לובה אליאב  בן דור הנפילים שהקים את המדינה והיה דוגמא ומופת לחלוציות עד יומו האחרון הלך לעולמו.לזיכרו מובא כאן סיפור שטרם פורסם על פגישתו עם בן דוד של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. הפגישה התקיימה בשנת 1959  באחת התקופות החשוכות ביותר של המשטר הקומוניסטי. אליאב סיפר על הפגישה בערב לציון שבעים שנה למותו של חיים נחמן ביאליק, שהתקיים בבית ביאליק בתל-אביב.

ואלה דבריו של לובה אליאב כפי שהוקלטו על ידי:

דיפלומט בשרות המוסד

הדבר היה בשנת 1959 בה שלט הסטליניזם שלטון ללא מצרים בברית המועצות. לישראל הייתה נציגות דיפלומטית במוסקבה, אך השלטונות הקומוניסטיים מנעו כל מגע בינינו לבין היהודים הכלואים מאחורי מסך הברזל. שרתי אז כדיפלומט בדרגת מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה. אך עיקר פעילותי הייתה בארגון "נתיב", שהיה שלוחה של המוסד ותפקידו היה לקיים קשר עם "יהדות הדממה".

באחד הימים נסעתי לז'יטומיר, עיר הולדתו של חיים נחמן ביאליק. נילווה אלי חבר, מזכיר שני בשגרירות, שגם הוא היה פעיל ב"נתיב".

ביקור בבית הכנסת

לא קל היה להגיע לז'יטומיר כי שרות הביון הסובייטי ק.ג.ב. הצר את צעדינו ועקב אחרינו לכל מקום שאליו הלכנו. בכל זאת הצלחנו להגיע לעיר, כשם שהגענו לערים רבות בכל רחבי ברית המועצות. השמועה על בואם של שני דיפלומטים ישראליים לעיר עברה מפה לאוזן וכל יהודי העיר התרכזו בבית הכנסת המקומי.

לפי הכללים של הק.ג.ב. אסור היה לנו להיות בקשר פיסי קרוב מדי ליהודים. לכן דחקו אותנו הגבאים לעבר הבמה, שם עמדנו שנינו לבד, מבודדים מן הקהל הרב שגדש את בית הכנסת.

"ביאליק, ביאליק"

החלה תפילת מנחה ולפתע נכנס מישהו לבית הכנסת ומכל עבר
שמענו קריאות: "ביאליק, ביאליק".
ואני שואל את אחד הגבאים מי זה ביאליק? והוא משיב יש כאן איש אחד ששמו ביאליק.
אני אומר לו: אתה יודע שיש ביאליק שהוא משורר גדול ?
לא. הוא לא יודע.
ביקשתי: תקראו את ביאליק לבמה. בא יהודי כבן 75 או 80, לבן כולו. ואני אומר לו, ביידיש: אתה יודע שהיה משורר, פואט גדול, ששמו ביאליק.
השיב לי: הוא בן דוד שלי, בן דוד שני.

לא ידעו מי זה ביאליק

עכשיו הקהל כבר לא נתן לו לרדת מן הבמה. אמרתי לכל באי בית הכנסת: זהו קרוב של המשורר הלאומי שלנו שכתב את השירים הגדולים של האומה. איש מן הנוכחים לא ידע מאומה על חיים נחמן ביאליק. אך הם חשו בחשיבותו של המפגש הזה בין שני שליחים מישראל לבין קרוב של המשורר הלאומי הבלתי מוכר להם.

חילקנו סידורים וספרי תנ"ך למתפללים. זו הייתה העבודה שלנו: לחלק חומר ליהודים מברית המועצות. היינו לוחצים ידיים, אומרים שלום עליכם ומשאירים בידיהם סידורים וספרי תנ"ך בגודל מיניאטורי.

ביקור בפרוור הזפתים

לבסוף יצאנו מבית הכנסת בכיוון המלון שלנו . אבל ביאליק לא הרפה מאיתנו ואנחנו לא הרפינו ממנו. הוא הלך אחרינו ואנחנו אתו. הוא מראה לנו את פרוור הזפתים בו התגורר המשורר, והוא מספר לנו על המשפחה שלו ועל ביאליק ומה קרה במלחמה ומה קרה בשואה. הבאנו אותו למלון הקטן שלנו. הוא רץ והביא לנו מכתב ביידיש שכתב ביאליק. הוא היה מאד גאה במכתב הזה. נכס מאד גדול. הוא נתן לנו את המכתב ומאוחר יותר הבאנו אותו לארכיון בית ביאליק.

"לילה טוב" ביידיש

עשינו לאיש הזה את היום. לא את היום. את חייו. בסביבות השעה 10 בלילה נאלצנו להיפרד ממנו. אמרנו לו שאנו צריכים לצאת למחרת בבוקר ברכבת היוצאת מברדיצ'ב לז'יטומיר לכיוון קייב.
הענקנו לביאליק סידור ותנ"ך וטלית ותפילין. נפרדנו ממנו ואמרנו לו: ביאליק, אנחנו מחבקים אותך ועכשיו א גוט נאכט שלאף געזונט (ביידיש: לילה טוב שינה בריאה).

הוא הלך לביתו ואנחנו שכבנו ללינת לילה קצרה. הרכבת אמורה הייתה לצאת ב-5 לפנות בוקר. אנו יצאנו מן המלון בשעה ארבע וחצי, בטקסי היחידי שהיה בז'יטומיר. היה לילה מושלג וקר. תחנת הרכבת שכנה במרחק של כשלושה קילומטר מן העיר ז'יטומיר.

יהודי עטוף בטלית עומד בשלג

כשהתקרבנו לתחנה הבחנו ביהודי עטוף בטלית עומד בודד בתוך השלג. כשהגענו אליו נתברר כי זהו ביאליק שלנו. הוא עשה את כל הדרך מז'יטומיר לתחנת הרכבת ברגל, למרות הכפור והשלג.
אמרנו לו: מה אתה עושה ביאליק, הרי קר כאן.

והוא משיב לנו: אני עוד רוצה לראות אתכם. אתם האנשים האחרונים שאני אראה בחיי שעוד יודעים מי היה חיים נחמן ביאליק.

והנה הגיעה הרכבת וביאליק עולה אתנו לרכבת ונשאר אתנו עד שנשמעת הצפירה. והוא יורד עטוף בטלית אל תוך השלג ואנחנו מנפנפים לו: שלום ביאליק שלום ביאליק.

 

קישורים:

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים
http://www.zeevgalili.com/?p=330
רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני
http://www.zeevgalili.com/?p=228