השוקולד הבלגי, כך אומרים, הוא הטוב בעולם, ממש מעדן מלכים.  אבל לעתים השוקולד הזה מורעל. כזו היתה חפיסת השוקולד ששלח המוסד לרב המרצחים ודיע חדאד. חדאד היה ממקימי "החזית העממית לשחרור פלסטין", ושפך נהרות של דם יהודי בשורה של חטיפות מטוסים ומעשי טרור ,שבשיאם הטבח בנמל התעופה לוד ב-1972.

אבל השוקולד הבלגי אינו שייך רק לתחום הגסטרונומי או הלוחמה בטרור. הוא מרעיל גם אותנו.  הוא קשור לשאלה מדוע לא חיסלנו עד כה את החמאס בעזה, ומדוע אנו עומדים לסכן את חיי ילדינו בפעולה קרקעית.

למה ישראל  לא השיבה אש למקורות הירי בעזה, כפי שהיתה נוהגת כל מדינה נורמלית? למה איפשרה להפוך את כל תושבי הדרום לברווזים במטווח החמאסי?.

באחרונה שוב הועלו הנימוקים הידועים. זה בניגוד לחוק הבינלאומי, הפרקליט הצבאי לא יאשר, ומאחוריו עומד היועץ המשפטי לממשלה שבוודאי לא יאשר (כי הרי צילו של אהרון ברק עדיין מאפיל על שמינו). אפילו בני בגין, בהופעה אצל לונדון וקירשנבאום השבוע, נזף בציפי ליבני על שהעלתה את הרעיון הנורא שנשיב אש למקורות הירי.

שוקולד בלגי. הכי טעים בעולם אב ללפעמים מורעל.(צילום: ויקישיתוף)

נימוק הנימוקים – שוקולד

אבל דומה שנימוק הנימוקים נגד תגובה טבעית כזו נגד מדינת אוייב קשורה בשוקולד הבלגי. קציני צה"ל שישתתפו בירי כזה חושפים עצמם בפני סכנה להעצר ולעמוד לדין בבלגיה. החוק הבלגי מאפשר לעצור ולהעמיד לדין כל מי שהבלגים סבורים שביצע פשעי מלחמה. והקצינים ייאלצו חלילה להסתפק בשוקולד בלגי מיובא, במקום לאכול אותו בארץ הייצור.

זו הזדמנות  לבחון מחדש מיהי בלגיה זו, המגינה על רוצחי החמאס ומטילה את אימתה על המערכת המשפטית והפוליטית הדפוקה שלנו.

בלגיה משחקת עכשיו את תפקיד הצדיק של העולם, השופט "פושעי מלחמה", בעיקר קציני צה"ל. את אלי חובייקה שביצע את הטבח בסאברה ושאתילה, לא ביקשו לעצור. לרב הטבחים יאסר ערפאת נתנו כבוד מלכים. ודאי גם אחמדיניג'אד יזכה לכבוד הזה אם יתחשק לו לאכול שוקולד בלגי. אבל קציני צה"ל ואפילו מדינאים ישראליים חשופים למערכת המשפט הבלגית.

הסגרת יהודים לנאצים

בלגיה, כמו כמעט כל מדינות אירופה,  שיתפה פעולה ברצח יהודים. הבלגים טשטשו והעלימו את העובדה הזו ובתום מלחמת העולם העמידו לדין רק קומץ משתפי פעולה. עכשיו נפתחים הארכיונים ומתגלה כי  הבלגים סייעו בזיהויים וגירושם למחנות ההשמדה של 25,257  יהודים בשנים 1942-1944
לא היתה זו פעולה של יחידים. משטרת אנטוורפן עצמה  סייעה לגרמנים וליחידות הס.ס. הפלמיות לבצע את הפשיטות ואת המעצרים.

לבלגיה יש עבר אפל במיוחד הקשור בתקופת שליטתה על מה שנקרא אז קונגו הבלגית. עבר זה ידוע מכבר והוא אף תועד ביצירה ספרותית חשובה, "לב המאפליה", שכתב הסופר האנגלי-פולני  ג'וזף  קונרד בשנת 1899 .

קונגו כאחוזה פרטית

קונגו, ששיטחה גדול פי 75 משטח בלגיה, לא הייתה בתחילה מושבה של ממשלת בלגיה אלא מושבה פרטית של המלך הבלגי ליאופולד השני.  ליאופולד  שמע על אוצרות הטבע הרבים במדינה זו מפי סטנלי (גיבור הספר "הרפתקאות סטנלי באפריקה") שחזר  ממסעו המפורסם. המלך החליט להשתלט על המדינה. בשנת 1885  הוא הקים חברה שמטרתה כאילו להילחם בעבדות ולחקור את אגן הקונגו. בפועל הפכה החברה מכשיר להשתלטות על קונגו. הוא התייחס למושבה כאל רכושו הפרטי, היה בעל המונופול לסחר הגומי והשנהב, גבה מיסים  והחכיר זכיונות לחברות פרטיות שהכבידו עולם על הילידים.

הפך את קונגו לאחוזה פרטית. המל ךליאופולד השני.

רצח המיליונים

בכספים הרבים שזרמו לכיסו בנה המלך לעצמו ארמונות, אנדרטאות ומוזיאונים וקנה בגדים לפילגשיו שביניהן הייתה גם קטינה. ב – 1908 החליט הפרלמנט הבלגי לקנות  מידי המלך את אחוזתו הפרטית וקונגו הפכה מושבה בלגית, עד שזכתה בעצמאות בשנות השישים, לאחר לא מעט זעזועים ומלחמות.

שנים רבות שרתה אפלה על תקופת שלטונו של ליאופולד השני בקונגו (ספרו של ג'וזף קונראד היה יצירה ספרותית לא מחקר).  ב-1998 הופיע ספר, פרי עטו של החוקר האמריקני אדם הוכשילד, שגילה כי תחת שלטונו של ליאופולד נעשו מעשי זוועה ורצח-עם מן המתועבים שידעה ההיסטוריה. לפי הערכתו של הוכשילד נספו בתקופת ליאופולד כעשרה מיליון בני אדם. רבים מתו מרעב וממחלות. רבים יותר מתו ממעשי עינוי וזוועה שביצעו שליחיו של ליאופולד, כשהילידים לא הצליחו למלא את המכסות שנדרשו מהם להפקת אוצרותיה של המדינה – יהלומים, נחושת  ואבץ. ספרו של הוכשילד חושף ביסודיות את שיטות העינוי והרצח של הבלגים: ידיהם ורגליהם של עובדים נכרתו, נשים נאנסו, ילדים עונו והופרדו מהוריהם, כפרים נשרפו. לפי חישוביו של הוכשילד קטנה אוכלוסיית קונגו בין 1880 ל – 1920 במחצית.

הבלגים לא היכו על חטא

הספר ראה אור גם בבלגיה ועורר שם זעזוע. אבל לא קשה מדיי. הבלגים לא מיהרו להכות על חטא. יש בלגים האומרים שהוכשילד הגזים והפריז ובאותה תקופה לא הייתה סטטיסטיקה מסודרת ואיך הוא יודע כמה נרצחו. ואפילו יש אומרים שאם כל כך הרבה שחורי עור נרצחו בקונגו, אז השואה היהודית מחווירה לעומת הרצח שבוצע שם.

האם השתנו הבלגים מאז עזבו את קונגו? ספק.

לאחר שהודיעו הבלגים, בסוף שנות החמישים, כי בכוונתם לעזוב את קונגו החל מאבק בין שלוש מפלגות מקומיות. בבחירות  ניצחה "התנועה הלאומית של קונגו", בראשות  פטריס לומומבה. לומומבה חתר להקמת מדינה ריכוזית, שתכלול את כל חלקי המדינה. זאת, בניגוד למפלגות היריבות שביקשו לנתק חלקים מקונגו על בסיס שיבטי. במאבק הפנימי הזה בחשו  גורמים אירופיים ובראשם הבלגים, שביקשו להמשיך ולנצל את אוצרותיה של קונגו.  נפתחה מלחמת אזרחים שבמהלכה נרצח לומומבה. רק לפני כמה שנים נחשפה העובדה שידה של בלגיה הייתה ברצח הזה.

 כרזה אנטי ישראלית בבלגיה. תפוז נוטף דם.

תועבות בלגיה בימינו

בעקבות פרסום מאמר בנושא זה בטור שלי ב"מקור ראשון" התקשר אלי אחד הקוראים וסיפר לי את הסיפור הנורא הבא:
אתה כותב על מעשי התועבה של הבלגים לפני מאה שנים  ואני יכול לספר לך, עדות אישית, על מעשי התועבה שלהם בימינו.  אני בן למשפחה אמידה שחיה שנים רבות בבלגיה. לפני כשלושים שנה נאנסה אחותי, שהייתה אז בת 13. האנס היה איש ציבור בעל השפעה בבלגיה.  זמן רב היא שמרה את הדבר בסוד אבל לבסוף נודע הדבר לאמי. אחותי חששה מן החשיפה וברחה להולנד, שם הצטרפה לקבוצת  בנות ששיחקו בתיאטרון. למרות המאמצים של הוריי אי אפשר היה לאתר אותה.

אחותי החליטה לחזור הביתה, לאחר שהוריי פרסמו בעיתוני אירופה שהסוס שלנו, אשר אחותי הייתה קשורה אליו מאד, חולה ונוטה למות בגלל געגועיו לאחותי. היא התקשרה והודיעה על כוונתה. אך כאן המתינה לה המשטרה שעצרה אותה בהאשמה של "בריחה מבית ההורים". היא הוחזקה במעצר במרתף משך שבוע ימים, מעצר שנועד ככל הנראה למנוע ממנה לחשוף את זהותו של האיש שאנס אותה. אחותי שוחררה אך לא יכלה להתגבר על המצוקה הנפשית שלה והתאבדה.

 "שקט – מישהו הורג ילדים"

אחותי נטלה את חייה במו ידיה, אך ילדות אחרות מצאו את מותן בידי אנסים וסאדיסטים. בשנת  1999 נתגלה כי 26 ילדות  בגיל 11-12 נרצחו לאחר שנאנסו ושימשו שפחות מין. לפחות בחלק מן המקרים שימשו מעשי הרצח להפקת סרטי רצח אמיתי  (   SNUFF  MOVIES).

הדמות המרכזית בחשיפת הפרשה המזוויעה הזו היא רגינה לוף, שהצליחה להימלט מידי שוביה ולמסור עדות מפורטת על מעשיהם. העדות פורסמה בהרחבה בעיתונים ובאחרונה הופיע ספר פרי עטה "שקט, מישהו הורג את הילדים".

רגינה נולדה בשנת 1969 בעיירה קנוקה. היא גדלה בבית סבתה, שמסרה אותה לזנות עוד כשהייתה תינוקת. האיש שרכש את הזכויות להפיק פורקן מיני מגופה  החזיק אותה בחדר במלון ומדי פעם שלח אליה לקוחות, לא רבים. בהגיעה לגיל 10 היא הועברה לעיר הבלגית גנט, כאילו כדי להיות עם אמה. אך האם לא הייתה טובה מן הסבתא ומכרה אותה תמורת 120 אלף פרנקים.  זמן קצר לאחר מכן ילדה תינוק שהומת כשהיה בן שנתיים.

מסיבות לצייד ילדות

מכאן הפכו חייה של רגינה לגיהינום. היא מספרת  על מסיבות שנערכו ללקוחות שבהן נערך צייד על הילדות הערומות שניצודו ונרצחו באכזריות באמצעות קשתות פלדה. את המשתתפים במעשי הרצח האלה היא מתארת  כאנשים המכורים לתאוות השלטון והכוח, להחליט על חייהם וכאבם של קורבנותיהם.  בין הלקוחות היו פוליטיקאים, אנשי עסקים, רופאים, פרקליטים וסתם אנשים "מהוגנים" מן הישוב, בעלי משפחות. האירועים מזוויעים הללו התרחשו בגנט, בבריסל ובאנטוורפן.

חלק מסרטי ה"סנפ" שימשו כדי לסחוט לקוחות שלא ידעו כלל כי מצלמים אותם בשעת מעשה. רגינה סיפרה כי הכירה ילדות רבות שחיו חיים כאלה משך שנים עד שהזדקנו ובלו ואז נרצחו. ה"הזדקנות" חלה בגיל 16 לערך. עד לגיל זה הן היו עדיין רווחיות למחזיקים בהן. משאיבדו את כוח משיכתן והפסיקו להיות מקור הכנסה נרצחו.

אינסטינק הישרדות

רגינה נשאלה איך הצליחה לשרוד ולהשתחרר ממלתעות הכנופיה. היא אמרה כי מגיל צעיר פיתחה אינסטינקט הישרדות. היו לה חושים חדים להבחין בסכנות אולי בשל מוצאה – אביה היה אינדיאני מקנדה. היא גם הייתה חזקה פיסית ובעלת כוח סבילות רב.  בהגיעה לגיל 13 (בשנת 1982) חשה כי ימיה ספורים. אף אחת מחברותיה שהחלו בקריירה הזו יחד עמה לא נותרה בחיים.  היא ידעה כי אם תמות איש לא יחפש אותה, איש לא ידווח על היעלמותה. וכאן גמלה בליבה ההחלטה: הדרך היחידה להימלט מן הגורל הצפוי לה הוא למצוא לעצמה מאהב.

ידעתי, היא מספרת, כי אני נלחמת בזמן. לא נותרו לי יותר מאשר כמה חודשים. ואז אכן מצאתי גבר שהתאהב בי והפך לבעלי  עמו אני חיה עד היום.

מערכת המשפט מטשטשת

ומה עשתה המערכת המשפטית המפוארת של בלגיה כדי להעניש את הפושעים?

רגינה מסרה עדות מפורטת לצוות חוקרים משטרתי בשנת 1996. עדותה כללה פרטים על זהות האישים שהשתתפו  במעשי התועבה (ביניהם בנקאי מפורסם,  איש פוליטי רב כוח שמת בינתיים  וגם כמה שופטים). כן הצביעה על המקומות שבהם  נתקיימו מעשי האונס והרצח וזיהתה את ראשי כנופיות העינוי האונס והרצח.  אך המערכת המשפטית עשתה הכל כדי להפריך את העדות, לא להוכיח אותה.  התובעת הכללית הכריזה כי רגינה מטורפת ועיתונאים שציטטו מדבריה הועמדו לדין באמתלות שונות.. עיתונאי אמיץ אחד גילה כי השופט החוקר של הפרשה קשור עם אחד החשודים המרכזיים.

שרות מיני מילדים

מוסיף איש שיחי: על הסתאבותה של החברה הבלגית למדתי מקרוב גם בתקופה שבה למדתי באוניברסיטה. עבדתי אז כנהג מונית לפרנסתי ועד מהרה למדתי לדעת שאחד מתפקידיו של נהג מונית הוא להצביע בפני הנוסעים על מקומות בילוי בהם   אפשר להשיג סמים, היכן אפשר לשחק בקזינו. אלו מעשים האסורים על פי החוק אבל השלטונות מעלימים עין. באותה תקופה היה קזינו בתוך בנין שגרירות מצרים  ועשו שם הרבה כסף.

החמור מכל: נהג המונית יכול להציע לכל נוסע כתובות לקבלת שרות מיני של ילדות בנות 10-12. בבלגיה מספר הסוטים הזקוקים לשרות הזה גדול כנראה יותר מאשר בכל ארץ אחרת.  עדותה של רגינה, שנתמכה על ידי כמה נשים אחרות שהצליחו להימלט מציפורני הכנופייה, לא שינתה את העובדה שבלגיה יכולה להיקרא פדופיליה.

אבל מה? יש לה מערכת משפט שמוכנה בכל רגע להעמיד לדין פושעי מלחמה ישראלים.

 

 

הכינו עצמכם לשואה האמיתית – אומרת כרזה בהפגנת מוסלמים בבריטניה

קראתי בעיתון שמשרד החוץ החליט לגייס  את אתר  youtube לצרכי  ההסברה של ישראל. הפרויקט הראשון יהיה להציג את תמונות הזוועה של טבח תלמידי ישיבת מרכז הרב למען ילמדו הגויים ויידעו עם איזה רשעים יש לנו עסק.

על יוזמה זו של משרד החוץ אפשר לומר בלשון העם "בוקר טוב אליהו". עכשיו נזכרתם?

מהו אתר youtube

האתר הזה הוקם בשנת 2005 על ידי שלושה צעירים אמריקנים שמצאו פתרון טכנולוגי להעביר באינטרנט קובצי וידאו ושמע גדולים במהירות ובקלות.

תחילה הוצגו באתר סדרות טלוויזיה, קליפים של מוסיקה  וכדומה. במרוצת הזמן נפתח האתר לכל אדם וגוף המבקש לפרסם בו סרטון בכל נושא העולה על רוחו. שהמיגבלה היחידה היא שלא להפר זכויות יוצרים. עד מהרה הפך האתר לצומת של החלפת קבצים וגם מקור למיליוני הבלוגים בכל העולם.

כרגיל בתחום זה הפך האתר למכרה זהב של יוזמיו ובמרץ אשתקד הוא נרכש על ידי גוגל ב-1.65 מיליארד דולר.

מזה זמן רב משמש האתר מכשיר תעמולה של אויבי ישראל אך גם רבים מחסידי ישראל תורמים את תרומתם באורח עצמאי. משרד החוץ נרדם בשמירה.

אילו עסקו שם פחות בתככי משרד ובמאבק להישרדות אולמרט היו הופכים את האינטרנט  לבמה אדירה להפצת עמדת ישראל בעולם, כפי שהערבים עושים בלא מעט הצלחה.המחדל של השימוש באינטרנט הוא חלק מן המחדל הטרמינאלי של ההסברה הישראלית בכללותה.

ניתן גם לנצל את האתרים והקליפים של תומכי ישראל ואת המגמה הגוברת של רגשות התעוב שחש העולם החופשי כלפי האיסלם. דוגמה לקליפ כזה מצורף כאן. קליפ של אנגלי אמיץ האומר מה שכולם חושבים על האיסלם, ללא מורא וללא משוא פנים. שמו של הדובר פט קונדל.

הקליפ שודר באתר מתחרה ל"יוטיוב" הנקרא  dotsub

על חשיבותו אפשר ללמוד מן העובדה שעד לסגירת טור זה צפו בו קרוב ל-3 מיליון איש.

מוגש בזה הטקסט המקורי בתרגום לעברית (שנעשה על ידי  ידידי רמי טל , עורך בכיר מהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות".

"האיסלם הקיצוני הראה לנו בדיוק מי אנחנו – רכיכות".

ואלה דבריו של הדובר:

"יכולתי להיות בסעודיה, שבה גברים הם גברים ונשים הן עדר פרות. האם מותר לי להגיד את זה?
הנציבות הסעודית לזכויות אדם – הרי לך אוסף של מילים שממש מסוגל לגרום לפיצוץ במוח שלך – אבל מסתבר שארגון כזה באמת קיים, והם מתכוונים להתלונן בסוף החודש, באירוע שיתקיים בקופנהגן, על כך שממוסלמים החיים באירופה נשללות זכויות האדם, והם אינם רשאים לקיים באופן חופשי את מצוות דתם. מה תגידו על זה? לקבל הרצאות על זכויות האדם מסעודיה, זה בערך כמו צער בעלי חיים אצל צפון קוריאנים. "האם זה יכול להיות הזוי יותר מזה?" תשאלו. ובכן, מסבתר שהתשובה חיובית, מפני שעוד הם דורשים מאיתנו להפסיק לזהות את האיסלם עם טרור, דרישה די חוצפנית, כשהיא באה מ"שומרי האיסלם", שהם גם שומרי הטרור.

איך נוהגים האנגלים

בחברה שפויה, אדם שיקום וינאם נאום מסוג זה יסולק החוצה בבושת פנים, ברגע שיפתח את פיו, או – טוב מזה – יוקע על עמוד ויושלך לנהר. אבל פה זה אירופה, כך שקרוב לוודאי שאנו נקשיב למה שיש לו לומר, ניקח את הדברים בחשבון, ולאחר מכן נשנה את דרכינו, כפי שאנו עושים תמיד. רק השבוע, פה באנגליה, סופר לנו כי רשת סופרמרקטים גדולה מאפשרת למוסלמים העובדים באריזת הסחורות של הקונים לא לנגוע באלכוהול, אם הם אינם רוצים בזה. ועכשיו אפשר להמר בביטחון על כך שהם יתייצבו בתור ארוך ויודיעו שהם לא רוצים בזה. כבר היה לנו רוקח שסירב למכור אמצעי מניעה בגלל הדת, היה לנו רופא-שיניים מוסלמי שסירב לטפל באשה שלא כיסתה את ראשה, ועכשיו מספרים לנו שכמה רופאים מוסלמים מסרבים לטפל באנשים מסויימים בגלל דתם. ובכן, לנו באנגליה יש מונח טכני לסוג זה של התנהגות. אנו קוראים לזה – "משתינים עלינו", ואנחנו לא אוהבים כשמשתינים עלינו, כי זה מסריח. פשוט עניין של תרבות.

אולימפיאדה בצל מסגד

אם המוסלמים כל כך סובלים מדוכאים כפי שהסעודים רוצים שנאמין, אז מדוע יש עכשיו תוכניות לבנות כאן, בלונדון, מסגד אימתני במימון סעודי, מסגד שיהיה הגדול ביותר באירופה, לא פחות? תאכלו את הלב, תושבי דנמרק. אנחנו יודעים שאתם הייתם מתים שזה ייבנה אצלכם, אבל לא יעזור לכם – אנחנו מקבלים את המסגד. והוא ייבנה ממש בקירבת מיתקני האולימפיאדה שתתקיים בלונדון 2012, אם הם יקבלו את היתר הבנייה. אפילו חלק מן המוסלמים המקומיים מוחים על כך נמרצות, בטענה שהם יידחקו לשוליים, כי המסגד הזה ייבנה על-ידי קיצונים למען קיצונים, מה שאומר שהם כנראה יקבלו "אור ירוק" לתוכנית, ואז על האולימפיאדה ישקיף מסגד בגודל של אצטדיון כדורגל. אינני יודע אם ריצת המרתון תופסק לצורך תפילות, או שספורטאיות יידרשו ללבוש אוהל על עצמן במהלך התחרויות, אם כי אני משוכנע שאם ישאלו לדעתו של "האימאם המשוגע" של הרב-תרבותיות, ראש עיריית לונדון קן ליווינגסטון, זה בוודאי יהיה על סדר היום.

העובדה שהסעודים יכולים בכלל להופיע עם חרא ציני מהסוג הזה מראה עד כמה רחוק הרשינו להם לדחוף אותנו, כאן באירופה. האיסלם הקיצוני הראה לנו בדיוק מי אנחנו – רכיכות. הוא רואה שתקינוֹת פוליטית היא כמו סם שאיננו יכולים להפסיק להזריק לעצמנו, למרות שאנו יודעים שזה יהרוג אותנו. והם מנצלים עובדה זאת במלואה, מנצלים את תכונת ההגינות שלנו נגדנו, וגורמים לנו לבוז לעצמנו על אחת מתכונותינו הטובות ביותר. וכל ויתור שנעשה ייראה כחולשה שיש לנצלה עוד ועוד, משום שאין דו-שיח עם האיסלם הקיצוני. הוא לא רוצה שיסכימו עימו – הוא רוצה שיצייתו לו. הוא חושב שיש לו זכות, שנמסרה לו מאלוהים, לקבוע את הכללים, לא רק למוסלמים, כי אם לכולם. וכמה מאיתנו, אם להתבטא בכנות, חושבים שזה קצת יותר מדי. ואם אתם חושבים שזה לא הגיוני, אז כל מה שאני יכול לומר הוא שהחופש שלי חשוב יותר מהדת שלכם. הרבה, הרבה יותר חשוב.

בורים שונאי נשים

ובנוסף לזה, יש לי נטייה טבעית לתעב בורים שונאי נשים וחדורי דעות קדומות שנטפלים אלי ודוחפים אותי, ואני קובע זאת בכל הכבוד הראוי.
ולפני שמישהו יאשים אותי שוב שאני מעליב את האיסלם – תתבגרו, בבקשה. אני לא צריך להעליב את האיסלם, כשיש כל כך הרבה מוסלמים שרוצים לעשות עבורי את השירות הזה, כל אימת שהם חוגרים על עצמם חגורת נפץ או סוקלים למוות מישהו באשמה שהיו לה חיים פרטיים. אלה האנשים המעליבים את האיסלם, לא אני. כמובן שאני מודע לכך שהאיסלמו-פשיסטים רואים כל ביקורת כעלבון, אבל כדי להיות הגון כלפיהם, יש להודות שקשה לחשוב על מחמאה, נכון? מה אפשר להגיד להם? "יופי של ג'יהאד. זו הדרך – גזענות ושנאה!"? מגוון האפשרויות לא כל כך רחב. אבל אלה האנשים שבאמת מעליבים את האיסלם. ואלה האויבים האמיתיים של המוסלמים. והאויבים הגדולים מכולם הם בני המשפחה המלכותית של סעודיה. משום שבגלל פעילויותיהם, המימון והעידוד של רצח בדם קר בשם האמונה הדתית, אנשים בעולם התרבותי כולו שונאים את האיסלם ומפחדים ממנו, לא בגלל אנשים כמוני. והאוכלוסייה המוסלמית חייבת להעלות עובדה זו לסדר יומה ולהכיר בה.

"אנחנו שמנים ושאננים
אשר לנו, במערב, ידידינו הטובים הסעודים מנהלים מלחמה נגדנו, ואנחנו כה שמנים ושאננים, עד שאנחנו לא יודעים את זה בכלל, כך שאולי מגיע לנו כל מה שאנחנו מקבלים.

 

יש אנשים שטוענים שאני מבטא "סוּרְדִי" במקום "סָעוּדִי". בסדר, הנה עכשיו אגיד את זה נכון, "סָעוּדִי". הייתי עוד יותר שמח אילו היו קוראים למדינה "ערב", והקנאים המטורפים מימי-הביניים שמנהלים אותה היו חוזרים למדבר וחיים באוהלים עם הגמלים והצאן שלהם, זה מקומם הראוי. למעשה, אני מתפלל ליום בו סוף-סוף ניגמל מכל זה, ונצא לגמרי מן המזרח התיכון, ואז ערב ה"סורדית" או ה"סעודית" תוכל לחזור בשקט לתקופת האבן, אלא אם כן הם יצליחו לנצל את האוצר הטבעי השני שלהם ויתחילו לייצא שעוני חול. וזה דבר שאפילו אפשר להתפלל למענו: שלום.

דבריו של האנגלי האמיץ על האיסלם הביאו לגל של תגובות קוראים שחשפו עוד ועוד סרטונים ואתרים שהם מכרה זהב להסברה ישראלית, אם היתה כזו.

הקורא בועז ארד, מאתר "אנכי", כותב לי :
"האנגלי האמיץ הזה נראה כאמן "סטנד-אפ" אך הוא הרבה יותר מזה – בקצה לשונו המושחזת יש לו יותר הגיון מלכל הפרלמנטים האירופאים גם יחד בבואם לנסח את מדיניותם אל מול הברבריות של האיסלם הטוטליטרי".

 

וועוד סרטון של פט קונדל על  בניית מסגד בגראנד זירו

 

tp://www.jihadwatch.org/2010/06/pat-condell-on-ground-zero-mosque-is-it-possible-to-be-astonished-but-not-surprised.html

 

המשורר חיים גורי בשנת 1948 (באדיבות ד"ר אריה גילאי מנהל אתר הצנחנים)

http://www.202.org.il/Pages/gdud_890/history/a1948.php

"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
—–
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער".

 כמעט 60 שנה חלפו מאז נשא המשורר חיים גורי את הקינה הזו על ל"ה החללים שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור.

מה נשתנה בתקופה זו?

שום דבר.

הל"ה נפלו כי שמרו על "טוהר הנשק".  בדרכם לישובי הגוש פגשו רועה ערבי זקן. הם לא יכלו לקחתו בשבי והתלבטו אם לחסלו. לבסוף גבר עליהם החינוך ל"טוהר הנשק" והם שחררו את הרועה למרות הסכנה שיסגיר אותם. ואכן, הרועה הודיע לכפריים שבסביבה על המחלקה, המוני פורעים הקיפו אותם והם נלחמו עד הכדור האחרון.  קצין בריטי שביקר במקום הקרב סיפר כי מצא באגרופו של אחד הלוחמים אבן אותה התכוון להטיל על רוצחיו לאחר שאזלה תחמושתו.

יש הטוענים כי לסיפור אין בסיס עובדתי. אך הסיפור עובר מדור לדור כמיתוס של התנהגות מופתית – כך אנו צריכים לנהוג ברוצחינו. וכך אנו נוהגים בהם עד היום.

הרבה השתנה מאז ה-15   בינואר 1948 , היום בו נפלו הל"ה. ישראל שיחררה את יהודה ושומרון ושולטת באותם כפרים מהם יצאו הרוצחים.

אך אלה למדו מהר מאד לדעת – כשם שלמדו מבצעי הטבח בחברון בשנת תרפ"ט – כי היהודים לא השתנו. הם מקבלים כחוק טבע שערבים רשאים לרצוח כל יהודי באשר הוא יהודי  ואילו היהודים אינם פוגעים ב"חפים מפשע".

בעת ששורות אלה נכתבות עדיין מוטלות גופותיהם של תלמידי "מרכז הרב" על הגמרות המגואלות בדמם. בעת שנכתבות שורות אלה נמנעים מלהוציא את הגופות מחשש לזעם הציבור.

וברחובות שכם ורמאללה וג'נין שבשליטה ישראלית  רוקדים ערבים משמחה לריח דם יהודי טרי. וברחובות ירושלים "המזרחית", ערבים תושבי ישראל, הנהנים מכל מנעמי השלטון הישראלי, מחלקים סוכריות ברחובות. ועוד מעט תוקם סוכת אבלים וההורים של הרוצח המתועב יצהירו מול מצלמות הטלוויזיה עד כמה מאושרים הם בשאהיד  שלהם.  ואינם חוששים שמישהו יעלה אותם על משאית. את האבא והאמא והאחים והאחיות, וישלח אותם לעזה או לעזאזל.  וערבים "ישראליים"  בגליל וביתר חלקי הארץ אינם מסתירים את שמחתם ואת הזדהותם עם הרוצחים  וממתינים רק ל-28 בחודש, כדי לקבל את מענקי הביטוח הלאומי.

ובראש המדינה עומדים שני נוכלים נוסח מלכישוע וכדרלעומר  שמתייחסים אל עם ישראל בדרכי כחש ומירמה כמו  שרימו החתול והשועל את פינוקיו התמים.

רב אלוף (מיל.) אהוד ברק מציג "שאלת קיטבג" ליועץ המשפטי, אם מותר לירות לעבר מקורות הירי בעזה. וראש הממשלה, בנכלול טיפוסי, מצהיר כי אם החמאס יפסיק את האש גם הוא יפסיק את התקיפות בעזה. וכך הוא מבטיח לחמאס ההולך וקורס את נשימת החמצן הדרושה לו כדי להתאושש מן המכה הקטנה שהיכה בו צה"ל בשבוע שעבר. ויחדיר לרצועה, בעזרתה האדיבה של מצרים שבגין חתם אתה שלום עולמים,  עוד טילים. שיגיעו הלאה מאשדוד והלאה מראשון לציון,אם להשתמש בלשון הפז של נסראללה.

 ואחרי שהחמאס יתאושש ויחזור להטיל קסאמים וגראדים וקטיושות ברדיוס גדל והולך , הוא יצטייד גם בטילים נגד מטוסים, שיאיימו על כל התעבורה האווירית לישראל. ואז  – אם ימשיכו שני הנוכלים הללו להיות עדיין בשלטון – יפנו לבג"ץ כדי לקבל רשות להפעיל את האמצעים היחידים שמבינים הערבים.

וכשם שהבריחה הנלוזה מלבנון המיטה עלינו את האינתיפאדה כך תביא עלינו הבריחה מעזה אינתיפאדה מתוצרת בית של ערביי ישראל. ראו הוזהרתם.
 

כך נפלו הל"ה בדרך לגוש הנצור

 

ב-15 בינואר 1948 יצאה מחלקה ובה 35 לוחמים לכיוון גוש עציון. בראש המחלקה עמד דני מס ורוב הלוחמים היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית.

מטרת המחלקה הייתה לתגבר את גוש עציון הנצור שעמד בהתקפות בלתי פוסקות של אלפי ערבים מן הכפרים הסמוכים.

בגלל השעה המאוחרת בה יצאה המחלקה לדרכה  היא נתגלתה לאור היום. לפי אחת הגירסות פגשו אנשי המחלקה ברועה ערבי ובמקום להרגו או לקחתו בשבי שיחררו אותו והוא הזעיק את אנשי הכפרים שבסביבה.

הקרב בין הלוחמים היהודים לבין המוני הערבים שתקפו אותם נמשך שעות רבות עד שאזלה תחמושתם ואז עלו עליהם הערבים והרגום. אחרון הלוחמים השליך רימון יד ונטל אבן כדי להטילה והיא נמצאה בידו על ידי  קצין משטרה בריטי שהגיע למקום הקרב. הפורעים הערבים התעללו בגוויות ההרוגים, ניקרו את עיניהם וקטעו את אבריהם.

עוד על נפילת הל"ה ראה "זעקת האבות"

http://www.zeevgalili.com/?p=219

פורסם ב–2008 האם השתנה משהו מאז?

כרזה מתוך תערוכת "בעקבות המצב" שעיצבו סטודנטים במחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.

 

"אם יש צה"ל יופע נא מיד", כתב המבקר דן מירון במהלכה של מלחמת המפרץ הראשונה, בה הטילו העיראקים על ישראל 39 טילי סקאד, בלי שצה"ל הגיב תגובה כלשהי.

הביטוי החריף של דן מירון היה פרפראזה על שירו של ביאליק "על השחיטה", בו כתב בין היתר:

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי   לא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
—
ְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם אַחֲרֵי הִשָׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר נָא כִסְאוֹ לָעַד!

חוסר אונים קיומי

דבריו של מירון נאמרו על רקע התחושה הציבורית ששררה אז בארץ. התחושה שאי התגובה להתקפה העיראקית, מבטאת חוסר אונים, המאיים על עצם קיומנו.

 דומה שלא אטעה אם אומר שאותה תחושה מלווה אותנו היום, ה-27 בפברואר 2008, בו נורו לעבר שדרות 40 רקטו. יום, שבו פגעו שלוש רקטות גראד באשקלון, אחת מהן בסמוך לבית החולים. יום בו רקטה אחת גרמה למותו של אב לארבעה ילדים בן 47 במכללת ספיר.

התחושה היא אותה תחושה כמו אז אבל הנסיבות שונות לגמרי. אלוהים היה גם אז וקיים גם היום. גם צה"ל היה אז וקיים היום. ההבדל העיקרי בין "אם יש צה"ל" של 1991 ל"אם יש צה"ל" ב-2008 הוא במנהיגות.

ב-1991 עמד בראש המדינה ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא היה אולי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה  לישראל מאז ימי בן גוריון.  בוודאי טוב יותר מבגין הנאיבי שב"הסכם השלום" המדומה עם מצרים, הביא אותנו למצב הנוכחי. וכמובן שאין להשוותו לליצן המופקר והמושחת העורך מסע קניות עם אשתו בטוקיו, כשהמדינה שהוא מופקד על שלומה שותתת דם.

 

ותושבי שדרות שהפכו לבשר התותחים, שחייהם תלויים במשחק רולטה שמשחקת בהם המדינה,  זועמים על הממשלה וגם על התקשורת שהפכה את הסיוט המתמשך של חיים בצל הקסאמים לבדיחה קבועה (ראה ארץ נהדרת, ערב עם ליאור שליין, תכניותיו של יצפאן ועוד) סמלי הדבר כי האיש שהביא חורבן על גוש קטיף ופינה את השטח למרחבי השיגור של הקסאמים חגג היום את יום הולדתו ה-80. אולי יתעורר כישיגעו הטילים לבית החולים שיבא בו הוא מוחזק כצמח שהוא סמל חי למדיניותו.

מה עוד צריך לקרות כדי לשים קץ ל"מאזן האימה" שבינינו לבין חמסטאן. מאזן שמשמעותו שמטרתם היא להרוג נשים וילדים בסמכות וברשות, בתגובה על כך שאנו מחפשים בפינצטה  את ה"אשמים",  כאילו היה צה"ל סניף של המחלקה לזיהוי פלילי.

מה עוד צריך לקרות כדי שצה"ל יופיע. ומיד. מה כל הקישקושים הללו על "עוד לא הזמן לפעולה קרקעית גדולה".  מדוע צריך בכלל פעולה קרקעית גדולה? מדוע אי אפשר להפוך את חיי החמאס שם לגהינום לא בפינציטה אלא בהפגזות בלתי פוסקות. (אמנם גם אתמול מצא הארץ מקום לתת בכותרת הראשית במהדורת האינטרנט,   על 3 ילדים שנהרגו נעבעך בעזה, אבל "הארץ" יהיה תמיד לצד הפלסטינים).

אולמרט כסכנה קיומית

איןשום סיכוי שאולמרט יעשה משהו.  מאז מלחמת לבנון השניה לא עשה מאומה כדי לתקן את מחדליו. השכלתו הצבאית לא  התרחבה מעבר לגבולות של כתב צבאי ב"במחנה". בצדק הוא חושש מכישלון נוסף  אם ישלח את צה"ל לפעולה קרקעית נרחבת בעזה. צה"ל של 2008 הוא אולי צה"ל שונה מצה"ל של מלחמת לבנון. אבל הסיכוי שהצבא הזה יסמוך על המנהיג הלא יוצלח הזה שואפת לאפס. ובהעדר מנהיגות מובילה גם אין מוטיבציה לפעול וגם סכנת הכישלון גדולה יותר.

אלמרט חושש אולי גם שצה"ל יצליח ומי שיטול את זרי הדפנה יהיה שר הביטחון. זה כנראה מדיר שינה מעיניו של אולמרט יותר מן הקורבנות בשדרות.

אין  סיכוי שאולמרט יורה על איזו פעולה דרסטית בעזה שתגבה מהחמאס תג מחיר כזה שלא יעיז  לשלוח אף לא רקטה אחת. אפילו ירון לונדון, איש שמאל מובהק ומתון , הביע דעה כי יש למחוק שכונה שלמה בעזה. אבל עליזה הסמולנית לא תרשה לבעלה. וגרוע מזה: קונדוליסה רייס לא תרשה. וחבריו בעלי העסקים, ספקי העטים, הסיגרים והבתים גם הם לא יהיו מרוצים. כי הרי זה ישפיע על העסקים וההשקעות והבורסה. מה איכפת להם ששדרות מדמממת כל עוד הדולרים, זולים ככל שיהיו, זורמים לאחד העם.

מכל האמור ברור שכל יום נוסף שאולמרט יושב על כס ראש הממשלה, בתמיכתם של 20 שרים מושחתים, ו-67 חברי כנסת מושחתים – כולם דואגים רק למנעמי השלטון ולפנסיה המוגדלת -הוא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

"דם קרוש של החללים"

ואם התחלנו בביאליק נסים בשיר אקטואלי אחר שלו:

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמּוחַ הַנִּוקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשׂוֹף הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחוֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלא תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,
…הִנֵּה דַרְשָׁן עוֹלֶה עַל-הַבָּמָה,

הִנֵּה הוּא פוֹתֵחַ פִּיו, מְגַמְגֵּם וּמְפִיחַ אֲמָרָיו,

טָח תָּפֵל וְלוֹחֵשׁ פְּסוּקִים עַל מַכָּתָם הַטְּרִיָּה,

וְאַף קוֹל אֱלוֹהִים אֶחָד לא יַצִּיל מִפִּיהוּ,

גַּם נִיצוֹץ קָטָן אֶחָד לא יַדְלִיק בִּלְבָבָם

—

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ
וּגְבִירִים בְּנֵי רַחֲמָנִים מִתְמַלְּאִים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים

וּמוֹשִׁיטִים לָהֶם מִבִּפְנִים מַקֵּל וְתַרְמִיל לַגֻּלְגֹּלֶת,

אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ" – וְהַקַּבְּצָנִים מִתְנַחֲמִים.

לְבֵית הַקְּבָרוֹת, קַבְּצָנִים! וַחֲפַרְתֶּם עַצְמוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְעַצְמוֹת אַחֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים וּמִלֵּאתֶם תַּרְמִילֵיכֶם

וַעֲמַסְתֶּם אוֹתָם עַל-שֶׁכֶם וִיצָאתֶם לַדֶּרֶךְ, עֲתִידִים

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה בְּכָל-הַיְרִידִים;

וּרְאִיתֶם לָכֶם יָד בְּרֹאשׁ דְּרָכִים, לְעֵין רוֹאִים,

וּשְׁטַחְתֶּם אוֹתָם לַשֶּׁמֶשׁ עַל-סְמַרְטוּטֵיכֶם הַצֹּאִים,

וּבְגָרוֹן נִחָר שִׁירָה קַבְּצָנִית עֲלֵיהֶם תְּשׁוֹרְרוּ,

וּקְרָאתֶם לְחֶסֶד לְאֻמִּים וְהִתְפַּלַּלְתֶּם לְרַחֲמֵי גוֹיִם,

וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ.

וְעַתָּה מַה-לְךָ פֹּה, בֶּן-אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה

וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת-כּוֹס הַיְגוֹנִים,

וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת-נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים

וְאֶת-לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים,

וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים

וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה.

ציטוטי השירים הם חלק מ"פרויקט בן-יהודה", שמתקיים הודות לסיוע של מתנדבים.

 

 

 

ראה מאמרי למה אין טרור במדינות ערב

נכתב ב-2008 עודכן יוני 2014 נכון גם ב-2015

ישראל לא תוכל לשרוד, אם במציאות המזרח תיכונית  תמשיך לפעול לפי עקרונות אמנת ג'נבה, מול טרור שכל מטרתו לרצוח יהודים * אנחנו חייבים להוציא מידי החמאס את היתרון האסטרטגי שנתנו לו: רצח יהודים מאחורי מחסה של ילדים * פגיעה במשפחות של מחבלים מתאבדים תצמצם את הקף ההתנדבות לשיטת הרצח הזו, כמו שהפגזת מקורות הירי של הקסאמים תשים קץ לאיום * אין צורך לסכן חיי חיילינו בפעולה שלא תשנה את המציאות לאורך ימים

הערבים הם מחוללי הטרור הגדולים בעולם. היו אמנם, פה ושם, תנועות טרור לא ערביות (הכורדים בטורקיה, קבוצת באדר מיינהוף באירופה, ועוד) אך אלה הם בחזקת "כסף קטן." המאה העשרים היא המאה של הטרור הערבי.

הטרור הזה מגיע לכל קצווי תבל, אך באף אחת ממדינות ערב אין טרור. על כל פנים לא טרור בהקף גדול. (לבנון אמנם מדינה ערבית, אך הטרור שם הוא פרי של התערבות מדינות ערביות אחרות ולא תנועה פנימית. וכשיש טרור פנימי של קבוצות קיצוניות מדכאים אותן בכוח).

 

שלטון של מיעוטים

לכאורה אין סיבה לטרור במדינות הערביות, אך אין הדבר כך. בירדן קיימת אוכלוסיה ענקית של פלסטינים – אותם פלסטינים כמו אלה שבעזה, יהודה ושומרון – והם נשלטים על ידי בית מלוכה, המייצג מיעוט קטן של "ירדנים" שהם בדואים.

סוריה נשלטת על ידי מיעוט עילאווי השולט שלטון ללא מצרים על הרוב הסוני. מצרים נשלטת (לפחות מאז המהפכה של גמאל עבדול נאצר) על ידי שלטון חילוני המייצג חלק קטן מן העם המצרי. הרוב הוא מוסלמי דתי וקיימת תנועה עצומה של "האחים המוסלמים". אך מי שמע על איזו פעולת טרור שלהם בשנים האחרונות. כך הדבר ביתר מדינות ערב, מעיראק של סאדאם חוסיין ועד סעודיה, הנשלטת על ידי בית מלוכה מושחת. בעיראק של היום יש אמנם טרור רצחני בהקפים אדירים, אך עיראק לא נשלטת על ידי ערבים אלא על ידי אמריקנים.

[בינתיים היתה הפיכה במצרים וההפיכה שכנגד. בסוריה מטפל אסד במתמרדים כמו שערבים יודעים לטפל. ובעיראק שוב מרים הטרור ראש – יוני 2014]

הטבח בספטמבר השחור

מה סוד השקט הזה?

התשובה פשוטה. הערבים הם היחידים היודעים לטפל בטרור ערבי. כשהפלסטינים בירדן (ביוזמת אש"ף) ניסו לרצוח את המלך חוסיין, ואיימו על יציבות ממלכתו הוא פתח נגדם בפעילות צבאית אינטנסיבית שכללה טבח במחנות הפליטים בספטמבר 1970. בטבח זה מצאו את מותם, לפי אומדנים שונים, בין 2500 ל-3400 גברים נשים וילדים. מספר הפצועים הגיע ל-10000 עד 20000. במהלך הטבח ביקשו רבים מאנשי אש"ף מקלט בישראל. העדיפו את הכלא הישראלי הנוח על פני הטבח שהמתין להם בירדן.

מאז יש שקט בירדן. פה ושם יש איזו הפגנה. השלום עם ירדן הוא שלום עם השלטון לא עם האוכלוסיה. השגרירות הישראלית שם היא מבצר מוגן והשגריר נוסע ממקום למקום במכונית משורינת. אך טרור נגד השלטון? בל ייראה ובל יישמע.

הטבח בחמאת שבסוריה

גם בסוריה שורר שקט מוחלט, למרות שהמדינה נתונה תחת שלטון רב שנים של מיעוט עילאווי מבוטל.

השקט הזה הופר פעם אחת בלבד. חוגים איסלמיסטיים קיצוניים (האחים המוסלמים) עירערו על הלגיטימיות של השלטון העילאווי (כת דתית שמחזיקיה נחשבים בעיניהם כופרים גרועים מן הנוצרים ומן היהודים). הם ארגנו מרד נגד משטרו של הנשיא חאפז אל אסד. ביצעו שורה של התקפות על המשטר: הריגת צוערים בבית ספר לארטילריה של הצבא הסורי, מכוניות תופת ליד בנייני ממשלה וניסיון התנקשות בחיי חאפז אסד שנכשל.
תגובתו של אסד היתה מיידית וקטלנית. הוא קבע עונש מוות על כל מי שמשתייך לאחים המוסלמים. הוציא להורג ביריה 625 אסירים איסלמיסטיים.

ההתנגדות לאסד התרכזה בעיקר סביב העיר חמאת שבצפון סוריה שבה היה ריכוז גדול של המורדים. אסד לא היסס הרבה. הוא ריכז כוחות צבא גדולים סביב העיר שהתגוררו בה כ-250 אלף איש. הצבא קרא לתושבים לעזוב את העיר. רבים ברחו והנשארים הותקפו בארטילריה כבדה שהרסה את העיר עד היסוד. חיילי חי"ר סוריים באו אל ההריסות והשלימו את מלאכת ההשדמה באמצעות גאזים רעילים. מספר ההרוגים נאמד בעשרת אלפים עד עשרים אלף, אך אין שום ודאות לגבי הקף הטבח. כל ההרוגים נקברו בקברי אחים המוניים שמעולם לא נפתחו.
הטבח הזה עורר אמנם גל מחאות של ארגוני זכויות אדם בעולם. אך עד מהרה נמצא להם נושא אחר לעסוק בו – הטבח שטבחו ערבים נוצרים בפלסטינים בסאברה ושאתילה (סמוך לטבח בחמאת) והאפשרות להטיל את האחריות לכך על ישראל.

ריסון "האחים" במצרים

האחים המוסלמים מהווים גורם רב השפעה וכוח גם במצרים. הם עברו גלגולים רבים מקבוצה מיליטאנטית שהוצאה אל מחוץ לחוק עוד בתקופת נאצר ועד לניסיון לנצל את הדמוקרטיה למראה של מצרים לביסוסם. הם מהווים אופוזיציה חריפה לכל שלטון חילוני, אך מדוכאים בכוח הזרוע בכל פעם שהם מרימים ראש. אלפים מושלכים לכלא ומעונים.

מה אנחנו יכולים ללמוד מן ההתנהגות של השלטונות הערביים כלפי טרור?

סמל האחים המוסלמים (מקור: ויקישיתוף)

מה אפשר לעשות

ברור שאיננו מסוגלים נפשית למעשי טבח נתעבים בנוסח של המשטרים הערביים. אך לא נוכל לשרוד, אם הערבים ימשיכו לרצוח בנו בשיטתיות ובלא הבחנה ואנחנו נשמור בקפדנות על אמנת ג'נבה. איננו חיים בשוויצריה ובמזרח התיכון צריכים לנהוג לפי הכללים של המזרח התיכון.

אסור לנו לסכן אף ציפורן קטנה אחת של ילדינו החיילים ב"פעולה נרחבת" בעזה וכפי שכתבתי כבר, הדרך היחידה להפסקת הקסאמים היא לקבוע תג מחיר לכל קסאם – פגז לנקודה ממנו נורה. אנחנו בסכלותנו אפשרנו לחמאס להפוך את את המחסה של אזרחים נשים וילדים לאסטרטגיה המנצחת שלו.

ומה בנוגע למחבלים מתאבדים, כמו אלה שהגיעו השבוע לדימונה?

משפחות המתאבדים

לכאורה מדובר באנשים שמוכנים להקריב את חייהם ושום דבר אינו יכול להרתיע אותם.

טעות. יש דבר שיכול להרתיע כל מחבל מתאבד ובעיקר להפעיל את משפחתו כדי לעצור בעדו. המצב בו אחרי כל פעולת התאבדות יש חגיגה תקשורתית סביב משפחת המתאבדים צריכה להסתיים. אילו היינו שלטון ערבי היינו מפציצים את סוכות האבלים. איננו יכולים לנהוג כך. אך אנחנו יכולים לפחות לנהוג כפי שנהגו הבריטים כשלחמו בטור הערבי של הפלסטינים.

תדע כל אם ערביה המחנכת ושולחת את בנה להיות שאהיד כי היא ומשפחתה ישלמו את המחיר. פעם נהגו לפוצץ בתי מחבלים כאלה עד שבגץ ברוב אדיבותו הפסיק את הנוהג הזה, שגם לא היה מועיל. כי כל משפחה של שאהיד הפכה את השאהידיות לעסק מכניס. מענקים של רבבות דולרים – בעבר באו הכספים מסאדאם חוסיין היום הם באים מאיראן וקרוב לודאי גם מהרשות הפלסטינית.

יש הרבה דרכים הומניות לפגוע במשפחות מחבלים מתאבדים. להחרים את כל רכושם עד הפרוטה האחרונה. לעצור את כל הגברים במשפחה במעצר מינהלי, והעונש המרתיע מכל: הגליה – לכפר שכן, לעזה, או לכל מקום אחר שיימצא.

ואם כבר להשתגע אז למה לא עד הסוף. יש בידינו מאות מחבלים "עם דם על הידיים". החוק מאפשר להטיל עליהם עונש מוות. אך ישראל רחמנים בני רחמנים, הוציאו להורג עד כה רק את אייכמן.

יש לי שאלה: מדוע לא להטיל עונש מוות על כל רוצח ולהתנות את הביצוע באישור נניח הרמטכ"ל או ראש הממשלה או הנשיא. בכל פעם שיוחזק שבוי ישראלי אצלם לא ננהל עוד משא ומתן כמה רוצחים לשחרר אלא כמה רוצחים להוציא להורג. ואם להם לא איכפת אפשר תמיד להגיע לכאלה שיש מי שאיכפת להם. ישראל כבר יודעת מי אחראי ומי מחזיק בגלעד שליט. אליו אולי אי אפשר להגיע בלי לסכן אותו ואת מחלציו. אבל לאיש הזה יש אחים והורים ובני דודים וכל מני שארי בשר, שגם להם דם על הידיים. למה לא להגיע לקלפי מיקוח כאלה? חיי גלעד שליט תמורת חיי אחיך או אביך או מי שלא יהיה.

נכון, מדינות תרבות לא נוהגות כך. אבל אנחנו צריכים לבחור ביו להיות מדינת תרבות לבין לשרוד בין פריצי חיות

נכון שיהיה לנו עניין עם בג"ץ שהאינטרס הקיומי שלנו הוא להחזיר אותו מממעמד של מנהל המדינה בלי שיש לו אחריות עליה לגודל טבעי של פרשן חוקים. יהיה לנו גם עניין עם עולם שיאשים אותנו במעשים נאציים (דבר שעושים ביו כה וכה), בגינויים במועצת הבטחון, אפילו בסכנה של סנקציות.

כרגע אנו נמצאים בסיטואציה של אותו אדם שאקדח מכוון לרקתו והשודד שואל: חייך או כספך. והקרבן משיב: תן לי רגע לשיקול דעת.

אין לנו רגע לשיקול דעת. הגענו לאן שהגענו בגלל השיתוק שאחז בנו מאז ה"הבלגה" של שנות השלושים ועד למלחמה המשתבללת בעצימות נמוכה במלחמת לבנון.

די. אנחנו רוצים לחיות

ןכך מציגה אותנו התעמולה הערבית כשאנו מקפידים על חיסולממוקד ועושים דכל מאמץ להמנע מפגיעה באזרחים

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל (אוקטובר 2009)

השנה (2007) היתה חפיפה בין חגי ישראל לבין החגא המוסלמי בעשרה ימים לערך. מעניין לדעת מה עשו היהודים ומה עשו המוסלמים בפרק זמן זה.
מישהו חישב ומצא כי בעשרת הימים הללו ביצעו המוסלמים 94 מעשי טרור בהם נהרגו 397 אנשים.

באותו זמן זכו שלושה יהודים בפרסי נובל לכלכלה ( רוג'ר מאיירסון, אריק מסקין וליאוניד הורביץ).הפרס הוענק לשלושה על הנחת התשתית לתיאוריית עיצוב המנגנונים המשמשת בכלכלה.
בכך מגיע מספר היהודים שזכו בפרסי נובל ל-170 (נכון ל-2007).
רשימת הזוכים כוללת אמנם גם כאלה שאינם יהודים לפי ההלכה או שאינם מגדירים עצמם כיהודים, אבל אין ספק שהם מזרע ישראל. כלומר : 22 אחוז מהזוכים בפרסי נובל הם יהודים, בשעה ששיעור היהודים בעולם הוא כיום 0.2 אחוזים.

 

מספר המוסלמים שזכו עד היום בפרס נובל הוא 8 בלבד – כולל פרס שקיבל המנוול הרוצח יאסר ערפאת על תרומתו המופלאה לשלום. יש בעולם 1.2 מיליארד מוסלמים. אם שעור תרומתם למדע היה כתרומת היהודים היה מגיע מספר חתני פרס נובל המוסלמים ל- 11 אלף.

אגב, גם המספר 8 שניתן למוסלמים מוגזם. מונים בו בין היתר את הסופר אלבר קמי הצרפתי, יליד אלג'יר שזכה בפרס נובל לספרות ואת אליאס ג'יימס קוריי, ערבי נוצרי אמריקני שמוצא הוריו מלבנון. גם אנואר סאדאת קיבל פרס על תרומתו לשלום ועוד נראה כמה שלום הביא על ישראל.

יש קני מידה רבים להשוואה בינינו לבינם. למשל הוויקפדיה, שהיא אחד המפעלים התרבותיים המופלאים ביותר של עידן האינטרנט. מספר הערכים שבכל שפה משקף את רמתה התרבותית ואת הנכונות של בני אותה שפה לתרום לעולם.
פחות משישה מיליון יהודים בארץ ישראל תרמו עד כה לויקיפדיה 65,324 ערכים, נכון לאחד בנובמבר 2007 . לעומתם 1.2 מיליארד ערבים תרמו לויקיפדיה הערבית 43,407 ערכים. בויקיפדיה האנגלית יש 2,071,713 ערכים.

על מעמדה של הויקיפדיה העברית בעולם ניתן ללמוד מן העובדה שעל פי ממד Depth, שמשקף עד כמה האנציקלופדיה מושקעת. מסתבר כי מבין 52 הוויקיפדיות הגדולות (שיש בכל אחת מעל 10,000 ערכים), העברית נמצאת במקום השלישי (אחרי האנגלית והווייטנאמית).
הנובל של פרס

אם יש פרס נובל יהודי אחד שלא עליו גאוותנו הרי זה הפרס שנין לשמעון פרס על שלום הדמים שהביא עם הסכם אוסלו. אם שמעון פרס היה חכם הוא היה מחזיר לאקדמיה השבדית את פרס נובל לשלום שקיבל. (אי אפשר לדרוש זאת משותפו לפרס, יצחק רבין ז"ל, ימתקו לו רגבי אדמתו).
אם היה ישר היה תורם את כספי הפרס למשפחות פגועי אינתיפאדת אוסלו.
אם היה בעל מצפון היה לפחות מסתיר את הנובל הזה בכספת עמוקה.
אך שמעון פרס ממשיך לנופף בפרס שבעקבותיו זרמו נהרות דם בארץ.
ושמעון פרס הולך לכנס חתני פרס נובל המתקיים בירדן, שותה מיץ עגבניות, משתכשך במי האפסיים של המזרח התיכון הוירטואלי שלו, ומכריז: " רוחות שלום מנשבות במזרח התיכון" .
האם הייתם קונים ממנו מכונית משומשת?

 

 

זוכי פרס נובל ממוצא ערבי-מוסלמי. .
Literature

1957 Albert Camus
1988 – Najib Mahfooz

Peace
1978 – Mohamed Anwar El-Sadat
1994 – Yaser Arafat

Chemistry
1990 Elias James Corey
1999 – Ahmed Zewail

Medicine
1960 Peter Brian Medawar
1998 Ferid Mourad

 

 

 

מי שמעונין באינפורמציה מקיפה יותר הוא יוכל למצוא אותה באתר הבא

בשפה האנגלית.

http://www.jinfo.org/

להלן חלק מן האינפורמציה שניתן למצוא באתר:

Jewish Nobel Prize Winners

At least 167 Jews and persons of half-Jewish ancestry have been awarded the Nobel Prize, accounting for 22% of all individual recipients worldwide between 1901 and 2004, and constituting 37% of all US recipients during the same period. In the scientific research fields of Chemistry, Economics, Medicine, and Physics, the corresponding world and US percentages are 26% and 39%, respectively. (Jews currently make up approximately 0.25% of the world's population and 2% of the US population.)

* Chemistry (28 prize winners, 19% of world total, 28% of US total)
* Economics (21 prize winners, 38% of world total, 53% of US total)
* Literature (12 prize winners, 12% of world total, 27% of US total)
* Medicine (52 prize winners, 29% of world total, 42% of US total)
* Peace (9 prize winners, 10% of world total, 11% of US total)[3]
* Physics (45 prize winners, 26% of world total, 38% of US total)

JEWISH CONTRIBUTIONS IN THE ARTS AND SCIENCES
Anthropology * Biomedical Science * Chemistry * Chess *
Computer & Info Science * Economics * Linguistics * Mathematics * Music * Philosophy * Physics * Psychology * Sociology.

______________________________________

NOTES
This enumeration constitutes an update and an expansion of the information on Jewish Nobel Prize winners contained in the 1997 CD ROM edition of the Encyclopedia Judaica (EJ97), from which 117 of the individuals listed herein were obtained.
ORIGIN: www.jinfo.org

ראה גם באתר

http://www.simpletoremember.com/

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס

החרם הערבי על מוצרים יהודים