ירון לונדון הוא לדעתי איש התקשורת המשכיל ביותר. גילוי נאות: הוא גם ידיד, שהיה חבר לעבודה משך שנים. איני מסכים עם השקפותיו של לונדון ברוב התחומים הפוליטיים. אך אני מוכן להרג על זכותי לשמוע אותן, לצפות בתכניותיו, לקרוא את מאמריו ולנסות להבין את תובנותיו.
בן גוריון 1970 צילום שבתאי לרנר
בן גוריון 1970 באדיבות שבתאי לרנר
הפגישה התקיימה על סיפון אוניית המלחמה האמריקנית "קווינסי" שעגנה באגם המר הגדול שבתעלת סואץ. רוזוולט היה אז בדרכו מוועידת יאלטה שבה סיכם, פחות או יותר, עם סטאלין על חלוקת העולם בין המעצמות לאחר המלחמה. זאת, תוך הפקרה והתעלמות מבעלת בריתו, בריטניה.
זמן קצר קודם לכן קיבל רוזוולט דו"ח של מומחי נפט, שבו נאמר כי משאבי הנפט של ארצות הברית מידלדלים. היה ידוע אז שסעודיה יושבת על עתודות הנפט הגדולות בעולם.
המלך הסעודי הגיע למקום המפגש במשחתת האמריקנית "מרפי". יחד עמו באה פמליה של חמישים איש, ביניהם שניים מבניו, ראש ממשלתו, אצטגנין ושומרי ראש רבים.
הפגישה עם אבן סעוד קצין אמריקני כורע ברך ויקישיתוף
לאחר שקראתי בנשימה עצורה את הספר "רצח בין ידידים – אורי אבנרי סיפור מלחמה פוליטי" נפגשתי עם מחברו, חברי משכבר אמנון לורד.
אבנרי רצח בין ידידים אמנון לורד - שער הספר
שני ספרים מתארים את המלחמה ההיא. ספרו של הסופר יורם קניוק [תש"ח] שלחם בה, וספרו של ההיסטוריון בני מוריס [1948] שחקר אותה. מי שקורא את שני הספרים הללו יכול היה לחשוב שמדובר בשתי מלחמות שונות.
יורם קניוק, סופר מחונן, מספר את זיכרונותיו מאותה מלחמה נוראה ומודה ששכח הרבה. חלק מן הדברים שהוא כותב אולי הם פרי הדמיון המתעתע. "ואולי חלק מן הזיכרונות המצאתי עם השנים".
בני מוריס, היסטוריון שהמציא את המונח "ההיסטוריונים החדשים", מתאר את המלחמה בקרירות של אורות הניאון בארכיונים. הוא חודר לפרטי הפרטים וחושף כאילו את האמת הסופית על אותה מלחמה.
אך לאחר קריאה בשני הספרים הללו הגעתי למסקנה שספרו קורע הלב של קניוק הוא התעודה האמיתית של המלחמה. מחקרו של בני מוריס חושף אמנם את פרטי הפרטים, אך מרוב עצים אינו רואה את התמונה האמיתית של מלחמת ההישרדות של העם היהודי שלאחר השואה.
בשנת 2006 פרסמתי כאן את המאמר "רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני" . המאמר נכתב בעקבות הופעת האלבום "הגידו כן לזקן", שראה אור במלאות 100 שנים לעליית בן גוריון לארץ ישראל.
ניצלתי את ההזדמנות של דיווח על הספר לסקירת תולדות החלוציות ומה קרה לתנועה הציונית למדינה ולעם ישראל, עם אובדן חזון החלוציות.
חיפשתי תמונת אילוסטרציה שתתאים להמחשת הלהט החלוצי של הנוער בימים ההם ומצאתי אותה בארכיונו של יעקב אלעזר ז"ל.
מבחינה עיתונאית זו היתה תמונה אידיאלית להמחשת האידיאלים של החלוציות שהיתה ואיננה. וזו התמונה שפרסמתי אז.
רבקה שפק ליסק
בשנים 1968–1978 נערך מחקר נוסף, בכפרים שלא חרבו במלחמת העצמאות. אחד מנושאי המחקר היה הגירת פועלים ממצרים בתקופת המנדט, והשתקעותם בעיקר במישור החוף.
לפי המחקר החלה ההגירה ממצרים לא"י עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ ב-1917-1918, ונמשכה עד אמצע שנות ה-40. הפועלים המצריים עבדו בשירות הצבא הבריטי, והמשיכו עמו ממצרים לארץ. ההגירה הושפעה מגידול הפרדסנות היהודית פי 10 בשנים 1920–1930, וההזדקקות לידיים עובדות. הזדקקו לפועלים גם מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור, הבנייה היהודית, והעבודות הציבוריות ביוזמת ממשלת המנדט ומוסדות יהודיים. הפועלים המצריים השתקעו בארץ באזור החוף. לדעת פרופ' ברוור, לפחות שליש מהגידול במספר התושבים בכפרים באזור נבע מההגירה ממצרים.
חוברת לזכר אלטלנה שראתה אור זמן קצר אחרי שהועלתה באש.
בחילופי היריות נהרגו 16 יהודים, רובם אנשי אצ" ל וכן שלושה חיילי צה"ל ופלמ"ח. חלק מההרוגים היו אנשי אצ"ל שכבר חוילו לצה"ל או היו בתהליכי חיול.
המדינה שאך קמה היתה על סף מלחמת אחים נוראה ורק מפקד אצ"ל, מנחם בגין, עמד בפרץ ומנע זאת כשהוא נושא נאום ברדיו וממרר בבכי.
לסיפור המלא של אלטלנה ראה: האם אנו מתקרבים לאלטלנה שניה.
העיוות של מדינה, המתיימרת לייצג את העם שנתן לעולם את הדתות המונותאיסטיות הגדולות. המדינה שבה לכאורה שולטת הדת בכיפה. אך בפועל היא המדינה שבה חי העם החילוני ביותר ביקום.
אני חוזר ואומר: העם החילוני ביותר ביקום.
יש בעולם יותר משישה מיליארד בני אדם. מתוכם יותר משני מיליארד נוצרים, כמיליארד ורבע מוסלמים, כמיליארד הינדואיסטים ובודיסטים. יש עוד מיליארדים הנמנים עם מאות דתות אחרות. יש גם כאלה המגדירים עצמם אתיאיסטים. לפי רשימה שמצאתי באינטרנט מספרם מגיע ל-211 מיליון – כ-4 אחוז מאוכלוסיית העולם. על אלה היה אומר הפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס – גדול החוקרים של תהתופעה הדתית – כי הם נמנים עם דת מאמיני הכפירה. ("החוויה הדתית לסוגיה, מחקר בטבע האדם" ויליאם ג'יימס בתרגום עברי מוסד ביאליק תש"ט).
אני טוען כי אם נתקלת באדם הטוען כי הוא בן בלי דת, כי הוא חילוני, קרוב לוודאי שנתקלת ביהודי-ולרוב ישראלי.
זה התחיל בהתפוררות החברה היהודית בעקבות האמנסיפציה, נמשך בתנועת ההשכלה ובתנועה הציונית-חילונית והגיע לביטויו הקיצוני במגילת העצמאות. המגילה אינה מזכירה אף לא במילה אחת את אלוהי ישראל. מדובר שם על "צור ישראל". זהו אמנם אחד משמות אלוהים ואף מופיע בסידור ("צור ישראל קומה בעזרת ישראל"). אך מנסחי המגילה ובראשם בן גוריון התקשו להוציא מפיהם את השם המפורש.
מגילת העצמאות אינה מכירה באלוקי ישראל רק "צור ישראל"
אין זה מקרה שויליאם ג'יימס קרא לחיבורו המונומנטאלי על החוויה הדתית "מחקר בטבע האדם". התופעה הזו הנקראת "דתיות" נחקרה ונחקרת באינסוף מתודות – בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בסוציולוגיה, במדע הדתות, בתולדות הדתות, בפנומנולוגיה של הדת ועוד.
מהי הדתיות? – אחד החוקרים הבולטים בתחום מנה 50 הגדרות שונות לדתיות והגיע למסקנה שאף אחת מן ההגדרות וכולן גם יחד אינן יכולות לתמצת את התופעה.
אך דומה כי כל החוקרים בכל המתודות יסכימו כי התופעה הדתית על גילוייה השונים היא תופעה יסודית בטבע האנושי. תופעה שבה מותר האדם על החיה ועל הבהמה.
הנחה זו יש בה כדי להסביר את העובדה, שאף כי העולם המודרני הוא כאילו חילוני לחלוטין, הנה הדתיות לסוגיה תופסת בו מקום מרכזי. ארצות הברית, בה יש הפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה, היא אחת המדינות הדתיות ביותר, מבחינת התודעה של אזרחיה. על המטבע שלה חקוקה הכתובתIN GOD WE TRUST . נשיאי ארצות הברית ולמעשה כל פוליטיקאי אמריקני אינו שוכח להזכיר את שם אלוקים בנאומיו. גם פוליטיקאים יהודים, שאינם מדקדקים שם בקלה כבחמורה לא יעלה בדעתם לטעון כי הם בני בלי דת, ולא ישכחו את אלוהים בנאומיהם.
הוא הדין בכל ארצות אירופה. ולאחר התפוררות ברית המועצות גם במזרח אירופה. וכך גם באמריקה הלטינית ובוודאי בכל ארצות האיסלם ובכל מדינות המזרח הרחוק.
ואילו אצלנו? נדמה שלא זכינו לשמוע מישהו המזכיר את שם ה' מעל בימת הכנסת אלא אם מדובר בדוברי המפלגות הדתיות, או בח"כים ערביים. הנשיא סאדאת פתח את נאומו בכנסת ב"ביסמיללה".
החילוניים בישראל נוהגים להתריס מדי פעם נגד דבריו של החזון איש, אשר אמר לבן-גוריון כי העגלה הריקה צריכה לפנות דרך לעגלה הטעונה. "אנחנו עגלה ריקה?" שואלים החילוניים בעלבון. והם הולכים ומונים את שבחי העגלה המלאה החילונית (ובשנים האחרונות יצאו ספרים רבים העוסקים בנושא זה). וכשאתה הולך ובוחן את מטענה של העגלה החילונית אתה מוצא, בצד קש וגבבא, מוצרים מיובאים מתרבות המערב. ותרבות זו, אם תגרד את קליפתה, תחשוף את נצרותה.
סיפור הממחיש זאת סיפר בשעתו המבקר שלמה גרודזנסקי על עמוס קינן. קינן, מספר גרודזנסקי, קרא במחזה של ידיד צרפתי "מתקדם", שמאלן ואבנגרדיסט כמותו. הוא הופתע לגלות נימה נוצרית במחזה והביע תמיהתו. אותו מחזאי הסביר לעמוס קינן שגם כשמאלן אבנגרדיסט הוא עדיין נוצרי, כי זו תרבותו.
הפרדוקס הגדול הוא שמדינת העם היהודי – העם היחיד שיש זהות מוחלטת בין דתו לבין תרבותו ולאומיותו – מתנהגת כמדינה חילונית. ליתר דיוק: העילית התרבותית והפוליטית שלה מנוכרת מכל דבר שנודף ממנו ריח דתי.
נראה לנו טבעי לגמרי שכל מנהיגי ערב כורעים ברך ומתפללים לעיני מצלמות הטלוויזיה. טבעי לגמרי שנשיאי ארצות הברית (לפני אובמה) הלכו לכנסייה.
האם ראיתם פעם מנהיג ישראלי שאינו נמנה עם המפלגות הדתיו מניח תפילין? האם ראיתם מישהו ממנהיגי מפלגת העבודה משתתף בטקס דתי אמיתי פרט ל"מימונה"? האם שמעתם פעם "קדיש" היוצא מפיו של בן למנהיג חילוני שנפטר בלי שתחושו שהוא משבר את שיניו?
רק על רקע העיוות הנפשי הזה ניתן להבין את קלות הדעת וקלות הראש שבה התייחסה מדינת ישראל
לנכונות של אהוד ברקלוותר על הר הבית, ולהסכם שבו הכיר למעשה האפיפיור בריבונות יאסר ערפאת על ההר. תחשבו לרגע על מכלול יחסי מדינת היהודים החילונית עם האפיפיור. עם איזה מטען רוחני בא מנהיג ישראלי אל האפיפיור. מנהיג החובש כיפה רק בפגישות עם עובדיה יוסף, ואשר במהלך חייו ספק אם ראה בית כנסת מבפנים יותר מחצי תריסר פעמים.
על רקע זה בולטת זקיפות הקומה של הרב הספרדי הראשי לישראל, הראשון לציון יצחק ניסים, והנשיא זלמן שז"ר בביקור הקודם של האפיפיור פאולוס ה-6, שביקר בארץ בשנת 1964.
הרב ניסים סרב אז להשתתף בקבלת הפנים המשפילה במעבר מגידו, שהיה בה משום ביטוי לכך שהוותיקן אינו מכיר כלל במדינה ובגבולותיה. הוא סרב גם לקבל את פני האפיפיור בכניסה לירושלים והסכים לעשות זאת רק על מדרגות משכנה של הרבנות הראשית "היכל שלמה", דבר שהאפיפיור לא הסכים לו. ואילו הנשיא שז"ר בפגישה שקיים עם האפיפיור, ציטט באוזניו את מיכה הנביא: " כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלוהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה אֱלֵקינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" .
הכתובת שבכותרת מוטבעת על כל מטבע אמריקני. כי המעצמה הגדולה בעולם אינה מתביישת לבטוח באלוהים. רק העם שנתן לעולם את התנ"ך קצת מתבייש. במגילת העצמאות לא נזכר כידוע שם ה'. נציגי המזרחי תבעו אז להכליל את שם ה' במגילה אך אנשי השמאל התנגדו ובפשרה הוסכם על "צור ישראל". שם ה' נכנס למגילה בדלת האחורית. הרב יהודה לייב מימון (פישמן) הוסיף לפני חתימת שמו את ראשי התיבות ב"ה. בשעתו חשבתי שזו אגדה הואיל ובצילומים שפורסמו ברבים קשה להבחין בתוספת הזו. פניתי לעיתונאי הוותיק פנחס יורמן שחקר את הנושא ויש בידיו צילומים איכותיים של המגילה. בבדיקה מצא כי אכן הרב מימון הוסיף את ראשי התיבות בעז"ה. (בעזרת ה' בראשיתיבות)
קטע של המגילה בו נראית חתימתו של הרב מימון שהוסיף בעז"ה
לפני כמה שנים הגישה חברת הכנסת לאה נס מהליכוד הצעת חוק פרטית. לפי ההצעה יוסיפו לכל השטרות והמטבעות שתנפיק המדינה את הכתובת "באל נשים מבטחנו". בדברי ההסבר שלה ציינה כי "שטרות ומטבעות בכל מדינה בעולם מהוות סמל וביטוי לערכי יסוד המקודשים לחברה".
בדקתי את השטרות שבכיסי ולא מצאתי סימן לשם ה'. מדינת ישראל שנת 2009 טרם הכירה בקדוש ברוך הוא.
הרב מימון ובן גוריון בעת החתימה על מגילת העצמאות
לקורא שהגיע עד כאן וסבור שכל תכליתי היא להחזירו בתשובה אשיב: ולא היא. רציתי רק להצביע על האנומליה ועל המשמעות התרבותית, הערכית וגם הבטחונית שלה.
המהפכה הציונית שהביאה להקמת המדינה החליטה שהדרך לכך היא חילון העם וזריקת כל יצירתו שנכתבה לאחר התנ"ך. בינתיים גם נזרק התנ"ך – הן מתכנית הלימודים, הן מן התודעה הציבורית. מי זוכר היום את חידוני התנ"ך (בשנות החמישים) שגרמו לרחובות ריקים כמו בעת שידורי המונדיאל בימינו?.
אכן, יש לנו צרה. כל התרבות היהודית קשורה בהלכה. (איני אומר דת במשמעות RELIGION
כי אין מושג כזה בעברית. דת בלשוננו משמעותה חוק. מה שמגדיר את העם היהודי היא ההלכה ותכניו התרבותיים נובעים ממנה. המהפכה הציונית ניסתה לנכס את ערכי התרבות היהודית בלי לקיים את מצוות ההלכה והדבר הצליח לתקופה קצרה. ועל כך אמר ברל כצנלסון: רצינו לגדל דור של כופרים וגידלנו דור של עמי ארצות.
כיום יש כבר תנועה חזקה של שיבה לאחור.לא חזרה בתשובה דתית אלא ניסיון לחזור למקורות
התרבותיים שלנו, בלי להתחייב לכללי ההלכה. ההיסטוריה תכריע אם ניסיון זה יצליח יותר מקודמו.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
אם רצונך לדעת מה עשו נוצרים גרמנים ליהודים קרא מה שכתב עמיחי ב"פצצת הזמן היהודית"
ראה:"סיפורו
המופלא של גר הצדק פון מנשטיין"
http://www.zeevgalili.com/?p=1765
ומשהו על מלחמת התרבויות:
"מלחמת העגלה המלאה בעגלה הריקה"
http://www.zeevgalili.com/?p=356
ועל לימודי התנ"ך: "המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך"
http://www.zeevgalili.com/?p=229