–                                                 – מאת יורם אטינגר –

ב-2010 מהווה הגידול המרשים בשיעור הפיריון היהודי בישראל מגמה ארוכת-טווח וחריגה בעולם, לצד קיצוץ חד ומתמשך בשיעורי הפיריון בעולם השלישי בכלל ובעולם המוסלמי בפרט.

ב-2010 קיים רוב יהודי של 66% ב-98.5% מהשטח בין הירדן לבין הים התיכון (ללא עזה) – או רוב של 58% עם עזה – הנהנה מרוח גבית דמוגרפית ומפוטנציאל גבוה של עלייה ושל "יורדים"-חוזרים.

מנפחים ומזייפים מספרים

זאת, לעומת מיעוט יהודי נטול תשתיות כלכלה, טכנולוגיה וצבא של 8% ו-33% ב-1900 וב-1947בהתאמה. ב-2010 "מנופח" מספר ערביי יו"ש ב- 900,000 (1.6 מיליון ולא 2.5 מיליון) על ידי ספירת כ-400,000 תושבי חו"ל, ספירה כפולה של כ-200,000 ערביי ירושלים (המוגדרים כערביי ישראל וגם כערביי הגדה המערבית), התעלמות ממאזן הגירה שלילי שנתי מאז 1950 (17,000 ב-2009), ועוד. סקר "הבנק העולמי" מתעד "ניפוח" של 32% בנתוני הלידות ביו"ש ובעזה.

להמשיך לקרוא ←

דובר החמאס בעזה: אנחנו מצרים

– מאת רבקה שפק ליסק –

מחקר של פרופ' משה ברוור, גיאוגרף בעל שם עולמי, עסק בהגירת פועלים ופלאחים עניים ממצרים, סוריה, לבנון ועבר-הירדן – לארץ ישראל המנדטורית. פרופ' ברוור השתתף בסקר של כפרים ערביים בא"י בתקופת המנדט הבריטי.

בשנים 1968–1978 נערך מחקר נוסף, בכפרים שלא חרבו במלחמת העצמאות. אחד מנושאי המחקר היה הגירת פועלים ממצרים בתקופת המנדט, והשתקעותם בעיקר במישור החוף.

באו עם הכיבוש הבריטי

לפי המחקר החלה ההגירה ממצרים לא"י עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ ב-1917-1918, ונמשכה עד אמצע שנות ה-40. הפועלים המצריים עבדו בשירות הצבא הבריטי, והמשיכו עמו ממצרים לארץ. ההגירה הושפעה מגידול הפרדסנות היהודית פי 10 בשנים 1920–1930, וההזדקקות לידיים עובדות. הזדקקו לפועלים גם מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור, הבנייה היהודית, והעבודות הציבוריות ביוזמת ממשלת המנדט ומוסדות יהודיים. הפועלים המצריים השתקעו בארץ באזור החוף. לדעת פרופ' ברוור, לפחות שליש מהגידול במספר התושבים בכפרים באזור נבע מההגירה ממצרים.

להמשיך לקרוא ←

שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, יזמה הנהגת לימודי הנאכבה במערכת החינוך * בכנסת התחוללה סערה סביב הצעת חוק של "ישראל ביתינו" לאסור על קיום הפגנות נאכבה * משתי היוזמות לא יצא ולא ייצא מאומה * ערביי ישראל ימשיכו לחלום על הפיכת ישראל למדינה ערבית *רשות הדיבור לעובדות

בשנת 1963, הקריא ראש הממשלה דוד בן גוריון בכנסת, קטעים מתוך מחברות של תלמידים במגזר הערבי. מן הציטוטים הללו ניתן היה ללמוד על הערצה גוברת של התלמידים הערבים לרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר, האיש שזמם להשמיד את ישראל.

בן גוריון "לא סיפר כיצד הגיעו המחברות לידיו", אומר ההיסטוריון תום שגב, המביא סיפור זה בספרו "1967". אבל הכל ידעו אז כי מקור המחברות הוא שרות הביטחון הכללי, שקיים מעקב של קבע אחר הנעשה בבתי הספר הערביים.(בן גוריון, לא ביקר במהלך כל תקופות כהונתו כראש ממשלה באף כפר ערבי).

המעקב הזה נמשך (בצורה כזו או אחרת) עד לפני שנים מעטות, באמצעות נציג השב"כ, שכיהן כמנהל האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך. בידי הנציג הזה הייתה סמכות למנוע מינויים של מורים בעלי רקע אנטי ישראלי. הממונים עליו במשרד החינוך לא היו רשאים לערער על החלטותיו.

לבסוף בוטל תפקיד הנציג. על הביטול נודע מהודעת פרקליטות המדינה, בתשובה לעתירה שהגיש ארגון "עדאלה" לבג"ץ. תלמידים ערבים יכולים איפוא לכתוב, לקרוא וללמוד כל מה שיעלה על דעתם על המדינה. מוריהם יוכלו להטיף להם מה שירצו, בלי שלמדינה תהיה יכולת להתערב.

להמשיך לקרוא ←

אקדים ואומר כי אביגדור ליברמן איננו כוס התה שלי.  עניין של טעם וסיגנון. אני מסכים עם חלק מדעותיו וחולק על  רבים מפתרונותיו. איני יכול לשכוח כי למרות דבריו המתלהמים הוא מוכן לא רק לוותר על ערביי ישראל בוואדי ערה אלא גם על השטח עצמו וכמובן על השטח שמעבר לו. ומה  שנכון לגבי ואדי ערה נכון שבעתיים לגבי ירושלים. במילים אחרות: ליברמן מוכן לשפוך יחד עם התינוק הערבי גם את המים וגם את האמבטיה ולחזור לחיק החמים של גבולות 67.

איני יכול לשכוח גם שליברמן, השר לענייני אסטרטגיה, היווה סכנה אסטרטגית בכך שהציל את ממשלת אולמרט אחרי המפלה במלחמת לבנון ובעקיפין גרם לכך שאולמרט ראש ממשלה עד היום. הוא גם האיש שישב בממשלת שרון, משך כל תקופת ההתארגנות לחורבן גוש קטיף. ואשר לקופת השרצים שהוא נושא על גבו נחכה לתוצאות החקירה המשפטית והמשפט, אם יהיה.

אך המקום שהוא תופס בשיח הציבורי, וההשגים  הצפויים לו בקלפי מחייבים לבחון את עמדותיו, בעיקר ביחס לפלסטינים הקרויים ערביי ישראל.

להמשיך לקרוא ←

היו זמנים שהפלסטינים לא ידעו כי הם פלסטינים וטענו שפלסטין היא בעצם סוריה הדרומית.

אבל כשעמד חבר הלאומים להחליט על מתן המנדט על ארץ ישראל לידי הבריטים, מיהרו ערביי ארץ ישראל לחפש את שורשיהם הרחוקים, שכאילו נטועים בארץ.

בתזכיר לחבר הלאומים משנת 1922 נאמר כי האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל מורכבת "מצאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה. בתוספת האלמנטים האמורי, החיתי, הפיניקי, הפלישתי ואחרים".

המשלחת הערבית הראשונה לחבר הלאומים טענה כי "לפלשתינא (א"י) היתה אוכלוסיה מקומית עוד לפני שהלכו היהודים אליה. ואוכלוסיה זו נשמרה במשך כל הדורות ומעולם לא נתבוללה בשבטים היהודיים שתמיד היו עם לבדד ישכון".

בתזכיר לצ'רצ'יל, ערב ביקורו בארץ במארס 1921 נאמר: "אין זה נעלם ממדינאי מנוסה כמוך שהראשונים שהתיישבו בפלסטין מקדמת דנא אינם אלא הערבים עמלקים, אבותינו הקדומים. אברהם עליו השלום, אבי ישראל, לא עקר אליה מארץ בבל אלא מאות רבות של שנים לאחר מכן".
בחיפושיהם אחר שורשים כלשהם בארץ הזו כבר ייחסו עצמם לצאצאי היבוסים שדוד כבש את ירושלים מידיהם, צאצאי הגירגשים והחיווים וכמובן הפלישתים. (פרופסור יהושע פורת בספרו על צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית)

האם יש עם פלסטיני?

http://www.youtube.com/watch?v=8R8jou2B5Fg

דן ירדני מחזיק בחלק של המפה בה נראים קווי הכינרת(צילום זאב גלילי)

ENGLISH VERSION

עידכון ינואר 2016

אספן מפות עתיקות מרמת-גן מחזיק אוצר היסטורי חינוכי * מפה ענקית שהכינה משלחת סקר בריטית בשלהי המאה ה-19, בקנה מידה של 1 ל-63000 * המפה מוכיחה כי ערב העליה הראשונה היתה הארץ דלה וריקה * היא מאמתת את טענת הציונות: עם ללא ארץ לארץ ללא עם * לתשומת ליבו של שר החינוך נפתלי בנט

מצאתי אוצר ששר החינוך מוזמן לראות אותו: מפת ארץ ישראל, יחידה במינה, המפה הגדולה ביותר לתקופתה. זוהי מפה שהוכנה על ידי משלחת חוקרים בריטיים, שערכה סקר בארץ ישראל בין השנים 1871-1878 [כלומר שבע שנים לפני העליה הראשונה]. קנה המידה של המפה הוא אחד ל-63000 לערך. כל סנטימטר במפה הזו, שגודלה כגודל חדר גדול, מייצג כ-630 מטר במציאות. על פי המפה ניתן לקבוע איזה ישובים היו בארץ באותן שנים ומה היה גודלם. ולפי נתונים אלו להעריך מה היה גודל האוכלוסייה כאן.

המפה הזו היא התעודה החשובה ביותר, להערכתי, להוכחת הטענה הציונית: " עם ללא ארץ לארץ ללא עם" .

ממתי מתחילים את ההיסטוריה

הסופר והוגה הדעות היהודי ארתור קסטלר אומר בספרו " הבטחה והגשמה" כי השאלה מי צודק במאבק על ארץ ישראל תלויה בשאלה ממתי מתחילים את ההיסטוריה של הארץ הזו. יהודי מאמין מתחיל את הספירה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל [" כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם"]. על טיעון זה, נאמר באחד האתרים של אש"ף, כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ" . הם מתעלמים מכך שגם הקוראן קובע שזו הארץ המובטחת ליוהידים.

 אפשר להתחיל את ההיסטוריה מימי בית שני. ואז מתברר כי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה באותה תקופה, לפי אומדנים שונים, עד שישה מיליון נפש. ועל טענה זו כבר אמרו הפלסטינים שבארץ ישראל ישבו  החיתים והעמלקים שהם אבות הפלסטינים.

לענייננו חשוב להתחיל את ההיסטוריה דווקא מן העלייה הראשונה ובחינת השאלה מה מצאו כאן העולים שהחלו להגיע בשנת 1882. הטענה שהציונות לא באה לארץ ריקה, מקובלת היום על רבים וטובים בשיח הציבורי הישראלי. תרמו לכך לא מעט השמאל הפוסט ציוני וההיסטוריונים החדשים, הרואים בעצם הקמת המדינה חטא קדמון שיש לכפר עליו. אפילו היסטוריונית ציונית כאניטה שפירא מאשימה את הרצל כי  לקה ב" עיוורון צבעים" בכך שהתייחס לאוכלוסייה ה" ילידית" " יחס האופייני לעליונות האירופית והקולוניאליזם" .

על רקע זה חשוב לדעת מי היה כאן בעת העליה הראשונה וכמה מנו יושבי הארץ אז.

שום עם פלסטיני

באחד האתרים של אש"ף מצאתי את הטענה כי "העם הפלסטיני" מנה בסוף המאה ה-19 529,500 נפש.

האמנם עם ? האמנם ישוב גדול ?

לא היה ולא נברא.

על דעת כל החוקרים הרציניים (שאינם תועמלני אש"ף) מקובל שבאותה תקופה לא היה עם פלסטיני, אפילו בתיאוריה. האוכלוסייה שהייתה בארץ ישראל לא נתייחדה מן האוכלוסיות הערביות בכל המרחב – לא מבחינה אתנית, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה תרבותית או דתית. רק ההיסטוריון הפוסט ציוני ברוך קימרלינג (בספרו "פלסטינים עם בהיווצרותו" ) מקדים את היווצרותו של המושג "פלסטינים" לשנת 1831.

יתר החוקרים תמימי דעים שהלאומיות הפלשתינאית, המייחדת אותה מן הלאומיות הכלל ערבית, התגבשה רק בראשית המאה העשרים.

מה ומי מצאו אנשי העלייה הראשונה כשהגיעו לארץ?

מוקד לענין עולמי

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה ארץ ישראל מוקד בעל עניין עולמי. המאה ה-19 התאפיינה בגילויים ארכיאולוגיים מרשימים – פיענוח כתב החרטומים על אבן הרוזטה, על ידי החוקר הצרפתי שאמפוליון; חשיפת הקשת העתיקה בירושלים על ידי החוקר האמריקני רובינסון (שעל שמו קרויה הקשת); קברי המלכים בירושלים שנחשפו על ידי החוקר הצרפתי דה סולסי; גילוי מצבת מישע מלך מואב ליד נחל ארנון ועוד. כל אלה הפכו את המזרח הקרוב, ואת ארץ ישראל בפרט, מוקד עליה לרגל של ארכיאולוגים, גיאוגרפים, מדינאים, אנשי דת ותיירים. בין הבאים לתור את הארץ היו אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ( THE PALESTINE EXPLORATION FUND) שיצרו את המפה שהיא הנושא שלנו.

 

מארק טוויין בארץ ישראל

בין התיירים הרבים שהגיעו באותה תקופה לארץ היה גם הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין. טווין היה כאן בשנת 1867, חמש עשרה שנים לפני העליה הראשונה. את התרשמותו תיאר בספר, במילים הבאות: " ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…" .

 

אחרי תיאור כזה דומה כי לא נותרה עוד שאלה מה ומי היו בארץ ישראל. לא בעיני ההיסטוריון החדש בני מוריס (שלכאורה חזר בינתיים בתשובה) הכותב בספרו " קרבנות" כי " אפשר שהוא (מארק טוויין) נתפס להגזמה" .

אם מארק טווין מגזים הרי גם שורה ארוכה אחרת של נוסעים, יהודים ולא יהודים, שהגיעו באותה תקופה לארץ ישראל, הם גוזמאים ובדאים. שכן, התיאור הזה חוזר על עצמו בלי סוף.

על רקע זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי היו יושבי הארץ באותה תקופה וכמה הם מנו.

כמה היו כאן

זו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה"ילידים" , צריך להראות לנו כמה " ילידים" היו כאן ומי הם היו.

התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה.

נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו " ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני" ) נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מיסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.

מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים – רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שרות.

בן צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערביים בעת העליה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה. בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקבוע מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר ואין פלא שהוא חביב הפלסטינים המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלסטינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלסטינים וב-1890 היו 553 אלף פלשתינאים.

על סמך מה? אין תשובה.

ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם" , מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית שאן, שכם, עכו ויפו.

פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר     "תולדות ארץ ישראל" הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דילדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף.

אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העליה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 ( השנה בה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פרוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עליה זו אלא בהגירה מאסיבית מן הארצות השכנות.

איך נוצרה המפה

 

" הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל" הוקמה בשנת 1865 על ידי סלתה ושמנה של החברה הבריטית דאז – לורדים, אנשי אקדמיה, כוהני דת, אילי הון. הקרן הציבה לה כמטרה לערוך מחקרים ארכאולוגיים, היסטוריים, גיאוגרפיים ואתנוגרפיים במה שנקרא אז " פלסטיין" .

המשלחת מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם קרטוגרפים מומחים, ובראשה עמדו אישים בעלי שעור קומה: וורן, קונדר וקיצ'נר. היא החלה בסקר בשנת 1871 וסיימה את עבודתה בשנת 1878.הדפסת המפה נמשכה כמה שנים והיא הייתה עם הופעתה המפה המפורטת והמדויקת ביותר של ארץ ישראל. בגלל גודלה הודפסה המפה ב-26 חלקים נפרדים, בארבעה צבעים, בשיטת הליתוגרפיה.

מפות של דימיון

 דן ירדני, המחזיק עותק של המפה, הוא מהנדס במקצועו, איש ניהול סטארט אפ בעיסוקו ואוהב ארץ ישראל במהותו. הוא החל לאסוף מפות עתיקות של ארץ ישראל מצעירותו וחדר העבודה שלו נראה כפינה במוזיאון יותר מאשר משרד של מנהל חברה גדולה.

ירדני הוא איש אשכולות מקסים בעל אוסף מדהים של מפות וספרי יודאיקה, בקיא היטב בנושא. רוב המפות העתיקות של ארץ ישראל, הוא מספר לי, אינן מפות במשמעות הרגילה של המילה. הן אינן מדויקות, מכילות אלמנטים אמנותיים ולא פעם מבוססות על הדימיון. למשל יש לו מפה של קרטוגרף בשם פונטיוס מן המאה ה-17 שעליה מצויירים ארועים היסטוריים מתקופות שונות. הקרטוגרפים של אז לא הכירו ממש את הארץ. כך מופיע באחת המפות נהר המחבר את הים התיכון עם ים כינרת. במפה אחת רואים שלירדן יש מקור שנקרא דן ומקור שנקרא יור. הקרטוגרפים הניחו שאם לחלק אחד מן השם ירדן יש מקור בשם דן המקור השני נקרא יור.

את  עותק  המפה של משלחת הסקר הבריטית "רכשתי בחנות ספרים בלונדון במחיר מציאה. שם לא ידעו להעריך את חשיבותה. היום היא שווה הרבה אלפי דולרים" , אומר ירדני.

מה לומדים מהמפה

ייחודה של המפה הוא שהמודדים הבריטיים סימנו בדיוק נמרץ את גבולותיו של כל ישוב וציינו בצבעים מיוחדים את החלקים המאוכלסים של הישוב. כלומר: אפשר על פי מפה זו לדעת מה היה גודלו של כל ישוב שהיה בארץ באותה תקופה, מנהר ליטאני בצפון ועד דרומית לבאר שבע.

המפה משקפת בצורה קרטוגרפית מה שמארק טווין תאר בצורה ספרותית: ארץ שממה וציה, ריקה מאדם. בעזרת סרגל מדידה קל לקבוע את גודלו של כל ישוב. בדיקת הכפרים מעלה שמדובר בכפרים ששטחם זעיר. הגדולים שבהם הם בני מאה על מאה חמישים מטרים. בקושי שני שורות בתים. הסימון בצבעים מלמד למשל שעכו הייתה מיושבת אז רק בחלקה. אזורים שלמים היו ריקים מאדם, בדיוק כמו שלמדנו בבית הספר. כזהו למשל עמק יזרעאל וביקעת הירדן וכל המקומות שהמתיישב העברי החיה. (על עמק יזרעאל אומר בני מוריס בספרו שהציונות שגאלה את העמק שללה מן הפלסטינים שטח שיכלו להתפתח בו).

 

כמה מימצאים העולים מן המפה, יש בהם כדי להמחיש את חשיבותה.

חיפה מסומנת במלבן בגודל 7 מילימטר על 3 מילימטרים. כל מילימטר פרושו 63 מטרים במציאות. פרוש הדבר ששטח חיפה כולה היה 440 מטרים על 190 מטר. המושבה הגרמנית נמצאת מחוץ לחיפה וכל בית בה מסורטט בדיקנות.

 

נצרת היתה אז קצת גדולה מחיפה. צורתה כצורת דלעת שהצלע הארוכה שלה 600 מטרים והצלע הקטנה כ-300 מטרים. אפילו טבריה גדולה מחיפה – 300 על 600 מטרים. יפו " הגדולה" היתה בסך הכל עיירה קטנה – 540 על 240 מטר. שייך מוניס עליה יושבת אוניברסיטת תל אביב היתה כפר קטנטן 180 על 90 מטר. אבו כביר, יאזור וסומייל זעירים ממש. דלית אל כרמל מסומנת כביצה קטנטנה בגודל 3 מילימטר. וכך עוספייה יהוד וכפרים רבים אחרים.

 

ירושלים שבתוך החומות אכן גדולה – אלף מטר על אלף מטר. לא היה כלום מחוץ לחומות. ובתוכן אנחנו יודעים (לא מן המפה) תמיד היה רוב יהודי.

מודדים בירושלים

" באלה הימים באו ירושלימה אנשים מממשלת בריטאניה, הביאו בידם פירמאן מאת השולטאן ירום הודו הי הרשות נתונה למוד את שוקי העיר ואת טמסילותיה מקצה לקצה רחובותיה. וגם בהר הבית (אשר מלפנים לא הונח בלתי ישמעאלי לבוא שמה) באו האנשים האלה וימודוהו ארכו ורחבו, וגם בתוך המערות ונקרות הצורים אשר שם. באו התבוננו על כל הנפלא ויתארו תבניתם ודמותם -לא הניחו מקום גדול וקטן אשר לא תארוהו על ידי מלאכת מחשב (פוטוגראפיה).(" הלבנון, ח" טבת תרכ" ה 1865)

מכשירי המדידה  בהם השתמשה משלחת הסקרץ

http://amudanan.co.il/ (יש ללחוץ על המלה מפה ולבחור במפה של 1880)

ENGLISH VERSION

ראה גם אוצר הצילומים של palestine

סרט בנושא ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803

""ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

יונה לוי גרוסמן מסבירה http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

דמוגרפיה וגאוגרפיה בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1390

 ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטיןם

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

 הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929

אוצר צילומים של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=306

ללמד את הנאכבה או לאסור אותה
http://www.zeevgalili.com/?p=3784

The Palestine Exploration
http://www.pef.org.uk

אוכלוסיית ארץ ישראל 1875 פרד מ. גוטהייל

http://www.jstor.org/pss/4282757?cookieSet=1

אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ

 

עזמי בשארה: אין עם פלסטיני
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

 

 

 

=======================================================

שלום זאב,

רציתילציין, שיש גישה למפה הזו דרך אתר "עמוד ענן", http://amudanan.co.il/

ובשילוב עם ויקיפדיה העברית.

בכל ערך (כמעט) על מקום בארץ, יש לינק בצד שמאל למעלה לקואורדניטות של המקום.
לחיצה על הלינק מביאה אותך לדף בו יש לינקים לכל מיני אתרי מפות, כאשר המפה מכוונת כבר למקום שאליו הגעת.
הלינק למפת המשלחת הבריטית מופיע בנפרד משאר הלינקים, בצד ימין, יחד עם לינק למפה עדכנית.

לדוגמא: מהערך על העיר חיפה – אם לוחצים על הקואורדניטות (המספרים, לא המילה "קואורדינטות"), מגיעים ללינק הזה –

http://toolserver.org/~geohack/geohack.php?language=he&params=32_48_59_N_35_00_09_E_type:city_region:IL
ואם לוחצים על הלינק שמופיע שם בצד ימין – מפת PEF – מגיעים ללינק שפותח את המפה מוגדלת וממורכזת בחיפה – http://amudanan.co.il/?lon=35.0025&lat=32.816389&map=PEF

עמיחי בנעט
בית שמש

=================================================================

ראה גם

אנחנו וערביי ארץ ישראל

השבוע שאל מישהו האם השנאה למתנחלים והרצון לפנות התנחלויות איננה סוג של מחלת נפש.

את התשובה לשאלה ניתן למצוא בטקסטים הבאים:

" איך מפנים מתנחלים?

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח"ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח"ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

את הטקסטים הללו מצאתי באתר "הפנקס הפתוח" , המפרסם משהו כמו " ספרות אלטרנטיבית" ואפשר למצוא בו עוד פנינים כאלה.

בין עופות למתנחלים

תאמרו: אין מביאים ראיה מן האינטרנט, שבו מוצאים במה מופרעים מכל הסוגים. אז הנה טקסט שהופיע ב" הארץ" , העיתון החשוב לאנשים חושבים.

בכתבה על צריכת מזונות אורגאניים כותבת אורנה קאזין: " צרכנים רבים המקפידים לרכוש ביצי חופש או פירות וירקות אורגאניים מתקשים לברר מי מן החקלאים שמאחורי המותגים. כך, בין הספקים של המותג "הרדוף" למשל יש גם תושבי התנחלויות שאולי ידועים בגישתם הסובלנית לבעלי חיים, אך לא בהכרח לתושבי הכפרים הערביים הסמוכים" .

לא רק הביצים של המתנחלים הם נבלה וטרפה. גם הטופו שהם מייצרים וגם החסה. כל הכתבה כתובה ברוח שנידוי מתנחלים היא אכסיומה שאין להרהר אחריה.

מתנחלים לא נרצחים

ומה בדבר עמודי החדשות של " הארץ" ?

הקורא משה קרמר מראשון לציון הציג לעורך " הארץ" , חנוך מרמרי, את השאלה הבאה באתר העיתון:

" מדוע כשהמתנחלים מתים בפיגועים אתם כותבים שהם נהרגו, ולא שהם נרצחו. האם רצח מתנחלים פחות גרוע מרצח תושבי הקו הירוק?"

 

העורך, חנוך מרמרי, לא הכחיש את טענת הקורא. הוא התפתל בתשובה ארוכה ואמר, בין היתר: " אין בהארץ הנחיה ברורה ופסקנית בנוגע למקרים שבהם אמורים עורכי החדשות להשתמש בשורש " רצח" או " הרג" … דיונים רבים שנערכו בשאלה זו לא הצליחו להביא ליצירת כלל ברור… העברית מספקת שתי תבניות לשון עיקריות לתיאור הזוועה האלימה שבעימות – הרג ורצח. הרג נמוך מדי רצח לעתים חריף מדי…"

" קץ המפעל הציוני"

חבר הכנסת אברהם בורג, פרסם בגארדיין הבריטי, ב-15 בספטמבר 2003, מאמר הנושא את הכותרת " קץ הציונות" . הוא אומר בו, בין היתר: " קץ המפעל הציוני עומד בפתחנו. יש סיכוי ממשי שדורנו יהיה הדור הציוני האחרון" .

ומי אשם במצב? – המתנחלים וההתנחלויות כמובן. אחרי אלפיים שנים של מאבק הישרדות הפכנו למדינת מתנחלים, אומר בורג. " מאד נוח להיות ציוני בהתנחלויות הגדה המערבית בית אל ועופרה. הנוף התנכי מקסים ואתה יכול לצפות מבעד לפרחי הגרניום ולא לראות את הכיבוש" .

 

בהמשך דבריו מביע בורג הבנה למחבלים המתאבדים. איננו צריכים להיות מופתעים שהם מגיעים אלינו שטופי שנאה, לאחר שעשינו להם כילדים מה שעשינו. הם שופכים את דמם במסעדותינו כי הם משאירים בבתיהם הורים וילדים רעבים ללחם, אומר בורג.

האם כל הגילויים הללו הם ביטויים למחלת נפש?

" אבטואנטישמיות"

לא. זו איננה מחלת נפש של אדם זה או אחר. זהו תסמין של מחלה קיבוצית חמורה. קוראים לה אנטישמיות. או ליתר דיוק " אבטואנטישמיות" .

האם תיתכן אנטישמיות יהודית?

 

בהחלט כן, והיא מלווה אותנו משחר ההיסטוריה היהודית (" מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" – ישעיהו מט יז). את המונח " אבטואנטישמיות" טבע מבקר הספרות הנודע ברוך קורצווייל במאמרו " שנאת עצמו בספרות היהודים" . קורצווייל הקדיש את מאמרו בעיקר להיבט הספרותי ולהשפעת הספרות. תוך שהוא מפתח את התיזה המרכזית של משנתו בדבר מהפכניותה של הספרות העברית החדשה וסטייתה מן המסורת.

ובמאמר אחר בו דן קורצוויל בתנועת " העברים הצעירים" (הכנענים) הוא מצביע על השפעת הספרות על היווצרותה של התנועה. על מידת השנאה העצמית היהודית שנבעה מתנועה זו ניתן ללמוד מדבריו של פרופסור יעקב שביט שכתב ספר חשוב על הכנעניות (" מעברי עד כנעני" , ירושלים 1984). הוא אומר: " היחס כאן אל היהדות הוא כאל תופעה פתולוגית ורטוש (ממניחי היסוד של הכנענים) מדבר בלשון המונחים האנטישמיים הוולגאריים על "זקני ציון"" .

פרופסור יהושע פורת, בביוגרפיה שכתב על המשורר יונתן רטוש מספר על חוג יהודי בפריס שנתפס לכנעניות: " את המהגרים היהודים המסורתיים ממזרח אירופה, דוברי היידיש ולובשי המלבושים היהודיים המסורתיים שנאו בכל לבם, שכן "היו מגעילים ועוררו סלידה"… את כל היסודות הללו של " אבטואנטישמיות" ניתן למצוא במדינת ישראל. במיוחד בגילויים האנטישמיים כלפי החרדים, המגיעים להסתה גלויה באמצעי התקשורת. אלא שכאן יש להוסיף את המקום המרכזי שמלא השמאל בפיתוח האנטישמיות כלפי כל דבר יהודי וציוני.

" אנחנו היהודים אשמים"

חברי, פרופסור בן-עמי פיינגולד, השמיע באוזני לפני שנים תיאוריה, המתייחסת להתעוררות האנטי ציונית, האנטי יהודית והאנטי דתית בשמאל הישראלי, מאז מהפך 1977.

וזו התיאוריה בעיקרה: פניית היהודים אל הסוציאליזם בסוף המאה הקודמת הכילה יסודות של שנאה עצמית עד כדי האשמת היהודים באנטישמיות ובפוגרומים. הכרוז הסוציאליסטי הראשון בשפה העברית נוסח בשנת 1876 ונאמר בו ש" אנחנו היהודים אשמים" בפוגרומים ובאנטישמיות.

מאז זרמו מים רבים בנהרות רוסיה ודם יהודי רב שימן את גלגלי המהפכה. המהפכה הקומוניסטית בלעה את ההמונים היהודיים כמו חור שחור. ההתאבדות הלאומית נשאה פנים רבות. הייתה אידיאוולוגיה ששללה את הציונות וחייבה את הקיום היהודי בגולה נוסח ה"בונד" . היו שליחי הקומינטרן שהקימו את פ.ק.פ., המפלגה הקומוניסטית הארצישראלית, ושיתפו פעולה עם המופתי. המשותף לכולם: התנגדות טוטאלית לציונות ושינאה עמוקה ליהדות ההיסטורית.

הסתירה של בורוכוב

לענייננו חשובה תנועת העבודה הציונית שאת הבסיס האידיאולוגי שלה ניסח דב בר בורוכוב. עיקר הרעיון: גאולת הלאום היהודי והאדם היהודי באמצעות המעשה הציוני הסוציאליסטי. אבל בתוך המשנה הזו של בורוכוב היה טמון השבר הגדול של תנועת העבודה. הסופר משה שמיר אומר בספרו " חוט השני" , כי רק בשנים האחרונות תפס כי בבורוכוביזם טמונה גם תפיסה הפוכה והיא: שהמטרה העליונה היא הסוציאליזם והדרך להגשמתו בעם היהודי היא הציונות.

ההכרעה של בן גוריון

למרבית המזל השתלטה התפיסה הראשונה על תנועת העבודה הציונית. אישים כמו א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ודוד בן גוריון הכריעו שהלאום קודם למעמד. דוד בן גוריון ניסח זאת בחדות: " ציונות סוציאליסטית פירושה ציונות שלמה, מלאה, ממצה את כל תכנה ההיסטורי של גאולת עם ישראל, ללא שיור ותנאי ויתור ופשרה…"

מכוח תפיסה זו קבעה תנועת העבודה את גבולות הארץ על ידי התנחלות בשטחים כבושים – הגליל, העמק, הנגב והבקעה. מכוח תפיסה זו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה בה' באייר תש" ח. מכוח תפיסה זו גרש בן גוריון מאות אלפי ערבים ויישב במקומם המוני עולים מארצות האסלם.

זרמים מתחת לשטח

עמדתו של בן גוריון לא הייתה עמדתה של כל תנועת העבודה לפלגיה. מתחת לפני השטח רחשו כל העת הזרמים הדסטרוקטיביים של השמאל האנטי ציוני והאנטי יהודי. מפ"ם היא שייצגה תפיסה זו של אמונה      ב"עולם המחר" (ברית המועצות) סגידה ל"שמש העמים" (סטאלין) תמיכה בלתי מסויגת בעולם הקומוניסטי. בן גוריון דיכא בכוח את השמאל המפ"מי. אך את הזרע שזרעו לא ניתן היה לעקור. מתוך מפ"ם צמחו גידולי פרא – החל בגופים כמו " מצפן" , שערערו על עצם צדקתה של הציונות ועד אודי אדיב, בן קיבוץ גן שמואל, אשר יחד עם צעירים יהודים אחרים הציע את שרותיו למודיעין הסורי.

כל עוד שלטה מפלגת העבודה במדינה לא העזו אותם זרמים תת קרקעיים להרים ראש. עליית הליכוד לשלטון ב- 1977 נתנה עילה לדה ציוניזציה ודה יהודיזציה של ישראל על ידי התקפות חסרות רסן על בגין ושלטונו. הגופים השמאלניים, שהיו בעבר קיקיוניים ושוליים, חדרו אט אט למרכז המפה של תנועת העבודה. תחילה דרך מרץ ולבסוף נתקבלה התורה הזו גם על ראשי תנועת העבודה ברובם.