בארצות הברית יצאה לאור ביוגרפיה חדשה של הנשיא ג'ורג' בוש ובה גילויים על מה שכתבים כינו "בורותו של הנשיא".

הכתבים הישראליים, שאינם אוהבים את המימשל האמריקני, מיהרו לפרסם פרטים על הבורות הזו. האיש לא ידע, שומו שמיים, מי זה ליאונרדו דה קפריו. זו לא טעות. לא מדובר בליאונרדו דה וינצ'י אלא בשחקן הצעיר שכיכב בסרט "טיטאניק".

 ועוד לא ידע הנשיא מאומה על סידרת הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה". איך אדם יכול להיות נשיא בלי להכיר את הסידרה הפופולרית הזו? ואפילו את פרוש המילה "יענטע" – מילה יידית שחדרה לאנגלית כמו מילים יידיות רבות – לא ידע הנשיא. והכתבים מיהרו להסביר לקוראיהם ש"יענטע" זו סבתא ביידיש.

מילא נשיא שאיננו יודע מי זה דה קפריו, אבל כתבים ישראלים שאינם יודעים מה זו יענטע?

שום יהודי המכבד עצמו לא יכנה את סבתו יענטע. כי משמעות המלה היא אשה המונית ופשוטה. אוצר הלשון היידית של נחום סטוצ'קוב מונה כחמש מאות מילים נרדפות לגברים ונשים המוניים ופשוטים. חלק מהם חדרו לאנגלית (כמו יענטע) וגם לעברית (למשל פושטאק). יענטע היא גם אשה רכלנית וגם אשה שאינה מסוגלת לשמור סוד.

חבל שהנשיא בוש לא התייעץ עם שר החוץ שלו, קולין פאוול, שגדל בשכונה יהודית ומבין יידיש. פאוול אולי היה מזהיר אותו שרבים מן הפוליטיקאים הישראלים, גם אם הם ילידי עיראק, הם יענטעס בכל הנוגע לשמירת סודות.

יהודיה עם סל לימונים אלכס גיערימסקי 1880

ראה

יידיש בין צחוק לבכי

נדמה לי ששר החוץ היהודי-אמריקני הנרי קיסינג'ר הוא שהמציא את מטבע הלשון "מה האלטרנטיבה" במשחק הדיפלומטי. זה היה בסיומה של מלחמת יום הכיפורים, כאשר הכריח את צה"ל להימנע מהשמדה סופית של הארמיה השלישית המצרית. על ידי כך השמיט מידי צה"ל את הנצחון הסופי במלחמה.

 מאז מככב המושג הזה בכל פעם שמבקשים לשכנע כי אין ברירה אלא לסגת עוד ועוד.

כיתור הארמיה השלישית. מפת הכוחות בסיום מלחמת יום הכיפורים ויקישיתוף

"הערכה מחדש"

מונח אחר בו השתמש קיסינג'ר – אף שהוא לא המציא אותו – היה "הערכה מחדש".  זה היה בתקופת ממשלתו הראשונה של רבין. האמריקנים לחצו על ישראל לסגת מחלקים מסיני כחלק מ"הסדר ביניים". ישראל סרבה ואז הכריזו האמריקנים על "הערכה מחדש" של מדיניותם. הדבר התבטא באי חתימת הסכמים לאספקת נשק ממארס עד ספטמבר 1975. רק לאחר שקיסינג'ר הצליח לסחוט מישראל ויתורים נסתיימה תקופת "ההערכה מחדש".

"יהודון" ו"בעל הגויה"

 מדיניות הלחצים שנקט קיסינג'ר כלפי ישראל עורר תגובות חריפות של המחנה הלאומי. מפגיני גוש אמונים קידמו את קיסינג'ר שבא לישראל בתום מלחמת יום הכיפורים בכינוי יהודון ( JEW BOY). הרב צבי יהודה קוק כינה את קיסינג'ר "בעלה של הנוכריה".

 לא נראה שקיסינג'ר נעלב או נרתע מן ההתקפות עליו. הוא היה מומחה בניצול התקשורת למטרותיו המדיניות. אחת השיטות שלו היתה לקיים שיחות עם עיתונאים שנילוו אליו במטוסו תוך הסכמה שיצטטו את דבריו, אך לא ייחסו אותם אלא ל"פקיד בכיר במטוסו של שר החוץ". בדרך זו יכול היה קיסינג'ר לומר דברים שהיה מנוע מלומר בגלוי ולהשיג בכך את מטרותיו.

אלטרנטיבה של חלם
 

העיר חלם היתה משופעת בפרות ובמוצרי חלב. יום אחד התכנסה מועצת חכמי העיר לדון בשאלה מה ייעשה בעודפים הגדולים של חמאה שהצטברו במחסני העיר. ועוד בעיה הטרידה את חכמי חלם: כיצד לגבור על הקור הקשה ששרר באותו חורף. ישבו ימים ולילות עד שנמצא הפתרון. הוחלט להקים תנורים מחבילות חמאה. כך ירווח לתושבי העיר – גם ייחם להם וגם ימצאו שימוש לעודפי החמאה.
קם אחד החכמים של העיירה ואמר: מה תועיל תוכניתכם. הרי ברגע שתדליקו את התנורים יימסו חבילות החמאה והיו כלא היו.
השתיקו אותו והרעימו עליו בקולם: ומה האלטרנטיבה?

האם אין אלטרנטיבה?

יש אלטרנטיבה. כאשר מציעים כוס רעל במדבר לאדם צמא ושואלים אותו מה האלטרנטיבה. תשובתו צריכה להיות הכל רק לא זה.

(באדיבותו של הקורא ר. מילר מירושלים)

הנרי קיסינג'ר ויקישיתוף