בעת ששורות אלה נכתבות – יום ה', 17 ביולי 2014 – נמצאת בקהיר משלחת ישראלית למשא ומתן עם מתועבי החמאס. בראש המשלחת הישראלית עומד אלוף מיל. עמוס גלעד. מה ניתן לצפות ממשלחת כזו כשבראשה עומד האיש שהגדיר עצמו כנכה נפשית?
זה הזמן להביא מחדש כמה נתונים שפרסמנו כאן במאמרים רבים בעבר. ד"ר רבקה שפק ליסק פרסמה בשעתו מאמר על הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל. וכך כתבה:
בשנים 1968–1978 נערך מחקר נוסף, בכפרים שלא חרבו במלחמת העצמאות. אחד מנושאי המחקר היה הגירת פועלים ממצרים בתקופת המנדט, והשתקעותם בעיקר במישור החוף.
לפי המחקר החלה ההגירה ממצרים לא"י עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ ב-1917-1918, ונמשכה עד אמצע שנות ה-40. הפועלים המצריים עבדו בשירות הצבא הבריטי, והמשיכו עמו ממצרים לארץ. ההגירה הושפעה מגידול הפרדסנות היהודית פי 10 בשנים 1920–1930, וההזדקקות לידיים עובדות. הזדקקו לפועלים גם מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור, הבנייה היהודית, והעבודות הציבוריות ביוזמת ממשלת המנדט ומוסדות יהודיים. הפועלים המצריים השתקעו בארץ באזור החוף. לדעת פרופ' ברוור, לפחות שליש מהגידול במספר התושבים בכפרים באזור נבע מההגירה ממצרים.
והנה תפנית. בתערוכת "צבע אדום", במרכז הישראלי מדיטק בחולון, הוצגו כרזות שהנושא שלהן הוא "בעקבות המצב" ו"צבע אדום". את הכרזות עיצבו סטודנטים מהמחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.
התערוכה התקיימה ביולי 2007. כל הזכויות על היצירות שמורות לאמנים ומתפרסמות כאן על בסיס שימוש הוגן של דיווח על תערוכה.
התלמידים, רובם תושבי עוטף עזה, חשים על בשרם את הקריאה מקפיאת הדם "צבע אדום" המבשרת בואו של קסאם. הכרזות כולן הן כרזות מחאה נגד האדישות וההתעלמות של ממשלות ישראל ועם ישראל מן המצב הזה. הכרזה שכאן צוירה בידי אסף תשובה. כל מלה נוספת מיותרת.
מה יקרה אם הירי יימשך?
אם למשל תיפול רקטה אחת בחצר בית "ידיעות אחרונות" ואחריה אחת בבית "מעריב" ואפילו "הארץ" לא ייצא נקי, (כי גם בעזה אין הרבה קוראים לעיתון החשוב לאנשים החושבים). שלא לדבר על כך מה יקרה אם יפלו רקטות באולפני הטלוויזיה.
תשובה על כך כבר נתן המשורר, נתן אלתרמן, בטור השביעי שלו בשנת 1955.
מיזם חדש של גוגל סורק מיליוני ספרים * סריקה זו נותנת תשובה ניצחת לשאלה אם וממתי קיים עם פלסטיני * בחמישה מיליון ספרים לא מופיע המושג "פלסטיני" או "עם פלסטיני" לפני שנות העשרים של המאה העשרים * מה שהוליד את "האומה הפלסטינית" אומרים היסטוריונים פוסט מודרניים אלה רציחות * ומדוע ניוט גינגריץ' וגולדה צודקים שאין עם פלסטיני
למהפכה התרבותית שחולל האינטרנט מאז הקמתו נוסף באחרונה מכשיר מדהים: סריקת מיליוני ספרים. התוכנה החדשה של גוגל נגישה כמו כל אתר בעולם. אתה יכול לחפש כל מלה המופיעה בכל אחד מהספרים הסרוקים ובתוך שניות תקבל תשובה. במסגרת המיזם נסרקה כמות שלא תאמן של ספרים מהמאות השבע עשרה שמונה עשרה ועד ימינו. כל אחד מן הספרים הללו ניתן לקרוא במלואו. ספרים בני ימינו, שיש עליהם זכויות יוצרים, לא ניתן לקרוא אבל ניתנים לסריקה ולקבל עליהם מידע ביבליוגרפי מלא, כולל הקטע בו מופיעה המלה שמחפשים. הסריקה נעשית בחצי תריסר שפות, ביניהן עברית. החשיבות התרבותית של האפשרות להגיע באמצעות המחשב הביתי למיליוני ספרים נדירים אינה צריכה הסבר. אך למיזם החדש יש חשיבות רבה למחקרים היסטוריים, ספרותיים, לשוניים, חברתיים ועוד. אפשר להגיע לא רק לכל מלה אלא לצייר גרפים של תדירות הופעתה. מתי נתגלה "העם הפלסטיני" כזה הוא הגרף הבא שבו חפשתי את המלה PALESTINIANS
גיא חבר הוא חייל צה"ל שנעדר מיחידתו ברמת הגולן ב-17 באוגוסט 1997. איש אינו יודע בוודאות מה עלה בגורלו.
אולי עבר בטעות את הגבול לסוריה ומחוזק שם בכלא?
אולי נחטף על ידי אנשי חיזבאללה או ארגון טרור אחר?
עד שלא יוכח אחרת ייתכן שגיא חבר נמצא במרתף חשוך בסוריה או בלבנון 14 שנים. כמעט פי שלושה יותר מגלעד שליט.
מצעד האיוולת לשחרור גלעד שליט
27.6.2010
לשיא הגיעו במפגן שנועד לשבש את חגיגות יום העצמאות. כל התקופה הזו החמאס מקבל רוח גבית מן המפגנים הללו. עכשיו הוא ישמש מנוף למתן לגיטימציה בינלאומית לממשלת אש"ף-חמס.המחיר יהיה החזרת מאות מרצחים ליהודה ושומרון, מדינה פלסטינית חמאסית והעיקר שהילד יחזור הביתה.
http://www.zeevgalili.com/2010/06/9364
הרוצחת היפה מקפה "סבארו"
http://www.zeevgalili.com/?p=2015
פידיון שבויים לא בכל מחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=334
דם על הידיים
http://www.zeevgalili.com/?p=7955
פרשת אלחנן טננבאום
http://www.zeevgalili.com/?p=312
היהודי ששילם הון כדי להיקבר ליד המהר"ם מרוטנברג
http://www.zeevgalili.com/?cat=160
לוחם במגלן: מוכן לסכן חיי לשיחרור גלעד שליט
http://www.zeevgalili.com/?p=9515
גלעד שליט בכל מחיר? – זה המחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=9573
שתי כלות שנרצחו בתרפ"ט ובתשס"ג
ברנאר אנרי לוי הפך מכבר למותג בצרפת. לא כל כך או לא רק בשל הגותו אלא בעיקר בשל עיסוקיו האחרים. ברנאר אנרי לוי רואה עצמו גם כהיסטוריון, עיתונאי, סופר, קולנוען, לוחם לזכויות אדם. ולא במקום האחרון גם איש עסקים ומיליונר.