ארכיון הקטגוריה: חז"ל

איך להגיע בקלות לארון הספרים היהודי

erez-disk1

החוזר בתשובה שחולל מהפכה בלימוד התלמוד. ארז סלע (צילום: זאב גלילי)

ארז סלע, יליד קיבו ץ מגידו של השומר הצעיר, לא ראה דף גמרא עד גיל 25 * חזר בתשובה, למד בכולל וחיבר פרוש שזכה להצלחה * הפך למו" ל של ספרי קודש שנמכרים במהדורות רבות * המציא שיטת צילום סודית והשלים פרוייקט צילום דיגיטאלי של רבבות ספרי יהדות

נתחיל בעיקר. הטכנולוגיה של המחשב מאפשרת כיום לרכז את כל ארון הספרים היהודי בתוך קופסה קטנה, שגודלה כגודל ספר קטן. זה איננו חזון לעתיד הרחוק. כבר היום יכול כל אדם להחזיק בביתו דיסק קשיח, המכיל יותר מ-16 אלף ספרים, בכל תחומי היהדות.

האיש העומד מאחורי הפרויקט הזה הוא ארז סלע, יליד קיבוץ מגידו של השומר הצעיר, שחזר בתשובה. סיפורו של המפעל שיזם (" אוצר החכמה" ) הוא סיפור של יזמות עסקית מקורית והשג טכנולוגי, שהשלכותיו התרבותיות מרחיקות לכת. אך זהו גם סיפור אנושי מרתק.

בחור מבולבל מחפש משמעות

ארז סלע נולד לפני 48 שנים בקיבוץ מגידו של השומר הצעיר. עד לשנתו ה-25 לא ידע אפילו איך נראה דף גמרא. בגלל פרופיל רפואי נמוך שרת בצבא בתפקידים שוליים וגם התרועע עם אנשי שוליים. " הייתי בתור מבולבל שלא יכול היה להיקלט בשום מסגרת. מנותק מהחברה בה גדלתי ומחפש כל הזמן משמעות לחיי. החיפוש הביא אותי לנקודה שבה מצאתי כל מה שחיפשתי. מאז נהייתי אדם אחר" .

את מבוקשו מצא ארז בישיבת אור שמח. " למדתי בחשק עצום" , הוא מספר, " ובניתי חיים חדשים. נשאתי לאשה את בשמת לבית אלטשולר, גם היא חוזרת בתשובה כמוני, והשקעתי עצמי בלימודים" .

לימודים בכולל

" מי שאיפשר את לימודיי הייתה רעייתי. לאחר החתונה הלכתי ללמוד בכולל והיא שיחררה אותי מכל התחייבות, מכל עול. בתחילת דרכנו עברנו לגור בעיר עמנואל שבשומרון. פעם נסעתי באוטובוס ושמעתי את ראש הכולל המקומי, הרב אהרון ישעיה בלוי מדבר עם חבריו בדברי תורה. חזרתי הביתה מלא התפעלות. איזו עוצמה. איזו אהבת תורה. באיזה חשק ובאיזה געשמאק ( = טוב טעם – ביידיש) הוא לומד. ספרתי לרעייתי. מה עשתה? הלכה לבית הרב, דפקה בדלת ושכנעה אותו ללמד אותי. באותו רגע נקבעה לי חברותא עם הרב בלוי, כל יום שעה אחרי התפילה. בתוך כמה ימים הוא לקח אותי לכולל שלו ולמדנו חברותא כל היום. משך כל הגלגולים של שנינו שמרנו על קשר. כשהיה גר בפתח תקוה, הייתי נוסע אליו כל יום חמישי והיינו לומדים חברותא כל הלילה עד הבוקר. כיום (20 שנה אחרי), כשהוא גר בירושלים יש לנו חברותא כל בוקר, שעה לפני התפילה ושעה אחריה" .

דרכו של מו"ל

בעשרים השנים שחלפו חלו תמורות מפליגות בחיי משפחת סלע. לבני הזוג נולדו 8 ילדים וארז איננו זקוק עוד לכמה דולרים שהיה מקבל בכולל (" ללחם ולמרגרינה זה הספיק אז" ). הוא עצמו מממן מהכנסותיו תמיכה צנועה בתלמידי כולל. בשנים שחלפו לא פסק ארז מללמוד. אבל עיקר עיסוקו בשנים הללו היה במו" לות של ספרי קודש.

זה החל עוד בראשית הדרך הלימודית שלו. הוא למד ב" במפעל הש" ס" , שהקים הרבי מקלויזנברג ומומן על ידי חסידות צאנז. זו מסגרת וולונטארית שבה משלמים לכל לומד שכר על עמלו בתורה. בסוף כל חודש נבחנים על הדפים שנלמדו ומקבלים שכר בהתאם לכמות הדפים שנלמדו.

הגהת מסכת נזיר

כשהגיע למסכת נזיר נתקל בקושי שנתקלו בו לומדי תורה רבים. על מסכת נזיר אין פרוש רש" י וב" תוספות" יש שיבושים רבים וחילופי גרסאות, עד שאין יכולת להבין סוגיה לאמיתה.

ארז החליט לנסות ולתקן את השיבושים בלי שהיה לו כל ניסיון קודם בתחום זה. הלך לספריות, התעניין אצל מביני דבר והגיע לדפוסים ראשונים. (" עד אז לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה, דפוסים ראשונים" ). השוואה מדוקדקת בין הדפוסים והסתייעות במפרשים העלתה שפע של גרסאות מתוקנות. (" למשל בדפוס ונציה כתבו "כדי להמנע מכתיבת שם ה'. בדפוס וילנא שבידינו התיבה לי' הפכה "לעשרה")

לאחר מאמץ שנמשך ימים ולילות רבים הוציא מתחת ידו גרסה נקייה ומוגהת של המסכת והתוספות וגם כתב לה פירוש "ארזי הלבנון" . בשנת 1990 ראתה המהדורה המוגהת של המסכת אור במימון עצמי ובעזרת תרומה של אלף דולר שקיבל ממנציחי שמות יקיריהם.

מהדורתו של ארז עוררה התעניינות רבה של לומדים במסכת נזיר, שמשך שנים הוזנח לימודה. ישיבת פוניבז" בלבד הזמינה מאתיים ספרים. אחרי המהדורה הראשונה באו עוד שלוש מהדורות. בימים אלה נכנסת לדפוס המהדורה החמישית.

הצלחה מו" לית

ההצלחה לה זכתה מהדורת נזיר המוגהת בפירושו של ארז סלע הביאה אליו פניות רבות של מו"לים ומחברים – לערוך, לכתוב, להגיה , לההדיר. בזה אחר זה ראו אור מפרי עטו והגהתו של ארז ספרים רבי איכות וכבדי משקל: שב שמעתתא (שבעה כרכים); ירושלמי על נזיר, כלאים, זבחים; חסדי דוד על התוספתא (ב-10 כרכים). רוב הספרים זכו לכמה מהדורות.

בשלב זה החליט ארז להיות מו"ל עצמאי. (" עשיתי משכנתא על הדירה, שכרתי מגיהים" ) והוציא לאור את "פני יהושע" ב-5 כרכים. הספר הפך ללהיט בציבור לומדי תורה. כמעט שאין ילד שמגיע למצוות שאינו מקבל את הספר במתנה. מאז כבר ראו אור 20 מהדורות (" זו הפרנסה שלי. כל שנה אני מוציא 5 מהדורות" ).

בעקבות "פני יהושע" הוציא לאור שורה של ספרים שכל אחד מפעל מו"לי בפני עצמו: חידושי הריטב"א  ב-6 כרכים (6 מהדורות בשנתיים); פקסימיליא של תלמוד בבלי מהדורת ונציא 10 כרכים (נמכרו 1200 סטים במכירה ישירה); " דקדוקי סופרים" ב-12 כרכים; בבלי כתב יד מינכן; תולדות חכמי ירושלים ועוד.

בשלב זה עלה בדעתו של ארז לעבור למולו"ת דיגיטאלית כשהוא מציב לעצמו מטרה שנשמעה דמיונית.

" לצלם כל הספרים"

לכאורה לא היה שום חידוש ברעיון. הרי מזה שנים קיים "מאגר היהדות הממוחשב" ("פרוייקט       השו"ת של בר-אילן. בתקליטור בודד מרוכזת כל הספרות המקראית ופרשניה, התלמודים ופרשניהם, ספרות חז"ל לענפיה, ספרות המחשבה והקבלה וכמובן אוסף עצום של שאלות ותשובות (שו"ת). זהו מפעל לאומי שהושקע בו הון רב. כל אחד מן הטקסטים שנבחרו הוקלד מחדש ועבר הגהה קפדנית. התקליטור מצויד במנוע חיפוש, המאפשר לאתר בכמה שניות כל מילה וכל מושג מתוך ים הספרים הכלולים בתקליטור.

בשביל מה מפעל נוסף? וכיצד יכול אדם בודד בעל אמצעים צנועים להרים מפעל כזה?

ארז מדבר בהערכה רבה על "מאגר היהדות" של בר אילן, שהוא נעזר בו רבות בעבודתו. הרעיון שלו היה אחר. "פרויקט בר אילן הוא נפלא ואין לו תחליף. אבל הוא מכיל רק כ-700 ספרים. בעבודתי נחשפתי לאוצרות העצומים הגנוזים בספריות. אוצרות אלה רחוקים מהישג ידו של אדם מן הישוב. אמרתי לעצמי: מדוע שספרים אלה לא יגיעו לכל יהודי באשר הוא? הרעיון היה לצלם את כל הספרים של ארון הספרים היהודי ולגבות אותם בדיסק, כך שכל אדם יוכל להגיע לכל ספר שירצה בלחיצת כפתור" .

בכמה ספרים מדובר?

בקטלוג הספרים המצויין "אוצר הספר העברי" של ישעיהו וינוגרד, רשומים (כמעט) כל הספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ב-1469 ועד שנת 1863. רשימה זו, שהיא הקורפוס העיקרי של התרבות היהודית לדורותיה, מחזיקה למעלה מ-32 אלף ספרים. נתון זה יש בו כדי ללמד שהמשימה שנטל על עצמו ארז סלע נשמעת מגלומנית.

4 מיליון עמודים

לארז היה רעיון, אך לא היה לו מושג איך לממש אותו. הוא הלך למוסדות העוסקים בסריקת מסמכים. היה ב"יד ושם" וקנה שם איזו מכונה משומשת. היה בבית הספרים הלאומי והתעניין איך מצלמים. ביקש לרכוש מכשיר צילום אך מה שמצא בשוק לא ענה על צרכיו. עלה בדעתו לשלב בין המכשירים שראה לבין איזה מכשיר המסייע לנכים שמצא ב"יד שרה" . בתום הסיבוב הזה פיתח ארז בעצמו מכשיר שהוא שומר בסוד את דרך פעולתו. כל מה שאפשר לומר הוא שהמכשיר מאפשר סריקת מהירה מאד של ספרים בלי לגרום להם נזק. בנה כמה מכשירים כאלה, הושיב כמה צוותים שעבדו שלוש משמרות ביממה ובתום שנה ורבע השלים צילום של 15,000 ספרים (ומאז ועד היום נוספו למאגר עוד 1300 ספרים). בסך הכל צולמו יותר מארבעה מיליון עמודים.

את כל הספרים הסרוקים הוא הכניס לדיסק קשיח בעל קיבולת של 300 ג"יגה. כל מה שהיה חסר כדי להפוך את היוזמה הזו למוצר היתה תוכנה שתאפשר שימוש יעיל באוצר הספרים הזה.

בעיית הסריקה

האיש שהכין את התכנה ל" אוצר החכמה" הוא ר" משה דביר, בוגר ישיבת חברון שלמד תכנות בכוח עצמו. הוא פיתח מנוע חיפוש מאד משוכלל, המאפשר להגיע לכל ספר בכל נושא על פי חתכים שונים. אבל הפתרון שמצא לבעיית הסריקה הוא ממש מהפכני.

כאשר מעבירים דף מודפס למדיה דיגיטלית באמצעות צילום מקבלים על הצג צילום. זה איננו קובץ שניתן לסרוק על מנת למצוא מילה הנמצאת בו. בעיני המחשב צילום של דף מתוך ספר כמוהו כצילום נוף.

מזה שנים קיימת טכניקת OCR, המאפשרת להפוך סריקת צילום לקובץ. דהיינו: למילים שהמחשב מסוגל לזהות ולקרוא. הבעיה עם הטכניקה הזו היא שהיא מאד לא מושלמת. גם אם מצלמים מתוך ספר חדש שאותיותיו מאירות עיניים מקבלים תוצאה המחייבת הגהה. צילום מספרים ישנים שאותיותיהם קטנות ושבורות נותן תוצאה גרועה עוד יותר – שגיאות בשעור של בין 5 ל-90 אחוז. ספרים המודפסים באותיות רש" י אי אפשר כלל לסרוק בשלב זה.

הדרך היחידה ליצור מאגר נקי משגיאות שבו קל לסרוק ולאתר כל מילה הוא להקליד את הטקסט מחדש וגם להגיהו. כך נוהג מאגר היהדות הממוחשב של בר-אילן. מנהל הפרוייקט, יעקב וינברגר, אמר לי כי מחיר ההקלדה וההגהה של ספר בינוני מגיע לכ-1250 דולר. אילו ביקש ארז להקליד ולהגיה 15000 ספרים היה צריך להוציא כעשרים מיליון דולר.

רעיון מהפכני

הפתרון שמצאו ארז וצוותו מקורי ואולי מהפכני. הוא סרק את כל הספרים שניתן לסרוק בשיטת OCR – כ-6000 כרכים. מנוע החיפוש מאפשר לסרוק ספרים אלה ולאתר בהם כל מילה שאינה שגויה. המשתמש יודע מראש כי חלק מן המילים לא יאותרו בסריקה. כלומר: התוצאה אינה מושלמת. אבל ברגע שמאתר המנוע את המילה המבוקשת מופיע על הצג צילום הדף המקורי ולא הטקסט הסרוק והמשובש. התוצאה אינה מושלמת אך בשל הכמות הגדולה של הספרים היא עשויה להשיג יותר מאשר בכל מאגר אחר.

המוצר איננו זול – קרוב ל-2000 דולר, המחיר כולל דיסק קשיח (אותו מחברים למחשב בכבל ( SBאת אוצר הספרים והתוכנה. למרות המחיר כבר נמכרו כמה מאות יחידות, בארץ ובעולם. למי שידו אינה משגת לרכוש את המאגר מציע ארז אתר אינטרנט שיכלול את המאגר כולו ויעודכן באורח שוטף. המאגר נמצא בשלבי השלמה וניתן יהיה להיכנס אליו תמורת תשלום יומי, חודשי או שנתי. כתובת האתר: www.otzar.biz

בתוכי אני חקלאי

" בתוך תוכי" , אומר ארז סלע, " אני חקלאי. אני אוהב את הריח של האדמה ושל הפרות, נזכר בערגה בחליבות הלילה, ואיך הייתי מתבוסס יחף בזבל של הפרות. אוהב את הטבע ואת האדמה ובייחוד בעלי חיים. זה אצלי בגנים, וגם הורשתי את זה לרוב ילדיי.

" תלמד" אמר סבא

" סבי, ר'  אהרון שטיינר, היה יהודי ירא שמים. הוא איבד את אשתו ושניים מילדיו בשואה. לארץ ישראל הגיע שבור ורצוץ. הקים כאן משפחה וגר בפאתי חדרה. מדי בוקר היה קם לתפילת ותיקין ומבלה יומו בלימוד. היה קשה לו לראות את נכדיו באים אליו מן הקיבוץ גלויי ראש. כשחזרתי בתשובה באתי לבקרו. הוא היה אז בן למעלה משמונים. כשראה אותי עלו דמעות בעיניו, הושיב אותי ליד שולחן, פתח גמרא ואמר לי מילה אחת: "למד". זמן קצר אחר כך נפטר והספר הפתוח מלווה אותי מאז" .

מס על נר שבת

" בא אלינו יהודי וסיפר כי מפי סבא שלו שמע כי במקום בו חי הסבא נהגו השלטונות להטיל מס על כל יהודי שהדליק נר שבת. אחד החוקרים פרסם מאמר ששלל מכל וכל את האפשרות שהיה אי פעם מס כזה. בדקנו במאגר ומצאנו תאור מלא של ארוע הקשור בנס הזה" .

" ממש גן עדן לחובבי ספרות"

פניתי לרוני שוויקה, דוקטורנט במחלקה לתלמוד של האוניברסיטה העברית וביקשתי את חוות דעתו על פרויקט " אוצר החכמה" . שוויקה רכש את הדיסק ומשתמש בו מזה זמן וזו חוות הדעת שכתב לי:

עוצמתו של המאגר היא גם חולשתו. עבור המשתמש הלא מקצועי הוא מבלבל. לא נעשתה כל עבודת מערכת בבחירת הספרים, וכך נסרקו עשרות ברכונים ,זמירות לשבת וקונטרסים חסרי חשיבות לצד ספרות קלאסית ומהדורות ראשונות נדירות.

מסע הרפתקאות

אבל זו גם עצמתו של המאגר. חוסר היד המכוונת בבניית המאגר מבטיחה הפתעות נעימות, וגן עדן של ממש לחובבי הספרות. המגוון העצום של הספרים אינו מכוון אל החוקר המקצועי. גם לא אל ההדיוט שאינו יודע מה לעשות בכל העושר הזה. המאגר מכוון אל חובב הספר, המוכן לצאת למסע הרפתקאות בספרות העברית ללא מטרה מוגדרת וללא יעדים ברורים. אדם כזה יוכל לשקוע שעות ארוכות בדפדוף בספרים עתיקים שונים ומשונים, שאפילו שמם לא מוכר. לקפוץ באופן אסוציאטיבי וחופשי מספר לספר, ממחבר למחבר, תוך כדי קריאת שיר ממחבר איטלקי במאה ה-17, פלפול חריף על סוגיה בגמרא מרב אשכנזי, או דרוש לפרשת השבוע מחכם ספרדי. הכל בשניות, ללא צורך להכיר את הספר היכרות מוקדמת. בלי צורך להזמין אותו ממחסן הספרים או אפילו למשוך אותו מהמדף. פשוט בלחיצות עכבר. זו נראית לי הדרך היעילה והיצירתית ביותר להשתמש במאגר.

ריפרוף ב-13 שעות

הפונקציה היפה ביותר במוצר היא זו המאפשרת לעבור על רשימת הספרים בלחיצת מקש (חץ למטה) כאשר עבור כל ספר שעומדים עליו מוצגת תמונת עמוד השער. מכיוון שמדובר ביותר מ-15,000 ספרים, עשיתי חשבון שסריקת כל הספרים תארך כ-13 שעות, אפילו נקדיש רק שלוש שניות בממוצע לכל ספר.

הצורה החובבנית בה המאגר נבנה, גורמת לכך שהוא אינו יכול להיות תחליף למאגרים התורניים הקיימים. מאגרים בהם הספרים נבחרו בקפדנות, תוך שימת לב למהדורות ולאיכות הנתונים. זאת כמובן מלבד ההבדל הבסיסי, שבמאגרים התורניים יש טקסט מלא של הספרים, עם מנוע חיפוש משוכלל. ן באוצר החכמה נסרקו אמנם כ-6000 ספרים מתוך המאגר ואפשר לחפש בהם. אלא שפונקציה זאת לוקה בחסר. גם אין רשימה של הספרים שניתן לסרוק, כך שכאשר אתה מבצע חיפוש, אין לך דרך לדעת על איזה ספרים החיפוש מתבצע.

תוצאות מפתיעות

למרות ליקויים אלה, ההיקף הגדול והאקראיות, מאפשרים להגיע לתוצאות בחיפושים שאי אפשר היה להגיע אליהם בשום דרך אחרת. התוצאות הרבה פעמים מפתיעות, מגרות ופותחות כיוונים חדשים למחקר.

באופן כללי, התרשמתי מהממשק לטובה. חסרים לי מספר פונקציות, כגון האפשרות לצמצם את רשימות הספרים על פי מקום ההדפסה או שנת ההדפסה ( למשל: כל הספרים שנדפסו בוונציא במאה השש עשרה). מפתח הנושאים הוא כלי עזר חשוב, ומרשימה במיוחד האפשרות לגישה הישירה לפרשות השבוע או מסכתות הש" ס. גם האפשרויות האינטראקטיביות: בניית ספריה פרטית, הוספת הערות וקישורים בתוך הספרים – מוסיפה הרבה למוצר (ולא קיימת במאגרים התורנים הקיימים).

כתבי עת שבמאגר

אחד היתרונות הגדולים ביותר של המוצר, הוא הכללת סדרות שלמות של כתבי עת וקבצי יובל וזכרון (כ-1600). אלה חומרים שאינם נמצאים בספריות פרטיות, והכללתם במוצר הופכת אותם להרבה יותר נגישה. כך, לדוגמא, נכללים באוצר כל מאה ושלושים הכרכים של כתב העת " סיני" , ובהם אלפי מאמרים ומחקרים במדעי היהדות. סריקת כתבי עת אלה תורמת תרומה חשובה נוספת. במקרים מסוימים, תחום זה לבדו יכול להצדיק את רכישת המוצר.

ראה גם

מספר האגדה לתלמוד הממוחשב

ציידי הספר היהודי

מדוע אין מקום לזקנים בארץ ישראל

בטלוויזיה רוב הכתבים והמגישים צעירים * שורה ארוכה של משרות ותפקידים סגורים בפני מי שעבר את גיל שלושים * בני ארבעים ומעלה מתקשים למצוא עבודה * בני חמישים כבר נחשבים זקנים * האתוס הציוני, שלא רצה ב" אבק אדם" והעדיף את הצעירים שיבנו את המולדת מטביע את חותמו על חיינו

שאלה: מתי באחרונה נתקלת בקופאית שעברה את גיל ארבעים? מתי ישבת במסעדה וקיבלת שרות ממלצר קשיש?

מתי התקשרת לשרות לקוחות כלשהו ושמעת קול עבה של אדם מבוגר? יש להניח שהתשובה לשאלות אלה היא: לפני הרבה זמן או מעולם לא.

לומר את האמת: נעים לקבל שרות מזבנית או מקופאית צעירה ויפה. היא נחמדה ואדיבה ויעילה. במקומות רבים היא גם עומדת על רגליה ומביטה בך בגובה העיניים.

מאחורי החזות היפה הזו של נעורים ויופי מסתתרת מחלה קשה שהחברה הישראלית סובלת ממנה. באחרונה נחשפה המחלה הזו בניסיון של הקופאיות בכמה רשתות שיווק למרוד בתנאים הבלתי אנושיים של עבודתן. הן נאלצות לעמוד על רגליהן כל המשמרת, אסור להן לשבת ויש שמונעים מהן יציאה לשרותים.

זו איננה רק בעיה של יחסי עבודה. זו בעיה של חברה שקידשה את הנעורים ושולחת את הזקנים אל הכפור, כאילו היינו אסקימוסים. הרשתות הקובעות תנאי עבודה מפלצתיים כאלה עושות זאת בין היתר כדי שלא תצטרכנה להעסיק עובדות קשישות. אישה בת 40 ומעלה אינה מסוגלת לעמוד 8 שעות על רגליה.

והתופעה איננה רק ברשתות שיווק. על מסכי הטלוויזיה מופיעים פנים צעירות לרוב. מוטי קירשנבוים, ירון לונדון, עמנואל הלפרין (המגישים תוכניות מעולות), הם יוצאים מן הכלל המלמדים על הכלל. מיעוט המגישים כסופי השיער בולט על רקע ריבוי מגישים בוגרים בטלוויזיה האמריקנית. הבולט בהם הוא לארי קינג, שבימים אלה חוגג חמישים שנה בתקשורת ועוד עתידו לפניו.

מה גורם לכך ששורה ארוכה של משרות ותפקידים סגורים בפני מי שעבר את גיל שלושים. שבני ארבעים ומעלה מתקשים למצוא עבודה. שלבני חמישים אין אפילו מה לחפש?

נראה לי שהתשובה לכך נעוצה באתוס הציוני, שראה באנשים מבוגרים "אבק אדם" והעדיף את הצעירים שיבנו את המולדת. האתוס כבר לא קיים אך הוא מטביע את חותמו על חיינו עד היום. זהו אתוס " יהדות השרירים" .

הציונות מראשית דרכה הציבה כאידאל את הפיכת העם היהודי לעם צעיר בעל כוח. לא תלמיד ישיבה חיוור מדולדל גוף נוסח " המתמיד" של ביאליק. אלא צעיר, בריא בגופו כבנפשו, נועז ונכון לקרב.

ההוגה הציוני מכס נוראדו ( 1849-1923) שטבע בקונגרס הציוני השני את המושג " יהדות השרירים" , העמיד את השאיפה הציונית כאנטיתיזה ליהדות רבן יוחנן בן זכאי. בנאום בו ביקש להלל את הבילויים, הוא אומר: " היו חזקים מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, גדולים כאנשי המלחמה האגדיים של בר-כוכבא, אותו אדם שנלחם לא לשם התרבות הישראלית … אלא …לשם הקיום הלאומי על אדמת האבות" .

מכס נורדאו

מחולל התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, הזיל דמעות כאשר חזה במפגן רכיבה של צעירי ראשון לציון בעת ביקורו בארץ בשנת 1898. ההיסטוריונית אניטה שפירא אומרת על תפיסה זו (בספרה " ההליכה על קו האופק" ). כי הכשלונות ההיסטוריים המפוארים של בית שני ואחריו, הועלו על נס והוצגו כתופעות חיוביות וכמקור לגאווה לאומית ולאתוס חינוכי.

מדיניות העליה

האידיאל הציוני הזה מצא ביטויו במדיניות העליה, שהעדיפה עליית חלוצים צעירים שיתרמו לבניית המפעל הציוני ויהיו בסיס לאדם היהודי החדש שהציונות החילונית רצתה לעצב. כל מי שלא היה צעיר וחלוץ נחשב ל" אבק אדם" . מושג זה יוחס לחיים ויצמן. אך ההיסטוריון מרדכי נאור אמר לי כי ברל כצנלסון השתמש בו עוד בשנות העשרים.

כרזת העפלה של הישוב משנות ה-40. הצעירים הועדפו.

" מדיניות העליה הציונית" , אומרת ההיסטוריונית חוה אשכולי (וגמן), נקטה גישה " סלקטיבית שגרמה בחירת העולים על פי התאמתם לצרכי הארץ" . התפיסה היתה " שרק בחירת העולים תבטיח בסיס חזק לבניין הציונות כחברת מופת" (" אלם – מפא" י נוכח השואה" ).

דוד בן גוריון אמר ב-1933: " עלינו לנקוט בכלל לא הארץ בשביל העולים אלא העולים בשביל הארץ… וכל עולה ייבחן אם הוא מועיל לארץ ומקדם את ההגשמה הציונית" .

כאילו אין שואה

ספרה של חוה אשכולי (וגמן) עוסק בעיקר  בעמדתה  של מפא"י כלפי השואה ובניסיון להסביר  את הרקע לאלם והשיתוק שאחז בישוב  במהלך המלחמה ואף לאחריה.

בהשפעת השואה חזרו בהם מנהיגי הציונות מן העמדה של יחס סלקטיבי כלפי מי שראוי לעלות לארץ. אך התפיסה הזו הייתה כה חזקה עד שבמהלך המלחמה לא נעשה כל מאמץ להכין מקום לקליטת עליה המונית, אף שבארץ הייתה אז פריחה כלכלית.  כשהחלו להגיע ראשוני הפליטים ב-1944, האודים המוצלים מאש השואה,  נשמעו תלונות במוסדות ההסתדרות על אופיים של העולים. "הזאת היא העליה שאתם שולחים אלינו ואתם רוצים שלה נתמסר ואותם נקלוט?  הבו לנו עליה  חלוצית, זו  שהייתה בשר מבשרנו, זו שהורגלנו לה". אניטה שפירא, המביאה ציטוט זה ממכתב מעין חרוד מאותה תקופה, אומרת: "כביכול לא היתה שואה, כביכול עולם כמנהגו נוהג".

מדיניות הסלקציה לא נסתיימה עם הקמת המדינה. פתיחת שערי הארץ בפני עליה המונית מארצות האיסלם היתה מלווה ביוזמה מכוערת של סלקציה בין  צעירים וזקנים, בריאים וחולים והדברים ידועים.

היום מדינת ישראל כבר אינה מדינה צעירה.  כ-10 אחוז מאזרחי המדינה הם בני 65 ומעלה לעומת 3 אחוזים ב-1948.  אך האתוס הציוני מוסיף לכרסם בנו.

 

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

לקראת ט' באב, היום בו חרבו בית המקדש הראשון והשני * זכר החורבן – באגדה ובהלכה, בתפילה ובפיוט, בשיר ובסיפור * וגם כמה דברי נחמה ולקח לימינו

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. שהיה אדם אחד שאהב את קמצא ושנא את בר קמצא. עשה סעודה. אמר לשמשו: לך והזמן לסעודה את קמצא, שאותו אני אוהב.

הלך השמש והביא בטעות את בר קמצא השנוא. מצא בעל הבית את בר קמצא יושב ליד שולחנו.

אמר לו: הרי אתה שונא אותי. מה אתה עושה כאן?

השיב בר קמצא: הואיל ובאתי הנה, הנח לי ואתן לך דמי האכילה והשתיה שלי.

אמר לו בעל הבית: לא. לך מכאן.

– אתן לך דמי חצי סעודתך.

– לא.

– אתן לך דמי כל סעודתך.

– לא.

תפס אותו בעל הבית בידו והוציאו.

אמר בר קמצא: הואיל וישבו שם חכמים ולא מיחו בידו אלך ואלשין עליהם לפני המלך. הלך ואמר לקיסר: מרדו בך היהודים.

(על פי בבלי גיטין נה ב)

קיצצו בהונות ידיהם

" על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" . אמר להם נבוכנדצאר: מה אתם יושבים ובוכים? אני מבקש מכם שתנגנו לפניי ולפני עבודה זרה בכינורות שלכם, כדרך שהייתם מנגנים לפני אלוקיכם… נטלו את בהונות ידיהם לתוך פיהם וקיצצו אותם… עמד נבוכדנצאר והשליך מישראל תלי תלים של הרוגים. אף על פי כן היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עבודה זרה… באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם קטעתם אצבעות ידיכם של ימין , אף אני… שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. (על פי מדרש שוחר טוב)

" אוי לבנים שגלו"

אמר ר" יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב והמתין לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי. לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: שלום עליך רבי, ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי… אמר לי: בני מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו : שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין עובדי כוכבים ומזלות. אמר לי: בני, חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת בת קול כך, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך. ולא עוד, אלא בכל זמן שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים :"אמן יהא שמיה רבא מבורך", הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו ואומר: אשרי המלך שמשבחים אותו, ואוי לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם" . (מסכת ברכות)

yrmiyahud79f ירמיהו מתאבל על החורבן. תחריט של יעקב שטיינהארט.


" כל העיר בוערת"

" ובעת אשר בער ההיכל באש, גזלו הרומאים כל דבר שבא לידם וערכו טבח נורא לכל היהודים אשר פגעו בהם, ולא חמלו על עולים צעירים ומלאי ימים ולא הידרו פני שרי קודש כי אם המיתו זקנים ועוללים, הדיוטות וכוהנים יחד, וחרב האויב אכלה את כל משפחות העם מסביב, וגם המבקשים חנינה וגם העומדים על נפשם נשחטו בלא חמלה וקול משק הלהבה העולה למרום התערב בקול אנקת החללים ומפני גובה הר הבית וגודל הבניין הלוהט באש נדמה לעין הרואה כי כל העיר בוערת" (יוסף בן מתתיהו " מלחמת היהודים" )

נתיב הייסורים של מרתה בת בייתוס

לוד שוכנת על אם הדרך מירושלים לשפלת החוף ומכאן חשיבותה הרבה. זו הסיבה שהניעה את הרומאים לסלול דרך רחבה ונוחה, שתשמש את גיסותיהם וגם את עולי הרגל לירושלים. כה נוחה וכה מהירה הייתה הדרך עד שסיפרו על נשות לוד הצדקניות שהיו לשות בצק בבתיהן, עולות לירושלים להתפלל בבית-המקדש, ומספיקות לחזור הביתה בטרם החמיץ הבצק. לפני סלילת הדרך נדרש יום שלם להגיע מלוד לירושלים.

אך אותה דרך המלך בה עלו נשים צדקניות לבית-המקדש שימשה גם את הצבא הרומאי שבא לדכא את המרד. לוד נכבשה לפני ירושלים, והדרך בין שתי הערים הפכה לנתיב הייסורים של מרתה בת ביתוס.

מרתה בת ביתוס הייתה העשירה בנשות ירושלים, ואולי גם היפה והעדינה שבהן. כה עשירה הייתה עד שקנתה בכספה את כהונת הכהן הגדול לבעלה, ישוע בן גמליאל. כה עדינה הייתה שכאשר יצאה לבית-המקדש, היו מניחים שטיחים לרגליה, מפתח ביתה ועד בית-המקדש, כדי שלא יתלכלכו רגליה.

בעלה של מרתה בת ביתוס, ישוע בן גמליאל הכהן הגדול, חידש חידוש גדול בישראל – הוא הראשון שהקים בתי-ספר לילדים, ועל כך אמרו עליו חכמים כי הוא " זכור לטוב" . הוא היה ממתנגדי המרד ונרצח בידי קנאים.

זכותו של בעלה לא עמדה לה למרתה בת ביתוס. כשפרצו הרומאים לירושלים והחריבו את המקדש לקחו אותה בשבי. על אשר ארע אז סיפר אחד החכמים שהיה עד ראיה: " ראיתיה שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים והיו מריצין לה

("מירושלים ועד לוד" – זאב גלילי).

אוצרות המקדש

מה קרה לאוצרות המקדש אחרי החורבן? חידה היא ותהי לחידה. הרומאים הצליחו אמנם לקחת חלק מכלי המקדש ואף הציגו אותם בתהלוכת ניצחון ברומא. תהלוכה זו הונצחה בתבליט על השער שבנה טיטוס לציון נצחונו על יהודה.

אך הרומאים הצליחו להניח ידיהם רק על חלק קטן מן האוצרות. לאן נעלמו כל היתר?

האגדה מספרת על כהן אחד שהבחין כי חלק מרצפת המקדש שונה מחלקים אחרים. הוא קרא לחברו על מנת להראות לו את הדבר. אך בטרם פצה פה יצאה אש ושרפה אותו. אגדה אחרת מספרת כי שלמה המלך ידע כבר בעת שבנה את בית המקדש כי הוא עתיד להיחרב. לכן הטמין את רוב האוצרות עמוק מתחת לפני האדמה. אגדה אחרת מספרת כי ברצפת אבן השתייה קבוע לוח שיש עגול, שכל הרוקע עליו שומע הד עמום מחלל המערה שמתחתיו. במערה זו גנוזים אוצרות המקדש. כל מי שניסה להיכנס לתוכה מצא את מותו ולכן נסתם פתח המערה. הפתח לא ייפתח אלא בבוא המשיח. (ירושלים שלי – זאב גלילי)

shaar-titusjpg1

 מה קרה לכלי המקדש. תבליט כלי המקדש נישאים בידי שבויים על שער טיטוס ברומא.

מששון לשמחה

עתיד הקדוש ברוך הוא להפוך ט" באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים ולבנות ירושלים בעצמו ולקבל גלויות, שנאמר: " בונה ירושלים ה" נדחי ישראל יכנס" . (ילקוט שמעוני).

"זכר לחורבן"

" משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר (מקושט בציורים)…אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד (זכר לחורבן)… וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר של שריפה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין… וכל אלו הדברים כדי לזכור את ירושלים שנאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" .

(על פי ר יוסף קארו, שולחן ערוך).

" יש מקומות שנהגו לשבור כוס בשעת החופה" . (רבי משה איסרליש)

yehuda-hashvuya

 "יהודה השבויה" . מטבע שטבעו הרומאים לציון נצחונם

אזכרה

אזכרה אלוקים ואהמיה

בראותי כל עיר על תילה בנויה

ועיר האלוקים משפלת עד שאול תחתיה

ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה

מדת הרחמים עלינו התגלגלי

ולפני קונך תחינתנו הפילי

ובעד עמך רחמים שאלי

כי כל לבב דוי וכל ראש לחלי

יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות

שתשים דמעתנו בנאדך להיות

ותצילנו מכל גזרות אכזריות

כי לך לבד עינינו תלויות

(אמיתי בן שפטיה, תפילת נעילה)

העיר הבזויה

נחם ה" אלוקינו

את אבלי ציון

ואת אבלי ירושלים

ואת העיר האבלה

והחרבה והבזויה והשוממה

האבלה – מבלי בניה

והחרבה – ממעונותיה

והבזויה – מכבודה

והשוממה – מאין יושב

והיא יושבת וראשה חפוי

כאישה עקרה שלא ילדה

(מתוך תפלת נחם לתשעה באב)

לבי במזרח

לבי במזרח ואנכי בסוף מערב

איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב

איכה אשלם נדריי ואסריי בעוד

ציון בחבל אדום ואני ככבל ערב

יקר בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו

יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב

מות יהודה הלוי

 

פסלו של ר' יהודה הלוי בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה

ויקיפדיה

יהודה הלוי היה בן חמישים שנה כשהלך לארץ ישראל. וקבלתי מזקן אחד שבהגיעו אל שערי ירושלים קרע את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ לקיים מה שנאמר " כי רצו עבדיך את אבניך ואת עפרך יחוננו" . והיה אומר הקינה שהוא חיבר, האומרת :"ציון הלא תשאלי". וישמעאלי אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו. ( על פי גדליה בן דון יוסף אבן יחייא).

בת קול: לישמעאלים צאו מביתי, באו בניי

" ויהי בשנת חמשת אלפים ומאה וחמישים ושלוש לבריאת עולם, אלף ושלוש מאות וחמש ועשרים לחורבן בית המקדש, שייבנה במהרה… שמענו שבת קול יוצאת מבית המקדש ואומרת: צאו מביתי ויביואו בני…

" ונפל פחד גדול על הישמעאלים ומתוכם קם אחד וירד בבור אחד. שהה שם ואמר שראה שלושה זקנים מעוטפים ונפל על פניו והם אמרו: עמוד על רגליך.

" ועמד ושאל: מי ומי אתם?

”ענו ואמרו: מבני ישראל אנחנו ועתה לך ואמרת לישמעאלים שיניחו המקום כי הגיע קיצם וזמנם.

" השיב להם: ואם לא יאמינו לי מה אומר אליהם?

אמרו לו: אמור להם כי אברהם העברי ומשה בן עמרם ואליהו הנביא אמרו לך כך.

" ויעל הישמעאלי מן הבור ההוא ויספר הדברים האלה לחבריו ונפל פחד גדול עליהם.

" ואומרים כי ננעלו דלתות בית המקדש ועדיין לא נפתח" .

(" בית המדרש" ליעלינק).

" תצא אש עזה ותשרוף העולם"

" עתיד הקדוש ברוך הוא לבנות את ירושלים ולגלות כוכב אחד שעומד ומתנוצץ. ושבעים רשפי אש מתפשטים והולכים ממנו לאמצע שמים. ושבעים כוכבים אחרים ישאלו אורם ממנו. ויהא מאיר ומבהיק שבעים יום. וייראה ביום ששי, בכ" ה ימים לירח השישי, וייעלם ביום השביעי לסוף שבעים יום…

" ולכשיאיר אותו כוכב באמצע הרקיע, יקום מלך אחד, גדול ושליט בעולם ויתגאה ברוחו על כל המלכים ויעורר קרבות ויתגבר עליהם.

" ובאותו יום שיתכסה הכוכב, תזדעזע ארץ הקודש מ" ה מילין מסביב למקום בית המקדש. ומערה אחת תתגלה מתחת לאדמה ומאותה מערה תצא אש עזה לשרוף העולם. ואז יתגלה המלך המשיח בכל העולם ולו תינתן המלכות ויאבד את אדום הרשעה וכל ארץ שעיר ישרוף באש" . (זוהר)

" אדוני הארץ בצדק"

" …עליך לראות עם זה בירושלים, עליך לראות את אדוני ארץ יהודה אלה, אדוני הארץ בצדק ובמשפט, גרים ועבדים בארצם הם, אשר עם כל הלחץ אשר ילחצו אותם, יצפו לגואל שיבוא ויגאלם. ובהיותם נתונים בעול נוגש, אשר יכביד עליהם אכפו, חבויים בצל מקדשם שלא נשאר ממנו אבן על אבן – עוד יוסיפו להחזיק באמונתם ולא יתכחשו לאלוקיהם.

יהודים בירושלים 1895

יהודים בירושלים 1895

" הפרסים, היוונים, הרומאים אין זכר להם תחת השמים. ועם קטן זה , אשר מוצאו קדם הרבה למוצאם של העמים הגדולים האלה, עודנו חי את חייו המובדלים בין גלי חורבות ארצו. אם יש עוד עם בין העמים אש ישא עליו את חותם הפלאות, הנהו לדעתי עם ישראל" .

(פרנסואה דה שטובריאן, דיפלומט וסופר צרפתי סוף המאה ה-18, תחילת המאה ה-19).

כל העולם בכה

" כל הלילה רתחו ימי להבות והשתררבו לשונות אש מעל הר הבית. כוכבים ניתזו מן השמים הקלויים וניתכו רשפים רשפים ארצה. הבעט בכסאו אלוקים וניפץ לרסיסים כסאו?… הנה הוא אל נקמות. הוא בכבודו ובעצמו. שלו ונורא הוא יושב על כסא אש בלב ים הלהבה… וידעו מלאכי השרת את אשר עשה להם האלוקים וחזדעזעו מאד. וירעדו עמם כל כוכבי הבוקר ויליטו המלאכים את פניהם בכנפיהם כי יראו מהביט אל צער האלוקים… ותהפך שירתם בשחר ההוא לקינה חרישית ונהי דממה דקה. דומם פרשו ובכו מלאך לנפשו מלאך לנפשו ויבך בדממה כל העולם עמם" .

(מתוך " מגילת האש" , חיים נחמן ביאליק)

" חזרנו אל בורות המים"

" חזרנו אל בורות המים

לשוק ולכיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה"

 

נעמי שמר (מעטיםת ספר על בסיס שימוש הוגן)

 נעמי שמר [ויקיפדיה באדיבות יעל רוזן]

" כתבתי את השיר בתל אביב. גרתי ברחוב אמיל זולא על הגג אבל נסעתי כמה פעמים לירושלים ולהיזכר מה אני בדיוק אוהבת שם. שולי נתן ביצעה את השיר לראשונה בפסטיבל הזמר ואחרי שלושה שבועות פרצה מלחמת ששת הימים. הופעתי ממש בשדה הקרב , ברפיח ובאל עריש. ואז שמעתי ברדיו את הצנחנים משחררים את ירושלים ושרים "ירושלים של זהב" ליד הכותל. במטע דקלים באל עריש שרתי לראשונה את הבית הנוסף " חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר". חזרתי לתל אביב ומצאתי מתחת לדלת מברק מטדי קולק: החיילים המוצבים בעיר מבקשים שתוסיפי עוד בית לכבוד הנצחון. צלצלתי לטדי ואמרתי: כבר יש לי. למחרת היתה לנו הופעה בבית לחם ואז, כשהחיילים מחאו כפיים לבית החדש, אמרתי להם: מה אתם מוחאים לי כף? לשנות שיר זה הרבה יותר קל מלשנות עיר" .

( נעמי שמר, בראיון לכתב מעריב, רוני קובן)

koteljpg הכותל לפני 1948

ראה ארץ ציון וירושלים

     זעקת האבות

הטבח בטור מלכא והפרסומת להתיישבות בבקעת הירדן

ברדיו מושמעת באחרונה הפרסומת הבאה:

" ענת, מה עושים בבית כל הקרטונים האלה?

אני אורזת, אנחנו עוברים.

לאן?

לבקעה.

מה בוער?

לא שמעת על המבצע המרענן בבקעת הירדן? מאתיים הזוגות הצעירים שיזדרזו ויעברו לגור בבקעה יזכו בהטבות חד פעמיות, מימון שכר הדירה ומימון שכר הלימוד במוסדות אקדמיים בקרבת הבקעה. וגם מענק חודשי לאחד מאתנו שיעבוד באזור.

את יודעת מה ? הולכים על זה.

צעירים מצטרפים לבקעה. פרטים בעיתונים וביישובי בקעת הירדן. החטיבה להתיישבות ההסתדרות הציונית העולמית" .

זהו הנוסח של פרסומת המשודרת בימים אלה בגלי צה"ל ובתחנות רדיו אחרות.

בקעת הירדן ויקישיתוף

פרסום דומה, הקורא להתנחלות בגולן, מופיע בעיתונים. נאמר בו: "התלבטנו, עברנו, הגשמנו חלום. הצטרף למאות המשפחות שכבר עברו לגולן והתחברו לחלום" .

שני הפרסומים הללו הזכירו לי את הטבח בטור מלכא.

מה קרה בטור מלכא

הטבח הנורא הזה מתואר ב-29 מילים ארמיות בתלמוד (גיטין נז עמ" א). להלן, בתרגום לעברית: " שלוש מאות אלף שולפי חרב נכנסו לטור מלכא (= הר המלך), שלושה ימים ושלושה לילות. ובאותה שעה, בצד האחר של הר המלך, היו עדיין חתונות ושמחות ולא היו יודעים אלה על אלה" .

הרקע ההיסטורי המדוייק של הארוע הזה לא ידוע. אך כמו יתר אגדות החורבן הוא נושא בחובו לקח לדורות. בצד האחד של ההר נשפך דמם של יהודים כמים ובצד השני מצהלות חתנים, " ולא היו יודעים אלה על אלה" .

הפרסומת להתיישבות בבקעה ובגולן מבטאות את טרוף המערכות בו אנו נתונים. מן הצד האחד ריצת אמוק להפיכת חלק אחד של ארץ ישראל ליודן ריין ומן הצד השני "תכניות מרעננות" להגשמת חלום.

מ"ספר האגדה" לתלמוד הממוחשב של שטיינזלץ

עם המהדורה הממוחשבת של תלמוד שטיינזלץ מתחיל עידן חדש במפעל, שפתח את התלמוד בפני דור שהתלמוד נמחק מן הזיכרון הקולקטיבי שלו * מפעלו של שטיינזלץ משלים את מפעלו של ביאליק ב"ספר האגדה" * שני ספרי יסוד שעיצבו את התרבות העברית החדשה

במאמרו "לכינוסה של האגדה" הסביר ביאליק את מטרת מפעלו (כינוס מדרשים בספר האגדה) במילים הבאות: "על ידי האגדה אדם נכנס לבית חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב'לפני ולפנים' שלה. מכיר הוא את ריבונה של האומה ומציץ בעולמה כמו שהוא…".

במאמר אחר ("הלכה ואגדה" ) מבהיר ביאליק שהלכה ואגדה אינן צרות זו לזו: "ההלכה והאגדה אינן באמת אף הן אלא שתים שהן אחת, שני פנים של ברייה אחת. היחס שבין זו לזו הוא כיחס שבין המלה למחשבה ולהרגשה, או כיחס שבין המעשה והצורה המוחשית ובין המלה" .

ביאליק כותב

ובאותו מאמר התריע ביאליק מפני ההסתמכות על האגדה בלבד, כבסיס לתרבותנו המתחדשת. הוא כתב דברים שכוחם יפה גם לימינו: "הנה הולך וגדל דור באוויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתיים, הולכת ונבראת מין יהדות של רשות… תחיה, ספרות, יצירה, חינוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית… כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשייה, עשייה קשה כברזל, חובה אכזרית".

והעשייה הקשה כברזל, בצד האגדה ("הרכה משמן" , בלשון הפז של ביאליק) נמצאת בתלמוד.

הספר החשוב ביהדות

מהו התלמוד? משיב עדין שטיינזלץ, בספר "התלמוד לכל" : "מבחינות רבות נחשב התלמוד לספר היותר חשוב בתרבות היהודית והריהו בחינת חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל…".

"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור…".

דף ראשון בתלמוד המסורתי (דפוס וילנא)

"אין לך ספר אחר שהשפיע כל כך על מהלך החיים היהודיים… עם ישראל ידע כי המשך קיומו והתפתחותו תלויים בלימוד התלמוד, וכך סברו גם שונאי ישראל לדורותיהם. הספר הושמץ, גונה ונשרף פעמים רבות בימי הביניים ובעת החדשה. לימודו נאסר על היהודים מתוך הידיעה הברורה כי אותה חברה יהודית אשר שוב לא תעסוק יותר בספר זה אין לה עוד סיכוי אמיתי של חיים…".

אם לסכם: התלמוד עיצב את רוחו של עם ישראל לא רק בדורות שבהם היה העם כולו עוסק בלימוד, אלא גם בדורות הבאים. ויעיד על כך השעור הגבוה של חתני פרס נובל יהודים בקרב מקבלי הפרס.

דור של עמי ארצות

הציונות מחקה את התלמוד מן הזיכרון הלאומי. הדור הראשון של מחוללי המהפכה הציונית בא ברובו מעולם התורה, תוך מרידה בו. המרידה כל כך הצליחה עד שברל כצנלסון קונן: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.

מפעל התרגום והפרוש של הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל) החל בסוף שנות השישים. כשהופיע הכרך הראשון הוא היה בחזקת חידוש גמור. הטקסט התלמודי סודר מחדש באותיות גדולות מאירות עיניים. הטקסט מפוסק ומנוקד וראשי התיבות מפוענחות.

עיקר החידוש של התלמוד החדש היה ביאורו ותרגומו של הרב שטיינזלץ. וכך הוא תואר בכרך הראשון, מסכת ברכות: "פרוש חדש המבאר כל פרט שבתלמוד בהבנת המילים והתוכן, בהסברת דרך המשא והמתן התלמודי. בלוויית תרשימים וטבלות. בתוך הפירוש תרגום מלא, מילולי ותוכני, באותיות המיוחדות, של כל הארמית המצויה בתלמוד" .

בצד התרגום כלל התלמוד החדש מבואות וסיכומים; "עיונים" הכוללים שיטות פרוש נוספות, ברור מושגי יסוד ובאור דרכי המחשבה; "אורח הלכה", הכולל את מסקנות ההלכה בנושאים שבגמרא; שינויי גירסאות; אישים; לשון; ציורים ותרשימים להסברת הסוגיות, הסברים על בעלי חיים וצמחים; תאורים ותמונות של החפצים בהם השתמשו בתקופת התלמוד. ובסוף כל מסכת מפתח מפורט של אישים ונושאים.

כיבוש קהלים חדשים

כבר בראשית דרכו כבש התלמוד של שטיינזלץ קהל קוראים ולומדים שעד להופעת הפרוש לא ידע איך נראה דף תלמוד. לרבים נתברר כי מה שנחשב לספר אזוטרי, המובן רק לתלמידי חכמים, פתוח להבנתו של כל אדם. חלפו שנים, הכרכים הופיעו בזה אחר זה, וקם דור חדש של לומדים שתלמוד שטיינזלץ הוא התלמוד היחיד שהוא מכיר. קמו חוגי לימוד בכל חלקי הארץ (בהם נוטלות חלק גם נשים רבות) והתלמוד הפך בהדרגה להיות חלק מן המטען הרוחני של ישראלים רבים הרואים עצמם חילוניים. השפעתו של שטיינזלץ והמהפכה הרוחנית שחולל ממתינים עדיין לחוקר תרבות של החברה הישראלית.

דף ראשון בתלמוד המודפסשל שטיינזלץ

על מה שקרה מאז הכרך הראשון של מסכת ברכות ועד להופעת המהדורה הממוחשבת שוחחתי עם עורך המהדורה, מאיר הנגבי, ועם איש השיווק גרשון מורגנשטרן.

השתנות קהל היעד

מאז הכרך הראשון ועד היום הופיעו 3כמעט כל כרכי התלמוד. במהלך השנים נמכרו רבבות סדרות והמכירה נמשכת בקצב קבוע.

במרוצת השנים הלך קהל היעד ונשתנה. הגיע גם קהל של אנשים שהתלמוד בדפוס המסורתי נמצא בבתיהם. כאלה שזכו להשכלה תלמודית במסגרת כלשהי – בית ספר תיכון, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר וכו". אלה אנשים שתורתם אינה אמנותם וזמנם דחוק. בעזרת שטיינזלץ הם מסוגלים להתגבר על הקשיים הראשוניים – לשוניים, עניניים ואחרים. ללמוד בפחות זמן וללא קושי.

מהדורה במבנה חדש

מי שמשווה את הכרכים שיצאו בחמש עשרה השנים האחרונות לכרכים שיצאו בראשית דרכו של המפעל מגלה כי התלמוד של שטיינזלץ התקדם יחד עם לומדיו. הכרכים האחרונים כבר מכוונים גם לידענים ששבילי נהרדעא אינם זרים להם. וגם ליודעים שהתקדמו בלימוד לאחר שקנו את השכלתם התלמודית הבסיסית מכרכי שטיינזלץ הראשונים.

נוכח השתנות קהל היעד הוחלט לפני שבע שנים להוציא מהדורה במבנה חדש. במקום שני עמודים של שטיינזלץ לכל עמוד של ש" ס וילנא הודפס ש" ס וילנא במהרודה החדשה ומולו עמוד אחד של שטיינזלץ, שכולל את התרגום, הפרושים ויתר הנספחים. מבנה חדש זה (שכלל גם עריכה מסוימת של התרגום והפרוש שבכרכים הישנים) ענה לצורך של אנשים שלמדו בעבר בישיבות אבל לא עוסקים בזה יום יום. הם זקוקים לפרוש של שטיינזלץ אבל רגילים לדף של וילנא.

הרב עדין שטיינזלץ (צילום: ויקיפדיה)

בשלב זה נוסף קהל יעד חדש – תלמידי חכמים ממש ולא רק " בעלי בתים" . על קהל היעד הזה למד צוות העורכים (ליד שטיינזלץ פועל צוות של כ-15 איש) ממכתבים שמתקבלים מן הלומדים. " כותבים אלינו כל הזמן מכתבים וגם נפגשים ומדברים. אין יום שאין מקבלים מכתבים – מעירים, משבחים, מבקרים. ואנו מנסים לענות על צורכי הלומדים" .

גם החרדים מקבלים

עד כה נמכרו רק כמה מאות תקליטורים, אך כבר עתה ברור שמדובר בקהלים חדשים. אלה כוללים עורכי דין, מורים ואנשי עסקים. עורך דין יכול לאתר במהירות כל דף בתלמוד ולהבין מייד מה בתוכו. למורים מאפשרת המהדורה להכין שעור עם המקבילות והנספחים בלחיצת כפתור. אנשי עסקים בעלי מחשבים ניידים יכולים ללמוד דף יומי בכל מקום. במשרד בארץ, במטוס ובכל מקום בעולם.

קהל יעד לא פחות ואולי יותר משמעותי בא מן החוגים החרדיים. משך שנים רבות החרימו חוגים אלה את תלמוד שטיינזלץ. ניסיתי פעם לרכוש כרך של שטיינזלץ בחנות גיטלר, שהיא חנות מרכזית לכתבי קודש בבני ברק. המוכר הסתכל בי בתימהון, כאילו ביקשתי לרכוש ספר מינות. יש אומרים כי שטיינזלץ הוחרם בשל היותו מזוהה עם חב" ד (בין ההסכמות לתלמוד שלו יש הסכמה של הרבי מלובבביץ") ולפי השמועה הרב שך הצהיר פעם שהדת הקרובה ביותר ליהדות היא חב"ד.

למרות זאת תלמוד שטיינזלץ חדר לחוגים חרדיים וגם לתלמידי חכמים שבהם. אלו אינם מודים בכך בפה מלא ומחזיקים את הכרכים כשהם עטופים בנייר עיתון, כאילו מדובר באמת בספר מינות.

התלמוד הממוחשב מאפשר להחזיק את כל שטיינזלץ בתוך הזכרון של המחשב, בלי שהדבר ינקר עיניים ובלי שייחשף בארון הספרים המקודש.

כל התלמוד בדיסק

רכשתי את המהדורה הממוחשבת לפני כמה שבועות ואני יכול להעיד על יתרונותיה וחסרונותיה מניסיון אישי.

המוצר כולל את כל 37 הכרכים של שטיינזלץ שראו אור עד כה. מסכתות שטרם זכו לפירושו של שטיינזלץ מובאות בצילום של דפוס וילנא.

חיפוש דף נעשה בקלות. מקישים את שם המסכת ומספר הדף. הדפים מצולמים בפורמט ACROBAT READER שהוא נוח מאד לקריאה, להגדלה ולהדפסה. מכל נקודה בש" ס ניתן לדפדף קדימה ואחורה בקלות ובמהירות. לחיצה אחת ואתה מקבל על המסך את העמודים המקבילים לעמוד המוביל וכולם ניתנים כמובן להדפסה. ההחמצה הגדולה של התלמוד הממוחשב היא העדר אפשרות להגיע למקורות ההלכתיים שב" עין משפט" ו" נר מצווה" .

חיפוש ערכים ומפתחות

החסרון הגדול של התלמוד הממוחשב הוא העדר אפשרות לחפש מלה או קבוצת מלים בתלמוד. זאת, משום שדפי תלמוד שטיינזלץ אינם מובאים בו כקובץ אלא כצילומים.

אם תחפש, למשל, את המשפט המפורסם ממסכת אבות " אם אין אני לי מי לי" לא תמצא אותו בתלמוד הממוחשב, אבל מיד תמצא אותו במפעל השו" ת. מאידך, אם תחפש במפעל השו" ת את הביטוי " ירושלים של זהב" , לא תמצא אותו כי הוא לא נמצא בכל התלמוד בעברית אלא בארמית. אם תחפש צרוף מילים זה בתלמוד הממוחשב תמצא התייחסות אליו בשלושה מקומות בתלמוד.

איך מוצאים "גט"

המחשה להבדל בין שני המפעלים ניתן למצוא בערך כמו "גט".

חיפוש במפעל השו"ת נותן לנו 1069 מקומות שבהם מופיעה התיבה גט בתלמוד. תוצאה כזו אינה מאפשרת איתור פשוט של דיון בנושא המעניין אותנו. חיפוש אותו ערך בתלמוד הממוחשב נותן לנו 159 הפניות. אך הפניות אלה ממוקדות בנושאים ספציפיים הקשורים בגט: כתיבת גט, שליחות בגט, גט קודם מיתה ועוד. דבר זה מאפשר לאתר בדייקנות רבה את המקום בתלמוד בו נדון הנושא שמחפשים.

חיפוש הערך ירושלים במפעל השו"ת ייתן לנו 665 הפניות. בתלמוד הממוחשב אנו מקבלים 89 ערכים ממוינים לפי אנשי ירושלים, בונה ירושלים, בנות ירושלים, שערי ירושלים וכדומה.

הסיבה להבדלים הללו הוא שבתלמוד הממוחשב ההפניות אינן למילים הנמצאות בטקסט אלא למפתחות שבסוף כל כרך. במפתחות אלה הושקעה מחשבה רבה וההפניות מתוכן ממוקדות ולא טכניות.

החיפוש אפשרי בחתכים שונים אבל לדעתי הוא מסורבל מדי, במיוחד למי שהתפנק על היעילות של מפעל השו" ת. הדבר בולט במיוחד בגירסה 12 של מפעל השו" ת שראתה אור בימים אלה. בגירסה זו יש קישורים בין כל הלכה של הרמב" ם למקורותיה בתלמוד; לכל עמוד בתלמוד יש קישור לפרושי הראשונים המופיעים במקומות אחרים בתלמוד; קישורים מכל פסוק בתנ" ך למדרשי חז" ל העוסקים בו ועוד.

אם לסכם: תלמוד שטיינזלץ הממוחשב הוא שלב מהפכני במפעל רב חשיבות. כי אין כמו המחשב ללימוד הספר שהמציא את ה" סבטקטסט" אלפיים שנה לפני שהומצא המחשב. אך השלב הזה עדיין בחיתוליו. השימוש בו יעיל במיוחד עם משתמשים בו במשולב עם מפעל השו" ת. יש לקוות שתימצא דרך לשלב בין שני המפעלים ולאפשר את רכישתם במחיר השווה לכל נפש.

ספר האגדה נכתב גם במהלך פוגרום

" ספר האגדה" מזוהה עם אישיותו של ביאליק. אך ביצירה זו נטל חלק מרכזי איש הרוח י.ח. רבניצקי, שמילא תפקיד חשוב בטיפוח כלל יצירתו של ביאליק. השניים החלו בכתיבה בשנת 1903 כשהמטרה הראשונית הייתה לפרסם לקט אגדות בשביל תלמידי בתי הספר. השניים התגוררו באותו בית, קומה תחת קומה, באודיסה. הם נהגו להיפגש יום יום בדירת אחד מהם וטרחו יחד על ליקוט האגדות מן התלמודים, ממדרשים ישנים ומספרים נדירים. תרגמו את הארמית, סידרו על פי נושאים, חיברו אגדות ממקורות שונים. כשפרץ הפוגרום באודיסה בשנת 1905 ישבו השניים בדירת רבניצקי. הם המשיכו בעבודה, אחוזי פחד, כשבחוץ השתוללו הפורעים שרצחו ופצעו מאות יהודים. הכרך הראשון נסתיים לאחר שתי שנות עבודה וביאליק טרח במציאת אותיות דפוס שלפי ניסוחו: " שמנות ולא כחושות ומוכות שחפת רעות תואר ודלות מראה" .

 

ביאליק ורבניצקי כותבים את ספר האגדה. (ציור)

הכרך הראשון זכה להצלחה רבה. עד שנת 1911 נדפסו עוד שני כרכים. שלושת הכרכים נדפסו ברבבות עותקים ונמצאו כמעט בכל בית עברי של אותה תקופה. המפעל שהחל באודיסה הושלם בארץ ישראל החל משנת 1930. ביאליק ורבניצקי הוציאו מהדורה מחודשת והוסיפו פרקים רבים . " ספר האגדה" – כותב שלמה שבא, בביוגרפיה של ביאליק "חוזה ברח" – " היה לספר יסוד של התרבות העברית החדשה" .

התלמוד נשרף בראש השנה

 

שריפת התלמוד

שריפת התלמוד המפורסמת ביותר נעשתה ביוזמתו של האפיפיור פאולוס הרביעי ( 1476 -1559). בתקופת כהונתו הוגלו אלפי יהודים מרומא. אלה שנשארו נצטוו לשאת טלאי צהוב, הודחו מפרנסותיהם, נסגרו בגיטאות ובתי הכנסת שלהם ננעלו. שריפת התלמוד בוצעה בשנת 1553, בראש השנה, " על מנת שהיהודים יחושו צער כפול ומכופל" .

אם מצאת עניין במאמר זה תמצא ודאי עניין גם במאמר

"ארון הספרים היהודי בקופסא קטנה".

===================================================

 

חנוכה מחג דתי לחג חילוני של הציונות –

 

מאמר מורחב בנושא כל מה שרצית לדעת על חנוכה

חג חנוכה שנקבע בהלכה הוא חג של ברכת הלל לה' על הנסים, והדלקת הנר לפרסום נס פך השמן. אבל מאה שנות ציונות הפכו את חג החנוכה לחג חילוני. חג הגבורה, חג מלחמת המעטים נגד הרבים, ניצחון בני האור על בני החושך. חג שאוהבים להזדהות עם סמליו ועם גיבוריו.

למה פרץ המרד

העובדות ההיסטוריות הקשורות בחג החנוכה ידועות ואינן שנויות במחלוקת. ארבע מאות שנים היתה יהודה משועבדת לכובשים מתחלפים – פרס, אלכסנדר מוקדון, בית תלמי ובית סילווקוס. אנטיוכוס השלישי, שכבש את ארץ-ישראל בשנת 219 לפני הספירה, העניק ליהודים חופש פולחן מלא.

מטבעןת כסף עם דיוקן אנטיוכוס השלישי (ויקישיתוף)

מטבעןת כסף עם דיוקן אנטיוכוס השלישי (ויקישיתוף)

יותר מזה: הוא אסר במפורש להכניס לירושלים חיות טמאות ואף אסר גידול חזירים בתחום ירושלים. באותם ימים, יש לזכור, לא היה בג"ץ בירושלים.

אנטיוכוס הרביעי, המכונה אפיפאנס, בנו של אנטיוכוס השלישי, היה פחות חכם מאביו. הוא שלח ידו באוצרות המקדש וגרם למהומות שדוכאו באכזריות: אלפי יהודים נהרגו ונמכרו לעבדים. הוא אסר לקיים את מצוות המילה והשבת, העלה ספרי תורה באש, הוציא להורג נשים שהעזו למול את ילדיהן, חילל את מזבח ה' בבית המקדש והציב עליו פסל אליל יווני, יהודיםנאנסו להשתתף בתהלוכה חגיגית לכבוד האל היווני דיוניסוס, כשענפי קיסוס בידיהם.

 

 דיוקן  אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס (ויקישיתוף)

דיוקן אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס (ויקישיתוף)

המשת"פים המתיוונים

אנטיוכוס קיבל עידוד למעשיו מקבוצת אליטה של יהודים שכונתה "מתייוונים". עם קבוצה זו נמנו משפחת הכוהנים הגדולים, בעלי אחוזות עשירים, פקידים שהתעשרו מזכויות חכירת מכס. זו היתה קבוצת כוח שרצתה לשמר את כוחה, ואת האינטרסים הכלכליים שלה, על-ידי תמיכה בשלטון הזר. התמיכה התבטאה גם בקבלת התרבות ההלניסטית בקליפתה החיצונית – תרבות הגוף, משתאות, עבודת אלילים. המוני העם, רובם איכרים, התנגדו לאליטה הזו, שנהנתה בין היתר מן המסים הרצחניים שהוטלו על האיכרים – שליש התבואה ומחצית פרי האילנות.

מתתיהו מניף סכין

כאשר הניף מתתיהו את הסכין וקטל בה את שליח אנטיוכוס, ואת היהודי שהיה מוכן להקריב קרבן לזאוס, הוא הצית את אש המרד. זה היה בשנת 167 לפני הספירה. המרד היה נגד גזרות הדת ולא פחות מזה נגד המתיוונים. סיסמתו היתה "מי לה" אלי".המרד הגיע לשיאו שלוש שנים לאחר מכן עם חנוכת בית-המקדש וקביעת חג החנוכה. מתתיהן לא זכה לראות בנצחון בניו כי הוא נפטר שנה לאחר פרוץ המרד.

 

 מצבת קבר מתתיהו צילום מיכאל יעקובסון ויקיפדיה העברית

מצבת קבר מתתיהו צילום מיכאל יעקובסון ויקיפדיה העברית

המערכה על שיחרור ירושלים התרחבה לשיחרור יתר חלקי יהודה ולהרחבת גבולות הארץ. ההיסטוריון יוסף קלוזנר, שהיה אולי איש הרוח הבולט ביותר של התנועה הלאומית בדור הקודם, כתב כי "מאז ועד סוף מלכות החשמונאים היתה אך שאיפה אחת למשפחה הלאומית הגדולה: לעשות מיהודה ארץ-ישראל". אחרי שיחרור ירושלים באו מסעות צבאיים לשומרון, לגליל, לגלעד, לאדום, ליפו, לאשדוד, ללבנון, לעזה ולבנותיה, למואב – עד לשיא אליו הגיע אלכסנדר ינאי, שבתקופתו הגיעה ארץ-ישראל כמעט לגבולות ההבטחה.

 

 מלכות החשמונאים בשיא התפשטותה (Machaerus הויקיפדיה העברית

מלכות החשמונאים בשיא התפשטותה (Machaerus הויקיפדיה העברית

הסתאבות החשמונאים

שושלת החשמונאים נמשכה כמאתיים שנה. היא החלה דרכה במלחמה לחרות דתית אך במרוצת השנים התקרב אופי שלטונה לזה של השליטים ההלניסטיים. החשמונאים נטלו את הכהונה שלא כדין, רצחו, הסתאבו וסופם שהכשירו את הקרקע להשתלטות רומי ולחורבן.

 

 קברות המקבים ביער בן שמן צילום אבישי טייכר ויקיפדיה העברית

קברות המקבים ביער בן שמן צילום אבישי טייכר ויקיפדיה העברית

מכל מלחמות החשמונאים לא נותר בתודעה ההיסטורית היהודית אלא נס פך השמן. ספר חשמונאים א', שנכתב עברית, המתאר את עלילות הגבורה של המרד בראשיתו, נגנז ולא הגיע לידינו אלא בתרגום יווני. יהודה המקבי  נשכח לגמרי ואינו מופיע בשום טקסט יהודי קדום. כשנזכרו בו הפך להיות ממקבי בק' למכבי בכ'. המקבי בק' הוא יהודה המכה באויביו כבמקבת, פטיש. מכבי בכ' הם ראשי תיבות של "מי כמוך באלים ה'", סיסמה שהומצאה רק במאה השש עשרה, בפרוש של ר' יוחן טריוויס למחזור התפילות כמנהג רומי.

חג הגבורה הציוני

"חובבי ציון", בסוף המאה הקודמת, הוציאו את יהודה המקבי מתהום הנשיה. הם עשו זאת על-ידי שינוי אופיו של חג החנוכה מחג הלביבות ונס פך השמן לחג הגבורה וההזדהות עם גיבוריו.בפועל הפך חנוכה לחג החשוב ביותר של אגודות "חיבת ציון" והאגודות הציוניות שבאו אחריהן. העיתונות היהודית מאותה תקופה מלאה דיווחים על נשפים וחגיגות שהתקיימו בחנוכה, ברוח חג הגבורה והאידיאלים הציוניים.

כשכתב תיאודור הרצל את "מדינת היהודים" הוא סיים את ספרו במלים הבאות: "אשר על כן אני חושב כי יקום דור חדש ונפלא מקרב בני עמנו. דור המכבים יקום ושב לתחייה".

בשמונה השנים שלאחר מכן כתב ביאליק שני שירים חשובים לענייננו. "למתנדבים בעם", בו קרא ל"בני המכבים" לחוש לעזרת העם. "בעיר ההריגה", בו נשא משא זעם על פוגרום קישינוב, ובו הוא מדבר בסרקזם על "בני בניהם של המכבים" שנסו מנוסת עכברים.

מצעדי לפידים

 

 דוד יודילוביץ

דוד יודילוביץ

 

בארץ קשורה תחיית חג החנוכה וגבורת המכבים בשמו של דוד יודילוביץ, ממקימי בית-הספר העברי הראשון בראשון לציון בשנת 1888  יודילוביץ, שנהג לחתום גם בשם עברי יודה-לב-איש, נחשב למי שהנהיג את נשפי החנוכה בבית-הספר ותהלוכות לפידים ברחובות, שנתפשטו אחר כך במקומות אחרים בארץ.

בשנת 1910החלה הגימנסיה הרצליה במסורת של עליה על קברי המקבים במודיעין.

גימנסיה הרצליה

גימנסיה הרצליה

זמן מה לאחר מכן המשיכה במסורת תנועת "מכבי הצעיר", המקיימת מירוץ לפידים ממודיעין לכל חלקי הארץ. אגודות ספורט שנשאו את השם "מכבי" נוסדו בסוף המאה הקודמת במקומות רבים באירופה.

מרוץ מצ הלפיד של מכבי בהרי ירושלים שנות החמישים

מרוץ הלפיד של מכבי בהרי ירושלים שנות החמישים

באגודות אלה התגבשה התפיסה שטיפוח הגוף הוא אמצעי הכרחי להבראה לאומית. המנהיג הציוני מכס נורדאו טבע את המונח "יהדות השרירים" וכתב: "בשום גזע ועם אין ההתעמלות מממלאת תפקיד חינוכי חשוב כל כך, כמו שהיא צריכה למלא בתוכנו".

אפשר לומר שאידיאל זה של מכס נוראדו הוא היפוכו הגמור של האידאל שעמד בפני מתתיהו החשמונאי וקרוב ברוחו לאידאל ההלניסטי של המתיוונים.

"ההשכחה המכוונת"

בצד החייאת מיתוס "בני המכבים" נזקקה הציונות גם למיתוס ההשכחה המכוונת של מלחמות המקבים. היסטוריונים רבים העלו סברה כי חז"ל השכיחו במתכוון את המקבים, בשל החשבון ההיסטורי עם הסתאבותם ובשל התנגדותם העקרונית למדינת לאום ודרישתם להעמיד את היהדות על הדת בלבד. הטוענים להכחשה המכוונת התבססו בין היתר על כך שהתלמוד לא הקדיש לחג החנוכהאלא שש וחצי שורות במסכת שבת, בדיון צדדי בשאלה במה מדליקין נרות לשבת.

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון

כך אנו מוצאים את ברל כצנלסון כותב במבוא ל"ספר הגבורה": "גדול כוחה של שיכחה והשכחה בהיסטוריה העברית… אפילו גבורת החשמונאים המתקוממים לא זכתה להיאצר ולהישמר בספר עברי מקורי, וזיכרה נצטמצם בשמועות מקוטעות ונתגלגל בנס פך השמן".

לא היתה שום השכחה

הדעה הזו על ההשכחה המכוונת של גבורת המקבים בידי חז"ל הופרכה מכבר באורח יסודי על ידי אחד מגדולי ההיסטוריונים של תקופת המשנה והתלמוד, גדליהו אלון ז"ל. הוא מוכיח כי אין יסוד לסברה שחז"ל התנגדו לשלטון מדיני, אין יסוד לסברה שחכמים נטרו טינה לבית חשמונאי. להפך:הם מזכירים אותם לשבח ואף מחשיבים אותם צדיקים כדניאל חננאל מישאל ועזריה; הוא מביא הוכחות למכביר כי החג מוזכר במקומות רבים במקורות כחג שאינו נופל בחשיבותו מחג הפורים ומשך דורות מסרו ישראל נפשדם כדי לקיים אותו החג. (ראה "ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים" ב"מחקרים בתולדות ישראל " כרך ראשון.

נס לא קרה לנו"

הגלגול האחרון של נס פך השמן הוא שירו של אהרון זאב, "אנו נושאים לפידים", בו הוא כותב: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו". שיר זה מושר בטקס הדלקת המשואות בהר הזיכרון ערב יום העצמאות. השמעת שיר זה בחג המסמל את עצמאות ישראל המתחדשת מעורר התנגדות בקרב חוגים דתיים, הרואים במדינת ישראל אתחלתא דגאולה.

חנוכיה מקסדה

חנוכיה שעוצבה על ידי חייל יהודי בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה. בסיסה הוא קסדה צבאית אליה הולחמו פנכות לשמן. האותיות  FI משמאל  וMT מימין הן ראשי תיבות לפרנץ יוזף ומריה תרזה.
מתוך המצגת חנוכה בירושלים, באדיבות יגאל מורג
)http://morag.artvision.co.il

==============================================

תפילת על הניסים הנאמרת בימי החנוכה

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

כשעיתונאי אינו יודע היכן נקבר יוסף ואינו מבדיל בין ריש לקיש לבר יוחאי

אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו לא שאבו עתונאינו החמודים והעוקצניים, אף לא טיפה אחת, לך אל כתבותיהם. תקרא מה הם יודעים ומה הם אומרים כשמדובר בנושא יהודי כלשהו.כמעט כולם "מנוגבים מדבר תורה" (כמאמרו של עגנון), פשוט נבערים מדעת.

 יגאל סרנה ויקיפדיה dolly hase

 

יגאל סרנה ויקיפדיה dolly hase

קחו למשל את יגאל סרנה, כתב בכיר ב"ידיעות אחרונות". חצי עיתונאי חצי סופר, קצת מזה וקצת מזה. כמובן שמאלני. סרנה שם נפשו בכפו, יצא לכתוב כתבה על שכם, כשהוא זוכה להגנתם של "הפנתרים", תנועה שלפי עדותו "הטילה את חתיתה על סיורי צה"ל בשעתו".

הכתבה כולה עושה שרות מצויין לעמדה הערבית. קבר יוסף בידי ישראל הוא "פרונקל" והערבים עכשיו משפצים אותו ומחזירים לו את תפארת עברו. וראש העיריה שלח ארבעה מהנדסים לאיטליה ללמוד על שיפוץ אתרים עתיקים וזה מוכיח שהם רודפי שלום.

עד כאן הכל בסדר. לא יותר גרוע ממאמר ראשי שכתב בשבחו של ברגותי. וכי מה אפשר לצפות מכתב ישראלי? שיציג את העמדה הישראלית? בפעם האחרונה שסרנה הציג עמדה ישראלית היה ככל הזכור לי כאשר איש חמס פוצץ עצמו בדיזנגוף, במסלול בו מוביל סרנה את בתו אל הגן.


אך מה בדבר השרות לקורא ודיוק במידע? יגאל סרנה יוצא לשכם ומבקר בקבר יוסף. ומה מקור האינפורמציה שלו שהוא מביא לקוראים על הקבר? שומר המקום. וזה אומר לו כדברים הבאים: "מעולם לה היה המקום קבר, יהודי או מוסלמי, ואין בפנים שום יוסף שלנו או שלכם. את יוסף שלכם קברו במצרים וגם בגין אמר לסאדאת כי הוא נטמן במונאפיה. אחר כךאמרו שהוא בטבריה ואחרי זמן "דיברו על המקום פה".
 עד כאן דברי שומר הקבר הערבי, מפי סרנה.
יגאל סרנה כנראה נעדר מן השעור בתנ"ך בו למדו על העלאת עצמות יוסף ממצרים וקבורתו בשכם. את מדרשי חז"ל מערכת החינוך הישראלית ודאי לא לימדה אותו, גם אם היה בא לכל השעורים. אך כעיתונאי אפשר לדרוש ממנו להכין שעורי בית לפני שהוא כותב כתבה. לפתוח ספר מדעי העוסק בנושא.
אם היה פותח למשל את "מצבות קודש בארץ ישראל" של ד"ר זאב וילנאי היה לומד לדעת כי קבר יוסף בשכם מוזכר כמה מאות שנים לפני הכיבוש הערבי (כן מר סרנה, שכם היא שטח כבוש בידי ערבים). יש אינסוף מקורות נוצריים, שומרונים, יהודיים וגם ערביים לגבי זהות הקבר, כקברו של יוסף.
  

קבר יוסף בשכם 1865

אין זו הפעם היחידה שבה נחשפו ידיעותיו של סרנה ביהדות. לפני כשנתיים פרסם סרנה כתבה על עולם הפשע בפרדס כץ. בכתבה הוא מצטט אחד ממרואייניו שסיפר לו את הסיפור התלמודי על ריש לקיש שהיה בראשיתו שודד (או גלדיאטור). היה מסוגל לעבור נהר בקפיצה. ר' יוחנן שיכנע אותו לחזור בתשובה והבטיח להשיא לו את אחותו היפה. ריש לקיש קיבל את ההצעה ולאחר שקיבל עול תורה נתברר כי תש כוחו והוא אינו מסוגל עוד לדלג בקפיצה מעל לנהר.
בגירסה של סרנה, כפי ששמע אותה מחכמי פרדס כץ, נהפכו היוצרות. ריש לקיש הוא האיש הטוב (במקום ר' יוחנן) והאיש הרע הוא ר' שמעון בר יוחאי (שחי בכלל בתקופה אחרת).
הפניתי את תשומת לבו של העורך דאז, אלון שליו, וסרנה התקשר אלי והסביר לי שהסיפור הזה מלמד כי האנשים אותם ראיין רק מתחזים ללמדנים גדולים בעוד שהם בורים ועמי ארצות.

מי אתה שמיר, מי אתה חלמיש לפני עיתונאי עברי המנוגב מדבר תורה.

 ראה

קבר יוסף בשכם

איך השתלטה השמאלנות הפוסט יהודית על התרבות הישראלית

http://www.zeevgalili.com/?p=10611

איך הפכה התקשורת מושחתת ושמאלנית

http://www.zeevgalili.com/?p=6114

 

נספח: ארגוני שמאל בישראל

 

אק"י – אופוזיציה קומוניסטית ישראלית (פרשה ממק"י ב-1973, התמזגה לחד"ש ב-1977)

דע"ם – ארגון הפעולה הדמוקרטי (הוקמה ב-1995 על ידי פורשים מדרך הניצוץ)

הפנתרים השחורים (נוסדה ב-1971, רצה כחלק מהעולם הזה – כוח חדש, של"י וחד"ש)

הרשימה המתקדמת לשלום (נוסדה ב-1984, התפלגה ב-1992 אל בל"ד ודעכה)

חד"ש – החזית הדמוקטית לשלום ולשוויון (נוסדה ב-1977 על ידי רק"ח יחד עם פורשים מאק"י, שס"י, הפנתרים השחורים ואחרים, מאוחר יותר הצטרפו מק"י ותראבוט)

מחנה של"י (שלום לישראל) הוקמה על ידי הסוציאליסטים העצמאיים, מוקד, העולם הזה – כוח חדש, והפנתרים השחורים)

מק"י – המפלגה הקומוניסטית הישראלית (נוסדה ב-1919 כמפס"ע ולאחר מכן פק"פ, ושינתה את שמה למק"י עם הקמת המדינה ב-1948, דעכה לאחר המיזוג אל מוקד ופירוקה ב-1977); כמו כן, מ-1989 שמה של רק"ח (חלק מחד"ש)

רק"ח – רשימה קומוניסטית חדשה (התפלגה ממק"י ב-1965, חלק מחד"ש החלק מ-1977, שינתה את שמה למק"י ב-1989)

שמאל ישראלי חדש (נוסדה 1973, התפרקה ב-1973 לתכלת-אדום ולאק"י)

תנועת שח"ר (תנועה בראשות יוסי ביילין)

אומץ לסרב (תנועת סרבנות, קמה בעקבות אינתיפאדת אל אקצה)

אנרכיסטים נגד הגדר (קבוצת שמאל רדיקלית שפועלת כנגד גדר ההפרדה)

ארבע אמהות (תנועה שפעלה ליציאת צה"ל מדרום לבנון, התפרקה אחרי היציאה מלבנון)

גוש שלום (תנועת שמאל רדיקלית)

דרך הניצוץ (התפלגה ממצפן)

הועד נגד הריסת בתים ICAHD (תנועת שמאל יהודית-ערבית המתנגדת להריסת בתים של פלסטינים)

 

יש גבול (תנועת סרבנות, קמה בעקבות מלחמת לבנון)

כביסה שחורה (תנועת שמאל רדיקלית עם אוריינטציה לסבית)

מחסום Watch (ארגון העוקב אחרי מחסומי צה"ל בשטחים)

מכתב השמיניסטים (תנועת סירוב, של נוער המתנגד לכיבוש)

מצפן (תנועת שמאל רדיקלי אנטי-ציונית, הוקמה בשנות השישים, התפרקה)

נשים בשחור (תנועת שמאל פמיניסטית למען שלום)

עיר עמים (עמותה העוסקת בעתיד ירושלים)

פרופיל חדש (תנועה פמיניסטית לאזרוח החברה ונגד מיליטריזם)

שוברים שתיקה (חיילים משוחררים מספרים על חברון)

שלום עכשיו

תעאיוש (תנועה יהודית-ערבית)

לוחמים לשלום (תנועה ישראלית פלסטינית הפועלת לסיום הכיבוש בדרכים לא אלימות)

הפורום הקומוניסטי הישראלי

הפנתרים השחורים

הקשת הדמוקרטית המזרחית (שמאל חברתי)

השמאל הלאומי

יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית

כוח לעובדים (איגוד עובדים דמוקרטי)

מאבק סוציאליסטי (תנועת שמאל סוציאליסטית הדוגלת במדינת כל-אזרחיה)

מרכז אדוה

קואליציית הסטודנטים (ארגון על של תנועות שמאל באוניברסיטת תל אביב)

 

 

איך הפך השמאל הציוני הישן לשמאלנות פוסטמודרנית

http://www.zeevgalili.com/?p=10509

 ידיעות אחרונות הסיפור האמיתי

רק לא פרס לנשיאות

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

 

בראשית שנת 1981 פנה אלי חברי, רמי טל, בבקשה שאסייע לו בכתיבת ספר למען שמעון פרס. רמי טל היה אז עורך זוטר ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיע לעיתון כאחד מפליטי "היום הזה", העיתון הכושל בעריכת משה דיין. טל היה עדיין חסר ניסיון בעריכה וגם לא היה לו כל ניסיון בכתיבת ספרים. לי היה אז כבר ניסיון רב הן בעריכה עיתונאית וגם בכתיבת ספרים פוליטיים. את ההצעה לכתוב למענו את הספר קיבל טל משמעון פרס עצמו, בעקבות יחסי ידידות שהתפתחו בין השניים בהיותם שכנים באותו בניין ברמת-אביב.

 

כמעט ראש ממשלה

זו היתה שנת בחירות. בתקופה שחלפה מאז מפלת המערך בבחירות 1977 הצליח שמעון פרס במאמץ אדירים לשקם את המפלגה, כשהוא פועל כמעט יחיד במשימה הזו. קרנו של פרס ושל מפלגת העבודה עלתה ואילו ממשלת בגין היתה באחת מתקופות השפל שלה, לאחר כל הקלקולים שהיו מנת חלקה. נצחונו של פרס בבחירות נראה אז כמעט ודאי. על רקע זה קיבל פרס הזמנה מפריץ מולדן, אחד מגודלי המו"לים (אם לא הגדול שבהם) של הארצות הדוברות גרמנית. ספר של אדם שמגיע לראשות ממשלה נחשב בארצות מערביות רבות ערובה להצלחה ודאית. עצם הבחירה מעוררת עניין וסקרנות באישיותו של הזוכה בבחירות. עוד בטרם הותוותה תוכנית הספר כבר היתה באמתחתו של מולדן התחייבות של כמה מגדולי העיתונים בעולם לרכוש פרקים של הספר.

אני אישית ראיתי בהצעה אתגר מקצועי ואינטלקטואלי. לא נמניתי מעולם עם אוהדי מפלגת העבודה. אך שמעון פרס ייצג אז בעיניי את הבנגוריוניזם הצרוף. את האיש שתרם לבטחון ישראל תרומה אדירה. אישיות מרשימה ורבת פנים שכדאי להכיר אותה.

גם לא היתה בעיה מצפונית לעבוד עם מו"ל גרמני. מולדן היה אנטי נאצי ופרו יהודי מוכר וידוע. במלחמת העולם השניה נמלט מאוסטריה לאנגליה ונלחם כצנחן בשורות בעלות הברית.

תכנית הספר

קיימנו פגישה עם פרס והצגנו לו את תכנית הספר. לאחר מכן נשלחה התוכנית למולדן והוא אישר את עיקריה. לאחר זמן הגיע מולדן לארץ ובפגישה שהתקיימה בלשכתו של פרס, בהשתתפות עוזריו של פרס,הסביר מולדן כי הוא רואה בספר פרוייקט חשוב. הוא אמר כי הספר עשוי להיות קול חשוב של ישראל במערב. הוא הביא כדוגמא את אנואר סאדאת שהוציא את ספרו בעיצומו של תהליך השלום עם ישראל והוא גרם לכך שאנשים יבינו שלפניהם אדם חשוב ובעל כוונות רציניות.

סוכם שהספר ייקרא "לא ככל המדינות" וכי יכלול שלוש חטיבות עיקריות: מקורות הסיכסוך במזרח התיכון; מאבק ישראל לקיומה; חזון העתיד.

נפרדנו ממולדן בלחיצת יד והסתערנו על העבודה כשלרשותנו זמן קצר בלבד. הפגישה עם מולדן התקיימה באפריל 1981 והספר היה צריך להיות מושלם עד אוגוסט , כלומר מיד לאחר הבחירות שהתקיימו ב-30 ביוני  1981

עשרות ראיונות

המלאכה לא היתה קלה. לא רק שלא היה לנו כתב יד של מי שאמור היה להיות חתום על הספר שנכתוב. גם לא היה לו פנאי להיפגש עמנו אלא לכמה שעות ספורות של הקלטות.

על רקע אילוצים אלו סוכם שנבסס את הספר על ראיונות עם אישים שליוו את פרס במהלך חייו, מילדות ובעיירה הפולנית-רוסית וישנייבה ועד לתפקידיו בצמרת המדינית והבטחונית של ישראל. קבלנו לידינו גם כל מה שכתב ונאם פרס אי פעם, כמעט כל מכתב שכתב או קיבל, כולל אלה הנמצאים בארכיון צה"ל.

הסתערנו על המשימה בנוסח עיתונאי ("ידיעות אחרונות", שהיה מעוניין גם הוא לרכוש את זכויות פירסום הספר בעברית שיחרר אותנו מחלק מעבודתנו כדי שנוכל להתרכז במלאכה). בתוך זמן קצר ראיינו כ-25 אישים, עם חלק מהם קיימנו כמה פגישות ובסך הכל קיימנו כארבעים פגישות. נפגשנו עם בני משפחתו של פרס, עם אנשים שעברו עמו כברות דרך בחייו, החל משולמית אלוני שהתגוררה בבן שמן בחדר אחד עם בני הזוג פרס ("פרימוס" קראו לזה בלשון אותה תקופה) ועד פרופסור יובל נאמן – שותף לפרויקט הגרעיני ויריב פוליטי.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

קראנו כמעט כל מה שניתן להשיג משל פרס ועליו – אלפי מסמכים, ראיונות, מאמרים, קטעי עיתונים ועשרות ספרים.

מזלו הרע של פרס

ההמשך ידוע. פרס לא נבחר והספר שכבר כתבנו כמה פרקים מרכזיים שבו לא ראה אור מעולם. הסיבות לאי בחירתו של פרס ידועות. לאחר שכל הסקרים, מסוף 1980 ניבאו את  נצחונו, חלה תפנית דרמטית ביום הבחירות. בגין שכבר נראה כ"עובר בטל" חזר אל עצמו ומצב בריאותו השתפר. הוא הספיק עוד לפני הבחירות להפציץ את הכור העיראקי (בהתנגדות פרס שטען כי הפעולה תשאיר את ישראל בודדה "כערער בערבה"). שר האוצר, יורם ארידור, הוריד את המיסים על סחורות היבוא ועם ישראל שקע בבולמוס קניות וחי בהרגשה שהכלכלה של הליכוד היא הכלכלה הנכונה.

בליל הבחירות נותר פרס שוב בודד. שוב מובס. הלוזר הנצחי

 

 

מדינאי שהוא גם עסקן

מה שקרה לפרס בבחירות קרה גם לספר. הוא לא ראה אור מעולם ופרקיו מצויים בעליית הגג של ביתי. הסיבות לכך רבות והכשלון בבחירות הוא אחד מהם. אך סיפור הרקע למעשה יש בו כדי לשפוך אור על אופיו של פרס, דרכי עבודתו ואולי גם על הסטיה מדרך המלך הפוליטית בה הלך שנים רבות.

בכל הזדמנות מדגיש פרס כי הוא רואה עצמו ממשיך דרכו של בן גוריון. הדבר היה נכון שנים רבות מבחינת השקפת העולם אך הוא לא היה נכון מעולם מבחינת דרכי ההתנהגות השלטונית. לבן גוריון היה שרגא נצר. פרס היה ה"שרגא נצר" של עצמו. לדור אשר לא ידע את שרגא נצר אספר כי נצר היה מנהיג "הגוש" של מפא"י בתל-אביב. אדם בעל כוח עצום של שליטה במנגנונים, בכספים ובאמצעים עלומים. הוא היה עושה את "העבודה המלוכלכת" בשביל בן גוריון. החל מארגון פלוגות הבריונים של "הפועל", בעלי זרוע שיעשו סדר באסיפות, וכלה במינויים ובהדחות. בן גוריון יכול היה לרחוץ בנקיון כפיו. הוא לא היה צריך להתעסק בנושאים הארגוניים. היה מי שעשה לו את העבודה. (במהלך עבודתנו ראיינו את שרגא נצר ושאלנו אותו היכן תאוות השלטון המפאיניקית. שאלנו אותו זאת לאחר שכל ביקור בסניפי מפלגת העבודה עורר בנו רושם של מפלגה ישנונית, שאינה רוצה בכלל להגיע לשלטון. נצר השיב: מפא"י כבר אינה קיימת.

 

שרגא נצר

שרגא נצר

 

אצל פרס היתה באותה תקופה תערובת של מדינאי בעל חזון ופוליטיקאי קטן ברמה של עסקן דרג ג'. אני זוכר שבפגישות המעטות עמו היה מדבר גבוהה גבוהה על חזון אחרית הימים ותוך כדי כך מקיים שיחות טלפון על מינוי בנתיבות או על עיסקה בסניף אור עקיבא. השיטה הזו הביאה לתסכוליו של פרס ולכשלונותיו. די לקרוא את הדברים שאמר אהוד ברק על הדרך בה ניהל פרס את מערכת הבחירות ב-96 בה הובס על ידי נתניהו, כדי להבין זאת.

סופו של הספר

הדרך בה התנהלה הפקת הספר אופיינית אולי לדרכו של פרס גם בפוליטיקה. אני ועמיתי רמי טל היינו רגילים לקצב וליעילות של "ידיעות אחרונות". קצב המכתיב החלטות על הוצאת עיתון בן 120 עמודים בישיבה של עשר דקות. יעילות בה הכל עומד לרשותך בזמן ובמקום כדי להגיע למטרה ויהי מה.

פה נתקלנו פתאום בעוזרים ששום דבר לא זז אצלם. חוזה עם המו"ל? הוא כבר מגיע, הוא בדרך, הוא עומד להישלח. חוזה עם המתרגם? או טו טו. וכך הלאה וכך הלאה.

ובינתיים הלכו הבחירות והתקרבו. והמו"ל שלח מברק המודיע כי הוא מבטל את החוזה, הואיל ולא העברנו אליו את הפרקים הראשונים בזמן. אנחנו טענו כי לא היה הסכם על מועדי הפרקים והם טענו כי יש סעיף כזה בחוזה. אך החוזה נשלח בדואר ימי והגיע לאחר המועד שבו היינו אמורים כאילו למסור את הפרקים. וגם המתרגם (פרץ קדרון) סרב לעבוד לפני שמתחייבים על חוזה וכך הלאה וכך הלאה. וגם המזל הרע של פרס: בדיוק אותה תקופה היתה שביתה בדואר ונזקקנו לשרותי הדואר הדיפלומטי כדי להעביר את הפרקים המתורגמים לווינה.

ולאחר ביטול החוזה נשאלה השאלה מה עם הכסף. שלא כמקובל במקרים כאלה איש לא דרש מהמו"ל מיקדמה ולא נמצא מי שישלם לנו את המגיע לנו עבור 400 שעות עבודה. וגם לא נמצא מי שישלם לחנות הספרים את הכספים שהגיעו לה עבור ספרים שרכשנו לצורכי העבודה. רק אחרי חודשים רבים של התרוצצויות ודרישות (ולאחר שפניתי לעורך הדין שמואל תמיר שהיה אז אימת מפא"י) סוף סוף קיבלנו חלק מן הכספים שהגיעו לנו.

 

ולמה לא לנשיאות

אני חייב תשובה לקורא על השאלה מדוע לא ראוי שפרס יהיה נשיא המדינה. תשובתי קשורה ואינה קשורה לסיפור שסיפרתי כאן. איני יודע מה בדיוק הביא את פרס לתפנית החדה בעמדותיו. האם היו אלה התסכולים, והכשלונות והאכזבות? או אולי זיקנותו שבישה את אמונת נעוריו.

מכל מקום פרס אינו ראוי להיות נשיא מן הנימוקים הבאים:

  •  פרס הוא האיש שהקים את מדינת פלסטין. הוא ראוי להיות נשיא מדינת פלסטין לא נשיאמדינת ישראל.
  •  פרס הוליך שולל (לפי הבנתי) את יצחק רבין ז"ל, שלעולם לא היה מגיע להסכם אוסלו ובוודאי לא לתוצאותיו.
  •  פרס אחראי להונאה של הציבור כולו, שקנה את הסכם אוסלו כהסכם שלום וקיבל הסכם המוביל לסיכון עצם קיום המדינה.

 

כך הרג אביו של פרס
פורע אוקראיני במכות
"בוישנייבה של ימי ילדותי היה כל מה שעשוי לעשות ילד למאושר. העיירה טבלה בנוף מרהיב של היערות שהקיפוה, והחמימות המשפחתית העניקה לי תחושה של אופטימיות שהפכה חלק בלתי נפרד מקווי האופי שלי, עד היום. תמיד הייתי מוקף דודים ודודות, סבים וסבתות, שדאגו לכל מחסורי. הבית הגדול בו התגוררה המשפחה על כל שלוחותיה רחש המולה מתמדת של אנשים אהובים. הסמוור רתח יומם ולילה, וריח העשן שהסתלסל ממנו התערב בריחות הכבדים שנדפו מן המטבח".
"הייתי מאושר, אך תחושת האושר היתה מהולה בהרגשה מתמדת של חוסר בטחון. אף שבילדותי לא הייתי מעולם עד לפוגרום, אני זוכר שתמיד היתה תלויה באוויר האימה מפניו, שלחשה כמו גחלים מתחת לרמץ של שריפת יער. הכפריים שבסביבה, רובם ביאלורוסים פשוטים ותמימים, לא גילו אמנם יחס עוין כלפינו. אך מדי פעם קיבלנו תזכורת שחייו של יהודי אינם בטוחים. עד היום זכורה לי העצבות העמוקה שהישרתה עלי הידיעה על רציחתו של צלם העיירה, בעת שהלך לבדו ביער. רוצחיו של הצלם לא ביקשו לשדוד אותו. הם קיפדו את חייו רק בשל היותו יהודי".

"הפוגרום היחיד שבני משפחתי היו עדים לו ארע כארבע שנים לפני שנולדתי. מפי דודתי, אחות אמי, איטה, שמעתי פעמים רבות את הסיפור מקפיא הדם על הסתתרותה במרתף הבית, כשהיא נטרפת מפחד שמא הפורעים המקישים על הדלתות המוגפות יצליחו לפרוץ ויגלו את מקום מחבואה. הפורעים לא היו מאנשי הסביבה אלא חיילים מגייסותיו הנסוגים של סמיון פטליורה, שליט אוקראינה דאז. קלגסיו ערכו פוגרום בשישים עיירות וגרמו למותם של כמאה אלף יהודים. כשניגף פטליורה לפני הצבא האדום הוא נמלט עם שרידי חייליו לפולניה ונראה שאחת מיחידותיו עברה דרך ושינייבה. יהודי העיירה הסתגרו באימה בבתיהם והצלתם באה להם מידי הצבא הפולני. השלטונות הפולניים לא התירו לפורעי פטליורה לעשות את אשר הורגלו אלה לעשות בצד הרוסי של הגבול. לאחר קרב יריות קצר נסו הפורעים מן העיירה, כשהם משאירים מאחוריהם את הרוגיהם. כשיצאו היהודים מבתיהם מצאו את הרחוב הראשי של העיירה זרוע בגוויות הפורעים. אבי, יצחק פרסקי, לא המתין לבואם של החיילים הפולנים. הוא יצא מן הבית, ללא נשק ביד, תפס באחד הפורעים והכהו למוות…"

"בשנת 1932נודע לאבא על אפשרות להיכנס לארץ ישראל מחוץ לתור הרגיל למי שהיו בעלי רכוש. אבא מכר את כל רכושו בתוך שלושה ימים ועלה לארץ לבדו. הוא הביא אותנו אליו ארבע שנים לאחר מכן והציל אותנו ברגע האחרון מן התופת הנאצית. ב-22 בספטמבר 1942 הוקפה העיירה על ידי פלוגה של חיילי ס.ס. וכל היהודים נצטוו להתרכז בבית הכנסת. תוך שעות ספורות נקטלו רוב בני העיירה ביריות מנשק אוטומטי והאחרים נשרפו למוות בתוך בבית הכנסת שהועלה באש."

  (מתוך ראיון של שמעון פרס עם רמי טל וזאב גלילי)

=============================================

ברק, בן גוריון

הצפרדע  והשור

בראות צפרדע שור, חשקה גם היא עצמה/ אליו להשתוות בגודל ועוצמה: / קינאה דבקה בה כספחת. / מיד התחילה מתנפחת/ "הביטי יקירה" – / אמרה לחברתה:/ "איך הדבר נראה לעין: /הכבר הגעתי לגודלו?" – / "עוד לא חביבתי, עוד לא" /-"ואיך עכשיו?"/ – "רחוק עדיין" / – "התבונני אפוא כעת,איך אתמתח ואתפשט!/ ובכן?, – כאפס וכאין"

חרה לה לשטיה: במאמץ נמרץ / הכפילה את טרחה, הזיעה והזיעה…/ לגודל שור היא לא הגיעה,/ אך התפקעה ממאמץ."


לא יחידה היא הצפרדע

כל מאמץ כוחו לשוא

לחיות מעל לאמצעיו –

סופו גם כן להתפקע

מתוך משלי קרילוב בתרגומו ובעיבודו של חנניה רייכמן)

=============================================

 

כמכחול בשפופרת 

בימים אלה הופיע ספר של פרופסור זיוה שמיר, החוקרת זה עשרות שנים את יצירתו של חיים נחמן ביאליק. הספר שופך אור על מערכת יחסים שקיים המשורר עם הציירת אירה יאן. החוקרת מסתמכת על קובץ מכתבים של הציירת שנכתבו אל ביאליק ונמצאו בעזבונו. מכתבים אלו שופכים לדעת פרופסור שמיר אור חדש על מכלול יצירתו. עולה מתוכם שחלק גדול משיריו – לא רק הליריים ולא רק שירי האהבה – הושפעו ממערכת היחסים שקיים עם הציירת.

בין היתר מביאה החוקרת קטע ממכתב שכתב ביאליק לידידו הסופר יעקב כהן.

וכך נאמר במכתב: "אישה גדולה אחת, אישה חשובה, אישה הגונה ו"אירא יאן" שמה. ציירת היא ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם עם ספרות. אם פוגע אתה בה לפעמים אמור לה בשמי שלום".

על הביטוי "ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת" נכתב באחת הביקורות בעיתונים כי זהו "ביטוי זול ומזלזל כלפיה".

לו היתה הכותבת לומדת פעם דף גמרא היתה יודעת כי הביטוי הזה לא רק שאיננו ביטוי זול ומזלזל אלא הוא ביטוי מעודן של חז"ל לדרך גבר בעלמה.

כך למשל נאמרבמסכת מכות (ז.) עלחקירת עדים בבועל את הערווה. אביי ורבא אומרים כי יש לשאולאם "ראיתם כמכחול בשפופרת". שמואל אומר כי יש לשאול אם נראו כמנאפים.

לא הייתי נדרש לנושא זה לולא היה סימפטום לרדידותה של השפה בפי הדור הגדל בארץ, שכמאמר עגנון הוא "מנוגב מדבר תורה ומצוות". כוחה של שפה הוא בעומק ההיסטורי והתרבותי של דובריה ושל הכותבים בה.דור שאיננו מכיר את ספרות חז"ל ושאפילו התנ"ך הוא כספר החתום בשבילו, איננו מדבר עברית שהיא לשון הקודש אלא מדבר ישראלית, שפה שרדידותה יכולה להתחרות רק באספרנטו. הסופר היחיד אולי מבין סופרי דור מקימי המדינה שניסה לחזור למקורות הוא משה שמיר. הסופר היחיד בן דורנו הכותב בשפת המקורות הוא חיים סבתו.

אנו משתבחים בכך שכיום יכול ילד בכיתה ד לקרוא בישעיהו ולהבין את הכתוב בו למרות שאלפי שנים מפרידות בין כותבי הטקסט לבין ימינו. אנו הולכים ומתקרבים ליום בו לא יוכל ילד עברי להבין פרק בתנ"ך. על פרק בספרות חז"ל הרי כבר ויתרנו מזמן.

========================================