תוצאות הבחירות הולידו קואליציה מקיר אל קיר – מבנט ועד לפיד * קואליציית החרדה מן החרדים * לא הגרעין האיראני והנשק הכימי בסוריה * לא מחירי הדיור ורודנות הוועדים הגדולים * אפילו לא מחיר הקוטג' – רק היהודים השחורים האלה מאיימים על קיומנו * ואולי האנטישמים בכל זאת צודקים? * ומדוע הפכתי חסיד של שלי יחימוביץ'

אפשר להסביר את הקואליציה הזו כטקטיקה רגילה של תן וקח. שני השחקנים החדשים שנכנסו לזירה, בנט ולפיד, שהבטיחו פוליטיקה חדשה ונקייה נתגלו כאמנים של הפוליטיקה הישנה והמלוכלכת. אויב משותף שכולם שונאים משיג את המטרה.

מדובר כאן בתופעה חמורה יותר. היא ביטוי להסתה שיטתית של אישי ציבור, עיתונאים ואקדמאים משך שנים נגד היהודים החרדים. להסתה הזו יש מאפיינים ברורים של אנטישמיות.

החרדי כקוף

הנה ההוכחות:

להמשיך לקרוא ←

                                    – מאת דרור אידר –

זוגות זוגות טפפו הילדים פנימה, ולא ידענו מי מתרגש יותר – הם או הוריהם. ראש חודש סיוון, ימים מספר לפני חג השבועות הוא חג מתן תורה הוא חג הביכורים. והנה צאצאינו-ביכורינו משתתפים בטקס יהודי עתיק של קבלת החומש בכיתה א'.

צנצנת דבש זעירה שהביא בני לאחר מכן הביתה, "כי הדברים של התורה מתוקים בפה", אמר, ומייד התנגנו בראשי שורותיו של יהושע סובול ללחנו של שלמה בר על המנהג בכפר טודרא שבלב הרי האטלס (כמו בקהילות יהודיות רבות), להכניס לבית הכנסת את הילד שהגיע לגיל חמש "וכותבים על לוח של עץ […] את כל האותיות בדבש, ואומרים לו: חביבי, לקק! והייתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש".

זוגות זוגות נכנסו פנימה, אל בית הכנסת הקרוב לבית הספר, בטבעיות של ילדים, לקבל את החומש. הנה ילדה עם צמות בהירות מבחינה באביה ופורצת מן השורה לחבקו, וילד שחום, עגול פנים, שעיניו ממלאות את פניו, וילדה חמודה כהת שיער שלא הצליחה לעקוב אחר הנאמר, ואמה מגיחה מעזרת הנשים כל כמה דקות לכוונה ולהרגיעה, והילד שלי, היכן הוא? אה, הנה, יושב בשורה הראשונה וכשקרבתי לצלמו, לחש לי "אבא, אימא לא שמה לי כריך בתיק". זה בסדר, בני, יש לכם מסיבה לאחר מכן. והורים מכל הצבעים והעדות והסוגים, ואמא יפה אחת שבראשית השנה שערה נשר, ועתה צימח לשמחת בנה הדואג, שממש עכשיו מקבל תורה אל מול עיניה המלטפות. אצלנו בעיר אחת בישראל, כמו בערים אחרות בעולם היהודי.

להמשיך לקרוא ←

נתמזל מזלי ובעת לימודיי בתיכון זכיתי במורה למתמטיקה שהוא מן המורים המטביעים חותמם על כל חייך. זה היה אלכסנדר בראלי' שהיה אז להערכתי בשנות החמישים לחייו. הוא עלה מרוסיה, כנראה בסוף שנות העשרים, לאחר שקנה לעצמו מעמד של מלומד בולט בתחום המתמטיקה והפיסיקה. בין היתר חקר שם את מעוף הבומראנג, כלי הנשק המופלא של ילידי אוסטרליה.

אלכסנדר בראלי

תכונתו של הבומראנג שהוא חוזר למשלחו אם לא פגע במטרה. בראלי המשיך במחקר גם כאן בארץ ובאחד הניסויים פגע הבומראנג בסנטרו והותיר בו צלקת עמוקה. הסיפור הזה פורסם בשעתו בירחון "הטכנאי הצעיר" שכנער חובב מדע הייתי מקוראיו המכורים.
בראלי ניסה להתקבל כמרצה בטכניון, אך משרות לא היו אז בשפע ובלית ברירה הפך להיות מורה למתמטיקה, לפיסיקה ולשירטוט בכמה בתי ספר תיכוניים ומקצועיים. שם פגשתי בו והתקופה בה למדתי תורה מפיו לא תשכח ממני.

בגרות? חבל על הזמן

בראלי לימד כימיה, פיסיקה, מתמטיקה, שירטוט. אך עיקר כוחו היה במתמטיקה. הוא התייחס בזלזול למה שנחשב כמטרת הלימוד בתיכון, דהיינו בחינות הבגרות. חבל על הזמן, אמר לנו. הוא הסביר שמתמטיקה בכלל לא לומדים אלא חושבים. אין טעם לשנן נוסחאות ולחקות פתרונות שאחרים מצאו. כל בני האדם הם בעלי תבונה, אמר. ומתמטיקה היא עניין של תבונה, לא לימוד.

הוא התחיל אתנו מבראשית. מן המתמטיקאים היוונים. למשל אוקלידס, אבי הגיאומטריה. קחו סרגל ומחוגה וכל העולם בידכם. ציירו ישר יחיד העובר דרך שתי נקודות. ולישר אין ממדים אלא אורך ולנקודה אין שום מימד אלא מקום. ותוכלו לבנות מעגלים ומשולשים ומרובעים ורבי צלעות ולגלות את חוקיהם.

להמציא את משפט פיתגורס

משפט פיתגורס? אין צורך ללמוד. נמציא אותו מחדש. הבה נסתכל מה קורה עם משולש ישר זווית. נא ציירו ריבועים על כל אחד מצלעותיו. קיבלנו צורה דמויית מכנסיים, שיש בה שלושה ריבועים ומשולש. נא הוכיחו לי שצרוף שטח הריבועים של הצלעות הניצבות זו לזו שוות לשטח הריבוע של היתר של המשולש. תראו כמה זה קל.

לשחק במקום ללמוד

בראלי לא לימד אותנו. הוא שיחק איתנו, משחק אינטלקטואלי מסעיר. מה יקרה עם נחתוך חרוט (קונוס) בקו מקביל לבסיס. כן, נקבל מעגל. אך איזה קו נקבל אם נחתוך את החרוט באלכסון? כך נתגלתה האליפסה, שהיתה קו תאורטי שבוחנים את תכונותיו למען התענוג האינטלקטואלי. ורק לאחר הרבה שנים נתברר כי הקו הזה הוא הקו שבו נעים הכוכבים במסילותם (ולא בקו עגול כפי שחשבו היוונים הקדמונים).

או קחו למשל את חוק ארכימדס. איך נגלה אם הגוש שבידינו עשוי זהב טהור, או שמישהו הכניס בו סיגים של מתכת זולה יותר? הבה ניכנס לאמבטיה של ארכימדס ונצא בקריאה "אאוריקה" – מצאתי. כן, יש לנו את חוק ארכימדס על משקלו של הגוף המושקע במים והיחס בינו לבין המים שהגוף דחה. ואם מדברים על ארכימדס: תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם. וכך למדנו את חוקי המנוף של ארכימדס ולמדנו על הדרך בה ניסה להציל את סירקוז על ידי  מנופים שהרימו אוניית ענק והטילום הימה.

מספרים ראשוניים
ומספר מדומה

בשלב מסויים חרג בראלי לגמרי מתכנית הלימודים לכיוונים חדשניים, שלא היינו מודעים אז לחשיבותם. מה הם המספרים הראשוניים, אלה המתחלקים רק בעצמם וב-1 ? הנה רשימה קטנה: 1,3,5,7,11,13,17,19,23
קל למצוא מספרים אלה עד 100 נניח. אך מה הלאה? איך נמצא אותם? האם יש חוקיות מסויימת שניתן לגלות ולקבוע על פיה אם מספר כלשהו ראשוני או מתחלק?

ואם מדברים במספרים מה דעתכם למצוא את השורש של מספר שלילי? לכאורה אין מספר כזה כי זה אינו יכול להיות לא מספר חיובי ולא מספר שלילי, שכן בשני המקרים מכפלתו בעצמו לא תיתן לנו מינוס ארבע. אז נניח שיש מספר כזה ונכנה אותו i . מה יקרה כשנתחיל לשחק עמו קצת? יקרה הרבה מגלה לנו בראלי. המספר המדומה הזה משמש בסיס לחישובים באלקטרוניקה.

חיים בתוך חצוצרה

ואחרי ששבענו מלגלות את כל חוקי הנדסת המישור שואל אותנו בראלי ומה יקרה אם המישור שלנו איננו מישור אינסופי – כפי שתאר אוקלידס – אלא מישור סופי העוטף כדור? הרי כל החוקים ישתנו. למשל שני קווים הניצבים לקו המשווה של הכדור יוצאים כשהם מקבילים ובניגוד למקבילים שבמישור האוקלידי הם נפגשים בציר. ומה יהיה טיבה של גאומטריה של אנשים החיים על שטח עקום כמו חצוצרה למשל? או בהרבה חללים עקומים אחרים? ובלי שהבחנו מביא אותנו בראלי לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, המדברת על עקמומיותו של החלל. וכך הקפיץ אותנו בראלי מיוון הקדומה לגאוני המתמטיקה והפיסיקה של הדורות האחרונים: גאוס, רימן, פואנקרה, פלנק, בוהר, הייזנברג, נורברט וינר, ג'ון פון נוימן ואינשטיין. ויש לי חשד שהמורה החביב שלנו קרא בעיתונות המקצועית גם את המשוואות של נאש שהוא הנושא שלנו. אך קודם אעיר כי אין פלא שהדור שבו היו מורים כאלה הצמיח ארבעה חתני פרס נובל ישראלים בתחום המדעים.

קטע מן המאמר ב"הטכנאי הצעיר" המתאר את מחקר הבומרנג של בר-אלי

"נפלאות התבונה"

אני מספר את זכרון הנעורים על המורה שלי למתמטיקה כדי להמליץ על הספר "נפלאות התבונה – סיפורו של גאון מתמטי". הספר הזה החזיר אותי לאותה חדוות נעורים של אהבת המתמטיקה. הספר  כבר הופיע מזמן, גם באנגלית וגם בתרגום עברי. אך זה טבעם של ספרים טובים: כמו יין טוב  הם משביח עם הזמן.

זהו סיפורו של גאון מתמטי, ג'ון פורבס נאש, שפרץ לעולם המתמטיקה בשנת 1948. בגיל 21 כתב מאמר קצר (בן 27 עמודים בלבד) שזיכה אותו בפרס נובל לכלכלה כמעט יובל שנים לאחר שנכתב. נאש לא הלך בדרכה של אף אסכולה וקשה להצביע על מורה ספציפי שהיה לו. הוא כמעט המציא לבד מחדש את כל המתמטיקה. יודעי דבר אומרים כי העבודה שעליה זכה בפרס נובל היא הפחות חשובה מבין מכלול עבודותיו. עבודה זו עסקה באחד האספקטים של "תורת המשחקים". על בסיס תורה זו פיתח נאש תובנה על יריבות אנושית, עימות רציונאלי ושיתוף פעולה בין שותפים ויריבים.

נאש הראה כי כשמספר גדול של פרטים פועלים באורח רציונאלי, גם בלי כל הסכמה ביניהם, נוצר "שיווי המשקל של נאש", שהוא בעצם ניסוח מעודכן של רעיון "היד הנעלמה" בכלכלה של אדם סמית בן המאה ה-.19 התאוריה שלו הפכה להיות בעלת השפעה אדירה בתחומים רבים ובמיוחד בתחום הכלכלה.

מחלה חשוכת מרפא

בהגיעו לגיל 30 חלה נאש במחלת נפש הנחשבת חשוכת מרפא – סכיזורפניה פרנואידית. הוא החל לשמוע קולות, סבל מהזיות ומחשבות שוא. הוא אושפז כמה וכמה פעמים, קיבל טיפולים של הלם באינסולין ובחשמל – תהליכים הנחשבים כמרפאים כמה מן הסימפטומים של המחלה אך מוחקים כל שריד של גאוניות.

משך שלושים שנה היה נאש נע ונד, צל חי של עצמו. נסע לאירופה וניסה לוותר על אזרחותו האמריקנית ולהיות "אזרח העולם". ניסה להקים ממשלה עולמית, לייצג את תושבי החלל בכדור הארץ ועוד יצירים פראיים של המחלה. כך ארע שבעוד נאש היה בחזקת מת-חי (ורבים מבני הדור הצעיר של המתמטיקאים חשבו כי הלך לעולמו) החל שמו לצוף בעשרות תאוריות בתחומי הכלכלה, הביולוגיה האבולוציונית, במדע המדינה ובעוד תחומים. בין אישפוז לאישפוז, בין התפרצות אחת לשניה, הסתובב נאש באוניברסיטאות שבהן ידע את ימי התהילה שלו, לבוש בלואים, מתנהג באורח מוזר, תולה כרזות משונות, עושה מעשי קונדס ומפחיד מזכירות צעירות.

בשנת 1990 לאחר שלושה עשורים שבהן נחשב לחולה חשוך מרפא, התחולל נס ונאש חזר להיות שפוי ורציונאלי ואף החל לתרום מחדש את תרומתו למתמטיקה.

אריאל רובינשטיין

ההמשך ידוע. נאש זכה בפרס נובל בכלכלה כשאחד התורמים להחלטה הוא אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל, שב-1982 כתב מאמר המשך למאמרו של נאש משנת 1950 והיה בין הממליצים להעניק לו את הפרס.

יצירת מופת עיתונאית

הספר "נפלאות התבונה" הוא יצירת מופת עיתונאית של סילביה נאסאר, בת 55, ילידת גרמניה (בת לאב אוזבקי ואם גרמניה). היא מוסמכת אוניברסיטת ניו יורק בכלכלה ומאז 1983 עבדה בשורה של עיתונים מובילים ולבסוף ככתבת כלכלית של הניו יורק טיימס. כיום היא פרופסור לעיתונות באוניברסיטת קולומביה.

היא ניגשה לכתוב את הספר כשלא נמצאה בשום מקום אף לא פיסת מידע כתובה על האיש. כדי לבנות את הסיפור היא ראיינה כאלף אנשים – החל בבני משפחתו של נאש וחבריו לאקדמיה משך השנים דרך פסיכיאטרים, מומחים לסכיזורפרניה, מומחים לתורת המשחקים, אסטרטגיה, מחשבים לוחמה גרעינית ועוד. עברה על אלפי מכתבים, פרוטוקולים, מסמכים וספרים.

הפרקים על מחלתו של נאש והחלמתו הם לטעמי הפחות חשובים בספר. מעניינים דווקא הפרקים על תקופת פעולתו של "המוח היפהפה" כפי שהיא מכנה את חטיבת הפרקים הזו וכן תקופת התחיה מחדש עד קבלת פרס נובל ואחריו. סילביה נאסר משכילה לתאר בלשון קולחת לא רק את הנושאים המתמטיים המורכבים שבהם עוסק הספר (וזאת בלי להשתמש כמעט בנוסחאות מתמטיות). היא מצליחה לשחזר את דמויותיהם של הגאונים שסבבו את נאש – כיצד נראו, איך התלבשו, איך התבדחו ואיך פעלו. היא מתארת בצבעים חיים את התקופה הרת הגורל שלאחר מלחמת העולם השניה כאשר העולם כולו היה על סף מלחמה גרעינית. היא מתארת בלשון אמן את האקדמיה האמריקנית על עליותיה ומורדותיה. על האנשים היפים והמכוערים שבה. היא גם לא נמנעת מלתאר את האנטישמיות שהיתה נחלת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר למרות התרומה הגדולה של יהודים למוסדות אלה. היא יורדת לפרטי הפרטים של צבע הלבוש, והריהוט בחדר ההסבה, וצבע הבניינים ומראה המדשאות. זהו ספר התורם להבנת התקופה, להבנת אמריקה, להבנת האקדמיה ולהבנת המתמטיקה. בעקבות הספר הופק גם סרט מצויין הנושא אותו שם.

זכה בנובל באחור של 50 שנה. ג'ון פורבס נאש. (ויקישיתוף)

ראה חידת היגיון

צפרדע ויקישיתוף

על מדינת ישראל מאיימות סכנות רבות: הפצצה המתקתקת באיראן, רבבות הטילים בלבנון, אלפי הקסאמים בעזה, מדינת החמאס  העומדת לקום כ"מדינה פלשתינאית", השלום המדומה שאולמרט הולך לחתום עם סוריה ועוד.  אך הסכנה האסטרטגית הגדולה מכולן היא הטלוויזיה בכלל והישראלית בפרט.

על מנת לנמק טענה זו אפתח בשני משלים הלקוחים מעולם המציאות ולא מתכניות ה-REALITY המזייפות את המציאות.

להמשיך לקרוא ←

(גירסה מעודכנת למאמר שנכתב בפברואר 2006)

"תנ"ך שאלוקים אינו ממלא בו שום תפקיד". חוקר ד"ר צבי אהרונסון. צילום: זאב גלילי

לפני זמן רב הגיעה לאוזני שמועה על יוזמה להוציא לאור ספר תנ"ך שאלוהים אינו מוזכר בו. מעולם לא ראיתי עותק של תנ"ך כזה וכל האנשים שחקרתי בנושא אמרו לי שלא היה ולא נברא.

באחרונה התקשר אלי הקורא ד"ר צבי אהרונסון, מבית הספר לחינוך של בר-אילן ואמר לי שאכן הייתה יוזמה כזו. אחד המחנכים הבולטים של החינוך הקיבוצי, מרדכי סגל, הוציא לאור חלקים מן התנ"ך, בלי שאלוהים ממלא בו תפקיד כלשהו. הוא אף כתב מסה ומבואות שהסבירו את הפילוסופיה מאחורי היוזמה הזו. ד"ר אהרונסון מחזיק את היצירות הללו בספרייתו והביאן להראות לי.

 

שער הספר תנ"ך ללא אלוהים

איך מסלקים את האלוהים מן התורה?
הנה כמה דוגמאות:
בשמות יד ל-לא של התנ"ך האמיתי אנו קוראים:
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

בגירסת סגל הנוסח הוא כדלקמן:
"ביום ההוא נושע ישראל מיד מצריים וישראל ראה את מצריים – מת על שפת הים והאמינו במשה".

בספר שמות יז ד-ה האמיתי כתוב:

"וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי"
וַיאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲבר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְארֹ קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ".

ובגירסת סגל נטולת האלוהים כתוב:

"ומשה צעק לאמור: מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני. ומשה עבר לפני העם ולקח אתו מזקני ישראל ומטהו אשר היכה בו את היאור לקח בידו והלך אל הצור בחורב…".

 

משה מכה את המצרי - מתוך הספר.

עניין אותי לדעת איך שיכתב מרדכי סגל את הפסוק הראשון בספר בראשית. אך לד"ר יעקובסון לא היה חלק זה של הספר. עדת ראיה ספרה לי כי הוא נפתח במלים הבאות: "בראשית נבראו השמים והארץ".

את הפילוסופיה שמאחורי היוזמה שלו הסביר מרדכי סגל במבואות בהן הוא כתב בין היתר:

"הדיאלקטיקה של התפתחות תרבותנו … העלתה את אמונת אלוהים… אולם תרבותנו הגיעה… אל התיזה האנושית… אמונת האדם היא הפתרון היחיד לבעיות התרבות של זמננו.

"… לא נכללו בסיפורים שום דבר הנוגע ליחסי אדם אלוהים ושום הנמקה אלוהית למעשי האדם… המבול פורץ כפגע טבע…משה ניחן בסימני בשר ודם שלו, כמנהיג אמיץ ומסור… כוחות על אנושיים ועל טבעיים… אינם בנמצא כאן. רק האדם עצמו מופיע לעיתים בשיאי יכולת מופרזים… הפרזה זו מביאה לידי בליטות את המוטיב האנושי…"

עד כאן הסברי מרדכי סגל לשיטתו.

כאמור, לא יצא תנ"ך שלם במתכונת זו אלא יצאו קונטרסים הכוללים סיפורים מן התורה , יהושע, שופטים, ספר יונה ועוד.

בשנת תשט"ז יצא לאור ספר אחד "בהוצאת קבוצת מורים" ספר נוסף יצא מאוחר יותר בהוצאת הקיבוץ המאוחד. האחד נועד לילדי הגן שאינם יודעים קריאה והאחר לילדים בני 8-9.

ד"ר אהרונסון נמנה בעבר עם הצוות שהכין את תכנית הלימודים הראשונה בתנ"ך לבתי הספר הממלכתיים דתיים. הוא נולד בירושלים, למד בישיבת כפר הראה ובסמינר למורים והקים את בית הספר הממלכתי דתי באילת. למד באוניברסיטה ונשלח לשיקגו להשתלמות מטעם האגף להכנת תכניות לימודים. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בהכנת תכניות לימוד.

ד"ר אהרונדון שולל את התיזה של אניטה שפירא לא רק בנושא של נטישת התנ"ך בגלל מלחמת ששת הימים וניכוסו על ידי דור הכיפות הסרוגות. התנ"ך לא היה לדבריו בראש מעיניו של הנוער גם לפני מלחמת ששת הימים. אנשי העליה השניה אולי החזיקו כל אחד תנ"ך בחדרו. אך בזרם העובדים למדו פחות תנ"ך מבכל הזרמים האחרים.

לפני איחוד הזרמים לזרם ממכלתי וממלכתי דתי למדו בזרם העובדים רק כ-10 אחוז מזמן הלימוד תנ"ך. לעומת 16 אחוז בזרם הכללי ו-23 אחוז בזרם המזרחי.

לאחר הנהגת החינוך הממלכתי נקבע כי בממלכתי הכללי ילמדו 15 אחוז תנ"ך בממוצע מזמן הלימוד ובזרם המממלכתי דתי 24 אחוז – 95 שעות לשנה מול 160 שעות.

נכדתו של מחבר התנך

ללא אלוהים חזרה בתשובה

מאיר בן גור היה בעבר עיתונאי בכיר, ממקימי בית סוקולוב ומרכז מקצועי של אגודת העיתונאים. הוא נמנה עם מייסדי עיתון " למרחב" , כתב וערך ב" הארץ" וב" מעריב" .

לפני שנים נשא לאשה את הסופרת נעמי פרנקל. על שניהם עבר מהפך שהביא אותם מהשומר הצעיר, בו גדלו וחונכו, לרמת ממרא שבקרית ארבע, שם הם מתגוררים מזה שני עשורים ויותר.

זמן קצר לאחר מעברם לקרית ארבע נתבקש בן-גור להרצות בישוב תקוע. במהלך ההרצאה הקריא מתוך ספר שבו סיפר את סיפור חייו, מיום עלותו לארץ ישראל ועד שנת תשס" ד.

בית היתר הקריא קטע המתייחס למרדכי סגל, עליו סיפרתי למעלה, בהקשר להוצאת התנ" ך ללא אלוהים. וכך נאמר בספרו של בן גור:

" מרדכי סגל היה מראשי המחנכים של השומר הצעיר בקיבוץ משמר-העמק. הוא התפרסם כמוציא "התנ" ך של סגל", שנשמע כך: "בראשית נבראו השמים והארץ ורוח מרחפת על פני המים". וכן הלאה וכן הלאה. חס ושלום שלא להזכיר את שם האלוהים. על-פי תנ"ך זה לימדו את ילדי המוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר-העמק" .

עד כאן דברי בן-גור.

בקהל ישבה אישה צעירה ושביס על ראשה, והאזינה רב קשב. רק בסיום הכנס הזדהתה, קמה ואמרה בקול ביישני:

"אני נכדתו של סגל". "

על הארוע סיפרה לי דבורה צוריה מבית הדסה בחברון:

" הנוכחים נדהמו. נכדתו של יוצר התנ" ך, שאינו מזכיר את שם אלוהים, נמצאת במחננו. עובדה" .

אייל כפכפי על שיטת סגל בלינה משותפת

בשנות ילדותה במעוז חיים, נהגו ההורים והמחנכים בקיבוץ על פי התיאוריות הפילוסופיות-חינוכיות של החינוך המשותף מבית מדרשו של מרדכי סגל. לימים חיברה מחקר ביקורתי על תפישות חינוכיות אלה שהתיימרו לעצב אדם חדש, וב-98' פירסמה אותו כספר, "כשתילי זיתים". בעת עבודתה על הספר נולד נכדה הראשון אורי. "כשהנקתי את אורי", מספרת בתה, מרווה שמואלי, "היתה אמא לידי ופתאום היא נזכרה שכאשר אני נולדתי הביאו אותי היישר מבית החולים לבית הילדים שבמעוז חיים. אמא היתה באה לשם להניק אותי כל ארבע שעות ולאחר כחודש וחצי היא חזרה ללמד והחלב נגמר. בעודה מתבוננת באופן שאני מגדלת את אורי התינוק, התחוור לה פתאום איך גידלו אז את הילדים. היא לא אמרה אף פעם שלינת הילדים היתה טעות, והיא ידעה שגם אני ברחתי מבית הילדים בלילה לחפש את אבא, אבל אני בטוחה שהיא חשבה שהשיטה ההיא לא היתה טובה דיה, כי לא היה בה מספיק חום ואהבה".

תנ" ך ללא אלוהים יצא גם ביידיש

בעקבות הדברים שפרסמתי על ה" תנ"ך ללא אלוהים" של מרדכי סגל ונלמד בתנועה הקיבוצית, נתברר לי כי תנ"ך דומה יצא גם ביידיש.

על קיומו של תנ"ך כזה, בשתי גירסות שונות, סיפרה לי ד"ר ענת אדרת.

הספר האחד ראה אור ב-1928 בניו יורק ומחברו הוא יעקב לעווין. ספר אחר יצא בשנת 1948 בבואנס איירס. שני הספרים אינם תרגום מלא של התנ"ך אלא סיפורים נבחרים.

 

שער התנ"ך ללאאלוהים ביידיש מהדורת ניו יורק

יעקב לעווין מסביר בהקדמה לספר כי הוא החליט להוציא ממנו את האלוהים הואיל והוא כבר איננו רלבנטי לבני הדור שלו נועד הספר.

הופעת תנ"ך ביידיש באותה רוח שהניעה את התנועה הקיבוצית החילונית תפתיע ודאי רבים מן הקוראים. אלה מכירים את היידיש כשפה המדוברת, בפי מבוגרים וילדים, בבני ברק, במאה שערים ובריכוזים חרדיים בעולם. יש במקומות אלה מוסדות חינוך שבהם שפת הלימוד היא יידיש. ד"ר תמר אל-אור, שערכה מחקר אנתרופולוגי, בקרב משפחה חרדית (שבתוכה חיה תקופה ארוכה) מספרת בספרה "משכילות ובורות" כי הבעל התנה עם אשתו לפני הנישואין ששפת הדיבור בבית תהיה יידיש.

היידיש נולדה בגרמניה אך עברה מזרחה אל הריכוזים היהודיים שהלכו וגדלו במזרח אירופה. היא קלטה מילים צורות לשון ומבנים תחביריים מן העברית, הגרמנית, השפות הסלאביות, הרומניות ועוד. מה שהפך את היידיש לשפה המרכזית של רוב העם היהודי עד לערב השואה הייתה בראש ובראשונה העובדה הדמוגרפית שרוב היהודים בעולם היו דוברי יידיש.

בשנת 1897 נערך באימפריה הרוסית (שכללה אז חלקים מפולניה) מפקד אוכלוסין בו הצהירו 98 אחוזים מכלל היהודים (שמנו במפקד 5,189,000 ) כי היידיש היא שפת אמם. במפקד שנערך בוארשה ב-1931 הצהירו 88.9 אחוז כי שפת אמם יידיש.

רוב שנותיה הייתה היידיש שפה מדוברת ולא שפה כתובה. לאורך הדורות כתבו יהודים בני כל הגלויות עברית. אם נכתבו ספרים ביידיש הרי אלה היו לרוב לצרכים דתיים ספציפיים כמו סיפורי המקרא ואגדות חז"ל לנשים בסדרת " צאינה וראינה" (ובצידן גם סיפורי מעשיות לנשים).

כשפרצה ההשכלה אל תוך העולם היהודי, נתעוררו כוחות יצירה חדשים שהיו כבושים משך שנים. אלה התבטאו בתוך זמן קצר ביצירות ספרות, תיאטרון ועיתונות עשירים. ספרות זו שיקפה את תהליך החילון שעבר על העם היהודי מן האמנסיפציה ועד לערב השואה. חוקרת פולניה, ד"ר אלינה צאלה, הצליחה לאתר 36 יומונים, 123 שבועונים, 78 דו-שבועונים, 201 ירחונים, 226 שנתונים ו-222 כתבי עת יהודיים, שהופיע בפולניה עד לפרוץ מלחמת העולם. כבר בתחילת המאה ה-20 הגיעה תפוצתם של ארבעה עיתונים יומיים שראו אור ביידיש כמעט למאה אלף ביום.

לפני שנים לא רבות החל צעיר יהודי אמריקני, אהרון לנסקי שמו, לאסוף ספרי יידיש כדי להצילם מכיליון. הוא הקים את "המרכז העולמי לספרי יידיש" והצליח לאסוף עד היום למעלה ממיליון וחצי ספרים. (ראה ספרו " נגד כיוון ההיסטוריה" , בהוצאת כתר). מובן שלא כל הספרים ביידיש הם ספרי מופת. יש בהם הרבה גרפומניה ואף ספרות פורנוגרפית וספרות זולה למשרתות. אבל המספר הזה נותן מושג על עצמתה של התרבות הזו שכמעט נכחדה.

על מהותה של היידיש כותב פרופסור דב סדן: " … לשון יידיש היא לשון דיבור מובהקת… משמעות ניביה תלויה בנעימה, בג"סטה… חיות רוהטת זאת על אוצרה הבלום היא גדולה כל כך, שהספרות ששאבה ושואבת מתוכה מלוא החופניים היא כבבואה כהה של אספקלריה מאירה " .

העוצמה הרבה של היידיש יש בה כדי לעורר הערצה לדור חלוצי הספרות העברית ומחוללי הציונות, שעקרו מתוכם את היידיש בכאב לב ועברו לעברית. כמו ביאליק ואורי צבי שכתבו יידיש נהדרת ונטשו אותה לאנחות. העוצמה הזו מסבירה איך צברים שקלטו רק פרורי פרורים של השפה פתאום מדברים עליה בערגה. כמו דני קרמן שהוציא ספר נפלא "ביידיש זה מצלצל יותר טוב" . ויורם טהר לב שכתב:

" רגע לפני שהיידיש עומדת למות,

כדאי לצטט כמה פנינים לפני שילכו לאיבוד,

כי ההבדל בין עברית ליידיש

כמו בין יהודי לגוי שעושה קידישׁ.

לא שיש לנו משהו נגד העברית,

להיפך – שפה מגניבה,

אך חסר לה משהו מן הרכות והענווה.

האם כלב יכול להחליף את הוּנְט?

שימו לב, לא לחינם אומרים

שביידיש זה מצלצל יותר טוב,

כי יידיש שפה מצחיקה, מתוקה, מפנקת.

כששומעים בדיחה, גם לצחוק אי אפשר בשקט" .

ביידיש זה מצלצל יותר טוב. יורם טהר לב (באדיבות האמן)

ראה גם "המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך" http://www.zeevgalili.com/?p=229

שתי נערות מסניף בני עקיבא גבעת שמואל מצאו דרך מקורית להפגין: כיסו ראשן בשקית ועליה הכתובת אני מתביישת בממשלה (צילום: זאב גלילי)

השתתפתי בימי חלדי במאות הפגנות. החל בהפגנות ההמוניות שארגן מנחם בגין (ואשר משך שנה שלמה ליוויתי אותו ככתב צעיר בכל הארץ) ועד להפגנת 400 האלף האמיתית שהתקיימה ערב חורבן גוש קטיף בכיכר רבין. השתתפתי לרוב בהפגנות שנתנו ביטוי להשקפותיי אך פה ושם הצצתי גם להפגנות שלום עכשיו ודומיהם ולו רק מתוך סקרנות.
על סמך ניסיון אישי זה יש לי יחס מאד אמביבבלנטי להפגנות. איני זוכר שהפגנות שינו משהו בארץ הזו אם כי חלק מהן מילאו תפקיד כלשהו בתהליך קבלת ההחלטות של האנשים היושבים למעלה.

על ההפגנה למען המורים שהתקיימה במוצאי שבת אני יכול לומר דבר שלא אמרתי על אף הפגנה – פשוט נהניתי להיות שם. נהניתי לראות את ארץ ישראל היפה. ילדים וילדות מבני עקיבא ומן השומר הצעיר ממכבי הצעיר ומן התנועה המאוחדת. אנשים מבוגרים וצעירים חובשי כיפות וגלויי ראש נערות לבושות בחולצות בטן ונערות בשימלה ארוכה או נשים בכיסוי ראש. שררה בכיכר אווירה עליזה כמעט קרנבוואלית. פגשתי שם אנשים מידידי השמאלנים שזו הפעם הראשונה אנחנומשתתפים באותה הפגנה. מצאתי שם עם המאוחד בחרדה הקיומית נוכח הרס החינוך.

עקבתי ורשמתי אחר הכרזות שנישאו בהפגנה, רובן יוזמה פרטית של אנשים בודדים או קבוצות קטנות. הנה המידגם:

• חינוך עושים מאהבה או לא עושים בכלל
• או טו טו חנוכה ומערכת החינוך חנוקה
• חינוך זול עולה ביוקר
• יולי כישלון בראון חידלון
• עורי עורי מולדת אדישה
• עד ש.. חלומה של אמא יהיה – בן מורה
• 40 תלמידים חלקי 40 דקות – דקה לכל תלמיד
• תיקון העולם פרושו תיקון החינוך
• חינוך הוא לא סחורה – חינוךציבורי הוא עתיד החברה
• אוצר של שקרים
• אין כוח שיעמוד מול רעיון שהגיעה שעתו
• החינוך גוסס אל תתנו לו למות
• הדואג לימים זורע חיטים הדואג לשנים נוטע עצים הדואג לדורות מחנך אנשים
• אולמרט התעורר צא ופתור את המשבר

בחלק מן הסיסמאות הללו מגלים המורים יצירתיות ומקוריות. אין ספק שחלק מהם יכלו למצוא פרנסה נוחה וקלה יותר כפרסומאים וכקריאטיבים.

בצד ההנאה מן ההפגנה יצאתי ממנה בטעם רע בפה. מה שאיפיין את הסיסמאות הללו ואת הדוברים על הבמה היה העדר מודעות לכך שהמשבר בחינוך איננו תקלה טכנית ושאלה של תקציב. שהוא פרי משטר כושל ומושחת שצריך להעיף אותו.
חרגו מן המגמה הכללית שני ילדים מבני עקיבא ירושלים שנשאו כרזה ובה עיבוד של דיוקן אולמרט שהופיע ב"מקור ראשון" מוצג אולמרט כאחשוורוש. גם שתי נערות, אף הן מבני עקיבא, סניף גבעת שמואל, מצאו דרך מקורית להצביע היכן קבור הכלב (ראה תמונה למעלה.)

ראה הידרדרות החינוך כאסון לאומי

ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

מה קרה לספר מכתם לעגנון

שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו

קורא יקר,. אם אינך יודע מיהו הכלב בלק כנראה למדת ספרות אחרי הקיצוצים * המורים השובתים החליטו להעזר בגיבור ספרותי, המופיע ב"תמול שלשום" של עגנון, כסמל למאבקם בעד הנאורות ונגד הבערות * וכמה מילים על מקורותיו האמיתיים של הסיפור

קבוצת מורים מבית הספר המסורתי בירושלים, הפעילים במטה המאבק של המורים השובתים, הגו רעיון מבריק. הם ארגנו סיור שנערך ביום ראשון האחרון, בעקבותיו של הכלב "בלק", הגיבור הספרותי המככב ברומן הגדול של ש"י עגנון, "תמול שלשום".

מה פתאום "בלק" ומיהו בכלל אותו כלב שזכה בכבוד הזה? (אחד המורים התלוצץ ואמר כי כל מי שישאל אותנו מי זה "בלק" נאמר לו: כנראה למדת במערכת החינוך אחרי הקיצוצים).

על הרעיון ומשמעותו סיפר לי אחד מיוזמיו, תמיר יעקובוביץ', מורה ללימודי ארץ ישראל:
"חשבנו על פעילות מחאה שתהיה ייחודית ועלה הרעיון לקיים סיור. מישהו זרק את הרעיון ללכת בעקבות בתי ספר ראשונים שהיו בירושלים. במהלך סיור זה אפשר יהיה לדבר על המאבקים שהתקיימו במהלך השנים לכינון מערכת החינוך, מאבק על המודרניזציה וההשכלה ועל השפה העברית.

מאחר שהמסלול מתחיל בבית ספר כי"ח, שם מקבל הכלב בלק את שמו, ועובר במסלול שאותו עשה הכלב ברומן של עגנון, הוחלט לבחור בו כ"מוביל" הסיור.

אנחנו משתמשים בדמות של הכלב 'בלק' גם כדמות המייצגת את התלמיד שהיינו רוצים. דהיינו: סקרן, חותר לאמת, בעל דרך ארץ, ומתינות".
עד כאן דברי תמיר יעקובוביץ'.

סיור חינוכי

הסיור הזה של "בלק" ובעקבותיו המורים השובתים היה אכן סיור לימודי ששיקף את תולדות החינוך בירושלים ובארץ ישראל ולא פחות מזה את תולדות המאבק של ההשכלה מול הבערות.

בית ספר כי"ח (כל ישראל חברים), שבו החל הסיור, הוקם ב-1880 היה בית ספר מקצועי מודרני, הגדול ביותר שהוקם עד אז. בית הספר "למל" היה בית הספר העיוני המודרני הראשון והוא הוקם ב-1856. זה היה בית הספר הראשון בו לימדו בעברית והיה מוקד למלחמת השפות.

בית ספר למל

המסע הסתיים בבית "מחניים" בו שכן בעבר בית הספר אוולינה דה-רוטשילד. בתקופת המנדט שימש הבניין את הנציב הבריטי, כיום שוכנת בו לישכת שרת החינוך. המורים השובתים רואים קשר בין לישכתה של השרה לבין הנציב הבריטי – סמל למלכות הרשעה שהתנגדה לציונות.
עד כאן סיור ההפגנה של המורים.

מיהו "בלק" הספרותי

הגיבור המרכזי של "תמול שלשום" הוא יצחק קומר שעולה לארץ ונע ונד בין יפו לירושלים, בין העולם המודרני לעולם היהודי המסורתי. בירושלים הוא מצייר על הכלב את הכתובת "כלב משוגע" ומכאן ואילך סובב הסיפור בין עולמו של הכלב לעולמו של קומר. הכלב "בלק", כמו קומר, חי בשני העולמות והוא מעין אלטר אגו של הגיבור האנושי.

ים של דיו נשפך על ידי פרשני ספרות, לסוגיהם ולדורותיהם, בניסיון לפענח את סודה של הדמות. אבל המחקר שערך אורי סלע והופיע בספר "מכתם לעגנון" עליו כתבתי כאן לפני שבוע הוא ייחודי.

היה גם"בלק" אמיתי

חשיבות מחקרו של אורי בכך שהוא מתחיל בחקר המקורות העובדתיים, שמהם שאב עגנון את הרעיון להפוך את בלק לגיבור

אורי סלע  (איור באדיבות דני קרמן)

ספרותי.
חקירתו העלתה כי הכלב הזה איננו יציר דמיונו. עגנון עצמו אומר כי "כשהיו רבותינו שבארץ ישראל מנדין לאדם היו קושרים פתקאות בזנביהם של כלבים שחורים וכותבים עליהם פלוני בן פלוני מנודה".

עגנון מזכיר ברומן נידוי שנעשה באמצעות כלב באישיות ידועה ומפורסמת: לודוויג אוגוסט פרנקל, מורה, עיתונאי, סופר ומשורר יהודי אוסטרי שייסד את בית ספר למל בירושלים בשנת 1856. התכנית להקמת בית ספר חילוני למחצה עוררה סערת רוחות בקרב החרדים שהוציאו כתבי פלסתר נגד המייסד.

לודוויג פרנקל

החרמת מייסד "למל"

אורי סלע מצא מסמך היסטורי המאמת את החרם שהוטל על פרנקל באמצעות כלב. בזיכרונותיו של סוחר הקרקעות וחלוץ ההתנחלות בסביבות ירושלים, יהושע ילין

(1842-1924), הוא מצא את הדברים הבאים: "הנה בא לעירנו אפיקורוס אחד מווינה ורוצה לייסד שקולה (= בית ספר) וללמד ילדינו אפיקורסות … הכריזו חרם על פרנקל ועל השקולה… מורי (אשר היה מראשי הקנאים)… הכריז את החרם… ואנחנו תלמידיו כתבנו פתקאות באותיות גדולות באשורית 'אני לודוויג פרנקל הנני מוחרם ומנודה' ונדביקם על הכלבים המסתובבים ברחובות".
אותו יהושע ילין רשם את בנו דוד, לבית הספר כי"ח. (לימים היה דוד ילין פרופסור, מחלוצי החינוך בארץ וממייסדי ועד הלשון). דבר זה עורר את חמתם של הקנאים שנידו אותו באותה דרך בה הוא מתאר את השתתפותו בנידוי פרנקל.

הנידוי של בערעלה

אורי מצא עדות היסטורית אחרת לחרם באמצעות כלב. מדובר בקטע שפרסם ישראל דב פרומקין, מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל, שבשנת 1863 יסד את העיתון העברי "חבצלת".

ישראל דב פרומקין

פרומקין מתאר ארוע שהתרחש בכותל, בו החליטו להטיל נידוי על אדם בשם בערעלה. התאור ארוך ומפורט ממש כתבת צבע בנוסח "הייתי שם" של ימינו.

פרומקין אינו מגלה מי האיש המוחרם אך אורי סלע מצא שמדובר בדב בער שטיינהארט, מורה צנוע יליד ירושלים

שנפשו חפצה בהשכלה. בירושלים לא מצא את מבוקשו והוא נסע ללונדון והוסמך כמורה לאנגלית גרמנית, גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא שכר דירה מחוץ לחומות העיר העתיקה ופתח בו בית ספר בו למדו 25 תלמידים. ה"חבצלת" קידם את היוזמה בברכה : "מטרת מלמדיו הייתה כתב ושפות בריטניא ואשכנז ויסודי המדעים הדרושים לחבר לחברת האדם למען יועיל לצעירי עמנו".

שער ה"חבצלת"

הכלב כזירת מאבק

בפרשנותו ליצירה כותב אורי: "בלק, מקפל בתוך עצמו את הקונפליקט המרכזי המשסע את העם היהודי… נפשו של הכלב

הזה היתה לזירת מאבק שבו מתגוששים לא רק השמרן והמהפכן אלא גם האלוהי והשטני…"

בסיום מחקרו כותב אורי: "אף כי עברו 70 שנה מאז האירועים המסופרים בתמול שלשום וכשישים שנה מאז החלה כתיבתו, ואף שהרבה נשתנה מאז, תמול שלשום הוא ספר אקטואלי ביותר. עדיין בלק סובב ונובח בחוצות ירושלים עדיין הוא מבקש את האמת עדיין אינו מוצא מנוח לנפשו כשהטירוף עלול לפרוץ בכל רגע".

שלט בהפגנת המורים [צילום: זאב גלילי]