השודד אילן קופרמן-סגל שוחרר מהכלא אחרי שריצה 11 שנים. עכשיו הוא נמצא במעקב המשטרה, חברות הביטוח ואולי פושעים כדי לברר איפה הכסף [יוני 2014]

מכונית ברינקס אמריקנית – ויקישיתוף ארהב

 

באחד הימים נכנס למשרדי ב"ידיעות" (באותה תקופה כיהנתי כראש כתבים של העיתון) בחור צעיר שעשה רושם טוב למדיי. הוא סיפר כי השתחרר לא מכבר מצה"ל וכי במהלך שרותו עבד ככתב בעיתון צבאי. הוא הציע עצמו לתפקיד כתב באילת, אליה עמד לעבור. באותה תקופה נזקקנו בדחיפות לכתב בעיר הדרומית והצעתו של הבחור באה בדיוק בזמן.

לא נותר הרבה זמן עד ליציאתו אך לא ויתרתי על כמה בדיקות שיגרה שנהגתי לעשות לכל מועמד. שאלון מפורט על עיסוקיו בעבר ובדיקה גרפולוגית. את שניהם עבר באורח גבולי ונותר עוד לבדוק אם יש לו רישום פלילי. הוא נתבקש למסור את מספר תעודת הזהות שלו ומיד יצא לאילת. הוא כבר החל לעבוד וגילה חריצות רבה בעבודה אך לאחר כמה ימים קיבלתי תשובה מן הבדיקה: מספר תעודת הזהות שלו אינו תואם את שמו. התקשרתי לבחור ושאלתי לפשר הדבר. הוא השיב לי כי איבד את התעודה ומסר את המספר על פי הזיכרון ולכן טעה. ביקשתי שישלח לי צילום של דרכון, תעודה צבאית או כל תעודה אחרת הכוללת את מספר הזהות האמיתי שלו. אך הוא טען כי כל תעודותיו נשארו בתל-אביב.

אין בעיה גדולה למצוא מספר זהות של אדם ובבדיקה חוזרת נמסר לי כי לאיש יש רישום פלילי (בלי לציין את סיבת הרישום). התקשרתי לבחור והודעתי לו כי הוא מפוטר בו במקום. הוא התחנן על נפשו וטען כי הרישום נעשה בגלל שיק שחזר. השבתי לו כי לא מפריע לי הרישום הפלילי שלו (שכאמור לא ידעתי את תוכנו) אלא כוונתו להונות. היום אתה מוסר מספר תעודה מזוייף ומחר תעביר ידיעה מפוברקת.

מצאנו בחור אחר שעבר את כל הקריטריונים לתפקיד באילת, אך הבחור בעל הרישום הפלילי לא נשאר מחוסר עבודה. תוך כמה ימים שמעתי את קולו ברדיו – הוא קיבל תפקיד של כתב גלי צה"ל. לא טרחתי כמובן לרדוף אחריו ולספר למפקד התחנה על ניסיוני עם הבחור.

 

זמן קצר לאחר מכן נתברר כי הבחור משיג סקופים שאף כתב אילתי לא השיג. הוא גילה כתובות שיטנה של אש"ף שצוירו על קירות בעיר ובמקרה אחד אף גילה ניסיון הצתה שבוצע על ידי ארגון מחבלים. לא חלף זמן רב ונתברר כי לבחור נרשמו עוד רישומים פליליים. הוא נחשד כי יצר בעצמו את הסקופים שהשיג – צייר את כתובות השיטנה וביצע את ניסיון ההצתה.

כעבור זמן פגשתי את מפקד גלי צה"ל דאז, נחמן שי. שאלתי אותו מדוע הסכמת לקבל בחור עם רישום פלילי והוא השיב לי: לא עלה בדעתי בכלל לבדוק.

נזכרתי בפרשת הבחור הזה בעקבות השוד של מכונית הברינקס. בתחילה נדמה היה שמדובר במוח מזהיר ובכנופיה נוסח שוד הרכבות הגדול בבריטניה לפני יותר מחצי יובל. עכשיו נתברר שמדובר בסך הכל בפושע קטן, שניצל רשלנות גדולה של חברה המעבירה מיליונים ומנהלת את עניניה כמו בקלושמרל.

השודד הכל יכול היה עבריין קטן, אילן קופרמן סגל שמו, בעל עבר פלילי שניתן היה לגלות בקלות. אך הוא בא עם תעודת זהות מזוייפת ואיש לא חשב שמשהו לא בסדר עם הבחור. הוא גם עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. מה שמלמד על ערכו של הפוליגרף. כמה ימים לאחר שנכנס לעבודה ברח עם מכונית הכסף, הוציא את הכסף מתוכה 4.7 מיליון ₪ נטש את המכונית ונעלם. לאחר מצוד שנערך אחריו הוא הסגיר עצמו למשטרה והועמד לדין. נגזרו עליו 11 שנות מאסר וקנס של 3 מיליון. הוא החזיר 706 אלף ₪ וזכה להקלה של שנתיים במאסר, אך יתר הכסף לא נמצא עד היום.

המסקנה: השוד הזה התאפשר אך ורק בגלל רשלנות המערכת שאישרה את קבלתו לעבודה.

זו הזדמנות להעלות מחדש פרשה נושנה נושנה עליה כתבתי ב-1997 והריהי לפניכם ככתבה וכלשונה.

יש לי רישום פלילי

עכשיו כבר מותר לגלות – יש לי רישום פלילי.  הסתרתי את הדבר עשרות שנים ואיני יכול עוד.

הדבר היה לפני שנים רבות, הייתי אז כבן 16.  רכשתי רובה "טו טו" כדי להתאמן בקליעה למטרה. שילמתי תמורתו כ-15 לירות בחנות "להב" שליד התחנה המרכזית (הישנה כמובן).  קבלתי רשיון  וזמן רב השתעשתי יחד עם חברי באימוני קליעה.

בטרם חלפה שנה נזקקתי לכסף (משכורתי אז כנער שליח היתה 18 לירות לחודש) ומכרתי את הרובה לחבר, משה גול שמו. הוא הבטיח להסדיר את ענין העברת הרשיון לרובה על שמו ושכחתי מן הענין.

באחד הימים קבלתי הודעה כי עלי להתייצב במשטרת יפו. כשהגעתי לשם נאמר לי כי אני "חשוד בהחזקת כלי יריה ללא רשיון" וכי זו עבירה פלילית. שוטר לא עדין במיוחד הכניס אותי לחדר בו נלקחו ממני טביעות אצבעות. הוא הצמיד בכוח כל אחת מאצבעות שתי ידי למשטח שחור דביק,  שהזכיר לי את המשטחים ששימשו לצורך מריחת הגליל ששימש להכנת הגהות בעידן דפוס העופרת. הוא לחץ בחוזקה על פרקי אצבעותי והטביע אותן על כרטיס  שנשא את שמי (ונדמה לי גם את תמונתי). מרגע זה, ועד היום אני מניח, יש לי רישום פלילי.

המשפט היה קצר ומהיר. השופט היה במקרה אבא של חבר שלי מתנועת נוער. בתמימות הנעורים שלי חשבתי שהוא יתחשב בכך ויקל על עונשי. (הואיל והשניים אינם בחיים עוד איני מזכיר את שמותיהם).  אך במשפט זה למדתי פרק אלף במשפטים. כשטענתי כי לא ידעתי את הסעיף בחוק בו אני נאשם אמר לי  השופט: "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".  הרובה הוחרם (וזה היה הפסד של חברי) ועלי הוטל קנס  שלא היה קל לשלמו.

אז הטריד אותי הקנס, אך במרוצת הימים למדתי לדעת כי אני נושא אות קין על מצחי: רישום פלילי.
מעכשיו לא אוכל לבצע פשע מושלם כי טביעות אצבעותי בידי המשטרה. הזכרון שיש לי מן הרישום הזה הוא שבכל מקום בו באתי לראיון לקבל עבודה, ראיתי איזה ריצוד בעיני המראיין, כששאל: האם יש לך רישום פלילי. במרוצת השנים למדתי שיש מקומות שהכניסה אליהם חסומה בפני בעל רישום פלילי. בעל רישום (אולי נקרא לו "רשומון") איני יכול להיות מאבטח בשגרירות בחו"ל, לשרת ביחידה או במיתקן סודי.

לימים, כשאני עצמי ראיינתי מועמדים לעבודה, למדתי לדעת כמה קל להשיג את האינפורמציה  הרשומונית. אפשר לדעת על כל אדם אם יש לו רישום פלילי, אך קשה מאד לקבל אינפורמציה על סיבת הרישום.  כך שאפשר לדעת שיש עליך כתם, אבל לא תמיד ברור אם גנבת מיליון דולר, היכית את אשתך או שלא עצרת באדום.

אני מספר את כל הסיפור האישי הבלתי חשוב הזה כדי להביא לידיעת קוראי לקח חשוב. כל חיי בוזבזו לריק. יכולתי לפחות לנסות להיות ראש השב"כ, או ראש אמ"ן, או לפחות מאבטח אישי של ראש הממשלה.

כי הנה בימים אלה  נתגלה כי המאבטח של ראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, הוא בעל ארבע הרשעות פליליות. הדבר נתגלה כאשר הורשע על הכאת אשתו ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל ולמאסר שנה על תנאי. בגזר הדין הביע השופט תמיהה על כך שאדם בעל ארבע הרשעות קודמות, שכולן עבירות אלימות נגד גוף ורכוש שימש מאבטח של ראש הממשלה וגם של שגריר צרפת. הרשעתו האחרונה היתה על תקיפת אשתו לשעבר – הוא שבר את שיניה במכת אגרוף. במהלך המשפט לא הביע חרטה  על מעשיו. את מלוא האחריות למעשה הטיל על אשתו המוכה. לפי  גירסתו היא כנראה קירבה את שיניה אל אגרופו החף מכל פשע.

סיפור השוד באתר מקו

http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-43b363486f1e541004.htm

 

ראה

איך משיגים תעודת יושר

נכתב ב-1997

למרות מרחק הזמנים אולי לא מאוחר לשאול את השאלה אם אותה רשלנות שנתגלתה בשמירה על מכונית הברינקס ובאבטחת שמעון פרס היתה גם ברצח רבין ? (נכתב באוקטובר 2009)

איזה מורשת הותיר יצחק רבין