קורא יקר,

פוסט זה נכתב (כטור בעיתון) במאי 1999 ערב הבחירות. לכאורה זהו אלטע זאכען. את מימענינת מפלגת המרכז שכבר שבקה חיים? מי זה בכלל חגימרום. אף על פי כן החלטתילהשאיר טור זה וטורים ישנים אחרים באתר מסיבות רבות

1. כמה מגיבורי התקופה ההיא הם גם גיבורי תתקופתנו – ברק ונתניהו לדוגמא. חשוב להסתכל על תקופתנו  בפרספרטיבה.

2.  חלק מהנושאים לא השתנו. כמו השמאל בתקשורת. חלק מהגיבורים התחלפו התקשורת נשארה שמאלית כמו אז. כך גם היחסים עם ירדן,  באליטות ועוד.

 אם הגעת במקרה או במתכוון לטור זה הצץ בו יש מה ללמוד מן העבר.

זאב גלילי

מאי 2005

——————————————————–

נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לבטל את הסכם אוסלו-מינכן, המוביל אותנו לאסון. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את תהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

כי הוא שקרן.

הוא לא שקרן גדול כמו שמעון פרס ואפילו לא כמו יצחק שמיר, שהצהיר כי בשביל ארץ ישראל מותר לשקר. אבל התעמולה של השמאל הוציאה לו שם של שקרן בלתי נלאה וזה טוב. כי מי שצריך לייצג אותנו מול חבורת הנוכלים המקיפה אותנו – מערפאת ועד סאדאת ומובארק ואפילו עבדאללה ג'וניור – צריך להיות שקרן גדול. צריך להיות תככן, ומוליך שולל, ולא עומד בדיבורו, ולא מקיים הסכמים. כי למען ארץ ישראל, וליתר דיוק למען הקיום שלנו, חובה לעשות כל מה שאפשר.

מי הייתם רוצים שיעמוד מול ערפאת?דן מרידור? יוסי ביילין?

כי הוא ציוני.

בעידן שבו עזמי בשארה, המערער על עצם זכות קיומה של מדינת היהודים, רץלראשות הממשלה זה כבר לא מובן מאליו שמנהיג מפלגה יהודית הוא ציוני.

בעידן שבו יוסי ביילין מציע בנדיבות לפלסטינים חלקים מן הנגב, זה כבר לא ברור שמפלגת העבודה היא מפלגה ציונית. על יתר מפלגות השמאל אין מה להרחיב את הדיבור. כמו ההשלמה עם מדינה פלסטינית כך גם ההשלמה עם מדינת כל אזרחיה הולכת ומחלחלת. בהעדר מערכת חיסון לאומית נוצר הכשל החיסוני הנרכש, המכרסם בכל חלקה טובה. נתניהו דרוש לנו כנסיוב. גורם חום וכאבים ודחייה. אבל מחסן את הגוף.

כי הוא לא שכח מה זה להיות יהודי.

נתניהו, כמו שמיר, יכול לאכול שרצים ולחלל שבת. אך הנקודה היהודית קיימת בו מכוח הגנטיקה של התנועה הלאומית. מכוח החינוך שקיבל בבית אבא. מכוח הז"בוטינסקאות, שהיא חלק בלתי נפרד מתמונת עולמו.

התנועה הלאומית לא היתה מעולם דתית, אך היא לא קמה על חורבות היהדות כפי שקם השמאל הציוני. ראשוני השמאל היהודי היו יהודים עד עמקי נפשם מכוח מוצאם וחינוכם (מברל ועד ברנר). צאצאיהם נטשו לגמרי את העולם היהודי. לא פלא שעדות המזרח, ששמרו על המורשת היהודית, נמשכו לתנועה הלאומית ועדיין שומרים לה אמונים. לא מקרה שהיהדות הדתית לגווניה חשה באינטואיציה כי נתניהו וכל מה שהוא מייצג שומר על הגחלת.

כי הוא חזק.

גם שונאיו הגדולים מודים בכך והדבר מפוצץ אותם. בנימין נתניהו הוא באמת אדם חזק. להיכנס לתפקיד בתנאים כל כך קשים, לעמוד מול העולם כולו, להתמודד מול תקשורת ישראלית שמעולם לא היתה עוינת כל כך, להתמודד מול עכברים ועכברושים העוזבים את הספינה – לעבור כל זאת ולהמשיך לרוץ צריך להיות מאד חזק.

יש עוד הרבה סיבות טובות, אבל דומני שאלה יספיקו כדי להכריע בעד בחירת נתניהו.

יום הבחירותיום ה"נעשה ונשמע"

אחד הקוראים הרוצה בעילום שמו העיר את תשומת לבי לכך שיום הבחירות, חל ביום ב' בסיוון. יום זה, לפי המסורת, הוא היום בו התחייב עם ישראלל"כל אשר דיבר ה" נעשה ונשמע".

כל פעם, אומר הקורא, אנו מקבלים מחדש ממשלה שמבטיחה ולא מקיימת. במקום לבחור את המועמד הפחות גרוע מוטב שנבחר בה" ובמשה עבדו.

עלינו למלא את הנדרש מאתנו והקב"ה ינהל את עניינינו הכי טוב" – אומר הקורא.

הקורא לא ציין אם ועדת הבחירות המרכזית תאשר את הקדוש ברוך הוא כאחד המועמדים לבחירה.

====================================================

עצה לאהוד ברק בעניין דליה איציק

יש לי עצה לאהוד ברק: בימים שעוד נותרו עד הבחירות הרחק את דליה איציק מן הטלוויזיה. תחביא אותה. שלח אותה למסע מגבית בחוץ לארץ. תן לה נופש במלון מצפה הימים או רצוי יותר באילת. הכי טוב לתת לה שליחות לסין. עד אחרי הבחירות. שפשוט תיעלם מהאופק ותשתוק. כמו שעשית ליוסי ביילין.

אין לי שום דבר נגד דליה איציק. איני מכיר אותה ואין לי שום דעה קדומה עליה. כל מה שאומר כאן הוא דעה מקצועית נטו.דליה איציק מעוררת התנגדות, מעצבנת, מרגיזה כשהיא מופיעה בטלוויזיה. ייתכן שיש לה השקפות הכי מתקדמות ויפות בעולם. ייתכן שבחיים הפרטיים היא אדם נחמד וחיובי. אך מסך הטלוויזיה לא עושה לה טוב ולא עושה טוב למפלגת העבודה.

===================================================

מקום טוב באמצע

חגי מרום, שזכה למקום עשירי במפלגת המרכז, מזכיר לי דמות נשכחת. אני מתכוון ליוסף וינצקי (עורך עיתון "חרות", תחת שם העט "נץ") שהיה בדחן לא קטן.

וינצקי זכה תמיד למקום כבוד ברשימת "חרות" לכנסת. משהו בסביבות המקום ה-48.זה היה בתקופה שבה ל"חרות" היו 8 נציגים בכנסת ולמפא"י יותר מ-50 נציגים.

וינצקי אמר אז כי המקום שקיבל ברשימת "חרות" לכנסת הוא מקום מצוין, רקהמפלגה לא כל כך טובה. כי במפא"י למשל המקום שלו ריאלי.

חגי מרום יכול להגיד אותו דבר. הוא עזב מקום אולי לא כל כך ריאלי במפלגת העבודה, לטובת מקום עשירי במפלגת המרכז, שנחשב מקום טוב באמצע. עכשיו,

כשמקומו של אמנון שחק כבר לא כל כך ריאלי, יכול חגי מרום להתנחם כמו וינצקי שיש לו מקום טוב במפלגה הלא נכונה.

====================================================

סינרגיה בהיפוך

סינרגיה הוא מושג בתחום הכלכלה והמדעים.משמעותו: פעילות משותפת של שני גורמים או יותר, שתוצאותיה גבוהות או טובות יותר מסכום התוצאות שהיו מושגות מפעילותם של אותם גורמים אילו פעלו בנפרד.

מפלגת המרכז הוכיחה כי קיימת גם סינרגיה הפוכה. פעילות משותפת של גורמיםשמביאה לתוצאות גרועות יותר משל כל אחד מהם בנפרד. כל אחד מן הרביעייה המובילה של מפלגת המרכז – מרדכי, שחק, מרידור, מילוא יכלו להשיג בנפרד יותר מכולם יחד. עכשיו כבר לא ברור אם כל הארבעה הם במקומות ריאליים.

כך חולפת לה תהילת עולם. 

====================================================

 המיעוט הוביל

גאולה פארן מרעננה קובלת על מה שכתבתי כאן על כך שהכיפה הסרוגה אינה דגל המושך אחריו המונים. הכותבת מסכימה עם העובדות שהבאתי, לא עם הפרשנות, ואומרת: "גם אם המתנחלים לא סחפו אחריהם המונים עדיין הם הגרעין הערכי במדינת ישראל, שבכוחו להוביל את העם, גם אם הדבר ייקח עשרות שנים".

===================================================

פינת האליטות

חברי כנסת הם אליטה. לא חשוב אם הם מימין או משמאל, מזרחיים, אשכנזים,רוסים, ערבים. חילוניים, דתיים לאומיים או חרדים.

וכאליטות הם דואגים לעצמם לא רע. קחו למשל את הפנסיה. כל חבר כנסת מקבל 5 אחוז פנסיה על כל שנה בה הוא חבר בכנסת. עם ההחלטה להקדים את הבחירות "הפסידו" חברי הכנסת שנת פנסיה אחת. שומו שמיים. זהו עוול שחייבים לתקן אותו.

בסוף ינואר השנה, שבועות מספר לפני פיזור הכנסת התכנסה ועדת הכנסת לדיון מזורז בפיצוי חברי הכנסת על אבדן שנת חברות אחת. בדיון השתתפו רק שלושה חברי כנסת – רפאל פנחסי מש"ס, עבד אל מאלכ דהמשה ממד"ע ואחמד סעד מחד"ש. הם החליטו כי חברי הכנסת שיפרשו מן הכנסת יקבלו פיצוי על מה שהפסידו.

לא שמענו שיתרחברי הכנסת יצאו מכליהם כדי לשנות את ההחלטה או לגנות אותה.

===================================================

ממנעמי האליטה

ראש עיריית תל-אביב לשעבר, שלמה להט, יקבל מן העירייה מכונית וולוו . זאת, למרות שכבר חלפו שש שנים מאז פרש מראשות העירייה.

למה? ככה.

=============================

 מעבדאללה לחוסי

לא ברור עדיין אם "השליט הנבון", המלך עבדאללה הראשון, הותיר מספיק תבונה גם לנין הקרוי על שמו. על פי התנהגותו בתקופה הקצרה מאז עלה על כס המלוכה יש מקום לחששות כבדים. כבר עכשיו ברור שעבדאללה ג'וניור איננו חוסיין. הוא מתנשק בהפגנתיות עם ערפאת, הוא נגרר לכאורה למלכודת הפתאים של נשיא סוריה אסד, הוא מחוזר וגם מחזר אחרי כל העולם הערבי, הוא מראה לנו כתף קרה כאומר אני לא תלוי בכם.

צריך להיות כסיל גמור כדי לחשוב שהוא לא תלוי בנו. אך כסיל אחד המטיל אבן לתוך באר גם עשרה חכמים לא יצליחו להוציא.

כאן המקום להגיד כמה מילים על ההונאה שהונו קברניטי אוסלו את המלך חוסיין. כולם כבר יודעים את הנזקים האדירים שגרמה הונאת אוסלו למדינת ישראל. שוכחים שירדן, שלא היתה בסוד ההסכם, מצאה עצמה באיום קיומי.

חוסיין איננו יוסי ביילין והוא מכיר היטב את ערפאת. הוא ידע כי ההסכם יוביללמדינה פלסטינית המאיימת על קיומה של ירדן לא פחות מאשר על ישראל. חתימת ההסכם עם ערפאת, בלי לשתף בו את חוסיין, היה מעשה של תקיעת סכין מצד ישראל בגבו של המלך ללא כחל וסרק.

חוסיין, השורד הנצחי, ניגב את הרוק מעל פניו ועשה עצמו כאילו יורד גשם. הוא התחיל לחפש דרכים להשתלב במציאות החדשה ואז תקפה אותו המחלה. קשה לדעת מה היה עושה חוסיין נוכח המציאות שהסכמי אוסלו כפו עליו ונוכח מדינה פלסטינית המאיימת לבלוע אותו. יש להניח כי הוא לא היה נופל למלכודת מן הסוג של המלכודות מהן הצליח להימלט במהלך השנים.

עכשיו אנו עומדים מול מציאות שהמדינה אשר יש לנו עמה את הגבול הארוך ביותר והסכם השלום עמה עלה לנו בשטחי קרקע ובמיליוני קוב מים עשויה להיות פתאום מדינת אויב.

איש איננו יכול לבוא בטענות כלפי עבדאללה הצעיר. לא חשוב כמה שכל הותיר לו סבו. לנו הוא לא חייב כלום.

=============================

אשתו של בני בגין

אחד מאמצעי התקשורת יזם גימיק אופייני: מפגש, ראיון, משאל אצל נשות המועמדים לראשות הממשלה. כולם יודעים מיהי שרה וטלי וכוכי. אך מי היא רעייתו של המועמד לראשות הממשלה בני בגין?

אף אחד לא זכר אף אחד לא ידע.

אפשר לומר שזה מדבר בזכותו של המועמד בני בגין.

הזמרת חן רותם בשיר מרגש על הלינה הקיבוצית

מתהלכים בארץ הזו רבבות אנשים שבילדותם עברו את החוויה הטראומטית של הלינה המשותפת בחדר הילדים בקיבוץ. ילדים שגדלו ללא יד מלטפת של אם, ללא שיר ערש, ללא חיבוק ונשיקת לילה טוב של אב, ללא אפשרות להימלט אל מיטת ההורים מפני סיוטי לילה.

 

מספרת גליה עוז, שגדלה בקיבוץ חולדה, בראיון לאורנה קדוש ב'מעריב':

ניצולת קיבוץ

"אני ניצולת קיבוץ. עד היום, כל לילה, כשאני משכיבה את שני הילדים שלי לישון, אני מוצאת את עצמי אומרת, תודה לאל שהם אצלי בבית. בשבילי זה לא היה מובן מאליו. כשהייתי בגיל הבת שלי, הייתי צריכה לישון לבד בבית הילדים. זה היה רע. ממש רע. לפעמים היינו משתוללים ונהנים בלילה, אבל בדרך כלל זה היה נורא. היה אינטרקום והיתה אמא אחת שמסתובבת בין כל בתי הילדים ואם היית בוכה, היית מחכה לרחמי אללה. כולם בכו: ילדים חולים, ילדים עם סיוטים… לגדול בקיבוץ זה לא קל. במשך שנים אתה נתון לחסדי מערכת. אתה מגודל על ידי אנשים שהם לא משפחה שלך ואתה לא ילד שלהם.
"הילדים האלה יתומים?"

 

"אני זוכרת שפעם הגיע בית ספר מרחובות לביקור בקיבוץ. הסבירו להם המון זמן איך מגדלים ילדים בקיבוץ. בסוף ילדה אחת הצביעה ואמרה: 'המורה, הילדים האלה יתומים?'. דנו אותנו ליתמות כפויה. היו דברים קשים. היו מכריחים אותנו לגמור את האוכל. המצאנו שיטה של לשים את האוכל בלחיים ולצאת החוצה לירוק. והיו מטפלות שהרביצו… היתה מטפלת מבוגרת, מהזקנות הלא מאושרות, שהיו לה ידיים של עוף דורס והיא היתה תופסת ומעיפה אותנו".

 הלינה המשותפת של אסף ענברי

(לקוח מספרו "הביתה", המתאר את תולדות אפיקים. קטע זה נוסף למאמר בנובמר 2010)
"גן רימון הורכב משמונה חדרים של ארבע מיטות בחדר, מקלחת, חדר אוכל ואולם פעילויות, לאורך מסדרון שבמרכזו עמד גרמופון להשמעת תקליטים מרדימים. מעל הגרמופון, גבוה על קיר המסדרון, דלקה מנורת להט כחולה, שצלתה לא מעט חרקים מעופפים במשך הלילה. אבל לכל חרק שתסס והתפחם בה היו אחים ואחיות. תיקנים נבטו על התקרה לאור הירח, שממיות לעסו פרפרים על רשתות החלונות, עטלפים חגו סביב המבצר, ואם היטבת לראות בחושך, פגשת עין בעין את השטן שעמד על קפל השמיכה שמתחת לסנטרך והניף את מסוריו הקדמיים: גמל שלמה…

האם שכיבתה את המאוורר

"החום ששרר במבצר בלילות הקיץ הבטיח שכל ילד שפיתח עמידות בפני התקליטים המרדימים יסבול בכל זאת מנדודי שינה. היו מאווררים בחדרים, אבל דווקא המאוורר שבחדר שלך היה כבוי, כי אמו של אחד משותפיך לחדר סבלה מקור גם בקיץ, ולא רצתה שהבן שלה יסבול כמוה. חיכית שהיא תגמור להשכיב אותו, וכשיצאה מהמבצר הדלקת את המאוורר. אבל היה לה עותק של מפתח המבצר, והיא תמיד חזרה באמצע התקליט המרדים, רכנה אליך ולחשה לך, אף שהעמדת פני ישן, שבפעם הבאה היא תפליק לך, וכיבתה את המאוורר.

המכשפה שבחלון

"הזעת עד שנדבקת לסדין, הקשבת לאוושת המחט על התקליט שנגמר מזמן והסתובב על ריק, וחיכית למכשפה שתעלה בחלון כדרכה לילה לילה. בשום אופן לא רצית לראות אותה, אבל לא יכולת להתאפק. כוח חזק ממך גרם לך להוציא את הראש מהשמיכה ולפגוש את עיניה. הצלחת לסבול את זה שתי שניות, והתקפלת לכדור בתוך השמיכה. התבשלת באוויר שנשפת ובריח גופך (מלפפון חמוץ פושר שגולגל באבק) ורצית להשתין, אבל לא עלה בדעתך לרדת מהמיטה לפני שהמכשפה תנטוש את החלון.

הבריחה אל בית ההורים

המבצר היה נעול. יכולת לברוח רק דרך החלון שעליו לא העזת אפילו להסתכל. זה הדבר האחרון שהמכשפה ציפתה שתעשה, ולכן זה מה שעשית. הסתערת על החלון, פתחת אותו, הנפת את עצמך וצנחת דרך המכשפה על השיחים שבחוץ. נשרטת, פתחת ברך, אבל במהירות של כדור נבעט הגעת מהשיחים אל עץ שמאחוריו תפסת מחסה מפני שומרת הלילה שפטרלה בין הגנים ועשתה בתחתונים.
ככה רצת מעץ לעץ דרך גן ההנצחה עתיר התנשמות ודרך חומת שיחי ההדס שבעיקול המדרכה המוליכה להוריך, והסתננת לדירתם
דרך התריסול של הסלון. הזזת אותו מילימטר בדקה, עד שפתחת אותו כדי חריץ שאם הראש עובר דרכו גם שאר הגוף יעבור, ואפילו אתה לא שמעת אותך נכנס ונשכב מקופל על הרצפה. מחדר השינה הגיעו אליך קולות שלא היית צריך לשמוע, והוריך שגילו אותך בבוקר תלשו אותך מהרצפה ואיימו עליך כל הדרך אל המבצר בעונשים שתחטוף בצדק מהגננת. אחרי רוב הבריחות הענישה אותך הגננת במניעת ארוחת בוקר, אבל כשעברת כל גבול לדעתה, היא הודיעה לך שלא תקבל שום תפקיד בהצגת הסיום

הגנה על הלינה המשותפת

אברהם שרון מקיבוץ רשפים ביקש להגיב על מה שכתבתי כאן על הלינה המשותפת בקיבוצים. הוא כתב לי:

גם אני, כמו גליה עוז, נולדתי וגדלתי במה שנקרא 'החינוך המשותף'. זה לא היה סיוט. זה היה חלום יפה, שתענוג לחלום אותו בהקיץ ולהגשימו, אגב חלימתו.
הוא לא כפה עלי דבר, לא הצר את צעדיי ולא הגביל אותי בהליכתי. חייתי בו, כפי שהנני כיום, כאדם בוגר, אדון לגורלי.
החינוך המשותף אושש נרפים וחיזק חלשים. לנזקקים ולתלותיים היה על מי להשען ובמי להתלות. החוששים מצאו בו עודף. התועים- בית חם.
אני מוקיר ומכבד את גליה עוז המעידה כנחתומה על עיסתה. אני מכבד את גירסתה. כל אחד מאיתנו לש את הבצק של לחם חוקו באופן מיוחד וייחודי לו. 'כל איש ואיש הוא אפיפיור קטן בוותיקן חייו', כתב המשורר המופלא אברהם חלפי ז"ל. בוותיקן חיי אני, הקטן, הייתי האב הקדוש, גם אם 'מקור הסמכות' – עם מרכאות או בלעדיהן – היה המבוגרים.
גם בחדר השינה, שבו חילקתי את הלילה-טוב שלי עם עוד ארבעה ילדים, היתה לי פינה אישית שלי, מקדש-מעט שבו יכולתי לדמיין את דמיונותי ולהזות את הזיותי באין מפריע.

 

החיוב רב מהשלילה

גליה עוז אינה יחידה בגילוי פומבי של הרעות החולות, הסרכות והדופי שהיא ואחרים מוצאים בחינוך הקיבוצי לדורותיו.
ההגינות והיושר מחייבים גם מי שמגן על החינוך הזה, כמוני לדוגמה, להודות שגם פגמים ודופי היו בו. גם כיום ניתן למצוא בו לא מעט מומים מולדים ופגמים נרכשים. אבל החיוב רב לאין שיעור מהשלילה. המאזן הוא חיובי כמעט מכל בחינה שהיא. אדם בוגר אינו יכול להשליך את כל רפיונותיו ואת כל כשליו על ילדותו, על בית הוריו, על כר גידולו.
יש שלב בחייו של כל אדם – בשלהי נעוריו ובתחילת בגרותו – שבו הוא נדרש לקחת אחריות עליהם. זה השלב שבו כל הסבר להיעדר הרצון או היכולת מתקבל כתירוץ.
אעיד גם אני על עיסתי. הרגישות המופלגת שלי – אדם שרגישותו כמעט כפייתית – אפשרה לי להפיק ממנה רווח נפשי ותועלת רוחנית. השהייה הרצופה במחיצת בני אדם נוספים וההכרח להתחשב בהם הפכו בי את ההתחשבות בזולת לטבע שני. ולפעמים, פרייר שכמוני, לטבע ראשון.
אף על פי כן, אני אדם שמסוגל ויודע ונהנה לחיות לבד. אדם שחושב שיש לו חשיבות קיומית עליונה לחיות לבד, לפעמים. אדם שיודע להפיק ולמצות מן הלבדיות שלו תועפות של מחשבות. הון עתק של רגשות.
איש במקומו, כל אחד ב'ותיקן חייו', חייב לעשות הכל, בכל שלב שהוא, מעריסה ועד קבר, יהיה בית גידולו היכן שיהיה, כדי להיות ראוי להקרא אדם.
אני משתדל, כאדם בכלל וכאדם חילוני בפרט, להיות ראוי לציווי האנושי העליון הזה. אני שמח, ואם יש אושר בעולם אז כן, אני מאושר ומודה לגורל שזימן לי את חסד הולדתי וצמיחתי בחינוך המשותף. אותו חינוך שבו תולים גם – אולי בעיקר- לא מעט מבוגריו את האליבי לאי הגעתם אל השלבים בסולם החיים שאליהם היו מגיעים לדעתם, אילו לא נולדו בקיבוץ.
אני, זה ברור, לא נמנה עימם, אני מצוי בדיוק במקום שבו הייתי בוחר להימצא, אילו נולדתי גם מחוץ לקיבוץ. בהבדל גדול ויסודי אחד: אילו לא נולדתי בקיבוץ הייתי נאכל בתסכול עמוק וחריף, בגלל חוסר הפנאי (אילוצי פרנסה, אתם יודעים…) בכל מה שאני עוסק בו היום, בקיבוץ, בהנאה רבה.
עד כאן מכתבו של אברהם שרון, קיבוץ רשפים

התיאוריה של אורי סלע

אורי סלע ז"ל, ידיד נפש שהיה לי כאח השמיע באוזניי פעם תיאוריה מקורית מדוע החיים בקיבוץ האמורים להיות גן עדן הופכים לגיהינום. אורי נולד בדגניה ב' וגורש מהקבוצה בבגרותו, לכאורה בשל השקפותיו הפוליטיות השמאלניות מדיי, אבל כנראה גם בשל אופיו המרדני ומקוריותו. הוא היה בעל ידע וכישרונות מדהימים בכל התחומים- עיתונאי, סופר, משורר, אמן. במרוצת השנים החל להתעמק גם ביהדות (ואני מייחס לעצמי תרומה צנועה לנטייה זו שלו) וכתב פירוש להגדה של פסח, סיפורי חסידים, ועוד. (ראה ערך שכתבתי עליו בויקיפדיה).

בקיבוץ אין מסכות

אורי מצא הסבר מבריק למצבו של האדם בקיבוץ. האדם בסביבתו הטבעית הוא בעל מסכות רבות. כל אדם זקוק למסכות הללו כי כל אחת מהן מבטאת צד אחר של אישיותו. המסכות השונות מאפשרות לאדם לפצות עצמו על כישלונות ותסכולים. הוא יכול להיות כישלון גמור בעבודה אך הצלחה גדולה בחיי החברה או בשירות המילואים. במסגרת החיים הטבעית אדם חי במעגלים רבים, שבכל אחד מהם הוא יכול לבטא עצמו אחרת, להיות אנונימי, להתחיל מחדש.
בקיבוץ, שהוא מסגרת לא טבעית לחלוטין, האדם נתון כל הזמן במסכה אחת, במעגל אחד. כולם מכירים אותך תמיד. אותם האנשים שאתה פוגש בעבודה אתה פוגש באסיפת חברים, בחיים המשפחתיים ובכל פעילות אחרת. התוצאה היא: אם אתה כישלון בענף הלול לעולם לא תהיה מסמר המסיבה. אין לך אף פעם מפלט מסביבתך, אין לך אף פעם הזדמנות להתחלה חדשה.
אורי ביסס את התיאוריה שלו בין היתר על הרצאה של פילוסוף יהודי אמריקני קפלן שהרצה בבר אילן על זהות ה"אני".
בהרצאה הוא הציג את השאלה מהי הדמות האמיתית של האדם מאחורי המסכות השונות שלו (את המסכות כינה –ROLES , דהיינו- תפקידים). כל אדם מופיע בנסיבות שונות במסכות שונות- בבית, בעבודה, בשיחה עם ידידים, במילואים, ברמזור.
שאל פרופ' קפלן: מיהו האדם האמיתי לעת ערב, לאחר שהוא מוריד את האיפור של כל המסכות? והשיב: אין אדם כזה. האדם האמיתי הוא צירוף של כל המסכות.
כששמע אורי את הדברים האלה הוא צעק: "מצאתי, אאוריקה" – כמו ארכימדס כשגילה את החוק הקרוי על שמו.

אם מאמר זה עניין אותך תמצא עניין גם במאמרים הבאים:

כך הצלחתי למחוק את המשכנתא שלי
http://www.zeevgalili.com/?p=9228

מותו של צפריר רונן אחרון המפאיניקים
http://www.zeevgalili.com/?p=1026

כך בחרו בקיבוץ יגור שמות לילדים
http://www.zeevgalili.com/?p=11298

כמה קיבוצים יושבים על אדמה פלסטינית
http://www.zeevgalili.com/?p=11316

 

לפני כתריסר שנים התפרסמה בתקשורת פרשה פלילית שזכתה לכינוי ׳האנס המנומס׳ או ׳האנס המתנצל׳. אותו אנס נהג לארוב לקורבנותיו בצפון תל־אביב ומשך תקופה ארוכה הטיל פחד על הנשים באזור. הוא זכה לפרסום רב הואיל ולפי עדות קורבנותיו נהג להתנצל לאחר שביצע בהן את זממו.

בישראל הגברית והמצ׳ואיסטית, שבה יש אנשים הרואים באונס מעין ספורט, הסיפור הזה הצחיק. כך הוא השתקף בתקשורת. איש לא שאל את הנאנסות, אם גם אותן זה מצחיק. אונס הוא אונס, וקורבן אונם נפגעת בגופה ובנפשה לכל ימי חייה.

נזכרתי בפרשיה פלילית זו בהקשר של התנצלות אהוד ברק בפני יוצאי עדות המזרח. ההתנצלות של ברק היא לדעתי טעות נוספת בשרשרת הטעויות שהוא עשה עד כה. שכן בהתנצלותו הוא הזדהה עם אחד ממעשי האונס האכזריים ביותר שידעה ארץ ישראל מידי מפא"י ההיסטורית מראשית הציונות ועד מהפך 1977.

״בסיס מוסרי לכפייה״

האנס בסיפור שלנו הוא תנועת העבודה, שבגלגוליה השונים קיבלה את שם המותג מפא״י. האונס החל זמן רב לפני הקמת המדינה והוא הופנה לא רק כלפי בני עדות המזרח. האונס של ימי טרום מדינה נשא אופי של אלימות פיזית כפשוטה. הוא הופעל כלפי יריבים פוליטיים בתנועת ז'בוטינסקי, וכלפי איכרים ותעשיינים שהעזו להעסיק עובדים שלא באמצעות הפתק האדום של ההסתדרות.

 

 

 

במחקר שנושאו ׳הוויכוח בתוך מפא״י על השימוש באלימות 1932-1935׳ (הופיע בספר ׳ההליכה על קו האופק׳, עמוד 82),  כותבת אניטה שפירא: ״… מתחת למעטה הדמוקרטי של התנועה תססה מסורת אחרת, שינקה השראתה מן המהפכה הבולשביסטית ומלקחיה. מסורת זו מצאה את ביטויה בשיטות הארגון הצנטרליסטיות, שלפיהן אורגנה התנועה, ובשימוש במנגנון ההסתדרות לשם כפיית ׳רצון הכלל׳, כפי שנתפס אצל ההנהגה, על פרטים ועל גופים… הסובלנות כלפי יריבים פוליטיים או מעמדיים לא הייתה מקובלת. ׳משחק הוגן׳ לא היה מהמושגים שהביאו אנשי העליות השנייה, השלישית והרביעית ממזרח אירופה. הקנאות האידיאית ליוותה את מעורבותם במאבקים השונים. במשך הזמן נהייתה זו גם לקנאות ארגונית. ביטחונם המוחלט, שהם מייצגים את דרך המלך של תנועת הפועלים בארץ, נתן לחברי ׳אחדות העבודה׳ ואחר כך מפא״י, את הבסיס המוסרי לכפיית רצונם על האחרים״.

האלימות של המדינה

בשנות השלושים נעשתה כפיית הרצון בדרך של התנפלות על תהלוכות בית״ר והכאת ילדים, מניעת עבודה מאנשי התנועה הרוויזיוניסטית והפעלת אלימות כלפי מעבידים שלא סרו למרותה של ההסתדרות.

עם הקמת המדינה לא היה צורך באלימות של רחוב. האלימות עברה לידי המדינה שבשליטת מפא״י. היא החלה בריסוס ׳פליט׳ על העולים, נמשכה ביצירת תלות בפקידים הכל יכולים במעברה ואחר כך ביישוב הנידח אליו נשלחו. תלות בפרנסה, תלות בשיכון, תלות בחינוך, תלות בבריאות. תלות מוחלטת בכל.

גם את טומי לפיד ריססו ב׳פליט׳, כפי שסיפר ב׳פופוליטיקה׳. גם כלפי העולים מרומניה הפעילו את האונס הכלכלי. אך יוצאי אירופה היו חסינים יותר, ידעו להתגונן ולבנות מחדש את חייהם כאן.

את יוצאי עדות המזרח האונס המפא״יי פשוט ריסק. ריסק את הכבוד, את הדימוי העצמי, את מערכת הערכים, את החיים הדתיים, את המשפחה.

סיפורו של ניסים משעל

ניסים משעל מספר בראיון לאילנה דיין בראיון ל"ידיעות אחרונות": ״אם יש משהו שעדיין כואב, זה מה שעשו לאבא. הקריסה של האיש הזה, שבלילה אחד חרב עליו עולמו. הוא היה איש עשיר ובעל מעמד בעיראק, שבן לילה נאלץ להתמודד פה מול ממסד שלם. בלי משפחה, בלי חברים, בלי כסף. חסר אונים מול כל העולם״. כך חשו מאות אלפים. ואת רגשות הזעם והתסכול והעלבון
הם שומרים בליבם חמישים שנה, והעבירו אותם לילדיהם ולנכדיהם.

התנצלותו של אהוד ברק הולידה גל של מחאות בתוך המחנה שלו. ״על מה יש לגו להתנצל, הרי רק את טובתם רצינו״. ואפשר להאמין להם. כי הם באמת חשבו שבמעשה האונס הזה, בו כפו את השקפת עולמם החילונית, הסוציאליסטית, הבולשביקית, על יוצאי מדבריות תימן ומערות הרי האטלס, הם עושים טובה.

במפא״י לא הבינו מעולם מדוע בגין נחשב בעיני יוצאי עדות המזרח למרוקאי. מדוע ׳חירות׳, שרוב צמרתה הייתה מורכבת מיוצאי פולניה, הייתה אהודה ועדיין אהודה על בני עדות המזרח.
את התשובה נתנה השבוע ילדה מקריית-מלאכי שאמרה: ״אנחנו שונאים אשכנזים, אבל ביבי לא אשכנזי, הוא ליכוד״ (׳הארץ׳, 1.10.97).

ניסים משעל ויקישיתוף

 

==============================================================

קישורים

 

אהוד ברק – מפצח מנעולים או רב בריח

http://www.zeevgalili.com/?p=628

"יהודים ערבים מאלבר ממי עד יהודה שנהב

http://www.zeevgalili.com/?p=11112

השחיתות הגדולה החלה בתקופת מפא"י

http://www.zeevgalili.com/?p=491#more-491

הסיפור האמיתי מאחורי פרשת ידלין

http://www.zeevgalili.com/?p=37

אניטה שפירא: המתנחלים גנבו לנו את התנך

http://www.zeevgalili.com/?p=229