לפי פרסומים בעיתונים אמר פרץ בעדותו בפני ועדת וינוגרד כי " אולמרט תימרן אותי לקבל את תיק הביטחון" .

אם הידיעה נכונה הרי זכות היוצרים לתרוץ הזה מגיעה ל"ילקוט הכזבים" של דן בן אמוץ וחיים חפר.

מסופר שם על מחלקת פלמח ששהתה בקיבוץ גבעת חיים וחבריה לא הורשו לעבוד בלול. באחד הלילות יצא פישקה ללול, " כדי לבדוק אם הכל בסדר שם" . בדרך חזרה נטל עמו תרנגלות אחת שיש אומרים שלא נועדה לעשיית כפרות אלא לעריכת קומזיץ לחברה.

בעודו מתרחק מן הלול התקרב אליו במהירות השומר. כשראה פישקה את השומר זרק את התרנגולת מידיו וצעק: " מה היא רוצה ממני.שתעזוב אותי. קח אותו מפה" .

"ילקוט הכזבים ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד זמן מה לאחר הקמת המדינה וזכה להצלחה רבה. הוא הופיעה במהדורות רבות וסיפוריו סופרו  שוב ושוב עד שהפכו למטבעות לשון.

בקובץ "ילקוט הכזבים, ליקטו שני מחבריו את מה שנקרא צ'יזבאט בלשון הפלמ"ח – סיפורי הוגוזמא שסופרו סביב המדורה כחלק מרכזי בהווי הפלמ"ח ושלרוב היה בהם גם גרעין של אמת.

החריפות בסיפורים ומוסר ההשכל שבהם התאימו גם לנסיבות אחרות ולא פעם הם משמשים עד היום בידי פובליציסטים כדי להמחיש רעיון.

הנה דוגמא אחת מרבות

האיכר ממטולה והפועל הערבי

על המציאות הלשונית של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ניתן ללמוד מתוך הסיפור "האיכר ממטולה".

ביום בהיר אחד, נאמר בסיפור, נכנסו שישה פלמחאים שחזרו מסוריה לגן עצי פרי במטולה. בגן היו איכר יהודי ופועל ערבי.

איש הפלמ"ח פנה לאיכר המטולאי ושאל בעברית:
"תסלח לי בבקשה אולי אפשר לקבל מעט מים?"
האיכר פנה לפועל הערבי שלו ביידיש: "מוחמד וואס זאגט ער". (ביידיש: "מוחמד, מה הוא אומר?").
מחברי המאמר על היידיש והערבית מציינים כי ייתכן שהסיפור הזה איננו  צ'יזבאט.

או הסיפור הבא:

מן הגורן ומן היקב

הצעיר הנצחי, שמעון פרס, נרתם למסע הבחירות של "קדימה" במלוא המרץ. יחד עם חבריו למפלגה החדשה ירד אל העם והשתתף ב"סיבוב פאבים" בירושלים. משך שעתיים פקד לא פחות משישה פאבים, שתה בירה והתלוצץ: "בימי הנעורים שלי הייתי בגורן. הקצב הזה והמוסיקה הזאת לא היו קיימים. רקדנו בקצב של ריקוד רוסי".

וזה הזכיר לי את הסיפור "הזמנים השתנו" מ"ילקוט הכזבים"  של דן בן אמוץ וחיים חפר. מסופר שם על זקנה מנהלל  אשר פגשה לילה אחד בחור צעיר מן המשק חוזר מן השדה כשבגדיו פרועים. ואז אמרה: "כשאני הייתי צעירה הכל היה אחרת.  כשזוג היה יוצא לטייל  היו מדברים על פושקין, דוסטוייבסקי, לרמונטוב. והיום אני רואה מתחילים ישר מהגוייעל נפש". (גועל נפש, דהיינו יחסי מין).

סיפור מסויים

האם אתה מכיר את הספר ילקוט הכזבים?

שאלה זו אפשר להציג לכל פוליטיקאי, לא רק לעמיר פרץ, כשהוא מציג את השקפת העולם שלו.

מסופר על פלמחאי מסויים שבא אל מפקד מסויים ושאל אותו כדברים הבאים: פגשתי אתמול בחורה, שאלתי אותה שאלה מסויימת והיא השיבה לי דבר מסויים ואז אני השבתי לה דבר מסויים ואז היא החליטה לנתק יחסים אתי. מה אתה היית עושה במקרה מסויים כזה?

בחודש אוקטורבר 2009 ראתה אור מהדורה חדשה של "ילקוט הכזבים", בהוצאת  אריה ניר. המהדורה החדשה,  שלא כמקור הצנוע\ מושקעת מאד. יש בה 12 כזבים חדשים שהוסיף חיים חפר מזכרונו. בספר 120 ציורי צבע של דני קרמן. חפר בן ה-84 אמר בראיון עיתונאי כי יש באמתחתו עוד כזבים  שיפרסם בבוא העת.

ראה הגדת לבנון וטפשותו של פרץ

נכתב ב-2006 כשציפי היתה שרת חוץ. זה אקטואלי היום כמו אז [אוגוסט 2014]

משה דיין נהג לומר כי יש שלושה סוגי קצינים. יש קצין מוכשר וחרוץ וזה סוג הקצינים שהיה רוצה בהם. הם המעולים ביותר. יש קצינים טיפשים ועצלנים והם חצי צרה. הגרועים ביותר, נהג דיין לומר, הם קצינים טיפשים שמגלים חריצות רבה. מאלה יש להיזהר כמו מפני אש, כי נזקם מרובה.

מה שנאמר על קצינים ניתן להיאמר על שרי חוץ. יצחק שמיר היה חכם וחרוץ. סילבן שלום אינו חכם גדול ומדינאי קטן מאד אבל די עצלן. מתרוצץ בעולם, אך מסתפק בצילומי ראווה ולא נוקט יוזמות משוגעות. לציפי לבני יש הכבוד להיות שר חוץ מן הסוג השלישי.

דיאודורנט לסרחונות שרון

עד למלחמה היא נחשבה לשרה מוצלחת. העובדה ששימשה דאודוראנט לסרחונותיהם של שרון ואולמרט נסלחה לה. היא מה שנקרא בעידן המודרני פוליטיקאית טלגנית. הרי איש לא יודע עליה כלום מלבד הופעותיה בטלוויזיה. היא נאה, מדברת ברהיטות (בעברית בלבד) ועושה רושם של אדם רציני וישר. המלחמה, שחשפה הרבה פגעים ומכשלות, חשפה גם את ערוותה. את האנגלית המוגבלת שבפיה, את אי הבנתה מה קורה בעולם ועכשיו אפשר לומר גם את העדר חכמתה, בלשון המעטה.

ביום השלישי למלחמה כבר היתה לה תכנית של " מוצא מדיני" , כלומר כניעה מיידית לחיזבאללה. אך אולמרט אפילו לא הסכים להיפגש עמה. עכשיו, דווקא עכשיו, היא מכריזה שצריך לפנות מאחזים בלתי חוקיים. ביטוי לאובססיה של נסיכי חרות לשעבר שנהיו יותר שמאל מן השמאל.

אך כשהיא מדברת על התוכנית הסעודית כעל אופציה מדינית שתאפשר לנו לקיים ברית עם המדינות הערביות " המתונות" ועם ארצות הברית גם יחד נגד הטרור האיסלמי היא מתגלה כחסרת חכמה אם לא סהרורית.

מלכודת פתאים

סעודיה היא האם-אמא של הטרור האסלאמי. " תכנית השלום הסעודית" היא מלכודת שרק פתאים נופלים לתוכה.

המשטר הסעודי הוא משטר אסלאמי קיצוני, המדכא באכזריות את מתנגדיו. הוא גם משטר מסואב, המחלק את כספי הנפט בין משפחת המלוכה והמקורבים לשלטון. קיומה של סעודיה תלוי בהגנה האמריקנית – בעבר מפני סאדאם חוסיין ועתה מפני איראן ומפני חתרנים אסלאמיים, המבקשים למוטט את שלטון המלוכה.

הסעודים הם רק " כאילו" בעלי ברית של האמריקנים. מאפשרים להם להחזיק בסיסים על אדמתם אך אסרו עליהם להשתמש בבסיסים אלה נגד אפגניסטן ונגד עיראק. הם כאילו חלק מן החזית נגד הטרור, אך ממשיכים לשלם תמלוגי ענק לכל ארגוני הטרור בעולם, כדמי הגנה. מן האמריקנים הם מונעים מידע חיוני על הטרור.

 שירת את התעמולה הסעודית. תום פרידמן.

 

יוזם "התכנית הסעודית", יורש העצר עבדאללה.

מסע יחסי ציבור

אחרי ה-11 בספטמבר, כשנתגלה כי רוב הטרוריסטים בשלושת המטוסים המתרסקים היו סעודים, חלה התפכחות בארצות הברית מן האשליה שסעודיה היא בעלת ברית במלחמה בטרור. דבר זה הניע את הסעודים למסע אינטנסיבי של יחסי ציבור לשיפור תדמיתם.

" התכנית הסעודית" היתה חלק ממסע זה ומי שסייע להם בכך הוא הפרשן היהודי של ה" ניו יורק טיימס" תום פרידמן.

התכנית נולדה כאילו במקרה בסעודה אליה הזמין יורש העצר הסעודי עבדאללה את תום פרידמן.

פרידמן סיפר כי בשיחה עם יורש העצר, עבדאללה בן עבד אל-עזיז אל-סעוד (שהוא השליט דה פקטו של סעודיה) העלה בפניו פרידמן רעיון מקורי: יכריז יורש העצר כי אם תיסוג ישראל לגבולות 67 יסכימו חברות הליגה הערבית לכונן עמה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מלאים ולספק לה ערבויות ביטחוניות.

ואז, מספר פרידמן , הסתכל בי יורש העצר בתדהמה ושאל: " האם פרצת את שולחן הכתיבה שלי?" . הוא הסביר כי ממש דברים ברוח הצעתו של פרידמן מוכנים בנאום כתוב שהוא מבקש לשאת.

העובדה שפרידמן אכל את הלוקש הזה עודדה את הסעודים והם ראו בה סדק דרכו יוכלו להשפיע על דעת הקהל האמריקנית. התוכנית צברה תאוצה, קרמה עור וגידים.

על התוכנית ברך בשעתו ערפאת וכמה מדינות ערביות, איך לא. גם שמעון פרס הגיב בהתלהבות ובשיחותיו באירופה קרא לאירופים לקדם אותה. אפילו הנשיא משה קצב, שאינו מחמיץ אף הזדמנות לומר משהו על כל נושא, הכריז כי " כל הצעה בעולם הערבי שרוצה לחיות איתנו בשלום, זו הצעה שצריך לעודד אותה" . לא ברור אם אמר את הדברים בין יחסיו עם א" ליחסיו עם ב" ג" או ד".

עכשיו הצטרפה ציפי לבני למצעד האיוולת הזה ורואה בתכנית בסיס לפתרון מדיני.

עוד על התכנית הסעודית

החיזבאללה, החמאס וסוריה הם גרורות סרטניות שהטיפול בהן הוזנח משך שנים * הגידול העיקרי נמצא בטהרן וישראל נגררה לתפקיד היסטורי של הצלת העולם מן האיסלם הפונדמנטליסטי * השילוב בין טרור בינלאומי ומעצמה איזורית שעלולה להיות גרעינית מחייב שינוי תפיסת הביטחון של ישראל * אולמרט יכול לשכוח מן ההתכנסות

בעת כתיבת שורות אלה (יום ג" בבוקר) מוקדם לסכם את המלחמה ה-13 בין ישראל לבין העולם הערבי-מוסלמי.

אבל אפשר כבר לומר כמה דברים שיהיו תקפים בכל התפתחות צפויה:

· המלחמה הנוכחית צודקת כמו כל מלחמות הקיום שלנו. אבל זו מלחמה מיותרת, כי אפשר היה למנוע אותה, לולא התרדמת שאחזה בנו מאז הבריחה מלבנון.

· המלחמה הזו איננה אלא קדימון למלחמה העיקרית שמצפה לנו. זו המלחמה על עצם קיומנו עם אירן ההיטלריסטית.

השילוב הקטלני – טרור פונמנסטליסטי שמאחוריו מעצמה גרעינית מצויידת בטילים ארוכי טווח.

• כדי להינצל את הסכנה האירנית אנחנו חייבים לסלק את השלוחות שלה באזורנו – חיזבאללה, חמאס, סוריה.
• החיזבאללה איננו אוייב קיומי. הוא השטן הקטן המשרת את השטן הגדול בטהרן. הוא גרורה של הגידול הסרטני האירני.
• אסור שהמלחמה הזו תסתיים לפני ריסוק מוחלט של החיזבאללה ומניעת כל אפשרות לשיקומו. הרחקתו מגבול הצפון היא חסרת משמעות בעידן הטילים ארוכי הטווח.
• תוצאות המלחמה הנוכחית ישפיעו על מלחמתנו בפלשתינאים ועל מעמדה של סוריה.
• המלחמה הזו חייבת להביא לשינוי תפיסת הביטחון של ישראל. מטוסי פ-16 מתוחכמים וטילי חץ במיליארדים אינם תשובה לפונדמנטליזם מוסלמי המפעיל רבבות טילים זולים, המוטלים ללא הבחנה על ריכוזים אזרחיים.
• צריך לשנות את הדיסקט גם לגבי השאלה " מה יגיד העולם" ו" כמה זמן יש לנו" . אנחנו נמצאים עכשיו בחזית של כל העולם החופשי. בלעדיו אולי לא נוכל להתמודד עם הסכנה האירנית, אך הוא כבר מתחיל להיות מודע לתפקיד שאנחנו ממלאים.

אולמרט ופרץ

אני מקווה שלא איאלץ לאכול את כובעי עד שדברים אלה יראו אור.. אבל נדמה לי שדווקא משום ששני האוחזים בהגה המדינה חסרי כל עבר צבאי, הם פטורים מן השקר של " התאפקות זה כוח" . ניסיון העבר מלמד שראשי ממשלה ושרי בטחון אזרחיים (ושמאליים) ידעו להכות ערבים יותר טוב מראשי ממשלה וגנרלים וימניים. יש סיכוי שיבינו כי הבריחה מלבנון וחורבן גוש קטיף הובילו אותנו למלחמה הנוכחית. שההתכנסות תהפוך את יהודה ושומרון לחזבליסטאן. אם הם לא יבינו, העם יבין.

נסראללה לא איכזב

הוא אמנם קרא בשקדנות את ספריהם של אריאל שרון ובנימין נתניהו. הוא קורא בשקיקה את העיתונות הישראלית. במיוחד הוא אוהב לקרוא את זאב שיף ב" הארץ" .

למרות הכל נשאר נסראללה ערבי. סוני, שיעי, לבנוני, פלשתינאי – לא חשוב. וכמו כל המנהיגים הערבים בעבר הוא לא החמיץ את ההזמדנות להחמיץ.

אילו נסראללה היה מתאפק עוד קצת, יושב בשקט ורק צובר עוד ועוד אמצעי לחימה היה מבסס את מעמדו וכוחו. כאן לא היו נוקפים אצבע לרוצץ את גולגלתו. אבל הוא לא אכזב והוכיח בפעם האלף שהיהודים לא יכולים לסמוך על מנהיגיהם אבל על הערבים אפשר לסמוך.

השטן הגדול אחמדיניג'אד (מימין) והשטן הקטן נסראללה (משמאל).

אילו שרון היה ראש הממשלה

אחרי חטיפת שני החיילים היה נכנס למשא ומתן על החלפת החטופים באסירים. והיה זוכה במחיאות כפיים של השמאל. הוא לא היה מעז לפתוח במלחמה נגד חיזבאללה. קופת השרצים של מלחמת של" ג רדפה אותו עד לתרדמת. אם היה פותח במלחמה אולי היועץ המשפטי היה שוקל מחדש את כתב האישום שהכינה נגדו דורית בייניש.

13 מלחמות

ואלה המלחמות שהתנהלו בין ישראל לערבים מאז ראשית המאה:

• · ה" מאורעות" : בשנים 22, 29, 36-39
• · מלחמות: השחרור, קדש, ששת הימים, התשה, ייום כיפור,    של"ג, המפרץ
• · האינתפיאדות: ראשונה שניה (ושלישית בהתהוות).

אילו אולמרט היה וינסטון צ"רצ"יל

בנאום שנשא בכנסת ביום שני, הנאום הראשון מאז ראשית המערכה, היה אומר: " זה עדיין לא הסוף, זה גם לא תחילת הסוף. אבל זה אולי סוף ההתחלה" .

אהוד בורח שוב

אהוד ברק, שבריחתו המבוהלת מלבנון הולידה את מפלצת החיזבאללה, בורח שוב – הפעם מאולפני הטלוויזיה. בימים הראשונים של המערכה נאלם דום והתראיין רק לערוצי טלוויזיה זרים. פה ושם גם אמר משהו לאמצעי תקשורת ישראליים. הבריחה מלבנון הצדיקה עצמה, אמר. כי חסכה לצה" ל כ-25 אבידות בשנה. את אבידות האינתיפאדה שבאה בעקבות הבריחה הוא אינו סופר. האם לא אמרו עליו שהוא חזק במתמטיקה?

אצל הצרפתים הבגידה גנטית

לפני כמה שנים התקיים בביירות כינוס של המדינות דוברות צרפתית. בראש הכינוס עמד נשיא צרפת, ז"אק שיראק, ובין המוזמנים המכובדים היה מזכ" ל החיזבאללה, חסן נסראללה. בלשון החלקות שלו דיבר שיראק על הצורך להילחם בטרור " על ידי סילוק הסיבות לטרור" . בתרגום לעברית בסיסית: לא הטרור שרוצח נשים וילדים ברחובות ירושלים ותל-אביב ומטיל קטיושות וקסאמים על הגליל ועל הנגב אשם. ישראל היא הסיבה לטרור. ואת הסיבה הזו יש לסלק.

האלוף (מיל.) יוסף גבע סיפר לי פעם סיפור שיש בו כדי להמחיש את מהותה של צרפת. אלוף גבע כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. באחד הימים סעד בחברת איש מודיעין אמריקני בכיר במסעדה צרפתית בוושינגטון.

 

האם אתה יודע מי הוא בעל המסעדה? – שאל איש המודיעין האמריקני את האלוף הישראלי. שאל והשיב: זהו סוכן צרפתי, ששרת את הביון הצרפתי בקובה. הוא נמלט לארצות הברית ומצא כאן מקלט. מפיו למדנו לדעת כי צרפת, שהיא " ידידתנו ובת בריתנו" , מסגירה לקובנים את כל הסודות שהם מלקטים מאתנו.

אין זה מקרה שהמדינאי המערבי הראשון שהגיע ללבנון מאז ראשית המלחמה הנוכחית הוא ראש ממשלת צרפת, דומיניק דה וילפן. צרפת אמנם חתמה יחד עם יתר מדינות ה-G8 על גינוי לחיזבאללה. אך כמו עקרב שאינו יכול שלא לעקוץ מיהר וילפן לביירות כדי לנסות ולעשות את מה שהם יודעים לעשות מזה שנות דור: לבגוד.

אילו שמעו בקולו של דניאל פייפס

אם ראשי הממשלה שהביאונו עד הלום היו שומעים לעצותיו של דניאל פייפס ייתכן שלא היינו מסתבכים במלחמה הנוכחית. אבל הם העדיפו לשמוע לעצותיהם של האדלרים והפינקלשטיינים.

 

דניאל פייפס. הוא יהודי כבן 55 המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר כתריסר ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

ביוני 2000, בעקבות כשלון שיחות הפסגה עם אסאד ותוכניתו של ברק להימלט מלבנון, אמר פייפס את הדברים הבאים:

* משך תקופה ארוכה מתבססת המדיניות הישראלית על מאמץ להגיע לשלום עם אסאד, תוך נכונות לוותר על רמת הגולן.

* זו מדיניות מוטעית מיסודה הואיל ולאסאד – בניגוד לכל התיאוריות של אלוף שגיא והמודיעין הישראלי – אין שום אינטרס להגיע לשלום.

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבי. אך כשזה מגיע לעימות – כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. ישראל רוצה פתרון, הצד השני רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו גם אחרי הנסיגה מלבנון. (הדברים נאמרו לפני הנסיגה).

* במסלול הפלשתיני ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

" אדם לא רציני"

כשפורסמו דברי פייפס פניתי לידידי איתן הבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

השבוע חזרתי ושאלתי את הבר אם לאחר השנים שעברו לא שינה את דעתו על פייפס.

תשובתו: איני חוזר בי מאף מילה שאמרתי אז.

 

 

שם למלחמה

עדיין לא מאוחר לקבוע שם למלחמה: " מלחמת שלום הנשיא" . המלחמה הורידה מסדר היום את כל הפרשה שהוא חשוד בה. למי איכפת מה עושה קצב עם נשים כשיש לנו עסק עם נסראללה.

חרפת ההפקרה של צבא דרום לבנון

הזיכרון שלנו קצר. היו זמנים שצבא דרום לבנון התפרס על הגבול ומנע התקרבות מחבלים. זה היה צבא לבנוני שאומן, חומש, מומן ואורגן על ידי צה" ל ונקרא צד" ל. כ-700 מלוחמי צד" ל מסרו נפשם במלחמה נגד המחבלים ובכך הצילו את תושבי הצפון ורבים מחיילי צה" ל מפגיעה.

 

פליטי צבא דרום לבנון שנמלטו על נפשם מן החיזבאללה צובאים על שער פאטמה מבקשים מקלט בישראל. (צילום: לע" מ)

הבריחה המבוהלת של אהוד ברק מלבנון היתה כרוכה במעשה הפקרה מחפיר כלפי לוחמי צד" ל ובני משפחותיהם. לא ניתנה להם הודעה מראש על הבריחה והם נאלצו לאסוף את מטלטליהם ולהפקיר את כל רכושם כדי למלט את נפשם. אילו נשארו היו מסכנים את חייהם. ברגע האחרון נמלטו וצבאו על שער פאטמה מתחנינים להכניסם לישראל כשהם משאירים את מכוניותיהם וחלק ממטלטליהם מאחור.

כאן קיבלו יחס מחפיר מצד מערכת הבטחון, שסרבה להכיר בהם כבעלי זכויות של חיילי צה" ל.

עשרות קציני מילואים ישראליים, שחייהם ניצלו תודות לפעילות צד" ל, הקימו עמותה (" ידידי דרום לבנון" ). בעתירה שהגישו לבג" ץ נאמר בין היתר: " לוחמי צד" ל לחמו בשליחות ובשרות מדינת ישראל, מטרותיהם היו משותפות למטרות מדינת ישראל, האויב בו לחמו היה אויבה של המדינה. המדינה ציידה אותם בבגדים, באפוד קרב, במזון. שילמו להם את שכרם, הקימה להם מוצבים, אימנה אותם באימוני לחימה, ושלחה אותם להילחם את מלחמתה בהגנה על גבול הצפון… העותרים הפכו להיות פליטי מלחמה התלושים מארצם מולדתם, ללא אדמה ללא רכוש… לא הכרת תודה קיבלו ממדינת ישראל אלא התנכרות, יחס מתנשא ומזלזל, רצון להדחיקם ולשכוח את זיכרם" .

הטילים של היטלר

גרמניה הנאצית היתה חלוצת השימוש בטילים בליסטיים למטרות מלחמתיות. היטלר תלה תקוות רבות במה שחשב שיהיה " הנשק הסופי" , שיכריע את המערכה.

 

הטיל הראשון, שכינויו היה V-2, הוטל ב-2 בספטמבר 1944 על פריס, זמן קצר לאחר שחרורה. עד סוף המלחמה הטילו הגרמנים 3172 טילי 2-V, מתוכם כ-1400 על לונדון ויתרם על מטרות שונות באירופה, רובן על בלגיה.

התוצאות היו מאכזבות למדיי. בסך הכל גרמו הטילים שהוטלו על לונדון לכ-7000 הרוגים כלומר כ-5 הרוגים בממוצע לכל טיל. חלק גדול מן האבדות נגרם, הן באנטוורפן והן בלונדון, כשאחד הטילים נפל על אולם קולנוע בו היה ריכוז גדול של אנשים וגרם למותם של מאות.

" הנשק הסופי" נתגלה כחסר משמעות מבחינה צבאית. בעקיפין גרמה תכנית הטילים להחשת תבוסתה של גרמניה. ההשקעה בכל טיל הגיעה למיליון מארק. באותו סכום ניתן היה לייצר ארבעה מפציצים כבדים שהיו יעילים ומדויקים פי כמה. במחיר שעלה לנאצים ייצור הטילים יכלו לייצר 48 אלף טנקים.

 

 

" הגבול הבינלאומי"

קו הגבול בין ישראל ללבנון הקרוי " הגבול הבינלאומי" נוצר באורח כמעט מקרי בהסכם חשאי בין צרפת לבריטניה שנעשה בשנת 1916. זהו " הסכם סייקס פיקו" הקרוי על שמותיהם של החתומים עליו – נציגי בריטניה וצרפת.

ההסכם נחתם בחשאי בשנת 1916 בו הסכימו הדדים לחלק ביניהם את אזורי השליטה לאחר מלחמת העולם הראשונה והבסת האימפריה העותמנית. לפי ההסכם אמורה היתה צרפת לקבל את רצועת החוף מצפון לעכו ועד אסיה הקטנה. בריטניה אמורה היתה לקבל את עיראק ומובלעת סביב חיפה ועכו. עוד הסכימו שהשטח שמדרום לצפת ועד באר שבע יהיה בניהול בינלאומי. חלקים בצפון הארץ נועדו למדינה ערבית.

עם תום המלחמה נתברר שבארץ נוצרו תנאים שלא היו בעת חתימת ההסכם. ביניהם קיומם של ישובים יהודים בגליל העליון המזרחי ועמידת הגבורה של תל חי וכפר גלעדי. ב-1920 נחתם הסכם חדש בין אנגליה וצרפת שקבע את השטח מן הכינרת ועד מטולה (שנקרא אצבע הגליל) בתחום ההשפעה הבריטי. כך נקבע " קו הגבול הבינלאומי" בין ישראל ללבנון.

גדר הצפון

 

 

הצרות עם לבנון לא התחילו במלחמת של" ג. עם פרוץ האינתיפאדה הערבית הראשונה בשנת 1936 (שאנו קראנו לה " המאורעות" ) חדרו מלבנון לארץ כנופיות חמושות והוברחו אמצעי לחימה למתפרעים הערבים. כדי לחסום את הגבול החליטו השלטונות הבריטיים להקים את " גדר הצפון" . ביולי 1936 נסלל כביש לאורך הגבול עם לבנון כדי לאפשר תנועת רכוחות בריטיים, באזור שהיה נתון לשליטת כנופיות ערביות. לאורך הכביש הוקמו מצדיות (" פילבוקס" ) ששימשו מעין מוצבים זעירים. בראשית 1938 הגיע לארץ סיר צ"ארלס טיגארט מומחה ללוחמה בטרור מהודו. הוא הציע לבנות גדר לאורך גבול הצפון מראש הנקרה ועד שער הגולן. לבניית הגדר גויסו כאלף פועלים שאובטחו על ידי 300 נוטרים שקיבלו נשק ואימון מן הבריטים. בניית הגדר הושלמה בשלושה חודשים תוך ניהול קרבות קשים עם ערבים שהרגו שני פועלים ופצעו שלושה.

ראה הגדת לבנון וטפשותו של עמיר פרץ

כך קבעו מבקר המדינה והמשטרה. ליתר דיוק: קבעו שאין ראיות שנעשה כאן משהו בלתי חוקי כי מדובר בחילוקי דעות בין שמאים. החלטתי איפוא לבדוק אותו חלק של העיסקה שעשה אולמרט עם המיליונר דניאל אברהמס. לא, אינני שמאי, ולא איש נדל"ן. כל ניסיוני בתחום קשור בדירה שקניתי בזיעת אפינו, שלי ושל רעייתי.

זה המכתב שכתבתי ופרסמתי בשעתו ב"מקור ראשון":

מר אברהמס הנכבד.

שמעתי על העסקה המצוינת שעשית עם ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט. עכשיו, אחרי שמבקר המדינה קבע כי העסקה כשרה (הוא לא אמר כלום על הריח) אני רוצה להציע לך עסקה דומה.

 

לפי הפרסומים קנית את ביתו של אולמרט במחיר של 2.7 מיליון דולר ואתה מאפשר לו להמשיך לגור בבית שקנית ממנו תמורת שכר דירה של 2250 דולר לחודש.

סביבה לא יוקרתית

העסקה שאני מציע לך היא בהיקף קטן יותר. אני ובני משפחתי מתגוררים בדירה ברמת-גן, שקנינו לפני כעשר שנים בכ-200 אלף דולר. קומה חמישית שלושה כיווני אוויר, משקיפה אל תוך שדרת עצי אקליפטוס.

גילוי נאות מחייב להגיד לך שהדירה שוכנת בסביבה לא כל כך יוקרתית כמו דירתו של אולמרט. הקבלן שבנה את הבתים החדשים באזור מכנה את השכונה " רמת חן הצעירה" . העירייה מכנה את השכונה "רמת שיקמה" , על שם עצי השקמים, שהשכונה משופעת בהם. אך לנהג המונית שיסיע אותך לכאן, כדי לבדוק מקרוב את הנכס, אתה צריך להגיד את האמת. זו שכונת "סלמה ג"" . בעבר זו היתה שכונה מוכת עוני פשע וסמים. שכונה זו הייתה הפרויקט הראשון של שיקום השכונות שיזם בשעתו מנחם בגין.

היום זו שכונה נחמדה בהחלט שבה בניני מידות יפים ובסמוך לה הפארק הלאומי של רמת גן. תושביה, ותיקים כחדשים, נחמדים ונעים לחיות בה. אפשר בהחלט לטעון כי דירתנו שווה 270 אלף דולר, אם כי יש לי ספקות אם אצליח להשיג קונה במחיר כזה. אני נוקב מחיר זה רק לצורך המיקוח. אם תתעקש הרי יש על מה לדבר. המחיר גמיש.

לקנות בית טמפלרי

מה שמוצא חן בעיני בעסקה שעשית עם אולמרט איננו המחיר ששילמת בעד ביתו אלא שכר הדירה שאתה גובה ממנו. לפי חשבון זה אוכל להמשיך ולגור בדירתנו הנוחה תמורת 225 דולר לחודש. פחות ממחצית ממה שמשלם אחד מילדיי תמורת דירת חדר ומשהו בתל-אביב.

מה אעשה בכסף שאקבל ממך?

נורא מתחשק לי, כמו אולמרט, לרכוש איזה בית טמפלרי עתיק ולשפץ אותו. אך אני לא חושב שהכסף שלי יספיק. הריכוז הגדול ביותר של בתי הטמפלרים בגוש דן הוא בשכונת שרונה לשעבר שבקריה התל אביבית. אני בספק אם ראש העיר, רון חולדאי, יאשר לי שיפוץ בניה והריסה של מבנה כזה. לי אין קשרים טובים בעיריה כמו שיש לקונה שלך בעיריה שעמד פעם בראשה.

השקעה סולידית

גם לי, כמו לאולמרט, יש ילדים, ואוכל לחלק את הכסף ביניהם, אם אהיה בטוח שחוזה השכירות הוא לטווח ארוך. אם לא, אוכל להשקיע את הכסף ולהעלות את רמת החיים שלנו.

אם אקבל ממך את המחיר שאני דורש יהיה בידי (לפי השער הנוכחי לדולר  4.7) סכום של 1,269,000 שקלים. אם אשקיע את הכסף בתכנית הכי סולידית שאפשר, אקבל בערך 4.5 אחוז לשנה. בשקלים זה ייצא 57,105 שקלים לשנה, שהם 4758 ₪ לחודש. לך אשלם שכר דירה בסך 1058 ₪ כך שיישארו לי ביד 3700 ₪. סכום זה יביא לשיפור רמת החיים שלנו ויאפשר לנו גם לסייע במשהו לילדינו ולנכדינו. (יש לזכור שהמאמרנכתב במרץ 2006 ושער הדולר ורמת הריבית הם בהתאם).

לצערי אינני יכול להציע לך שום דבר בתמורה. אפילו לא קטע חיובי ב"היגיון בשיגעון" . אני שייך עדיין לדור הרואה עצמו כפוף לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, האוסר קבלת טובות הנאה. אני אפילו לא יכול להציע לך ביקורת חיובית על ספרך (peace is possible) כי איני מאמין שהשלום אפשרי ואני גם לא מאמין שאולמרט שהמליץ על ספרך מאמין בכך.

אבל כפי שפורסם עשית את העסקה עם אולמרט ללא שום תמורה מראש הממשלה בפועל. כי אין לך בכלל עסקים בישראל. אז למה שייגרע חלקי?

=========================================

משורר ארץ ישראל

בימים אלה ימלאו 31 שנים למותו של נתן אלתרמן, המשורר שמשנה לשנה הופך להיות יותר ויותר אקטואלי. המשורר שהכריז כי " אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" . המשורר שהיה הרוח החיה בהקמת " התנועה למען ארץ ישראל השלמה" ואמר: " מי שיחזיר את חלקי הארץ הללו יצטרך לפני כן לכתוב תנ" ך אחר" . עד סוף ימיו טען כי אין ולא הייתה אומה פלשתינאית. הקרויים פלשתינאים הם חלק מן האומה הערבית, אמר. ברגע שהכרנו באומה נפרדת כזו איבדנו את הבסיס לצדקת הציונות והענקנו לגיטימציה לטרור.

קטונתי מלהביע דעה על שירתו הלירית של אלתרמן. אציין רק שיש הרואים בו את גדול המשוררים מאז ביאליק ואורי צבי. באומרי שאלתרמן נעשה אקטואלי יותר כוונתי לשירתו בז"אנר, שהמבקר דן מירון מכנה " תת תקני" . השירים שפרסם משך 22 שנים (1943-1965) ב" טור השביעי" בעיתון " דבר" .

על מידת הרצינות בה התייחס אלתרמן לחלק זה של יצירתו שמעתי מפי הסופר חיים באר, שעבד באותה תקופה ב" דבר" . אלתרמן נהג להגיע למערכת מבעוד יום עם כתב היד, יושב שעה ארוכה ומשכלל אותו, בודק את ההגהות ומכניס עוד ועוד שינויים, הטיפול בטור שלו היה סיוט לפועלי הדפוס ולעורכים.

במה אלתרמן אקטואלי היום?

ניתן לשירתו לדבר:

כה אמר השטן

" …אז אמר השטן: הנצור הזה

איך אוכל לו.

איתו האומץ וכשרון המעשה

וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.

 

ואמר: לא אטול את כוחו

ולא רסן אשים ומתג

ולא מורך אביא בתוכו

ולא ידיו ארפה כמקדם,

רק זאת אעשה: אכהה מוחו

ושכח שאיתו הצדק.

כה דיבר השטן וכמו

חוורו שמים מאימה

בראותם את השטן בקומו

לבצע המזימה" .

 

(שיר זה לא פורסם בחיי המשורר. מצאה אותו בתו, תרצה אתר בעזבונו).

השלום כחומר נפץ

 

" …הדנים על שלום ברב-חפץ

חייבים לשנן וללמוד

כי שלום הוא אחד מחומרי הנפץ

היכולים להחריב עולמות.

 

ולכן הקמת השלום יש בה פחד

כי ארגז דינמיט הוא, ומי יחזיקנו?

ואמנם העמים מקימים אותו יחד –

ומיד מתחילים לתרחק ממנו

 

… כדי שאותו השלום בקומו

לא יבשיל מלחמה חדשה בשקט,

יש הכרח שיהיה השלום בעצמו

מלחמה בלתי פוסקת

 

מלחמה נגד כל השלמה ומורך,

נגד כל עיוות-דין של יהיר ועם,

ואפילו שמירת השלום, לעת צורך

משומרי השלום בעצמם"

נצחון המסלפים

בשירו " תחרות לניסיון" מתאר אלתרמן תחרות בין ארבע חרויות: חופש הדיבור, חופש הדת, חופש ממחסור וחופש מפחד. כשנעמדו המתחרים על קו הזינוק הצטרף לתחרות " חופש הסילוף" .

 

צחקו הצופים. מה כוחו של חופש הסילוף מול כוחן של יתר החרויות קלות הרגליים. אך הנה זינקו החמישה ואז

 

" רחבו העיניים

אילמה כל לשון

הסילוף הפיסח

מגיע ראשון"

—

" ובמרכז הזירה התייצב הסילוף

ויקרא: לי הכתר, אני האלוף"

 

אלתרמן מסביר את הסיבות לנצחון הסילוף.

 

" הנותנים לו לגשת לשדה התחרות

מנחילים למפרע תבוסה לחרות" .

 

==========================================*

שומן ועצלנות סגולה לבריאות?

בימים אלה פורסמו תוצאות מחקר שקבע כי מזון דל שומנים אינו מפחית את הסיכוי לחלות במחלות לב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי של האיגוד הרפואי האמריקני. הושקעו בו 415 מיליון דולר והשתתפו בו 49 אלף נשים בגילאי 50 עד 79. המחקר העלה כי בקרב הנשים שצרכו מזון מופחת שומנים לא היו פחות מקרים של התקפי לב, שבץ מוחי, סרטן השד וסרטן המעי הגס – לעומת נשים שמילאו כרסן בשומנים למכביר.

עצלות לאריכות ימים

מחקר אחר שפורסם קובע כי סוד החיים הבריאים והארוכים הוא " עצלות חסרת תכלית" . בעל התיאוריה הוא חוקר גרמני, פטר אקסט, המסביר אותה בכך שיונקים הם בעלי כמות אנרגיה מוגבלת. מי שמבזבז אותה בפעילות ספורטיבית מקצר את חייו.

שום ספורטאי, אומר החוקר, לא הגיע לגיל מתקדם. הרץ הצ"כי האגדי אמיל זאטופק " הקטר הצ"כי" ), שהיה אלוף העולם בריצת מרתון, (והוא הזוכה היחיד מאז ומעולם במדליית זהב על ריצות 5000 ו- 10000 מטרים, מת מהתקף לב לאחר שהפסיק לרוץ. ומאידך מביא החוקר דוגמא מאיזה כפר איטלקי שתושביו מאריכים חיים מעבר ל-100 שנים הואיל ופעילותם מינימאלית והם מרבים בשינה.

ההרזיה מסוכנת

והנה עוד מחקר המפריך את הדעות המקובלות. חוקרים מהמכון לרפואה מונעת בקופנהגן טוענים כי הרזיה מסוכנת לבריאות. אנשים רזים מטבעם לוקים פחות בהתקפי לב, אך שמנים שרזו מפתחים בעיות אחרות, ההופכות את היתרון לטווח קצר לבעיה לטווח ארוך.

התאוריות החדשות הללו הזכירו לי טור שפורסם בשנות השישים בעיתונות הישראלית, שהיה חתום בידי דמות פיקטיבית, ד" ר חסיה ברזל. הטור הטיף לאכילת פירות וירקות, הימנעות מאכילת בשר, שומן מן החי וביצים. הטור נראה כמו חומר מערכתי. אך זו הייתה מודעה בתשלום שמומנה על ידי המועצה לשיווק ירקות ופירות. הטור נכתב בידי כמה עיתונאים ומטרתו היתה להגביר את צריכת הירקות והפירות. באותה תקופה הייתי צמחוני אדוק. לכן, כשנתבקשתי (על ידי מנהל פירסום " צח" , שהיה הפרסומאי של המועצה) לתרום את תרומתי לטור הזה נעניתי בשמחה. הייתה לי ספרות מגוונת בנושא ודליתי מתוכה סיפורים. מלחים שניצלו ממחלה קשה שנגרמה בגלל מחסור בוויטמינים על ידי אכילת בננות על קליפותיהם. טייסי בריטניה במלחמת העולם השנייה שגברו על הגרמנים תודות לגזר ששיפר את ראייתם בלילה ועוד.

הטור הזה של ד" ר חסיה ברזל הדמיונית עורר תהודה רבה. אפרים קישון, שהיה אז הסטיריקאן הפופולארי ביותר בארץ, כתב ב" מעריב" פיליטון שלגלג על ההטפה הצמחונית. הוא כתב שיש להיזהר מאכילת חסה וגזר כי אין כמוהם מזיקים לבריאות. שיש להיזהר מכל משמר מאכילת פירות וירקות כי הם כמו רעל לגוף. במקומם יש להעדיף סטייק של בשר אדום עסיסי, הרבה חמאה והרבה ביצים. על הרשימה חתם, ד" ר בסיה חרזל.

" מעריב" היה אז העיתון הנפוץ במדינה והארץ התגלגלה מצחוק. אנשים צחקו והמשיכו לאכול סטייקים כשהשומן זב מסנטריהם.

אך במרוצת השנים גדלה תמיכת הממסד הרפואי ועמדת הציבור, בישראל ובעולם, בתפיסות הצמחוניות. אין סוף מחקרים הראו כי צריכת מזונות עתירי סיבים – כמו ירקות חיים, לחם חי וקטניות, מקטינים את הסיכוי לחלות בסרטן ובמחלות לב. אכילת ביצים, שומן מן החי, בשר אדום הפכו להיות מוקצים בעיני החרדים לבריאותם.

שינוי דרמטי

בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במגמה וארצות הברית צועדת בראש השינוי הזה. המגמה החדשה היא שהסכנה המאיימת על האנשים בחברה המודרנית איננה מן הבשר האדום, השומן מן החי, הביצים, והחמאה. הישועה גם איננה במזונות ה" טבעיים" נטולי השומן הטבולים בסוכר. עכשיו האויב הם הפחמימות לכל צורותיהם. החל בסוכר, שכמוהו כרעל, דרך כל סוגי המאפה וכל סוגי הלחמים, אורז, תפוחי אדמה, תירס וגם פירות יבשים ופירות עשירים בסוכר כמו בננות, ענבים וכדומה.

הרקע למהפך הזה נבע מן העובדה ש" תעשיית הבריאות" לא הצליחה לפתור את בעיית הבריאות המרכזית של החברה המודרנית – בעיית ההשמנה. ההשמנה איננה רק עניין אסתטי. היא קשורה (כגורם או כתוצאה) בשורה של מחלות שהן מארת התקופה – לב וכלי הדם, סוכרת, לחץ דם וכנראה גם סרטן. עוד נתגלה כי חלק נכבד מ" מזונות הבריאות" למיניהם מכילים סוכרים או תחליפי סוכר, שכאילו לא מזיקים (לקטוז, מלטוז, סורביטול) אף החמירו את מצב הבריאות של צרכניהם.

==========================================

למות עם מקדונלדס

אחד הביטויים לתפיסות החדשות בנושא מזון ובריאות היה הסרט " לאכול בגדול" (SUPER SIZE ME ) של הבמאי מורגן ספרלוק. הסרט מספר את ספורו של צעיר בריא לחלוטין המחליט לבדוק איך תשפיע על בריאותו דיאטה המבוססת על אכילת מקדונלדס 3 פעמים ביום משך חודש.

הסרט עוקב אחר מצבו של הצעיר. מלחץ דם תקין של 120/80 הוא עולה ל-160/90 הכולסטרול הרע עולה מ-186 ל-226. הרופא מאתר קשיים בתפקוד הכבד ומזהיר את הצעיר כי אם ימשיך כך יחלה במחלה רצינית.

במהלך הסרט מגלים לנו מפיקיו כי רוב האמריקנים אוכלים 40 אחוז מארוחותיהם בחוץ, דהיינו צורכים מזון זבל. 17 מיליון אמריקנים סובלים מסוכרת מסוג 2 ולפי התחזיות אחד מכל שלושה ילדים יחלה בסוכרת במהלך חייו. הסרט מצביע גם על שטיפת המוחות שעושות חברות המזון ועל כך שהבעיה איננה רק בהמבורגבר השמן אלא בעיקר בלחמניות העשויות קמח לבן, בצ"יפס רווי השמן, במשקאות הקלים המזריקים מנות ענק של סוכר לדם ובגלידות הנאכלות כקינוח במנות הולכות וגדלות.

איך צריך אדם נורמלי, המבקש לשרוד וגם לחיות חיים איכותיים להתייחס למחקרים השונים והמנוגדים? על כך נדון באחד הטורים הבאים.

1. אולמרט מגרש את אביו
2. אולמרט כפירומן
3. משל האריה והחמור
4. משפט נדיה מטר ומלכיאל גרינוואלד
5. איך הגיע ספר טרזן למשרד ראש הממשלה

את המלים שבכותרת  אמר אהוד אולמרט לשמואל תמיר, המספר על כך בספר זכרונותיו * " האיש הזה יהיה מוכן לעשות הכל ובלבד שישיג קידום אישי" * " פן זה באופיו העביר בי צמרמורת" * עקיבא נוף: כשאגיע לבית דין של מעלה אירש גהינום על שהבאתי את אולמרט לפוליטיקה

 

ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, החל את הקריירה הציבורית שלו בהפגנת אהבה לאבא שלו, מרדכי אולמרט. אולמרט האבא היה חקלאי ישר דרך, חבר מרכז וחבר הכנסת השלישית והרביעית ברשימת " חרות" . הוא הרבה למתוח ביקורת על מנחם בגין וזה סילק אותו מן הרשימה לכנסת והביא לפרישתו.

בוועידת " חרות" שהתקיימה בכפר המכביה ברמת-גן בשנת 1966 החליט אהוד אולמרט לנקום את נקמת אביו, כך סיפר לחבריו. הוא עלה על בימת הוועידה והכריז כלפי בגין: " ניסית שש פעמים לך הביתה" . הכרזה שעוררה מהומה רבתי .

באותם ימים היה אולמרט סטודנט צעיר (21) לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ועסקן זוטר בתא הסטודנטים של "חרות" . איש בתנועה לא הכיר אותו, אבל הכרזתו האיצה תהליך מהפכני שהחל בתוך "חרות" בלי קשר אליו.

קבוצה גדולה של פעילים, בראשות עורך דין שמואל תמיר, קראה תיגר על התנהלותו של בגין ועל הצמרת שמסביבו. קבוצה זו פרשה מ" חרות" והקימה את תנועת " המרכז החופשי" שרצה לכנסת בבחירות 1969 וזכתה ב-2 מנדטים. אהוד אולמרט הצעיר, אולי בזכות אותו נאום, זינק בקריירה הפוליטית והפך להיות מזכיר הסיעה בכנסת.

" מעורר צמרמורת"

עד כאן סיפור נחמד על פוליטיקאי שקיים מצוות כיבוד אב ואם עליה נאמר למען יאריכון ימיך. זמן לא רב לאחר אותה הופעה בכפר המכביה היה ארוע שמעמיד בסימן שאלה את אהבת הבן לאביו.

על כך מספר שמואל תמיר בספרו (" בן הארץ הזאת" ):
 

" אביו של אהוד, (מרדכי אולמרט), … היה המזכיר הכללי של המרכז החופשי… היו לו חיכוכים בלתי פוסקים ועלי היה ליישבם… בוקר אחד … ת נכנס אהוד לחדר. נאנחתי עמוקות ואמרתי: אבא שלך, שיהיה בריא, לא קל. תשובתו של אהוד הלמה בי. שמואל, אם אתה רוצה לסלק אותו אני אסדר את זה בתוך עשרים וארבע שעות. אמרתי: אני לא מציע לסלק אותו. אני רק חושב שקשה אתו. אולי תשכנע אותו להתגמש. טוב אמר אהוד אולמרט איך שאתה רוצה. אבל אם אתה רוצה שיעזוב את העבודה אסדר זאת בעשרים וארבע שעות. נחרדתי. פן זה באופיו העביר בי צמרמורת ותחושה קשה… אמר לי ידיד: האיש הזה יהיה מוכן לעשות הכל, אם לנקוט בלשון המעטה ובלבד שישיג קידום אישי אפילו בצעד אחד" .

" ישלחו אותי לגהינום"

האיש שתרם אולי יותר מכל אדם אחר לכניסתו של אולמרט לפוליטיקה הוא חבר הכנסת לשעבר, עקיבא נוף. ואלה הדברים שאמר לי נוף:

 

" כשיגיע יומי ואעמוד בפני בית דין של מעלה אין ספק שישלחו אותי לגהינום על תרומתי לקריירה של אהוד אולמרט. אני מוניתי למזכיר סיעת " המרכז החופשי" בכנסת וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי מלגת לימודים בהולנד. באתי לשמואל תמיר ואמרתי לו על כוונתי לנסוע והוא ניסה להניא אותי. אמרתי לו: יש לי בשבילך מחליף והצעתי את אהוד אולמרט. שמואל תמיר בכלל לא הכיר אותו והסכים לקבלו. תוך זמן קצר נתגלה אופיו של אולמרט. חנפן לאיש שבצמרת עד כדי בחילה, כשהוא מסתיר סכיןש מאחורי גבו. הייתי עד לכך שבתום יום עבודה הוא מצלצל לרות, רעייתו של שמואל תמיר, ומספר לה עד כמה בעלה גדול.

מסלול הפילוגים"

" כשנבחר אולמרט לכנסת הוא שלף את הסכין. היה תוקף את תמיר על דברים שלא היו ולא נבראו ויוצר סערה. לאחר מכן הופיעו הדברים בעיתונות והיה ברור שהוא מדליף אותם בצורה מדויקת, אולי על ידי הקלטה סמויה של הדיונים.

" התנהגותו זו הביאה לפיצוץ ולפילוג ומכאן דרכו רצופה שורה של פילוגים בשורה של תנועות. מהמרכז החופשי ל" מרכז העצמאי" , לע"ם, הרשימה הממלכתית, הליכוד ולבסוף " קדימה" . בכל אחת מן התנועות הללו הוא היה הגורם המתסיס והמפלג. השיטה היתה להחניף למנהיג הרשימה, לבסס את מעמדו, תוך שהוא מחזיק סכין הננעצת במיטיבו.

" עובדה בלתי מוסברת עד היום היא כיצד לאחר שיחה של חצי שעה עם שרון (שלפניה הובטח לו רק להיות שר המסחר והתעשיה) יצא במעמד של ממלא מקום ראש הממשלה ושר בכיר" .

עד כאן דברי עקיבא נוף.

בעיטות לפנות בוקר

נחזור לספרו של תמיר. תמיר מספר על המאבק שהתקיים ב"מרכז החופשי" על המקום השלישי ברשימה בין אהוד אולמרט לבין עקיבא נוף. הקולות בוועדה המסדרת היו שקולים ותמיד הכריע בעד נוף.

 

על מה שארע לאחר מכן מספר תמיר: " בשלוש לפנות בוקר מגיע אהוד עם רעייתו… ראיתי שאולמרט נרעש כולו. ירדנו לכביש להמשיך לשוחח תוך הליכה וכאן ארע דבר מוזר מאד. הלכנו לאורכו של הכביש הצר ליד ביתי ואולמרט הלך סמוך למדרכה. הוא בעט בה ללא הרף. אנחנו מתקדמים והוא בועט ובועט. אמרתי… מה קורה לך. והוא ממשיך ללכת ולבעוט במדרכה וכשהוא נתקל באבן הוא מציב אותה לצד השני…."

2. הפירומן

בצד הקריירה הפוליטית שלו עשה עקיבא נוף קריירה די מוצלחת בתחום הפזמונאות. בין יצירותיו הידועות: מים לדוד המלך, שישו את ירושלים, כוכבים בדלי, איזבל ועוד.

ברוח ארועי הימים האחרונים כתב את הפזמון הבא:

ביום של חורף, יום סגריר, ,

ילד קט קם והצהיר:

" כאן קר מדי בזאת העיר,

לשם חימום אותה…אבעיר"

חכמי הדור חייכו מעט, –

" איזו "חוכמה" של ילד קט" ,

כי לא עלה בדעת איש,

שהילדון את זאת ימחיש.

אמנם, אחד שם, במבוכה,

אמר שזו כלל לא בדיחה,

אבל כלם אמרו: – " שטויות!

אתה מגזים, רואה שחורות,

רק הסתכל על הפעוט,

ראה כמה שהוא חמוד,

היעלה בדעת איש,

שהילדון את זאת ימחיש ?"

אך הילדון, ללא היסוס,

טיפס עלה על גב של סוס,

וברכבו בכל העיר

הוא אש שלח מקיר אל קיר.

אז המומחים, בתדהמה,

אמרו בקול מלא אימה:

" זה לא עלה בדעת איש

שהילדון את זאת ימחיש"

היום הילד, כבר, גדול,

הוא מפורסם, ידו בכל,

היום הוא " רץ" להנהלה

של פעולות ההצלה.

אך פה ושם, על גבול העיר,

הוא, בחשאי, גפרור מבעיר,

כי אם תחדל האש כליל,

מי יצטרך את המציל?

================================================================

3. משל האריה והחמור

כשהמציאות מתחילה להיות מסובכת ובלתי מובנת אני פונה לספרי משלים. החכמה הטמונה בהם יש בה כדי לחדד את כושר האבחנה שלנו בין אמת ושקר, בין עיקר וטפל.

במונח מציאות מסובכת אני מתכוון להחלטתו של היועץ המשפטי להמשיך ולהעמיק את החקירה בפרשת סיריל קרן; לשאלות העולות פתאום מאיפה באו המיליונים למשפחת שרון, מי שילם ומה קיבלה בתמורה; איך הפך פתאום אולמרט להיות יורשו הלגיטימי של שרון וגורף בסקרים ארבעים מנדטים ויותר.

ובכן הנה כמה משלים שמצאתי המסבירים את מצבנו.

על החמור אומר קרילוב כי כשברא יופיטר את החיות ניתנה לחמור קומה של סנאי. הקים החמור צעקות איך זה ניתן כל הכבוד לאריות לפילים ולנמרים ו" עלי שום חי לא ידבר/ בי שום בריה אף לא תשגיח" . יום יום נדנד החמור ליופיטר כי יגדיל את ממדיו. עד שליופיטר נמאס והוא נתן לו פרס " קול פרא עז כסער/ אשר הפיל אימה על כל שוכני היער"

תחילה נבהלו כל שוכני היער, עד אשר נתגלה " מה טיב חמור חמורותים/שמו, סמל קוצר הבינה/היה לצחוק ולשנינה…" .

עד מהרה באו ימים טובים לחמור. האריה נפל למשכב ובפגישה עם השועל מספר החמור : פעם היה אימת היער " אז נסתי מפניו כעל כנפי הסער/ וראה עכשיו תש כוח הוא רובץ /בתוך מאורתו כמוהו כבול עץ" .

וכשהשועל מביע ספק אם גם במצבו זה של האריה העז החמור לגעת בו השיב החמור: : " ממה עכשיו אפחד אמור?/גם אנוכי בעטתי בו הפעם/ ידע נא טעם פרסת חמור" .

עד כאן משלי קרילוב (והציטטות בגרשיים הם מתרגומו הנפלא של חנניה רייכמן).

ממשל המשלים הצרפתי לה-פונטן המשיך ומספר על החמור שעטה אור של אריה והטיל פחד על סביביו . אבל אויה לחמור הטיפש קרתה תאונה. מתוך מסיכת עור האריה " בדל אוזן בצבץ" ואז ידעו כל חיות היער עם מי יש להם עסק.

ולה פונטיין מסיים את המשל בנמשל: " לא אחד בצרפת עלה על" בדרך שבה עלה החמור אל על.

(הציטוטים שבגרשיים משל קרילוב הם מתרגומו הנפלא של חנניה רייכמן ומשל לה פונטין מתרגומו של ייונתן רטוש).

===============================================================

4. משפט נדיה מטר ומלכיאל גרינוואלד

שמעתי שעומדים להעמיד לדין את נדיה מטר, יושבת ראש "הנשים בירוק" בעוון העלבת עובד ציבור. היא מואשמת בכך ששלחה ליונתן בשיא, ראש מינהלת פינוי גוש קטיף, הצעה לנוסח מכתב שעמד לשלוח למפונים. הנוסח שהציעה היה המכתב שנשלח ליהודי ברלין בשנת 1942 לקראת פינויים.

לשמע הכוונה לתבוע את נדיה מטר עלה בדעתי שם אחד שאינו זכור אולי לקוראים רבים: מלכיאל גרינוואלד.

גרינוואלד היה יהודי ישיש, בעל מלון קטן בירושלים, ששלח אגרות משוכפלות בסטנסיל שנשאו את הכותרת " מכתבים לחברי המזרחי" . בסוף שנת 1952 האשים באחת האיגרות את ישראל קסטנר (שהיה יו" ר ההסתדרות הציונית בהונגריה) ששיתף פעולה עם הנאצים (בשנים 1942-1945) בהרדמת ערנותם של יהודי הונגריה והיה גם שותף לגזל רכושם יחד עם הפושע הנאצי קורט בכר. עוד האשים גרינוואלד את קסטנר כי העיד לטובת הפושע הנאצי בכר במשפטי נירנברג.

קסטנר עלה ארצה ב-1947, היה פעיל במפא"י ומועמד מטעמה במקום 59 לאסיפה המכוננת. עבד כמה זמן בעיתונות ההונגרית ואחר כך עבד במשרד האספקה והקיצוב.

 

היועץ המשפטי לממשלה דאז, חיים כהן, לחץ על קסטנר להגיש תביעת דיבה נגד גרינוואלד שלהגנתו נחלץ עורך דין צעיר, שמואל תמיר. תמיר הצליח להפוך את היוצרות ומשפט גרינוואלד הפך להיות משפט קסטנר.

בדין ישב השופט המחוזי בנימין הלוי שקיבל את רוב טענות תמיר וקבע בפסק דין, שניתן ב-1953, כי קסטנר " מכר את נפשו לשטן" . הפרשה גרמה למשבר ממשלתי בגלל החלטה להגיש ערעור על פסק הדין. בבחירות שנערכו לאחר מכן ירד כוחה של מפא" י בבחירות לכנסת השלישית.

בערעור בבית המשפט העליון זוכה קסטנר בשנת 1958 ברוב של 3 נגד 2, פרט לאישום שהעיד לטובת הפושע הנאצי בכר. לפני שנודעו תוצאות הערעור נרצח קסטנר בידי מחתרת בת שלושה אנשים. אחד מהם (שהיה עד מדינה) נתגלה מאוחר יותר כמודיע של השב"כ וגם לשניים האחרים היה קשר עם השב"כ לפני שהצטרפו למחתרת. השלושה נדונו למאסר עולם אך קיבלו חנינה ב-1963. בעקבות משפט זה נתגלה כי תקציבי השב"כ לא היו מאושרים על ידי ועדת הכספים של הכנסת וחשבונותיו לא בוקרו על ידי מבקר המדינה.

===============================================================

5. איך הגיע ספר טרזן למשרד ראש הממשלה

סידרת " קצרים" שבערוץ השני מצליחה לעתים לגעת בעצב רגיש של הישראליות. כזה היה הקטע העוסק ביחסו של הישראלי לספרים.

יובל סגל נכנס לדירתה של ריקי בלוך ומופתע לגלות ארון ספרים עמוס ספרי מופת.

בין השניים מתפתח הדיאלוג הבא:

יובל: " ואו כמה ספרים. מה זה? בשביל היופי או שאת באמת קוראת?"

ריקי: " אני לא יכולה לגמור יום בלי שאני קוראת אחד או שניים.

– " או אז את ממש תולעת ספרים את הא?"

– " כן"

יובל מזהה את הספר " מלחמה ושלום"

ריקי: " יש לזה שני חלקים אתה יודע"

– " מאה שנים של בדידות"

– " אוי זה ספר מקסים" .

– " קיצור תולדות הזמן? את קראת את קיצור תולדות הזמן?.

– " בטח. מה אתה רוצה לבחון אותי?
– " לא אני מאמין לך. פשוט יש איזה קטע שלא הבנתי" .

יובל שולף את הספר מן המדף מחפש את העמוד. הפעולה הזו מפתיעה את ריקי. היי יה יה יה מה עשית עכשיו. איך עשית את זה?" .

היא נוטלת מידיו את הספר הפתוח ונדהמת: " בוא נא, מה זה? יש דברים בפנים? כמה מילים וואו" .

  

"מה זה, יש מילים בפנים?" ריקי בלוך ב"קצרים" בערוץ השני.

הסצינה המטורפת הזאת מציגה את הישראלי במערומיו. זה הרוכש ספרים כטאפט לקירות ביתו ומצהיר בלשון הגששים: " קניתי אבל טרם הספיקותי" .

בישראל רואים אור מדי יום בממוצע כעשרה כותרים. האם גם קוראים את הספרים שנרכשים?

יש לי על כך סיפור שיש בו כדי ללמד משהו על הקשר בין רכישת ספר לבין צריכתו. בשנות השישים יזם " ידיעות אחרונות" מבצע ענק להדפסה מחודשת של ש" ס וילנא בפורמט גדול, כריכה מהודרת ועם שפע של פרושים. ש" ס שעד אז לא היה דוגמתו בשוק.

מחלקת הספרים של העיתון החליטה להוציא את הש" ס בהדרגה ותוך כדי כך לממן את ההשקעה בהחתמת מנויים על הסדרה כולה.

כדי להגדיל את אמון הציבור בפרויקט הוצגו בחלונות הראווה של חנויות ספרים כרכים של ש" ס שלם. בגב הספרים נרשמו שמות כל המסכתות, אך רק חלק מן הכרכים היו מודפסים וביתר היה נייר לבן ריק מתחת לכריכה המהודרת.

המפעל זכה להצלחה מרשימה ומספר המינויים היה גדול. תוך תקופה לא ארוכה יחסית הושלמה הדפסת כל הש" ס והכרכים נחטפו כלחמניות טריות.

במהלך המכירה ארעה תקלה ובחנויות רבות מכרו בטעות את הגמרות שהכילו דפים ריקים. שאלתי את מנהל ההוצאה דאז מה קרה לכל הש" סים הריקים והוא השיב לי: לא תאמין, כל הכרכים המדומים נמכרו ואיש כמעט לא התלונן.

מי רכש את הכרכים הללו ולמה אינני יודע. אולי חלק מהם הגיעו למשרד ראש הממשלה. מסתבר שבמשרד ראש הממשלה יש באופן קבוע תפאורה של גמרות ברקע הנפתחות רק בידי המנקות. כשהחליט אולמרט להתראיין לטלוויזיה מיהרו להעביר את הש" סים מחדרו של שרון לחדר של אולמרט. ואז נתברר שהכרכים הוצבו במהופך. היחיד שחש בכך היה הדובר האישי של אולמרט, חגי אליאס. ממש תלמיד חכם. הגמרות נהפכו והוצבו על עומדן ורק אז התירו לצלמים לצלם.