כמה מילים על "לישיבה של מטה" של א. צ. גרינברג

אורי צבי גרינברג 1956 ויקישיתוף

                                                            – מאת יונתן שלונסקי –

למדתי ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הגעתי אל יצירתם של לא מעט סופרים, משוררים וחוקרים. לא אל שירתו של אורי צבי גרינברג.
קרובים ללבי שירתם של נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אברהם חלפי ודודי אברהם שלונסקי.
היום אני יודע: חבל מאד שלא הכרתי את שירתו של אורי צבי גרינברג.
במהלך כתיבתי את ספרי "אררט" למדתי על קירבתו של אבי דב שלונסקי אל אורי צבי גרינברג. מעדותה של דנה בת דודתי למדתי על הידידות המופלאה, חרף חילוקי הדעות החריפים, של אביה יעקב הורוביץ עם המשורר.
בחודשים האחרונים, מתוך הפגישות שלי עם ידידי זאב גלילי – שבקיאותו בשירת אורי צבי גרינברג מקיפה – שוב עלתה לעיניי ושבה דמותו של משורר "רחובות הנהר", "אנקראון על קוטב העצבון", "אימה גדולה וירח", "ספר הקטרוג והאמונה" ועוד.
קרבתי אל מילות השיר "לישיבה של מטה" של המשורר. בפגישה האחרונה שלנו זרק לפני זאב אתגר: כתוב על התרשמותך, חוויתך, הבנתך את שירתו "בישיבה של מטה".
לא ארחיב על המשורר ורק אומר, כי "בישיבה של מטה" הובא בספר שיריו "רחובות הנהר" (1951). [כרך ה' עמוד 72 בכל כתבי]
קראתי בשירה כמה פעמים, ועלתה בי השאלה: איך אני מסביר לעצמי שירה המתחילה כך –

— אֲשֶׁר גַּם אֵבֶל־אֲסוֹנֵנוּ לֹא אֲסָפָנוּ לְאַחְדֵנוּ
לִישִיבַת־אֵבֶל עַל הָאָרֶץ, כְּיוֹשְבֵי־עֹמֶק־תְּהוֹם־חַיֵּינוּ

ומסתיימת כך –

אִם לֹא יְהִי לְיוֹם טַבַּעַת־קִידוּשִין סָבִיב זַעְמֵנו:
זֶה הַיּוֹם בְּנֹגָה קֶדֶם בּוֹ נִדְרֹךְ עַל בִּמוֹתֵינו —

יכולתי לבטא את החוויה כולה שחוויתי בשלוש המילים שבכותרת המאמר: "שירת האבל הנורא". זה נכון, אבל אולי לא מספיק. זו שירת אבל נורא, ששר אדם אשר משנת 1933 – עם עליית הנאציזם בגרמניה – זעק כי על היהודים לעזוב את אירופה בטרם בוא השואה הנוראה. ועכשיו, בתום המלחמה וגילוי ההרג והזוועה, הוא מתמודד בשירה זו עם אובדן שישה המיליונים מצד אחד, ומצד שני עם חוסר המעש של אלה שעמדו חסרי יכולת ומעש. יגון נורא של הם – ואנחנו, הטבוחים – והחיים.

לא במקרה קבעתי כי "בישיבה של מטה" היא שירה. זה לא שיר שנכתב בעט, אלא בהינף-עט. שירה זו נכתבה מעומק החוויה הנוראה. זו מסגרת פואמית. זה פרי השואה הנוראה, אשר אורי צבי גרינברג התמודד עמה ולא סלח לרבים כל-כך שלא הקשיבו לאזהרתו, כי היא בדרך להמית בנו מיליונים.
אני קורא והופך ב"ישיבה של מטה" ומרגיש את ההתרסה של המשורר, ועתה, אחרי רצח ששה המיליונים, שר ובוכה:

חשֶׂך זֶה, הֲכִי הוֹלֶמֶת מִילַת חֹשֶׂך אֶת חֹשְכֵּינו ?
מַכְאוֹב זֶה, הֲכִי מַתְאֶמֶת מִלַּת כְּאֵב לְמַכְאוֹבֵנוּ ?

ואני שואל את עצמי מדוע המשורר מדבר לאורך מרבית שורות השירה ברבים: אסוננו, חיינו, מכאובנו, טמיוננו, קודשינו – באותה סיומת קצבית מודגשת, שכמו מובילה אותנו מן הנורא אל הנורא. ורק לקראת הסוף הוא עובר ללשון יחיד, אבל משאיר את הסיומת …נוּ, …נוּ, …נוּ:

אֲנִי הַגֶבֶר, אַף אִם לֹא עצוּמוֹת עֵינַי, רוֹאֶה מֵתֵינו,
וְאֵין בִּי חִיל, כִּי הֵם מֵתַי; אֲבָל בִּי חִיל מִפְּנֵי חַיֵּינוּ .

וְלוּ בָּאו לַיְלָה אֶל עַרְשִׂי שׁוֹתְתֵי־מַיִם כָּל טְבוּעֵינוּ,
לְהַחֲרִידֵנִי מִתַּרְדֶמֶת וּלְסַפֵּר לִי מְגוֹרֵינוּ –

וְשָׁמַעְתָּי וְשָׁמַעְתי וְלוּ קְרַאוּנִי: בּוֹא אֵלֵינוּ –
וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי, כִּי טוֹב לֵילָם לִי מִיוֹמֵנוּ.

אִם לֹא יְהִי לְיוֹם טַבַּעַת־קִידוּשִין סָבִיב זַעְמֵנו:
זֶה הַיּוֹם בְּנֹגָה קֶדֶם בּוֹ נִדְרֹךְ עַל בִּמוֹתֵינו —

האם המשורר חושש – בראותו את תוצאת השואה – להתמודד לבדו עם המציאות הנוראה?

האם יש קשר אל קינת דוד ? "הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים …"
יש לי הגדרה מהי יצירה גדולה, והיא: שירה, יצירה מוזיקלית, פיסול, ציור – גדולים בעיניי הם אלה אשר מעלים בי רעיון חדש, מחשבה חדשה. והמפגש עם מעט משירתו של אורי צבי גרינברג – הוא כזה.

***

הגעתי בכתיבה עד הנה – ומשהו עצר אותי. יום, יומיים, שבוע, שבועיים.

מדוע?!

היום אני יודע את התשובה: שורת-שיר ועוד שירת-שיר, סיומת ידועה שכמו-מובילה אל חוויה נוראה. שירת אבל נורא.

אבל לא רק שורות-השיר עצרו בי.

עצרה בי המחשבה על המשורר – אורי צבי גרינברג – על האיש, היושב וכותב לאחר חווית-יגון נוראה. אדם הכותב על שישה מיליון אנשים, יהודים בני עמו, מושמדים בשיטתיות שטנית, כמו הם כולם קרוביו של המשורר. והוא צריך לעמוד לבדו מול המיליונים ולומר אחריהם שירת אשכבה.

איך אוספים כוח לכתיבת שורות אלה? איך עוברים חוויית-כתיבה כזו ונותרים שפויים? איך ממשיכים הלאה בחיי שירה ושיגרה?

אלה חלק מן השאלות, אשר עוררו בי סקרנות לפענח (אפשר ?), ולוא במעט, את האיש ויצירתו, האיש ונפשו.

הייתי מאד רוצה להכיר מקרוב את המשורר הזה, את אורי צבי גרינברג – ולשאול אותו את השאלות האלה, הנוגעות בו ובשירתו.

האם היו לו תשובות?

האם התשובות הן בטווח השגתי, הבנתי – או שהן בישיבה-של-מעלה ?

==================================================================

המשורר שחזה את השואה

http://www.zeevgalili.com/2009/04/2847

נביאותו של אורי צבי

http://www.zeevgalili.com/2007/07/449

במלכות הצלב

http://www.zeevgalili.com/2007/07/451

תוכן ויצירה בשירת אורי צבי

http://www.zeevgalili.com/2007/07/448

אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

http://www.zeevgalili.com/2010/04/8469

אורי צבי: עזה יהודית כמו שוארשה פולנית

http://www.zeevgalili.com/2004/12/10872

תגובות באימייל ובפייסבוק

כל מה שידענו על שרון והעדפנו לשכוח

http://www.zeevgalili.com/2014/01/18862

יאיר נווה כאלוף אוי אוי אוי

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13627

דן חלוץ רמטכ"ל חורבן גוש קטיף והתבוסה בלבנון

http://www.zeevgalili.com/2010/09/10926

הגיבורים חזרו מן החורבן עייפים אך מרוצים

http://www.zeevgalili.com/2007/08/452

החרפה של גדוד גלבוע

http://www.zeevgalili.com/2007/07/447

אריק שרון שהשחית את המדינה ואת צה"ל

http://www.zeevgalili.com/2006/11/361

רקוויאם לטורניר הכדורסל בנצר חזני

http://www.zeevgalili.com/2006/10/357

כיכר רבין לפני ואחרי חורבן גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2006/09/8731

איך לפעול נגד מדינות מטורפוךת

http://www.zeevgalili.com/2006/09/343

חני נחמיאס חומלת על כלבי גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2005/10/11053

המדליה שהוענקה למחריבי גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2005/09/252

קינות חורבן גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2005/09/255

הפגנה להחזרת החטופים אהוד גולדווסר אלדד רגב וגלעד שליט ביולי 2006- צילום: זאב גלילי

מצעד האיוולת לשחרור גלעד שליט

27.6.2010

לשיא הגיעו במפגן שנועד לשבש את חגיגות יום העצמאות. כל התקופה הזו החמאס מקבל רוח גבית מן המפגנים הללו. עכשיו הוא ישמש מנוף למתן לגיטימציה בינלאומית לממשלת אש"ף-חמס.המחיר יהיה החזרת מאות מרצחים ליהודה ושומרון, מדינה פלסטינית חמאסית והעיקר שהילד יחזור הביתה.

http://www.zeevgalili.com/2010/06/9364

הרוצחת היפה מקפה "סבארו"
http://www.zeevgalili.com/?p=2015

פידיון שבויים לא בכל מחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=334

דם על הידיים
http://www.zeevgalili.com/?p=7955

פרשת אלחנן טננבאום
http://www.zeevgalili.com/?p=312
היהודי ששילם הון כדי להיקבר ליד המהר"ם מרוטנברג
http://www.zeevgalili.com/?cat=160

לוחם במגלן: מוכן לסכן חיי לשיחרור גלעד שליט
http://www.zeevgalili.com/?p=9515

גלעד שליט בכל מחיר? – זה המחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=9573

שתי כלות שנרצחו בתרפ"ט ובתשס"ג

http://www.zeevgalili.com/?p=310

" העיקרון הפיטרי"   [ובעברית: עקרון הפשפש עלה למעה] קובע שבראש הפירמידה יושבים אנשים שהגיעו לרמת אי הכשירות שלהם * עיקרון זה  איננו תקף בישראל * כאן מגיעים לתפקידים הבכירים אנשים שלא הוכיחו יכולת באף רמה * מה  הקשר בין  קריסת מערכות החינוך והרפואה, הכשלון במלחמת לבנון וגשר המכביה* שיטת המימשל כסכנה אסטרטגית

המרוץ לנשיאות הגיע לקו הגמר. פואד נפל שדוד בשל חטא ההיבריס. נותרו כמה מועמדים, חלקם ראויים חלקם ברמה של "הפשפש עלה למעלה" – הפזמון הנצחי של חיים חפר, שהתייחס לשמעון פרס. איך מגיעים אנשים חסרי כישורים [או מושחתים] לתפקידים בכירים? אפשר ללמודמן "העיקרון הפיטרי".

דלי ה איציק

 בסוף שנות החמישים חיבר חיים חפר את הפזמון " איך הפשפש עלה למעלה" . בפזמון תאר חפר פשפש, שנולד בפרוות עכבר, אך שאף להתקדם בחיים. הוא עזב את העכבר ועבר לכלבלב. חיי כלב לא סיפקו אותו והוא שאף לעלות עוד ועוד. הוא עבר מן הכלבלב אל החמור ומן החמור על הסוס.

" וכך עלה עלה עלה

עד שהגיע לממשלה"

וכיצד הצליח הפשפש במסע הקידום שלו?

משיב חפר בפזמון:

" תמיד תגידו יס

ואז תצליחו לטפס

להמשיך לקרוא ←

רכובים על חמורים יצאו שבע עשרה משפחות מצפת להקים את הישוב החקלאי הראשון בארץ ישראל * הם היו חלוצים עוד בטרם הומצאה המלה * עקרו סלעים, רעבו ללחם, גוועו בקור ובמחלות* לא רק איתני הטבע הכריעו את הישוב אלא גם קנאי צפת * "החריבו אותנו… כמו האינקוויזיציה" * סבא רבא שלי היה שם

זכתה פתח תקווה ועמדו לה יוצרים מלחינים וזמרים שעיטרו אותה בזר תהילה – "הבלדה של יואל סלומון", שנקלטה בכל אוזן, והושרה בכל בית. בבוקר לח בשנת תרלח – אומרת הבלדה – יצאו מיפו על סוסים חמישה רוכבים, כדי להקים את פתח תקווה. וכשהגיעו הרוכבים אל לב ביצות הסבך, וגילו כי אין ציפורים נראות, החליטו לחזור. ורק יואל סלומון נשאר על הגבעה ובן לילה צמחו לו כנפי ציפור, ולמחרת, כשהבוקר שוב עלה, העמק הארור נמלא ציוץ של ציפורים". הבלדה והאגדה הפכו את פתח תקווה ל"אם המושבות". דוד בן גוריון הכריז כי לולא חלוצי פתח תקווה "לא הייתה מתחילה ההתיישבות בארץ".

זו האגדה, האמת ההיסטורית שונה.

להמשיך לקרוא ←

אחרי ההתחנפות לאיטולות, ההשלמה עם מעשי הטבח של אסד בסוריה, ועכשיו פיק הבירכיים מול פוטין בחצי האי קרים. מה יש עוד להוסיף כדי לומר שאובמה מסוכן לישראל ומסוכן לארצות הברית. יש לקווה שנתניהו מודע לכך לקראת פגישתו עם נשיא ארצות הברית.

 אובמה בעקבות צ'מברלין

http://www.zeevgalili.com/2013/09/18641

להמשיך לקרוא ←

מה הניע את סבתא שלי לצאת בגיל 48 למסע ארוך ומסוכן ממטולה לירושלים* איך שרדה בדרכים המשובשות בלי פרוטה בכיסה * חודשיים בהם נשרף ביתה, התאלמנה אך הצליחה להשיא את בתה ולא איבדה את אמונתה * פרק נוסף בסיפור משפחה

למחרת חג הפסח שנת תרע"א [18.4.1911] ארזה סבתא כמה מחפציה, רכשה מעט צידה לדרך ויצאה מבית המשפחה במטולה למסע ארוך בארץ ישראל.
היא חזרה מן המסע חודשיים לאחר שיצאה. הבית במטולה לא היה קיים עוד, כי נשרף ערב פסח. היא הגיעה לצפת ביום ה-30 למות סבא, באסון המפולת במירון [17.5.1911].

מטולה בראשיתה צילום ליאו קהאן

להמשיך לקרוא ←

ארונו של אריק אינשטיין בכיכר רבין [צילום זאב גלילי]

התקשורת נתנה אתמול ביטוי חסר תקדים לאהבה שרוחש העם לאריק אינשטיין. אך בתוך הגל האדיר  של שירי אינשטיין ששודרו, בקושי נשמע השיר על העיתונאי הקטן, פרי עטו של אריק. השיר מתאר את העיתונאים ש"מסרסים ומלכלכים בלי שום רחמים", "נכנסים אל המיטות מציצים מהסדקים", מלבינים את הפנים, פוגעים במשפחה", "הורגים עם המילים" והוא מסיים:

אז איך אתה ישן בלילה 

עיתונאי קטן שלי

איך אתה נרדם

על מה אתה חולם בלילה

אחרי שפיכת הדם

איך אתה נרדם

בן אדם, איך אתה נרדם 

להלן קישור לשיר שהולחן על ידי מיקי גבריאלוב:

http://www.youtube.com/watch?v=kU2bMx5RRYs

עידגון דצמבר 2015

28.6 אחוזים מכלל הזוכים בפרס נובל במאה ה-21 יהודים *חוקר אמריקני טוען שההסבר נמצא כבר בחורבן בית ראשון ואף לפני כן * אורח חיים של קשיחות אינטלקטואלית ומערכת חינוך עיצבה עם בעל מנת המשכל  הגבוהה בעולם * עם שנחן באמביציה, דמיון וסקרנות * הגאונות היהודית אינה מתבטאת רק בפרסי נובל אלא בכל תחומי החיים – אמנות, ספרות, מדע, כלכלה ומדינאות * ומה מקשר בין שפינוזה, קפקא, פרויד ומאיר לנסקי *

ובנספח: מה אמרו גדולי עולם על היהודים

שוב זכו שלושה יהודים בפרס נובל לכימיה. אריה ורשל, מייקל לוימ ומרטין קרפלוס מצטרפים לשורה ארוכה של יהודים שזכו בפרס הנכסף. ושוב שואלים: כיצד זוכים היהודים שנה אחר שנה להכרה בגאוניותם. מה ההסבר לכך שבמאה ה-21 בלבד זכו היהודים ב-36 מתוך 126 זכיות. דהיינו 28.6 אחוזים מכלל הזוכים. שעור הזוכים היהודים בפרס נובל מאז החלו בחלוקת הפרס מגיע ל-22.7 אחוזים [לא כולל הפרס המהולל לשלום שבו זכו רבין פרס וערפאת]. תשובה מקורית לשאלה זו ולשאלות רבות אחרות על הגאונות היהודית נותן ד"ר צ'ארלס מוריי, במאמר שפרסם באפריל 2007 . המאמר, "הגניוס היהודי" פורסם בכתב העת "קומנטרי" באפריל 2007 . [Charles Murray JEWISH GENIUS COMMENTARY]

אריה ורשל [ויקישיתוף]

מייקל לויט ויקישיתוף

להמשיך לקרוא ←

– ד"ר יואל רפל –

תשעה באב חל תמיד בחופשת הקיץ, עם תום שנת הלימודים. יום האבל הזה, בו חרבו שני המקדשים, אינו כלול בתכנית הלימודים. זו אולי אחת הסיבות לבורות הנוער בתחום זה ולהתאדות היום הזה מן התודעה הציבורית.
מי חושב על הסיבות לצום בפתח החופש הגדול ?
על חשיבותו של יום זה והצורך לציין אותו עמד  אחד המעצבים הגדולים של תנועת העבודה, ברל כצנלסון.

להמשיך לקרוא ←