ארכיון הקטגוריה: תלמוד

מה לעשות לגנב החודר לביתך? ומתי מצווה לתת לו מכות נמרצות

לפי חוקי מדינת ישראל: שום דבר. צלצל למשטרה והמתן לבוא הניידת, או לביאת המשיח, תלוי מי יגיע קודם. אל תנסה להאבק עמו, או חלילה לפגוע בקצה ציפורן מציפורניו. אזרחים רבים כבר שילמו על כך מחיר יקר. האחרון שבהם הוא שי דרומי, החקלאי העומד לדין באשמת רצח, על שירה לעבר ארבעה גנבים שפרצו לחוותו באישון לילה והרג אחד מהם.

ומה אומרים חז"ל בנושא זה?

זאת למדתי מפי הרב אשר לייבי, בשיעור שצפיתי בו באתר המעולה של הדף היומי " מאורות הש" ס" . באתר זה מוגשים, בנוסף לשעורים בדף היומי, גם שעורים בנושאים אקטואליים. הנושא בו דן הרב היה " רואה גנב פורץ לבית מה עליו לעשות" .

הרב הביא שתי סוגיות שמסקנותיהן סותרות לכאורה. בסוגיה ממסכת ברכות מסופר על רב הונא שבשיחה עם חכמים הודה כי לא שילם את כל המגיע לאריס שלו. את מעשיו הסביר: החזרתי לעצמי כי הוא גונב ממני משך שנים. אמרו לו חכמים: מי שגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גניבה. רב הונא קיבל את הדין והתחייב להחזיר לאריס הגנב כל מה שנטל ממנו..

בהמשך מביא הרב לייבי סוגיה אחרת הלקוחה ממסכת בבא קמא. מסופר שם על דין ודברים בין רב חסדא לבין רב נחמן. הנושא היה סכסוך זכויות על מקור מים שבו הונה אחד הצדדים את חברו להסכם והחל גוזל ממנו את מימיו. מדובר במצב בו אם הנגזל ילך לבית דין לבקש סעד – עד שילך ויחזור יפסיד את ממונו ואף לא יידע כמה הפסיד. רב נחמן פוסק שבמקרה זה רשאי אדם לא רק לעשות דין לעצמו אלא אפילו מצווה לתת מכות. כלומר: בנסיבות שבהן הזמן משחק לטובת הגזלן ואין אפשרות למנוע את הגזל בדרך של שכנוע הגזלן או פניה לבית דין רשאי אדם לעשות דין לעצמו.

במקרה זה התובע הוא מעין דיין, הפוסק ומבצע.

הגמרא אף מביאה דברים מפי בן בג בג האומר שאם רואה אדם רכוש שלו בחצר חברו אל ייכנס לשם כגנב בסתר אלא " שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל" . בהמשך מובאות הרבה הסתייגויות מן האמירה הזו ולא כאן המקום להאריך.

ומה המסקנה לזמננו?

החוק האוסר להתגונן מפני גנבים מזמין למעשה את הגנבים אליך הביתה. זהו מצב של לית דין ולית דיין. אם גנב היה יודע שאני יכול לשבור את שיניו ייתכן שהיה נרתע. זו אולי איננה המלצה לאזרח ליטול את החוק לידו אבל חומר מחשבה למחוקקים.

מן הראוי לציין כי האתר מטעים שהשעורים האקטואליים אינם בחזקת פסקי הלכה אלא חומר להעשרה.

לג'קי לוי יש פתרון הומוריסטי לבעיה

======================================================

מלובנגולו מלך זולו ועד כתבי אורי צבי

עברנו דירה

====================================================

המנוע שמאחורי מפעל השו" ת

שמחתי לראות את המודעה של אוניברסיטת בר-אילן, המברכת את " ראשי פרוייקט השו" ת" על שזכו בפרס ישראל לשנת תשס" ז בתחום הספרות התורנית. חסר היה לי במודעה הזו שמו של האיש שהיה המנוע העיקרי שעמד מאחורי המפעל הענק הזה – פרופסור יעקב שוויקה.

האיש שייסד את המפעל היה פרופסור אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן. הרעיון שלו היה להעלות על מחשב את הספרות העצומה של שאלות ותשובות (שו" ת) בהלכה. הוא עמד בראש המפעל בין השנים 1973-1966. באותה תקופה עדיין לא היה קיים המכשיר החיוני, שנמצא היום בכל בלוג של ילד בן 12 – מנוע חיפוש. לפיתוח מנוע כזה גייס אביעזרי את פרופסור שוויקה שרכש עד אז ניסיון רב בתחום זה במסגרת עבודתו בחיל המודיעין. (הוטל עליו לפענח את הצופן של השפה העברית, בהנחה שהוכיחה עצמה, שהדבר ישמש בסיס לעשות זאת גם בשפה הערבית). מה שנראה היום כאמצעי פשוט לאיתור כל מלה בטקסטים המכילים מיליוני מילים לא היה אפשרי באותה תקופה.

רבים התנגדו אז לפרוייקט. המשתמשים הפוטנציאליים, רבנים ותלמידי חכמים, התעלמו מן המפעל וסרבו להשתמש בו. אנשי האקדמיה טענו כי הרעיון הוא שיגעון ואיננו ניתן בכלל לביצוע. מיליוני המילים של השאלות והתשובות שכתבו תלמידי חכמים בכל הדורות ישכבו כאבן שאין לה הופכין בתוך הדיסק של המחשב.

בשנת 1973 החליט מכון ויצמן למשוך ידו מן הפרוייקט. שוויקה ואביעזרי פנו לאוניברסיטה בר-אילן וביקשו מימון. על מה שקרה אז סיפר לי פרופסור שוויקה: " האוניברסיטה הקימה ועדה של שלושה פרופסורים מכובדים לבדוק את הנושא. הוועדה הגישה דוח קטלני שקבעה: זה בזבוז כסף וזמן. לעולם זה לא יעבוד. למזלנו, הרקטור דאז, פרופסור מנחם צבי קדרי, תמך בפרויקט והאמין בו. לקראת ישיבת הסנאט, שאמורה הייתה להחליט בנושא, הוא מסר לנו את המועד ואנחנו ישבנו עד שעה 3 לפנות בוקר כדי להגיב על הדוח של הוועדה. קדרי הצליח להעביר את רוע הגזירה ולהביא להחלטה חיובית בעניין" .

מכאן ואילך ( בשנים 1974 עד 1986) עמד שוויקה בראש המפעל והביא אותו למצב שבו ניתן היה להפכו למוצר מסחרי. בתקופה זו מחשבו לא רק את השאלות והתשובות אלא את מיטב הספרות היהודית לדורותיה: התנ" ך ומפרשיו, התלמוד ונושאי כליו, ספרי ההלכה והמוסר. המפעל ריכז את ארון הספרים היהודי בתוך תקליטור קטן שיכול להגיע לכל בית בישראל.

מאז עבר המפעל שלבי פיתוח והוציא כ-13 גירסאות שבכל אחת מהן נוספו עוד ועוד ספרים ובאחרונות כונסו גם אוצרות האנציקלופדיה התלמודית.

מפעל השו" ת הוא ללא ספק הפנינה בכתר מפעליו של שוויקה. לזכותו שורה ארוכה של מפעלים מוצלחים בתחום המחשוב, שהבולטים בהם הוא מילון רב מילים – המילון הסינכרוני הממוחשב היחיד בשפה העברית וכן פרויקט מחשוב הגניזה הנמצא בשלבי פיתוח מתקדמים.

yaakov shveika

ראה "מי ראוי לקבל את פרס ישראל על מפעל השו"ת"

http://www.zeevgalili.com/?p=412

בין הבלוגוספירה למסכת קינים

פרופסור משה קופל מבר-אילן  חוקר מיליוני בלוגים בכלים מתמטיים *  הישראלים  מתעניינים יותר באהבה  ופחות במלחמה * על דת ופוליטיקה כותבים מעט * 32 אחוז מהבלוגים בעולם אנטישמיים  והמלה "כיבוש" מככבת שם * ואיך עזרה המתמטיקה לפיענוח חידה תלמודית

עכשיו אפשר לומר שיש לכך הוכחה מדעית. המלה "כיבוש" נמצאת  בבלוגים אנטישמיים, בצד ביטויים אחרים המשקפים שינאת ישראל. מסקנה זו  עולה ממחקרים שנעשו באחרונה על ידי צוות בראשות פרופסור משה קופל מאוניברסיטת בר אילן בנושא הבלוגים.

פרופסור משה קופל. צילום: זאב גלילי

פרופסור משה קופל. צילום: זאב גלילי

לקוראי טור זה מוכר פרופסור קופל מראיון שקיימתי עמו לפני כשנתיים. הוא סיפר אז על תוכנה שפיתח,  המסוגלת לגלות את זהותו של כותב טקסט – האם הוא גבר או אשה, מה גילו ושפת אמו. בטקסטים ספרותיים הצליחה התוכנה לזהות או להפריך זיהוי לא נכון של טקסטים היסטוריים וספרותיים  – כמו כתבי שקספיר ומארלו  ועוד.

המאמר הזה התגלגל בימים אלה לעורכי תכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבוים בערוץ 10,  והם הזמינו את פרופסור קופל לראיון. לפי התגובות שקיבלתי הראיון היכה הדים.

זו היתה הזדמנות גם בשבילי לשמוע מה חדש בפי קופל ובעקבות שיחה שקיימתי עמו נתברר שיש אכן חדשות ונצורות.

מאז המאמר מלפני שנתיים  פיתח פרופסור קופל את שיטתו בניתוח טקסים ומיישם אותה בתחום חדש ומסעיר:  הבלוגוספירה.

מהי הבלוגוספירה

משמעות המלה בלוג ( (BLOG הוא צרוף שתי מלים באנגלית  LOG (יומן)  ו-web  (רשת). "בלוג" הוא יומן אישי המופץ באינטרנט ופתוח לקריאה למיליונים. הקמת בלוג היא פעולה פשוטה ביותר שכל אדם יכול לעשות בכל רגע, באמצעות תוכנה המסופקת חינם (על ידי גוגל למשל). הוא יכול גםלהצטרף לפורטלים קיימים, המקצים מקום לבלוגים (בארץ אלה פורטלים דוגמת "נענע", "תפוז") ועוד.

יש בעולם עשרות מיליוני בלוגים ומספרם הולך וגדל מדי יום.
זו תופעה חברתית תרבותית וסוציולוגית מדהימה בממדיה.
ניתוח אוטומטי

הרעיון של פרופסור קופל ואנשי צוותו  הוא ללמוד מן  האוקיאנוס הזה של מילים משהו על פני הדור. קובל ואנשי צוותו (אני מודה לדוקטורנט  יהונתן שלר שניתב אותי במבוך הנתונים) ערכו ועורכים שורה של מחקרים – רובם לגבי הבלוגרים בעולם הגדול וחלקם לגבי מה שנעשה בארץ.

ניתוח הטקסטים נעשה באורח אוטומטי כמו במחקרים הספרותיים שעליהם סיפרתי במאמר הקודם. בודקים  ידנית מדגם מייצג של טקסטים  ורואים איזה מילים מופיעות בבלוגים המעידים על התכנים שלהם – אהבה, פוליטיקה, דת, מקצוע, פחדים דכאונות וכו'. אחרי שייש בידינו מאפיינים כאלה ניתן לערוך בדיקה אוטומטית בכמות גדולה של מילים.

אותי עניין כמובן  קודם כל לדעת  מה מעסיק את הבלוגיסט הישראלי המצוי.
 
אהבה ולא מלחמה

שישה חודשים אחרי המלחמה מסתבר שהבלוגיסטים מעדיפים אהבה על  מלחמה.  רק 13 אחוזים כותבים על המלחמה. ואילו את המקום הראשון תופסת אהבה עם 25 אחוזים. עם זאת,  16 אחוז  מדברים על תחושות רעות (כאב, מוות, דיכאון, פחד, עצב) . 10 אחוזים  מדברים על החיים (רגש, חלומות, חברה), 6 אחוזים מתעסקים בבעיות משפחה (ילדים, הורים)  4 אחוזים עוסקים באושר,  2 אחוזים בלבד  עוסקים בפוליטיקה.

הבדיקה בישראל נעשתה בבלוגים שנכתבו בפורטלים "תפוז" ו"נענע". המחקר נערך רק בבלוגים של מבוגרים. עם זאת אין זה מן הנמנע  שלמחקר מסתננים בלוגים של ילדים. (הנכדים שלי, בני 13 12 ו-8  כבר כתבו כמה אלפי מילים בבלוגים שלהם). 

ומה קורה בעולם

כאן נעשו מחקרים בהקף גדול יותר (עניין של תקציב).  נבדקו כמאה אלף בלוגים שנכתבו מסוף 2004, שכל אחד מהם מחזיק  20 קטעים בני 200 מילים בממוצע. כלומר בסך הכל נסרקו כארבעים מיליון מילים.

מסתבר שמרבית הבלוגרים, כ-40 אחוז, הם בגילאי 16 עד 25.  בגילים שבין 13-17 שני שלישים מן הבלוגרים הם בנות . בגיל 18 עד 22  מספר הגברים והנשים זהה ומגיל 23 ומעלה שני שלישים מהבלוגרים הם גברים.

מילים של אנטישמים

אותי עניין לדעת כמה מן הבלוגים מבטאים השקפות אנטישמיות. 

הבדיקה  העלתה כי ב-32 אחוזים מן הבלוגים יש ביטויים המעידים על נטיות אנטישמיות. ביטויים אנטי אריקניים יש בשיעור גבוה יותר: 35 אחוז.  ביטויים אנטי איסלאמיים  20 אחוז.

איזה מילים מזהות כותב אנטישמי (או אנטי ישראלי שזה כנראה אותו הדבר)?

מסתבר שבבלוגים שבהם מופיעה פעמים רבות המילה  JEW
הם בלוגים אנטישמיים. וכך גם המילים שואה, אושוויץ,  ציוני, דיכוי, אינתיפאדה, אפרטהייד, התנגדות, בולדוזרים, הורסים, זקיף (במחסום?), אשמים, לאומנות, אויבים, משיחיות, ג'נוסייד, שרון, אויבים  ועוד. כמובן שלא חסרים ביטויי שינאה כמו: להקיא, אנשי שטן, מחלה, ביוב, זבל.  המילה החביבה על האנטישמיים היא כאמור "כיבוש". 

המסכת המתמטית

משה קופל הוא אמנם פרופסור למתמטיקה אבל הוא לא פחות מזה תלמודיסט. הוא נושם תלמוד מאז היותו ילד בבית הוריו (חסידי גור חרדים) בניו יורק. לפי עדותו, עד שקיבל דוקטורט והיה לחבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, "לא פתחתי ספר חולין לפני זמן מנחה".

הוא נעזר בידע המתמטי שלו כדי לפענח את מסכת קינים שהיא אחת הקשות בתלמוד הבבלי,

התורה מצווה כי אשה יולדת תביא קרבן. אם אין ידה משגת להביא כבש היא צריכה להביא  זוג גוזלות – בני תור  או בני יונה – האחת לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה.  האשה רשאית להחליט מראש איזה גוזל יוקדש לחטאת ואיזה לעולה. היא יכולה גם לתת לכהן זוג גוזלות והוא המחליט איזה גוזל יוקרב לאיזה קורבן. מן הרגע שהוחלט  – אין להחליף בין הגוזלות  הואיל והטיפול בהם בעת הקורבן שונה.

אם החליטה האשה מראש איזה גוזל הוא לחטאת ואיזה לעולה  ולא סימנה אותם  ואלה התערבבו. במקרה זה  אין הכהן יודע איזה גוזל נועד לאיזה קורבן. ואז, לאשה ברירה אלא ללכת ולקנות זוג גוזלות חדשים.

הבעיה מסתבכת אם ביום אחד באות לכוהן  שתי נשים שכל אחת מהן ילדה שלישיה. היא מסתבכת עוד יותר   אם ביום אחד באות שלוש נשים – האחת ילדה תאומים, השניה שלישיה והשלישית רביעיה. ונתערבבו העופות.

ברור לגמרי שהשאלה הזו היפותטית. וכדי להמחיש עד כמה היפותטית היא מביאים חז"ל מקרה שאשה ילדה 100 תינוקות בבת אחת והביאה 200 גוזלות.

"המסכת הזו לא דנה איפוא במשהו שעשוי לקרות במציאות", אומר פרופסור קופל, " חז"ל רצו ללמד אותנו פרק במתמטיקה".

"מצאתי שהמשנה בנויה ממש כמו ספר מתמטי. כל משנה בונה על בסיס המשנה הקודמת : אכסיומות, משפט עזר קצר ואחר כך משפט יותר מסובך. "השתמשתי איפוא בכלים מתמטיים, קומבינטוריקה, והראיתי את הפתרון לכל אחד מן המצבים. מצאתי שהפתרון של חז"ל הוא מתמטי טהור. התכלית ההלכתית היא למנוע תקלה שגוזל מקבוצת חטאת יוקרב כעולה או להפך. וכן לגרום מינימום נזק מן האמהות הוולדניות. אבל חז"ל בעצם מלמדים אותנו במסכת זו פרק במתמטיקה.
 

סוד המוח היהודי

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

הגניוס היהודי מאינשטיין ועד מאיר לנסקי

בדיחהידועה מספרת על גוי שהתחנן בפני חברו היהודי שיגלה לו את סוד השכל היהודי. אמר לו היהודי כי יש בעולם דג, יקר המציאות, שהיהודים נוהגים לאכול את ראשו ומכאן שיכלם.


הסכים היהודי למכור לגוי את הדג היקר. לאחר שזה טעם ממנו אמר: הרי זה דג מלוח רגיל.

השיב לו היהודי: אתה רואה? כבר יש לך שכל יהודי והבחנת שזה דג מלוח רגיל.

יש אינסוף בדיחות כאלה על עליונות המוח היהודי על מוחו של הגוי.

כשגוי רוצה ללמוד גמרא

מעשה בכומר שהפציר בידידו הרב וביקש שילמד אותו גמרא.
אמר לו הרב: איני מאמין שאדם עם ראש של גוי יוכל להבין דף גמרא.  אבל אלמד אותך אם תענה לי על שאלה אחת.  שני אנשים יוצאים מארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי משניהם ילך להתרחץ?
המלוכלך יתרחץ והנקי לא – משיב הכומר.
בדיוק להיפך, אומר הרב ומסביר: הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.
על זה לא חשבתי, מסכים הכומר. שאל אותי עוד שאלה.
שואל הרב שוב אותה שאלה.
הפעם עונה הכומר בביטחון: הנקי מתרחץ והמלוכלך לא.
שוב טעית, אומר לו הרב. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ.  לפי הגמרא, מסביר הרב, צריך לחשוב על כל האפשרויות.
טוב, נאנח הכומר, בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה.
פעם אחרונה, אומר הרב, ומציג שוב אותה שאלה.
זה פשוט, מחייך הכומר. אם יש שם מראה המלוכלך יתרחץ. אם אין מראה הנקי יתרחץ.
אומר לו הרב: אמרתי לך שעם ראש של גוי לא תצליח להבין גמרא. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים ייצאו מארובה, והאחד ייצא מלוכלך והשני נקי?

 

סוד המוח היהודישער הספר

נזכרתי בבדיחות הללו למקרא הידיעה שהיפנים תרגמו את הספר "סוד המוח היהודי" של ערן כץ והספר כבר תופס מקום נכבד ברשימת רבי המכר.

האם נתגלה הסוד?

ערן כץ מחייך ודאי כל הדרך לבנק ועינינו אינה  צרה בהצלחתו של יהודי למכור משהו לגויים. הואיל ואין יפנים רבים הקוראים טור זה, יש להניח שמה שייכתב כאן לא יקלקל לו את השמחה.  איש לא ייקח מערן כץ את השיא העולמי של גינס בזכירת מספרים. הוא הפגין יכולת זו בצורה מאד משכנעת בתכניתם של לונדון וקירשנבוים. אבל לעניות דעתי הסיכוי של הגויים לזכות במוח יהודי באמצעות "סודות המוח היהודי", איננו גדול מן הסיכוי של הגוי שקנה את הדג מלוח.

הוא כתוב כסיפור די ילדותי על אחד בשם ג'רום (בן דמותו של המחבר), המשוטט במאה שערים ובמקומות אחרים, נפגש עם רבנים, מתבונן בתלמידי ישיבה, מחטט בספרים ישנים – הכל כדי לגלות את סודות המוח היהודי.

הוא מתאר כגילוי אמריקה את שיטות הלימוד הישיבתיות (חברותא, לימוד ושינון בקול רם,  נענועי גוף וכדומה). מפזר תיאוריות שהביסוס שלהם בסימן שאלה (כמו זרימת דם למוח ועמידתו של בן גוריון על הראש). החלק הזה של הספר גם גדוש בבדיחות טפשיות למדי.  הוא מביא ציטוט מפי הרב בלשון זו: "על כך כתוב במסכת עירובין, ש'אדם צריך לשים עצמו כבושם שהכל מתבשמים ממנו'".
ועל כך מגיב ג'רו: "ניסיתי את הענין הזה פעם  אבל זה היה בושם זול שקניתי בשקמית בצבא וזה השיג  תוצאה הפוכה. במשך שנה אף אחד לא התקרב אלי. אפילו לא זבובים".


מילא בדיחה תפלה. אבל המחבר לא  טרח לבדוק את הציטוט במקור. המקור שהוא מציין אינו מדוייק (נג עמוד א במקום נד עמוד א) וגם הציטוט אינו מדוייק.

כמי שעיקר התמחותו בתחומי שיפור הזיכרון  עיקר הספר מוקדש לנושא זה והחשיבות שהוא מייחס לנושא בהקשר היהודי מופרז ביותר. תמיד היה עדיף כמעיין המתגבר על פני בור סיד.

ערן כץ (יוצר ערן כץ רישיון השימוש ויקיפדיה)

מהו באמת סוד המוח היהודי?

אם השאלה מתייחסת לעובדה ששבט קטן באזור מדברי  הטביע את חותמו על האנושות כולה באמצעות ספר הספרים. אזי לשאלה הזו אין תשובה טובה יותר ממה שנאמר בברכת התורה ("אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו").

אבל בשאלה הזו מתכוונים גם לעובדה שבפחות ממאה וחמישים שנים (מן האמנסיפציה ועד לראשית המאה העשרים) עבר העם היהודי מטמורפוזה מופלאה מחברת גטו לעם הכי אקדמי בעולם.  הביטוי הבולט בתמורה הזו הוא במספר חתני פרס נובל יהודיים.

מאז החלו בהענקת פרסי נובל זכו בפרס יותר מ-170 יהודים או יהודים למחצה,שהם כ-22 אחוזים מכלל מקבלי הפרס בעולם כולו. זאת, כשהעם היהודי מונה כ-0.02 אחוזים מכלל האנושות. שעור פרסי נובל יהודיים מבין מקבלי פרסי נובל בארצות הברית מגיע ל-37 אחוזים. שעורם באוכלוסיה 2 אחוזים. (למען ההשוואה: העולם הערבי כולו העמיד שישה חתני פרס נובל, ביניהם יאסר ערפאת).

אין צורך במחקרים סוציולוגיים מסובכים כדי להסביר תופעה זו. די לפתוח בהלכות תלמוד תורה ב"ספר המדע" של הרמב"ם כדי להבין את מרכזיותו של הלימוד בתרבות היהודית. וכך הוא אומר: " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן… עד אימתי חייב ללמוד תורה ? עד יום מותו… וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימים את אנשי העיר… אין מבטלים התינוקות אפילו לבנין בית המקדש… תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן" .

תרבות שאלה הכללים המכוננים שלה מזה שלושת אלפים שנה. תרבות שלא היו בה אנאלפביתים, שעה שברוב התרבויות הייתה ידיעת קרוא וכתוב נחלת מיעוט. תרבות ששרדה את כל המעצמות הגדולות שחרבו – תרבות זו מצמיחה אינשטיינים כדבר מובן מאליו.

לרשות העם היהודי עמד מפעל אדירים כמו התלמוד ונושאי כליו, שהפכו כמעט כל יהודי בעיירה קטנה, באזורים הנחותים ביותר של מזרח אירופה, לפרופסור בפוטנציה.

רק עם הארץ כמו טומי לפיד יכול היה להצהיר (בהיותו שר משפטים) את הדברים הבאים: " אם תחשוב על עשרות מיליוני שעות שיהודים עם המוח הנפלא שלהם השקיעו במרוצת הדורות בשאלת שור נגח. אם היו משקיעים את אותן האנרגיות הנפשיות במדע, כל העולם היה נראה אחרת. בוזבזו 2000 שנות אנרגיה נפשית של אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות" .

 

תרבות שלא היו בה מעולם אנאלפבתים. תלמידי חדר במזרח אירופה לפני השואה

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

" חיים של תלמוד תורה בצל המוות"

גירסה מעודכנת של מאמר זה, לאחר שהלבני זכה בפרס ישראל, ראה:   מאש המשרפות

דוד הלבני, מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו, ידע על פה את התלמוד בעודו נער * בספרו " עלה לא נידף" הוא מספר איך המשיך ללמוד גם במחנה ההשמדה וכיצד ניצל תודות לסיפורי זימה מהתלמוד שסיפר לקאפו * ועוד שני ספרים שכדאי לרכוש גם אחרי שבוע הספר

אילו היה דוד הלבני אדמו" ר, היו חסידיו מפרסמים את " שבחי דוד" ומספרים את נס הצלתו המופלאה מידי הצורר הנאצי. היו מספרים על חוזק אמונתו וגדולתו בתורה. היו מספרים כיצד הצליח לדחות מיום ליום את שילוחו למשרפות, על ידי כך שסיפר לקאפו סיפורים מן התלמוד, גם סיפורים שהצנעה יפה להם. היו מספרים כיצד גילה דף מן השולחן ערוך, עוטף כריך של קלגס נאצי. כיצד סיכן חייו כדי להשיג את הדף הזה, הספוג כתמי שומן. כיצד קיים שעורי תורה בתוך מחנה המוות, שעורים מתוך התלמוד אותו ידע על פה. היו מספרים על הרבי שהתריס כלפי מעלה, על שתינוקות דבית רבן הנזרקים למשרפות. היו מספרים את המדרש הידוע על הקדוש ברוך הוא שעיניו זולגות דמעות כשהוא רואה בצרתם של ישראל. היו מספרים כיצד הרבי רואה בעיני רוחו את הדמעות הזולגות אל כוס הייסורים האגדית, שכאשר תתמלא תבוא הגאולה לישראל.

אבל דוד הלבני (וייס) איננו אדמו" ר. הוא פרופסור לתלמוד באוניברסיטת קולומביה, מגדולי החוקרים של התלמוד בדורנו. את סיפור חייו כתב הוא עצמו בספר קטן, המחזיק כמאה וחמישים עמודים. כמעט כל מה שהיה נאמר על שבחי האדמו" ר ניתן להיאמר על פרופסור הלבני. אלא שהלבני מספר כי כוס הייסורים האגדית עולה על גדותיה והמשרפות ממשיכות לפעול.

נתקלתי בספרו של הלבני " עלה לא נידף" , כשחיטטתי בערימת ספרים, בדוכן שבוע הספר. זהו ספר ישן (1966) במושגי המולות התזזיתית שלנו1966. היתרון היחיד שיש לדעתי לשבוע הספר, הוא בחשיפת ספרים שנעלמו מן המדפים.

תורה בבית המרחץ

דוד הלבני (וייס) נולד לפני 77 שנים בעיירה קטנה בצ"כוסלובקיה. ילדותו עברה עליו בבית סבו, שהיה תלמיד חכם, בעיירה סיגט שבצפון טרנסילבניה שברומניה.

בני המשפחה ישנו על שקי קש, הלחם היה מצרך נדיר בבית והעוני רב. לימים, כאשר הגיע הלבני לגטו הוא לא חש שום מצוקה לדבריו. החיים בגטו לא היו קשים יותר מהחיים הרגילים בבית בסיגט.

עוד כשלמד ב" חדר" בלט הילד בחריפותו, כשהקשה למלמד קושיות על רש" י, שהמלמד לא יכול היה להשיב עליהן. באחד הימים, כשרחץ עם סבו בבית המרחץ, אמר לתומו כי הוא יכול למנות את כל האבות שהיו מימי אדם הראשון ועד דוד המלך. הסב היה כל כך מופתע שהתיר לילד להשמיע דברים שבקדושה במקום אסור.

עד מהרה נפוצה השמועה על העילוי ואנשים שפגשוהו ברחוב נהגו לשאול אותו: " מי היה הנכד העשרים של אדם הראשון" . במרוצת הזמן נתגלה הזיכרון המופלא שלו בעשרות דפי תלמוד. אנשים נהגו לשאול אותו ברחוב שאלות כגון " במה מתחיל הדף הארבעים ושמונה של התלמוד" ; " כמה פעמים נזכר רב יוסף במסכת זו וזו" ; " מה הוא אומר בפעם הארבעים ואחת" . ולעתים היה מישהו נועץ סיכה במילה כלשהי בדף תלמוד ושואל: " מה כתוב בנקודה זו בדפים שמתחת" .

200 דפים על פה

בגיל תשע כבר ידע הלבני על פה 200 דפים מן התלמוד עם פרוש רש" י ותוספות. שמו יצא למרחוק ונמצאו בעלי ממון שהרעיפו עליו פרסים. בהיותו בן 14 זכה בפעם הראשונה בחייו למערכת בגדים שתרמו לו סוחרים עשירים. " היתה זו הפעם הראשונה שבה לבשתי בגדים חדשים" , מספר הלבני.

פעם נבחן על ידי הרב החסידי ר" מנחם מענדל האגער. הרב כה התרשם מן העילוי עד שהכריז שהיה רוצה אותו כחתן לנכדתו ציפורה.

" שנים חלפו" , מספר הלבני, " העולם עלה בלהבות, יהודי האזור גורשו לאושוויץ והניצולים התפזרו בעולם. את ציפורה פגשתי בניו יורק בשנת 1949. שנינו למדנו בברוקלין קולג" ועם סיום הלימודים, בשנת 1953, נישאנו" .

נאמנות לטקסט

סבו של הלבני היה רבו בתורה ונפשותיהם נקשרו. הסב ראה בנכדו את הגשמת שאיפת חייו והוא הקנה לו דרך לימוד השונה ממה שהיה מקובל בישיבות. הלבני: " היה בו ניצוץ של גאוניות וייחוד… סבא ניסה להיות נאמן ככל הניתן למילותיו של הטקסט עצמו. אפשר לכנות זאת דרך לימוד מדעית אובייקטיבית" .

חלפו שנים והלבני הפך לחוקר תלמוד מפורסם בעולם כולו. לצורך מחקרו הוא משתמש בכלים מודרניים: ספריות, צילומים, כתבי יד ודפוסים ראשונים . " כל אלה" , אומר הלבני, " שינו את הלימוד שלי באופן משמעותי. אך עדיין אני הולך בעקבותיו של סבא…"

הנבואה שהתקיימה

דרכיהם של הסב ונכדו נפרדו ב-18 במאי 1944. הצורר מנגלה שלח את הסב לימין, אל המשרפות, ואת הלבני לשמאל אל החיים. כשקפץ מן הרכבת שמע את דודתו אטל אומרת לו: " התורה שעליה יגעת כל כך תגן עליך" . נבואה שהתקיימה.

הלימוד,אומר הלבני,היה לי לדרך חיים מילדותי. הוא המשיך ללמוד גם כשגורשו היהודים אל הגטו. הלימוד הסדיר נפסק ב-10 במרץ 1944 עם פלישת הגרמנים להונגריה. " סגרתי את מסכת התלמוד שאותו למדתי, ולא פתחתי שוב את הספר עד סוף 1945" .

לא פתח ספר אבל לא פסק ללמוד. " ידיעותי בעל פה הספיקו כדי להזין אותי… וכך שגרת חיי לא הופרעה" .

לימודים קבועים

למזלו הועבר הלבני מאושוויץ למחנה עבודה. זה היה מחנה של עבודת פרך שבכל יום יכולת למצוא בו את מותך. אך זה היה מחנה שהיו בו יהודים רבים מהונגריה וגם מפולין, רבים מהם שומרי מצוות ולמדנים.

ידענותו הפנומנאלית של הלבני אפשרה לו לקיים מסגרת לימודית קבועה. למדו מסכת שבת,כי רוב הלומדים הכירו אותה ו" כאשר לא זכרתי מלה אחת או שתיים תמיד היו רבנים אחרים שיכלו להשלים את החסר" .

הקאפו שהציל

במחנה זה היה קאפו ששמו היה וייס כשמו הקודם של הלבני. וייס זה התרשם מן העובדה שהלבני מלמד תורה ונתן לו זכויות מיוחדות. " קאפו אחר בשם לפקוביץ, שסיפר לי שהיה לפני כן חסיד גור, עקץ אותי תמיד בגלל הקטעים הארוטיים בתלמוד ורצה שאצטט אותם בפניו, אבל פעם הוא גם הציל אותי מסלקציה, שמשמעותה הייתה קרוב לוודאי מוות" .

דוגמא לדיון בחוגי הלימוד של הלבני: מה היה קורה אילו היה אליעזר עבד אברהם, שנשלח על ידי אדונו למצוא אישה ליצחק, היה מת בדרכו חזרה. זאת, בלי שהיה מספיק להודיע במי בחר. אם שליחותו הייתה רק לצורך מציאת אישה הרי הכל היה מסתדר. אך אילו היה אליעזר שליח לקידושין והיה מת בדרכו חזרה לא יכול היה יצחק לשאת אף אישה אחרת, מחשש שאותה אישה היא קרובה של המאורסת לו בידי השליח.

" לא היה לנו כל טקסט" , מספר הלבני, " שום דבר שיכולנו להתבונן בו. היינו תלויים בזכרון."

דף משולחן ערוך

באחד הימים סוף סוף נמצא טקסט. הוא פגש אחד השומרים האוכל כריך שנעטף " בדף משולחן ערוך אורח חיים… בראותי נייר עטיפה זה נפלתי באופן אינסטינקטיבי לרגלי השומר בלי שהבנתי אפילו מדוע. האותיות עצמן דחפו אותי לכך. כשדמעות בעיניי התחננתי בפניו שייתן ל את ה"בלעטל" (דף ביידיש), את הדף. בתחילה הגרמני לא הבין מה קורה. הוא הניח מיד את ידו על אקדחו… הסברתי לו שהיה זה דף מספר שאותו למדתי בבית. בבקשה, התייפחתי, תן לי אותו בתור מזכרת. הוא נתן לי את הדף… " .

הדף הזה הפך מקור השראה ולימוד ליושבי המחנה. " הייתה לנו כעת לא תורה שבעל פה בלבד אלא גם תורה שבכתב. הבלעטל הפך לסמל מוחשי לקשר בין המחנה ובין מעשיהם של יהודים במהלך ההיסטוריה…" .

הדף נמסר למשמורת בידי יהודי בשם פינקלשטיין שלקח על עצמו את הסיכון שהיה כרוך בכך (עונש מוות על הברחה). היה מביא את הדף לכל שעור.

הוא נשא את הדף על גופו עד אשר התמוטט יום אחד נלקח למשרפות ואותיות הדף פרחו עם נשמתו.

אין הסבר לשואה

השואה לא ערערה את אמונתו של הלבני והוא ממשיך עד היום לשמור על קלה כחמורה. הוא לא מחפש (ואף דוחה בתעוב) הסברים תיאולוגיים לשואה – בין המצדיקים את האל ובין המאשימים את חטאי היהודים.

סיפור חייו של הלבני לאחר השואה גם הוא דרמה גדולה במרכזה תלמוד תורה. הוא התגלגל לבית יתומים בארצות הברית כשמלבד הידע התורני הפנומנאלי שלו לא היה בידו כלום. הוא שאף להמשיך בחיים של תורה, אך שאף גם להרחיב אופקיו בלימודי חול, כשאינו יודע אף שפה מודרנית – רק הונגרית משובשת שלמד ממילון, יידיש ברמה של שיחה משפחתית וכמובן את שפת המקורות היהודיים.

הברירה שעמדה בפניו הייתה בין ישיבה של הרבי מסאטמר אותו הכיר מילדותו לבין הליכה לאקדמיה. הוא בחר באקדמיה בהשפעת פרופסור שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורנו. שלושים שנה חקר ולימד בבית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים כשהוא עצמו שומר על אורח חיים אורתודוקסי. במהלך שנים אלה חולל מהפך בחקר התלמוד, אך זהו נושא למאמר אחר.


=========קטע חדש ============

אלטרנטיבה יהודית לציונות

ספר שני שמצאתי בחיטוטי שבוע הספר הוא " איש ההשקפה" , ספרו של אבישי בן חיים, על האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך. זהו ספר קטן, מעט המחזיק את המרובה, המנסח בצורה תמציתית, מדויקת ומתועדת את תפיסת העולם של הרב שך.

הרב שך (מייסד ש" ס ודגל התורה) הוא הרביעי בשושלת גדולי תורה שגיבשו את התפיסה האורתודוקסית מראשית המאה ה-19. התפיסה הזו, בעצם התנועה הזו, באה כתגובה על החילון, ההשכלה, הרפורמה והציונות. אבי האורתודוקסיה הוא ה" חת" ם סופר" (1762-1839) שעמד מול הרפורמה וההשכלה בסיסמה " חדש אסור מן התורה" . אחריו בא ה" חפץ חיים" (1838-1933) שלחם בציונות. השלישי הוא ה" חזון איש" (1878-1953) שהתמודד עם מדינת ישראל (" העגלה הריקה" ) בשנים הראשונות לקיומה והקדיש עצמו לשיקום היהדות החרדית לאחר השואה. הרב אלעזר מנחם שך פעל מול ה" ישראליות" , תוך שהוא משמר את החברה החרדית בתוככי המדינה.

חשיבותו של הספר איננה בסיפור חייו של הרב שך וגם לא בניסוח התיאולוגיה שלו, הדומה מאד לזו של הרב יואל טייטלבוים (הרבי מסאטמר). חשיבותו בתיאור התמודדותו של הרב שך עם זרמי המחשבה המודרניים ובראשם הציונות.

נקודת המוצא של הרב שך היא ששנאת הגויים לעם ישראל היא נתון בסיסי בהיסטוריה העולמית שאיננו ניתן לשינוי. " במשך אלפיים שנה סבל העם מגזירות ושחיטות ומכל האומות לא נמצאה אפילו אומה אחת שעמדה לצד עם ישראל כדי לעזור לו" .

וכבר חז" ל קבעו: " הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב" .

ומנקודת מוצא זו נגזרות תפיסותיו לגבי המדינה, הציונות, והדרך בה צריך ללכת העם היהודי. אי אפשר לסמוך על אף אומה, כולל ארצות הברית, שהיא " משענת קנה רצוץ" . כשכולם שמחו על השלום עם מצרים אמר על סאדאת: " הערל הזה היום מראה לך פנים שוחקות בשביל איזה פוליטיקאי ובקרבו ישים עורמה" .

שום דבר איננו יכול לבטל את שנאת ישראל. בעבר שנאו אותנו כי היינו שונים מן הגויים. כשנהיינו דומים לגויים בעקבות החילון (" באמרם היה נהיה ככל הגויים" ), לא רק שהאנטישמיות לא קטנה אלא אף גדלה.

הפתרון הציוני איננו פתרון לאנטישמיות. הרב שך יוצא מנקודת המוצא התיאולוגית של " שלוש השבועות" , שלפיהן אסר הקדוש ברוך הוא על ישראל לעלות בחומה (עליה מאורגנת לארץ) ולהתגרות בגויים. אך הוא נותן לנקודת המוצא הזו הסבר רציונאלי ומסיק ממנה מסקנות מדיניות.

פתרון ההישרדות היהודי, לפי הרב שך, הוא להוריד את הראש מול גזרות הגויים ולא להתגרות בהם. כך ניצלו היהודים בכל הדורות. העמים שרדפו אותנו נעלמו מבמת ההיסטוריה. " ניצלנו מידיהם וידינו על העליונה כי עם ישראל חי וקיים לנצח" .

ואילו מי שרואה ערך מקודש במדינת ישראל, ורואה מצווה בישוב ארץ ישראל " מסיע אותנו במדרון של התגרות באומות העולם" .

" אלפיים שנה חיינו בגלות… בית הכנסת ובית המדרש החזיקו אותנו הם היו המבצרים… לא לממשלה, לא לצבא ולא לשטחים יש חלק בקיומו של עם ישראל. רק התורה היא המקיימת אותו" .

כמו הרבי מסאטמר מחייב הרב שך את קיום הגלות. לא מטעמים מיסטיים (הרבי מסאטמר מביא נימוק קבלי לגבי שורש נשמתו של כל אדם ומקומו בעולם), אלא מנימוקים מעשיים לגמרי. קיומה של מדינת ישראל אינו בטוח מול מאה מיליון ערבים ועדיף לפזר את העם בין הגויים. הבסיס לקיום היהודי הוא לימוד תורה. אבל בראש המדינה עומדים רשעים המבזים את התורה ועלולים להמיט אסון על עם ישראל.

=========קטע חדש ============

" 1967 והארץ שינתה פניה"

תום שגב הוא היסטוריון חרוץ ויסודי, סופר מבריק ועיתונאי מיומן. הצרוף הזה הופך את מחקריו ההיסטוריים של שגב לספרים מרתקים, הנקראים בנשימה עצורה. כזהו גם ספרו החדש על מלחמת ששת הימים. שגב מספר לנו לא רק על האירועים הגדולים של התקופה. הוא מתאר וממחיש את

הריחות והטעמים, המאכלים, המוסיקה, אפנת הלבוש, אורחות החיים. ובעיקר את היצרים של האנשים העומדים מאחורי האירועים הגדולים. שגב עושה שימוש במכתבים וביומנים אישיים של אנשי התקופה – מהם ממלאי תפקידים בכירים ומהם פשוטי עם.

הבעיה עם שגב, בספר זה כמו בספריו הקודמים, היא תפישת עולמו השמאלנית. תפישה זו מתארת תמונה היסטורית ברוח השקפות המחבר. אף על פי כן אני ממליץ על קריאת הספר .


"שניים מקרא ואחד תרגום"

ביטוי זה לקוח ממסכת ברכות (דף ח עמוד א), שם נאמר: " לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום" .

והרמב"ם מפרש בהלכות תפילה: " אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום"

ויש הדורשים על הפסוק " ואלה שמות" ראשי תיבות: "וחייב אדם לקרוא התורה שניים מקרא ואחד תרגום" (ספר כף החיים בעקבות הפרי מגדים).

במאמר שפרסמתי כאן לפני כמה שבועות תחת הכותרת "אל תגידו בגת" , הבאתי שורה של מונחים הלקוחים מן הספר "רשימת ה-6000" של גדעון סאמט. בין היתר הבאתי את הביטוי "אחד מקרא ושניים תרגום" . בעת שהעתקתי את המונח הזה מן הספר לא הבחנתי בהיפוךהמילים לעומת המקור וקוראים רבים מיהרו להעמיד אותי על הטעות.

אבל אחד הקוראים, שמתוך ענווה ביקש לשמור על עילום שמו, הפנה את תשומת לבי לכך שהביטוי איננו שגוי, הוא כשר למהדרין ויש לו בסיס במקורות.

מסתבר שהאר"י ז" ל (האלוקי ר' יצחק לוריא, מגדולי המקובלים) השתמש במונח זה. חוקר הקבלה דוד תמר מספר כי לפני הקידוש של ערב שבת היה האר"י אומר "שבקריאת הפרשה אחד מקרא ושניים תרגום נפרדת הקליפה מן הקדושה" .

הביטוי נכנס ללשון הכתיבה באורח נדיר אמנם כביטוי לקשיים בתרגום או לטקסט קשה להבנה.

במילון רב מילים של שוויקה מצאתי גם את הביטוי "אחד מקרא ואחד תרגום" כביטוי ספרותי לקריאה, כתיבה או השמעה של טקסט – משפט בשפה אחת ומשפט בשפה אחרת.

 

איך להגיע בקלות לארון הספרים היהודי

erez-disk1

החוזר בתשובה שחולל מהפכה בלימוד התלמוד. ארז סלע (צילום: זאב גלילי)

ארז סלע, יליד קיבו ץ מגידו של השומר הצעיר, לא ראה דף גמרא עד גיל 25 * חזר בתשובה, למד בכולל וחיבר פרוש שזכה להצלחה * הפך למו" ל של ספרי קודש שנמכרים במהדורות רבות * המציא שיטת צילום סודית והשלים פרוייקט צילום דיגיטאלי של רבבות ספרי יהדות

נתחיל בעיקר. הטכנולוגיה של המחשב מאפשרת כיום לרכז את כל ארון הספרים היהודי בתוך קופסה קטנה, שגודלה כגודל ספר קטן. זה איננו חזון לעתיד הרחוק. כבר היום יכול כל אדם להחזיק בביתו דיסק קשיח, המכיל יותר מ-16 אלף ספרים, בכל תחומי היהדות.

האיש העומד מאחורי הפרויקט הזה הוא ארז סלע, יליד קיבוץ מגידו של השומר הצעיר, שחזר בתשובה. סיפורו של המפעל שיזם (" אוצר החכמה" ) הוא סיפור של יזמות עסקית מקורית והשג טכנולוגי, שהשלכותיו התרבותיות מרחיקות לכת. אך זהו גם סיפור אנושי מרתק.

בחור מבולבל מחפש משמעות

ארז סלע נולד לפני 48 שנים בקיבוץ מגידו של השומר הצעיר. עד לשנתו ה-25 לא ידע אפילו איך נראה דף גמרא. בגלל פרופיל רפואי נמוך שרת בצבא בתפקידים שוליים וגם התרועע עם אנשי שוליים. " הייתי בתור מבולבל שלא יכול היה להיקלט בשום מסגרת. מנותק מהחברה בה גדלתי ומחפש כל הזמן משמעות לחיי. החיפוש הביא אותי לנקודה שבה מצאתי כל מה שחיפשתי. מאז נהייתי אדם אחר" .

את מבוקשו מצא ארז בישיבת אור שמח. " למדתי בחשק עצום" , הוא מספר, " ובניתי חיים חדשים. נשאתי לאשה את בשמת לבית אלטשולר, גם היא חוזרת בתשובה כמוני, והשקעתי עצמי בלימודים" .

לימודים בכולל

" מי שאיפשר את לימודיי הייתה רעייתי. לאחר החתונה הלכתי ללמוד בכולל והיא שיחררה אותי מכל התחייבות, מכל עול. בתחילת דרכנו עברנו לגור בעיר עמנואל שבשומרון. פעם נסעתי באוטובוס ושמעתי את ראש הכולל המקומי, הרב אהרון ישעיה בלוי מדבר עם חבריו בדברי תורה. חזרתי הביתה מלא התפעלות. איזו עוצמה. איזו אהבת תורה. באיזה חשק ובאיזה געשמאק ( = טוב טעם – ביידיש) הוא לומד. ספרתי לרעייתי. מה עשתה? הלכה לבית הרב, דפקה בדלת ושכנעה אותו ללמד אותי. באותו רגע נקבעה לי חברותא עם הרב בלוי, כל יום שעה אחרי התפילה. בתוך כמה ימים הוא לקח אותי לכולל שלו ולמדנו חברותא כל היום. משך כל הגלגולים של שנינו שמרנו על קשר. כשהיה גר בפתח תקוה, הייתי נוסע אליו כל יום חמישי והיינו לומדים חברותא כל הלילה עד הבוקר. כיום (20 שנה אחרי), כשהוא גר בירושלים יש לנו חברותא כל בוקר, שעה לפני התפילה ושעה אחריה" .

דרכו של מו"ל

בעשרים השנים שחלפו חלו תמורות מפליגות בחיי משפחת סלע. לבני הזוג נולדו 8 ילדים וארז איננו זקוק עוד לכמה דולרים שהיה מקבל בכולל (" ללחם ולמרגרינה זה הספיק אז" ). הוא עצמו מממן מהכנסותיו תמיכה צנועה בתלמידי כולל. בשנים שחלפו לא פסק ארז מללמוד. אבל עיקר עיסוקו בשנים הללו היה במו" לות של ספרי קודש.

זה החל עוד בראשית הדרך הלימודית שלו. הוא למד ב" במפעל הש" ס" , שהקים הרבי מקלויזנברג ומומן על ידי חסידות צאנז. זו מסגרת וולונטארית שבה משלמים לכל לומד שכר על עמלו בתורה. בסוף כל חודש נבחנים על הדפים שנלמדו ומקבלים שכר בהתאם לכמות הדפים שנלמדו.

הגהת מסכת נזיר

כשהגיע למסכת נזיר נתקל בקושי שנתקלו בו לומדי תורה רבים. על מסכת נזיר אין פרוש רש" י וב" תוספות" יש שיבושים רבים וחילופי גרסאות, עד שאין יכולת להבין סוגיה לאמיתה.

ארז החליט לנסות ולתקן את השיבושים בלי שהיה לו כל ניסיון קודם בתחום זה. הלך לספריות, התעניין אצל מביני דבר והגיע לדפוסים ראשונים. (" עד אז לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה, דפוסים ראשונים" ). השוואה מדוקדקת בין הדפוסים והסתייעות במפרשים העלתה שפע של גרסאות מתוקנות. (" למשל בדפוס ונציה כתבו "כדי להמנע מכתיבת שם ה'. בדפוס וילנא שבידינו התיבה לי' הפכה "לעשרה")

לאחר מאמץ שנמשך ימים ולילות רבים הוציא מתחת ידו גרסה נקייה ומוגהת של המסכת והתוספות וגם כתב לה פירוש "ארזי הלבנון" . בשנת 1990 ראתה המהדורה המוגהת של המסכת אור במימון עצמי ובעזרת תרומה של אלף דולר שקיבל ממנציחי שמות יקיריהם.

מהדורתו של ארז עוררה התעניינות רבה של לומדים במסכת נזיר, שמשך שנים הוזנח לימודה. ישיבת פוניבז" בלבד הזמינה מאתיים ספרים. אחרי המהדורה הראשונה באו עוד שלוש מהדורות. בימים אלה נכנסת לדפוס המהדורה החמישית.

הצלחה מו" לית

ההצלחה לה זכתה מהדורת נזיר המוגהת בפירושו של ארז סלע הביאה אליו פניות רבות של מו"לים ומחברים – לערוך, לכתוב, להגיה , לההדיר. בזה אחר זה ראו אור מפרי עטו והגהתו של ארז ספרים רבי איכות וכבדי משקל: שב שמעתתא (שבעה כרכים); ירושלמי על נזיר, כלאים, זבחים; חסדי דוד על התוספתא (ב-10 כרכים). רוב הספרים זכו לכמה מהדורות.

בשלב זה החליט ארז להיות מו"ל עצמאי. (" עשיתי משכנתא על הדירה, שכרתי מגיהים" ) והוציא לאור את "פני יהושע" ב-5 כרכים. הספר הפך ללהיט בציבור לומדי תורה. כמעט שאין ילד שמגיע למצוות שאינו מקבל את הספר במתנה. מאז כבר ראו אור 20 מהדורות (" זו הפרנסה שלי. כל שנה אני מוציא 5 מהדורות" ).

בעקבות "פני יהושע" הוציא לאור שורה של ספרים שכל אחד מפעל מו"לי בפני עצמו: חידושי הריטב"א  ב-6 כרכים (6 מהדורות בשנתיים); פקסימיליא של תלמוד בבלי מהדורת ונציא 10 כרכים (נמכרו 1200 סטים במכירה ישירה); " דקדוקי סופרים" ב-12 כרכים; בבלי כתב יד מינכן; תולדות חכמי ירושלים ועוד.

בשלב זה עלה בדעתו של ארז לעבור למולו"ת דיגיטאלית כשהוא מציב לעצמו מטרה שנשמעה דמיונית.

" לצלם כל הספרים"

לכאורה לא היה שום חידוש ברעיון. הרי מזה שנים קיים "מאגר היהדות הממוחשב" ("פרוייקט       השו"ת של בר-אילן. בתקליטור בודד מרוכזת כל הספרות המקראית ופרשניה, התלמודים ופרשניהם, ספרות חז"ל לענפיה, ספרות המחשבה והקבלה וכמובן אוסף עצום של שאלות ותשובות (שו"ת). זהו מפעל לאומי שהושקע בו הון רב. כל אחד מן הטקסטים שנבחרו הוקלד מחדש ועבר הגהה קפדנית. התקליטור מצויד במנוע חיפוש, המאפשר לאתר בכמה שניות כל מילה וכל מושג מתוך ים הספרים הכלולים בתקליטור.

בשביל מה מפעל נוסף? וכיצד יכול אדם בודד בעל אמצעים צנועים להרים מפעל כזה?

ארז מדבר בהערכה רבה על "מאגר היהדות" של בר אילן, שהוא נעזר בו רבות בעבודתו. הרעיון שלו היה אחר. "פרויקט בר אילן הוא נפלא ואין לו תחליף. אבל הוא מכיל רק כ-700 ספרים. בעבודתי נחשפתי לאוצרות העצומים הגנוזים בספריות. אוצרות אלה רחוקים מהישג ידו של אדם מן הישוב. אמרתי לעצמי: מדוע שספרים אלה לא יגיעו לכל יהודי באשר הוא? הרעיון היה לצלם את כל הספרים של ארון הספרים היהודי ולגבות אותם בדיסק, כך שכל אדם יוכל להגיע לכל ספר שירצה בלחיצת כפתור" .

בכמה ספרים מדובר?

בקטלוג הספרים המצויין "אוצר הספר העברי" של ישעיהו וינוגרד, רשומים (כמעט) כל הספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ב-1469 ועד שנת 1863. רשימה זו, שהיא הקורפוס העיקרי של התרבות היהודית לדורותיה, מחזיקה למעלה מ-32 אלף ספרים. נתון זה יש בו כדי ללמד שהמשימה שנטל על עצמו ארז סלע נשמעת מגלומנית.

4 מיליון עמודים

לארז היה רעיון, אך לא היה לו מושג איך לממש אותו. הוא הלך למוסדות העוסקים בסריקת מסמכים. היה ב"יד ושם" וקנה שם איזו מכונה משומשת. היה בבית הספרים הלאומי והתעניין איך מצלמים. ביקש לרכוש מכשיר צילום אך מה שמצא בשוק לא ענה על צרכיו. עלה בדעתו לשלב בין המכשירים שראה לבין איזה מכשיר המסייע לנכים שמצא ב"יד שרה" . בתום הסיבוב הזה פיתח ארז בעצמו מכשיר שהוא שומר בסוד את דרך פעולתו. כל מה שאפשר לומר הוא שהמכשיר מאפשר סריקת מהירה מאד של ספרים בלי לגרום להם נזק. בנה כמה מכשירים כאלה, הושיב כמה צוותים שעבדו שלוש משמרות ביממה ובתום שנה ורבע השלים צילום של 15,000 ספרים (ומאז ועד היום נוספו למאגר עוד 1300 ספרים). בסך הכל צולמו יותר מארבעה מיליון עמודים.

את כל הספרים הסרוקים הוא הכניס לדיסק קשיח בעל קיבולת של 300 ג"יגה. כל מה שהיה חסר כדי להפוך את היוזמה הזו למוצר היתה תוכנה שתאפשר שימוש יעיל באוצר הספרים הזה.

בעיית הסריקה

האיש שהכין את התכנה ל" אוצר החכמה" הוא ר" משה דביר, בוגר ישיבת חברון שלמד תכנות בכוח עצמו. הוא פיתח מנוע חיפוש מאד משוכלל, המאפשר להגיע לכל ספר בכל נושא על פי חתכים שונים. אבל הפתרון שמצא לבעיית הסריקה הוא ממש מהפכני.

כאשר מעבירים דף מודפס למדיה דיגיטלית באמצעות צילום מקבלים על הצג צילום. זה איננו קובץ שניתן לסרוק על מנת למצוא מילה הנמצאת בו. בעיני המחשב צילום של דף מתוך ספר כמוהו כצילום נוף.

מזה שנים קיימת טכניקת OCR, המאפשרת להפוך סריקת צילום לקובץ. דהיינו: למילים שהמחשב מסוגל לזהות ולקרוא. הבעיה עם הטכניקה הזו היא שהיא מאד לא מושלמת. גם אם מצלמים מתוך ספר חדש שאותיותיו מאירות עיניים מקבלים תוצאה המחייבת הגהה. צילום מספרים ישנים שאותיותיהם קטנות ושבורות נותן תוצאה גרועה עוד יותר – שגיאות בשעור של בין 5 ל-90 אחוז. ספרים המודפסים באותיות רש" י אי אפשר כלל לסרוק בשלב זה.

הדרך היחידה ליצור מאגר נקי משגיאות שבו קל לסרוק ולאתר כל מילה הוא להקליד את הטקסט מחדש וגם להגיהו. כך נוהג מאגר היהדות הממוחשב של בר-אילן. מנהל הפרוייקט, יעקב וינברגר, אמר לי כי מחיר ההקלדה וההגהה של ספר בינוני מגיע לכ-1250 דולר. אילו ביקש ארז להקליד ולהגיה 15000 ספרים היה צריך להוציא כעשרים מיליון דולר.

רעיון מהפכני

הפתרון שמצאו ארז וצוותו מקורי ואולי מהפכני. הוא סרק את כל הספרים שניתן לסרוק בשיטת OCR – כ-6000 כרכים. מנוע החיפוש מאפשר לסרוק ספרים אלה ולאתר בהם כל מילה שאינה שגויה. המשתמש יודע מראש כי חלק מן המילים לא יאותרו בסריקה. כלומר: התוצאה אינה מושלמת. אבל ברגע שמאתר המנוע את המילה המבוקשת מופיע על הצג צילום הדף המקורי ולא הטקסט הסרוק והמשובש. התוצאה אינה מושלמת אך בשל הכמות הגדולה של הספרים היא עשויה להשיג יותר מאשר בכל מאגר אחר.

המוצר איננו זול – קרוב ל-2000 דולר, המחיר כולל דיסק קשיח (אותו מחברים למחשב בכבל ( SBאת אוצר הספרים והתוכנה. למרות המחיר כבר נמכרו כמה מאות יחידות, בארץ ובעולם. למי שידו אינה משגת לרכוש את המאגר מציע ארז אתר אינטרנט שיכלול את המאגר כולו ויעודכן באורח שוטף. המאגר נמצא בשלבי השלמה וניתן יהיה להיכנס אליו תמורת תשלום יומי, חודשי או שנתי. כתובת האתר: www.otzar.biz

בתוכי אני חקלאי

" בתוך תוכי" , אומר ארז סלע, " אני חקלאי. אני אוהב את הריח של האדמה ושל הפרות, נזכר בערגה בחליבות הלילה, ואיך הייתי מתבוסס יחף בזבל של הפרות. אוהב את הטבע ואת האדמה ובייחוד בעלי חיים. זה אצלי בגנים, וגם הורשתי את זה לרוב ילדיי.

" תלמד" אמר סבא

" סבי, ר'  אהרון שטיינר, היה יהודי ירא שמים. הוא איבד את אשתו ושניים מילדיו בשואה. לארץ ישראל הגיע שבור ורצוץ. הקים כאן משפחה וגר בפאתי חדרה. מדי בוקר היה קם לתפילת ותיקין ומבלה יומו בלימוד. היה קשה לו לראות את נכדיו באים אליו מן הקיבוץ גלויי ראש. כשחזרתי בתשובה באתי לבקרו. הוא היה אז בן למעלה משמונים. כשראה אותי עלו דמעות בעיניו, הושיב אותי ליד שולחן, פתח גמרא ואמר לי מילה אחת: "למד". זמן קצר אחר כך נפטר והספר הפתוח מלווה אותי מאז" .

מס על נר שבת

" בא אלינו יהודי וסיפר כי מפי סבא שלו שמע כי במקום בו חי הסבא נהגו השלטונות להטיל מס על כל יהודי שהדליק נר שבת. אחד החוקרים פרסם מאמר ששלל מכל וכל את האפשרות שהיה אי פעם מס כזה. בדקנו במאגר ומצאנו תאור מלא של ארוע הקשור בנס הזה" .

" ממש גן עדן לחובבי ספרות"

פניתי לרוני שוויקה, דוקטורנט במחלקה לתלמוד של האוניברסיטה העברית וביקשתי את חוות דעתו על פרויקט " אוצר החכמה" . שוויקה רכש את הדיסק ומשתמש בו מזה זמן וזו חוות הדעת שכתב לי:

עוצמתו של המאגר היא גם חולשתו. עבור המשתמש הלא מקצועי הוא מבלבל. לא נעשתה כל עבודת מערכת בבחירת הספרים, וכך נסרקו עשרות ברכונים ,זמירות לשבת וקונטרסים חסרי חשיבות לצד ספרות קלאסית ומהדורות ראשונות נדירות.

מסע הרפתקאות

אבל זו גם עצמתו של המאגר. חוסר היד המכוונת בבניית המאגר מבטיחה הפתעות נעימות, וגן עדן של ממש לחובבי הספרות. המגוון העצום של הספרים אינו מכוון אל החוקר המקצועי. גם לא אל ההדיוט שאינו יודע מה לעשות בכל העושר הזה. המאגר מכוון אל חובב הספר, המוכן לצאת למסע הרפתקאות בספרות העברית ללא מטרה מוגדרת וללא יעדים ברורים. אדם כזה יוכל לשקוע שעות ארוכות בדפדוף בספרים עתיקים שונים ומשונים, שאפילו שמם לא מוכר. לקפוץ באופן אסוציאטיבי וחופשי מספר לספר, ממחבר למחבר, תוך כדי קריאת שיר ממחבר איטלקי במאה ה-17, פלפול חריף על סוגיה בגמרא מרב אשכנזי, או דרוש לפרשת השבוע מחכם ספרדי. הכל בשניות, ללא צורך להכיר את הספר היכרות מוקדמת. בלי צורך להזמין אותו ממחסן הספרים או אפילו למשוך אותו מהמדף. פשוט בלחיצות עכבר. זו נראית לי הדרך היעילה והיצירתית ביותר להשתמש במאגר.

ריפרוף ב-13 שעות

הפונקציה היפה ביותר במוצר היא זו המאפשרת לעבור על רשימת הספרים בלחיצת מקש (חץ למטה) כאשר עבור כל ספר שעומדים עליו מוצגת תמונת עמוד השער. מכיוון שמדובר ביותר מ-15,000 ספרים, עשיתי חשבון שסריקת כל הספרים תארך כ-13 שעות, אפילו נקדיש רק שלוש שניות בממוצע לכל ספר.

הצורה החובבנית בה המאגר נבנה, גורמת לכך שהוא אינו יכול להיות תחליף למאגרים התורניים הקיימים. מאגרים בהם הספרים נבחרו בקפדנות, תוך שימת לב למהדורות ולאיכות הנתונים. זאת כמובן מלבד ההבדל הבסיסי, שבמאגרים התורניים יש טקסט מלא של הספרים, עם מנוע חיפוש משוכלל. ן באוצר החכמה נסרקו אמנם כ-6000 ספרים מתוך המאגר ואפשר לחפש בהם. אלא שפונקציה זאת לוקה בחסר. גם אין רשימה של הספרים שניתן לסרוק, כך שכאשר אתה מבצע חיפוש, אין לך דרך לדעת על איזה ספרים החיפוש מתבצע.

תוצאות מפתיעות

למרות ליקויים אלה, ההיקף הגדול והאקראיות, מאפשרים להגיע לתוצאות בחיפושים שאי אפשר היה להגיע אליהם בשום דרך אחרת. התוצאות הרבה פעמים מפתיעות, מגרות ופותחות כיוונים חדשים למחקר.

באופן כללי, התרשמתי מהממשק לטובה. חסרים לי מספר פונקציות, כגון האפשרות לצמצם את רשימות הספרים על פי מקום ההדפסה או שנת ההדפסה ( למשל: כל הספרים שנדפסו בוונציא במאה השש עשרה). מפתח הנושאים הוא כלי עזר חשוב, ומרשימה במיוחד האפשרות לגישה הישירה לפרשות השבוע או מסכתות הש" ס. גם האפשרויות האינטראקטיביות: בניית ספריה פרטית, הוספת הערות וקישורים בתוך הספרים – מוסיפה הרבה למוצר (ולא קיימת במאגרים התורנים הקיימים).

כתבי עת שבמאגר

אחד היתרונות הגדולים ביותר של המוצר, הוא הכללת סדרות שלמות של כתבי עת וקבצי יובל וזכרון (כ-1600). אלה חומרים שאינם נמצאים בספריות פרטיות, והכללתם במוצר הופכת אותם להרבה יותר נגישה. כך, לדוגמא, נכללים באוצר כל מאה ושלושים הכרכים של כתב העת " סיני" , ובהם אלפי מאמרים ומחקרים במדעי היהדות. סריקת כתבי עת אלה תורמת תרומה חשובה נוספת. במקרים מסוימים, תחום זה לבדו יכול להצדיק את רכישת המוצר.

ראה גם

מספר האגדה לתלמוד הממוחשב

ציידי הספר היהודי

מ"ספר האגדה" לתלמוד הממוחשב של שטיינזלץ

עם המהדורה הממוחשבת של תלמוד שטיינזלץ מתחיל עידן חדש במפעל, שפתח את התלמוד בפני דור שהתלמוד נמחק מן הזיכרון הקולקטיבי שלו * מפעלו של שטיינזלץ משלים את מפעלו של ביאליק ב"ספר האגדה" * שני ספרי יסוד שעיצבו את התרבות העברית החדשה

במאמרו "לכינוסה של האגדה" הסביר ביאליק את מטרת מפעלו (כינוס מדרשים בספר האגדה) במילים הבאות: "על ידי האגדה אדם נכנס לבית חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב'לפני ולפנים' שלה. מכיר הוא את ריבונה של האומה ומציץ בעולמה כמו שהוא…".

במאמר אחר ("הלכה ואגדה" ) מבהיר ביאליק שהלכה ואגדה אינן צרות זו לזו: "ההלכה והאגדה אינן באמת אף הן אלא שתים שהן אחת, שני פנים של ברייה אחת. היחס שבין זו לזו הוא כיחס שבין המלה למחשבה ולהרגשה, או כיחס שבין המעשה והצורה המוחשית ובין המלה" .

ביאליק כותב

ובאותו מאמר התריע ביאליק מפני ההסתמכות על האגדה בלבד, כבסיס לתרבותנו המתחדשת. הוא כתב דברים שכוחם יפה גם לימינו: "הנה הולך וגדל דור באוויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתיים, הולכת ונבראת מין יהדות של רשות… תחיה, ספרות, יצירה, חינוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית… כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשייה, עשייה קשה כברזל, חובה אכזרית".

והעשייה הקשה כברזל, בצד האגדה ("הרכה משמן" , בלשון הפז של ביאליק) נמצאת בתלמוד.

הספר החשוב ביהדות

מהו התלמוד? משיב עדין שטיינזלץ, בספר "התלמוד לכל" : "מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל…".

"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור…".

דף ראשון בתלמוד המסורתי (דפוס וילנא)

"אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… עם ישראל ידע כי המשך קיומו והתפתחותו תלויים בלימוד התלמוד, וכך סברו גם שונאי ישראל לדורותיהם. הספר הושמץ, גונה ונשרף פעמים רבות בימי הביניים ובעת החדשה. לימודו נאסר על היהודים מתוך הידיעה הברורה כי אותה חברה יהודית אשר שוב לא תעסוק יותר בספר זה אין לה עוד סיכוי אמיתי של חיים…".

אם לסכם: התלמוד עיצב את רוחו של עם ישראל לא רק בדורות שבהם היה העם כולו עוסק בלימוד, אלא גם בדורות הבאים. ויעיד על כך השעור הגבוה של חתני פרס נובל יהודים בקרב מקבלי הפרס.

דור של עמי ארצות

הציונות מחקה את התלמוד מן הזיכרון הלאומי. הדור הראשון של מחוללי המהפכה הציונית בא ברובו מעולם התורה, תוך מרידה בו. המרידה כל כך הצליחה עד שברל כצנלסון קונן: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.

מפעל התרגום והפרוש של הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל) החל בסוף שנות השישים. כשהופיע הכרך הראשון הוא היה בחזקת חידוש גמור. הטקסט התלמודי סודר מחדש באותיות גדולות מאירות עיניים. הטקסט מפוסק ומנוקד וראשי התיבות מפוענחות.

עיקר החידוש של התלמוד החדש היה ביאורו ותרגומו של הרב שטיינזלץ. וכך הוא תואר בכרך הראשון, מסכת ברכות: "פרוש חדש המבאר כל פרט שבתלמוד בהבנת המילים והתוכן, בהסברת דרך המשא והמתן התלמודי. בלוויית תרשימים וטבלות. בתוך הפירוש תרגום מלא, מילולי ותוכני, באותיות המיוחדות, של כל הארמית המצויה בתלמוד" .

בצד התרגום כלל התלמוד החדש מבואות וסיכומים; "עיונים" הכוללים שיטות פרוש נוספות, ברור מושגי יסוד ובאור דרכי המחשבה; "אורח הלכה", הכולל את מסקנות ההלכה בנושאים שבגמרא; שינויי גירסאות; אישים; לשון; ציורים ותרשימים להסברת הסוגיות, הסברים על בעלי חיים וצמחים; תאורים ותמונות של החפצים בהם השתמשו בתקופת התלמוד. ובסוף כל מסכת מפתח מפורט של אישים ונושאים.

כיבוש קהלים חדשים

כבר בראשית דרכו כבש התלמוד של שטיינזלץ קהל קוראים ולומדים שעד להופעת הפרוש לא ידע איך נראה דף תלמוד. לרבים נתברר כי מה שנחשב לספר אזוטרי, המובן רק לתלמידי חכמים, פתוח להבנתו של כל אדם. חלפו שנים, הכרכים הופיעו בזה אחר זה, וקם דור חדש של לומדים שתלמוד שטיינזלץ הוא התלמוד היחיד שהוא מכיר. קמו חוגי לימוד בכל חלקי הארץ (בהם נוטלות חלק גם נשים רבות) והתלמוד הפך בהדרגה להיות חלק מן המטען הרוחני של ישראלים רבים הרואים עצמם חילוניים. השפעתו של שטיינזלץ והמהפכה הרוחנית שחולל ממתינים עדיין לחוקר תרבות של החברה הישראלית.

דף ראשון בתלמוד המודפסשל שטיינזלץ

על מה שקרה מאז הכרך הראשון של מסכת ברכות ועד להופעת המהדורה הממוחשבת שוחחתי עם עורך המהדורה, מאיר הנגבי, ועם איש השיווק גרשון מורגנשטרן.

השתנות קהל היעד

מאז הכרך הראשון ועד היום הופיעו 3כמעט כל כרכי התלמוד. במהלך השנים נמכרו רבבות סדרות והמכירה נמשכת בקצב קבוע.

במרוצת השנים הלך קהל היעד ונשתנה. הגיע גם קהל של אנשים שהתלמוד בדפוס המסורתי נמצא בבתיהם. כאלה שזכו להשכלה תלמודית במסגרת כלשהי – בית ספר תיכון, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר וכו". אלה אנשים שתורתם אינה אמנותם וזמנם דחוק. בעזרת שטיינזלץ הם מסוגלים להתגבר על הקשיים הראשוניים – לשוניים, עניניים ואחרים. ללמוד בפחות זמן וללא קושי.

מהדורה במבנה חדש

מי שמשווה את הכרכים שיצאו בחמש עשרה השנים האחרונות לכרכים שיצאו בראשית דרכו של המפעל מגלה כי התלמוד של שטיינזלץ התקדם יחד עם לומדיו. הכרכים האחרונים כבר מכוונים גם לידענים ששבילי נהרדעא אינם זרים להם. וגם ליודעים שהתקדמו בלימוד לאחר שקנו את השכלתם התלמודית הבסיסית מכרכי שטיינזלץ הראשונים.

נוכח השתנות קהל היעד הוחלט לפני שבע שנים להוציא מהדורה במבנה חדש. במקום שני עמודים של שטיינזלץ לכל עמוד של ש" ס וילנא הודפס ש" ס וילנא במהרודה החדשה ומולו עמוד אחד של שטיינזלץ, שכולל את התרגום, הפרושים ויתר הנספחים. מבנה חדש זה (שכלל גם עריכה מסוימת של התרגום והפרוש שבכרכים הישנים) ענה לצורך של אנשים שלמדו בעבר בישיבות אבל לא עוסקים בזה יום יום. הם זקוקים לפרוש של שטיינזלץ אבל רגילים לדף של וילנא.

הרב עדין שטיינזלץ (צילום: ויקיפדיה)

בשלב זה נוסף קהל יעד חדש – תלמידי חכמים ממש ולא רק " בעלי בתים" . על קהל היעד הזה למד צוות העורכים (ליד שטיינזלץ פועל צוות של כ-15 איש) ממכתבים שמתקבלים מן הלומדים. " כותבים אלינו כל הזמן מכתבים וגם נפגשים ומדברים. אין יום שאין מקבלים מכתבים – מעירים, משבחים, מבקרים. ואנו מנסים לענות על צורכי הלומדים" .

גם החרדים מקבלים

עד כה נמכרו רק כמה מאות תקליטורים, אך כבר עתה ברור שמדובר בקהלים חדשים. אלה כוללים עורכי דין, מורים ואנשי עסקים. עורך דין יכול לאתר במהירות כל דף בתלמוד ולהבין מייד מה בתוכו. למורים מאפשרת המהדורה להכין שעור עם המקבילות והנספחים בלחיצת כפתור. אנשי עסקים בעלי מחשבים ניידים יכולים ללמוד דף יומי בכל מקום. במשרד בארץ, במטוס ובכל מקום בעולם.

קהל יעד לא פחות ואולי יותר משמעותי בא מן החוגים החרדיים. משך שנים רבות החרימו חוגים אלה את תלמוד שטיינזלץ. ניסיתי פעם לרכוש כרך של שטיינזלץ בחנות גיטלר, שהיא חנות מרכזית לכתבי קודש בבני ברק. המוכר הסתכל בי בתימהון, כאילו ביקשתי לרכוש ספר מינות. יש אומרים כי שטיינזלץ הוחרם בשל היותו מזוהה עם חב" ד (בין ההסכמות לתלמוד שלו יש הסכמה של הרבי מלובבביץ") ולפי השמועה הרב שך הצהיר פעם שהדת הקרובה ביותר ליהדות היא חב"ד.

למרות זאת תלמוד שטיינזלץ חדר לחוגים חרדיים וגם לתלמידי חכמים שבהם. אלו אינם מודים בכך בפה מלא ומחזיקים את הכרכים כשהם עטופים בנייר עיתון, כאילו מדובר באמת בספר מינות.

התלמוד הממוחשב מאפשר להחזיק את כל שטיינזלץ בתוך הזכרון של המחשב, בלי שהדבר ינקר עיניים ובלי שייחשף בארון הספרים המקודש.

כל התלמוד בדיסק

רכשתי את המהדורה הממוחשבת לפני כמה שבועות ואני יכול להעיד על יתרונותיה וחסרונותיה מניסיון אישי.

המוצר כולל את כל 37 הכרכים של שטיינזלץ שראו אור עד כה. מסכתות שטרם זכו לפירושו של שטיינזלץ מובאות בצילום של דפוס וילנא.

חיפוש דף נעשה בקלות. מקישים את שם המסכת ומספר הדף. הדפים מצולמים בפורמט ACROBAT READER שהוא נוח מאד לקריאה, להגדלה ולהדפסה. מכל נקודה בש" ס ניתן לדפדף קדימה ואחורה בקלות ובמהירות. לחיצה אחת ואתה מקבל על המסך את העמודים המקבילים לעמוד המוביל וכולם ניתנים כמובן להדפסה. ההחמצה הגדולה של התלמוד הממוחשב היא העדר אפשרות להגיע למקורות ההלכתיים שב" עין משפט" ו" נר מצווה" .

חיפוש ערכים ומפתחות

החסרון הגדול של התלמוד הממוחשב הוא העדר אפשרות לחפש מלה או קבוצת מלים בתלמוד. זאת, משום שדפי תלמוד שטיינזלץ אינם מובאים בו כקובץ אלא כצילומים.

אם תחפש, למשל, את המשפט המפורסם ממסכת אבות " אם אין אני לי מי לי" לא תמצא אותו בתלמוד הממוחשב, אבל מיד תמצא אותו במפעל השו" ת. מאידך, אם תחפש במפעל השו" ת את הביטוי " ירושלים של זהב" , לא תמצא אותו כי הוא לא נמצא בכל התלמוד בעברית אלא בארמית. אם תחפש צרוף מילים זה בתלמוד הממוחשב תמצא התייחסות אליו בשלושה מקומות בתלמוד.

איך מוצאים "גט"

המחשה להבדל בין שני המפעלים ניתן למצוא בערך כמו "גט".

חיפוש במפעל השו"ת נותן לנו 1069 מקומות שבהם מופיעה התיבה גט בתלמוד. תוצאה כזו אינה מאפשרת איתור פשוט של דיון בנושא המעניין אותנו. חיפוש אותו ערך בתלמוד הממוחשב נותן לנו 159 הפניות. אך הפניות אלה ממוקדות בנושאים ספציפיים הקשורים בגט: כתיבת גט, שליחות בגט, גט קודם מיתה ועוד. דבר זה מאפשר לאתר בדייקנות רבה את המקום בתלמוד בו נדון הנושא שמחפשים.

חיפוש הערך ירושלים במפעל השו"ת ייתן לנו 665 הפניות. בתלמוד הממוחשב אנו מקבלים 89 ערכים ממוינים לפי אנשי ירושלים, בונה ירושלים, בנות ירושלים, שערי ירושלים וכדומה.

הסיבה להבדלים הללו הוא שבתלמוד הממוחשב ההפניות אינן למילים הנמצאות בטקסט אלא למפתחות שבסוף כל כרך. במפתחות אלה הושקעה מחשבה רבה וההפניות מתוכן ממוקדות ולא טכניות.

החיפוש אפשרי בחתכים שונים אבל לדעתי הוא מסורבל מדי, במיוחד למי שהתפנק על היעילות של מפעל השו" ת. הדבר בולט במיוחד בגירסה 12 של מפעל השו" ת שראתה אור בימים אלה. בגירסה זו יש קישורים בין כל הלכה של הרמב" ם למקורותיה בתלמוד; לכל עמוד בתלמוד יש קישור לפרושי הראשונים המופיעים במקומות אחרים בתלמוד; קישורים מכל פסוק בתנ" ך למדרשי חז" ל העוסקים בו ועוד.

אם לסכם: תלמוד שטיינזלץ הממוחשב הוא שלב מהפכני במפעל רב חשיבות. כי אין כמו המחשב ללימוד הספר שהמציא את ה" סבטקטסט" אלפיים שנה לפני שהומצא המחשב. אך השלב הזה עדיין בחיתוליו. השימוש בו יעיל במיוחד עם משתמשים בו במשולב עם מפעל השו" ת. יש לקוות שתימצא דרך לשלב בין שני המפעלים ולאפשר את רכישתם במחיר השווה לכל נפש.

ספר האגדה נכתב גם במהלך פוגרום

" ספר האגדה" מזוהה עם אישיותו של ביאליק. אך ביצירה זו נטל חלק מרכזי איש הרוח י.ח. רבניצקי, שמילא תפקיד חשוב בטיפוח כלל יצירתו של ביאליק. השניים החלו בכתיבה בשנת 1903 כשהמטרה הראשונית הייתה לפרסם לקט אגדות בשביל תלמידי בתי הספר. השניים התגוררו באותו בית, קומה תחת קומה, באודיסה. הם נהגו להיפגש יום יום בדירת אחד מהם וטרחו יחד על ליקוט האגדות מן התלמודים, ממדרשים ישנים ומספרים נדירים. תרגמו את הארמית, סידרו על פי נושאים, חיברו אגדות ממקורות שונים. כשפרץ הפוגרום באודיסה בשנת 1905 ישבו השניים בדירת רבניצקי. הם המשיכו בעבודה, אחוזי פחד, כשבחוץ השתוללו הפורעים שרצחו ופצעו מאות יהודים. הכרך הראשון נסתיים לאחר שתי שנות עבודה וביאליק טרח במציאת אותיות דפוס שלפי ניסוחו: " שמנות ולא כחושות ומוכות שחפת רעות תואר ודלות מראה" .

 

ביאליק ורבניצקי כותבים את ספר האגדה. (ציור)

הכרך הראשון זכה להצלחה רבה. עד שנת 1911 נדפסו עוד שני כרכים. שלושת הכרכים נדפסו ברבבות עותקים ונמצאו כמעט בכל בית עברי של אותה תקופה. המפעל שהחל באודיסה הושלם בארץ ישראל החל משנת 1930. ביאליק ורבניצקי הוציאו מהדורה מחודשת והוסיפו פרקים רבים . " ספר האגדה" – כותב שלמה שבא, בביוגרפיה של ביאליק "חוזה ברח" – " היה לספר יסוד של התרבות העברית החדשה" .

התלמוד נשרף בראש השנה

 

שריפת התלמוד

שריפת התלמוד המפורסמת ביותר נעשתה ביוזמתו של האפיפיור פאולוס הרביעי ( 1476 -1559). בתקופת כהונתו הוגלו אלפי יהודים מרומא. אלה שנשארו נצטוו לשאת טלאי צהוב, הודחו מפרנסותיהם, נסגרו בגיטאות ובתי הכנסת שלהם ננעלו. שריפת התלמוד בוצעה בשנת 1553, בראש השנה, " על מנת שהיהודים יחושו צער כפול ומכופל" .

אם מצאת עניין במאמר זה תמצא ודאי עניין גם במאמר

"ארון הספרים היהודי בקופסא קטנה".

===================================================

 

ספר הזוהר המתורגם – דמותו של תלמיד חכם יחיאל בר לב

יש לו תואר דוקטור במינהל חינוכי, סמיכה לרבנות ורישיון טייס * בנוסף למפעל תרגום הזוהר כתב מבוא לקבלה  שהפך לרב מכר, פרוש לתלמוד הירושלמי ועוד ספרים רבים * קיבל הסכמות מגדולי הרבנים * מצהיר: "תורה לא הולכת עם אקדמיה",

לפני זמן מה התקשר אלי אדם שמעולם לא שמעתי את שמו: " אני הרב יחיאל ברלב. אתה נוהג לכתוב מדי פעם על ספרים. מדוע אינך כותב על הספרים שחיברתי?" .

בקשתי שיספר לי על ספריו. על פי התשובה חשבתי שמדובר באחד מאותם תמהונים, שכל איש תקשורת נתקל בהם מדי פעם. הוא סיפר כי חיבר פרוש ותרגום לתלמוד הירושלמי ולתלמוד הבבלי, כתב פרוש ותרגום לספר הזוהר, ועוד ועוד ספרים.

yechiel-barlev

שלושה פרושי ענק בפחות מעשרים שנה. יחיאל ברלב בחדר עבודתו. (צילום: זאב גלילי)

התאפקתי שלא לומר לו שדבריו נשמעים כאגדות רבה בר בר חנא, האמורא שסיפר סיפורי גוזמאות על מסעותיו, בהם גילה את קורח ועדתו הצועקים מתוך התהום ואת מתי המדבר השוכבים כענקים במדבר החול.

האיש עורר את סקרנותי וקבעתי עמו פגישה בביתו שבפתח תקווה. בדרך נזכרתי במכתב שכתב בשעתו הרב יהודה לייב אשלג, בעל פרוש " הסולם" לספר הזוהר, בו גילה כי האיש ממנו למד את סודות הקבלה היה מפורסם בעיר כסוחר ורק בלילות עסק בתורת הנסתר. זהותו של אותו סוחר מקובל לא נודעה עד היום הזה.

מפוניבז' לדוקטורט

למרבית ההפתעה פגשתי אדם נורמלי לחלוטין. נשוי, אב לחמישה ילדים וסב לנכדים. אך דומה שדווקא הנורמליות הזו לא מקטינה אלא אף מעצימה את חידתו של האיש.

יחיאל בר לב נולד לפני שישים שנה בתל אביב להורים יוצאי ליטא, שומרי מצוות נוסח המזרחי. את ראשית חינוכו קיבל במוסדות ממלכתיים דתיים – בית ספר יסודי התורה, ישיבת תל-אביב, ישיבת הישוב החדש. בגיל 16 עבר לישיבת פוניבז' בבני ברק. למד ארבע שנים ובגיל 21 התגייס לצבא ושרת כמורה בישוב ספר. עשה בגרות אכסטרנית והלך ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. לאחר שסיים תואר ראשון נסע לארצות הברית. שהה כמה שנים בשיקגו בלימודים כשהוא מתפרנס מהוראה. חזר ארצה על מנת לשאת אשה, שב להרצות הברית והשלים תואר שני במינהל חינוכי. בין לבין קיבל סמיכה לרבנות, למד לטוס, קיבל רשיון טיס אזרחי וצבר מאה שעות טיסה. בשעות הפנאי נהג לשחק גולף ולעשות סקי. בשנת 1976 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית מאריזונה סיטי יוניברסיטי וחזר ארצה עם משפחתו. התגייס לצבא הקבע ועל סמך השכלתו האקדמית קיבל דרגת ייצוג של רב סרן בתפקיד ראש מדור תורת הוראה. בין היתר עסק בתכניות לחינוך "נערי רפול". לאחר שחרורו עבד כמה שנים בבית ספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1980 החליט לעבור להרבצת תורה בילדים. (" אשתי ביקשה להניא אותי מלעזוב את האקדמיה ואני אמרתי לה שאיני רוצה שהדוקטורט יפריע לי לעשות מה שאני רוצה" )

עד כאן סיפור ישראלי רגיל. מכאן ואילך מתחיל הסיפור המדהים של אדם שללא כל הכשרה אקדמית בתחום הקבלה, וכשברקורד שלו לימוד ישיבתי קצר יחסית, חיבר פרושים ותרגומים לשלושת המפעלים הגדולים ביותר בארון הספרים היהודי לאחר התנ" ך – התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, והזוהר. והכל בפחות מעשרים שנה.

מבוא לקבלה כרב מכר

הספר הראשון שחיבר ברלב הוא "מבוא לקבלה" שראה אור בשנת 1982. הספר נושא את השם "ידיד נפש" ומאז זהו הלוגו הקבוע של כל ספריו. מבוא לקבלה נמכר עד כה בארבעים אלף עותקים ומוסיף להימכר. הוא כבר תורגם לאנגלית, לצרפתית ולספרדית. כתב שלושה ספרים על כוונות התפילה וכן ספרים על הקרבנות ועל הלכות שבת שנועדו לתלמידים. שמירת שבת תורגם לאנגלית. אחר כך תרגם ופרש את "מגיד מישרים" (ספר קבלי שחיבר בעל השולחן ערוך, ר' יוסף קארו) . מהספר הזה כבר יצאו שבע מהדורות.

הסכמת הרב עובדיה יוסף למבוא לתורת הקבלה

הסכמת הרב עובדיה יוסף למבוא לתורת הקבלה

ואז בא המפעל הגדול הראשון – התרגום והפרוש לספר הזוהר, 14 כרכים. אחר כך הופיע פרוש לתלמוד הירושלמי, גם כן 14 כרכים. וכבר יצאה מהדורה שניה. וכבר עובדים על תרגום המפעל הזה לאנגלית. מן הפרוש לבבלי הודפסו בינתיים רק שני כרכים אבל באתר שלו באינטרנט הוא מעביר מדי יום את הדף היומי.

" תורה בלי אקדמיה"

האם ייתכן שאדם כמעט ללא כל הכשרה מוקדמת ירים בכוחות עצמו ("אני עושה הכל לבד" ) שלושה מפעלים כאלה? ברלב מדגיש באוזניי שפעם אחת קרא ספר אקדמי בנושא קבלה ולא יסף. הוא אינו מכיר את מחקריהם של גרשום שלום, ישעיהו תשבי, משה אידל, יהודה ליבס וחוקרים אחרים. גם לא למד ארמית בצורה מסודרת במסגרת אקדמית. (" אקדמיה ותורה לא הולכים אצלי יחד" ).

על יחסו של העולם התורני למפעליו של ברלב ניתן ללמוד מן ההסכמות שקיבל. על פרושו לזוהר קיבל הסכמות מהרב עובדיה יוסף, מהרב שלום הדאיה, ראש ישיבת המקובלים בית אל, ומן הרבי של סדיגורה, אברהם יעקב פרידמן. על פרושיו לירושלמי ולבבלי קיבל הסכמות מהרב אברהם שפירא, לשעבר הרב הראשי לישראל ומהרב מרדכי אליהו, לשעבר הראשון לציון. על הבבלי קיבל גם הסכמה מהרב שריה דבלצקי, תלמיד חכם בעל מוניטין מבני ברק.

ראיון עם יחיאל בר לב

איך הגעת בכלל לנושא הקבלה שלא עסקת בה לא בלימודיך הישיבתיים ולא בבר אילן?

בר לב: יום אחד קרה לי דבר כזה. אני לומד משנה ברורה הלכות שבת ושם כתוב לא לקרוא עיתונים בשבת. והוא ממליץ לקרוא את "ספר החיים" של ר' חיים מוולוז'ין.  הלכתי וקניתי את הספר "נפש החיים" ונתקלתי במלה ספירות. נעצרתי . עד אז לא היה לי מושג בקבלה.  ואז  התחלתי לחפש.

אחי, שהוא תלמיד חכם וחסיד ברגלס יעץ לי לקרוא את הספר "שערי אורה" של ר' יוסף ג'יקטיליא. הלכתי לספריה בר אילן לקחתי ספר של פרופסור יוסף בן שלמה שדן במשנתו של ג'יקטיליא.  אני מעיין ומעיין ואני מרגיש שלא קורה לי שום דבר. אמרתי לעצמי סיפור חסידי יכול להביא אותי לדמעות וכאן שום דבר?  אני סוגר אותו ומחכה שבוע ועוד פעם ואון סה רירט נישט. (ביידיש: לא הזיז לי שום דבר). כמה שבועות אחר כך הזדמנתי  לחנות ספרים בבני ברק ואז אני רואה את הספר עצמו. קניתי, באתי הביתה והרגשתי שאני לא  יכול לסגור את זה יותר. ואז קיבלתי על עצמי לא לקרוא ספרים של פרופסורים.  רפואה כן פיסיקה כן. קבלה לא לקרוא.
מי היה מורה שלך?

בר לב: הרבה שלי שהתייעצתי אתו. היה רב חיים  פרידלנדר. הוא טיפוס מיוחד. יקה שמשגיח  בפוניבז'. היה מומחה לרמח"ל מומחה למהר"ל, איש אשכולות.

התחלתי את לימודי ב"חוקר ומקובל" של הרמח"ל שהוא ספר לימוד מצוין בקבלה. והעמקתי בעוד ספרים הרבה עד שהגעתי לזוהר.
אתה יודע שרמח"ל נחשב לבעל  נטיות שבתאיות?

ברלב: נו א מעישה צדיק כזה בעל מסילת ישרים הוא שבתאי ?

 הספר הראשון שכתבתי בנושא היה "מבוא לתורת הקבלה" שזכה מייד לתפוצה המונית. על הספר הזה קיבלתי הסכמה של הרב עובדיה יוסף שכתב בין היתר:

"הריני מאשר בזה קבלת מחברתו היקרה הנקרא בשם 'ידיד נפש' המשמשת כמבוא לחלק הנסתר של תורתנו הקדושה, בהסבר נכון ובטוב טעם ודעת, ויסודתו בהררי קודש, תפוח זהב במשכיות כסף…".

לאחר מכן הוצאתי את הספר "כוונות התפילה" של האר"י בשלושה כרכים. את שני הספרים הוצאתי בכוחות עצמי ללא מו"ל.

איך קיבלת את ההסכמה של הרב עובדיה יוסף?

קודם לכן קיבלתי הסכמה של ר' יהושע דובליצקי הוא היה התלמיד של ה"חזון, איש" בעל ידע עצום. היום הוא נחשב בין הגדולים. אמרו לי אתה רוצה הסכמה לך אליו. הרב של בית הכנסת שלי מכיר אותו והוא אמר לו לקבל אותי. אמרו לי חברים תחבוש מגבעת. אמרתי: מה זה פורים? אני מתפלל כך בבוקר אם לפני הקבה זה טוב זה צריך להיות טוב גם לדוליצקי.  ישבנו שעה שעה וחצי. דיבר אתי על השקפות  ונתן לי הסכמה. הוא פתח לי את הפתח לעובדיה יוסף ולהסכמות נוספות.כדי שספר יצליח צריך הסכמות של אשכנזי ספרידי ותימני והיה לי שלושתם – דוליצקי  עובדיה יוסף והרב צוברי.

איך הגעת לעובדיה יוסף

עם אוטובוס. נגשתי ודפקתי בדלת. זה היה בתקופה אחרי שהיה רב ראשי.  עוד הרבה לפני הקמת ש"ס. השארתי  לו את הדפסת המחשב ואחרי שבוע מצלצל אלי הביתה ואומר לי שההסכמה מוכנה. 

ההסכמות עזרו למכירות, אך  ההוצאות היו גדולות והתכנית לתרגום ספר הזוהר והפרוש לירושלמי חייבו השקעה גדולה. כאן שיחק לברלב מזלו ונמצאו נדיבים שתרמו לקידום הפרויקטים שלו.

בין לבין חיבר ספר על קרבנות ועל הלכות שבת בשביל תלמידים. חלק מספריו תורגם לאנגלית ולשפות אחרות. אחר כך הוציא את "מגיד מישרים", ספרו הקבלי של מחבר השולחן ערוך, ר' יוסף קארו, הכולל מבוא גדול ופרוש בגוף הספר.

כל חיבוריו עד עכשיו הכשירו אותו לכתיבת התרגום והפרוש לזוהר.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הזוהר?

בר לב: שלוש שנים.

את תרגומו ופרושו של הרב  אשלג אתה מכיר?

כן, אבל לא נזקקתי לו.

אחר כך נתפנה לפרושו לירושלמי ולבבלי.

   על שטינזלץ שמעת? 

לא רוצה לשמוע ממנו.

למה? כי הא חב"דניק?  
אני ליטאי אבל אני פתוח גם לחב"ד. ספרי חב"ד הכי אהובים עלי. על התניא אין צורך לכתוב .

שטינזלץ מתרגם. אם ישנה קושיה הוא לא יגיד ולא יסביר לך מה קשה. כשיש תרוץ הוא לא יסביר לך מה התירוץ. חוץ מזה אין לי טענות אליו.

 ומה עם העיונים שלו?

ברלב: זה בובקס.  אבל לגופו של עניין כשיש לך בגמרא משא ומתו ואתה מקשה קושיה את השור הוא לא תופס בקרניו. הבעיה היא שהאנשים מסתפקים בו. אילו היה נותן את התחושה שאני נתתי את האלף בית את ג ד תמשיך הלאה.  הוא עושה כאילו שאתה שם. מלא וגדוש.

אם כבר אזי אני מעדיף את שוטנשטין. הוא  הכי טוב.

אחרי זה התלמוד הירושלמי. גמרתי כבר 14 כרכים ויצאה כבר מהדורה שניה. 

מי עזר לך בירושלמי?  כשאין לך פרוש רש"י?

סייעתא דשמיא. 

 " מאמץ עצום"

ד"ר בועז הוס מאוניברסיטת בן גוריון, שתחום ההתמחות שלו הוא קבלה בת זמננו והתקבלות ספר הזוהר, אמר לי: " התרגום בהחלט סביר. הוא איננו אקדמי, אלא מקובל. אין לי אלא להתרשם מן המאמץ העצום שבר לב השקיע, והיכולת המרשימה שלו לעמוד במשימה כזו, שאף אקדמאי ישראלי לא עמד בה. אני מתייחס לזה כאל תופעה רבת עניין ששווה מחקר והערכה" .

על פרושו לירושלמי אמר לי ד"ר רמי ריינר ממכון הרטמן ואוניברסיטת בן גוריון: " זה מפעל לא רע כפרוש במסגרת הז'אנר המסורתי. הוא קורא את פרוש "פני משה" שנכתב בראשית המאה ה-19, תרגם אותו לעברית מודרנית ועשה ממנו פרוש רציף בלשון שווה לכל נפש. חוקר העוסק בירושלמי לא יכול להעזר בו כי ה"פני משה" עושה בבליזציה של הירושלמי. אך לסתם יהודי הרוצה ללמוד את הירושלמי ברצף הוא יכול לעזור. אין בו חילופי גירסאות והוא לא השתמש במחקר המונומנטלי של ברל רטנר שלפני מאה שנה עשה עבודה מדהימה בקביעת נוסח הירושלמי על פי ציטוטים שמביאים הראשונים" .

  

רמי ריינר

רמי ריינר

חנוכה מחג דתי לחג חילוני של הציונות –

 

מאמר מורחב בנושא כל מה שרצית לדעת על חנוכה

חג חנוכה שנקבע בהלכה הוא חג של ברכת הלל לה' על הנסים, והדלקת הנר לפרסום נס פך השמן. אבל מאה שנות ציונות הפכו את חג החנוכה לחג חילוני. חג הגבורה, חג מלחמת המעטים נגד הרבים, ניצחון בני האור על בני החושך. חג שאוהבים להזדהות עם סמליו ועם גיבוריו.

למה פרץ המרד

העובדות ההיסטוריות הקשורות בחג החנוכה ידועות ואינן שנויות במחלוקת. ארבע מאות שנים היתה יהודה משועבדת לכובשים מתחלפים – פרס, אלכסנדר מוקדון, בית תלמי ובית סילווקוס. אנטיוכוס השלישי, שכבש את ארץ-ישראל בשנת 219 לפני הספירה, העניק ליהודים חופש פולחן מלא.

מטבעןת כסף עם דיוקן אנטיוכוס השלישי (ויקישיתוף)

מטבעןת כסף עם דיוקן אנטיוכוס השלישי (ויקישיתוף)

יותר מזה: הוא אסר במפורש להכניס לירושלים חיות טמאות ואף אסר גידול חזירים בתחום ירושלים. באותם ימים, יש לזכור, לא היה בג"ץ בירושלים.

אנטיוכוס הרביעי, המכונה אפיפאנס, בנו של אנטיוכוס השלישי, היה פחות חכם מאביו. הוא שלח ידו באוצרות המקדש וגרם למהומות שדוכאו באכזריות: אלפי יהודים נהרגו ונמכרו לעבדים. הוא אסר לקיים את מצוות המילה והשבת, העלה ספרי תורה באש, הוציא להורג נשים שהעזו למול את ילדיהן, חילל את מזבח ה' בבית המקדש והציב עליו פסל אליל יווני, יהודיםנאנסו להשתתף בתהלוכה חגיגית לכבוד האל היווני דיוניסוס, כשענפי קיסוס בידיהם.

 

 דיוקן  אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס (ויקישיתוף)

דיוקן אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס (ויקישיתוף)

המשת"פים המתיוונים

אנטיוכוס קיבל עידוד למעשיו מקבוצת אליטה של יהודים שכונתה "מתייוונים". עם קבוצה זו נמנו משפחת הכוהנים הגדולים, בעלי אחוזות עשירים, פקידים שהתעשרו מזכויות חכירת מכס. זו היתה קבוצת כוח שרצתה לשמר את כוחה, ואת האינטרסים הכלכליים שלה, על-ידי תמיכה בשלטון הזר. התמיכה התבטאה גם בקבלת התרבות ההלניסטית בקליפתה החיצונית – תרבות הגוף, משתאות, עבודת אלילים. המוני העם, רובם איכרים, התנגדו לאליטה הזו, שנהנתה בין היתר מן המסים הרצחניים שהוטלו על האיכרים – שליש התבואה ומחצית פרי האילנות.

מתתיהו מניף סכין

כאשר הניף מתתיהו את הסכין וקטל בה את שליח אנטיוכוס, ואת היהודי שהיה מוכן להקריב קרבן לזאוס, הוא הצית את אש המרד. זה היה בשנת 167 לפני הספירה. המרד היה נגד גזרות הדת ולא פחות מזה נגד המתיוונים. סיסמתו היתה "מי לה" אלי".המרד הגיע לשיאו שלוש שנים לאחר מכן עם חנוכת בית-המקדש וקביעת חג החנוכה. מתתיהן לא זכה לראות בנצחון בניו כי הוא נפטר שנה לאחר פרוץ המרד.

 

 מצבת קבר מתתיהו צילום מיכאל יעקובסון ויקיפדיה העברית

מצבת קבר מתתיהו צילום מיכאל יעקובסון ויקיפדיה העברית

המערכה על שיחרור ירושלים התרחבה לשיחרור יתר חלקי יהודה ולהרחבת גבולות הארץ. ההיסטוריון יוסף קלוזנר, שהיה אולי איש הרוח הבולט ביותר של התנועה הלאומית בדור הקודם, כתב כי "מאז ועד סוף מלכות החשמונאים היתה אך שאיפה אחת למשפחה הלאומית הגדולה: לעשות מיהודה ארץ-ישראל". אחרי שיחרור ירושלים באו מסעות צבאיים לשומרון, לגליל, לגלעד, לאדום, ליפו, לאשדוד, ללבנון, לעזה ולבנותיה, למואב – עד לשיא אליו הגיע אלכסנדר ינאי, שבתקופתו הגיעה ארץ-ישראל כמעט לגבולות ההבטחה.

 

 מלכות החשמונאים בשיא התפשטותה (Machaerus הויקיפדיה העברית

מלכות החשמונאים בשיא התפשטותה (Machaerus הויקיפדיה העברית

הסתאבות החשמונאים

שושלת החשמונאים נמשכה כמאתיים שנה. היא החלה דרכה במלחמה לחרות דתית אך במרוצת השנים התקרב אופי שלטונה לזה של השליטים ההלניסטיים. החשמונאים נטלו את הכהונה שלא כדין, רצחו, הסתאבו וסופם שהכשירו את הקרקע להשתלטות רומי ולחורבן.

 

 קברות המקבים ביער בן שמן צילום אבישי טייכר ויקיפדיה העברית

קברות המקבים ביער בן שמן צילום אבישי טייכר ויקיפדיה העברית

מכל מלחמות החשמונאים לא נותר בתודעה ההיסטורית היהודית אלא נס פך השמן. ספר חשמונאים א', שנכתב עברית, המתאר את עלילות הגבורה של המרד בראשיתו, נגנז ולא הגיע לידינו אלא בתרגום יווני. יהודה המקבי  נשכח לגמרי ואינו מופיע בשום טקסט יהודי קדום. כשנזכרו בו הפך להיות ממקבי בק' למכבי בכ'. המקבי בק' הוא יהודה המכה באויביו כבמקבת, פטיש. מכבי בכ' הם ראשי תיבות של "מי כמוך באלים ה'", סיסמה שהומצאה רק במאה השש עשרה, בפרוש של ר' יוחן טריוויס למחזור התפילות כמנהג רומי.

חג הגבורה הציוני

"חובבי ציון", בסוף המאה הקודמת, הוציאו את יהודה המקבי מתהום הנשיה. הם עשו זאת על-ידי שינוי אופיו של חג החנוכה מחג הלביבות ונס פך השמן לחג הגבורה וההזדהות עם גיבוריו.בפועל הפך חנוכה לחג החשוב ביותר של אגודות "חיבת ציון" והאגודות הציוניות שבאו אחריהן. העיתונות היהודית מאותה תקופה מלאה דיווחים על נשפים וחגיגות שהתקיימו בחנוכה, ברוח חג הגבורה והאידיאלים הציוניים.

כשכתב תיאודור הרצל את "מדינת היהודים" הוא סיים את ספרו במלים הבאות: "אשר על כן אני חושב כי יקום דור חדש ונפלא מקרב בני עמנו. דור המכבים יקום ושב לתחייה".

בשמונה השנים שלאחר מכן כתב ביאליק שני שירים חשובים לענייננו. "למתנדבים בעם", בו קרא ל"בני המכבים" לחוש לעזרת העם. "בעיר ההריגה", בו נשא משא זעם על פוגרום קישינוב, ובו הוא מדבר בסרקזם על "בני בניהם של המכבים" שנסו מנוסת עכברים.

מצעדי לפידים

 

 דוד יודילוביץ

דוד יודילוביץ

 

בארץ קשורה תחיית חג החנוכה וגבורת המכבים בשמו של דוד יודילוביץ, ממקימי בית-הספר העברי הראשון בראשון לציון בשנת 1888  יודילוביץ, שנהג לחתום גם בשם עברי יודה-לב-איש, נחשב למי שהנהיג את נשפי החנוכה בבית-הספר ותהלוכות לפידים ברחובות, שנתפשטו אחר כך במקומות אחרים בארץ.

בשנת 1910החלה הגימנסיה הרצליה במסורת של עליה על קברי המקבים במודיעין.

גימנסיה הרצליה

גימנסיה הרצליה

זמן מה לאחר מכן המשיכה במסורת תנועת "מכבי הצעיר", המקיימת מירוץ לפידים ממודיעין לכל חלקי הארץ. אגודות ספורט שנשאו את השם "מכבי" נוסדו בסוף המאה הקודמת במקומות רבים באירופה.

מרוץ מצ הלפיד של מכבי בהרי ירושלים שנות החמישים

מרוץ הלפיד של מכבי בהרי ירושלים שנות החמישים

באגודות אלה התגבשה התפיסה שטיפוח הגוף הוא אמצעי הכרחי להבראה לאומית. המנהיג הציוני מכס נורדאו טבע את המונח "יהדות השרירים" וכתב: "בשום גזע ועם אין ההתעמלות מממלאת תפקיד חינוכי חשוב כל כך, כמו שהיא צריכה למלא בתוכנו".

אפשר לומר שאידיאל זה של מכס נוראדו הוא היפוכו הגמור של האידאל שעמד בפני מתתיהו החשמונאי וקרוב ברוחו לאידאל ההלניסטי של המתיוונים.

"ההשכחה המכוונת"

בצד החייאת מיתוס "בני המכבים" נזקקה הציונות גם למיתוס ההשכחה המכוונת של מלחמות המקבים. היסטוריונים רבים העלו סברה כי חז"ל השכיחו במתכוון את המקבים, בשל החשבון ההיסטורי עם הסתאבותם ובשל התנגדותם העקרונית למדינת לאום ודרישתם להעמיד את היהדות על הדת בלבד. הטוענים להכחשה המכוונת התבססו בין היתר על כך שהתלמוד לא הקדיש לחג החנוכהאלא שש וחצי שורות במסכת שבת, בדיון צדדי בשאלה במה מדליקין נרות לשבת.

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון

כך אנו מוצאים את ברל כצנלסון כותב במבוא ל"ספר הגבורה": "גדול כוחה של שיכחה והשכחה בהיסטוריה העברית… אפילו גבורת החשמונאים המתקוממים לא זכתה להיאצר ולהישמר בספר עברי מקורי, וזיכרה נצטמצם בשמועות מקוטעות ונתגלגל בנס פך השמן".

לא היתה שום השכחה

הדעה הזו על ההשכחה המכוונת של גבורת המקבים בידי חז"ל הופרכה מכבר באורח יסודי על ידי אחד מגדולי ההיסטוריונים של תקופת המשנה והתלמוד, גדליהו אלון ז"ל. הוא מוכיח כי אין יסוד לסברה שחז"ל התנגדו לשלטון מדיני, אין יסוד לסברה שחכמים נטרו טינה לבית חשמונאי. להפך:הם מזכירים אותם לשבח ואף מחשיבים אותם צדיקים כדניאל חננאל מישאל ועזריה; הוא מביא הוכחות למכביר כי החג מוזכר במקומות רבים במקורות כחג שאינו נופל בחשיבותו מחג הפורים ומשך דורות מסרו ישראל נפשדם כדי לקיים אותו החג. (ראה "ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים" ב"מחקרים בתולדות ישראל " כרך ראשון.

נס לא קרה לנו"

הגלגול האחרון של נס פך השמן הוא שירו של אהרון זאב, "אנו נושאים לפידים", בו הוא כותב: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו". שיר זה מושר בטקס הדלקת המשואות בהר הזיכרון ערב יום העצמאות. השמעת שיר זה בחג המסמל את עצמאות ישראל המתחדשת מעורר התנגדות בקרב חוגים דתיים, הרואים במדינת ישראל אתחלתא דגאולה.

חנוכיה מקסדה

חנוכיה שעוצבה על ידי חייל יהודי בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה. בסיסה הוא קסדה צבאית אליה הולחמו פנכות לשמן. האותיות  FI משמאל  וMT מימין הן ראשי תיבות לפרנץ יוזף ומריה תרזה.
מתוך המצגת חנוכה בירושלים, באדיבות יגאל מורג
)http://morag.artvision.co.il

==============================================

תפילת על הניסים הנאמרת בימי החנוכה

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: