ארכיון הקטגוריה: מחשבים ואינטרנט

פרופסור יעקב שוויקה ז"ל מגדולי הדור (יוני 1936 – 12 ביוני 2020)

פרופסור יעקב שויקה (צילום: יח"צ)

פרופסור יעקב שויקה (

סיפור חייו של פרופסור יעקב שויקה, מומחה בינלאומי למחשבים ולאחזור מידע, שחולל מהפכה בתחום מדעי היהדות , במילונאות העברית ובגישה לטקסטים יהודיים – מעבודתו במודיעין דרך מפעל השו"ת,  מפעל מחשוב הגניזה ועוד מפעלים רבים בתחום המחשוב ומדעי היהדות. פרופסור שוויקה לא זכה בפרס ישראל שממש נגזל ממנו, אך זכה להוקרה והערצה של העולם המדעי בארץ ובעולם.

זכיתי להכיר את פרופסור שוויקה לפני כעשרים שנה. ראיינתי אותו ל"מקור ראשון" בלי שהיתה לכך סיבה אקטואלית, אלא מתוך רצון להכירו מקרוב. מאז אותו ראיון נקשרה נפשו בנפשי וכן נקשרו משפחותינו ובעת קריאת שורות אלה אני קורע קריעה. אין בכוחי עכשיו לכתוב את סיפור חייו ואת החוויות הרבות שחוויתי בעשרים שנות הכרות עמו. לכן אני מביא כאן את סיפור חייו כפי שסיפר לי בפגישתנו הראשונה. הדברים ניתנים כאן כפי שנאמרו בשעתם בעדכונים מתבקשים.

[בתחתית הביוגרפיה קישורים למאמרים שפרסמתי במהלך השנים ב"מקור ראשון"  ובאתר זה על מפעליו של פרופסור שוויקה ז"ל.]

יעקב שויקה נולד בשנת 1936 בקהיר, אך שורשי משפחתו נטועים בחלב. סבו, יעקב מנחם, ירד מחלב למצרים בתחילת המאה העשרים עם אביו, אהרון, שהיה אז בן עשר. הסב התפרנס ממסחר אך היה תלמיד חכם ועסק בקבלה ובתלמוד. אבי סבו, אהרון, היה רבה הראשי של חלב, באמצע המאה ה-19.

בילדותו למד יעקב שויקה בבית הספר של הקהילה היהודית. כשהגיע לגיל תיכון עבר ללמוד ב"ליסה פרנסה", גמנסיה צרפתית שבה כל הסגל הובא מצרפת. בית ספר מעולה, ברמה מאד גבוהה, במיוחד במדעי הטבע, מתמטיקה ופיסיקה, אבל גם בפילוסופיה ובספרות צרפתית.

במקביל למד שויקה במוסד תורני שייסד אביו, "אהבה ואחווה". מוסד מיוחד במינו – שילוב של בית כנסת, בית מדרש ומרכז קהילתי להפצת תורה. למוסד הייתה השפעה רבה על הקהילה היהודית ובוגריו שנפוצו במדינות רבות, הקימו מוסדות דומים הנושאים אותו שם. האב, בנוסף להיותו תלמיד חכם בתחום היהודי היה רחב אופקים וחובב ספרות עברית. בבית נמצאו כתבי עגנון שיצאו עוד בהוצאת "שטיבל".

הרב אהרון שויקה, מקור ההשראה של המשפחה

הרב אהרון שויקה, מקור ההשראה של המשפחה

שויקה ומשפחתו עלו על האוניה הראשונה של מגורשי מבצע קדש, שעזבה את מצרים והגיעה לארץ דרך נאפולי. כאן כבר נמצאו קרובי משפחה שעלו ארצה עוד בשנות הארבעים והחמישים: שני אחים ודודה.

אהבת המתמטיקה

כשהגיע לארץ החליט ללמוד באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמאית. הברירה הייתה בין כימיה, פיסיקה, ומתמטיקה. "כימיה", אומר שויקה, "לא אהבתי. אבל פיסיקה הבטיחה יותר פרנסה בעתיד. מתמטיקה אמרו לי שנותנת פרנסה רק כמורה או אקטואר בחברת ביטוח. בעצת יצחק אחי (פרופסור יצחק שווה, שהיה בשעתו מועמדו של מנחם בגין לנשיאות) בחרתי מתמטיקה. הוא אמר לי: למד מה שאתה אוהב, פרנסה תבוא כבר. וכך אני גם אמרתי ואומר לשמונת ילדיי".

"זכיתי ללמוד מפי מורים שהיו מאורות גדולים בקנה מידה בינלאומי: אברהם פרנקל, מיכאל רבין, שמשון עמיצור, אברהם רובינסון , אריה דבורצקי, שמואל אגמון ועוד. הייתי מסטרנט אצל פרופסור רבין וסיימתי את הלימודים בהצטיינות".

קריירה אקדמית בצבא

"בתום הלימודים התגייסתי לצה"ל. הוצבתי במודיעין וכאן למעשה החלה הקריירה האקדמית שלי.
"באותה תקופה המחשבים היו בחיתוליהם. מפקד היחידה, סגן אלוף מאיר שפירא, הרבה להתעניין בנושא. קרא, למד ונסע לחוץ לארץ. הוא הסיק שהמחשב יהיה מכשיר מרכזי בשרות חיל המודיעין בעתיד.

"כשבאתי ליחידה החליט שפירא לייעד אותי לתפקיד מיוחד (בנוסף לפעילות השוטפת). לאחר שגמרתי את הקורס הראשון לתכניתנים וכן קורס הצפנה, הטיל עלי לכתוב תכנית מחשב, שתנתח כל מילה עברית מבחינה דקדוקית.

"אנשי היחידה ביקרו את שפירא על התפקיד שהטיל עליי. אמרו לו שזה בזבוז. תשובתו הייתה: בעוד עשר חמש עשרה שנים ימלאו המחשבים תפקיד מרכזי במודיעין. המחשבים יצטרכו להבין את השפה שמבקשים לפענח את הצופן שלה. כיום, אין אפשרות טכנית לעשות את זה בערבית. אם נעשה זאת בעברית, יהיה קל יותר לתקוף את הבעיה אחר כך בערבית. והוא צדק.

"בשנה וחצי סיימתי את המטלה שהוטלה עליי. עם סיומה נמסרו להקלדה שמונים עמודים מתוך "ימי ציקלג" של ס.יזהר. המחשב עשה ניתוח מורפולוגי של הטקסט והכין קונקורדנציה מלאה, ממוינת לפי שורשים. הוכחנו שהרעיון ניתן ליישום ופרסמנו מאמר בכתב העת "לשוננו".

"לאחר השחרור סיימתי את הדוקטורט באוניברסיטה העברית אצל פרופסור רבין והתחלתי ללמד בבר אילן. עברתי את המסלול ממדריך ועד פרופסור מן המניין.

פרויקט השו"ת

"את פרויקט השו"ת ייסד פרופסור אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן והוא עמד בראשו משנת 66 ועד 73. אביעזרי הבין שכדי להצליח במשימה יש לבנות, בין היתר, מנגנון להבנת המלה העברית וניתוחה. הוא גייס אותי עם תחילת הפרויקט והציע לי לפתח אלגוריתם מתאים, כחלק מהמערכת הממוחשבת המתוכננת.

פרופסור אביעזרי פרנקל (צילום: יח"צ)

פרופסור אביעזרי פרנקל (צילום: יח"צ)

"זו היתה עבודה חלוצית בתחום מדעי הרוח, והיא היתה חיונית לפיתוח מנוע לאחזור מידע".

"בזמנו, כולם התנגדו לפרויקט. המשתמשים הפוטנציאליים הטבעיים, הרבנים ותלמידי החכמים, התעלמו ממנו וסרבו בתוקף להעזר בו. ולא פחות מהם אנשי האקדמיה מתחום מדעי המחשב. אמרו שזה שיגעון. אבל אביעזרי ואני התעקשנו והמשכנו בעבודה כשהמימון בא ממקורות שונים.

"ביזבוז כסף וזמן".

"בשנת 1973 החלטנו לפנות לבר אילן ולבקש מימון. האוניברסיטה הקימה ועדה של שלושה פרופסורים מכובדים לבדוק את הנושא. הוועדה הגישה דוח קטלני שקבע: זה בזבוז כסף וזמן. לעולם זה לא יעבוד. למזלנו הרקטור, פרופסור מנחם צבי קדרי (נשיא האקדמיה ללשון העברית- בעת כתיבת הראיון), תמך בפרויקט והאמין בו. לקראת ישיבת הסנאט, שאמורה הייתה להחליט בנושא, הוא מסר לנו את המועד ואנחנו ישבנו עד שעה 3 לפנות בוקר כדי להגיב על הדוח של הוועדה. קדרי הצליח להעביר את רוע הגזירה ולהביא להחלטה חיובית בעניין.

בשלב מסויים החליט מכון ויצמן לוותר על השתתפותו בפרויקט ואני עמדתי בראשו משנת 1974. ב-1986 הושלם גרעינו העיקרי של הפרויקט והוא היה מוכן לפיתוח כמוצר מסחרי.

שויקה ואביעזרי בתקופת עבודתם המשותפת במכון ויצמן (צילום: יח"צ)

שויקה ואביעזרי בתקופת עבודתם המשותפת במכון ויצמן (צילום: יח"צ)

כך נולד המילון

"באמצע שנות השמונים פנו אלי מן המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) ואמרו לי: אנחנו רוצים שהמחשב יידע לטפל בעברית מה אתה מציע. אמרתי כי לדעתי יש להתחיל בפיתוח מנתח *מורפולוגי" לעברית.. בסוף שנת 1988 חתמתי עם מטח הסכם לפיתוח המערכת לניתוח מורפולוגי. אחרי חצי שנה המפתח היה מוכן.

"בהמשך ביקשו אנשי מטח להסתייע בנו בהוצאה לאור של מילון ממוחשב לילדים. אמרתי להם: בואו תחילה נעשה מילון חדש לשפה העברית בת זמננו, ממנו נוכל לגזור אחר כך מילון לנוער.

"הצעתי תכנית לשלוש שנים למפעל רב הקף למחשוב חכם של השפה העברית אשר יכלול מילון ממוחשב, תכנה לניקוד אוטומטי תוכנה לעיבוד צרופי לשון, בודק כתיב חסר ומלא למעבדי תמלילים ועוד.

"במטח הביעו אמון בתכנית והיו מוכנים להשקיע את הכסף. קבענו לוחות זמנים מדויקים ואבני דרך. כשספרתי לאשתי, אמרה לי: אתה משוגע? אתה רוצה שנשלם קנס על אי עמידה בחוזה? אנשים לומדים ניקוד שנה שלמה באוניברסיטה ובסוף רובם לא מצליחים. ואתה מבטיח תוכנה שתעשה זאת אוטומטית?. השבתי לה: אני עצמי אמנם לא נקדן מי יודע מה, אבל אני משוכנע שאפשר לפתח אלגוריתם שיעשה את זה. ואז התחלתי לגלגל את הרעיון למילונאות חדשה.

מילונאות חדשה

"משך שנים עקבתי אחר הנעשה בנושא זה בעולם. בעשרים השנים האחרונות עברה המילונאות בעולם מהפכה עמוקה, בהשפעתו המכרעת של המחשב. אנשי המחשבים הפכו שותפים מלאים בעיצובו של המילון. ניתנו תשובות חדשות, שימושיות ומדויקות על השאלות הבאות: מה זה בעצם מילון; מהי הפילוסופיה המבנית שמאחוריו; אלו ערכים (כניסות) הוא צריך לכלול; מהו המידע שיתלווה לערכים אלה; מה הן המשמעויות השונות ומהו בדיוק ה"הסבר"; כיצד יש לצרף דוגמאות שימוש, ועוד.

"התפיסה המודרנית אומרת שהמילון צריך להיות מתאר ולא נורמטיבי. היינו: הוא יכלול את כל השפה החיה, הכתובה והמדוברת, תקנית ולא תקנית כאחת, (כמובן תוך ציון התקניות והמשלב של כל מלה). דבר שני, וזה ההבדל העיקרי: אתה צריך להסביר את המלה, תוך פירוט ומיצוי כל משמעויותיה. עד לשנות השבעים כל המילונים זלזלו בזה, או שלא עמדה לרשותם היכולת הטכנית לממש זאת. ההנחה הייתה שמי שמכיר את המלה מבין אותה. הם הסתפקו בעיקר בדוגמאות מן הספרות ומן המקורות, שבעצם תיעדו את המילים ולא תמיד הסבירו. ב"רב מילים" ההסבר הוא על פי ההקשר שבו מופיעה המלה בטקסטים שבבסיס הנתונים של המילון".

בין חום לטמפרטורה

המילונאות העברית הקלסית היתה מילונאות היסטורית (דיאכרונית) למדנית, מתעדת. התפיסה המילונאית החדשה היא *מילונאות סינכרונית, מדגימה ולא מתעדת, מתארת ולא נורמטיבית. כך, למשל, מגדיר אבן שושן (הישן) את המלה חם בהגדרה הבאה: "בעל טמפרטורה גבוהה, פחות או יותר". ומביא דוגמאות מביאליק ומספר יהושע. המילון של שויקה מבחין בין מרק חם (שהוא בעל טמפרטורה גבוהה) לבין מעיל חם (שמבודד מקור) ומונה שורה של משמעויות נוספות לתיבה חם: גבול חם, ידיעה חמה, אדם חם (כי יש לו חום ממחלה) ואדם חם (כי הוא מסביר פנים), או שהוא בעל מזג חם, ויש גם צבע חם וקול חם, ומשחק ילדים חם חם חם, ואדם מרוגז על מישהו (חם עליו) ואדם הנמשך לאשה כלשהי (חם עליה). כל זה אי אפשר להכין בשיטתו של אליעזר בן יהודה (מלים מלים הוא בדה מלבו הקודח – אומר הפזמון של ירון לונדון). כדי להכין מילון החושף את כל המלים וצרופי המלים שבשימוש יש צורך בקורפוס של מיליוני מילים, הלקוחות מתוך הספרות החיה והעיתונות.

 

פרופסור שויקה מסביר לנשיא הרצוג את אחד הפרויקטים שלו

פרופסור שויקה מסביר לנשיא הרצוג את אחד הפרויקטים שלו

מאה שנות אדם

מפעל הענקים הזה של המילון הממוחשב (כולל הגרסה של המילון לצעיר) הושלם בזמן שיא של כארבע שנים. הנתון הזה עשוי להטעות כי זו לא עבודת יחיד. צוות גדול של מומחים ושל משוגעים לדבר גויס לעבודה, בניצוחו של שוויקה, ובסיועה הפעיל ("והבלתי יסולא בפז") של אשתו, שרה. היא היתה אחראית לכל המנהלה המורכבת של העריכה, ההגהה, האיורים וההפקה, כולל כוח אדם וניהול התשלומים.
סך הכל של זמן וכשרון שהושקעו במפעל כולו מסתכמים בכמאה שנות אדם. אולי יותר מן השנים שהשקיעו בן יהודה ואבן שושן גם יחד במילוניהם.

בסוף שנת 1992 היתה בידי "מטח" הגרסה הראשונית של המילון הממוחשב העברי הראשון. אבל המילון כולו היה אצור בזיכרון של המחשב. כדי להפכו שווה לכל נפש היה צריך להוציאו בגרסה מודפסת.

שלושה שותפים

למשימה הגדולה הזו, שחייבה השקעה של למעלה מחצי מיליון דולר, נרתמו בשותפות רשת סטימצקי, מטח והוצאת הספרים של ידיעות אחרונות עם ספרי חמד. הם התנו את השקעתם בכך ששוויקה יגיש להם פלטות מוכנות להדפסה. שוויקה הפשיל שוב שרוולים, הקים צוות מומחים ומשוגעים לדבר ותוך כמה שנים הגיש את המוצר המוגמר. ליתר דיוק כמה מוצרים – המילון רב מלים המודפס, אליו צורף תקליטון שכלל בנוסף למילון עצמו גם מפתח לניתוח מורפולוגי, ניקוד המלה ונטיותיה, המשפחה אליה שייכת המלה, צירופים וכדומה. במקביל יצאו גם מילון לילדים ומילון לתלמיד ומעבדת מלים אלקטרונית בכף היד.

כישלון בשיווק

אפשר היה לצפות שצרוף רב עוצמה כזה של מו"לים עם מוצר כזה שאין לו תחרות, יכבשו את השוק ויהפכו את "רב מלים" למילון העברי האולטימטיבי. לא כך קרה. לאחר כמה שנים הלך המילון ונעלם מן המדפים ומן התודעה.

מה הסיבה? לאלוהי הרייטינג פתרונים. שוויקה אומר כי המו"לים לא השקיעו את המאמץ המינימלי הנדרש בחשיפת המוצר ובעיצוב המותג. נדמה היה כי המפעל הענק הזה נידון לגניזה.

מילון בעידכון יומי

המפעל לא ירד לטמיון. חברת "מלינגו", חברה בת של אנציקלופדיה בריטניקה, רכשה את המידע הממוחשב ובמסגרת האתר שלה באינטרנט החלה לספק שרותי מילונאות עברית מעודכנת. זהו המילון היחיד בשפה העברית שרשימת הערכים שלו אינה חתומה אף פעם. מדי יום הוא מתעדכן – מוסיפים וגורעים ערכים. בנוסף לכך הוא מספק מכלול שרותים: תזארוס (מלים נרדפות או קרובות משמעות), צרופים, מילים מתחרזות , ניתוח דיקדוקי ותרגום לאנגלית. דומני שאפשר לומר בלי להסתכן שלמרות הכל נכונו למפעל הזה עתידות. 

דוגמא לחיפוש הערך לעילא ולעילא במילון האינטרנטי "רב מילים"

דוגמא לחיפוש הערך לעילא ולעילא במילון האינטרנטי "רב מילים"

חידת הפרשנים

שאלתי את פרופסור שוויקה: איך אתה מסביר פרשן כמו רש"י שבלי מפעל השו"ת משייט בים התנ"ך והתלמוד כאילו היה אגם קטן.

הוא השיב: "אני אוסיף לך פליאה על פליאה. אני לומד עם ידידים וקרובי משפחה את פירושו של ר' סעדיה גאון (רס"ג) על איוב, הכתוב בערבית-יהודית. והנה רס"ג אומר לנו: המילה הזו, לדוגמא, מופיעה באיוב שלוש פעמים ובתנ"ך תשע פעמים: פה, פה ופה. וזה הפרוש שלה. ריבון העולמים איך הוא יודע? וללא קונקורדנציה ומחשב.

הרב עובדיה יוסף ניצח את המחשב

"אני מכיר את הרב עובדיה יוסף עוד ממצרים, שם למדתי אצלו. בתחילה אף הוא היה מאד סקפטי לגבי מפעל השו"ת. הזמנתי אותו וכשעמד ליד המדפסת הדפיס המחשב את כרך ד' של ספר השו"ת שלו, "יביע אומר", בכמה דקות. עשינו תחרות בינו ובין המחשב באזכור מקורות בנושא מסוים והוא גבר על המחשב. הוא באמת אינו זקוק למפעל השו"ת.

"עיר של חכמים"

הסופר חיים סבתו הוא בן אחותו של פרופסור יעקב שויקה. בספרו "אמת מארץ תצמח" הוא כותב על סבו, אביו של שויקה, ועל חלב ויהודיה:

"ארם צובא עיר של חכמים וסופרים הייתה. ומיוחדים חכמיה בעומק גאוניותם ובחריפות שכלם. חכם חלבי שונא פלפול של הבל ואוהב סברה ישרה, ממעט בדיבור ומרבה בשתיקה. לשונו קצרה וחדה, קפדן בלבושו וקפדן בכבודו. חורז פנינים בדרוש ואמיץ בפסק הלכה. תקיף ואינו נושא פנים לאיש. …

 "סבי זכרונו לברכה מחכמי ארם צובא היה, וכל המעלות שמנינו בהם מצויות היו בו. אף הוא היה מתגאה בעירו. התואר חלבי ייחוס היה בעיניו. כשהזכיר חכם מחכמי הלב המפורסמים היה עומד ממקומו מפני הכבוד. ואף שבן תשע שנים ירד למצרים ואחרית ימיו עשה בירושלים מייחס היה עצמו לחכמי חלב ונמנה עימהם…"
משפחה יהודית בחלב בשנות הארבעים

משפחה יהודית בחלב בשנות הארבעים

עברית מול אנגלית

עברית היא לכאורה שפה ענייה מול האנגלית. בעברית 4000 שורשים בלבד מול 40 אלף "גזעים" באנגלית. מספר הערכים (כניסות) במילון עברי כארבעים אלף ובאנגלי כמאה וחמישים אלף.

לעומת עוני זה בשורשים ובכניסות, עשירה העברית מאד בפיתוחיה. העברית כוללת לא פחות מחמישים מיליון מחרוזות תקינות.( מחרוזת מוגדרת בבלשנות חישובית: רצף אותיות כלשהו בעל משמעות בשפה). זאת, לעומת מיליון מחרוזות בלבד באנגלית.

לדוגמא: המלה העברית וכשיכוהו זקוקה לשש מלים אנגליות לתרגומה:
and when they would ,will hit him.

והפועל הבסיסי hit אינו משנה את צורתו.

איך נבחר הגופן

הגופן סלעית בו מודפס "רב מלים" נבחר לדברי פרופסור שויקה לאחר שיקול, אך גם בלית ברירה. נעשו ניסויים בכל הגופנים שהיו זמינים במחשב שמספרם ב-1993 היה קטן מאד.

מערכת המילון ביקשה גופן שיהיה אחיד לכל סוגי הטקסט בו ויחד עם זאת ייתן חזות ויזואלית שונה ומאבחנת בין סוגים שונים של מידע : הערך, ההסבר, הדוגמאות, הצרופים והניבים וכו'. הוחלט לבחור בגופן סלעית (שעוצב אז על ידי שמואל סלע) שיש בו גירסאות שונות כמו מוטה, מודגש, דק וכדומה. כל זה היה בלתי אפשרי בגופן פרנקריהל.

מונחים במאמר ופרושם במילון רב מילים

*חלב= "עיר בצפון מערב סוריה והיא העיר השניה בגודלה במדינה. הקהילה היהודית בחלב היא מהעתיקות בעולם. נקראת בפי היהודים ארם צובה".

*אלגוריתם = " סידרה של פעולות קבועות הניתנות לביצוע מכאני (למשל על ידי מחשב) לפתרון בעיה נתונה".

*אחזור= "איתור פריט נתונים והעברתו לפלט או למדפסת".

*מורפולוגיה = בבלשנות – ענף העוסק בחקר יחידות המשמעות הקטנות ביותר בלשון ובצירופיהן. תורת הצורות בעברית.

*מילונאות סינכרונית = "שקשורה למצב הלשון בנקודת זמן מסויימת".

========================================

הפרויקטים של פרופסור שויקה

פרופסור שויקה עמד בראש, או היה מעורב בצורה פעילה בכתריסר פרוייקטים גדולים בתחום המחשוב ואלה הבולטים שבהם:

• בשנים 1962 – 1965 פיתח שויקה את המנתח המורפולוגי הממוחשב הראשון לשפה העברית.
• בשנת 1966 הצטרף לפרויקט השו"ת באוניברסיטת בר-אילן – מהפרויקטים הראשונים והמקיפים ביותר בעולם לאחזור מידע בטקסט מלא, ובשנים 1974 – 1986 עמד בראשו.
• ב-1974 ייסד בבר אילן את המכון לאחזור מידע ומכון לבלשנות חישובית. בין היתר יזם מאגר מבע לעברית בת זמננו הכולל 25 מיליון מילים מן הספרות ומן העיתונות, הרדיו ודברי הכנסת.
• בשנים 1983 – 1985 היה יועץ ראשי למחשוב למערכת האנציקלופדיה העברית, והיה אחראי על ההפקה הממוחשבת של כרך המפתח.
• בשנים 1988 – 1996 היה החוקר הראשי של פרויקט 'רב-מילים' לבלשנות חישובית עברית ומילונאות אלקטרונית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית ואחראי לפיתוח סדרת מערכות ממוחשבות לטיפול ממוחשב מתקדם בעברית בהן מילון ממוחשב, נקדן טקסט, מערכת לניתוח מורפולוגי ועוד. הוא ראש המערכת של סדרת מילונים חדשים לעברית המודרנית: 'רב מלים' – המילון השלם לעברית החדשה.
• מאפריל 2005 עומד בראש המחשוב של פרויקט פרידברג לגניזת קהיר. מטרת הפרויקט היא ליצור מאגר מידע שיכלול את כל דפי הגניזה ואת כל המחקרים והפענוחים שפורסמו בנושא במהלך השנים ולאפשר גישה אליהם דרך האינטרנט.
• תרם ידע לגופי ביטחון ומודיעין
• יזם ארגן תיכנן ועמד בראש מחשוב ארכיון ידיעות אחרונות. כתוצאה ניתן להגיע במחשב לכל אחד מדפסי העיתון וגם לאתר כל מילה בטקסטים שנדפסו.

על עבודתיו זכה במספר פרסים, בהם פרסי איל"א ופרס ראש הממשלה לתוכנת מחשב.

פרופ' שויקה היה חבר בוועדות ציבוריות רבות בתחום עיסוקו, כמו גם בוועדות ציבוריות כמו מליאת רשות השידור (בשנים 1980 – 1984) וחבר הנהלת המרכז למורשת ארם צובא ויו"ר ועדת המחקר שלה (1985 – 1997).

הוא נשוי ואב לשמונה. אחיו של הפיזיקאי יצחק שווה ודודם של הסופר והרב חיים סבתו והרב שבתי סבתו.

קישורים

כל הגניזה  (כמעט) במחשב שלך

אוצרות הגניזה יגיעו בקרוב לכל בית בישראל

מי ראוי לקבל את פרס ישראל על מפעל השו"ת

מיתר יש בנפש שהספרות מנגנת עליו

 

ההאקר הישראלי הראשון היה תלמיד תיכון שהתנקם במורה שלו

הפריצה הפלילית הראשונה למחשב בישראל ארעה בשנת 1986, בתקופה בה כיהנתי כמרכז מערכת ידיעות אחרונות. הפריצה נעשתה על ידי תלמיד מוכשר מנהריה שביקש להיפרע מן המורה שלו. לימים הפך הפורץ הצעיר למומחה מבוקש ללוחמת סייבר.

 

וזה סיפור המעשה. באחד הימים הופיעה בעיתון ידיעה בה נאמר כי מורה מנהריה נעצר בארצות הברית כחשוד בהברחת סמים. על הידיעה היה חתום יעקב אילון – לימים מגיש החדשות בערוץ 10 – שהיה אז כתב העיתון בארצות הברית.

 שלחתי לעפולה את כתבנו בצפון, זוהיר אנדרוס. לאחר שעות מספר טלפן אליי הכתב  בהתרגשות וסיפר כי המורה המוזכר בידיעה איננו עצור בניו יורק. הוא נמצא בביתו וכשהכתב הציג עצמו החטיף לו המורה סטירת לחי.

 בינתיים גם הודיע איילון מניו יורק כי לא הוא שלח את הידיעה. פניתי לאנשי יחידת המחשב של העיתון ולאחר בדיקה אמרו לי כי הידיעה הגיעה בדרך הרגילה מניו יורק, אך ייתכן שהייתה פריצה ומישהו שתל ידיעה.

 

יעקב אילון

כתב "ידיעות אחרונות" בניו יורק יעקב אילון [ ויקישיתוף]

 באותה תקופה העבירו כתבי העיתון ידיעות למערכת באמצעות מסופים קטנים, שחוברו לקווי הטלפון הרגילים. השיטה הייתה פרימיטיבית אך יעילה. איש לא חשב שמישהו יכול לחדור למערכת ולהשתיל ידיעה.

 הלכתי  ליחידה לחקירת פשעים חמורים של המשטרה ששכנה ביפו ביפו והגשתי תלונה. איש שם לא ידע בדיוק איך לטפל בתלונה כזו ומפקד היחידה הציע לבקר במשרדי העיתון על מנת ללמוד את הנושא מקרוב.

 הידיעה יצאה מעפולה

בינתיים גילו אנשי יחידת המחשב של העיתון כי הידיעה המושתלת יצאה מעפולה, עברה דרך המחשב של הטכניון, הגיעה לארצות הברית, ומשם שודרה לארץ כידיעה כשרה של יעקב אילון. מפקד היחידה לחקירת פשעים ואנשיו נראו נבוכים נוכח המידע הזה. הם לא ידעו איך לטפל בענין.

 טלפנתי לבני, רז, שהיה אז נער פריק מחשבים (ולימים הפך למהנדס תוכנה מצליח) ושאלתי מה לדעתו צריך לעשות. הייתה לו השערה הגיונית: משתיל הידיעה הוא כנראה אחד מתלמידי אותו מורה. כל מה שצריך לעשות הוא לברר למי מתלמידיו יש מחשב עם מודם ולחקור אותו. באותה תקופה היו מכשירי מודם נדירים ויקרים ורק נערים מעטים יכלו להרשות לעצמם לרכשם.

 מסרתי למפקד היח"פ, ניצב יורם גונן, את עצתו של בני. היא לא נראתה לו.  תגובתו: " אולי אתה רוצה שנטיל עוצר על עפולה ונעבור מבית לבית?"

  איך הוא נלכד

רק לאחר חודשים רבים נתפס העבריין ונתברר שהשערתו של בני הייתה נכונה. הפורץ היה אחד מתלמידיו של המורה. עכשיו כבר מותר לגלות את שמו יהל  בן דוד.         .

 בעת מעשה לא ידעתי איך נלכד הפורץ והדבר נודע לי באחור של 20 שנה בעקבות פרסום הסיפור שלמעלה. נתברר שבני צדק בניחוש שלו והפורץ היה אכן תלמידו של המורה מצפון הארץ, שהחדיר לעיתון את הידיעה הבדויה והמשמיצה.

 על הדרך בה נתגלה הפורץ סיפר לי הקורא האנק נוסבכר, מומחה לתקשורת נתונים ולאבטחת מידע.

גילה את החדירה למחשב של ידיעות אחרונות. האנק נוסבכר (צילום זאב גלילי)

האנק נוסבכר – צילום זאב גלילי

נוסבכר, תושב גינות שומרון, הוא יליד ניו יורק. עלה לארץ בשנת 1982 ונתקבל כמדען אורח במכון ויצמן.

 מספר נוסבכר: "יום אחד הגיעו אלי חוקרי משטרה וסיפרו לי את סיפור החדירה לידיעות אחרונות. אמרו שיש להם חשוד אחד, מסרו לי את שמו וכן מסרו כי אחותו עובדת במכון ויצמן. אין לי מושג איך הם הגיעו לאותו צעיר (שהיה תלמידו של המורה. אולי הם הגיעו בדרך שהציע בנך למפקד היחידה לחקירת מחשבים). הם חשדו בבחור, אך לא היו להם הוכחות שיאפשרו העמדתו לדין.

" באותה תקופה לא היה עדיין אינטרנט. הרשת שידיעות אחרונות היה מחובר אליה נקראה TELENET. כתב בארצות הברית היה מחייג למספר גישה של הרשת בארצות הברית, מקליד שם משתמש וסיסמה וזו הייתה מאפשרת לו להתחבר למחשב של העיתון. הוא היה מקליד את הידיעה וזו הייתה מגיעה בדרך דומה לזו שבה מגיע היום קובץ דרך האינטרנט.

 " נכנסתי לתוך המחשב של מכון ויצמן ובדקתי אם מישהו משתמש בתא של אחות התלמיד החשוד. התקנתי תוכנה שהייתה כעין מצלמה שהחדרתי לתא שלה. התוכנה קיימה מעקב אחר כל פעולה שנעשתה בתא הזה. אחרי כמה ימים גיליתי שהבחור מתחבר למחשב של מכון ויצמן באמצעות התא של אחותו. כנראה שידע את שם המשתמש והסיסמה של האחות.

  " במהלך המעקב אחר פעילותו של הבחור גיליתי שהוא סורק את הרשת כדי לגלות שמות משתמש וסיסמאות של מנויי הרשת. הוא הצליח לצבור רשימה של מאות משתמשים שניתן להיכנס לתאים שלהם.

 כיצד עשה זאת?

מסתבר שה-TIMENET נתן לכל משתמש סיסמה זמנית שהייתה זהה לשם המשתמש שלו, וביקשה לשנות את הסיסמה. שם המשתמש והסיסמה היו מורכבים מצרוף של אותיות וספרות למשל 123ABC. אם המנוי בחר סיסמה השונה משם המשתמש שלו אי אפשר היה להיכנס לתא שלו בלי לדעת את השם והסיסמה. אך רבים התעצלו לשנות את הסיסמה הראשונית. הבחור בנה תוכנה, שסרקה רבבות צרופים של שם משתמש שבכל אחד מהם ניסה להיכנס לתא באמצעות סיסמה המורכבת משם המשתמש. הוא הפעיל אותה מדי לילה ובבוקר היה הבחור מקבל רשימה של שמות משתמשים, שהיו זהים לסיסמה של אותם משתמשים. לכל אלה יכול היה להיכנס ולעשות בכל תא כבתוך שלו.. כך צבר כמה מאות שמות וביניהם היה באורח מקרי התא של כתב ידיעות אחרונות בניו יורק, יעקב אילון.

 " כאשר החליט להתנקם במורה שלו ניצל הבחור את האפשרות להתחזות ככתב ידיעות אחרונות בניו יורק והעביר את הידיעה המשמיצה. כלומר: הבחור ישב בביתו ושלח ידיעה וזו הגיעה לעיתון כאילו יצאה מניו יורק. לא הייתה אז שום אפשרות טכנית בידיעות אחרונות לגלות מנין הגיעה הידיעה, או לחשוד שהיא מזויפת.

 " במהלך המעקב אחריו גיליתי שהוא משתמש ברשת גם כדי להעביר לחבריו בארצות הברית שאלונים של בחינות בגרות. הוא ניצל את הפרשי הזמן בין ישראל לארצות הברית וכך יכלו חבריו להיבחן בקונסוליה כשהשאלות והתשובות ידועות להם מראש.

" אחרי שאספתי את כל הנתונים מסרתי אותם למשטרה ואלה שימשו בסיס להגשת כתב אישום נגד הבחור" .

עד כאן דברי נוסבכר.

 סופו של הסיפור: השופט פסק לפורץ עבודת שרות. כשהתגייס לצבא נקלט ביחידת מחשבים [כנראה 8200] אך נמצא מי שהעיר שלבחור לא מגיע פרס על מה שעשה והוא הועבר לשרות בלבנון. לאחר שחרורו הקים חברה לאבטחת מידע והיה מי שדאג לכך שלקוחותיו יידעו על עברו. תחילה יצא להודו ולנפאל. אך לימים שכחו לו את חטאי נעוריו והוא הפך מומחה עולמי מבוקש ללוחמת סייבר.

בעקבות פרסום הפרשה באתר זה כתב אלי יהל כי העברתו מבסיס גלילות ללבנון לא היתה עונש בשבילו. הוא שנא את העבודה המשרדית ונהנה לצאת לחיק הטבע.

לימים סיפר יהאל בפרופיל LINKEDIN שלו כי הפרשה פתחה בפניו קריירה.

https://www.linkedin.com/in/yahel/

“In 1984, while still in high-school, Yahel hacked the computers of a leading daily newspaper to publish a blistering critique of one of his teachers. While he got in trouble, this episode also paved the way for his career as an IT security expert.”

פרשת התלמיד ההאקר זכתה לפרסום עולמי כפי שניתן ללמוד מן הכתבה הבאה:

http://www.sfchronicle.com/technology/dotcommentary/article/Helping-dissenters-evade-foreign-eavesdropping-4705332.php?t=a3c9c8151647b0237

 

גן המדע מכון ויצמן ויקישיתוף

גן המדע מכון ויצמן ויקישיתוף

הרובוט הנאנומטרי שיביס את הסרטן

מדעני הנאנו טכנולוגיה נמצאים במרוץ עם הזמן * ככל שמתארכת תוחלת החיים קיימת הסתברות שכל אחד עלול לחלות * איך בונים רובוט שהגודל שלו קטן באלפיים מעובי שערה * מה לומדים המדענים מן הנמלים והזרזירים * איך תחביב האורגמי והטכנולוגיה של הסרט "שרק" הפכו לתכנית בניה * הצצה אל הנעשה במעבדות שבהן רואים את האור בקצה המנהרה

"אתה קם בבוקר מצחצח את שיניך ומפעיל את מד הסרטן המונח ליד משחת השיניים. המכשיר מגלה לך שבגופך מתחולל תהליך סרטני כלשהו. אינך צריך ללכת לרופא. תיגש לסופר הקרוב ושם יתנו לך את התרופה. התרופה היא טיל מונחה בגודל נאנו מטרי. הטיל הזה משוטט בגופך מחפש את התאים הסרטניים ויורה אליהם חיצים המכילים תרופות המשמידות את הסרטן".
משפט זה איננו קטע מספר מדע בדיוני. שמעתי אותו בראיון שקיימתי לפני כשמונה שנים עם פרופסור יוסי שחם מאוניברסיטת תל אביב. פרופסור שחם, ממניחי היסוד של המדע הנאנו מטרי בארץ, אמר לי את המשפט הזה כבדרך אגב. כי הראיון היה בנושא אחר [פיתוח מכשיר נאנומטרי המסוגל לזהות רעלים מסוכנים במי השתיה]. הדברים נשמעו כל כך דמיוניים [או ליתר דיוק עתידניים] שלא נכללו במאמר שפרסמתי אז ב"מקור ראשון".

להמשיך לקרוא

זהירות: חמור טרויאני במדפסות 6500A של HP


המדפסת המצויינת שלי השתגעה לפתע * פלטה הודעות מוזרות ממקור לא ברור שחיסלו את מיכלי הדיו * חששתי מוירוס קטלני או שסוס טרויאני אלים חדר למחשב שלי * אבל נתברר שזה רק חמור

לפני כשנה רכשתי מדפסת מדגם A6500 של חברת HP. המדפסת הזו היא מלאכת מחשבת של הטכנולוגיה הדיגיטלית. גם מדפיסה בצבעים, גם מצלמת מסמכים, גם סורקת תמונות, גם שולחת ומקבלת פקסים. והכל במחיר מגוחך של פחות מ-400 שקלים.

רוויתי הרבה נחת מן המדפסת הזו [אם להתעלם ממחיר מיכלי הצבע], עד לפני כשלושה חודשים. ואז לפתע השתגעה המדפסת. היא החלה לפלוט מדי יום הודעות מוזרות שלא הבנתי מנין הגיעו.

המדפסת וחלק מן העלונים שחיסלו את מיכלי הצבע שלי

להמשיך לקרוא

פתאום קם אדם בבוקר מן המחשב ומתחיל ללכת על שולחן

בני,טל, נולד עם לפטופ ביד ודיבר דיגיטאלית. * הוא גם למד שנים רבות אמנויות לחימה. * הצרוף של השניים הוליד את המאמר הזה על "שולחן הליכון" שפורסם בבלוג שלו * אני מביא כאן את תמציתו לבני הדור שעדיין זוכרים שפעם כתבו בעט על נייר ועשו חישובים בסרגל לוגריתמים * הרעיון אולי יעזור להם קצת בכאבי הגב וישפר את מצב בריאותם * ומה הדרך לא להגיע להליכון ישישים

                                                             -מאת טל גלילי –

הפוסט הזה מיועד לאנשים שיושבים יותר משעה ביום מול המחשב, ומרגישים שזה לא מוסיף בריאות לגוף שלהם.

הרעיון שאני מציג בפוסט הזה הוא שלא מוכרחים לשבת ליד המחשב ולשלם את המחיר הבריאותי של הישיבה הזו. אפשר גם אחרת. לבנות שולחן הליכון.

כך אני עובד על שולחן ההליכון שבניתי

להמשיך לקרוא

סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

                   –  מאת  טל גלילי

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי אנחנו באמת.

בעיני, זה פרוייקט ההסברה הישראלי  המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי.

להמשיך לקרוא

להעביר את ספרי הלימוד לאינטרנט

" עומס המחיר ומשקל הספרים". בסיסמה זו יצא מידען אלמוני ,צבי שורצמן, שנטל על עצמו משימה: לשחרר את התלמידים ואת ההורים מן העומס הכספי ומן המשקל הפיסי של ספרי הלימוד. מהר מאד למד כי הרעיון הטוב הזה ניתן למימוש  כמו מלחמתו של סנשו פנשו בטחנות הרוח.

נלחם בטחנות רוח. צבי שורצמן.

צבי שורצמן [צילום זאב גלילי]

 שורצמן, בן 56, יליד מעברת גבעת אולגה ובן להורים ניצולי שואה, לא עסק רוב ימיו בחינוך או בספרי לימוד. כהנדסאי בנין ואדריכלות היה קשור בעיסקי בניה.

לפני כמה שנים, בגיל שבו אנשים כבר רואים את הפנסיה שבאופק, החליט שורצמן לעשות הסבה.   (" כל השנים הרגשתי שאני לא נמצא במקום הנכון" ). הוא פנה ללימודי מידענות. למד קורס שארך 400 שעות (" במקביל השקעתי עוד 4000 שעות" ). כיום הוא כבר מומחה ומסייע לאקדמאים לעשות הסבה בקורסים מטעם משרד העבודה.

הוא פיתח שורה של טכניקות באינטרנט, המאפשרות למי שמחפש נושא במנוע החיפוש " וגל" לקבל חמש תוצאות משמעותיות במקום 50 אלף תוצאות אקראיות. מרגע שגילה את פלאי האינטרנט הוא חותר בנחישות למימוש הרעיון של ביטול מוחלט של ספרי הלימוד. בניסיון לשכנע ברעיונותיו נפגש עם מנהלים ומורים, אנשי משרד החינוך, מומחי היי טק ועם מחברי ספרי לימוד. שורצמן משוכנע שיעלה בידו להביא למימוש הרעיון כי הוא כורח המציאות. (" לא איכפת לי מי יעשה את זה העיקר שייעשה. אין לי שום עניין כספי בפרוייקט" ).

800 ש"ח וחמישה ק"ג

שורצמן יזם סקרים לבדיקת המצב בתחום ספרי הלימוד וזה מה שהעלה. הוצאה ממוצעת של משפחה על ספרי לימוד מגיעה לכ-800 שקלים בשנה לכל תלמיד. כל תלמיד סוחב על גבו משקל של 4.25 קילוגרם בממוצע . ויש שמשקל התיק עם הספרים מגיע לחמישה קילו. (" הלכתי מבית ספר לבית ספר עם משקל ביתי ושקלתי" ).

הפתרון שמציע שורצמן כל כך פשוט ומובן מאליו עד שלא ברור מדוע איש לא יישם אותו עד כה. הרעיון הוא להעלות את כל ספרי הלימוד על מחשב. בסך הכל יש בארץ כ-3200 ספרי לימוד. בטכנולוגיות של היום ניתן לבצע את העבודה בפחות משנה. רוב הספרים מצויים כבר היום במדיה דיגיטלית ואת האחרים ניתן לסרוק במהירות וביעילות.

ברגע שיהיה מאגר כזה של ספרי לימוד יוכל כל תלמיד להוריד לעצמו, במחשב ובמדפסת שבביתו, כמה דפים הדרושים ללימוד ולתרגול לאותו יום לימודים, או לאותו שבוע. תלמידים חסרי מחשב יוכלו לקבל את הדרוש להם באמצעות מחשב בית הספר או בתמורה לאגורות בודדות בתחנות מיוחדות שיתפתחו (" כמו חנויות המספקות שרותי מכונת צילום" ).

גמישות בבחירת ספרים

המורה יוכל לגלות גמישות רבה בבחירת ספרי הלימוד. כיום, בגלל העלות הגבוהה של הספרים, לא יעיז מורה להורות על החלפת הספרים, אם הוא מגלה שהכיתה ברמה נמוכה מדי או גבוהה מדי בשביל הספר שנרכש. המורה יוכל גם לבחור פרקים שונים מספרים שונים ולייעל בכך את ההוראה.

מחברי הספרים יוכלו לעדכן את ספריהם בכל יום. כיום מתיר משרד החינוך להוציא מהדורה חדשה של ספר לימוד רק אחת לחמש שנים. ספרים שנכללו בהם שגיאות או שטעונים עדכון צריכים להמתין שנים לתיקון.

למחברים זה ישתלם

השאלה הראשונה המתעוררת לגבי תכניתו של שורצמן היא מה בדבר זכויות היוצרים של הספרים הקיימים ואיך יתוגמלו המחברים בעתיד.

לגבי העתיד הבעיה פשוטה יחסית ומחברי הספרים ירוויחו יותר ממה שהם משתכרים עכשיו. כיום, על כל ספר שנמכר באופן חוקי נמכרים עוד ארבעה ספרים משומשים, שהמחברים והמו"לים אינם מרוויחים מהם פרוטה. זכויות המחברים והמו"לים מופרות גם באורח ממוסד על ידי כל מיני מוסדות חינוך. אלה מצלמים קטעי ספרים, כורכים את הקטעים לספרי כילאיים ואינם משלמים פרוטה לבעלי הזכויות.

בעתיד יתוגמל המחבר על ידי הגוף שיספק את הספרים לבתי הספר, משרד החינוך או גורם מסחרי. השיטות לגביה פשוטות. ניתן לגבות תשלום עבור כל כניסה לאתר המספק את הספר. ניתן גם לקבל מכל בית ספר תשלום גלובאלי (כ-250 שקל לכל תלמיד) על הזכות להיכנס לאתר. השיטה הזו כבר נהוגה באוניברסיטאות רבות שבהן יכול כל תלמיד להוריד מידע המסופק על ידי חברה לאספקת מידע.

גם לגבי הספרים הקיימים במחזור, אומר שורצמן, יש פתרון קל יחסית. זכויות היוצרים על חלק נכבד מספרי הלימוד נמצאים כיום בידי משרד החינוך, או גופים ציבוריים כמו מט"ח, שהוציאה לאור כשבע מאות ספרים, מכון ויצמן, האוניברסיטה הפתוחה ועוד.

התכנית זכתה להרבה מחיאות כפיים ושבחים, נידונה בוועדת החינוך של הכנסת והכל דיברו גבוהה גבוהה על חשיבותה. חלפו שנים והילדים עדיין סוחבים ספרים כבדים בילקוטיהם וההורים נאנקים תחת מחיריהם. תנחשו למה.

הלם העתיד כבר כאן

בשנת 1865 בישר עורך עיתון לקוראיו: "כל בר דעת יודע כי אין כל אפשרות להעביר קול באמצעות חוטים, ואפילו ניתן יהיה לעשות זאת זה, לא יהא לדבר כל ערך מעשי".

עשר שנים לאחר מכן יצאה ממעבדתו של אלכסנדר גרהם בל המצאת הטלפון ששינתה את פני העולם.

ב-17 בדצמבר 1903 המריאו האחים וילבר ואולביר רייט את לטיסה הראשונה והניחו את היסוד למהפכת התעופה. העיתונים סרבו לדווח על האירוע כי העורכים המפוכחים, יציבי הרוח, שרגליהם נטועות היטב בקרקע המציאות, סרבו להאמין שמכשיר הכבד מן האוויר יכול להתרומם ולטוס כציפור. אחד המומחים באותה תקופה, האסטרונום האמריקני סימון ניוקאם, כתב זמן מה קודם לכן: "לא תיתכן תשלובת של חומרים ידועים, צורות מיכון ידועות ומקורות כוח ידועים המסוגלת לשמש מכשיר מעשי להטסת בני אדם למרחקים ארוכים".

בערך באותה תקופה הכריז מומחה אחר כי "ההנחה שמתנועת המרכבות ללא סוסים עתידות לנבוע תוצאות כלשהן, אינה אלא רפיון מוחין מוחלט". שש שנים לאחר מכן ירדה המכונית המיליון מפס הייצור של מפעלי "פורד".

אפילו הפיסיקאי הבריטי ארנסט רתרפורד, שגילה את גרעין האטום, טען ב-1933 שהאנרגיה הגלומה בגרעין לא תשוחרר לעולם. לאחר תריסר שנים הוטלה הפצצה האטומית על הירושימה.

הלם העתיד

את הסיפורים שלמעלה מביא הסופר העתידן אלווין טופלר בספרו "הלם העתיד" (FUTURE SHOCK) שראה אור בסוף שנות השישים ובתרגום עברי ב-1970 בהוצאת "עם עובד". הוא מביא אותם כדוגמאות לכך שאנשים "שפויים" מסרבים להכיר בתמורות המתחוללות סביבם ועוצמים עיניהם מן התוצאות שתמורות אלה עתידות לחולל.

קריאת הספר הזה הטילה הלם בקוראיו. טופלר השכיל לשלב ממצאים מתחומים רבים ושונים ולהצביע על המהפכה המתחוללת לנגד עינינו ועתידה לחולל תמורה מפליגה באורחות חיינו. המוטו של הספר היה "מותו של הקבוע".

טופלר פותח את ספרו במילים הבאות: "בשלושת העשורים המפרידים בינינו לבין המאה העשרים ואחת ימצאו עצמם מיליוני אנשים בריאים בנפשם בעימות חריף עם העתיד. רבים וטובים מאזרחי האומות העשירות ועתירות הטכנולוגיה עתידים לגלות שסיפוק הדרישה הבלתי פוסקת לתמורה המאפיינת את זמננו הוא במידה גוברת והולכת תהליך מכאיב. העתיד, לגבי דידם, יגיע מוקדם מדי"

שלושת העשורים חלפו וטופלר נתגלה כנביא מודרני. הוא צפה את המשברים שיעברו בני אדם שאינם מוכנים לתמורות הצפויות, את הפיגור המאיים על חברות שלא יכשירו עצמן לשינויים, את שינויים בחיי המשפחה, מוסד הנישואין, חיי החברה, השימוש בסמים כבריחה מן המציאות, הבריחה אל כיתות דתיות ופעילות מיסטית, המהפכה שיביא המחשב בחינוך ובארגון ובניהול. הוא קרא בספרו להתכונן לעתיד כדי לצמצם את נזקיו ולסגל את ההמונים למציאות החדשה. רבים התעלמו ממנו.

סגירת "נגב קרמיקה"

ככל הזכור לי ההתייחסות בישראל לספר הזה הייתה מאדישות פושרת ועד דחייה. היחיד שהתייחס לספר ברצינות היה אליעזר ליבנה, שלדעתי הוא מגדולי ההוגים של הדור. הוא כתב סידרה של שלושה או ארבעה מאמרים שהשתרעו על כמה עמודים ב"מעריב" וקרא לצמרת של ישראל להיערך לקראת הלם העתיד.

בינתיים חלפו שלושת העשורים והגענו למאה העשרים ואחת. טופלר כתב בינתיים כמה ספרים חשובים שפיתחו את הרעיונות המרכזיים שבספרו הראשון ("הגל השלישי", "מהפך העוצמה" ועוד). רבים מתחזיותיו של טופלר התאמתו להפליא במיוחד תחזיותיו על ההפרעות הנפשיות והחברתיות של הלם העתיד.

יש קשר בין תחזיתו של טופלר לבין סגירת "נגב קרמיקה" בדימונה, "לבידי אשקלון" ומפעלים דומים. מפוטרים הבוכים אל מול מצלמת הטלוויזיה ושואלים: "מה אעשה עכשיו" הם קרבנות "הלם העתיד". ליתר דיוק: קרבנות של כל ממשלות ישראל ללא יוצא מן הכלל שלא הכינו את החברה הישראלית לקראת ההלם הזה.

אחד הנושאים שטופלר מעלה בספריו הוא התחלופה המהירה במקצועות של התקופה. אם בימי הביניים הייתה תוחלת החיים של מקצוע כמה מאות שנים ואם במהפכה התעשייתי הראשונה עשרות שנים ובמהפכה התעשייתית השנייה תריסר שנים, הנה עכשיו מדובר על תחלופה בקצב שנפש האדם לא תמיד יכולה לעמוד בו.

דפוס גוטנברג בימינו

הואיל ואני שייך לקו התפר בין התקופות אני יכול לספר משהו מניסיון חיי. התחלתי את עבודתי העיתונאית במכונת כתיבה "הרמס בייבי" ואחר כך "אריקה" שליוו אותי עשרות שנים. התחלתי עבודתי בדפוס שבו שלטה העופרת. בתי הדפוס שנחשבו אך לפני שני עשורים כ"מודרניים" לא היו שונים מהותית מן הדפוס שהמציא גוטנברג באמצע המאה ה-15. היה לי דוד בירושלים שהיה לו דפוס נוסח גוטנברג: ארגז ובו כמה עשרות תיבות, שבתוכן אותיות עופרת ועץ. סדרי הדפוס היו מסדרים את הטקסטים באותיות הללו במהירות מדהימה. חלק ממכונות הדפוס באותה תקופה אפילו לא הופעלו בחשמל אלא בעבודת יד. תודות לכך יכול היה "ידיעות אחרונות" להוציא מהדורה ירושלמית של העיתון בעת המצור של מלחמת השחרור. העיתון שהוציא ידיעות אחרונות בירושלים היה הפרוייקט הראשון של דב יודקובסקי שמאז הפך לעורך בפועל למוביל ולבונה העיתון.

מכונת הלינוטייפ

דפוס העופרת המודרני הוליד מקצוע חדש. במקום מסדר האותיות הבודדות בא "הבחור הזעצער", הביטוי היידי לסדר במכונת לינוטייפ (או אינטרטייפ בתקופה מאוחרת יותר). החידוש הגדול של הלינוטייפ היה שבמקום לסדר את האותיות ביד סודרו האותיות במכונה. הסדר ישב ליד לוח מקשים דומה לזה של מכונת כתיבה אך יותר מסובך. כל הקשה גרמה להפלת אמהה עשויה נחושת של אחת האותיות. האמהות סודרו אוטומטית בשורות. לתוך השורות נוצקה עופרת וכך נוצרו במהירות רבה שורות הדפוס שסודרו בעמודים ומהם הוכנו גלילי העופרת להדפסת רוטציה. זה היה שיא התחכום של המחצית הראשונה של המאה העשרים. סדרי המכונות זכו לתנאי עבודה מצוינים. שכרם היה גבוה מזה של העיתונאים ובצדק. סדר מכונה צריך היה להיות גם אינטליגנטי ומשכיל. הוא היה צריך להיות בעל יכולת לפענח כתב-יד משובש (חלק מהם היו משכילים ומתוחכמים מן העיתונאים, ונהגו לערוך אותם בסתר). הם היו גם בעלי חושים טכניים ויכולת לתקן את המכונה שהתקלקלה לעתים קרובות. כל זאת בתוך אדי עופרת רעילה, שנבעו ממיכל גדול בו הותכה העופרת. אדים אלה גרמו לחלק מהם הרעלת עופרת שהייתה מחלה לא קלה.

מהפכת הדפוס הממוחשב

בשנת 1977, במהלך ביקור בלונדון, ערכתי מסע השתלמות בעיתונים הבריטיים שב"פליט סטריט". רוב עיתונים הבריטיים היו אז ברמה טכנית שנפלה מן הרמה שהייתה נהוגה בארץ, אך כבר נראו הניצנים של מהפכת הדפוס הממוחשב. קראו לזה אז "סדר צילום". אנשים שלא הבינו מחשב מהו סברו שמדובר באיזו טכנולוגיה הגורמת לכך שהאותיות יצולמו במקום שנוצקו בעופרת. היו עיתונים שכבר דילגו על השלב של סדר הדפוס ועיתונאים כתבו מיד מול צג באמצעות מעבד תמלילים.

החידוש הזה הפעים אותי בעיקר ברמה המקצועית האישית. פתאום אתה משוחרר מאימת הנייר הלבן שבמכונת הכתיבה. אינך צריך להכניס עוד ועוד ניירות למכונה ולכתוב שוב ושוב פיסקה שלא הצלחת להעלות על הנייר. פתאום יש לך צג מחשב שהוא כמו הנייר החלק אך עולה עליו לאין שעור. אתה יכול למחוק ולשנות ולהעביר קטעים ולבדוק איות ולחפש מילים ולהחליף מילים. חופשי לגמרי מן הצורך להכין טיוטה ולתקן בלי סוף.

המעסיקים שלנו ראו כמובן את היתרון הכלכלי הגנוז בשיטה החדשה. לדלג בבת אחת על שני שלבים בהפקת הדפוס – סדר המכונה והמגיה. עיתונאים יכולים לכתוב ישר אל הצג ומשם אל המחשב ואל מערכת ההפקה בלי שום צורך בתיווך נוסף. לא צריך לשלם משכורות לסדרים ולמגיהים.

כשחזרתי ארצה אמרתי לפועלי הדפוס שעליהם להתכונן נפשית שהמקצוע שלהם עומד לחלוף מן העולם. הם צחקו ממני. במקום לעבור הסבה למקצועות חדשים העדיפו לקיים מאבק. הם הצליחו – כמו חבריהם למקצוע בארצות המערב – לעכב את התהליך. הפועלים מנעו בכוח הנהגת סדר מחשב.

הפועלים ניהלו מלחמת מאסף שטרם הסתיימה. הסכימו להנהגת דפוס ממוחשב רק לאחר שהגנו על מקצועם ופרנסתם בחרוף נפש וקבלו זכויות מפליגות. כשעמוס שוקן הוציא את "חדשות" זכרונו לברכה מנעו פועלי הדפוס הישן של העיתון את הוצאתו והוא נאלץ לגייס הליקופטרים כדי להוציא את העיתונים המודפסים מן הדפוס החדש שהקים. המאבק הזה טרם נסתיים ופועלי הדפוס הוותיקים עדיין בעלי זכויות רבות שאין להן שום קשר לטכנולוגיה החדשה.

אבל זהו מאבק אבוד. היום יכולה כתבנית שקיבלה הכשרה של חצי שעה להקליד חומר בשכר הנמוך במאות אחוזים משכרו של סדר מכונה שלהכשרתו נדרשו שנים רבות. העיתונאים מעבירים את החומר הכתוב מבתיהם באמצעות קו טלפון ופועלי הדפוס אפילו אינם רואים אותו.

מעניין אגב שבשלב הראשון של המהפכה גם המעסיקים לא היו משוכנעים שהיא הכרחית. נוני מוזס אמר לי, בתקופה שהיה עוזר של אביו נוח מוזס, כי אינו משוכנע שההשקעה זו במחשוב בכלל כדאית.

על מי פסחה המהפכה

ומן המיקרו של הניסיון האישי למאקרו של מדינת ישראל. באף אחת מממשלות ישראל לא נמצא איש בעל חזון (פרט אולי לשמעון פרס) שצפה את הלם העתיד. אבל היוזמה האישית והכישרונות הטבעיים עשו את שלהם. ישראל הפכה למדינה השנייה בעולם בתחום חברות הסטארט, לא תודות לממשלות ישראל אלא למרות.

אבל מי ומי בסטארט אפ? שמעתם על מפעל כזה בנתיבות? באופקים? בירוחם?

מי שלמד בתיכון יוקרתי ברמת אביב, ברמת השרון או ברחביה הגיע ליחידת המחשוב בצה"ל. ומכאן, עם ציונים טובים ופסיכוטכני גבוה השיג תואר אקדמי המתאים לתמורות של התקופה.

על רקע זה נראה הפער בין מזרחיים ותושבי הפריפריה לבין תושבי המרכז כפצע ממאיר. אדם בן חמישים שהמפעל שעבד בו רוב שנות חייו נסגר איננו מסוגל לפרנס את עצמו במציאות החדשה. אפשר לצעוק מבוקר עד ערב למה לא מקימים תעשיות היי טק בירוחם. אך העבודה היחידה שיכולים לבצע אנשים חסרי השכלה אקדמית והכשרה זו עבודה טכנית פשוטה שהצורך בה הולך ונעלם.
ראה גם
האם יש עתיד לעתידנות
http://www.zeevgalili.com/?p=215