בימים אלה הולך ונשלם מפעל ספרותי חשוב. זהו " אוצר הספר העברי" , שיכלול (על גבי תקליטור), רשימה ותיאור של כמאה אלף ספרים, שראו אור מאז ראשית הדפוס העברי משנת 1469 ועד שנת 1948.

זהו המשך והשלמה ל"אוצר" שראה אור בדפוס בשנים תשנ"ד-תשנ"ה ותוארו בו למעלה מ-32,000 ספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ועד שנת תרכ" ג (1863).

התוכנה של האוצר החדש מאפשרת להגיע תוך שניות לכל ספר, מחבר, נושא ומדפיס. ניתן גם להגיע לספרים מבוקשים על פי מילת מפתח.

באוצר הממוחשב שני חידושים חשובים: צילום דף השער של הספר המתואר ומחירים שהשיגו ספרים נדירים במכירות פומביות. המהדורה הראשונה של התקליטור תופץ בעוד מספר שבועות. מחירו יהיה 1800 $.

קטלוג מהלך

המפעל הגדול הזה נעשה במשרד קטן ברחוב בצלאל בירושלים. עוסקים בו שני יהודים, ישעיהו וינוגרד ומשה רוזנפלד. מסייעים להם תומר, הבן של משה, ואלחנן, הבן של ישעיהו.

שני השותפים למפעל שונים זה מזה אך גם משלימים האחד את רעהו. ישעיהו וינוגרד, בן 73, הוא יליד שכונת שערי חסד בירושלים, למד במיטב הישיבות, התגייס לצבא ולאחר שחרורו עבד באוניברסיטה העברית בירושלים כבוחן ארגון ושיטות. הוא אספן וחובב ספרים מנעוריו וניצל את שהותו באוניברסיטה כדי להכיר מקרוב את אוצר הספרים הגדול של בית הספרים הלאומי.

ישעיהו וינוגרד ]צילום זאב גלילי]

משך עשרים שנה טרח וליקט מן הקטלוגים את רשימת הספרים, פיתח שיטה מיוחדת לקטלוג ספרים וסייע לקטלוג ספריות פרטיות וציבוריות בעולם, בשיטה שפיתח. וינוגרד הוא קטלוג מהלך. שליטתו בספר העברי פנומנאלית. זוכר רבבות שמות של מחברים, ספרים, מגיהים וערי דפוס.

צייד אוצרות גנוזים

שותפו למפעל, משה רוזנפלד, הוא טיפוס שונה. הוא מזכיר לי את גיבור הסרט   "אינדיאנה ג"ונס" , הארכיאולוג ההרפתקן, הרודף אחרי מממצאים ארכיאולוגיים לכל פינות תבל. הצרוף הזה בין השניים הביא לגילוי אלפי ספרים חדשים, שמקומם וגם עצם קיומם לא נודע.

משה רוזנפלד (צילום: זאב גלילי)

רוזנפלד, רודף אחרי אוצרות גנוזים בכל חלקי תבל מזה שלושים שנה. הוא הגיע להרי ההימליה, הרי האנדים, רוסיה ודרום אפריקה. הוא משך את וינוגרד אחריו, והם רודפים אחרי הספרים בכל היבשות. " אצלו עשיתי את הפרופסורה שלי" אומר משה רוזנפלד על שותפו.

גמרא דפוס לובלין שנעלם ונמצא על ידי וינוגרד

סיפור הנדודים והחיפושים שביצע רוזנפלד, עם שותפו הקשיש ממנו בעשרים שנה, יכול לשמש נושא לסרט מרתק יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" . בין היתר יצרו מגע עם מוסלמים קיצוניים במדינה מוסלמית רחוקה, בניסיון לשכנע אותם לקבל מהם כתבי יד מתקופה שלפני המאה ה-9; הם הצליחו לאמת קיומם של ספרים שהיו רשומים בקטלוגים שונים שאיש לפניהם לא ראה מעולם. כך, למשל, מצא וינוגרד מסכת מהתלמוד הבבלי שנדפסה בלובלין במאה ה-17, במרתף או גג של בניין קהילה יהודית שננטש לפני מלחמת העולם השניה. לשאלתי, " מתי תספרו קצת על מה שמצאתם?" עונה רוזנפלד: " כי בא מועד" ועוד לא בא…

הגילוי המרגש

אולי הגילוי המרגש ביותר של רוזנפלד היה ספר תהילים שנדפס בונציה בשנת ה"רפ"ב [1522], שמצא בספריית כנסיה ביבשת רחוקה. זמן רב לקח לרוזנפלד לשכנע את הארכיבישוף, שימסור לו את הספר ואז נתגלה בו גילוי מעורר צמרמורת. את העמוד הראשון של הספר תלש בעל הספר, ובמקומו כתב את העמוד הזה בכתב יד קליגראפי נאה עם ניקוד וטעמים. אבל במזמור הראשון של תהילים הכניס הכותב האלמוני שינוי מאד משמעותי. במקום "ובדרך חטאים לא עמד" כתב " ובדרך חטאים לא שמד" עם " ש" של תפילין.

ובדרך חטאים לא שמד" . הדף הפותח מספר תהלים משנת 1522

קטע ובו המלה שמד במקום עמד

השינוי הזה איננו נראה כטעות קולמוס. " לילות רבים התחבטתי בשאלה הזו" – מספר רוזנפלד. האם היה זה יהודי אנוס שביקש לרמוז שהוא לא נשתמד? או אולי היה זה יהודי משומד שביקש להצדיק את משומדותו.

אוצר הספר המזוייף

הפרויקט הביבליוגראפי הבא שמתכנן וינוגרד הוא פרסום ספר על שערים מזויפים. הכוונה לזיוף בשם מקום הדפוס ובשנת הדפוס. הסיבות לזיופים הן רבות. על ידי שינוי מקום ותאריך ההדפסה עקפו את איסורי הצנזורה. היו שזייפו כדי להשביח את סחורתם. דפוסי ויניציאה ואמשטרדם היו ידועים בפאר וביופי שלהם. מדפיסים בלמברג, למשל, שכתבו על הספר שלהם שהוא נדפס באמשטרדם שיפרו את שיווק סחורתם. ספר שנדפס לדוגמא בפולין בשנת 1820 בערך ובשערו כתוב שנדפס בבולונייא. הכוונה לספר "פסקי הלכות" של רבי מנחם רקנאטי שנדפס במקורו בבולוניה בשנת רצ"ח 1538.

הספר שזוייף תאריך חיבורו

ראה ארון הספרים היהודי בקופסא