אגדה אורבנית יכולה לפעמים לתאר, להמחיש ולאשש תיאוריה מדעית יותר מאלף מאמרים מלומדים.

פיל (יהודי?) ברציפת הפסיפס בקיסריה

וזו האגדה. מעשה בילד שבא לגן חיות וצפה בפיל המצליח להרים בחדק הארוך שלו עץ ענק. הילד נמשך כל כך אל הפיל שביקש לראות אותו מקרוב. האיש המטפל בפיל הזמין את הילד להיכנס לתוך הכלוב, לא לפני שקשר את הפיל בחבל דק ליתד עץ קטנה התקועה באדמה.
שאל האב את המטפל: האם אתה סומך שפיל חזק כל כך לא יעקור את היתד ויפגע בילד?
השיב המטפל: את הפיל הענק הזה אנו מגדלים מינקותו. אז קשרנו אותו ליתד הזו בחבל דק. ככל שניסה לא הצליח אז לעקור אותה והתייאש. מאז גדל והפך לפיל ענק. הוא מסוגל להזיז הרים ממקומם. אבל את היתד נואש מזמן מלעקור וגם לא מנסה.
סיפור הממחיש את המושג של "חוסר אונים נלמד".