ירון לונדון הוא לדעתי איש התקשורת המשכיל ביותר. גילוי נאות: הוא גם ידיד, שהיה חבר לעבודה משך שנים. איני מסכים עם השקפותיו של לונדון ברוב התחומים הפוליטיים. אך אני מוכן להרג על זכותי לשמוע אותן, לצפות בתכניותיו, לקרוא את מאמריו ולנסות להבין את תובנותיו.

להמשיך לקרוא ←

מה מקור מנהגי הסדר? מה זה אפיקומן? ומה פרוש "ארמי אובד אבי? ולמה מציגים הילדים קושיות שלא במקומן? ומנין צץ אליהו הנביא?  –  כמה הסברים לעבר, הצעות לעתיד וביקורת בצידן

– מאת: ד"ר יואל רפל   –
ההיסטוריה של עם ישראל מתחילה בפסח. ההגדה של פסח והארוחה הנכרכת בו הם מסיבת העצמאות של עם ישראל.
מסגרת סדר פסח קבועה  מזה דורות. אבל היא אינה קשיחה ומתבקש להכניס בה תוספות ועדכונים. זהו ציווי יסוד בהגדה: 'בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.

להמשיך לקרוא ←

היו זמנים שהערצנו אותם. הם היו מלח הארץ, החלוצים ההולכים לפני המחנה, קובעי גבולות המדינה, מקימי ישובי חומה ומגדל. בתוכם חושלו לוחמי הפלמ"ח, הם חסמו את הצבא המצרי מלהגיע לתל-אביב  את הצבא הסורי לחדור לעמק בית שאן ואת הצבא הירדני לפרוץ לירושלים. מתוכם יצאו  מיטב הלוחמים במעולות שביחידות צה"ל.

היו זמנים שקינאנו בהם: על הזכויות המיוחדות שהיו להם בקרן השפע הלאומית, על רמת החיים הגבוהה אליה הגיעו – חיים בחיק הטבע, בריכות שחיה, מזון מעולה, זכויות ללימודים ולנסיעות לחו"ל ומה לא.

להמשיך לקרוא ←

 

 

מייק אהרונוביץ במדי קברניט 1949 ויקישיתוף

להמשיך לקרוא ←

אפשר לומר כי כל הקיבוצים, או כמעט כולם, יושבים על "אדמה פלסטינית" – בין אם זו נרכשה בכסף בתקופה שלפני קום המדינה, בין אם פונתה מרצון או בכוח במהלך מלחמת השחרור.

וזו רשימה חלקית של קיבוצי השומר הצעיר ושם הכפרים הערביים שעל אדמותיה

1. קיבוץ אדמית במקום הכפר הערבי אדמית
2. קיבוץ אילון במקום השבט ערב סמניה
3. קיבוץ אליפז במקופ השבט אחיואת
4. קיבוץ בית-אלפא במקום בית-אילפא
5. קיבוץ בית-זרע במקום אום-ג'וני
6. קיבוץ בית-ניר במקום קידנה, ראנה וזיכרון
7. קיבוץ בית-קמה במקום השבט ערב סוארקי
8. קיבוץ ברעם במקום הכפר בירעים
9. קיבוץ ברקאי במקום הכפר חרבת ואדי ערה
10. קיבוץ גבולות במקום השבט ערב תראבין והכפר כרם סלטין
11. קיבוץ גבעת-עוז במקום הכפר זובובה
12. קיבוץ גזית במקום הכפר טירה
13. קיבוץ גל-און במקום הכפר זיתא
14. קיבוץ גן-שמואל במקום הכפר אל-מסעדי
15. קיבוץ געש במקום חרבת בלקיה
16. קיבוץ געתון במקום הכפרים ג'עתון וגיידין
17. קיבוץ גשור במקום הכפר תנוריה
18. קיבוץ גת במקום עיראק מנשיה
19. קיבוץ דביר במקום חרבת מוג'ידלאת
20. קיבוץ דליה במקום הכפר דליית א-רוחה
21. קיבוץ דן במקום ח'אן א-דוויר
22. קיבוץ הזורע במקום אבו זוריק
23. קיבוץ המעפיל במקום הכפר קאקון
24. קיבוץ העוגן במקום חרבת שיח חוסיין
25. קיבוץ הראל במקום הכפר בית ג'יז
26. קיבוץ זיקים במקום הכפר חרביה
27. קיבוץ חורשים במקום חרבת חיריש.
28. קיבוץ חצור במקום הכפר ברקה
29. קיבוץ יד-מרדכי במקום הכפר דיר-סניד
30. קיבוץ יחיעם במקום חרבת ג'ידין
31. קיבוץ יסעור במקום הכפרים בירווודמו
32. קיבוץ יקום במקום חרבת זבבידה
33. קיבוץ כפר-מנחם במקום הכפר א-תינה
34. קיבוץ כפר-מסריק במקום השבט ערב חוט
35. קיבוץ כרמיה במקום הכפר חרביה
36. קיבוץ כרמים במקום השבט הערבי רמדין
37. קיבוץ כרם-שלום במקום אבו-סלים ושבט בדואי
38. קיבוץ להב במקום חרבת חווילפה
39. קיבוץ להבות-הבשן במקום חרבת חיאם אל-ואליד
40. קיבוץ להבות-חביבה במקום חרבת גילמה
41. קיבוץ מגידו במקום הכפר לג'ון
42. קיבוץ מגן במקום הכפר שיח' נורן
43. קיבוץ מזרע במקום חרבת אל-מזרע
44. קיבוץ מסילות במקום אשרפיית ג'ברן
45. קיבוץ מעברות במקום מד-א-דיר
46. קיבוץ מענית במקום בידום
47. קיבוץ מצר במקום חרבת ביר אל-איסיאר
48. קיבוץ מרחביה במקום הכפר פולה
49. קיבוץ משמר-העמק במקום הכפרים אבו-שושה ור'וביה
50. קיבוץ נגבה במקום הכפרים בית עפה ועיראק סויאדן
51. קיבוץ נחשון במקום הכפרים דיר מוחסין ולטרון
52. קיבוץ נחשונים במקום הכפר מוזיריע
53. קיבוץ נטור על אדמות הכפר חספין
54. קיבוץ ניר-דוד במקום חרבת טוניס
55. קיבוץ נירים במקום חרבת מעין
56. קיבוץ ניר-יצחק במקום הכפר דנגור והשבט ערב- ג'רמאנה
57. קיביוץ ניר-עוז במקום הכפר עבסן והשבט ערב אל-אוואלי
58. קיבוץ סאסא במקום הכפר סעסע
59. קיבוץ סמר במקום שבט אחיואת
60. קיבוץ סער במקום הכפר א-זיב
61. קיבוץ עברון במקום חרבת כברש
62. קיבוץ עין-דור במקום הכפר אינדור
63. קיבוץ עין-החורש במקום חרבת מנשיה
64. קיבוץ עין-המפרץ על אדמותיה של עכו
65. קיבוץ עין-השופט במקום הכפר ג'וערה
66. קיבוץ עין שמר במקום חרבת כרכור
67. קיבוץ עמיר במקום הכפר דוורה
68. קיבוץ פלך על אדמות מג'ד אל-כרום ודיר אל- אסאד
69. קיבוץ רבדים במקום הכפר אל-חימה
70. קיבוץ רוחמה במקום הכפר ג'ממה
71. קיבוץ רמות-מנשה במקום הכפרים חרבת מנשיה
72. קיבוץ רמת-השופט במקום הכפר ריחניה
73. קיבוץ רשפים במקום הכפר אשרפיה
74. קיבוץ שדה-יואב במקום עיראק סואידן
75. קיבוץ שובל במקום ביר זבלה
76. קיבוץ שומריה על אדמות הכפר בית מרסים
77. קיבוץ שמיר במקום חרבת שמן
78. קיבוץ שמרת במקום השבט ערב ע'ווארנה
79. קיבוץ שניר במקום הכפרים ח'אן א-דוויר ובניאס
80. קיבוץ שער הגולן במקום אבו-נמל
81. קיבוץ שער-העמקים במקום הכפר חרתיה
82. קיבוץ שריד במקום הכפר חרבת חוניפיש

83. קיבוץ נען במקופ הכפר נענה.

זו כאמור רשימה חלקית וניתן להוסיף עליה את רוב הקיבוצים של התנועות האחרות.

את הרשימה הכינה משפחה באחד מיישובי חבל בנימין. זאת, בתגובה ליוזמתו של חבר הכנסת אבשלום וילן(מרץ), יליד נגבה, שהקים תנועה שמטרתה להציע פיצויים לתושבי יש"ע שיסכימו לפנות בתיהם מרצונם.

הם שלחו מכתב לוילן ובו רשימת הקיבוצים היושבים על "אדמה פלסטינית" והציעו לתומכי היוזמה הזו  לעזוב  את בתיהם. זאת, לנוכח העובדה שהם הוקמו על חורבות כפרים ערביים. במכתב נאמר עוד: "בואו לגור עמנו ביהודה ושומרון, משום שאצלנו הישובים נבנו בשטחים ריקים, אשר לא היו מאוכלסים לפני כן באף אוכלוסיה ערבית, ובזאת תתרמו את שלכם לשלום המיוחל והמצופה."

 כפרים ערביים שעל חורבותיהם
נבנו או הורחבו ישובים וערים יהודיות

אל-ח'אלצה (קריית-שמונה)
צפד (צפת)
עכא (עכו)
טבריא (טבריה)
א-נאצרה (נצרת)
חיפא (חיפה)
ביסאן (בית-שאן)
טנטורה
טובאס
טול-כרם
קלקיליה
יאפא (יפו)
אל-קדס (ירושלים)
אל-מסמיה אל-כבירה
אל-מג'דל (אשקלון)
אל-פאלוג'ה (קרית-גת)
כפר שייך מויניס (אוניברסיטת תל-אביב)
כפר סומיל (מתחם מגדלי  אקירוב  בתל אביב)

מהי "אדמה פלסטינית"

יש להבהיר מייד כי המושג הזה חסר משמעות היסטורית, חוקית ומוסרית.

ארץ ישראל כולה היא ארץ היושבת על "אדמה יהודית". כך הייתה מאז הובטחה לאברהם ועד ימינו. במרוצת השנים עברו בה כובשים רבים, אך אף כובש לא הפקיע את בעלותנו על הארץ. אף כובש גם לא יצר כאן מסגרת מדינית תרבותית ייחודית, כולל הכובש הערבי. כל ישוב ערבי בארץ ישראל (פרט לרמלה) יושב על חורבותיו של ישוב יהודי.

תמיד היו על האדמה היהודית של ארץ ישראל אזרחים זרים שרכשו כאן חלקות אדמה. זה לא הפך אדמות אלה לצלבניות, ביזנטיות עות'מניות או פלסטיניות.

רציפות הישוב היהודי

היהודים מעולם לא עזבו את ארץ ישראל. גם לאחר חורבן הבית היו בארץ מאות ישובים יהודיים פורחים וכאן נוצר התלמוד הירשלמיי והפיוט הארצישראלי מאות שנים לאחר החורבן. הכיבושים הרבים ומעשי הרצח והביזה גרמו להתרוקנות הארץ מתושביה היהודיים. אבל גם בתקופות הקשות ביותר התגוררו כאן יהודים. 

 כשהחלה שיבת ציון המודרנית עם העליה הראשונה ב-1882 נמצאה הארץ תחת השלטון העות'מאני הכובש, שחילק את אדמותיה בהתאם לגחמות הסולטן באיסטנבול.

אפילו דונה גרציה נשיא האשה היהודיה העשירה בעולם, שרכשה בהון עתק מידי השלטון הטורקי את הזכות ליישב מחדש את טבריה, לא זכתה לבעלות על אדמות העיר תמורת הכסף הרב ששילמה. לפי החוק העות'מאני האדמה ניתנה רק בחכירה והופקעה עם מות החוכר.

רכישת אדמות בארץ ישראל

ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שהייתה ריקה ברובה, נעשתה בדרכי שלום ובדרכי נועם. כל דונם של אדמה שהתיישבו עליה יהודים נרכשה בכסף מלא. תחילה על ידי נדבנים יהודים – רוטשילד, מונטיפיורי, הירש, קרל נטר, ואחרים ולאחר מכן על ידי הקרנות הלאומיות שהקימה התנועה הציונית.

לרוב נרכשו אדמות לא מעובדות חסרות ערך חקלאי, אדמות סלעים או אדמות מוכות ביצות רעילות.

אך היו גם אדמות רבות שהיו מעובדות על ידי אריסים ערביים. אדמות אלה נרכשו מידי בעליהן – שלרוב ישבו בביירות. אך היו ביניהם גם כמה מראשי הדוברים של ערביי ארץ ישראל שמאוחר יותר קראו לעצמם פלסטינים. במקרים כאלה פונו האריסים מאדמותיהם, לרוב תוך מתן פיצוי ולעתים קרובות בכוח הזרוע למרות הפיצו. (מחקרים העלו שבשום מקרה לא היה נישול של ממש והמפונים מצאו לעצמם תחליפי קיום במשק הארץ ישראלי המתפתח תודות להתיישבות היהודית.

הואיל והקיבוצים הוקמו מתוך מחשבה על קביעת גבולות המדינה העתידה נרכשו אדמותיהם מידי בעליהם והמחזיקים בהם.

כך היה עד הקמת המדינה.

לאחר מלחמת השחרור, עם פינויים של למעלה מ-400 כפרים בהם ישבו ערבים, השתלטו הקיבוצים על אדמות אלה והפכו אותם לנחלתם. ההשתלטות הזו נעשתה בצורה מסודרת. כל האדמות של ערבים שנפקדו מאדמותיהם בתאריך הקבוע עברו לבעלות מינהל מקרקעי ישראל וזה חילק את האדמות.

תגובות

 נתקלתי במקרה בפרסום שלך משנת 2005 לגבי אדמות הקיבוצים היושבות על אדמות כפרים ערבים. בתור בן יד מרדכי אני חייב לציין שהפרסום לגבי כך שיד מרדכי יושבת על אדמת הכפר דיר סניד הוא לא נכון, הכפר היה ממוקם כקילומטר דרומית למיקומו של הקיבוץ כיום, בסמוך למסילת הרכבת, שרידיו של הכפר עדיין מציצים בין חורשת העצים שנשתלו לאחר הריסתו של הכפר לאחר המלחמה, אתה מוזמן לבוא ולראות בעצמך. מתוך כך אני חייב לתהות האם יש היגיון בשיגעון? לא בטוח -אבל טעויות יש ויש…

נתן סגל

 

עוד על ההיסטוריונים החדשים קרא  מאמרי "מורה דרך לקריירה אקדמית"

 ספרו  של אפרים קארש "פיברוק ההיסטוריה הישראלית".

בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי"

במילים פשוטות אלה, הפותחות את מגילת העצמאות,מספר דוד בן גוריון, את סיפורה של הציונות, שהוא סיפור תולדותיו של העם היהודי לדורותיו.

ובהמשך נאמר במגילה: ,,"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית".

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה".

בהמשך מזכירה המגילה את הקונגרס הציוני הראשון ואת חוזה המדינה, אתהצהרת בלפור, את המלחמה בנאצים , את השואהואת העפלת שארית הפליטה לארץ, את החלטת או"ם על הקמת המדינה .

המגילה מסתיימת ב"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן…"

צילום החתימות על מגילת העצמאות

ההמשך ידוע.היד המושטת הושבה ריקם. ערביי ארץ ישראל פתחו במסע רצחני נגד הישוב היהודי מיד לאחר החלטת או"ם. אליהם הצטרפו שבע מדינות ערביות. במלחמה עקובה מדם, בה נספו כ-7000 יהודים – כאחוז אחד מכלל אוכלוסיית הישוב  נהדפו התוקפים הערבים – ועוצבו גבולות שביתת הנשק.

בחמישים שנות המדינה לא חלף יום אחד בו לא ניסו להתנכל לעצם קיומנו.חמש מלחמות גדולות וביניהן הסתננויות, פעולות תגמול, פיגועי מחבלים ומלחמות התשה.

זהו הסיפור בעיקרו, נכון להיום.

 הסיפור האחר

זה איננו הסיפור של מה שקרוי "ההיסטוריונים החדשים". להם יש גרסה אחרת של "הסיפור הציוני".הסיפור שלהם, "נראטיב" הם קוראים לו, מתאר את ההיסטוריה הציונית מן הצד האחר, והואמבוסס כאילו על מחקר היסטורי יסודי ורציני. מחקר המתיימר לספר את האמת.

וזה עיקרו של סיפור "ההיסטוריונים החדשים" לגווניהם ולדורותיהם:

לידתה של הציונות בחטא קדמון. בהצהרת בלפור בההבטיחה האימפריה הבריטית ליהודים ארץ שהיתה שייכת לעם אחר, העם הפלסטיני..

במהלך שנות המנדט הבריטי, עד הקמת המדינה ב-1948 נהנתה הציונות מתמיכת האימפריאליזם הבריטי והיתה שלוחה שלו. בדרכי מרמה דחקו היהודים את הערבים מאדמותיהם, הביאו לארץ מהגרים והכינו את התשתית להקמת המדינה.

מלחמת השחרור לא היתה מלחמת המעטים נגד הרבים והחלשים נגד החזקים. הישוב היהודי היה חזק יותר, חמוש יותר וניצח את הערבים המעטים והחלשים יותר.

במהלך המלחמה היו מקרי טבח רבים שביצעו היהודים בערבים – לא רק בדיר יאסין אלא בכפרים רבים אחרים. רק לפני שבועיים פורסם במעריב מחקר לפיו כאילו ביצעו היהודים טבח המוני בטנטורה והחוקר מבטיח לחקור מקרי טבח נוספים.

ערביי ארץ ישראל לא ברחו מישוביהם מרצונם הטוב ועל פי הוראת מנהיגיהם אלא גורשו בכוח, כחלק מתכנית כללית של הציונות לטרנספר של הערבים.

פעולות התגמול של שנות החמישים לא נעשו בתגובה על מעשי רצח של מסתננים אלא היו חלק מתכנית של בן גוריון להתגרות ולהציק למדינות השכנות – מצרים, ירדן סוריה ולבנון.

מלחמת קדש היתה חלק מקנוניה ישראלית כדי לשרת את האינטרסים של האימפריאליזם הצרפתי והבריטי.

מלחמת ששת הימים נגרמה בגלל התנכלות ישראל לסוריה. ושלא איימה כל סכנה על קיום המדינה מצד מצרים.

מלחמת יום הכיפורים היתה מיותרת ונגרמה בגלל סירובה של גולדה להיענות להושטת היד לשלום של אנואר סאדאת.

הסיפור הזה, שאני קורא לו "הכחשת הציונות" על משקל "הכחשת השואה" , מופיע מזה שנים במאמרים ובספרים פרי עטם של מה שקרוי "היסטוריונים חדשים". אלה מקבלים את משכורותיהם מאוניברסיטאות ציוניות של המדינה הציונית.רבים מן הספרים והמאמרים מתפרסמים בחוץ לארץ, בהוצאות ובכתבי עת הנהנים מגיבוי ומתמיכה ערביים. התיאוריה שלהם מחלחלת לפוליטיקה הישראלית ואף חדרה לתוכנית הלימודים.

בן גוריון והטרנספר

בדברי מבוא למהדורה העברית של הספר (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מספר קארש על פרופסור מאוניברסיטת חיפה, ששהה בלונדון בשנת שבתון, שנשא נאום חוצב להבות על עוולותיה של הציונות ועל אופיה המדכא והגזעני של מדינת ישראל."עוצמתו של מפגן הכפשה עצמית זה, החורגת מעל ומעבר למקובל בחברות מערביות מתוקנות…עוררה בי תהיות לגבי מניעיהם של אנשים מסוימים הנמנים עם האליטה האינטלקטואלית-חברתית בארצם, להכפיש בפני כל הנקרה בדרכם את אותה חברה שממנעמיה הם נהנים" -כותב קארש.

בהמשך מספר קארש על החשדות שנתעוררו בו לגבי שיטות המחקר של ההיסטוריונים החדשים.כשעיין בספרו של בני מוריס על היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים הוא נתקל בציטוט ממכתב שכתב בן-גוריו ןבו נאמר כי "אנו צריכים לגרש ערבים ולקחת מקומם". .הציטוט נראה לו מוזר, הואיל וכמה שנים קודם לכן צוטט אותו מכתב באופן הפוך לחלוטין בגרסה העברית של אותו ספר. ואכן, בדיקה העלתה כי בגרסה העברית נאמר: "אין אנו רוצים אין אנו צריכים לגרש את הערבים ולקחת את מקומם. שאיפתנו בנויה על הנחה… שיש די מקום לנו ולערבים בארץ".

תחילה חשב קארש שמדובר בטעות דפוס או בטעות תרגום. אך לאחר בדיקה הגיע למסקנה כי "מוריס סילף ביודעין את המקור עליו הוא נשען… במטרה ליצור תמונה מעוותת של דברי בן גוריון".

אך גם לאחר בדיקה זו התקשה קארש להניח שמדובר במעשה זדון. אולי מדובר בעיוורון רגעי או בתאוות יתר להוכיח טיעון מסוים.

מחנה פליטים. פלסטיני? לא. אלה פליטים יהודים שברחו מגבול תל אביב יפו ושוכנו זמנית במחנה אוהלים.

סילוף ביודעין

אך לאחר שבדק אחד לאחד את התיעוד המובא בספרו של מוריס לביסוס טענותיו לגבי עמדת התנועה הציונית בשאלת הטרנספר "לתדהמתי גיליתי שאין – ולו מסמך בודד – בסוגיה זו, שצוטט על ידי מוריס מבלי שנעשה בו "שכתוב יוצר" כזה או אחר, המעוות לחלוטין את כוונתו המקורית"?

 בין היתר כותב קארש כי מוריס עוסק ב"חמישה סוגים של עיוותים". לפי קארש מוריס מתאר בצורה מסולפת מסמכים, משתמש בציטוטים חלקיים, נמנע מהצגת ראיות, מציג טענות שווא, ומשכתב מחדש מסמכים מקוריים… (הוא) מספר על התבטאויות שמעולם לא נאמרו, החלטות שמעולם לא ננקטו, אירועים שמעולם לא קרו…לפעמים הוא לא טורח אפילו לספק הוכחות… הוא מצפה מקוראיו שיסמכו על טענותיו שקיימות סתירות מהותיות בין הדיווחים שפורסמו לבין מה שמשתמע מהמסמכים. הוא מסלף באופן שיטתי הוכחות. למעשה, אין כמעט מסמך שהוא לא מעוות. הדבר מעורר ספקות רציניים לגבי התוקף של כל עבודתו"

ולא רק בני מוריס. "לאחר בדיקת התיעוד בו השתמשו הבולטים שב"היסטוריונים החדשים", כמו גם בדיקת אותם המקורות שהסתירו במכוון מקוראיהם, התברר לי מעל לכל ספק שמוריס אינו חריג, אלא חלק בלתי נפרד מקבוצה לא קטנה של אקדמאים, השקועים במלאכת שיכתוב ההיסטוריה הישראלית על פי דפוס שהוא פרי רוחם, ושכל קשר בינו לבין המציאות ההיסטורית מקרי בהחלט".

קראש מדגיש שלא מדובר כאן בחילוקי דעות פרשניים לגבי מסמך זה או אחר. אף לא בקריאה שונה של תיעוד המושפעת מרוח הזמן והמקום. "המדובר הוא בסילוף מודע של תיעוד היסטורי, במטרה ליצור תמונה שקרית של מציאות היסטורית מסוימת".

בהמשך אומר קראש שאילו היתה תופעה כזו במדעי הטבע היתה התוצאה התמוטטות גשרים עקב חישובי רמייה הנדסיים. אולם כשמדובר במדעי הרוח ובמחקרים היסטוריים"החוקר יכול להתחמק מעונש גם על מעשי הסילוף החמורים ביותר… מלאכת השכתוב ההיסטורי הפכה לנורמת התנהגות מקובלת. בעולם אורווליאני זה של היפוך סדרי בראשית, בו מלחמה היא שלום ועוול הוא צדק, לא רק שסלפני ההיסטוריה אינם מוקעים מהקהילה המחקרית אלא שהם נישאים על כפיים".

אחרי דברים בוטים כאלה ניתן היה לצפות לאחת מן השתיים: או שהאוניברסיטאות הישראליות המעסיקות את "ההיסטוריונים החדשים" תשלחנה להם מכתבי פיטורין. או שיגישו תביעות דיבה נגד קארש.

עד כה לא קרה אף לא אחת מן השתיים.

==============================

2. מכחישי התנ"ך

בלי קשר, אך כחלק מהאווירה הכללית של חיסול כל הערכים שלנו,צומחת באחרונה מגמה חדשה של מה שהייתי קורא מכחישי התנ"ך. ארכאולוגים הטוענים כי שום ממצא ארכיאולוגי איננו מאמת את סיפורי התנ"ך.יציאת מצריים לא היתה ולא נבראה, משה רבנו הוא דמות דמיונית, כיבוש הארץ מעולם לא התרחש, שלמה לא עמד בראש ממלכה גדולה אלא בראש מדינה חסרת ערך, דוד מלך ישראל איננו אלא ראש כנופייה קטן.

אך זהו נושא נפרד שנדון בו במסגרת רחבה יותר.

============================

ב