לאחר שקראתי בנשימה עצורה את הספר "רצח בין ידידים – אורי אבנרי סיפור מלחמה פוליטי" נפגשתי עם מחברו, חברי משכבר אמנון לורד.
אבנרי רצח בין ידידים אמנון לורד - שער הספר
צעיר נכדיי, יונתן בן התשע וחצי, מגלה סקרנות עצומה בכל ענייני העולם. השבוע התקשר אלי בטלפון ושאל: סבא, אני רוצה לבנות סוללה חשמלית. איך עושים את זה? בו במקום שלפתי את התשובה מזכרוני הקודח.
"בנה במו ידיך" עמוד מתוך "הטכנאי הצעיר" המדריך כיצד להרכיב סוללה חשמלית מחומרים ביתיים.
עליך להשיג: אמרתי לנכדי, עיגולי נחושת בגודל מטבע של עשר אגורות לערך. בילדותי השתמשנו למטרה זו במטבע של מיל, המטבע בעל הערך הקטן ביותר (במלחמת השחרור נעלמו מטבעות אלה כי ערך הנחושת שבהם היה גבוה מן הערך הכספי שלהם. הם נאספו הותכו וסופקו לתעשייה הצבאית לייצור תחמושת). עיגולי אבץ חתכנו ממרזבים ומתקנים אחרים. את המטבעות ועיגולי האבץ השחלנו לתוך גליל קרטון לסרוגין,עיגול אבץ ועיגול נחושת כשבין העיגולים הנחנו חתיכות בד טבולות בחומצה.
לשני הקטבים של הסוללה חיברנו חוטי חשמל באמצעות מלחם חשמלי והרי לנו סוללה מוכנה לשימוש. הזרם שהפיקה הסוללה לא הספיק לרוב כדי להדליק נורה של פנס. רק ילדים שהצליחו להשיג חומרים משובחים וסיוע מהוריהם הצליחו בכך. אך קל היה לזהות את קיומו של החשמל שמפיקה הסוללה על ידי קרוב שני קטביה ללשון. הדיגדוג הקל הוכיח שיש זרם.
את הסיפור הזה אני מספר על רקע מכתב שקיבלתי מאחד הקוראים, יוסף אחר, וזה לשונו:
"קראתי אודותיך שכתבת בטכנאי הצעיר, ומיד נשטפתי בגל של נוסטלגיה. גדלתי בהוד השרון ובשנות החמישים כעולים חדשים, היינו עניים מרודים.
"יום אחד קרה לי נס כשהופיע סוכן ספרים שהציע את חמשת כרכי 'הטכנאי הצעיר', ואמי קנתה לי אותם בתשלומים. לא ייאמן כמה שעות, ימים, חודשים ושנים של אושר הסבו לי ספרים אלו. וכיצד הם השפיעו על חיי.
"האם תוכל לפרט, אולי באחד מטוריך, מה היה
'הטכנאי הצעיר' – ירחון? שבועון?, מתי החל. ובכלל
עוד פרטים עליו".
אני חייב להודות שמכתבו של הקורא עורר גם בי התרגשות רבה. תרמתי אמנם תרומה צנועה ל"הטכנאי הצעיר" בשנות קיומו האחרונות, אך כשהופיע לראשונה בשנת 1945 עדיין הייתי ילד והתחלתי לקרוא בו רק בבגרותי ומאוחר יותר גם כתבתי בו. גם בשבילי כמו בשביל הקורא הוא חוויית נעורים בלתי נשכחת וגם היה מקור ידע שליווה אותי שנים.
דוגמא אחת מני רבות: לפני מספר חודשים ביקרתי עם נכדיי במוזיאון המדע בלונדון. במהלך סיורינו נתקלנו במבנה מתכת ענק וחידתי. בו במקום זיהיתי כי מדובר במחשב המכאני של טיורינג, המתמטיקאי הבריטי שהניח את היסוד למדעי המחשב. לא נתקלתי מעולם במחשב הזה אלא בתמונה שפורסמה בשעתו בטכנאי הצעיר.
ניסיתי להשיג פרטים מלאים על תולדות כתב העת הזה, אך העליתי חרס. אין זו הפעם הראשונה שאני מגלה כי נושאים ואירועים חשובים שקדמו לתקופת האינטרנט נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אכתוב כאן רק מה שהעליתי על קצה המזלג משיחות עם אנשים ובעיקר מזיכרונותיי. אני מקווה שיהיה מישהו מבין הקוראים שיוכל להוסיף פרטים ונרכיב יחד פרופיל לויקיפדיה של כתב עת חשוב, שהטביע את חותמו על בני הדור שקדם למדינה ולשנים הראשונות לקיומה.
הטכנאי הצעיר" החל להופיע כירחון בשנת 1945 ועורכו היה אינג'ינר פיינסוד. במקרה אני זוכר את שמו כי היה דוד של חברתי לספסל הלימודים, זיווה שמה, בתיכון שליד סמינר לוינסקי בתל-אביב.
המוציאים לאור של כתב העת תיכננו אותו מראש כך שהחוברות ייכרכו לספרים. מיספור העמודים לא החל בכל חוברת מחדש אלא היה רציף. כך שכאשר כרכו את החוברות הן נראו כספר לכל דבר.
כתב העת החל להופיע כסידרת ספרים בשנת 1951 וככל הזכור לי זכו להצלחה עצומה ונמכרו שנים רבות אחרי שכתב העת הפסיק להתקיים.
כתב העת הפסיק להופיע להערכתי באמצע שנות החמישים והחל להופיע מחדש בסוף שנות החמישים. באותה תקופה כבר היה לי לי ניסיון מה בתחום העיתונות וערכתי מדור לענייני מדע ב"חרות לנוער" וביומון "חרות". המדורים הללו היו מבוססים בעיקר על תרגומים מן העיתונות המדעית הלועזית ומיעוטה על ראיונות שקיימתי עם מדענים ישראליים.
המקום היחיד בו מצאתי ערך קטן שהוקדש ל"הטכנאי הצעיר" היה הספר הנוסטלגי "איפה היינו ומה עשינו" של אמנון דנקנר ודוד טרטקובר.
בערך הטכנאי הצעיר כותב דנקנר: "חוברת לילדים ששיחקו במכאנו. מי שקרא אותו ידע בדיוק איך פועל פריג'ידר, איך נוסעת מכונית ואיך מרכיבים רדיו גביש".
זהו תאור על קצה המזלג של העולם שפתח בפנינו "הטכנאי הצעיר". ממנו למדנו איך פועלת הפצצה האטומית ומה בינה לבין פצצת המימן. איך פועלת הטלוויזיה שהיתה אז חלום רחוק ומי היו הממציאים הגדולים מאדיסון ועד בל. וגם סיפורי מדע בידיוני בשפע והמון המון חידות במתמטיקה (שרק עכשיו למדתי מתוך הוויקיפדיה שהיו תרגומים של גאון הפופולריזציה במתמטיקה מרטין גרדנר).
החלק החשוב ביותר בטכנאי הצעיר היו תכניות הבניה שהיו במדור שנקרא "בנה במו ידיך". אחת התכניות היתה של בניית רדיו גביש. בניית רדיו כזה היתה חווית ילדות שאין ילד שעבר אותה שלא נחקקה בתודעתו לכל חייו. רדיו גביש היה מכשיר פשוט ביותר, שניתן היה להרכיבו באמצעים זולים שידו של כל ילד יכלה להשיג מכסף הכיס שלו.
הרדיו היה מורכב מגליל קרטון של נייר טואלט עליו ליפפנו חוט נחושת דק עם בידוד אמאייל. גביש שהיה אבן גבישית מוטבעת בתוך גוש עופרת שניתן היה להשיגה בפרוטות בחנויות לחלקי רדיו (בעיקר החנות של גבעון ברחוב אלנבי בתל אביב ) אנטנה שהיתה מורכבת מחוט נחושת מושזר אורך של כעשרה מטרים ולבסוף החלק היקר ביותר היה זוג אוזניות. את אלה ניתן היה להשיג בזול בחנויות שמכרו עודפי ציוד של צבא הבריטי והיו מרוכזות בשרידי הכפר אבו כביר שבסוף רחוב הרצל, במקום בו הוקם לימים הבסיס לאוניברסיטת תל-אביב.
"הטכנאי הצעיר"לימד אותנו איך לחבר את החלקים השונים באמצעות מלחם חשמלי שגם הוא היה מכשיר זול למדי. ניתן היה לשכלל את הרדיו הזה באמצעות קונדנסטור סיבובסי המחפש תחנות, אך הוא לא היה הכרחי. החיפוש יכול היה להיעשות באמצעות קפיץ ששוטט על גבי הגביש שהיה מעין דגם אב לטרנזיסטור של ימינו. והחשוב ביותר: הרדיו הזה פעל ללא מקור כוח חשמלי וללא סוללות יקרות. קליטת תחנה מסויימת (היו אז רק קול ישראל וגלי צה"ל) היה ענין של הימור ומזל. אך את ההתרגשות של הקליטה הראשונה יכול אדם לזכור גם אחרי עשרות שנים.
לילדים בוגרים יותר בעלי אמצעים הציעה החוברת תכניות מתקדמות יותר כמו בניית מקלט רדיו הפועל על מנורה אחת שתיים או שלוש. היתה גם תכנית לבניית משדר שהצלחנו לבנות בכוחות ובאמצעים משותפים של כמה ילדים וקיימנו אולפן קטן ששידוריו נקלטו בכל חלקי הארץ.
מקלט רדיו של מנורה אחת שנבנה על ידי חברי, חיים ירניצקי (כיום פרופסור בטכניון) לפני כ-55 שנים. המכשיר פועל עד היום.
"הטכנאי הצעיר" היה אחד משורה של כתבי עת בנושאי מדע וטכניקה שהופיעו במהלך השנים ("טכניקה ומדע", "טכניקה ומדע לנוער", "מה טוב לדעת", "אלומות", ועוד).
קשה להפריז בחשיבותם של כתבי העת ועיתוני הילדים לעיצוב דמותו של דור המדינה. בתקופה בה לא היתה טלוויזיה ולא חוגי העשרה ולא מתנ"סים שמשו עיתוני הילדים מקור כמעט בלעדי להרחבת אופקיהם של בני הנוער.
מאז 1893 ועד ראשית שנות השבעים הופיעו כשישים עיתוני ילדים עבריים (חלקם ראו אור בגולה). המפורסמים שבהם היו "עתוננו", "דבר לילדים", "הארץ שלנו", "הצופה לילדים", "משמר לילדים" "הבוקר לילדים", "חרות לנוער".
הדבר שאפיין את רוב העיתונים הללו היה רמתם הגבוהה שנבעה מכך שאלה נערכו, אוירו ונכתבו על ידי מיטב היוצרים של הישוב העברי: נחום גוטמן, לאה גולדברג, ברכה חבס, אהרון זאב, שמשון מלצר, אוריאל אופק, פנחס שדה, גלילה רון פדר, בנימין תמוז, אנה פינקרפלד, ימימה טשרנוביץ ועוד רבים אחרים.
רוב עיתוני הילדים הפעילו את קוראיהם ככתבים וחלק מהם הפכו ברבות הימים לסופרים ועיתונאים בעלי שם. הסופר מאיר שלו והמסאי יורם ברונובסקי החלו דרכם ב"הארץ שלנו". מבין הכתבים הצעירים של "חרות לנוער" צמחו כוכבי תקשורת רבים: יעקב אחימאיר, איתן הבר, שלמה נקדימון, זיוה יריב, אליקים ירון, יוסף אורן, וגם כותב שורות אלה.