלה בברית המועצות) ואחר כך כעוזרו הפרלמנטרי של פלאטו שרון. בתפקיד זה הצליח להתחכך בצמרת הפוליטית של ישראל.

במקביל לפעילותו הציבורית והפוליטית גילה קלמנוביץ' כישרון כלכלי. הוא קשר קשרים עם מדינות אפריקה (סייע בין היתר לקצין גבוה של אחת המדינות לחולל הפיכה וכשזה הפך נשיא גמל לו בזיכיונות לכריית יהלומים).

לאחר שנים נתברר כי קלמנוביץ היה בעצם סוכן כפול. במקביל לעבודתו למען הק.ג.ב. הציע עצמו (או שהוצע לו) לספק למוסד מידע על ברית המועצות.

קלמנוביץ הפך להיות סלבריטאי שרבים שמחו להתחכך עמו. אך בשנות השמונים קרסו עסקיו ובאותה עת גם נחשפה העובדה שהוא פועל למען הק.ג.ב.

הוא נעצר והועמד לדין על פי הודאתו ונדון ל-9 שנות מאסר. הוא ריצה רק חמש וחצי שנים ושוחרר בגלל שני נימוקים מוזרים – מצב בריאותו וסיוע לשיחרור רון ארד. ארד לא חזר עד היום ומצב בריאותו איפשר לו להמשיך בחיים הטובים עוד 20 שנה בהן שוב נהיה מיליארדר, הפעם ברוסיה. ב-2 בנובמר 2009 הוא נרצח במרכז מוסקבה על ידי מתנקשים והובא למנוחות בבית הקברות סגולה. הוא לקח עמו לקבר הרבה סודות הקשורות בפרשת חייו שאולי ייחשפו כשייפתחו ארכיונים בעוד חמישים שנה.

בוגדים ומרגלים אחרים

כשתוקם אנדרטה לכבודם של כל הבוגדים והמרגלים שפעלו להריסת המדינה צריך יהיה להציב מעליה כתובת: זוהי האנדרטה למחריבי ישראל. איש מהם לא חבש כיפה.

זהו הקשר בין ישראל בר לשבתאי קלמנוביץ'. שניהם לא חבשו כיפה. בשעתו כתבתי מאמר זה בעקבות כוונתו של המעצב דוד טרטקובר לרשום באתר ההנצחה ליצחק רבין ז" ל את הכתובת האומרת שרבין נרצח על ידי " צעיר יהודי חובש כיפה" . ( למלחמת חומת מגן הציע את השם " מלחמת יגאל עמיר)" . יוזמתו בענין אתר ההנצחה בוטלה ביוזמת היועץ המשפטי לממשלה.

בדיקה אקראית מלמדת שכמעט כל המרגלים והבוגדים שנתפסו מאז הקמת המדינה והורשעו בסיוע לאויבי ישראל היו אנשי שמאל. להלן חלק מהרשימה:

 

משה סנה

* משה סנה. מנהיג המפלגה הקומוניסטית (אליה עבר ממפ"ם) מסר מידע על צה"ל לשגרירות הסובייטית בתל-אביב.

* אודי אדיב. חבר קיבוץ השומר הצעיר גן שמואל. מסר מידע לסורים ואף עבר הכשרה בחבלה בסוריה ותכנן לבצע פיגועים בישראל.

* פרופסור מרקוס קלינגברג. מדען במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה. מסר לסובייטים מידע שגרם את הנזק הביטחוני החמור ביותר למדינה מאז הקמתה.

* אהרון כהן. ממנהיגיה הבולטים של מפ"ם. במסווה של מחקר היסטורי נפגש עם סוכנים סובייטיים, מסר להם מידע, נתפס והורשע.

ואנונו אחרי שחרורו

מרדכי ואנונו אחרי שחרורו ויקישיתוף

* מרדכי ואנונו. חשף את סודות האטום של ישראל. תחילה ניסה למכור את הסודות לעיתון אנגלי ולכאורה פעל מתוך בצע כסף. לאחר הרשעתו טען כי פעל ממניעים אידאולוגיים. חקירת התנהגותו לפני מעשה הבגידה העלתה כי פעל בהפגנות סטודנטים מהשמאל למען מדינה פלשסטינית.

רשימת המרגלים והבוגדים ארוכה מאד: אברי אלעד, קורט סיטה, שמעון לוינסון , זאב אבני, סמי ברוך, זאב אבני ועוד רבים.

גילויי ואנונו בעיתון "סאנדיי טיימס"

גילויי ואנונו בסאנדיי טיימס הלונדוני

 

ונא לא לשכוח את ישראל בר שהוזכר למעלה.

איש מהם לא חבש כיפה. זה בדוק.

עשרת הדיברות של החילוניים

עשרת הדיברות של בעלי העגלה הריקה

ארבעים יום וארבעים לילה שהה משה רבינו על הר סינני עד שירד ובידו לוחות הברית. ללשונאי החילוני רוביק רוזנטל נדרשו פחות מארבעים שעות כדי לנסח את "עשרת הדיברות של המהפכה החילונית". רוזנטל, שמאלן מדופלם, פירסם את יצירתהמופת שלו ב"מעריב", זמן קצר לאחר שאהוד ברק הכריז על המהפכה החילונית.

רוביק רוזנטל ויקישיתוף

עיינתי עיין היטב ב"עשרת הדיברות" הללו והשוויתי אותן לדיברות שנתנו בסיני..

* זכור את יום השבת

יש. אבל לא לקדשו אלא לחללו. אין שום סיבה , אומר רוביק רוזנטל, "להפוך אותו ליום מעורר אימה שבו אסור להתקרב למכונית או למתג חשמלי".

* אלוהים אחרים.

יש אלוהים אחרים: הדמוקרטיה המערבית שהיא "צורת השלטון המתקדמת, הרציונלית והחופשית ביותר שעוצבה עד היום".

* לא תשא שם אלוקיך

דווקא כן.

"חילוניות אמת פירושה הפניית עורף לאמונות טפלות ולהכללות. ההומוסכסואלים אינם בהמות, הערבים אינם נחשים ולא כל הדתיים נגועים באמונות הבל על גלגול נשמות".

* לא תרצח, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר.

בכלל לא מופיעים בעשרת הדברות החילוניות. כנראה שהמחבר מניח כי אלה אינם ציווי אישי, אלא כלולים במערכת החוקים החילונית לכן אין צורך לאזכרם.

* כבד את את אביך ואת אמך.

אין דבר כזה בעשרת הדברות החילוניות.

* לא תנאף, לא תחמוד.

אלה הדיברות הבולטות ביותר בהעדרן בסדר היום החילוני. הרי אנחנו יודעים שבעולם המושגים החילוני לנאוף ולחמוד את אשת רעך זו לא עבירה. זהו מימוש עצמי של חרותו של האדם לעשות ככל העולה על רוחו.

בולטות בהעדרן גם מצוות יסוד אחרות ביהדות. אין מלה על מצוות תלמוד תורה אלא להפך. אתה יכול להיות יהודי טוב גם בלי לדעת כלום על מורשתך. "העובדה שאינך יודע למלמל מתוך שינה מה קורה לשור שנגח את הפרה ומהם דיני שנת שמיטה אינה עושה אותך בור. להפך, כל עולם הידע והתרבות האנושית פתוח בפניך. צא ולמד".

אין אף מילה על מצוות מתנת עניים, על יחס מיוחד לגר ליתום ולאלמנה.

אם יתקבלו עשרת הדיברות הללו ניתן יהיה לומר כמה קל להיות יהודי. השאלה אם מה שייצא מזה יהיה יהודי.

ראה מלחמת העגלה המלאה בעגלה הריקה

אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

עוד על ההיסטוריונים החדשים קרא  מאמרי "מורה דרך לקריירה אקדמית"

 ספרו  של אפרים קארש "פיברוק ההיסטוריה הישראלית".

בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי"

במילים פשוטות אלה, הפותחות את מגילת העצמאות,מספר דוד בן גוריון, את סיפורה של הציונות, שהוא סיפור תולדותיו של העם היהודי לדורותיו.

ובהמשך נאמר במגילה: ,,"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית".

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה".

בהמשך מזכירה המגילה את הקונגרס הציוני הראשון ואת חוזה המדינה, אתהצהרת בלפור, את המלחמה בנאצים , את השואהואת העפלת שארית הפליטה לארץ, את החלטת או"ם על הקמת המדינה .

המגילה מסתיימת ב"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן…"

megilat-atsnaut3 צילום החתימות על מגילת העצמאות

ההמשך ידוע.היד המושטת הושבה ריקם. ערביי ארץ ישראל פתחו במסע רצחני נגד הישוב היהודי מיד לאחר החלטת או"ם. אליהם הצטרפו שבע מדינות ערביות. במלחמה עקובה מדם, בה נספו כ-7000 יהודים – כאחוז אחד מכלל אוכלוסיית הישוב  נהדפו התוקפים הערבים – ועוצבו גבולות שביתת הנשק.

בחמישים שנות המדינה לא חלף יום אחד בו לא ניסו להתנכל לעצם קיומנו.חמש מלחמות גדולות וביניהן הסתננויות, פעולות תגמול, פיגועי מחבלים ומלחמות התשה.

זהו הסיפור בעיקרו, נכון להיום.

 הסיפור האחר

זה איננו הסיפור של מה שקרוי "ההיסטוריונים החדשים". להם יש גרסה אחרת של "הסיפור הציוני".הסיפור שלהם, "נראטיב" הם קוראים לו, מתאר את ההיסטוריה הציונית מן הצד האחר, והואמבוסס כאילו על מחקר היסטורי יסודי ורציני. מחקר המתיימר לספר את האמת.

וזה עיקרו של סיפור "ההיסטוריונים החדשים" לגווניהם ולדורותיהם:

לידתה של הציונות בחטא קדמון. בהצהרת בלפור בההבטיחה האימפריה הבריטית ליהודים ארץ שהיתה שייכת לעם אחר, העם הפלסטיני..

במהלך שנות המנדט הבריטי, עד הקמת המדינה ב-1948 נהנתה הציונות מתמיכת האימפריאליזם הבריטי והיתה שלוחה שלו. בדרכי מרמה דחקו היהודים את הערבים מאדמותיהם, הביאו לארץ מהגרים והכינו את התשתית להקמת המדינה.


מלחמת השחרור לא היתה מלחמת המעטים נגד הרבים והחלשים נגד החזקים. הישוב היהודי היה חזק יותר, חמוש יותר וניצח את הערבים המעטים והחלשים יותר.

במהלך המלחמה היו מקרי טבח רבים שביצעו היהודים בערבים – לא רק בדיר יאסין אלא בכפרים רבים אחרים. רק לפני שבועיים פורסם במעריב מחקר לפיו כאילו ביצעו היהודים טבח המוני בטנטורה והחוקר מבטיח לחקור מקרי טבח נוספים.

ערביי ארץ ישראל לא ברחו מישוביהם מרצונם הטוב ועל פי הוראת מנהיגיהם אלא גורשו בכוח, כחלק מתכנית כללית של הציונות לטרנספר של הערבים.

פעולות התגמול של שנות החמישים לא נעשו בתגובה על מעשי רצח של מסתננים אלא היו חלק מתכנית של בן גוריון להתגרות ולהציק למדינות השכנות – מצרים, ירדן סוריה ולבנון.

מלחמת קדש היתה חלק מקנוניה ישראלית כדי לשרת את האינטרסים של האימפריאליזם הצרפתי והבריטי.

מלחמת ששת הימים נגרמה בגלל התנכלות ישראל לסוריה. ושלא איימה כל סכנה על קיום המדינה מצד מצרים.

מלחמת יום הכיפורים היתה מיותרת ונגרמה בגלל סירובה של גולדה להיענות להושטת היד לשלום של אנואר סאדאת.

הסיפור הזה, שאני קורא לו "הכחשת הציונות" על משקל "הכחשת השואה" , מופיע מזה שנים במאמרים ובספרים פרי עטם של מה שקרוי "היסטוריונים חדשים". אלה מקבלים את משכורותיהם מאוניברסיטאות ציוניות של המדינה הציונית.רבים מן הספרים והמאמרים מתפרסמים בחוץ לארץ, בהוצאות ובכתבי עת הנהנים מגיבוי ומתמיכה ערביים. התיאוריה שלהם מחלחלת לפוליטיקה הישראלית ואף חדרה לתוכנית הלימודים.

באחרונה הופיע בתרגום עברי הספר "פיברוק ההיסטוריה הישראלית", פרי עטו של אפרים קארש, המטיח בפני ההיסטוריונים החדשים כי כל התיזה שלהם מבוססת על מעשה פיברוק.
 אפרים קארש הוא פרופסור וראש התוכנית ללימודים ים תיכוניים ב"קינגס קולג" שבאוניברסיטת לונדון וכן שימש חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים בלונדון. הוא חיבר שמונה ספסרים וכמאה מחקרים אקדמיים העוסקים בנושאי המזרח התיכון.

בן גוריון והטרנספר

בדברי מבוא למהדורה העברית של הספר (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מספר קארש על פרופסור מאוניברסיטת חיפה, ששהה בלונדון בשנת שבתון, שנשא נאום חוצב להבות על עוולותיה של הציונות ועל אופיה המדכא והגזעני של מדינת ישראל."עוצמתו של מפגן הכפשה עצמית זה, החורגת מעל ומעבר למקובל בחברות מערביות מתוקנות…עוררה בי תהיות לגבי מניעיהם של אנשים מסוימים הנמנים עם האליטה האינטלקטואלית-חברתית בארצם, להכפיש בפני כל הנקרה בדרכם את אותה חברה שממנעמיה הם נהנים" -כותב קארש.

בהמשך מספר קארש על החשדות שנתעוררו בו לגבי שיטות המחקר של ההיסטוריונים החדשים.כשעיין בספרו של בני מוריס על היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים הוא נתקל בציטוט ממכתב שכתב בן-גוריו ןבו נאמר כי "אנו צריכים לגרש ערבים ולקחת מקומם". .הציטוט נראה לו מוזר, הואיל וכמה שנים קודם לכן צוטט אותו מכתב באופן הפוך לחלוטין בגרסה העברית של אותו ספר. ואכן, בדיקה העלתה כי בגרסה העברית נאמר: "אין אנו רוצים אין אנו צריכים לגרש את הערבים ולקחת את מקומם. שאיפתנו בנויה על הנחה… שיש די מקום לנו ולערבים בארץ".

תחילה חשב קארש שמדובר בטעות דפוס או בטעות תרגום. אך לאחר בדיקה הגיע למסקנה כי "מוריס סילף ביודעין את המקור עליו הוא נשען… במטרה ליצור תמונה מעוותת של דברי בן גוריון".

אך גם לאחר בדיקה זו התקשה קארש להניח שמדובר במעשה זדון. אולי מדובר בעיוורון רגעי או בתאוות יתר להוכיח טיעון מסוים.

jewish-refugee-camp

מחנה פליטים. פלסטיני? לא. אלה פליטים יהודים שברחו מגבול תל אביב יפו ושוכנו זמנית במחנה אוהלים.

סילוף ביודעין

אך לאחר שבדק אחד לאחד את התיעוד המובא בספרו של מוריס לביסוס טענותיו לגבי עמדת התנועה הציונית בשאלת הטרנספר "לתדהמתי גיליתי שאין – ולו מסמך בודד – בסוגיה זו, שצוטט על ידי מוריס מבלי שנעשה בו "שכתוב יוצר" כזה או אחר, המעוות לחלוטין את כוונתו המקורית"?

 בין היתר כותב קארש כי מוריס עוסק ב"חמישה סוגים של עיוותים". לפי קארש מוריס מתאר בצורה מסולפת מסמכים, משתמש בציטוטים חלקיים, נמנע מהצגת ראיות, מציג טענות שווא, ומשכתב מחדש מסמכים מקוריים… (הוא) מספר על התבטאויות שמעולם לא נאמרו, החלטות שמעולם לא ננקטו, אירועים שמעולם לא קרו…לפעמים הוא לא טורח אפילו לספק הוכחות… הוא מצפה מקוראיו שיסמכו על טענותיו שקיימות סתירות מהותיות בין הדיווחים שפורסמו לבין מה שמשתמע מהמסמכים. הוא מסלף באופן שיטתי הוכחות. למעשה, אין כמעט מסמך שהוא לא מעוות. הדבר מעורר ספקות רציניים לגבי התוקף של כל עבודתו"

ולא רק בני מוריס. "לאחר בדיקת התיעוד בו השתמשו הבולטים שב"היסטוריונים החדשים", כמו גם בדיקת אותם המקורות שהסתירו במכוון מקוראיהם, התברר לי מעל לכל ספק שמוריס אינו חריג, אלא חלק בלתי נפרד מקבוצה לא קטנה של אקדמאים, השקועים במלאכת שיכתוב ההיסטוריה הישראלית על פי דפוס שהוא פרי רוחם, ושכל קשר בינו לבין המציאות ההיסטורית מקרי בהחלט".

קראש מדגיש שלא מדובר כאן בחילוקי דעות פרשניים לגבי מסמך זה או אחר. אף לא בקריאה שונה של תיעוד המושפעת מרוח הזמן והמקום. "המדובר הוא בסילוף מודע של תיעוד היסטורי, במטרה ליצור תמונה שקרית של מציאות היסטורית מסוימת".

בהמשך אומר קראש שאילו היתה תופעה כזו במדעי הטבע היתה התוצאה התמוטטות גשרים עקב חישובי רמייה הנדסיים. אולם כשמדובר במדעי הרוח ובמחקרים היסטוריים"החוקר יכול להתחמק מעונש גם על מעשי הסילוף החמורים ביותר… מלאכת השכתוב ההיסטורי הפכה לנורמת התנהגות מקובלת. בעולם אורווליאני זה של היפוך סדרי בראשית, בו מלחמה היא שלום ועוול הוא צדק, לא רק שסלפני ההיסטוריה אינם מוקעים מהקהילה המחקרית אלא שהם נישאים על כפיים".

אחרי דברים בוטים כאלה ניתן היה לצפות לאחת מן השתיים: או שהאוניברסיטאות הישראליות המעסיקות את "ההיסטוריונים החדשים" תשלחנה להם מכתבי פיטורין. או שיגישו תביעות דיבה נגד קארש.

עד כה לא קרה אף לא אחת מן השתיים.

==============================

2. מכחישי התנ"ך

בלי קשר, אך כחלק מהאווירה הכללית של חיסול כל הערכים שלנו,צומחת באחרונה מגמה חדשה של מה שהייתי קורא מכחישי התנ"ך. ארכאולוגים הטוענים כי שום ממצא ארכיאולוגי איננו מאמת את סיפורי התנ"ך.יציאת מצריים לא היתה ולא נבראה, משה רבנו הוא דמות דמיונית, כיבוש הארץ מעולם לא התרחש, שלמה לא עמד בראש ממלכה גדולה אלא בראש מדינה חסרת ערך, דוד מלך ישראל איננו אלא ראש כנופייה קטן.

אך זהו נושא נפרד שנדון בו במסגרת רחבה יותר.

============================



ב

לעבוד עם מוטי גילת

עבדתי עם גילת שנים רבות. הוא הגיע ל"ידיעות אחרונות" מ"על המשמר", שם שימש כתב לעניינים רבים וגם סיקר  נושאים פליליים.. בתפקידו זה קשר קשרים טובים עם חוקרי משטרה זוטרים, שבמהלך השנים הגיעו לצמרת המשטרה. הם סייעו לו בתחקיריו אך לא פחות מכך הסתייעו על ידו.

מעולם לא הייתי ממש ממונה על גילת, הואיל והעבודה שלו היתה ממודרת והוא הביא לעריכה את החומרים המוגמרים. תפקידי היה לערוך את התחקירים. בתקופה הראשונה היו לנו ויכוחים סביב האמינות של הסיפורים. ליתר דיוק: הייתכנות שלהם. האם אפשר להאמין כי יש רופא בבית-חולים גדול במרכז הארץ העוסק בטיפולי הפרייה והוא מזריק לנשים מי סבון וגורם להן נזק רפואי חמור?

מוטי גילת צילום העין השביעית (cc-by-nc-sa

הוא תמיד צדק

קשה להאמין וכך אמרתי לגילת. כי מה יכול להיות המניע של רופא כזה. גילת התעקש, ניצח וצדק. למען האמת הוא תמיד צדק.

גם כאשר הביא סיפור בלתי מתקבל על הדעת על כך שבמגן דוד אדום מגרילים מדי שנה מכוניות ולא נותנים אף מכונית לאף זוכה. גם כשגילה שנהגי אמבולנסים עושים בשעת המשמרת עבודה פרטית בהעברת גופות. כשהם נקראים באמצע העבודה הצדדית הזו לאיזה אירוע גדול הם מניחים את הגוויות בחצרות הבתים וחוזרים ונוטלים אותן לאחר מכן.

הייתם מאמינים? גם אני לא. אבל מוטי גילת צדק.

וכך בסיפור על האחות שגנבה תינוקות בבית חולים, וכך על הפסיכיאטר שקיים יחסי מין עם לקוחותיו, וכך עם הרופא שחילק פטור מצה"ל תמורת שלמונים, יצא זכאי במשפט ולבסוף נזרק לכלא בלחצו של גילת על התביעה להגיש ערעור.

להגיע לפני המשטרה

מוטי גילת הכניס לכלא יותר אנשים מאשר רבים מקציני המשטרה. חקירות משטרתיות רבות נפתחו בעקבות פרסום התחקירים שלו. לא פעם הקדים את החוקרים המשטרתיים גם במהלך החקירה המשטרתית. (במאמר מוסגר אוכל לומר שזה לא קשה כל כך. במהלך חקירת רצח מלה מלבסקי הצלחנו להגיע למקום בו החליפה הרוצחת חווה יערי את צמיגי מכוניתה במוסך בוואדי ג'וז לפני שהמשטרה הגיעה לשם. ההישג הזה הושג בעזרת צוות בראשו עמד אז הכתב לענייני פלילים בירושלים, גד ליאור, כיום ראש סניף ידיעות אחרונות).

למרות הצלחותיו הרבות של מוטי גילת הייתי חלוק עמו  בראיית העולם.  התמונה שהוא מצייר היא כל כך מדכאת שאי אפשר פשוט להאמין בה כי אם היא נכונה היא מאיימת על עצם קיומנו.

אחרי הגילויים על הנשיא ויצמן, אחרי פרשת העמותות של ברק, אחרי פרשת נמרודי שאין רואים את סופה, אני מתחיל לחשוב, ליתר דיוק לחשוש, שמוטי גילת צודק. שאנחנו מושחתים מן המסד ועד הטפחות. ישמור אותנו האל מפני עצמנו.

לא לוקח שבויים

העיתונאי נחום ברנע אמר פעם על מוטי גילת כי הוא "לא לוקח שבויים". רוצה לומר: אין אצלו רחמים בדין והוא רודף אחר נחקריו עד מיצוי מלוא חומרת הדין.אמנון אברמוביץ' אמר כי כאשר הוא חוזר מחוץ לארץ הוא עובר בלוד במסלול האדום, לא מפחד המכס אלא מפחד מפני מוטי גילת.

העורך המיתולוגי של ידיעות נהג לספר בדיחה כדי להמחיש את קיצוניותו של מוטי גילת. אם מוטי גילת קונה קופסת גפרורים – אמר יודקובסקי – שמחירה 9 אגורות והוא נותן למוכר 10 אגורות הוא מצפה לקבל עודף. אם לא קיבל הוא פותח בתחקיר וירדוף את מוכר הגפרורים עד סוף ימיו.

אולי צודקים מבקריו של מוטי. אך בלעדיו המדינה הזו היתה שוקעת בחשכה של שחיתות ומידרדרת למדרגה של מדינת עולם שלישי.

קישור לעין השביעית בו דווח על משפטו של גילת נגד ידיעות אחרונות

http://www.the7eye.org.il/Pages/Results.aspx?k=%20%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99%20%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA