הזבוב הוא מכה שאינה כתובה בתורה. אבל פרשנים רבים הסכימו כי היצור הזה הוא שנמצא בכוס שהגיש שר המשקים למלך מצרים. הוא ניצל מגורלו של שר האופים כי " לא היה לו יכולת לשמור הכוס מזבובים הפורחים" .
מני קדם ידוע הזבוב כמכה שקשה להיפטר ממנה. הנביא ישעיהו תאר את הזבוב כשליח להענשת בני אדם. והמשנה מתארת את העדר זבובים בבית המקדש כאחד מעשרת הניסים שנעשו בבית ה".
אני זוכר שבילדותי נהגו להילחם בזבובים (ללא הצלחה מרובה) באמצעות חומר הדברה שנקרא " פליט" . אמצעי אחר, יותר מוצלח, היה סרט ברוחב כ-5 סנטימטרים ובארוך כמטר, שהיו תולים על התקרה. הסרט היה מכוסה חומר דביק, משך אליו את הזבובים ואלה היו נדבקים בו. המראה לא היה מלבב ותמיד נמצאו עוד ועוד זבובים שהמאיסו את חיינו.
והנה בימים אלה ממש נתגלתה לי שיטה שבאמצעותה הצלחתי להיפטר מן הזבובים המופיעים במטבחנו בכל עת שנמצא שם מזון גלוי. את הפטנט הזה גילה לי הקצב שלנו.
כששאלתי אותו כיצד הוא מצליח להרחיק את הזבובים הנמשכים כידוע אחרי מאכלי בשר הוא הצביע על שקית ניילוןבגודל בינוני מלאה מים שהיתה תלויה במקום בולט מעל לשולחן העבודה של הבשר. זה הפטנט שלנו אמר.
הוא הסביר כי הזבובים נבהלים ממה שנשקף אליהם מבעד לשקית הנילון המלאה מים המשמשת כזכוכית מוגדלת. ההסבר המדעי הזה נראה לי מפוקפק אבל החלטנו לנסות. מילאנו במים שקית נילון (המשמשת להקפאת מזון אך הקפדנו שתהיה שקופה) ותלינו אותה מעל לברז בסמוך לשיש. למרבית הפלא נעלמו הזבובים כלא היו.
זבוב הבית החודר לכל פינה בבית ניזון ממאכלי אדם ומרקבובית אורגנית. הוא מצויד בזוג כנפיים המאפשרים לו תעופה מהירה מאד, מחושים קצרים ואיברי פה המשמשים למציצת המזון וגם לעקיצה. יש מינים רבים של זבובים וחלק מהם מהווים סכנה בשל היותם מפיצי מחלות זיהומיות כמו דיזנטריה וטיפוס.
זבוב הבית(ויקישיתוף)
ומבעיית הזבובים לבעיה קשה וסבוכה יותר, בעיית היונים
קול התור נשמע בארצנו
בתודעה הקולקטיבית שלנו מצטיירת היונה כעוף המסמל יופי ואהבה, שלום וטוהר. בספר תהלים משולה היונה לכנסת ישראל, על נאמנותה לבן זוגה. ישעיהו מנבא על ישראל כי ישובו כיונים אל ארובותיהם. בשיר השירים משולות עיני האהובה ליונים והאהובה עצמה נקראת יונתי תמתי.
במפגש היומיומי שלנו עם היונה איננו מוצאים מאומה מכל הדימויים הללו. מבין המספר הרב של מיני יונים אנו נפגשים ומוטרדים בעיקר מ"תור העיר", הקרוי גם צוצלת, המקנן במרפסות, במרזבים, על גגות, במסתורי כביסה ובכל פינה פנויה. אל מקום הקינון הם מביאים עמם את חומרי הבניה של הקן, הכוללים עלים וזרדים וגם חוטי ברזל חלודים.
תור העיר הנקרא צוצלת. היא אינה זהה ליונה התנ"כית והובאה לארץ על ידי ערבים (ויקישיתוף)
אך החמור מכל הם מביאים עמם גם כינים וכפי שקראתי באחד ממדורי הבריאות קיימת סכנה שהם מפיצים את קדחת הנילוס. תוך זמן קצר הופך אזור הקינון למרבץ של צואת עופות הקרויה בלשון המקורות לשלשלת. חכמי התלמוד יודעים לייעץ לנו "היתה עליו לשלשלת יקנחה בסמרטוט". עצה זו טובה לשפריץ קטן הניתז על הבגד. אך כיצד נקנח לשלשת המצטברת לגובה של עשרות סנטימטרים?
מרזבים סתומים
נתקלנו לראשונה בבעיה עוד בדירתנו הקודמת בבני ברק. התגוררנו מתחת לגג רעפים וכל היממה שמענו את המיית היונים. שמענו והרחנו. וכשהגיע החורף נתברר כי המרזבים סתומים ועל הגג הצטברה שיכבה עבה של לשלשת. לא היתה ברירה אלא לבצע פעולת ניקוי בסיסית.
בניסיון לפתור את הבעיה פנינו למומחים למיניהם העוסקים בהדברה. אלה הבהירו לנו שהבעיה קשה אך יש באמתחתם פתרון. מפה לאוזן לחשו לנו שאפשר לפזר גרעינים מורעלים, אך אלה אינם חוקיים וגם לא יועילו. שכן הגג יתמלא בפגרי יונים. במקום זאת הציעו דבק מיוחד שהיונה נדבקת אליו. הציגו לנו ספרות מקצועית על יעילותו של הדבק. שאלנו מה יקרה אם היונה תידבק ותמות? והם השיבו לנו כי לפי הספרות המקצועית היונה תלמד לקח וחברותיה לא יחזרו אל הגג. ההסבר היה משכנע אך היונים כנראה אינם קוראים ספרות מקצועית. הרעפים כוסו בדבק והיונים המשיכו לקנן בפינות שונות של הגג. מדביר אחר הציע חומר דוחה יונים שריחו מבריח אותם מהגג. הריח אכן היה חריף וכמעט הבריח אותנו מן הבית. היונים לא התרשמו. ועוד הצעה היתה להניח דוקרנים. גם תרופה זו עזרה כמו כוסות רוח למת.
אין מנוס מהיונים
לפני כמה שנים עברנו דירה. הפעם יש מעלינו דירה אחרת וחשבנו שסוף סוף נפטרנו מעונשן של היונים. כמה שנים הניחו לנו. לפני זמן מה נתברר לנו כי אין מנוס מן היונים. בדירה החדשה יש מרפסת קטנה, המשמשת מסתור לתליית כביסה ומאוכסנים בא המנוע של המזגן ודוד המים. חמימותה וסגירותה של המרפסת שימשה מקום קינון אידאלי ועד מהרה זכינו לביקור יומיומי של היונים. תחילה ערכו גישושים בשטח ואט אט קנו אחיזה במקום וכך עשו גם למרפסת של שכנינו שממול. נלחמנו בגבורה בפולשים. הבן התיז עליהם מים והפעיל רוגטקה. היונים הוברחו לכמה ימים וחזרו. שוב פנינו למומחים וביקשנו גם עצת ידידים. ידידה שהיתה בעבר חברת קיבוץ וטיפלה בבריכות דגים הציעה להפחיד את
היונים על ידי כך שננפנף בכוח בידינו. היונה תחשוב שמולה עוף טורף גדול יותר ותימלט. העצה היתה טובה אך קיבלנו התכווצות שרירים לפני שהיונים שמו לב אלינו. השכן ממול ניסה עצות אחרות שקיבל: דחליל עשוי מטאטא, בקבוקי מים נוצצים, ציפוי של נייר כסף על המעקה. מאומה לא עזר. שוב פנינו למומחים ולמאכערים למיניהם ושוב קיבלנו את העצות שכבר הכרנו. המאבק נמשך חודשים ארוכים והמרפסת נתמלאה לשלשת עד שאי אפשר היה עוד להשתמש בה לתליית כביסה ואפילו לפתוח חלון. לבסוף ניתנה לנו עצה פשוטה ויעילה אם כי לא זולה. סגירת המרפסת ברשת חוסמת את כניסת היונים וחסל.
מה קרה מאז התור של "שיר השירים"
ניסיתי לברר מה קרה ליונים שכה השתנו מאז ימי שיר השירים. פניתי לספר הנפלא "צפרים בישראל" של הסופר וחוקר הטבע אליעזר שמאלי ("אנשי בראשית", "בני היורה") ומצאתי הסבר. מסתבר ש"תור העיר" היא הצוצלת שאנו קוראים לה בשם הכללי יונה, איננו אותו תור שראו אבותינו.
כותב שמאלי: "יושב אני על מרפסת ביתי שבשרון וכותב על עוף נעים-נהימות זה. ומולי בשיפולי הגג יושב תור העיר לתומו ונוהם לו את נעימתו הכבושה והלבבית… יכולים אנו לציין בדיוק את התאריך שבו שמענו את קולו בפעם הראשונה ברמתיים , 20 במאי אלף תשע מאות ארבעים וחמש.
"הציפור מסע היא הצוצלת?
"לא. היא יציבה בארץ וחיה בתוכה משך כל השנה. אך משנה לשנה היא מתרבה והולכת וכובשת לה אזור אחרי אזור לקינון ולמחיה.
התור של ימינו הובא בידי ערבים
"מרכזה הראשון של הצוצלת בגבולות ארצנו לוטה בערפל. התור המצוי, הידוע לכולנו, שוכן בארצנו מאז ומעולם ושמו נזכר בתנ"ך פעמים אחדות. אך התור העירוני, אזור קינונו הוא אפריקה ומשם הובא לארצנו על ידי הערבים.
"מפי אחד הערבים שביפו שמענו לפני שנים סיפור זה: התור הובא לארצנו בכלובים על-ידי המוסלמים בגלל קולו הנעים. כי המוסלמים האדוקים רואים בו מעורר לתפילה. ובקולו הבכייני והחסוד… הם שומעים מלים מזרזות להודיה לאלוהים .
"ואמנם לפני דור אחד היתה הצוצלת קשורה בעיקר למסגדי המוסלמים שבערים ירושלים יפו, חיפה, רמלה, עזה וכו'. אך לאט לאט חרגה מתחומים אלה… מיפו פשטה לתל-אביב, לפתח תקווה, למושבות השרון, לעמק חפר והשומרון. מעזה עברה למושבות הדרום… ומחיפה ועכו פרצה לישובים שבמפרץ והיא מרחיבה את גבולה לעינינו שנה אחרי שנה.
"אין לכם פינה בבניין, שהתור העירוני איננו מנצלה לקינון: עליית גג וגג שטוח, אדן חלון וכרכוב, מרפסת וחור בקיר, על גבי מרזב וצינורות ביוב וכדומה. ואפילו עציץ על גבי מרפסת מחבוא לקינו. גיגית תלויה על הקיר למענו הועלתה על מסמר ופיה אל הקיר, אם כי במקרה נשאר רווח מעט בינה ובין הבנין.
שמאלי כולל בדבריו אזהרה נבאית (ספרו נכתב ב-1957 כשהבעיה עדיין לא היתה חמורה כל כך): "האין תור העיר עתיד להיות לנו לרועץ בשנים הבאות?"
הוא התכוון לכך שהריבוי הגדול יהפוך את תור העיר למזיק גדול לחקלאות. הוא לא תאר לעצמו שיהפוך את חיי יושבי העיר עצמה לגהינום.
עוד פתרונות לבעיית היונים
בעקבות הדברים שפרסמתי קיבלתי תגובות רבות של קוראים. חלקם נתנו עצות חדשות איך להיפטר מן היונים אחרים נזפו בי על מה שנראה בעיניהם אכזריות לבעל חיים חביב.
שרה קולודני מכפר מימון כתבה לי כי גם היא סבלה קשות מיונים שהשתכנו מעל חבל הכביסה שלה. מצוקתה היתה גדולה ולא פעם נאלצה לכבס מחדש את הכביסה.
ואז באה הישועה: "גילו את אוזני כי בד או חפץ כחול מבריח יונים. תליתי רצועת נילון כחול ברוחב חצי מטר (אפשר לגזור שקיות אשפה) ותליתי לאורך גג המרפסת ולאורך חבלי הכביסה. אחרי כמה ימים נעלמו היונים מחצרי.
עוד קורא הציע פטנט אחר: בקבוקי פלסטיק גדולים של משקאות קלים מצופים בנייר כסף. ובכן את הפטנט הזה כבר ניסיתי בשעתו וזה עזר כמו כוסות רוח למת.
מצוות "שילוח הקן" כעסק
הקורא קובי דויטש העלה רעיון מקורי ואלה דבריו: מצוות שילוח הקן היא מהתורה ונוהגת גם בימינו. לדעת הרבה רבנים ומקובלים מצוה על כל אדם לקיימה לפחות פעם אחת בחייו.
לפי אחד הפירושים שילוח הקן מעורר רחמי שמים על ישראל כשם שהיונה הומה על בניה.
השיטה :
מרגע בניית הקן חולפים בדרך כלל 24-48 שעות עד להטלת הביצה הראשונה , יש שמקפידים לחכות עוד יום נוסף להטלת הביצה השניה ( כי בפסוק כתוב ביצים ברבים).
מאחר שאצל הצוצלת הנקבה היא זו שדוגרת ביום והזכר דוגר בלילה יש לבדוק בבוקר כשמתבצעים החילופין כמה ביצים יש.
כשיש שתי ביצים יש לקחת מקל מעץ ולהציק ליונה עד שהיא עפה ואז אפשר לקחת את הביצים כשהיא חוזרת ורואה שאין ביצים היא עפה ולא חוזרת יותר.
העצה :
פשוט תפרסם בריכוזים חרדים ש"יש הזדמנות בלתי חוזרת וחד פעמית לקיום המצוה הנדירה וכו' בסכום סימלי של כך וכך שקלים וכו'
אם כל זה קשה אתה יכול ליצור קשר עם כל מיני קבלני מקובלים למיניהם שגם יפרסמו אותך וגם יגבו את התשלום.
במשך כל הקיץ גם תרויח הרבה כסף וגם תגרום ליונים להסתלק מביתך.
עד כמה חשובה מצוות שילוח הקן ניתן ללמוד מסיפור על הרבי מסאטמר ר' יואל טייטלבויום. בבואו לירושלים נמסר לו כי ריימת הזדמנות לקיים את המצווה.למרות גילו המתקדם טיפאל מרוי גג במאה שערים וביצע את המצווה.
איך הרעיון שואל הקורא דויטש??
נראה לי מקורי אבל לא ניסיתי אותו עד כה.
ינשופים מלאכותיים
לקורא הרש טאוב יש פתרון אחר. לדבריו ניתן לפתור את הבעיה באמצעות שתי בובות ינשוף עשויות פלסטיק. בובות כאלה, בגודל 60 סנטימטר שעיניהן צבועות בצבע זורח, נמכרות בחנויות לכלי בית בארצות הברית. "תליתי את הבובות בשני צידי הבית ובדרך קסם נעלמו היונים". עוד הוא מספר כי שמע שבלוס אנג'לס משתמשים בבלונים גדולים עליהם מצוייר ינשוף ושמשיגים אותה תוצאה.
עכשיו מצפה העם ליזם שייבא בובות כאלה ויפיץ ותבוא תשועה לישראל בלי להתאכזר ליונים.
לאכול את היונים או לטפח אותם
הקורא יהודה לבבי מעיר כי החסרתי בסיפור על היונים את העובדה החשובה שזה עוף כשר. אם הוא מהווה בעיה די היה אם יתירו השלטונות לצוד אותו לאכול וכולם ייצאו נשכרים.
עוד העיר כי היונה המצויה ביותר בישראל היא יונת הבית שהיא גדולה יותר מן התור ומן הצוצלת, חיה בלהקות ומקננת בבתים. ההבדל בין היונה של שיר השירים לבין זו שבימינו, אומר לבבי, הוא שהיונים למיניהן התרגלו לבני האדם והתבייתו.
מזועזעת מעצות אכזריות
הקוראת שרה ק. הביעה זעזוע על אמצעי ההגנה שננקטים נגד היונים – דבק, דוקרנים וכו', שהיא רואה בהם אמצעים אכזריים ביותר. הקוראת מציינת כי הדימויים הספרותיים של היונים אכן אינם הולמים את המציאות – הן אינן נאמנות לבני זוגן, מרבות לריב ביניהן וגם אינן חכמות. "אבל זה עדיין לא אומר שמגיע להן מוות בייסורים". עוד אומרת הקוראת כי היונים אינן אשמות שנתקעו בעיר והיו מעדיפות לעבור למרחבי האחו בכפרים. גם בני אדם תקועים בעיר ובעלי הכנף למיניהם רק מקלים את שהותם בעיר הצפופה והמזוהמת לבל נהיה רובוטים מנותקים.
עוד היא כותבת:
למה דווקא יונים? מה עם הכלבים הרבים שמלכלכים את רחובות העיר בהפרשותיהם, בלי שבעליהם ינקפו אצבע? וכל המקרים שכלבים ענקיים ופראיים הכלואים ימים שלמים בדירות קטנטנות בקופסאות הגפרורים של בתי המגורים העירוניים – וסוף סוף משלחים אותם החוצה ואז – יש מקרים איומים של נשיכות – שאני רואה במסגרת עבודתי כאחות בקופ"ח, ואפרופו ענין רפואי: קדחת הנילוס מועברת דרך יתושים ולא הזבובונים/פרעושים שחיים בין כנפי היונים ומציקים להם בקיץ. אם תחזיק יונה בידך אף פרעוש לא יעבור אליך. בטוח. יש רק סוג נדיר של דלקת ריאות שמועבר דרך יונים. אבל זה מאוד מאוד נדיר ורק במגע הדוק ביותר.
לדעתי, אפשר וצריך להשתמש בבעלי החיים סביבנו: לחנך ילדים לקחת אחריות על סביבתם – לתת מים לחתולי הרחוב בקיץ הלוהט. לפזר לחם לציפורים במקום לזרוק לפחים. אני נדהמת כל פעם מחדש – מדי יום – מהכמויות האדירות של לחם שאני רואה זרוק בתוך ובצידי הפחים ברחובות. כיכרות לחם שלמות! וכמעט טריות!. לא להאמין אבל למרות שרואים אנשים מתים מרעב באפריקה – וזאת בשעה שברגע שמנסים להעלות טיפה את מחיר הלחם המסובסד למחירו הריאלי – נשמעות זעקות. ואגב, אני גרה במה שנקרא "שכונת מצוקה" – ורק ממה שאני מוצאת בטיול בוקר או ערב אחד! ברחוב שלי – אפשר להציל מרעב שבט שלם באפריקה. ואני לא מגזימה!
בכל אופן, לענייננו — אני חושבת שאם לא לתת אוכל – אז לפחות לא לגרום לעינויים ליונים. כי לפחות דבר אחד למדתי מהיונה שבסיפור נח בתיבה:
הפעם הראשונה שנשלחה החוצה – היונה חזרה. בלית ברירה.
הפעם השניה – היא הביאה בשורה טובה כשעלה טרף בפיה.
ובפעם השלישית – כשלא חזרה לתיבה – דווקא אז היא לימדה אותנו את הדבר החשוב הבא: לפי מדרש אגדה: אמרה היונה: יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוקים כדבש בידי אדם.
עד כאן דברי הקוראת שרה ק.
להלן תשובתי
אף שאני מבין לרוחה של הכותבת קשה לי לקבל את עמדתה. היונים הפכו מכבר למיטרד הגורם נזק סביבתי. בכיכר טרפלגר בלונדון בו נהגו עוברי אורח להאכיל יונים אוסרים השלטונות להמשיך בנוהג הזה. גם בכיכר אורדע ברמת-גן כבר אוסרת העיריה על האכלת יונים. כמות הטינופת שהם מייצרים היא מעל היכולת האקולוגית. סגירת המרפסת היא פתרון למי שהיונים מקננות במרפסת אך אין פתרון דומה ליונים המטנפות גג רעפים.
ולסיום בדיחה עכשווית על יונים.
היונה הכחולה ובעיית המוסלמים
בעיר פרת שבאוסטרליה הייתה מכת יונים…כל תושבי העיר סבלו קשות
בכל מקום הייתה לשלשת, רעש מחריד אוזניים של המיה וכאוס טוטאלי שלט בעיר.
ראש העיר לא ידע את נפשו, לא ידע מה לעשות, לא ידע מה לומר לתושביו.
יום אחד, הגיע לעיר אדם וביקש להיפגש עם ראש העיר.
בפגישה הוא הצהיר בפני ראש העיר שהוא יכול להעלים את היונים מהעיר בקלות – וללא תשלום.אבל בתנאי אחד – בכל מקרה אסור לשאול שאלות לכל אורך התהליך ולאחריו.
אם תישאל שאלה יחויב ראש העיר במיליון דולר.
ראש העיר המופתע היה סקפטי, אך היות והאיש לא רצה תמורה כלשהי – הוא הסכים.
למחרת הגיע האיש למשרד ראש העיר ובידו כלוב מכוסה.
הניח את הכלוב, הרים את הכיסוי ופתח את שער הכלוב.
מהכלוב יצאה יונה כחולה והתעופפה מהחלון.
ראש העיר עקב בעיניו אחרי היונה וראה כיצד היא עפה ברחבי העיר.
אל היונה הצטרפו עוד ועוד יונים.
כך המשיכה היונה במעופה וכל היונים אחריה…
היא יצאה מהעיר למקום מרוחק ואחריה כל היונים.
לאחר מספר שעות – חזרה היונה הכחולה, נכנסה לכלוב שלה וקיבלה את גמולה – אוכל ומים.
האיש לקח את הכלוב כיסה אותו והלך לכיוון היציאה.
ראש העיר קרא לו לחזור וביקש ממנו לבוא למחרת.
האיש ענה בחיוב והם נפרדו.
למחרת הגיע האיש אל משרד ראש העיר.
ראש העיר הגיש לו צ'ק על סך מיליון דולר.
האיש אמר שאין צורך, שכן הוא עשה זאת ללא חיוב.
ראש העיר אמר לו שהוא משלם לו כי הוא חייב לשאול שאלה.
אולי יש לך במקרה מוסלמי כחול ???
![ישעיהו וינוגרד ]צילום זאב גלילי]](https://i1.wp.com/www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/05/ישעיהו-וינוגרד-צילום-זאב-גלילי.jpg)
שער הספר הרצל עכשיו
חני זיו (צילום: זאב גלילי)
