כתוב מחקר המוכיח שלישראל אין זכות קיום * אתה תוזמן להופיע על כל במה ומאמריך יפורסמו בכתבי עת בכל העולם * איך הפך ד"ר אילן פפה לחסין פיטורים מאוניברסיטת חיפה * פרופסור יואב גלבר: " הוא התגייס לשרות התעמולה הפלסטינית בגלוי ובלב שלם" * בעקבות העבודה של תדי כץ גילו גם הפלסטינים שהיה טבח בטנטורה

רבים חושקים בקריירה אקדמית. הם רואים רק את הזוהר שבקריירה: מישרה של 8 שעות הוראה בשבוע (ובדרגים גבוהים אף פחות מזה), שנת שבתון, נסיעות לחוץ לארץ, הופעות בתקשורת, פרסים, תהילה, שכר, מענקים, מלגות ומה לא.

אלה שנועדו מטבעם לקריירה כזו יודעים כי זו כרוכה בעבודה מפרכת, בלחץ אינסופי להוכיח עצמך בפרסום מאמרים וספרים. בלחץ של תלמידים וחברים למקצוע. בנסיעות מייגעות לכינוסים. והמסלול קביעות ארוך: תואר דוקטור ופוסט דוקטוראט, מרצה, מרצה בכיר, פרופסור, פרופסור חבר, פרופסור מן המנין.

רק מי שמגיע לדרגת מרצה בכיר עשוי לקבל קביעות על ידי ועדה מיוחדת. אך לא כל אחד זוכה, גם אם עלה לדרגת פרופסור. הוא צריך להוכיח עצמו שוב ושוב פרסומים אין קץ.

אילן פפה.שיטת הקידום רשומה על שמו

אבל יש דרך קצרה להגיע לקביעות. אפשר לקרוא לה שיטת אילן פפה. כל מה שעליך לעשות הוא לכתוב שישראל היא מדינת אפרטהייד, שהיא מדכאת את הפלשתינאים, שאין לה בכלל זכות קיום. תמיד יימצא כתב עת בינלאומי שיפרסם את מאמריך. בכל כינוס מדעי (או " מדעי" ) תוזמן כאורח כבוד. והחשוב ביותר: ברגע שתאומץ על ידי הקהילה המדעית האנטי ישראלית בעולם יש לך תעודת ביטוח נגד פיטורין.

עובדה. ד" ר אילן פפה – שהאיץ את חרם מרצי האוניברסיטאות בבריטניה על ישראל – הוא בעל חיים מוגן. ונשיא אוניברסיטת חיפה, פרופסור אהרון בן זאב, במקום לשלוח לו מייד מכתב פיטורין מכריז כי על פפה להתפטר.

ואילו פפה – כמו מקצוען המחזיק בני ערובה – אומר : " המרצים בבריטניה מנסים להגן עלי" . ועוד הוא מבטיח כי אם רק יחזירו את התואר לסטודנט תדי כץ – שכתב עבודה שנפסלה על טבח שלא היה בטנטורה – יבוטל החרם.

על משנתו של פפה ורמתו המדעית כותב אחד ההיסטוריונים החשובים של התקופה, פרופסור יואב גלבר: " במאמריו האחרונים (ויתר פפה) לגמרי על המסכה האקדמית והתגייס לשרות התעמולה הפלסטינית, בכתב ובעל פה, בגלוי ובלב שלם" .

משנתו של פפה

כמה ציטוטים מתוך הרצאה שנשא פפה לפני חודש בנושא " האידיאולוגיה הציונית" , יש בה כדי ללמד עם מי יש לנו עסק.

• בשנת 1922 קבוצה של מתיישבים יהודים ממזרח אירופה הקימה מדינה שבדרך, על כידונים בריטים, וקיוו כי ישמרו מובלעת " לבנה" בלב העולם הערבי.
• השואה דלדלה את מאגר היהודים הלבנים. המנהיגות היהודית המזרח אירופאית החליטה לייבא כמיליון יהודים ערבים והעבירה אותם תהליכי דה-ערביזציה.
• אם המובלעת הפוסט קולוניאלית האירופאית האחרונה תיפול בחרב (ולא תתפרק מרצון ותהפוך למדינה שוויונית ואזרחית), היא תוחלף על ידי משטר של נקם, לאומנות וקיצוניות דתית.
• כאשר התרחיש הבלתי נמנע הזה יקרה, חשבון העוולות יהיה כה ארוך וכבד, עד כי יהיה זה בלתי אנושי לדרוש מתינות (מצד הערבים כלפי הישראלים).
• מי שתומך כיום בזכות השיבה, תמיכה מלאה, מאמין שהחלון (של פתרון בדרכי שלום) עודו פתוח. מי שמבין זאת יודע את הפער בין עוצמת הפשע שבוצע בשנת 1948 לחולשת תאוות הנקם הפלסטינית.
• ללא הכרה ישראלית בזכות השיבה ומימושה בצורה שתתקבל על דעת הפליטים, כל ניסיונות הפיוס יתמוטטו, כפי שאכן כבר ארע בתהליך אוסלו.

ועל הרצאות כאלה מקבל ד" ר פפה משכורת מן המיסים שאנחנו משלמים.

אך אנו עוסקים בקריירה אקדמית ופרשת טנטורה היא דוגמא טובה לכך.

הטבח שלא היה בטנטורה

הפרשה החלה בשנת 2001. השמחה שרתה אז במעונם של ההיסטוריונים החדשים.  תדי כץ, תלמיד לתואר שני בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון  באוניברסיטת חיפה, כתב עבודת גמר שבה נעץ עוד מסמר בארון טוהר הנשק של הציונות. הוא גילה טבח שביצעו כביכול חיילי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני בתושבי טנטורה, במהלך מלחמת השחרור. בעבודה נכתב כי לאחר שנכבש הכפר (שלחוף הים, בין נתניה לחיפה) טבחו חיילי היחידה 150 עד 200  אזרחים לא חמושים מתושבי הכפר. העבודה התבססה ,לדברי מחברה, על עדויות מוקלטות של תושבי הכפר לשעבר ושל לוחמי אלכסנדרוני. היא נבדקה על ידי המנחים והסטודנט המצטיין  קיבל ציון 97.

ותיקי החטיבה שראו עצמם נפגעים מן הפרסום החליטו להגיש תביעת דיבה על סך 1.1 מיליון ש"ח נגד מחבר העבודה ונגד אוניברסיטת חיפה.  בתביעה, שהוגשה באפריל 2002,  באמצעות עורך דין גיורא ארדניסט, נאמר כי  המחבר הוציא את דיבת התובעים רעה וכי הוא ציטט  את העדויות של תושבי הכפר בצורה מגמתית ושיקרית כדי לחזק את התאוריה של הטבח. עוד נאמר בתביעה כי החוקר לא טרח לבקש את תגובתם של  קצין המבצעים ומפקד גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני שפיקדו על הכיבוש.

במהלך הדיון בבית המשפט, הושמעו ההקלטות עליהן התבסס מחקרו של טדי כץ.  לטענת פרקליט התובעים  הציטוטים שמביא תדי כץ בעבודתו אינם  תואמים את אלה שבקלטות.

בעקבות הגשת התביעה הגיעו פרקליטי הצדדים להחלטת פשרה בה נאמר כי טדי כץ יפרסם על פני חצי עמוד  בשני עיתונים יומיים את ההודעה הבאה:

"לאחר ששבתי ובדקתי את הדברים , ברור לי מעל לכל ספק כי אין כל יסוד לטענה  שבוצע בטנטורה  הרג של אנשים, לאחר כניעת הכפר על ידי לוחמי אלכסנדרוני, או על ידי כוח אחר מהיישוב העברי. הדברים שנכתבו על ידי הובנו כנראה שלא כראוי, שכן לא התכוונתי לומר שהיה טבח בטנטורה. הנני מאמין לאנשי חטיבת אלכסנדרוני, אשר הכחישו דבר הטבח מכל וכל. אני מביע את התנצלותי בפני כל לוחמי החטיבה ובני משפחותיהם".

עוד בטרם קיבל הסכם הפשרה אישור של בית המשפט ביקש כץ לחזור בו. הוא טען כי חתם על הסכם הפשרה ברגע של חולשת הדעת,  כשהיה נתון ללחץ בני משפחתו לסיים את ההדיינות המשפטית הפוגעת בבריאותו.

שופטת בית המשפט המחוזי דרורה פלפל  דחתה את בקשתו של כץ והסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

טנטורה בעיניהם של הפלסטינים

עד פרשת תדי כץ לא ידעו הפלסטינים  שטבחו בהם בטנטורה. אחרי ההתפוצצות הפרשה הם החלו לעשות בה שימוש תעמולתי  רב.

אני עוקב בקביעות אחר המתפרסם ב"אתר הזיכרון הפלשתינאי" . ממעקב זה אני למד כי טנטורה הפכה בעקבות התפוצצוץ פרשת טדי כץ לזירת טבח. כבר כתבתי כאן שהאתר הזה עשוי לעילא ולעילא גם מבחינה טכנית וגם מבחינת התוכן. בפרק על טנטורה יש – כמו בפרקים על כל ישוב בארץ – פרוט של האוכלוסייה שהייתה במקום לפני בריחת הערבים, תאור הטבע והנוף וכן עדויות (חדשות) על הטבח כביכול ועל החיים בכפר.

בספר האורחים של האתר מצאתי את המכתב הבא: " אני פלסטיני המתגורר בכפר פרדיס לא הרחק מטנטורה… טנטורה נגנבה מאתנו ב-1948 אבל אנחנו נחזור אליה בשנת אלפיים ו…" . כך כותב ערבי ישראלי.

באתר שפע של תמונות מטנטורה בעבר ובהווה. התמונות הישנות מציגות כפר דייגים קטן ועלוב למראה. התמונות החדשות (המסופקות לאתר על ידי ישראלים וערבים ישראלים) יותר אטרקטיביות והן כוללות אתרים ארכיאולוגיים וצילומי נוף יפים. למפעילי האתר יש בעיה עם הצגת העבר הפלסטיני. כל התמונות הישנות גרועות מבחינה טכנית ומציגות מציאות עלובה. הפעם מצאו מציאה גדולה: מבנה ענק המתואר כ" שרידי מבצר שהישראלים הפכו למוזיאון" . מתברר שזה צילום בנין המזגגה שבנה הברון רוטשילד בשנת 1891. מנהל המפעל היה מאיר דיזינגוף, שלימים היה לראש העיר תל אביב. המפעל ייצר בקבוקים ליין ומנורות נפט, אך בשל חוסר ניסיון של העובדים לא עמדה תוצרתו במבחן והמפעל נסגר. כיום נמצא המבנה בתחום קיבוץ נחשולים והוא משמש מוזיאון לתיעוד הממצאים הארכיאולוגים התת-ימיים שנמצאו באזור.

המזגגה (ויקישיתוף)

השרידים הארכאולוגיים שמציגים הפלשתינאים כאילו היו בעלי המקום מדורי דורות הם שרידי העיר המקראית דור הסמוכה לטנטורה. לאחר כיבוש הארץ בידי יהושע נפלה דור בחלקת חצי שבט מנשה, אך הוא לא הצליח להוריש את יושביה שהיו בני שבט מאיי הים, שבאו לארץ עם הפלשתים. לאחר שדוד הכניע את הפלשתים נכללה כל נפת דור בממלכה הישראלית.

במהלך הדורות עברה העיר כיבושים רבים – תגלת פילאסר האשורי, ממלכת צידון, אלכסנדר ינאי, פומפיאוס ועוד.

איך גילו הערבים את " טבח טנטורה"

כתבתי כאן כי ממעקב אחר אתר הזיכרון הפלסטיני למדתי לדעת כי עד לפרסום פרשת עבודת המאסטר של תדי כץ מאוניברסיטת חיפה, הערבים עצמם לא ידעו על טבח כלשהו שהיה בטנטורה.

עתה קיבלתי ביסוס אקדמי למסקנה זו מיואל אליצור תושב עופרה. וכך הוא כותב:

" אישור לקביעתך שלפני תדי כץ לא טען שום ערבי שהיה טבח בטנטורה, אני מוצא בספר "בלאדנא פלסטין", מאת מצטפא מראד אלדבאע". זוהי אנציקלופדיה גיאוגראפית של ארץ ישראל ב-11 כרכים, שנכתבה בבירות בשנות הששים ואילך.

" המחבר, פליט מיפו, מספר במבוא שכתב מהדורה קודמת לפני 1948 ונאלץ להשליכה לים, כאשר הספינה שבה נמלט מיפו עמדה לטבוע ורב החובל דרש להשליך את כל המטען לים.

" האנציקלופדיה כוללת מידע מקיף על כל הכפרים והחורבות בארץ, וכן חומר מכתבי גיאוגרפים מוסלמים. זהו חיבור אנטי-יהודי ואנטי ישראלי קיצוני. ישראל נקראת כאן "האויב", הקמת המדינה "נכבה" ותקופת המנדט נקראת "התקופה הבריטית השחורה".

" אני משתמש במהדורת צילום שיצאה בכפר קרע שבנחל עירון ב-1991. מהדורה זו השמיטה את הפתיח של הספר שהוכתר "אין מנוס מהשמדת ישראל". האנציקלופדיה כוללת מידע מלא מהצד הערבי על כל קרב שהיה במהלך מלחמת השחרור והכותב כמובן מאשים את היהודים בכל.

" בדקתי את המידע על טנטורה (כרך ב/7, עמ" 610-605). יש כאן מידע רב על המקום ותלאותיו מימי נפוליון, גודלו, מספר תושביו במפקדי אוכלוסים שונים, בית הספר שנוסד בו לבנים ולבנות וכו'. החלק הקצר והלקוני ביותר עוסק בחורבן הכפר – שלוש שורות בסוף. וכך נאמר שם: "האויבים החריבו את הכפר טנטורה, לאחר שהוציאו את תושביו ממנו, והקימו על הריסותיו את יישובם "דור" – Dor בשנת 1949 לספירת הנוצרים"" .

עד כאן דבריו של יואל אליצור.

עלילות אלכסנדרוני

חטיבת אלכסנדרוני היתה אחת מחמש החטיבות שהוקמו בתחילת מלחמת העצמאות. שמה ניתן לה על שם נחל אלכסנדר שבתחום פעולתה.  תחום הפעולה של החטיבה  היה  במרחב התיכון, מרמת-גן  עד זכרון יעקב. החטיבה נטלה חלק בשורה של קרבות עקובים מדם והשתתפה בכמה מן המבצעים הגדולים של צה"ל במלחמת השחרור: מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים; קרבות משמר העמק; קרבות לטרון (בהם סבלה היחידה אבדות כבדות); כיבוש ראש העין והשתלטות על מקורות המים שסיפקו מים לירושלים ועוד.

ביום בו כבשה היחידה את טנטורה הגיע כוח עיראקי לשכם, פתח בהתקפה לעבר מישור החוף, במטרה לבתר את המדינה. חיילי אלכסנדרוני יצאו לקראת העיראקים והצליחו להדוף אותם.

ההיסטוריונים החדשים

כאן מן הראוי לחזור ולהזכיר את הספר  "פיברוק ההיסטוריה הישראלית", פרי עטו של אפרים קארש, שהופיע גם בתרגום עברי.

קארש הוא פרופסור וראש התוכנית ללימודים ים תיכוניים בקינג'ס קולג' שבאוניברסיטת לונדון וכן שימש חוקר במרכז למחקרים  אסטרטגיים בלונדון. הוא חיבר שמונה ספרים וכמאה מחקרים אקדמיים העוסקים בנושאי המזרח התיכון.

קארש בדק אחד לאחד את התיעוד המובא בספרו של בני מוריס על היווצרות בעיית הפליטים הערביים. על הספר כותב קארש:  "לתדהמתי גיליתי  שאין – ולו מסמך בודד – בסוגיה זו, שצוטט על ידי מוריס מבלי שנעשה בו 'שכתוב יוצר' כזה  או אחר, המעוות לחלוטין את כוונתו המקורית"?

ולא רק בני מוריס. "לאחר בדיקת התיעוד בו השתמשו הבולטים שב'היסטוריונים החדשים', כמו גם בדיקת אותם המקורות  שהסתירו במכוון מקוראיהם, התברר לי מעל לכל ספק שמוריס אינו חריג, אלא חלק בלתי נפרד מקבוצה לא קטנה של אקדמאים,

השקועים במלאכת שיכתוב ההיסטוריה הישראלית על פי דפוס שהוא פרי רוחם, ושכל קשר בינו לבין המציאות ההיסטורית מקרי בהחלט".

קראש מדגיש שלא מדובר כאן בחילוקי דעות פרשניים לגבי מסמך זה או אחר. אף לא בקריאה שונה של תיעוד המושפעת מרוח הזמן והמקום. "המדובר הוא בסילוף מודע של תיעוד היסטורי, במטרה ליצור תמונה שקרית של מציאות היסטורית מסוימת".

===========================================

ראהגירסה נוספת: כך הומצא הטבח שלא היה בטנטורה

====================================================

כיצד העלימה העיתונות הנריטית את השואה

מאמר זה והבאים אחריו הועברו לפוסט הסמוך (ראה חץ למעלה)

רעידת האדמה של עקירת גוש קטיף, " גיורי הקפיצה" וקריסת מערכות החינוך והבריאות מאיצים את תהליך ההתנתקות של המדינה מערכיה היהודיים והציוניים * האם מתפתח מאבק בין העם היהודי למדינת ישראל * נשמעים כבר קולות הקוראים להתנתקות מהמדינה

אדם קם בבוקר פותח עיתון, מקשיב לרדיו, צופה בטלוויזיה וזה מה שהוא רואה ושומע. מקבץ אקראי של שבוע אחד:

• · בדו" ח שהוגש לכנסת נמסר כי הקף הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי בישראל מגיע לכמאה אלף בתים.
• · קצין בכיר: בצה" ל נערכים להשאיר את בתי המתנחלים שייעקרו מגוש קטיף בידי הפלשתינאים.
• · " המתנחלים בגדה וברצועה צריכים לצפות שהמדינה תחליט לפנות את בתיהם" – תשובת פרקליטת המדינה לעתירה לבגץ לביטול חוק פינוי פיצוי.
• · אריאל שרון הבטיח לסיעת רע"ם הערבית 240 מיליון שקל בתמורה להימנעותם מהצבעה נגד התקציב.
• · באוצר מכינים תכנית פיצוי לישובים ביהודה ושומרון. לפי החישוב עקירת 80 אלף מתיישבים מיהודה ושומרון תעלה 80 מיליארד שקל.
• · נתניהו מנמק את הקיצוץ בקצבות ילדים בכך שהיא מביאה לירידה בילודה הערבית. מחקר של בנק ישראל הוכיח כי אין כל קשר והילודה הערבית מוסיפה להיות הגבוהה בעולם.
• · קצין בכיר בחיל האוויר: בדואים גונבים מטרות ירי בשטחי אש בנגב. כם משבשים את האימונים ופוגעים בכושר המבצעי של הטייסים" .
• · שר הפנים אופיר פינס מינה מנכ" ל ערבי למשרדו. הוא הודיע כי אינו מתכוון לאכוף את חוק החמץ. את פסיקת בג" ץ לגיור הקפצה " יישם במהירות האפשרית" .
• · ירון לונדון בדיון על גיורי קפיצה בערוץ 10: צריך לבטל את חוק השבות.
• · יו" ר ועדת החוץ והבטחון יובל שטייניץ: המצב בו קובע היום בגץ את תוואי הגדר הוא " אבסורד מוטרף" .
• · יו" ר ועדת החוקה, ח" כ מיכאל איתן: עשרה אחוז מחברי מרכז הליכוד הם פושעים לשעבר" .
• · גורמי בטחון מזהירים: מיד לאחר ההתנתקות צפוי גל של מעשי טרור בעיקר מיהודה ושומרון.
• · טכנולוגיית הקסאם זלגה מעזה ליו" ש. אמצעי לחימה מוברחים מגבול מצרים, דרך ישובי הבדואים.
• · ראש המועצה לבטחון לאומי, גיורא איילנד, מציע להטיל הגבלות בחוק על מתן אזרחות לתושבים זרים מכוח נישואיהם עם אזרחי ישראל, בדומה לחוקי ההגירה בדנמרק ובהולנד.
• · היועץ המשפטי מזוז הגיב: עם שיפור המצב הבטחוני פוחת הצורך בהגבלת מתן אזרחות לפלשתינאים הנישאים לאזרחי ישראל.
• · בכינוס חרום של ההסתדרות הרפואית נמסר על הידרדרות מתמשכת של מצב הרפואה בארץ. משנת 1975 חלה ירידה של 35 אחוז בשעור המיטות לאלף בעוד קצב גידול האוכלוסיה עולה. ישראל עומדת במקום ה-39 בעולם בשעור מיטות לאלף נפש.
• · גדעון לוי בהארץ: הסוכנות היהודית צריכה לחדול מלהתקיים. העליה כבר אינה צריכה להיות ערך בפני עצמו.

המסקנה העולה מן המקבץ הזה ברורה. מדינת ישראל כבר איננה מדינה ציונית. יותר ויותר יהודים מרגישים שהמדינה הזו לא כל כך שלהם.

אנו נמצאים בעיצומו של תהליך שבו מופלים תושבי ישראל היהודיים לרעה והולך ועולה כוחם של הערבים, בתוך המדינה ומחוצה לה. הקהילה היהודית במדינה משלמת על התהליך הזה בקריסת מערכות הבריאות והחינוך, בפערים חברתיים בלתי נסבלים.

זו אינה מדיניות מכוונת. זו תוצאה של מבנה פוליטי פסבדו דמוקרטי, שחיתות בשלטון, מערכת משפטית אגרסיבית ונהנתנות.

שוחחתי עם שלושה אנשים שאינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות ואלה מסקנותיהם.

העדפה מתקנת

השופט בדימוס (אורי שטרוזמן): " לדעתי צריך לקבוע בחוק העדפה מתקנת ליהודים בתחומים מסוימים. כמו ההעדפה הקיימת בחוק השבות. העדפה כזו מוצדקת מכוח זכותנו למדינה עם רוב יהודי והאובדן שהיה לנו בשואה.

" אם בית המשפט העליון ירצה ליישם את חוק השוויון עד תום הוא צריך לבוא ולומר שצריך לאפשר כניסה לארץ לערבים כמו ליהודים בחוק השבות. כלומר זכות השיבה.

" איננו יכולים לנהוג בשוויון בנושא ההתיישבות. אנחנו רוצים להעדיף התיישבות יהודית בנגב ובגליל.

" אם נוגעים בכסף של הקרן בקיימת צריך שבגץ יאמר לוואקף המוסלמי שבמקום לתת כסף למשפחות השאהידים שיתנו את הכסף למשפחות של קרבנות השאהידים" .

" אי אפשר לנהוג בשוויון כלפי ערבים גם בנושאים ביטחוניים.

לא יעלה על דעתי ששופט עליון ערבי יקבל לעיון תיק בטחוני אמיתי. אפילו שהוא הכי נאמן למדינה. פשוט משום חשש שיהיה לחץ על בני משפחתו. כמו שלא יעלה על הדעת שיהיה לנו רמטכ" ל ערבי. או ראש שב" כ או ראש מוסד ערבי"

העם היהודי מפסיד

ד" ר יצחק רביד ( איש רפא" ל מומחה לדמוגרפיה): " העם היהודי מפסיד מכך שהוא תולה יהבו על המדינה. יש לקהילה היהודית במדינת ישראל כושר ייצור של מדינה מערבית מפותחת. אך מיסיה מחולקים בין אותם חלקים באוכלוסייה, שאינם מייצרים את הדרוש להם בתחום החינוך והבריאות.

" מדינת ישראל אינה יכולה לעמוד ברמת השירותים החברתיים שקבעה לעצמה. אי אפשר לספק רמת שרותים של שבדיה בחברה שבה ל- 25 אחוז מן האוכלוסייה תפוקה וילודה מזרח תיכונית טיפוסית" .

====================================================

נקודה ארכימדית

עו"ד ד"ר יעקב חרותי (איש לח" י לשעבר , יועץ בכמה ממשלות): " על ארכימדס שמעת? אני מתכוון לאמירתו: תנו לי נקודת משען וארים את כדור הארץ. כדי להזיז את המדינה חייבת להיות נקודת משען מחוץ למדינה. נקודת המשען הזו היא העם היהודי.

" אם תתמודד בארץ עם החוקים של מדינת ישראל לא תוכל לשנות את המצב. רק בסיפורי הברון מינכהאוזן אדם יכול להרים עצמו על ידי משיכה בשערותיו.

" אני שואף לאיזה גוף שייצג את יהדות העולם, מה שהיה פעם הקונגרס היהודי העולמי. צריך למעשה לחדש את מה שהייתה פעם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת וקרן היסוד. אולי גם לחשוב על מתן זכות בחירה לכל ישראלי באשר הוא שם ובשלב מאוחר להעניק אזרחות ישראלית וזכות בחירה לכל יהודי שירצה בזה, גם אם לא עלה ארצה. אבל אם יגלה נכונות לעשות משהו למען המדינה. נקווה שלא נצטרך לחדש את מפעל ההעפלה" .

==============================================

" אין דור שלישי ליהודים רפורמים"

אמירה זו מיוחסת לרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), המנהיג והוגה הדעות הראשי של היהדות החרדית בגרמניה במאה ה-19. הירש היה בן למשפחה שנשבתה בקסמיו של משה מנדלסון, הפילוסוף היהודי שפרץ את הדרך ליהודי גרמניה להשכלה כללית, בלי לוותר על קיום מצוות. " היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" . למד תורה בישיבת הרב יצחק ברנייס בהמבורג ובמקביל למד באוניברסיטה שפות קלסיות, היסטוריה ופילוסופיה.

רוב שנות חייו ופעילותו הרבנית עשה הירש בפרנקפורט, בה הגשים את האידיאל של רבן גמליאל " יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" . הוא הקים את בית הספר הריאלי היהודי שבו למדו בנוסף ללימודי יהדות גם לשון עברית ומקצועות חילוניים – גרמנית, , חשבון, גאוגרפיה ומדעי הטבע. כל זאת בד בבד עם הקפדה על מצוות, קלה כחמורה.

הירש הכיר בצורך לחדש את פני היהדות ולתת בידי היהודים כלים השכלתיים להתמודד עם המציאות החדשה. אך הוא התנגד באורח נמרץ לתנועה הרפורמית שראתה בדת היהודית גורם מפריע להשתלבות היהודים בחברה הגרמנית. בין הגורמים המפריעים שמנו הרפורמים היו הלבוש היהודי, שפת התפילה (עברית) ומצוות שקשה לקיימן בתוך חברה נוצרית.

הוא היה מוכן לחידושים בצורה ולא במהות. מקהלה בבית כנסת (אך כמובן לא עוגב כמו אצל הרפורמים), דרשות בגרמנית, אך שום שינוי בסידור התפילה (כפי שעשו הרפורמים) ולא בשפת התפילה.

למרות התנגדותו הנמרצת לרפורמים עשה הירש כל מאמץ כדי למנוע קרע בין היהדות האורתודוכסית לרפורמית.

כשהחליטו הרפורמים על שורה של " תיקונים" , שכללו היתר למאכלות אסורים והתרים באיסורי אישות הזהיר הירש כי אם כך יעשו " ייקרע בית ישראל לשניים… לא תהיה עוד תקומה לבריתנו יחד ובדמע ניפרד איש מאת רעהו" .

יצירתו הראשונה ואולי החשובה ביותר חוברה בשנת 1830 היא " אגרות צפון – יט מכתבים על היהדות" . הספר, כמו כל חיבוריו של הירש, נכתב בגרמנית ותורגם שלוש פעמים לעברית. בחיבור זה ניסח את עיקרי תפיסתו, בדרך של אגרות הדרכה לאדם צעיר המתלבט. הירש הוכיח בכתביו ובדרכי חייו כי יכול יהודי להיחשף לעולם המודרני בלי לנטוש את דרך אבותיו. הוא טבע את המושג " אדם-ישראל" שמצא ביטויו בסיסמא " תורה עם דרך ארץ" .

בדיעבד נתברר ששמשון רפאל הירש צדק בתחזיתו. לא היה דור שלישי לרפורמים בגרמניה. מנדלסון הטיף לקיים מצוות אך ארבעה מששת ילדיו התנצרו. הכניסה לחברה הגרמנית ולתרבותה היו מלוות בגל של התנצרות. ההיסטוריון היהודי גרץ העריך כי בברלין התנצרה מחצית הקהילה. כומר בקניגסברג העריך כי הקהילה כולה בעיר שלו עומדת להעלם.

את התהליך הזה של טמיעה והתבוללות מתאר יפה עמוס איילון בספר " רקוויאם גרמני" , שראה אור באחרונה.

אילון מספר את סיפור חייו של ויקטור קלמפרר שתמצית יומניו ראו אור בעברית בימים אלה. אביו של קלמפרר היה רב אורתודוקסי שהציע עצמו למשרת מטיף בקהילה הרפורמית בברלין בשנת 1890. חברי הקהילה הפסיקו לשמור מצוות, התפללו בגרמנית, התקינו עוגב בבית כנסת והתפילות התקיימו בימי ראשון. האב הלך לראיון והבריק לבני משפחתו כי קיבל את התפקיד. ויקטור קלמפרר היה אז בן תשע והוא כותב ביומנו כי זכר את התגובה של אמו. היא הלכה לאטליז קנתה נקניק חזיר ובבואם הביתה אכלו מן הטריפה והאם אמרה: " עכשיו מותר גם לנו לאכול את זה" .

מי שרוצה יכול לראות בסיפור הזה משל ל" נישואי הקפיצה" שעליהם החליט בית המשפט העליון.

==============================================

גר הצדק היה דודו של הגנרל הנאצי מנשטיין

מאמר מקיף בבנושא ראה קישור

במאמרי מן השבוע שעבר על גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין לא ציינתי מה הייתה קרבת המשפחה המדויקת בינו לבין הגנרל הנאצי אריך פון מנשטיין. כל המקורות אליהם פניתי בגרמניה לא יכלו להאיר את עיניי בנושא זה.

והנה נתברר כי התשובה נמצאת כאן. הקורא שלמה מארק מירושלים הכיר את הדמויות הנוגעות בדבר מקרוב.

הוא כותב לי:

" הפרשה הזו מוכרת לי הואיל וידיד של אבי למד מוסיקה אצל גר הצדק מנשטיין. ואלה הן העובדות:

" הגנרל-פידמרשל אריך פון מנשטיין היה בן מאומץ של משפחת פון-מנשטיין. אביו הביולוגי היה פון לוינסקי, גנרל של חיל הרגלים (דרגה מקבילה בצה" ל לרב אלוף או גנרל בעל 3 כוכבים בצבא ארה" ב). שמו נגזר משם כפר בפומרניה (פולין כיום), שהיה בפולנית משהו כמו Lewinsco והגרמנים ביטאו אותו – לוינסקי.

" כמקובל במשפחות אצולה אירופיות (מנהג רומאי במקור), היו משפחות ברוכות ילדים מוסרות את אחד הילדים למשפחה חשוכת ילדים, שהייתה מאמצת אותו כבן וכיורש. הגנרל (חיל תותחנים) פון-מנשטיין , ידידו הטוב של פון לוינסקי, אימץ את הנער לבנו, לאחר מות האב הביולוגי. הפילדמרשל קרא לעצמו אריך פון לוינסקי אונד פון מנשטיין. שמו המקורי החשיד אותו כי הוא יהודי, אבל לא חקרו אותו למיטב ידיעתי בנושא זה. ככל הידוע לי אביו הביולוגי לא היה יהודי. גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין היה אפוא אחי אביו המאמץ של הגנרל מנשטיין.

" ידידו של אבי, תלמידו של הגר אברהם בן אברהם פון מנשטיין, ידע לספר כי גנרל פון מנשטיין הוא שערך את הלוויה הצבאית לדודו" .

עד כאן מכתבו של הקורא שלמה מארק.

מסתבר כי במועד פטירתו של גר הצדק מנשטיין היה אחיינו מודח מכל תפקידיו, בשל חילוקי דעות עם היטלר. דבר זה מסביר את העובדה שיכול היה להתפנות לארגן את הלוויה לדודו באחת השעות הקשות של המלחמה. בשנת 1950 הוא נדון ל-18 שנות מאסר על פשעי מלחמה אך שוחרר לאחר שלוש שנים " מסיבות רפואיות" . סיבות אלה לא הפריעו לו לחיות עוד עשרים שנה. ספר זכרונותיו, " נצחונות אבודים" , פורסם בשנת 1955 .

====================================================

" המיליונר השקט" של דוח דוברת

לא הצלחתי לרדת לעומקה של התכנית לרפורמה בחינוך הקרויה דוח דברת עד שהגיעה אלי חוברת שהוציא המוסף הכלכלי של הארץ (THE MARKER). החוברת: " מדריך דה מרקר של אלף עשירי ישראל" מונה אחד לאחד את האנשים שאין להם בעיה לגמור את החודש. החל במוריס קהאן, שהונו נאמד במיליארד וחצי דולר, וכלה במה שהם מכנים " מיליונרים לייט" כמו חזי חרמוני, שהונו נאמד נעבעך רק ב-10 עד 15 מיליון דולר.

והנה מי מופיע ב" מועדון המיליונרים השקטים" אם לא מיודענו שלמה דוברת, יחד עם אביו אהרון דוברת. ההון המשפחתי מסתכם בסכום הצנוע של 40-50 מיליון דולר.

אין עינינו צרה במי שעשה כמה גרושים לביתו. אך כשאנו יודעים מה הרקע של בעל הדוח פתאום מתבהרים כל מיני דברים. הדוח הזה נראה כמו תכנית של משקיע שרכש חברה לא מוצלחת והוא מתכנן בה ארגון מחדש במטרה להגביר רווחים במינימום השקעה. בתי הספר הופכים למרכזי רווח שחייבים להוכיח עצמם. המורים מתוארים כפועלים שיש להגדיל את התפוקה שלהם, אותה יש למדוד במבחני הישגים תכופים וביקורות פתע בשעורים.

אבל החלק החמור ביותר בדוח איננו נוגע לחלק העסקי שלו. מדובר במעמד שניתן בו לחינוך הערבי. מטרות החינוך הערבי, נאמר בדוח, היא " טיפוח הזהות האישית והזהות הערבית הקיבוצית" . המשמעות של משפט זה היא שבפעם הראשונה מכירה מדינת ישראל בציבור הערבי כבמיעוט לאומי. עד היום לא היה שום מסמך רשמי של מדינת ישראל שנתן הכרה כזו. יותר מזה: בתי המשפט, הנוקטים דרך קבע מדיניות של העדפה מתקנת למיעוט הערבי, נמנעו עד כה מפסיקה שתתפרש כהכרה בזכויות קולקטיביות.

בימים אלה מוצפים חוצות הערים בשלטים הקוראים " החינוך בלתי מספיק – חייבים רפורמה עכשיו" . על השלטים חתומים " אזרחים למען הרפורמה בחינוך" .

מי מממן את השלטים הללו? האם זה על חשבון תקציב משרד החינוך? או אולי עוד איזו עמותת קש נוסח עמותות שרון? או אולי ה" מיליונר לייט" , שלמה דוברת, תרם משהו מכיסו למסע שטיפת המוח הזה?

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

האוניברסיטאות

קל מאד להשתלח באקדמיה. החופש האקדמי הפך משך השנים תרוץ לבזבוז כספי ציבור, ללא כל פיקוח כמעט. האוניברסיטאות נותנות יותר לעשירים ופחות לעניים והפכו חממה להגדלת הפערים החברתיים. הן גם הצמיחו כמה גידולי פרא פוסט יהודיים ופוסט ציוניים, המערערים על עצם קיומנו. פרופסורים רבים מוכיחים ששום תואר איננו מחסן מפני בערות ודעות קדומות. שדעתם של מומחים אינה מבוססת יותר מדעתם של רוכלים בשוק. ניהול חלק מן האוניברסיטאות הוא שערורייתי ובולטת אוניברסיטת תל-אביב שבנתה פילים לבנים והגיעה לגרעון ענק.

אבל. המערכת האקדמית בישראל, למרות ליקוייה, הצמיחה דורות של מדענים, חוקרים ואנשי מעשה, במדעי הטבע ובמדעי הרוח. אלה מעמידים את ישראל בשורה הראשונה של המדינות המפותחות בעולם. בלי האקדמיה לא היה לנו " חץ" , ולא רפואה מן המתקדמות בעולם, ולא חברות הזנק הגורפות מיליארדי דולרים, וגם לא פרסי נובל.

האוניברסיטאות, למרות ליקוייהן, הן עדיין שמורת טבע במציאות המושחתת של ישראל הפרטאצ"ית. הקידום באוניברסיטאות (שאיננו נקי מנפוטיזם, העדפות מעמדיות ופרוטקציוניזם) מותנה בכל זאת ביכולת מוכחת ובבקרה בינלאומית.

ישמרנו האל מן היום שבו מרכז הליכוד יחליט מי יהיה הרקטור של אוניברסיטה. ישמרנו האל מן היום בו נהלך על גשרים המתוכננים על ידי ועדות פוליטיות, נטוס במטוסים הנבנים בידי מהנדסים שנבחרו בפריימריס, או נשתמש במחשבים שיתוכננו באחת מועדות הכנסת.

הציבור היהודי מממן כל תינוק מוסלמי שנולד ב – 3000 דולר לשנה * ב-2003 נולדו בישראל 35 אלף תינוקות ערביים * הריבוי הטבעי של מוסלמים מגיע ל-3.5 אחוזים לשנה – פי אחד וחצי מהריבוי היהודי * בקצב הזה המדינה לא תוכל לספק שרותי חינוך, בריאות ותברואה * ראיון פסימי עם ד" ר יצחק רביד, מומחה טילים שהתמחה בדמוגרפיה

חוסן לאומי של המדינה או חוסן לאומי של היהודים?" . ד" ר יצחק רביד.

ד" ר יצחק רביד הוא מומחה לטילים. אבל כשהוא מדבר על הבעיה הדמוגרפית מתברר לך כי זו סכנה חמורה יותר מסכנת הטילים. זו איננה סכנה המאיימת עלינו ממרחקים, היא נמצאת ממש בפתחנו, כאן ועכשיו. ולא רק בעזה, או ביהודה ושומרון, אלא בתוככי מדינת ישראל. הדבר החמור בסכנה הזו הוא שכולם עוצמים עיניים בפניה ומתבססים על הנחות שגויות ועל אשליות. מבחינה זו, אומר ד" ר רביד, אין הבדל בין בנימין נתניהו ומישה ארנס לבין דוברי השמאל ומועצת יש" ע.

מן הניתוח המבהיל של ד" ר רביד עולה כי גם אם יבוא שלום מלא בינינו לבין הפלשתינאים ובינינו לבין כל מדינות ערב. גם ללא זכות השיבה ובגבולות כאלה או אחרים – תקרוס מדינת ישראל, חברתית וכלכלית. את ניצני הקריסה אנחנו כבר רואים היום. בעתיד הלא רחוק לא תוכל המדינה לספק לנו שרותי חינוך ובריאות, ואפילו שרותי ביוב ברמה של מדינה מערבית.

כל זה יקרה בגלל הריבוי הטבעי הגבוה של המוסלמים בתוככי מדינת ישראל. ההנחה שריבוי זה יקטן ככל שתגדל רמת ההשכלה בקרב המוסלמים היא שקר מוסכם, שאין לו שום בסיס במציאות. (ראה מסגרת)

הריבוי הגדול בעולם

הריבוי הטבעי של המוסלמים, ברוב ארצות המזרח התיכון ובישראל בכלל, הוא הגבוה בעולם. בישראל חיים יותר ממיליון מוסלמים, שהריבוי הטבעי שלהם הוא 3.4 אחוז לשנה. כמעט פי שניים וחצי מהריבוי הטבעי של היהודים בישראל – 1.4 אחוז לשנה. בישראל חיים 450 אלף ילדים מוסלמים – אחד מכל ארבעה ילדים הוא מוסלמי. בשנת 2020 יגיע שעור המוסלמים באוכלוסייה ל-20 אחוזים.

כיום מגיע הפיריון (מספר הילדים לאשה) אצל המוסלמים בישראל ל-5, ואצל הבדואים בנגב ל-9. לעומת 2 אצל יהודים (לא חרדים) או אצל ערבים נוצרים. גם אם באורח נס תחול ירידה במספר הלידות לאישה יימשך הריבוי הטבעי הגדול של האוכלוסייה המוסלמית עוד דור אחד, בגלל " המומנטום הדמוגרפי" (ראה מסגרת).

לרמת החינוך וההשכלה של ערביי ישראל אין שום השפעה על הריבוי הטבעי ולא חל בו שום שינוי מאז 1985. לכן, כשאמר בנימין נתניהו בכנס הרצליה האחרון כי שיפור מערכת החינוך הערבית תביא לירידה בילודה הוא טועה ומטעה. ועדת אור – שקבעה כי מצבם הכלכלי של ערביי ישראל נובע מכך שהם סובלים מקיפוח – גם היא טעתה והטעתה. הסיבה העיקרית למצב המגזר המוסלמי הוא הריבוי הגבוה שלהם.

אוכלוסייה נתמכת

הסכנה המיידית הנובעת מן הריבוי הטבעי המוסלמי בישראל איננה פוליטית או בטחונית אלא חברתית כלכלית, אומר ד" ר רביד. כיום, כל ילד מוסלמי שנולד בישראל נתמך על ידי האוכלוסייה היהודית בסכום של 3000 דולר בשנה. זה פי שלושה מן התוצר לנפש בירדן או במצרים.

כיצד הגיע לנתון הזה?

ד" ר רביד: " אני מסתכל על האוכלוסייה היהודית כעל משק ועל האוכלוסייה המוסלמית כמשק. האוכלוסייה היהודית היא חברה יצרנית שיש לה עודף. רק חלק קטן מן האוכלוסייה המוסלמית הוא יצרני. האוכלוסייה היהודית תומכת באוכלוסייה הערבית דרך תקציבי הרווחה, הבריאות, הסעד וקצבות הילדים. תנכה מזה את השתתפותם במיסים ותקבל את גודל ההעברה. החישוב שלי הוא בקרוב. בדיקה יסודית יותר תגלה לדעתי שהסכום גבוה יותר" .

המצב הזה רק ילך ויחמיר. כי הנשים הערביות אינן עובדות ותמשכנה לא לעבוד וריבוי הילודה מונע מן המשפחה הערבית להשקיע בילדיה את המשאבים הדרושים כדי להיות עובדי ייצור מודרניים.

מחיר עובד ייצור

כמה עולה " לייצר" עובד ייצור מערבי מודרני?

ליתר דיוק: כמה אנחנו צריכים להשקיע בכל אחד מילדינו, כדי להביא אותם לרמת השכלה ומקצועיות כזו שיוכלו להיות עובדים יצרניים במשק מתקדם. האומדן המקובל במדינות מערביות הוא רבע מיליון דולר. מחצית הסכום הזה אנחנו משקיעים מכספנו ומיגיע כפינו. את המחצית השנייה משקיעה המדינה מן המיסים שאנחנו משלמים.

מה קורה אם ההורים אינם יכולים להשקיע את חלקם בגידול ובחינוך הילד? ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר כן יכולת ההורים לממן את חלקם בחינוך הילד הולך ומצטמצם. התוצאה הצפויה: דור נוסף וגדול יותר של אוכלוסייה נתמכת, שאין כל אפשרות להפוך אותה לאוכלוסייה יצרנית.

להבין את המציאות

מה הפתרון? והאם יש בכלל פתרון?

ד" ר רביד מדבר בשקט, לאט ובמתינות. את הדברים שהוא אומר היום כבר אמר בכל כנסי הרצליה לחוסן לאומי ומכל במה אפשרית. לרוב התייחסו לדבריו כמו לאמירות על מזג האוויר. וכשאני מבקש ממנו הצעות פתרון הוא איננו ממהר לשלוף שפן מן השרוול.

" קודם כל צריך להבין את המציאות" , הוא אומר. " ואם נבין אותה ונכיר את העובדות נוכל לשלול את פתרונות הסרק למיניהם" .

הוא רק מציג עוד שאלות, שמתוכן מסתמנות אולי התשובות.

מה חייבת מדינה

השאלה הראשונה היא האם מדינה דמוקרטית מערבית חייבת לספק שרותים חברתיים לאזרחיה. זה לא קיים בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו. זה קיים בחלק ממדינות אירופה, שבהן קיימת סולידאריות קהילתית, שהיא חלק אינטגראלי מן המדינה או שאף קדמה למדינה. זה לא המצב אצלנו. אצלנו אין סולידריות קהילתית בין כל חלקי האוכלוסיה.

" המאבק ההיסטורי שאנחנו מצויים בתוכו" – אומר ד" ר רביד – " איננו מאבק ישראלי פלשתינאי, שבו מצד אחד קיימת מדינת ישראל על אוכלוסייתה היהודית-ערבית לבין מדינה פלשתינאית. זה קודם כל המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל. במאבק הזה ערביי ארץ ישראל נמצאים מן הצד השני של המתרס. ערביי ישראל פועלים במסגרת החוקים של מדינת ישראל ומנסים לשנות את אופייה של המדינה מתוך אינטרסים מובנים שלהם. זה לגיטימי, אך במסגרת המאבק הזה הם נמצאים בצד השני" .

בין המדינה לציונות

" השאלה שמתעוררת נוכח ניתוח זה" , אומר ד" ר רביד, " היא שאלת התייחסות המדינה כמדינה לציבור היהודי ושאלת השרות שהיא נותנת לרעיון הציוני. בתחום הביטחוני המדינה אולי משרתת את הציונות, אבל בחלק גדול מן התחומים המדינה אינה עושה זאת. למדינה יש אזרחים וברור שהיא צריכה לנהוג שיוויון ביניהם. כמדינה שרוצה לפעול לפי דפוסים שמקובלים במדינות המערב הדמוקרטי, המדינה מוצאת את עצמה מאד מאד מוגבלת בסיוע שהיא נותנת לרעיון הציוני" .

כשאנחנו מדברים על החוסן הלאומי, על איזה חוסן אנחנו מדברים? על החוסן הלאומי של המדינה או על החוסן הלאומי של היהודים?

ריבונות יהודית

" אולי הגיע הזמן" , אומר ד" ר רביד, " שהציבור היהודי יקיים דיון איך הוא שומר על ריבונותו במדינה היהודית. כי המדינה אינה ביטוי חד משמעי של העם היהודי. הכנסת איננה מוסד שבו העם היהודי, או הציבור הציוני, מתייעץ לגבי עתידו. הכנסת היא זירת התגוששות בין יהודים לערבים" .

================================================

התחנך בצופים והיה נציב בית" ר

ד" ר יצחק רביד נולד לפני שישים ושבע שנים למשפחה רביזיוניסטית מסורתית. הוריו, שעלו לארץ מלטוויה, היו מראשוני מעלה אדומים בתקופה שקדמה להקמת העיר. גדל בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, למד בבית ספר ביאליק ואחר כך בעירונית א". בתקופת התיכון היה חניך בתנועת הצופים ועבר לבית" ר, יחד עם מי שהיה לימים השופט אורי שטרוזמן. סיים תיכון בגיל 17 והחל ללמוד בטכניון הנדסת חשמל. בצבא שרת בגרעין נח" ל שהתיישב באמציה. לאחר השרות חזר לטכניון ועבר ללמוד מתמטיקה, סיים תואר ראשון ועבר ללמוד פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 61-62 היה נציב בית"ר ארץ ישראל.בשנת 1963 התגייס לשרות קבע בחיל האוויר והיה ראש ענף חקר ביצועים. בין היתר היה שותף פעיל בתכנון המתקפה האווירית של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. שרת 11 שנים בחיל האוויר וסיים בדרגת סגן אלוף.

כשפרש מחיל האוויר בשנת 1974 חיפש מסגרת בה ניתן יהיה ליישם את הניסיון שנצבר בחיל האוויר בתחום חקר ביצועים. זאת, על מנת להקים מוסד מחקר בכיר לתחום הצבאי. מנהל רפא" ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) דאז, זאב בונן נענה להצעה להקים את המרכז למחקרים צבאיים (מחצב) שישרת לא רק את רפאל אלא את מערכת הביטחון כולה.

לעיסוק בנושא הדמוגרפי הגיע בשנים 91-93 כשהושאל ממחצ" ב כדי לעמוד בראש הצוות לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

=========================================================

המומנטום הדמוגרפי

ריבוי טבעי הוא מספר הלידות מינוס מספר הנפטרים. אך גם באוכלוסיות שמספר הילדים בהן הוא 2 במשפחה, הריבוי הטבעי איננו אפס. זאת, בשל " המומנטום הדמוגרפי" . מונח זה פרושו שאם בדור הקודם היה ריבוי טבעי גבוה, הרי בדור הנוכחי יש מספר גדול של זוגות בגיל הפריון.

השכלה וריבוי טבעי

אין שום קשר בין השכלה ורמת חיים לריבוי טבעי, אומר ד" ר רביד. בסעודיה העשירה, שבה יש השכלה אוניברסיטאית חינם, הריבוי הטבעי גבוה. וכך גם בקרב ערביי ארץ ישראל שהבערות בהם נמוכה בקריטריונים בינלאומיים.

במצרים, הסובלת מעוני ובערות, חלה לעומת זאת ירידה משמעותית בריבוי הטבעי. זאת, תודות למדיניות שלטונית של תיכנון האוכלוסייה. במצרים מועסקים בתכנית הזו 20 אלף איש והיא נמשכת כבר שנים רבות. היא כוללת מסע הסברה, אספקת אמצעי מניעה ושיתוף אנשי הדת. התכנית הזו הצליחה להביא את מצרים לשיעור ריבוי של פחות משני אחוזים.

כרזה מצרית לריסון הילודה

גם האייטולות השתנו

איראן צועדת לקראת מעמד של מדינה מערבית במידה רבה תודות להצלחתה לצמצם את הילודה. לאחר המהפכה עודדו האייטולות את ריבוי הילודה והורידו את גיל הנישואין לילדות ל-12. בתקופה זו הגיע הריבוי הטבעי לשלושה אחוזים ויותר.

כרזה אירנית לריסון הילודה

בעקבות המלחמה עם עיראק הגיעו גם האייטולות למסקנה כי המשך הריבוי המופרז יביא את המשק האיראני לקריסה. הם שינו כיוון במאה שמונים מעלות ונקטו שורה של אמצעים, כולל הפסקת שרותי בריאות חינם החל מהילד השלישי. האייטולות במסגדים מטיפים לצמצום הילודה כחלק מן המאבק באימפריאליזם האמריקני. המומנטום הדמוגרפי קיים עדיין אבל התוצאה: שעור הפיריון ירד ל-2 והריבוי הטבעי ירד ל-1.5.

האפלייה והנחשלות

" האם ועדת אור צודקת בזה שקבעה כי המדינה מפלה את הערבים בתחומים מסוימים? יכול להיות שכן. אני טוען שגם אם כל האפליות האלה קיימות טועה הוועדה כשהיא אומרת שאפליות אלה הן הגורם הבסיסי למצב הנחשלות של האוכלוסייה המוסלמית" .

" הסיבה העיקרית למצבה הוא הריבוי הטבעי. הציבור היהודי איננו מפלה אלא להפך תומך" .

=========================================================

כבוד הנשיא

היו לנו שני נשיאים שהיו מדענים בקנה מידה בינלאומי (חיים ויצמן ואפרים קציר). היו לנו נשיאים שהיו תלמידי חכמים מובהקים (יצחק בן צבי ושניאור זלמן שזר). היה לנו נשיא שהיה בנו של רב גדול בישראל (חיים הרצוג). יצחק נבון היה עסקן פוליטי רב פעלים לפני ואחרי נשיאותו. עזר ויצמן היה לוחם מהולל שזקנותו ביישה את צעירותו.

מה ייחודו של הנשיא הנוכחי משה קצב?

בראש ובראשונה הוא הנשיא הראשון שלא היה מועמד של מפא" י אלא של הליכוד. אך דומה כי הדבר המייחד אותו מכל הנשיאים הוא גילו הצעיר. ויצמן נבחר לנשיא בגיל 74, בן צבי 68, שזר 74, קציר ונבון 57, הרצוג 65, ויצמן 69. משה קצב נבחר לנשיא בגיל 55.

כשיסיים את הקדנציה שלו יהיה נשיאנו בגיל בו אריאל שרון לא חלם עדיין להיות ראש ממשלה.

האם יהיה זה ניחוש פרוע להניח כי כבוד הנשיא קצב מכין עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה לאחר שיסיים את תקופת נשיאותו?

אין דרך אחרת להסביר את הצהרותיו היומיומיות כמעט בכל נושא גדול וקטן. עד לנשיאותו של יצחק נבון שמרו הנשיאים על שתקנות מבורכת. הנשיא נבון היה הראשון שלא רק שדיבר אלא שנקט פעילות פוליטית כשהיה בין יוזמי ועדה לחקירת הטבח שביצעו הנוצרים בסאברה ושאתילה. הפעילות הזו הועילה לו לאחר שתמה תקופת כהונתו והוא חזר לפעילות פוליטית מלאה. זמן מסויים דובר בו ברצינות כמועמד לראשות ממשלה.

אם נחזור להצהרותיו של הנשיא קצב נראה שהוא הרחיק לכת משני קומדיו בתפקיד. הוא לא סתם מחווה את דעתו. הוא יוזם הצהרות שהן מעשה מדיני. נכונותו לבקר את ערפאת במוקטעה, הזמנת הנשיא אסאד, הצהרותיו בעניין גדר ההפרדה, שחרור המחבלים ועוד הן הצהרות של פוליטיקאי.

צריך איפוא לדעת שלא מדובר בסמל ולא באישיות מורמת מעם שצריך להתייחס בכבוד אל מה שהיא מסמלת. מדובר בפוליטיקאי המכין לעצמו את הג"וב הבא. ואולי הגיע הזמן לתקן את חוק הנשיאות ולהשאיר לו את הסמכות לאשר תחילתם של מצעדים.

.

מקובל לומר שגנרלים הפסידו במערכה כי התכוננו למלחמה הקודמת. מבחינה זו ראש הממשלה אהוד ברק נמנה כאילו עם הגנרלים המנצחים. בתקופה בה היה רמטכ"ל (כך אומרים) הקפיץ את צה"ל קפיצת מדרגה והכין אותו לשדה הקרב העתידי. קפיצה זו היא המאפשרת לישראל, לדעת ברק, לוותר על שטחים בלי להסתכן.

אי אפשר לומר שאין היגיון מאחורי העמדות שנוקט ברק. הסכנה המאיימת על ישראל – כך אומר ברק – איננה מן החיזבאללה, מן הג'יהאד האיסלאמי או מן החמאס. הסכנה הקיומית האסטרטגית היא מכיוון איראן ועיראק המפתחות נשק השמדה המוני. לכן אנחנו צריכים להתכונן להרתעה בנוסח המכה השנייה. ולכן מכינים את הצוללות ואמצעים אחרים. לכן אנחנו צריכים להגיע לשלום עם סוריה ועם הפלסטינים. כי אווירת השלום שתיווצר והתמיכה הבינלאומית שנזכה לה בעקבותיה, ישמשו מסך מגן ואמצעי הרתעה נגד הסכנה האסטרטגית.

מדוע שלום עם סוריה ועם הפלסטינים ישנה את תוכניות סאדאם חוסיין והאיאטולות בטהראן? ככה.

אך גם אם יש לעמדה זו ידיים ורגליים היא מתעלמת מן הסכנה העיקרית המאיימת על ישראל. כי לא מצפון תיפתח הרעה אלא מפצצת הזמן המאיימת על מדינת ישראל מבפנים – פצצת הלבנוניזציה.

מול קוסובו ובלפאסט

פעמים רבות הזהיר ברק כי אם לא נגיע להסכם עם הפלסטינים תהפוך ישראל לבלפאסט או לקוסובו. בלפאסט? קוסובו? – הלוואי עלינו. לנו צפוי גורל גרוע יותר.

בבלפאסט יש שלטון בריטי חזק. איש לא מציע לטרנספר את הפרוטסטנטים לאנגליה. איש לא מחלק שם נשק לטרוריסטים. יש שם תהליך שלום, אך ברגע שהטרוריסטים הפרו אותו הוא הופסק מיד. ולבריטים יש סבלנות.

קוסובו דומה אולי קצת יותר לנעשה אצלנו. כשם שקוסובו נקרעה מגופה של יוגוסלביה כך אנו צפויים לתהליך דומה בגליל. אך איש אינו תובע ריבונות על בירת יוגוסלביה בלגראד.

יש תסריט גרוע יותר מבלפאסט ומקוסובו. זהו תהליך הלבנוניזציה העובר על מדינת ישראל.

לבנון כבר כאן

מדי חודש מעבירה ממשלת ישראל מיליוני שקלים מאוצר המדינה לחשבונו הפרטי של יאסר ערפאת המתנהל בבנק לאומי בתל-אביב. מכאן מועבר הכסף לחשבונו הפרטי של הראיס בפריז.

שר הפנים נתן שרנסקי העלה את הנושא בישיבת ממשלה ותגובתו של שר התקשורת, פואד בן אליעזר היתה: "מה זה משנה לנו? למה אנחנו צריכים לחטט מה קורה אצלם? זה חשבון אישי שלו, אז מה אתה תלמד אותו איך להשתמש בכסף?"

לפני כשבוע עצרו שוטרים פלסטיים שני שוטרים ישראליים וקצין צה"ל. באיומי נשק דרוך החרימו מהם את  נישקם ולקחו אותם למשרדי הרשות הפלסטינית ברמאללה.הקצין והשוטרים נעצרו במהלך מרדף אחרי שודדי מכונית ישראלית. השוטרים הפלסטינים אפשרו לשודד הרכב להמשיך בדרכו. הם שחררו את העצורים הישראלים אך השאירו אצלם שני אקדחים.

האנשים שירו אש חיה על חיילי צה"ל בהתפרעויות האחרונות ביהודה ושומרון, בנוסף לשוטרים הפלסטיניםים,היו אנשי ה"תנזיס", מיליציה של הפת"ח שברשותה נשק רב ומתקני אימונים.

בצד המשטרה הפלסטינית פועלים מנגנונים רבים הנושאים שמות שונים: מודיעין צבאי, מודיעין כללי, שרותי ביטחון וכו'. הם נאבקים זה בזה בעידודו של ערפאת, בחזקת הפרד ומשול.

בצד המנגנונים הללו, אותם מממנת הרשות הפלסטינית, קיימות מיליציות מקומיות עצמאיות: מיליציה של עיריית שכם, מיליציה של האיגודים המקצועיים בשומרון, נאמני פתח במחנות ועוד ועוד ועוד. לא פעם מתחוללים קרבות יריות בין הגופים הרשמיים לבין עצמם ובינם לבין המיליציות.

אם כל אלו אינם לבנון אינני יודע מהי לבנון.

מי הבוגד האמיתי

בתהליך הלבנוניזציה ממלאים הפלסטינים אזרחי ישראל תפקיד ההולך ומחריף. נגד רבבות מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי הוצאו צווי הריסה והמשטרה אינה מעיזה לבצע אותם. כי הכפרים הערביים בישראל כבר הפכו מזמן מחוץ לתחום למשטרת ישראל. ח"כ סלאח טאריף מ"ישראל אחת" שיגר מכתב לראש הממשלה ובו הזהיר כי אם יבצעו את צווי ההריסה צפוי "יום אדמה שני". דהיינו: יישפך דם. ההתבטאויות שלמנהיגי הערבים בישראל הולכת ומקצינה מיום ליום: משבחים את החיזבאללה ואת החמאס, קוראים לג'יהאד.

ארוע אחד יש בו כדי להמחיש: באוניברסיטת באר שבע התקיים יום עיון על היציאה מלבנון. הופיע שם מפקד בית הספר לפיקוד בצבא דרום לבנון, רב-סרן אבו עזעאם. בתום דבריו ניגשו אליו סטודנטים ערבים הלומדים באוניברסיטה ואמרו לו: "מה יש לך לומר על הטענה שאתם בוגדים?". על כך השיב להם אבו-עזאם: "מה אתם אומרים על הטענה שאומרים שאתם בוגדים? אתם יושבים במדינת ישראל, נהנים מכל מה שנותנת לכם מדינת ישראל ויורקים לבאר ממנה אתם שותים?".

התחזית של הרכבי

אחד מעוזריו של אלוף (ולאחר מכן פרופסור) יהושפט הרכבי, בתקופה שהיה מפקד אמ"ן, סיפר לי כי הרכבי נהג לומר שהערבים אינם זקוקים לנשק כדי להביס את ישראל. די שמאה אלף ערבים יקחו ביד מקל ושתי אבנים ויעלו על המדינה כדי לחסל אותנו.

יהושפט הרכבי – ויקישיתוף

דומה שהתחזית של הרכבי הולכת ומתגשמת ואף משתכללת. הערבים אינם זקוקים למקל ולשתי אבנים. כבר היום מדינת ישראל פרוצה מכל עבר. פלשתינים נכנסים אליה באין מפריע וחלקם נשארים כאן במסווה של איחוד משפחות. לאחר שתוקם מדינה פלסטינית המצב יהיה גרוע פי כמה. אף יהודי לא יורשה, וגם לא יוכל אם ירצה, להתגורר ואפילו לבקר בתחומי השלטון הפלסטיני. הערבים לעומת זאת יבואו כאן למצוא את פרנסתם, להתרחץ בים, לטייל בפארקים ולעשות ככל העולה על רוחם. הם יביאו לשטחם מאות אלפי ואולי מיליוני פליטים מירדן ומלבנון. במוקדם או במאוחריהיו בין הים לירדן יותר פלסטינים (כולל ערביי ישראל) מאשר יהודים.

חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית ועצמאית יהיה אז עניין של מה בכך. כמו החיזבאללה שכבש את דרום לבנון יעלו מאות אלפי פליטים על גדרות המדינה, אם תהיינה בכלל גדרות, ופשוט יכבשו אותה. הם יבואו בחסות נשים וילדים שאיש לא יעז לגעת בהם, יניפו דגלים צהובים ושחורים וירוקים ואדומים. מגובים בבג"ץ של ישראל, בלחץ דעת הקהל העולמית, ובאיום צבאי של מצרים, סוריה, עיראק, ואירן ופשוט יחסלו את "הישות הציונית". לא צריך טילים וגם לא מרחץ דמים גדול. מספיק כמה אלפי הרוגים. גורל מדינת ישראל יהיה כגורל אלג"יריה לאחר שצרפת נטשה אותה. הגירה המונית, אם יהיה מי שיהיה מוכן לקלוט אותנו.

בכל זאת יש תקווה

למרות התחזית הקודרת הזו אני סבור שיש תקווה ואפשר יהיה לעצור את התהליך הזה במועד. אמונתי זו מבוססת על ההנחה שהעם הזה איננו רוצה להתאבד ולא איבד את יצר הקיום הבסיסי. הרוב המכריע של העם – עולי רוסיה, המזרחיים,אנשי התנועה הלאומית והדתית לאומית, המגזר החרדי, השמאל הציוני המסורתי – כל אלה אינם מחזיקים בפילוסופיה של מרץ. זו פילוסופיה של מיעוט מבוטל, של אנשים שאיבדו את יצר הקיום הלאומי ואולי גם את רצון הקיום הלאומי.

אפשר גם אפשר לשנות את מדיניותה של הממשלה הנוכחית. חלילה לא באלימות. הדבר היחיד שנותר ממפא"י ההיסטורית זה הכשרון להטיל רפש על ציבורים גדולים. המדיניות תשתנה כשיהיה ברור לראש הממשלה – והוא היחיד שמחליט שם – שיוסי ביילין ושלמה בן עמי אינם מייצגים את רצון העם. ברק כמו רבין פועל בהתאם להלכי הרוח בעם. לרבין היה סוקר צמוד שהיה מדווח לו מדי יום על מצב הרוח של האומה. מחקר שערכה ד"ר יהודית אורבך, ראש המחלקה לתקשורת בבר אילן, הראה כי רבין פעל בהתאם לתוצאות המשאלים. כך, למשל, כאשר יעצו לו לנצל את ההזדמנות של הטבח של ברוך גולדשטיין כדי לפנות את הישוב היהודי מחברון הוא נמנע מלעשות זאת. ורק מפני שסקר העלה שהציבור לא יקבל זאת.

במרוצת השנים הצליח "תהליך השלום" להרדים את יצר הקיום הלאומי. אבל משהו מתחיל אולי להשתנות. התמונות של החיזבאללה המגיע לגדרות הצפון, והמראה של ארבע אימהות המתחננות "בואו נעשה שלום" – מול הלבנונים היורקים לעברן ואומרים "אנחנו שונאים אתכם" – לא במהרה יימחקו מתודעת הציבור.

אם ברק יידע שהעם אינו מוכן לסבול את הסיכון של חיסול המדינה בתהליך הנוכחי הוא יפסיק אותו.

טייבה כמכשול לשלום
 

שר ההסברה של ערפאת, ד"ר אחמד טיבי, נשאל אם במסגרת ההסכם עם הפלסטינים יהיה מוכן לעבור למדינת פלסטין ולהיות אזרח בה. תשובתו היתה: מה פתאום. אני נשאר בטייבה וטייבה נשארת במקומה. אריאל היא המכשול לשלום.

טייבה – ויקישיתוף

ומאידך: במהלך השיחות עם הפלסטינים הציע הצד הישראלי להחליף שטחים: ואדי ערה תמורת אריאל. תשובת הפלסטינים היתה – שטחים מוכנים לקבל אבל לא את תושביהם הערביים.

ובכן, הגיע הזמן להעלות על סדר היום הלאומי את הרעיון שטייבה היא המכשול לשלום. וכי הדרך היחידה לקיום שני העמים בפיסת ארץ קטנטנה זו היא לעשות הפרדה מוחלטת. אנחנו פה והם שם – כפי שאמר פעם שלמה בן עמי. בפועל מה שקורה עכשיו ומה שיקרה עוד יותר בעתיד אנחנו נהיה פה וגם הם פה.

במילים אחרות: אם כבר נגזר עלינו לסבול מדינה פלסטינית בתוככי גבולות ארץ ישראל. ואם כבר נגזר שהם יביאו אליה את הפליטים. ואם כבר נגזר שבקלות דעת ובקלות ראש יעקרו מאות אלפי יהודים מבתיהם. צריך כבר עכשיו ליצור סימטרייה בין התהליכים. טרנספר ערבי מול טרנספר יהודי. אנחנו כאן והם שם. סימטרייה כזו גם תקבע את הגבול של מה שבכלל אפשר לוותר עליו.

מהפכה חוקתית

מיד יתנפלו עליי צדיקי הדור ויגידו שאני פשיסט ומחרחר מלחמה. כלומר: ישוב יהודי בארץישראל הוא בלתי חוקי. אבל כל ישוב ערבי הוא חוקי. עקירת יהודים ממקומות הישוב שלהם הוא מעשה המוביל לשלום. עקירת ערבי ישראלי ממקומו הוא מעשה מלחמתי.

תשובתי: אנו נמצאים במצב מלחמה עם כל מדינות ערב. ובמלחמה כמו במלחמה. ארצות הברית הכניסה למחנות הסגר את כל האזרחים האמריקנים ממוצא יפני במהלך מלחמת העולם השנייה. הבריטים עשו כך לנתינים גרמניים, כולל יהודים יוצאי גרמניה שנמלטו לאוסטרליה.

על מנת להבין ולקבוע שטייבה היא מכשול לשלום וחבר כנסת ערבי המשבח את החיזבאללה או נוסע לדמשק הוא פושע שמקומו בכלא ולא בכנסת, יש צורך במהפכה חוקתית. לא יהיה מנוס מלקבוע חוקה לישראל שתקבע כי ישראל היא מדינה יהודית ואזרחיה יכולים להיות יהודים, או לא יהודים הנאמנים לסמליה ולערכיה. אפשר לתבוע מאזרחי ישראל הערבים לא פחות ממה שתובעת החוקה האמריקנית מאזרחיה היהודיים. העם היהודי הוא הריבון פה, הוא יקבע את אופיה של המדינה ואת יעודיה, הוא יקבע מה יהיו חוקיה ומי שופטיה.

הדרך שאני מצביע עליה אינה בהכרח הדרך הקלה. ייתכן כי היא לא תמנע את שפיכות הדמים המאיימת עלינו. אבל לפחות נדע כולנו היכן אנו עומדים.

ראה גם

החוקה  הפלסטינית של עדאלה

http://www.zeevgalili.com/?p=392

העולם השלישי ומדינת פלסטין

http://www.zeevgalili.com/?p=59

חזון הפלסטינים הישראלים לחורבן המדינה

http://www.zeevgalili.com/?p=381

גירסה מעודכנת נובמבר 2015

המלחמה בינינו לבין ערביי ארץ ישראל נמשכת מאה שנים ויותר * מלחמה רוויית דם, שגרמה לתהום של שינאה ופחדים * אבל בין הים לירדן לא יכולה לקום עוד מדינת חמאס כמו עזה * תוקם כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, שתכלול ערבים המוכנים להיות אזרחים ישראלים נאמנים * האם יש סיכוי שזה יקרה? – כנראה אין ברירה אחרת 

בילדותי בצפת היו הורי טרודים בעבודה קשה לפרנסת המשפחה ואת עיקר עול הטיפול בילדים נשאה סבתי. סבתא נפטרה כשהייתי בן ארבע והוריי שכרו אומנת ערביה, חאדג'ה שמה, כדי שתטפל בי. הם בחרו בה בין היתר כי דיברה יידיש שוטפת. היא היתה באה לביתנו ועושה את עבודות הבית. לעתים קרובות היתה לוקחת אותי לביתה שברובע הערבי של צפת.

הזיכרונות מאותה תקופה הם זיכרונות נעימים של ריחות וטעמים: שמן זית וזעתר, פיתות טריות הנאפות בטאבון, טעמה החמצמץ של גבינת לאבנה, קרירותו של משקה תמרהינדי עשוי מתמרים, מתיקותן של תאנים בשלות, חמצמיצותם של ענבים שאשכולותיהם תלויים על הגפנים המשתרגים מעל לסוכה שבחצר. וכמובן הניחוח החריף חריף של קפה מתובל בהל ומבעבע כל העת על כירת גחלים.

צפת בשלהי המאה ה-19 כאן נולדו הוריי וסבותיי

כילד למדוני הוריי שאי אפשר לבטוח בערבים וכי הם רצחו בנו שוב ושוב. אך לא חשתי מאומה מן האיום הזה בביתה של חאדג'ה. להפך: היתה שם חמימות נעימה של משפחה בוטחת בעצמה, שיגרת חיים חסרת דאגה.

כבוד, הערכה, רחמים

אני מאד אמביוולנטי ביחסיי אל "ערביי ארץ ישראל" – אם להשתמש בלשונו של בגין – או אל הפלסטינים, כפי שהם מכנים עצמם. ההיגיון אומר לי כי הם האויב, וכמאמר אורי צבי גרינברג, "הדם הוא יכריע מי השליט היחיד פה". אך בהרגשתי אני מתייחס אל הערבים בהרבה כבוד, הערכה, אפילו קינאה. קינאה על תכונותיהם הראויות לקנאה: הנאמנות המשפחתית, הצמידות לאדמה, הכנסת האורחים. לעתים אני חש רחמים כלפי הערבים, על האסון שהמיטו על עצמם במלחמת הדמים שהם מנהלים נגדנו מאז החלה שיבת ציון המודרנית.

זהו נוף ילדותי הנשקף ממרפסת הבית. כיום, הקומה העליונה של מוזיאון המאירי (צילום: זאב גלילי)

ביקור בכפר ערבי

יש לי ידיד ערבי המתגורר באחד מכפרי השרון, שהיה נתון לכיבוש עיראקי במלחמת השחרור. הכרתי אותו במהלך עבודה משותפת על תרגום ספרי ילדים לערבית והתארחתי פעמים רבות בביתו. בכל ביקור אצלו אני עומד שוב בפני הסתירה בין היחס החם לאדם הערבי כפי שהוא, לבין הידיעה שאנחנו בכל זאת אויבים. בהכנסת האורחים שבביתו אני חש שוב את התחושות והריחות של ילדותי המוקדמת. בשיחות נפש עמו אנחנו מסכימים בהרבה נושאים (הוא אדם משכיל, בוגר האוניברסיטה העברית, מורה במקצועו). אך הדרך אל ביתו רצופה תמיד מבטים עוינים. לא פעם גם אבן הנזרקת לעברך. הוא נוהג לשלוח אחד מילדיו כדי שילווה אותי מן הכניסה לכפר עד לביתו, לבל יאונה לי רע. לבקר היום בכפר ערבי ישראלי זה לא תענוג גדול.

אגדת הנישול מהאדמות

שובו של עם ישראל לארץ ישראל הביא רק ברכה לארץ ומן הברכה הזו נהנו ערביי ארץ ישראל והם נהנים מן הברכה הזו עד היום הזה. אך שנאת הזרים המושרשת בהם והמנהיגות המתועבת שלהם הפכו את שיבת ציון לסכסוך דמים שאין לו סוף.

ארתור קסטלר ויקישיתוף

בספרו "הבטחה והגשמה"  כותב הסופר ארתור קסטלר כי האדמיניסטרציה הבריטית, פעלה למניעת מכירות אדמות ערביות שיביאו לנישול פלאחים מאדמתם. ב-1940 היתה ארץ ישראל המדינה היחידה בעולם, פרט לגרמניה הנאצית, בה נאסר על יהודים לקנות קרקעות. מרבית הקרקעות שנרכשו על ידי היהודים היו קודם אדמות בור – כך בקרקעות שלאורך רצועת החוף וכך בעמק יזרעאל.

עובדה היא, מציין קסטלר, כי במקביל לגידול שטח הפרדסים היהודיים (שהיו המקור העיקרי ליצוא הארצישראלי) מ-10,000 דונם ב-1922 ל-155 אלף דונם ב-1937, גדל שטח הפרדסים הערביים באותו שעור – מ-22 אלף דונם ל-144 אלף דונם. גם שטח מטעי הפרי הערביים באזורים ההרריים – שלפני התקופה הציונית נחשבו לבלתי ניתנים לעיבוד – גדל מ-332 אלף דונם ב-1931 ל-832 אלף דונם ב-1942. התוצרת החקלאית הערבית גדלה כמעט פי שניים משנת 1922 ל-1938 תודות לחידושים שהנהיגו היהודים בחקלאות הפרימיטיבית של הערבים – שיטות הדברה, טיפול בבעליי חיים. וכן תודות לעלייה שהגדילה את השוק שצרך מוצרים חקלאיים .

הכפלת האוכלוסייה

מאות שנים לפני ההתנחלות הציונית היתה האוכלוסייה הערבית סטטית בשל תמותה גבוהה של תינוקות ופיגור כלכלי ותברואתי. העלייה הציונית העלתה את רמת התברואה הערבית. משנת 1922 עד 1942 הוכפלה האוכלוסייה הערבית מ-600 אלף למיליון ו-200 אלף נפש. תמותת התינוקות באוכלוסייה הערבית בין השנים 1921 ו-1939 פחתה ב-27 אחוזים. ואילו בעבר הירדן ובמצריים היא נשארה כמעט ללא שינוי. אוכלוסיית מצרים גדלה באותה תקופה ב-25 אחוזים בלבד. על הקשר בין המערכת הרפואית שהביאו היהודים לבין רמת התמותה של התינוקות ניתן ללמוד מן ההבדלים בין האזורים בהם חיו יהודים לבין אזורים בהם לא דרכה רגל יהודית. בשנים 1937 ו-1939 היתה תמותת תינוקות בבית לחם וברמאללה בשעור של 171 עד 176 ילדים לכל אלף ילדים חיים. בחיפה בה כמחצית האוכלוסייה היתה יהודית ירדה התמותה ל-118.7 לכל אלף ילדים חיים. ביפו בה היוו היהודים (יחד עם תל-אביב) 71.9 אחוז מכלל האוכלוסייה ירדה תמותת התינוקות הערביים ל-81.4 לכל אלף.

מאלקולם מקדונלד, שר המושבות בממשלת צ'מברליין, שאין לחשוד בו באהדה יתרה ליהודים, הצהיר כי "אילו לא עלה אף יהודי אחד לארץ ישראל אחרי 1918, סבורני שהאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל היתה מונה קרוב ל-600 אלף נפש… בזכות השרותים הרפואיים החדישים שהיהודים מביאים לארץ ישראל… ניתן להם לילדי ערב … להיוולד ולהתפתח יפה אלמלא כן לא היו נושמים את אוויר העולם".

מה שמקדונלד לא ציין הוא שהאוכלוסיה גדלה פי כמה לא רק בגלל תנאי התברואה שהביאו היהודים אלא בגלל המדיניות הבריטית שהביאה ערבים לארץ מכל קצווי הלבאנט.

[בקרוב אפרסם ממצאים חדשים שמאז 1871 עד 1948 קמו באץ 196 כפרים ערביים רובם בסמוך לישובים יהודים רובם של ערבים שבאו מחוץ לארץ ישראל – אוקטובר 1915]

עליה ברמת החיים

העלייה היהודית הביאה גם לעליה דרסטית ברמת החיים של הערבים. פועל ערבי מקצועי השתכר בארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים מ-5 עד 12 שילינג ליום . בעיראק שילמו באותה תקופה שילינג ליום ובסוריה שילינג עד 2.5 שילינג.

האם רוב הטובה שהשפענו על הערבים שינו את עמדתם כלפי היהודים?

בכלל לא. בשנת 1945 הגיש המזכיר הכללי של הליגה הערבית תזכיר לוועדת החקירה האנגלו אמריקנית בה הוא אומר בין היתר: "הערבים פשוט קמים ומכריזים 'לא'. איננו ריאקציונרים ואיננו נחשלים… אנו עם חי וחזק ביסודו, אנו נמצאים בתקופת הרנסאנס שלנו, אנו מולידים אותו מספר ילדים ככל עם אחר בעולם, עדיין מצוי בקודקודנו מוח. יש לנו מורשת גדולה של תרבות וחיי רוח. לא נרשה שישלטו בנו לא עמים גדולים ולא עמים קטנים ואף לא עמים מפוזרים".

הנעבעך של הנאכבה

לפלסטינים היה יכול להיות טוב אילו השלימו אתנו וקיבלו אותנו והבינו כי שיבת ציון איננה תנועה קולוניאליסטית שתחלוף מן העולם. אך לפלסטינים היה מזל רע של מנהיגות מתועבת. מנהיגם הבולט בתקופה שקדמה למדינה היה המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, שגייס מוסלמים למען היטלר והיה שותף להשמדה. אם יש מקום לבקשת סליחה ומתן פיצויים בין שני העמים – הפלסטינים עדיין לא ביקשו סליחה ולא שילמו לנו פיצוי על השואה שהיו שותפים לה.

במקום זאת התקנאו בשואה שלנו והמציאו מיני-שואה משל עצמם – הנאכבה. זו לא היתה שואה אבל אסון לא קטן. מאות כפרים שלהם נמחקו מעל פני האדמה, מאות אלפים עזבו מרצון בגלל מנהיגיהם המושחתים וחלקם בכוח, אם מחוסר ברירה ושיקולים צבאיים וגם תודות לתבונתו של דוד בן גוריון. הנכבה איננה שואה אלא אסון שהפלסטינים המיטו על עצמם. האסון הזה אינו גדול מאסונם של מיליוני טורקים, יוונים, הודים, פקיסטנים ובני עמים אחרים שבעקבות מלחמות שהתחוללו במאה העשרים עקרו ממקומם. רק "בעיית הפליטים" הערביים הפכה להיות מורסה הממוקמת על ישבנו של העולם ומבקשת פתרון. אסונם של הפלסטינים איננו הגרוש והבריחה. אסונם נגרם על ידי אחיהם שהנציחו את בעייתם.

אזרחי ישראל הערבים

לפלסטינים מעבר לקו הירוק יש שני חלומות רטובים – האחד הוא לזרוק את היהודים לים והשני הוא להשיג תעודת זהות ישראלית.  "ערביי ישראל" כבר הגשימו את החלום של תעודת הזהות. אלה החולמים גם את החלום השני צריכים לדעת שזה לא ילך יחד לאורך ימים. ערבי ישראלי הרואה עצמו חלק מהעם הפלסטיני מקומו בפלסטיין שהיא ירדן.

מצבם של ערבים  בעלי אזרחות ישראלית טוב יותר ממצב כל אחיהם בכל מדינות ערב, כולל המדינה הפלסטינית שלא תקום. ערביי ישראל נהנים מחרות פוליטית שאין דוגמתה באף לא מדינה ערבית אחת. הם נהנים מרמת חיים גבוהה פי עשרות מרמת החיים של הירדנים והסורים [גם לפני המלחמה המתנהלת שם] והמצרים. הם משכילים יותר, בריאים יותר, שבעים יותר. מצבם של פלסטינים שנאנקו מתחת לעול הכיבוש הישראלי בתחומי יהודה ושומרון ועזה קצת פחות טוב מזה של אחיהם אזרחי ישראל. אך מצבם טוב לאין שעור ממצב אחיהם בירדן, בסוריה וביתר מדינות ערב. מצבם יותר טוב ממה שעתיד להיות מצבם תחת שלטון מדינה פלסטינית אם חלילה תוקם.

חזרה למלחמת השחרור

חיינו שנים רבות בתקווה שאם נתנהג יפה לערבים, נלמד אותם את ביאליק וטשרניחובסקי הם יהפכו לציונים ולאוהבי ישראל. זה לא קרה. הניסיון ההיסטורי מלמד שרמת חיים אינה יכולה לכבות שאיפות לאומיות והשכלה רק מגבירה ומחזקת שאיפות אלה. וזאב ז'בוטינסקי כבר עמד על כך לפני שבעים שנה במאמרו "קיר הברזל". ערביי ישראל גילו נאמנות למדינה שהיטיבה עמם כל עוד נדמה היה שהמדינה חזקה ותהדוף את אויביה מבחוץ ותדכא את אויביה מבית. הסכם אוסלו לא נתפרש על ידם כפיוס היסטורי. הוא התפרש כסיבוב הגלגל ההיסטורי לאחור, כהתגברות הפלסטינים על הפולש הציוני. טענות הקיפוח של ערביי ישרא , אינן אלא עילה להחזרת הגלגל לאחור. מדיניות עיוורת של ממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילה ולא ניסתה ליצור שותפות אמת עם ערביי ישראל – שותפות של שוויון זכויות שיכלול גם שוויון חובות. ומעל לכל תוך אכיפת החוק ללא פשרות.

אבל ממשלות ישראל לדורותיהן לימדו את ערביי ישראל שאין דין ואין דיין. כי עוד הפגנה ועוד לחץ ועוד אינתיפאדה יחזירו את הגלגל לאחור. וכיום אנו עומדים לא בפני פיוס היסטורי אלא על סף מלחמת שחרור חדשה, הפעם מלחמת שחרור של הפלסטינים. ובראשנו לא עומד דוד בן גוריון אלא בנימין נתניהו הנשען על קואליציה רופפת.

גבולות 1937

אחרי שנסוגונו לגבולות 1923 בלבנון דורשים מאתנו מאתנו לסגת לגבולות 1967 ביהודה ושומרון. ואחר כך ידרשו שניסוג לגבולות החלוקה של שנת 1947 ואם לא נעשה את זה תהיה כאן אינתיפאדה וכו'. ואחרי גבולות 1947 נתבקש להסכים לגבולות ועדת פיל משנת 1937שהותירה לנו איזו פיסת אדמה בסביבות תל אביב.

ז'בוטינסקי לימד אותנו שאם שני צדדים מתמקחים והאחד אומר כולה שלי והשני אומר חלקה שלי יקבל השני חלק מחלקה, אם בכלל.

על מנת להחזיר את הדברים לפרופורציה הבה נתחיל מגבולות שנת 1000. הכוונה היא ל- 1000לפני הספירה – תקופת מלכות שלמה. כאן נוכל לחשוב על איזו פשרה טריטוריאלית – נשמע מה הם מוותרים ונאמר מה אנחנו מוכנים לוותר.

למרות הכל אופטימיות

הדברים הנכתבים כאן [אוקטובר 2015] בעיצומה של אינתיפדת אבנים וסכינים יישמעו אולי הזויים. אך יש מקום לאופטימיות. זו אופטימיות של אין ברירה. גם אנשי השמאל השפויים כבר לא מאמינים בהיתכנותה של תכנית שתי המדינות. הם רק חוששים, ובצדק, שנהפוך למדינה ערבית והכל יודעים שאין מדינה ערבית דמוקרטית, הומנית, משכילה. 

 חוסר הברירה יביא לפיתרון. חלק גדול מערביי ישראל הם כבר חלק מן הפתרון הזה. עובדים ומתפרנסים יפה לומדים באקדמיה, תופסים משרות חשובות ברפואה ובתעשיה ויש התקדמות. למרות הצהרותיהם כי הם "פלסטינים" איש מהם אינו מתכוון לעבור למדינה פלסטינית או ערבית. יש ביניהם החותרים תחת המדינה ואת אלה יהיה צורך לסלק במוקדם או במאוחר או להושיב בכלא.

חוסר הברירה של הימצאותנו יחד יביא לפיתרון. אולי מדינה אחת עם רוב יהודי ומיעוט ערבי גדול המקבל על עצמו את כלליה וחוקתה של מדינת הלאום היהודית.[הנותנת לנו למשל עדיפות בעליה]. תיתכן פדרציה בין שתי אוכלוסיות: מדינת ישראל וגוף מדיני למחצה. שני הגופים יהיהו שותפים בכלכלה בפיתוח בתעסוקה ובקידמה. אך לחלק הערבי לא תהיה שליטה על הכוח הצבאי. הרי גם החסידים המובקים של שתי מדינות איננו מתכוון לתת לפלסטינים אפשרות להקים בשכנותנו עוד חמסטאן. או להקים מדינה פלסטינית שתהפוך פתח כניסה לדעאש.

הנה יש ערבים שאפשר וצריך לחיות עמם

ttps://www.facebook.com/StandWithUs/videos/10153279991132689/?__mref=message_bubble

 וגם ערביה פשוטה המבינה את המציאות