מ"שתי גדות לירדן" לשתי מדינות לשני עמים. ציפי ליבני (ויקישיתוף)
הצורה בה דחתה ציפורה מלכה שפיצר את ידו המושטת של נתניהו לממשלת אחדות מזכירה לי בדיחה יהודית ישנה.
מעשה בשני יהודים שהחליטו להתנצר. פנו יחד לכומר של העיירה והודיעו לו על כוונתם. הלה קיבל אותם בכבוד גדול וביקש שיכנסו בזה אחר זה לחדרו.
נכנס היהודי הראשון. הכומר היזה עליו את מי הקודש, אמר מה שאמר והודיעו: מעכשיו אתה נוצרי לכל דבר.
יצא המומר מחדרו של הכומר ופגש בחברו שהמתין באכסדרה. שאל החבר, היהודי עדיין, " נו, איך היה?"
השיב לו המומר: אני עם יהודים לא מדבר.
שמאלנית גלאט כושר
החידה הגדולה של ציפי לבני היא איך הפכה פתאום לשמאלנית גלאט כושר. רק אתמול שרה את "שתי גדות לירדן" כשהתחנכה בבית"ר. רק אתמול השתתפה בהפגנות נגד הנרי קיסינג'ר. רק אתמו (ב-1996) התמודדה למרכז הליכוד תחת הסיסמה "ציפי לבני שם שהוא מוסד". סיסמה המרמזת ששרתה במוסד (והס מלהזכיר אם עסקה בהגשת תה או בחיסול מחבלים). מוסד יותר גלוי שהיא ייצגה אז דיבר יותר לליבם של חברי מרכז הליכוד: אבא, איתן לבני, "ירוחם" בשמו המחתרתי, התגייס לאצ"ל בגיל צעיר, היה לוחם שהתשתתף בפעולות רבות והגיע לתפקיד אחראי על פעולות הארגון וחבר מפקדה. האב שבמשפטו הטיח בפני השופטים הבריטים: "החזירו לנו את הארץ שגזלתם מאתנו…נקחנה והיא תהיה , כמו שהיתה מאז, שלנו… אנו נשלוט בה כדי למלא שליחות גדולה, שליחות מטעם ההשגחה העליונה, שליחות מטעם האנושושת כולה".
נסיכה שחזרה בשאלה
ציפי לבני אינה היחידה מ"נסיכי חרות" שחזרו בשאלה. קדמו לה רבים וטובים. פעם ייחסתי את התופעה לכך שבגין סילק מתנועת החרות, האם אמא של הלכיוד, כל איש רוח שעלה עליו. המשורר אורי צבי גרינברג, איש הרוח אב"א אחימאיר, זאב פון וייזל, פיטר ברגסון, ערי ז'בוטינסקי, פרופסור נתניהו האבא של, ורבים אחרים. התוצאה היתה שתנועת החרות (מיסיוד של הארגון הצבאי הלאומי, שהוקם בהשראת זאב ז'בוטינסקי ראש בית"ר) התרחקה כל כך מן המקור עד שספק אם יש תריסר מבין צמרת הליכוד שיודע בכלל מיהו ז'בוטינסקי. איתן הבר סיפר לי פעם שבכינוס שהתקיים בהשתתפות נסיכי "חרות" שהתפקרו אמר מישהו, ספק ברצינות, ספק בהלצה: המשותף לכולנו הוא שבגין דפק את ההורים שלנו.
שומן חזיר על השפתיים
איני יודע אם התאור הזה תופס לגבי ציפי ליבני. הנסיכים האחרים שחזרו בשאלה לא הפכו לאנשי שמאל (דן מרידור,רוני מילוא) אלא פשוט שינו כיוון. לא כן ציפי שבהופעות שלה ערב הבחירות ואחריהן חוזרת על סיסמאוצת " שלום עכשיו" כמו תוכי. או ליתר דיוק: כמו בחור ישיבה שהתפקר ואוכל חזיר עד שנוזל לו שומן מן השפתיים. מדקלמת את "שתי מדינות לשני עמים" כאילו זה היה הדיבר ה-11 מעשרת הדיברות. כאילו גדלה ב"השומר הצעיר" שתמיד דגלה במדינה דו לאומית.
נראה לי שלגבי ציפי לבני התשובה אחרת. את מהותה חשף לדעתי עיתונאי "הארץ" ארי שביט שכתב עליה, בין היתר, את הדברים הבאים:
"לאחדים מהעדים שאתם שוחחתי השבוע תשובה מטרידה: ציפי לבני חלולה. לטענתם לבני חסרה את המטען התרבותי, את המעוף ההיסטורי, את הכלים הנפשיים ואת היכולות האנושיות של מנהיג. מעולם לא הפגינה אומץ לב אזרחי, לא רשמה לזכותה הישג ביצועי ולא הלכה נגד הזרם. היא מדקלמת שורה של אמירות נכונות בעניין חלוקת הארץ, אך לא יודעת להפוך אותן למדיניות. לכן, המשא ומתן שלה עם אחמד קריע (אבו עלא) כשל והאמונה שלה באנאפוליס הופרכה. ואולם, הכשל הפלסטיני של לבני הוא כאין וכאפס לעומת המחדל האיראני שלה. שרת החוץ לא הבינה בעוד מועד את האתגר האיראני, לא הפנימה אותו ולא עשתה מעשה מדיני של ממש כדי להתמודד אתו. הגרעין האיראני הוא ההופך את כהונת לבני כשרת חוץ לכישלון קולוסלי.
"אחד מהעדים שאתם שוחחתי היה נסער במיוחד. אף על פי שהוא אדם בוגר, מאופק ומיושב בדעתו, הוא היה נרגש. העיד על עצמו שהוא חש כחבר בכת סודית היודעת סוד נורא: ציפי לבני אינה כשירה להיות ראש ממשלה. דגל שחור של העדר-כשירות מתנופף מעל למסע שלה אל ראשות המדינה.
על מאמר זה נשפכו על שביט קיתונות של שופכין מן התקרשורת המאתרגת. איך הוא מעז להביא דברים בשם מקור עלום בלי לציין מיהו.
אך דומה כי הסוד נחשף. בתכנית מועצת החכמים של דן מרגלית העלה מישהו את הרעיון שהאיש בעל הסוד הנורא הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שהכיר את ציפי לבני מקרוב בתקופה בה כיהנה כשרת המשפטים.
סוד הצלחת קדימה
מי שרוצה להבין את הצלחתה חסרת התקדים של ("קדימה") חייב לפנות אל ז'אן בורידאן, הסכולסטיקן הצרפתי בן המאה ה-14, שהמשיל את משל " החמור של בורידאן" .
זהירות נהגת חדשה. פוסטר אינטרנטי.
בורידאן חלק על הטוענים להעדר חופש בחירה אצל האדם. לשם המחשה הביא את משל החמור, העומד מול שני אבוסים, המכילים כמות זהה של מזון זהה. החמור הזה היה חמור אנושי, ללא חופש בחירה. ובהעדר יכולת להחליט באיזה משני האבוסים לבחור נשאר תקוע במקומו עד אשר מת ברעב.
התחמקות מהכרעה
" קדימה" היא מפלגה ללא מנהיג, ללא אידיאולוגיה, ללא עבר משותף של חבריה. היא זכתה בניצחון גדול על כל יריבותיה בזכות העובדה שהציגה עצמה רוב הזמו (עד שלטשה עיניים לקולות מן השמאל) כ"מפלגת מרכז".
להיות במרכז פירושו להיות משוחרר מכל אידיאולוגיה. זו לכאורה עמדה אבל למעשה זו אי הבעת עמדה. המרכז אומר: אני לא פה ולא שם. כל מי שנוקט עמדה, ימין או שמאל, חייב להגן עליה מול מתנגדיה. כשאתה במרכז אי אפשר להתנגד לך, כי אתה בעצם אינך אומר כלום. אתה יכול להיות גם שמעון פרס וגם צחי הנגבי. גם שאול מופז וגם חיים רמון.
וזה מסביר את השעור העצום של המתלבטים בבחירות האחרונות שלא יכלו להחליט ובסוף בחרו בתפריט שיש בו גם זה וגם מזה.
ומי שאינו מסתפק במשל של בורידאן יוכל להיתלות באילן גדול ממנו, הפילוסוף עמנואל קאנט. קאנט אומר כי הנטיה הטבעית שלנו כבעלי חיים היא להתחמק מהחלטות. שכן, כל החלטה כרוכה בסיכון ובוויתור על משהו. אך בטבע האנושי קיים צו קטגורי שניתן לכנותו צו מוסרי. אבל יש בני אדם העושים הכל כדי להתחמק מהכרעה. אלה נוטים ללכת ל" מרכז" שהוא בעצם התחמקות מהכרעה.
משל החמורים
את המשל הזה קבלתי ממישהו. לא בדקתי את העניין לעומק כי המשל הזה, נראה לי טוב לענייננו, דווקא בשל האופי העממי שלו.
אי שם הרחק מעבר להרים
כך מספרות האגדות
חיה קהילה של חמורים
ללא כל חרדות
עוד מעט יישארו בלי מים
וגם התבואה קמלה נובלת
ובתקרה חורים מלא חופניים
ורבים חולים שם ב" חמרת"
אך חמורים מורחים חיוך
הם צועדים " קדימה" בגאון
מכסים ראשם בשמיכות של פוך
אוטמים אוזניים משאון
כי זו דרכם של חמורים
מעדיפים שלא לחשוב
חיים את הרגע ונוערים
את העכשיו את הקרוב
נכון שהאריות סביבם
רעבים, תאבים לבשר
אך חמורים הם מטבעם
אופטימיים, מה פה מוזר?
כששמעתי את הסיפור
לא יכולתי שלא להתפעל
איך בלי לשנות פרור
זהו סיפורה של ישראל
קישורים
פינגבאק: אלה השאלות שישאלו את דן חלוץ | היגיון בשיגעון
ציפי לבני כשרת החוץ בממשלת אולמרט ,לפני
תום מלחמת לבנון השניה,היתה מעורבת בתנאי
הפסקת האש,חשבה שעשתה עבודה מעולה,
ע"מ ללחוץ על החזרת החיילים שנחטפו,היתה
צריכה לא לאפשר את שיקום לבנון ,ע"י בלוקדה
על הנמלים שלה,ולא לקבל הבטחות שווא,שלא
הביאו לתוצאות גם בתחום המדיני והצבאי.
פינגבאק: שלום רב שובך ציפורה נחמדת | היגיון בשיגעון