יוזמה של אדם אחד, המהנדס יעקב בליימן מרפא"ל, חוללה מהפך בחימוש חיל האוויר * הוא פיתח מערכת ההופכת כל פצצה " טיפשה" לפצצה חכמה וזולה, המסוגלת לפגוע בדייקנות ממרחק עשרות קילומטרים * האסטרונאוט אילן רמון ז" ל ואלוף דן חלוץ היו בין התומכים בפרוייקט * ולמה לא סיפרו לנו על זה
י
יעקב בליימן בתקופת פיתוח הפרוייקט (ציום באדיבות "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים")
אחד האנשים שתרמו תרומה משמעותית לביטחונה של ישראל הוא אדם שכמעט איננו מוכר מחוץ למעגל המשפחתי והמקצועי שלו. זהו המהנדס יעקב בליימן, איש הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). ביוזמה אישית יחידה במינה הצליח להפוך את כל הפצצות ה"טיפשות" של חיל האוויר לפצצות "חכמות" . תודות להמצאה שלו יכול היום כל טייס של כל אחד ממטוסי חיל האוויר להטיל כל אחת מן הפצצות (הטיפשות והזולות) שבמחסני החייל ולפגוע בכל מטרה במרחק עשרות קילומטרים בדייקנות של סנטימטרים. הפצצה מתכננת את מסלול מעופה ללא מקור הנעה רקטי ובלי כל צורך במפעיל מיומן. היא מאתרת את המטרה גם בחושך ובתנאי ראות קשים, אי אפשר להסיט אותה או להתגונן מפניה.
פצצה כחול לבן
ההמצאה הזו היא כולה כחול לבן, פרי מוחו המבריק של איש אחד, שבעבר היה שחמטאי מצליח. הפצצה הזו היא ישראלית גם ואולי בעיקר בכך שהיא לא עולה מיליון דולר כמו שעולה פצצה חכמה בעלת ביצועים דומים. מחירה נמוך מאד ומתאים לתקציב הביטחון המצומק.
בליימן, הראוי ללא ספק לפרס ישראל לביטחון על המצאתו, זכה עד כה רק בפרס המנהל המצטיין של רפא"ל. לטקס קבלת הפרס הוא הגיע בקושי, על כיסא גלגלים. בדצמבר 2002, זמן קצר לפני שהשלים את הפרויקט, לקה בליימן במחלת ניוון שרירים. הוא רותק לכיסא גלגלים, הדיבור קשה עליו והוא נאלץ לעזוב את מפעל חייו. בשארית כוחותיו הוא עדיין עוסק בייעוץ ומשתתף באירועי המפעל. בלית ברירה חזר לעיסוק הנעורים שלו, השחמט, ומוחו עדיין מספיק חריף וצלול כדי לנצח את יריביו, אם כי לא באותה מהירות כבעבר.
" הגאון מווילנה"
היו זמנים שיעקב בליימן היה יותר מפורסם מכפי שהוא ידוע היום בציבור. זה היה בראשית שנות השישים כשהחל כוכבו לדרוך כאמן שחמט.
הוא החל לשחק שחמט בגיל 7 בברית המועצות ונחשב עילוי.
בליימן הגיע לארץ עם הוריו בשנת 1959 מברית המועצות והוא אז בן 12. המשפחה התיישבה בקריית חיים ובליימן הצעיר החל לשחק שחמט במועדון " לאסקר" בחיפה. תוך זמן קצר היכה את יריביו במועדון ובתחרות על אליפות חיפה הגיע למקום השישי. בגיל 16 זכה פעמיים באליפות הנוער בשחמט. בתחרות בינלאומית שנערכה בירושלים זכה במקום השלישי והביס בין היתר את האמן הישראלי משה צ"רניאק. צ"רניאק אמר עליו אז: " זה הכשרון השחמטי הגדול ביותר שיש לנו בישראל" .
מכאן ואילך הוא צבר שורה של הישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות בהן ייצג את ישראל – בהולנד, בספרד וברומניה. עוד בטרם סיים את לימודיו התיכוניים כבר הסתמנה דרכו של בליימן לצמרת השחמט העולמית. נאמר עליו כי הוא מסוגל לחשב 12 עד 14 מסעים מראש וזכה לכינוי "הגאון מווילנא" .
בליימן כאמן שחמט בנעוריו
תפנית לאקדמיה
עם סיום הלימודיו התיכוניים עשה בליימן תפנית במסלול חייו. הוא התקבל לעתודה האקדמית, נרשם ללימודי הנדסת חשמל בטכניון, ובמשך שנות לימודיו הדיר עצמו מכל השתתפות בתחרות שחמט. רק כשסיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה" ל בדרגת סגן השתתף בנבחרת ישראל באולימפיאדת השחמט בגרמניה. הוא צבר אז 6.5 נקודות מתוך תשע אפשריות. בשנת 1971 זכה בתואר "אמן בינלאומי" בשחמט. אך מכאן ואילך נטש לגמרי את הקריירה השחמטאית. אפשר לתלות זאת אולי בתאונת דרכים, בה נפצע באורח בינוני. מה שידוע הוא שבליימן המיר את עולם השחמט בעולם אחר – מתמטיקה, מחשבים, אלקטרוניקה, טילים.
פיתוח ה" פופאיי"
בליימן נתוודע לעולם הטילים והאלקטרוניקה במהלך שירותו הצבאי בחיל הים, בו עסק בתיקון מערכות אלקטרוניות של ספינות טילים. עם שחרורו הצטרף לחטיבת הטילים של רפא" ל והשתתף בצוות המהנדסים שפיתח את הטיל אוויר-קרקע "פופאיי" . זהו טיל כבד, במשקל טונה, המופעל ממטוסי קרב הפצצה כבדים כמו פנטום או אף-15. הטיל מצויד במצלמת טלוויזיה בחרטומו והוא מסוגל לפגוע בדייקנות במטרות כמו חלון בית ממרחק של כמאה קילומטרים. חלק מן הדרך הוא עושה בעצמו וחלק הוא מנווט על ידי מפעיל, המכוון אותו על פי התמונות המשוגרות ממצלמת הטלוויזיה שבחרטומו. הטיל הוכיח עצמו ככלי נשק יעיל ביותר ונרכש גם כחימוש סטנדרטי על ידי חיל האוויר האמריקני. לימים פותח בשיתוף עם האמריקנים דגם קל יותר של ה"פופאיי" , הנקרא " פופאיי לייט" שניתן לשאת אותו במטוסים קלים יותר והטווח שלו קטן יותר – כ-45 קילומטרים.
פופאי דגם 3 באדיבות צחי בן עמי מרחב אווירי
פופאיי,טיל נגד טנקים, שבליימן נמנה עם מפתחיו.
רעיון מהפכני
בליימן השתתף בפיתוח שני דגמי הפופאיי, אך הוא היה רק אחד מתוך 250 מהנדסים. במהלך העבודה על טילים אלה עלה במוחו של בליימן ראיון מהפכני. הפופאיי, הגדול והקטן, יעילים מאד אבל גם יקרים מאד והפעלתם מסובכת ודורשת אימון מיוחד.
הרעיון של בליימן היה להתקין מערכת שתוצמד לפצצות הברזל ה" טיפשות" שלפני עידן החימוש המדויק. זאת, במטרה להפוך אותן לחכמות במחיר זול מאד.
הרעיון היה לכאורה פשוט מאד. לבנות מערכת שתכלול מצלמת טלוויזיה, כמו שיש בראש טילי ה"פופאיי" . אך מצלמה זו לא תשדר תמונות לנווט המכוון אותה, אלא למחשב שיהיה חלק מן המערכת. המחשב יוזן מראש בתמונות של מטרות מאזור התקיפה. ברגע שתגלה מצלמת המערכת תמונת מטרה החופפת את התמונה שבמחשב תינעל הפצצה על המטרה ותפגע בה בלי שתהיה לאיש יכולת להסיטה.
פרוייקט של איש אחד
הרעיון פשוט אך מימושו נראה בשעתו כמדע בידיוני. בליימן החליט להוכיח שאפשר להפוך מדע בידיוני למציאות.
הדבר היה בראשית שנות התשעים. בליימן הביא את הרעיון לממונים עליו ואלה הביעו אמון ביכולתו. הם העמידו לרשותו את האמצעים הראשוניים שנועדו להוכיח את ייתכנותו של הרעיון. אלה היו אמצעים פשוטים, שכללו חדר במרכז הטילים של רפא"ל וזמן לפתח את החישובים ואת היישום של הרעיון.
משך שנתיים ימים (1992-1994) היה בליימן ראש פרויקט של איש אחד. לבדו ערך את החישובים, לבדו חשב על הטכנולוגיות האפשריות, לבדו תיכנן את דרכי הפיתוח.
אילן רמון תמך
כשהגיע בליימן למסקנה כי הרעיון שלו ניתן למימוש הוא החל להציגו בפני ראשי רפא"ל, מערכת הביטחון וחיל האוויר. כולם היללו את האיש ואת הרעיון אך כולם גילו ספקנות לגבי הסיכוי לממשו. ולא בכדי היתה הספקנות. רק כדי להוכיח את ייתכנות הרעיון צריך היה להשקיע עשרות מיליוני שקלים. לפיתוח מוצר של ממש נדרשה השקעה של מאות מיליוני שקלים.
מאמצי השכנוע לא היו קלים, אבל לבסוף החליט משרד הביטחון להמר על הניסוי והעמיד לרשותו את התקציב הראשוני לבניית דגם אב. בליימן אסף צוות קטן ואיכותי מאד של מהנדסים שהאמינו ברעיון ועוד יותר האמינו בו עצמו. בין האנשים שנתנו אמונם ברעיון ובאיש שהמציא אותו היה איש החלל הישראלי, אלוף משנה אילן רמון ז" ל, שהיה אז ראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר. במכתב למינהלת הפרויקט של רפא"ל כתב רמון בין היתר: "בפרוייקט הנוכחי שבליימן מנהל יש פוטנציאל מבצעי עצום בעלות נמוכה תוך ניצול טכנולוגיות קיימות וחדשות … שבמידה ויצליח ישפר את כושרו ויכולתו המבצעית של חיל האוויר…"
ספייס-4 באדיבות צחי בן-עמי מרחב אווירי
השלמת דגם האב
בשנת 1998 הושלמה בניית דגם האב של הפרויקט. הניסוי בדגם זה הוכיח שהרעיון המהפכני של בליימן הוא מעשי. הוא הצביע גם על אפשרות שהפיכתו למערכת מבצעית תאפשר לחיל האוויר להקדים את חילות האוויר בעולם כולו בשש שבע שנים. בין האנשים שהתרשמו מדגם האב היה אלוף דן חלוץ, שהיה אז ראש מטה חיל האוויר וכיום מפקד החיל. הוא כתב לבליימן מכתב מלא התפעלות בו נאמר כי ההמצאה פורצת את דרך המלך במרוץ לחימוש חיל האוויר.
מכאן ואילך החלה העבודה המעשית על פיתוח המערכת שניתן לה השם SPICE ראשי תיבות של משפט ארוך באנגלית שפרושו: "ערכת הנחיה אלקטרואופטית, עצמאית חכמה מדוייקת ובעלות נמוכה" .
הפוטנציאל: מיליארד דולר
מערכת הביטחון וחיל האוויר היקצו את הכספים הדרושים לפרוייקט ועל בליימן הוטל להפוך את הרעיון שלו למוצר מדף שניתן לחמש בו את מטוסי חיל האוויר וגם למכור אותו למדינות ידידותיות. מכאן ואילך הוכיח עצמו בליימן לא רק כמוח טכנולוגי מזהיר אלא גם כמנהל צוות פיתוח בעל כושר ניהול ומנהיגות ממדרגה ראשונה. הוא אסף כמאה מהנדסים וטכנאים, תיכנן ואירגן את העבודה של הצוותים השונים ובתוך תקופה של חמש שנים השלים את הפיתוח הסופי של המוצר. משנת 2003 החל החיל האוויר להתחמש ב-spice דבר הנחשב לפריצת דרך בחיל. עם השלמת הפיתוח לא הושלמה המלאכה. לדעת מומחים המערכת החדשה פתחה פתח למשפחה חדשה של מערכות חימוש בחיל האוויר.
ההמצאה כבר עוררה עניין בעולם כולו ומדינות רבות הביעו עניין לרכוש אותה. שכן לא קיימת מערכת נשק כזו בשום מדינה בעולם. לפי הערכה יש למערכת הזו פוטנציאל מכירות בהקף של מיליארד דולאר עד שנת 2010 . ועד אז יש להניח המוח היהודי ימציא לנו עוד פטנטים.
כאן אני רואה חובה להודות לקורא אלעזר אליאש מחיפה שהיפנה את תשומת לבי לנושא. הוא מסר לי כי כתבה על יעקב בליימן והמצאתו פורסמה בכתב העת "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים" . זהו כתב עת מקצועי חשוב, אך הוא איננו מגיע לציבור הרחב, אלא לקבוצה קטנה של אנשי מקצוע. פניתי אל כתב העת ונתברר לי כי עורכו הוא ידיד ותיק, העיתונאי אלי תבור. תבור הוא אחד העיתונאים הטובים ביותר שקמו אי פעם. עבד שנים ככתב ואחר כך כעורך " העולם הזה" , עבר ל"ידיעות אחרונות" ויצא באחרונה לגימלאות. איני נוהג להעתיק כתבות ממקור אחר אלא לראיין את האנשים בעצמי. אך במקרה זה, בשל מצב בריאותו של בליימן, נבצר ממני לעשות זאת. נאלצתי להסתפק במידע שמסר לי אלי תבור, שכדרכו עשה עבודה מושלמת. שאלתי את תבור מדוע לא הביא את הסיפור המופלא הזה לידיעת ציבור רחב יותר לפני שפניתי אליו. הוא סיפר לי שניסה לעניין בנושא את אחד מעיתוני הערב הנפוצים. אבל שם כנראה לא מעוניינים ביספורים חיוביים על ישראל.
ראה
מרחב אווירי אתר לתולדות התעופה בישראל
גרי קספרוב אלוף העולם הלוחם למען ישראל ונאבק בפוטין
=========================================================
" מדוע פילוסופים יהודים צרפתיים מעוררים רתיעה"
מאמר זה עבר <קישור>
