5 = 2 + 2
נסעתי באוטובוס ובספסל שלפני ישבו זוג קשישים, גבר ואשה, שהחזיקו בידיהם את אחד הצהובונים – איני זוכר איזה ואין זה חשוב כי כולם נקטו אותה עמדה. הכותרת דיברה על התפטרות ירון זליכה בנוסח של "סוף סוף התפטרנו ממנו".
חשבתי לעצמי: מה מביא אנשים קשי יום אלה, שבוודאי אינם בוגרי פקולטה למינהל עסקים או למדע המדינה לדבר בהחלטיות כזו על זליכה. הרי זהו עובד מדינה שבסך הכל הגן עליהם ועל שכמותם מפני כרישי השחיתות ההון והשלטון.
פניתי לחברי הפסיכולוג המלומד והוא, כרגיל, לא הופתע. אתה מדבר, אמר לי, על תופעה שנחקרה עוד בשנות החמישים והקרויה "ניסוי אש לקונפורמיזם" ובאנגלית Asch conformity experiments. במילה קונפורמיזם הכוונה היא "נטיה לדבוק במהלך המקובל".
לאחר שהסביר לי חברי המלומד את העניין נזכרתי שאני עצמי למדתי את הנושא באחד מגלגוליי האקדמיים בקורס מבוא לפסיכולוגיה. הנושא תפס כמדומה לי פרק שלם בספר "מבוא לפסיכולוגיה" של ארנסט הילגארד, שהיה אז ספר לימוד סטנדרטי באוניברסיטאות.
הילגארד מתאר שם ניסוי שערך החוקר היהודי סולומון אש בשנת 1951. אש ביקש לבדוק את השפעת ה"קונפורמיות" (הדעה הכללית הרווחת בציבור) על דעתו של אדם יחיד, בין אם הדעה נכונה והגיונית ובין אם לאו.
הוא שיתף בניסוי שבעה אנשים בחדר וחילק לכל אחד מהם קלפים זהים שבהם היו צריכים להשוות בין צורות ולהחליט אילו זהות ואילו שונות. למשל קווים באורך שונה וכדומה.
החוקר תיכנן את הניסוי כך שבפעמיים הראשונות ענו כל המשתתפים את התשובה הנכונה. בהמשך ענו סטודנטים שגויסו כמשתפי פעולה את התשובה הנכונה רק ברבע מהפעמים. בשאר הפעמים ענו כולם את התשובה השגויה.
אחד מן השבעה, שהיה המושא העיקרי של המחקר, לא ידע כמובן על הסיכום הזה עם חבריו לשולחן והחוקר כיוון את הדברים כך שכל אחד מן המשתתפים בניסוי ישיב בתורו והאחד לפני האחרון יהיה תמיד זה שנבחר כדי לבדוק את השפעת ה"קונפורמיות" עליו. כך שתמיד שמע את תשובותיהם של חמישה מאנשי הקבוצה.
תוצאות המחקר הזה היו מעניינות והן מלמדות משהו על התנהגות הציבור ואת השפעת שטיפות המוח שהוא עובר על ידי אמצעי התקשורת. במחצית מן המקרים מסרו הנבדקים תשובה שגויה כמו זו של האחרים בלפחות ממחצית מהניסויים. רק רבע מהנבדקים לא ענו בצורה קונפורמית ועמדו על דעתם שהם צודקים – כלומר: השיבו את התשובה הנכונה.
לאחר מעשה כשהנבדקים נשאלו למה השיבו מה שהשיבו ענו חלק כי ידעו שהתשובה שגויה אך לא רצו להיות שונים מן הרוב. האחרים אמרו כי השתכנעו שהם טועים והרוב צודקים.
במחקרים שנערכו מאוחר יותר נתברר כי כאשר הקבוצה אינה מציגה עמדה אחידה, אפילו אם יש רק אדם אחד המציג עמדה שונה, יורדת מידת הקונפורמיות במידה דרסטית. וגם לכך יש השלכות חשובות על כל מי שרוצה להגן עלינו מפני הספינולוגים למיניהם.
ג'ורג' אורוול
וכאן אנו מגיעים לכותרת של קטע זה. הניסוי הזה מזכיר כמובן את 1984 של ג'ורג' אורוול. הביטוי שתיים ועוד שתיים שווים חמש משמש בהוראה של דבר שאין בו שום היגיון. בשפה האנגלית הוא משמש בהתייחסות לרעיון פוליטי אווילי.
מקורו כנראה בספרו של ג'ורג' אורוול 1984. בפרק השביעי של החלק הראשון מראה הסופר הבריטי איך אפשר לשטוף את המוח של גיבורו וינסטון סמית – אחרי ששוכנע שמלחמה היא שלום בורות היא כוח וחרות היא עבדות הוא משתכנע כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.
פינגבאק: שטיפת המוחות כסכנה אסטרטגית | היגיון בשיגעון
פינגבאק: עולם חדש עד יסוד נחריבה | היגיון בשיגעון