לאחר שקראתי בנשימה עצורה את הספר "רצח בין ידידים – אורי אבנרי סיפור מלחמה פוליטי" נפגשתי עם מחברו, חברי משכבר אמנון לורד.
אבנרי רצח בין ידידים אמנון לורד - שער הספר
הקומדיה זכתה להצלחה רבה, הקהל נהר אליה וצחק. עד שאדם אחד שלח מכתב לפשאנל בו נאמר: לי לא קרה שום דבר מצחיק בדרך לסואץ. אני איבדתי את בני במלחמה.
ככל הזכור לי פשאנל, בעל לב זהב, שינה את שם ההצגה או הוריד אותה מן הבמה.
נזכרתי בפרשה הזו כשצפיתי בסרטון המופץ באינטרנט ואשר עורר בי ריגשות תעוב. זה היה משהו בנוסח "דבר מצחיק קרה לי בדרך לגוש קטיף".הדבר המצחיק הזה הוא כנראה תוצאה של ההכנה המנטאלית (המב"ג) שהכינו את חיילי צה"ל לקראת הגרוש המתועב.
מה מצחיק אותםכל כך?
הסרט נפתח בשירה ענוגה של השיר "פרחים בקנה" של דודו ברק ואפי נצר, בהנפת דגל הלאום, בקולאז' של חיילים וחיילות חייכניים על רקע מחנה אוהלים. עד מהרה עובר השיר לביצוע מקצועי מאד, במקצב של מוסיקת טראנס. ובקצב זה מתאר הסרטון את מהלך ההכנות לגרוש
כשמלוות אותו מילים כמו
" כשאביב נרדם יעור בחיוורון
בשדות האש יתם הקרב האחרון"
ועד מהרה אתה רואה את ההכנות לקרב האחרון. חיילים וחיילות מתאמנים בנשיאת מתנחלים ובהוצאתם בכוח מבתיהם. לא שוכחים להתאמן גם בהוצאת נכים על כיסאות גלגלים, ישישים וישישות, ותינוקות הנשלפים מזרועות אמותיהם. ואז מגיע הקרב האמיתי – הקרב ההרואי נגד האוייב. וכמה מתאימות המילים הבאות לקרב הזה:
והקרב נמשך – ממורג לניסנית ומניסנית לגן אור. והחיילים והחיילות תמיד מחייכים ולעתים מוציאים לשון למצלמה. רק המגורשים בוכים משום מה. הסרטון מסתיים בהנפת דגל "גדוד גלבוע".
ומי אמר שאין מורשת קרב בצה"ל.
מדובר צה"ל נמסר לי כי צה"ל לא יזם את הסרטון ואין לו חלק בו. אכל בחינה מדוקדקת של הסרט מלמדת שמדובר בעבודה מקצועיתו לא בסרטון של חובבים.
צועדיםלעבר מעשה הנבלה הגדול של שרון וברקע השיר: ישובו לעיר חיילים בהמון ילדה אחת קטנה ובידה זרים לעיר הלבנה תצא אז בשירים
הסרטון מופיע באתר YOU TUBE , המאפשר לכל אדם להציג סרטון וידאו. הסרטון עורר כמה תגובות נזעמות מכל העולם.
להלן כמה מהם:
• אלה הבחורים שגרשו את אחיהם מבתיהם. בושו לכם.
• איך הצבא שנכשל בלבנון הצליח כל כך בגרוש יהודים והפך את עזה למדינת טרור.
• לא נשכח ולא נסלח. אראה את הסרט לילדיי כשיגדלו ויהיו מסוגלים לעמוד מול הזוועה.
• חיילים עליזים. מה שעשיתם הוא טיהור אתני זהו פשע מלחמה.
הסרטון עלה לרשת בכתובת הבאה
http://www.youtube.com/watch?v=Vf7elVePVkk
אך בעקבות הזעם הציבורי שעורר הוא הורד מן הצג.
אך לא עבר זמן רב וגיבורי גילבוע היכו שנית בסרטון המשך לסרט הגבורה הראשון.
ילך ויראה את הסרט שניתן לכנותו "גדוד גלבוע מכה שנית". זהו סרט המשך לסרט הקודם, שהציג את חורבן גוש קטיף, כאיזה מסע כיפי, מלווה במוסיקת טראנס עליזה.
בשעתו פניתי לדובר צה"ל בשאלה אם הסרט הזה הוא עבודה צה"לית והתשובה שקיבלתי היתה שלילית. בעניין הסרט החדש כבר לא פניתי ואיני מבקש תשובה. ברור לי שאי אפשר היה לעשות סרט זה בלי סיוע של צה"ל וכמעט ברור לגמרי שגם נעשה ביוזמת צה"ל.
מן הטקסט שבסרטון – שהופץ באתר U-TUBE ניתן להבין שהוא צולם כמה שבועות לאחר תום החורבן, במחנה צה"ל שהוקם למען מחוללי החורבן. הסרט מורכב בעיקר ממונולוגים של חיילים ומפקדים, המספרים את שבחי החורבן. אף לא מילת צער. אף לא מילה של חשבון נפש.
ההצהרות נשמעות כמו טקסט שנכתב על ידי מומחי ההמב"ג. אותם קציני חורבן הנפש שהכשירו פסיכולוגית את הנכונות למעשה הזוועה. או שעבודתם היתה כל כך מוצלחת שלא היה צריך להכין טקסט לאנשים שנראו כמו רובוטים מסוממים.
להלן מבחר:
"עבורי המשימה היתה אתגר" (קצין בדרגת רב סרן)
"אני גאה שלקחתי חלק במשימה הזו"
"בעשרות שנותיי בצבא לא חשבתי שאני אשתתף בעצמי בארוע בעל חשיבות ומשמעות מדינית".
"הגדוד הוכיח רמה גבוהה של ביצוע ואני שמח שניתנה לי הזכות להיות חלק מן העניין"
"צה"ל הצליח לעמוד באחד היעדים החשובים שלו וזה לשמור על האזרחים".
רק אחד, קצין בדרגת סגן אמר: "היה עצוב והיה קשה וכולנו בכינו"
כמו בסרטון הקודם גם פה יש הרבה צחוקים וכאפות ו"הוויי של חברה". וגם בדיחה תפלה וגזענית.
יש סימנים רבים המעידים שהסרטון הזה איננו יוזמה פרטית של איזו יחידה. הוא צולם במחנה צבאי ומופיעים בו נציגי חילות שונים. יש גם סימנים לעבודה מקצועית כמו השלט הקטן שמופיע לפני כל סצינה בסרט מקצועי כשקוראים CUT. ייתכן שזה היה סרט הסברה ניסיוני שנגנז ומישהו הוציא אותו דווקא עכשיו.
http://www.youtube.com/watch?v=G4x_kG82pY4
קשה להאשים את יוצרי הסרט ןבןןדאי לא את המשתתפים בו. את הרפש הזה יצרו ראש ממשלה ורמטכ"ל מושחתים.
על הרפלקס של פבלוב ראה
http://www.zeevgalili.com/?p=226
http://www.zeevgalili.com/?p=509
חברת תעופה גדולה נקלעה למשבר חמור. כמה ממטוסי החברה התרסקו והחקירה העלתה כי תחזוקה לקויה הייתה הגורם לתאונות. הנהלת החברה התכנסה לישיבת חרום ולאחר דיון מעמיק החליטה פה אחד: להכפיל את תקציב יחסי הציבור של החברה.
האם זו הייתה החלטה נכונה?
מנקודת המבט של החברה התשובה חיובית. מטרתו של כל גוף כלכלי היא להרוויח. תקציב מוגדל ליחסי הציבור יגרום לכך שנוסעים פוטנציאליים ירכשו יותר כרטיסים, כי ישוכנעו שאפשר לבטוח בחברה.
מה יקרה אם מטוסי חיל האוויר יתרסקו בתאונות ויתברר כי הסיבה היא תחזוקה לקויה?
אם יחליט המטכ" ל לשכור יחצנים, כדי לשכנע את הציבור שהכל בסדר, יהיה בכך משום איום אסטרטגי על המדינה.
יש לקוות שצה" ל לא יגיע לכך שיפעיל יחצנים כדי לטייח מחדלים. אך גופים רבים, ציבוריים ופרטיים, משתמשים בטכניקות ההשפעה של " יחסי ציבור" , כדי לשטוף את מוחותינו ולגרום להחלטות לאומיות הרות אסון. ההתנתקות היא החלטה כזו וכולם רצים אליה בשמחה ובששון.
לפני שנבחן את שטיפת המוח שעוברת החברה הישראלית באמצעות " יחסי ציבור" , נבחן את השיטות האחרות להשגת השפעה – הפרסום והתעמולה.
התרגלנו לכך שאיננו קונים מוצר אלא דימוי של מוצר שהפרסומת מכרה לנו. קוקה קולה הוא משקה המכיל מים, גז, סוכר, צבע ותמציות. המשקה הזה אינו שונה מעשרות משקאות קולה אחרים. אך הוא כבש את העולם ומיליוני אנשים מכורים לו.
זה אמור כמעט בכל מוצר שאנחנו קונים. כשדובר פעם על נטישת הגולן שאלתי איש שיווק של " מי עדן" מה תעשה החברה שהמוניטין שלה מבוסס על מים שמקורם בגולן. הוא הסתכל עלי כמעט ברחמים. תבין, אמר לי, אנחנו לא מוכרים מים מן הגולן אלא את המוניטין שלנו כספקי מים מהגולן. נוכל למכור תחת המותג הזה גם מים מהקוטב הצפוני.
לעתים, רכישת דימוי של מוצר אין בה כל רע. אבל יש שהדימוי מביא לרכישת מוצר קטלני. מיליוני אנשים בעולם רכשו משך שנים סיגריות " מרלבורו" , שסימלה היה בוקר שזוף רכוב על סוס – סמל הבריאות והחיוניות. רבים מן המעשנים מתו מסרטן, כמו גם האיש שגילם את דמות המעשן הבריא.
לעומת ההצלחה המרשימה של הפרסום בתחום הכלכלי,הנה התעמולה הפוליטית נחלה בארץ כשלון מחפיר. פעם היו פוליטיקאים ממלאים אולמות ואפילו כיכרות. היום בקושי אוספים תריסר אנשים לחוג בית. פעם היה עיתון יומי לכל אחת מן המפלגות. כמעט כולם נסגרו ואלה שנותרו הם דלי תפוצה וחסרי השפעה. פעם היו רבים שצפו והאזינו לתעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה. במערכות הבחירות האחרונות נתברר שהצפייה נמוכה וההשפעה אפסית.
המשותף לפרסום ולתעמולה הוא שאלה אמצעי השפעה גלויים. אנחנו יודעים שהיצרן המשבח את מרכולתו אינו בהכרח דובר אמת. קל וחומר הפוליטיקאי הנושא נאום חוצב להבות.
כישלון התעמולה הישירה הביא את המפלגות לשינוי אסטרטגיה. היא באה לביטוי במה שקוראים " קמפיין" , " ספין" ועוד מונחים שתכליתם מניפולציה שנועדה להשפיע על עמדותיו של קהל היעד. כמוהם גם גופים כלכליים גדולים המפעילים " יחסי ציבור" .
שני פרופסורים (הורניק וליברמן) נותנים את ההגדרה הבאה: " יחסי ציבור ( (publidc relation הם מכלול פעילויות תקשורת המיועדות לשפר את תדמיתה של הפירמה והעומדים בראשה… מרבית פעילויות יחסי הציבור מושתתות על פרסום מאמרים וידיעות חדשותיות באמצעי התקשורת ההמוניים" (" ניהול הפירסום" , בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה). ההגדרה הזו תמימה מאד והיא תוצר אופייני של מגדל שן אקדמי.
הגדרה יותר ממצה, למרות שהיא נשמעת ליצנית, נותן צבי רימון, לשעבר עיתונאי בכיר וכיום בעל משרד ליחסי ציבור. בספרו " יחסי ציבור" הוא כותב: " מספרים על איש יחסי ציבור שנשאל פעם על ידי עלמת חן מה הוא בעצם עושה. הגבר השיב במילים אלה: "אם אספר לך שאני חתיך וחכם זה יהיה פרסום. אם מישהו אחר יספר לך שאני חתיך וחכם זהו שיווק. אם את, גברתי הצעירה, תבואי לפגישה ותספרי לי שאומרים בעיר שאני חתיך וגם חכם אלה הם יחסי ציבור" " .
מה הביא לכך ש" מספרים בעיר" כי אותו יחצן (שהוא אולי מכוער וטיפש) חתיך וחכם? הגורם לכך הוא מן הסתם קטע שהופיע במדור רכילות בעיתון.
מי ומה גורם לכך שיופיעו ידיעות כאלה ואחרות בעיתון?
תשובה על כך אפשר למצוא בתיזה לתואר שני שכתבה עינת קנאור ביחידה לתקשורת של בר אילן, בהדרכת פרופסור שמואל להמן וילציג. קנאור בדקה את הקשר בין ידיעות שהופיעו בידיעות אחרונות, מעריב והארץ לבין " הודעות לעיתונות" , שהנפיקו משרדי יחסי ציבור.
סיפרה לי קנאור:
" הבדיקה נמשכה קרוב לשנה וכללה 250 ידיעות בכל אחד מן העיתונים. הבדיקה התייחסה לידיעות "רכות" – צרכנות, תרבות וכדומה. מצאתי כי המקור ל-93 אחוז מן הידיעות שפרסמו העיתונאים הוא בקומוניקטים ("הודעות לעיתונות") של יחצנים. השוויתי את הניסוח של ההודעות למה שהופיע בעיתונים ונתברר כי מעט מאד ידיעות עברו שיכתוב, או שינוי ממשי או בדיקה לעומק. לרוב פורסמו הידיעות, כולל הכותרת של היחצן, ללא שינוי. איך נבחרו הידיעות שפורסמו? כתבתי בעבודה שידוע כי חלק מן העיתונאים מקבלים טובות הנאה. בדקתי גם אם בחירת הידיעות שיפורסמו מושפעת מכך שלעיתון יש אינטרסים כלכליים במפעלים המבקשים פרסום, או בנתח המודעות שמקבלים העיתונים מן המפעלים. כמובן שיש קשר ישיר.
העורך האגדי של " סאנדיי טיימס" , הרולד אוואנס, אמר פעם כי ידיעה אמיתית היא מידע שמישהו מבקש להסתיר. כל היתר הם יחסי ציבור.
בתקופת כהונתו של אוואנס פרסם עיתונו סידרה של סקופים בינלאומיים. הבולטים שבהם: פרשת תרופת התלידומיד שניתנה לנשים בהריון וגרמה ללידת אלפי תינוקות בעלי מום. פרשת ההתרסקות הסדרתית של מטוסי DC10 שנגרמה בגלל פגם בייצור ועוד. אלה היו ידיעות אמיתיות כי כולם רצו להסתירם, גם הקרבנות ויורשיהם העדיפו שתיקה, כדי לא לפגוע בסיכוייהם לקבל פיצויים.
כמה עיתונים, עורכים ועיתונאים יש בישראל שניתן לומר עליהם כי הם מפרסמים ידיעות אמיתיות? נער יספרם.
סקירה אקראית של עמודי החדשות בעיתונים הגדולים מלמדת כי המקור של רוב הידיעות – לא רק הרכות אלא גם הקשות – הוא גורם כלשהו המעוניין בפרסומן.
לכאורה אמורה העיתונות להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. לדאוג לכך שיופיעו רק ידיעות אמיתיות ולמנוע הפצת מידע מטעה המשרת מטרות זרות.
האם היא ממלאת תפקיד זה?
במקרה הטוב ניתן לומר כי הכלב נרדם בשמירה, בגלל רשלנות או עצלות. במקרה הרע מדובר בעיתונאים הפועלים מתוך קבלת טובת הנאה. זו לא חייבת להיות טובת הנאה חומרית. השיטה של קח סקופ ותפרסם בשבילי משהו היא שיטה הקיימת בעיתונות מאז ומתמיד.
אפילו התחקירנים הגדולים, המפרסמים גילויים מסעירים שמישהו רוצה להסתיר, הם במקרים רבים דוברים של מישהו אחר שדווקא רוצה לחשוף.
בימים אלה פתח איגוד הבנקים בקמפיין שנועד לשכנע את הציבור להתנגד לתכנית האוצר להפקיע מן הבנקים את השליטה בקופות הגמל וקרנות הנאמנות. כבר הופיעו מודעות ענק בעיתונים, אך עיקר המאמץ, בו יושקעו מאות אלפי דולרים, הוא בתחום יחסי הציבור. מטרת המאמץ היא לגרום לכך שהציבור ירצה מה שהבנקים רוצים.
ועד עובדי " בזק" כבר שכר את שרותיו של מוטי מורל כדי לנהל את מאבקו. בעקבות עובדי בזק הולכים ועדים רבים.
המגמה הזו חדרה גם למערכת המשפט. יש כבר יחצנים המתמחים בייצוג חשודים ונאשמים. עברייני הצווארון הלבן למדו מכבר כי את מאבקם חשוב יותר לנהל על תדמיתם הציבורית מאשר בבית המשפט. כמה עורכי דין של האלפיון העליון התמחו להגן על לקוחותיהם בדרך זו.
ומה שיכולים לעשות גופים כלכליים ועבריינים יכולה המדינה לעשות ביתר יעילות. אותם יועצי תדמית, יחצנים ממציאי ספינים שמעלים פוליטיקאים לשלטון כבר מחדדים את הטושים ומציבים את לוחות השרטוט כדי לנהל את המניפולציה על הציבור סביב תכנית ההתנתקות. אלה ייעזרו ונעזרים על ידי עיתונאים שהפעם לשם שינוי יסייעו לקמפיין בהתנדבות. רבים מהם מקיימים את שטיפת המוח השמאלנית של הציבור עוד לפני ששרון גילה את ה" כיבוש" .
ביום הפיגוע הרצחני בבאר שבע נסעתי במונית ירושלמית. נהג המונית פתח את הרדיו וכששמע את החדשות הפליט קללה לעבר המרצחים והוסיף: אבל למה המתנחלים לא מסכימים לצאת מעזה.
שאלתי אותו מה הקשר? והוא לא יכול להשיב לי תשובה חכמה יותר ממה שמשיבים פרופסורים מלומדים בנושא.
דברי הנהג הירושלמי עוררו אותי לכתוב את הדברים שלמעלה על הסכנה האסטרטגית שבשטיפת המוח שעובר הציבור. וכמה ימים אחרי אותה שיחה אני קורא ב" ידיעות אחרונות" : " יש בציבור תחושה של הקלה , למרות שמספר הפיגועים ומספר ההתרעות לא ירד. פעילות הטרור בתוך השטחים, מול מתנחלים וחיילים, מתקבלת בציבור כ"נורמלית"" .
אם לסכם: היחצנות היא מניפולציה מתוחכמת, המשפיעה על הציבור ומשיגה יעדים כלכליים או פוליטיים בדרך של הערמה, משחק ברגשות וגניבת דעת. אתה קורא מאמר מדעי על מחקר הקובע כי אין הוכחה שסיגריות גורמות לסרטן ואולי משתכנע. כי אינך יודע כלל שיחצני חברות הסיגריות החדירו את המאמר הזה לתקשורת (ואולי אף יזמו את המחקר). אתה קורא ידיעות בעמודי החדשות בעיתונים ואינך יודע שמאחורי כל ידיעה כמעט עומד גורם שמעוניין שתחשוב ותדע מה שהוא רוצה. וכך הדבר במאמרים של מומחים ופרשנים שהם כאילו אובייקטיביים.
שטיפת מוח ותעמולה
בספרות הפסיכולוגית מוגדרת שטיפת מוח כ" ניסיון שיטתי לשנות את דעותיו, עמדותיו ואמונותיו של אדם" . המונח מתורגם מביטוי סיני והנושא נחקר לראשונה בעקבות התנסויותיהם של שבויים במלחמת קוריאה שעברו " חינוך מחדש" על ידי הקומוניסטים.
הנושא נידון בהרחבה גם בספרות שעסקה במסע הטיהורים שניהל סטאלין כנגד הצמרת הקומוניסטית והצלחתו לשבור את רוחם ולהביאם להודות במעשים שלא עשו.
תעמולה מוגדרת על ידי פסיכולוגים חברתיים כמאמץ מודע להשפיע על דעותיהם של בני אדם בדרך מניפולטיבית. זאת, על ידי הצגה חד צדדית או שקרית של המציאות והסוואת העובדה שזו תעמולה. התעמולה כמכשיר השפעה זכתה להצלחה עצומה במדינות טוטליטריות ובראשן ברית המועצות וגרמניה הנאצית.
"מלחמה היא שלום בורות היא כוח" שער ספרו של ג'ורג' אורוול 1984
הסופר ג'ורג' אורוול חזה בספרו " 1984" (שנכתב בשנת 1949) עולם שבו יש לשלטון שליטה מוחלטת על מוחו של כל אזרח. " האח הגדול" צופה באדם הקטן בכל רגע, שולט על ההווה שלו אבל גם קובע מה היה עברו ומה יהיה בעתידו. בעולם הזה " בורות היא כוח" " חרות היא עבדות" ו" אמת היא שקר" .
ביאליק על חורצי עט
" ומי השליח בכם להקת חורצי עט ולשון
עדת נגועי אלהים אכולי משטמה ומזי קנאה
לסכסך אתכם איש באחיו ולהאכילכם את בשרכם
ולפגל עליכם כל קודש בהבל פיהם ובמגע אצבעם?"
(ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" )
אם היועץ המשפטי לממשלת ישראל, מני מזוז, היה היועץ המשפטי של וינסטון צ"רצ"יל, מלחמת העולם השניה הייתה נגמרת אחרת.
תארו לכם את הדיאלוג הבא בקבינט הבריטי.
צ"רצ"יל: זה הזמן להחזיר לגרמנים על מה שעשו לנו ב"בליץ על לונדון. מה דעתכם על דרזדן?
מזוז: " זה יהיה פשע מלחמה גם מבחינת המדינה גם מבחינה אישית" .
צ"רצ"יל: " רק כשנהרגים אנגלים זה לא פשע? להרוג אנגלים מותר?"
מזוז: " אינני אומר שלא צריך להגיב. אבל הפצצת אזרחים הוא פשע מלחמה" .
צ"רצ"יל: אין שום אזרח גרמני חף מפשע. כולם שותפים במאמץ המלחמה. הפצצת מרכזים אזרחיים היא יעד אסטרטגי. זה יצמצם את כוח הייצור של מפעלי החימוש. זה ישבור את רוחם.
מזוז: אבל זה נוגד את החוק הבינלאומי.
צ"רצ"יל: אני מציע לשלוח את מר מזוז לגימלאות. הוא אמנם אדם צעיר עדיין, אך כגימלאי יוכל לשרת את המולדת טוב יותר.
וכך ניצל העולם.
באחד הגיליונות הראשונים של " מקור ראשון" פרסמתי קטע שנשא את הכותרת " הכל בגיץ" . כתבתי אז, דרך לצון, כי בעתיד צפוי בג" ץ להתערב גם בשיקולי בחירת מלכת היופי וייצוג ישראל בארוויזינון, בהכרעה בין סוגי גלידות שונות וכדומה.
חלפו מאז כשבע שנים והנה מה שנכתב אז כבדיחה מתקרב למציאות. בג" ץ אינו קובע עדיין את התפריט שנאכל אבל מכתיב לנו את המזון הרוחני שאנו צורכים. כוונתי לפרשת פרסומת ה" נודלס" .
וזה סיפור המעשה. קבוצת המזון " נטו" יצאה במסע פרסום לקידום המכירות של " מג"יק נודלס" – מזון מוכן המבוסס על איטריות ורטבים תאילנדיים. המסע כלל סרטון פרסומת בו נראה גבר (צחי נוי מ" אסקימו לימון" ) מחזר אחרי בחורה תאילנדית הדוחה את חיזוריו ומכה אותו. לצילום התלווה טקסט סקסיסטי עם רמזים מיניים מובהקים.
הרשות השניה החליטה, לפני שמונה חודשים, לפסול את התשדיר. בשבוע שעבר ביטל בג" ץ את ההחלטה. בג" ץ קבע כי אמנם " מדובר באמירה מתחכמת, העושה שימוש בביטויים מן הלשון המינית העממית" . אך עם זאת ציין כי הפרסומת " אינה פוגעת בטעם הטוב במידה המצדיקה את פסילת הפרסומת" .
הנודלס הן איטריות. למרות נצלצול היהודי של המלה היא לא חדרה ללשון היידית התקנית שנשארה עם הלאקשן. בהקשר שלנו יש ביטוי יידי מתאים " תורת לאקשן" , שמשמעותו המילולית " תורת איטריות" ומובנו פתפותי ביצים. (מטבעות לשון ביידיש מאת יוסף גורי בהוצאת האוניברסיטה העברית).
אחד הקוראים, שלמה ממעלות, שלח לי לפני זמן את המכתב הבא. בשעתו לא מצאתי לו מקום. עכשיו, בעקבות שביתת הרעב המדומה של האסירים הפלשתינים (והענות השלטונות לחלק מדרישותיהם) מעניין לקרוא מה שכתב.
" סיימתי בימים אלה שרות מילואים בכלא מגידו. ברצוני להאיר את עיני הציבור כיצד עם ישראל מתייחס לרוצחי נשותינו וילדינו.
· מים חמים זורמים כמעט 24 שעות ביממה.
· המחבלים לא שותים מים רק קולה וספרייט.
· לאחר כל פיגוע מאפשרים להם לעשות חאפלות עם בשרים וכבדים על האש.
· כמות המזון הנכנסת לכלא עולה על כל דימיון.
לעומת זאת, התנאים שבהם מוחזקים חיילים, ביניהם חיילים קרביים, החבושים בכלא 6 הם מתחת לכל ביקורת. לכלא זה מגיעים חיילים שנשפטו על עבירות קלות יחסית: נפקדות, שמירה ללא נשק, שבירת שמירה וכדומה. לחיילים שלנו אין מים חמים, הם ישנים באוהלים לא אטומים לרוחות ולגשמים. לתשומת לב עם ישראל ומנהיגיו" .