בשנות השישים פורסם בכמה עיתונים ישראליים טור קבוע שהיה חתום בידי ד"ר חסיה ברזל. הטור הטיף לחיים על פי הטבע, אכילת פירות וירקות, הימנעות מאכילת בשר, שומן מן החי וביצים. על פניו נראה הטור כמו חלק מן החומר המערכתי. למעשה זו היתה מודעה בתשלום שמומנה על ידי המועצה לשיווק ירקות ופירות. הטור נכתב בידי כמה עיתונאים, כשהמטרה היתה לעודד את הציבור להגביר את הצריכה של ירקות ופירות ולהגביר את מודעותו לאורח חיים ותזונה בריאים.

הואיל ובאותה תקופה הייתי צמחוני אדוק ושמרתי, יחד עם בני משפחתי על קלה כחמורה, נתבקשתי (על ידי בעל פירסום "צח" שהיה היוזם של הטור) לתרום את תרומתי לטור הזה. היתה לי ספרות מגוונת בנושא ודליתי מתוכה סיפורים מסיפורים שונים – החל במלחים בריטיים במאה ה-19 שניצלו ממחלה קשה שנגרמה בגלל מחסור בוויטמינים על ידי אכילת בננות על קליפותיהם וכלה בטייסי בריטניה במלחמת העולם השנייה שגברו על הגרמנים תודות לגזר ששיפר את ראייתם בלילה.

אדם שמן. הגנרל הטוסקני, ציור מאת אלסנדרו דל בורו, המאה ה-17

 

באותה תקופה לא היתה הצמחונות והטבעונות מקובלים בארץ. אני זוכר שאחד מחבריי אז, בומבה צור, שעבד במכון ויצמן , שאל אותי מה יתרון יש באכילת לחם חי. הסברתי לו שכל כוח החיות שבנבט נמצא בקמח ממנו אופים את הלחם החי – הסבר מפוקפק שמצאתי באחת החוברות העוסקות בטבעונות. הוא גיחך נוכח ההסבר הפרימיטיבי הזה ואמר כי הוא מעדיף לאכול לחם לבן רך וטעים יותר.

 

הטור הזה של ד"ר חסיה ברזל הדמיונית עורר תהודה רבה. אפרים קישון, שהיה אז הפיליטוניסט הפופולרי ביותר בארץ, כתב ב"מעריב" פיליטון שלגלג על ההטפה הצמחונית. הוא כתב שיש להיזהר מאכילת חסה וגזר כי אין כמוהם מזיקים לבריאות. שיש להיזהר מכל משמר מאכילת פירות וירקות כי הם כמו רעל לגוף. במקומם יש להעדיף סטייק של בשר אדום עסיסי, הרבה חמאה והרבה ביצים. על הטור חתם "ד"ר בסיה חרזל".

"מעריב" היה אז העיתון הנפוץ במדינה והארץ התגלגלה מצחוק. אנשים צחקו והמשיכו לאכול סטייקים כשהשומן זב מסנטריהם.

תעשיית בריאות

אך במרוצת השנים השתנתה עמדת הממסד הרפואי ועמדת הציבור, בישראל ובעולם, כלפי התפיסות הצמחוניות. אין סוף מחקרים הראו כי צריכת מזונות עתירי תאית – כמו ירקות חיים, לחם חי וקטניות, מקטינים את הסיכוי לחלות בסרטן ובמחלות לב. כמו כן נמצא כי יש קשר בין כמות הכולסטרול בדם לבין שכיחות התקפי הלב שהיא גורם המוות הראשון בעולם. ומכאן המסקנה שיש לצמצם באכילת בשר אדום ושומן מן החי, חמאה וביצים (המכילים הרבה כולסטרול) ולהרבות באכילת ירקות ופירות. הלחם החי אכן עדיף על הלחם הלבן כי בגרעיני החיטה המלאה יש מינרלים שאין ערוך לחשיבותם לגוף.

יחד עם שינוי העמדה הרפואית והציבורית התפתחה תעשיית בריאות עצומת ממדים. תעשייה זו דחפה לשוק את דגני הבוקר הנאכלים עם חלב דל שומן, את שפע המוצרים דלי השומן והכולסטרול ועוד כהנה וכהנה.

שינוי דרמטי

בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במגמה הזו וארצות הברית צועדת בראש השינוי הזה. המגמה החדשה היא שהסכנה המאיימת על האנשים בחברה המודרנית איננה מן הבשר האדום, השומן מן החי, הביצים, והחמאה. והישועה איננה במזונות ה"טבעיים" נטולי השומן. עכשיו האויב הם הפחמימות לכל צורותיהם, כל סוגי המאפה וכל סוגי הלחמים, רוב סוגי הקטניות, החלב וכמעט כל מוצריו.

אפשר לומר כי לפי המגמה הנוכחית ניצחה בסיה חרזל את חסיה ברזל. ואם כך בארצות הברית קרוב לדואי שהאופנה הזו תפקוד במוקדם או במאוחר את מקומותינו.

האמריקנים השמנים

אחד החלוצים של המגמה הזו הוא ד"ר רוברט אטקינס שפירסם בראשית שנות השבעים תאוריה מהפכנית על בעיות ההשמנה.

כאן המקום לומר כמה מילים על השומן באמריקה. הדבר הבולט ביותר למי שמבקר באמריקה הוא מספרם הרב של האנשים שמגיעים לממדים ממש מפלצתיים. זו איננה הכרס הישראלית של הגברים בגיל העמידה. זו השמנה של כל חלקי הגוף המסתכמת ב-150 קילו ויותר. גברים וגם נשים, שאף אינם מתביישים בשומנם ומתהלכים במכנסיים קצרים ובחולצת מחשוף, למען יראו וייראו.

תעשיית הבריאות לא הצליחה לפתור את בעיית הבריאות המרכזית של החברה המודרנית – בעיית ההשמנה. ההשמנה איננה רק עניין אסתטי. היא קשורה (כגורם או כתוצאה) בשורה של מחלות שהן מארת התקופה – לב וכלי הדם, סוכרת, לחץ דם וכנראה גם סרטן. תעשיית הבריאות לא הצליחה למנוע את ההשמנה של מיליוני אמריקנים (ומיליונים אחרים ברחבי העולם המודרני). נתברר כי תעשיית הבריאות אינה מביאה בריאות כלל. היא רק הביאה להתפתחות של תעשייה לא פחות משגשגת – תעשיית ההרזיה. התעשייה הזו משגשגת בעיקר משום שרק 3 אחוז מן האנשים המצליחים לרזות מצליחים לשמור על משקלם וכל היתר חוזרים ומתנפחים כבלונים.

אין לך אדם שמן שלא ניסה במהלך חייו עשרות דיאטות שעיקרם זהה: תאכל פחות קלוריות, תוציא יותר קלוריות על פעילות גופנית, תמנע מאכילת שומן וכו' וכו'. מי לא מכיר את הסיפור הזה. מי לא יצא ממנו מתוסכל ושמן.

בא ד"ר רוברט אטקינס (ספרו הופיע גם בעברית – "הדיאטה המהפכנית החדשה של ד"ר אטקינס" בהוצאת מטר) והופך את הקערה על פיה. הבעיה אומר אטקינס, איננה בשומן שאנו אוכלים ואיננה בכמות הקלוריות שאנו צורכים. הבעיה היא בפחמימות. האמריקני הממוצע צורך 62 קילוגרם סוכר בשנה – בין במישרין ובין בעקיפין, כולל במאכלים תעשייתיים דלי קלוריות.

כל הפחמימות – ופרוסת לחם איננה טובה יותר מכמה כפיות סוכר – גורמות לעליית רמת הסוכר בדם, להגברת כמות האינסולין המוזרמת לדם, ולהפיכת הסוכרים שבדם לשומן. לעומת זאת אכילת חלבונים ושומן איננה מזרזת את זרימת האינסולין לדם ולא רק שאינם גורמים להצטברות שומנים אלא מביאים להורדת השומנים המיותרים מן הגוף.

 

הדיאטה המומלצת על ידי אטקינס היא ביצים מטוגנות, בשר, דגים וירקות. להיגמל לחלוטין מכל מוצר שמכיל סוכר. ולא ייאמן כמה מוצרים מודרניים מכילים סוכר – גומי לעיסה ואבקת מרק וסירופ נגד שיעול . וגם המוצרים "ללא סוכר" הם בעצם מוצרים שיוצרו באמצעות סוגים שונים של סוכרים וכמוהם כמוצרים עתירי סוכר. כל מי שמבקר בארצות הברית חייב לדעת: פרט לאוויר באמריקה הכל רווי סוכר. בגלל סיבות כלכליות והיסטוריות מרבה תעשיית המזון שם לצרוך כמויות ענק של תירס שהוא בעצם סוכר טהור. התוצאה: יש סוכר בכל מאכל כמעט – בגבינות, יוגורטים, חלב, לחם, אפילו בשימורי דגים. חולה סוכרת הבא לאמריקה מוטב שיסתפק באכילת ירקות בלבד. כל היתר יקפיץ את רמת הסוכר בדמו.

דיאטת אטקינס מצליחה ובארצות הברית יש אפילו חנויות מיוחדות המוכרות מוצרים נטולי פחמימות לחלוטין. מדובר בחטיפים הנראים כשוקולדים, במבה וכדומה אך הם על טהרת השומנים והחלבונים. אף לא טיפה אחת של פחמימות.

פתרון בעיית הסוכרת

לאותן מסקנות לערך הגיע חוקר אחר, ד"ר ריצ'ארד ברנסטיין (יהודי, אלא מה?) שפירסם לפני שנתיים ספר המציע בפתרון לבעיית הסוכרת DIABETES SOLUTIONS RICHARD K. .BERNSTEIN.

 

ברנסטיין לקה בסוכרת נעורים שהיא סוג הסוכרת הקטלני. גופם של החולים במחלה זו אינם מסוגלים לייצר אינסולין, שהוא החומר המווסת את רמת הסוכר שבדם. הם זקוקים להזריק לעצמם מדי יום מנות של אינסולין הצריכות להתאים לרמת הפעילות הפיסית ורמת קליטת המזון של החולה. איזון מושלם הוא בלתי אפשרי והחולה נתון כל העת לסכנה של עודפי סוכר בדם או לירידה קטלנית ברמת הסוכר הכרוכה בסכנת חיים . חולי סוכרת גם נתונים לסכנה של סיבוכים חמורים בבריאותם, פגיעה בראיה עד כדי עיוורון, פגיעה במחזור הדם במיוחד בגפיים העלולה להביא לקטיעה, פגיעה בכליות, התקפי לב ומוות.

ברנסטיין חלה בסוכרת בשנת 1946 בהיותו בן 12. רוב בני גילו שחלו במחלה אינם עוד בחיים. כיום הוא מצוי במצב בריאות מעולה, עובד תריסר שעות ביום , מקיים פעילות ספורטיבית. (הערה משנת 2009 – בינתייך הלך לעולמו) כשהיה בן 24 ניבאו לו רופאיו כי תוחלת החיים שלו קצרה ואין לו סיכוי להאריך ימים. הוא החליט שלא להיכנע. הוא היה אז מהנדס במקצועו אך לא היה זקוק לחוות דעת רפואית כדי לחוש שימיו קצרים. הוא היה עייף רוב שעות היממה, ראייתו יטשטשה, כליותיו נפגעו.

באחד הימים קרא מאמר בספרות מקצועית על פיתוח מכשיר אלקטרונמי שנועד לבדוק מיד את רמת הסוכר בדמם של חולים. המכשיר נועד לאבחן אנשים שהגיעו לחדר מיון כדי להפריד בין חסרי הכרה כתוצאה משיכרות לחסרי הכרה כתוצאה מסוכרת. הוא החליט לרכוש את המכשיר שעלה אז 650 דולר. הואיל והמכשיר נמכר רק לרופאים הוא נעזר באשתו, רופאה במקצועה, לרכישת המכשיר.

מאז נשתנו חייו הוא עקב אחר רמת הסוכר בדמו 5-8 פעמים ביום וניסה להשפיע על ייצובו באמצעות דיאטה ופעילות. תוך שנה הצליח להגיע לוויסות של רמת הסוכר בדמו כך שהיה יציב משך כל שעות היממה. זאת, בניגוד לכל חוות הדעת הרפואיות ששמע, שקבעו כי אין כל אפשרות להגיע ליציבות כזו. ברנסטיין מייחס את הצלחתו דווקא לעובדה שהוא היה מהנדס בהשכלתו ולא רופא כך שתקף את הבעיה מזווית שונה מזו של הממסד הרפואי. ומה עוד שהדבר נגע בחייו שלו.

ברנסטיין החליט לשתף בהצלחתו גם חולים אחרים. הוא למד רפואה התמחה בנושא הסוכרת והקים מרכז שכבר הושיע אנשים רבים.

עיקרי תורת ברנסטיין

עיקרי תורתו של ברנסטיין: הימנעות מוחלטת מכל סוגי הפחמימות. הסוכרים למיניהם מסוכר פשוט ועד סירופ תירס וסוגי הסוכרים שהם כאילו חסרי סוכר (לקטוז, מלטוז, סורביטול וכו'- המופיעים לרוב על מוצרנים "ללא סוכר").

אך לא רק סוכר אסור לחולה סוכרת לאכול אלא גם את כל סוגי הפחמימות המצויים במוצרי מזון – אפונה, גזר, תפוחי אדמה, אורז, ואפילו עגבניות שהן פרי ולא ירק. ברנסטיין אוסר גם אכילת כל סוגי הפירות והמיצים, חלב , גבינות לבנות , תחליפי חלב, כל סוגי הפסטה, דגנים, ועוד ועוד.

מה נותר לאכול?

המון. רוב סוגי הירקות שאינם מכילים פחמימות או פחמימות מעטות בלבד (מלפפונים, פלפלים, תרד, פיטריות, כרוב, כרובית ועוד). עיקר התפריט מבוסס על חלבונים ושומנים – בשר לסוגיו, ביצים, דגים,  וכן חלבונים מהצומח כמו טופו המיוצר מסויה. חלב סויה, יוגורט בתנאי שלא יהיה דל שומן. להמתיק אפשר עם ממתיקים מלאכותיים כמו סכרין, אספרייטים וכדומה. אך יש להיזהר מהטעיות . יש ממתיק הנמכר כאבקה (גם בארץ) בשקיות ורודות או כחולות ונמצא בעיקר בבתי קפה. כתוב שם 0 קלוריות בפועל מכילה השקית תערובת של סוכר עם ממתיק מלאכותי. למשקל זה לא מוסיף הרבה לרמת הסוכר כן. ברנסטיין מקדיש פרק נרחב להטעיה של מערכת תעשיית הבריאות המוכרת מוצרי בריאות כאילו. רוב המוצרים ה"בריאים" מכילים פחממות בעשרות צורות. יוגורט דל שומן למשל מכיל תוספת של עמילן שנועד להופכו לכאילו שמנוני. אין שם שומן, שנזקו מועט\ אך יש שם הרבה פחמימות מזיקות. הוא הדין כמובן בעוגות ללא סוכר,  גלידות ללא סוכר וכו'. כל סוכרתי בעל מכשיר יכול להיווכח על נקלה איך קופצת רמת הסוכר בדמו לאחר צריכה של מוצרים אלה.

ברנסטיין הצליח לא רק להביא עצמו לחיים פוריים ובריאים. תודות לדיאטה נטולת פחמימות. הוא הביא מזור לאלפי חולים שנקטו אותה דיאטה (המשולבת כאמור בפעילות גופנית, בדיקות ומעקב אישי מתמיד באמצעות מכשיר למדידת סוכר הנמכר בפרוטות ועוד).

דיאטת  האינדקס הגליקמי

פריצת הדרך האחרונה בתחום הדיאטות  נעשתה בידי קבוצת חוקרים אנגלים ואוסטרלים שפיתחו את הדיאטה המבוססת על "אינדקס גליקמי". הקבוצה הזו מקבלת בעיקרון את ההנחה שהפחממות המזרזות כניסת אינסולין לדם הן הגורם העיקרי להשמנה, אך היא מצאה שלא כל פחממה גורמת לאותה תוצאה. החוקרים ערכו ניסויים במספר גדול של בני אדם אותם האכילו פחממות מסוגים שונים ובדקו את השפעת המזון על רמת הסוכר בדמם.  הם קבעו סקלה שבשיאה המספר 100 הנגרם על ידי אכילת 50 גרם סוכר. לאחר מכן בדקו השפעת 50 גרם פחממות המצויות בלחם, אורז, תפוחי אדמה, פירות  וכו'. קנה המידה היה המהירות בה עולה רמת הסוכר בדם.

 

הבדיקה העלתה תוצאות מפתיעות. נתברר כי בסביבות אינדקס 100 – כלומר מספר המעיד על עלייה מהירה מאד של רמת הסוכר בדם – מצויים לא רק סוכר אלא גם כל תחליפי הסוכר המופיעים במוצרים כאילו דיאטטיים וכנ"ל אורז  (אינדקס 92)  תפוחי אדמה אפויים (85)  קורנפלקס (83) קבוצת תערובות הדגנים הנאכלים בבוקר עם חלב ונחשבים ל"מזון בריאות"  נמצאים אף הם ברמה גבוהה  שבין 70 ל-75  אם כי יש דגני בוקר שהם בסביבות 50 עד 60 . בין מוצרי החלב יוגורט הוא בעל האינדקס הגליקמי הנמוך ביותר (14). האינדקס של חלב רזה  גבוה משל חלב שמן 32 מול 27 . בין הפירות  הדובדבנים הם הידידותיים ביותר (22) אשכולית (25) תפוח עץ  (38) הבננות נותנות לנו 54  וענבים 56 לכן הם אסורים באכילה.  בין הקיטניות  הידידותיות ביותר הן פולי סויה (24), עדשים אדומים (25). החומוס נסבל (33) ועדשים ירוקות עוברות את הגבול (52).

 

חשיבותו של הגילוי היא שאנשים שבחרו בדיאטה דלת פחמימות, אינם צריכים להתנזר לגמרי מפחממות. הם יכולים לאכול לשובע פחממות מסוגים מסויימים, שאינם מזיקים לבריאותם.

 

הדיטאה הזו לא קבלה  עדיין את ברכת הדרך של הרפואה הקונבנציונאלית, אף שנחקרה ופותחה על ידי קבוצות מדענים רציניות.  ההסתייגויות ממנה נובעות בין היתר מכך שהתוצאות של המחקרים אינן חד משמעיות. אנשים שונים מגיבים אחרת לאותם מזונות ויש הבדלים ניכרים באינדקס הגליקמי של מוצרי מזון מארצות שונות. מניסיון שלי, של בני משפחתי ושל כמה ידידים שנקטו את הדיאטה הזו משך כמה שנים, ניתן לומר שחלה ירידה במשקל עד 20 קילו, שהירידה עקבית ויציבה, שהדיאטה אינה נותנת תחושת רעב כלשהי. בדיקות דם מוכיחות גם תוצאות טובות בכל הפרמטרים. גלוקוז, כולסטרול, טריגליצרידים וכדומה.  החשוב ביותר הוא לא לסטות מן הדיאטה אף כמלוא הנימה – אף פרוסת לחם אבל אפשר קרייקר שיפון. אף חתיכת עוגה, אף פרי אסור. אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב.

 

הנושא רחב מכדי להסבירו במסגרת קצרה ואני ממליץ על שני ספרים שירחיבו את השכלתו של הקורא

GLUCOSE REVOLUTION

SUGAR BUSTERS

שני הספרים ניתנים לרכישה באמצעות AMAZON.

באינטרנט יש לחפש באמצעות מנוע חיפוש על פי  GLYCEMIC INDEX

 

חשוב לדעת שהטבלאות שתמצאו בספרים ובאינטרנט אינן אחידות.  אמנם סוכר ולחם לבן תמיד יתנו אינדקס גליקמי גבוה ודובדבנים (כן המתוקים האלה, לא ייאמן) נותנים אינדקס גליקמי נמוך.

 

ההבדלים נובעים כאמור מן העובדה שלא כל הפירות והירקות מכל השדות ומכל המדינות שווים. גם בני האדם שונים. אבל כל אדם יכול לבחון את האינדקס הגליקמי על גופו.  במיוחד חולי סוכרת. בדיקת רמת הסוכר בבוקר על קיבה ריקה ואחר כך טעימה של מזון שהשפעתו לא ברורה. רמת הסוכר אמורה לחזור לנקודת המוצא תוך שעתיים ולא לקפוץ גבוה מדי בתוך פרק זמן זה.

כמובן שכל הנאמר למעלה איננו בחזקת ייעוץ רפואי ויש לפנות לרופא לפני כל דיאטה.

דיאטת האדם הניאנדרטאלי

ולסיום הדיאטה המוזרה ביותר שפותחה על ידי החוקר ריי אודט. בספרו הוא מעלה תיאוריה מהפכית שלפיה כל המזון שלנו, המבוסס על התרבות החקלאית בת עשרת אלפים השנים, איננו מתאים למבנה גופנו. NEANDERTHIN, eat like a cave man to achieve a lean strong body, by RAY AUDETTE(

אודט, איש מחשבים במקצועו, לקה בגיל צעיר בדלקת פרקים ראומטית ולאחר מכן גם בסוכרת. מצבו הגופני הלך והידרדר והפתרונות שהציעה לו הרפואה הקונבנציונאלית לא הביאו מזור למכאוביו.

הוא החליט להתעמק בספרות העוסקת בנושא והגיע למסקנה שמחלות דורנו החלו עם המהפכה החקלאית. דהיינו מן היום בו החל האדם לביית חיות ולשתות את חלבן, לזרוע חיטה ירקות ופירות ולעבד את המזון לצרכיו, החלו המחלות שהגיעו לשיאן בימינו.

האבולוציה, אומר אודט, הכשירה את האדם לאכול מזון מן הטבע ללא כל עיבוד. "מן הטבע" פרושו מזון שניתן לאכול אותו בלי לבשל ובלי לעבד בשום צורה שהיא. לא רק כל הפחמימות אסורות במאכל וכל החלב ומוצריו, אלא גם ירקות ופירות שאינם ניתנים לאכילה ללא בישול ועיבוד כמו תירס, חצילים, כל הדגנים, תפוחי אדמה וכו'. מאידך מותרים באכילה בשר ודגים, פירות במצבם הטבעי (ולא כאלה שעברו טיפוח להגדלת כמות הסוכר בהם) ירקות טבעיים , אגוזים וזרעים וכדומה.

אודט מבסס את תיאוריה שלו על ספרות מחקרית ענפה וטוען כי הדיאטה הזו ריפאה את כל מחלותיו והצילה את חייו.

קישורים

קינואה בריא לחולי סוכרת

חיים נגבי, כיום בעל טור ב"מעריב",מחזיק בדעות שאינן יכולות להיות רחוקות יותר מדעותיי. אף על פי כן אני מחבב את האיש ומאד מעריך אותו. נגבי הוא בן למשפחה חרדית שמוצאה מחברון ומירושלים העתיקה. הכרתי את נגבי בתקופה שעבד כמגיה, ומאוחר יותר כעורך, ב"העולם הזה" הישן של אורי אבנרי. היו לנו אז הרבה "שיחות דפוס", שיחות אפיניות לעיתונאים הממתינים להשלמת התהליך הארוך והמתיש של עבודת הדפוס בעידן העופרת.

 זה היה בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. נגבי נמנה אז עם השמאל המיליטנטי, שהיה מיעוט קטן וקיצוני. עם חבריו מ"מצפן" הפגין בעד מדינה פלסטינית, החזרת הפליטים הערביים ומניעת הפקעת קרקעות. באותה תקופה נהגו להפגין בשטח 6, שהיה שטח אש של צה"ל בגליל, שנועד להפקעת קרקעות לצורך הקמת העיר כרמיאל. נגבי, אדם צנוע ועדין בחייו האישיים, נמנה אז עם הקיצוניים של השמאל  והקריב הרבה כדי לתת ביטוי לדעותיו.

לפני זמן מה נפגשתי עם נגבי ואמרתי לו כי הוא ודאי מרוצה מכך שמה שנחשב בשנות השישים לעמדות של מיעוט קיצוני הפך להיות לנחלת חלק גדול של הציבור בישראל. לא, נגבי לא היה מרוצה. בעיניו לא חל שינוי גדול במדיניות ישראל במהלך השנים. מדיניות המובילה לדעתו לחורבן.

שאלתי אותו מה לדעתו צריכה ישראל לעשות כדי למנוע מעצמה חורבן הכרחי, לפי השקפתו.

הוא השיב: הדרך היחידה העומדת בפנינו היא לקבל על עצמנו את השלטון הערבי. נחיה כמיעוט יהודי בתוך מדינה ערבית וכך נהיה בטוחים. יהודים חיו מאות שנים תחת שלטון ערבי.

אני מעריך את חיים נגבי על דברים אלה. כי בכך נתן ביטוי למסקנה המתבקשת וההכרחית מתפיסת עולמו. הוא לא משלה אותנו בשלום בימינ ובשלום עכשיו או בשלום בטוח. פשוט אין מקום למדינה יהודית-ציונית-עצמאית במזרח התיכון.

חיים בריבונות ערבית

נזכרתי בשיחתי עם חיים נגבי לאחר שקראתי ב"הארץ" כתבה של יאיר שלג על הרב מנחם פרומן מתקוע,"המתנחל הפוסט ציוני הראשון".

משנתו של פרומן לפי שלג היא:

* חשוב שהמתנחלים לא רק יקבלו בפועל את התהליך שממילא מתרחש אלא גם יפסיקו להיאבק בו ויקבלו את המציאות הנרקמת, לא בחריקת שיניים אלא באהבה.

* התהליך הזה משמעותו חיים תחת ריבונות פלסטינית. תושבי ישע מוכיחים שבפועל הם מקבלים אפשרות כזו.

* אם כך יקרה תהיה נכונות גבוהה גם בצד הפלסטיני לקבל את המתנחלים כתושבי המדינה הפלסטינית.

* "אני רואה את המתנחלים כאצבעות של היד המושטת לשלום… ברגע שהמתנחלים יראו כך את מפעל ההתיישבות גם הפלסטינים יוכלו לקבל זאת".

פרומן רואה עצמו כפוסט ציוני לא רק במשמעות של העדפת הזיקה לארץ על פני ריבונות המדינה. הציונות היתה מהפכה ששינתה את המציאות. היעד הנוכחי איננו לשנות את המציאות אלא להפיק ממנה את המיטב.

 פרומן, על פי הכתבה, העלה את האפשרות של חיי מתיישבים תחת ריבונות פלסטינית בפני ערפאת ופייסל חוסייני והתגובה שלהם היתה חיובית.

אסטרטגיה של יאוש

את העמדה הזו של הרב פורמן הייתי מכנה "אסטרטגיה של יאוש". זהו יאוש מן הסיכוי שהציונות תתגשם. הרב פורמן איננו שונה מישראלים המעדיפים לרדת מן הארץ או מיהודים הממירים את דתם. מבחינות רבות עדיפה בעיני עמדתו הישרה וההגונה של חיים נגבי. נגבי, מתוך ראיה מפוכחת של המציאות, מוכן לוותר על הציונות בכלל ומצביע על חיים תחת ריבונות ערבית כעל אפשרות יחידה להמשיך ולשמור על הקיום הפיסי של היהודים בארץ. עדיפה גם עמדתם של נטורי קרתא השוללים שלילה טוטאלית את הציונות והביעו לא פעם נכונות לשמור על יהדותם תחת שלטון ערבי, העדיף בעיניהם על שלטון יהודי-ציוני-חילוני.

"קללתו של עזרא"

פן אחר של אסטרטגיית היאוש נותן גרשום שוקן במאמר שפירסם בשעתוב"הארץ" תחת הכותרת "קללתו של עזרא". בעוד שהתפישה של הרב פורמן ושל נטורי קרתא מבטיחה כאילו קיום יהודי תוך השלמה עם שלטון ערבי, נוקט שוקן עמדה הפוכה לחלוטין. הוא מוותר על הייחוד היהודי ומעדיף מעין נורמליזציה של מדינת ישראל בדרך של התמזגות עם הערבים. הוא רואה זאת כתהליך טבעי האופייני לכל המדינות בהן היו כובשים ונכבשים שהתמזגו לכלל אומה אחת. לולא הרבנות אומר שוקן, היו ערבים רבים משתלבים באומה הישראלית. "כדי להבטיח את התהוותה של אומה ישראלית שתכלול את כל הקבוצות האתניות במדינה יש להפיל את המחיצות בין הקבוצות וזה כולל גם את הסייגים של נישואים בין בני קבוצות שונות. לולא הענקנו לרבנות את המונופולין בתחום האישות ואילו היה לנו חוק לנישואים אזרחיים מכשול רציני היה מוסר מן הדרך. האיסור של עזרא הסופר אולי היה מוצדק בתנאים של עדה דתית. לעם ריבוני החייב להגיע לדו קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו. איזור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא" – דברי גרשום שוקן, עורך "הארץ".

 

יאוש מן הציונות

חיים גורי הוא "מלח הארץ"האולטימטיבי – יליד תל אביב הקטנה, בית חינוך בקיבוץ בית אלפא, לימודים בכדורי, מראשוני המתגייסים לפלמ"ח, פעילות הצלה והעפלה, קורס צנחנים ראשון של צה"ל בצ'כוסלובקיה, סגן מפקד פלוגה בחטיבת הנגב, מכובשי באר שבע, אבו עגילה ואילת וגם מלוחמי ששת הימים בירושלים. סופר ומשורר.

מדכא היה לקרוא את הראיון שלו עם ארי שביט ב"הארץ" בו אמר בין היתר: "אני מסתלק מן התקווה שהיתה לי שנוכל לחיות יחד, ומהדגם שהאמנתי בו של שמירה על שלמות הארץ, תוך שמירה על כבוד הדדי. על צלם אנוש. כי היום אני יודע שיחד זה לא ילך. ולכן אני הולך ונפרד מארץ ישראל. מהנופים האלה שאני כל כך אוהב. בית אל ושילה וחבל בנימין שבעיני הם עדיין המולדת. והפרידה הזו קשה לי. כי אני אף פעם לא חשבתי שאנחנו כובשים בארץ ישראל. אבל עכשיו אני נפרד ואני שלם עם זה. אני קורע קריעה אבל אני שלם עם זה".

להזכיר: זה האיש שבתיווכו נמנעה הקריעה של הרב לוינגר בסבסטיה.

סוריה כמכחישת שואה

בעיתונים פורסמה מודעת ענק של ארגון ציוני אמריקה שכותרתה: "אנו מגנים את הכחשת השואה על ידי סוריה". המודעה קוראת לנשיא סוריה לגנות בפומבי את מאמר המערכת האנטישמי שפורסם ב"תשרין", לפטר את עורך העיתון ולמנוע פרסומים בעתיד המכחישים את השואה. על המודעה חתומים שורה של אישים,שהבולט בהם הסופר אלי ויזל.

עם כל הכבוד המודעה הזו פשוט מגוחכת. מנסחיה מתייחסים לפרסום המחליא בעיתון הסורי כאילו מדובר באיזה ארוע חריג.באיזו עבירת משמעת של עורך עיתון. המאמר ב"תשרין" הוא המשך ישיר וטבעי לרבבות מאמרים ופרסומים בעתונות הערבית בכלל ובעתונות הסורית בפרט. המשך ישיר לעובדה ש"הפרוטוקולים של זקני ציון" הם מן הספרים המבוקשים והנפוצים ביותר בעולם הערבי. פרסומים המבטאים את האופי הנאצי של המשטרים הערביים שמסביבנו.

איכפת לסבתא שלי אם בסוריה יודו או לא יודו בקיום השואה. מה שצריך להדאיג אותנו זו השואה שהסורים מכינים לנו. מבחינה זו עצם המודעה היא הכחשת השואה שמתכננים הסורים.

תליית אדולף אייכמן

תלייתו של הצורר הזה גרמה בעקיפין לקידום אישי בקריירה העיתונאית שלי. הסיפור הזה יש בו כדי לשקף את אווירת הימים ההם ולכן אני מספר אותו. באותה תקופה, זמן מה לאחר שחרורי מהצבא, עבדתי ככתב בעיתון "חרות", שהיה עיתון יומי שיצא לאור על ידי תנועת החרות. עבודה ככתב, מסביב לשעון, שיבשה מאד את לימודי באוניברסיטה והחלטתי לנסות כוחי בעריכת חדשות.עיתון "חרות" היה דל תפוצה ודל תקציב אבל עבדו בו כמה אנשי מקצועממדרגה ראשונה ובראשם עורכי החדשות (שנקראו אז "עורכי לילה" בשל שעות העבודה המטורפות (משש לפנות ערב עד שתיים לפנות בוקר). בין העורכים הללו היה אביעזר גולן שכבר אז היה דמות מיתולוגית בעיתונות הישראלית. הוא החל דרכו בקבוצת הפורשים מידיעות אחרונות למעריב אך חזר לידיעות לאחר שנלכד בירושלים שהיתה במצור. משך שנים היה הכתב המוביל בידיעות שבלט בכתיבה מדהימה ובקשת הנושאים שטיפל בהם. הוא היה בין הגורמים המרכזיים שאיפשרו לידיעות להתמודד במעריב בתקופת השפל שלו.

בעיתון "חרות" עשה אביעזר גולן חלטורה. הוא פשוט השלים הכנסה למשכורת בידיעות שלא הספיקה לו(אכן היו ימים כאלה). אני כעורך מתחיל קבלתי את תפקיד עורך העמוד האחרון שהוקדש בעיקר לענייני פנים, סיפורים משפטיים ופליליים. הייתי כפוף לעורך החדשות הראשי וסייעתי לו.

באותו לילה בו נתלה אייכמן, הייתי אמור לעזור לאביעזר גולן. זו הפעם הראשונה שעבדתי עמו והתבוננתי בהערצה באיזו קלות מדהימה הוא עובר על החומר, משכתב, מכתיר כותרות. גולן גם היה (וכזה הוא עד היום) אדם צנוע ונוח לבריות, מוכן לעזור ולהדריך.

זמן קצר לאחר תחילת העבודה קיבל גולן טלפון בהול. הוא נקרא להיות עד לתלייתו של אדולף אייכמן, כאחד משני העיתונאים שנבחרו לתפקיד זה כדי לייצג את העיתונות הישראלית. הוא נטל את תיקו ונבלע לתוך מונית שהמתינה לו.

מיהרתי להתקשר לעורך העיתון, אייזיק רמבה, ובקשתיו להזעיק עורך בכיר להשלמת העבודה. אני המשכתי במלאכת העמוד האחרון, משתדל להשאיר שולחן נקי לעמוד הראשון. לאחר חצי שעה התקשר אלי רמבה ואמר לי: לא מצאתי אף עורך עליך לעשות את המלאכה בעצמך.

חשתי כאילו נפל עלי הר. לא היה לי כל ניסיון בעריכת העמוד הראשון, לא חשתי עצמי בטוח לעשות זאת ומה עוד בלילה גורלי כזה. זה היה יום חמישי, בו נעשה העיתון של שבת והאחריות כפולה ומכופלת.

בלית ברירה ובהרבה דפיקות לב נגשתי למלאכה. לפחות נחמה אחת היתה לי: לא היה צריך להתחבט הרבה מהי הכותרת הראשית. המלאכה היתה קלה מכפי שחששתי ומה עוד שתאור תלייתו של אייכמן נכתב בידי אביעזר גולן והגיע בטלפרינטר בשעה מוקדמת למדי.

אפיזודה אחת זכורה לי מאותו ערב. אחד מפועלי הדפוס, ברגר שמו, ניצול שואה שהיה מוכר לי כאדם עדין נפש ושקט, התפרץ לעברי בחמת זעם כשירדתי לדפוס. הוא נשכב על שולחן העימוד עליו היו מסודרות שורות העופרת ובפרץ של בכי אמר לי: אני לא אתן לך להוציא עיתון כזה.

הדבר שעורר את חמתו היתה כותרת גג שנתתי לכותרת הראשית. בכותרת זו נאמר: מילותיו האחרונות של אייכמן: תחי גרמניה תחי ארגנטינה. כמעט והתעוררו בי היצר והשחצנות של עורך מתחיל ובקשתי להגיד לו שלא יכתיב לי את נוסח הכותרות. אך השכל הישר גבר על השחצנות ונעניתי לבקשתו להסיר את הכותרת. בדיעבד אני אסיר תודה לו עד היום.

בין ברק לביבי

מה עדיף: ראש ממשלה אמין הנחשב לבלתי אמין או ראש ממשלה לא אמין הנחשב לאמין.

עופרה חזה:שמירת

הלשון והענין לציבור

לפני שנים פורסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" צילום של אדם אשר בית הדין הרבני כפה עליו לתת גט לאשתו בגלל ריח רע הנודף מפיו. אני מתבייש בפירסום הזה שבמידה מסויימת הייתי אחראי לו. אני יכול להגיד שגם נענשתי עליו. כמה שנים לאחר מכן לקיתי במחלה קשה, הכרוכה בכאבי תופת – שלבקת חוגרת. בדרך נס יצאתי מן המחלה הזו בריא ושלם, אולי מפני שהודיתי כי המעשה הזה היה פגיעה גסה בפרטיותו של אדם. מעשה של לשון הרע. בעת שהתאוששתי מן המחלה קראתי את ספרו המצויין של ידידי חיים באר "גם אהבתם גם שינאתם". טלפנתי אליו להודות לו על העונג שגרמה לי הקריאה בספר. אני זוכר שזה היה בשבוע פרשת מצורע. אמרתי אז לחיים באר שעכשיו אני מבין את הפרשנות המסבירה את הצרעת כעונש על לשון הרע.

אני מספר סיפור אישי זה כמסגרת לדיון על פרשת פרסום דבר מחלתה של עופרה חזה. החוק אוסר כידוע פרסום שיש בו פלישה ופגיעה בצינעת הפרט, אך מתיר פרסום כזה אם יש בו ענין ציבורי. ההבחנה היא בין "ענין לציבור" שהוא בעצם סיפוק הסקרנות של הציבור לבין "ענין ציבורי" פרסום שיש חשיבות שהציבור יידע אותו.

בפועל לא כופים את החוק הזה. העיתונים מתפרנסים בעיקר מפירסום נושאים שיש בהם "ענין לציבור". זוהי החדירה הפולשנית הבלתי פוסקת לצינעת הפרט – משפחות שאיבדו את יקיריהן,נפגעי תאונות ומעשי פשע, חולים במצב קשה וכדומה.

החוק מתיר חדירה לצינעת הפרט כשמדובר באישיות ציבורית. חוק זה לדעתי הוא הגיוני ונכון ככל שמדובר באישים פוליטיים שמצבם הרפואי והתנהגותם המוסרית יש בה כדי להשפיע על חיינו. לכן חשוב היה לדעת שראש הממשלה בגין היה נרדם בישיבות ממשלה. חשוב היה לדעת שראש הממשלה לוי אשכול חולה לב ושגולדה מאיר חולת סרטן.

האם מחלת עופרה חזה היא "ענין ציבורי"? חברי פרופסור זאב סגל סבור שכן. כי אישיות ציבורית איננה רק אישיות פוליטית אלא גם אישיות שלציבור הרחב יש עניין בה. אני חולק על דעה זו.הזמרת היתה אמנם "אישיות ציבורית" במשמעות של היותה מוכרת ונערצה על ציבור גדול. אך מחלתה אין בה ענין ציבורי

במשמעות של השפעה על חיינו. מאי נפקא מינה אם דלקת הריאות בה לקתה ואשר גרמה לקריסת המערכות שלה נגרמה כתוצאה של סיבוך משפעת פשוטה או כתוצאה ממחלת האיידס?

מבחינה זו הפרסום שנעשה בניגוד לרצונה של הזמרת ובניגוד לרצון משפחתה, כשהיתה עדיין שכיב מרע, היה מעשה מתועב.

ענין אחר הוא הסתרת המחלה מן הצוות הרפואי. במציאות החברתית והחוקית הנוכחית כל חולה איידס מוגן למעשה מפני חשיפה ויש לו רשיון להרוג בחסות החוק.

רופא שגילה אצל חולה מחלת מין כמו סיפיליס או זיבה, שניתן לרפא אותה בכמה זריקות אנטיביוטיקה, חייב לדווח למשרד הבריאות על החולה. רופא המגלה סימני מחלת נפש אצל חולה בעל רשיון נהיגה ידווח על כך למשרד התחבורה.

לא כך בכל הנוגע לחולי איידס. אלה הפכו להיות חיות מוגנות בשל הכוח הפוליטי הרב שצברו בארצות הברית הקהילות ההומסכסואליות. מדי יום מתפרסמות בעיתונים מודעות על בדיקות אנונימיות לחולי איידס. כלומר: יכול אדם להיות חולה ולסכן את חייהם של עשרות אנשים ואיש לא יעצור בעדו. לפני כמה זמן הופיע בטלוויזיה חולה איידס שסיפר כי ערך מסע נקמה עולמי בו בא במגע מיני עם עשרות גברים ונשים. בפתח האולפן לא המתינו לו שוטרים.

חנינה עצמית

ויצמן הכניס עצמו למילכוד. אם יישאר בנשיאות עד גמר הקדנציה שלו הוא יהיה

חסין מפני העמד לדין פלילי אבל יעמוד בלחץ ציבורי בלתי פוסק. אם יתפטר מן

הנשיאות הוא יהיה כאחד האדם. יצטרך לעבור את מסכת היסורים של חקירה משטרתית

ומאבק משפטי נוסח דרעי, שהוא כשלעצמו עונש גם לאנשים צעירים ובריאים ממנו.

ליצנים משפטיים אמרו לי כי קיימת דרך אחת בלבד. שויצמן ייתן חנינה לעצמו

לפני שיוגש נגדו כתב אישום. כבר יש תקדים למתן חנינה על ידי הנשיא לפני

הגשת כתב אישום. הדבר נעשה בפרשת קו אמנם לא קרה בהיסטוריה שנשיא חנן

את עצמו אך תמיד יש מקום לחידושים.

משולם נהרי מש"ס

דור דור והמיצובישי שלו.