המלה "אוי" היא מלה ביידיש האוצרת עולם ומלואו. בספר
THE JOYS OF YIDDISH מרמז המחבר לאו רוסטיין על חשיבותה בכך שבשער הספר צבועות האותיות OY באדום.
המחבר מציין כי "אוי על צרופיה השונים איננה מלה אלא מילון של מושגים".
משמעות המילה משתנה בהתאם לנסיבות שבהן היא נאמרת. היא יכולה להביע יגון (אוי, עינינו יבשו מדמעות) , מחאה ( אוי, כף רגלו של האיש הזה לא תדרוך על סף ביתי) , אי נחת (אוי, הנאה גדוליה מהלוויה הזו כבר לא תהיה לי), הפתעה (אוי, לא ציפיתי שתבוא), שביעות רצון (אוי, הארוחה היתה נהדרת), שמחה (אוי, זו היתה מסיבה), רגיעה (אוי, עכשיו אני צריך לישון), זעזוע (אוי, עם הטיפשה הזו הוא מתחתן?) ועוד.

שער הספר של רוסטיין

"אוי" חדרה לעברית אך לא קיבלה מעמד דומה לזה שיש לה ביידיש ממנה נקלטה. רוביק רוזנטאל, בעל מילון הסלנג המקיף, מגדיר אותה כמילת צער או חרדה.
מי שתרם להעשרת השפה העברית ב"אוי אוי אוי" היא השחקנית המוכשרת קרן מור. באחד הקטעים המוצלחים של סידרת "קצרים" בערוץ 2, היא משתמשת בביטוי זה במיטב כשרונה, לתאר טיפוס שבסלנג העברי קוראים לו "קוטר". דהיינו המתלונן הנצחי על כל סריטה, על כל עלבון קטן, על כל מעשה בו נכשל בשל טפשותו, עצלנותו או רשלנותו.

הקדמתי את ההקדמה הלשונית הזו כי המושג הזה מתאר בדייקנות את התבטאויותיו של אלוף יאיר נוה בראיון שנתן לצדוק יחזקאלי בידיעות אחרונות.

יאיר נווה ויקישיתוף

נוה, שהיה אלוף פיקוד מרכז, חובש הכיפה היחיד שהיה לאלוף פיקוד, מתבכיין על גורלו המר על שנאלץ נעבעך לבצע את החורבן הנקרא "התנתקות".

אוי אוי אוי "אמרו למשפחה שלי שאני רוצח". אוי אוי אוי נאלצתי לעמוד בבית הכנסת ומאחורי מאבטח… אוי אוי אוי קבלתי מכתבים שניקבו חור בנשמה שלי… אוי אוי אוי, חלוץ ומפקדיו נתנו לי לנהל לבד את מאבק ההתנתקות… אוי אוי אוי, "אני זה שחטפתי את הבליסטראות…"

אילו היה נוה משוכנע שהחורבן הקרוי התנתקות חיוני לביטחון המדינה וממלא בכך הן את הפקודות כאיש צבא והן את צו מצפונו, אפשר היה להבין את האוי אוי אוי שלו.

קרן מור ויקישיתוף

אך בראיון הוא אומר: "לא היה להתנתקות שום שיקול בטחוני. מצבנו בעזה היה פחות רע קודם. אם היינו נשארים שם היינו יכולים לשלוט בטרור שעובד שם. בצפון השומרון זה אפילו היה פינוי סתם. פשוט סתם. גם בטחונית וגם מדינית".
בוקר טוב אליהו. ולמה שתקת בעת מעשה. למה לא זרקת את הדרגות בפני רמטכ"ל הנחישות והצביעות ואומר לציבור את האמת?

בבוא היום, כשתיכתב הגדת מלחמת לבנון השניה, יסופר בה על שלושה בנים ובת אחת שבהם דיברה התורה. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחת שאינה יודעת לשאול.

 

החכם. אהוד אולצרט. (ויקישיתוף)

החכם (בניגוד למשל שלמעלה) הוא אהוד אולמרט. אדם עם כישורים כה מוגבלים כפי שנחשפו במלחמה, שהצליח להגיע לראשות הממשלה אינו יכול שלא להיות חכם. אמנם חכמה של פוליטיקאי קטן היודע לשרוד בכל מצב. חכמה של אדם מושחת שאינו משאיר עקבות של מעשי שחיתותו. אבל חכם. 

אחד תם הוא עמיר פרץ. למלה תם בעברית יש כמה משמעויות. המשמעות הראשונית היא אדם תמים ושלם מבחינה מוסרית. קשה להגיד שמשמעות זו הולמת את אישיותו של פרץ. גם המשמעות האחרת "נאיבי" אינה הולמת את האיש.  

 אבל יש פרוש אחר למלה תם המתייחסת לרביעיה שבהגדה לפסח. הוא נמצא בירושלמי (פסחים דף ע עמוד ב') שם אומר ר' חיא כי ארבעת הבנים שבהם דיברה התורה הם בן חכם, בן רשע, בן טיפש ובן שאינו יודע לשאול. כלומר תם הוא פשוט טיפש. ומי שסופר בדו"ח וינוגרד כמה פעמים מופיע הפועל כשל בהתייחס אליו לעומת מספרם בהתייחס לאולמרט – ואחרי שגמר לספור משוכנע שהוא הטוב בשרי הבטחון מאז בן גוריון – איננו נאיבי ואיננו תמים. הוא כפרושו של ר' חייא. 

 

שאינה יודעת לשאול. ציפי ליבני (איציק אדרי ויקיפדיה)

את תפקיד שאינה יודעת לשאול מלאה ציפי לבני. הפוליטיקאית שהיתה ה"תם" במשמעות המקורית – אדם כאילו שלם במידותיו. את המוניטין שלה כשר היחיד בממשלה שהשחיתות לא נגעה בה ניצלה כדי לשמש דיאודורנט לאריאל שרון ולאפשר לו את חורבן גוש קטיף. שרידי הארומה שנותרו בה לאחר הסתלקות שרון מן הבמה תרמה למהלכיו המושחתים של אולמרט. וכשהגיעה זמנה לשאול שאלות על המלחמה סבלה בשתיקה את היריקות שירק אולמרט בפרצופה במהלך המלחמה ואחריה. היא בהחלט ראויה לתואר שאינה יודעת לשאול. 

 הרשע בסיפור הזה הוא הרמטכ"ל דן חלוץ. לא סתם רשע אלא רשע מרושע. הוא האיש שכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל נגוע בשחיתות. אריאל שרון ובניו המושחתים בעידוד וביוזמת צוות החווה, בחרו בו כי הוא האיש שנטל על עצמו את המלאכה המלוכלכת של חורבן גוש קטיף. הוא האיש שהקדיש שנה שלמה לאימון צה"ל – לא למלחמה בלבנון אלא למלחמה במתישבי גוש קטיף. כל הכישרון הצבאי המפוקפק שלו הוקדש להכנות הללו. מחנה אימונים מיוחד, משחקי סימולציה של פינוי נכים וזקנים, אמהות שכולות ותינוקות הצורחים בזרועות אימותיהם. ללוחמים המהוללים ששלח לגוש קטיף היה כל הציוד, משרוך נעל ועד מימיה צמודה. מכובע נגד השמש הקופחת ועד דגל ישראל הצמוד לחזה. לוגיסטיקה משומנת היטב. והעיקר: הכנה מנטאלית של המפנים ביסודיות שאינה קיימת בשום מדינה דמוקרטית ומזכירה את המשטרים האפלים ביותר. מה עשתה ההכנה הזו לצה"ל ? על חלק זה במחדל מלחמת לבנון ועדת וינוגרד פסחה משום מה. 

אם היה צורך בהוכחה מוחשית לרשעותו של האיש היא ניתנה במסיבת הפרידה שנערכה לו בכפר ורבורג, צולמה והועברה לטלוויזיה. יושבת חבורה של חברים, שרה ומוחאת כפיים. ושיא הערב: מזמינים את יצפאן, חקיין מוכשר, להציג את עמיר פרץ. זו היתה הצגה וולגארית, מאוסה ומקוממת. תהיה דעתנו על עמיר פרץ אשר תהיה. 

המופע של יצפאן מתחיל באיזו הצגה כאילו מדובר בדבר אמיתי. רן פקר מקריא מכתב שכתב כביכול פרץ העומד להגיע למסיבה. "סיימתי זה עתה מסיבת עבודה ממול בבית ברל ואני בדרך אליכם. רוצה לברך את חברי הלוחם. ולאמצו לחיקי". 

כאן מוסיף פקר הערה לגלגנית: "הוא בטח טס אתך ביחידה201". (טייסת הפנטומים שסבלה את מספר האבדות הגדול ביותר במלחמת יום הכיפורים וחלוץ היה אחד מלוחמיה).  

יצפאן נותן את המיטב שבכשרון החיקוי שלו. מנסה לצפות במשקפת האטומה. מנסה להפוך אותה לטלפון.  

"אתםפ רעים אתם". יצפאן משחק את עמיר פרץ צופה במשקפת אטומה - תמונת מסך.

אחד הצופים במסיבה הזו, המכיר מקרוב את חלוץ וגם מעריך אותו אמר לי: "המסיבה הזו היא ביטוי מובהק ליוהרה של חיל האוויר כפי שבאה לביטוי בהתנהגותו של הרמטכ"ל במלחמה".  

ראה ילקוט הכזבים של עמיר פרץ

" ההכנה המנטלית… נועדה לתת לכם את הכלים לפקד על משימת ההינתקות… בהינתקות יהיו המפקדים לפנים, יובילו ויפקדו על חייליהם תוך שהם נותנים דוגמה אישית בראש הכוח ובמוקדי החיכוך… הכנת הכוחות למשימת ההינתקות בנויה על הכנה מנטלית שנועדה להכין את החיילים באופן מנטלי ורגשי לפינוי ובמקביל הכנה פיסית שנועדה לתרגל את החיילים למשימותיהם בהינתקות… משימת ההינתקות דורשת מהמפקד לקיים דו- שיח פתוח וגלוי עם חייליו על תחושותיהם ולגלות פתיחות לקשיים שלהם. לאורך כל האימונים ובזמן ההינתקות נדרש מפקד להיות קשוב לפקודיו ולחוש את הלכי הרוח ביחידתו, בעיקר ע" י שיחות אישיות וקבוצתיות באופן לא פורמלי… המפקד במנהיגותו צריך לגרום ליחידתו לפעול בנחישות למילוי המשימה כאיש אחד. הגיבוש תלוי ברוח היחידה והרגישות של המפקדים לקשיים על החיילים והחיילות. חשוב לתת למפקדים הזוטרים את כל הכלים לפקד על כוחותיהם. המפקד הזוטר, המ" כ והמ" מ, הינם המפתח להצלחת משימת ההינתקות… במהלך כל ההינתקות נדרש המפקד לגלות שליטה ואיפוק באופן אישי גם כאשר הוא בסיטואציה אלימה…"

(מתוך המב" ג – ערכת ההדרכה למבצעי הגרוש)

"להכין את החיילים באופן מנטלי ורגשי לפינוי". חייל שנשבר במהלך חורבן גוש קטיף פורץ בבכי. (צילום: מירי צחי)

ראה ועדה לחקירת פשעי התנתקות

פרס ישראל מגיע לשרון על מפעל חייו – ישראל המושחתת * הוא השחית גם את צה"ל וקבע את הנורמה שלצמרתו מתקדמים רק אומרי הן חסרי עמוד שדרה * איש מהאלופים לא זרק את דרגותיו לפני חורבן גוש קטיף וזה גם מסביר את התבוסה בלבנון * מה הקשר בין ההמב"ג וההשתבללות

 אי אפשר להבין מה קרה לצה" ל בלבנון מבלי שקוראים את ההמב"ג – ראשי תיבות "הכנה מנטאלית ביצוע גרוש" . ההמב"ג הוא מסמך מתועב, תיק עב כרס שהכינו בצה"ל כדי להכשיר את הקצינים והחיילים, עליהם הוטלה המשימה הלאומית של חורבן גוש קטיף וגרוש תושביו מבתיהם.

קראתי בעיון את התיק הזה ושאלתי עצמי מי הם האנשים שכתבו אותו והכינו בדקדקנות כזו את המשימה. האם בישיבת המטכ"ל לא היה אפילו אלוף אחד שקם ואמר: רבותיי אתם מטורפים. אתם הולכים לבצע פשע נגד העם היהודי? האם לא קם אפילו אלוף אחד שאמר: בלי קשר לאידיאולוגיה, בלי קשר לציונות ואמונה – החורבן של גוש קטיף או טעות אסטרטגית נוראה?

אותה שאלה נשאלת לגבי מלחמת לבנון.

מה קרה לצה"ל? איך זה שבראש אוגדת שיריון עמד אלוף שמעולם לא עבר הסבה לשיריון? איך זה שאלוף הפיקוד התנגד לפקודת הרמטכ"ל לכיבוש בינת ג'בייל ולא עשה מאומה כשקיבל את הפקודה האווילית? ואיזה מורשת יש למפקדי חטיבות ששלחו את אנשיהם לקרב ונשארו מאחור? ומי עיצב את דמותם של מפקדים שהעבירו דיווחי שקר שגרמו לקרבנות שווא?

קיימתי שיחה עם שורה של אישים צבאיים ואזרחיים; כאלה ששרתו תחת רמטכ"לים אחרים ובתקופות שונות; כאלה שהכירו מקרוב את המערכת בתוקף תפקידם – עיתונאים ותיקים, יועצים של שרים וראשי ממשלות. מכל השיחות הללו בניתי כאן קולאז" של סיפורים שמתוכם מצטיירת תמונה ברורה: אריאל שרון השחית את צה" ל הרבה לפני ההחלטה על חורבן גוש קטיף. צה"ל שיש לנו היום הוא במידה מכרעת תוצאה של הנורמה שהוא קבע. מי שאתי יעלה מעלה מי שנגדי לא יספרו אותו. וכל שקר מקדש את המטרה. כך נוצרה הסלקציה שלצמרת הגיעו החנפנים, הלא יוצלחים, חסרי עמוד השדרה.

רוב המרואיינים בחרו להישאר בעילום שם (פרט לידידי אלוף מיל. יוסף גבע). הדברים המובאים בגרשיים הם ציטוט מדוייק מפי האנשים. ללא גרשיים זה ניסוח שלי.

האם יש קשר בין "ההכנה המנטאלית" לחורבן גוש קטיף למפלה בלבנון. חייל מוכה הלם שב מן הקרב במלחמת לבנון השניה.

כך נמנע הרצח של אריאל שרון

אחד הקרבות השנויים ביותר במחלוקת בתולדות צה" ל היה הקרב במצרי המיתלה, שהתחולל ב-31 באוקטובר 1956 במהלך מלחמת קדש סיור של צה" ל נכנס לתוך המיצר, 38 מלוחמיו נהרגו וכ-140 נפצעו. האיש ששלח את הסיור אל לוע הארי היה אריאל שרון, אז סגן אלוף ומפקד חטיבה 202. נסיבות הארוע לא הובהרו עד היום, אך הכל רואים בשרון אחראי למבצע הזה שנעשה ללא אישור.

אריאל שרון ומוטה גור במיטלה במבצע קדש 1956 [דובר צהל]

אחד ההרוגים בקרב היה עובד לדיז'ינסקי שלחם עוד בפלמ"ח ובמלחמת השחרור. אחרי המלחמה חזר למשקו בכפר ביל"ו וכעבור זמן התנדב לצנחנים, השתתף בפעולות התגמול וזכה בציון לשבח של הרמטכ"ל. בקרב המיתלה הוא הסתער בראש מחלקתו לעבר הכוכים בהם התבצרו המצרים ומת מות גיבורים. הוא השליך עצמו על רימון יד כדי שלא ייפגעו חבריו.

על מה שארע לאחר מכן סיפר לי אלוף (מיל.) יוסף גבע, שהיה אז ראש מחלקת הדרכה: " כשנודעו פרטי הקרב ואחריותו של שרון לאבידות הרבות הכריז אביו של לדיז'ינסקי, ממייסדי כפר ביל"ו, כי הוא מתכוון לרצוח את אריאל שרון. הרמטכ"ל, משה דיין, פנה אלי ואמר לי: אני מכיר את האיש. הוא מסוגל לכל מעשה. לך ושכנע אותו שיחזור בו. יצאתי לכפר ביל"ו ונפגשתי עם האב. בדמעות בעיניו אמר לי: כל מה שהשקעתי בארץ ישראל היה להקים משק מתוך רצון שיהיה לו ממשיך. עכשיו עם מותו, אין טעם לחיי.

" אני הכרתי את הבן וניסיתי לנחם את האב. הייתי עמו יום שלם. אמרתי לו: אם תהרוג את שרון ותשב בכלא לא תחזיר לעצמך את בנך. בסופו של דבר הוא שוכנע" .

אלוף מיל. יוסף גבע

מנע את רצח שרון. אלוף (מיל.) יוסף גבע

הצוואה של ב.ג.

בעקבות פרשת המיתלה הוקפא קידומו של אריאל שרון וזה נמשך מ-1956 עד 1964 – השנה בה מינה אותו רבין לראש המטה של פיקוד צפון ושנתיים לאחר מכן לראש פיקוד הדרכה בדרגת אלוף. הסיבה לצעד זה של רבין, שנעשה בשאט נפש, היתה צוואה של בן גוריון.

 לפני פרישתו מראשות הממשלה הותיר אחריו בן גוריון מעין צוואה לא כתובה. הוא ביקש שרבין ימונה לרמטכ" ל ואת הבקשה הזו מילא ראש הממשלה לוי אשכול. הוא ביקש גם שיקדמו את שרון לאלוף (למרות שסלד מן השקרים שלו). את הצוואה הזו קיים רבין כרמטכ" ל.

בחן חמישה מועמדים לכל מינוי. רבין כרמטכ"ל.

==============================================

האלוף שהסתתר מאחורי אלי גבע

המקרה הבולט ביותר (ואולי היחיד) בתולדות צה" ל, שבו קם קצין והביע עמדה הנוגדת את דעת מפקדיו היה אלוף משנה אלי גבע, מפקד חטיבת שיריון 211. זה היה במלחמת לבנון הראשונה בעקבות ההחלטה להיכנס לביירות.

על נסיבות הפרשה סיפר לי אביו של אלי גבע, אלוף (מיל.) יוסף גבע: " כשנודע לבני על התכנית להיכנס לביירות הוא דיבר עם אחד האלופים והביע דעה נחרצת נגד התוכנית. האלוף הביע הסכמה לדבריו והעביר לו פתק ובו הציע לבני להגיד את דעתו בפני הדרגים הבכירים יותר. בני הכיר את אריאל שרון מן התקופה בה אני שרתתי עמו בצה" ל והיה גם שכן שלנו. הוא הגיע לשרון והביע באוזניו את דעתו. כניסה לביירות, אמר בני, תגרום לאבדות כבדות בקרב חיילינו ותביא להרג של אזרחים רבים. שרון אמר לו: אם אתה מאמין במה שאתה אומר, לך אמור זאת לראש הממשלה. בו במקום ארגן לו שרון פגישה עם ראש הממשלה. כשחזר גבע על עמדתו באוזני בגין, שאל אותו ראש הממשלה: האם אינך סומך על הרמטכ"ל? גבע השיב: לא. אמר לו בגין: אם כך אין לך מקום בצבא. אך יצא מלשכת ראש הממשלה קיבל גבע טלפון בו הודיעו לו שנאסר עליו לחזור ליחידתו והוא מפוטר מן הצבא.

אלי גבע [צילום זאב גלילי]

אין לך מקום בצבא אמר בגין. אלי גבע.

=============================================

שרון לא מופיע בפרוטוקולים

" אלוף אהרון יריב, שהיה ראש אגף המודיעין של צה" ל בשנות השישים דיבר פעם עם אריאל שרון על הנושא של הכניסה לביירות. הוא רצה לדעת איך בכלל נולדה התכנית הזו ומי הגה אותה. שרון השיב לו: אתה היית ראש אמ"ן ורשאי לקרוא את הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה. אני מציע לך לקרוא את כל הפרוטוקולים ואני מבטיח לך שלא תמצא אפילו פעם אחת שהצעתי להיכנס לביירות. אלוף יריב לא התעצל, הלך לפרוטוקולים וקרא. ואכן, אין שם אף מילה על הנושא מפי שרון. את ההצעה להיכנס לביירות הביא הרמטכ"ל, רפאל איתן. אריק לא אמר מאומה" .

אלוף יריב

חיפש בפרוטוקולים של הממשלה ולא מצא ששרון הציע להיכנס לביירות. אלוף אהרון יריב.

=============================================

שרון ניסה לפטר את איתן הבר

כשהחלה להתבשל תכנית מלחמת לבנון הראשונה סברו אלופים רבים כי זו תכנית מטורפת. הם הדליפו את כל פרטי התכנית לעיתונאים, בעיקר לאיתן הבר, שהיה אז הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" ולזאב שיף פרשן "הארץ" . השניים תקפו את שרון והזהירו מפני התכנית. שרון, בתגובה, הטיל חרם על איתן הבר ומנע ממנו גישה למידע הרשמי של צה"ל. כשגם זה לא הועיל הוא דרש, בפגישה בחוותו עם עורך העתון דב יודקובסקי והמו"ל נח מוזס, לפטר את הבר. השניים כבר נענו לבקשה. פיטורי הבר נמנעו ברגע האחרון תודות ליעקב ארז, אז הכתב הצבאי של " מעריב" , שאיים לחולל שערוריה ציבורית סביב העניין.

המטכ"ל של רבין והמטכ" ל של חלוץ

" יצחק רבין כסגן רמטכ" ל ואחר כך כרמטכ"ל השקיע את כל מרצו בבניית הכוח לקראת מלחמה. הוא הניח שמלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע ולכן על צה"ל להיות מוכן תמיד.

" הוא ייחס חשיבות רבה מאד למינויים. על כל מינוי הוא ישב ימים ולילות ולמד את כישוריהם ואופיים של המועמדים (בלי קשר להשקפותיהם הפוליטיות וליחסיו האישיים עמם). לכל תפקיד הוא בחן לפחות חמישה מועמדים. המטכ" ל של רבין היה מורכב במכוון משליש אלופים ותיקים ומנוסים שהוכיחו עצמם, שליש אלופים " סבירים" ושליש אלופים צעירים.

" במטכ" ל של רבין היו אלופים שהפכו לשם דבר במהלך שרותם ואחריה: ישראל טל, חיים בר לב, עזר ויצמן, אהרון יריב, מתי פלד, מוטי הוד, רחבעם זאבי, דוד אלעזר, דן לנר, עוזי נרקיס, ישעיהו גביש, אלעד פלד, אברהם יפה, אורי בן ארי, מוטה גור. רובם אנשים בעלי שאר רוח, עמוד שדרה, מקוריות. רבים מהם פנו לאקדמיה בתום שרותם.

" מי הם האלופים במטכ" ל של חלוץ? מישהו בכלל יודע מי הם לפני שנחשפו במלחמה? "

=============================================

" שרון פחד רק מבגין פחד מוות"

" שרון חש בוז לרוב הפוליטיקאים ואנשי הצבא. יצאו מכלל זה בן גוריון, דיין, רבין ובגין. את בן גוריון הוא העריך, אל דיין גילה יחס של כבוד. כלפי רבין היה אסיר תודה על קידומו. האיש היחיד ששרון פחד ממנו היה בגין" (ואחד ממקורבי שרון אמר: " פחד מן הטרוף שלו" ).

המח"ט שהודח באמצע המלחמה

בעיצומה של מלחמת קדש ב-1956 החליט אלוף פיקוד דרום להדיח מתפקידו את מפקד חטיבה 10 שהפעיל את חטיבתו באורח לקוי. שר הבטחון משה דיין אישר את ההדחה והסביר (בספרו " יומן מערכת סיני" ): " תפקידו העליון של מפקד יחידה הוא ניהול בקרב ואם אין הוא עומד במבחן זה אין להענישו, אבל יש להחליף אותו במפקד אחר… כשלון חטיבה 10 לא התבטא בניהול גרוע של הקרב , בחוסר ידע, העדר שליטה או משגים טקטיים. מה שהיה שם מהבחינה הצבאית היה גרוע מאלה – היחידה לא עשתה את המאמץ הדרוש כדי להיכנס לקרב" .

============================================

" אלוף רון טל גיבור לאחר מעשה"

האלוף היחיד שחשף את האמת הוא יפתח רון טל. בראיון לשבועון חב"ד הכריז כי " ההכנות להתנתקות פגעו בהכנות למלחמה" .

על הצהרותיו של רון טל אומר לי אחד מבני שיחי את הדברים הבאים: " גיבור גדול. למה חיכה עד לחופשת השחרור מצה" ל. מדוע לא שמענו את קולו לפני שנה ושנתיים ושלוש? וחוץ מזה אלוף רון טל אחראי למצבו של צה"ל במלחמה לא פחות ואולי יותר מכל אלוף אחר. הוא היה מפקד זרוע היבשה ובמלחמה ראינו מה שווה הזרוע הזו. אם חשב כך לפני שלוש שנים מדוע לא התפטר מצה"ל  ומצהיר: לא נותנים לי לאמן את הצבא" .

למה חיכה בהצהרותיו עד לחופשת השיחרור?אלוף רון טל. (צילום דובר צה"ל).

ראה הקשר בין האי היווני לבין השחיתות בצה"ל

ראה החרפה של גדוד גלבוע

הסרט " משחק ביתי" , מספר את סיפור חורבן גוש קטיף, כשהמוטיב המרכזי שלו הוא כדורסל וגיבוריו הם בני הנוער * " רצינו לעשות סרט, שהחילוני הכי שמאלני בתל אביב ירצה לראות בלי להחליף ערוץ" – אומר המפיק, אבי אבלו * הדמות המרכזית בסרט היא עינת יפת, ילידת נצר חזני

"תחושה שאף אחד לא מבין אותך. אתה הולך בארץ זר ומנוכר". עינת יפת.

פתיחת הסרט הולמת בך כמו פטיש של עשרה קילו. אתה מצפה לסרט על חורבן גוש קטיף, על מראות של הרס וחורבן, על מאבק אלים, בכי ומחאה – מראות שכבר ייבשו מזמן את נאד הדמעות שלנו.

והנה נפתח סרט במוסיקה שוצפת, כמעט פראית, בחדוות נעורים מתפרצת. במאבק בין שתי קבוצות כדורסל, בקהל מריע בהתלהבות, בצעירים יפים ויפות, בנערים ונערות מקסימים, בילדים מתוקים. לרגע אתה חושב שנכנסת לאולם הלא נכון. ואז מופיעות התמונות הפסטורליות של הבתים עם גגות הרעפים, של ילדים המתפלשים בחול על שפת הים, או גולשים עם הגלים. של עצים ופרחים ומדשאות. ואתה פתאום מבין שכל זה כבר לא קיים, כי אתה עד לימים האחרונים של נצר חזני, אחד מ-22 הישובים של הגוש שנחרב. ואז באות התמונות הראשונות של חיילי צה" ל, חובשי הווסטים הנושאים את דגל המדינה וסמל המנורה. אתה רואה את הלבבות הנקרעים ומוצא שעין אחת שלך אמנם צוחקת אבל בשניה עוד נותרו דמעות לבכות את החורבן.

החורבן כטורניר

הסרט נע בשני מישורים. על מגרש הכדורסל נאבקת קבוצת נצר חזני עם אחיותיה בגוש קטיף בטורניר האליפות. משחק הגמר נקבע לי" באב תשסו, היום בו החל החורבן. המישור השני הוא המאבק על חיי הגוש מנקודת מבטם של הצעירים – שחקני הכדורסל וקהל הצופים, רובו נערים ונערות שחלב אם על שפתותיהם.

כוכבת הסרט היא עינת יפת. צעירה אינטליגנטית, יפת מראה, בעל כושר ביטוי נדיר. היא קיבלה מערוץ 10 מצלמה כדי לשמש כתבת שמציגה את המאבק מבפנים. את הסרט היא מלווה בטקסט פיוטי.

בתום ההקרנה שאלנו אותה ואת חבריה לסרט: איך זה לראות את עצמכם אחרי שנה?

" עברנו אונס קבוצתי"

עינת: " אני חשה תחושת געגוע עצומה, געגוע שקשה לתאר, תחושה שיכולה גם להפיל אותך. כי אתה אומר: וואללה לא היה ולא יהיה מקום יותר טוב בעולם. חוץ מזה שהבתים נהרסו והמקום היפהפה הזה, שגרנו בו כל החיים הלך. הלכו לנו גם המון חברים. ויש לנו הורים שמתמודדים עם שכול. מה שעברנו שם היה אונס קבוצתי. ייפו את זה בכל מיני מילים. אבל תפתח מילון ותראה שגירוש זה גירוש. וחשבתי: אם הסרט ייתן לאנשים אחרים להבין מה שעבר עלינו, וזה טיפה בים, אני מוכנה לתת הכל.

"יש הקבלה בין המאבק בכדורסל למאבק על הגוש. גם אם נותרו חמש שניות לסיום וליריב יש יתרון עדיין יש סיכוי לנצח". מגרש כדורסל בגוש קטיף

זר ומנוכר בארץ

" הסרט אמנם נגמר בתחושה טובה של צחוק. אבל אם לפני הגרוש היו לנו אידיאלים גדולים לבוא ולשנות, אחרי הגרוש פרחו לי האידיאלים מהראש. כל מה שאיכפת לי זה המשפחה שלי והחברים שלי. מה קורה איתם ואיך מתוך כל המצבים האלה לצאת שפויה. כי ראית חברים שלך מתפרקים מול העיניים. חברות שמאבדות את השפיות במלוא מובן המלה. ובתוך כל זה אתה צריך לתפוס איזה יציבות בחיים ולדעת לאן אני הולכת ולאן אני מגיעה.

" יש תחושה שאף אחד לא מבין אותך. אתה הולך בארץ זר ומנוכר. הייתי בחו" ל לפני חודש ולא רציתי לחזור. כי לאן אני חוזרת ? אין לי בית. קרווילה זה מקום שנע ונד. כולם שם חיים בתחושה של תיסכול. כי אין לך עתיד כי גם אם אתה מנסה לבנות עתיד לא עוזרים לך לבנות אותו.

" הביורוקרטיה מתעמרת בנו בכוונה. כשאבא שלי בא לבקש את הפיצויים שלו הוא צריך להביא תעודה שעינת בתו הייתה בכיתה א" בנצר חזני. כשהחיילים הגיעו אלינו היו להם מפות – מי גר בכל בית, איפה כל אחד נמצא, איזה חדר שייך לכל אחד. ועכשיו הם רוצים שאביא תעודה של כיתה א"" .

" לא סופרים אותנו"

" אני עבדתי בתוך התקשורת וראיתי מה אומרים עלינו. הציגו אותנו בצורה מה זה מלוכלכת. אחרי זה אתה מבין שלא סופרים אותך.

" התחלתי להיות מודעת לזה שישראל שלנו שונה מישראל שבחוץ עוד לפני הגרוש. כשהגעתי אל התקשורת. לא האמנתי שאנשים יכולים להגיע לשנאה כל כך גדולה למישהו שהם לא מכירים. הייתי מסתובבת באולפנים של ערוץ 10 והיו רואים שאני מתנחלת. איך ראו? כי הייתי הולכת יחפה. אחרי שנים שאתה רגיל ללכת יחף קשה ללכת בנעליים. וגם לא נתתי שיגעו בי.

" הגרוש ביגר אותנו בצורה מטורפת. ואני אומרת את זה בצער. אתה מסתכל כמה צעדים קדימה. ואז אתה אומר לעצמך: היינו שם, עם ישראל לא הבין למה, אז הם יבינו. דרכי ההיסטוריה נפתלות. בזמן המלחמה היינו בצפון לעזור לאנשים. האנשים שם לא הבינו. מי אתם, אמרו לנו. מזמינים אותנו לקראווילות שלכם? כשגרשו אתכם לנו בכלל לא היה איכפת. אז הוציאו אתכם מהבית. בסדר, זה רחוק מאיתנו. זה בדרום. ואנשים מבינים שהגלגל מסתובב.

בין כדורסל לחורבן

הרעיון המבריק להציג את החורבן של ישוב אחד בגוש, במקביל לטורניר הכדורסל הוא של הבמאי ירון שיין. זהו סרט שסופו ידוע מראש, אך אתה עוקב בדריכות אחרי שני המאבקים – על אליפות הגוש בכדורסל ועל הישרדות הגוש מן החורבן. ויש הקבלה בין שני המאבקים, אומר המפיק אבי אבלו. בכדורסל גם אם נותרו 5 שניות לסיום וליריב יש יתרון של 2 נקודות עדיין יש סיכוי לנצח. וזה מסביר למה חיכו תושבי נצר חזני עד לרגע האחרון, בתקווה ובאמונה שהחורבן לא יבוא. ואוהדי קבוצת נצר חזני ציפו לאליפות עד לשריקת הסיום. שניהם הובסו . המאבק על הגוש נסתיים בשבר נפשי וחורבן פיסי , המאבק בטורניר הסתיים בשירה נלהבת ובריקודים של כל משתתפי הטורניר, שירה שנותנת תקווה.

איך נולד הסרט

המפיק, אבי אבלו, 33, נשוי ואב לשלושה ילדים, לא עסק מעולם בקולנוע. הוא נולד במנהטן. בהיותו כבן 16 עלתה המשפחה ארצה. למד בישיבה גבוהה ואחר כך בישיבת הסדר. שרת בגולני ועם שחרורו התכונן להתחיל בלימודים אקדמיים בארץ. באותה תקופה נשא לאשה את רחל. הואיל והאשה היתה באמצע לימודי תואר שני בניו יורק עבר עמה לניו יורק ושם סיים לימודי תואר ראשון ושני, פסיכולוגיה אירגונית. חזר ארצה בשנת 2001 ומאז הוא משמש יועץ ארגוני. השניים מתגוררים באפרת.

כשהחל האבק על גוש קטיף נטל חופשה ללא תשלום מעבודתו והסתנן לנצר חזני, שבועיים לפני תשעה באב תשס" ו. נוצויד במצלמה ביקש לצלם את אלימות הפינוי. בפועל לא היתה בנצר חזני אלימות. אבלו הסתפק בצילום הימים האחרונים של הגוש.

קליפ של 4 דקות

" כשיצאתי מן הגוש" , מספר אבלו, " חיפשתי דרכים לסייע למגורשים. הכנתי קליפ של 4 דקות מן הצילומים שלי, הפצתי אותו באינטרנט והבטחתי לכל מי שיתרום שאשלח לו בתמורה תקליטור עם סרט באורך שעה.

" את הקליפ ראו כחמישים אלף איש, אך התרומות שקיבלתי הסתכמו ב-12 אלף שקל בלבד. מאה מן התורמים ביקשו שאקיים את הבטחתי ואשלח תקליטור עם סרט באורך שעה.

פניתי לשכן שלי, הבמאי ירון שיין, וביקשתי שיהפוך את הצילומים שלי לסרט בן שעה. ירון צפה בחומר והסיק שהחומר שצילמתי אין בו כדי להצדיק הפקת סרט בן שעה. "החומר שלך לא מקצועי ואין בו סיפור" – אמר לי – "אם אתה רציני לך תאסוף חומר מפליטי נצר חזני ואז אעשה לך סרט כזה. אספתי חומר שצילמו במצלמות ביתיות מ-15 משפחות, בסך הכל כ-80 שעות מצולמות וחזרתי לירון שיכין לי את הקליפ.

"בסיום הטורניר היה שמח על המגרש. בחוץ כבר התחילו להרוס".

החלטה אסטרטגית

" אחרי שראיתי את כל החומר אמרתי לעצמי: אלה תמונות שכל עם ישראל צריך לראות. החלטתי החלטה אסטרטגית: להפיק סרט באורך מלא שיגיע לטלוויזיה הישראלית ולפסטיבלים בכל רחבי העולם. היינו צריכים לחשוב איך לעשות סרט שהחילוני הכי שמאלני בתל אביב ירצה לראות בלי להחליף ערוץ. אבל כל מי שהראיתי לו את חומר הגלם, במאמציי לגייס כסף, לא רצה לתת. אמרו לי: אין לכם סיפור אין לכם דמות. אף אחד לא רוצה לראות מה קרה בגוש קטיף.

" תוך כדי איסוף החומר גילינו את עינת והיה ברור שהיא תהיה הכוכבת. וגילינו את טורניר הכדורסל ומצאנו את הסיפור. ובצידה של ענת מצאנו את הכוכבים האחרים. דמויות חזקות מאד, כוכבי כדורסל מקסימים: אלידד שנייד ראם בשארי ואחרים, כולם בני 19. כך הפך הסיפור על חורבן גוש קטיף לסיפור שהמוטיב המרכזי שלו הוא כדורסל.

" רציתי שייצא מתחת ידי סרט שכל מי שיראה אפילו קטע קטן ממנו יחשוב שזה סרט שמגיע מהוליווד. כדי להגיע לקהל הכי רחב ולהשפיע אתה צריך להיות הכי מקצועי שאפשר. כך הגענו גם למלחין מרדכי כהן, שהמוסיקה שלו ממלאת תפקיד מרכזי בסרט.

" התחלנו בעבודה באוקטובר אשתקד וסיימנו אותה ערב יום השנה לחורבן – חורבן הבית וחורבן גוש קטיף" .

שביל החיים של עינת יפת

" יום אחד אזרתי אומץ וצילמתי את הבית ואת המנגואים ואת הפרחים ואת העצים ואת המגלשה. פתאום בא לך מין "פלשבק" כזה של תקופות החיים שלך. כשאתה הולך על המדרכות ומוצא את עצמך גדל מגיל קטן כזה עד עכשיו. זה כאילו שביל החיים. אתה מסתכל על השביל הזה ופתאום רואה את עצמך. אני רואה את עצמי ילדה קטנה עם התיק על הגב, הולכת לגן. אחרי זה הולכת לכיתה א". אחרי זה בבת מצווה, אחרי זה בשבתות. כל החיים צפים פתאום מול העיניים. ואתה אומר: השביל הזה לא יהיה? תמיד חלמתי שמהשביל אני אצא כלה, אני אלך על השביל הזה עם שמלת כלה" .

רציתי ללחוץ על ה-STOP

עינת: " התנגדתי לכל התהליך של התיעוד הזה במצלמה שקיבלתי מערוץ 10. לא הכל צילמתי ואני מצטערת על כך. במהלך הצילומים רציתי לא פעם ללחוץ על ה-stop,

בתקווה שאם אעצור את הצילומים גם ייעצר כל מה שהעדשה מצלמת" .

תסמונת המגורשים

עינת: " התהליך שעברנו כדי לבנות את הסרט עזר לנו בצורה נפשית. כי מה שקרה לנו קודם היה שרוב הזמן ברחנו מעצמנו. קראנו לזה תסמונת המגורשים. עולים על אוטובוסים ולא מפסיקים לנסוע. מאוטובוס לאוטובוס מאוטובוס לאוטובוס. מאשקלון לירושלים וחזרה. וכשעבדנו על הסרט אתה מכריח את עצמך להסתכל אחורה. לראות ולהגיד: זה קרה, זה היה" .

מימין לשמאל :יועץ ארגוני שהפך למפיק. אבי אבלו. הבמאי ירון שיין. שחקן כדורסל אלידד שנייד.

פרופסור יחזקאל דרור, מומחה בינלאומי לתכנון אסטרטגי, צפה לפני 30 שנה את הסכנה האירנית * על פי משנתו העיקרון העליון הוא קיום העם היהודי אחרי השואה * נקודת המוצא: מה היו אומרים הילדים שניספו באושוויץ אילו היו שותפים לדיון האסטרטגי * את ההיסטוריון הפוסט ציוני תום שגב זה מצחיק

בין המועמדים לוועדת הטיוח שמבקש אולמרט להקים, היחיד שראוי לאמון הוא פרופסור יחזקאל דרור. הוא איננו מנכ" ל של מפעל בטחוני ממשלתי, איננו נציג חברת ענק המספקת ציוד למשרד הביטחון וגם איננו שואף להיות שופט בבית המשפט העליון. ככל הידוע לי הוא גם לא חבר של אולמרט. פרופסור דרור הוא חוקר והוגה דעות בתחום מינהל ומדיניות, אולי החשוב והמעמיק ביותר בתחום זה.

" מה הם היו אומרים – זו הכרעה ערכית יהודית ציונית" . ילדים באושוויץ חושפים את המספר החקוק על ידיהם.

" להשמיד את היכולת"

בדצמבר 1973 פרסם דרור את הספר " מדינות מטורפות" , שהוא מסמך כמעט נבואי. באותה שנה היה חומייני גולה בלתי ידוע בפאריז ואירן היתה בת ברית של ישראל, מלוכה שהתקדמה לכיוון מודרניזציה. ערפאת היה טרוריסט מנודה שהתרוצץ בכל רחבי העולם.

בספרו צפה דרור בין היתר היווצרות מדינה " מטורפת" שתהווה איום קיומי על ישראל. הוא התווה אז שורה של אמצעים לריסונה של מדינה כזו. כשכל האמצעים נכשלים יש להשמיד את היכולת שלה. וכך הוא כותב: " … האמצעים הנדרשים כדי להכות את המדינה המטורפת תלויים ביכולת הפעולה החיצונית שלה. מהלומה גרעינית, פעולות חבלה, הנחתת כוחות מוטסים והפצצות ממוקדות…"

המצווה ה-614

נקודת המוצא בתפיסה האסטרטגית של דרור, המוצאת את ביטויה בספרו " חידוש הציונות" , שפורסם ב-1997, היא שקיום העם היהודי הוא ערך עליון. הוא מסתמך בין היתר על הפילוסוף והתיאולוג היהודי אמיל פקנהיים, שקבע כי מניעת שואה נוספת היא מצווה שנוספה לנו בדור זה על תרי" ג מצוות שחייב בה כל יהודי.

וכך כותב פקנהיים:

המצווה ה-614: "ליהודים של היום אסור להנחיל ניצחונות להיטלר לאחר מותו. הם מצוּוים להישאר בחיים כיהודים, לבּל ייכחד העם כולו…"

יחזקאל דרור איננו אדם דתי והתרגום שלו למצווה ה-614 היא זו: הכרעה ערכית יהודית ציונית מועמדת במבחן המחשבתי והרגשי של דיון שבו נוכחים כאילו הילדים הבוערים שנשרפו באושוויץ בעודם בחיים.

זהו עקרון מצמרר לקביעת דרכה של מדינת ישראל, עיקרון הממחיש במשפט אחד את גורלנו, את הכוח המניע ואת טעם הקיום של מדינת היהודים.

אבל את ההיסטוריון הפוסט ציוני תום שגב זה מצחיק.

תום שגב מלגלג

בטור האחרון שלו ב" הארץ" השתלח שגב בדרור בחריפות הגובלת בגסות רוח. במאמר תחת הכותרת " מה אומרים הילדים הבוערים" , הוא השווה אותו לד" ר סטרנג"לאב, המדען המטורף המגולם בסרטו של סטנלי קובריק על ידי השחקן פיטר סלרס.

 תום שגב הוא היסטוריון חרוץ ויסודי, סופר מבריק ועיתונאי מיומן. הצרוף הזה הופך את מחקריו ההיסטוריים לספרים מרתקים, הנקראים בנשימה עצורה. אבל כשהוא מסיר את איצטלת החוקר האקדמי וחובש את כובע העיתונאי יודע שגב להשתולל ללא הגבלה. כמה ממאמריו בגנות מדיניות ישראל מככבים דרך קבע באתרים של אש" ף.

תום שגב ויקיפדיה יוצר Dittmeyer

דרור חזה את אוסלו

פרופסור יחזקאל דרור, 78, הוא נשיא מכונן של " המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" . הוא מכהן כפרופסור למדע המדינה ומנהל ציבורי, באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כיועץ בכיר לראשי ממשלה ושרי ביטחון, וגופי ממשל נוספים. זכה בפרס ישראל ובפרסים רבים אחרים.

בספרו " מדינות מטורפות" מנה שורה של כשלי חשיבה האופיניים לישראל. הכשל האחד הוא " אמונה בתועלת שבמשא ומתן" והשני הוא " האמונה בהסכם" . על הכשל הראשון אומר דרור כי האמונה במשא ומתן יוצאת מן ההנחה שהצד השני שואף לאותם דברים שאנחנו שואפים ומשא ומתן יביא להסכם פשרה שיהיה טוב לשני הצדדים. הוא מצביע על החשיבות המוגזמת שמייחסים לבעיות ניסוח החסרות כל משמעות של ממש, הסתמכות על ענייני נוהל חסרי תוכן מהותי וכניעה ליריב בענייני מינוח. כן מצביע דרור על כך שכשל האמונה במשא ומתן מביא לכשל החשיבה של חשיבות ההסכמים שכמעט תמיד מופרים על ידי הצד הרוצה בכך.

אילו רבין היה נוהג לקרוא ספרים והיה מגיע לספרו של דרור ייתכן שהסכם אוסלו לא היה בא לעולם.

התנתקות = פוסט ציונות

פרופסור דרור שולל בתכלית את הפוסט ציונות. בין היתר כתב מאמר בו הוא אומר: " …ההינתקות והמשכיה הצפויים מהווים שבר בציונות הקלאסית… השבר בערכי ההתיישבות עשוי לחזק את מי שסבורים כי "הציונות" בכללותה גמרה את תפקידה – וכעת יש לפתח את ישראל למדינה "נורמלית". זהו ניצחון לפוסט-ציונות…"

אחד האנשים הצעירים העובדים במחיצתו של פרופסור דרור מספר לי: " הוא איש מדהים. למרות 78 שנותיו הוא מתחיל לעבוד ב-5 בבוקר. תכונתו החשובה ביותר היא חשיבה רעננה ומקורית המפרה את סביבתו" .

למה הסכים למינוי לוועדה של אולמרט?

פרופסור דרור מסרב להתראיין בנושא. אך אחד ממקורביו אמר לי:

" הוא החליט להיענות לבקשה מתוך רצון אמיתי לחקור את הכשלים ולפעול לתיקונם. יתכן שהוא היה מעדיף ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, אולם יש לקבל את הכרעת הממשלה הנבחרת, ומשנתקבלה ההכרעה, רצוי שבוועדת החקירה יהיו האנשים המתאימים לכך. דרור מאמין שהוא בין המתאימים" .

ראה כשיקה נבחר לוועדת חקירה

(על רון בן ישי ראה קישור)