-
אנחנו קונים חולצה ב-20 ש"ח, מכונת גילוח ב-39 ש"ח, מעבד מזון ב-99 שח * רבבות מוצרים מציפים את השוק העולמי במחירים מגוחכים * האם זה מבטיח עידן של שפע או שזו סופת טייפון שתגרוף אותנו לעולם שבו לא יהיה עוד מקום לעובדים?
מכונת הגילוח החשמלית שלי שבקה חיים. רכשתי אותה לפני שנים בניו יורק במחיר שהיה אז מציאה: כ-120 דולר. היא הייתה המלה האחרונה של טכניקת " פיליפס" . אבל שנים שלגילוח יומיומי עשו את שלהן. הסוללה כבר כמעט לא נטענת, המנוע מזייף, הסכינים כהות. כבר הייתי צריך לרכוש מכונה חדשה מזמן אבל דחיתי את הקניה מחודש לחודש.
לבסוף אזרתי עוז ופניתי לאינטרנט. חיפשתי הצעות מחיר למכונות גילוח ולהפתעתי נתברר לי שמכונת " פיליפס" מן הדגם החדיש ביותר עולה רק 358 ₪. כלומר: כ-80 דולר. בערכים ריאליים זה פחות ממחצית המחיר ששילמתי לפני עשר שנים על מכונה פחות טובה. תוך כמה ימים הגיע המכשיר בדואר לביתי ומאז פני חלקות כפני תינוק.
מכונה נוספת במתנה
טרם הספקתי לחדש את ה" פיליפס" והנה גיליתי מודעה בעיתון על מבצע: מכונת גילוח תמורת דמי משלוח בלבד – 39 ₪. איני מאמין בארוחות חינם ופניתי למשווק בשאלה: הכיצד? הוא השיב שאכן זו מתנה של העיתון למנוייו. הואיל ואני נמנה עם קוראיו הזמנתי את המכונה. הנחתי שאקבל משהו ברמה של צעצוע. להפתעתי קיבלתי מכונה מצוינת המגלחת בשיטת בראון (או רמינגטון) שהיא יעילה במיוחד למי שסובל מזיפי שפם קשיחים. מאז אני מתגלח לסרוגין בשתי מכונות ופני עוד יותר חלקות. (לבסוף נתברר כי זה באמת צעצוע. המכונה החזיקה מעמד שבועיים ושבקה חיים. )
ומערבל ב-99 ש"ח
מספר ימים לאחר שחידשתי את שתי מכונות הגילוח והנה מתנה חדשה. עשיתי קניות לחג ברשת מזון גדולה ושם הודיעו לי כי זכיתי במתנה: מעבד מזון ב-99 ₪. המתנה ניתנה לכל לקוח שקנה ביותר מ-600 ₪. שוב לא האמנתי, הלכתי ובדקתי ולמרבית ההפתעה גיליתי שמדובר במכונה, הכוללת מעבד ומערבל ועוד פונקציות, מתוצרת חברה בעלת מוניטין (" קנווד" ). רכשתי, הבאתי הביתה, והעסק עובד מצוין.(המכונה החזיקה מעמד כעשר שנים)
עלילות המג'ימיקס
כאן המקום לכתוב את קיצור תולדות מעבד המזון במהלך תקומת ישראל. היו ימים שרכישת מעבד מזון הייתה משאלת לב רחוקה מהשג יד. זוג צעיר שהצליח להגיע לרכישת מכשיר זה נחשב לזוג מבוסס מבחינה כלכלית. (כמעט כמו זוג שרכש רשמקול, "טייפ רקרדר" , במונחי אותם ימים). פעם אלה היו מעבדי מזון מתוצרת " אמקור" . המכשיר היה מסורבל מאד וחייב המון עבודות פרוק, הרכבה וניקוי. הוא היה גם יקר מאד. מחירו היה משהו בסדר גודל של שליש משכורת ממוצעת של אדם צעיר באותם ימים.
במרוצת הזמן כבשו את השוק מכשירים יעילים יותר עד הכיבוש הסופי של המכשיר הצרפתי מג'ימיקס. מכשיר יקר למדי, למעלה מאלף שקל לפי מיטב זיכרוני. מכשיר נוח, אמין ויעיל. אנו משתמשים במכשיר כזה כבר יותר מתריסר שנים. למכשיר יש רק בעיה אחת – המיכל נסדק מדי פעם ויש לרכוש חדש במחיר רצחני. בפעם האחרונה שילמנו עבור מיכל כזה יותר ממאתיים ₪. עכשיו קנינו מעבד שלם בפחות ממחצית המחיר של מיכל ויש לי הרושם שהמג'ימיקס שלנו יהפוך לפסל סביבתי במטבח עד שנזרוק אותו.
המחיר הלוחץ של סיר
ועוד סיפור על מציאה. הלכנו לקנות סיר לחץ. ברשת גדולה הציעו לנו סיר של "סולתם" , המילה האחרונה של הטכניקה המודרנית. שילמנו משהו בסביבות 450 ₪. לקחנו הביתה ולא היינו מרוצים. הסיר מחייב ניקוי מיוחד ותחזוקה. התגעגענו לסיר הפשוט יותר המשמש אותנו שנים רבות. חזרנו לחנות החלפנו בסיר מתוצרת איטלקית שמחירו כשליש ממחיר הסיר הישראלי. בהפרש קנינו מוצרים אחרים.
מחשבון זעיר חינם
אני יכול להביא דוגמות אינספור למהפך שהתחולל בחיינו בתריסר השנים האחרונות, בלי להיות מודעים למשמעותו. בארון הבגדים שלי תלויים למעצבה כחצי תריסר חולצות חגיגיות שקניתי לפני שנים לא רבות במחיר של כמה מאות שקלים לחולצה. הן כבר לא אופנתיות וישנות ואני לובש חולצות שמשחירן נמצא בירידה מתמדת מ-50 שקל לחולצה לפני כשנה וחצי ל-20 שקל היום.
ערב החג האחרון קניתי ידיעות אחרונות בקיוסק הסמוך לביתי. כל מי שקנה עיתון קיבל מתנה מחשבון כיס. לא יכולתי להימלט מן המחשבה שלפני שנים לא רבות לא היה לאל ידי לרכוש מכשיר יקר כזה. בתי שנזקקה למחשבון לצורך בחינות הבגרות נסעה לאיזה דוד עשיר, המתגורר בישוב רחוק, וקיבלה ממנו מחשבון בהשאלה לתקופת הבחינות.
מה משותף לכל הסיפורים הללו? ניתן לסכם אותם במילה אחת: גלובליזציה. התמורה המהפכנית בכלכלת העולם המשפיעה על כל אורחות חיינו. ישראל, לטוב ולרע, היא חלק מן הכלכלה העולמית ונתונה בתוך מערבולת הגלובליזציה. השאלה שעלינו לשאול היא האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים. ליתר דיוק: האם זה טוב למפעל הציוני.
מהי הגלובליזציה
לכאורה התשובה פשוטה. התמוטטות הגוש הקומוניסטי הפכה את העולם לעיר אחת גדולה שבה שולטים חוקי ההיצע והביקוש של המשק הקפיטליסטי המנצח. בעולם הזה שולטים תאגידי ענק שלחלק מהן מחזור כספי העולה על התל ג של רוב מדינות העולם. התאגידים הללו מזרימים הון ומקימים מפעלים בכל פינה בכדור הארץ בה ניתן לייצר מוצרים במחירים הזולים ביותר. הפינות הללו נמצאות בסין, בדרום מזרח אסיה, במזרח אירופה ובעוד מדינות הנכללות ב"עולם השלישי" . אלה מדינות ששכר העבודה בהן מגיע לעשרות דולרים לחודש. עובדה זו, יחד עם פריצות טכנולוגיות בתהליכי הייצור הפכו את ההוצאה לשכר עבודה לכמעט זניחה במחיר המוצר. התוצאה: חולצה בדולר, מכונת גילוח בשניים שלושה דולר ועוד רבבות מוצרים המיוצרים בייצור המוני ומציפים את שוקי העולם בכמעט אפס מחיר.
משל תחנות הדלק
הכתב המדיני של ה"ניו יורק טיימס" , תומס פרידמן, הוא חסיד נלהב של הגלובליזציה. בספרו "הלקסוס ועץ הזית" הוא מביא משל, הממחיש מה היה העולם לפני הגלובליזציה ולמה הוא הופך בעקבותיה.
זהו משל חמש תחנות הדלק.
- תחנת הדלק היפנית מעסיקה ארבעה עובדים בחוזה לכל חייהם. הם לובשים מדים לבנים וכפפות לבנות, מזרימים דלק למיכל, מחליפים שמן, מנקים את השמשה, מחייכים ומנפנפים לשלום. מחיר הדלק: 5 דולר לגלון.
- תחנת דלק מערב אירופית. גם בתחנה זו מחיר הדלק הוא 5 דולר לגלון. כאן עובד פועל אחד המזרים דלק ומחליף שמן בפרצוף חמוץ. אינו נוגע בחלונות, עובד רק 33 שעות בשבוע ובכל יום יש לו הפסקה של 90 דקות לארוחת צהריים. הוא יוצא בכל קייץ לחופשה בת שישה שבועות. יש לו קביעות וממתינה לו פנסיה נאה. אבל מעבר לרחוב משחקים שני אחיו ודודו בכדור. הם מובטלים כבר עשר שנים, קצבת האבטלה שהם מקבלים גבוהה יותר מן השכר שניתן להשיג במעט מקומות העבודה שנותרו.
- תחנת דלק במדינת עולם שלישי. עובדים בה 15 אנשים, כולם בני דודים. מחציתם ישנים בתחנה בלילה ומשתמשים במתקניה כדי להתרחץ. כשנהג נכנס לתחנה, לרוב זה נהג של מרצדס חדישה, בכלל לא מתייחסים אליו. בתחנה שש משאבות אך חמש מהן אינן פועלות. הדלק מסובסד על ידי המדינה ומחירו 35 סנט לגלון.
- תחנת דלק במדינה קומוניסטית. בתחנה ארבעה עובדים אבל רק אחד נמצא בה כי שלושת האחרים עובדים במשרות אחרות בכלכלה השחורה. הם באים לתחנה רק פעם בשבוע כדי לקבל משכורת. מחיר הדלק 30 סנט לגלון אך לרוב אין דלק בתחנה כי עובדיה מכרו את כל המלאי בשוק השחור בחמישה דולר לגלון.
- תחנת דלק אמריקנית. הנהג מתדלק את המכונית בעצמו, מחליף שמן, ממלא צמיגים מנקה שמשות וכל היתר. מחיר הדלק דולר אחד בלבד. אך במרחק לא רב מן התחנה ממתינים לו ארבעה חסרי בית המנסים לגנוב את צלחות הגלגלים של המכונית.
כל העולם אמריקה
המסקנה שמסיק פרידמן מן המשל הזה היא כדלקמן: "מה שקורה בעולם כיום במובן הרחב ביותר, הוא שתהליך הגלובליזציה כופה על כולם לכיוון תחנת הדלק האמריקנית… לתחנת דלק אין שום פונקציות חברתיות ותכליתה היחידה היא לספק דלק רב ככל האפשר במחיר הזול ביותר. אם אפשר לעשות זאת בלי להעסיק אף עובד אחד – מה טוב. שוק עבודה גמיש ימציא להם עבודה במקום אחר… זה המודל ששאר העולם הולך ונתבע לחקותו" .
לכאורה מסקנה הגיונית. קריסת הקומוניזם היא ניצחון הקפיטליזם. המעבדה החברתית האכזרית של המאה העשרים הוכיחה שהשיטה הכלכלית של השוק החופשי היא היחידה הפועלת.
אך פרידמן אומר יותר מזה. גם המדינות הקפיטליסטיות האירופיות חייבות ללכת בכיוון האמריקני. לא לאורך ימים תוכלנה להעסיק עובדים שיש להם הפסקת צהריים וחופשה שנתית ופנסיה מכובדת. לא לאורך ימים תוכלנה להחזיק צבא הולך וגדל של מובטלים הנהנים מקצבות קיום מכובדות.
משפט המפתח במסקנה של פרידמן היא " אם אפשר לעשות זאת בלי להעסיק אף עובד אחד – מה טוב" .
עולם ללא עבודה
פרידמן אומר: " שוק עבודה גמיש ימציא להם עבודה במקום אחר" . האמנם?
כיום הולכת ומתגבש הדעה כי אנו צועדים לקראת עולם ללא מקומות עבודה. ההתפתחויות הטכנולוגיות הופכות את העובדים לכמעט מיותרים ברוב ענפי הייצור המתוחכמים. הייצור הפשוט עובר במהירות לארצות המספקות עובדים בשכר רעב. ההון המיוצא לארצות אלה מייבא מהן אבטלה למדינות המפותחות.
" המובטל של ימינו" – כותבת ויויאן פורסטר בספרה " קללת הכלכלה" – " איננו קרבן לרשעות זמנית, מקרית, המאפיינת מגזרים ספורים בלבד. הוא נתון במאבק כנגד שיטפון כללי, כנגד תופעה שאפשר להשוות לציקלון או לסופת טורנאדו. מפגעים שאינם מכוונים כלפי מישהו מסוים ואיש אינו יכול לגבור עליהם. הוא כפוף ללוגיקה כלל עולמית, התובעת את ביטול מה שאנחנו מכנים עבודה, כלומר מקומות תעסוקה" ..
ההנחה שניתן לשים קץ לאבטלה, אומרת פורסטר, היא שקר מוסכם ומצגת שווא. שותפים לשקר הזה התאגידים, המנגנונים הפוליטיים והתקשורת. זוהי מצגת השווא הטוענת שעם בוא הצמיחה יבוא עתיד טוב יותר. המציאות היא שהכלכלה הישנה מתה ויחד עמה מתו הסולידריות החברתית והמשק הלאומי המסוגל לגונן על העובד מפני סופת הטייפון של הגלובליזציה.
קל להסיק מראיית דברים זו שזוהי חזות קשה מאד למפעל הציוני.
הלקסוס ועץ הזית
פרידמן מספר בספרו על ביקור במפעל המכוניות " לקסוס" שמדרום לטוקיו. באותם ימים ייצר המפעל 300 מכוניות ביום כשהוא מעסיק 66 עובדים בלבד ו-310 רובוטים. בתום הסיור הוא נכנס לרכבת " הקליע" שטסה במהירות של 290 קילומטר לשעה. ברכבת קרא פרידמן בעיתון משהו על הסכסוך במזרח התיכון ועל זכות השיבה. הפער הזה בין המפעל המייצר את המכונית המהודרת בעולם לבין הסכסוך במזרח התיכון בשאלה למי שייך עץ זית זה או אחר מסמל את העידן שלנו, הוא אומר.
פרידמן מסיים את ספרו באמרו כי חברה גלובלית בריאה היא חברה שיכולה להבטיח את האיזון בין הלקסוס לבין עץ הזית כשהעץ מסמל את כל מה שמשריש אותנו , מעגן אותנו , מזהה אותנו וממקם אותנו בעולם הזה.
פרידמן אומר כי ארצות הברית היא המודל הטוב ביותר לחברה גלובלית בריאה.
אפשר לחלוק על קביעה זו של היהודי פרדמן ששורשיו נודדים על פני היבשות.
=======================================================
גולדה
אבא אבן אמר עליה כי אוצר המילים שלה כולל 600 מילים בלבד וגם בהן היא משתמשת רק באופן חלקי. שולמית אלוני אמרה עליה כי היא נבערת ויש לה עודף בטחון בצדקתה. ויקטור שם טוב אמר שכל זכויות העבר שלה אינם שקולים נוכח כישלונה במלחמת יום הכיפורים. וכולם ללא יוצא מן הכלל כמעט מאשימים אותה שהיא אשמה במלחמה, כי לא מנעה אותה.
אני מרשה לעצמי לחלוק על הדעה הרווחת לגבי אשמתה של גולדה. לדעתי תרשם גולדה כאחד המנהיגים הגדולים של דור התקומה, לאחר שכל משמיציה יישכחו.
עובדה היסטורית אחת אינה שנויה במחלוקת. במהלך המלחמה היתה גולדה כצוק איתן. משה דיין נשבר ודיבר על חורבן הבית השלישי. הוא כבר היה מוכן להשתמש בנשק יום הדין. גורודיש איבד את העשתונות ואת היכולת לשלוט במערכה. הגנרלים ניהלו ויכוחים וחיפשו דרכים לכסות את אחוריהם. רק גולדה האמינה בניצחון, נתנה את הגיבוי לדדו והביאה לנצחון הצבאי ביותר של ישראל.
גולדה היא ראש הממשלה האחרון ששייך לדור הנפילים. מה שעשה אותה למה שהיא זה מה שהניע את הכוח המהפכני של הציונות בראשיתה. ילידת אוקראינה שעברה בילדותה לארצות הברית נשאה בתוכה את זכר הפוגרומים שעברו בני משפחתה. זיכרון שליבה בתוכה את הלהבה הציונית. אם משווים אותה למנהיגים שבאו בעקבותיה מבני דור ילידי הארץ (רבין, ברק, ביבי) הרי היא כענק בין גמדים.
אשר להאשמה שלא מנעה את המלחמה. אלה האומרים זאת מתכוונים לכך שהייתה לה הזדמנות לעשות מה שעשה בגין ב-77. דהיינו לוותר על כל סיני עד הגרגר האחרון. ההיסטוריה עוד תשפוט אם השגיאה הייתה שלה או של בגין שהביא שלום (זמני) אך הפך את מצרים למעצמה חמושה בנשק אמריקני. ההיסטוריה גם תכריע האם החמיצה גולדה שלום או החמיצה שלום נוסח אוסלו שהביא לנו יצחק רבין.
=========================================================
" ממך אליך" לאחר התפילה
ראה מאמר מורחב .<קישור>
דיווחתי כאן לפני כמה שבועות על המחזור " ממך אליך" שערך המשורר יונדב קפלון. שיבחתי את היוזמה הזו להוציא לאור מחזור הכולל, בצד הטקסט המסורתי, שירים, דברי הגות, וידויים אישיים ואמרות חכמים.
איני חוזר בי מן השבחים אך אני רואה חובה לעצמי לתת ביטוי לתחושתי כמתפלל. מסתבר כי אין דומה עיון בספר תפילה ביום חול לתפילה בו בימים נוראים. בעיון של קריאה משתלבים פרקי שירה של זלדה ושל ביאליק במכלול היצירות שבמחזור ונשמעים כהמשך אחד. אפילו יצירותיהם של משוררי חול כאמיר גלבוע ודליה רביקוביץ משתלבים היטב ונשמעים כתפילה.
לא כן בתפילה ממש.
אביא דוגמא אחת. שירו של טוביה ריבנר " במקום פיוט לימים נוראים" הוא שיר יפהפה. הוא נפתח במילים הבאות:
" בנביחת האופק הלילי מתחת לכוכבים
במבט צונן
בא הקץ אל השנה שלא שנו פניה"
הוא מסתיים במילים
" פתח לו שער ביום נעילת שער משנה לשנה"
השיר הזה מופיע בסמוך לתפילת " פתח לנו שער" , בו נאמר:
" פתח לנו שער בעת נעילת שער
כי פנה יום
היום יפנה השמש
יבא ויפנה, נבואה שעריך
אנא אל נא, שא נא, סלח נא
מחל נא, חמל נא, רחם נא
כפר נא, כבוש חטא ועוון" .
ההבדל בין שירו של ריבנר לבין הפיוט שחיבר פיטן לא ידוע איננו בעוצמה השירית. ההבדל הוא בין קודש לחול.
וזו הבעיה העיקרית של המחזור הזה. תחושת החולין המחלחלת אל בין פיוטי הקודש. לא רק שירו של נתן זך מיותר לגמרי, אף שהוא מדבר על מלאכים. גם שירים הנשמעים כתפילה בכל ימות השנה – זלדה, ביאליק, אורי צבי. אין בהם, לפי תחושתי הסובייקטיבית, מעוצמת הקדושה של פיוטי ר" אלעזר הקליר, אמיתי בן שפטיה, ר" שלמה אבן גבירול והפיוטים הרבים ששמות מחבריהם אינו ידוע.
=========================================================
שמור וזכור
זוכרים את הסיפור על אותו יהודי שמצא עצמו באמצע הדרך עם כניסת השבת?
הוא המשיך בדרכו, הגיע לעיירה והסביר: הזזתי את השבת. קצת ימינ קצת שמאלה והמשכתי לנסוע בעגלתי בחול שהתפנה באמצע. כך הגעתי בלי לחלל שבת חלילה.
המוביל הלאומי לא נוסע כידוע בשבת. כך הוא מצהיר לפחות. ואם במקרה התרומם מטוס השייך לאל על אחרי כניסת השבת, הוא נושא שם אחר. וכידוע משנה שם משנה מזל.
אבל באחרונה מצאה החברה שהפתרון הטוב ביותר הוא הפתרון של אותו יהודי מן העיירה. הקורא מייק אדיר מספר לי כי פנה לאתר של אל על כדי לברר את לוח הנחיתות וההמראות. להפתעתו גילה שבאל על יש שבעה ימים בשבוע אך השבת אינה נכללת בהם. וכך נאמר באתר של החברה: ימי הפעילות הם: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ראשון, ראשון.
איזה פתרון גאוני. איך לא חשבנו על זה.
