פרופסור יחזקאל דרור, מומחה בינלאומי לתכנון אסטרטגי, צפה לפני 30 שנה את הסכנה האירנית * על פי משנתו העיקרון העליון הוא קיום העם היהודי אחרי השואה * נקודת המוצא: מה היו אומרים הילדים שניספו באושוויץ אילו היו שותפים לדיון האסטרטגי * את ההיסטוריון הפוסט ציוני תום שגב זה מצחיק

בין המועמדים לוועדת הטיוח שמבקש אולמרט להקים, היחיד שראוי לאמון הוא פרופסור יחזקאל דרור. הוא איננו מנכ" ל של מפעל בטחוני ממשלתי, איננו נציג חברת ענק המספקת ציוד למשרד הביטחון וגם איננו שואף להיות שופט בבית המשפט העליון. ככל הידוע לי הוא גם לא חבר של אולמרט. פרופסור דרור הוא חוקר והוגה דעות בתחום מינהל ומדיניות, אולי החשוב והמעמיק ביותר בתחום זה.

" מה הם היו אומרים – זו הכרעה ערכית יהודית ציונית" . ילדים באושוויץ חושפים את המספר החקוק על ידיהם.

" להשמיד את היכולת"

בדצמבר 1973 פרסם דרור את הספר " מדינות מטורפות" , שהוא מסמך כמעט נבואי. באותה שנה היה חומייני גולה בלתי ידוע בפאריז ואירן היתה בת ברית של ישראל, מלוכה שהתקדמה לכיוון מודרניזציה. ערפאת היה טרוריסט מנודה שהתרוצץ בכל רחבי העולם.

בספרו צפה דרור בין היתר היווצרות מדינה " מטורפת" שתהווה איום קיומי על ישראל. הוא התווה אז שורה של אמצעים לריסונה של מדינה כזו. כשכל האמצעים נכשלים יש להשמיד את היכולת שלה. וכך הוא כותב: " … האמצעים הנדרשים כדי להכות את המדינה המטורפת תלויים ביכולת הפעולה החיצונית שלה. מהלומה גרעינית, פעולות חבלה, הנחתת כוחות מוטסים והפצצות ממוקדות…"

 

 

המצווה ה-614

נקודת המוצא בתפיסה האסטרטגית של דרור, המוצאת את ביטויה בספרו " חידוש הציונות" , שפורסם ב-1997, היא שקיום העם היהודי הוא ערך עליון. הוא מסתמך בין היתר על הפילוסוף והתיאולוג היהודי אמיל פקנהיים, שקבע כי מניעת שואה נוספת היא מצווה שנוספה לנו בדור זה על תרי" ג מצוות שחייב בה כל יהודי.

וכך כותב פקנהיים:

המצווה ה-614: "ליהודים של היום אסור להנחיל ניצחונות להיטלר לאחר מותו. הם מצוּוים להישאר בחיים כיהודים, לבּל ייכחד העם כולו…"

 

יחזקאל דרור איננו אדם דתי והתרגום שלו למצווה ה-614 היא זו: הכרעה ערכית יהודית ציונית מועמדת במבחן המחשבתי והרגשי של דיון שבו נוכחים כאילו הילדים הבוערים שנשרפו באושוויץ בעודם בחיים.

זהו עקרון מצמרר לקביעת דרכה של מדינת ישראל, עיקרון הממחיש במשפט אחד את גורלנו, את הכוח המניע ואת טעם הקיום של מדינת היהודים.

אבל את ההיסטוריון הפוסט ציוני תום שגב זה מצחיק.

תום שגב מלגלג

בטור האחרון שלו ב" הארץ" השתלח שגב בדרור בחריפות הגובלת בגסות רוח. במאמר תחת הכותרת " מה אומרים הילדים הבוערים" , הוא השווה אותו לד" ר סטרנג"לאב, המדען המטורף המגולם בסרטו של סטנלי קובריק על ידי השחקן פיטר סלרס.

 תום שגב הוא היסטוריון חרוץ ויסודי, סופר מבריק ועיתונאי מיומן. הצרוף הזה הופך את מחקריו ההיסטוריים לספרים מרתקים, הנקראים בנשימה עצורה. אבל כשהוא מסיר את איצטלת החוקר האקדמי וחובש את כובע העיתונאי יודע שגב להשתולל ללא הגבלה. כמה ממאמריו בגנות מדיניות ישראל מככבים דרך קבע באתרים של אש" ף.

 

דרור חזה את אוסלו

פרופסור יחזקאל דרור, 78, הוא נשיא מכונן של " המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" . הוא מכהן כפרופסור למדע המדינה ומנהל ציבורי, באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כיועץ בכיר לראשי ממשלה ושרי ביטחון, וגופי ממשל נוספים. זכה בפרס ישראל ובפרסים רבים אחרים.

בספרו " מדינות מטורפות" מנה שורה של כשלי חשיבה האופיניים לישראל. הכשל האחד הוא " אמונה בתועלת שבמשא ומתן" והשני הוא " האמונה בהסכם" . על הכשל הראשון אומר דרור כי האמונה במשא ומתן יוצאת מן ההנחה שהצד השני שואף לאותם דברים שאנחנו שואפים ומשא ומתן יביא להסכם פשרה שיהיה טוב לשני הצדדים. הוא מצביע על החשיבות המוגזמת שמייחסים לבעיות ניסוח החסרות כל משמעות של ממש, הסתמכות על ענייני נוהל חסרי תוכן מהותי וכניעה ליריב בענייני מינוח. כן מצביע דרור על כך שכשל האמונה במשא ומתן מביא לכשל החשיבה של חשיבות ההסכמים שכמעט תמיד מופרים על ידי הצד הרוצה בכך.

אילו רבין היה נוהג לקרוא ספרים והיה מגיע לספרו של דרור ייתכן שהסכם אוסלו לא היה בא לעולם.

התנתקות = פוסט ציונות

פרופסור דרור שולל בתכלית את הפוסט ציונות. בין היתר כתב מאמר בו הוא אומר: " …ההינתקות והמשכיה הצפויים מהווים שבר בציונות הקלאסית… השבר בערכי ההתיישבות עשוי לחזק את מי שסבורים כי "הציונות" בכללותה גמרה את תפקידה – וכעת יש לפתח את ישראל למדינה "נורמלית". זהו ניצחון לפוסט-ציונות…"

אחד האנשים הצעירים העובדים במחיצתו של פרופסור דרור מספר לי: " הוא איש מדהים. למרות 78 שנותיו הוא מתחיל לעבוד ב-5 בבוקר. תכונתו החשובה ביותר היא חשיבה רעננה ומקורית המפרה את סביבתו" .

למה הסכים למינוי לוועדה של אולמרט?

פרופסור דרור מסרב להתראיין בנושא. אך אחד ממקורביו אמר לי:

" הוא החליט להיענות לבקשה מתוך רצון אמיתי לחקור את הכשלים ולפעול לתיקונם. יתכן שהוא היה מעדיף ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, אולם יש לקבל את הכרעת הממשלה הנבחרת, ומשנתקבלה ההכרעה, רצוי שבוועדת החקירה יהיו האנשים המתאימים לכך. דרור מאמין שהוא בין המתאימים" .

ראה כשיקה נבחר לוועדת חקירה

(על רון בן ישי ראה קישור)

על הענקת מדליה למשתתפי ההתנתקות ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=252

" ידיעות אחרונות" פירסם מונולוג ארוך של דן חלוץ תחת הכותרת " מה היה חלוץ אומר לוועדת החקירה" * המונולוג הזה מלא סתירות פנימיות ובריחה מאחריות * הם לא הציגו לו אפילו שאלה אחת

רוח הנבואה שרתה על צמד כוכבי ידיעות אחרונות, נחום ברנע ושמעון שיפר, ומפי הגבורה נודע להם מה יגיד דן חלוץ בועדת החקירה.

ציפור קטנה לחשה לי שזו עבודה של ספינולוג. העיתונאים שימשו רק כרשמקול למונולוג ארוך שאותו סיימו בשלוש מילים משלהם " ואז יתחילו השאלות" .

1. " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" . דן חלוץ.

ובכן זו ההתחלה:

• מה היו קשריך עם עמרי שרון לפני שמונית לרמטכ" ל. מה הבטחת מה הובטח לך.
• האם קיימת דיון מטכלי על המשמעות הצבאית אסטרטגית של חורבן גוש קטיף. האם נשמעו קולות שערערו על התכנית. האם הבאת קולות אלה לידיעת הממשלה.
• כמה עלתה ואיזה נזקים נגרמו לצה" ל כתוצאה מן ה" התנתקות" .
• האם בדקת את נזקי " ההכנה המנטלית" שנערכה למבצעי חורבן גוש קטיף.
• האם התייעצת עם הפצ" ר בעניין חוקיות ה" הכנה" הזו שנחשבת על ידי אנשי מקצוע ומשפטנים " הטרפת דעת בלתי חוקית" .
• האם במהלך כהונתך כרמטכ" ל ערכת בדיקת פתע אחת במחסני החרום.
• האם בישיבת הממשלה שהחליטה על המלחמה אמרת כי ניתן לפתור את כל הבעיה עם חיל האוויר בלבד?
• האם הבאת לידיעת הממשלה דעות אחרות של גופי המודיעין.
• האם לא ידעת על רשת הבונקרים והמחילות של החיזבאללה בדרום לבנון. כולל בונקר ענק בשטח שני קילומטרים מרובעים במרחק 400 מטר מן הגבול.
• האם הבאת בחשבון אפשרות שחיל האוויר לא יצליח לפגוע בקטיושות קצרות הטווח ואת הצורך בפעולה קרקעית?
• האם אתה רואה עצמך כשיר לנהל מערכה קרקעית מן הסוג שנדרשה כדי לנקות את השטח בדרום לבנון?
• במונולוג לברנע ולשיפר אמרת כי הערכת שהמבצע הכולל יימשך שמונה שבועות ו" שעד היום האחרון ייפלו בארץ קטיושות" . האם התכוונת ל-4000 קטיושות? האם בדקת את ההכנות בעורף לאפשרות כזו?
• על אולמרט אמרת: " אני מוריד בפניו את הכובע הוא גילה נחישות ואומץ" . אתה באמת חושב כך?
• איך זה מתיישב עם מה שאתה עצמך אומר: " רצינו לבצע את המהלך (הגדול) עשרה ימים קודם אבל ראש הממשלה סבר שהוא קרוב להבקעה מדינית ואנחנו נאלצנו להוריד את הלוחמים מהמסוקים. בדיעבד אולי לא הייתי עיקש מספיק" .
• אמרת בראיון כי הישיבה של מח" ט מול מסך הפלאסמה " מנתקת אותו מתחושת הקרב" . ומה בדבר מסך הפלאסמה שלך?

• אתה אומר במקום אחד " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" ובמקום אחר אתה אומר " השגיאה הכי גדולה שלי שלא נתתי את המשקל הראוי לקוצר הניסיון של הדרג המדיני… נדמה לי שהם לא הבינו את מלוא המשמעות בזמן אמיתי" .

 ושאלה אחרונה לרמטכ" ל דן חלוץ: אחרי כל מה שאתה אומר למה אינך לוקח אחריות והולך הביתה ולוקח עמך גם את הדרג המדיני שלא הבין מה הוא עושה.

הערה משנת 2010

שלא כחבריו לפשע החורבן של גוש קטיף ולמחדלי המלחמה דן חלוץ פרש נתפקידו. אך הוא לא השיב ברצינות על אף אחת מן השאלות שלמעלה. והדבר בא לביטוי בדו"ח ועדת וינוגרד.

=============================================

ציפי לבני התפטרי

אני כותב לך מכתב זה מתוך הוקרה עמוקה לאישיותך וליושרתך. כשאמרו שאת משמשת עלה תאנה לשחיתותו של שרון האמנתי שאת פועלת מתוך אמונה שבמעשייך את משרתת את האומה, כבת נאמנה לאביך, איתן לבני, קצין המבצעים של אצ" ל.

ציפי לבני

גם כשהצטרפת ל" קדימה" של אולמרט סברתי שאת עושה זאת מתוך מניעים לאומיים.

אחרי המלחמה הנוראה הזו כבר אינך יכולה להועיל כלום בשבתך בממשלתו. אבל את יכולה להירשם בהיסטוריה כאשה שהפילה את ממשלת אולמרט.

פשוט התפטרי. התפטרותך תהיה אבן הדומינו הראשונה שתמוטט את כל בנין הקלפים הזה הקרוי קדימה. תחזרי לשיר הביתרי " קדימה" , המסתיים במלים " להתנער מרפש…"

ראה השמאלנות הפתאומיתץ של ציפי החלולה

============================================

" הבכי של דדו גרם להתפטרות גולדה"

פרט בלתי ידוע על נסיבות נפילתה של ממשלת גולדה מאיר שמעתי השבוע מפי ידידי רמי טל, ששמע אותו מפי משה דיין.

דדו וגולדה

וזה הסיפור:

" מייד לאחר פרסום דו" ח ועדת אגרנט, הזמין שר האוצר פנחס ספיר שלושה גנרלים שהודחו מתפקידם על ידי הוועדה: זעירא, גורודיש והרמטכ" ל דדו. כמיטב המסורת של מפא" י הציע להם ספיר ג"ובים יפים, שיסדרו אותם בחיים. זעירא וגורודיש דחו את הצעתו. דדו קיבל את ההצעה ומונה למנכ" ל " צים" . אבל במהלך הפגישה, דדו פרץ בבכי מר ואי אפשר היה להרגיעו. הוא אמר לספיר שהיה מקבל את ההדחה בשקט, אם גם הדרג הפוליטי היה משלם את המחיר. ספיר הזדעזע מן הדברים שאמר דדו והתקשר לדיין. דיין סירב לומר לי מה בדיוק אמר לו ספיר, אבל השיחה הסתיימה בכך שדיין הבטיח לספיר שהוא ילך לגולדה ויגיש את התפטרותו. כך הוא באמת עשה. גולדה ביקשה 24 שעות לחשוב. אחרי פחות מ-24 שעות היא התקשרה אליו ואמרה לו: "משה, אם אתה מתפטר, גם אני מתפטרת".

רמי טל הוא עורך בכיר ב" ידיעות אחרונות" וקודם לכן עבד כעורך ומתרגם בעיתון הערב הכושל " היום הזה" , בעריכתו של משה דיין. המשקיעים בעיתון היו הפרסומאי אליעזר ז"ורבין ואיש העסקים מוזי ורטהיים. העיתון הופיע ב-1 בספטמבר 1976 ונפח את נשמתו בטרם חלפו ארבעה חודשים לקיומו.

בתקופה זו הכיר רמי טל את משה דיין ובין השניים התפתחו יחסים מיוחדים. רמי טל הוא איש אשכולות ואינטלקטואל מבריק ודיין מצא בו בן שיח וסדן לרעיונותיו ולזכרונותיו.

רמי טל רשם את הדברים וכבר פרסם חלק חשוב מהם (דעתו של דיין על הגולן) בכפוף לסייגים שהטיל עליו דיין לפני מותו.

על יחסיהם סיפר לי רמי טל:

" בימים בהם התקיימו שיחותינו, (סוף 1976 ולפני מהפך 1977) דיין היה חבר כנסת והיה משוכנע כי סיכוייו לחזור לעמדת השפעה אינם גדולים.

" היתה לו תכנית לכתוב ספר, בו יתאר את ההיסטוריה של מדינת ישראל בתקופה שאותה הגדיר במדויק: מן ה-15 במאי 1967 – היום בו נכנסו כוחות מצריים גדולים לסיני ועד יום התפטרותו מהממשלה, באפריל 1974.

" קשה להגיד שהיינו ידידים. לדיין לא היו ידידים. אבל נראה

שהוא השתמש בי כדי לבדוק איך מגיב בחור הצעיר ממנו ביותר משלושים שנה על דבריו והשקפותיו. זאת למדתי לדעת לאחר שנים מפי חיים ישראלי, יועצם של שרי הבטחון מאז בן גוריון.

" דיין, כך אמר לי ישראלי , ידע שאת ספריו הקודמים קראו בעיקר בני גילו. הוא רצה מאוד שהספר החדש שלו יעניין ויקסום לצעירים יותר. הוא ביקש "פיד-בק" מנקודת מבטו של צעיר, ואת זה אני סיפקתי לו בשפע, בעיקר כי ידעתי לשאול.

============================================

הדיאודורנטים

שאלה באזרחות. מי האישים הללו ומה המשותף להם: יואל חסין, שי חרמש, עמירה דותן, מנחם בן, שלמה ברזניץ, זאב אלקין.

קורא יקר, אם השמות הללו אינם אומרים לך כלום מגיע לך ציון נכשל באזרחות. זו רשימת נבחריך, חברי הכנסת של סיעת " קדימה" .

7. " סליחה את רינה גרינברג? שואל אדלר את אחת ממועמדות קדימה שהוא עצמו בחר ושכח. (מתוך סירטה של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" בערוץ 10) .

אני קורא להם " הדיאודורנטים" . כי הם לא נבחרו בפריימריס, בוועידה או במרכז של מפלגה או בסניף של תנועה. הם נבחרו בדרך שבה הכין ראובן אדלר את התבשיל הנקרא " קדימה" , עוד בימי אריאל שרון. הם נועדו להיות הדיאודורנט שיטשטש את הצחנה שעלתה משחיתותם של מייסדי " קדימה" .

אחת התמונות המדהימות ביותר בסרט המצויין של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" היא צילום טקס הצגת רשימת מועמדי " קדימה" .

" הוא חתן השמחה" , אומרת ענת גורן על אדלר, " יש לו סיבות טובות להרגיש כך… במידה רבה הוא מרגיש שקדימה היא הבייבי שלו. 30 מחברי הרשימה הוא ראיין בעצמו. המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שהם התחבבו עליו ויצאו טוב בסקרים. כל אחד מהם מתאים בדיוק לקהל יעד מוגדר. את חלקם כבר הספיק לשכוח" .

ומיד ניתנת המחשה. אדלר מצביע לעבר איזו אשה לבושה באדום ואומר: " תשאל אם זו רינה גרינברג" .

איזה מספר ברשימה היא, שואל מישהו.

ואדלר משיב: " מספר גבוה" .

ובהמשך מתברר כי זו איננה רינה גרינברג אלא אחותה.

לא ברור מן הסרט אם הרשימה שמניתי למעלה נבחרה על ידי אדלר אבל ברור שכל אחד מהם אכן נועד לקהל יעד מוגדר. האחד פרופסור שנועד לאינטלקטואלים האחר היה יו" ר ההנהגה הארצית של בית" ר, השלישי היה בדירקטוריון " הפועל" , החמישית היתה קצינת ח" ן ראשית וכך הלאה. כולם אנשים נקיים, חפים מפוליטיקה, עלה תאנה מצויין לכל הטרמפסיטים שמהם הורכבה הרשימה ( פרס, דיכטר, שיטרית, מופז, הנגבי, עזרא, רוחמה, תירוש, סולודקין, איציק ועוד).

על מלכי צרפת נאמר כי לא נהגו כלל להתרחץ והסתירו את ריח גופם בענני בושם. תומס ג"פרסון, שהיה שגריר ארצות הברית בצרפת ערב המהפכה הצרפתית, כתב כי איננו מבין איך אומה תרבותית כל כך יכולה להסריח כל כך.

מי יודע, אולי הסירחון שנדף מן הצמרת בצרפת הוא שהביא להריסת הבסטיליה.

=============================================

ד" ר סוס, אולמרט והדחת ניקסון

תיבת הדואר האלקטרוני שלי מופצצת בימים אלה ביצירות הקוראות לסילוק ממשלת אולמרט. מכל היצירות הללו מצאה חן בעיני מצגת בשם " אהוד, לך הביתה" , המבוססת על ספר נפלא – "לך הביתה" (Will you please go now) פרי עטו של סופר הילדים ששם העט שלו ד" ר סוס.

הצלחתי לאתר את מחבר המצגת, איש חינוך ממרכז הארץ וזה סיפורו:

" ד" ר סוס הוא מאייר וסופר ילדים אמריקני, שהתחיל את הקריירה שלו ערב מלחמת העולם השנייה. הוא פרסם אז קריקטורות והטיף לכניסת ארה" ב למלחמה בנאצים.

" בסוף שנות החמישים, כשהתפרסם מחקר על כשלון הוראת קרוא וכתוב בבתי הספר בארה" ב, הוא התגייס לכתוב ספרי ילדים ללימוד קריאה. הרעיון היה להפוך את הספרים לקלים מאוד לקריאה (מילים בסיסיות, מעט מאוד מילים, חרוזים, וכדומה). הוא אייר את ספריו בצורה פרועה, תוך שימוש במילות נונסנס כשלא מצא חרוז מתאים. הספרים הפכו ללהיטים מדהימים – והספר הידוע מכולם הוא "חתול תעלול".

" בשבת האחרונה" – מספר בעל המצגת – " קראתי עם בתי את "לך הביתה" של ד" ר סוס, במטרה ללמד אותה אנגלית. הסיפור הוא על יצור זחוח (שמזכיר לי שכן שבא להתארח, למרות שלא הוזמן), שנתקע לך בבית, ונשאר ונשאר, מתעלם מכל הרמזים. הספר הוא סיפור על הפנטזיות התוקפניות שדבר זה מעורר אצל המארח, החושב על מגוון הדרכים להיפטר מהמטרד. הוא אומר לו: לך ולא אכפת לי איך. תלך ברגל או תרכב על פרה. תחליק במחליקיים או תגלוש במגלשיים. רק עוף לנו מהעיניים. תוך כדי קריאה חשבתי לעצמי: זה הרי בדיוק אולמרט.

" השתמשתי ברעיונות של מחבר הספר והתאמתי אותם לאולמרט.כך למשל כתבתי: "מצידי, תרכב מהר מכאן ועד לסין, תקנה מראובן אדלר רכב תלת-או-ספּין. תצעד בנעל שיריונר שנפגע מטיל נ" ט – רק הסתלק מכאן מהר ותפסיק כבר לחרטט" סיימתי בקריאה לחתום על עצומה להתפטרות אולמרט.

" לאחר שכבר סיימתי את הכנת המצגת גיליתי שכיוונתי לדעת גדולים. במקור זה היה ספר משעשע לילדים על אורח נודניק שמבקשים להיפטר ממנו. בוויקיפדיה מצאתי כי בתקופת הנשיא ניכסון, בעקבות פרשת ווטרגייט, שיכתב המחבר את הספר המקורי והפך אותו למסר פוליטי המכוון נגד ניכסון. הסטיריקן היהודי-אמריקני ארט בוכוואלד, בעל טור רב השפעה ברשת עיתונים בארה" ב, פירסם בטור שלו את הגירסה הפוליטית של הספר. תשעה ימים לאחר מכן ניקסון התפטר"

עד כאן דברי בעל המצגת.

" אהוד העיקר שכבר תסע" . מתוך המצגת של ד" ר סוס.

נקווה שאצל אולמרט זה יהיה מהר יותר, ועד שיופיע טור זה הוא כבר יהיה ראש ממשלה לשעבר.

==========================================

היס" מים

תמהני איך לא חשבו על הפעלת היס" מים שחורי המדים לצורך ניקוי השטח מאנשי חיזבאללה בלבנון. אחרי ההצלחה המדהימה שלהם במחיקת 22 ישובים ופינוי יותר מרבבת מתיישבים בחבל עזה ובצפון השומרון היה צריך לשלוח אותם עם סוסיהם לבינת ג"בייל, למארג" עיון. שם ודאי

היו מוכיחים את גבורתם.

לוחם יס" מ על סוסו באחד ממבצעי הגבורה. (צילום: מירי צחי).

=============================================

בין כתום ללבן וכחול

. עם ישראל במיטבו ליד קבר גולדה.

אי אפשר היה שלא לבכות ליד קברה של גולדה, המוקף אלפי צעירים וצעירות, חיילי מילואים, משפחות שכולות – ייצוג מלא של עם ישראל במיטבו.

לא יכולתי להימלט מן המחשבה שאין הבדל בין הצעירים והצעירות כאן לבין הכתומים והכתומות שנאבקו על גוש קטיף. אותו תום נעורים, אותה אהבת ישראל, אותה מסירות עד כלות. כששרו את התקווה התנגנו בתוכי מילות שירו של ז"בוטינסקי שנכתבו בהקשר אחר ובתקופה אחרת, אך הלמו את המעמד כאן: " זה הריב לא נגמר הוא עדיין/ בין אדום ללבן וכחול/ עוד שלם נשלם לך קין/ את נשמות צעיריך ניטול" .

===============================================================

מקור הביטוי לכסף אין ריח

הלהיטות אחר הבצע והממון, שהולידה את הביטוי " לכסף אין ריח" , ימיה כימי היות האדם. ההיסטוריון ה רומאי סויטנאוס מספר איך נולד הביטוי הזה. הקיסר אספסיאנוס (69-79 לספירה), ברוב להיטותו להגדיל את הכנסות האוצר שלו הטיל מס על המשתנות הציבוריות שברומי. בנו טיטוס ניסה לשכנע את אביו שאין זה נאה להטיל מס על צורך אנושי טבעי נענה בדרך מקורית. אספסיאנוס נטל מטבע מן ההכנסה הראשונה של מס המשתנות הגיש אל חוטמו של טיטוס ושאלו אם נודף ריח מן המטבע. כשהשיב בשלילה אמר: " והרי מן השתן הוא בא" .

" באמרה זו" , אומר גדליה אלקושי בספרו " אוצר פתגמים וניבים לטיניים" , באה לביטוי להיטותם היתרה של בני אדם אחר הכסף בלא לברר באמצעי להשגתו ובלא לבחול בו גם כשמקורו נאלח" .

אולי אין זה מקרה שביטוי זה קשור בשני קיסרי רומי שהמיטו עלינו את החורבן.

אילו קראו בכירי צה"ל את הספר המתאר את התרגיל הזה ייתכן שהיו מתכוננים אחרת למלחמה בחיזבאללה * אבל הרמטכ"ל שאול מופז הלעיט את מוחותיהם בתובנה האווילית של "מי הזיז את הגבינה שלי"

בשנת 2000 ערך צבא ארצות הברית תרגיל ענק. סיפור התרגיל היה: הצבא האמריקני יוצא למלחמה נגד מדינה קטנה . במזרח התיכון, הנשלטת על ידי ארגוני טרור. הצבא האמריקני היה "כחול" והכוחות הטרוריסטיים היו "אדומים". התרגיל כולו היה וירטואלי, דהיינו: על מסכי מחשבים.

מודלים ממוחשבים

מטרת התרגיל היתה לנסות טקטיקות וצורות חשיבה חדשות, בהתמודדות בשדה קרב, מול ארגון טרור, הפועל מתוך מדינה.
מודלים ממוחשבים בחנו את האמצעים שהאויב והמדינה בה הוא פועל נשענים עליהם – תקשורת, תחנות כוח, גשרים, מים, דרכים ותשתיות אחרות. פגיעה בתשתיות אלה מאפשרת למפקדים האמריקניים להחליט בכל פעם על הפגיעה המינימאלית שתגרום להפרעה המקסימאלית בתפקודו של היריב.

"הכניעה צפויה"

הצבא הכחול שלח אל חוף המדינה האדומה נושאות מטוסים וספינות סיוע, הזרים עשרות אלפי חיילים לאזור. צוותים כחולים חיסלו את מגדלי השידור וחתכו את הכבלים האופטיים שאפשרו ללוחמים האדומים לתפקד. הם ציפו שמעתה יהיו האדומים תלויים בתקשורת לווינים וטלפונים סלולאריים, שניתן לצותת להם.

מול היתרון הצבאי האמריקני אמור היה האויב האדום פשוט להיכנע. כך הראה המודל הממוחשב.

אבל זה לא מה שקרה.

חשיבה מקורית

בראש צבא האדומים הציבו האמריקנים גנראל עטיר ניסיון, בוגר מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ הראשונה, בעל חשיבה מקורית, פאול ואן ריפר. Paul_van_Riper)).
הוא למד היטב את המצב, איתר את נקודות התורפה של האמריקנים ואת נקודות היתרון של הכוחות האדומים.

ר

הצוות האדום היה מוכן לאמצעים שנקטו האמריקנים לניתוק מערכת התקשורת שלהם. מערכת תקשורת חלופית שהוכנה מראש פעלה באמצעות בלדרים על אופנועים והודעות שהוסתרו בתוך תפילות.
ביום השני ללחימה שלח הצבא האדום צי של סירות קטנות לעקוב אחרי הספינות האמריקניות. לפתע, ללא התראה, שלחו האדומים גל אדיר של טילי שיוט לעבר הספינות האמריקניות. הטילים נשלחו מכיוונים ובעיתוי שהתבססו על מידע מודיעיני שהיה בידיהם. מידע זה אפשר להם לשלוח טילים בכמויות גדולות יותר ממה שהספינות יכולות ליירט.

מפלה מוחצת

בסוף היום 16 ספינות אמריקניות וירטואליות נחו בתחתית הים. למעלה מעשרים אלף חיילים אמריקנים וירטואליים נספו.
התרגיל הגדול בתולדות ארצות הברית הסתיים אחרי יומיים במפלה מוחצת.
הצבא הגיב בדיוק כמו שצבא גדול מסורבל ומסואב נוהג:

המשחק חודש כשהכללים שלו שונו. לצוות האדום לא ניתנה יותר יכולת החלטה. נאמר להם מה עליהם לעשות בכל שלב. לאחר שורה של צעדים צפויים מראש הצבא הכחול ניצח. בתגובה התפטר ואן ריפר מהצבא. Control + alt + del. כלומר אתחול מחדש של כל המערכה. המשחק הוסג חזרה לאחור. 16 הספינות הוירטואלית צפו חזרה על פני המים. 20 אלף חיילים אמריקנים וירטואליים גילו שמשורה לא משחרר אפילו המוות וחזרו לחיים.

איך מקבלים החלטות

סיפור התרגיל הזה מופיע בספר BLINK, פרי עטו של מלמלקולם גלאדוול ( (Malcolm Gladwell. המחבר איננו גנראל וגם לא פרשן צבאי. הוא עיתונאי בעל ידע רחב שכתב כמה ספרים שזכו להצלחה רבה תודות לתובנות המקוריות שלהם.

בין היתר בחן גלאדוול בספרו שאלה מאד אקטואלית לצמרת שלנו בימים אלה: כיצד מקבלים בני אדם החלטות מהירות. כדי לענות על שאלות אלה מגייס גלאדוול מחקרים מקשת של תחומים, החל בתורת המשחקים וכלה במדעי המוח.
האדם הנורמלי מגיע להחלטה לאחר שהוא מעבד את האינפורמציה הזורמת אליו, מפרק אותה לגורמיה, ומאתר את הגורם או מכלול הגורמים המוליכים להחלטה הנכונה. יש אנשים המומחים בתחום שבו הם צריכים להחליט ויכולים להחליט נכון ומהר יותר על פי כמות קטנה יותר של אינפורמציה. האחרים נרתעים מלהחליט וזקוקים לזמן רב יותר כדי להגיע להחלטה, או שמגיעים להחלטה לא נכונה.

שאלת הזמן העומד לרשות המחליט היא שאלה קריטית.
מלקולם גלאדוול טוען כי בתנאים מסוימים עשוי אדם נורמאלי לחלוטין לאבד את כושר השיפוט שלו ולהגיע להחלטות שגויות כאילו היה אוטיסט.
האם אולמרט או פרץ או שניהם היו בחזקת אוטיסטים כשהחליטו על המלחמה?

מאד ייתכן שאילו מישהו מן הצמרת היה קורא את הספר היה נוהג אחרת. אך כששאול מופז היה רמטכ"ל הוא חילק לקצינים הבכירים את הספר האווילי "מי הזיז את הגבינה שלי". על מעשה זה אמר אז תת אלוף פרופסור אריה אלדד:
"הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש…" אלדד הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.

ראה מה קרה בנעלין

 האם השתנה משהו בעשר השנים האחרונות [ אוגוסט 2016]

שחיתות המערכת האזרחית, שהגיעה לשיאה בתקופת שרון-אולמרט ובהקמת "קדימה", חילחלה גם אל המערכת הצבאית *מינויים שגויים של חביבי שרון הולידה צמרת צבאית בינונית * מחסני החרום הפכו הפקר * מלחמת לבנון השניה חשפה מציאות שהיא גרועה מזו שנתגלתה במלחמת יום הכיפורים * חייבת לקום תנועת מחאה שתשנה את המדינה

קיימתי השבוע [המאמר נכתב באוגוסט 2006. התוספות באדום הן עדכון לאוגוסט 2016]] שתי שיחות שיצאתי מהן בדיכאון עמוק. את הדיכאון הזה אני רואה לנכון לחלק עם קוראיי.
איני יכול לגלות את זהותם של בני שיחי מסיבות ברורות. שניהם קשורים בדרך זו או אחרת במוסדות העוסקים שנים רבות בביקורת ציבורית בתחום האזרחי והצבאי.

תמונות 1-4 המזכירים הצבאיים שהפכו לאלופים. (מימין לשמאל:) משה קפלינסקי, גדי אייזנקוט, יואב גלנט, גדי שמני (צילומים: דובר צה"ל).

מה קרה לצה"ל

השאלה שהצגתי לשניים היתה כדלקמן: מה קרה לצה"ל, מה נחשף במלחמה הזו על צה"ל ועל המדינה. רשות הדיבור למבקרים:

מדינה מושחתת

"אנחנו מדינה מושחתת מזה שנים רבות. אך מעולם לא היתה ממשלה מושחתת כמו זו העומדת היום בראש המדינה. זו ממשלת המשך לממשלת שרון, אך המשך משודרג. זו ממשלה שחלק משריה מתרועעים עם אנשי העולם התחתון. איש מרכז הליכוד, שהורשע בקשירת קשר לזיוף דולרים, היה קשור למשפחת הפשע אלפרון. הוא היה ראש המטה של אהוד אולמרט בגוש דן. הוא נמנה עם חבריו הטובים עד היום. הוא קשור כנראה לפרשת האי היווני אך שומר על זכות השתיקה.

החברים של אולמרט

"חבר טוב אחר של אולמרט הורשע בפרשת החשבוניות הפיקטיביות ממנה יצא אולמרט בעור שיניו. הוא נאשם יחד עם דוד אפל בתיקי השוחד והמרמה הקשורים באדמות לוד. כל החברים הללו והדברים המיוחסים להם רשומים בדוח היועץ המשפטי לממשלה. אל החברים הטובים הללו אפשר להוסיף את יו"ר הקואליציה החשוד בפלילים בעניין חמור. ושר האוצר הנגוע בפרשת "עמותה לחיים". [הורשעו ונידונו למאסר]
"ומי שותפיו של אולמרט לצמרת שהחליטה על המלחמה? אחד מהם הוא חיים רמון הנמנה עם חבריו של מרטין שלאף המסתורי, שמערכת קשריו המסועפת עם שרון עדיין לא פוענחה.

הכי זכאי בארץ

ומה בדבר הקודקוד עצמו? "אהוד אולמרט הצליח להחלץ מכל החשדות שהועלו נגדו בעבר. אפשר לומר עליו שהוא אחד האנשים הכי זכאים בארץ. אבל לפני בחירתו היתה עננה כבדה של חשדות. חשדות אלה לא נגוזו וביניהם פרשת הבית הטמפלרי שמכר ושכר מאיל ההון דניאל אברהמס ועוד ועוד. [בינתיים כבר לא חשודים אלא מורשעים]

נגנבים מיליארדים

"למדינה יש כסף לחלק לעבריינים, לתת טובות הנאה במכרזים ובהפרטות. מחלקים את אדמות המדינה הנשדדות לאור היום. מיליארדים מקופת המדינה נגנבים בידי כנופיות הקשורות לפוליטיקאים. אין כמעט מכרז בלי שוחד. אין כמעט הפרטה שבה אין איזו "טעות" בחישובים המכניסה מיליונים לכיסיהם של בעלי הון. מאות המיליונים האלה יכלו למלא את מחסני החירום בכל ציוד שנדרש. לכן קוראים חיילי מילואים קריאות עזרה הביתה: שילחו קסדה, קיבלתי מכשיר ראיית לילה בלי סוללות, שילחו מצפן, השיגו לי שכפ"ץ קרמי, שילחו אוכל".

חילחול השחיתות

"במדינה שבה הכל מושחת אין סיכוי שהשחיתות לא תחלחל לשורות הצבא. זה התחיל במינויו של הרמטכ"ל, דן חלוץ. אין חולק על כך, שחלוץ הוא טייס מעולה שהביא את חיל האוויר להישגים חסרי תקדים. "אבל למנות את מפקד חיל אוויר לרמטכ"ל זה כמו למנות כוכב של NBA לקפטן נבחרת כדורגל. בחיל אוויר אתה יוצא למשימה המסתיימת בכמה עשרות דקות והולך לבאר לשתות משהו. "חיל רגלים זה סיפור אחר. אם אתה מגייס אוגדה המונה 15 עד 20 אלף איש בפתח תקווה, אחרוני הטנקים כלי הרכב והלוגיסטיקה שלה נמצאים בחדרה. חלוץ מעולם לא עשה את זה וראינו את התוצאות".

שרון ממנה אלופים

"על מינויו של חלוץ החליט שרון, כי שרון חיבב את חלוץ, כי עומרי שרון [שבינתיים הורשע וישב בכלא] המליץ וכי זו היתה דרך חלקה להיפטר מיעלון שהתנגד להתנתקות. זה היה ספין של צוות החווה, שיעץ לו כי זו הדרך היחידה להימלט מכתב האישום שכבר הוכן נגדו. זה יצליח, אמרו לו, כי התקשורת תהיה אתך. וכך אכן היה. מבחינה זו התקשורת מושחתת לא פחות מן המערכת הציבורית". (כאן מוסיף בן שיחי כי הוא אישית היה בעד ה'תנתקות' דבר שלא משפיע על הניתוח שלו).

מלבד חלוץ מינה שרון שורה של אלופים: סגן הרמטכ"ל,
משה קפלינסקי, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט וראש אגף מבצעים, גדי אייזנקוט. את כל השלושה מינה אריק שרון מן הסיבה הפשוטה שהם היו מזכירים צבאיים שלו. המזכיר הצבאי הנוכחי של אולמרט שהיה גם מזכירו של שרון הוא גדי שמני וגם הוא זכה בדרגת אלוף. זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שמשרתים ארבעה אלופים שבעברם היו מזכירים צבאיים של שרון".

אין חדש בצה"ל

"בני שיחי ביקשו להדגיש שסבב המינויים האחרון איננו חדש. כי החיכוך המתמיד בין קצינים לפוליטיקאים הוליד את השחיתות בצה"ל הרבה לפני צלחמת לבנון השניה. אחד מבני שיחי סיפר לי כי במלחמת יום הכיפורים נשלח לקרב בלי תחמושת. כמעט עשר שנים אחר כך הוא מספר נפגשתי עם אלוף מאיר זורע, שהיה מבקר צה"ל. הוא אמר לי בוא אתי למחסני החירום ותראה ששום דבר לא השתנה מאז מלחמת יום הכיפורים. אין עם מי לדבר.
"מינויים לא מוצלחים היו תמיד בצה"ל. וכשאתה ממנה אדם לא מתאים לתפקיד לא מתאים הוא מפחד מאנשים שיודעים יותר ממנו. יותר מוכשרים ממנו. ואז מתחולל התהליך הפיטרי הידוע שכל אחד ממנה מתחתיו אנשים פחות מוכשרים ממנו.
"כשיש לנו שדרת פיקוד כזו מה שקורה בפועל הוא שזה מחלחל למערך הלוגיסטי של הצבא, לימ"חים ולאספקת מזון בגדים, מים וכו. אנשים יוצאים למלחמה או בלי תחמושת או בלי כלים לירות בהם. ממש כך היה במלחמת יום הכיפורים. מחסני החרום עצמם מופקרים. נשק ותחמושת זורמים מהם לעולם התחתון ולפי מה שנמצא בלבנון גם לחיזבאללה".

על מה ביזבז הרמטכ"ל חלוץ את זמנו

"לא היה לי זמן לקרוא את עיתוני סוף השבוע" אמר הרמטכ"ל דן חלוץ למיקי חיימוביץ'. אבל לרמטכ"ל היה זמן, בעיצומה של הלחימה והנחתת הכוחות הגדולה בתולדות צה"ל, להתפנות לראיון סחבקי באולפני ערוץ 10. לראיון הזה הקדיש הרמטכ"ל 36 דקות ו-30 שניות (מדדתי). היה לו גם זמן להמתין לשתי הפסקות פרסום של יותר מ-6 דקות. יש להניח שההכנות לשידור, נסיעה מן הבור, איפור, המתנה לקראת הראיון גזלו עוד שעה ארוכה מזמנו של הרמטכ"ל שנראה בראיון זחוח וחלק כמו מחבת טפלון.
לשאלה : האם ניצחנו במלחמה השיב: אני לא משתמש במושג נצחנו.
לשאלה: איזה גנראל לא משתמש במלה נצחון? השיב: אני.

========================================================

הנין של מייסד מטולה לחם על אדמה

במארג' עיון שקנה  הסבא רבא שלו

עם לוחמי צה"ל במארג' עיון נמנה חייל מילואים, ערן גלעד, 27, שיש לו קושאן על חלק מאדמות המקום. הקושאן הזה היה שייך לסבא רבא שלו, שנמנה עם ראשוני המתיישבים במטולה.

 

וזה סיפור המעשה, כפי שסיפרה לי אמו של ערן, לאה גלעד. הסבא רבא, חיים משה פיין, עלה לארץ ישראל מרוסיה עם העליה הראשונה, בשנות השמונים של המאה ה-19. הוא היה ראשון המתיישבים במטולה שהוקמה בשנת 1896 על אדמות שקנה הברון רוטשילד מידי אפנדי נוצרי מצור. על האדמה ישבו אריסים דרוזים שסרבו לרדת מן המקום ונענו לכך לאחר שהבארון פיצה אותם ביד נדיבה. אך גם לאחר מכן המשיכו להציק לתושבים שנים רבות במעשי גניבה שוד וסחיטה.

המתיישבים הראשונים, היו כ-60 פועלים בריאים וחזקים שהובאו מיתר מושבות הברון ותוגברו על ידי אנשי העליה הראשונה. לא היתה דרך סלולה וניתן היה להגיע למושבה רק על חמורים. לא היה במקום רופא ובשעת הצורך בא רופא ממארג' עיון הסמוכה. חולים קשים נשלחו לבית החולים של המיסיון בביירות.
האדמות שרכש הבארון במטולה לא הספיקו למחייה וחלקן הועברו לישובים סמוכים, תל חי וכפר גלעדי. תמורת אדמות אלה נמסרו לאיכרי מטולה כ-4000 דונם מאדמות עמק עיון ואלה שימשו מקור פרנסתם עד להקמת המדינה ב-1948.

 

חיים משה פיין הביא לעולם 11 ילדים מהם נותר בחיים רק שרגא פיין. הוא עדיין זוכר ימים בהם חיו היהודים באחווה עם השיעים שבדרום לבנון. ללאה גלעד היתה מטפלת ערבייה מכפר קילה.
הקושאן על האדמות במארג' עיון שהוקצו למשפחה עבר בירושה מדור לדור. לאה גלעד היא דור שלישי והחייל ערן דור רביעי.

 

 

 

==========================================================

לסקוב שאל בוועדת אגרנט: "לקחתם לשון"

 

במהלך דיוניה של ועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים הציג רב אלוף (מיל) חיים לסקוב שאלה לאחד הקצינים הנחקרים: "מדוע לא לקחתם לשון?".
הקצין הנחקר לא הבין את השאלה וגם יתר חברי הוועדה, שלא היו אנשי צבא, לא הבינו את כוונת השואל.
לסקוב, ששרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, השתמש בביטוי שהיה שגור עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. משמעות הביטוי היא: לקחת שבוי מעבר לקווים כדי להוציא מפיו מידע על כוונות האויב.

 הנוכחים באותה ישיבה של ועדת אגרנט חייכו בביטול לשמע שאלתו של לסקוב. במלחמת יום הכיפורים היה צה"ל מצויד בציוד חדיש למעקב אלקטרוני והאזנה לתקשורת של האויב והיה סבור כי איננו זקוק ל"לשון".

 

נזכרתי בפרשה נשכחת זו למראה איש החיזבאללה השבוי שהוצג בטלוויזיה. לא היה צריך לחכות לחטיפת שני חיילים ולהתקפת הקטיושות שהביאה לפרוץ המלחמה, כדי לדעת מה שהבחור הצעיר הזה סיפר.

=========================================================

ציפי לבני – הזהרנו אותך מאולמרט

כשהתמנית לשרת החוץ כתבתי כאן את הדברים הבאים: "אל תתקרבי יותר מדי לאהוד אולמרט. ראש הממשלה המיועד הוא חייכן, מאיר פנים, מחבק. אך כמו שאמר דון קורליאונה: את יריביך החזק קרוב אליך. וחיבוק של מאפיונרים הוא הודעה שהוציאו עליך חוזה. לכן, ההצעה שלו שאת תהיי ממלאת המקום שלו מעוררת חשד. אם תסכני את אולמרט יותר מדי בפופולריות שלך, תמצאי עצמך במדבר פוליטי, אליו הצליח להשליך רבים מאלה שהיו מעליו מתחתיו"
האת אם צדקתי באזהרתי.

==========================================================

גולדה – עידכונים

וכה אמרה גולדה מאיר (ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת יום הכיפורים): " אנחנו יכולים לסלוח לערבים שהם הורגים את ילדינו. איננו יכולים לסלוח להם על כך שהכריחו אותנו להרוג את ילדיהם. יהיה לנו שלום רק כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו".
חלף דור והערבים עדיין אינם אוהבים את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו. הרבה מילדינו נהרגו בגלל הפילוסופיה שדבריה של גולדה משקפים.
השלום יבוא כאשר נפסיק לסלוח לערבים על כך שהם הורגים את ילדינו. וכאשר אנחנו נאהב את הילדים שלנו יותר משאנו דואגים לשלומם של הילדים שלהם. במיוחד כשאלה יושבים על ערימות קטיושות.

 

 

 

ראה דון אולמרט איש המאפיה

 

 

ישראל נתפסת בעיניהם כחברה נהנתנית שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה * הוויתור שלנו על בתי הכנסת בגוש קטיף משקף בעיניהם את הריקבון הפנימי שלנו * הם מאמינים שמדינת ישראל חיה על זמן שאול ותקרוס, כי איננו מאמינים בעצמנו – שיחה עם ד"ר זאב מגן, מומחה לאיראן ולאיסלאם. השיחה התקיימה ב-2006 אך היא רלבנטית למאי 2018.

 

ד" ר זאב מגן דיבר בסימפוזיון שערך מרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן. נושא ההרצאה היה המעורבות האיראנית בלבנון, אך סיים במשפט שכאילו אינו נוגע לנושא. הוא אמר: " הדבר השנוא ביותר על האיסלם, הדבר שהמאמינים חייבים להכחיד אותו מן העולם איננה היהדות אלא ריבוי אלילים" .

את הרעיון העומד מאחורי אמירה זו באתי לשמוע מפיו בראיון אישי.

משטר תיאוקרטי

" על מנת להבין את הטענה הזו" , אומר לי ד"ר מגן, " צריך להסביר את מהות המשטר שהקים חומייני באירן. זהו משטר תיאוקרטי. זו הפעם הראשונה בתולדות האיסלם, ואולי בתולדות האנושות, שקם משטר תיאוקרטי.

מהי תיאוקרטיה?

" תיאוקרטיה פרושה אכיפת חוקי האל על ידי האנשים המוכשרים ביותר לתפקיד הזה. את המונח טבע לראשונה ההיסטוריון היהודי יוספוס פלאביוס בספרו "נגד אפיון" . הוא השתמש במונח זה כדי להסביר לרומאים מהו המשטר האידיאלי בעיני היהודים.

" במהלך ההיסטוריה לא היו משטרים תיאוקרטיים כמעט. המסורת המוסלמית מספרת שבתקופת מוחמד וארבעת השליטים שבאו אחריו אכן היתה זהות בין אנשי הדת ומנהיגי המדינה. אחרי התקופה שלהם האימפריה המוסלמית התפרקה לשני תחומים. תחום אנשי החרב, בעלי הסמכות המדינית והצבאית ותחום אנשי העט – חכמי הדת" .

שאלתי איך כל זה קשור לטיעון ש" ריבוי אלילים" הוא הדבר השנוא ביותר על האיסלם השיעי באירן?

יש רק אמת אחת

ד" ר מגן: " העיקרון המרכזי של האיסלם הוא אחדות. לא רק אחדות האל אלא אחדות כללית. מה יש מעבר לאמת האחת והיחידה (שואל הקוראן)? רק טעות, רק שקר. לכן, הדבר הכי מאוס בעיני האיסלם, הדבר אליו מתייחסים בבוז ובזילזול ושמאמינים חייבים להכחיד אותו הוא מה שנקרא בערבית "שרכ", שמשמעותו ריבוי אלילים" .

שאלתי: מה זה ריבוי אלילים בדורנו ואיך מתקשר רעיון זה לאיבה ליהדות ולמדינת ישראל?

" אנחנו לא יהודים"

ד" ר מגן: " לכאורה היו האירנים צריכים להתייחס אלינו לפחות בכבוד. כי בדומה להם אנחנו מחזיקים באמת אחת (ואף המצאנו את המושג אמת אחת), גם אם האמת שלנו נוגדת לאמת שלהם. אבל אנחנו כבר לא יהודים בעיניהם. יש לזכור כי כשהקוראן מכנה את היהודים קופים וחזירים, זה קשור לאי-ציותנו לתורה: "תזכרו מה עשה אללה ליהודים שהפרו את השבת; הוא הפך אותם לקופים" במילים אחרות, הקוראן, דורש מאתנו להיות יהודים.

" הם מצפים מאתנו שנהיה נאמנים לתורה. אז יוכלו להגיד אתם אמנם טועים אבל אתם טועים בכבוד ובנאמנות. אתם אנשים שיש להם דעה" .

שאלתי את ד"ר מגן, אם הדרך היחידה להתגונן מפני איראן היא להפוך את ישראל לתיאוקרטיה בשלטון הבד"ץ.

ד" ר מגן: " במקום תשובה אצטט לך איגרת גלויה ששלח מנהיג איראן איתאללה עלי חוסין ח"אמנא"י לנסראללה בה הוא תוקף את ישראל קשות ומגנה כל מי שמסייע לה.

" האיגרת הופיעה בעיתון החשוב ביותר באיראן, "אטלא"את" בתשעה באב. בשורות האחרונות של האיגרת הוא מחזק את נסראללה באמצעות פסוק מן הקוראן, בו כתוב: " סיבולת (= היו חזקים) שהרי הבטתחתו של אללה תתקיים, ולא יצליחו להביס אתכם אלה שאינם בטוחים בדרכם."

יודעים עלינו הכל

" הביטוי "אלה שאינם בטוחים בדרכם" הוא המפתח להבנת הדרך בה תופסים האירנים את ישראל. האירנים עוקבים בדקדקנות אחרי הנעשה אצלנו ויודעים עלינו כמעט הכל. בעיתונות מופיעות ידיעות וכתבות על הפערים העדתיים, הפערים בהכנסות, ההבדל בין יהודים מזרחיים ומערביים, בין חרדים לחובשי כיפות סרוגות. על ההתגוששויות במחנות הפוליטייים השונים. גדר הבטחון מתוארת כהתחבאות היהודים מאחורי גטו. אפילו תוכלו למצוא שם ידיעה על איזו פרשה שולית של גילוי כת השטן בפתח תקווה.

וכמובן יש דיווחים על מצעד האהבה ומצעד הגאווה, על נהנתנות ומתירנות מינית ועל כל התופעות של חברה מודרנית, שבעיניהם הם ביטוי לדקדנציה . חברה שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה.

חברה שהיא עץ רקוב

ישראל כמו ארצות הברית מייצגת בעיניהם מושגים כמו פלורליזם וליברליזם. חברות שלא הצליחו לגבש עמדה אחת שכל הקהילה והחברה עומדת מאחוריה היא בעיני האיראנים והמוסלמים הפונדמנטליסטים עץ רקוב.

האירנים, וייתר הפונדמנטליסטים, משוכנעים שאנחנו חברה שאין לה שום תשתית של עקרונות אחידים. יותר מזה: שאנו כבר הגענו למסקנה שלא יכולה להתקיים תשתית כזו. זאת, מכיוון שהתפיסה החילונית-מודרנית-פוסט-מודרנית היא של העדר ודאות מוחלטת. לכן, הפונדמנטליסטים בטוחים שבמוקדם או במאוחר הם יביסו אותנו ויוציאו אותנו מכאן, או לפחות ישימו קץ לריבונות שלנו. כי וודאות תמיד תתגבר על אי-וודאות. אנחנו בעיניהם חיים על זמן שאול.

" מאמר באחד העיתונים הסתיים בציטטה מנאום של ח"אמנא"י שציטט מן הקוראן: "היהודים לא יילחמו נגדכם כאיש אחד – אתם חושבים שהם מלוכדים, אך ליבותיהם מחולקים""

האירנים  והפצצה

שאלה: אם  מחר בבוקר [או בעוד תריסר שנים] יש  פצצה גרעינית אירנית. האם יטילו אותה על תל אביב?

" אני לא חושב שזה המניע העיקרי שלהם. הם רוצים את הפצצה כי זו תגשים את שאיפתם להיות מעצמה אזורית, אולי המעצמה האזורית השנייה אחרי ישראל. הם צריכים אותה כדי להרתיע את השאיפות של ארצות הברית וסעודיה.

הם רוצים להשיג את מטרותיהם כשהפצצה במחסנים ואינם משתמשים בה. אבל אם אתה שואל אם הם מסוגלים להטיל אותה על תל אביב, לא הייתי מוציא זאת מכלל אפשרות. לכן אסור שתהיה בידיו פצצה.

נטישת בתי הכנסת

כיום משוכנעים האיראנים שהלחץ מבחוץ וההתפרקות מבפנים יגרמו לכך שישראל תקרוס. גם מפני שכבר איננו מאמינים בעצמנו.

לא מזמן קראתי מאמר בעיתון " ג"ומהורייה אל איסלמי" ושם נאמר כי הנכונות שלנו להשאיר את בתי הכנסת בגוש קטיף מלמדת שאין לנו אלוהים. ואם אין לנו אלוהים אזי כל הטיעונים שלנו לגבי ארץ ישראל היא שקר. הוויתור שלנו על בתי הכנסת נראה בעיניהם כריקבון פנימי שלנו וכך הם מתייחסים למצעד האהבה ומצעד הגאווה ויתר הגילויים של מתירנות והוללות בישראל.

רגע של אחדות

שאלה: אם היית יועץ של ראש הממשלה לענייני איראן מה היית מייעץ לו?

ד" ר מגן: " קודם כל להתמקד בחברה שלנו. האיראנים והפונדמנטליסטים כל הזמן מסתכלים עלינו ומחפשים את נקודות התורפה שלנו. נקודת התורפה העיקרית שלנו בעיני האיראנים זה חוסר אחדות סביב עקרונות מוסכמים. בהעדר עקרונות כאלה הם משוכנעים שיוכלו להתגבר עלינו ושהם מסוגלים לעשות את זה.

" היחס שלהם ישתנה ברגע שהם יראו שאנחנו נחושים בדעתנו. שיש לנו חברה שמאמינה בזכות שלנו להיות כאן שאנו מאמינים בעומק ובחשיבות להיות כאן ובחיים לא נלך מכאן. מסיבה זו הם הופתעו מעמידתנו במלחמת לבנון.

" השאלה הגדולה היא אם נצליח ללמוד לקח מאותו רגע קסום של אחדות ישראל שנתגלה במהלך המלחמה הזו. אם נצליח להאריך את זה לא רק אחרי מלחמות אזי לא רק שנהיה חזקים יותר אל מול העולם המוסלמי אלא גם הם יעריכו אותנו יותר ויש סיכוי שיום אחד יבואו לשולחן המשא והמתן" .

מטהרן לישראל דרך פילדלפיה

ד" ר זאב מגן, 42, הוא יליד בוסטון שבארצות הברית. הסבא מצד אביו נולד בכשאן, הסמוכה לקום – מרכז הישיבות השיעיות באירן, המקום בו למד ולימד חומייני. אביו היגר בשנת 1957 לארצות הברית וסיים שם את לימודי הרפואה. ד" ר מגן גדל בפילדלפיה. למד בתיכון " עקיבא" , בית ספר יהודי ציוני, ומזרחנות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בגיל 26 עלה לארץ, שרת כחובש בשריון וסיים את הדוקטוראט. הוא מומחה לאירן, להלכה ולמשפטנות איסלמית, שיעית וסונית. עוסק גם בנושא איסלם ויהדות ובאחרונה פרסם ספר על תפיסת האיסלם את הדת היהודית. ד" ר מגן חוקר במרכז בגין-סאדאת וראש החוג לתולדות המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן.

פיענח טקסט איסלמי בעזרת בחורי ישיבת מיר

" חקרתי חיבור הלכתי איסלמי מן המאה האחת עשרה שנכתב על ידי משפטן בשם אל סרחסי. טקסטים כאלה חזרו להיות משפיעים בעולם המוסלמי היום יותר מאי פעם.

" אל סרחסי בחן שאלה הנוגעת לדיני טומאה וטהרה, הממלאים תפקיד מרכזי באיסלם, כמו ביהדות: טומאת נידה, טומאת מת, טומאת ביאה ועוד. אל סרחסי קבע הלכה וביסס אותה על פסוק מן הקוראן ואני לא הצלחתי להבין את הקשר.

" כתבתי לחברים שלי ב"אל אזהר". זו המתיבתא של הסונים במצרים. הצגתי את הבעיה ושאלתי למה התכוון המחבר. גדולי ה"אדמורים" שם לא יכלו להסביר. כי הם התרחקו מן הפלפול הזה לפני מאות שנים.

" נוכח הדמיון בין צורת הדיון בהלכה האיסלמית לזו שבתלמוד עלה בדעתי שתלמידי ישיבה ליטאית יוכלו לפתור את הבעיה. עליתי לירושלים ונפגשתי עם כמה תלמידים מישיבת מיר. תרגמתי להם את הקטע, הסברתי את הסוגיה והם פתרו לי אותה כהרף אין."

יוספוס פלאביוס על תיאוקרטיה

" אלה נתנו את ממשל מדינתם בידי שליט יחיד (מונארכיה) ואלה בידי שליטים מתי מספר (אוליגרכיה) ואלה בידי המון העם. אולם מחוקקנו לא שם את לבו אף לאחד מדרכי הממשל האלה. רק ציווה לנו "ממשלת אלוהים" (תיאוקרטיה)… כי לאלוהים לבדו הקדיש את המלוכה והשלטון…"

 

ראה גם "אהוד ברח מלבנון"

מלחמת לבנון השניה וספיחיה

הדיבורים על " הפתעה" ו" איך לא ידענו" הם קישקושים * כל בר דעת הבין מה צפוי בעקבת הסכם אוסלו, הבריחה מלבנון, האינתיפאדות, חורבן גוש קטיף * אבל העם ומנהיגיו העדיפו לעצום עיניים * יש לזה הרבה שמות בתחום רפואת הנפש: הדחקה, דילוזיה, אילוזיה, השלכה , הכחשה * יש לזה גם תרופה: התפכחות

המחזאי יהושע סובול, שהיה אחד הדוברים הבולטים של השמאל הישראלי, אמר (בראיון ל"ידיעות אחרונות" : " התפכחתי" . המלחמה בלבנון גרמה לו לחזור בו מדעותיו הקודמות.

בין הדברים שאמר: " בשבועות האחרונים אני עובר חשבון דעות מאד עמוק. אני מוצא שהן היו מבוססות פעמים רבות על משאלות חסודות משאלות לבי. ציפיתי ש… ברגע שנצא מרצועת עזה למחרת הפלסטינים בעזה יכריזו על יוזמת בניה אדירה אבל פתחו בהפגזות על הישובים הישראליים בקסאמים. בעיניי זאת הצהרה שאין להם שום כוונה לבנות מדינה אלא בעצם להמשיך לעסוק בהחרבה עצמית ובהחרבה שלנו" .

 בתשובה לשאלה על עמדותיהם של במאים שמחו על המלחמה בלבנון אמר: " בעיניי זו אטימות מול המציאות . אדם שלא נותן למציאות לשנות את דעותיו מעיד שדעותיו הן הבונקר האחרון … השמאל בדרך כלל טען על עצמו שהוא שפוי ורציונאל והמעשה שלהם מעיד על ליקוי בשפיות…" .

אילולא זה היה כל כך עצוב הייתי מביע קורת רוח מכך שהמחזאי הפופולארי חוזר על דברים שאמרתי לפני חמש שנים במקום זה.

במאמר שכותרתו " מקומו של השמאל על ספת הפסיכיאטר" כתבתי כי התעלמות השמאל מן המציאות ניתנת להסבר על ידי כמה מן המושגים שטבע אבי הפסיכואנליזה המודרנית, זיגמונד פרויד. אחד המושגים הללו הוא " הדחקה" המוסבר כך בספר אישיות: תאוריה ומחקר בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה:

" הואיל והאורגניזם אינו יכול לשאת לאורך זמן את תחושת החרדה המכאיבה, משתמש האני במנגנוני הגנה המרגיעים אותו מפניה. פרויד הגדיר מנגנון-הגנה כאסטרטגיה הננקטת על ידי האדם כדי להגן על עצמו…מנגנוני ההגנה … מסלפים או מעוותים את המציאות…"

מנגנון הגנה אחר הוא ההכחשה, עליו נאמר:

 " ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון" .

 

 

אדם מאמין במשהו שאינו קשור כלל במציאות" . זיגמונד פרויד.

 יש עוד מנגנוני הגנה שבהם חוסה האדם מפני מציאות קשה. קיימת תופעה של רציונליזציה. זהו מנגנון באמצעותו האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו. יש מנגנון דומה הנקרא אינטלקטואליזציה שבו האדם מטפל בבעיה או במצב רגשי מסויים על ידי הפיכתם לשאלה אינטלקטואלית שבה הוא מתעמק.

פרויד דיבר גם אל תופעה הנקראת דילוזיה שמשמעותה הזיה או אשליה. אחד ההסברים למצב זה הוא שאדם משתוקק למשהו (או חרד מפני משהו) והדבר מביא אותו להאמין במשהו שאינו קשור כלל במציאות.

כל מה שנאמר כאן על השמאל לפני שש שנים ניתן להאמר על כל עם ישראל של שנת 2006. העם ומנהיגיו ידעו על 14000 קטיושות המצטברות בלבנון. ידעו על ה" ראעד" ועל ה" שהאין" ועל ה" פאג"ר" , ועל ה" זילזאל" ועל יתר כלי המוות שסיפקה איראן לחיזבאללה באדיבות דמשק. ידעו והחליטו להתעלם.

 

ידעו הכל אבל העדיפו לעצום עיניים. טיל זלזאל – 2 איראני שנמסר לחיזבאללה. (צילום: מכון פישר למחקר אסטרטגי מיסודה של עמותת חיל האוויר)

אגם הבירבורים

מן הרגע שבו נפתחה המערכה החל מחול הבירבורים התקשורתי. העומס העצום שהמערכה הטילה על אמצעי התקשורת, והצורך למלא יממות שלמות במלל כלשהו, העלה לבמה שורה של מגישות ומגישים שמילאו את החלל בדברי הבל. חלק מהם שיחקו את התפקיד של גנרלים מומחים ותחקרו חיילים וקצינים כאילו היו שופטים בוועדת חקירה משפטית.

אנשי תקשורת ותיקים יותר, כמו עמנואל רוזן למשל, המשיכו בקו בו הם נוקטים כל ימות השנה. כל החכמה נמצאת במוחם הקודח. הם יודעים את הפתרונות האמיתיים הנעלמים מעיניהם של מדינאים ואנשי צבא.

בבוא היום כשיחולקו אותות המערכה, וביניהם האות להורדת המוראל על שם נסראללה , יהיה עודד שחר מועמד רציני לאות הגבוה ביותר.

 

באחת מתכניות " פוליטיקה" שבהגשתו הוא זימן לאולפן את העיתונאי עקיבא אלדר ואת הפרופסור שלמה זנד. עצם הזמנת שני אישים אלה כבר קבעה את המגמה: לערער על עצם צדקת המלחמה, לעורר אנטגוניזם כלפי הצמרת הצבאית, לפלצן את הפתרונות האוויליים המלווים אותנו מאז הסכם אוסלו.

עקיבא אלדר, הוא הפרשן הפוליטי של עיתון " הארץ" . העיתון שכבר ביום הראשון למלחמה קרא במאמר ראשי לכניעה טוטאלית. אלדר עצמו אינו מחמיץ אף הזדמנות לשבח את הערבים ולבקר את ישראל. אין פלא שמאמריו מצוטטים בהרחבה באמצעי תקשורת בעולם התוקפים את ישראל.

פרופסור שלמה זנד ידוע פחות ולא ברור מדוע בכלל הוזמן לדיון. פרופסור זנד הוא היסטוריון שכתב ספר " בגידת האינטלקטואלים" וכן את הספר " הקולנוע כהיסטוריה" . על ספרו זה זכה בפרס איגוד המבקרים הצרפתי, מה שהופך אותו אוטומטית לחשוד. הפילוסוף היהודי אוהד ישראל ברנר הנרי לוי ביקר בחריפות את הספר בין היתר על התייחסותו לסרט " שואה" של קלוד לנצמן. אבל העיתונות הצרפתית, המפורסמת באהדתה לישראל יצאה להגנתו של זנד.

  במאמריו ובספריו נוקט זנד עמדות של " החלשת הלאומיות הפסבדו-דתית לטובת אזרחות או אומתיות סובלנית ומגוונת" – כלומר פחות או יותר מדינת כל אזרחיה של אש" ף.

באחד ממאמריו כותב זנד שאין בכלל אומה יהודית. הסיפור על אומה שיצאה לגלות ושמרה על ייחודה אלפיים שנה הוא מיתולוגיה שיצרה הציונות.

זנד יצא להגנת מאמר שכתב עמוס שוקן ב" הארץ" שקרא " לנישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות" .

מה אפשר לצפות מאדם עם השקפות כאלה, המקבל במה בפני אומה שמחצית יושבת במקלטים ובניה מקיזים את דמם על קיומנו?

עדכון אפריל 2013

בינתיים פרסם שלמה זנד שני ספרים – איך הומצא העם היהודי ואיך הומצאה ארץ ישראל. אם לסכם את שני הספרים במשפט אחד: לדעת הפרופסור המלומד הן העם היהודי והן ארץ ישראל הן המצאות וירטואליות, לא היו ולא נבראו במציאות. 

עכשיו נותרה השאלה האם שלמה זנד עצמו חי במציאות או שמישהו המציא אותו.

  ================================================

ערוץ "פוקס" יותר ישראלי מישראלי

אם אני אולמרט הייתי סוגר את הערוץ הראשון ובמקומו נותן מיד רשות הפעלה לערוץ הפרו ישראלי ביותר בעולם. כוונתי לרשת האמריקנית " פוקס" . מאז החלה המלחמה אני צופה בקביעות ברשת ואני מרגיש שהיא מבטאת את עמדת ישראל טוב יותר מאש רוב הדוברים הישראליים ובוודאי יותר מכל רשתות השידור וערוצי הטלוויזיה שלנו. מראיינים שם בקביעות מומחים שאומרים דברים כדרבנות. יש שפך דם בלבנון אבל החיזבאללה אחראי לכך. ישראל נלחמת על נפשה ונלחמת את מלחמת העולם כולו נגד האיסלם המילטאנטי ונגד הטרור. המראיינים אינטליגנטים ומתמצאים בחומר. מביאים הרבה דוברים ישראליים טובים כמו ביבי נתניהו. וכשהם מביאים מרואיין ערבי הם לוחצים אותו אל הקיר כפי שבאף רשת טלוויזיה ישראלית לא עושים.

 

===================================================

קופי אנען

קופי אנען הוא האדם הנכון במקום הנכון. אף אחד ממזכירי או" ם שקדמו לו לא היה צדיק תמים. אך אנען מגלם באישיותו ובהתנהגותו את תמצית התמציות של המוסד הנקרא האומות המאוחדות. את הצביעות, השחיתות, ואת החנופה לכוחות הרשע באשר הם שם.

 

   המוסד הזה התגבש במהלך השנים לגוף המשרת את המדינות והארגונים המתועבים ביותר בעולם. או" ם החליט על הקמת מדינת ישראל אך לא נקף אצבע כדי למנוע ממדינות ערב לפלוש אליה; החליט נגד סגירת תעלת סואץ לשייט ישראלי אך לא עשה מאומה כשהמצרים צפצפו; כוח או" ם בסיני עזב את עמדותיו ערב מלחמת ששת הימים ב-67 כשהרודן המצרי גמאל עבדול נאצר רק השתעל לעברם.

או" ם החליט גם החלטות אינספור נגד המדינה שהמתועבת בהן היתה ההחלטה שמדינת ישראל גזענית. או" ם החליט גם ש" ישראל אינה שוחרת שלום" (אחרי החלת החוק הישראלי בגולן). מוסדות או" ם השתתפו בעלילה של הפלתשינאים כי ישראל מרעילה ילדות פלשתיניות כדי לעקר אותן. ועוד ועוד.

תקופת אנען הצטיינה במאמצים אינסופיים להגן על סאדאם חוסיין, תוך גריפת ריווחי ענק מהסדרי העברת סיוע הומניטארי לעיראק. בתקופתו ארעו כמה ממעשי הטבח הנוראים ביותר בהיסטוריה, כמו הטבח ברואנדה. כוח יוניפיל שעד למלחמה הנוכחית אמור היה לשמור על גבולנו הצפוני משתף פעולה עם חיזבאללה עד עצם ימים אלה.

אחרי כל הניסיון שלנו עם או"ם לצפות שהוא ישלח לכאן כוח בינלאומי להגן עלינו נשמע כמו בדיחה מקאברית.

========================================================

אהוד ברק – ברלה ברלה צא החוצה

 

כשהיינו ילדים לא היתה הארץ מכוסה שלמת בטון ומלט כבימינו. המרחק בין בית לבית, גם בערים הגדולות, היה גדול. ובין הבתים היתה צמחיית פרא, קוצים, יבליות ובעלי חיים למיניהם. בין היתר רחשה הארץ חלזונות (קראנו להם שבלולים). אלה בעלי חיים קטנים, רכיכות, הסגורים בתוך קונכיה נוקשה. הם היו קבורים באדמה בימי הקיץ והיו עולים אל פני השטח בבוא הגשמים. היינו אוספים אותם הביתה ומנסים לשכנע אותם לצאת מקונכיותיהם. הדרך היתה לקרוא להם שוב ושוב: " ברלה ברלה צא החוצה" . יש שהיו מוסיפים " אבא ואמא יקנו לך עוגה" . לפעמים זה עזר והיצורים הריריים והמגעילים הללו היו מציצים החוצה.

זכרון ילדות זה עלה בי נוכח העלמותו-האלמותו של אהוד ברק. ברק ברק אולי תצא החוצה ותתגלה לעינינו. אבא ואמא לא יתנו לך עוגה אבל ישאלו אותך איפה ההבטחות שלך שיותר לא יישפך דם בלבנון.

===========================================================

חוצפה צרפתית

אסור שאף חייל צרפתי אחד יגיע לגבול ישראל במסגרת כוח בינלאומי, אם בכלל יוקם כוח כזה. אי אפשר לשכוח לצרפת את בגידותיה בישראל ובמערב בדור הזה ובמיוחד אסור לשכוח את חלקה בשואה. ממשלת וישי שיתפה פעולה בהתלהבות עם תכניות ההשמדה הנאציות וסייעה בפועל לרציחתם של 77 אלף יהודי צרפת.

" צרפת החופשית" של דה גול יצרה את הרושם כאילו ממשלת וישי היתה ממשלת בוגדים שפעלה בניגוד לעמדת העם הצרפתי. אך מסמכים שנחשפו במהלך השנים גילו שהעם הצרפתי היה שותף נלהב למלאכת הגרוש וההשמדה.

יותר מזה. בספר על נפילת ברלין, פרי עטו של ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור (" נפילת ברלין" בהוצאת יבנה) אני קורא כי צרפתים רבים התנדבו ליחידות ס.ס. הנאציות והשתתפו בלחימה הן בחזית המזרחית והן בהגנה על גרמניה ערב תבוסתה.

אחד ממתנדבי הס.ס. הצרפתיים, אז"ן ונלו שמו, זכה בעיטור האבירות, עיטור גבורה גבוה אחד משני העיטורים האחרונים שהעניק השלטון הנאצי לפני גסיסתו.

==========================================================

חוצפה בריטית

בשבוע שעבר התקיים במרכז מורשת בגין בירושלים כנס לציון מלאות 60 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד. לרגל האירוע החליטה עיריית ירושלים להציב על הבניין שלט ובו תואר האירוע. בשלט נאמר בין היתר כי לוחמי אצ" ל הזהירו מראש על הפיצוץ הצפוי, כדי למנוע קרבנות בנפש. אך : " מסיבה כלשהי לא פינו הבריטים את הבניין וכתוצאה מכך נהרגו למרבה הצער 91 אנשים" . כמו כן צויין כי בחילופי האש שהיו נהרג לוחם אצ" ל אהרון אברמוביץ הי" ד.

בעקבות ההחלטה להציב את השלט קיבלה עיריית ירושלים מכתב מן השגרירות הבריטית בישראל בו נאמר בין היתר: " אנו דורשים להסיר את השלט במהירות האפשרית" .

העיריה התקפלה והוצב שלט מתוקן בו נשמט שמו של לוחם אצ" ל שנפל בפעולה וכן הושמטה אחריות הבריטים לאי פינוי המלון.

הייתי מציע לעיריית ירושלים להסיר לגמרי את השלט המתוקן ולתלות במקומו שלט שבו ייאמר:

" רק לחשוב מה שאנחנו מבזבזים על היהודים האלה בכסף

ובחיי אדם. כן, אני מתעב את כולם, בין שהם ציונים ובין שלא. מדוע נרתע מן האמת? אנחנו שונאים אותם הגיע הזמן שהגזע המתועב הזה יידע מה שאנו חושבים עליו זהו עם מתועב" .

==================================================================

על החתום גנראל אוולין בארקר.

גנרל ברקר היה מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל. את המכתב כתב למאהבת הערביה שלו קאתי אנטוניוס. היא היתה בתו של ד" ר נימר פשה מאלכסנדריה, מומחה ללשון הערבית ובעל עיתון רב יוקרה. קאתי היתה בעלת השכלה מערבית, הסתובבה בין דיפלומטים ובירושלים היתה מארחת צמרת של כל המי ומי. ברקר השתתף באחת המסיבות ולאחר שהכיר את קאתי התפתחו ביניהם יחסי אהבה, שמצאו ביטויים בעשרות מכתבים. אלה היו בביתה של קאתי אנטוניוס שפוצץ במהלך מלחמת השחרור. המכתבים של הגנרל נפלו בידי כוח ישראלי והציטוט שלמעלה לקוח מאחד מהם.

 

 

 

=======================================================

חוצפה גרמנית

הועבר לקישור הבא

 

 

 

החיזבאללה, החמאס וסוריה הם גרורות סרטניות שהטיפול בהן הוזנח משך שנים * הגידול העיקרי נמצא בטהרן וישראל נגררה לתפקיד היסטורי של הצלת העולם מן האיסלם הפונדמנטליסטי * השילוב בין טרור בינלאומי ומעצמה איזורית שעלולה להיות גרעינית מחייב שינוי תפיסת הביטחון של ישראל * אולמרט יכול לשכוח מן ההתכנסות

בעת כתיבת שורות אלה (יום ג" בבוקר) מוקדם לסכם את המלחמה ה-13 בין ישראל לבין העולם הערבי-מוסלמי.

אבל אפשר כבר לומר כמה דברים שיהיו תקפים בכל התפתחות צפויה:

· המלחמה הנוכחית צודקת כמו כל מלחמות הקיום שלנו. אבל זו מלחמה מיותרת, כי אפשר היה למנוע אותה, לולא התרדמת שאחזה בנו מאז הבריחה מלבנון.

· המלחמה הזו איננה אלא קדימון למלחמה העיקרית שמצפה לנו. זו המלחמה על עצם קיומנו עם אירן ההיטלריסטית.

השילוב הקטלני – טרור פונמנסטליסטי שמאחוריו מעצמה גרעינית מצויידת בטילים ארוכי טווח.

• כדי להינצל את הסכנה האירנית אנחנו חייבים לסלק את השלוחות שלה באזורנו – חיזבאללה, חמאס, סוריה.
• החיזבאללה איננו אוייב קיומי. הוא השטן הקטן המשרת את השטן הגדול בטהרן. הוא גרורה של הגידול הסרטני האירני.
• אסור שהמלחמה הזו תסתיים לפני ריסוק מוחלט של החיזבאללה ומניעת כל אפשרות לשיקומו. הרחקתו מגבול הצפון היא חסרת משמעות בעידן הטילים ארוכי הטווח.
• תוצאות המלחמה הנוכחית ישפיעו על מלחמתנו בפלשתינאים ועל מעמדה של סוריה.
• המלחמה הזו חייבת להביא לשינוי תפיסת הביטחון של ישראל. מטוסי פ-16 מתוחכמים וטילי חץ במיליארדים אינם תשובה לפונדמנטליזם מוסלמי המפעיל רבבות טילים זולים, המוטלים ללא הבחנה על ריכוזים אזרחיים.
• צריך לשנות את הדיסקט גם לגבי השאלה " מה יגיד העולם" ו" כמה זמן יש לנו" . אנחנו נמצאים עכשיו בחזית של כל העולם החופשי. בלעדיו אולי לא נוכל להתמודד עם הסכנה האירנית, אך הוא כבר מתחיל להיות מודע לתפקיד שאנחנו ממלאים.

אולמרט ופרץ

אני מקווה שלא איאלץ לאכול את כובעי עד שדברים אלה יראו אור.. אבל נדמה לי שדווקא משום ששני האוחזים בהגה המדינה חסרי כל עבר צבאי, הם פטורים מן השקר של " התאפקות זה כוח" . ניסיון העבר מלמד שראשי ממשלה ושרי בטחון אזרחיים (ושמאליים) ידעו להכות ערבים יותר טוב מראשי ממשלה וגנרלים וימניים. יש סיכוי שיבינו כי הבריחה מלבנון וחורבן גוש קטיף הובילו אותנו למלחמה הנוכחית. שההתכנסות תהפוך את יהודה ושומרון לחזבליסטאן. אם הם לא יבינו, העם יבין.

נסראללה לא איכזב

הוא אמנם קרא בשקדנות את ספריהם של אריאל שרון ובנימין נתניהו. הוא קורא בשקיקה את העיתונות הישראלית. במיוחד הוא אוהב לקרוא את זאב שיף ב" הארץ" .

למרות הכל נשאר נסראללה ערבי. סוני, שיעי, לבנוני, פלשתינאי – לא חשוב. וכמו כל המנהיגים הערבים בעבר הוא לא החמיץ את ההזמדנות להחמיץ.

אילו נסראללה היה מתאפק עוד קצת, יושב בשקט ורק צובר עוד ועוד אמצעי לחימה היה מבסס את מעמדו וכוחו. כאן לא היו נוקפים אצבע לרוצץ את גולגלתו. אבל הוא לא אכזב והוכיח בפעם האלף שהיהודים לא יכולים לסמוך על מנהיגיהם אבל על הערבים אפשר לסמוך.

השטן הגדול אחמדיניג'אד (מימין) והשטן הקטן נסראללה (משמאל).

אילו שרון היה ראש הממשלה

אחרי חטיפת שני החיילים היה נכנס למשא ומתן על החלפת החטופים באסירים. והיה זוכה במחיאות כפיים של השמאל. הוא לא היה מעז לפתוח במלחמה נגד חיזבאללה. קופת השרצים של מלחמת של" ג רדפה אותו עד לתרדמת. אם היה פותח במלחמה אולי היועץ המשפטי היה שוקל מחדש את כתב האישום שהכינה נגדו דורית בייניש.

13 מלחמות

ואלה המלחמות שהתנהלו בין ישראל לערבים מאז ראשית המאה:

• · ה" מאורעות" : בשנים 22, 29, 36-39
• · מלחמות: השחרור, קדש, ששת הימים, התשה, ייום כיפור,    של"ג, המפרץ
• · האינתפיאדות: ראשונה שניה (ושלישית בהתהוות).

אילו אולמרט היה וינסטון צ"רצ"יל

בנאום שנשא בכנסת ביום שני, הנאום הראשון מאז ראשית המערכה, היה אומר: " זה עדיין לא הסוף, זה גם לא תחילת הסוף. אבל זה אולי סוף ההתחלה" .

אהוד בורח שוב

אהוד ברק, שבריחתו המבוהלת מלבנון הולידה את מפלצת החיזבאללה, בורח שוב – הפעם מאולפני הטלוויזיה. בימים הראשונים של המערכה נאלם דום והתראיין רק לערוצי טלוויזיה זרים. פה ושם גם אמר משהו לאמצעי תקשורת ישראליים. הבריחה מלבנון הצדיקה עצמה, אמר. כי חסכה לצה" ל כ-25 אבידות בשנה. את אבידות האינתיפאדה שבאה בעקבות הבריחה הוא אינו סופר. האם לא אמרו עליו שהוא חזק במתמטיקה?

אצל הצרפתים הבגידה גנטית

לפני כמה שנים התקיים בביירות כינוס של המדינות דוברות צרפתית. בראש הכינוס עמד נשיא צרפת, ז"אק שיראק, ובין המוזמנים המכובדים היה מזכ" ל החיזבאללה, חסן נסראללה. בלשון החלקות שלו דיבר שיראק על הצורך להילחם בטרור " על ידי סילוק הסיבות לטרור" . בתרגום לעברית בסיסית: לא הטרור שרוצח נשים וילדים ברחובות ירושלים ותל-אביב ומטיל קטיושות וקסאמים על הגליל ועל הנגב אשם. ישראל היא הסיבה לטרור. ואת הסיבה הזו יש לסלק.

האלוף (מיל.) יוסף גבע סיפר לי פעם סיפור שיש בו כדי להמחיש את מהותה של צרפת. אלוף גבע כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. באחד הימים סעד בחברת איש מודיעין אמריקני בכיר במסעדה צרפתית בוושינגטון.

 

האם אתה יודע מי הוא בעל המסעדה? – שאל איש המודיעין האמריקני את האלוף הישראלי. שאל והשיב: זהו סוכן צרפתי, ששרת את הביון הצרפתי בקובה. הוא נמלט לארצות הברית ומצא כאן מקלט. מפיו למדנו לדעת כי צרפת, שהיא " ידידתנו ובת בריתנו" , מסגירה לקובנים את כל הסודות שהם מלקטים מאתנו.

אין זה מקרה שהמדינאי המערבי הראשון שהגיע ללבנון מאז ראשית המלחמה הנוכחית הוא ראש ממשלת צרפת, דומיניק דה וילפן. צרפת אמנם חתמה יחד עם יתר מדינות ה-G8 על גינוי לחיזבאללה. אך כמו עקרב שאינו יכול שלא לעקוץ מיהר וילפן לביירות כדי לנסות ולעשות את מה שהם יודעים לעשות מזה שנות דור: לבגוד.

אילו שמעו בקולו של דניאל פייפס

אם ראשי הממשלה שהביאונו עד הלום היו שומעים לעצותיו של דניאל פייפס ייתכן שלא היינו מסתבכים במלחמה הנוכחית. אבל הם העדיפו לשמוע לעצותיהם של האדלרים והפינקלשטיינים.

 

דניאל פייפס. הוא יהודי כבן 55 המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר כתריסר ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

ביוני 2000, בעקבות כשלון שיחות הפסגה עם אסאד ותוכניתו של ברק להימלט מלבנון, אמר פייפס את הדברים הבאים:

* משך תקופה ארוכה מתבססת המדיניות הישראלית על מאמץ להגיע לשלום עם אסאד, תוך נכונות לוותר על רמת הגולן.

* זו מדיניות מוטעית מיסודה הואיל ולאסאד – בניגוד לכל התיאוריות של אלוף שגיא והמודיעין הישראלי – אין שום אינטרס להגיע לשלום.

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבי. אך כשזה מגיע לעימות – כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. ישראל רוצה פתרון, הצד השני רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו גם אחרי הנסיגה מלבנון. (הדברים נאמרו לפני הנסיגה).

* במסלול הפלשתיני ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

" אדם לא רציני"

כשפורסמו דברי פייפס פניתי לידידי איתן הבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

השבוע חזרתי ושאלתי את הבר אם לאחר השנים שעברו לא שינה את דעתו על פייפס.

תשובתו: איני חוזר בי מאף מילה שאמרתי אז.

 

 

שם למלחמה

עדיין לא מאוחר לקבוע שם למלחמה: " מלחמת שלום הנשיא" . המלחמה הורידה מסדר היום את כל הפרשה שהוא חשוד בה. למי איכפת מה עושה קצב עם נשים כשיש לנו עסק עם נסראללה.

חרפת ההפקרה של צבא דרום לבנון

הזיכרון שלנו קצר. היו זמנים שצבא דרום לבנון התפרס על הגבול ומנע התקרבות מחבלים. זה היה צבא לבנוני שאומן, חומש, מומן ואורגן על ידי צה" ל ונקרא צד" ל. כ-700 מלוחמי צד" ל מסרו נפשם במלחמה נגד המחבלים ובכך הצילו את תושבי הצפון ורבים מחיילי צה" ל מפגיעה.

 

פליטי צבא דרום לבנון שנמלטו על נפשם מן החיזבאללה צובאים על שער פאטמה מבקשים מקלט בישראל. (צילום: לע" מ)

הבריחה המבוהלת של אהוד ברק מלבנון היתה כרוכה במעשה הפקרה מחפיר כלפי לוחמי צד" ל ובני משפחותיהם. לא ניתנה להם הודעה מראש על הבריחה והם נאלצו לאסוף את מטלטליהם ולהפקיר את כל רכושם כדי למלט את נפשם. אילו נשארו היו מסכנים את חייהם. ברגע האחרון נמלטו וצבאו על שער פאטמה מתחנינים להכניסם לישראל כשהם משאירים את מכוניותיהם וחלק ממטלטליהם מאחור.

כאן קיבלו יחס מחפיר מצד מערכת הבטחון, שסרבה להכיר בהם כבעלי זכויות של חיילי צה" ל.

עשרות קציני מילואים ישראליים, שחייהם ניצלו תודות לפעילות צד" ל, הקימו עמותה (" ידידי דרום לבנון" ). בעתירה שהגישו לבג" ץ נאמר בין היתר: " לוחמי צד" ל לחמו בשליחות ובשרות מדינת ישראל, מטרותיהם היו משותפות למטרות מדינת ישראל, האויב בו לחמו היה אויבה של המדינה. המדינה ציידה אותם בבגדים, באפוד קרב, במזון. שילמו להם את שכרם, הקימה להם מוצבים, אימנה אותם באימוני לחימה, ושלחה אותם להילחם את מלחמתה בהגנה על גבול הצפון… העותרים הפכו להיות פליטי מלחמה התלושים מארצם מולדתם, ללא אדמה ללא רכוש… לא הכרת תודה קיבלו ממדינת ישראל אלא התנכרות, יחס מתנשא ומזלזל, רצון להדחיקם ולשכוח את זיכרם" .

הטילים של היטלר

גרמניה הנאצית היתה חלוצת השימוש בטילים בליסטיים למטרות מלחמתיות. היטלר תלה תקוות רבות במה שחשב שיהיה " הנשק הסופי" , שיכריע את המערכה.

 

הטיל הראשון, שכינויו היה V-2, הוטל ב-2 בספטמבר 1944 על פריס, זמן קצר לאחר שחרורה. עד סוף המלחמה הטילו הגרמנים 3172 טילי 2-V, מתוכם כ-1400 על לונדון ויתרם על מטרות שונות באירופה, רובן על בלגיה.

התוצאות היו מאכזבות למדיי. בסך הכל גרמו הטילים שהוטלו על לונדון לכ-7000 הרוגים כלומר כ-5 הרוגים בממוצע לכל טיל. חלק גדול מן האבדות נגרם, הן באנטוורפן והן בלונדון, כשאחד הטילים נפל על אולם קולנוע בו היה ריכוז גדול של אנשים וגרם למותם של מאות.

" הנשק הסופי" נתגלה כחסר משמעות מבחינה צבאית. בעקיפין גרמה תכנית הטילים להחשת תבוסתה של גרמניה. ההשקעה בכל טיל הגיעה למיליון מארק. באותו סכום ניתן היה לייצר ארבעה מפציצים כבדים שהיו יעילים ומדויקים פי כמה. במחיר שעלה לנאצים ייצור הטילים יכלו לייצר 48 אלף טנקים.

 

 

" הגבול הבינלאומי"

קו הגבול בין ישראל ללבנון הקרוי " הגבול הבינלאומי" נוצר באורח כמעט מקרי בהסכם חשאי בין צרפת לבריטניה שנעשה בשנת 1916. זהו " הסכם סייקס פיקו" הקרוי על שמותיהם של החתומים עליו – נציגי בריטניה וצרפת.

ההסכם נחתם בחשאי בשנת 1916 בו הסכימו הדדים לחלק ביניהם את אזורי השליטה לאחר מלחמת העולם הראשונה והבסת האימפריה העותמנית. לפי ההסכם אמורה היתה צרפת לקבל את רצועת החוף מצפון לעכו ועד אסיה הקטנה. בריטניה אמורה היתה לקבל את עיראק ומובלעת סביב חיפה ועכו. עוד הסכימו שהשטח שמדרום לצפת ועד באר שבע יהיה בניהול בינלאומי. חלקים בצפון הארץ נועדו למדינה ערבית.

עם תום המלחמה נתברר שבארץ נוצרו תנאים שלא היו בעת חתימת ההסכם. ביניהם קיומם של ישובים יהודים בגליל העליון המזרחי ועמידת הגבורה של תל חי וכפר גלעדי. ב-1920 נחתם הסכם חדש בין אנגליה וצרפת שקבע את השטח מן הכינרת ועד מטולה (שנקרא אצבע הגליל) בתחום ההשפעה הבריטי. כך נקבע " קו הגבול הבינלאומי" בין ישראל ללבנון.

גדר הצפון

 

 

הצרות עם לבנון לא התחילו במלחמת של" ג. עם פרוץ האינתיפאדה הערבית הראשונה בשנת 1936 (שאנו קראנו לה " המאורעות" ) חדרו מלבנון לארץ כנופיות חמושות והוברחו אמצעי לחימה למתפרעים הערבים. כדי לחסום את הגבול החליטו השלטונות הבריטיים להקים את " גדר הצפון" . ביולי 1936 נסלל כביש לאורך הגבול עם לבנון כדי לאפשר תנועת רכוחות בריטיים, באזור שהיה נתון לשליטת כנופיות ערביות. לאורך הכביש הוקמו מצדיות (" פילבוקס" ) ששימשו מעין מוצבים זעירים. בראשית 1938 הגיע לארץ סיר צ"ארלס טיגארט מומחה ללוחמה בטרור מהודו. הוא הציע לבנות גדר לאורך גבול הצפון מראש הנקרה ועד שער הגולן. לבניית הגדר גויסו כאלף פועלים שאובטחו על ידי 300 נוטרים שקיבלו נשק ואימון מן הבריטים. בניית הגדר הושלמה בשלושה חודשים תוך ניהול קרבות קשים עם ערבים שהרגו שני פועלים ופצעו שלושה.

ראה הגדת לבנון וטפשותו של עמיר פרץ

 

בין מלחמת WIN ל-SPIN

תבוסת ישראל בקרב על מסכי הטלוויזיה בעולם היתה גדולה לא פחות מהתבוסה בשדה * במקום להתמודד עם המציאות עסקו בהמצאת ספינים * מיליון אנשים ישבו במקלטים וראש הממשלה הכין את נאום הניצחון * שיחה עם רענן גיסין, שהיה "מר הסברה" של ישראל משך 20 שנה וסולק על ידי אולמרט

רענן גיסין כמעט ואינו מוכר לציבור בארץ. בעולם הגדול הוא ידוע כ"מר הסברה" של ישראל. יעיד הסיפור הבא: כשעבר פעם בנמל התעופה של טורונטו קנדה, הוא עצר לצחצח את נעליו אצל מהגר הודי. מצחצח הנעליים בחן את פניו ואמר: "אני רואה אותך בטלוויזיה, אתה מדבר מאוד יפה על ישראל".

ערב מלחמת לבנון הדיח אותו אולמרט מתפקידו. הלכתי לדבר עם גיסין כדי להבין את המחדלים בחזית ההסברה של ישראל במלחמה ולאחריה. מחדלים עליהם דיווח לעמותת "אומץ" שהעבירה את ממצאיהם לועדת וינוגרד.

הניתוחים שלו מעניינים הן בשל הכשרתו האקדמית בתחום האסטרטגי והן משום שהוא רואה בהסברה חלק בלתי נפרד משדה הקרב. חשוב גם לדעת איך הוא רואה את מה שקרה, מנקודת המבט של מי שניהל עם שרון דיאלוג אסטרטגי ממושך.

מדבר בשפת הרחוב

רענן גיסין נולד בקיבוץ הסוללים. בהיותו בן שבע שהה שנתיים עם הוריו שהיו בשליחות בארצות הברית. הוא מדבר אנגלית שוטפת, תערובת של שפת רחוב ושפה גבוהה, מתובלת בציטוטים משקספיר.

"את האנגלית השקספירית שלי", אומר גיסין, "למדתי בארץ, המבטא שלי ברוקליני ואני משתמש במילים שרכשתי ברחוב. כשהגיע עידן הטלוויזיה נתברר כי זו השפה המתאימה. שפה של מילים אונמטופיות (מילים שצלילן מזכיר את משמעותן. בעברית: בקבוק, צרצור, רשרוש, שקשוק, צלצול, זמזום). זו גם שפה שבה אתה יוצר תמונות במוחם של אנשים".
גיסין שרת בנח"ל מוצנח וביחידת טילי "הוק". עשה דוקטוראט במדעי המדינה ויחסים בינלראומיים ומאסטר בתקשורת באוניברסיטת סירקוז.

שדה הקרב העתידי

נושא הדוקטוראט שלו רלבנטי מאד אף שנכתב ב-1979. הנושא: "מערכות שליטה ובקרה ודפוס המנהיגים בשדה הקרב העתידי".
"הזהרתי אז שלא לחקות את המודל האמריקני של מנהלי מלחמה במקום מפקדים במלחמה. זו בדיוק הבעיה שנחשפה במלחמה הנוכחית".

עם שובו מארצות הברית קיבל הצעות לתפקידים בתחומי התיכנון מן המוסד ומרפא"ל. האחרונה הציעה לו תפקיד של מבקר מערכות בקרה ושליטה. המטרה היתה לבדוק איך פועל פיתוח מסוים בזמן אמת.

"כשאתה בונה טכנולוגיה של שליטה ובקרה" – אומר גיסין – "השאלה היא איך זה עובד. הפיתוח יוצר אשליה שהמלחמה היא ענין של משחק בכפתורים".

"ההנחות שהתבדו"

"וזה בדיוק מה שקרה במלחמה הזו. ההנחות שחיל האוויר ונשק מדוייק יכולים לפתור הכל נתבדו.

"השאלה למה זה קרה היא סוציולוגית פוליטית. כאשר מפחדים מאבידות יש נטייה להסתמך הסתמכות יתר על טכנולוגיה. בפועל, המסגרות מתפרקות כשהן תחת לחץ. ואז החיילים זקוקים למפקד שמגבש אותם.

מה מביא להסתער

מה זה מפקד? מפקד זה אדם שאתה מוכן ללכת אחריו באש ובמים.

"יש סיפור פנטסטי בספר של אורי דן, ששרון תמיד ציטט. זה היה בשנת 1955. שרון שכב בתוך שוחה, לפני הפריצה לכונתילה, ושאל את מאיר הר ציון: מה גורם לך להסתער. ומאיר השיב: 'כל אלה שמאחורי מצפים שאני אקום ואסתער. ואם אסתער גם הם יסתערו'.

לגיסין לא היתה הזדמנות ליישם את התאוריות שלו – לא ברפא"ל ולא במוסד. הוא נקלע לתפקיד דובר ומסבירן של ישראל בנסיבות שהוא מגדיר כ"ברירת מחדל". הוא עסק בכך 20 שנה, מתוכן 6 שנים עם אריאל שרון.

"הקשר ביני ובין שרון נוצר על רקע העניין שגילה בנושאי שליטה ופיקוד. שרון לא היה רהוט בדיבורו, אך היתה לו חשיבה צבאית אסטרטגית. באופן אינטואיטיבי הוא הגיע לאותן המסקנות שבדיסרטציה שלי על תפקידו של המפקד".

בין מנהיג למנהל

"מדינה אפשר לנהל באמצעות מנהל. זה אמור בזמנים רגילים. בזמני חרום ובמדינה כמו ישראל צריך מנהיג.
ובתחום הצבאי ישראל זקוקה למפקדים, לא למנהלים.
מה שמבדיל בין מנהיג למנהל ובין מפקד למנהל הוא שמנהיג ומפקד מצליח להביא אנשים למחוזות שאחרת לא היו הולכים אליהם. כאלה היו ג'ורג' וושינגטון שאנשים קפאו למוות והיו מוכנים ללכת אחריו. כזה היה יוליוס קיסר שאמר לחיילים, כשעבר את הרוביקון, לכם אין הזכות לשאול למה אלא הזכות למות. הם הלכו אחריו ואמרו: אנו הולכים אחריך עד מוות.

"במלחמת לבנון עמדו בראש המדרג הפוליטי מנהלים ולא מנהיגים. וגרוע מזה: בצבא היו מנהלים במקום מפקדים. היתה אשליה שבאמצעים טכנולוגיים אפשר לשלוט בקרב מאחור. ברמת המג"דים היו מפקדים טובים מאד ואנשים היו מוכנים ללכת אחריהם. ככל שעלית למעלה בדרגות הם נעשו מנהלים כך עד לקודקוד.

בין נצחון לספין

"אך מה שהיה גרוע מזה הוא שתרבות הספין הפוליטית חלחלה לצבא שהמיר את תרבות ה- win בתרבות
ה spin.

"שרון היה מפקד בצבא ומנהיג בחיים הפוליטיים. חיילים הלכו אחריו במלחמות ו"קדימה" תחת מנהיגותו זכתה בסקרים ב-40 מנדטים. אנשים הולכים אחרי מנהיג לא אחרי מנהל. צ'מברלין היה מנהל צ'רצ'יל היה מנהיג. המשפט המפורסם שאמר אולמרט בכנסת "לי אין אג'נדה" משקף את העובדה שבראש המדינה עומד מנהל ולא מנהיג.

הכתובת בפרסית

"ישבתי בדיונים חצי שנה לפני המלחמה בפיקוד צפון, כשאולמרט היה עדיין ממלא מקום והציגו לו את כל התרחישים: חטיפת חיילים, ירי של קטיושות שיסלימו למלחמה. אפילו נקבע שהחודשים הקריטיים הם יוני יולי אוגוסט. אני אמרתי שהכתובת על הקיר בפרסית ואולי בגלל זה לא הבינו. לפני המלחמה איש לא דיבר על הסכנה האירנית פרט לסנה ונתניהו.

"בתכנון אסטרטגי החכמה היא לשאול את השאלה הנכונה. השאלה איננה איך מתמודדים עם הגרעין האיראני אלא איך מתמודדים עם המשטר האיראני כי הבעיה היא במשטר ולא בפצצה. וכאן יש מקום מרכזי לשדה הקרב ההסברתי שהכישלון בו לא קטן מן הכישלון הצבאי".
"לפני המלחמה, כשראיתי שרוצים להיפטר ממני, אמרתי: אני הולך. תנו לי מישהו שיחליף אותי למקרה הצורך. תתכוננו הולך להיות צונאמי מצפון ומדרום. הקמתי מערכת של 'גלדיאטורים', שיעלו מהר לתקשורת בעת הצורך.
אבל שום דבר לא נעשה. במקום לנהל מדינה ולהילחם
נמשכו הספינים. בזמן רגיל זהו חטא נסלח בזמן מלחמה זה אסון"

המלחמה בראי הספין

"מה זה ספין? אתה יושב עם צוות היועצים שלך ושואל איזה סדר יום נקבע למחר. לא שואלים מה נעשה מחר כדי להתמודד עם המציאות, אלא מה נעשה כדי שהמציאות תיראה כפי שאנחנו רוצים שתראה.

"ספין זה שיתוף פעולה בין משרד ראש הממשלה לבין כתבים. כשיועץ התקשורת הוא מניפולטור, הוא מצליח להשיג כותרת טובה במעריב או בידיעות או בטלוויזיה. אני תמיד הייתי נגד זה אבל אולמרט המשיך".
" מיליון אנשים יושבים במקלטים ואתה עדיין חושב איך לעשות את הספין של נאום הנצחון עם סיגר ודם יזע ודמעות.

"ביום הראשון של המלחמה ראיינו אותי בערוץ 1 ושאלו אותי 'איך אתה רואה את התקדמות המבצע'. אמרתי על איזה מבצע אתם מדברים? זאת מלחמה ילדתי. בעקבות ההצהרה הזו שלי הלכו והשקיעו מאמצים אדירים שאני לא אופיע בתקשורת.

הסברה כאסטרטגיה

"בתקופת שרון ההסברה היתה חלק מתפיסה אסטרטגית.
אחרי הפיגוע בולפינריום שרון קיבל את העמדה שלא לפעול מיד. כך זכינו בנקודות בהסברה ובחופש פעולה בחומת מגן. זו היה עבודת מטה בהנחיית ובתאום מזכיר הממשלה איך לארגן את מערך הדוברות לחרום בתוך האסטרטגיה הכוללת.

"אני לא הייתי חלק מצוות היועצים שהוריש שרון לאולמרט. כל התקופה שעבדתי עם שרון מילאתי תפקיד של איפכא מסתברא. אני אמרתי לשרון אתה מקבל עצות מהצוות והסיכוי הוא שהתשובה שתקבל תהיה כזו שכולם יסכימו אתה.
לי יש את האינטגריטי ואת המקצועיות להכיר בחולשה המערכת הזו. אני מסוגל לצלצל בפעמון ולהתריע. כך למשל כשתכננו את ההתנתקות אמרתי: אם מתנתקים צריך ליצור הרתעה. זו גם היתה עמדתי בעת הנסיגה מלבנון.

שאלתי את גיסין: הרי שרון היה האם אמא של הספינים. אז מה אתה מתלונן על יורשו.
תשובתו: "שרון היה מנהיג ובעל ראיה אסטרטגית. הוא השתמש בספינים בעיקר למאבקיו בחזית הפנימית".

כדי לא להביך את בן שיחי לא שאלתי אם ההתנתקות עצמה לא היתה ספין.

ראה למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

ראה: הסיכסוך עם הפלסטינים במספרים