גירסה ראשונה  2012  גירסה שניה 2013  גירסה נוכחית 2018

נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. מאז הסכם וואי ועד נאום בר-אילן. אף על פי כן אנחנו חייבים להודות שאין לו תחליף.

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לעצור את הסחף שהחל עם הסכם אוסלו ומוביל אותנו לתהום. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו "מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את התהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא ללהגיע למסקנה כי בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

ולהלן הימוקים:

להמשיך לקרוא ←

יום הזיכרון לרחבעם זאבי [גנדי] נקבע על ידי הכנסת בחוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005. יום הזיכרון חל בל' בתשרי, יום הירצחו של השר רחבעם זאבי.

מנהלי בתי ספר תיכוניים בתל-אביב החליטו להתעלם מהחוק ולא להעלות את זכרו של זאבי. לתועלתם של התלמידים מובאים כאן  פרסומים מתקופות שונות הנוגעים לגנדי, למורשתו ולרעיון הטרנספר.

רחבעם זאבי

להמשיך לקרוא ←

הוזמנתי להשתתף בחוג התנ"ך בבית ראש הממשלה בירושלים. ראוי שאספר לקוראיי על התרשמותי מן המעמד.

חוג התנ"ך [צילום קובי גדעון לעם]

המעון הרשמי של ראש הממשלה שוכן בבית אגיון, בצומת הרחובות בלפור סמולנסקי בירושלים. הבית קרוי על שם אדוארד אגיון, סוחר יהודי יווני מאלכסנדריה, שבנה אותו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
הבית ידע כנראה ימים טובים יותר. ב-1941 התגורר בו פטר השני מלך יוגוסלביה הנמלט. במלחמת השחרור שימש כבית חולים ללוחמי אצ"ל.
הבית נרכש על ידי ממשלת ישראל ב-1952 כמעון רשמי לראשי הממשלה ועבר מאז גלגולים רבים. ליתר דיוק הוטלאו סביבו טלאים – חומה שנועדה לשמור על בטחון ראש הממשלה, סככה בין הבית לטרה-סנטה ועוד. זה לא דאונינג סטריט, גם לא הבית הלבן, ארמון האליזה. לא דומה אפילו למעון ראשי ממשלות הולנד, בלגיה או סינגפור.

להמשיך לקרוא ←

ראש הממשלה, לוי אשכול, נחשב להססן, גמגמן, איש של פשרות, מתלבט נצחי * צחקו על היידייש שלו והמציאו עליו בדיחות * אך בהיסטוריה יירשם כשר-הביטחון הטוב ביותר שהיה לישראל שהכין את צה"ל למלחמה * ההומור היה אחד מכלי הנשק שלו כדי להשיג את מטרותיו הפוליטיות* אך כניסת אלפי טנקים מצריים לסיני לא היתה צחוק * ואיך נולד הביטוי "חצי תה חצי קפה".

לוי אשכול [ויקיפדיה]

לוי אשכול (צילום: ויקישיתוף)

בתודעה הלאומית זכורה המלחמה כתקופה  של ערב שואה. אך למלחמה היה גם צד מצחיק תודות לאישיותו של ראש הממשלה לוי אשכול.

היה לו דימוי של הססן, גמגמן, איש של פשרות, מתלבט נצחי * צחקו על היידייש שלו והמציאו עליו בדיחות * אך בהיסטוריה יירשם כשר-הביטחון הטוב ביותר שהיה לישראל שהכין את צה"ל למלחמה * ההומור היה אחד מכלי הנשק שלו כדי להשיג את מטרותיו * ואיך נולד הביטוי "חצי תה חצי קפה"

הבדיחה המפורסמת ביותר שספרו על לוי אשכול היתה זו:
מלצר ניגש אליו ושואל: האם אדוני רוצה תה או קפה? לוי אשכול מתלבט, מהסס ולאחר שעה ארוכה מכריע: תן לי חצי תה חצי קפה.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה פורסם זמן קצר לאחר עליית אובמה לשלטון. מאמר זה והקישורים למאמרים שבסופו, שנכתבו במהלך כהונתו, יש בהם כדי להסביר את כניסתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן

ברברה טוכמן מנתה בספרה "מצעד האיוולת", שורה של מנהיגים במהלך ההיסטוריה שהמיטו אסון על עמיהם * מתרבים הסימנים שברק אובמה (שבאוקטובר 2009 קיבל פרס נובל לשלום על הלא כלום שעשה) עומד לתפוס מקום מכובד במצעד * כשהצנטריפוגות מסתובבות בטרוף בטהרן מעסיקה אותו אשקובית במיגרון

ברברה טוכמן היתה היסטוריונית גדולה, אך רק בערוב ימיה לימדה בהרווארד (נפטרה ב-1989). רוב ימיה עשתה קריירה עיתונאית: סיקרה את מלחמת האזרחים בספרד, את מלחמת העולם השניה בלונדון המופצצת ועוד. רוב השנים עסקה בכתיבה היסטורית וזכתה פעמיים בפרס פוליצר היוקרתי על השגיה. מה שמייחד את כתיבתה ההיסטורית הוא כשרון הכתיבה שלה, ההופך את העובדות היבשות לאפוס מסעיר. ויותר מזה היא היכולת של ברברה טוכמן לרדת לפרטי הפרטים הקטנים של גיבוריה: איך הם מתלבשים, איך הם מדברים, מה הם אוכלים ושותים, מה המניעים הגלויים והנסתרים שלהם, מה הן חולשותיהם. ברברה טוכמן לא מעמיסה על הקורא ערימות של הערות שוליים מיגעות. רק בסוף הספר היא מונה את המקורות מהם שאבה את הסיפורים המרתקים. הכל מתועד, הכל מבוסס. אבל הכתיבה מרתקת כמו טלנובלה לבנות טיפשעשרה. היא אורגת את הסיפור מאלפי פרטים קטנים ממקורות השאובים מיומנים אישיים, מכתבים, פרוטוקולים, ספרי זכרונות וקטעי עיתונים.

להמשיך לקרוא ←

בימים אלה מלאו שישים שנה למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל *  אבל בפרספקטיבה היסטורית  היא  המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל * ומדוע ביקש אב שכול לרצוח את אריאל שרון

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. ההצנחה הוצגה כעוד פעולת תגמול ישראלית. אבל היא נתנה לצרפת ולבריטניה להתערב כאילו כדי להפריד בין הכוחות של ישראל ומצרים. אך מטרתם היתה להשתלט על תעלת סואץ, שמנהיג מצרים גמאל עבדול נאצר הלאים אותה, ולהפיל את שלטונו.

בעקבות ההצנחה הישראלית הפציצו הבריטים והצרפתים את ערי התעלה ופלשו כדי לתפוס אותה. במקביל השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם-א-שייך. הבריטים נכשלו בפלישה ולא השתלטו על התעלה.

להמשיך לקרוא ←

היו ימים בהם הערצנו את הכנסת וחבריה מכל הסיעות * החגיגות לרגל יובל הכנסת מעוררות הרהורים נוגים לגבי רמת הנבחרים של היום לעומת אלה של פעם * מה קרה בין תקופת נשיאותו של יצחק בן צבי לבין הנשיא משה קצב

הייתי ילד כשקמה המדינה ואני זוכר היטב כי מנהיגי המדינה ונבחריה היו ממש מורמים מעם. כך לפחות הרגשנו. הערצנו אותם כמו שילדים מעריצים היום שחקני כדורגל או זמרי רוק.
הכנסת הראשונה שכנה זמנית ב"בית האופרה" על שפת ימה של תל-אביב, במקום בו שוכן היום מגדל האופרה. היינו עומדים שעות ארוכות בפתח הכנסת וממתינים ליציאתם של חברי הכנסת כדי לזכות בחתימת ידם.

משכן הכנסת הזמני ב"בית האופרה" בתל אביב בתל אביב

להמשיך לקרוא ←

                       גירסה מעודכנת אוקטובר 2015

בשנת 2007 הוקרן בערוץ הראשון הסרט "היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל * הסרט הציג את המפעל הציוני כמסע מתמשך של נישול, גזל, אונס ורצח * סרט זה הוא דוגמא טובה לדרך בה תפיסות פוסטמודרניות הופכות סרט " תיעודי" לסרט המעוות את המציאות * עכשיו, כשצועקים געוואלד  על סגירת הערוץ הראשון טוב להיזכר בסרט הזה ודומיו * האם בשביל סרט כזה שילמנו את האגרה?

אם איש מן המאדים היה מגיע לכדור הארץ וצופה בסרטה של דליה קרפל, "היומנים של יוסף נחמני" , ששודר בערוץ הראשון, היה מגיע למסקנות הבאות:

• · בארץ ישראל יושב עם זר, היהודים, שבאו לכאן בסוף המאה ה-19.
• · משך עשרות שנים נישלו היהודים את הערבים על ידי רכישת אדמות וגרוש האריסים שעיבדו אותן.
• · לאחר הקמת המינה, הם פתחו בסדרת מעשי רצח וגרוש, כשהמטרה היא טהור אתני.
• · העיר טבריה עומדת במרכז הסרט כעיר שתושביה הערביים חיים בהרמוניה עם היהודים ומבקשים אך ורק שלום.
• · פרובוקציה יהודית מביאה לגרוש הערבים מהעיר ופיצוץ בתיהם על מנת שלא יחזרו.
• · המסר של הסרט מבוסס על צילומים – שיירות של פליטים נמלטים, שורה של גוויות הרוגים, חיילי צה" ל הנראים כקלגסים המובילים שבויים. וכן עדויות של ערבים על מעשי טבח אונס וביזה.
• · הוא מלווה בפרשנות של ההיסטוריון בני מוריס ושל פרופסור (לגיאוגרפיה) אורן יפתחאל.

להמשיך לקרוא ←