ארכיון הקטגוריה: לשון

תכנית ביילין-אבו מאזן

אבו מאזן ויקישיתוף

 

תהליך הזניית השפה, שהחל עם "תהליך השלום" המוביל למלחמה, נמשך עם ה"פעימות" שהן נסיגות, הגיע לשיאו במושגה"יצירתיות".  

אנחנו נותנים עוד ועוד ועוד וזה לא מספיק לקרוקודיל מעזה. ואז יושב צוות החשיבה שמסביב לראש הממשלה ומחפש דרכים נוספות להשביע את התנין הרעב. קוראים לזה "יצירתיות".

לכאורה יצירתיות משמעותה "תכונתו של האדם היצירתי, הכישרון והיכולת להמציא ולפתח רעיונות חדשים ומקוריים" (כך במילון רב מילים של שוויקה).

 אך השפה היא חכמה וצפתה מראש את השימוש שיעשו בה אנשים יצירתיים כמו יוסי ביילין ואהוד ברק. ומסתבר שלמושג הזה יש משמעות נוספת המתאימה יותר לענייננו.

 

יוסי ביילין (ויקישיתוף)
יוסי ביילין (ויקישיתוף)

 

ילד שהוא יצירתי הוא לפי המילון: "ילד פעלתני, לרוב כלשון עדינה לתאר ילד חסר מנוחה, בלתי מרוכז שאינו מסוגללפעילות עיונית, רוגעת ושקטה". ובעל המילון מביא דוגמא: "כשהמורה אמרה לי שהוא יצירתי מאד, לא ידעתי אם היא מתכוונת לחיוב או לשלילה".

וכבן אם עד לפירסום תכנית ביילין אבו-מאזן לא היינו בטוחים אם היצירתיות של מר ביילין היא לחיוב או לשלילה. עכשיו אנחנו כבר יודעים.

תראו כמה יצירתיות יש בתוכנית של הילד הפעלתני הזה:

איחוד פלסטין עם ירדן.

שני הצדדים ימשיכו לראות בעין יפה אפשרות להקמת איחוד ירדני פלסטני". יצירתיות מתפרצת. "בעין יפה", ממש כמו שנאמר בהצהרת בלפור. ממשלת הוד מלכותו תראה "בעין יפה" הקמת בית לאומי לעם היהודי. וכמה משובבת נפש המחשבה שפלסט ין לא תהיה מובלעת קטנה ביהודה ושומרון אלא חלק ממדינה המשתרעת עד לעיראק של סאדאם חוסיין אהוב נפשו של יאסר ערפאת. (הנה כבר בימים אלה, עוד בטרם מדינת פלסטין, קראה הרשות הפלסטינית להסרת החרם מעל עיראק).

 

טרספר ליהודים.

תראו כמה יצירתיות יש בתאור הטרנספר הזה:"לא יהיו כל אזורי מגורים בלעדיים של ישראלים בשטחי מדינת פלסטין". תארו לכם מה היו אומרים אם היינו כותבים שאסור שיהיו אזורי מגורים בלעדיים לערבים בשטח מדינת ישראל.

סיפוח שטחי ההתנחלויות.

השטח שיסופח לישראל יהיה מינימלי ויכלול את ההתנחלויות הקיימות בו ויאפשר ישוב מחדש של מתנחלים החיים באזורים שמחוץ לגושים".(הביטוי "ישוב מחדש" מזכיר לי משום מה איזה נוסח בהסכם מינכן, ובתעמולה הנאצית).

בחסות החוקים הפלסטיניים.

אזרחים ישראליים שמגוריהם הקבועים נמצאים בתוך מדינת פלסטין יהיו כפופים לריבונות הפלסטינית ולחוקים הפלסטינים".ממש נפלא. לא צריך לשלם מס ערך מוסף.גם מס הכנסה לא מי יודע מה. ואם יש בעיות בטחון אל דאגה ג'יבריל רג'וב ידאג לכם. וחוץ מזה יש עונש מוות על מוכרי קרקעות ליהודים וזה עוד מתקופת ירדן, ידידתנו ובת בריתנו.

 ראה "כל מה שרצית לדעת על יוסי ביילין"

הסתה גזענית נגד חרדים


ב-31 ביולי  1985 קבעה  הכנסת מספר תיקונים  ב"חוק יסוד הכנסת". בתיקון מספר 9 נאמר: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע,  אחד מאלה:


(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי

(2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה

(3) הסתה לגזענות"

התיקון הזה לחוק נועד למטרה אחת ויחידה: למנוע מרשימת כ"ך של הרב מאיר כהנא לרוץ לכנסת, לאחר שסקרים הצביעו על סיכוייו להכניס לכנסת שבעה מנדטים. למרות שמטרת החוק היתה ברורה לכל הצביע כהנא (שהיה אז חבר כנסת) בעד החוק, אולי מפני שחשב כי יקיימו  את הסעיף הראשון שבתיקון.

כמה רשימות יש בכנסת השוללות  את קיומה של מדינת ישראל כמדינה של העם היהודי?

* כל הרשימות הערביות ללא יוצא מן הכלל;

* כל הרשימות שבהן חברי כנסת התובעים  לשנות או לבטל את חוק השבות;

* כל הרשימות שבהן  חברי כנסת התובעים לקבוע כי מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה;

* כל הרשימות שבהן חברי כנסת התובעים לשנות את ההמנון, את הדגל, ולחולל "מהפכה חילונית" שמשמעותה שלילת יהדותה של המדינה.

 

ומה בנוגע להסתה לגזענות?


גזענות היא כידוע רק כאשר מסיתים נגד ערבים. הסתה נגד חרדים היא מעשה לגיטימי. ההסתה נגד דתיים ונגד חרדים בבד הגיעה לממדי מגפה: כתובות קיר, אתרי הסתה באינטרנט, התבטאויות של אישים פוליטיים. והמילים הפכו למעשים. לפי מחקר שנערך על ידי "מנוף", המרכז למידע יהודי,  היו בשנים 97-98  80 תקריות על רקע  דתי, כשהעליה משנה לשנה היא בשעור של מאה אחוזים. בין המעשים הללו: הצתות ומעשי ונדליזם בבתי כנסת, חילול מצבות, עקירת מזוזות, מריחת צואה על דפי תנ"ך, מעשי אלימות פיסיים נגד חרדים.

ההסתה נעשית מעל כל במה ובולטת במיוחד התופעה של אתרי הסתה באינטרנט המפיצים כתובות שיטנה כמו: "הם שחורים, טורדנים ומתרבים בקצב מחריד", "אין כניסה לכופים" וכדומה.

אם על אתרי אינטרנט ניתן לומר שקשה להגיע אל יוזמיהם (קשה אבל אפשרי) הרי  יש בלי סוף דוגמאות לאישי ציבור בולטים שהשמיעו הצהרות גזעניות המסיתות לאלימות: "צריך לתלות את החרדים על עמודי חשמל"; "אני פונה לציבור החילוני השפוי: צאו לרחובות, עשו מהומות, שלא יתנו להם להצביע"; "הגיעה השעה לקבור אותם"; "הייתי לוקח את כל  האנשים המוזרים האלה מש"ס  והאגודה ודגל התורה והייתי קושר את כל הזקנים שלהם ביחד ומצית גפרור . אה, כן גפרור אחד"."להרוג אותם כשהם קטנים".

אדוני היועץ המשפטי האם שמעת על כל הדברים האלה? לתשומת לבך כמהדוגמאות של פרסומים באמצעי תקשורת ישראליים.

 

החרדי כקוף

חרדי מוצץ דם

 

חרדים בנוסח השטירמר

ראה הישראליזציה של החברה החרדית

 

העולם השלישי ומדינת פלסטין

יש כמה דברים המשותפים לכל מדינות העולם השלישי. רובן ככולן מדינות הנשלטות בידי משטרים רודניים מושחתים ומשחיתים. מן העובדה הזו נובעות עיקר בעיותיהן. המשטר המושחת  אינו משקיע בתשתיות, בחינוך, ברווחה, בפיתוח ובייצור.

הוא מקצה את המיליארדים הרבים המגיעים אליו (מסיוע מן המדינות העשירות, מתמלוגי נפט, ממכירת אוצרות טבע) בעיקר לרווחת שיכבה קטנה שמסביב לשליטים. בהעדר השקעה בתשתיות ובחינוך, בלי השקעה בפיתוח ובייצור, אין שום סיכוי למדינות אלה לצאת ממצבן.  המיליארדים מהסיוע וההכנסות העצמיות נבלעות כולן לכיסי השליטים. ההמונים נשארים בבערותם,בפיגורם, בסבלם, בעוניים הנצחי.

קו נוסף המאפיין את מדינות העולם השלישי הוא השקעת המשאבים שיש להן בעיקר למטרות של האדרת השלטון. פיתוחים צבאיים, תוקפנות כלפי מדינות קרובות ורחוקות.

עם מדינות העולם השלישי נמנות צפון קוריאה ועוד כמה ממדינות דרום מזרח אסיה. כמעט כל מדינות אפריקה, חלק גדול ממדינות דרום אמריקה.

עם מדינות העולם השלישי נמנות כמעט כל מדינות ער.  מדינת פלסטין, אם תקום, לא תהייה שונה מהן בקווי המתאר היסודיים.

כוח גרעיני וטילים תמורת חיי תינוקות

על מנת להמחיש את טיבן של מדינות אלה נרחיק לקוריאה הצפונית. שלטון רודני שנמשך כבר יותר מחצי מאה. התפוקה הלאומית שואפת לאפס. ילדים מתים ברעב מדי חודש ברבבותיהם. מעט המשאבים של המדינה מופנים לפיתוח כוח גרעיני וטילים ארוכי טווח, המאיימים על העולם כולו.

אם נתקרב לאזורנו נוכל להתחיל בעיראק של סאדאם חוסיין. ארץ עשירה במים ובמשאבי טבע, שיכולה היתה להיות גן עדן פורח. במקום זאת היא חממה לנשק ביאולוגי וגרעיני, לתעשיה צבאית מזוויעה ולשלטון רודני שאחד השעשועים שלו הוא אנשים המופיעים בפני השליטים ותוקעים לעצמם יתדות בגופם.זהו שלטון ששלח למוות יותר ממיליון צעירים במלחמה עם איראן. שהפקיר למוות ברעב מאות אלפי ילדים ובה בעת בנה ארמונות פאר לסאדאם חוסיין ולחבר מרעיו.

ההבדלים בין עיראק, סוריה, מצרים, סעודיה, מדינות המפרץ וירדן הם הבדלים כמותיים לא איכותיים. אף אחת ממדינות אלה לא עשתה מאומה כדי לקדם עצמה במישור הכלכלי. די להשוות את מדינות ערב למדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן ומדינות רבות אחרות שהפכו ממדינות מפגרות למעצמות תעשייתיות בכמה עשרות שנים. במדינות ערב יש אלמנט נוסף שאינו קיים במדינות אחרות של העולם השלישי: קנאות דתית חשוכה ושינאת זרים קטלנית.

"היישות הציונית המלאכותית"

מול מדינות ערב בולטת מדינת ישראל כמיגדלור של נאורות, קידמה, תבונה , מעש ויוזמה. היו זמנים שהתיזה הערבית להשמדת ישראל התבססה על ההנחה ש"היישות הציונית" (כך הם קראו למדינה) היא ייצור מלאכותי שסופו לקמול. על התיזה הזו חזר בשעתו, מוחמד חסנין הייכל, שופרו של גמאל עבדול נאצר, במאמר שבועי בביטאון השלטון המצרי. הישראלים אינם עם אלא עדה דתית. מדינת ישראל נזקקת לסיוע זר לצורך קיומה וברגע שזה ייפסק לא יהיה לה קיום. על בסיס התיזה הזו פעל החרם הערבי שהטיל את אימתו אפילו על מעצמות כיפאן ומנע סחר עם ישראל מכל גוף בינלאומי. זוכרים שקוקה קולה סרבה להקים כאן מפעל? זוכרים ש"רנו" הצרפתית הפסיקה אספקת חלקי חילוף למפעל המכוניות של אפרים אילין  בחיפה? זוכרים איך היפנים סרבו למכור לנו מיכליות ענק בנפח של מיליוני טונות אלא אם נרכוש אותן דרך מדינה שלישית? זוכרים שבריטניה חששה למכור לנו נפט?

כל זה חלף מכבר. העולם מצפצף על החרם הערבי.בתחומים רבים מדינת ישראל היא לקוח טוב יותר מכל מדינות ערב גם יחד. ועיקר העיקרים: בתוך עשור אחד הפכנו למעצמת היי טק. תארו לעצמכם איך מתפוצצים בארמונות הפאר בקהיר, בדמשק, וביתר בירות ערב, כשהן שומעות על המיליארדים שמזרימים משקיעים למדינת ישראל. על מבול הכסף הזה שהפך את הלירה הישראלית למטבע קשה יותר מאשר הדולר.

קללת המדינה הפלסטינית

וכאן אנו מגיעים לפלסטינים ולמדינת פלסטין העומדת לקום עלינו לקללה. לידתה של מדינת פלסטין אופיינית לתפישה הבסיסית של העולם השלישי. בני אדם הם רק חומר גלם להשגת מטרות. כך הם מחזיקים את הפליטים חמישים שנה במחנות, בהמתנה להפוך אותם לקלף מיקוח שעתה הם שולפים אותו.

כשתקום מדינת פלסטין היא תהיה מדינת עולם שלישי. שמעון פרס יכול לדבר מהיום עד מחר על "מזרח תיכון חדש". אך מדינת פלסטין תהיה מזרח תיכון ישן, כלומר עוד אחת ממדינות העולם השלישי. הם לא ישקיעו בתשתיות ובפיתוח. הם יזרימו לכיסי המנהיגות ומקורביה את המענקים הנדיבים שיקבלו ממדינות העולם. הם עושים זאת כבר עכשיו. הם יתחמשו מבוקר עד ערב. הם יתסיסו את הרחוב ויאשימו את ישראל. והחמור מכל: הם ינסו לפוצץ את ישראל מבפנים.

צודק פרופסור דן שיפטן, הטוען כי אם לא נקים חומה קשיחה שתפריד בינינו לבין מדינת פלסטין הם יקומו עלינו מבפנים. הם יעשו זאת דרך ירושלים שתהפוך פתח חדירה לתוככי ישראל. הם יתפרנסו על חשבוננו, יקבלו ביטוח לאומי, יקבלו ביטוח רפואי ולא יתרמו מאומה למשק הלאומי. רק לגיבוש הכוח שיאיים על עצם קיומנו.

מדינת ישראל תחזור במוקדם או במאוחר לתפיסת קיר הברזל של ז"בוטינסקי. אך במקום שהקיר הזה יהיה במדבר המערבי, אי שם על גבול עיראק, הוא יעבור בתוככי ירושלים וליד נתניה.

ראה מצעד האיוולת של ברק אובמה

========================================================================

המהפכה הדתית של אהוד ברק

כשעלה ראש הממשלה אהוד ברק על דוכן הכנסת איש לא ניחש מה הוא עומד לומר.הכל ציפו כי הוא יודיע על כוונתו להתפטר ולהכריז על בחירות חדשות. אך היתה באמתחתו הפתעה. הוא בישר על "המהפכה הדתית" שהוא מבקש לחולל במדינת ישראל.

ואלה הדברים שאמר ברק:

"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. לאחר שיקול מעמיק, התייעצות עם חברים ועבודת צוות לישכתי החלטתי לבוא לכנסת ולהציע לה את המהפכה הדתית. אנחנו בראש ובראשונה מדינה יהודית והדבר צריך לבוא לידי ביטוי בחיים הציבוריים שלנו. לא רק במסגרות הדתיות. אני מבקש שבכל בוקר, בכל בית ספר, ייפתחו הלימודים ב"דקה של שתיקה". בתי הספר הדתיים יוכלו כמובן להמשיך במנהגם ולקיים תפילת שחרית. אך לא ייתכן שילדים חילוניים יגדלו בלי לדעת בפני מי הם עומדים ובפני מי הם עומדים ליתן דין.

אין בכוונתי לכפות את המהפכה הדתית על יהודים חילוניים. "אנשי האמונה" חייבים להבטיח לציבור החילוני, ש"אמונתנו עולה בקנה אחד עם חרויותיהם וכי המהפכה שלנו איננה ביטוי של חוסר סובלנות אלא של אהבה".

המהפכה הדתית אין בה כדי לפגוע גם באזרחי ישראל בני דתות אחרות, אמר ברק. אבל עלינו לשבור את המחיצות "המפרידות בין בני האמונות השונות כדי שנוכל לשבח יחדיו את שמו הקדוש".

ברק תיבל את נאומו בציטטות מספר הספרים. " "טוב לחסות בה" מבטוח באדם", טוב לחסות בה" מבטוח בנדיבים" ועוד כהנה וכהנה.

ברק הטעים כי מערכת החוקים החילונית של ישראל, והכוונה לכונן חוקה חילונית גורמים לכך ש"ישראל איבדה את המסר המוסרי שלה".

בסיום דבריו אמר ברק: "אני מקווה שהתכנית שלי למהפכה דתית תאפשר לכל אחד מאזרחי ישראל לדבר על אמונתו ועל דתו ואני מקווה שזה יגביר את התחושה שפועמת בי בחוזקה שחייב להיות מקום לאמונה בחיים הציבוריים. נחזיר את אלוהים לחיים הציבוריים שלנו".

דבריו של ברק נפלו כפצצה. תחילה היו חברי הכנסת המומים. ראשון הגיב טומי לפיד שהכריז: שוב נכנעת לקריקלים החשוכים של ש"ס . יוסי שריד הכריז כי הוא יצטרף לכל הצעת אי אמון בממשלה. "הוא יותר גרוע מנתניה" – אמר. המפלגות הדתיות דווקא שיבחו את דבריו של ברק אך הביעו חשששזהו רק גימיק בחירות נוסף.

כשקיבל את רשות התגובה אמר ברק: "איני יודע מה אתם רוצים ממני. הדברים שאמרתי הם ציטוט מדוייק של דברים שאמר ג'ו ליברמן, המועמד להיות סגן נשיא ארצות הברית. הוא קרא "להחזיר את אלוהים לחיים הציבוריים". אם זה טוב לאמריקה למה זה לא טוב לישראל?"

=====================================================================

פני הדור

מאד נורמלי לעסוק באוכל. מאוד לא נורמלי לעסוק בהר הבית". (שחר סגל, במאי פרסומות, בתכנית "פוליטיקה" בהנחיית דן מרגלית).

=====================================================================

מתמטיקה, אנגלית משנה, גמרא, רמב"ם

לפני שנים הטיל פרופסור בטכניון (שמו פרח מזכרוני) על תלמידיו לתכנן צינור להזרמת דם מחיפה לאילת. הם נתבקשו לתכנןן את קוטר הצינור, סוג החומר שייבחר, התוואי, השפעות קורוזיה, סמיכות הנוזל וכו".

איני זוכר אם הפרוייקט הזה הגיע לכלל מימוש, אך אני זוכר שאותו פרופסור יזם את התרגיל המוזר הזה כדי להוכיח שהתלמידים מסוגלים לפתור את כל הבעיות הטכניות הכרוכות בבניית הצינור. הם רק לא שאלו עצמם שאלה אחת: מניין יילקח הדם שיועבר בצינור ולאיזו מטרה בונים צינור שנועד להעביר דם.

נזכרתי באפיזודה זו כששמעתי על התכנית לכפות על מערכות החינוך החרדיות לכלול בתכניות הלימודים שלהן לימודי אנגלית, מתמטיקה, מחשביםוכדומה.

בינינו לבין עצמנו, הרעיון אינו רע כל כך. הגזרה של ה"חתם סופר": "חדש אסור מן התורה" היא גזירה שהיתה אולי נכונה לזמנה, הזמן בו איימו זרמי ההשכלה החילוניות וההתפקרות לפורר את היהדות. הגזרה הזו היתה מבחינות רבות מהפכה במסורת היהודית. (חברי, פרופסור יוחנן סילמן, אמר פעם כי האורתודוכסיה היא הרפורמה הגדולה ביותר של היהדות). לכל אורך ההיסטוריה שאבה היהדות מכל תרבויות העולם – מן היוונות, מן הרומאים ולאחר מכן מכל זרמי המחשבה המערבית. ליתר דיוק: היהדות היתה חלק אינטגרלי של התרבות המערבית. התיאולוג הגדול של הנצרות, תומאס אקווינאס, ראה ברמב"ם מורה נבוכים לא רק לעמו אלא לאקווינאס עצמו. גדולי ישראל בכל הדורות – מחכמי המשנה והתלמוד, דרך הרמב"ם והרמב"ן ועד המהר"ל והגאון – שלטו בשפות זרות ובתרבויות זרות, שאבו מהן, הושפעו מהןוהשפיעו עליהן.

ניתוק טוטאלי

כל זה לא קיים עוד במסגרת יהדות התורה של ימינו. יהדות זו גזרה על עצמה ניתוק טוטאלי מן התרבות העולמית והקימה סביבה חומות הגנה שרק חוזרים בשאלה פרצו אותן. כאילו מי שלומד שפינוזה ושקספיר חייב לזרוק את הטלית ואת התפילין.

לפני שנים היתה לי שיחה מעניינת עם כומר שהתקיימה בביתו של פרופסור משה חלמיש מבר-אילן, שהיה אז מורי ובמרוצת השנים הפך לחברי. הכומר נמנה עם כת נוצרית הולנדית שאחת מתפיסות היסוד שלה היתה אהבת ישראל והכרה בתרומת היהדות לנצרות. הוא בא לארץ במיוחד כדי לנסות ולקיים דיאלוג עם אנשי דת יהודיים. כששאל אותנו למי עליו לפנות הסתכלנו אני וחלמיש זה על זה במבוכה. האם יש בדורנו מישהו מבין גדולי הרבנים שבכלל מוכן ומסוגל לקיים דיאלוג כלשהו, נוסח הדיאלוגים שקיימו חכמי ישראל עם בני דתות אחרות בימי הביניים?

לכפות על תלמידי בית רבן ללמוד אנגלית מתמטיקה ומחשבים לא ישנה מאומה. הדבר יסייע אולי לתלמידי ישיבות למצוא ביתר קלות פרנסה. דבר שהוא לגמרי לא רע לגבי חלק גדול מהם.

תרות אינסטרומנטלית

כאן המקום לומר כמה מילים על התפיסה החילונית של תרבות המערב. זו אינה תפיסה תרבותית אמיתית. אנגלית, מחשבים ומתמטיקה הם רק כלים. זוהי תרבות אינסטרומנטילית. גם ההתפארות של בעלי עשרת הדיברות החילוניות בדבר רוחב האופקים של האדם החילוני, שכל תרבות העולם פתוחה בפניו, היא הבל ורעות רוח. אינך יכול לשאוב מתרבות העולם ולהיות חלק ממנה אם אין לך תרבות משלך. אם אתה מתבטל מול גדלותם של הגויים ומתבייש ב"אמונות התפלות" של תרבותך ולמעשה מגלה סתם בורות במורשת של עמך.

לכן אני אומר, אם כבר מחליטים לכפות לימוד תרבות מערבית אינסטרומנטלית על תלמידי החינוך החרדי, מדוע לא לכפות ללמוד משהו מתרבות ישראל על תלמידי החינוך הממלכתי החילוני? הבערות שם חוגגת. פעם עוד התפארו בכך שלומדים תנ"ך. אבל מזה שנים גם ספר הספרים הוא כספר זר בעיני רוב התלמידים. ומה בדבר כמה משניות ודף גמרא, וקצת רמב"ם ותוספות ורש"י ? וכמה דפים מסידור התפילה הנצחי?

פתגם סיני עתיק אומר: "אם יהיו לי שתי פרוטות באחת אקנה לחם כדי שאוכל לחיות. בשניה אקנה פרח כדי שיהיה לי למען מה לחיות". לימוד אנגלית ומחשבים יסייע ללומדיהם לחיות. הם צריכים גם משהו שבשבילו כדאי לחיות.

=======================================================================

המקומון" כמשל

המקומונים והזניית התקשורת

עברו לפוסט הסמוך

========================================================================

אריה דרעי

השאלה איננה אם אריה דרעי קיבל שוחד או שהוא צח כשלג. השאלה איננה אם מערכת המשפט נהגה עמו בהגינות או מיצתה עמו את הדין מעל ומעבר. השאלה היא איך להסביר שרבבות אנשים, מאות אלפי אנשים, מזדהים עמו והולכים עמו אל הכלא.

=======================================================================

מקור המלה "התחרפן"

הקורא חיים איתן מירושלים מביע את הדעה כי מקור הסלנג התחרפן איננו כפי ששערתי בשפה היידית. לדעתו מקור המילה הוא בערבית שמשמעותה השתגע, התהולל, שוטה, זקן פטפטן, חסר דעת.

כשראש הממשלה ברק "התחרפן" ו"בעל הבית השתגע"

אחד השרים המקורבים לראש-הממשלה אמר, בעקבות יוזמת ברק ל"מהפכה חילונית", כי אהוד ברק "התחרפן". הלכתי למילונים כדי להבין לעומקו את משמעות המושג הסלנגי הזה. מסתבר כי זהו מושג שזכה לאריכות ימים, דבר די נדיר במונחי סלנג. מה שמעיד כנראה על חיוניותו בחיינו.

אהוד ברק ויקישיתוף 

בעבר היתה משמעות המושג להתבטל, לא לעשות דבר. (אולי הוא בא מן הביטוי היידי חראפען שפרושו לנחור). הוא מצוי כבר במילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה (כרך ב'), שם מובא הפרוש התבטל כפרוש הראשי "כל היום שוכב במיטה ומתחרפן, הפדלאה הזו". הפרוש השני והמאוחר יותר, ששרד עד ימינו הוא השתגע. "בהתחלה הוא עוד דיבר לענין אחרי זה התחרפן והתחיל לצעוק שטויות איומות". פרוש אחר שנותנים בן אמוץ ובן-יהודה הוא לאדם המשים עצמו כמשוגע. "הוא לא משוגע, הוא סתם מתחרפן". פרוש אחר הוא "התקלקל". והדוגמא שמביא בן אמוץ "כשעזר וייצמן הופיע פתאום צולע על הגבס, דיין נראה כאילו שכל הוויזיט של סאדאת התחרפן".

"לקסיקון הסלנג העברי והצבאי", המודרני יותר, מגדיר כך את המושג "להתחרפן": "לאבד את שיקול הדעת באופן זמני, להשתגע. ממתי שמים קומקום חשמלי על האש? התחרפנת לגמרי". ואילו מילון רב מלים של יעקב שוויקה, שיש בו הכל מכל, מפרש: "איבד את שיקול הדעת והתחיל לעשות שטויות, התחלק על השכל".

הקורא חיים איתן מירושלים מביע את הדעה כי מקור הסלנג התחרפן איננו כפי ששערתי בשפה היידית. לדעתו מקור המילה הוא בערבית שמשמעותה השתגע, התהולל, שוטה, זקן, פטפטן, חסר דעת.

מכירת חיסול

"התחרפן" בהחלט מתאר נכונה את מצבו של ראש הממשלה. אך לי נראה כי ביטוי מתאים יותר למצבו הוא "בעל הבית השתגע". אני אוהב לשמוע את הקריאה הזו, כשאני מטייל בשווקים המרחיבים את הלב ואת הדעת בצבעוניותם, בריחותיהם ובצליליהם. כאלו הם שוק הכרמל, שוק התקווה ושוק לוינסקי בתל-אביב והגדול מכולם הוא שוק מחנה יהודה בירושלים. כשאני שומע את הקריאה "בעל הבית השתגע" אני יודע שיש סיכוי למצוא מציאה של ממש.

מתי קורא הרוכל "בעל הבית השתגע"? – כאשר הוא מוכר סחורה בזיל הזול, ולרוב זה על באמת. אתה מתקרב לדוכן של "בעל הבית השתגע" ואתה מוצא גרביים מצויינות בחמישה שקלים הזוג, חולצות "טי שרט" בעשרה שקלים, אנציקלופדיה בריטניקה לנוער בחמש מאות שקלים, פחות ממחצית המחיר בחנויות וכל חפץ שרק עולה בדעתך. מקור הסחורה הזולה הזו הוא בדרך כלל ממכירות חיסול של עסקים שפשטו את הרגל. רוכלי השוק יודעים להריח מתי יש להם עסק העומד לפשוט את הרגל והם עטים עליו, מנפנפים מול פניו הרעבות של בעל העסק מעט מזומנים וקונים את הסטוק כולו באפס מחיר. אחרי כן הם יכולים לצעוק בקולי קולות " בעל הבית השתגע".

ערפאת כרוכל

הרוכל במקרה שלנו הוא יאסר ערפאת, שבהחלט יכול לצעוק "בעל הבית השתגע". ערפאת הריח מכבר כי אהוד ברק הוא פושט רגל הזקוק לתזרים של חמצן, למזומנים של איזה השג או כאילו השג. לכן יכול היה ערפאת ללכת לפיסגת קמפ דייויד שברק עצמו יזם ברוב יאושו. פושטי רגל הם תמיד היוזמים את המכירה. לכן יכול היה ערפאת להתמקח על המחיר כי ידע שליריבו אין כלום ואין ברירה. כבר בראשית המשא והמתן נדהמו האמריקנים לגלות שאהוד ברק מודיע מראש על כל הוויתורים שהוא מוכן לעשות. וברק עצמו הכריז "ירינו את כל התחמושת שלנו". וכך יכול היה ערפאת להתעקש ולהתעקש עד שפושט הרגל יסכים לכל התנאים שלו. הוא כאילו לא הסכים בפיסגה. אבל הוא יסכים לפני תום פגרת הכנסת שבסיומה יהפוך אהוד ברק לראש ממשלה לשעבר. פושטי רגל תמיד מסכימים לכל הצעה שנותנים להם.

מפקד חוליית נ"ט

להלן כמה עובדות (כולן פורסמו בתקשורת ולא הוכחשו) המוכיחות את התיזה הזו:

  • * יוזמת ברק ל"מהפכה החילונית" לא היתה פרי מחשבה מתוכננת אלא תגובה מבוהלת בעקבות הדברים הקשים מאד שאמר עליו סגן מנהל לישכתו, שמעון בטאט, בראיון לבן כספית ב"מעריב".
  • בטאט, לשעבר פיקודו של ברק בסיירת מטכ"ל וכיום סגן אלוף במילואים בסיירת, אמר בין היתר את הדברים הבאים:
  • *היינו אמורים להפוך את לישכת ראש הממשלה לסיירת מט"ל קטנה. אבל ברק, במקום להיות מפקד סיירת מטכ"ל נראה היום כמו מפקד חוליית נ"ט בצבא השחרור האפגני".
  • * ראש הממשלה מתקרב לסחרור. עוד מעט הוא יישאב למערבולת ממנה לא ייצא.
  • * לא יכול להיות ברדק כזה. אי אפשר לפעול רק על פי סקרים ומחקרים.
  • * אחד מבכירי הלישכה של ברק אמר שלא היה ממנה את רוני בונדי, היועץ הפוליטי של ברק, להיות עוזר רס"ר בפלוגה שלו.
  • * יש לו חמישה יועצי תקשורת. עם כל אחד הוא צריך לסגור נושא אחר. כשהוא מגיע ליועץ השלישי הוא כבר מבולבל… כל הישיבות האינסופיות נגמרות עם
  • 'המשך בישיבה הבאה'. שום דבר לא נחתך. שום דבר לא קורה באמת. כולם מיואשים מסביב.
  • * כשמדיניות המסרים משתלטת על המדיניות בפועל אנחנו בצרות.אין לי בעיות אם המדיניות מייצרת מתוכה מסרים. אבל כשהמסרים מייצרים מדיניות זה מסוכן. אי אפשר ללכת ולעשות כל ערב מה שהסקרים הראו שהעם רוצה בבוקר.

עד כאן דברי בטאט. את התוצאות של מה שקורה בלישכתו ראינו בקמפ דייויד, אנו רואים ב"מהפכה החילונית" ועוד נראה בהסכם חפוז שברק ודאי יחתום עם ערפאת ברגע האחרון.

"התנהגות אסונית"

בכיר אמריקני אמר כי נדהם מהצורה הלא בוגרת שבה התנהל ברק מול ערפאת. "זה נראה לנו לעיתים התנהגות אסונית, לחשוף את כל הקלפים בהתחלה ואחר כך לשבת ולהמתין במשך ימים לתגובתו של ערפאת".

ואילו ברק אמר בימים אלה לשרים: "תעשו מה שתרצו, רק תביאו הסכם".

הוא אשר אמרנו: בעל הבית השתגע.

את מי מבקש ברק להפחיד

ברק השמיע אזהרה מפני כוונת הפלסטינים להכריז חד צדדית של מדינה פלסטינית..

בדברי אזהרתו אמר בין היתר: "אני מקווה שהם ישנו את דעתם. נקיטת צעדים חד צדדיים שיחייבו צעדי נגד תקיפים מצידנ, לא תשרת את עניין השלום ותפגע באינטרסים של שני הצדדים. מצב כזה טומן בחובו סכנה של הידרדרות לאלימות שאי אפשר לחזות את ממדיה. הידרדרות שכזו תפגע בראש ובראשונה בפלסטינים, אך אני מודע לכך שהיא עלולה להזיק גם לנכסים שהשיגה ישראל, וביניהם ליחסים עם ירדן, מצרים מדינות ערביות ואיסלמיות אחורות. אסור להגיע למצב כזה".

כשקראתי טקסט זה בפעם הראשונה חשבתי שיש להכתיר את הקטע במילים "איפה השכל". אם ברק רוצה להזהיר את הפלסטינים מה טעם שהוא נותן בידיהם נימוק שיצפצפו עליו. כי הרי ברק אומר שגם אנחנו עלולים להינזק ואפילו לאבד את הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן.

אך לאחר קריאה מדוקדקת של הטקסט, ובהנחה שאהוד ברק איננו אומר דברים ללא מחשבה באתי למסקנה שבדברים אלה ברק לא מתכוון כלל להזהיר את הפלסטינים. האזהרה מופנית כלפי אזרחי מדינת ישראל, כדי להכין אותם לכך שהוא ישלים עם הכרזה של ערפאת. אחרת אוי ואבוי.

ראה מילון בשיטת תזארוס ומילונים אחרים

 

 

רק לא פרס לנשיאות

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

 

בראשית שנת 1981 פנה אלי חברי, רמי טל, בבקשה שאסייע לו בכתיבת ספר למען שמעון פרס. רמי טל היה אז עורך זוטר ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיע לעיתון כאחד מפליטי "היום הזה", העיתון הכושל בעריכת משה דיין. טל היה עדיין חסר ניסיון בעריכה וגם לא היה לו כל ניסיון בכתיבת ספרים. לי היה אז כבר ניסיון רב הן בעריכה עיתונאית וגם בכתיבת ספרים פוליטיים. את ההצעה לכתוב למענו את הספר קיבל טל משמעון פרס עצמו, בעקבות יחסי ידידות שהתפתחו בין השניים בהיותם שכנים באותו בניין ברמת-אביב.

 

כמעט ראש ממשלה

זו היתה שנת בחירות. בתקופה שחלפה מאז מפלת המערך בבחירות 1977 הצליח שמעון פרס במאמץ אדירים לשקם את המפלגה, כשהוא פועל כמעט יחיד במשימה הזו. קרנו של פרס ושל מפלגת העבודה עלתה ואילו ממשלת בגין היתה באחת מתקופות השפל שלה, לאחר כל הקלקולים שהיו מנת חלקה. נצחונו של פרס בבחירות נראה אז כמעט ודאי. על רקע זה קיבל פרס הזמנה מפריץ מולדן, אחד מגודלי המו"לים (אם לא הגדול שבהם) של הארצות הדוברות גרמנית. ספר של אדם שמגיע לראשות ממשלה נחשב בארצות מערביות רבות ערובה להצלחה ודאית. עצם הבחירה מעוררת עניין וסקרנות באישיותו של הזוכה בבחירות. עוד בטרם הותוותה תוכנית הספר כבר היתה באמתחתו של מולדן התחייבות של כמה מגדולי העיתונים בעולם לרכוש פרקים של הספר.

אני אישית ראיתי בהצעה אתגר מקצועי ואינטלקטואלי. לא נמניתי מעולם עם אוהדי מפלגת העבודה. אך שמעון פרס ייצג אז בעיניי את הבנגוריוניזם הצרוף. את האיש שתרם לבטחון ישראל תרומה אדירה. אישיות מרשימה ורבת פנים שכדאי להכיר אותה.

גם לא היתה בעיה מצפונית לעבוד עם מו"ל גרמני. מולדן היה אנטי נאצי ופרו יהודי מוכר וידוע. במלחמת העולם השניה נמלט מאוסטריה לאנגליה ונלחם כצנחן בשורות בעלות הברית.

תכנית הספר

קיימנו פגישה עם פרס והצגנו לו את תכנית הספר. לאחר מכן נשלחה התוכנית למולדן והוא אישר את עיקריה. לאחר זמן הגיע מולדן לארץ ובפגישה שהתקיימה בלשכתו של פרס, בהשתתפות עוזריו של פרס,הסביר מולדן כי הוא רואה בספר פרוייקט חשוב. הוא אמר כי הספר עשוי להיות קול חשוב של ישראל במערב. הוא הביא כדוגמא את אנואר סאדאת שהוציא את ספרו בעיצומו של תהליך השלום עם ישראל והוא גרם לכך שאנשים יבינו שלפניהם אדם חשוב ובעל כוונות רציניות.

סוכם שהספר ייקרא "לא ככל המדינות" וכי יכלול שלוש חטיבות עיקריות: מקורות הסיכסוך במזרח התיכון; מאבק ישראל לקיומה; חזון העתיד.

נפרדנו ממולדן בלחיצת יד והסתערנו על העבודה כשלרשותנו זמן קצר בלבד. הפגישה עם מולדן התקיימה באפריל 1981 והספר היה צריך להיות מושלם עד אוגוסט , כלומר מיד לאחר הבחירות שהתקיימו ב-30 ביוני  1981

עשרות ראיונות

המלאכה לא היתה קלה. לא רק שלא היה לנו כתב יד של מי שאמור היה להיות חתום על הספר שנכתוב. גם לא היה לו פנאי להיפגש עמנו אלא לכמה שעות ספורות של הקלטות.

על רקע אילוצים אלו סוכם שנבסס את הספר על ראיונות עם אישים שליוו את פרס במהלך חייו, מילדות ובעיירה הפולנית-רוסית וישנייבה ועד לתפקידיו בצמרת המדינית והבטחונית של ישראל. קבלנו לידינו גם כל מה שכתב ונאם פרס אי פעם, כמעט כל מכתב שכתב או קיבל, כולל אלה הנמצאים בארכיון צה"ל.

הסתערנו על המשימה בנוסח עיתונאי ("ידיעות אחרונות", שהיה מעוניין גם הוא לרכוש את זכויות פירסום הספר בעברית שיחרר אותנו מחלק מעבודתנו כדי שנוכל להתרכז במלאכה). בתוך זמן קצר ראיינו כ-25 אישים, עם חלק מהם קיימנו כמה פגישות ובסך הכל קיימנו כארבעים פגישות. נפגשנו עם בני משפחתו של פרס, עם אנשים שעברו עמו כברות דרך בחייו, החל משולמית אלוני שהתגוררה בבן שמן בחדר אחד עם בני הזוג פרס ("פרימוס" קראו לזה בלשון אותה תקופה) ועד פרופסור יובל נאמן – שותף לפרויקט הגרעיני ויריב פוליטי.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

קראנו כמעט כל מה שניתן להשיג משל פרס ועליו – אלפי מסמכים, ראיונות, מאמרים, קטעי עיתונים ועשרות ספרים.

מזלו הרע של פרס

ההמשך ידוע. פרס לא נבחר והספר שכבר כתבנו כמה פרקים מרכזיים שבו לא ראה אור מעולם. הסיבות לאי בחירתו של פרס ידועות. לאחר שכל הסקרים, מסוף 1980 ניבאו את  נצחונו, חלה תפנית דרמטית ביום הבחירות. בגין שכבר נראה כ"עובר בטל" חזר אל עצמו ומצב בריאותו השתפר. הוא הספיק עוד לפני הבחירות להפציץ את הכור העיראקי (בהתנגדות פרס שטען כי הפעולה תשאיר את ישראל בודדה "כערער בערבה"). שר האוצר, יורם ארידור, הוריד את המיסים על סחורות היבוא ועם ישראל שקע בבולמוס קניות וחי בהרגשה שהכלכלה של הליכוד היא הכלכלה הנכונה.

בליל הבחירות נותר פרס שוב בודד. שוב מובס. הלוזר הנצחי

 

 

מדינאי שהוא גם עסקן

מה שקרה לפרס בבחירות קרה גם לספר. הוא לא ראה אור מעולם ופרקיו מצויים בעליית הגג של ביתי. הסיבות לכך רבות והכשלון בבחירות הוא אחד מהם. אך סיפור הרקע למעשה יש בו כדי לשפוך אור על אופיו של פרס, דרכי עבודתו ואולי גם על הסטיה מדרך המלך הפוליטית בה הלך שנים רבות.

בכל הזדמנות מדגיש פרס כי הוא רואה עצמו ממשיך דרכו של בן גוריון. הדבר היה נכון שנים רבות מבחינת השקפת העולם אך הוא לא היה נכון מעולם מבחינת דרכי ההתנהגות השלטונית. לבן גוריון היה שרגא נצר. פרס היה ה"שרגא נצר" של עצמו. לדור אשר לא ידע את שרגא נצר אספר כי נצר היה מנהיג "הגוש" של מפא"י בתל-אביב. אדם בעל כוח עצום של שליטה במנגנונים, בכספים ובאמצעים עלומים. הוא היה עושה את "העבודה המלוכלכת" בשביל בן גוריון. החל מארגון פלוגות הבריונים של "הפועל", בעלי זרוע שיעשו סדר באסיפות, וכלה במינויים ובהדחות. בן גוריון יכול היה לרחוץ בנקיון כפיו. הוא לא היה צריך להתעסק בנושאים הארגוניים. היה מי שעשה לו את העבודה. (במהלך עבודתנו ראיינו את שרגא נצר ושאלנו אותו היכן תאוות השלטון המפאיניקית. שאלנו אותו זאת לאחר שכל ביקור בסניפי מפלגת העבודה עורר בנו רושם של מפלגה ישנונית, שאינה רוצה בכלל להגיע לשלטון. נצר השיב: מפא"י כבר אינה קיימת.

 

שרגא נצר

שרגא נצר

 

אצל פרס היתה באותה תקופה תערובת של מדינאי בעל חזון ופוליטיקאי קטן ברמה של עסקן דרג ג'. אני זוכר שבפגישות המעטות עמו היה מדבר גבוהה גבוהה על חזון אחרית הימים ותוך כדי כך מקיים שיחות טלפון על מינוי בנתיבות או על עיסקה בסניף אור עקיבא. השיטה הזו הביאה לתסכוליו של פרס ולכשלונותיו. די לקרוא את הדברים שאמר אהוד ברק על הדרך בה ניהל פרס את מערכת הבחירות ב-96 בה הובס על ידי נתניהו, כדי להבין זאת.

סופו של הספר

הדרך בה התנהלה הפקת הספר אופיינית אולי לדרכו של פרס גם בפוליטיקה. אני ועמיתי רמי טל היינו רגילים לקצב וליעילות של "ידיעות אחרונות". קצב המכתיב החלטות על הוצאת עיתון בן 120 עמודים בישיבה של עשר דקות. יעילות בה הכל עומד לרשותך בזמן ובמקום כדי להגיע למטרה ויהי מה.

פה נתקלנו פתאום בעוזרים ששום דבר לא זז אצלם. חוזה עם המו"ל? הוא כבר מגיע, הוא בדרך, הוא עומד להישלח. חוזה עם המתרגם? או טו טו. וכך הלאה וכך הלאה.

ובינתיים הלכו הבחירות והתקרבו. והמו"ל שלח מברק המודיע כי הוא מבטל את החוזה, הואיל ולא העברנו אליו את הפרקים הראשונים בזמן. אנחנו טענו כי לא היה הסכם על מועדי הפרקים והם טענו כי יש סעיף כזה בחוזה. אך החוזה נשלח בדואר ימי והגיע לאחר המועד שבו היינו אמורים כאילו למסור את הפרקים. וגם המתרגם (פרץ קדרון) סרב לעבוד לפני שמתחייבים על חוזה וכך הלאה וכך הלאה. וגם המזל הרע של פרס: בדיוק אותה תקופה היתה שביתה בדואר ונזקקנו לשרותי הדואר הדיפלומטי כדי להעביר את הפרקים המתורגמים לווינה.

ולאחר ביטול החוזה נשאלה השאלה מה עם הכסף. שלא כמקובל במקרים כאלה איש לא דרש מהמו"ל מיקדמה ולא נמצא מי שישלם לנו את המגיע לנו עבור 400 שעות עבודה. וגם לא נמצא מי שישלם לחנות הספרים את הכספים שהגיעו לה עבור ספרים שרכשנו לצורכי העבודה. רק אחרי חודשים רבים של התרוצצויות ודרישות (ולאחר שפניתי לעורך הדין שמואל תמיר שהיה אז אימת מפא"י) סוף סוף קיבלנו חלק מן הכספים שהגיעו לנו.

 

ולמה לא לנשיאות

אני חייב תשובה לקורא על השאלה מדוע לא ראוי שפרס יהיה נשיא המדינה. תשובתי קשורה ואינה קשורה לסיפור שסיפרתי כאן. איני יודע מה בדיוק הביא את פרס לתפנית החדה בעמדותיו. האם היו אלה התסכולים, והכשלונות והאכזבות? או אולי זיקנותו שבישה את אמונת נעוריו.

מכל מקום פרס אינו ראוי להיות נשיא מן הנימוקים הבאים:

  •  פרס הוא האיש שהקים את מדינת פלסטין. הוא ראוי להיות נשיא מדינת פלסטין לא נשיאמדינת ישראל.
  •  פרס הוליך שולל (לפי הבנתי) את יצחק רבין ז"ל, שלעולם לא היה מגיע להסכם אוסלו ובוודאי לא לתוצאותיו.
  •  פרס אחראי להונאה של הציבור כולו, שקנה את הסכם אוסלו כהסכם שלום וקיבל הסכם המוביל לסיכון עצם קיום המדינה.

 

כך הרג אביו של פרס
פורע אוקראיני במכות
"בוישנייבה של ימי ילדותי היה כל מה שעשוי לעשות ילד למאושר. העיירה טבלה בנוף מרהיב של היערות שהקיפוה, והחמימות המשפחתית העניקה לי תחושה של אופטימיות שהפכה חלק בלתי נפרד מקווי האופי שלי, עד היום. תמיד הייתי מוקף דודים ודודות, סבים וסבתות, שדאגו לכל מחסורי. הבית הגדול בו התגוררה המשפחה על כל שלוחותיה רחש המולה מתמדת של אנשים אהובים. הסמוור רתח יומם ולילה, וריח העשן שהסתלסל ממנו התערב בריחות הכבדים שנדפו מן המטבח".
"הייתי מאושר, אך תחושת האושר היתה מהולה בהרגשה מתמדת של חוסר בטחון. אף שבילדותי לא הייתי מעולם עד לפוגרום, אני זוכר שתמיד היתה תלויה באוויר האימה מפניו, שלחשה כמו גחלים מתחת לרמץ של שריפת יער. הכפריים שבסביבה, רובם ביאלורוסים פשוטים ותמימים, לא גילו אמנם יחס עוין כלפינו. אך מדי פעם קיבלנו תזכורת שחייו של יהודי אינם בטוחים. עד היום זכורה לי העצבות העמוקה שהישרתה עלי הידיעה על רציחתו של צלם העיירה, בעת שהלך לבדו ביער. רוצחיו של הצלם לא ביקשו לשדוד אותו. הם קיפדו את חייו רק בשל היותו יהודי".

"הפוגרום היחיד שבני משפחתי היו עדים לו ארע כארבע שנים לפני שנולדתי. מפי דודתי, אחות אמי, איטה, שמעתי פעמים רבות את הסיפור מקפיא הדם על הסתתרותה במרתף הבית, כשהיא נטרפת מפחד שמא הפורעים המקישים על הדלתות המוגפות יצליחו לפרוץ ויגלו את מקום מחבואה. הפורעים לא היו מאנשי הסביבה אלא חיילים מגייסותיו הנסוגים של סמיון פטליורה, שליט אוקראינה דאז. קלגסיו ערכו פוגרום בשישים עיירות וגרמו למותם של כמאה אלף יהודים. כשניגף פטליורה לפני הצבא האדום הוא נמלט עם שרידי חייליו לפולניה ונראה שאחת מיחידותיו עברה דרך ושינייבה. יהודי העיירה הסתגרו באימה בבתיהם והצלתם באה להם מידי הצבא הפולני. השלטונות הפולניים לא התירו לפורעי פטליורה לעשות את אשר הורגלו אלה לעשות בצד הרוסי של הגבול. לאחר קרב יריות קצר נסו הפורעים מן העיירה, כשהם משאירים מאחוריהם את הרוגיהם. כשיצאו היהודים מבתיהם מצאו את הרחוב הראשי של העיירה זרוע בגוויות הפורעים. אבי, יצחק פרסקי, לא המתין לבואם של החיילים הפולנים. הוא יצא מן הבית, ללא נשק ביד, תפס באחד הפורעים והכהו למוות…"

"בשנת 1932נודע לאבא על אפשרות להיכנס לארץ ישראל מחוץ לתור הרגיל למי שהיו בעלי רכוש. אבא מכר את כל רכושו בתוך שלושה ימים ועלה לארץ לבדו. הוא הביא אותנו אליו ארבע שנים לאחר מכן והציל אותנו ברגע האחרון מן התופת הנאצית. ב-22 בספטמבר 1942 הוקפה העיירה על ידי פלוגה של חיילי ס.ס. וכל היהודים נצטוו להתרכז בבית הכנסת. תוך שעות ספורות נקטלו רוב בני העיירה ביריות מנשק אוטומטי והאחרים נשרפו למוות בתוך בבית הכנסת שהועלה באש."

  (מתוך ראיון של שמעון פרס עם רמי טל וזאב גלילי)

=============================================

ברק, בן גוריון

הצפרדע  והשור

בראות צפרדע שור, חשקה גם היא עצמה/ אליו להשתוות בגודל ועוצמה: / קינאה דבקה בה כספחת. / מיד התחילה מתנפחת/ "הביטי יקירה" – / אמרה לחברתה:/ "איך הדבר נראה לעין: /הכבר הגעתי לגודלו?" – / "עוד לא חביבתי, עוד לא" /-"ואיך עכשיו?"/ – "רחוק עדיין" / – "התבונני אפוא כעת,איך אתמתח ואתפשט!/ ובכן?, – כאפס וכאין"

חרה לה לשטיה: במאמץ נמרץ / הכפילה את טרחה, הזיעה והזיעה…/ לגודל שור היא לא הגיעה,/ אך התפקעה ממאמץ."


לא יחידה היא הצפרדע

כל מאמץ כוחו לשוא

לחיות מעל לאמצעיו –

סופו גם כן להתפקע

מתוך משלי קרילוב בתרגומו ובעיבודו של חנניה רייכמן)

=============================================

 

כמכחול בשפופרת 

בימים אלה הופיע ספר של פרופסור זיוה שמיר, החוקרת זה עשרות שנים את יצירתו של חיים נחמן ביאליק. הספר שופך אור על מערכת יחסים שקיים המשורר עם הציירת אירה יאן. החוקרת מסתמכת על קובץ מכתבים של הציירת שנכתבו אל ביאליק ונמצאו בעזבונו. מכתבים אלו שופכים לדעת פרופסור שמיר אור חדש על מכלול יצירתו. עולה מתוכם שחלק גדול משיריו – לא רק הליריים ולא רק שירי האהבה – הושפעו ממערכת היחסים שקיים עם הציירת.

בין היתר מביאה החוקרת קטע ממכתב שכתב ביאליק לידידו הסופר יעקב כהן.

וכך נאמר במכתב: "אישה גדולה אחת, אישה חשובה, אישה הגונה ו"אירא יאן" שמה. ציירת היא ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם עם ספרות. אם פוגע אתה בה לפעמים אמור לה בשמי שלום".

על הביטוי "ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת" נכתב באחת הביקורות בעיתונים כי זהו "ביטוי זול ומזלזל כלפיה".

לו היתה הכותבת לומדת פעם דף גמרא היתה יודעת כי הביטוי הזה לא רק שאיננו ביטוי זול ומזלזל אלא הוא ביטוי מעודן של חז"ל לדרך גבר בעלמה.

כך למשל נאמרבמסכת מכות (ז.) עלחקירת עדים בבועל את הערווה. אביי ורבא אומרים כי יש לשאולאם "ראיתם כמכחול בשפופרת". שמואל אומר כי יש לשאול אם נראו כמנאפים.

לא הייתי נדרש לנושא זה לולא היה סימפטום לרדידותה של השפה בפי הדור הגדל בארץ, שכמאמר עגנון הוא "מנוגב מדבר תורה ומצוות". כוחה של שפה הוא בעומק ההיסטורי והתרבותי של דובריה ושל הכותבים בה.דור שאיננו מכיר את ספרות חז"ל ושאפילו התנ"ך הוא כספר החתום בשבילו, איננו מדבר עברית שהיא לשון הקודש אלא מדבר ישראלית, שפה שרדידותה יכולה להתחרות רק באספרנטו. הסופר היחיד אולי מבין סופרי דור מקימי המדינה שניסה לחזור למקורות הוא משה שמיר. הסופר היחיד בן דורנו הכותב בשפת המקורות הוא חיים סבתו.

אנו משתבחים בכך שכיום יכול ילד בכיתה ד לקרוא בישעיהו ולהבין את הכתוב בו למרות שאלפי שנים מפרידות בין כותבי הטקסט לבין ימינו. אנו הולכים ומתקרבים ליום בו לא יוכל ילד עברי להבין פרק בתנ"ך. על פרק בספרות חז"ל הרי כבר ויתרנו מזמן.

========================================

 

 

 

 

 

מהי נסיגה על פי מילון בשיטת תזארוס

מהי נסיגה?

נסיגה היא הסתאבות. נסיגה היא גם התנוונות והתרחקות וירידה ופיגור וקלקול והתקפלות ובריחה ומנוסה.

את האוסף הזה של מילים הנרדפות למילה נסיגה מצאתי ב"מילה במילה" – "אוצר המילים הנרדפות, ניגודים ושדות סמנטיים" מאת איתן אבניאון. היועץ המדעי של האוצר הוא פרופסור רפאל ניר.

 

איתן אבניאון: (תילום:באדיבות קטיה שוורצמן)

ייאמר מייד שאף שיש בפי דברי ביקורת על אוצר המילים הזה הרי יש להתחיל בברכה. אמנם לא ברכת שהחיינו, הואיל וקדמו לאוצר מילים זה כמה מפעלים גדולים ממנו. אבל ברכה על שסוף סוף עומד לרשות הכותב העברי ספר זמין וקל לשימוש, הדומה במידת מה למה שעומד לרשותו של הכותב אנגלית מזה כמאה וחמישים שנה, הלוא הוא   ROGET'S THESARUS האוצר של רוג'ט.

מהו רוג'טס תזארוס?

ניתן לומר כי זהו היפוכו של מילון. למילון אתה פונה כאשר אתה נתקל במילה שאינך מכיר, או אינך יודע את פרושה המדויק. לתזארוס פונה מי שכבר שולט היטב בשפה ואינו זקוק לפרוש המילים, אבל חסרה לו מילה הנמצאת כאילו על קצה שונו. לכן, אם אתה רוצה לכתוב על הירידה הצפויה מהגולן, עומד לרשותך אוצר מילים שבו אתה יכול להצביע על ההתקפלות והבריחה והמנוסה הכרוכות בנסיגה הזו, וגם על ההתנוונות שהיא משקפת. לשפה יש חכמה משלה שלא תמיד היא נחלת הדוברים בה.

בתזארוס הקלאסי אתה יכול למצוא כל מילה הקשורה בנושא כלשהו – מילה נרדפת,מילה מנוגדת או מילה הקשורה איכשהו בנושא. קוראים לזה שדה סמנטי. אם למשל אתה מחפש את המילה קלעים או לחשן, אתה יודע שהיא שייכת לתחום התיאטרון.

והמילים אדאג'יו או טנור שייכות לתחום המוסיקה. וכך הלאה.

 

קשיים בחיפוש

אני מסתכל למשל בערך "כלי נגינה" שבתזארוס האנגלי ומוצא רשימה של כל כלי הנגינה הקיימים החל בצ'מבלו, בפסנתר ובכינור וכלה בתופים ובחצוצרות ואפילו "נבל יהודי" – מסתבר שיש כלי נגינה הנושא שם זה. בסמוך לערך "כלי נגינה" תמצא בתזארוס האנגלי את הערך "מוסיקה", המביא לך את כל המילים האפשריות הקשורות במוסיקה קלאסית ומודרנית: ג'אז וסולו ודואט ומוסיקה ווקאלית וסימפוניה ומוסיקה קאמרית ועוד ועוד.

 

צ'מבלו. (צילום:  ויקישיתוף)AVIAD 2001

על מנת להקל על המשתמש בתזארוס האנגלי צורף לו מפתח המפנה את המחפש לערכים המתאימים. המפתח במהדורה שבידי עשיר מאד ומחזיק כמחצית עמודי הספר. נוסח זה של האוצר מכביד מאד על השימוש בו ומחייב ריצה הלוך ושוב מן המפתח על הערכים וחוזר חלילה.

במרוצת השנים יצאו מהדורות משוכללות יותר של התזארוס שהקלו על השימוש בו.

בין היתר יצאו תזארוסים בצורת מילון – דהיינו סידור השדות הסמנטייםעל פי סדר האלף בית – שחסכו את הריצה מן המפתח לרשימת השדות הסמנטיים וחוזר חלילה.

שילוב מוצלח

עורכי "מילה במילה" התזארוס החדש בעריכת איתן אבניאון, יצרו שילוב מוצלח בין מילון למילים נרדפות לבין רשימה של שדות סמנטיים.

בחלק הראשון תמצא את המילים הנרדפות הבאות לערך עניות למשל: אביונות, דלפונות, חוסר כל, מחסור, פשיטת יד, קבצנות, תפרנות.

בחלק השני של האוצר, המחזיק את השדות הסמנטיים, תמצא בערך אבטלה, בין היתר את המילים הבאות: מחדל, קיצוצים, מיתון, אזור מצוקה, בזבוז, חוסר מעש, לחם עבודה, מוקד אבטלה ועוד.

במבוא כותב המחבר כי "מילה במילה הוא האוסף העברי השלם והמקיף ביותר של מילים קרובות משמעות, ניגודים ושדות סמנטיים". עם כל הכבוד זוהי הגזמה פרועה. המחבר מזכיר אמנם את אלה שקדמו לו, אך אינו מציין את עליונותם בתחומים שונים.

האוצר של חיים רבין

המפעל הגדול ביותר בתחום זה נכתב על ידי פרופסור חיים רבין (תכנון) וד"ר צבי רדי (עורך). זהו "אוצר המלים" שיצא לאור בהוצאת קרית ספר בראשית שנות השבעים. הספר בנוי בשיטת תזארוס הקלאסית, דהיינו אוסף מילים המסודרות לפי תחומי משמעות. אך אוצר זה מכיל גם אמרות ופתגמים המעשירים את לשונו של המשתמש באוצר.

בערך "נסיגה"נמצא מילים שאין בכלל ב"מילה במילה"כמו "קיפול הדגל", ואמרות כמו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" או "בא זקוף כשעורה והלך לו נמוך כעדשה".

והערך הזה, באוצר של רבין, מפנה אותנו לערך "כישלון" בו נמצא מושגים הקשורים לנסיגה ולמשא והמתן המדיני כמו "דו שיח של חרשים" "התאבדות פוליטית", "סוף נפוליאוני", ועוד ועוד.

האוצר של רבין ורדי הוא האוסף העשיר ביותר של מילים נרדפות ניגודים ושדות סמנטיים וכולל בנוסף פתגמים ואמרות. אך לאוצר זה מגרעות רבות. המגרעת העיקרית יא שאין בו מפתח, דבר המקשה מאד למצוא מילה שמחפשים, אם אין יודעים לאיזה שדה סמנטי היא שייכת. האוצר גם מיושן למדי ומאז נכתב השתנתה השפה העברית

ונוספו לה אלפי ביטויים וצירופי לשון, המצויים באוצר החדש.

מה פרוש מתנה

אמרנו קודם שהשפה חכמה מן הדוברים בה. נוכל ללמוד זאת מן הערך מתנה המנסר עתה בחלל עולמנו. ובכן לפי "מילה במילה" של אבניאון מתנה  היא גם אתנן ובקשיש, גמול, דורון, הטבה, הענקה,טיפ, מענק, מתת, נדבה,נתינה, פרס, שי, תרומה, תשלום.

האוצר של רבין-רדי מפנה אותנו לערך שיושם אנו מוצאים שפע של פתגמים הקשורים במתנה:

הנותן משעבד – המקבל משועבד

מקבל מתנה עבד הוא לנותנה

צורת הנתינה – ערכה רב מן המתן עצמו

מתנות קלות מפרנסות את הידידות

אוהב מתנות שונא חופש

אם נוכל נותן לך מתנה דע כי בא לקחת זוז תחת מנה

בתשורות ניתן לקנות את לב האלים

הנותן לי שי כופת אבריי

הנותן לך מתנה כבדהו וחשדהו

מילה במילה" של אבניאון, למרות מגבלותיו, הוא בשורה גדולה לכל חובבי השפה העברית ולכל מי שעוסק בכתיבה. הוא זמין, קל לשימוש, מודרני, מדבר בשפת ההווה.

אי אפשר לסיים סקירה זו בלי להזכיר קיומו של אוצר נוסף – "אוצר השפה העברית" של נחום סטוצ'קוב, שחיבר גם את "אוצר לשון יידיש". אך זהו נושא המחייב דיון נפרד.

ראה הכשר משפטי למלה כוסית"

על מילון רב מילים
http://www.zeevgalili.com/?p=9693

פרוש המלה טמבל וגילגוליה
http://www.zeevgalili.com/?p=7875

מילון קצר של השפה המכובסת
http://www.zeevgalili.com/?p=360