החוק לא ירתיע את ענקי התקשורת, לא ישנה את חוסר האיזון בה, אבל יפגע אנושות בכלי תקשורת חלשים ובימין עצמו * לא תהיה הגנה ממשית לפגיעות באזרח הקטן וינחית מכת מוות על העיתונות החופשית המתגבשת בבלוגוספירה
– מאת: אמנון לורד –
התיקון הדרקוני לחוק לשון הרע הוא סימן למוות מוחי של הימין. כלי התקשורת המזוהים עם הימין יהיו הראשונים להיפגע ממנו.
לא פעם אני מתלוצץ עם חבריי, ליד מיטת חוליו של הימין, ובתור רופאים מתחזים אנחנו מאבחנים שהימין סובל ממחלה חשוכת מרפא שקוראים לה מוות מוחי.
– מאת אלי תבור –
שלושים שנה אחרי שנס מהארץ מאימת הדין ומנושיו, חזר העיתונאי לשעבר יוסי ינאי לככב בכותרות. לא באמצעי התקשורת הישראליים אלא בארצות הברית. שם עוררה הפרשה גל פרסומים בעיתונות המודפסת, בעיתוני אינטרנט וביו טיוב.
יוסי (ג'וזף) ינאי, 67 , הורשע לפני חמישה חודשים בבית המשפט הפדראלי בברוקלין במדינת ניו יורק בעבירות חמורות: הברחת צעירות מאירופה ומדרום אמריקה לארה"ב, והפיכתן לשפחות מין.
עתה הוא ממתין לגזר דינו. העונש המכסימאלי על העברות שהורשע בהן הוא 80 שנות מאסר.
שורה התחתונה במרכז משמאל לימין – הרמטכל ייגאל ידין, גלילה ינאי, ובעלה יעקב{יאן} ינאי, קצין קשר ראשי
לאחר כשנתיים בתפקיד זה, כשספיר – לימים שר האוצר בממשלות ישראל במשך יותר מעשור – התמנה למנכ"ל משרד האוצר, הוא לקח עימו את יעקב ינאי ומינה אותו לסגנו.
קבוצת "נערי בן גוריון"
חשוב יותר מתפקידיו הרשמיים היה מעמדו של יאן כאחד מקבוצת "נערי בן-גוריון". אלה היו הצעירים אותם טיפח ראש הממשלה עוד בתקופת המדינה שבדרך והועידם להיות עוזריו ויורשיו.
חבורה סגורה זו של צעירי מפא"י (מפלגת פועלי ארץ-ישראל שהנהיגה את המדינה עד למהפך 1977) כללה את משה דיין, יגאל ידין, שמעון פרס, טדי קולק, אבא אבן, אהוד אבריאל, מאיר (ממי) דה-שליט, וגם את יעקב ינאי.
יאן היה חברם בנפש של משה דיין, טדי קולק ואהוד אבריאל. הוא בנה את ביתו בשכונת צהלה [שהוקמה ב-1952 כ"שיכון" לקציני צה"ל ואנשי ביטחון בכירים] בצמוד לביתו של משה דיין. כמעט מדי שבוע, כפי שמעיד טדי קולק בספרו האוטוביוגרפי, נהגו יעקב ינאי ואשתו גלילה (גלה) לצאת לראות סרט קולנוע בחברת משה ורות דיין.
המשך הקריירה של יעקב ינאי כללה שליחות לארצות הברית ובשובו – מנהל המחלקה לשיפור נוף הארץ ושימור אתרים היסטוריים. ב-1966 הפכה מחלקה זו לרשות הגנים הלאומיים ויעקב ינאי מונה למנכ"לה ולמנכ"ל החברה לתערוכות וירידים. הוא נשא בתפקיד זה גם לאחר עליית הליכוד לשלטון.
יעקב ינאי נפטר בשנת 1996. טדי קולק, שספד לו באזכרה, סיפר: "משה דיין אמר לי פעם – 'היה לי רק חבר אחד בחיים וזה היה יאן'
זאת הייתה באותם ימים ה"אצולה" של ישראל שבתוכה גדל יוסי ינאי.
כנופיית בני הטובים מצהלה
ינאי נולד ב-1944 כבן טובים מפונק, הבטוח שבזכות ייחוסו מגיע לו הכל. למד בבית הספר "תיכון חדש" היוקרתי בתל-אביב
והשתייך ל"כנופיית צהלה". זו היתה קבוצה של בני טובים מהשכונה המיוחסת, שנהגה לגנוב מכוניות, להתפרע ולהשתולל.
העיתונאי איתן הבר, שפירסם ראשון בהרחבה את מעללי הכנופיה ב"ידיעות אחרונות" מגלה היום, כי מי שמסר לו את הסיפור היה לא אחר מאשר חבר ה"כנופיה" יוסי ינאי.
רחוב המצביאים בצהלה ויקישיתוףצילום איתן טל
כתב-חייל יחיד ב"במחנה"
כשהגיעה שעתו להתגייס לצה"ל היה ברור שהוא מסתדר במקום טוב. הוא הוצב לתפקיד כתב שבועון צה"ל "במחנה". השנה הייתה שנת 1962. "במחנה" היה באותם ימים השבועון הנפוץ במדינה (80 אלף עותקים). יצחק לבני, שמונה שנה קודם לכן לעורכו, הפך אותו מעיתון צבאי לשבועון אזרחי כללי. הוא גייס את מיטב העיתונאים שעבדו בעיתוני ישראל, כדי שיכתבו בשבועון.
הכתב-החייל היחיד בעיתון באותה תקופה היה יוסי ינאי. הוא סיקר את אירועי צה"ל, ראיין את מפקדיו, כתב תחקירים בנושאים בטחוניים. שמו של הכתב בן ה-18 התנוסס לצד שמות טובי העיתונאים במדינה.
מקסים, מוכשר אבל בעייתי
על מעלותתיו ומגרעותיו של אותו חייל-כתב אומר היום עורך "במחנה" יצחק לבני: " הייתה לו מצד אחד אישיות מקסימה, אבל מצד שני היו לנו הרבה בעיות איתו. הוא היה בחור עם סוג של יופי וחן וקסם אישי, אבל עם זאת היה בלתי אמין. היה קשה לסמוך עליו.. מצד שני הוא היה עיתונאי טוב, ידע לכתוב ולהשיג סקופים. אבל היו הרבה כתבות שהוא דפק אותנו.
הסתבכויות כספיות וניסיון התאבדות
ב"העולם הזה" במדור "רחל המרחלת" בגיליון 1406, מחודש ספטמבר 1964 פורסם הסיפור הבא [בקיצורים]:.
.
הצעיר, המתקרב עתה לגיל 20, הוא נער חמודות במלוא מובן המילה. הוא גבה קומה, יפה תואר, משכיל ובעל אישיות מקסימה המחבבת אותו במהירות על כל מכריו.
שירותו [בעיתון "במחנה"] כמעט ולא הפריע לו להמשיך את חיי המותרות שלו, כמו בתקופה שלפני גיוסו. הוא הסתובב בארץ עם רכב צמוד, הזמין נערות לארוחות במסעדות היקרות ביותר והיה אורח קבוע בכל מועדוני הלילה בכל חלקי הארץ.
כדי לנהל אורח חיים כזה יש צורך בכסף רב. לא אחת תמהו ידידיו מאין לכתב במדים סכומי כסף כה גדולים. כמה מידידיו הטובים ביותר החלו לחשוד שמשהו לא בסדר באישיותו של הצעיר המקסים, כשגילו שהוא 'שוכח' להחזיר הלוואות שנתנו לו בתום-לב.
…הוא הסתבך באיזה עניין כספי. הוגשה נגדו קובלנה והוא הועמד למשפט. לא עמדו לו ייחוסו ופקחותו. הוא נדון לארבעה חודשי מאסר. זו הייתה מהלומת מוות עבור הצעיר, שחשב כי כל המדינה שייכת לו. הוא נטל גלולות רעל ובלע אותן. למזלו, הצליחו להצילו בעוד מועד מהתאבדות.
שמו של ינאי לא הוזכר בכתבה אך מי שהכיר אותו זיהה את הדברים כמתייחסים אליו.
עבודתו ב"העולם הזה"
הכרתי את יוסי ינאי מקרוב בתקופת עבודתנו המשותפת ב"העולם הזה". גם אני, כאחרים, נשביתי בקסמיו. אני הייתי באותן שנים ראש מערכת השבועון ובין השנים 1979-1976 גם עורכו.
יוסי היה עיתונאי חרוץ, שהביא ידיעות וכתבות לרוב. הייתה רק בעיה אחתן: אי אפשר היה לדעת אם הן אמיתיות או בדויות.
כמעט בכל ישיבה של המערכת היו צצות ועולות ביקורות נגד כמה מהידיעות והכתבות של ינאי. "אבל מה שכתבת זה לא נכון", היו טוענים נגדו, "זה הכל בלוף". או "פרסמת ראיון עם מי שלא דיברת איתו בכלל…"
יוסי היה שולף את אחד מחיוכי הקסם שלו ומשיב: "מרגע שזה הודפס בעיתון זה נכון!". ואורי אבנרי השלים עם תשובה זו.
"נצר לבת אצילים רוסית"
ליוסי ינאי היה לכאורה "ייחוס" גדול עוד יותר מאשר לחבריו בני ה"גנרלים" משכונת צהלה. הוא היה בטוח שבעורקיו זורם דם כחול ממש. שכן, הוא היה נכדה של בת אצילים אמיתית.
נושא זה ריתק אותי מאד והקדשתי זמן רב לחקור את עברה של משפחתו.
סבתו מצד אמו הייתה ז'ניה יכנאי (יכנוביץ'), ששמה המקורי היה הלנה שוואלוב, בת למשפחת נסיכים רוסית. היא נשאה את התואר 'נסיכה', אחד מתוארי האצולה הבכירים ביותר ברוסיה הצארית, העובר בירושה מדור לדור.
רות דיין, אשתו הראשונה של משה דיין, שהכירה אותה אישית כשהייתה באה להתארח בבית שכניה, יעקב וגלה ינאי, מספרת: "היא סיפרה לי שהיא בתו של אחד היועצים המשפטיים בחצר הצאר ניקולאי השני. אחד מאחיה, לדבריה, היה תת-אדמירל בצי הרוסי הקיסרי".
תרצה יניב, נכדתה של הנסיכה, סיפרה: "סבתי ז'ניה סיפרה לנו שהיא גדלה בארמון שבו בכל בוקר הייתה המשרתת באה, פותחת את הווילונות ומביאה לה ארוחת בוקר למיטה, כמו שרואים בסרטים. היא הייתה רגילה למנהגים אציליים אלה עד יום מותה. כשהייתה צריכה ללכת להצגה ולא היו לה נעליים בצבע שיתאים לשמלה המפוארת שתפרה לעצמה, היא הייתה לוקחת צבע קירות וצובעת בו נעליים".
איך הגיעה נסיכה רוסית למשפחת ינאי?
וזה סיפור המעשה כפי שעבר במשפחה וגם הגיע לעיתונות ולספרות.
בוגר ישיבה מתאהב בנסיכה
ראשיתו בסיפורו של צעיר יהודי, יעקב מאיר יכנוביץ', שנולד ב-1881 בעיירה קרבניץ, בפלך מינסק שברוסיה הלבנה. הוריו ואבות אבותיו היו חוכרי טחנות קמח, באחד היערות. עד גיל 14 למד בחדר ואחר-כך במקביל בשני בתי ספר – רוסי אזרחי ובית-ספר עברי.
יעקב מאיר יכנוביץ' יכנאי
אחר-כך למד בערים שונות – ארבע שנים בישיבות ושנתיים לימודים אקסטרניים בשפה הרוסית. היה מורה לשפה העברית מטעם "חברת מפיצי השכלה" בבתי ספר בליטא, ברוסיה ובאסטוניה.
במסגרת נדודיו פגש את "הנסיכה הלנה" והשניים התאהבו. ברוסיה הצארית רומן בין יהודי לנוצריה (שלא לדבר על נשואים) היה כרוך בעונש מוות.
הנסיכה הלנה
הם נמלטו לאסטוניה, שם ילדה הלנה את בנם הראשון, אלכסנדר. מאיר יכנוביץ' רצה לנסוע לאמריקה. אבל דווקא הלנה העדיפה לנסוע ל"ארץ הקודש".
הצי הרוסי בעקבות הנסיכה
הם הגיעו באוניה לחיפה בשנת 1909. יכנוביץ' קיבל משרת מורה בבית הספר "אליאנס" בעיר. כעבור כמה חודשים עגנה אוניית מלחמה רוסית בנמל חיפה. השמועה מתפשטת שהצאר נקולאי השני שלח את הצי הרוסי כדי להחזיר את הנסיכה הלנה לחיק משפחתה ברוסיה.
יעקב והלנה נמלטו עם בנם לחווה החקלאית סג'רה בגליל התחתון, שהייתה הקולקטיב החקלאי הראשון בארץ ישראל.
בתקופת עליה שניה הפכה החווה למרכז חשוב עבור פועלי הגליל. רבים מחלוצי העליה השניה קיבלו במקום הכשרה חקלאית, בהם דוד בן גוריון.
הלנה לא התגיירה ולא באה בברית נישואין עם יעקב. אבל היא שינתה את שמה מהלנה לז'ניה. יעקב עיברת את שם משפחתו מיכנוביץ ליכנאי. קיבל משרת מורה בבית הספר בסג'רה, וכעבור שנה התמנה למנהל בית הספר.
"הנסיכה הקווקזית" מסג'רה
ב-1913 ערך ההיסטוריון ד"ר יוסף קלוזנר – שהיה אז מנהל בית המדרש למורים עבריים באודסה – מסע בארץ-ישראל. הוא הגיע גם לסג'רה ופגש את המורה יכנאי ואת אשתו הנסיכה. הוא התפעל מהלנה-ז'ניה ("חציה עברית וחציה נכרית") ופירסם כתבה בעיתון העברי שבעריכתו היוצא לאור ברוסיה.
מרכז ההדרכה באילניה [סג'רה
עימות עם הרב קוק
סיפורה של "הנסיכה הקווקזית" מסג'רה הכה גלים בכל העולם היהודי. הוא גם הסעיר את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב של "יפו והמושבות". ב"מסע הרבנים" המפורסם, שערכו הרב קוק עם עוד 20 רבנים, ביישובים שהוקמו על-ידי אנשי העליות הראשונות. הם הגיעו גם לסג'רה. בפגישה עם אנשי סג'רה התעמת הרב קוק עם המורה יכנאי.
הרב קוק: "ראיתי ב'השילוח' כי אחד המורים בסג'רה נשא אשה נכריה ובנם נמול בלי פריעה. אם התגייר במילה ללא פריעה, אין גיורו גיור. לא יהיה כדבר הזה בישראל…".
המורה יכנאי : " דעתנו היא, שיש לקחת מהתורה העתיקה רק החלק המתאים לחיינו החדשים. ועד שאתם משתדלים לתקן אותנו צאו ותקנו את היישוב הישן בירושלים, שאינו פרודוקטיבי והוא מתפרנס מכספי חלוקה!".
העימות עשה כנפיים בכל הארץ ואגדת "הנסיכה הקווקזית" מסג'רה הפכה לאחת מאגדות הגליל.
הנסיכה שלא היתה
ביקשתי לתהות מהו הרקע להתאהבותה של הלנה-ז'ניה שוולוב-יכנאי – בת אצולה פרובוסלאבית בקיסרות הצארית – דווקא בצעיר יהודי מעיירה קטנה ברוסיה הלבנה.
מה הביא אותה לזנוח את ארמונות משפחתה ואת חיי המותרות שלה, ולגלות לחיי דלות ועבודה קשה במושבה גלילית נידחת.
התקשרתי עם ארגונים של צאצאי משפחות אצולה רוסיות בארה"ב ובקנדה, קראתי ספרים רבים על תקופת הצאר ניקולאי השני וחצרו. איתרתי פרופסור גרוזיני, גנאלוג (חוקר אילנות יוחסין) רצו קוטסישווילי שמו, וביקשתי לברר פרטים על משפחת הנסיכים לבית שוואלוב.
דימטרי פרוקופייב, כתב "קול ישראל" במוסקבה גם הוא סייע לי.
מכל החקירה הזו נתברר שאין בנמצא שום משפטן בשם ולדימיר שוואלוב. ברשימות קציני הצי הקיסרי מתקופת ניקולאי השני אין אף אדמירל, תת-אדמירל או קצין צי גבוה אחר הנושא את השם שוואלוב. גם ארגוני בני האצולה הרוסית בארה"ב ובקנדה לא הצליחו לאתר עבורי משפחת נסיכים רוסית בשם שוואלוב מתקופת ניקולאי השני, אחרון הצארים.
אין בנמצא בכתובים כל עדות על נסיכים לבית שוואלוב בגרוזיה, או בכל מקום אחר ברוסיה.
למרבית ההפתעה ואולי הצער גיליתי כי האגדה היפה הזו היא בחזקת אגדה ולא אמת היסטורית.
אז איך שרה דורית ראובני בשיר "האיש מהבקעה", שכתב חיים חפר: "האגדות יפות הן, עד שפתאום עפות הן…"
ספטמבר 2013
בית המשפט הפדרלי בניו יורק גזר 11 שנות מאסר על יוסי ינאי, לאחר שהורשע בניצול מיני של נשים צעירות שפיתה להגיע לביתו.
נגד ינאי עדיין תלויה תביעת פיצויים בסך 100 מיליון דולר שהוגשה נגדו על ידי שלוש מחמש קרבנותיו שאותן ניצל מינית.
התביעה דרשה להטיל על ינאי עונש חמור, עד 30 שנות מאסר. אך שופט בית המשפט המחוזי בניו יורק, אדוארד קורמן, החליט להתחשב בבריאותו הרופפת ולהטיל עליו רק 11 שנות מאסר.
===============================================================
אלי תבור עיתונאי ותסריטאי. יליד 1934, תל-אביב. בוגר הגמנסיה העברית "הרצליה". שירות צבאי בבית הספר למ"כים של חטיבת "גבעתי". ב-1955 החל לעבוד כעיתונאי בשבועון "העולם הזה", ממנו פרש בשנת 1979 כעורך השבועון. כתב ועורך חדשות ב"ידיעות אחרונות" בשנים 1999-1980. כתב תסריטים ל-21 סרטים ישראלים שהופקו, בעיקר בשנות ה-70' של המאה שעברה. ביניהם: "כל ממזר מלך", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", כל סדרת "אסקימו לימון", "אלכס חולה אהבה", סלומוניקו", "יהיה טוב "סלומוניקו", "בוא נפוצץ מיליון", "סרט וארוחת בוקר" ועוד. ערך את העיתונים המקצועיים של 12 אגודות המהנדסים של לשכת המהנדסים והאדריכלים, ואת ירחון התיירות "רואים עולם". השתתף בצוות המנחשים של שעשועון הטלוויזיה "זה הסוד שלי" ששודר בשנות ה-70' וה-80'. אב לארבעה וסב ל-11 נכדים.
אלי תבור
.
השבח לאל. שישה מיליון אזרחים ישראליים אחרים יוכלו להגיד:
"אני גאה בכך שלא נפלתי בפח. אני לא הייתי שם".
לנין
האם תקום מנהיגות לתנועה? צילום: זאב גלילי
קפצתי לשעה קלה ל"כיכר תחריר" הישראלית בשדרות רוטשילד בתל-אביב, בו החלה תנועת המחאה נגד מצוקת הדיור.
כאב לארבעה ילדים בוגרים – שלא הצלחתי לספק להם קורת גג משלהם לאחר שפרחו מן הקן – אני מכיר את הבעיה מקרוב. באתי למקום מתוך רצון להכיר את הצעירים שיצאו מן האדישות הישראלית הרגילה ועשו מעשה.
רבים מאחינו הספרדים נתפסו לאמירה זו כהוכחה שהמשורר הלאומי היה "גזען". הוכח לא פעם כי זו עלילת שווא שאין לה כל בסיס.
שמואל אבנרי, מעובדי "בית ביאליק" פרסם מאמר נרחב על נסיבות פרסום העלילה וגילגוליה.
מסתבר שהעלילה צברה תאוצה משך השנים והגיע ה לשיא כשעמדו להוציא בראשית שנות השבעים שטר של 10 לירות ועליו דיוקנו של ביאליק.
שטר עם דיוקן ביאליק שעורר סערה
מערכות העיתונים הוצפו אז במכתבי מחאה על שמזלזלים כך בכבודם של יוצאי ארצות המזרח. כל הטענות שלא היו דברים מעולם לא הועילו.
כותב ושמו יהודה לוי כתב אז שהוא מטיל אמנם ספק אם הדברים נאמרו מפי ביאליק אך "אין זה חשוב כלל אם באמת אמר מה שמייחסים לו", העיקר ש"ביאליק הפך בעיני הספרדים ובני עדות המזרח לסמל הפירוד ושנאת אחים בהעמידו אותנו ואת הערבים באותה קטגוריה". מכאן תביעתו: "לבטל את שטרי הכסף של משורר הפירוד הלאומי" (ידיעות אחרונות, 13.3.1969)
אך מי שחושב שאמירות גזעניות מופנות רק כלפי בני עדות המזרח, מוזמן לקרוא מה שכתב נחום ברנע במאמר תחת הכותרת "ניצחון הרחם" (" ידיעות אחרונות" 28.5.97 ).
וכך כותב ברנע: "ותיקי חטיבת הצנחנים, שיבואו לירושלים בשבוע הבא" – נאמר במאמר – " ילמדו לדעת שלא בתעלות של גבעת התחמושת הוכרע הקרב על ירושלים" .
ואיפה הוכרע הקרב? – בחדרי הלידה. בדיון שהתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה הובאו נתונים "שלאחדים נשמעו מדהימים ולאחרים מבהילים" .
מסתבר שמבין 500 היולדות המגיעות כל חודש לבית החולים "שערי צדק" , שתיים שלוש יולדות את ילדן ה-16 ומעלה, בין 12 ל-16 יולדות את ילדן ה-12 עד 15 ו-80 נשים יולדות את ילדן ה-8 עד ה-11.
אכן, נתונים מבהילים. האם צפוי בקרוב רוב ערבי בירושלים?
לא. הנתונים שהבהילו את ברנע מתייחסים ליולדות יהודיות. עוד מעט יהיה רוב חרדי בירושלים.
תארו לעצמכם מה היו התגובות – מיוסי שריד ועד אחמד טיבי – אם מכון יהודי היה מפרסם נתונים על הסכנה הדמוגרפית של ריבוי ערבי בגליל, במשולש או בכל מקום אחר.
נחום ברנע ויקיפדיה יוצר עידו קינן
נראה שנחום ברנע מידיעות כבר התעייף ממקצועו והחליט לעבור לענף השדכנות. וכך הוא כתב, על החלטת הנשיא לשחרר את מרגלית הרשפי, לאחר ריצוי שני שליש ממאסרה:
" הנשיא היה מיטיב לעשות אם היה מצרף אליה את המשפט הבא: מדובר בבחורה יהירה, מתועבת, השידוך הרע ביותר שבית-אל יכולה להנפיק" .
ראה מאמרים על גזענות לסוגיה
הכה ביהודים החרדים ותציל את המדינה
http://www.zeevgalili.com/2013/02/17660
הפתולוגיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית
http://www.zeevgalili.com/?p=251
הגרסה האשכנזית לקשת הדמוקרטית המזרחית
http://www.zeevgalili.com/?p=222
חיים חפר -גזענות בורות ופרס ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=10373
גזענותו של נתן זך
http://www.zeevgalili.com/?p=10153
ההמצאה האווילית של "יהודים ערביים""
http://www.zeevgalili.com/?p=11083
קישורים למאמרים על ביאליק
הייתי מביא לביאליק שני כעכים כל בוקר
http://www.zeevgalili.com/?p=293
מה זה "לך לעזאזל" על פי ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=476
לובה אליאב על פגישתו עם בן דוד של ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=8945
מדוע כתב ביאליק שיר עליז בקישינב
http://www.zeevgalili.com/?p=9677
דוד הלבני על המתמיד של ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=443
מספר האגדה לתלמוד הממוחשב
http://www.zeevgalili.com/?p=298
אחרי מותי סיפדו לי – אזכרה לביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=13037
מרכז יצחק רבין יזם כנס בנושא "דמוקרטיה מתגוננת". ניתן היה לצפות כי ידונו בשאלה הקריטית של כל דמוקרטיה: איך להגן עליה מפני גורמים המנצלים את החרות ואת הזכויות שהיא מעניקה לאזרחיה, כדי להרוס אותה מבפנים.
שולחן הפאנל בבית רבין (צילום: זאב גלילי)
לאחר שקראתי בנשימה עצורה את הספר "רצח בין ידידים – אורי אבנרי סיפור מלחמה פוליטי" נפגשתי עם מחברו, חברי משכבר אמנון לורד.
אבנרי רצח בין ידידים אמנון לורד - שער הספר
פסק הדין וגזר הדין של הנשיא לשעבר משה קצב עומד להתפרסם בזמן הקרוב. במוקדם או במאוחר תיגמר פרשת החקירות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט וכל הסובבים אותו.
צפויה גם הכרעה בחשדות ובחקירות שהועלו נגד ראש "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. צפוי גם ערעור הפרקליטות על זיכויו החלקי של צחי הנגבי. ועוד היד נטויה.
האם נשפט על ידי התקשורת? משה קצב ויקישיתוף יוצר אמיר גלעד