השחפת חלפה מזמן מן העולם. אך היו זמנים שזו היתה מחלה סופנית. מפורסמים רבים מצאו בה את מותם. בזמנו נחשב מוות משחפת לרומנטי, אולי בגלל מספרם הגדול של אנשי רוח שמתו במחלה. בין אלה אפשר למנות את המלחין הפולני פרדריק שופן, המשוררת רחל, ועוד רבים. בילדותי היו בארץ כמה בתי חולים שיועדו במיוחד לחולי שחפת. המפורסמים בהם היו בצפת ובכפר סבא.

עוד אני זוכר כי חולי שחפת נראו הולכים ודועכים במהלך המחלה. אך לפני מותם נראו פורחים ובריאים. לחייהם היו ורודות וכאילו שופעי בריאות. למעשה זה היה סימן לקיצם הקרב

הקדמתי את ההקדמה הרפואית כזו כדי לתאר את מצבה של "קדימה. לכאורה תנועה פורחת. בראשה עומד ראש ממשלה שמצליח לטרלל את כל העולם בספינים שלו. מביא לכאן את נשיא ארצות הברית ומבטיח את ארץ ישראל לכל הממעט במחיר, כאילו זו היתה ירושה של אבא שלו.

אבל דקי הבחנה כבר מבינים שהפריחה הזו בלחייה של קדימה מבשרת את מותה הקרוב. ואחד מאלה הוא שר התחבורה שאול מופז.
האיש היחידי בקבינט שהבין משהו בצבא ובמלחמה שתק ושתק עד שלפתע השבוע נזכר להגיד כי ניהול המלחמה היה מבולבל. מופז הגן על צה"ל (ועל עצמו שהיה אחראי למצב בו נמצא צה"ל בפרוץ המלחמה) באמרו כי "הבעיה המרכזית של המלחמה היא הניהול הכושל. זה אותו צבא ואותם מפקדים שלחמו ב'חומת מגן' ארבע שנים קודם לכן, ושם לחמנו וניצחנו".
עוד טען מופז כי אין קשר בין תוצאות המלחמה לבין הפעילות הביטחונית שהתקיימה בשש השנים האחרונות,

האמנם?

מי שקרא טור זה בגירסת הדפוס ב"מקור ראשון" יכול היה לדעת מזמן שמשהו לקוי בתפיסת המחשבה של צמרת צה"ל. במאמר שפרסמתי במרץ 2006 תחת הכותרת "מי הזיז את הגבינה של שאול מופז".כתבתי על ספרון בשם "מי הזיז את הגבינה שלי" ששאול מופז חילק בין קציני הפיקוד הבכיר של צה"ל.

במאמר נכתב בין היתר: מדובר בספר אינפנטילי, האופייני לתרבות האינסטנט האמריקנית. הוא דומה למאות ספרים המבטיחים לך איך לשפר את חיי האהבה בעשרה צעדים, איך להרוויח הרבה כסף, איך לקנות לעצמך מעמד בחברה, איך להתקדם בעבודה.

אחד הקצינים שקיבל את הספר היה תת אלוף פרופסור אריה אלדד, שבראיון לבילי מוסקונה במעריב אמר בין היתר:

"הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש… מה שמרגיז אותי בספר הזה הוא הרדידות הפלקטית, האמונה שמרשמים כמו סוד ההצלחה, סוד האושר, סוד האהבה יכולים לפעול גם עליך בכזאת קלות."

פרופסור אלדד עורר חמתם של רבים במכתב ששיגר לעמיתיו בפורום מטכ"ל עם סיום תפקידו בצה"ל. במכתב הוא כתב בין היתר:
"בעת כזו כאילו מתעמעם החזון הציוני. שופטי בג"ץ פוסקים כי אסור למדינה או להסתדרות הציונית להקים ישובים ליהודים בארץ ישראל. הדמוקרטיה, כפי שהם מבינים אותה, גוברת על הציונות…"
בראיון ל"מעריב" אמר אלדד דברים קשים יותר. הוא הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.
המאמר המלא ראה

מה שניתן לומר על האומץ הפתאומי בהכרזתו של מופז הוא שמרוב עיסוקיו בגבינות הוא פיתח כנראה חוש ריח. חוש המאפשר לו להבחין בין גבינת רוקפור לגבינת לימבורגר. הריח העולה באפו הוא ריח הריקבון הנודף מן הגוף הנקרא "קדימה", שהדבר היחיד שמחזיק אותה בשלטון הוא שחיתותם של שריה ושחיתות חברי הכנסת התומכים בה. שאול מופז מנסה להימלט מן הספינה הטובעת ואולי ברגע האחרון יצליח לטפס מחדש על "אלטלינה". הכל אפשרי בפוליטיקה.