התבטאותה של חנין זועבי כי חטיפת הנערים איננה טרור הפכה מאמר זה לאקטואלי [17.6.14]

ועד ראשי הרשויות הערביות מכריז במסמך שפרסם כי הם " חלק מהעם הפלסטיני, האומה הערבית והמרחב האסלאמי" * רואים בישראל " תולדה קולוניאליסטית" של יהודים שגזלו את הארץ מ" בעלי הארץ המקוריים" * תובעים לבטל את אופיה היהודי של המדינה, להכיר בעוול שגרמה ה"נכבה" ולתת לפלסטינים אוטונומיה, אבל להמשיך להנות מכספי המדינה * רוצים גם פיצויים והחזרת פליטים * ומדוע אין חוק המגן על המדינה היהודית מפני חזון כזהּ

לפני כחודש פרסם " הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות" מסמך מקיף, הנותן ביטוי לשאיפותיהם של אלה שאנו מכנים " ערביי ישראל" .

אם לסכם את משמעות המסמך במשפט אחד: יש לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. במקומה תקום " אתנוקרטיה" , שתיתן למיעוט הערבי זכויות מועדפות בתהליך שיהפוך את ישראל למדינה ערבית.

המסמך, המחזיק קרוב ל-10,000 מילים, מנוסח בלשון משפטית זהירה והחותמים עליו הם ברובם אנשי אקדמיה (ביניהם יהודי אחד, ד" ר מיכאל קרייני), מקבלי משכורת מן הקופה הציבורית.

למרות האופי הקיצוני של המסמך, החותר למעשה תחת אושיות המדינה היהודית, הוא לא זכה אלא לתגובה פושרת בשיח הציבורי. בכנס הרצליה אמנם נערך דיון אך הוא נעשה בקול ענות חלושה.

" בעלי הארץ"

על אופיו של המסמך ניתן ללמוד מכמה ציטוטים (מקוצרים) המובאים כאן:

• · " הערבים הפלסטינים בישראל (הם) בעלי הארץ המקוריים"
• · " הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית… מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה" .
• " ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית אותה יזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב" .
• " מונחים תנ"כיים כגון "ארץ הקודש" ו"ארץ ישראל" התמזגו עם אמירות חילוניות כגון "מולדת ללא עם לעם ללא מולדת" , היוו יחד מעין דלק שהוביל את עגלת הציונות (לפלסטין)" .
• " ישראל (גרשה את ) רובו של העם הפלסטיני ב-1948, הרסה יותר מ-530 יישובים ערביים"
• " מאז הנכבה סבלנו מאפליה קשה ודיכוי לאומי, נישול קרקעות, הפליה בחלוקת משאבים, דיכוי זכויות אזרחיות, חיים בצל איום בטרנספר ומהתקפות אלימות בהן הרגה המדינה אזרחים פלסטיניים" .
• " הכרת המדינה באחריותה לנכבה הפלסטינית של שנת 1948 ותוצאותיה הזוועתיות…(היא) תחילת פעולה לתיקון המצב, לרבות פיצוי אזרחיה הפלסטינים" .
  

גם מדינה פלסטינית

• " ישראל… תאמץ מדיניות שיש בה אלמנטים של "העדפה מתקנת".."
• " ישראל תכיר בזכותם של הערבים הפלסטינים בישראל לקיים קשרים … עם שאר חלקי העם הפלסטיני וכל מרכיבי האומה הערבית והאסלאמית" .
• " הערבים הפלסטינים שואפים להשגת ניהול עצמי מוסדי שיבטיח להם את הזכות לנהל את ענייניהם."
• "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.
• * "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.

עד כאן עיקרי המסמך הערבי שאין בו אף לא מלה אחת על נכונות להשתתף בשרות לאומי כלשהו.

אין כמובן טעם להתווכח עם מחברי המסמך על מהות הציונות ועל אופיה היהודי של המדינה.

יש מקום לשתי שאלות: האם אכן מופלים האזרחים הקוראים לעצמם פלסטינים. והאם יש בספר החוקים של מדינת ישראל כלים שנועדו להגן על אופיה היהודי של המדינה.

מי אשם בפיגור

לגבי שאלת האפליה קשה למצוא מסמך רשמי אובייקטיבי המנתח את הנתונים. אכן, במגזר הערבי יש עוני גדול, הישובים הערביים מוזנחים, השגי החינוך הערבי דלים.

האם מדינת ישראל אשמה במצב?

על פי פרסומים שונים (שמהימנותם לא ברורה) מקבלים ערביי ישראל 50 אחוז מתקבולי הביטוח הלאומי אף שהם מהווים 20 אחוז מהאוכלוסיה; גביית המיסים העירוניים והממלכתיים במגזר הערבי נמוכה. אם שוטרים נמנעים מלהיכנס לכפרים קל וחומר פקחי מס הכנסה; מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק; רוב האוכלוסיה גרה בבתים צמודי קרקע מבזבזי אדמה; בסכנין, המתלוננת על מחסור באדמות מתגוררים 20 אלף איש על 8000 דונם וברמת-גן 150 אלף איש על 12 אלף דונם.

מי שחולף על פני כפרים ערביים לא יכול שלא להתפעל מן הווילות הענקיות הבנויות שם ומחוסר הפרופורציה בין הווילות האלה לבין גביית המיסים ברשויות הערביות.

מה זו " אפליה"

האדם היחיד שערך מחקר יסודי בנושא ה" אפליה" של ערביי ישראל הוא ד" ר יצחק רביד, שכבר ראיינתי אותו פעמים מספר בטור זה.

ד"ר יצחק רביד

ד"ר רביד – מומחה לטילים, חקר ביצועים ואסטרטגיה, שהתמחה בתחום הגיאוגרפי – אומר : " כשאומרים אפליה השאלה למה מתכוונים. אם מישהו טוען שפקיד מנע ממנו משהו שמגיע לו על פי חוק, ויש מקרים כאלה, זו אכן אפליה. האם המדינה כמדינה מפלה את האוכלוסייה הערבית? התשובה היא חד משמעית לא וההפך מזה הוא הנכון.

" כדי להבהיר את הנושא צריך להפריד בין שתי שאלות – מערכת היחסים של המדינה כלפי אזרחיה המוסלמים ומערכת יחסי חובות וזכויות בין יהודים לבין מוסלמים.

שתי קהילות

" נעזוב לרגע את המדינה ונבדוק את היחסים הכלכליים בין הקהילה היהודית לבין הקהילה הערבית. במערכת היחסים הזו אין שום ספק שהקהילה היהודית תומכת בקהילה הערבית בסדר גודל של 5000 דולר לגולגולת לשנה. זה בערך פי חמישה מן התוצר לנפש לגולגולת במזרח התיכון. הדולרים הללו מהווים 40 אחוז מההכנסה הריאלית של הערבים במדינה. הכנסה זו מגיעה אליהם דרך תקציבי הרווחה, הבריאות הסעד וקיצבות הילדים. המדינה משמשת כמנגנון להעברת הכספים מן הקהילה היהודית לקהילה הערבית (ליתר דיוק המוסלמית כי הריבוי הטבעי של הערבים המוסלמים וכוח העבודה שם דומה לזה של היהודים).

מה הם טוענים: תסתכל על הפער בינינו לבין היהודים. אבל זה נובע מן ההשתתפות הנמוכה שלהם בכוח העבודה והריבוי הטבעי הגבוה שלהם. גם אם כל תקציב הבינוי של מערכת החינוך יושקע במגזר הבדואי גם אז הסטנדרטים אצל הבדואים לא יהיהו כמו אצל היהודים.

" המסמך של ועד הרשויות הערביות מעיד על כותביו שהם מגדירים עצמם כקהילה בעלת סולידאריות פנימית שאין לה שום תחושת אחווה כלפי הציבור היהודי במדינה. הם רוצים אוטונומיה גמורה בכל התחומים פרט לתחום הכלכלי. השאלה מדוע הקהילה היהודית צריכה להסכים לכך.

" הטענות שלי אינן כלפי הערבים אלא כלפי היהודים. הערבים מדברים על צדק חלוקתי. כלומר משאבי המדינה צריכים לדעתם להתחלק בהתאם למספר הגולגלות. לזה היה צריך להתנגד. אין סיבה שאנחנו, עם סל חינוך ובריאות גדול מבכל מדינה מערבית, ננקוט במדיניות זו. שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו – אינן נוהגות כך. המדינה דואגת לביטחון וליחסי חוץ ולרווחה דואגות הקהילות. למה בארה" ב מותר ליהודים להקים מועדון קשישים רק ליהודים בלבד. למה לא ננהג כבלגיה שיש בה פלמים וולונים? שם הממשלה הפדרלית דואגת לבטחון ויש שתי ממשלות שכל אחת דואגת לחינוך ולשרותים של עצמה.

השאלה המשפטית

השאלה השניה שמעורר המסמך היא מה יכולה הדמוקרטיה היהודית לעשות נגד אנשים המפיצים דעות שנועדו לחסל את אופיה היהודי של המדינה.

 אורי שטרוזמן

שאלתי את השופט בדימוס אורי שטרוזמן ותשובתו היתה: אין מה לעשות. המסמך הזה איננו יכול להחשב להמרדה האסורה על פי החוק. הם אמנם אומרים שיש להם עימות עם המדינה אבל רוצים להיות משולבים בה. הציבור היהודי עבר בשקט על המסמך הזה שצריך היה לעורר תגובה ציבורית חריפה.

גם עו" ד יורם שפטל לא מוצא במסמך הזה עבירה על החוק. " האנשים שכתבו את המסמך הזה לא יוכלו לרוץ לכנסת, אם זה יהיה המצע שלהם" , אומר עורך דין שפטל, " אבל מאחר ואינם קוראים לביצוע אלים של התכנית חוששני שאין חוק במדינת ישראל שעברו עליו" .

" אבל חוק זה לא דבר סטאטי. הפרשה הזו חושפת שיש לנו לקונה בחוק, שמאפשרת לפעול לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יכול להיות שזה הזמן להעלות הצעת חוק שאומרת שמי שיפעל בדרך כלשהי לביטול צביונה היהודי של מדינת ישראל יואשם בבגידה, אזרחותו תישלל על אתר ועונשו יהיה 20 שנות מאסר" .

 יורם שפטל

" אן ספק שבטומאה הזו מעורבים יהודים" אומר לי עורך דין שפטל.

ואכן קל מאד להבחין בטביעת אצבעות של יהודים במסמך ראשי הרשויות הערבים. לא דווקא בשל העברית המצוחצחת – יש ערבים הכותבים עברית טוב מיהודים. אלא בעולם המושגים הפוסטמודרני והמושגים הפילוסופיים והמשפטיים בהם מבססים מחברי המסמך את טיעוניהם.

" יש לנו בעיות לא רק עם הערבים אלא גם עם אחינו" , אומר לי השופט בדימוס אורי שטרוזמן. " אני רואה זאת בדיון בוועדת חוקה. חברת כנסת אחת אמרה דברים המשתמעים כי אם לא תהיה מדינה דמוקרטית אין צורך במדינה יהודית. הבטחתי להביא לה ציטוט ממכתב שכתב זאב ז"בוטינסקי לבן גוריון בו אמר שבשביל מדינה יהודית הוא מוכן אפילו לאכול געפילטע פיש (ביידיש: קציצות דג ממולא) משך חמש שנים" .

=========================================================

הסוד האפל של מאיר יערי – האם סבל מסטיה?

מאיר יערי הוא אולי הדמות הבולטת ביותר של דור הנפילים לאחר דוד בן גוריון. יערי עיצב את דמותה של תנועת " השומר הצעיר" משך שנות דור. לזכותו יש לזקוף את הישגיה הרבים של התנועה ולחובתו את יכשלונותיה המונומנטאליים.

יערי היה ממקימי הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר " ביתניה" וממקימי קיבוץ " מרחביה" , בו התגורר עד יום מותו בשנת 1987. במהלך השנים הקים " השומר הצעיר" עשרות קיבוצים, שתרמו תרומה מכרעת לקביעת גבולות הארץ. רבים מבוגרי התנועה היוו את עמוד השדרה של הפלמ" ח, שהיה הגוף הלוחם המאורגן הראשוני, שקדם להקמת צה" ל במלחמת הקוממיות. רבבות צעירים יהודים בכל העולם הצטרפו ל" השומר הצעיר" דרך חייהם עוצבה על ידי מערכת חינוכית בעלת עוצמה רבה.

עשרת הדיברות

עשרת הדיברות של התנועה (שהשתנו והתעדכנו במהלך השנים) כללו ערכים כמו: נאמנות לעם, אמירת אמת, חלוציות, עבודה, שיוויון, שלום ואחוות עמים, משמעת, שמירת הטבע, ועוד.

דיבר אחד הטביע חותמו גם על החיים האישיים של חברי התנועה. נאמר בו: " השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו. אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני. השומר הוא ישר וטהור בהליכותיו, יוצר ומגשים סגנון חיים חלוצי" .

הרבה נאמר ונכתב על דרכו של מאיר יערי והתנועה שעיצב. עם כישלונותיו מנו בעיקר את עמדתו הפוליטית והאידיאולוגית שדגלה בקולקטיביזם רעיוני על בסיס של מארכסיזם אדוק. באוריינטציה פרו סובייטית ובהטפה להקמת מדינה דו לאומית. כשהקים יערי את מפ" ם בשנת 1948 היא זכתה ב-19 מנדטים בכנסת הראשונה. מפא" י, שקיבלה אז 46 מנדטים, יכלה להקים ממשלה " פועלית" בעלת רוב מוצק. אך בן גוריון ראה באוריינטציה הסובייטית של מפ" ם סכנה קיומית, סילק מן הצבא את רוב קציני הפלמ" ח, העמיד לדין את אחד מעסקניה באשמת ריגול והפעיל את השב" כ שהטמין מכשירי האזנה במגרות מנהיגיה. מפ"ם בראשות יערי החזיקה בעמדה הפרו סובייטית שנים רבות לאחר שכל העולם ידע על מעשי הזוועה שביצע סטאלין. אחרי השואה הוא התנגד לעליה המונית לארץ וטען כי צריך להכשיר קודם את היהודים בגולה ולהעלותם טיפין טיפין.

חשיפת הסוד

על כשלונו של " השומר הצעיר" בתחום החינוכי דובר מעט. והנה בימים אלה נחשף סוד שמור על אישיותו של המנהיג הדגול שרבבות נהו אחריו.

הסוד נחשף בגיליון האחרון של ביטאון האוניברסיטה הפתוחה, בו פורסם ראיון עם ד" ר אביבה חלמיש, מן המחלקה מן להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות של האוניברסיטה.

ד" ר חלמיש כותבת עכשיו ביוגרפיה על מאיר יערי ובראיון עמה אמרה בין היתר:

" …בהיותו בן 23 יערי כותב במכתב לחברי תנועת השומר הצעיר בחו" ל ובו תיאור חי מאד של סער רגשי ויצרי שתקף אותו בעת שצפה בפועלים שיצאו במחולות (וכך כתב): "הווי המחול ושירת הפועל. אתה משתוקק לכלות את כל יצריך בעלמה. הדם התאב פועם בחוזקה. הבחור רוצה לגנוח, כי אין לו בחורה ומשפחה. תוססים בו אונים אדירים ואין להם מוצא. מחול זה הוא טרוף ההדחקה. שירה צרודה היא האורגיה היחידה. בה ימצא פורקן. המחול יכול לשמש תחליף לאהבה נכזבלת, לאוננות". (עד כאן דברי יערי).

" באותו מכתב" , אומרת ד"ר חלמיש, " יש קטע חושפני מאד שבו  יערי מספר על לילה שבילה בחברת צעיר בלונדיני על שפת הכינרת. היה זה ליל ירח ודמו של יערי החל לסעור. הוא קם על רגליו משך את חברו, "בעל פני הגוי", אחריו, השניים פשטו את בגדיהם נכנסו שיכורי התרגשות למים "לדוג את הירח" (ואז כותב יערי (: "גם בו תססו הזיות והנימה הרומנטית פעמה גם בו. פרענו את פניהם החלקים (של המים) והשתוללנו כל עוד נשמה בקרבנו. זרועותיו עוררו בי פחד ותשוקה … ברגע כזה אפשר לארש את המוות". אלא שאז קרבה אליהם סירה, שהחזירה אותם " אל החיים הריאליים" והם נסוגו בבהלה אל החוף.

חשש מהרס הקומונה

" קשה להתעלם מהנימה ההומסקסואלית של הקטע" , אומרת ד" ר חלמיש, " וביוגרף לא יכול להתעלם מעדויות כאלה. חוץ מזה יערי לפני שהיה למנהיג פוליטי היה מנהיגה של תנועה חברתית שרצתה לקבוע כללים בכל תחומי החיים, כולל מערכת היחסים בינו לבינה ולכן בדיקת ההתנההגות של יערי בתחומים אלה היא ממש מתבקשת.

" לדעתי יותר משיש כאן עדות על נטיה מינית אצל יערי, גם הקטע הזה וגם קטעים אחרים שבהם מדבר יערי בשבחה של חבורה על טהרת המין הגברי, מה שעומד מאחורי הדברים הוא חשש שהמשפחה הזוגית הדו מינית תהרוס את הדבר שאצל יערי צריך היה לעמוד במקום הראשון – הקומונה (" הנשים אינן בשלות לקומונה, הוא טען)" .

 

===========================================================

 

מי כאן הסוטה

בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר-אילן הגישו לתלמידים שאלון לדוגמא בקורס " סטיה חברתית" .

בין השאלות לדוגמא היתה השאלה הבאה והתשובות שהסטודנטים נתבקשו לבחור ביניהן את הנכונה:

" המתנחלים העוקרים עצי זית ביש" ע הם:

1. בוטים מפני שעקרו נטוע.

2. מחדשים מפני ש" עקרו נטוע" ושינו בכך את האמצעים המקובלים כדי להגיע למטרה.

3. אינם סוטים כיוון שלא נתפסו על ידי המשטרה והועמדו לדין.

4. קונפורמים מכיוון שמדגישים את האמצעים על חשבון המטרות.

5. אף אחת מהתשובות אינה נכונה" .

עד כאן השאלון. המרצה בקורס הוא ד" ר אהרון יורק.

ולנו יש שאלה לצמרת אוניברסיטת בר אילן. אולי תגידו לנו אתם מי כאן הסוטה?

מאיר יערי הוא אולי הדמות הבולטת ביותר של דור הנפילים לאחר דוד בן גוריון. יערי עיצב את דמותה של תנועת "השומר הצעיר" משך שנות דור. לזכותו יש לזקוף את השגיה הרבים של התנועה ולחובתו את כשלונותיה המונומנטאליים.

 

יערי היה ממקימי הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר "ביתניה" וממקימי קיבוץ "מרחביה" בו התגורר עד יום מותו בשנת 1987. במהלך השנים הקים "השומר הצעיר" עשרות קיבוצים, שתרמו תרומה מכרעת לקביעת גבולות הארץ. רבים מבוגרי התנועה היוו את עמוד השדרה של הפלמ"ח, שהיה הגוף הלוחם המאורגן הראשוני, שקדם להקמת צה"ל במלחמת הקוממיות. במהלך השנים נסחפו לתנועה רבבות חניכים בכל העולם שדרך חייהם עוצבה על ידי מערכת חינוכית בעלת עוצמה רבה.

עשר דיברות

עשרת הדיברות של התנועה (שהשתנו והתעדכנו במהלך השנים) כללו ערכים כמו: נאמנות לעם, אמירת אמת, חלוציות, עבודה, שיוויון, שלום ואחוות עמים, משמעת, שמירת הטבע, ועוד.

 

דיבר אחד הטביע חותמו גם על החיים האישיים של חברי התנועה. נאמר בו: "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו, אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני. השומר הוא ישר וטהור בהליכותיו, יוצר ומגשים סגנון חיים חלוצי".

הרבה נאמר ונכתב על דרכו של מאיר יערי והתנועה שעיצב. עם כישלונותיו מנו בעיקר את עמדתו הפוליטית והאידיאולוגית שדגלה בקולקטיביזם רעיוני על בסיס של מארכסיזם אדוק, באוריינטציה פרו סובייטית ובהקמת מדינה דו לאומית. כשהקים יערי את מפ"ם בשנת 1948 היא זכתה ב-19 מנדטים בכנסת הראשונה. מפא"י שקיבלה אז 46 מנדטים יכלה להקים ממשלה "פועלית" בעלת רוב מוצק. אך בן גוריון ראה באוריינטציה הסובייטית של מפ"ם סכנה קיומית, סילק מן הצבא את רוב קציני הפלמ"ח, העמיד לדין את אחד מעסקניה באשמת ריגול והפעיל את השב"כ שהטמין מכשירי האזנה במגרות מנהיגיה. לאחר שנים נתברר שהצעדים שנקט בן גוריון לא נבעו מפרנויה. מפ"ם הקימה מחתרת בתוך צה"ל, אליה הצטרפו קצינים בעלי דרגות גבוהות.

 

מפ"ם בראשות יערי החזיקה בעמדה הפרו סובייטית שנים רבות לאחר שכל העולם ידע על מעשי הזוועה שביצע סטאלין. אחרי השואה הוא התנגד לעליה המונית לארץ וטען כי צריך להכשיר קודם את היהודים בגולה ולהעלותם טיפין טיפין.

 

על כשלונו של "השומר הצעיר" בתחום החינוכי דובר לא מעט. והנה בימים אלה נחשף סוד שמור על אישיותו של המנהיג הדגול שרבבות נהו אחריו.

חשיפת הסוד האפל

הסוד נחשף בגיליון האחרון של בטאון האוניברסיטה הפתוחה, בו פורסם ראיון עם ד"ר אביבה חלמיש, מן המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות של האוניברסיטה.

ד"ר חלמיש כותבת עכשיו ביוגרפיה על מאיר יערי ובראיון עמה אמרה בין היתר:
"…בהיותו בן 23 יערי כותב במכתב לחברי תנועת השומר הצעיר בחו"ל ובו תיאור חי מאד של סער רגשי ויצרי שתקף אותו בעת שצפה בפועלים שיצאו במחולות (וכך כתב): 'הווי המחול ושירת הפועל. אתה משתוקק לכלות את כל יצריך בעלמה. הדם התאב פועם בחוזקה. הבחור רוצה לגנוח, כי אין לו בחורה ומשפחה. תוססים בו אונים אדירים ואין להם מוצא. מחול זה הוא טרוף ההדחקה. שירה צרודה היא האורגיה היחידה. בה ימצא פורקן. המחול יכול לשמש תחליף לאהבה נכזבת, לאוננות'. (עד כאן דברי יערי).

לילה בחברת צעיר בלונדיני

"באותה מכתב", אומרת ד"ר חלמיש, "יש קטע חושפני מאד שבו מספר יערי על לילה שבילה בחברת צעיר בלונדיני על שפת הכינרת. היה זה ליל ירח ודמו של יערי החל לסעור. הוא קם על רגליו משך את חברו, 'בעל פני הגוי', אחריו, השניים פשטו את בגדיהם נכנסו שיכורי התרגשות למים 'לדוג את הירח' (ואז כותב יערי (: 'גם בו תססו הזיות והנימה הרומנטית פעמה גם בו. פרענו את פניהם החלקים (של המים) והשתוללנו כל עוד נשמה בקרבנו. זרועותיו עוררו בי פחד ותשוקה … ברגע כזה אפשר לארש את המוות'. אלא שאז קרבה אליהם סירה, שהחזירה אותם "אל החיים הריאליים" והם נסוגו בבהלה אל החוף.

"נימה הומוסקסואלית"

"קשה להתעלם מהנימה ההומסקסואלית של הקטע", אומרת ד"ר חלמיש, "וביוגרף לא יכול להתעלם מעדויות כאלה. חוץ מזה יערי, לפני שהיה למנהיג פוליטי, היה מנהיגה של תנועה חברתית שרצתה לקבוע כללים בכל תחומי החיים, כולל מערכת היחסים בינו לבינה ולכן בדיקת ההתנההגות של יערי בתחומים אלה היא ממש מתקשת.

 

"לדעתי יותר משיש כאן עדות על נטיה מינית אצל יערי, גם הקטע הזה וגם קטעים אחרים שבהם מדבר יערי בשבחה של חבורה על טהרת המין הגברי, מה שעומד מאחורי הדברים הוא חשש שהמשפחה הזוגית הדו מינית תהרוס את הדבר שאצל יערי צריך היה לעמוד במקום הראשון – הקומונה ("הנשים אינן בשלות לקומונה", הוא טען).

ראה, האזן  וצפה:

סודו של מאיר יערי

המנון ניצולי השומר הצעיר

אהוד ברק נשאל פעם לדעתו על אברהם בורג. במקום תשובה ציטט את הפתגם הארמי הידוע "איסתרא בלגינה קיש קיש קריא" . כלומר: " מטבע בכד קורא קיש קיש קיש" . והמשמעות: מטבע אחד בכד ריק משמיע קול חזק. אדם ריקני מקים רעש גדול.

 

פרישתו של בורג מן הפוליטיקה היא מבחינות רבות סימן דרך בתנועת העבודה. בורג נמנה עם קבוצת הצעירים הנצחית שלטשה עיניה לתפוס את מקום "הצעירים" מן הדור הקודם והזקינה לפני שמחצית תאוותה בידה.

עם קבוצה זו נמנו יוסי ביילין, חיים רמון, יעל דיין, עמיר פרץ, רפי אלול, נאף מסלחה ועוד. המאפיין קבוצה זו הוא שמדובר בעסקנים קרייריסטים, שבעצם לא עשו מאומה בחייהם פרט למלחמה על מקומם בצמרת. אלה אנשים שהקריירה שלהם מתחילה בדרך כלל בתא סטודנטים באוניברסיטה, נמשכת בסניף המפלגה ובהידבקות לאיזו אישיות בכירה, כניסה לכנסת ותאבון להיות שר וראש ממשלה.

גם הדור הקודם של "צעירי מפא"י" לא ליקק דבש. אך אלה היו אנשים עם רקורד מפואר של עשיה ויכולת כמו משה דיין ושמעון פרס. ולחשוב שחיים רמון למשל פילס דרכו לכנסת לאחר שסילקו את אבא אבן, מלמד יותר מכל על הידרדרותה של המפחגה.

חלק מן ה"צעירים" הללו הלכו לשמאל הקיצוני כמו יוסי ביילין ויעל דיין. חלקם נותרו חסרי מעש וחלקם, כמו ביילין ועמיר פרץ, סובלים מהיפראקטיביות קטלנית.

אברהם בורג נמנה עם קבוצת ההיפראקטיבים כשעיקר כוחו במילים. ב-15 בספטמבר אשתקד פירסם בורג בגארדיין הבריטי מאמר תחת הכותרת " קץ הציונות" . במאמר כותב בורג בין היתר: "קץ הציונות עומד בפתחנו. יש סיכוי ריאלי שהדור שלנו הוא הדור הציוני האחרון" .

כמה שבועות לאחר מכן פורסם המאמר גם ב"לה מונד" הצרפתי, על מנת שגם אוהבי ישראל בצרפת יזכו למעט נחת.

האייש שתרגם את המאמר לצרפתית הוא ההיסטוריון לוסיאן לזר, חותנו של אברהם בורג. בתגובה החרימו מתפללי בית הכנסת שלו את האיש ערב יום הכיפורים.

 סיפר לי על כך לזר, בראיון שקיימתי עמו לפני כמה חודשים (בנושא אחר): " חלק מדוברי צרפתית של בית הכנסת כתבו לי מכתבים רבים (בענין מאמרו של בורג). אחד היה מכתב קולקטיבי מאד פוגע בחתימת כארבעים גברים ונשים ואני מרגיש מנודה. אני לא רוצה לתת להם את ההרגשה שהם הצליחו לקיים עלי נידוי. הפסקתי להתפלל בבית הכנסת הזה" .

================================================================

 ראה

אנליהו שפייזר האיש שחזה את קיצה של מפלגת העבודה

תסמונת השינאה למתנחלים

הפוליטיקאי המקצועי כסכנה קיומית

השבוע שאל מישהו האם השנאה למתנחלים והרצון לפנות התנחלויות איננה סוג של מחלת נפש.

את התשובה לשאלה ניתן למצוא בטקסטים הבאים:

" איך מפנים מתנחלים?

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח"ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח"ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

את הטקסטים הללו מצאתי באתר "הפנקס הפתוח" , המפרסם משהו כמו " ספרות אלטרנטיבית" ואפשר למצוא בו עוד פנינים כאלה.

בין עופות למתנחלים

תאמרו: אין מביאים ראיה מן האינטרנט, שבו מוצאים במה מופרעים מכל הסוגים. אז הנה טקסט שהופיע ב" הארץ" , העיתון החשוב לאנשים חושבים.

בכתבה על צריכת מזונות אורגאניים כותבת אורנה קאזין: " צרכנים רבים המקפידים לרכוש ביצי חופש או פירות וירקות אורגאניים מתקשים לברר מי מן החקלאים שמאחורי המותגים. כך, בין הספקים של המותג "הרדוף" למשל יש גם תושבי התנחלויות שאולי ידועים בגישתם הסובלנית לבעלי חיים, אך לא בהכרח לתושבי הכפרים הערביים הסמוכים" .

לא רק הביצים של המתנחלים הם נבלה וטרפה. גם הטופו שהם מייצרים וגם החסה. כל הכתבה כתובה ברוח שנידוי מתנחלים היא אכסיומה שאין להרהר אחריה.

מתנחלים לא נרצחים

ומה בדבר עמודי החדשות של " הארץ" ?

הקורא משה קרמר מראשון לציון הציג לעורך " הארץ" , חנוך מרמרי, את השאלה הבאה באתר העיתון:

" מדוע כשהמתנחלים מתים בפיגועים אתם כותבים שהם נהרגו, ולא שהם נרצחו. האם רצח מתנחלים פחות גרוע מרצח תושבי הקו הירוק?"

 

העורך, חנוך מרמרי, לא הכחיש את טענת הקורא. הוא התפתל בתשובה ארוכה ואמר, בין היתר: " אין בהארץ הנחיה ברורה ופסקנית בנוגע למקרים שבהם אמורים עורכי החדשות להשתמש בשורש " רצח" או " הרג" … דיונים רבים שנערכו בשאלה זו לא הצליחו להביא ליצירת כלל ברור… העברית מספקת שתי תבניות לשון עיקריות לתיאור הזוועה האלימה שבעימות – הרג ורצח. הרג נמוך מדי רצח לעתים חריף מדי…"

" קץ המפעל הציוני"

חבר הכנסת אברהם בורג, פרסם בגארדיין הבריטי, ב-15 בספטמבר 2003, מאמר הנושא את הכותרת " קץ הציונות" . הוא אומר בו, בין היתר: " קץ המפעל הציוני עומד בפתחנו. יש סיכוי ממשי שדורנו יהיה הדור הציוני האחרון" .

ומי אשם במצב? – המתנחלים וההתנחלויות כמובן. אחרי אלפיים שנים של מאבק הישרדות הפכנו למדינת מתנחלים, אומר בורג. " מאד נוח להיות ציוני בהתנחלויות הגדה המערבית בית אל ועופרה. הנוף התנכי מקסים ואתה יכול לצפות מבעד לפרחי הגרניום ולא לראות את הכיבוש" .

 

בהמשך דבריו מביע בורג הבנה למחבלים המתאבדים. איננו צריכים להיות מופתעים שהם מגיעים אלינו שטופי שנאה, לאחר שעשינו להם כילדים מה שעשינו. הם שופכים את דמם במסעדותינו כי הם משאירים בבתיהם הורים וילדים רעבים ללחם, אומר בורג.

האם כל הגילויים הללו הם ביטויים למחלת נפש?

" אבטואנטישמיות"

לא. זו איננה מחלת נפש של אדם זה או אחר. זהו תסמין של מחלה קיבוצית חמורה. קוראים לה אנטישמיות. או ליתר דיוק " אבטואנטישמיות" .

האם תיתכן אנטישמיות יהודית?

 

בהחלט כן, והיא מלווה אותנו משחר ההיסטוריה היהודית (" מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" – ישעיהו מט יז). את המונח " אבטואנטישמיות" טבע מבקר הספרות הנודע ברוך קורצווייל במאמרו " שנאת עצמו בספרות היהודים" . קורצווייל הקדיש את מאמרו בעיקר להיבט הספרותי ולהשפעת הספרות. תוך שהוא מפתח את התיזה המרכזית של משנתו בדבר מהפכניותה של הספרות העברית החדשה וסטייתה מן המסורת.

ובמאמר אחר בו דן קורצוויל בתנועת " העברים הצעירים" (הכנענים) הוא מצביע על השפעת הספרות על היווצרותה של התנועה. על מידת השנאה העצמית היהודית שנבעה מתנועה זו ניתן ללמוד מדבריו של פרופסור יעקב שביט שכתב ספר חשוב על הכנעניות (" מעברי עד כנעני" , ירושלים 1984). הוא אומר: " היחס כאן אל היהדות הוא כאל תופעה פתולוגית ורטוש (ממניחי היסוד של הכנענים) מדבר בלשון המונחים האנטישמיים הוולגאריים על "זקני ציון"" .

פרופסור יהושע פורת, בביוגרפיה שכתב על המשורר יונתן רטוש מספר על חוג יהודי בפריס שנתפס לכנעניות: " את המהגרים היהודים המסורתיים ממזרח אירופה, דוברי היידיש ולובשי המלבושים היהודיים המסורתיים שנאו בכל לבם, שכן "היו מגעילים ועוררו סלידה"… את כל היסודות הללו של " אבטואנטישמיות" ניתן למצוא במדינת ישראל. במיוחד בגילויים האנטישמיים כלפי החרדים, המגיעים להסתה גלויה באמצעי התקשורת. אלא שכאן יש להוסיף את המקום המרכזי שמלא השמאל בפיתוח האנטישמיות כלפי כל דבר יהודי וציוני.

" אנחנו היהודים אשמים"

חברי, פרופסור בן-עמי פיינגולד, השמיע באוזני לפני שנים תיאוריה, המתייחסת להתעוררות האנטי ציונית, האנטי יהודית והאנטי דתית בשמאל הישראלי, מאז מהפך 1977.

וזו התיאוריה בעיקרה: פניית היהודים אל הסוציאליזם בסוף המאה הקודמת הכילה יסודות של שנאה עצמית עד כדי האשמת היהודים באנטישמיות ובפוגרומים. הכרוז הסוציאליסטי הראשון בשפה העברית נוסח בשנת 1876 ונאמר בו ש" אנחנו היהודים אשמים" בפוגרומים ובאנטישמיות.

מאז זרמו מים רבים בנהרות רוסיה ודם יהודי רב שימן את גלגלי המהפכה. המהפכה הקומוניסטית בלעה את ההמונים היהודיים כמו חור שחור. ההתאבדות הלאומית נשאה פנים רבות. הייתה אידיאוולוגיה ששללה את הציונות וחייבה את הקיום היהודי בגולה נוסח ה"בונד" . היו שליחי הקומינטרן שהקימו את פ.ק.פ., המפלגה הקומוניסטית הארצישראלית, ושיתפו פעולה עם המופתי. המשותף לכולם: התנגדות טוטאלית לציונות ושינאה עמוקה ליהדות ההיסטורית.

הסתירה של בורוכוב

לענייננו חשובה תנועת העבודה הציונית שאת הבסיס האידיאולוגי שלה ניסח דב בר בורוכוב. עיקר הרעיון: גאולת הלאום היהודי והאדם היהודי באמצעות המעשה הציוני הסוציאליסטי. אבל בתוך המשנה הזו של בורוכוב היה טמון השבר הגדול של תנועת העבודה. הסופר משה שמיר אומר בספרו " חוט השני" , כי רק בשנים האחרונות תפס כי בבורוכוביזם טמונה גם תפיסה הפוכה והיא: שהמטרה העליונה היא הסוציאליזם והדרך להגשמתו בעם היהודי היא הציונות.

ההכרעה של בן גוריון

למרבית המזל השתלטה התפיסה הראשונה על תנועת העבודה הציונית. אישים כמו א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ודוד בן גוריון הכריעו שהלאום קודם למעמד. דוד בן גוריון ניסח זאת בחדות: " ציונות סוציאליסטית פירושה ציונות שלמה, מלאה, ממצה את כל תכנה ההיסטורי של גאולת עם ישראל, ללא שיור ותנאי ויתור ופשרה…"

מכוח תפיסה זו קבעה תנועת העבודה את גבולות הארץ על ידי התנחלות בשטחים כבושים – הגליל, העמק, הנגב והבקעה. מכוח תפיסה זו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה בה' באייר תש" ח. מכוח תפיסה זו גרש בן גוריון מאות אלפי ערבים ויישב במקומם המוני עולים מארצות האסלם.

זרמים מתחת לשטח

עמדתו של בן גוריון לא הייתה עמדתה של כל תנועת העבודה לפלגיה. מתחת לפני השטח רחשו כל העת הזרמים הדסטרוקטיביים של השמאל האנטי ציוני והאנטי יהודי. מפ"ם היא שייצגה תפיסה זו של אמונה      ב"עולם המחר" (ברית המועצות) סגידה ל"שמש העמים" (סטאלין) תמיכה בלתי מסויגת בעולם הקומוניסטי. בן גוריון דיכא בכוח את השמאל המפ"מי. אך את הזרע שזרעו לא ניתן היה לעקור. מתוך מפ"ם צמחו גידולי פרא – החל בגופים כמו " מצפן" , שערערו על עצם צדקתה של הציונות ועד אודי אדיב, בן קיבוץ גן שמואל, אשר יחד עם צעירים יהודים אחרים הציע את שרותיו למודיעין הסורי.

כל עוד שלטה מפלגת העבודה במדינה לא העזו אותם זרמים תת קרקעיים להרים ראש. עליית הליכוד לשלטון ב- 1977 נתנה עילה לדה ציוניזציה ודה יהודיזציה של ישראל על ידי התקפות חסרות רסן על בגין ושלטונו. הגופים השמאלניים, שהיו בעבר קיקיוניים ושוליים, חדרו אט אט למרכז המפה של תנועת העבודה. תחילה דרך מרץ ולבסוף נתקבלה התורה הזו גם על ראשי תנועת העבודה ברובם.

 

 

האלוף עמרם מצנע הולך ומסתמן כהבטחה הגדולה של מפלגת העבודה, לאחר הדילול הגדול בשורת המנהיגים שלה. הבטחה שאינה נופלת מזו שהיה  אמנון ליפקין-שחק, חברו של מצנע למחזור בפנימיה הצבאית בחיפה.

עמרם מצנע ויקישיתוף יוצר שמואל מאירי

מה צפוי מן המועמד הזה?

על עתידו אפשר אולי ללמוד מעברו. בחיפה הוא נחשב לראש עיר יעיל ותכליתי. הוא ארגן את הצוות שלו ביד ברזל. לא היסס לסלק את הדוברת של העירייה (ביום שאביה נפטר) , זרק את הרל"ש שלו שהביא מהצבא וזרק גם את היועץ הנאמן שלו. את כולם החליף בגנרלים שהפכו את העירייה למטה כללי זוטא. יחד עם זאת הוא המשיך  כקודמו  בבניה פראית שחסמה את הים במפלצות בטון.
הוא היה מנאמני ברק, אך לא נמנע מלתקוע סכין בגבו באחד מרגעיו הקשים. בראיון למקומון חיפאי  הייתה הכותרת "אני מאוכזב מברק"  (אחר כך טען שדבריו הוצאו מהקשרם והוא אמר רק  "הייתי מאוכזב מדרך התנהלותו של ברק").
על דרכו הצפויה בתחומי החוץ והביטחון אפשר אולי ללמוד מכך שהוא בעל זכות היוצרים על האמרה "אין פתרון צבאי לסכסוך עם הפלשתינאים".
מספרים על יוסף אלמוגי – מנהיג פועלים מחיפה שהיה בעל מוניטין כבעל השכלה נמוכה – כי כשהציג מועמדות לראשות ההנהלה הציונית נשאל: האם אתה ראוי לשבת על כיסאו של חיים ויצמן. והוא השיב: אני אולי לא ויצמן אבל אני לא רואה מולי גם אנשים השקולים לז'בוטינסקי.

 

בראשית שנות החמישים הגיע מנחם בגין לקרית שמונה, שהיתה אז עיירת פיתוח שכוחת אל. הוא הציב ארגז במרכז העיירה נעמד עליו והחל לנאום. אט אט התאספו סביבו תושבי העיירה והקשיבו. רובם לא ידעו מי האיש ומה הבשורה שבפיו. פרוספר עזרן, שלימים נבחר לראש עירית קרית-שמונה, היה אז ילד. הוא סיפר בתכנית רדיו: הלכנו לשמוע את בגין כי זה היה הבידור היחידי שהיה בעיירה. לא היה לנו קולנוע, לא היה מועדון. איש לא שם עלינו.

8 חברי כנסת

באותה תקופה עמד מנחם בגין בראש תנועת החרות, שמספר נציגיה בכנסת השנייה היה שמונה בלבד (מול 45חברי כנסת של מפא"י).

כמה שנים לאחר אותו נאום התקיימו הבחירות לכנסת השלישית ומספר נציגי תנועת החרות בכנסת עלה ל- 15.   בכנסת הרביעית, שנבחרה בנובמבר 1959עלה מספר נציגי תנועת החרות ל-.17

ליוויתי את בגין (ככתב מתחיל) במסע הבחירות לכנסת הרביעית. הוא עבר אז מעיירה לעיירה, משכונת עוני לשכונת עוני. הוא בא למקומות הכינוס ללא מלווים, פרט לנהג שהוביל אותו במכונית רעועה. היה עולה בצעד נמרץ אל הבמה המאולתרת ותוך דקות היה הקהל נשבה בקסמיו.

בגין ה"מרוקני"

הוא ידע לדבר אל האנשים בגובה העיניים. הוא לא דיבר אמנם בשפתם הטבעית. היתה לו עברית-פולנית-אידישיסטית מזרח אירופית. הוא גם סיפר בדיחות כשהוא מתבל את דבריו במילים רוסיות. אך בדרך פלא נקלט הסגנון הזה באוזני האנשים ובגין נתפס כ"אחד משלנו", כ"מרוקני". ייתכן שהאנשים חשו כי מדבר אליהם אדם ללא התנשאות, תוך הזדהות עם מצוקתם ועם תרבותם. ייתכן שחשו הזדהות עמו כי גם הוא, כמו שומעיו, היה נרדף על ידי השלטון של מפא"י. אט אט, בעבודת נמלים, שנה אחר שנה, בנה לעצמו בגין את קהל הבוחרים שהניח את הבסיס למהפך של .1977

השבוע, עם התרסקות הליכוד, באה לסיומה המהפכה שחולל בגין. את מקומה של תנועת החרות, כמבטאת מצוקותיהם ומאווייהם של יוצאי ארצות המזרח, ממלאת עכשיו תנועת ש"ס.

השכלה-חילוניות-ציונות

התנועה הציונית, שהביאה להקמת מדינת ישראל, נולדה באירופה. ראשיתו של התהליך הציוני היה ביציאת היהודים מן הגטאות אל ההשכלה ואל החילוניות. על הציונות השתלט הזרם הסוציאליסטי, שהיה בעל אופי בולשביסטי, והוא שעיצב את דמות הישוב בארץ ישראל.

יהודי ארצות האיסלם לא היו שותפים לתהליך הציוני. בתקופה בה עוצבה התנועה הציונית היו יהודי אירופה רוב מניינו ובניינו של העם היהודי. יהודי המזרח היו מיעוט. השואה שינתה מציאות זו והעלייה ההמונית מארצות המזרח הפכה את ישראל למדינה שרוב אזרחיה ממוצא מזרחי.

מפגש טראומטי

המפגש של יהודי המזרח עם המציאות בארץ היה טראומטי. הטראומה נבעה בעיקר מכך שיהודי המזרח מעולם לא הפכו חילוניים. היו אמנם שצמצמו בקיום מצוות. אך המסורת נשארה חלק מהתרבות ומאורח החיים. החילוניות לא היתה אצלם מעולם דגל. המשטר הסוציאליסטי של מפא"י התפרש בעיניהם כמשטר אליטות מדכא ומקפח. התוצאה: המשפחות רוסקו, הכבוד העצמי נרמס, התרבות שהביאו עמם נמחקה.

 

מהפכת ש"ס נולדה במקרה. תוצאה של מאבק בין הזרם הליטאי והזרם החסידי באגודת ישראל. אך מן הרגע שבו יצא השד המהפכני מן הבקבוק שוב אי אפשר היה להחזיר אותו.

מה מציעה ש"ס

תנועת ש"ס מציעה ליהודי המזרח מה שתנועת החרות מעולם לא יכלה להציע – חזרה לערכי הדת והמסורת, חזרה לתרבות שנמחקה, שיקום הדימוי העצמי. כל זאת באמצעות כוח פוליטי, ההולך וגדל בטור גיאומטרי כמעט.הסמל האולטימטיבי של מהפכת ש"ס הוא הרב עובדיה יוסף, מגדולי התורה של הדור המגלם באישיותו את סיסת ש"ס להחזיר עטרה ליושנה ומהווה דמות להזדהות ללא עוררין. מבחינה זו שונה ש"ס מכל התנועות העדתיות שקמו במהלך השנים שבראשן עמדו עסקנים פוליטיים.

צדיקי הדור, כמו יוסי שריד וטומי לפיד, נתלים בפרשת דרעי, כדי לתת ביטוי לרגשות האמיתיים, שהם חשים הן כלפי חרדים והן כלפי יוצאי עדות המזרח. נגררים אחריהם רבים, המזהים מתוך בורות את החרדים האשכנזים עם החרדים הספרדים.

ההבדל הוא תהומי. החרדים האשכנזים הם לא ציונים במוצהר, אין להם כל רצון להשתלב בחיי המדינה ופוטנציאל הגידול שלהם מוגבל להיקף הריבוי הטבעי.

הגרעין הקשה של תנועת ש"ס בנוי אמנם מתלמידי ובוגרי הישיבות שלה, אך רוב הציבור של ש"ס אינו כזה. פוטנציאל הגידול של ש"ס רחוק ממיצוי. הוא מקיף כמעט את כל  הישראלים הרואים עצמם כספרדים. לש"ס גם אין אידיאולוגיה אנטי ציונית והיא תשאף – מכוח הפוטנציאל האנושי שלה להשתלב
בחיי המדינה ככל שתגדל.

תוצאות המהפכה

להערכתי התוצאה של מהפכת ש"ס לא תהיה חרדיזציה של הציבור הספרדי. התהליך יהיה הפוך. ש"ס תכשיר את הקרקע למעבר של עולי המזרח אל העולם המודרני. התהליך יארך שנים רבות, אך ש"ס תגיע אליו במוקדם או במאוחר. היא תיצור טיפוס חדש של יהודי מודרני – גם שומר מצוות, גם גאה בתרבותו, גם מעורה בחיי המשק והמדינה. מעין גרסה מזרחית של תנועת תורה ועבודה.

ראה הכרעת הדין בפרשת דרעי