• מנהיגי המהפכה הציונית היו כולם אנשי ספר: הרצל, ויצמן, בן גוריון, ז'בוטינסקי, ברל, אחימאיר, יערי, טבנקין, פון וייזל. הם לא ראו בחינוך מכשיר של המהפכה. החינוך היה המהפכה עצמה. חינוך להנחלת הלשון העברית, לחקלאות, לחרושת, לצבאיות, לאהבת הארץ, למורשת עם ישראל.
• המנהיגות בדורנו. אם הראשונים כמלאכים מנהיגינו כחמורים ואפילו לא כחמורו של פנחס בן יאיר שהיה מלומד יותר מרוב שרי ישראל בדורנו.
• שרי החינוך לדורותיהם. כמנהיגים כן שריהם. הראשונים משכמם ומעלה: שז"ר, דינור, ארן, אבן. אחריהם באו מליגה ב': אלון, ידלין, המר (שבלט במסירותו), נבון, אלוני. אלה שבאו אחריהם נתמנו לתפקידיהם בשל מניפולציות פוליטיות ללא קשר להתאמתם (לוי, ברק, שיטרית, שמיר). בלט לטובה בתקופה זו במסירתו דווקא יוסי שריד. אבל הוא יזם לימוד משורר אש"ף מוחמדדראושה. השרה הנוכחית בניגוד לקודמתה היא משכילה ופרופסורית. אך מאז נהייתה פוליטיקאית לא כל כך מרגישים בזה.
• חברי הכנסת. בסקר שנערך בשנת 2005 אמרו כ-75 מהציבור כי לחברי הכנסת בכלל לא איכפת מהחינוך או שלא כל כך איכפת להם. בבדיקה שנערכה באותה שנה נתברר כי במחצית מ-61 ישיבות ועדת החינוך של הכנסת לא נכחו רוב חברי הוועדה. חלק מחברי הוועדה לא נכח באף אחת מהישיבות.
• מה כוחם של המורים. יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה והממונה על השכר באוצר. דירג השבוע בראיון טלוויזיה את כוחם של השובתים: הראשונים הם פועלי הנמלים, אחריהם עובדי שדות התעופה ואחריהם עובדי בתי החולים. ומה בדבר המורים? "הממשלה מסוגלת לספוג שביתה ארוכה".
• מעמד המורים. בעבר היו המורים מורמים מעם. תלמידים לא קראו להם בשמם הפרטי. נעמדו כשנכנסו לכיתה. העריצו אותם. רוב המורים היו גברים כי שכרם הספיק לפרנס משפחות. מעמדם נקבע על פי החשיבות שהחברה ייחסה להם ועל פי יחס ההורים אליהם.
• תרומת ההורים להידרדרות בחינוך. מנהל צעיר: "הורים המגיעים אלי מביעים זלזול במורים באוזני ילדיהם. מערערים על עצם הלגיטימיות של המורים. מקימים זעקות על כל דרישה להעלאת רמה (המחייבת תוספת מאמץ). מבקשים שיעשו לילדים 'גוד טיים' אבל שיתנו להם ציונים טובים".
• שכר המורים. מורה מתחיל אקדמאי – 2899 שקל ונזקק להשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. מורה עם 12 שנות ותק תואר שני 5300 שח. 26 שנות ותק תואר שני – 5200 שח. (השכר הממוצע במשק יולי 2007 – 7822 שח.(נתונים אלה נכונים למועד פרסום המאמר)
• משכורת המורים בישראל מהנמוכות בעולם. רק הונגריה צ'ילה ופולניה נמצאות מאחורינו. בארצות הברית שכר מורה מתחיל הוא מעל 30000 דולר בשנה (תלוי במדינה), כ-50% יותר משכר השיא למורים בישראל. הוא יכול להגיע ל-60 אלף דולר.
• "אבל אצלנו עובדים המורים רק 24 שעות בשבוע". נכון. משרה מלאה של מורה בחטיבה העליונה היא 24 שעות הוראה פרונטליות בשבוע. לזה יש להוסיף: בדיקת מבחנים, בחנים, עבודות, מחברות, הכנה לשעור, כתיבת מערכים, שיחות עם הורים ועם תלמידים, תגבורים בחופשות. סך הכל 64 שעות עבודה בשבוע.
• יש להם "חופשות ארוכות". נכון, עובדים רק 200 ימים בשנה. מי מתנדב לבוא להחליפם? בארה"ב עובד מורה 180 יום. בצרפת פחות.
• תקציב. ב-4 השנים האחרונות קוצצו מהתקציב החינוך 4 מיליארד שח. משנת 1999 נשחק שכר המורים ב-3 מיליארד ש"ח
• פחות שנת לימוד. חמש השנים האחרונות קוצצו מכל תלמיד 8.5 שעות שבועיות. קיצוץ זה מצטבר משנה א' עד יב לקיצוץ של שנת לימודים שלמה.
• זה לא משבר זה אסון.
המסקנה העולה ממקבץ הנתונים הזה הוא שאנחנו לא נמצאים במשבר אלא על סף אסון לאומי. מערכת החינוך הציבורית תקרוס. מורים טובים לא יצטרפו אליה. הרמה תלך ותרד. האליטות ידאגו לעצמם בכספם ויכינו את ילדיהם למאה ה-21. הרוב המכריע יידרדר למדרגת עולם שלישי. המיעוט האליטיסטי אולי יוציא מתוכו חתני פרס נובל אבל הרוב המכריע של הבוגרים יהפכו לעובדי קבלן. לצה"ל יגיעו חיילים חסרי השכלה, בלי ידע מינימאלי על עמם ובלי מוטיבציה להילחם למען מדינה שכך מפקירה אותם. מן החינוך בדור הזה לא יצמחו חתני פרס נובל.
ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן
כל הצילומים הם מהפגנת המורים 2007 (צילם :זאב גלילי)
