החיזבאללה, החמאס וסוריה הם גרורות סרטניות שהטיפול בהן הוזנח משך שנים * הגידול העיקרי נמצא בטהרן וישראל נגררה לתפקיד היסטורי של הצלת העולם מן האיסלם הפונדמנטליסטי * השילוב בין טרור בינלאומי ומעצמה איזורית שעלולה להיות גרעינית מחייב שינוי תפיסת הביטחון של ישראל * אולמרט יכול לשכוח מן ההתכנסות

בעת כתיבת שורות אלה (יום ג" בבוקר) מוקדם לסכם את המלחמה ה-13 בין ישראל לבין העולם הערבי-מוסלמי.

אבל אפשר כבר לומר כמה דברים שיהיו תקפים בכל התפתחות צפויה:

· המלחמה הנוכחית צודקת כמו כל מלחמות הקיום שלנו. אבל זו מלחמה מיותרת, כי אפשר היה למנוע אותה, לולא התרדמת שאחזה בנו מאז הבריחה מלבנון.

· המלחמה הזו איננה אלא קדימון למלחמה העיקרית שמצפה לנו. זו המלחמה על עצם קיומנו עם אירן ההיטלריסטית.

השילוב הקטלני – טרור פונמנסטליסטי שמאחוריו מעצמה גרעינית מצויידת בטילים ארוכי טווח.

• כדי להינצל את הסכנה האירנית אנחנו חייבים לסלק את השלוחות שלה באזורנו – חיזבאללה, חמאס, סוריה.
• החיזבאללה איננו אוייב קיומי. הוא השטן הקטן המשרת את השטן הגדול בטהרן. הוא גרורה של הגידול הסרטני האירני.
• אסור שהמלחמה הזו תסתיים לפני ריסוק מוחלט של החיזבאללה ומניעת כל אפשרות לשיקומו. הרחקתו מגבול הצפון היא חסרת משמעות בעידן הטילים ארוכי הטווח.
• תוצאות המלחמה הנוכחית ישפיעו על מלחמתנו בפלשתינאים ועל מעמדה של סוריה.
• המלחמה הזו חייבת להביא לשינוי תפיסת הביטחון של ישראל. מטוסי פ-16 מתוחכמים וטילי חץ במיליארדים אינם תשובה לפונדמנטליזם מוסלמי המפעיל רבבות טילים זולים, המוטלים ללא הבחנה על ריכוזים אזרחיים.
• צריך לשנות את הדיסקט גם לגבי השאלה " מה יגיד העולם" ו" כמה זמן יש לנו" . אנחנו נמצאים עכשיו בחזית של כל העולם החופשי. בלעדיו אולי לא נוכל להתמודד עם הסכנה האירנית, אך הוא כבר מתחיל להיות מודע לתפקיד שאנחנו ממלאים.

אולמרט ופרץ

אני מקווה שלא איאלץ לאכול את כובעי עד שדברים אלה יראו אור.. אבל נדמה לי שדווקא משום ששני האוחזים בהגה המדינה חסרי כל עבר צבאי, הם פטורים מן השקר של " התאפקות זה כוח" . ניסיון העבר מלמד שראשי ממשלה ושרי בטחון אזרחיים (ושמאליים) ידעו להכות ערבים יותר טוב מראשי ממשלה וגנרלים וימניים. יש סיכוי שיבינו כי הבריחה מלבנון וחורבן גוש קטיף הובילו אותנו למלחמה הנוכחית. שההתכנסות תהפוך את יהודה ושומרון לחזבליסטאן. אם הם לא יבינו, העם יבין.

נסראללה לא איכזב

הוא אמנם קרא בשקדנות את ספריהם של אריאל שרון ובנימין נתניהו. הוא קורא בשקיקה את העיתונות הישראלית. במיוחד הוא אוהב לקרוא את זאב שיף ב" הארץ" .

למרות הכל נשאר נסראללה ערבי. סוני, שיעי, לבנוני, פלשתינאי – לא חשוב. וכמו כל המנהיגים הערבים בעבר הוא לא החמיץ את ההזמדנות להחמיץ.

אילו נסראללה היה מתאפק עוד קצת, יושב בשקט ורק צובר עוד ועוד אמצעי לחימה היה מבסס את מעמדו וכוחו. כאן לא היו נוקפים אצבע לרוצץ את גולגלתו. אבל הוא לא אכזב והוכיח בפעם האלף שהיהודים לא יכולים לסמוך על מנהיגיהם אבל על הערבים אפשר לסמוך.

השטן הגדול אחמדיניג'אד (מימין) והשטן הקטן נסראללה (משמאל).

אילו שרון היה ראש הממשלה

אחרי חטיפת שני החיילים היה נכנס למשא ומתן על החלפת החטופים באסירים. והיה זוכה במחיאות כפיים של השמאל. הוא לא היה מעז לפתוח במלחמה נגד חיזבאללה. קופת השרצים של מלחמת של" ג רדפה אותו עד לתרדמת. אם היה פותח במלחמה אולי היועץ המשפטי היה שוקל מחדש את כתב האישום שהכינה נגדו דורית בייניש.

13 מלחמות

ואלה המלחמות שהתנהלו בין ישראל לערבים מאז ראשית המאה:

• · ה" מאורעות" : בשנים 22, 29, 36-39
• · מלחמות: השחרור, קדש, ששת הימים, התשה, ייום כיפור,    של"ג, המפרץ
• · האינתפיאדות: ראשונה שניה (ושלישית בהתהוות).

אילו אולמרט היה וינסטון צ"רצ"יל

בנאום שנשא בכנסת ביום שני, הנאום הראשון מאז ראשית המערכה, היה אומר: " זה עדיין לא הסוף, זה גם לא תחילת הסוף. אבל זה אולי סוף ההתחלה" .

אהוד בורח שוב

אהוד ברק, שבריחתו המבוהלת מלבנון הולידה את מפלצת החיזבאללה, בורח שוב – הפעם מאולפני הטלוויזיה. בימים הראשונים של המערכה נאלם דום והתראיין רק לערוצי טלוויזיה זרים. פה ושם גם אמר משהו לאמצעי תקשורת ישראליים. הבריחה מלבנון הצדיקה עצמה, אמר. כי חסכה לצה" ל כ-25 אבידות בשנה. את אבידות האינתיפאדה שבאה בעקבות הבריחה הוא אינו סופר. האם לא אמרו עליו שהוא חזק במתמטיקה?

אצל הצרפתים הבגידה גנטית

לפני כמה שנים התקיים בביירות כינוס של המדינות דוברות צרפתית. בראש הכינוס עמד נשיא צרפת, ז"אק שיראק, ובין המוזמנים המכובדים היה מזכ" ל החיזבאללה, חסן נסראללה. בלשון החלקות שלו דיבר שיראק על הצורך להילחם בטרור " על ידי סילוק הסיבות לטרור" . בתרגום לעברית בסיסית: לא הטרור שרוצח נשים וילדים ברחובות ירושלים ותל-אביב ומטיל קטיושות וקסאמים על הגליל ועל הנגב אשם. ישראל היא הסיבה לטרור. ואת הסיבה הזו יש לסלק.

האלוף (מיל.) יוסף גבע סיפר לי פעם סיפור שיש בו כדי להמחיש את מהותה של צרפת. אלוף גבע כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. באחד הימים סעד בחברת איש מודיעין אמריקני בכיר במסעדה צרפתית בוושינגטון.

 

האם אתה יודע מי הוא בעל המסעדה? – שאל איש המודיעין האמריקני את האלוף הישראלי. שאל והשיב: זהו סוכן צרפתי, ששרת את הביון הצרפתי בקובה. הוא נמלט לארצות הברית ומצא כאן מקלט. מפיו למדנו לדעת כי צרפת, שהיא " ידידתנו ובת בריתנו" , מסגירה לקובנים את כל הסודות שהם מלקטים מאתנו.

אין זה מקרה שהמדינאי המערבי הראשון שהגיע ללבנון מאז ראשית המלחמה הנוכחית הוא ראש ממשלת צרפת, דומיניק דה וילפן. צרפת אמנם חתמה יחד עם יתר מדינות ה-G8 על גינוי לחיזבאללה. אך כמו עקרב שאינו יכול שלא לעקוץ מיהר וילפן לביירות כדי לנסות ולעשות את מה שהם יודעים לעשות מזה שנות דור: לבגוד.

אילו שמעו בקולו של דניאל פייפס

אם ראשי הממשלה שהביאונו עד הלום היו שומעים לעצותיו של דניאל פייפס ייתכן שלא היינו מסתבכים במלחמה הנוכחית. אבל הם העדיפו לשמוע לעצותיהם של האדלרים והפינקלשטיינים.

 

דניאל פייפס. הוא יהודי כבן 55 המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר כתריסר ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

ביוני 2000, בעקבות כשלון שיחות הפסגה עם אסאד ותוכניתו של ברק להימלט מלבנון, אמר פייפס את הדברים הבאים:

* משך תקופה ארוכה מתבססת המדיניות הישראלית על מאמץ להגיע לשלום עם אסאד, תוך נכונות לוותר על רמת הגולן.

* זו מדיניות מוטעית מיסודה הואיל ולאסאד – בניגוד לכל התיאוריות של אלוף שגיא והמודיעין הישראלי – אין שום אינטרס להגיע לשלום.

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבי. אך כשזה מגיע לעימות – כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. ישראל רוצה פתרון, הצד השני רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו גם אחרי הנסיגה מלבנון. (הדברים נאמרו לפני הנסיגה).

* במסלול הפלשתיני ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

" אדם לא רציני"

כשפורסמו דברי פייפס פניתי לידידי איתן הבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

השבוע חזרתי ושאלתי את הבר אם לאחר השנים שעברו לא שינה את דעתו על פייפס.

תשובתו: איני חוזר בי מאף מילה שאמרתי אז.

 

 

שם למלחמה

עדיין לא מאוחר לקבוע שם למלחמה: " מלחמת שלום הנשיא" . המלחמה הורידה מסדר היום את כל הפרשה שהוא חשוד בה. למי איכפת מה עושה קצב עם נשים כשיש לנו עסק עם נסראללה.

חרפת ההפקרה של צבא דרום לבנון

הזיכרון שלנו קצר. היו זמנים שצבא דרום לבנון התפרס על הגבול ומנע התקרבות מחבלים. זה היה צבא לבנוני שאומן, חומש, מומן ואורגן על ידי צה" ל ונקרא צד" ל. כ-700 מלוחמי צד" ל מסרו נפשם במלחמה נגד המחבלים ובכך הצילו את תושבי הצפון ורבים מחיילי צה" ל מפגיעה.

 

פליטי צבא דרום לבנון שנמלטו על נפשם מן החיזבאללה צובאים על שער פאטמה מבקשים מקלט בישראל. (צילום: לע" מ)

הבריחה המבוהלת של אהוד ברק מלבנון היתה כרוכה במעשה הפקרה מחפיר כלפי לוחמי צד" ל ובני משפחותיהם. לא ניתנה להם הודעה מראש על הבריחה והם נאלצו לאסוף את מטלטליהם ולהפקיר את כל רכושם כדי למלט את נפשם. אילו נשארו היו מסכנים את חייהם. ברגע האחרון נמלטו וצבאו על שער פאטמה מתחנינים להכניסם לישראל כשהם משאירים את מכוניותיהם וחלק ממטלטליהם מאחור.

כאן קיבלו יחס מחפיר מצד מערכת הבטחון, שסרבה להכיר בהם כבעלי זכויות של חיילי צה" ל.

עשרות קציני מילואים ישראליים, שחייהם ניצלו תודות לפעילות צד" ל, הקימו עמותה (" ידידי דרום לבנון" ). בעתירה שהגישו לבג" ץ נאמר בין היתר: " לוחמי צד" ל לחמו בשליחות ובשרות מדינת ישראל, מטרותיהם היו משותפות למטרות מדינת ישראל, האויב בו לחמו היה אויבה של המדינה. המדינה ציידה אותם בבגדים, באפוד קרב, במזון. שילמו להם את שכרם, הקימה להם מוצבים, אימנה אותם באימוני לחימה, ושלחה אותם להילחם את מלחמתה בהגנה על גבול הצפון… העותרים הפכו להיות פליטי מלחמה התלושים מארצם מולדתם, ללא אדמה ללא רכוש… לא הכרת תודה קיבלו ממדינת ישראל אלא התנכרות, יחס מתנשא ומזלזל, רצון להדחיקם ולשכוח את זיכרם" .

הטילים של היטלר

גרמניה הנאצית היתה חלוצת השימוש בטילים בליסטיים למטרות מלחמתיות. היטלר תלה תקוות רבות במה שחשב שיהיה " הנשק הסופי" , שיכריע את המערכה.

 

הטיל הראשון, שכינויו היה V-2, הוטל ב-2 בספטמבר 1944 על פריס, זמן קצר לאחר שחרורה. עד סוף המלחמה הטילו הגרמנים 3172 טילי 2-V, מתוכם כ-1400 על לונדון ויתרם על מטרות שונות באירופה, רובן על בלגיה.

התוצאות היו מאכזבות למדיי. בסך הכל גרמו הטילים שהוטלו על לונדון לכ-7000 הרוגים כלומר כ-5 הרוגים בממוצע לכל טיל. חלק גדול מן האבדות נגרם, הן באנטוורפן והן בלונדון, כשאחד הטילים נפל על אולם קולנוע בו היה ריכוז גדול של אנשים וגרם למותם של מאות.

" הנשק הסופי" נתגלה כחסר משמעות מבחינה צבאית. בעקיפין גרמה תכנית הטילים להחשת תבוסתה של גרמניה. ההשקעה בכל טיל הגיעה למיליון מארק. באותו סכום ניתן היה לייצר ארבעה מפציצים כבדים שהיו יעילים ומדויקים פי כמה. במחיר שעלה לנאצים ייצור הטילים יכלו לייצר 48 אלף טנקים.

 

 

" הגבול הבינלאומי"

קו הגבול בין ישראל ללבנון הקרוי " הגבול הבינלאומי" נוצר באורח כמעט מקרי בהסכם חשאי בין צרפת לבריטניה שנעשה בשנת 1916. זהו " הסכם סייקס פיקו" הקרוי על שמותיהם של החתומים עליו – נציגי בריטניה וצרפת.

ההסכם נחתם בחשאי בשנת 1916 בו הסכימו הדדים לחלק ביניהם את אזורי השליטה לאחר מלחמת העולם הראשונה והבסת האימפריה העותמנית. לפי ההסכם אמורה היתה צרפת לקבל את רצועת החוף מצפון לעכו ועד אסיה הקטנה. בריטניה אמורה היתה לקבל את עיראק ומובלעת סביב חיפה ועכו. עוד הסכימו שהשטח שמדרום לצפת ועד באר שבע יהיה בניהול בינלאומי. חלקים בצפון הארץ נועדו למדינה ערבית.

עם תום המלחמה נתברר שבארץ נוצרו תנאים שלא היו בעת חתימת ההסכם. ביניהם קיומם של ישובים יהודים בגליל העליון המזרחי ועמידת הגבורה של תל חי וכפר גלעדי. ב-1920 נחתם הסכם חדש בין אנגליה וצרפת שקבע את השטח מן הכינרת ועד מטולה (שנקרא אצבע הגליל) בתחום ההשפעה הבריטי. כך נקבע " קו הגבול הבינלאומי" בין ישראל ללבנון.

גדר הצפון

 

 

הצרות עם לבנון לא התחילו במלחמת של" ג. עם פרוץ האינתיפאדה הערבית הראשונה בשנת 1936 (שאנו קראנו לה " המאורעות" ) חדרו מלבנון לארץ כנופיות חמושות והוברחו אמצעי לחימה למתפרעים הערבים. כדי לחסום את הגבול החליטו השלטונות הבריטיים להקים את " גדר הצפון" . ביולי 1936 נסלל כביש לאורך הגבול עם לבנון כדי לאפשר תנועת רכוחות בריטיים, באזור שהיה נתון לשליטת כנופיות ערביות. לאורך הכביש הוקמו מצדיות (" פילבוקס" ) ששימשו מעין מוצבים זעירים. בראשית 1938 הגיע לארץ סיר צ"ארלס טיגארט מומחה ללוחמה בטרור מהודו. הוא הציע לבנות גדר לאורך גבול הצפון מראש הנקרה ועד שער הגולן. לבניית הגדר גויסו כאלף פועלים שאובטחו על ידי 300 נוטרים שקיבלו נשק ואימון מן הבריטים. בניית הגדר הושלמה בשלושה חודשים תוך ניהול קרבות קשים עם ערבים שהרגו שני פועלים ופצעו שלושה.

ראה הגדת לבנון וטפשותו של עמיר פרץ

ערב מלחמת השחרור הזמין דוד בן גוריון את כל המזרחנים ("ערביסטים" הם נקראו אז) וביקש את חוות דעתם לגבי האפשרות שמדינות ערב יפלשו לארץ ישראל, עם סיום המנדט הבריטי. כולם היו בדעה שאין שום סכנה כזו. ההתמודדות הצפויה למדינה העומדת לקום היא רק עם "כנופיות הפורעים" של ערביי ארץ ישראל – אמרו המומחים.

לאחר ששמע את חוות הדעת הזו הזמין אליו בן גוריון את פריץ עשת, אחד האחראים על הרכש, והורה לו לעשות את ההכנות להצטיידות הצבא שיוקם, על מנת להתמודד עם צבאות ערב הסדירים.

דעתם של המומחים לענייני ערב היתה גם דעת כל המומחים הצבאיים למיניהם, אנשי הציבור והפוליטיקאים מכל הזרמים. אך בן גוריון בשלו: מאיימת עלינו סכנת הכחדה. חודשים רבים לפני פלישת מדינות ערב נשא בן-גוריון נאומים רבים בהם הזהיר שוב ושוב מפני הסכנה הצפויה מפלישת מדינות ערב. כאשר אנגליה תעזוב את הארץ, אמר בן גוריון, יעמדו מולנו "תלמידיו ואולי מוריו של היטלר, היודעים דרך אחת, ודרך אחת בלבד, בפתרון הבעיה היהודית: השמדה טוטאלית".

 

ובמקום אחר אמר: "עלינו לראות את הסכנה כמות שהיא – ומניעת סכנה זו צריכה לעמוד במרכז הדאגה הציונית… זה מחייב ריכוז כל היכולת והמאמצים למטרה ראשונית – בטחון".

מאוחר יותר, ב-14 בדצמבר 1947, בא אליו אותו פריץ עשת והציע לפנות את כל 14 הישובים שמדרום לבאר שבע. הוא נימק את ההצעה בכך ש-400 המתיישבים  לא יוכלו להחזיק מעמד מול היתרון המספרי העצום של הבדואים.

תגובת בן-גוריון: "תוציא את זה מראשך שנפנה אותם. במקום זה תביא לי תוכנית איך להגן עליהם". פריץ חזר עם תכנית תגבור וביצורים.

אילו היה דוד בן גוריון מקבל את העצות שנתנו לו המומחים, ובראשם הערביסטים, קרוב לוודאי שמדינת ישראל היתה נכחדת עם הקמתה ושורות אלה לא היו רואות אור.

ברק מאשים את המומחים

נזכרתי בדוד בן גוריון כשקראתי ראיון שקיים יואל מרקוס ב"הארץ" עם אהוד ברק. ראיון מוזר. אין כאן שאלות של מראיין ותשובות של מרואיין. אלא "אדם שהתארח ביום שישי אחר הצהריים אצל אהוד ברק לשיחת רקע על כוס בירה". השואל האלמוני הציג שאלות לברק. הואיל ואין גרשיים מאחורי התשובות יש להניח שהתשובות אינן לייחוס. ועל תשובות כאלה אין אחריות.

 

אהוד הרק צילום זאב גלילי

אני סומך על כושר הבנתו של מרקוס שביקש את תשובתו של ברק על הטענה שנכשל כשהניח את כל הביצים בסל הסורי. על כך כותב מרקוס: "ברק טוען שלא הוא כשל ולא הוא שגה כשדחף להסדר עם סוריה – הטעות כולה אצל גורמי הערכה בארץ ובאמריקה שטעו באסד".

שמעתם איך מדבר מנהיג המתיימר להיות ממשיכו של בן גוריון?

לא אני אחראי, לא אני אשם. הם אשמים.

"הם" זה המזרחנים, המפטמים אותנו זה שנות דור בהערכות שגויות שעלולות להמיט עלינו אסון.

==============================================

המזרחנים כנביאי השקר המודרניים

המזרחנים טעו לאורך כל הדרך. הם לא צפו את התקפת מדינות ערב על ישראל, הם לא צפו את עסקת הנשק הצ'כית-מצרית שהובילה למלחמת קדש, הם לא צפו את מלחמת ששת הימים, את מלחמת יום הכיפורים, את האינתיפאדה, את לבנון. שום כלום.

כישלונם המונומנטלי של המזרחנים איננו מפריע להם להופיע באמצעי התקשורת ובהבעה מלאת חשיבות עצמית להצהיר הצהרות מפוצצות. לרוב הם חכמים לאחר מעשה ובכך הם שותפים להיסטוריונים החדשים. אנחנו אשמים בבעיית הפליטים, אנחנו גרשנו, התאכזרנו, התעללנו, חרחרנו מלחמה, החמצנו הזדמנויות לשלום.

עמדתם של המזרחנים לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל מחייבת מחקר מעמיק. כיצד הפכה קבוצת אנשים שולית לגורם מרכזי כל כך במדיניות הישראלית. זה מתחיל באקדמיה, ממשיך באמצעי התקשרת ומגיע למקבלי ההחלטות. המשותף לרוב המזרחנים הוא שהם מגייסים את מעמדם האקדמי-אובייקטיבי כביכול כדי להציג עמדות שהן לרוב פרו ערביות ואנטי ישראליות ברוח השמאל הפוסט-ציוני.

המזרחנים הישראלים מצטרפים למחנה גדול של מזרחנים מערביים, שהם באורח מסורתי אנטי ציוניים. הם מפרסמים את מחקריהם בכתבי עת שרבים מהם ממומנים על ידי סעודיה.

 

ההגינות מחייבת להדגיש שלא כל המזרחנים כאלה. יש כמה מזרחנים השוחים נד הזרם. כאלה הם הפרופסורים רפי ישראלי, יהושע פורת, משה שרון ואחרים. אך קולם של אלה כמעט אינו נשמע בתקשורת. וכשהם מוזמנים להופיע זה על תקן של קוריוז. כמומחים מביאים את נושאי בשורת הצדק הערבי.

"אסד לא רוצה שלום"

אחד המזרחנים החשובים ההולך נגד הזרם הוא דניאל פייפס. פייפס הוא יהודי בן חמישים המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר עשרה ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

 

בימים אלה הופיע ראיון עם דניאל פייפס בעיתון "הארץ". המראיין, ניצן הורביץ, יזם את הראיון על רקע הכישלון של שיחות הפסגה עם אסאד. פייפס היה היחידי שחזה את הכישלון ועל רקע זה היה מעניין לשמוע את הערכותיו. הראיון לא הופיע חלילה בכותרת הראשית. הוא נדפס אי שם בעמוד פנימי, בתחתית העמוד. זה המקום הראוי לדברים הבלתי חשובים שאומר פייפס.

ואלה עיקר קביעותיו של פרופסור דניאל פייפס:

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* אסד הוא שליט החרד באופן אובססיבי לשלטונו וחי בעולם קטן וסגור. יותר מכל הוא פוחד לגמור כמו צ'אושסקו ברומניה.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא: יחסיו עם טורקיה, יחסיו עם ישראל, בעיות לבנון, מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* שלום עם ישראל עלול להיתפס על ידי האוכלוסייה בסוריה כסימן לפתיחות.

* אסד החל בתהליך שלום עם ישראל בעקבות התמוטטות ברית המועצות ב-1991. המשא והמתן מביא לו יתרונות אך הוא רוצה בתהליך שלום לא בשלום עצמו.

* זו הסיבה שבכל פעם בו מתקדם התהליך ומגיע לפריצת דרך הוא מוצא תרוץ לתקוע את העסק.

* גם אם יתגברו על בעיית חמישים המטרים בכינרת הוא ימצא משהו אחר כדי לתקוע את התהליך.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה. הנסיגה משאירה את אסד בשליטה מלאה על לבנון.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות. אסד רק מרוויח מזה.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבית.  כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. הצד השני לא חש כך . ישראל רוצה פתרון, הצד השני בכל תהליך השלום רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו (הדברים נאמרו לפני הנסיגה מלבנון).

* במסלול הפלסטיניי ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

עד כאן דברי פרופסור פייפס.

"אדם לא רציני"

פניתי לאדם, פקיד מדינה לשעבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות בתקופה מכרעת והוא גם ביחסים טובים עם אהוד ברק.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

"המוח האנליטי" של צאלים ב'

על יצחק רבין ז"ל נאמר כי יש לו "מוח אנליטי". כי הוא מסוגל לגשת לכל בעיה, לרדת לפרטי הפרטים שלה ולפתור אותה בדרך האינטליגנטית ביותר. המוח האנליטי הזה לא עמד לו בעת שקבוצה של אנשי אקדמיה תימהוניים ופוליטיקאים ערמומיים הוליכו אותו באף ופיתו אותו להיכנס להסכם אוסלו שיירשם בהיסטוריה כגדול המעשים האוויליים של מדינת ישראל.

על אהוד ברק נאמר כי הוא מפצח מנעולים, נווט גאון ומתכנן מקורי. כל התכונות הללו לא באו עדיין לידי ביטוי מאז נבחר לראשות הממשלה. זו ההזדמנות לבדוק מחדש כמה מן האגדות על גאוניותו של ברק. כדאי גם לבדוק מחדש מה הרעיון שעמד מאחורי צאלים ב' ומה אחריותו לאסון שקרה שם.

הוא יצא מן הפרשה כאילו זכאי. הוא באמת לא ברח והפקיר את הפצועים. אך אי אפשר לומר שהוא לא ברח מאחריות. הוא השלים עם כך שהאחריות לאסון כזהנעצרת בקצין בדרגת רב סרן.

לקראת מה שצפוי בלבנון אני מציע לרמטכ"ל ולכל הקצינים ומטה עד דרגת ש.ג. להכין את השכפצים. אהוד לא ייקח גם הפעם אחריות.

===========================================

קופי אנאן

זה האיש שהציל את סאדם חוסיין ממכה אמריקנית בעת שהפר את כל החלטות מועצת הביטחון וגרש את פקחי או"ם. זה האיש שנתן לסאדם חוסיין ארכה כדי לפתח את הכוח הגרעיני שלו.

על הנחש הזה סומך אהוד ברק שיסדר לו את עניין לבנון. ומה פלא שהדרישה הראשונה של אנאן היתה להפסיק את הטיסות של צה"ל בשמי לבנון ואת השיוט של חיל הים מול חופי לבנון.

=============================================

טמטום

יכול להיות שצודקים הטוענים כי ישיבתנו בלבנון ובעיקר הצורה בה ישבנו שם היתה טמטום. גדולתו של אהוד ברק היא שהוכיח כי היציאה מלבנון, ובעיקר הדרך בה נעשתה היציאה, היא טמטום עוד יותר גדול.

==========================================

ה"אמא" של ארבע אמהות

ב-20 במאי 1985 השלימה ישראל את "עסקת ג'יבריל". שלושה חיילים שהיו בשבי ארגונו של אחמד ג'יבריל שוחררו בתמורה לשחרור 1150 מחבלים. בין המחבלים ששוחררו היו רוצחים שדם רב על ידיהם – קוזו אוקמוטו שביצע את הטבח בנמל התעופה לוד, מחבלים שהיו שותפים לחטיפת האוטובוס בכביש החוף בו נרצחו 35 אזרחים, מבצעי הפיגוע בשוק מחנה יהודה בו נהרגו 11 ישראלים ועוד.

 

לא היתה זו הפעם הראשונה שישראל משחררת מחבלים בתמורה לחיילים שנפלו בשבי. בנובמבר 1983 שחררה ישראל 4700 מחבלים תמורת שישה חיילי נח"ל שנחטפו ב-1982 בלבנון. המיוחד בעסקת ג'יבריל היה שהפעם שוחררו מחבלים מסוכנים במיוחד. בעוד שבעסקה הקודמת המחבלים ששוחררו עברו ללבנון או לאלג'יריה הנה הפעם נשארו המחבלים בתחומי ישראל ויהודה ושומרון.

האדם שתרם יותר מכל לעסקת ג'יבריל היתה אמו של אחד השבויים, חייל נח"ל שנפל בשבי המחבלים בצורה מבישה לאחר שהתרשלו בשמירה ועסקו במשחקי קלפים. אותה אשה כבר שוכנת עפר ולכן לא אזכיר את שמה. אך היא המסמלת את הסיסמה הרווחת עכשיו בפרסומי חוצות אצלנו: "תהיה אגואיסט". הבן היקיר של האשה הזו נמנה עם שמונת חיילי הנח"ל שרק ששה מהם שוחררו בעסקה הקודמת. היא פתחה במסע חסר תקדים של לחץ ציבורי כדי שיעשו הכל לשחרור בנה. היא ארבה לפתחם של חברי כנסת, חדרה ללשכותיהם של שרי הממשלה ועד לראש הממשלה הגיעה. היא כמובן לוותה על ידי התקשורת שראתה בה "אייטם" ראוי. לא חלף יום בלי שנשמע קולה ברדיו, בלי שרואיינה בטלוויזיה. "החזירו לי את חיימקה שלי". כל כך הציקה לחברי כנסת, שרים ואישים בכירים במערכת הביטחונית עד שאלה היו נמלטים מלשכותיהם כשאך שמעו שהיא מתקרבת אליהם.

מאמציה נשאו פרי ואת המחיר של  החזרת הבן שילמו הרבה ישראלים בחייהם.

===========================================

פליטי צד"ל בשער פטמה

הסתכלתי בפליטים וראיתי את עצמנו. כך נראינו לפני שישים שנה באירופה. כך ייראו התמונות של פליטי הגולן, ופליטי יהודה ושומרון ופליטי הגליל ופליטי יפו ורמלה ועכו, ופליטי תל-אביב וירושלים. כך ייראו תמונותינו באגף הישראלי של מוזיאון השואה בוושינגטון.

===========================================

"זאת רק המציאות"

קטע בסיפורה של הסופרת אורלי קסטל-בלום, "התסריטאי והמציאות", הזכיר לי את הימים האלה.

וזה הסיפור:

"תסריטאי אחד, ידוע למדי בקהיליית התסריטאים, שכל הזמן היה כותב תסריטים לסרטים של חצי שעה, רצה לכתוב תסריט קלאסי, אפוס רחב יריעה, עם נשימה ארוכה ואורך נשימה. הוא חשב על משהו כמו שלוש שעות סרט… אז קרה דבר מאד לא סימפטי. התסריטאי שכח לכבות את הסיגריה, ומכאן הכל צעד במהירות. הוא שכח סיגריה בוערת והלך לים. וכשחזר מצא את הכבאים עובדים על הבית שלו… אי אפשר להסביר איזה כעס חש התסריטאי, איזה עלבון, מפני המציאות כמובן… ככה להשמיד את האפוס שלו, את כל הראשי פרקים והחיצים שהוא סימן, מי שונא את מי ומה עוצר בעד זה להגיע לזה, ואיך שהוא ניסה לרקום את הקתרזיס לקראת הפורקן הרגשי של הסוף… רק כשהוא ראה ארבעה איש מוציאים שתי גופות מהכניסה שלו הוא הבין שלתסריט שלו לא קרה כלום, וגם בתוך זה לא קרה כלום לסקיצות של הדמויות ולחיצים של מי אוהב את מי לא קרה כלום ושזאת רק המציאות".

עד כאן סיפורה של אורלי קסטל-בלום.

יושב לו רפי רשף באולפן הממוזג. הקהל מוחא כפיים. האורות מרצדים. ואת מי אנו מזמינים היום? נכון את אורה שיטרית מקרית שמונה. תסרוקת אופנתית, עגילים, שמלה יפה, צבעים מתאימים לטלוויזיה. בגיל תשע נקטלה משפחתה לנגד עיניה על ידי מחבלים שחדרו לביתה.

היא מספרת: שמעתי קולות ירי. אמי רצה לחדר השינה שלנו. היא קראה: 'מישהו יודע מה קורה פה?' ואיש לא ענה. היא רצה בכיוון הדלת הראשית, מהדלת לחלון ואנחנו אחריה. אחרי שניות ספורות שמענו פריצת דלת. ואז נעמדו מולנו במרחק מטר שני מחבלים. הם טענו את נשקם וירו לעברנו. הקירות רוססו בכדורים. אחזתי באחי הקטן במוטי רצנו והתחבאנו. אחי ברח לי מהיד. יצאתי מהמחבוא בחדר השינה. בחדר ראיתי את שני אחי, ארון בן ה-8 ומוטי בן החמש שרועים מתים ולמרגלותיהם אמי ואחותי יוכבד שהתבוססו בדמם. הכלב הסתובב ולא נבח. אמא אמרה לי לכי תתחבאי באמבטיה. הייתי באמבטיה חצי דקה. מסביב קולות ירי ונפץ. נגשתי לחלון חדר השינה וצעקתי: הצילו. ראיתי את אבי למטה צועק תנו לי.

רפי רשף שואל: כמה זמן נאלצת להתמודד עם המצב הזה?

אורה שיטרית ממשיכה: כולם בחוץ הסתכלו לא עשו כלום. הלכתי לדלת ושם היה נער בן 16. גיל שמו. לא ראיתי אותו קודם מעולם. הוא עבר את כל כוחות הביטחון בלי בעיה והגיע אלי. הוא אמר לי תלכי ואני אחפה מאחורייך. ירדנו בחדר המדרגות ובכל מקום היו גוויות.

ועכשיו תנחשו איזו הפתעה הכנו לאורה שיטרית. נכון, מצאנו את גיל. הוא חי הרבה שנים בלוס אנג'לס. עכשיו נעלה אותו לשידור.

גיל: רציתי להגיד לך שהיית אמיצה מאד ואת הגיבורה בכל הסיפור.

ובאולם נמצא אבא של אורה שיטרית. הוא מצטרף.

המנחה: נכון שלחצת על אבא להתחתן?

לסיום בחרתי שיר שמאד מדבר אלייך: אין לי ארץ אחרת.

סוף. THE END.

ומחוץ לאולפן הפלסטינים מתפרעים בכל חלקי הארץ, החיזבאללה מזנב בצה"ל.

מה זה חשוב. זו רק המציאות.

==================================================

הסכם השילומים והפערים החברתיים

שמואל ארדיטי מחולון כותב לי, בעקבות המאמר על טבח הארמנים והסכם השילומים:

"אני בנו של אחד המפגינים בהפגנה שיזם בגין נגד הסכם השילומים מול בנין הכנסת בחורף 1952. אני גאה באבי, שנעצר באותה הפגנה. ההפגנה ההיא הצילה את כבוד העם היהודי.

יהודי ספרד החרימו את ספרד מאות שנים לאחר הגרוש ב-1492. היהודים האשכנזים לא חיכו יותר משבע שנים כדי להתפייס עם רוצחיהם.

העולם פרש את קבלת השילומים שאנו מוכנים לוותר על כבודנו עבור בצע כסף. גם היום מצדיקים כל נסיגה בתירוץ כי אם ניסוג תהיה פריחה כלכלית ומצבנו החומרי ישתפר.

לאחר מלחמת השחרור ביקשו משקיעים רבים להשקיע בישראל. שלטון מפאי דחה אותם בשתי ידיים. גולדה הכריזה על "סוציאליזם בימינו" והמשקיעים נדרשו להסכים לשותפות עם סולל בונה וחברת העובדים כשלאחרונים יהיה 51 אחוז בשותפות.

הממסד המפאיניקי בחר בכלכלה טוטליטארית שהביאה את המדינה לחסרון כיס. כספי השילומים האריכו את ימי השלטון של הכלכלה הזו ומנעו הקמת משטר כלכלי המבוסס על יוזמה חופשית. את מחיר אותה כלכלה אנו משלמים עד ימינו.

השילומים גם הניחו את היסוד לפער בין האשכנזים לבין יוצאי עדות המזרח. באותה תקופה גרנו בשכונת תל גיבורים בחולון שלא נהנתה מיוקרה גדולה. רוב תושבי השכונה היו אז יהודים ניצולי שואה. לאחר קבלת השילומים האשכנזים עברו לחולון לבתים עם חדרי מדרגות מצופים שיש. בתי שכונת תל גיבורים שהיו רכוש נטוש ערבי אוכלסו ביהודים מזרחיים. כך בעזרת השילומים האישיים נוצר הפער שנמשך עד היום.

עד כאן דברי הקורא שמואל ארדיטי.

אני מסכים עם רוב דבריו של הקורא. השילומים (וגם משטר הצנע) אפשרו לשלטון מפאי להחזיק את המשק הישראלי בגרונו ולשלוט במדינה. כל אלה אינם משנים את העובדה שהשילומים הצילו את המדינה מקריסה כלכלית. משקיעים לא עמדו אז בתור כדי להשקיע במדינה, עם או בלי שותפות עם חברת העובדים.

אשר לפיצויים האישיים. נכון שאלו נתנו יתרון ניכר ליוצאי אירופה ניצולי השואה על פני יוצאי ארצות ערב, שעד היום לא קבלו פיצוי על הרכוש שהשאירו בארצות המוצא שלהם. אפשר להוסיף זאת לרשימת חטאי שלטון מפא"י. אבל אהוד ברק הרי כבר ביקש סליחה.

מקובל לומר שגנרלים הפסידו במערכה כי התכוננו למלחמה הקודמת. מבחינה זו ראש הממשלה אהוד ברק נמנה כאילו עם הגנרלים המנצחים. בתקופה בה היה רמטכ"ל (כך אומרים) הקפיץ את צה"ל קפיצת מדרגה והכין אותו לשדה הקרב העתידי. קפיצה זו היא המאפשרת לישראל, לדעת ברק, לוותר על שטחים בלי להסתכן.

אי אפשר לומר שאין היגיון מאחורי העמדות שנוקט ברק. הסכנה המאיימת על ישראל – כך אומר ברק – איננה מן החיזבאללה, מן הג'יהאד האיסלאמי או מן החמאס. הסכנה הקיומית האסטרטגית היא מכיוון איראן ועיראק המפתחות נשק השמדה המוני. לכן אנחנו צריכים להתכונן להרתעה בנוסח המכה השנייה. ולכן מכינים את הצוללות ואמצעים אחרים. לכן אנחנו צריכים להגיע לשלום עם סוריה ועם הפלסטינים. כי אווירת השלום שתיווצר והתמיכה הבינלאומית שנזכה לה בעקבותיה, ישמשו מסך מגן ואמצעי הרתעה נגד הסכנה האסטרטגית.

מדוע שלום עם סוריה ועם הפלסטינים ישנה את תוכניות סאדאם חוסיין והאיאטולות בטהראן? ככה.

אך גם אם יש לעמדה זו ידיים ורגליים היא מתעלמת מן הסכנה העיקרית המאיימת על ישראל. כי לא מצפון תיפתח הרעה אלא מפצצת הזמן המאיימת על מדינת ישראל מבפנים – פצצת הלבנוניזציה.

מול קוסובו ובלפאסט

פעמים רבות הזהיר ברק כי אם לא נגיע להסכם עם הפלסטינים תהפוך ישראל לבלפאסט או לקוסובו. בלפאסט? קוסובו? – הלוואי עלינו. לנו צפוי גורל גרוע יותר.

בבלפאסט יש שלטון בריטי חזק. איש לא מציע לטרנספר את הפרוטסטנטים לאנגליה. איש לא מחלק שם נשק לטרוריסטים. יש שם תהליך שלום, אך ברגע שהטרוריסטים הפרו אותו הוא הופסק מיד. ולבריטים יש סבלנות.

קוסובו דומה אולי קצת יותר לנעשה אצלנו. כשם שקוסובו נקרעה מגופה של יוגוסלביה כך אנו צפויים לתהליך דומה בגליל. אך איש אינו תובע ריבונות על בירת יוגוסלביה בלגראד.

יש תסריט גרוע יותר מבלפאסט ומקוסובו. זהו תהליך הלבנוניזציה העובר על מדינת ישראל.

לבנון כבר כאן

מדי חודש מעבירה ממשלת ישראל מיליוני שקלים מאוצר המדינה לחשבונו הפרטי של יאסר ערפאת המתנהל בבנק לאומי בתל-אביב. מכאן מועבר הכסף לחשבונו הפרטי של הראיס בפריז.

שר הפנים נתן שרנסקי העלה את הנושא בישיבת ממשלה ותגובתו של שר התקשורת, פואד בן אליעזר היתה: "מה זה משנה לנו? למה אנחנו צריכים לחטט מה קורה אצלם? זה חשבון אישי שלו, אז מה אתה תלמד אותו איך להשתמש בכסף?"

לפני כשבוע עצרו שוטרים פלסטיים שני שוטרים ישראליים וקצין צה"ל. באיומי נשק דרוך החרימו מהם את  נישקם ולקחו אותם למשרדי הרשות הפלסטינית ברמאללה.הקצין והשוטרים נעצרו במהלך מרדף אחרי שודדי מכונית ישראלית. השוטרים הפלסטינים אפשרו לשודד הרכב להמשיך בדרכו. הם שחררו את העצורים הישראלים אך השאירו אצלם שני אקדחים.

האנשים שירו אש חיה על חיילי צה"ל בהתפרעויות האחרונות ביהודה ושומרון, בנוסף לשוטרים הפלסטיניםים,היו אנשי ה"תנזיס", מיליציה של הפת"ח שברשותה נשק רב ומתקני אימונים.

בצד המשטרה הפלסטינית פועלים מנגנונים רבים הנושאים שמות שונים: מודיעין צבאי, מודיעין כללי, שרותי ביטחון וכו'. הם נאבקים זה בזה בעידודו של ערפאת, בחזקת הפרד ומשול.

בצד המנגנונים הללו, אותם מממנת הרשות הפלסטינית, קיימות מיליציות מקומיות עצמאיות: מיליציה של עיריית שכם, מיליציה של האיגודים המקצועיים בשומרון, נאמני פתח במחנות ועוד ועוד ועוד. לא פעם מתחוללים קרבות יריות בין הגופים הרשמיים לבין עצמם ובינם לבין המיליציות.

אם כל אלו אינם לבנון אינני יודע מהי לבנון.

מי הבוגד האמיתי

בתהליך הלבנוניזציה ממלאים הפלסטינים אזרחי ישראל תפקיד ההולך ומחריף. נגד רבבות מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי הוצאו צווי הריסה והמשטרה אינה מעיזה לבצע אותם. כי הכפרים הערביים בישראל כבר הפכו מזמן מחוץ לתחום למשטרת ישראל. ח"כ סלאח טאריף מ"ישראל אחת" שיגר מכתב לראש הממשלה ובו הזהיר כי אם יבצעו את צווי ההריסה צפוי "יום אדמה שני". דהיינו: יישפך דם. ההתבטאויות שלמנהיגי הערבים בישראל הולכת ומקצינה מיום ליום: משבחים את החיזבאללה ואת החמאס, קוראים לג'יהאד.

ארוע אחד יש בו כדי להמחיש: באוניברסיטת באר שבע התקיים יום עיון על היציאה מלבנון. הופיע שם מפקד בית הספר לפיקוד בצבא דרום לבנון, רב-סרן אבו עזעאם. בתום דבריו ניגשו אליו סטודנטים ערבים הלומדים באוניברסיטה ואמרו לו: "מה יש לך לומר על הטענה שאתם בוגדים?". על כך השיב להם אבו-עזאם: "מה אתם אומרים על הטענה שאומרים שאתם בוגדים? אתם יושבים במדינת ישראל, נהנים מכל מה שנותנת לכם מדינת ישראל ויורקים לבאר ממנה אתם שותים?".

התחזית של הרכבי

אחד מעוזריו של אלוף (ולאחר מכן פרופסור) יהושפט הרכבי, בתקופה שהיה מפקד אמ"ן, סיפר לי כי הרכבי נהג לומר שהערבים אינם זקוקים לנשק כדי להביס את ישראל. די שמאה אלף ערבים יקחו ביד מקל ושתי אבנים ויעלו על המדינה כדי לחסל אותנו.

  

דומה שהתחזית של הרכבי הולכת ומתגשמת ואף משתכללת. הערבים אינם זקוקים למקל ולשתי אבנים. כבר היום מדינת ישראל פרוצה מכל עבר. פלשתינים נכנסים אליה באין מפריע וחלקם נשארים כאן במסווה של איחוד משפחות. לאחר שתוקם מדינה פלסטינית המצב יהיה גרוע פי כמה. אף יהודי לא יורשה, וגם לא יוכל אם ירצה, להתגורר ואפילו לבקר בתחומי השלטון הפלסטיני. הערבים לעומת זאת יבואו כאן למצוא את פרנסתם, להתרחץ בים, לטייל בפארקים ולעשות ככל העולה על רוחם. הם יביאו לשטחם מאות אלפי ואולי מיליוני פליטים מירדן ומלבנון. במוקדם או במאוחריהיו בין הים לירדן יותר פלסטינים (כולל ערביי ישראל) מאשר יהודים.

חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית ועצמאית יהיה אז עניין של מה בכך. כמו החיזבאללה שכבש את דרום לבנון יעלו מאות אלפי פליטים על גדרות המדינה, אם תהיינה בכלל גדרות, ופשוט יכבשו אותה. הם יבואו בחסות נשים וילדים שאיש לא יעז לגעת בהם, יניפו דגלים צהובים ושחורים וירוקים ואדומים. מגובים בבג"ץ של ישראל, בלחץ דעת הקהל העולמית, ובאיום צבאי של מצרים, סוריה, עיראק, ואירן ופשוט יחסלו את "הישות הציונית". לא צריך טילים וגם לא מרחץ דמים גדול. מספיק כמה אלפי הרוגים. גורל מדינת ישראל יהיה כגורל אלג"יריה לאחר שצרפת נטשה אותה. הגירה המונית, אם יהיה מי שיהיה מוכן לקלוט אותנו.

בכל זאת יש תקווה

למרות התחזית הקודרת הזו אני סבור שיש תקווה ואפשר יהיה לעצור את התהליך הזה במועד. אמונתי זו מבוססת על ההנחה שהעם הזה איננו רוצה להתאבד ולא איבד את יצר הקיום הבסיסי. הרוב המכריע של העם – עולי רוסיה, המזרחיים,אנשי התנועה הלאומית והדתית לאומית, המגזר החרדי, השמאל הציוני המסורתי – כל אלה אינם מחזיקים בפילוסופיה של מרץ. זו פילוסופיה של מיעוט מבוטל, של אנשים שאיבדו את יצר הקיום הלאומי ואולי גם את רצון הקיום הלאומי.

אפשר גם אפשר לשנות את מדיניותה של הממשלה הנוכחית. חלילה לא באלימות. הדבר היחיד שנותר ממפא"י ההיסטורית זה הכשרון להטיל רפש על ציבורים גדולים. המדיניות תשתנה כשיהיה ברור לראש הממשלה – והוא היחיד שמחליט שם – שיוסי ביילין ושלמה בן עמי אינם מייצגים את רצון העם. ברק כמו רבין פועל בהתאם להלכי הרוח בעם. לרבין היה סוקר צמוד שהיה מדווח לו מדי יום על מצב הרוח של האומה. מחקר שערכה ד"ר יהודית אורבך, ראש המחלקה לתקשורת בבר אילן, הראה כי רבין פעל בהתאם לתוצאות המשאלים. כך, למשל, כאשר יעצו לו לנצל את ההזדמנות של הטבח של ברוך גולדשטיין כדי לפנות את הישוב היהודי מחברון הוא נמנע מלעשות זאת. ורק מפני שסקר העלה שהציבור לא יקבל זאת.

במרוצת השנים הצליח "תהליך השלום" להרדים את יצר הקיום הלאומי. אבל משהו מתחיל אולי להשתנות. התמונות של החיזבאללה המגיע לגדרות הצפון, והמראה של ארבע אימהות המתחננות "בואו נעשה שלום" – מול הלבנונים היורקים לעברן ואומרים "אנחנו שונאים אתכם" – לא במהרה יימחקו מתודעת הציבור.

אם ברק יידע שהעם אינו מוכן לסבול את הסיכון של חיסול המדינה בתהליך הנוכחי הוא יפסיק אותו.

טייבה כמכשול לשלום
 

שר ההסברה של ערפאת, ד"ר אחמד טיבי, נשאל אם במסגרת ההסכם עם הפלסטינים יהיה מוכן לעבור למדינת פלסטין ולהיות אזרח בה. תשובתו היתה: מה פתאום. אני נשאר בטייבה וטייבה נשארת במקומה. אריאל היא המכשול לשלום.

ומאידך: במהלך השיחות עם הפלסטינים הציע הצד הישראלי להחליף שטחים: ואדי ערה תמורת אריאל. תשובת הפלסטינים היתה – שטחים מוכנים לקבל אבל לא את תושביהם הערביים.

ובכן, הגיע הזמן להעלות על סדר היום הלאומי את הרעיון שטייבה היא המכשול לשלום. וכי הדרך היחידה לקיום שני העמים בפיסת ארץ קטנטנה זו היא לעשות הפרדה מוחלטת. אנחנו פה והם שם – כפי שאמר פעם שלמה בן עמי. בפועל מה שקורה עכשיו ומה שיקרה עוד יותר בעתיד אנחנו נהיה פה וגם הם פה.

במילים אחרות: אם כבר נגזר עלינו לסבול מדינה פלסטינית בתוככי גבולות ארץ ישראל. ואם כבר נגזר שהם יביאו אליה את הפליטים. ואם כבר נגזר שבקלות דעת ובקלות ראש יעקרו מאות אלפי יהודים מבתיהם. צריך כבר עכשיו ליצור סימטרייה בין התהליכים. טרנספר ערבי מול טרנספר יהודי. אנחנו כאן והם שם. סימטרייה כזו גם תקבע את הגבול של מה שבכלל אפשר לוותר עליו.

מהפכה חוקתית

מיד יתנפלו עליי צדיקי הדור ויגידו שאני פשיסט ומחרחר מלחמה. כלומר: ישוב יהודי בארץישראל הוא בלתי חוקי. אבל כל ישוב ערבי הוא חוקי. עקירת יהודים ממקומות הישוב שלהם הוא מעשה המוביל לשלום. עקירת ערבי ישראלי ממקומו הוא מעשה מלחמתי.

תשובתי: אנו נמצאים במצב מלחמה עם כל מדינות ערב. ובמלחמה כמו במלחמה. ארצות הברית הכניסה למחנות הסגר את כל האזרחים האמריקנים ממוצא יפני במהלך מלחמת העולם השנייה. הבריטים עשו כך לנתינים גרמניים, כולל יהודים יוצאי גרמניה שנמלטו לאוסטרליה.

על מנת להבין ולקבוע שטייבה היא מכשול לשלום וחבר כנסת ערבי המשבח את החיזבאללה או נוסע לדמשק הוא פושע שמקומו בכלא ולא בכנסת, יש צורך במהפכה חוקתית. לא יהיה מנוס מלקבוע חוקה לישראל שתקבע כי ישראל היא מדינה יהודית ואזרחיה יכולים להיות יהודים, או לא יהודים הנאמנים לסמליה ולערכיה. אפשר לתבוע מאזרחי ישראל הערבים לא פחות ממה שתובעת החוקה האמריקנית מאזרחיה היהודיים. העם היהודי הוא הריבון פה, הוא יקבע את אופיה של המדינה ואת יעודיה, הוא יקבע מה יהיו חוקיה ומי שופטיה.

הדרך שאני מצביע עליה אינה בהכרח הדרך הקלה. ייתכן כי היא לא תמנע את שפיכות הדמים המאיימת עלינו. אבל לפחות נדע כולנו היכן אנו עומדים.

ראה גם

החוקה  הפלסטינית של עדאלה

http://www.zeevgalili.com/?p=392

העולם השלישי ומדינת פלסטין

http://www.zeevgalili.com/?p=59

 

חזון הפלסטינים הישראלים לחורבן המדינה

http://www.zeevgalili.com/?p=381

המאמר נכתב בחודש מאי 2000

צריך לקרוא את הביקורת שמותחים אנשי שמאל על אהוד ברק כדי להבין לאיזה מצב הוא הביא אותנו. גם אלה שתמכו בנסיגה החד צדדית מלבנון מקבלים פתאום רגליים קרות.

יוסי ביילין, אלוף התוכנית הגאונית הזו, אומר פתאום שהוא חשב שאנשי צד"ל יסכימו להתפנות מרצון ולעבור למדינות אחרות. הוא חשב שאנשי צד"ל הם כמו מתיישבי יהודה, שומרון  והגולן שאפשר לטרנספר אותם מתי שרוצים.  עכשיו, כשמסתבר שהם רוצים להישאר, כל הסיפור עלול להיות שונה.

יוסי שריד, שלשבחו ייאמר כי התנגד מלכתחילה ליוזמה המטורפת הזו, צועק "החזיקו אותי". בממשלה כמובן. והוא מסביר כי לפי ההתפתחות הנוכחית צפויה
הידרדרות שתביא את צה"ל לכניסה מחודשת ללבנון. והוא רוצה להיות שם כדי למנוע זאת.

ומה המסקנה של השמאל מן הכישלון הטוטאלי בצפון? – להזדרז ולהשלים עם הפלשתינאים. אהוד ברק אינו זקוק לזירוז. הוא כבר רץ בכל המהירות. ריצת האמוק של רבין ופרס בהסכם אוסלו נראית עכשיו כזחילה לעומת הריצה של ברק. הוא מוכן כבר לתת הכל – חלק מירושלים, 90 אחוז מיהודה ושומרון ואת בקעת הירדן.

אבל התיאבון של ערפאת גדל עם האכילה. אם נתניהו הצליח להקטין את הציפיות, ברק הגדיל את הציפיות לממדים מבהילים. ולוחות הזמנים המטורפים שקבע הם לוחות זמנים של המלחמה המתפתחת – בצפון, בתוככי יהודה ושומרון וגם בתוך גבולות הקו הירוק מול הפלשתינאים אזרחי ישראל.

מי זה אמר שננצח?

אריה וודקה מקדומים כותב לי: אסד עשוי לשקול לא רק שכדאי לו לפתוח במלחמה גם אם ייכשל אלא גם לקוות לניצחון. אנו יכולים לנצח את סוריה רק בתנאי של גיוס מילואים מהיר. מה הבעיה היום לשבש לחלוטין את העורף שרוחבו 15 קילומטרים כאשר בצמוד מצויים חמישים אלף לוחמי ערפאת ללא קווי הגנה בינינו?  ומה עם מטר טילים מאיראן ומעיראק?  ומה עם החיזבאללה שישטוף לגליל ? ומה עם מרד עממי של  ערביי ישראל? .

די לקיטורים

נדמה שלא היה יום עצמאות מדכדך כמו יום העצמאות האחרון. כולם, גם מימין וגם משמאל, יודעים מה מצפה לנו. אין מקום להרבה שמחה.

מעודד היה לקבל את המכתב הבא של יעקב פיכמן מאלקנה:

"מזה שנים נהוג במשפחתנו לחגוג את יום העצמאות בארוחת חג, לאחר תפילה חגיגית, כראוי לחג שבעיני הוא חג דתי כמו יתר החגים.

ילדיי שבגרו חוגגים השנה את החג בבתיהם ואנו נענינו להזמנת חברים לחגוג בצוותא. הציבור שהתאסף בביתם הנאה של חברינו ראוי בצדק להיקרא "מלח הארץ". אלו הם חבריי הטובים עמם עשינו כברת דרך  ארוכה, החל מימי גוש אמונים, ימי סבסטיה, דרך ימית ועד להקמת הישוב היפה והגדול בשומרון, מקום מגורינו.

היו שם מנהלי חברות, אנשי עסקים מצליחים, אנשי מחשבים ומנהל רשות גדולה. רובם ככולם צנחנים במילואים, ותיקי קרבות, יוצאי קיבוצים.

לאחר קיום מצוות היום (צלי אש תאכלוהו) נתיישבנו במעגל והחל החלק התרבותי.

מרגע זה החל הספורט הלאומי – הקיטורים. כל אחד בתורו הביע את אכזבתו מן המדינה וממה שמתחולל בה היום. לא היה תחום שלא מצאו בו פגמים: ראש הממשלה, בתי המשפט, הצבא, הרפורמה. אף אחד לא יצא נקי. הרמה האינטלקטואלית הגבוהה של משתתפי המסיבה באה לביטוי בעומק הקיטורים.

ואני, שלא רגיל בנאומים, מוצא עצמי נושא נאום ארוך בלבי. כיוון שבגילי המופלג אני ממעט באכילת בשר, הפסקתי לאכול את עצמי ופשוט נעלמתי לביתי.

להלן הנאום שלא ננאם:

תגידו חברים, אתם נורמליים? אתם בכלל שמים לב שהפכתם להיות בדיוק למה שכל חיינו אנו נלחמים בו – הקוטר הישראלי המצוי. זה שיושב מול הטלוויזיה ומקטר על הכל. האם לא קמנו יחד לפני חצי יובל ששנים, עזבנו את בתינו הנוחים  והקמנו יש מאין. האם מאתיים אלף היהודים ביהודה ושומרון הגיעו לכאן בזכות הקיטורים, או בזכות העשייה שלנו? האם הכל נשכח? האם לכם צריך להזכיר מה היה כאן לפני הקמת המדינה? כולנו בנים למשפחות שנכחדו רק מפני שלא היתה להם מדינה שתגן עליהם. האם שכחתם את תנאיי הפתיחה של המלחמות בהן נלחמנו?

תסתכלו מסביב. כולנו שבעים. הקמנו בתים לתפארת. ילדינו מגשימים את החינוך שהענקנו להם וממלאים ישובים בשומרון. כולם אקדמאים, עוסקים בתחומים החשובים ביותר.

תרגעו, לא ירדתי מן הפסים ולא לקיתי בעיוורון. אני קורא עיתונים, רואה טלוויזיה ומסתובב בארץ. גם אני לא מרוצה ממה שקורה. אבל  בין זה לבין ליל קיטורים במסיבת יום העצמאות המרחק רב.

אז חברים, מספיק עם השטויות. חיזרו לעצמכם ואם המדינה הזו חשובה לכם תתחילו לעשות. מה לעשות? מה שאנחנו כל כך טובים בו  – לדבר. אבל לדבר

חיובי. כל אחד במעגלי חייו יתאמץ לדבר על הדברים היפים. על הישובים הפורחים. על ילדינו הנלחמים על כל מקום ביחידות המובחרות ביותר אחרי שנת לימוד בשיבה. על פריחת הישיבות הלאומיות. על עשרות האולפנות לבנות שקמו בדורנו. על הקליטה המדהימה של גל העלייה האחרון.

הכה את המומחה

במסגרת תכניתנו "הכה את המומחה" הזמנו את הפרופסורים לכלכלה, שלב המרץ ונאסדק, כדי שיסבירו לנו עד כמה נפלאה הרפורמה במס. המאזינים מתבקשים להציג את שאלותיהם.

שאלה: אני מורה רווקה ומשתכרת בערך 4000 ש"ח לחודש. מה אני ארוויח מהרפורמה.

תשובה: לצערנו לא תרוויחי. בין כה וכה את לא משלמת הרבה מיסים כך שההפסד אינו גדול. אנחנו נוריד לך חצי נקודת זכות שקיבלת עד עכשיו כאשה עובדת. מקרן ההשתלמות שלך את יכולה לשכוח. בסך הכל תפסידי בשנת 2001 רק 25 שקל מהנטו. אבל אנו אנשי בשורה. בשנת 2003 יירד ההפסד שלך ל-17 שקלים. אנחנו מייעצים לך להתחתן בהקדם ולאחר שיהיו לך שלושה ילדים אז בשנת 2003 תגדל המשכורת שלך בסכום ניכר.

שאלה: אבל עם שלושה ילדים אצטרך עוזרת ומטפלת. האם תכירו בהוצאות האלה לצורך זיכוי?

תשובה: לצערנו לא. הוצאות על עוזרת ומטפלת אינן הוצאות לצורך ייצור הכנסה. אולי תבקשי מאמא שלך לבוא לשמור על הילדים.

שאלה: אני פנסיונר. יש לי פנסיה של 2000 שקל בערך וגם קיצבת זיקנה מביטוח לאומי. הצלחתי במשך השנים לחסוך קצת כסף שאותו אני משקיע בתוכניות חיסכון. כל פעם אני מושך קצת כסף לצורך מחייה. מה יהיה עכשיו?

תשובה: אינך משלם בעצם מס הכנסה כך שבעניין זה מצבך לא ישתנה. אך על הרווחים שלך מתכנית החיסכון תצטרך לשלם 25 אחוזים מס. בינתיים החלטנו לא להטיל מס על קיצבת הזיקנה.

שאלה: אני עומד לחתן את בתי. יש לנו מעט כסף לתת לה כדי לעזור בהוצאות החתונה, בהוצאה ראשונית על כלי בית ובתשלום ראשון לרכישת דירה. האם אנו חייבים לשלם מס על המתנות האלה?

תשובה: בינתיים לא. אבל עליכם לרשום את כל המתנות האלה עד שיגיע יומכם. אז יצרפו את כל הסכומים והיורשים שלכם יצטרכו לשלם 10 אחוזים על הירושה. אגב, אם החתונה בימים הקרובים אתם צריכים כבר לרשום, למרות שהפורמה תיכנס לתוקף רק בינואר 2001. לפי המצב הנוכחי ישלמו מס רק על סכומים של 2 מיליון שקל ויותר. אבל אנחנו לא יכולים להתחייב מה  יהיה הסכום שעליו ישולם מס עיזבון בעתיד.

שאלה: אני חבר כנסת ומשתכר בערך 19 אלף שקל לחודש. מה יהיה מצבי אחרי הרפורמה.

תשובה: אל דאגה. הכנסתך תגדל ב-1203 שקל לחודש, אבל תצטרך לשלם  מס על רווחי קרן ההשתלמות  כך שיישארו לך רק 740 שקל.

שאלה: אני עובד חברת החשמל ומרוויח 50,443 שקל לחודש.

תשובה:  התוספת שלך לנטו לאחר ניכוי המס שאתה משלם על קרן ההשתלמות תהיה 1890 ש"ח.

שאלה: ומה עם החשמל שאני מקבל חינם? זה משהו ששווה 3000 שקל לחודש.

תשובה: אל דאגה. כמו בעבר גם עכשיו תהיה פטור ממס על ההכנסה הזו.

שאלה: אני מנהל בנק ומרוויח 250 אלף שקל לחודש. איך תשפיע עלי הרפורמה.

תשובה: לא אנשי בשורה אנחנו בשבילך. מטרת הרפורמה היתה ליצור יתר שוויון בחברה הישראלית. לכן אתה תשלם יותר מס גם על העבודה וגם על רווחיך מהשקעות. עליך ללמוד להצטמצם מעט.

זהבה WHO?

עד לפני כמה חודשים השם זהבה גלאון לא אמר כלום לאיש.  אלמונית לגמרי. לחבר כנסת, שעצם קיומו מותנה בהופעה בתקשורת, זה כמו פסק דין מוות. למי שעדיין אינו יודע – זהבה גלאון היא חברת כנסת מטעם מרץ.

באחרונה היתה לה עדנה. פרשת איציק מרדכי, בה היא  כיכבה במרכז, הפכה אותה מדמות אלמונית לסלבריטי. קולה הצרוד נשמע על כל גלי האתר בכל הערוצים. מה עם כבוד האדם, גם אם קוראים לא איציק מרדכי? מה עם חפותו של אדם כל עוד לא הוכחה אשמתו?

לא חשוב. פנו דרך לזהבה גלאון.

זהבה גלאון דואגת לכבוד האדם ולחירותו. אם קוראים לו מוסטפה דיראני למשל. שוב הפכה חברת הכנסת האלמונית לסלבריטאית. יש לה הרבה מה לומר על ההכרח לשחרר את בני הערובה.

דיראני אאוט. אבל יורם שקולניק אין. זהבה גלאון מגישה בגץ ושוב מנצחת. מקומה של זהבה גלאון כבר מובטח לכנסת הבאה.

בג"ץ שקולניק ופרשת קו 300

סתם שאלה כאילו משפטית.  יורם שקולניק עשה פחות או יותר מה שעשו חוקרי השב"כ  שהרגו את מחבלי קו 300. הם עשו יותר. לאחר מעשה טשטשו, שיבשו הליכי משפט והעלילו. איש מהם לא ישב בכלא והעונש החמור ביותר שהוטל על אחד מהם הוא איסור לכהן במשרה ציבורית. איך זה מתיישב עם השוויון בפני החוק?

כל הכבוד ליועצי התקשורת של ויצמן

מצעד החיים בפולין בהשתתפות הנשיא (פעם ראשונה בהיסטוריה), חלוקת פרסי ישראל, פגישה עם חיילים מצטיינים, פגישה עם הסגל הדיפלומטי, ראיון מכובד ברדיו ובטלוויזיה לכבוד יום העצמאות, הכרזה כי אולי יפרוש השנה אלא אם כן ראש הממשלה יבקש ממנו מאד, יש לו גם מה להגיד על הנעשה בלבנון, משביע שופטים, נותן חנינות.

מישהו זוכר משהו על אחד בשם אדוארד סרוסי?

ניצב אליק רון

באמת לא בסדר. איך זה שאתה יורה בנהג המשתולל בדרכים בלי לברר את לאומיותו?

נכון שהנהג ניסה לדרוס שוטר, נסע במהירות מטורפת, ולאחר מעשה נתברר כי היה גם בשלילת רשיון. כשראית אותו משתולל תפקידך היה לעצור אותו ולא יכולת לדעת אם מדובר ביהודי או בערבי. זו הטעות שלך.  אילו זה היה יהודי וירית בו זה בסדר גמור. אך אם ירית בערבי  לא יסלחו לך.

להקת פינג פונג

חברי הלהקה עוד יקבלו פעם פרס ישראל. עד אז כדאי לתת להם פרס על הופעתם המבישה בארוויזיון, כשהם מניפים את דגלי סוריה. לשלוח אותם להנות מהכנסת האורחים הסורית המפורסמת בדמשק.

קול בתקשורת ערווה

נדמה לי שגלי צה"ל היו הראשונים שהחלו במשדר  "הכל דיבורים" – תכנית בה יכול כל מאזין לעלות על גלי האתר ולומר את אשר עם לבו. בזמנו זו היתה יוזמה ברוכה.  נדמה היה כי היא מאפשרת חופש דיבור לציבור נרחב. במציאות זו היתה רק אשליה, שהרי רק חלק קטן מן המאזינים הצליחו להגיע לשידור. ואילו  המראיינים, רובם ככולם, קבעו את הטון ואת הכיוון בעיקר בתחום הפוליטי.

במרוצת הזמן התפתחו תכניות רדיו של הכל דיבורים, שאינן עוסקות בנושאים ציבוריים אלא בבעיות אישיות, בעיקר בעיות שבינו לבינה. תחילה זה היה בתוכניות לילה מאוחרות בהשתתפות צוות פסיכיאטרים ופסיכולוגים. לאחר מכן עברו התוכניות לשעות היום והמגישים פסיכולוגים בגרוש.

פתיחת ערוצי התקשורת לתחנות הרדיו האזוריות והמרדף אחר רייטינג בכל מחיר הביא לוולגריזציה של התוכניות הללו. המגישים העדיפו אנשים המוכנים להתוודות על החלק האינטימי ביותר של חייהם, כולל סטיות  של גילוי עריות ומעשי זימה  שהדיבור עליהם הפך להיות לגיטימי.

באחרונה שמעתי תכנית בה סיפרה חיילת כי גילתה באקראי שאביה בוגד באמה. כשספרה את הדבר לאמה גילתה לה האם שהיא ואביה מקיימים מזה שנים "נישואים פתוחים" בהסכמה. כל אחד מהם מקיים יחסים עם בני זוג אחרים בלי שהדבר יפריע להם להמשיך בחיי משפחה נורמליים, אם אפשר לקרוא כך לחיי משפחה כאלו. ההורים אף ניסו לשכנע את הבת כי זו דרך חיים נורמלית. כי בדרך זו הם מגוונים את חייהם ומחזקים את המסגרת המשפחתית.

החיילת נשמעה כמי שנתונה במצוקה גדולה. היא לא יכלה להבין מדוע ההורים עושים מה שהם עושים. ואיך זה מתיישב עם חיי משפחה.

מה שמעניין היה בתוכנית הזו שגם המגיש וגם מאזינים שעלו על הקו ניסו לשכנע אותה שזה בסך הכל בסדר. שזה עדיף על גרושים וכל הכרוך בכך.

בדיחה עצובה

מדוע לא יוכלו להחזיר את הנגב?

כי בכל זאת צריך מקום כדי לבנות בתי סוהר לכל המושחתים.

קשר לאחד והפלאפונים

אחת הדמויות הציוריות של ירושלים (מלפני הרבה שנים) היתה אישה יקית שהכל כינו אותה "קשר לאחד". היא היתה מסתובבת ברחובות, לבושה חליפה כהה, מדברת לעצמה  ומדי פעם פונה לאנשים ברחוב ואומרת להם: "קשר לאחד, שלמה ושולמית, מלכות השמים".

אחיה היה אחד הפרופסורים המפורסמים של האוניברסיטה העברית. מה היה סודה ומה מצוקתה של האשה ידעו רק מעטים. את עיקר סודותיה נטלה עמה אל הקבר.

אילו היה נוחת אדם מן המאדים ברחובותינו היה סבור מן הסתם כי מדובר בתרבות של אנשים מופרעים. בכל אשר תפנה אתה מגלה אנשים מדברים אל עצמם. פעם עוד החזיקו בטלפון הנייד, כך שיכולת להבין שהוא מקיים תקשורת עם זולתו. אך מן הרגע שפותחו דיבוריות אישיות (ועכשיו גם מסתבר שאינן

מסוכנות יותר מאשר הצמדת המכשיר לראש) שוב אי אפשר להבחין בין מי שמדבר עם עצמו ומי שמדבר עם זולתו.

הבדיחות שאינן מתות

לפני הרבה הרבה שנים סיפרנו את הבדיחה על בוזלגו ששינה את שמו לרובינשטיין ואחר כך שוב שינה שמו לרביב. כי כאשר נקרא רובינשטיין ושאלו אותו מה היה שמך הקודם הבינו מייד שמדובר בבוגלו. כשנקרא רביב היה שמו הקודם כשר למהדרין.

זו היתה בדיחה גזענית שנולדה בעידן של ראשית המדינה כאשר רבים עיברתו את שמותיהם ורבים עוד יותר סבלו מכך ששמותיהם נשאו שם מזרחי.

באחרונה  למדתי לדעת כי הבדיחה הזו אינה בדיחה אלא מציאות בשר ודם. סקר שנערך העלה כי אנשים הנקראים בוזגלו, מזרחי או דהאן מתקשים למצוא עבודה  יותר מאנשים ששמם רובינשטיין, רביב או רחמילביץ' שיש להם אותם כישורים. ולכן יש המשנים את שמותיהם.

בתכנית של עורך הדין ברדוגו (ברדיו FM )103 ) הביע אחד המאזינים  ספקות לגבי אמינות הסקר הזה.

על כך אמר לו ברדוגו לערך את הדברים הבאים: אינך מאמין? אני עצמי נוכחתי שהדבר עובד. הכרתי אדם ששמו היה ביקה. הוא שינה את שמו לרבינוביץ' ותמיד שאלו אותו מה היה שמך הקודם. שינה שוב את שמו לרבן והפעם כבר יכול היה להשיב ששמו הקודם רבינוביץ' ועולם כמנהגו נוהג.

אמריקה  הדתית

ישראלי חילוני המתגורר באמריקה הדביק למכוניתו את הסטיקר הבא:

PLEASE  GOD SAVE  ME FROM YOUR FOLLOWERS
(אנא אלוקים הצל אותי מן הדתיים)

עד מהרה  מצא על המכונית סטיקרים רבים שבהם נאמר:

GOD  WILL SAVE  YOU IF YOU BELIEVE I N HIS SON

(אלוקים יציל אותך אם תאמין בבנו)

עוד גרסה לדצ"ך

יעקב פרנק, ממשיכו של שבתי צבי שהתנצר, ביקש להוציא שם רע על ישראל ופרש את ראשי התיבות שבהגדה כך: דם צריכים כולנו, על דרך שעשו באותו איש חכמים בירושלים.

גרסה זו הביא לי משה בודק מחיפה, אותו למד מי פרופסור מרדכי וילנסקי.

עמנואל הלפרין

אולי הוא ספג מדודו, מנחם בגין ז"ל, את האצילות, את תרבות הדיבור, את הנימוס והכבוד לאדם באשר הוא אדם, את היושר האינטלקטואלי.  מכל מקום הוא דמות חריגה בנוף התקשורת שלנו. הייתי אומר משכמו ומעלה אבל זה לא כבוד גדול. הוא יחידאי ברגישות שלו למרואיינים. הוא אינו קוטע את המרואיינים, אינו מתחרה אתם באמרי שפר, אינו מביע את דעותיו אלא מאזין. הוא גם איש תרבות בבחירת הנושאים, בצורת ההגשה שלהם, בגרוי האינטלקטואלי שהוא יוצר. הוא ההוכחה שאפשרית גם תקשורת אחרת.

התראה לפני עיכול

הקורא יהודה דה ליאון היפנה את תשומת לבי להגדה של פסח שהופצה על ידי "מעריב"  בה הופיע הכיתוב הבא: "בשער: הסנה בוער באש והסנה איננו עוכל(שמות ג' ב')".

1. מה יאמרו הערבים

2. החזירו הבנים הביתה

3. הדייסה שבישל רובינשטיין

4. בין ברק לביבי

5. ברק תהלים והעמותות

6. הסוחר שלימד קבלה אתהרב אשל"ג

7. שינקין בצהרי היום

8. געגועים לאפרים קישון

9. משה סנה

דוד בן גוריון נהג לומר:"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". נשתנו הזמנים. היהודים כבר אינם עושים דבר פרט לנסיגה ולהתקפלות. ואילו הגויים אומרים דברים שאנו חייבים לשמוע ולהבין. כי מה שאומרים היום הגויים גם יעשו מחר הגויים. מי שאוטם אוזניו למאמרים הנאציים, המופיעים בביטאונו של "מנהיג סוריה המודרנית"( כך כינה אהוד ברק את אסאד האב), לא למד מאומה מ"מיין קאמף" של היטלר.
זה מה שיאמרו ויסיקו הערבים מן הבריחה שלנו מלבנון:

*היהודים פחדנים. הם בני מוות.

*החברה הישראלית מתפוררת. היא קרועה מבפנים ואינה מסוגלת לאסוף את הכוחות כדי להילחם.
הישראלים אינם מסוגלים לספוג אבדות צבאיות בשעור שאינו עולה על חמישה אחוזים מן האבדות שלהם בתאונות דרכים.
*הגנרלים הישראלים סמרטוטים והרמטכ"ל שלהם מתנהג כמו שבשבת. מתאים עצמו להלכי הרוח המתחלפים של הציבור העייף בישראל ולעמדות המשתנות של הבוסים הפוליטיים.
*מצאנו את הדרך להביס את ישראל. לא צריך מלחמות גדולות. די במלחת התשה שבה אנחנו לא נסכן כמעט כלום והם תמיד יוותרו וייסוגו.
אחרי שנקבע התקדים של מלחמת התשה וטרור תוך כדי משא ומתן לשלום אנחנו נתמיד בכך. זוהי בהחלט הדרך לשלום כפי שאנחנו מבינים אותה.
בטרור סילקנו את הישראלים מלבנון ונסלק אותם מן הגולן ואחר כך יבוא תור השטחים בגדה המערבית ואחר כך הגליל ועכו ורמלה ויפו ובאר שבע וכמובן ירושלים.

 

2. להחזיר את הבנים הביתה

יש להחזיר את הבנים הביתה ומהר ככל האפשר. אין להם מה לעשות בארצות כיבוש שמעבר לים. בואו בנים בואו – מווייטנאם, מתאילנד, מקוריאה, מסומליה, מהאיטי, מקובה, מניקרגואה. אין לכם מה לעשות שם. אימא מחכה לכם כאן, בבית.

3. ה"דייסה" שבישל היועץ המשפטי

יואל מרכוס, הפובליציסט הראשי של "הארץ", איננו מרוצה מן היועץ המשפטי לממשלה. אליקים רובינשטיין. כי לדעת מרקוס היועץ המשפטי "בישל דייסה" בכך שהעביר את פרשת העמותות לחקירת המשטרה.

ומהי "דייסה" אליבא דיואל מרקוס?

במיטב כשרונו הוא מפרט:

*חקירת המשטרה עלולה להסתעף ל"מחוזות לא נודעים" שרק יסבכו וירחיבו את היקפה.

*תעלה השאלה מי פעל, על דעת מי, מי ידע ומי לא ידע.

*שלטונות המסבאנגליה ובארצות הברית עלולים להרחיב את החקירה.

*הם יבקשו לדעת אם המיליונרים שתרמו לארגוני צדקהוזכו לפטור ממס הכנסהלא עברו עברות כשהכספים מצאו דרכם לעמותות של ברק.

*תעלה שאלה של כסף שחור שהולבן.

*רבים וטובים" יזומנו לחקירה באזהרה.

* התקשורת תהיה מלאה הדלפות ואולי יצוצו עדי מדינה.

* זהו כדור שלג שלאיש אין שליטה עליו והחקירה עלולה להמשך מעבר לכל התאריכים שקבע ברק לסיום הסכסוך בן מאה השנים.

* רוב הסקרים מעידים שהציבור לא מאמין לברק שלא ידע.

*משאל עם על הגולן עלול להפוך למשאל עם על אמינותו של ברק.

עד כאן עיקר דבריו של יואל מרכוס.

לכל זה קורא מרכוס "דייסה שבישל אליקים רובינשטיין". כי "שמונה חודשים לאחר סילוקו של ביביהגענו למצב שהתקווה הגדולה לשלום ולחברה חדשה מותנית בתעודת יושר של המשטרה".

ובכל אשם רובינשטיין.

נו נו נו רובינשטיין. אתה לא יודע שיש הבדל בין ברק לביבי.

4.בין ברק לביבי

ראשי התיבות של ברק = ביבי רק קטן.

הזכויות להברקה הזו שמורות לעורך הדין ברדוגו בתוכנית הרדיו "זהבי עצבני" ב-103 FM



5.ברק תהלים והעמותות

מן המפורסמות הוא שבמלחמת השחרור ניצלה צפת בשתי דרכים – בדרך הטבע ובדרך נס. בדרך הטבע כי זקני העיר אמרו תהילים. ובדרך נס – כי הפלמ"ח הגיע בזמן.

לקורא משה ברודצקי מירושלים יש הצעה מעשית לראש ממשלתנו. לפעול בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס. כי מה יותר ברור ממה שכתוב בתהילים קמד: "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם שלח ידיך ממרום".

ואם ברק רוצה לדעת עם מי יש לו עסק כשהוא במשא ומתן עם אסד, יציץ נא בפרק קכ, שם נאמר:"רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה".

ההכשר של עמותות ברק
לפני שנים נפל דבר בישראל. שופט נתפס בקבלת שוחד. את השוחד קיבל מאשה שלא היתה יציבה בנפשה ובנסיבות שאין בהן כבוד גדול. פורמלית יצא השופט זכאי, אך הוא מיהר להתפטר מכהונתו. בכך נסתיימה הפרשה הראשונה ויש לקוות האחרונה שבה קיבל שופט בישראל שוחד.

הואיל ושני גיבורי הפרשה כבר שוכני עפר נשאיר אותם במנוחה ולא נזכיר את שמותיהם. הסיבה שאני מעלה פרשה נשכחת זו היא האסוציאציה שמעוררים בי כל המגינים על עמותות ברק הטוענים כי הכל חוקי. הטענה הזו הזכירה לי אותה אשה שבגללה כשל השופט. אותה אשה נהגה לשאת עמה לכל מקום תעודה שהעידה על שפיותה. מי שזקוק לתעודת שפיות או לתעודת יושר יש לפקפק בשפיותו או ביושרו.

 6.הסוחר ממנו למד הרב אשלג את תורת הקבלה

סיקור נרחב על קבלת הרב אשלג

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

בימים אלה עלה באש בית הכנסת "מראות הסולם", שהוא בית הכנסת הראשון שנבנה בשכונת נווה צדק בתל-אביב.השריפה כילתה את ארון הקודש, את ציורי הקיר, את התקרה וכן את גג הרעפים. לפני השריפה נבזזו דלת עץ מפוארת של בית הכנסת ויטראז'ים ועוד אביזרים ורהיטים. אוי לו לדור שכך מפקיר את שכיות החמדה שלו.

ייחודו של בית הכנסת הזה הוא בכך שכאן כנראה כתב הרב יהודה ליב אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה את התרגום והפרוש של ספר הזוהר. זו הזדמנות לומר כמה מילים על אחד המפעלים החשובים ביותר של הספרות התורנית בדור הזה.

"הזוהר הקדוש", שהוא ספר היסוד של תורת הסוד, היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור – כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.

על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי…באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".

בדורות קודמים השפיע הזוהר השפעה עמוקה על ההמונים, אם במישרין ואם בדרכי עקיפין, באמצעות ספרות המוסר העממית. בדורנו, דור שבו יבשו ונסתתמו המעיינות, נלמד הזוהר בחוגים מצומצמים של אנשי סוד או במסגרות אקדמיות. סתם יהודי המבקש לטעום משהו מן הזוהר, טעמו המתוק כפי שאמר עגנון, לא יכול למצוא בו ידיו ורגליו.

מצב זה נשתנה מיסודו עם הופעת תרגומו ופרושו של ר" יהודה ליב הלוי אשלג "הזהר עם פירוש הסולם". בעולם המדעי נמתחה אמנם ביקורת על הפרוש הואיל ונכתב ברוח קבלת האר"י, אך לא מצאו דופי באיכותו של התרגום. בנוסף לתרגום המלא ולפרוש כתב המחבר "פתיחה לחכמת הקבלה" ו"פתיחה לפירוש הסולם", שמטרתם "להקל על המעיין להבין הביאורים במקומות שעוסקים בחכמת הקבלה" וכן ספר "למוד עשר ספירות", שאף הוא מכניס את הקורא לפרדס תורת הסוד.

בעל ה"סולם" השלים, עד לפטירתו בשנת תשט"ו, תרגום ופרוש הזוהר ו"זוהר חדש" ב-כרכים. הוא לא הספיק לתרגם ולפרש את "תיקוני זוהר". מלאכה זו השלים הרב יהודה צבי ברנדוויין.

בכרך הראשון לפרושו, שקרא לו "מעלות הסולם", מביא הרב ברנדווין מכתב שכתב הרב אשלג בשנת תרפ"ח, בו הוא מגלה שאת סודות הקבלה למד מפי חכם שבחייו החיצוניים היה ידוע כסוחר.

 וכך נאמר במכתב, בין היתר: ""בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות. ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו וכל דבריו בהפלגה גדולה…והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג" חודשים בכל לילה אחר חצות בביתו…בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא…וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי היה מלא תקווה לזכות בחכמה ודעת… מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב… וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. וגם נזכרתי בחמלת השם יתברך,כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל… ומורי הקדוש ז"ל הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו…"

7. שינקין בצוהרי היום

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמקועקעים וחסידי בראסלב. מיקס אנושי שאתה כבר לא רואה במקומות אחרים.

הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המילה האחרונה של האפנה – ג"ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפההנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ"ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדק, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט  1929 הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה – דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היאשמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

 אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר של "מקור ראשון" אינו סובל):

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

8. געגועים לקישון של פעם

ספרו הראשון של אפרים קישון שהופיע בעברית היה "העולה היורד לחיינו". באותה תקופה לא שלט קישון עדיין בשפה העברית. הספר נכתב בהונגרית ותורגם לעברית בידי אביגדור המאירי. זה היה ספר משעשע מאד שנתגלו בו ניצני השפה הקישונית וההומור הדק. ההמשך ידוע: שורה של ספרים שתארו את המציאות הישראלית מזווית מקורית (שמו הולך לפניו, אין כמונים, אלף גדיא וגדיא, שמיניות באוויר, שחור על גבי לבן, באחד האמשים ועוד רבים). הטור של קישון ב"מעריב" זכה לקהל גדול של מעריצים והיה בין הגורמים להצלחת העיתון בתקופה שהיה באמת העיתון הנפוץ במדינה. (כאן המקום להזכיר את אחד מכשלונות "ידיעות אחרונות". קישון ניסה להתקבל בידיעות אך נדחה בגלל שליטתו הלקויה בעברית ואז פנה ל"מעריב").

בעקבות הטור באו מערכונים מצוינים שהוצגו על ידי להקת "בצל ירוק" – הכתובה, שמו הולך לפניו, אתה מספר לי, אף מילה למורגנשטרן. וסרטים – ארבינקא, סלח שבתי, שחלקם הפכו סרטי פולחן. קישון השכיל במהלך הקריירה שלו לתת תאור נפלא של המציאות הישראלית והפך את מגבלותיו הלשוניות לבית יוצר של השפה הקישונית החדשה. כמה מן המילים שהמציא נכנסו לשפה העברית כמו הפועל לגמוז במשמעות של לחסל, אותו המציא כנקמה במבקר חיים גמזו (שהרבה לקטול את יצירותיו).

הצלחתו של קישון בתקופה הקלאסית שלו נבעה בין היתר מכך שבניגוד למילייה הבוהמי השמאלני הוא נתן ביטוי לעמדות לאומיות. ספרו "סליחה שניצחנו" הוא כתב הגנה על ישראל המותקפת בתקופה שכבר החלו להתגלות בקיעים בחוסן הלאומי ובאמונתנו בצדקת דרכנו.

אך מזה שנים סר חינו של קישון בעיני הקורא הישראלי. יש אמנם עדיין ציבור גדול של מעריצי קישון, המכירים על פה את כל מערכוניו וספריו. אך מתוך הכרות עם תלמידיי הצעירים אני יודע שלדור החדש שמו כמעט אינו אומר מאומה.

במקביל לירידת קרנו בישראל נחל קישון הצלחה עולמית. ספריו תורגמו לשפות רבות, מחזותיו הוצגו אפילו ביפן ובעיקר זכה לפופולריות בגרמניה. קישון נמצא יותר ויותר בחוץ לארץ ובכמה גיחות מולדת שעשה נתברר כי הוא עבר מטמורפוזה. אפרים קישון הפך פתאום חסיד מדינה פלסטינית, חסיד תהליך השלום, ממש כמו כל משמיציו משמאל מלפני שנים. באחרונה גם אמר כי הגזמנו בתגובות שלנו על עלייתו של היידר לממשלת אוסטריה.

אפרים אפרים, ברוח יצירותיך אומר כי אתה עושה "שמיניות באוויר" כדי להכשיר את השרץ, כי רצוי היה ש"תוציא את השטקר" כי אתה לא רואה דברים הכתובים שחור על גבי לבן" וכי ב"אחד האמשים" הפכת מ"עולה היורד לחיינו" ליורד העולה על חיינו.

9. משה סנה

מן הנאמר כאן בשבוע שעבר ניתן היה להבין בטעות כי משה סנה נמנה עם קבוצת האנשים שהועמדו לדין והורשעו על מסירת מידע לאויב. אין הדבר כן.
פרשת המידע הצבאי הסודי שמסר סנה למזכיר השני בצירות הסובייטית בישראל נתגלתה בארכיון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית רק לאחר התפוררות ברית המועצות. האינפורמציה כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל. כשנתגלו מסמכים אלו כבר לא היה סנה בין החיים. לפני מותו נתן ביטוי למעין חזרה בתשובה ליהדות כשציווה לומר קדיש על קברו.