פרשן "הארץ" לעניינים מדיניים קיבל פרס, יחד עם עיתונאי ערבי, הניתן ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון" * הוא גם נבחר לפרשן המשפיע ביותר על מקבלי ההחלטות בישראל * מה אפשר ללמוד מכך על מקבלי ההחלטות שלנו

 

 

הפרשן הפוליטי של עיתון "הארץ", עקיבא אלדר, זכה בימים אלה "בפרס לעיתונות במזרח התיכון". יחד עמו זכה בפרס – הנקרא על שם אליאב-סארטאווי – עיתונאי ערבי בעיתון "אל חיאת" על סדרת הכתבות "מושיטים יד על פני התהום" שפורסמה במקביל ב"הארץ" וכן בעיתון הפלשתיני "אל קודס" וב"בולטימור סאן"

עקיבא אלדר הוא אחד הפרשנים הבולטים של עיתון "הארץ". כתיבתו בהירה וקולחת, בעברית ובאנגלית, הפיריון שלו גבוה מאד ועיקר כתיבתו היא בנושאים של "תהליך השלום" יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם ארצות הברית, ההתנחלויות וכדומה.

השאלה הנשאלת לגבי מקבל הפרס ונותני הפרס היא על מה ניתן הפרס ולמה.

מהו פרשן

אם אני מבין משהו במקצוע הנקרא עיתונות אני מצפה מפרשן להיות מומחה בתחום פרשנותו, לסייע לקורא להבין את הארועים החדשותיים ואגב כך גם לספק לקורא מידע מקורי להבנת נושאי הפרשנות.

כזה למשל היה הפרשן לענייני בטחון של הארץ, זאב שיף ז"ל. מומחה בעל מוניטין בינלאומיים, שאפילו ראשי מדינה קיבלו את עצותיו. שכל מאמר שלו היה פנינה שהאירה פינות חשוכות בתחום הסיקור שלו.

פרשן כזה הוא גם רון בן ישי מ"ידיעות אחרונות". מומחיותו נובעת בין היתר מניסיון צבאי אישי, מאומץ לב שהביא אותו תמיד אל שדות הקרב ובאחרונה גם ללוע הארי בלבנון ובסוריה. כשהוא מפרש תופעה, מגמה או ארוע אתה יודע שיש מאחוריה סמכות.

 

כזה הוא גם אהוד יערי, הפרשן לעניינים ערביים של ערוץ 2 בטלוויזיה, המקדיש עשרות שנים לחקר הנושא הערבי, וכל פרשנות שלו מאירה פינות אפלות בנושא הטעון הזה.
גם זאב סגל הפרשן המשפטי של "הארץ" יכול להכלל בקבוצת הפרשנים התורמים ממומחיותם להסביר לקורא סוגיות משפטיות.

פרשן או אידיאולוג

לא די בכך שפרשן הוא מומחה בתחומו. מפרשן נדרשת גם מידה מכסימאלית של אובייקטיביות. איני אומר אובייקטיביות מוחלטת. בטבע האנושי לא קיים דבר כזה. אך מפרשן ניתן לצפות שיכבוש ככל האפשר את השקפות עולמו ויספק לקורא את המידע וההסברים שיאפשרו לו לשפוט.
למידד שיף היו השקפות מגובשות בכל תחומי הסיקור והפרשנות שלו. אך מעולם לא נתן לדעותיו להשפיע על הפרשנות ובוודאי לא לסלף את העובדות. כך גם נוהגים
רון בן ישי, אהוד יערי, זאב סגל ועוד פרשנים.

עד כמה עומד עקיבא אלדר בקריטריונים הללו של פרשנות?
השאלה הראשונה היא מהי בכלל מומחיות בתחום הסיקור המדיני. מה הגבול במומחיות זו בין מידע אובייקטיבי לבין השקפת עולם. מי שקורא את מאמריו של אלדר מוצא בהם השקפת עולם ברורה וחד משמעית: ישראל אשמה בכיבוש, בהתנחלויות, בדיכוי הפלסטינים בהחמצת כל הזדמנות לשלום.
לשיא הגיע אלדר בספר "אדוני הארץ", שכתב יחד עם עדית זרטל, שהוא המסמך החריף ביותר שנכתב עד כה נגד המתישבים ביהודה ושומרון.

אם נתייחס למאמריו של אלדר כאל פובליסציסטיקה אפשר היה לקבלם, למרות הדחיה שהם מעוררים. במדינה דמוקרטית רשאי כל אדם להביע את דעתו. אם היה מקבל פרס כפובליציסט – ישישו נותני הפרס ומקבלו וגם מעריציו מבין קוראי הארץ (ההולכים ומתמעטים). אך אלדר קיבל פרס כפרשן. ותחת מסווה הפרשנות של "מומחה" הוא מתגלה בעצם כאידיאולוג. מדי פעם הוא מביא סקירות ונתונים שתקפותם ניתנת לבדיקה ואז מתמוטט הבנין הפרשני.

החינוך הפלסטיני

לפני כשנתיים כתב אלדר מאמר תחת הכותרת "הסתה? לא בבית ספרנו". ובכותרת המשנה: "האם ספרי הלימוד הפלסטינים באמת כוללים 'הסתה שיטתית' כטענת ישראל? מחקרים ודו"חות מציירים תמונה שונה לגמרי".

 

להוכחת טענותיו הביא אלדר שני מחקרים. האחד נעשה ביוזמת המדינות התורמות מקרב האיחוד האירופי והשני הוא של המזרחן השמאלן, פרופסור מתי שטיינברג. על מידת האובייקטיביות של מחקר שיזמו האירופים אין טעם להכביר במילים. על השקפותיו של מתי שטיינברג ניתן ללמוד מן העובדה שהוא היה מן התומכים הבולטים בטענתו של ראש אמ"ן לשעבר, אלוף עמוס מלכא, כי הקונספציה של יורשו בתפקיד – בדבר כוונת ערפאת להשמיד את ישראל – אין לה בסיס בממצאי מודיעין.

בעקבות פרסום מאמרו של אלדר הבאתי בשעתו מחקר שהעמיד לרשותי המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון שסתר את כל טענותיו של עקיבא אלדר.

למה הם מחנכים

והנה בימים אלה פרסם איתמר מרכוס, מנהל המרכז למעקב אחר התקשורת הפלסטינית ( PNW ) מחקר חדש, מקיף בהרבה, המלמד על טיבו של החינוך ברשות הפלסטינית.

המחקר מתייחס למערכת חדשה של ספרי לימוד שהוכנסו לשימוש ב-2006, שהמימון שלה בא ממקורות זרים, בעיקר מבלגיה.
בין ממצאי המחקר:

• הספרים מדגישים כי לישראל אין זכות קיום.
• במפות המתפרסמות בהם מופיעה פלסטיין ללא ישראל.
• כל שטח ישראל מתואר כשטח כבוש והמסקנה היא שהרס ישראל הוא בלתי נמנע.
• הביטויים המתייחסים לישראל הם: "האוייב הציוני", "השודדים הציונים". "הישות הציונית" וכו'.
• הטרור מתואר כ"התנגדות הירואית" של עם מדוכא.
• נאמר בהם גם שהטרור הוכר על ידי או"ם כפעולה לגיטימית וכל מלחמה בו היא בלתי חוקית.
• הטרור העיראקי מתואר כ"התנגדות אמיצה לשחרור עיראק".
• במרכז מערכת החינוך עומדת התפיסה כי הסכסוך עם ישראל איננו רק טריטוריאלי אלא מאבק של האסלם נגד הכופרים.

"הפרשן המשפיע"

לא הייתי מכביר מילים על פרשנותו של אלדר ועל נותני הפרס לולא ההשפעה הגדולה שיש לפרשנותו. לא על 60 אלף קוראי הארץ – הם לא זקוקים להשפעה כי הם הרי קונים את הארץ כי הם מחזיקים בדעותיו של אלדר. השפעתו גדולה בעולם הואיל ומאמריו מתפרסמים הן במהדורה האנגלית של הארץ ומשם מופצים לאמצעי תקשורת רבים בעולם ומועתקים באתרים רבים שאינם מחובבי ציון.
על מידת השפעתו ניתן ללמוד מכך שבמשאל שערך ה"פייננשיל טיימס" בקרב כתבי החוץ ב-23 מדינות נקבע כי אלדר הוא הפרשן המשפיע ביותר ושכתיבתו משפיעה על מקבלי ההחלטות בישראל.
מה אפשר ללמוד ממשאל כזה? כיצד יודעים כתבי חוץ במדינות שונות איך משפיע אלדר על מקבלי החלטות בישראל. הם יודעים זאת כי הם משווים כיצד נוהגות ממשלות ישראל ומה כתוב במאמריו המתורגמים. למרבית האסון הם צודקים.
מערכת הארץ יכולה בהחלט להתברך בכך שהיא מהווה תמונת ראי של ממשלת ישראל.

מי מעניק הפרס

האירגון שהעניק את הפרס לעקיבא אלדר נוסד בשנת 1982 והוא ניתן בכל שנה ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון". על סוג ההבנה בה מדובר ניתן לנחש על פי שמות מקבלי הפרס בשנים קודמות: בסאם אראמין, גרשון בסקין, בראדלי ברסטון, סימון קורקוס, ויוויאן סלמה, כולם "לוחמי שלום" מן הסוג הידוע.

 

מקור השם פלסטין

"הפלסטינים בישראל כמו הערבים באזור בכלל משוכנעים כי אין מקום ואיך לגיטימיות לקיומה של מדינת לאום יהודית בליבו של המרחב הערביו כי התנועה הלאומית היהודית, שהפכה את הפלסטינים בארצם מרוב למיעוט, גזלה את מולדתם. הפלסטינים בישראל מכירים בעוצמתה של ישראל אך רואים בכך, כמו אחיהם באיזור, מציאות חולפת שאינה מתיישבת עם סדר העולם התקין. הם יודעים מניסיונם רב השנים שהם יכולים להרשות לעצמם לפסול את מדינת הלאום היהודית מעיקרה, ולהזדהות עם אויביה, כיוון שהרוב היהודי מוגבל עד מאד, ביכולתו לפגוע בהם, בשל משטרו הדמוקרטי, ותדמיתו העצמית כחברה פתוחה… לערבי בישראל יש, אם כן, גם מוטיבציה וגם אפשרות לדבוק בתפיסה של שלילת אותו רכיב שהוא סיבת הקיום של ישראל". (פרופסוד דן שיפטן בכנס הרצליה)

היו זמנים שהפלסטינים לא ידעו כי הם פלסטינים וטענו שפלסטין היא בעצם סוריה הדרומית.

אבל כשעמד חבר הלאומים להחליט על מתן המנדט על ארץ ישראל לידי הבריטים, מיהרו ערביי ארץ ישראל לחפש את שורשיהם הרחוקים, שכאילו נטועים בארץ.

בתזכיר לחבר הלאומים משנת 1922 נאמר כי האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל מורכבת "מצאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה. בתוספת האלמנטים האמורי, החיתי, הפיניקי, הפלישתי ואחרים".

המשלחת הערבית הראשונה לחבר הלאומים טענה כי "לפלשתינא (א"י) היתה אוכלוסיה מקומית עוד לפני שהלכו היהודים אליה. ואוכלוסיה זו נשמרה במשך כל הדורות ומעולם לא נתבוללה בשבטים היהודיים שתמיד היו עם לבדד ישכון".

בתזכיר לצ'רצ'יל, ערב ביקורו בארץ במארס 1921 נאמר: "אין זה נעלם ממדינאי מנוסה כמוך שהראשונים שהתיישבו בפלסטין מקדמת דנא אינם אלא הערבים עמלקים, אבותינו הקדומים. אברהם עליו השלום, אבי ישראל, לא עקר אליה מארץ בבל אלא מאות רבות של שנים לאחר מכן".
בחיפושיהם אחר שורשים כלשהם בארץ הזו כבר ייחסו עצמם לצאצאי היבוסים שדוד כבש את ירושלים מידיהם, צאצאי הגירגשים והחיווים וכמובן הפלישתים. (פרופסור יהושע פורת בספרו על צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית)

האם יש עם פלסטיני?

http://www.youtube.com/watch?v=8R8jou2B5Fg

איני בקיא בשירה נאצית. אבל אני בטוח שמומחים לשירה יוכלו למצוא בין היוצרים של גרמניה הנאצית כמה יצירות שהם רואים בהם פננים ספרויות הראויות להיקרא ולהילמד.

עד כה לא זכינו שזוועה כזו תחדור לחוצותינו ולספרי הלימוד שלנו. אם כי כבר יש לכך ניצנים. העיתון "נובוסטי ניידלי" מגלה כי קלטת של "גלוחי ראש" המופצת בחנויות רוסיות בישראל כוללת בין היתר את הטקסט הזה:

"הוא מוכן להילחם למען חירותה של אירופה
ויידע להגן על הגזע הארי
כמה שפוחדים ממנו ז'ידים ועבדים נירצעים,
פריירים, קומוניסטים והומואים. . ."

תופעה זו, מבחילה ככל שתהיה, היא בכל זאת בשוליים. לעומת זאת בזרם המרכזי של החברה הישראלית נהנה המשורר הערבי מחמוד דרוויש, המתבטא ברוח אנטישמית, ליוקרה, הערכה, אהדה, כמעט אהבה.
כשיוסי שריד היה שר החינוך הוא הורה ללמד את שיריו בבתי הספר. הספריות בתל-אביב הפיצו גלויות שבהן מופיע שיר של מוחמד דרוויש (המפעל הזה נעשה בתמיכת האיחוד האירופי). באחרונה תלתה עיריית תל-אביב בחוצות העיר – כמו בשנים קודמות – כרזות ועליהן טקסטים של שירים , ביניהם אחד משיריו של דרוויש.

רוב שיריו מסתירים את כוונותיו אך שיר אחד משום מה נשכח מכל אוהדי שירתו וזהו השיר:

"לכו לאן שתרצו,
אבל לא בינינו,
בשום אופן!
הגיע הזמן שתסתלקו,
שתמותו היכן שתרצו,
אבל לא בינינו,
צאו מכל דבר,
צאו מפצעינו, מאדמתנו,
צאו מהיבשה, מהים, מהכל.
וטלו עמכם את מתיכם…".

אם היה צורך בהוכחה למשמעות השיר הזה היא ניתנה לי השבוע בקליפ ששודר בטלוויזיה הפלסטינית. הקליפ נפתח במילים "הפולשים ברחו מעזה צבא היהודים הובס. היום עזה מחר הגדה ויפו וחיפה". ובהמשך הוקראו מילות השיר הזה בשינויים קלים.

רפי הוא החשמלאי שלי. בחור כארז. מופיע תמיד בזמן. עובד בשקט ובמהירות. תמיד עבודה נקיה ומקצועית. מחירים הוגנים. תענוג לעבוד אתו.

בשבוע שעבר הזמנתי אותו לבצע כמה תיקונים בביתי ולהפתעתי לא הגיע בזמן. לאחר כמה שעות התקשר וכששאלתי מה קרה השיב: אל תשאל. גנבו לי את האופנוע. בלעדיו אני כמו בלי רגליים.

לאחר יום הגיע רכוב על אפונוע חדש וזה סיפורו:

" זה קרה במוצאי שבת לפני שבועיים. בלילה שמעתי שמתניעים איזה אופנוע ליד הבית שלי אך לא חשדתי.

קמתי בבוקר ואין אופנוע. זה היה אופנוע "גנדינג – 250" של חברת "קינקו". קניתי אותו רק לפני חודש וחצי. הוא עלה לי 24 אלף שקל ב-10 תשלומים.

" הגשתי תלונה בתחנת המשטרה בדרך לוד. אמרו לי תשאיר פרטים וזהו. ואיך יחזור אלי האופנוע? השוטר הציע: תעשה סיבוב בפארק. אולי נטשו אותו שם. סיירתי שעה שעתיים ולא היה סימן לאופנוע. לא עשיתי ביטוח מקיף. ביטוח חובה עולה 3000 שקל. ביטוח מקיף זה עוד אלפיים. בביטוח מקיף הם דורשים לשים אזעקה ושני מנעולים ולקשור לעמוד. זה צריך לעלות עוד אלפיים. ואם שמים אזעקה ומנעולים לא צריך ביטוח כי לא גונבים.

" אני לא יכול לעבוד בלי אופנוע. רציתי לקנות יד שניה אבל אז דורשים ממך מזומן שלא היה לי. החלטתי לקנות עוד פעם אופנוע חדש שאפשר לשלם עליו בתשלומים. את האופנוע קניתי ביום חמישי וביום שישי מישהו התקשר אלי לנייד, שאת מספרו מצא כנראה בכרטיסי הביקור שנמצאו במושב של האופנוע. הוא דיבר עברית במבטא ערבי. שאל אם יש לידי מישהו דובר ערבית. היה אכן מישהו כזה.

" המטלפן אמר: "אם אתה רוצה את האופנוע תשלם שש אלף שקל". אמרתי שאני מוכן אמרו לי תבוא לקבל אותו ברמאללה. חששתי שזו מלכודת בה ירצחו אותי או שזה סתם עוקץ שיקחו את הכסף ולא יתנו כלום בתמורה. התקשרתי למשטרה והודעתי להם על העניין. ואיזו מוקדנית אמרה לי: אנחנו לא נכנסים לשם – תוותר.

" בינתיים שמעתי שיש מישהו, יהודי, שמתווך במקרים כאלה. הוא הסכים לבצע את התיווך. יצאנו עמו, אני יחד עם שני בני משפחה שלי שיש להם נשק ברישיון. הגענו לתחנת דלק הסמוכה למודיעין ובטלפון הודיעו לנו שהאופנוע מועבר במיניבוס ויגיע לנקודת המסירה בתוך 20 דקות.

הנקודה שנבחרה להעברת האופנוע נמצאה בכפר פלסטיני הסמוך לגבול ישראל. כשהבעתי חשש להיכנס לשם הרגיע אותי המתווך ואמר שהוא מכיר את המקום ואת האנשים החיים שם.

למרות דברי ההרגעה של המתווך די חששתי ללכת לשם. כשנכנסנו לכפר נתקפתי פחד אימים. בכפר היתה התגודדות של עשרות ערבים ואולי יותר. אתה רואה לפניך ערבי עומד עם ידיו מאחוריו ואתה לא יודע אם הוא מחזיק סכין או שהוא מתגרד.

" המתווך ניגש למישהו ואז הראו לי את האופנוע. זיהיתי אותו מייד לפי הסבל שיש לי. שילמתי ואז הורידו את האופנוע מן המיניבוס. אחד מאלה שבאתי עמם, שהיה חמוש, העביר את האופנוע לתחנת הדלק שבשטח ישראל (אני פחדתי לרכב על האופנוע לבד בתוך הכפר).

האופנוע היה במצב תקין אך ללא ביטוח וללא מספר זיהוי. ניסיתי לסדר בטלפון ביטוח לנסיעה הזו אך אמרו לי שאי אפשר לסדר ביטוח כזה בטלפון. בלית ברירה נסעתי וכל הדרך שקשקתי.

עכשיו אני תקוע עם שני אופנועים – החדש והישן. שניהם מאותו דגם. אבל את הישן שבסך הכל שרת אותי כמה ודשים אני יכול למכור ב-20500 למרות שעשיתי בו רק 1600 קילומטר. הנזקים שלי מהפרשה הסתכמו כך: 6000 לגנבים 500 למיניבוס שהביא את האופנוע, 200 שקל לאיזה ערבי שיום קודם ניסה להוציא את האופנוע ללא הצלחה, הפחת על המחיר שאקבל בעד האופנוע שנגנב והוצאות תיקון הנזקים. בסך הכל הפסדתי כ-11000 שקל – לתפארת מדינת ישראל.

ארגון " עדאלה" פרסם " חוקה" , הקוראת לביטול חוק השבות, מתן אזרחות לכל פלסטיני שירצה בכך, זכות וטו לערבים לבטל כל חוק של הכנסת * היוזם, פרופסור מרואן דווירי, הסביר בערוץ 10: " אנחנו מתייחסים לעצמנו כאזרחים המארחים כאן"

באולפן הטלוויזיה של ערוץ 10 ישב מרואיין נינוח בעל סבר פנים. פרופסור מרואן דווירי, מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית, מלמד במכללת תל חי ובאוניברסיטת חיפה. ממלא שורה של תפקידים, בין היתר בפרויקט לאבחון ילדים מחוננים של משרד החינוך.

המראיינים, מוטי קירשנבוים וירון לונדון, התייחסו למרואיין בכבוד. הם שמעו בנימוס את דבריו, שעיקרם התכנית לחיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

" אתגר מעניין"

פרופסור דווירי הוא יושב ראש ארגון " עדאלה" וממייסדי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. הוא הוזמן לאולפן כדי להסביר את המסמך שהוציא הארגון שהוא עומד בראשו – " החוקה הדמוקרטית" .

אמר דווירי בין היתר:

" אנחנו מתייחסים לעצמנו כאזרחים המארחים, אנחנו ה-HOST כאן, ואנחנו רוצים… לממש את האזרחות שלנו במלואה…"

לשאלת מוטי קירשנבוים אם הכוונה לבטל את חוק השבות השיב דווירי: " כן. אין מדינה בעולם שיש לה חוק כזה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שמבססת חוק על בסיס אפליה לאומית. אנחנו מציבים בפני הציבור היהודי אתגר דמוקרטי להתמודד אתו. זה לא נשק ולא מאבק מזויין אלא מאבק דמוקרטי" .

הערת הביקורת היחידה של המראיינים היתה כשירון לונדון אמר שהמסמך מנוסח רע. הוא סיכם: " אני רוצה לחשוף את המסמך שכתבתם. אני חושב שזהו אתגר מעניין לכל יהודי לא רק לערבי. וצריך להתמודד אתו" .

מה אומרת החוקה

• · חוק השבות יבוטל.
• · ישראל לא תוגדר כמדינה יהודית אלא כמדינה " רב תרבותית" ודו לשונית.
• · חברי כנסת ערביים יוכלו לפסול חוקים שיהיו מנוגדים לחוקה הפלסטינית.
• · כל מי שיגיע לכאן מסיבות הומניטריות (כלומר פליטים ערבים) יקבל אזרחות.
• · תוענק אזרחות לכל צאצא של אזרח המדינה שנולד בישראל או בחו" ל ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי.
• · אזרחים ערביים ישראליים שעזבו את מקומות מגוריהם במלחמת 48 יוכלו לחזור למקום מגוריהם הקודמים ויקבלו פיצויים.
• · המדינה תיסוג מ" השטחים הפלסטיניים" לגבולות 1967.
• · המדינה תכיר בעוולות ההיסטוריות שגרמה לעם הפלסטיני.
• · המדינה תכיר בכל הכפרים הערביים הבלתי מוכרים שהוקמו באורח בלתי חוקי.
• · הפלסטינים יוכלו לבחור לעצמם גוף מייצג שימומן על ידי המדינה.

מי הם הפלסטינים אנחנו יודעים. אך אפשר היה לצפות מלונדון וקירשנבוים, שני המראיינים האינטליגנטיים ביותר בטלוויזיה, לתקוף את המרואיין ולערער את עמדותיו.לפחות להטיח בפניו שהטענה כי הפלסטינים הם הילידים ה"מארחים" היא כמו שאומרים בערבית "כלאם פאדי" או במלה ערבית אחרת"חנטאריש" (ובעברית לא כלכך תיקנית "קישקוש בלבוש"). רוב הפלסטינים בארץ הם צאצאי מהגרים שבאו לכאן בדורות האחרונים. (ראה דמוגרפיה וגאוגפיה בארץישראל")

מתן הכשר לרצח

פעילות הפלסטינים אזרחי ישראל לערעור המדינה מבפנים נעשית בכמה מישורים – החל בסיוע בפועל לארגוני המחבלים וסיוע לאינתיפאדה, דרך פעילות נוסח ראיד סאלאח ועד הצהרותיהם של חברי הכנסת הערביים. הפעילות של עדאלה היא המסוכנת מכולם כי היא נלחמת במדינה באמצעות הכלים הדמוקרטיים. אני קורא לה " הכשר לרצח המדינה היהודית" על משקל המושג שטבע ההיסטוריון ברנרד כהן בספר (" הכשר לרצח עם" ), המצביע על הפרוטוקולים של זקני ציון, כאחד הגורמים שהכשירו את השואה. דיון טלוויזיוני בחוקה הפלסטינית כמוהו כדיון מלומד בפרוטוקולים או ב" מיין קאמפף" .

" מציאות חולפת"

על הסכנה הגלומה בלוחמה הפלסטינית נגד ישראל באמצעים דמוקרטיים עמד ד" ר דן שיפטן, מ" מ ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. בנאומו בכנס הרצליה אמר: " הפלסטינים בישראל, כמו הערבים באזור בכלל, משוכנעים כי אין מקום ואין לגיטימיות לקיומה של מדינת לאום

יהודית בלבו של המרחב הערבי… (הם) מכירים בעוצמתה של ישראל, אך רואים בכך, כמו אחיהם באזור, מציאות חולפת… הם … יכולים להרשות לעצמם לפסול את מדינת הלאום

היהודית מעיקרה ולהזדהות עם אויביה, כיוון שהרוב היהודי מוגבל עד מאוד ביכולתו לפגוע בהם, בשל משטרו הדמוקרטי.

 הנוסח המלא של החוקה באתר מט"ח

http://www.mediacenter.org.il/ShowItem.aspx?ItemID=a1dc9b85-bba6-4f52-97f2-a6cd6e4f4fb9&lang=HEB

ראה גם

פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

פלסטינים רוצים קבר לבן לאדן

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14981

תרבות המוות הפלסטינית

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14705

ההסתה של הרשות הפלסטינית שהכשירה הרצח באיתמר

http://www.zeevgalili.com/2011/03/14314

יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/590

כך הומצא הטבח שלא היה בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/2008/01/559

הפלסטינים רוצים הכל –מירושלים עד עכו

http://www.zeevgalili.com/2007/11/522

ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/2007/10/492

 

חזון הערבים הישראלים לחיסול המדינה

http://www.zeevgalili.com/2007/02/381

למה אין טרור במדינות ערב

http://www.zeevgalili.com/2008/02/610

דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

http://www.zeevgalili.com/2005/03/258

 

אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/category/ערבים/page

 

"הערבי הופך כל גן פורח למדבר"

http://www.zeevgalili.com/2000/08/5452

 

למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17481

 

התבטאותה של חנין זועבי כי חטיפת הנערים איננה טרור הפכה מאמר זה לאקטואלי [17.6.14]

ועד ראשי הרשויות הערביות מכריז במסמך שפרסם כי הם " חלק מהעם הפלסטיני, האומה הערבית והמרחב האסלאמי" * רואים בישראל " תולדה קולוניאליסטית" של יהודים שגזלו את הארץ מ" בעלי הארץ המקוריים" * תובעים לבטל את אופיה היהודי של המדינה, להכיר בעוול שגרמה ה"נכבה" ולתת לפלסטינים אוטונומיה, אבל להמשיך להנות מכספי המדינה * רוצים גם פיצויים והחזרת פליטים * ומדוע אין חוק המגן על המדינה היהודית מפני חזון כזהּ

לפני כחודש פרסם " הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות" מסמך מקיף, הנותן ביטוי לשאיפותיהם של אלה שאנו מכנים " ערביי ישראל" .

אם לסכם את משמעות המסמך במשפט אחד: יש לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. במקומה תקום " אתנוקרטיה" , שתיתן למיעוט הערבי זכויות מועדפות בתהליך שיהפוך את ישראל למדינה ערבית.

המסמך, המחזיק קרוב ל-10,000 מילים, מנוסח בלשון משפטית זהירה והחותמים עליו הם ברובם אנשי אקדמיה (ביניהם יהודי אחד, ד" ר מיכאל קרייני), מקבלי משכורת מן הקופה הציבורית.

למרות האופי הקיצוני של המסמך, החותר למעשה תחת אושיות המדינה היהודית, הוא לא זכה אלא לתגובה פושרת בשיח הציבורי. בכנס הרצליה אמנם נערך דיון אך הוא נעשה בקול ענות חלושה.

" בעלי הארץ"

על אופיו של המסמך ניתן ללמוד מכמה ציטוטים (מקוצרים) המובאים כאן:

• · " הערבים הפלסטינים בישראל (הם) בעלי הארץ המקוריים"
• · " הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית… מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה" .
• " ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית אותה יזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב" .
• " מונחים תנ"כיים כגון "ארץ הקודש" ו"ארץ ישראל" התמזגו עם אמירות חילוניות כגון "מולדת ללא עם לעם ללא מולדת" , היוו יחד מעין דלק שהוביל את עגלת הציונות (לפלסטין)" .
• " ישראל (גרשה את ) רובו של העם הפלסטיני ב-1948, הרסה יותר מ-530 יישובים ערביים"
• " מאז הנכבה סבלנו מאפליה קשה ודיכוי לאומי, נישול קרקעות, הפליה בחלוקת משאבים, דיכוי זכויות אזרחיות, חיים בצל איום בטרנספר ומהתקפות אלימות בהן הרגה המדינה אזרחים פלסטיניים" .
• " הכרת המדינה באחריותה לנכבה הפלסטינית של שנת 1948 ותוצאותיה הזוועתיות…(היא) תחילת פעולה לתיקון המצב, לרבות פיצוי אזרחיה הפלסטינים" .
  

גם מדינה פלסטינית

• " ישראל… תאמץ מדיניות שיש בה אלמנטים של "העדפה מתקנת".."
• " ישראל תכיר בזכותם של הערבים הפלסטינים בישראל לקיים קשרים … עם שאר חלקי העם הפלסטיני וכל מרכיבי האומה הערבית והאסלאמית" .
• " הערבים הפלסטינים שואפים להשגת ניהול עצמי מוסדי שיבטיח להם את הזכות לנהל את ענייניהם."
• "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.
• * "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.

עד כאן עיקרי המסמך הערבי שאין בו אף לא מלה אחת על נכונות להשתתף בשרות לאומי כלשהו.

אין כמובן טעם להתווכח עם מחברי המסמך על מהות הציונות ועל אופיה היהודי של המדינה.

יש מקום לשתי שאלות: האם אכן מופלים האזרחים הקוראים לעצמם פלסטינים. והאם יש בספר החוקים של מדינת ישראל כלים שנועדו להגן על אופיה היהודי של המדינה.

מי אשם בפיגור

לגבי שאלת האפליה קשה למצוא מסמך רשמי אובייקטיבי המנתח את הנתונים. אכן, במגזר הערבי יש עוני גדול, הישובים הערביים מוזנחים, השגי החינוך הערבי דלים.

האם מדינת ישראל אשמה במצב?

על פי פרסומים שונים (שמהימנותם לא ברורה) מקבלים ערביי ישראל 50 אחוז מתקבולי הביטוח הלאומי אף שהם מהווים 20 אחוז מהאוכלוסיה; גביית המיסים העירוניים והממלכתיים במגזר הערבי נמוכה. אם שוטרים נמנעים מלהיכנס לכפרים קל וחומר פקחי מס הכנסה; מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק; רוב האוכלוסיה גרה בבתים צמודי קרקע מבזבזי אדמה; בסכנין, המתלוננת על מחסור באדמות מתגוררים 20 אלף איש על 8000 דונם וברמת-גן 150 אלף איש על 12 אלף דונם.

מי שחולף על פני כפרים ערביים לא יכול שלא להתפעל מן הווילות הענקיות הבנויות שם ומחוסר הפרופורציה בין הווילות האלה לבין גביית המיסים ברשויות הערביות.

מה זו " אפליה"

האדם היחיד שערך מחקר יסודי בנושא ה" אפליה" של ערביי ישראל הוא ד" ר יצחק רביד, שכבר ראיינתי אותו פעמים מספר בטור זה.

ד"ר יצחק רביד

ד"ר רביד – מומחה לטילים, חקר ביצועים ואסטרטגיה, שהתמחה בתחום הגיאוגרפי – אומר : " כשאומרים אפליה השאלה למה מתכוונים. אם מישהו טוען שפקיד מנע ממנו משהו שמגיע לו על פי חוק, ויש מקרים כאלה, זו אכן אפליה. האם המדינה כמדינה מפלה את האוכלוסייה הערבית? התשובה היא חד משמעית לא וההפך מזה הוא הנכון.

" כדי להבהיר את הנושא צריך להפריד בין שתי שאלות – מערכת היחסים של המדינה כלפי אזרחיה המוסלמים ומערכת יחסי חובות וזכויות בין יהודים לבין מוסלמים.

שתי קהילות

" נעזוב לרגע את המדינה ונבדוק את היחסים הכלכליים בין הקהילה היהודית לבין הקהילה הערבית. במערכת היחסים הזו אין שום ספק שהקהילה היהודית תומכת בקהילה הערבית בסדר גודל של 5000 דולר לגולגולת לשנה. זה בערך פי חמישה מן התוצר לנפש לגולגולת במזרח התיכון. הדולרים הללו מהווים 40 אחוז מההכנסה הריאלית של הערבים במדינה. הכנסה זו מגיעה אליהם דרך תקציבי הרווחה, הבריאות הסעד וקיצבות הילדים. המדינה משמשת כמנגנון להעברת הכספים מן הקהילה היהודית לקהילה הערבית (ליתר דיוק המוסלמית כי הריבוי הטבעי של הערבים המוסלמים וכוח העבודה שם דומה לזה של היהודים).

מה הם טוענים: תסתכל על הפער בינינו לבין היהודים. אבל זה נובע מן ההשתתפות הנמוכה שלהם בכוח העבודה והריבוי הטבעי הגבוה שלהם. גם אם כל תקציב הבינוי של מערכת החינוך יושקע במגזר הבדואי גם אז הסטנדרטים אצל הבדואים לא יהיהו כמו אצל היהודים.

" המסמך של ועד הרשויות הערביות מעיד על כותביו שהם מגדירים עצמם כקהילה בעלת סולידאריות פנימית שאין לה שום תחושת אחווה כלפי הציבור היהודי במדינה. הם רוצים אוטונומיה גמורה בכל התחומים פרט לתחום הכלכלי. השאלה מדוע הקהילה היהודית צריכה להסכים לכך.

" הטענות שלי אינן כלפי הערבים אלא כלפי היהודים. הערבים מדברים על צדק חלוקתי. כלומר משאבי המדינה צריכים לדעתם להתחלק בהתאם למספר הגולגלות. לזה היה צריך להתנגד. אין סיבה שאנחנו, עם סל חינוך ובריאות גדול מבכל מדינה מערבית, ננקוט במדיניות זו. שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו – אינן נוהגות כך. המדינה דואגת לביטחון וליחסי חוץ ולרווחה דואגות הקהילות. למה בארה" ב מותר ליהודים להקים מועדון קשישים רק ליהודים בלבד. למה לא ננהג כבלגיה שיש בה פלמים וולונים? שם הממשלה הפדרלית דואגת לבטחון ויש שתי ממשלות שכל אחת דואגת לחינוך ולשרותים של עצמה.

השאלה המשפטית

השאלה השניה שמעורר המסמך היא מה יכולה הדמוקרטיה היהודית לעשות נגד אנשים המפיצים דעות שנועדו לחסל את אופיה היהודי של המדינה.

 אורי שטרוזמן

שאלתי את השופט בדימוס אורי שטרוזמן ותשובתו היתה: אין מה לעשות. המסמך הזה איננו יכול להחשב להמרדה האסורה על פי החוק. הם אמנם אומרים שיש להם עימות עם המדינה אבל רוצים להיות משולבים בה. הציבור היהודי עבר בשקט על המסמך הזה שצריך היה לעורר תגובה ציבורית חריפה.

גם עו" ד יורם שפטל לא מוצא במסמך הזה עבירה על החוק. " האנשים שכתבו את המסמך הזה לא יוכלו לרוץ לכנסת, אם זה יהיה המצע שלהם" , אומר עורך דין שפטל, " אבל מאחר ואינם קוראים לביצוע אלים של התכנית חוששני שאין חוק במדינת ישראל שעברו עליו" .

" אבל חוק זה לא דבר סטאטי. הפרשה הזו חושפת שיש לנו לקונה בחוק, שמאפשרת לפעול לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יכול להיות שזה הזמן להעלות הצעת חוק שאומרת שמי שיפעל בדרך כלשהי לביטול צביונה היהודי של מדינת ישראל יואשם בבגידה, אזרחותו תישלל על אתר ועונשו יהיה 20 שנות מאסר" .

 יורם שפטל

" אן ספק שבטומאה הזו מעורבים יהודים" אומר לי עורך דין שפטל.

ואכן קל מאד להבחין בטביעת אצבעות של יהודים במסמך ראשי הרשויות הערבים. לא דווקא בשל העברית המצוחצחת – יש ערבים הכותבים עברית טוב מיהודים. אלא בעולם המושגים הפוסטמודרני והמושגים הפילוסופיים והמשפטיים בהם מבססים מחברי המסמך את טיעוניהם.

" יש לנו בעיות לא רק עם הערבים אלא גם עם אחינו" , אומר לי השופט בדימוס אורי שטרוזמן. " אני רואה זאת בדיון בוועדת חוקה. חברת כנסת אחת אמרה דברים המשתמעים כי אם לא תהיה מדינה דמוקרטית אין צורך במדינה יהודית. הבטחתי להביא לה ציטוט ממכתב שכתב זאב ז"בוטינסקי לבן גוריון בו אמר שבשביל מדינה יהודית הוא מוכן אפילו לאכול געפילטע פיש (ביידיש: קציצות דג ממולא) משך חמש שנים" .

=========================================================

הסוד האפל של מאיר יערי – האם סבל מסטיה?

מאיר יערי הוא אולי הדמות הבולטת ביותר של דור הנפילים לאחר דוד בן גוריון. יערי עיצב את דמותה של תנועת " השומר הצעיר" משך שנות דור. לזכותו יש לזקוף את הישגיה הרבים של התנועה ולחובתו את יכשלונותיה המונומנטאליים.

יערי היה ממקימי הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר " ביתניה" וממקימי קיבוץ " מרחביה" , בו התגורר עד יום מותו בשנת 1987. במהלך השנים הקים " השומר הצעיר" עשרות קיבוצים, שתרמו תרומה מכרעת לקביעת גבולות הארץ. רבים מבוגרי התנועה היוו את עמוד השדרה של הפלמ" ח, שהיה הגוף הלוחם המאורגן הראשוני, שקדם להקמת צה" ל במלחמת הקוממיות. רבבות צעירים יהודים בכל העולם הצטרפו ל" השומר הצעיר" דרך חייהם עוצבה על ידי מערכת חינוכית בעלת עוצמה רבה.

עשרת הדיברות

עשרת הדיברות של התנועה (שהשתנו והתעדכנו במהלך השנים) כללו ערכים כמו: נאמנות לעם, אמירת אמת, חלוציות, עבודה, שיוויון, שלום ואחוות עמים, משמעת, שמירת הטבע, ועוד.

דיבר אחד הטביע חותמו גם על החיים האישיים של חברי התנועה. נאמר בו: " השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו. אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני. השומר הוא ישר וטהור בהליכותיו, יוצר ומגשים סגנון חיים חלוצי" .

הרבה נאמר ונכתב על דרכו של מאיר יערי והתנועה שעיצב. עם כישלונותיו מנו בעיקר את עמדתו הפוליטית והאידיאולוגית שדגלה בקולקטיביזם רעיוני על בסיס של מארכסיזם אדוק. באוריינטציה פרו סובייטית ובהטפה להקמת מדינה דו לאומית. כשהקים יערי את מפ" ם בשנת 1948 היא זכתה ב-19 מנדטים בכנסת הראשונה. מפא" י, שקיבלה אז 46 מנדטים, יכלה להקים ממשלה " פועלית" בעלת רוב מוצק. אך בן גוריון ראה באוריינטציה הסובייטית של מפ" ם סכנה קיומית, סילק מן הצבא את רוב קציני הפלמ" ח, העמיד לדין את אחד מעסקניה באשמת ריגול והפעיל את השב" כ שהטמין מכשירי האזנה במגרות מנהיגיה. מפ"ם בראשות יערי החזיקה בעמדה הפרו סובייטית שנים רבות לאחר שכל העולם ידע על מעשי הזוועה שביצע סטאלין. אחרי השואה הוא התנגד לעליה המונית לארץ וטען כי צריך להכשיר קודם את היהודים בגולה ולהעלותם טיפין טיפין.

חשיפת הסוד

על כשלונו של " השומר הצעיר" בתחום החינוכי דובר מעט. והנה בימים אלה נחשף סוד שמור על אישיותו של המנהיג הדגול שרבבות נהו אחריו.

הסוד נחשף בגיליון האחרון של ביטאון האוניברסיטה הפתוחה, בו פורסם ראיון עם ד" ר אביבה חלמיש, מן המחלקה מן להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות של האוניברסיטה.

ד" ר חלמיש כותבת עכשיו ביוגרפיה על מאיר יערי ובראיון עמה אמרה בין היתר:

" …בהיותו בן 23 יערי כותב במכתב לחברי תנועת השומר הצעיר בחו" ל ובו תיאור חי מאד של סער רגשי ויצרי שתקף אותו בעת שצפה בפועלים שיצאו במחולות (וכך כתב): "הווי המחול ושירת הפועל. אתה משתוקק לכלות את כל יצריך בעלמה. הדם התאב פועם בחוזקה. הבחור רוצה לגנוח, כי אין לו בחורה ומשפחה. תוססים בו אונים אדירים ואין להם מוצא. מחול זה הוא טרוף ההדחקה. שירה צרודה היא האורגיה היחידה. בה ימצא פורקן. המחול יכול לשמש תחליף לאהבה נכזבלת, לאוננות". (עד כאן דברי יערי).

" באותו מכתב" , אומרת ד"ר חלמיש, " יש קטע חושפני מאד שבו  יערי מספר על לילה שבילה בחברת צעיר בלונדיני על שפת הכינרת. היה זה ליל ירח ודמו של יערי החל לסעור. הוא קם על רגליו משך את חברו, "בעל פני הגוי", אחריו, השניים פשטו את בגדיהם נכנסו שיכורי התרגשות למים "לדוג את הירח" (ואז כותב יערי (: "גם בו תססו הזיות והנימה הרומנטית פעמה גם בו. פרענו את פניהם החלקים (של המים) והשתוללנו כל עוד נשמה בקרבנו. זרועותיו עוררו בי פחד ותשוקה … ברגע כזה אפשר לארש את המוות". אלא שאז קרבה אליהם סירה, שהחזירה אותם " אל החיים הריאליים" והם נסוגו בבהלה אל החוף.

חשש מהרס הקומונה

" קשה להתעלם מהנימה ההומסקסואלית של הקטע" , אומרת ד" ר חלמיש, " וביוגרף לא יכול להתעלם מעדויות כאלה. חוץ מזה יערי לפני שהיה למנהיג פוליטי היה מנהיגה של תנועה חברתית שרצתה לקבוע כללים בכל תחומי החיים, כולל מערכת היחסים בינו לבינה ולכן בדיקת ההתנההגות של יערי בתחומים אלה היא ממש מתבקשת.

" לדעתי יותר משיש כאן עדות על נטיה מינית אצל יערי, גם הקטע הזה וגם קטעים אחרים שבהם מדבר יערי בשבחה של חבורה על טהרת המין הגברי, מה שעומד מאחורי הדברים הוא חשש שהמשפחה הזוגית הדו מינית תהרוס את הדבר שאצל יערי צריך היה לעמוד במקום הראשון – הקומונה (" הנשים אינן בשלות לקומונה, הוא טען)" .

 

===========================================================

 

מי כאן הסוטה

בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר-אילן הגישו לתלמידים שאלון לדוגמא בקורס " סטיה חברתית" .

בין השאלות לדוגמא היתה השאלה הבאה והתשובות שהסטודנטים נתבקשו לבחור ביניהן את הנכונה:

" המתנחלים העוקרים עצי זית ביש" ע הם:

1. בוטים מפני שעקרו נטוע.

2. מחדשים מפני ש" עקרו נטוע" ושינו בכך את האמצעים המקובלים כדי להגיע למטרה.

3. אינם סוטים כיוון שלא נתפסו על ידי המשטרה והועמדו לדין.

4. קונפורמים מכיוון שמדגישים את האמצעים על חשבון המטרות.

5. אף אחת מהתשובות אינה נכונה" .

עד כאן השאלון. המרצה בקורס הוא ד" ר אהרון יורק.

ולנו יש שאלה לצמרת אוניברסיטת בר אילן. אולי תגידו לנו אתם מי כאן הסוטה?