ספר הממשיך את הויכוח ההיסטורי בין בן גוריון והחזון איש, טוען כי "העגלה החילונית" מלאה יותר * היא כוללת את היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם ובובר * יש בה מקום לשאגאל, מודליאני וגרשווין * ובקצת מאמץ אפשר לצרף אליה גם את פילון, פלאוויוס ואפילו את ישו

מאז הפגישה ההיסטורית בשנת 1952, בה טען ה" חזון איש" באוזני בן גוריון כי העגלה החילונית הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה היהודית המלאה, נכתבו מאות מאמרים וספרים בנושא. רובם נועדו להוכיח את " מלאותה" של העגלה החילונית. הספר האחרון בסדרה זו ראה אור בימים אלה בהוצאת " כתר" : " תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל" , בעריכת יעקב מלכין.

מימין לשמאל:

1. העמיד אתגר בפני בן גוריון. הרב אברהם קרליץ (חזון איש).
2. "היהודי החילוני הראשון". ברוך שפינוזה.

3. תאוריה היא מדעית אם ניתן להפריכה. קרל פופר.

" שתי תרבויות"

ייחודו של הספר הוא שמנוסחת בו עמדה הרואה ביצירה החילונית עגלה עצמאית, שהיא מלאה לא פחות ואף יותר מיריבתה. העמדה הזו מבוטאת באסופה של מאמרים שנכתבו או נאמרו בנסיבות שונות.

מלכין פותח בהצהרה כי מדובר כאן ב" שתי תרבויות" יהודיות, שקיים שוויון מלא ביניהן. " אין להכיר את היהדות כתרבות מבלי להכיר את התרבות היהודית החילונית, כשם שאין להכיר אותה מבלי להכיר את תרבותה הדתית" .

"יש אמונה חילונית"

" היהדות החילונית" , לפי מלכין, היא יהדות מאמינה לא פחות מן " היהדות הדתית" . היא מאמינה ב"נכונות הידע המדעי על היקום אשר תהליכיו מונעים מכוח עצמם, בהתאם לחוקי טבע קבועים. ביקום זה אין מקום לאל פרסונאלי המנהל את העולם כרצונו, מחולל ניסים בניגוד לחוקי הטבע ומצווה מצוות דת המחייבות רק את חברי העם היהודי" .

היהודים החילוניים אינם כופרים, אומר מלכין, כיוון שהכפירה שלהם נובעת מאמונה אחרת.  האמונה הדתית בנכונות המסופר בתנ"ך משמעותה כפירה באבולוציה ובנכונות ממצאי חקר תולדות היקום. האמונה באל מצווה היא כפירה באמונה בחרות האדם.

רבבות יצירות

התרבות שנוצרה על ידי יהודים חילוניים, אומר מלכין, כוללת עשרות אלפי יצירות ספרות ואמנות ואלה "מהוות מכלול כמותי גדול יותר מכלל היצירות שנוצרו ביהדות עד הזמן החדש" .

ברשימת היוצרים של היהדות החילונית כולל מלכין את שפינוזה (המוגדר כיהודי החילוני הראשון), היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם, בובר, אינשטיין, פופר, שאגאל מודליאני, ריינהארדט, ברנשטיין, גרשווין אייזנשטיין. כל אלה תרמו תרומתם, אומר מלכין, הן לתרבות היהודית החילונית והן לעולם כולו.

א-פרופו קרל פופר. לפני שכלל את הפילוסוף היהודי הגדול הזה ברשימת התורמים ל"אמונה החילונית" הוא צריך היה לדעת שפופר הוא גדול הכופרים באמונה באמיתות המדע. פופר הוא אבי האסכולה הקובעת כי תיאוריה יכולה להיחשב למדעית רק אם היא ניתנת להפרכה. הפיסיקה של ניוטון הופרכה על ידי הפיסיקה של אינשטיין ותורת הקוונטים כבר אינה חיה בשלום עם תורת היחסות ועוד היד נטויה.

"תרבות היהדות החילונית". שער הספר

גם הוא בעגלה החילונית. הצייר היהודי איטלקי אמדאו מודליאני

מי ומי ביוצרים

לפי הקריטריון בו בחר מלכין את היוצרים היהודיים הגדולים ניתן היה להוסיף לרשימה את זיגמונד פרויד וקרל מארכס. הקורא הנבון יכול כמובן להוסיף את כל חתני פרס נובל היהודיים (פרט לישראל אומן), כל המדינאים היהודיים מבנימין דיזרעאלי ועד הנרי קיסינג'ר. מלחינים ומוסיקאים כמו גוסטב מהאלר ופליכס מנדלסון ויהודי מנוחין. כוכבי הוליווד, מהאריסון פורד ועד וודי אלן. ובצדם במאים ומפיקים מסטיבן שפילברג ועד מל ברוקס. כולם יהודים. כולם חילונים. כולם תרמו לתרבות העולמית. וכיהודים, לשיטתו של מלכין, גם לתרבות היהודית החילונית. אם הייתי רוצה להיות ציני לא הייתי מוציא מן הרשימה את מאיר לנסקי, יהודי חילוני למהדרין, שתרם לעולם את המאפיה היהודית בארצות הברית.

להחזיר לארון הספרים היהודי "יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כ-2000 שנה". קטע מ"מלחמת בני אור בבני חושך ממגילות מדבר יהודה.

גם ישו חילוני?

מלכין לא מסתפק בהכללת "היהדות החילונית" של העת החדשה. הוא נוסע במינהרת הזמן לעבר הרחוק ורוצה להחזיר לארון הספרים היהודי כל מה שנגנז (" יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כאלפיים שנה" ). ובהסתמכו על מדעי היהדות (" החילוניים" ) הוא מבקש להחזיר אלינו את הספרות של היהדות ההלניסטית כמו ספרי פילון האלכסנדרוני (שלא השאירו שום רישום בספרות היהודית שבאה אחריו); את ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שלא ברור אם היה חילוני אבל ברור שהיה בוגד בעמו; ואפילו את " היצירות היהודיות שבברית החדשה" . אם יחזיר ל" כתבי הקודש" החילוניים גם את מגילות מדבר יהודה הוא ימצא שם חומרות דתיות שלעומתן נטורי קרתא הם חילוניים גמורים.

בסיום הספר יש סקירת ספרים שהופיעו בנושא. ביניהם ספרים המייצגים את " היחס המשתנה לישו ולנצרות היהודית הקדומה" . אולי עוד נזכה ונחזיר לחיקנו את " אותו האיש" והוא ייחשב ליהודי חילוני. ככל הידוע לי הוא הניח תפילין מדי בוקר ולא חגג אפילו פעם אחת בחייו את חג המולד.

הבילבול הזה בין מה שהוא יהודי ולא יהודי דתי וחילוני מחייב לחזור לנקודת ההתחלה ולשאול את שלוש השאלות הבסיסיות: מי הם היהודים, מה היא התרבות היהודית, והאם תרבות יהודית חילונית היא בגדר האפשר.

פילון האלכסנדרוני. ציור דמיוני מימי הביניים.

עמדתו של לייבוביץ

את התשובות לשאלות האלה נותן ישעיהו לייבוביץ שבספרנו מופיע מאמרו " אינני הומניסט" . במאמר זה הוא חוזר בפעם האלף על התיזה הבסיסית שלו לגבי הגדרת היהודים והיהדות.

אביא כאן את הניסוח מתוך ספרו " תורה ומצוות בזמן הזה" בו הוא אומר: " עובדה שהיהדות כתופעה היסטורית ספציפית ובעלת זהות ורציפות של שלושת אלפים שנה לא התגלמה אלא בדבר אחד – במצוות מעשיות, המצטרפות לבנין שיטתי בעזרת ההלכה. ורק זה הוא ייחודה ההיסטורי האמפירי האובייקטיבי של היהדות… " ובספרנו הוא כותב: " רוב התכנים של האכזיסטנציה היהודית הם תכנים ומרכיבים לאדם באשר הוא אדם. הם קיימים במידה שווה במין האנושי כולו ואין להם קשר ייחודי דווקא ליהדות" . הדברים שאמר הלל הזקן לגוי שביקש להתגייר נאמרו כמעט מילה במילה על ידי קונפוציוס 400 שנים לפניו.

ובכל זאת מי אנחנו

כולנו יהודים – חילונים ודתיים, חרדים ומסורתיים, יוצאי תימן או מאראקש, אוקראינה או אפגניסטן. אנו יהודים בין אם אנו ציונים שרופים או אנטי ציונים להכעיס. מקפידים על קלה כחמורה או זוללי חזיר בפרהסיה. איננו יהודים בשל היותנו צאצאי אברהם יצחק ויעקב. בכל אחד מאיתנו יש טיפות של דם כוזרי, או דם הטטרים שאנסו את סבותינו, או דם רבבות הגרים שנוספו לעמנו במהלך הדורות. אנו יהודים כי הורינו, סבינו או הסבתא רבא שלנו היו יהודים על פי ההלכה.

אבל אנחנו חיים בדור שבור ומפוצל. עד לפני 300 שנה היתה זהות גמורה בין יהודי מתימן או מליטא או מגרמניה. אנחנו פריו של שבר גדול ביהדות שהביא החילון. אך אנחנו גם פרי המהפכה הציונית שהקימה את מדינת ישראל.

המהפכה הציונית ומדינת ישראל אכן הביאו לעולם יצירות רבות. אך חלק מהן סובלות מנכות קשה, פרי הקרע שיצרה הציונות החילונית בין היהודים לבין ההלכה שהגדירה אותם כיהודים. הרצון להשתחרר מכל עיוותי הגולה הביא למרד לא רק נגד ההלכה אלא גם לניתוק מודע מן התרבות העיקרית של העם היהודי, שרובה נוצר בגולה. הציונות החילונית ביקשה לעשות קפיצת דרך ולחזור ישר אל התנ"ך  ולאחר שני דורות גם התנ"ך כבר איננו מוכר לרוב בני הדור הזה.

מה מבין קינן בתלמוד

הסופר עמוס קינן, שהוא אחד ממוצריה של המהפכה הציונית כתב ספר מקסים, " שושנת יריחו" , מלא אהבה לארץ ישראל ולתנ"ך. הוא רואה בתנ"ך את היצירה העיקרית של העם היהודי אבל בהיותו פרי החינוך הציוני הוא איננו מבין כלל מהו התלמוד.

כשעם ישראל יצא לגולה, אומר עמוס קינן, הוא צרר עמו את זהותו – שפתו, אלוהיו, וספר הזכרונות שלו. כשפתח את התרמיל שינן את ספר הזכרונות לעצמו ולבניו אך מדור לדור הלך הזכרון הזה ודהה.

את תהליך היווצרות התלמוד בבבל – ואת הקורפוס התרבותי הענק הבנוי מעליו – הוא מתאר כמאמץ נואש של היהודים להבין את חוקי החקלאות שבמשנה, בלי להיות קשורים לאדמת ארץ ישראל. את השרשרת של תנאים אמוראים, גאונים, פוסקים ורבנים הוא רואה כהעתק הולך ודוהה של הזיכרון החי הקדמון, לא כתהליך דינמי שיצר את התרבות היהודית.

" הציונות" אומר עמוס קינן " קמה כדי להתחבר אל הזיכרון האמיתי,שרק ממנו יכולה לצמוח היצירה האמיתית שהיא תעודת הזהות האמיתית" .

ועל דברים כגון אלה כבר אמר ברל כצנלסון: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.

התנועה הכנענית

בראשית שנות הארבעים, קם בארץ זרם אידיאולוגי-פוליטי שטען לניתוק מוחלט בין ההיסטוריה היהודית ומורשתה הרוחנית והתרבותית לבין "העם העברי" המתגבש בארץ ישראל.

התנועה שללה את דת ישראל, ערכיה ומצוותיה; מתחה ביקורת חריפה על היהדות הגלותית וטענה כי ההיסטוריה ה" עברית" עוותה בתקופת בית שני, בה הפך העם היהודי מאומה לעדה דתית.

התנועה ביססה את טענתה על תמונת עבר עברי "קלאסי" , פנתה ליסודות מיתיים טרום ישראליים וכנעניים, שלדעתם הם יסוד תרבותה של ארץ כנען, תרבות המשותפת לישראלים וליתר עמי כנען.

המיתוס הכנעני של התנועה לא נקלט אלא בחוגים אינטלקטואליים מצומצמים. אך התפיסה שבארץ נולד עם חדש נפלה על קרקע פוריה שאותה הכשירה הציונות עצמה. שחתרה ליצירת " עם יהודי חדש ואדם יהודי חדש בארץ ישראל" .

ההיסטוריון יעקב שביט אומר כי " האידיאולוגיה הכנענית בתורת שכזאת, יכולה להיראות כמתיחת הרעיון הציוני החילוני עד לקצה גבול העקביות שלו" . אך הואיל והכנעניות התבססה על תמונת עבר קדום השונה מזה של הציונות הוא צייר גם תמונת עתיד שונה . כך הפך הרעיון הכנעני משלב בהתפתחות הרעיון הציוני לאידאולוגיה אנטי ציונית קיצונית.

ה" כנענים" לא טרחו כלל להשוות את העגלה התרבותית שלהם לעגלה היהודית הבלתי נחשבת, חשו זיקה לחלקים הפגאניים שבתנ"ך וראו בפסל " נמרוד" של הפסל דנציגר ביטוי לתפיסתם האידאולוגית

הפסל נמרוד של יצחק דנציגר, הביטוי החשוב ביותר של תנועת ה"כנענים".

ראה גם:

כתבה נרחבת בנושא הכנענים

נספחים

" הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"

" סימנה המובהק של ספרותנו החדשה היא חילוניותה… חילוניות זו … היא משהו מהפכני … חדש הוא לגמרי בתולדות ספרותנו… ברובה המכריע צומחת מתוך עולם רוחני שנתרוקן… ספרותנו החדשה מניחה ביודעים או שלא ביודעים את "הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"… בתוך אחדות זו ניצבים אנשים כמו ר' משה אבן עזרא ורמח"ל. היסודות החילוניים שביצירותיהם אינם משנים מאומה בהשתייכותם לאותה אחדות תרבותית…"

(ברוך קורוצווייל, " ספרותנו החדשה המשך או מהפכה" ).

" תרבות של שיכחה"

" תרבות של שיכחה לשונית -ספרותית תקיים בכם, גיבורי ההווה, את פסק הדין שהיא מקיימת בגיבורי העבר. ספרות הנוצרת בשביל קורא שאינו מסוגל לזכור, לא תיזכר. מי יודע כמה רחוק היום שבו יעסיקו ספריהם של עמוס עוז וא.ב. יהושע ומאיר שלו רק כותבי דיסרטאציות יגעים ומרצים מבקשי קידום" .

(דן מירון, " שורשי השמש האבודים" בתוך " הספריה העיוורת" )

" לימוד מוחצן וחסר משמעות"

" …לב לבה של יצירת התרבות היהודית לאורך הדורות ושורש אחדותה… אינו יכול להימסר על ידי תכנית לימודים תרבותית חילונית. תלמידים חילוניים אמנם יכולים ללמוד אותם. יותר נכון – ללמוד על אודותם. אולם לימוד "על אודות" כתוכן של ידע אובייקטיבי ללא הפנמה המתבטאת בהסכמה, ולו גם מתוך פרשנות מחדשת, הוא לימוד מוחצן ונטול משמעות" (פרופסור אליעזר שביד " הציונות שאחרי הציונות" ).

ראה  גם

המהפכה החילונית של אהוד ברק

גרשום  שלום על משיחיות
http://www.zeevgalili.com/?p=837

חנוכה מחג דתי לחג לאומי
http://www.zeevgalili.com/?p=65

עמוס עוז והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

 

 

ליטאי בנוסח הגר"א. משה הטורי

בלב שכונת שערי חסד בירושלים יושב, ספון בתוך ספריה עמוסת ספרים, תלמיד חכם ירושלמי * הוא נראה כאדמו" ר, מקדיש כל עיתותיו לתורה, רואה בעצמו " ליטאי" הנוהג לפי מנהגי הגר" א * לפני 20 שנה הוא עדיין עמד בראש קהילה נוצרית ביפאן * חיפושיו חושפים את שורשי הוויתנו היהודית

" נולדתי בשנת 1960 בנגויה, עיר של שני מיליון תושבים. נולדתי כפג והחמצן באינקובטור פגע בעצבי עיניי. נשארו לי רק 4 אחוזי ראיה בעין ימין.

" בגלל בעיות הראיה שלי שלחו אותי הוריי לבית ספר של המיסיון הנוצרי. הם הניחו ששם אזכה ליחס מיוחד. ההורים היו אמנם בודהיסטים, אבל אצל היפאנים אין משמעות לדת. בכל משפחה יכולים להיות בני דתות שונות. היפנים בכלל מתקשים לתפוס את האמונה באל יחיד ולכל יפני יש עשרה אלילים" .

להמשיך לקרוא ←

בימים אלה הולך ונשלם מפעל ספרותי חשוב. זהו " אוצר הספר העברי" , שיכלול (על גבי תקליטור), רשימה ותיאור של כמאה אלף ספרים, שראו אור מאז ראשית הדפוס העברי משנת 1469 ועד שנת 1948.

זהו המשך והשלמה ל"אוצר" שראה אור בדפוס בשנים תשנ"ד-תשנ"ה ותוארו בו למעלה מ-32,000 ספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ועד שנת תרכ" ג (1863).

התוכנה של האוצר החדש מאפשרת להגיע תוך שניות לכל ספר, מחבר, נושא ומדפיס. ניתן גם להגיע לספרים מבוקשים על פי מילת מפתח.

באוצר הממוחשב שני חידושים חשובים: צילום דף השער של הספר המתואר ומחירים שהשיגו ספרים נדירים במכירות פומביות. המהדורה הראשונה של התקליטור תופץ בעוד מספר שבועות. מחירו יהיה 1800 $.

קטלוג מהלך

המפעל הגדול הזה נעשה במשרד קטן ברחוב בצלאל בירושלים. עוסקים בו שני יהודים, ישעיהו וינוגרד ומשה רוזנפלד. מסייעים להם תומר, הבן של משה, ואלחנן, הבן של ישעיהו.

שני השותפים למפעל שונים זה מזה אך גם משלימים האחד את רעהו. ישעיהו וינוגרד, בן 73, הוא יליד שכונת שערי חסד בירושלים, למד במיטב הישיבות, התגייס לצבא ולאחר שחרורו עבד באוניברסיטה העברית בירושלים כבוחן ארגון ושיטות. הוא אספן וחובב ספרים מנעוריו וניצל את שהותו באוניברסיטה כדי להכיר מקרוב את אוצר הספרים הגדול של בית הספרים הלאומי.

משך עשרים שנה טרח וליקט מן הקטלוגים את רשימת הספרים, פיתח שיטה מיוחדת לקטלוג ספרים וסייע לקטלוג ספריות פרטיות וציבוריות בעולם, בשיטה שפיתח. וינוגרד הוא קטלוג מהלך. שליטתו בספר העברי פנומנאלית. זוכר רבבות שמות של מחברים, ספרים, מגיהים וערי דפוס.

צייד אוצרות גנוזים

שותפו למפעל, משה רוזנפלד, הוא טיפוס שונה. הוא מזכיר לי את גיבור הסרט   "אינדיאנה ג"ונס" , הארכיאולוג ההרפתקן, הרודף אחרי מממצאים ארכיאולוגיים לכל פינות תבל. הצרוף הזה בין השניים הביא לגילוי אלפי ספרים חדשים, שמקומם וגם עצם קיומם לא נודע.

 

רוזנפלד, רודף אחרי אוצרות גנוזים בכל חלקי תבל מזה שלושים שנה. הוא הגיע להרי ההימליה, הרי האנדים, רוסיה ודרום אפריקה. הוא משך את וינוגרד אחריו, והם רודפים אחרי הספרים בכל היבשות. " אצלו עשיתי את הפרופסורה שלי" אומר משה רוזנפלד על שותפו.

 

סיפור הנדודים והחיפושים שביצע רוזנפלד, עם שותפו הקשיש ממנו בעשרים שנה, יכול לשמש נושא לסרט מרתק יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" . בין היתר יצרו מגע עם מוסלמים קיצוניים במדינה מוסלמית רחוקה, בניסיון לשכנע אותם לקבל מהם כתבי יד מתקופה שלפני המאה ה-9; הם הצליחו לאמת קיומם של ספרים שהיו רשומים בקטלוגים שונים שאיש לפניהם לא ראה מעולם. כך, למשל, מצא וינוגרד מסכת מהתלמוד הבבלי שנדפסה בלובלין במאה ה-17, במרתף או גג של בניין קהילה יהודית שננטש לפני מלחמת העולם השניה. לשאלתי, " מתי תספרו קצת על מה שמצאתם?" עונה רוזנפלד: " כי בא מועד" ועוד לא בא…

הגילוי המרגש

אולי הגילוי המרגש ביותר של רוזנפלד היה ספר תהילים שנדפס בונציה בשנת ה"רפ"ב [1522], שמצא בספריית כנסיה ביבשת רחוקה. זמן רב לקח לרוזנפלד לשכנע את הארכיבישוף, שימסור לו את הספר ואז נתגלה בו גילוי מעורר צמרמורת. את העמוד הראשון של הספר תלש בעל הספר, ובמקומו כתב את העמוד הזה בכתב יד קליגראפי נאה עם ניקוד וטעמים. אבל במזמור הראשון של תהילים הכניס הכותב האלמוני שינוי מאד משמעותי. במקום "ובדרך חטאים לא עמד" כתב " ובדרך חטאים לא שמד" עם " ש" של תפילין.

השינוי הזה איננו נראה כטעות קולמוס. " לילות רבים התחבטתי בשאלה הזו" – מספר רוזנפלד. האם היה זה יהודי אנוס שביקש לרמוז שהוא לא נשתמד? או אולי היה זה יהודי משומד שביקש להצדיק את משומדותו.

אוצר הספר המזוייף

הפרויקט הביבליוגראפי הבא שמתכנן וינוגרד הוא פרסום ספר על שערים מזויפים. הכוונה לזיוף בשם מקום הדפוס ובשנת הדפוס. הסיבות לזיופים הן רבות. על ידי שינוי מקום ותאריך ההדפסה עקפו את איסורי הצנזורה. היו שזייפו כדי להשביח את סחורתם. דפוסי ויניציאה ואמשטרדם היו ידועים בפאר וביופי שלהם. מדפיסים בלמברג, למשל, שכתבו על הספר שלהם שהוא נדפס באמשטרדם שיפרו את שיווק סחורתם. ספר שנדפס לדוגמא בפולין בשנת 1820 בערך ובשערו כתוב שנדפס בבולונייא. הכוונה לספר "פסקי הלכות" של רבי מנחם רקנאטי שנדפס במקורו בבולוניה בשנת רצ"ח 1538.

ראה ארון הספרים היהודי בקופסא

 נשאלתי על ידי קוראים למקור השם " יקה" . מלה זו, , שמשה תחילה כינוי לכל יהודי שמוצאו מגרמניה. לעתים אף שמשה מילת גנאי והיו שאמרו כי " יקה" הם ראשי תבות של יהודי קשה הבנה.

במרוצת השנים הפכה המלה למושג המציין אדם בעל תכונות המיוחסות ליהודים גרמנים: דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות וגם העדר מוחלט של חוש הומור. על רקע זה נולד גל של בדיחות הקשורות ליקים.

יהודי מספר ליקה בדיחה ופותח: שני יהודים נוסעים ברכבת.

שואל היקה : מנין ולאן?

משיב המספר: לא חשוב הרי זו בדיחה. נניח מתל אביב לחיפה. וממשיך: בדרך נכנסת הרכבת למנהרה.

 מקשה היקה: הרי אין מנהרה בין תל אביב לחיפה? משיב המספר: לא חשוב. נניח שנסעו ברכבת מאיטליה לשוויצריה. בדרך נכנסת הרכבת למנהרה. ואז…

שוב מקשה היקה: לאיזו מנהרה נכנסו. יש שלוש מנהרות בין איטליה לשוויצריה. המספר משיב בחוסר סבלנות: מה זה חשוב לאיזו מנהרה נכנסו. נניח למנהרת זילברקרנץ.

הייקה פורץ בצחוק ואומר: מנהרת זילברקרנץ? אכן זו בדיחה טובה.

 או הבדיחה על אותו יהודי שיכול היה לספר בדיחה שכל מי ששמע אותה מת מיד מצחוק. כשסיפר את הבדיחה לייקה הוא מת, אבל רק לאחר שלושה חודשים. בבדיחות הללו, היתה לא מעט רשעות, שאפיינה תמיד את היחס לעליות חדשות. במרוצת הזמן הפך הכינוי " יקה" לכינוי של כבוד והדבר אף נקבע בפסק דין של שופט באיזה משפט דיבה שהגיש מישהו.

 לגבי מקור המושג יש כמה דעות. יש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו ליצן. הסבר אחר הוא שמקור הביטוי במילה הגרמנית JECKE שמבטאים אותו יקה ומשמעותו מיקטורן או ז"אקט. לפי תאוריה זו נוצר הביטוי עוד בגרמניה במאה ה-19 כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים.
מאותה תקופה נותרה אמירת לגלוג על היקים הראשונים. נאמר עליהם שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים. מספרים על הרב החסידי ר' שלום מבעלז (נפטר 1855) שנשאל איך הוא מסביר שהמשכילים הלובשים מעיל קצר כמו הגרמנים מצליחים בחייהם ואילו החסידים המקפידים על מעילם ארוך אינם רואים ברכה בפרנסתם. והוא השיב: בשעה שקיבל יעקב את הברכה מיצחק אביו (" ויתן לך אלוהים מטל השמים ומשמני הארץ" – בראשית כז 28) הוא לבש בגד קצר שהיה שייך לעשיו. (לקוח מהספר " אוצר המילים" של אברהם שטאל).

ה"שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו"ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל"שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה "לסגור את הים"), הזכירה לי נשכחות. ה"שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו "יקים" והייתה לו משמעות כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים "יקים" הקוראים לעברנו "שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה"שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב"רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ"שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה"יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה"יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה"יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה"יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות "גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

אחד הקוראים העיר לי כי בעת ביקור בגרמניה נתברר לו כי המושג הזה בכלל לא מקובל שם. בלשנים הביעו דעתם באוזניו שמדובר בשיבוש המלה "שאפשו\טונדה" שהיא שעת המנוחה של רועי צאן עם הכבשים.

 

זו גירסה מאוחדת של שני מאמרים בנושא

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

על ה"שלאפשטונדה" של היקים ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=213

 

כשהיה רמטכ" ל חילק מופז  לקצינים בכירים ספר שפרופסור אריה אלדד הגדיר " פמפלט ירוד" והזהיר כי  " אנו נמצאים על סף תהום" *  איך הפכה " הדמוקרטיה המודרכת" של בן גוריון לדיקטטורה המוסווה כדמוקרטיה נוסח שרון

כשאני שומע את שר הביטחון שאול מופז נושא נאום אני נזכר בעיצוב דמותו ב" ארץ נהדרת" וממהר למקרר כדי לבדוק אם מישהו לא הזיז את הגבינה שלי.

שאול מופז בארץ נהדרת

" מי הזיז את הגבינה שלי" הוא שמו של ספר שראה אור לפני כתריסר שנים בארצות הברית וזכה לפופולאריות רבה.

הסיפור המרכזי של הספר עוסק  בארבעה יצורים – שני עכברונים ושני יצורים הנקראים זעירונים. הם מתגוררים במבוך בו הם מתרוצצים בחיפוש אחרי גבינה.

מלאי הגבינה במבוך אזל. העכברונים יצאו לתור אחר מקור אחר לגבינה ולאחר התרוצצות מצאו את מבוקשם. הזעירונים (שהם מעין מיני בני אדם) נשארו במקומם והמתינו. כשהגיעו עד לסף רעב החליט אחד מן השניים  לעשות שינוי בחייו. הוא יצא אל המבוך כשהוא מתגבר על פחדיו. חיפש חיפש וחיפש, וכמו בסיפור ילדים הוא מצא.

הפחד משינויים

התיזה המרכזית של הספר היא: אנשים פוחדים משינוי, הם אינם מזהים אותו במועד והתוצאה היא  כישלון בעסקים, בקריירה, בחיי המשפחה ואבדן בריאות ושלוות הנפש. המבוך הוא העולם, המדינה. מי שיודע להתמודד עם השינוי יצליח.

ספר אינפנטילי

מדובר בספר אינפנטילי, האופייני לתרבות האינסטנט האמריקנית. הוא  דומה למאות ספרים המבטיחים לך איך לשפר את חיי האהבה בעשרה צעדים, איך להרוויח הרבה כסף, איך לקנות לעצמך מעמד בחברה, איך להתקדם בעבודה.

מדוע הספר הזה מזכיר לי את שר הביטחון מופז?  כי הניתוחים האסטרטגיים שלו מזכירים לי את הרדידות של הספר.   בתקופה שמופז היה רמטכ" ל הוא חילק את הספר לקצינים בכירים. אחד  מהם היה תת אלוף פרופסור אריה אלדד, שבראיון לבילי מוסקונה במעריב אמר בין היתר:

" הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש… מה שמרגיז אותי בספר הזה הוא הרדידות הפלקטית, האמונה שמרשמים כמו סוד ההצלחה, סוד האושר, סוד האהבה יכולים לפעול גם עליך בכזאת קלות."

" על סף תהום"

פרופסור אלדד עורר חמתם של רבים במכתב ששיגר לעמיתיו בפורום מטכ" ל עם סיום תפקידו בצה" ל. במכתב הוא כתב בין היתר:

" בעת כזו כאילו מתעמעם החזון הציוני. שופטי בג" ץ פוסקים כי אסור למדינה או להסתדרות הציונית להקים ישובים ליהודים בארץ ישראל. הדמוקרטיה, כפי שהם מבינים אותה, גוברת על הציונות…

בראיון ל" מעריב"   אמר אלדד דברים קשים יותר. הוא הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.

דמוקרטיה מודרכת

אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת בפרצוף. וכשפרופסור אלדד השמיע את האזהרה שלו לפני שנים עדיין לא הייתה מדינת חמאס איראנית בגבולנו. " מי הזיז את הגבינה שלי" הוא תסמונת המשקפת  אולי את מצב החברה הישראלית.  ואני מוצא קשר בין דבריו של אלדד לדברים שאמר לפני שנים פרופסור בנימין אקצין.

אקצין טען כי בן-גוריון בנה   משטר של " דמוקרטיה מודרכת" .   בן-גוריון היה לדעתו דיקטטור בכל נימי נפשו. כששאלו אותו סטודנטים: אם כך, מדוע בן-גוריון לא הנהיג משטר דיקטטורי בארץ?’ תשובתו היתה: משום שבן-גוריון לא טיפש, הוא מבין שמנהיג דמוקרטי יותר חזק מדיקטטור.

הוא נימק את התיזה הזו בכך שכל מנהיג זקוק ללגיטימציה. הלגיטימציה הכי טובה היא שלטון ’בחסד האל’. לכן, השליט החזק ביותר בעולם הוא האפיפיור. אי-אפשר להתווכח איתו או לחלוק עליו. מייד אחריו באים המלכים " בחסד האל" ששלטו בעולם עד למאה ה-17 או ה-18 כי נהנו מלגיטימציה אלוהית.

אחרי שבטלה הלגיטימציה האלוהית מן העולם, המשיך אקצין, צריך היה למצוא לה תחליפים. הדמוקרטיה המודרכת היא התחליף. מנהיג דמוקרטי, שהחלטותיו ופעולותיו מעוגנות בחוק, כמעט חסין ממהפכה ומקונספירציה. לעומת זאת, דיקטטור חושש כל הזמן לעורו.

אקצין הביע תקווה שלוי אשכול יהיה מעין שלב מעבר בין " הדמוקרטיה המודרכת" הבן-גוריונית לבין דמוקרטיה " אמיתית" , נוסח זאב ז’בוטינסקי. הוא הוסיף שהוא לא רק מאמין בזה, אלא מתפלל לזה, כי אם לא תקום כאן דמוקרטיה ברוח ז’בוטינסקי, אנחנו נחזור ל" דמוקרטיה מודרכת" , שסופה דיקטטורה.

תקוותו של אקצין לא התממשה. כשם שהאוליגרכיה הבנגוריונית הופרטה לתריסרי אוליגרכיות קטנות, כך גם הדמוקרטיה המודרכת שלו. הקרוב ביותר לדגם משטר זה היה אריאל שרון. מה שמאפיין את הדמוקרטיה המודרכת, דהיינו את הדיקטטור באיצטלה דמוקרטית, הוא שאינו זקוק ליועצים ואיננו שומע עצות. כזה היה בן גוריון כזה היה אריאל שרון. לכן יכול היה שרון להיות מוקף במנהיגונים קטנים העוסקים בהזזת גבינות.

פרופסור בנימין אקצין נמנה עם קבוצה של אינטלקטואלים שהקיפה את זאב ז’בוטינסקי. אלה  לא מצאו את מקומם בתנועה של מנחם בגין, שהקיף עצמו בשטח סטרילי מאינטלקטואלים. אקצין קיבל בשנות ה-30 תואר דוקטור  במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטות וינה, פאריס והרווארד. נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז’בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עבר לארצות הברית  ועמד בראש הלשכה המדינית של ועד החירום הציוני האמריקני. עלה ארצה בשנת  1949, נמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. מאוחר יותר היה נשיא אוניברסיטת חיפה וב-1967 זכה בפרס ישראל למדעי המשפט.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

הרמב" ם נגד ידיעות – על השופט מנחם קליין

הועבר לכך ניצח הרמבם את ידיעות

============================================

גם מטאטא ישן יכול לטאטא טוב

עבר לחנות המברשות המטריפה של דרום תל אביב

=============================================

8

אתה חושב שאתה חי במשטר דמוקרטי שיש בו חוקים. ויש בתי משפט המפרשים אותם. ומשטרה האוכפת אותם. מדינה שיש לה צבא המגן עליך ומערכת בריאות הדואגת לבריאותך ומערכת סעד הדואגת לרווחתך. זו אשליה.

קורא יקר. אנא קרא בסבלנות את השאלון המצורף בזה. תשובה מדויקת על כל השאלות תסייע לך להבהיר את מצבך בחברה הישראלית ולהבין באיזה עולם אתה חי.

· האם עומד לרשותך רכב שלא רכשת מכספך, או שהחזקתו ממומנת על ידי גורם כלשהו?

· האם מישהו מממן לך נסיעות לחוץ לארץ? ארוחות במסעדות? בילוי במלונות?

· נפלת קרבן לעבירה פלילית – רכבך נגנב, פרצו לדירתך, איימו עליך, הכו אותך. האם אתה מטלפן למוקד 100 או שיש לך מספר טלפון של קצין משטרה בכיר שידאג שתלונתך תטופל.

· אתה זקוק לניתוח בדרגת תכיפות גבוהה. האם יש לך אפשרות לקבוע מתי והיכן יתקיים הניתוח, ומי ינתח אותך?

· האם ילדיך פטורים מתשלום שכר לימוד לאוניברסיטה?

· האם יש לך אפשרות לדאוג לכך שידיעה כלשהי שיש לך עניין בה תפורסם, או שיימנע פרסומה, באחד או יותר מאמצעי התקשורת?

· הסתבכת בבעיה משפטית, אזרחית או פלילית. האם יש לך אפשרות לשכור (במאות אלפי דולרים) עורך דין מן המעלה הראשונה שיוציא אותך מן הבוץ?

· האם יש לך אפשרות להשפיע על המקום בו ישרת בנך בצבא – ביחידת עילית מובחרת שיש לה ביקוש רב. או לחילופין קרוב לבית למרות שיש לו פרופיל גבוה. או ביחידה שמקנה מקצוע אזרחי חשוב (למשל מחשבים בממר" ם), או ביחידת כיף כמו גלי צה" ל, או בלהקה צבאית.

· האם אתה מקבל חשמל חינם? האם אתה מקבל פיצוי רטרואקטיבי על התקופה בה לא קיבלת חשמל חינם?

· האם יש לך משרה במפעל או מוסד שאי אפשר לפטר אותך ממנו, לפני שתגיע לגיל פנסיה (או לגיל 70) או אף פעם?

· האם אתה חבר מרכז של אחת המפלגות?

· האם אתה יכול לקבל הלוואה בסדר גודל של מאות אלפי שקלים בריבית נמוכה מאד, לזמן ארוך מאד, וללא בטחונות ממשיים ? האם מחקו לך פעם חוב שחבת.

· האם אתה חבר בדירקטוריון של חברה ממשלתית או חברה ציבורית?

· האם אתה מסוגל להשפיע על תוצאות מכרז או להשתתף במכרז שאתה יודע את תוצאותיו מראש?

· האם הרשות המקומית בה אתה מתגורר התעלמה מחריגות בניה שלך ? האם אתה מקבל הנחה גדולה או פטור מארנונה על רכוש גדול?

· האם מישהו סידר לך פטור מחובותיך על ערימת דוחות חניה שלא שילמת?

· האם אתה יכול לסדר עבודה לילדיך ולבני משפחה אחרים במקום העבודה המועדף בו אתה עובד?

· האם יש לך דרך לסדר שבנך יתקבל ללימודים במחלקה מאד נדרשת באחת האוניברסיטאות? ואם למד משפטים שיוכל להתמחות בפרקליטות, או אצל שופט בכיר?

· האם אתה מקבל, או יש לך סיכוי לקבל, פנסיה גבוהה מאד בגיל חמישים?

· הוריך זקוקים לסיעוד. האם אתה יכול לסדר להם בקלות מטפלת פיליפינית, או להכניס אותם למוסד סיעודי יוקרתי בלי שתתמוטט כלכלית?

· האם יש לך מטוס פרטי, יאכטה, וילה השווה יותר ממיליון דולר.

· האם יש לך בנק? חברה קבלנית גדולה? רשת מוצרי צריכה? מפעל תעשייתי?

· האם אתה ראש ממשלה? שר? חבר כנסת? מנכ" ל משרד ממשלתי? סגן או עוזר של אחד מממלאי התפקידים הללו?

ועכשיו לתוצאות. אם אתה משיב בחיוב על לפחות אחת מן השאלות מצבך טוב למדי, תלוי איזו שאלה. אם אתה משיב בחיוב על שלוש או ארבע שאלות, קרוב לודאי שתוכל להשיב על רוב השאלות בחיוב.

אם תשובתך על כל השאלות היא לאו מהסס או מוחלט אתה במצב רע. כמו מצבו של רוב העם החי בישראל היום. אתה חושב שאתה חי במשטר דמוקרטי שיש בו חוקים. ויש בתי משפט המפרשים את החוקים. ומשטרה האוכפת אותם. מדינה שיש לה צבא המגן עליך ומערכת בריאות הדואגת לבריאותך ומערכת סעד הדואגת לרווחתך.

זו אשליה. כי אתה לא יודע שאתה חי במדינת " מטריקס" .

מהי המציאות?

הסרט " מטריקס" , יצירתם של לארי ואנדי וושאבסקי, עלה לאקרנים בשנת 1999. על פניו זהו סרט מדע בדיוני רווי פעלולים ו" אקשן" . אבל זהו סרט פילוסופי, הבוחן את השאלה: האם מה שאנו רואים סביבנו היא המציאות, או שיש מציאות אחרת שאיננו מודעים לה.

הסרט מספר על עולם עתידני שבו כדור הארץ נשלט על ידי גורמים בעלי תבונת-על (רובוטים, מכונות, חייזרים?). השליטים משתמשים בבני האדם כמקור אנרגיה, מעין סוללות חשמל חיות. כדי שבני האדם לא יתמרדו וימשיכו בחיי השגרה הם פיתחו דרך להרגיע את מוחותיהם הסוערים. לשם כך בנו השליטים משחק וירטואלי ענקי, אותו משחקים בני האדם, בזמן שהשליטים משתמשים בהם כבמקור-כוח ושואבים מהם אנרגיה. המשחק שהאנשים משחקים הם החיים כפי שהם נראים לבני האדם בשנת 1999. שם המשחק הוא " המטריקס" .

 בימים אלה קיבלתי מסר חשוב מאליהו בחור. הוא הגיע אלי באינטרנט היהודי, הפועל זה אלפי שנים. בגלקסיה היהודית מתרוצצות מיליארדי מילים, העוסקות בנגלה ובנסתר, בהלכה ובאגדה, בפיוט ובתפילה, בהגות ובשירה. חלק גדול מן הטקסטים גלויים לעין. אך בין המילים הרבות גנוז מדי פעם מסר מקודד, שצריך מנוע חיפוש מעולה כדי לאתרו ולפצחו. גוגל לא יצלח למלאכה זו. רק תלמידי חכמים אוהבי ספר מסוגלים לאתר את הקודים הנסתרים המועברים אלינו ממרחק של מאות ואלפי שנים.

אחד ה"מנועים" הללו הוא ידידי, איש הספר דן ירדני, שכבר סיפרתי עליו כאן לא פעם.

מספר ירדני:

אליהו בן אשר הלוי, אליה לויטה בפי הנוצרים, המכונה אליהו בחור, היה גיבור תרבות ססגוני בתקופת הרנסנס. מגדולי המדקדקים של השפה העברית. בלשן, מורה, מתרגם, סופר ועורך, פולמוסן ומשורר, זמר והומניסט.

הוא נולד בגרמניה בשנת 1469 ומת ונקבר בוונציה בן 80 שנה, גיל מופלג מאד באותם ימים. במהלך חייו נדד בין ערים ומדינות, עבד בבתי דפוס רבים, בעיקר בתי דפוס נוצריים שהדפיסו ספרים עבריים. בין לבין חיבר קונקורדנציה למקרא, מילון ארמי עברי, מחקר על טעמי המקרא והניקוד (בו גילה שאלו אינם קדומים אלא הומצאו בתקופה מאוחרת). הוא גם חיבר מילון יידי עברי והיה חלוץ המחברים של ספרי יידיש חילוניים. "באבע בוך", שהיו חומר קריאה מרתק לנשים יהודיות.

בפרק זמן קצר של 3 שנים, בין השנים 1540 ל-1542 שהה אליהו בחור בעיר קטנה ויפהפייה בבוואריה, אליה נקלעתי באחרונה.

אליהו בחור הוזמן על ידי חובב העברית והרפורמטור הדתי פאולוס פגיוס לעבוד אצלו כעורך ומגיה בבית הדפוס שיסד זה עתה. אליהו, הרפתקן בטבעו, קיבל את ההזמנה ועל אף עומס 71 שנותיו, חצה את האלפים מאיטליה לגרמניה.

בסך הכל ידועים לנו 15 ספרים שנדפסו בבית הדפוס הזה, רובם ככולם בשפה העברית. בכמה מהם מגמה מיסיונרית מובהקת, אך מנוסחת במתינות. אפשר רק לנחש מה היו תחושותיו של אליהו בחור, יהודי מאמין ושומר מצוות, שטרח להגיה ספרים אלה.

בכנסייה אשר בה שירת פגיוס כמטיף, נשתמרו חדר עבודתו וספרייתו כמות שהיו בימיו. מקום כבוד תופסים בספריה הספרים שנדפסו בדפוס שלו. ביקרתי בחדר עם המטיף היושב היום על כיסאו של פגיוס ותוך עיון בספרים נזדקרה תגלית מפתיעה לעיני.

ספר אחד בלבד מן הספרים שהדפיס פגיוס הוא ספר מיסיונרי מובהק ובוטה. "ספר אמנה" שמו. בפתיח למהדורה העברית כותב פאולוס פגיוס: "ספר אמנה, יקר טוב ונעים אשר חיבר אותו איש ישראלי חכם ונבון לפני כמה שנים להורות ולהוכיח בו בראיות גמורות וברורות שאמונת המשיחיים שיש להם בהקב"ה באב ובן ורוח הקדש ובדברים אחרים שלימה, נכונה ובלי ספק …"

כמנהג הימים שבהם התגאו המדפיסים במלאכתם, הדפיס פאולוס פגיוס בסוף ספריו, את "דגל המדפיס" שלו. חיתוך עץ יפהפה, מוקף פסוקים שאותם החשיב כמוטו של חייו. בתחתית הדגל נהג לכתוב "תקוותי במשיח הנשלח, אשר הוא יבוא לדון את חיים ומתים".

תוך עלעול בספר הזה הגעתי לתגלית המפתיעה. במוטו לספר המיסיונרי נכתב "המשיח הנשלך" במקום "המשיח הנשלח" (כלומר המשיח שהיהודים השליכו אותו ולא המשיח שנשלח אל היהודים).

דגל המדפיס עם הטקסט שהמגיה שיבש "המשיח הנשלך"

ממרחק של 450 שנה שלח אליהו בחור באינטרנט היהודי מסר מחוייך לאחיו היהודיים וגילה את דעתו על הספר שהגיה.

אליהו בחור זכה לאריכות הימים מופלגת, אך לא זכה לכך שאשת נעוריו תאריך ימים כמוהו כפי שתאר בשירו הנפלא:

אנא אלי, לי ולאשתי החסד גם האמת מן
שהיא לא תהיה אלמנה ואני לא אהיה אלמן
יחד נמות, ובגן עדנות תוך חיקה אישן עד לזמן
יבוא הקץ ואזי נקיץ ולחיי עד יחד נזדמן.

 

[גירסה למאמר שפורסם ב-2005]

 

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

הגניוס היהודי מאינשטיין ועד מאיר לנסקי

בדיחהידועה מספרת על גוי שהתחנן בפני חברו היהודי שיגלה לו את סוד השכל היהודי. אמר לו היהודי כי יש בעולם דג, יקר המציאות, שהיהודים נוהגים לאכול את ראשו ומכאן שיכלם.

הסכים היהודי למכור לגוי את הדג היקר. לאחר שזה טעם ממנו אמר: הרי זה דג מלוח רגיל.

השיב לו היהודי: אתה רואה? כבר יש לך שכל יהודי והבחנת שזה דג מלוח רגיל.

יש אינסוף בדיחות כאלה על עליונות המוח היהודי על מוחו של הגוי.

כשגוי רוצה ללמוד גמרא

מעשה בכומר שהפציר בידידו הרב וביקש שילמד אותו גמרא.
אמר לו הרב: איני מאמין שאדם עם ראש של גוי יוכל להבין דף גמרא.  אבל אלמד אותך אם תענה לי על שאלה אחת.  שני אנשים יוצאים מארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי משניהם ילך להתרחץ?
המלוכלך יתרחץ והנקי לא – משיב הכומר.
בדיוק להיפך, אומר הרב ומסביר: הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.
על זה לא חשבתי, מסכים הכומר. שאל אותי עוד שאלה.
שואל הרב שוב אותה שאלה.
הפעם עונה הכומר בביטחון: הנקי מתרחץ והמלוכלך לא.
שוב טעית, אומר לו הרב. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ.  לפי הגמרא, מסביר הרב, צריך לחשוב על כל האפשרויות.
טוב, נאנח הכומר, בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה.
פעם אחרונה, אומר הרב, ומציג שוב אותה שאלה.
זה פשוט, מחייך הכומר. אם יש שם מראה המלוכלך יתרחץ. אם אין מראה הנקי יתרחץ.
אומר לו הרב: אמרתי לך שעם ראש של גוי לא תצליח להבין גמרא. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים ייצאו מארובה, והאחד ייצא מלוכלך והשני נקי?

 

נזכרתי בבדיחות הללו למקרא הידיעה שהיפנים תרגמו את הספר "סוד המוח היהודי" של ערן כץ והספר כבר תופס מקום נכבד ברשימת רבי המכר.

האם נתגלה הסוד?

ערן כץ מחייך ודאי כל הדרך לבנק ועינינו אינה  צרה בהצלחתו של יהודי למכור משהו לגויים. הואיל ואין יפנים רבים הקוראים טור זה, יש להניח שמה שייכתב כאן לא יקלקל לו את השמחה.  איש לא ייקח מערן כץ את השיא העולמי של גינס בזכירת מספרים. הוא הפגין יכולת זו בצורה מאד משכנעת בתכניתם של לונדון וקירשנבוים. אבל לעניות דעתי הסיכוי של הגויים לזכות במוח יהודי באמצעות "סודות המוח היהודי", איננו גדול מן הסיכוי של הגוי שקנה את הדג מלוח.

הוא כתוב כסיפור די ילדותי על אחד בשם ג'רום (בן דמותו של המחבר), המשוטט במאה שערים ובמקומות אחרים, נפגש עם רבנים, מתבונן בתלמידי ישיבה, מחטט בספרים ישנים – הכל כדי לגלות את סודות המוח היהודי.

הוא מתאר כגילוי אמריקה את שיטות הלימוד הישיבתיות (חברותא, לימוד ושינון בקול רם,  נענועי גוף וכדומה). מפזר תיאוריות שהביסוס שלהם בסימן שאלה (כמו זרימת דם למוח ועמידתו של בן גוריון על הראש). החלק הזה של הספר גם גדוש בבדיחות טפשיות למדי.  הוא מביא ציטוט מפי הרב בלשון זו: "על כך כתוב במסכת עירובין, ש'אדם צריך לשים עצמו כבושם שהכל מתבשמים ממנו'".
ועל כך מגיב ג'רו: "ניסיתי את הענין הזה פעם  אבל זה היה בושם זול שקניתי בשקמית בצבא וזה השיג  תוצאה הפוכה. במשך שנה אף אחד לא התקרב אלי. אפילו לא זבובים".

מילא בדיחה תפלה. אבל המחבר לא  טרח לבדוק את הציטוט במקור. המקור שהוא מציין אינו מדוייק (נג עמוד א במקום נד עמוד א) וגם הציטוט אינו מדוייק.

כמי שעיקר התמחותו בתחומי שיפור הזיכרון  עיקר הספר מוקדש לנושא זה והחשיבות שהוא מייחס לנושא בהקשר היהודי מופרז ביותר. תמיד היה עדיף כמעיין המתגבר על פני בור סיד.

מהו באמת סוד המוח היהודי?

אם השאלה מתייחסת לעובדה ששבט קטן באזור מדברי  הטביע את חותמו על האנושות כולה באמצעות ספר הספרים. אזי לשאלה הזו אין תשובה טובה יותר ממה שנאמר בברכת התורה ("אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו").

אבל בשאלה הזו מתכוונים גם לעובדה שבפחות ממאה וחמישים שנים (מן האמנסיפציה ועד לראשית המאה העשרים) עבר העם היהודי מטמורפוזה מופלאה מחברת גטו לעם הכי אקדמי בעולם.  הביטוי הבולט בתמורה הזו הוא במספר חתני פרס נובל יהודיים.

מאז החלו בהענקת פרסי נובל זכו בפרס יותר מ-170 יהודים או יהודים למחצה,שהם כ-22 אחוזים מכלל מקבלי הפרס בעולם כולו. זאת, כשהעם היהודי מונה כ-0.02 אחוזים מכלל האנושות. שעור פרסי נובל יהודיים מבין מקבלי פרסי נובל בארצות הברית מגיע ל-37 אחוזים. שעורם באוכלוסיה 2 אחוזים. (למען ההשוואה: העולם הערבי כולו העמיד שישה חתני פרס נובל, ביניהם יאסר ערפאת).

אין צורך במחקרים סוציולוגיים מסובכים כדי להסביר תופעה זו. די לפתוח בהלכות תלמוד תורה ב"ספר המדע" של הרמב"ם כדי להבין את מרכזיותו של הלימוד בתרבות היהודית. וכך הוא אומר: " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן… עד אימתי חייב ללמוד תורה ? עד יום מותו… וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימים את אנשי העיר… אין מבטלים התינוקות אפילו לבנין בית המקדש… תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן" .

תרבות שאלה הכללים המכוננים שלה מזה שלושת אלפים שנה. תרבות שלא היו בה אנאלפביתים, שעה שברוב התרבויות הייתה ידיעת קרוא וכתוב נחלת מיעוט. תרבות ששרדה את כל המעצמות הגדולות שחרבו – תרבות זו מצמיחה אינשטיינים כדבר מובן מאליו.

לרשות העם היהודי עמד מפעל אדירים כמו התלמוד ונושאי כליו, שהפכו כמעט כל יהודי בעיירה קטנה, באזורים הנחותים ביותר של מזרח אירופה, לפרופסור בפוטנציה.

רק עם הארץ כמו טומי לפיד יכול היה להצהיר (בהיותו שר משפטים) את הדברים הבאים: " אם תחשוב על עשרות מיליוני שעות שיהודים עם המוח הנפלא שלהם השקיעו במרוצת הדורות בשאלת שור נגח. אם היו משקיעים את אותן האנרגיות הנפשיות במדע, כל העולם היה נראה אחרת. בוזבזו 2000 שנות אנרגיה נפשית של אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות" .

 

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

מאמר זה נכתב ערב חורבן גוש קטיף

ככל שמתקרב מועד ההתנתקות עולה הרייטינג של ר' יוחנן בן זכאי בשיח הציבורי בישראל. החכם ששיקם את העם היהודי לאחר החורבן, שהביאו עליו הקנאים, ועיצב את דמותו לדורות – הפך להיות דמות מופת מודרנית לשפיות מדינית ולמתינות.

 

הקנאים הם כמובן "המתנחלים" המאיימים להצית מלחמת אחים, כמו שקנאי ירושלים הציתו את מחסני המזון שבעיר. יוחנן בן זכאי הוא האיש שהטיף למתינות ולפשרה טריטוריאלית ולהתנתקות. החורבן בא כי לא שמעו בקולו. ואז יצא את העיר בתוך ארון מתים וביקש מאספסיאנוס "תן לי יבנה וחכמיה" . וכך הבטיח את המשך הקיום היהודי – בלי עצמאות מדינית ובלי מקדש.

ההערצה הזו של השמאל המתנתק לרבן יוחנן בן זכאי היא קצת מוזרה, בלשון המעטה. הציונות מראשית דרכה הציבה כאידיאל דווקא את המרד ביוחנן בן זכאי. לא עם של תלמידי ישיבה, חיוורים ומדולדלי גוף נוסח "המתמיד" של ביאליק. אלא עם צעיר, בריא בגופו כבנפשו, נועז ונכון לקרב.

 

ההוגה הציוני מכס נוראדו ( 1849-1923), שטבע בקונגרס הציוני השני את המושג " יהדות השרירים", העמיד את השאיפה הציונית כאנטיתזה ליהדות רבן יוחנן בן זכאי. בנאום בו ביקש להלל את הבילויים, הוא אמר: " היו חזקים מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, גדולים כאנשי המלחמה האגדיים של בר-כוכבא, אותו אדם שנלחם לא לשם התרבות הישראלית … אלא …לשם הקיום הלאומי על אדמת האבות" .

דור החלוצים שהתגבש בארץ מאז העלייה השניה, עשה מה שקוראים במחשבים פירמוט (control alt del) למוח היהודי. מערכת החינוך הציונית חילונית מחקה כל מה שנודף ממנו ריח של תלמוד תורה. מערכת חינוך זו הפכה את בניו של מתתיהו החשמונאי, המקבים, למכבים שהאידאל שלהם הוא הספורט ותרבות הגוף של המתיוונים. המשורר אהרון זאב (לימים קצין חינוך ראשי) כתב את "נס לא קרה לנו" , שהושר שנים בטקס הדלקת המשואות בכל ערב יום עצמאות. שבועות הפך מחג מתן תורה לחג הביכורים. פסח היה לחג האביב ויום הכיפורים היה (בהתיישבות העובדת) יום עבודה רגיל. תפילת יזכור ה' הפכה בניסוחו של ברל כצנלסון ל"יזכור עם ישראל" .

ואם נחזור לימינו. לא נעים אולי לשמוע, אבל מי שמייצג בישראל את ר' יוחנן בן זכאי, אינם חסידי העקירה אלא החרדים. הם מקיימים את האידיאל של תלמוד תורה ומתנגדים בעקביות לציונות החילונית שחתרה לעצמאות מדינית של "להיות ככל העמים" .

התמונה של החרד העוצר בגופו את הבולדוזר המבקש לרמוס קברי יהודים בכביש 6 מסמלת עובדה זו יותר מאלף מילים.

מדינת ישראל מראשיתה הייתה מדינת היהודים הציונית ולא מדינה יהודית. משנה לשנה הופכת מדינת ישראל פחות ופחות מדינה יהודית. אחרי ההתנתקות היא גם תפסיק להיות מדינה ציונית.

קישורים

חורבן ירושלים ובנינה באגדה ובפיוט

http://www.zeevgalili.com/2000/07/54

 

 http://www.zeevgalili.com/2005/09/237