על "סודות ההצפנה", ספרו של סיימון סינג שהפך לרב מכר ישראלי ועולמי * איך הכריעו כתבי סתר מלחמות * איך פיענחו כתבי סתר * האם יש כתב סתר שאינו מפוענח

הספר הזה והמאמר עליו נכתבו כבר לפני חצי תריסר שנים. ספרים טובים אינם מתיישנים וראוי לשמר אותם ואת הנכתב עליהם.

את הספר הזה אוהבים משוגעים לדבר וחובבים המכורים לתחומים רבים ושונים: תשבצים, חידונים, מתמטיקה, תולדות התרבות, בלשנות, סיפורי הרפתקאות, היסטוריה, ארכיאולוגיה, חידות בלשיות, מחשבים ומה לא. מחבר הספר הוא סיימון סינג, פיסיקאי יליד בריטניה ממוצא הודי. הוא אחד מטובי הפופולריזטורים של המדע ומשכיל להסביר להדיוט גם נושאים מסובכים ביותר בלשון פשוטה ומובנת לכל. הוא קנה לעצמו מוניטין בינלאומי בספרו על המשפט האחרון של פרמה, שהיה לרב מכר בינלאומי ואחריו בספרים רבים אחרים.

אמנות וגם מדע

מהי הקריפטוגרפיה (הצפנה בעברית)? מהו פיענוח הצפנה?

זוהי אמנות ומדע המלווים את האנושות מראשית ההיסטוריה. הכתב מאפשר לנו להעביר לזולתנו מידע ומחשבות. אך הוא גם חושף אותנו לפני אנשים שלא היינו רוצים שיוכלו לקרוא את מחשבותינו ויידעו את תכניותינו. מסיבה זו הולכת ההצפנה יד ביד עם הכתב ועם ההיסטוריה האנושית. צפנים שהצליחו להסתיר ידיעות סודיות ומפצחי צפנים שחשפו סודות כאלה הכריעו לא פעם מערכות ושינו את מהלך ההיסטוריה. כך, למשל, פיצוח הקוד הגרמני בידי הבריטים בעת מלחמת העולם הראשונה איפשר יירטו מברק גרמני ("מברק צימרמן" עליו כבר סיפרתי כאן) והביא להתערבות ארצות הברית במלחמה לצד בעלות הברית.

להמשיך לקרוא ←

מדוע הסכימו שליט טרויה לכניסת הסוס שהביא לכיליונם?

שאלה זו מציגה ההיסטוריונית ברברה טוכמן, בפתח ספרה "מצעד האיוולת". לכאורה שאלה תמוהה. דורות קראו את ה"איליאס", יצירתו של המשורר היווני הומרוס שהנציח את הסיפור על העיר הנצורה שנהרסה. דורות של יוצרים קיבלו השראתם מן היצירה הקלאסית (ששאול טשרניחובסקי תירגם לעברית). דורות של ארכאולוגים חיפשו אחר העיר, שאכן נמצאה בצפון מערב אסיה הקטנה. אך דומה שאיש לא הציג בצורה זו את השאלה הבסיסית: מה הביא את תושבי העיר הנצורה להחליט בעיניים פקוחות החלטה שהביאה את החורבן על עירם.

 

ברברה טוכמן מנסה להשיב על שאלה זו בספרה "מצעד האיוולת", שהפך למושג בהבנת ההיסטוריה. התשובה אינה נוגעת רק לתושבי טרויה אלא לשורה של עמים, משטרים ותרבויות, עד לממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון.

בניגוד להיגיון

"לאורך ההיסטוריה כולה", אומרת ברברה טוכמן, "ללא הבדל מקום ותקופה אפשר להבחין בתופעה של ממשלות הנוקטות מדיניות המנוגדת לאינטרס שלהן עצמן".

הואיל ובתחומים אחרים של פעילות – מדע, טכנולוגיה, אמנות, ארכיטקטורה – הגיעה האנושות להשגים עצומים, נשאלת השאלה מדוע כושר הביצוע של האנושות בתחום המימשל גרוע מכושר הביצוע שלה כמעט בכל תחום אחר. "מדוע פועלים אנשים הנושאים במשרות רמות, לעתים קרובות, בניגוד למה שמורה ההיגיון ובניגוד לאינטרס העצמי הברור? מדוע אנו רואים שלעתים קרובות אין הליך החשיבה הנבונה מתפקד?".

ארבעה סוגי כשל

ברברה טוכמן מונה ארבעה סוגים של כשל-שלטון:

• * עריצות או דיכוי. כאלה היו המשטרים של סטלין ושל היטלר, שני רודנים שהחליטו החלטות קטרטסורפליות, מנקודת המבט שלהם עצמם.
  * שאפתנות מוגזמת. כמו ניסיונה של יפאן להקים אימפריה אסיאנית.
• * אין אונות או ניוון. כאלה היו האימפריה הרומית על סף קריסתה, שלטון הצארים ברוסיה לפני המהפכה, משטר צ'אן קאי שק בסין ועוד.
• *איוולת או עיקשות עיוורת. זהו הגורם המרכזי בו עוסקת טוכמן בספרה. עיקרו: "קהילה או מדינה הנוקטת מדיניות שהיא בניגוד לאינטרס העצמי שלה. אינטרס עצמי הוא כל מה שתורם בדרך כלשהי לרווחתו או לקידומו של הגוף הנשלט. איוולת היא מדיניות שתוצאותיה שליליות במונחים אלה".

גורמים אחרים לכשלי שלטון:

• "השתקעות במאבקי כוח קצרי ראות והזנחה עיקשת של הצרכים האמיתיים".
• "כאשר האינטרס הפרטי מועדף על פני האינטרס הציבורי".
• "כשהשאפתנות הפרטית תאוות הבצע והקסם שבהפעלת עוצמת השלטון קובעים את המדיניות".
• "כשמסרבים להסיק מסקנות מן העובדות"

התנאים לאיוולת

ברברה טוכמן מדגישה כי "על מנת שתהיה מוגדרת כאיוולת על המדיניות הננקטת לעמוד בשלושה תנאים:

* "חובה היא שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה ולא בראייה שלאחר מעשה…

* שנית חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט…

*תנאי שלישי הוא שהמדיניות הנדונה היא מדיניות של קבוצה (ולא של שליט יחיד) ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד."

אם נבחן את מצעד האיוולת הישראלי בתהליך אוסלו (כהמשך למצעד האיוולת של בגין בקמפ דייויד) נמצא כי הוא הולם להפליא את ההגדרות של ההיסטוריונית האמריקנית.

אפשר היה לחזות

הסכם אוסלו היה מעשה איוולת שניתן היה לחזות מראש את תוצאותיו. רבים חזו והתריעו. הוא יוזם ובוצע על ידי קבוצת אנשים ולא על ידי אדם יחיד. המשיכו במסע האיוולת העיוור הזה כמה דורות פוליטיים: רבין-פרס, נתניהו, ברק, שרון.

יותר מזה: לא רק מתנגדים פוליטיים מבית התריעו מפני סכנות ההסכם וצפו את תוצאותיו. הפלססטינים עצמם הניפו על הסוס הטרויאני שלהם את דגל ההונאה. אפשר לומר שאפילו לא טרחו להסתיר את מזימותיהם בתוך סוס העץ.

פייסל חוסייני, שהיה תקופה ארוכה חביב השמאל הישראלי, גילה את מחשבותיו בראיון שפורסם לאחר מותו בשבועון המצרי "אל ערבי" בביירות. בראיון אומר חוסייני: "כעת הגיעה השעה, רדו מבטן הסוס והתחילו לעבוד… למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס".

אטימות מוחין

את ההסבר לעיוורון הזה נותנת ברברה טוכמן במילים הבאות: "לאטימות מוחין – המקור למקרים רבים של הטעיה עצמית – משקל רב עד מאוד בשלטון. תכונה זו מורכבת מהערכת מצבים במונחים של דעות שנקבעו מראש ובו בזמן התעלמות מכל סימנים המנוגדים לכך או דחייתם. זוהי פעולה לפי משאלות הלב מבלי להניח לעובדות להטותנו מדרכנו".

ראה גם

כל מה שרצית לדעת על יוסי ביילין

הסכם אוסלו ותסמונת האשה המוכה

רופא מצרי, שהיה חבר בקבוצה איסלמית המקורבת לאל קעידה, התפכח וברח למערב * פרסם ספר ועשרות מאמרים בהם הוא מזהיר את העולם מן הסכנה האיסלמית * " הפלסטינים, עיראק, אפגניסטאן, העוני הם רק תרוצים * " זהו אימפריאליזם מסוג חדש המבקש להשתלט על העולם" * יש לו גם מה לומר על סעודיה כמדינה שוחרת שלום

חבורת הכסילים המושחתים, הנקראת ממשלת ישראל, בראשות אהוד אולמרט, כבר הביעה כמעט הסכמה למה שנקרא    " תכנית השלום הסעודית" . לפני שהחבורה הזו תמיט עלינו אסון צריך שמישהו ילמד אותם את הנושא. אני לא מציע שיקראו את מאמריהם של אליקים העצני ופרופסור אריה אלדד, שהם כידוע פנאטים קיצוניים. אולי כדאי שיקראו את מאמריו ואת ספרו של ד"ר תואפיק חמיד.

" גיליתי את השטן"

ד" ר (לרפואה) חמיד נולד לפני 45 שנים למשפחה מצרית חילונית. בגיל 16 החל להתחבט בבעיות קיומיות ובמשמעות החיים. הוא קרא את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן והחל לבקר במסגד. במהלך לימודי הרפואה נמשך לקבוצה מוסלמית קיצונית, "אל ג'מהה אל איסלמיה" , שהייתה קשורה לאל קעידה. בראש הקבוצה עמד איימאן אלזוואהירי האיש מספר 2 באל קעידה.

 

תוך זמן קצר למדיי עמד ד" ר חמיד על אופיה של הקבוצה אליה הצטרף או כפי ניסוחו " גיליתי את השטן" . הוא פרש והחליט להקים גוף איסלמי מתון שיגלה סובלנות ואהבה לכל בן אנוש תהא דתו אשר תהא. הוא החל להטיף את דעותיו במסגדים. תגובת הקבוצות האיסלמיות הפונדמנטליסטיות לא אחרה לבוא ותואפיק חש שחייו בסכנה. הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית. החל ללמד בסטנפורד ובאוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). הוא מפרסם מאמרים וספרים בנושאי האסלם ושומר בסוד את מקום מגוריו מחשש שמא יתנקשו בחייו.

" סכנה לשלום העולם"

בספרו, "שורשי הג'יהאד", בנאומיו ובמאמריו (האחרון שבהם פורסם השבוע ביומון רב היוקרה The Wall Street Journal ונשלח אלי על ידי ידיד אמריקני) הוא אומר לערך את הדברים הבאים:

הגיע הזמן שהמערב יתחיל לתפוס את מהותה של הסכנה האיסלמית לשלום העולם. אל תחפשו סיבות להתנהגות האיסלמית הפונדמנטיליסטית. זו לא ישראל, זו לא הפלישה לעיראק ולאפגניסטן. זה גם לא האימפריאליזם, הקולוניאיליזם, העוני או האפליה כל אלה הם רק תרוצים. מספר המוסלמים שנהרגו בידי בני עמם ודתם עולה עשרות מונים על כל האבדות שגרמו להם הישראלים או מדינה מערבית כלשהי.

" אימפריאליזם חדש"

עליכם להבין שמדובר כאן באימפריאליזם מסוג חדש, אימפריאליזם איסלמי. כשאיימאן אלזוואהירי אומר בשידורי הוידאו שלו (לצידו של בין לאדן) כי הטרור האיסלמי ייפסק רק כשהעולם כולו יהיה איסלמי הוא מתכוון לכך ברצינות.

המניעים של סעודיה

מה שקורה היום במזרח התיכון, אומר חמיד, הוא שקבוצות איסלמיות שונות נאבקות ביניהן באמצעים הרצחניים האופיניים להן. אך אין שום הבדל ביניהן. סעודיה החוששת מאיראן, מחפשת דרך להתגונן וזקוקה לרצון הטוב של האמריקנים. ועכשיו היא נחשבת לראש המדינות הערביות המתונות. אבל בסעודיה רוגמים למוות נשים החשודות בניאוף וכורתים את ידיהם או ראשיהם של גנבים ורוצחים.

 

חמיד מבקר קשות את החוגים הליברליים במערב המנסים להבין את הטרור האיסלמי ולמצוא לו צידוקים. אכן, אומר חמיד, הטרור איננו המחלה אלא הסימפטום שלה. המחלה היא האיסלם עצמו ומי שמנסה להבין את המניעים לטרור האיסלמי רק מסייע לו.

" ישראל היא אי של שפיות באיזור"

לעתים מגיעה כתיבתו של חמיד לוידוי כואב: המורים שלנו מטיפים לשינאה ולאלימות, אנו מאפשרים פוליגמיה, מכים את נשותינו והורגים את מי שממיר דתו; מעולם לא התנגדנו לעבדות ולמלחמות כדי להשליט על אחרים את דתנו; איזה מסר אנו מעבירים לילדינו כשאנו קוראים ליהודים צאצאי חזירים וקופים; אנו מקימים צעקות כשמאשימים את מוחמד בפדופיליה, אך מקבלים כמובן מאליה את העובדה שנשא ילדה בת 7 כשהיה בן 50; אני בוש לומר שרבים מאתנו חשו מאושרים אחרי ה-11 בספטמבר ואחרי מעשי טרור אחרים; אנו מטילים את כל צרותינו על אחרים ובמיוחד על ישראל שהיא אי של שפיות תרבות וזכיות אדם במזרח התיכון; אנחנו גרשנו את היהודים מארצותינו ואילו בישראל חיים יותר ממיליון ערבים הנהנים מזכויות שאין לשום ערבי במדינות ערביות; הגיע הזמן שאנו המוסלמים נגיד לעצמנו: אנחנו צריכים להשתנות.

 

תכנית שלום נסיכי סעודיה

קשה לדרוש משר בטחוננו (בעת כתיבת שורות אלה, עמיר פרץ) לקרוא מאמר בוולסטריט ז"ורנאל. אך "ידיעות אחרונות" הוא יכול לקרוא. כדאי שמישהו מעוזריו יביא לו את מאמרו החשוב של גיא בכור, מומחה לעניינים ערביים, על " תכנית השלום" הסעודית.

גיא בכור מספר כי למייסד הממלכה הסעודית, עבד-אלעזיז איבן סעוד, היו לא פחות מ-43 בנים זכרים רשומים ועוד כמספר הזה של בנים לא רשומים. אלה נולדו לו מעשרות נשים שנשא. כל הנישואים שלו היו פוליטיים – אישה מכל שבט. בניה של כל אחת מהנשים היו המניות של השבט שלה בממלכה. כיום יש בסעודיה אלפי נסיכים ובני נסיכים. אבן סעוד קבע כי המלוכה תעבור מאח לאחיו על פי סדר הילודה, ובדרך זו יזכה כל שבט לפי תורו במלוכה.

בפועל נוצר מצב שצאצאיה של אחת הנשים שבאה מן השבט הגדול ביותר, שבט סודיירי, זכו ביתרון. לאחר המלך פאהד, שהיה בן לשבט סודיירי, תפס את המלוכה המלך הנוכחי, עבדאללה, שאינו סודיירי, והוא בן 84. אחריו לפי הסדר האופקי יורש העצר הוא סולטאן בן ה-80.

 

בני שבט הסודיירי נתמלאו חרדה שמא יקבע המלך החדש סדר חדש ויביא להמלכת בנו. המלך חשש שהסודיירים יפגעו בו.

ואז עלה על הרעיון – רק ישראל תציל את השושלת. הוא יזם את הפגישה המפורסמת עם העיתונאי תומאס פרידמן מן הניו יורק טיימס והעלה את "תכנית השלום הסעודית" . בדרך זו השיג את אשר רצה: האמריקנים, שכל השנים תמכו בסודיירים, העבירו תמיכתם לעבדאללה.

הבנת את זה פרץ ?

כך נולדה מלכודת הפתאים

ב-5 במארס 1945 התקיימה פגישה היסטורית על סיפון אוניית המלחמה  האמריקנית "קווינסי" שעגנה באגם המר הגדול שבתעלת סואץ.  נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלנו רוזוולט, נפגש עם מלך סעודיה,  עבד אל-עזז אבן סעוד. זמן קצר קודם לכן קיבל רוזוולט דו"ח של מומחי נפט שבו נאמר כי ארצות הברית עומדת על סף משבר אנרגיה, הואיל והעתודות של בארות הנפט שלה הולכות ואוזלות. לפגישה בין רוזוולט לבין  אבן-סעוד נועדה  איפוא חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. היה ידוע אז שסעודיה יושבת על  עתודות הנפט הגדולות בעולם.

המלך הסעודי הגיע למקום המפגש במשחתת האמריקנית "מרפי". יחד עמו באה פמליה של חמישים איש, ביניהם שניים מבניו, ראש ממשלתו, האיצטגנין שלו ושומרי ראש רבים. היתה זו פגישת הפיסגה הראשונה  בה נידון האינטרס האמריקני באוצרות הנפט במזרח התיכון. במהלך הפגישה עלתה על הפרק גם "השאלה הציונית".  אבן סעוד הביע  כמובן דעה שלילית ביותר על הציונות והנשיא רוזוולט  העיר בתום הפגישה: "למדתי על הבעיה היהודית-ערבית בחמש דקות שיחה עם אבן-סעוד יותר מתריסר חילופי מכתבים" (שהיו לו עם מנהיגים ציונים). כשיצא המלך הסעודי לדרכו הצדיע לו רוזוולט.

חשוב לזכור את סיפור הפגישה ההיסטורית בין המלך הסעודי והנשיא האמריקני (שהיה אז חולה אנוש בסוף ימיו) נוכח המדיניות הצפויה לנו מן המימשל האמריקני הנוכחי. אין זה סוד שכמה ממהלכיו של הנשיא ג'ורג' דבליו בוש הושפעו לא מעט מלחצים שהפעילו הסעודים על ג'ורג' בוש האב. אין זה סוד גם שריח הנפט איננו זר למשפחת בוש.  הקשרים המעוותים הללו שבין המימשל האמריקני והנפט הסעודי יש בהם כדי להסביר דברים רבים, בין היתר את ההתעלמות הטוטאלית מן העובדה שסעודיה היא האם-אמא של כל הטרור האיסלאמי בעולם.
על רקע זה יש לבחון את "תכנית השלום הסעודית", שהיא מלכודת פתאים שרבים כבר נפלו לתוכה.

 

סעודיה כ"חור שחור"

התכנית הסעודית,   נולדה בסעודה אליה הזמין יורש העצר הסעודי את פרשן הניו יורק טיימס תום פרידמן. פרידמן הוא העיתונאי הנחשב למשפיע ביותר בארצות הברית. אומרים שכל נשיא אמריקני קורא את המאמר שלו מדי בוקר לפני כל דבר אחר. לאחר ה-11 בספטמבר הצביע פרידמן, בשורה של  מאמרים, על העובדה שרוב המשתתפים בפיגוע ה-11 בספטמבר היו סעודים; על הכספים הרבים שזורמים מסעודיה לארגוני טרור בכל העולם ועוד.

באחד המאמרים אף קרא פרידמן לבוש להכריז על משטר חרום בתחומי האנרגיה, לקרוא לאמריקנים להנמיך את הטמפרטורות בחימום בתיהם ולהשתחרר מן התלות בנפט הסעודי. פרידמן היה אולי המשפיע ביותר, אך לא היחיד. שורה של פרשנים ומומחים הצביעו על החור השחור הזה הנקרא סעודיה. סעודיה היא בעיה לא רק בגלל התלות האמריקנית בנפט שלה. המשטר הסעודי הוא מצד אחד משטר איסלמי קיצוני המדכא באכזריות את  מתנגדיו. מצד שני הוא גם משטר מסואב, המחלק את כספי הנפט בין משפחת המלוכה והמקורבים לשלטון  בעוד ההמונים אינם זוכים אלא בפרורים. עצם קיומה של סעודיה תלוי בהגנה האמריקנית – הן מפני סאדם חוסיין ואיראן והן מפני חתרנים איסלאמיים המבקשים למוטט את שלטון המלוכה. זהו הרקע לכך שהסעודים הם רק "כאילו" בעלי ברית של האמריקנים. מאפשרים להם להחזיק בסיסים על אדמתם אך אסרו עליהם להשתמש בבסיסים אלה נגד אפגניסטן. שייכים לחזית נגד הטרור אך ממשיכים לשלם תמלוגים לכל ארגוני הטרור בעולם ומונעים מן האמריקנים מידע חיוני על הטרור.
ההתפכחות של האמריקנים מן האשליה שסעודיה היא בעלת ברית במלחמה בטרור הניעה את הסעודים למסע עצום של יחסי ציבור לשיפור תדמיתם. הסעודה של פרידמן עם יורש העצר היא חלק ממסע זה.

 

פרידמן מעלה רעיון

פרידמן  מספר  כי בשיחה עם יורש העצר,  עבדאללה  בן עבד אל-עזיז אל-סעוד העלה בפניו פרידמן רעיון מקורי:  יכריז יורש העצר כי אם תיסוג ישראל לגבולות 67 יסכימו חברות הליגה הערבית לכונן עמה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מלאים ולספק  לה ערבויות בטחוניות.

ואז, מספר פרידמן , הסתכל בו יורש העצר  בתדהמה ושאל: "האם פרצת את שולחן הכתיבה שלי?". הוא הסביר  כי ממש דברים ברוח הצעתו של פרידמן מוכנים  בנאום כתוב שהוא מבקש לשאת.

את לבו של פרידמן, שבשבת רוח ידועה, הוא קנה.  פרידמן שכח לפתע כל מה שהוא עצמו כתב נגד הסעודים. כל מה שהיה לו להגיד הוא שיורש העצר "נחשב לאומני יותר מכל המנהיגים הסעודים ופחות מושחת מהם". לכן, אם יישא את הנאום עם רעיונותיו של פרידמן, (כך חשב םרידמן שהרעיון הוא שלו) תהיה לו השפעה על דעת הקהל הערבית והישראלית. פרידמן כבר שכח מה ערכן של הבטחות ערביות וערבויות ערביות. אפילו את הלוקש שהאכיל אותו יורש העצר בתשובה לשאלה מדוע הסעודים לא התנצלו עד כה  על מעורבותם של 15 סעודים בהתקפה על בנייני התאומים הוא בלע.  יורש העצר אמר: "ראינו בהתקפה של בן לאדן גם התקפה עלינו".

 

התוכנית צוברת תאוצה

העובדה שפרידמן אכל את הלוקש הזה עודדה את הסעודים והם ראו בה סדק דרכו יוכלו להשפיע על דעת הקהל האמריקנית. התוכנית צברה עד מהרה תאוצה, קרמה עור וגידים. תמורת נסיגת ישראל  לגבולות 67 הם מוכנים שכל מדינות ערב יקיימו יחסי נורמליזציה עם ישראל. הם מוכנים ברוב טובם להכיר בריבונות ישראלית על הכותל ועל שכונות יהודיות במזרח ירושלים, מוכנים לחילופי שטחים ועוד ועוד. ועוד פרט קטן ובלתי חשוב: כל הפליטים צריכים לחזור למקומותיהם ביפו, ברמלה בעכו ובכל פינה אחרת.

על התוכנית ברךכמובן ייד ערפאת וכמה מדינות ערביות. מסוממי השלום בישראל שוב הרימו ראש והם  כבר מוכנים לקבל אותה. שמעון פרס הגיב בהתלהבות  ובשיחותיו באירופה קרא לאירופים לקדם אותה. והחמור מכל: ארצות הברית החלה במגעים כדי לקדם את התוכנית. זה נשמע אידאלי: הסעודים יירגעו, דעת הקהל האמריקנית תרגע, המזרח התיכון יהיה רגוע על חשבון ישראל ובוש יתפנה לטפל בסכנה העיראקית. את הסקאדים אנחנו נחטוף.  והנשיא משה קצב, שאינו מחמיץ אף הזדמנות לומר משהו על כל נושא, הכריז כי "כל הצעה בעולם הערבי שרוצה לחיות איתנו בשלום, זו הצעה שצריך לעודד אותה".

Y

 תואפיק חמיד מרצה על השקפותיו

על תמיכת ציפי לבני בתכנית ראה

כורת הראשים המלכותי בסעודיה

החיים הטובים של כורת הראשים המלכותי בסעודיה

אילו קראו בכירי צה"ל את הספר המתאר את התרגיל הזה ייתכן שהיו מתכוננים אחרת למלחמה בחיזבאללה * אבל הרמטכ"ל שאול מופז הלעיט את מוחותיהם בתובנה האווילית של "מי הזיז את הגבינה שלי"

בשנת 2000 ערך צבא ארצות הברית תרגיל ענק. סיפור התרגיל היה: הצבא האמריקני יוצא למלחמה נגד מדינה קטנה . במזרח התיכון, הנשלטת על ידי ארגוני טרור. הצבא האמריקני היה "כחול" והכוחות הטרוריסטיים היו "אדומים". התרגיל כולו היה וירטואלי, דהיינו: על מסכי מחשבים.

מודלים ממוחשבים

מטרת התרגיל היתה לנסות טקטיקות וצורות חשיבה חדשות, בהתמודדות בשדה קרב, מול ארגון טרור, הפועל מתוך מדינה.
מודלים ממוחשבים בחנו את האמצעים שהאויב והמדינה בה הוא פועל נשענים עליהם – תקשורת, תחנות כוח, גשרים, מים, דרכים ותשתיות אחרות. פגיעה בתשתיות אלה מאפשרת למפקדים האמריקניים להחליט בכל פעם על הפגיעה המינימאלית שתגרום להפרעה המקסימאלית בתפקודו של היריב.

"הכניעה צפויה"

הצבא הכחול שלח אל חוף המדינה האדומה נושאות מטוסים וספינות סיוע, הזרים עשרות אלפי חיילים לאזור. צוותים כחולים חיסלו את מגדלי השידור וחתכו את הכבלים האופטיים שאפשרו ללוחמים האדומים לתפקד. הם ציפו שמעתה יהיו האדומים תלויים בתקשורת לווינים וטלפונים סלולאריים, שניתן לצותת להם.

מול היתרון הצבאי האמריקני אמור היה האויב האדום פשוט להיכנע. כך הראה המודל הממוחשב.

אבל זה לא מה שקרה.

חשיבה מקורית

בראש צבא האדומים הציבו האמריקנים גנראל עטיר ניסיון, בוגר מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ הראשונה, בעל חשיבה מקורית, פאול ואן ריפר. Paul_van_Riper)).
הוא למד היטב את המצב, איתר את נקודות התורפה של האמריקנים ואת נקודות היתרון של הכוחות האדומים.

ר

הצוות האדום היה מוכן לאמצעים שנקטו האמריקנים לניתוק מערכת התקשורת שלהם. מערכת תקשורת חלופית שהוכנה מראש פעלה באמצעות בלדרים על אופנועים והודעות שהוסתרו בתוך תפילות.
ביום השני ללחימה שלח הצבא האדום צי של סירות קטנות לעקוב אחרי הספינות האמריקניות. לפתע, ללא התראה, שלחו האדומים גל אדיר של טילי שיוט לעבר הספינות האמריקניות. הטילים נשלחו מכיוונים ובעיתוי שהתבססו על מידע מודיעיני שהיה בידיהם. מידע זה אפשר להם לשלוח טילים בכמויות גדולות יותר ממה שהספינות יכולות ליירט.

מפלה מוחצת

בסוף היום 16 ספינות אמריקניות וירטואליות נחו בתחתית הים. למעלה מעשרים אלף חיילים אמריקנים וירטואליים נספו.
התרגיל הגדול בתולדות ארצות הברית הסתיים אחרי יומיים במפלה מוחצת.
הצבא הגיב בדיוק כמו שצבא גדול מסורבל ומסואב נוהג:

המשחק חודש כשהכללים שלו שונו. לצוות האדום לא ניתנה יותר יכולת החלטה. נאמר להם מה עליהם לעשות בכל שלב. לאחר שורה של צעדים צפויים מראש הצבא הכחול ניצח. בתגובה התפטר ואן ריפר מהצבא. Control + alt + del. כלומר אתחול מחדש של כל המערכה. המשחק הוסג חזרה לאחור. 16 הספינות הוירטואלית צפו חזרה על פני המים. 20 אלף חיילים אמריקנים וירטואליים גילו שמשורה לא משחרר אפילו המוות וחזרו לחיים.

איך מקבלים החלטות

סיפור התרגיל הזה מופיע בספר BLINK, פרי עטו של מלמלקולם גלאדוול ( (Malcolm Gladwell. המחבר איננו גנראל וגם לא פרשן צבאי. הוא עיתונאי בעל ידע רחב שכתב כמה ספרים שזכו להצלחה רבה תודות לתובנות המקוריות שלהם.

בין היתר בחן גלאדוול בספרו שאלה מאד אקטואלית לצמרת שלנו בימים אלה: כיצד מקבלים בני אדם החלטות מהירות. כדי לענות על שאלות אלה מגייס גלאדוול מחקרים מקשת של תחומים, החל בתורת המשחקים וכלה במדעי המוח.
האדם הנורמלי מגיע להחלטה לאחר שהוא מעבד את האינפורמציה הזורמת אליו, מפרק אותה לגורמיה, ומאתר את הגורם או מכלול הגורמים המוליכים להחלטה הנכונה. יש אנשים המומחים בתחום שבו הם צריכים להחליט ויכולים להחליט נכון ומהר יותר על פי כמות קטנה יותר של אינפורמציה. האחרים נרתעים מלהחליט וזקוקים לזמן רב יותר כדי להגיע להחלטה, או שמגיעים להחלטה לא נכונה.

שאלת הזמן העומד לרשות המחליט היא שאלה קריטית.
מלקולם גלאדוול טוען כי בתנאים מסוימים עשוי אדם נורמאלי לחלוטין לאבד את כושר השיפוט שלו ולהגיע להחלטות שגויות כאילו היה אוטיסט.
האם אולמרט או פרץ או שניהם היו בחזקת אוטיסטים כשהחליטו על המלחמה?

מאד ייתכן שאילו מישהו מן הצמרת היה קורא את הספר היה נוהג אחרת. אך כששאול מופז היה רמטכ"ל הוא חילק לקצינים הבכירים את הספר האווילי "מי הזיז את הגבינה שלי". על מעשה זה אמר אז תת אלוף פרופסור אריה אלדד:
"הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש…" אלדד הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.

ראה מה קרה בנעלין